הנהגה

(ראה גם: אלקים-ומציאות, בריאה, השגחה, מציאות, עולם)

ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך, וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. (שמות לג יט)

ואמרתם לא יתכן דרך א-דני, שמעו נא בית ישראל הדרכי לא יתכן הלא דרכיכם לא יתכנו. בשוב צדיק מצדקתו ועשה עון ומת עליהם, בעולו אשר עשה ימות. ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעש משפט וצדקה, הוא את נפשו יחיה... (יחזקאל יח כב)

בצר לי אקרא ה' ואל אלקי אשוע, ישמע מהיכלו קולו ושועתי תבא באזניו. ותגעש ותרעש הארץ ומוסדי הרים ירגזו, ויתגעשו כי חרה לו... ויט שמים וירד, וערפל תחת רגליו... (תהלים יח ז)

כי לא ממוצא וממערב, ולא ממדבר הרים. כי אלקים שופט, זה ישפיל וזה ירים... (שם עה ז)

רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום. (משלי יט כא)

פלגי מים לב מלך ביד ה', על כל אשר יחפץ יטנו. כל דרך איש ישר בעיניו, ותוכן לבות ה'. (שם לא א)

אין חכמה ואין תבונה, ואין עצה לנגד ה'. סוס מוכן ליום מלחמה, ולה' התשועה. (שם שם ל)

הן יהרוס ולא יבנה יסגור על איש ולא יפתח. הן יעצור במים ויבשו, וישלחם ויהפכו ארץ... מוליך יועצים שולל, ושופטים יהולל... מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח... משגיא לגוים ויאבדם שטח לגוים וינחם. מסיר לב ראשי עם הארץ ויתעם בתוהו לא דרך... (איוב יב טז)

לכן אנשי לבב שמעו לי, חלילה לא-ל מרשע וש-די מעול. כי פועל אדם ישלם לו, וכאורח איש ימציאנו... (שם לד י)

ירעם א-ל בקולו נפלאות, עושה גדולות ולא נדע. כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עוזו. ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו... (שם לז ה)

זהר:

ר' יהודה פתח ואמר, ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו. כמה הם מתוקנים וישרים מעשיו של הקב"ה, וכל מה שהוא עושה הכל בדין ובאמת, כמו שכתוב הצור תמים פעלו.

תא חזי הקב"ה לא דן את אדם הראשון, מטרם שציוה אותו בשביל טובתו... ועם כל זה לא דן אותו כראוי לו אלא שהאריך לו אפו... כעין זה אין הקב"ה דן את האדם כפי מעשיו הרעים שהוא עושה תמיד, כי אם היה עושה כן אין העולם יכול להתקיים, אלא הקב"ה מאריך אפו עם הצדיקים ועם הרשעים... אבל הקב"ה מדקדק תמיד עם הצדיקים בכל מעשיהם שעושים, משום שידע שלא יטו לימין או לשמאל, ועל כן הוא מנסה אותם... (תולדות פג)

ואין לך דבר בעולם שאינו תלוי בחלום או בידי כרוז עוד בטרם שבא לעולם. כי למדנו כי כל דבר ודבר מטרם שבא לעולם מכריזים עליו ברקיע, ומשם מתפשט בעולם. והוא ניתן על ידי כרוז, והכל משום שכתוב, כי לא יעשה ה' אלקים דבר וגו', והיינו בזמן שהנביאים נמצאו בעולם, ואם לא הרי חכמים חשובים מנביאים, ואם לא (יש חכמים) ניתן הדבר בחלום, ואם לא, נמצא הדבר בצפרי השמים. (וישב צד)

ר' אלעזר פתח, ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ חם, תא חזי, הקב"ה מגלגל גלגולים בעולם, ומקיים אסרים ושבועות, כדי לקיים השבועה והגזרה שגזר.

כי למדנו, לולא החביבות והאהבה, שאהב הקב"ה את האבות, ראוי היה יעקב לרדת למצרים בשלשלאות של ברזל, ובאהבתו אותם המשיל את יוסף בנו ועשהו מלך המושל על כל הארץ, וירדו אז כל השבטים בכבוד, ויעקב היה כמלך... (מקץ לז)

כל מה שעשה הקב"ה הכל הוא לגלגל גלגולים (להקדים סבות לטובת ישראל), משום שרצה לקיים הבטחתו. תא חזי, כשברא הקב"ה את העולם, הביא מתחילה כל מה שצריך לעולם, ואחר כך הביא את האדם לעולם ומצא לו מזונות... גלגל הקב"ה והביא רעב לעולם, וכל העולם הביאו כסף וזהב למצרים, ואחר שנתקן רכוש גדול בכל השיעור הביא את יעקב למצרים, כי כך דבריו של הקב"ה, שבתחילה בורא הרפואה ואחר כך הוא מכה... (מקץ סו)

הרועה בשושנים, הוא רועה בשושנים אף על פי שהקוצים סביב להם, (דהיינו הקליפות), ואין אחר יכול לרעות בשושנים כמוהו. דבר אחר הרועה בשושנים, מה שושן זה הוא אדום ומימיו (שמוצקים ממנו הם) לבנים, כך הקב"ה מנהיג עולמו ממדת הדין הרמוז באדום למדת הרחמים הרמוז בלבן, שכתוב, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.... (שמות שסא)

...החזיר רבי אלעזר ראשו וראה אותו, אמר ודאי יש לעוף שליחות, כי הקב"ה על ידי הכל עושה שליחותו, וכמה שליחים יש להקב"ה, ואל תאמר (שעושה שליחות) על ידי דברים שיש בהם רוח חיים בלבד... (וארא קכד)

ובכל רקיע ורקיע יש ממונה שנתמנה על העולם ועל הארץ להנהיג את כולם, חוץ מבארץ ישראל שאין רקיע מנהיג אותה, ולא כח אחר אלא הקב"ה בלבדו. ואם תאמר איך הרקיע שורה על ארץ ישראל בחנם, והרי מטר וטל יורד עליה מרקיע כשאר כל ארץ?

אלא בכל רקיע יש ממונים השולטים על העולם, ואותו ממונה נותן מן הכח שיש לו אל הרקיע ונותן למטה לארץ, ואותו רקיע אינו מקבל אלא מחצית האור שלמעלה, (כי עמי העולם אינם נזונים אלא מתמצית), אבל ארץ הקדושה אינו שולט ברקיע שעליה ממונה ולא כח אחר, אלא הקב"ה בלבדו, והוא פוקד את הארץ הקדושה ברקיע ההוא שעליה. (ויקהל רפז)

אמר רבי אלעזר, וכי ביד ישראל עושה (הקב"ה גם כן) את שליחותו. אמר לו כן, כגון רשע על ידי צדיק, אבל רשע ביד ישראל רשע אחר אינו עושה בו שליחותו, חוץ מבזמן שהוא אינו מכוון בו. זה שכתב ואשר לא צדה והאלקים אינה לידו, שלא נתכוון להרוג אותו, רק והאלקים אינה לידו כדי לענוש את שניהם.

אמר רבי אלעזר, באיזה דרך עושה הקב"ה את שליחותו בידי אלו ובידי עכו"ם? פתח ואמר, והוא ישקיט ומי ירשיע וגו', והוא ישקיט - שבזמן שהקב"ה נותן שקט ושלוה לאדם, מי הוא שיש לו רשות להזיק ולקטרג עליו. ויסתר פנים ומי ישורנו, ובזמן שהוא מסתיר עיניו מלהשגיח עליו, מי הוא שישגיח עליו לעשות לו שמירה, (ואז באים אלו השליחים ומזיקים לו). ודרכו של הקב"ה בזה הוא על גוי ועל אדם יחד, בין לעולם כולו, בין לעם אחד, ובין לאחד.

תא חזי, בזמן שמעשה בני האדם טובים למטה, מתעוררים עליהם מלמעלה ימינו של הקב"ה, אז מתעוררים כמה אוהבים, כמה שומרי העולם, כמה שומרי האדם מימין ומשמאל לשמרו (מצד החסד ומצד הגבורה), ואז נכנע השמאל, ואינו יכול לשלוט. ובזמן שמעשה בני אדם אינם טובים למטה, מתעורר עליהם צד השמאל, וכל אלו הבאים מצד שמאל כולם נעשים שליחים להרע לבני אדם... ומשם זה החיות ועכו"ם וכל אלו הבאים מצד שמאל כולם נקראים שליחים אל אלו הרשומים (בפניהם שחטאו), ומתעוררים אליהם... ומשום שנכנע הימין על ידי מעשיהם הרעים, שולט עליהם השמאל וכל אלו הבאים מצד השמאל... (שמיני טז, ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

וא"ר יוחנן משום ר' יוסי, שלשה דברים בקש משה מלפני הקב"ה ונתן לו... בקש להודיעו דרכיו של הקב"ה ונתן לו, שנאמר הודיעני נא את דרכיך, אמר לפניו רבונו של עולם מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו... אמר לו, משה, צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו צדיק בן רשע, רשע וטוב לו רשע בן צדיק, רשע ורע לו רשע בן רשע... אלא הכי קאמר לו צדיק וטוב לו צדיק גמור, צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור... ופליגא דר' מאיר, דא"ר מאיר שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו, שנאמר וחנותי את אשר אחון אף על פי שאינו הגון, ורחמתי את אשר ארחם אף על פי שאינו הגון... (ברכות ז א)

אמר רבי יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו לשליח, ואלו הן מפתח של גשמים, ומפתח של חיה ומפתח של תחיית המתים... במערבא אמרי אף מפתח של פרנסה... ורבי יוחנן אמר לך גשמים היינו פרנסה. (תענית ב א)

תנו רבנן שאלו פילוסופין את הזקנים ברומי אם אלקיכם אין רצונו בעבודת כוכבים מפני מה אינו מבטלה, אמרו להם אילו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדים הרי הוא מבטלה, הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות, יאבד עולמו מפני השוטים, אלא עולם כמנהגו נוהג, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין. דבר אחר הרי שגזל סאה של חטים וזרע בקרקע, דין הוא שלא תצמח, אלא עולם כמנהגו נוהג, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין... (עבודה זרה נד ב)

תלמוד ירושלמי:

...דאמר רבי חנינה אחת לששים ולשבעים שנה הקב"ה מביא דבר בעולם ומכלה ממזריהן ונוטל את הכשרים עמהם שלא לפרסם את חטאיהן... ומה טעם וגם הוא חכם ויבא רע, לא מסתברא דלא, אלא זהו ויבא טוב, אלא ללמדך שאפילו רעה שמביא הקב"ה לעולם בחכמה הוא מביאה... (יבמות מט ב)

מדרש רבה:

דבר אחר וילך משה, הדא הוא דכתיב (איוב כ"ג) והוא באחד ומי ישיבנו, דרש רבי פנחס לפי שהוא יחיד בעולם דן יחידי לכל באי עולם ואין להשיב על דבריו. ורבותינו אמרו מהו והוא באחד ומי ישיבנו מה שהוא גוזר גזירה על האדם אין להשיב על דבריו, כמה בקש בלעם לקלל את ישראל, ועל כרחו שלא בטובתו היה מברכן... כמה בקש יונה שלא לילך בשליחותו של הקב"ה והלך בעל כרחו... (שמות פרשה ד ג)

דבר אחר אשה כי תזריע, הה"ד אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק (איוב ל"ו)... א"ר חגי דברים שרחוקין ממנו מהלך ה' מאות שנה, שהבריות ישנין על מטותיהן והקב"ה משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ומנגבן ומעריך שולחן לפני כל אחד ואחד... ר' לוי אמר תלת, בנוהג שבעולם מפקיד אדם אצל חבירו ארנקי של כסף בחשאי ומחזיר לו ליטרא של זהב בפרהסיא אינו מחזיק לו טובה, כך הקב"ה, מפקידין לו הבריות טפה לכלוכית בחשאי, והקב"ה מחזיר להם נפשות משובחות שלמות בפרהסיא ואין זה שבח... (ויקרא פרשה יד ב)

רבי תנחומא רבי מנחמא הוו מתנין בהלין עובדיא. מעשה באיש אחד שעמד על יד הנהר ראה צפרדע אחת טענה עקרב ומעבירה אותו את הנהר, אמר ודאי זו מוכנה לעשות שליחותה, העבירה אותו ועשתה שליחותה והחזירה אותו למקומו, ונשמע קול יללה בעיר, פלוני נשכו עקרב ומת... רבי אלעזר היה יושב על בית הכסא, בא רומאי אחד והקימו וישב לו, אמר לו זה לא בא על חנם, מיד בא נחש ונשכו ומת, וקרא עליו הפסוק הזה, (ישעיה מ"ג) ואתן אדם תחתיך, ואתן אדום תחתיך... (קהלת פרשה ה י, וראה שם עוד)

אם ישוך הנחש בלא לחש, אמר רבי אבא בר כהנא לעולם אין הנחש נושך אלא אם כן נלחש לו מלעיל, ואין המלכות מתגרה בבני אדם אלא אם כן נלחש לה מלעיל. (שם פרשה י יד)

מדרש תנחומא הקדום:

...למה הדבר דומה, לנחתום שהיה עומד על הכבשן, נכנס שונאו וחתה גחלים ונתן על ראשו, נכנס אוהבו רדה פת חמה ונתן לו, הגחלים והפת שניהם מתוך הכבשן, כך הקב"ה הוריד אש על הסדומיים ושרפן, ומן השמים הוריד מן לישראל... (בשלח כ)

רבי יהושע סליק לרומי, ראה שם שני עמודים של שיש מכוסין בקיטאות בשרב שלא יבקעו ובצינה שלא יקרשו. ראה שם עני אחד מחצלת של קנים מתחתיו ומחצלת של קנים על גביו, על העמודים קרא צדקתך כהררי א-ל, הן דאת יהיב את משפיע, ועל העני קרא ומשפטיך תהום רבה, דאת מחי את מדקדק. (אמור ח)

שוחר טוב:

...אמר לו הקב"ה אני אומר לך א-היה אשר א-היה, את מוצא ג' פעמים כתוב א-היה, אמר הקב"ה ברחמים בראתי את העולם, וברחמים אני עתיד לנהגו... (מזמור עב)

ילקוט שמעוני:

ה' מוריש ומעשיר וגו', באף שהוא מביא על זה הוא מרומם את זה, תדע לך כשבקש שיתעשרו בני ראובן ובני גד הפיל את המדינים בידם... וכן הוא אומר כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים, לא ממה שאדם עמל ויוצא לסחורה והולך ממזרח למערב וחוזר על המדברות ועל ההרים נעשה עשיר... (שמואל א פרק ב, פה)

ילקוט ראובני:

אין אחד מכל באי עולם יכול לומר מה ראו דור המבול שנטבעו במים, ומה ראו דור הפלגה שנפרדו, ומה ראה סדום שהמטיר עליהם גפרית ואש, ומה ראה אהרן ליטול כהונה, ומה ראה דוד ליטול המלכות, ומה ראה לחלוק. (נח)

דע איש המעיין שהראה הקב"ה ליעקב אבינו ע"ה בחלום הנבואה כי כל הנעשה בעולם השפל הכל נעשה ונגמר על ידי מלאכים, ואפילו נוקף באצבע, והכל בגזירת עליון, כי מלאכי אלקים הנשלחים בארץ לא יעשו קטנה או גדולה עד שישלחו מבית דין של מעלה, הה"ד עולים ויורדים בו, נושאים ונותנים נמנים וגומרים. הנה השי"ת הראהו כי הוא ית' עומד על הסולם, שנאמר והנה ה' נצב עליו, והבטיחו הבטחה גדולה שלא יהא ביד המלאכים ויהיה חלק ה', שנאמר יעקב חבל נחלתו, כי מעלת יעקב יתירה ממעלות שאר צדיקים, שעליהם נאמר כי מלאכיו יצוה לך. (ויצא)

חובת הלבבות:

ותלויים בזה עניני המנהגים אשר בהם סדר הנהגת שאר האומות ותועלותם, והם עומדים להם במקום התורה בעניני העולם בלבד, וכבר נאמר כי מדרגת הטבע מן התורה כמדרגת העבד מאדוניו, כי כחות הטבע הם נוהגים בהנהגת העולם כפי מה שיאות לתורה, כמ"ש (שמות כ"ג) "ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך"... ורבים כאלה. (שער ד הבחינה, פרק ד)

והקדמה החמישית, שיתבאר אצלו כי השלמת הדברים המתחדשים בעולם הזה לאחר היצירה הוא בשני דברים, אחד מהם גזירות הבורא יתעלה וחפצו ביציאתם אל גבול ההויה, והשני סבות ומצועים מהם קרובים ומהם רחוקים, ומהם נגלים ומהם נסתרים, וכלם רצים להשלים מה שנגזר הויתו והראותו בעזר האלקים להם על זה. ודמיון הסיבות הקרובות בהוצאת המים ממעמקי הארץ בגלגל הכלים המעלים את המים מן הבאר, וסבתו הרחוקה האדם, שהוא קושר הבהמה אל הגלגל ומניעתו להעלות המים מתחתיות הבאר על פני הארץ. אך הסיבות אשר בין האדם והכלים מצועים בין שני הדברים, והם הבהמה והעגולים שמניע קצתם את קצתם והחבל, ואם יקרה פגע לאחת מן הסיבות הנזכרות לא יגמר הענין המכוון בהם. וכן שאר המעשים היוצאים אל גבול ההויה לא יתקבצו מן האדם וזולתו כי אם בגזירת האלקים והזמנתו והסיבות אשר בהם הגמרם, כמ"ש (ש"א ב') "ולו נתכנו עלילות"...

ואל יחשוב כי טרפו (פרנסתו) מועמד על סיבה ידועה, ושאם תמנע הסיבה ההיא ממנו לא יבא בסיבה אחרת, אבל יבטח על האלקים בטרפו, וידע כי הסיבות כלן אצל הבורא שוות, יטריפהו במה שירצה מהן ובעת שירצה מאיזה ענין שירצה, כמו שאמר הכתוב (ש"א י"ד) "אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט"... (שער ד הבטחון פרק ג, וראה שם עוד וערך השגחה)

רש"י:

ותשקינה - יין נזדמן להם במערה להוציא מהן שתי אומות. (בראשית יט לד)

והאלקים אינה לידו - ולמה תצא זאת מלפניו? הכתוב מדבר בשני בני אדם, אחר הרג שוגג ואחד מזיד, ולא היו עדים בדבר, הקב"ה מזמנם לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג עולה בסולם ונופל עליו והורגו, והעדים מעידים, נמצא זה שהרג בשוגג גולה, וזה שהרג במזיד נהרג. (שמות כא יג)

אבן עזרא:

וירד ה' - בעבור שכל מעשה התחתיים תלוים הם בכח הגבוהים, ומהשמים יתכנו כל העלילות על כן נקרא השם רוכב שמים, היושבי בשמים... (בראשית יא ה)

ואם לא אדעה - ...ועל דעתי פירושו אראה אם עשו כלם כרעה הזאת, כי האמת שהכל ידע כל חלק על דרך כל ולא על דרך חלק. והעד כי זה הפירוש הוא האמת ואם הוא סוד גדול, שאמר אברהם "האף תספה"... (שם יח כא)

ועתה אגלה לך קצת סוד א-ל ש-די. ידענו כי השם ברא ג' עולמות שהזכרתי, והעולם השפל יקבל כח מעולם התיכון, כל אחד מהפרטים כפי מערכת העליונה. ובעבור כי נשמת האדם גבוהה מן העולם האמצעי, אם היתה הנפש חכמה והכירה מעשה השם שהם בלא אמצעי ועל ידי אמצעי, והניחה תאות העולם השפל והתבודדה לדבקה בשם הנכבד, אם יש במערכות הכוכבים בעת ההריון רעה שתבא עליו ביום ידוע, השם שדבק בו יסבב סבות להצילות מרעתו. וככה אם יש במערכה שיהיה עקר, השם יתקן לו כח תולדתו ויוליד... על כן אמר השם לאברהם קודם "וארבה את זרעך", "אני א-ל ש-די", שפירושו מנצח המערכות העליונות, לא שהמערכה תשחת, רק שידע הדבק בשמו שמתחדש לו טוב שלא יהיה במערכת... (שמות ו ג, וראה שם עוד)

...והנה כל המחלואים באים בעבור האוכל הנכנס בגוף, והנה לא יפחד שומר התורה מהם, וזהו "וברך את לחמך". ויש תחלואים באים מחוץ לגוף בעבור שנוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים, ועל זה כתוב "והסירותי מחלה מקרבך". והנה שומר התורה אין לו צורך לרופא עם השם הנכבד...

ועתה אדבר על חכמת המזלות. דע כי כל הנולד יקרוהו מקרים כדרך מה שיורה מערכת המשרתים ברגע הוולדו, וערך אלה אל אלה, והדבר עמוק מאד... והנה אם היה הדבק בשם במולדו וכפי תולדתו שלא יוליד בנים, על כן אמר השם לאברהם "התהלך לפני והיה תמים", וזהו שאמרו קדמונינו ז"ל צא מאצטגנינות שלך, ואם תכרות ברית עמי שתעבדני אני ארבה אותך במאד מאד כי אנצח התולדות. ואין זה נצוח במערכת הכוכבים, כי לא נבראו להיטיב או להרע לעולם השפל, רק הולכים תמיד לעבודת השם לצרכם ובמרוצתם יקבלו בני העולם השפל דבר והפכו על ידם. והנה אם נשמור לא נקבל... (שמות כג כה)

...ודע כי כל הצמחים והחיים בארץ והעוף והבהמה והחיה והרמש וכל האדם קשורים בעליונים, כי הכללים קשורים בארבעים ושמונה צורות הגלגל, וזהו "אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים", והמוסיפים להאיר עיניהם מטעם הענין אולי ידעו זה ולא רצו לגלות הסוד לתלמידים... וידוע כי המחברות הם מאה ועשרים, מחברות השבעה, והמחברת הגדולה במספר כלם היא אחת, והמחברת השניה היא אחת ועשרים וכנגדה מחברת החמשה ככה...

והנה לא יוכלו המשרתים לשנות דרכם, ושיעבור א' מהם החק שנתן לו השם... על כן לא ייטיבו ולא ירעו. והנה המשתחוה למלאכת השמים לא יועילו לו, כי אם מה שנגזר עליו כפי מערכת כוכבי מולדות כן יקרנו, חוץ אם ישמרהו כח העליון יותר מכח הככבים שיהיה דבק בו. ואתן לך משל, חשוב שהיתה מערכת הכוכבים שיגדל נהר על עיר אחת וישטוף אנשיה או ימותו, ובא נביא והזהירם שישובו אל השם בטרם בא יום רעתם ושבו אליו בכל לבם, ובעבור שדבקו בו נתן בלבם שיצאו אנשי העיר לחוץ להתפלל אל השם, וביום ההוא גדל הנהר פתאום כמנהגו כאשר ראינו בעינינו פעמים רבות, ושטף כל העיר, והנה לא סרה גזירת השם, והוא הצילם... (שם לג כא, וראה שם עוד)

מי יתן - ...ודע כי שורש כל המעשים והתנועות גזרות השם, וכל הנמצאים תחת השמים כחם ותולדותם כפי המערכה העליונה עם השרשים למטה, וכן עם המורכבים וכן כפי תנועתם יום יום... והחלקים יקבלו מהכללים כפי תולדותם, ובעבור כח הכללים יוכלו לשנות מעט בתולדה, וזה טעם "ויחזק ה' את לב פרעה", ובמקום אחר "ויכבד לבו הוא ועבדיו", והכל אמת, על כן אומר "ידעתי ה' כי לא לאדם דרכו"... (דברים ה כו)

ויאמר ה' לדג - דרך משל, הכריחהו לחפץ ה'. (יונה ב יא)

וישמע מהיכלו - השמים, שכל גזירותיו כתובות וחתומות שם. (תהלים יח ז)

דבר ה' - גזירותיו שכולן על ידי מלאכים, ואין הצדיקים מתעצבים על מה שגזר עליהם. (שם לג ד)

נפגשו - הסבות יורדות מן השמים, והמקבלים נפגשים בהם, זה בעושר וזה בעוני, וה'  עושה כולם - שנותנם לאלו... (משלי כב ב)

רמב"ן:

ויטע ה' אלקים - ...ורבותינו נתעוררו בזה, אמרו בב"ר לעבדה ולשמרה אלו הקרבנות, שנאמר תעבדון את האלקים, הה"ד "תשמרו להקריב לי במועדו". והכונה להם בזה לומר כי הצמחים וכל בעלי חיים צריכים לכחות הראשונות ומהם יבוא להם הגידול, ובקרבנות יהיה משך הברכה לעליונים ומהם לצמחי גן עדן, ומהם יהיו ויחיו לעולם בגשמי רצון וברכה שיגדלו בה... כי חייהן יסודותם העליונים ומימיהם אוצרו הטוב המוריד הגשם, ומטעתן כחם בשמים, כמ"ש אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע והוא מכה אותו ואמר לו גדל, שנאמר "הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ שוטר". (בראשית ב ח)

והיה בענני - ...והנה פירשו בין אלקים מדת הדין של מעלה שהיא הגבורה, ואשר על הארץ מדת הדין של מטה, שהיא מדה נוחה מנהגת הארץ עם הרחמים, כי לא אמר אשר בארץ רק אשר על הארץ, וכבר רמזתי סודו... (שם ט יד)

והנה סולם - הראהו בחלום הנבואה כי כל הנעשה בארץ נעשה על ידי המלאכים והכל בגזרת עליון עליהם, כי מלאכי אלקים אשר שלח ה' להתהלך בארץ לא יעשו קטנה או גדולה עד שובם להתיצב על אדון כל הארץ לאמר לפניו התהלכנו בארץ והנה יושבת בשלוה או מלאה חרב ודם, והוא יצוה עליהם לשוב לרדת בארץ ולעשות דברו. והראהו כי הוא יתברך נצב על הסלם, ומבטיחו ליעקב בהבטחה גדולה, להודיע שהוא לא יהיה ביד המלאכים אבל יהיה חלק ה' ויהיה עמו תמיד... (שם כח יב)

וארא - ...וענין הכתוב כי נראה לאבות בשם הזה שהוא מנצח מערכות השמים ולעשות עמם נסים גדולים שלא נתבטל בהם נוהג העולם, ברעב פדה אותם ממות ובמלחמה מידי חרב, ולתת להם עושר וכבוד וכל טובה... כי לא תבא על אדם טובה בשכר מצוה או רעה בעונש עבירה רק במעשה הנס, ואם יונח האדם לטבעו או למזלו לא יוסיפו בו במעשיו דבר ולא יגרעו ממנו אבל שכר כל התורה וענשה בעולם הזה הכל נסים והם נסתרים, יחשב בהם לרואים שהוא מנהגו של עולם, והם באדם עונש ושכר באמת... ומפני זה תאריך התורה ביעודים שבעולם הזה ולא תבאר יעודי הנפש בעולם הנשמות, כי אלה מופתים וכנגד התולדות, וקיום הנפש ודבקה באלקים הוא דבר ראוי בתולדתה שהיא תשוב אל האלקים אשר נתנה... (שמות ו ב)

...ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות, מעת היות ע"א בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר... ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית... ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה... וכאשר ירצה האלקים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם א-לוה מחדשו ויודע ומשגיח ויכול... ולכן יאמר הכתוב במופתים "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותם למקרים כדעתם, ואמר "למען תדע כי לה' הארץ" להורות על החדוש... ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו ובנינו לבניהם ובניהם לדור אחרון, והחמיר מאד בענין הזה כמו שחייב כרת באכילת חמץ... מן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים, שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין שכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזירת עליון... (שמות יג טז)

ועתה דע והבן בענין הכשפים, כי הבורא ית' כאשר ברא הכל מאין עשה העליונים מנהיגי התחתונים אשר למטה להן, נתן כח הארץ וכל אשר עליה בכוכבים ובמזלות לפי הנהגתם ומבטם בהם, כאשר הוא מנוסה בחכמת האיצטגנינות, ועשה עוד על הכוכבים והמזלות מנהיגים מלאכים ושרים שהם נפש להם. והנה הנהגתם מעת היותם עד לעולם ועד גזירת עליונים אשר שם להם, אבל היה מנפלאותיו העצומות ששם בכח המנהיגים העליונים דרכי תמורות וכחות להמיר אשר למטה מהם, שאם יהיה מבט הכוכבים בפניו אשר כנגד הארץ טובה או רעה לארץ או לעם או לאיש, ימירו אותם הפנים העליונים עליו להפך במבט עצמו, כענין שאמרו תמורת ענג נגע, ועשה כן להיות הוא ית' שמו מהשנא עדניא וזמניא, קורא למי הים לעשות בהם כרצונו והופך לבקר צלמות מבלי שינוי טבעו של עולם, ושיעשו הכוכבים והמזלות מהלכם כסדרן... (דברים יח ח, וראה עוד ערך כשוף)

אני אדרוש אל א-ל - יגיד כי האדם יוולד להיות לו עמל וכעס בחייו ולא יוכל להנצל ממנו, כי הוא בעצמו יתברך הביאו עליו. ואל אלקים אשים - ההנהגה הזאת לא אל כוכב ומזל, כי במשפט יעשנה על פשעיהם. (איוב ה ח)

והכלל כי הראוי להאמין בזה, אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עוון, ויפשפש במעשיו וישוב בנודע, ויתוודה על לא הודע שלו. ונאמין שהטעם של רבותינו אמת, והקב"ה מנהיג עולמו באותה מדה. ואל תקשה עלי ממה שאמרו יסורין של אהבה הן, ועם כל זה יש בענין סוד גדול אי אפשר לדעתו אלא בקבלה, והוא טעם מחוור מאד, לא תשאר בו קושיא לדעתו של אדם, והוא התירוץ שאמר אליהוא (על הגלגול), ונזכר במזמור לאסף, ורמוז בדברי שלמה, אבל לא האריך בו... (דרשה על קהלת)

רד"ק:

וכל יצר - וה' האריך להם כדי שילמד האדם מדותיו, והנה אם רוב העולם רע לא יוכל לעמוד כי לא יבחר הא-ל כי אם בטוב, ואמר להשחית הרע ולהשאיר הטוב הנמצא. (בראשית ו ה)

ויצחק בא מבא - עתה ספר כי פגע בהם יצחק בדרך מקרה טרם בואם העיר, כמו שהמעשה כלו היה בדרך מקרה ברצון הא-ל להודיע כי מטיב הא-ל לטובים והם לא ירגישו בטוב ההוא עד בא להם. (שם כד סב)

הוא אמר ויהי - ואין כח ביד אדם לשנות, ואפילו יהיו כל הגוים יחד. (תהלים לג ט)

ישם נהרות - יהפוך הטבעים כמו שירצה, ולא כמו שיחשבו הסכלים שהוא במקרה. (שם קז לג)

כוזרי:

אמר החבר, כי האומות המתות שחשבו להדמות לאומה החיה (ישראל) לא יכלו להדמות יותר מהדמיון הנראה, הקימו בתים לאלקים ולא נראה בהם לאות, פרשו והתנזרו להיראות עליהם הנבואה ולא נראתה, החניפו והכעיסו ולא ירדה עליהם אש משמים, ולא מגפת פתאום לברר שעונשם מאת האלקים, ולא נשתנה ענינם אלא כפי רובם ומיעוטם, וחזקתם וחולשתם על דרך הטבע והמקרה. ואנחנו כאשר ימצא פגע את לבנו אשר הוא בית מקדשנו אבדנו, וכאשר ירפא ונרפאנו, בין שנהיה רב או מעט, ועל איזה ענין שיהיה, כי מנהיגנו והמושל בנו והמחזיק אותנו בענין אשר אנחנו בו מהפיזור והגלות הוא א-ל חי. (מאמר ב לב)

...ויישב בלבו צדוק הדין ישוב שיהיה לו למסתור מהפגעים והצרות ההוות בעולם כשיתישב בנפשו צדק בורא החיים ומטריפם ומנהיגם בחכמתו, ושאין הדיעות משיגות פרטיה אבל משיגות כלליה, במה שהן רואות מתיקון הבריאה בהם (בבעלי החיים), ומה שכלל מהפליאות המורות על כוונת חכם וחפץ ויודע ויכול, באשר שם לקטן ולגדול מהם מה שהוא צריך לו מחושים נסתרים ונראים, ורוחות ואברים, שם להם הכלים הראויים, שם לצבועים מדת הגבורה וכלי הטרף, ולארנבת ולאיל כלי הבריחה ומדת המורך, ומי שמחשב בבריאת האברים ותועלותיהם וערכם מן הרוחות יראה בזה מהצדק והסדור החכם, מה שלא ישאיר בלבו ספק מצדק הבורא. ואם יבא שטן המחשבה להראות לו העוול על הארנבת שהיא מאכל לצבועים, ישיב עליו השכל, איך אייחס העוול אל חכם שנתברר לי צדקו, ושאינו צריך אל העוול. ואני רואה החכם ההוא המנהיג הצדיק... (מאמר ג יא)

...כי הענין האלקי כמטר מרוה ארץ, כשתהיה הארץ כולה ראויה לו, ואפשר שיכלול מי שאינו ראוי לו מהיחידים, ויצליחו בעבור הרוב, ובהפך זה ימנע המטר מארץ מהארצות, מפני שהארץ כולה אינה ראויה לו, ואפשר שיכלול בזה יחידים שהיו ראויים לו. אלה דיניו יתברך העולמיים (בעולם הזה), והגמול ליחידים בעולם הבא... (שם יט)

ואומר שכל העלולים (מסובבים) מיוחסים אל העילה הראשונה על שני דרכים, על פי הכוונה הראשונה, או על דרך השתלשלות. הדרך הראשונה היא הסידור וההרכבה הנראים בחי ובצמח ובגלגלים, אשר לא יתכן למשכיל המסתכל שייחסם אל המקרה, אלא אל כוונת עושה חכם. ודמיון השני - שרפת האש, ששורפת למשל קורה, כי האש גוף דק חם פועל, והקורה גוף מתחלחל ונפעל, ומדרך הדק והחם היבש שיפעל ויחמם ויכלה לחות הנפעל עד שיפרדו חלקיו. ואפשר שתמצא הסבות והסבות לסבות עד שתגיע אל הגלגלים ואחר כך אל עילות הגלגלים, ואחר כך אל העילה הראשונה, ובאמת אמר האומר שהכל בגזירת הבורא, ואמת אמר האחר על הבחירה והמקרים מבלי שיוציא הדברים בזה מגזירת האלקים.

או תקרב המציאות בחלוקה הזאת: המעשים יהיו אלקיים, טבעיים, או מקריים, או בחיריים. והאלקיים יוצאים מהסבה הראשונה, ועל כל פנים אין להם סבה זולת רצון האלקים יתברך, והטבעיים מסבות אמצעיות מוכנות להם ומגיעות אותם לתכלית שלימותם, והמקריים גם כן מסבות אמצעיות, אך הם במקרה לא בטבע ולא בסדר ולא בכוונה, ואין להם הכנה לשלימות, וגם מותנים בשלשת החלקים האחרים... והבחיריים סבתם חפץ האדם בעת בחירתו... (מאמר ה כ)

משנה תורה:

המצוי הזה הוא אלקי עולם אדון כל הארץ, והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית, בכח שאין לו הפסק... (יסודי התורה פרק א ה, וראה שם עוד)

שמונה פרקים לרמב"ם:

...כבר ביארנו שמצוות התורה הן בפעולות שיש לאדם בהן בחירה שיעשם או שלא יעשם, ובזה החלק מן הנפש תמצא יראת שמים ואינה בידי שמים... אם כן מהו אמרם "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"? אמנם ירצו בו הענינים הטבעיים אשר אין בחירה לאדם בהם, כגון שהוא ארוך או קצר, או רדת המטר ועצירתו... אבל המאמר המפורסם אצל בני אדם ונמצא גם בחז"ל ובדברי הנביאים שישיבת האדם וקימתו וכל תנועותיו ברצון השי"ת וחפצו, הוא מאמר אמתי על צד אחד, והוא כמו שהשליך אבן אל האויר וירדה למטה, שאמרנו בה שברצון השי"ת ירדה למטה, והוא מאמר אמיתי, שהשי"ת רצה שתהיה הארץ כולה במרכז, ומפני זה בכל עת שישליכו חלק ממנה למעלה יתנועע אל המרכז... לא השי"ת רצה בעת שהתנועע זה החלק מן הארץ שיתנועע למטה...

ומפני זה הוצרכו החכמים לומר, כי כל המופתים היוצאים חוץ לטבע, אשר היו וגם אשר עתידים להיות מאשר יעד בהם הכתוב, כולם קדם בהם הרצון בששת ימי בראשית, והושם בטבע הדברים אז שיתחדש בהם מה שיתחדש, וכאשר יתחדש הדבר בעת הצורך יחשבו הרואים בו שעתה נתחדש, ואין הדבר כן...

ועל זה הצד יאמר באדם כשיקום וישב שברצון השי"ת קם וישב, רצוני לומר שהושם בטבעו בתחלת בריאתו שיקום וישב בבחירתו, לא שהוא רוצה עתה בעת קומו שיקום או שלא יקום, כמו שלא רוצה עתה נפילת האבן הזאת שתפול או שלא תפול. כלל הדבר שנאמין בו הוא, כי כמו שרצה השי"ת שיהיה האדם נצב הקומה רחב החזה, בעל אצבעות, כן רצה שיתנועע וינוח מעצמו ויעשה פעולות בבחירתו, אין מכריח לו עליהן ולא מונע מהן... (פרק ח)

מורה נבוכים:

אמנם שהגלגלים חיים משכילים, רצוני לומר משיגים, זה אמת נכון גם כן מצד התורה... ודע כי כל הפילוסופים מסכימים על היות הנהגת זה העולם התחתון נשלמת בכחות שופעות עליו מן הגלגל כמו שזכרנו, ושהגלגלים משיגים למה שינהיגוהו יודעים בו, וזה גם כן נכתב בתורה ונאמר "אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים", רוצה לומר שהוא שמם אמצעיים להנהגת הברואים לא שיעבדו, ואמר בפירוש "ולמשול ביום ובלילה ולהבדיל" וגו'. וענין הממשלה השלטון בהנהגה... (חלק ב פרק ה)

ידוע מפורסם בכל ספרי הפילוסופים כשידברו בהנהגה, אמרו כי הנהגת זה העולם התחתון, רצוני לומר עולם ההוויה וההפסד, אמנם הוא בכחות השופעות מן הגלגלים, וכבר זכרנו זה פעמים. וכן תמצא החכמים ז"ל אומרים, אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל, שנאמר "הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ". ומזל יקראו גם כן הכוכב... וכן זכרו הפילוסופים שלירח כח מוסיף ומיוחד ביסוד המים, והראיה על זה תוספת הימים והנהרות בתוספת הירח וחסרונם בחסרונו... וכדור השמש מניע האש, וכדור שאר הכוכבים הנבוכים (כוכבי לכת) מניע האויר... וכדור שאר הכוכבים העומדים מניע הארץ... ועוד שאתה כשתבחן פעולות אלו הכחות תמצאם שני מינים, הויית כל מה שיתהוה, ועמידת המתהוה ההוא, רצוני לומר שמירת מינו תמיד ושמירת אישיו זמן אחד, וזהו ענין הטבע, אשר יאמר שהוא חכם מנהיג משגיח בהמצאת החי במלאכת מחשבית, משגיח בשמירתו והתמדתו, בהמציא כחות נותנות צורה הם סבת מציאותו, וכחות זנות הם סבת עמידתו ושמירת הזמן, שאפשר הכוונה הוא זה הענין האלקי המגיע ממנו שתי הפעולות האלו באמצעות הגלגל... (שם פרק י)

מבואר הוא מאד שכל דבר מחודש אי אפשר לו מבלתי סבה קרובה חדשה אותו, ולסבה ההיא סבה וכן עד שיגיע זה לסבה הראשונה לכל דבר, רצוני לומר רצון השם ובחירתו... דע כי הסבות הקרובות כלם אשר מהם יתחדש מה שיתחדש, אין הפרש בין היות הסבות ההם עצמיות טבעיות, או בבחירה, או במקרה, ורצוני לומר בבחירה שתהיה סבת המתחדש ההוא בחירת אדם, עד שאפילו היה הסבה רצון אחד משאר בעלי חיים, שזה כולו ייוחס להשם בספרי הנביאים, ויתירו על הפועל ההוא בלשונות שהשם פעלו או צוה בו או אומרו... וזהו הענין אשר רציתי להעיר עליו בזה הפרק, והוא שאחר שהשם לפי מה שהונח והתיישב הוא אשר העיר הרצון ההוא לבעל חי ההוא שאינו מדבר, והוא אשר חייב הבחירה ההיא לחי המדבר, והוא אשר המשיך הענינים הטבעיים על מנהגיהם, והמקרה הוא ממותר הענין הטבעי כמו שהתבאר, ורובו משותף בין הטבע והרצון והבחירה, יתחייב לפי זה כולו שיאמר על מה שהתחייב מהסבות ההם שהשם צוה שיעשה כך או אמר שיהיה כך. ואני אזכור לך מאלו כלם משלים ועליהם תקיש כל מה שלא אומרהו.

אמר במה שימשך מן הענינים הטבעיים תמיד, כהתוך השלג כשיחם האויר, והמית מי הים בהסתער הרוח, אמר "ישלח דברו וימסם" וגו', ויאמר "ויעמד רוח סערה ותרומם גליו"... ואמר במה שתהיה סבתו בחירת אדם במלחמת עם ישלטו על עם או איש יתעורר להזיק איש אחד... "אני צויתי למקודשי גם קראתי גבורי לאפי", ואמר "בגוי חנף אשלחנו"... ובענין אליהו ז"ל כאשר סבב השם לו פרנסתו נאמר לו "צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך"... אחר שהשם הוא אשר העיר הרצון ההוא... ואמר בענינים המקריים מקרה גמור, אמר בענין רבקה "ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה'"... והנה כבר התבאר לך איך יסופר על הזדמן הסבות, הזדמנו על אי זה דרך שהזדמנו, ויהיו סבות בעצם או במקרה או בבחירה או ברצון הכל בשוה באלו החמשה לשונות, והם: צווי אמירה דבור שליחה קריאה... (שם פרק מח)

ויש לשאול לפי דעת הפילוסופים בזה הענין ולאמר, אין ספק שאילו אמרנו שתכלית אלו הגלגלים הנהגת איש מבני אדם או אנשים רבים על דרך משל, היה זה שקר לפי העיון הפילוסופי, אבל בהיותנו חושבים שתכליתם הנהגת מין האדם, אין הרחקה, בהיות תכלית אלו הגרמים העצומים האישיים מציאות אישי מינים, אשר לפי דעתם אין תכלית למספרם לעולם. ואין המשל בזה אלא משל אומן שעשה כלים שמשקלם ככר ברזל לעשות מחט קטן שמשקלו גרגיר, ואלו היה בעבור מחט אחד היה זה מהפסד ההנהגה לפי ענינו גם כן, ולא היה הפסד ההנהגה לגמרי, אבל אחר שהוא עושה באלו הכלים הנכבדים מחט אחר מחט וכן ככרים רבים ממחטים יהיה מעשה הכלים ההם חכמה ותיקון הנהגה על כל פנים. וכן יהיה תכלית הגלגלים המשך ההויה וההפסד, ותכלית ההויה וההפסד מציאות מין האדם... (חלק ג פרק יד)

...והתשובה על אלה השאלות השלש וכל מה שהוא ממינם תשובה אחת כוללת, והיא שהאותות כלם אף על פי שהם שנוי טבע ישנה השם איש אחד מאישי הנמצאות, אך טבע בני אדם לא ישנהו השם כלל על צד המופת, ומפני זה השורש הגדול אמר "מי יתן והיה לבבם זה" וגו', ומפני זה באר המצוה והאזהרה והגמול והעונש... ולא אמרתי זה מפני שאני מאמין ששוני טבע כל אחד מבני אדם קשה על השם יתעלה, אך הוא אפשר ונופל תחת היכולת, אלא שהוא לא רצה כלל לעשות זה ולא ירצהו לעולם כפי הפנות התוריות. ואילו היה מרצונו לשנות טבע כל איש מבני אדם למה שירצהו יתעלה מן האיש ההוא, היה בטל שליחות הנביאים ונתינת התורה כלה... (שם פרק לב)

חזקוני:

...עד "והאדם ידע" הוא נזכר בשתי אזכרות, לומר לך ששיתף מדת הרחמים עם מדת הדין, אולי יוכל עולמו לעמוד... ומן "והאדם ידע" ואילך שיצר הרע בא ומתגדל בבריות סילק הקב"ה מדת דינו, ונזכר במדת רחמים לבדה להתנהג בה עם בריותיו כדי להעמיד ולקיים עולמו. (בראשית ד א)

רבינו בחיי:

ויחלש יהושע - מלת "ויחלש" מעידה שאין הקב"ה משחית ומבטל מערכת הכוכבים לגמרי ואינו מכריח הטבע שלא יעשה דרכו ומנהגו אלא לצורך גדול ולענין הכרחי, לפי שהמערכת ומעשה הטבע פעולותיו, ואיך יבא כנגד פעולתו לעקור ולהשחית. אבל הוא יתברך מתחכם על המערכה להציל מי שרוצה להציל, ויוסיף ויגרע כרצונו על פי השכר והעונש מבלתי השחת המערכה... (שמות יז יג)

הודיעני נא את דרכיך - על דרך הפשט דרכיך מדותיך, כי דרכי השי"ת מדותיו, והזכיר המדות מיד, רחום וחנון וגו'... ועל דרך הקבלה הודיעני נא את דרכיך נתיבות טובה שאתה מנהיג עולמך בו, ואשר בו אתה נודע, והם הם דרכי הצדיק יסוד עולם, שכתוב בו (תהלים קמ"ה) "צדיק ה' בכל דרכיו". והדרכים האלה שבקש משה הם הם שהזכיר שלמה המלך ע"ה שהיו נפלאים ממנו, הוא שאמר (משלי ל') "שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים, דרך הנשר בשמים" וגו'... הזכיר האויר והמים והאדם כי זה כלל כל העולם השפל... ויגיד כי כל זה דרך העולם ומנהגו, אבל מה שנפלא ממנו ההנהגה באיזה ענין הוא ומהות פעולת הצדיק מה היא, הוא שבקש משה עתה ואמר "ואדעך", ואדע ליחד אותך למען אמצא חן בעיניך... השיב לו השי"ת פני ילכו - הוא השליח מטטרון שבו אני נודע בעולם על המעשים הנוראים והנפלאות הגדולות באותות ובמופתים שיעשו על ידו, שמתוכם ידעו אותי הבריות ויראוני... והנחותי לך - מלשון נחת רוח, כלומר אניח אותו לך, שלא יתנהג עמך במדת הדין קשה אלא במדת הדין רפה כלולה מן הרחמים... ומשה לא נתרצה בו מפני שהוא מדת הדין, ולכן השיב "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה", זה מדת התפארת והכבוד, כי בשתי מדות האלה הוצאת אותם ממצרים, שנאמר "בכח גדול וביד חזקה", לא ביד חזקה בלבד... והקב"ה הודה לו בכך... (שמות לג יג, ועיין שם עוד)

ונתתי עשב - יחס נתינת העשב לעצמו יתעלה, כנגד דעות החושבים כי העולם נמסר אל העליונים ואל הכחות המצמיחים, ולכך באה התורה לרפא מחלת אמונתם להודיע כי הוא יתעלה המצמיח והנותן עשב. (דברים יא טו)

ועל דרך הקבלה ושמת בטנא - הוא רמז לה"א אחרונה שבשם, כי הבכורים נקראו ראשית והן ג' אותיות של שם שהן ראשית הכל... וכן הטנא כלי ובית קבול להביא שם הבכורים. ומכלל המצוה הוא כי הוא נתן לכהן עם הבכורים, וזהו לשון הטנא, וזהו "ולקח הכהן הטנא", כי הוא המנהיג את העולם והנותן כח ותנועה בגלגל והעולם מתקיים בתנועתו, כי לזה ירמזו ענין התנופה שהיה הכהן מניף את הטנא. ועוד להורות כי הוא המשגיח בכלל העולם ופרטיו, כי כן מי שהוא עומד בתוך הטנא הוא מציץ מן החרכים, כן משגיח מחלוני הרקיע הנטוי על ראשי החיות להאציל שפע ברכה וקיום לכל צבאות מעלה ומטה. והבן זה. (דברים כו ב)

...וכיוון שהוא יתברך המציא כל הנבראים אחר שלא היו, הנה זה חסד גמור, אם כן העולם כולו נברא בחסד. ואחר שהמציא עולמו בחסד הוא מתנהג עם נבראיו בחסד, הוא שכתוב "עושה חסד לאלפים"... וציוה אותם על החסד לעשותו. הוא שאמר הנביא "זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד"... החסד הזה שופע בכל יום בעולם הזה השפל עם כל אחד ואחד מן הבריות, ממה שכתוב "חסד ה' מלאה הארץ"... הוא שופע גם בעולם הגלגלים, הוא שכתוב "כי גדול עד שמים חסדך", והוא שופע גם בעולם המלאכים, הוא שכתוב "כי גדול מעל שמים חסדך"... (כד הקמח פורים)

ועל דרך השכל ענין המגלה הזאת וכל המאורעות שבה הכל רמזים לעתיד, כי העולם השפל הזה הוא בעל תמורה והגלגל מתהפך, והאומה העולה תרד, והיורדת למטה לארץ תעלה, לפי שהעולם מתנהג על ידי שבעה כוכבי לכת, והם המנהיגים הפועלים בשפלים. ואף על פי שהם המנהיגים אין ההנהגה מסורה להם מעצמם כי כח העליון עליהם ואינם רק כשליח שעושה שליחותו... (שם)

...לפי שמצאנו במדרש אמרה מדת רחמים לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מאחר שבראת העולם במדת הדין שנאמר "בראשית ברא אלקים", ואי אפשר שלא תנהיג עולמך בלא מדת הדין, מפני מה בראתני. אמר לה חייך שאיני מנהיג עולמי זולתך, ואותו הדבור אנו מבקשין ממנו יתעלה לקיימו... (ראש השנה א)

רלב"ג:

אין כמוך - במנהיגים הנבדלים שבשמים, שהם מניעי הגרמים השמימיים. ואשר על הארץ - השכל הפועל, כי מה שינהיג מסובב ממך בהנהגה חלקית והנהגתך כוללת... (מלכים א ח כג)

הרקאנטי:

דבר אל בני ישראל... כבר בארנו למעלה במקומות רבים כי הקב"ה יתעלה ויתברך מנהיג עולמו על ידי מדותיו הן לרחמים הן לדין, זהו שנאמר "הרועה בשושנים", מנהיג עולמו בשש קצוות, ועל כן נקראת כנסת ישראל שושנה שהיא כלולה מו' קצוות, וכל מזמור שיש בו על שושנים הרמז בו לכנסת ישראל והבן זה. וכשהוא מרחם על בריותיו מרחם עליהם בדרך אחד מדרכי הרחמים, וכן בשעת הכעס להפך על ידי מדת הדין, לכך ישראל נוהגין לומר בראש השנה ויגולו רחמיך על מדותיך, וזהו ענין תקיעת שופר, שנרמזין בה מדותיו של הקב"ה רחמים ודין... (אמור)

דרשות הר"ן:

והנה עתה נשאר העולם אחר זה על טבעו וענינו לא נתחדש בו דבר, אבל נקבע על המנהג הטבעי הפשוט, ומפני זה תמצא במעשה בראשית כולו שם אלקים בלבד, מפני שהוא מחדש אותם מן הכח אל הפועל, במה שלא יספק בזה המנהג הטבעי... כן בתחלת התורה הונח היסוד שעליו נבנתה התורה, שאין עניני העולם על צד החיוב אבל על צד הרצון הפשוט, וכן הוא כללו ביד ה' כחומר ביד היוצר. (דרוש א)

...אבל על דרך הפשט אחשוב בו ענין, והוא כי המשתנה ואם ישתנה בדרך פלא יובל ראשונה לדבר אשר ישתנה אליו, לא שיעתק אל הענין הזה והוא עודנו על הענין הראשון, כאילו תאמר שרבקה עודנה על מזגה הראשון, ועל הרכבת אבריה המחייבים העקרות קבלה הריון וילדה, אין הענין כן. אבל לתפלת יצחק הכין ה' מזגה וצלחה הרכבתה להריון, וכל זה אמנם באמצעות משפיעים הדריך ה' בינינו ובינו, כי מן הנראה אשר בהשתנות התחתונים יחוייב שישתנה דבר מה בעליונים, ולזה אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שנפרע מאלהיה תחילה, וזה יראה מתמיה, שבחרות אפו על השפלים יפקוד על העליונים הנעשים אליו. אמנם עם העיון הטוב ימצא מחוייב, והוא כי האפשרי בבחינת סבותיו ישוב מחוייב, כאילו תאמר שירידת הגשם ביום מחר דבר אפשרי, אבל אם נציע כי הוכנו סבותיו וכאילו תאמר שאדים כבר עלו וכו' ישוב זה האפשר מחוייב. אבל בשנות הדבר המחייב, ומאשר למחייב ההוא עוד מחייב, אין מנוס שלא ישתנה האמצעי העליון בצד מה, כי המציאות כולו נקשר קצתו מקצתו, ולזה אמרו אין הקב"ה נפרע מהאומה עד שנפרע מאלהיה תחילה, כי הם ברוב יעבדו למשפיעיהם, ולא תאבד האומה אם לא תחלש יד התומכה ומחזיקה.

וכאשר יתוקן גם כן איזה ענין נברא יצטרך שפע שופע עליו מתקן ענינו באמצעות לא נשערהו, אבל יבא התיקון מצד איזה מעתיר (מתפלל) נראה שיהיה המעתיר אמצעי באותו שפע... (שם דרוש ב)

אמנם התנה בזה, "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו" וגו', ודרשו רז"ל כיוון שניתנה רשות למשחית לחבל שוב אינו מבחין בין צדיק לרשע. וכוונתם בזה שני שרשים, האחד שה' לא ישנה תמיד טבע המציאות אבל ימשיכהו על הווייתו וטבעו אלא לצורך גדול. והשני, כי לדברים סבות כוללות לא חלקיות, ואין הדברים מגיעים לאישים מהשי"ת זולת אמצעי, שאילו היה כן לא היה צדיק נספה עם רשע בשום צד... אבל סבות המציאות אינן כן, כי כל ענינם בהשתלשלות סבות גבוה מעל גבוה, ובהיות הסבות כלליות היה צריך שישתנה טבע המציאות לכל אחד ואחד... (דרוש ג)

אמנם איך בא הענין הנפלא למשה, אחשוב שהיה על דרך שאבאר, והוא שכל דבר שמשתלשל ונמשך על ידי האמצעיים אמנם נמשך על יחס וסדר מה שהשפיע אל המקבל, ולזה יצטרך שיהיה היחס ההוא שמור, וכל עוד שהמקבל לא יהיה מוכן לקבל, יתבטל היחס ויתקלקל, אבל מה שמגיע לנביא מאת השי"ת בלא שום אמצעי אין שם שום יחס ולא יצטרך הכנת המקבל... שהכנת המתפעלים לא תצטרך אלא בשפעים המשתלשלים על ידי אמצעיים, שהשפעתם מיוחדת ומוגבלת כפי השגת המקבלים... (דרוש ד)

ההקדמה הראשונה, שחפץ השי"ת לקיים מנהגו של עולם בכל מה שאפשר, ושהטבע יקר בעיניו לא ישנהו אלא לצורך הכרחי, ומפני זה אמר משה "הצאן ובקר ישחט להם" וגו', שחשב משה שהשי"ת לא יחדש נס ופלא בחנם בדבר שאינו הכרחי להם, ומפני היות מנהגו של עולם יקר בעיני ה' וחפץ בו, לפעמים כשיצטרך לחדש נס ופלא יערב בו איזה דבר טבעי, יהיה למשענת הנס, עם היות שהדבר הטבעי ההוא לא יספיק לפועל הנס ההוא, אבל ישען בו בלבד, כענין שאמר אלישע לאשה "הגידי לי מה יש לך בבית" וגו', שבקש הנביא שיהיה לנס ההוא איזה משען טבעי יסמך עליו...

ויש בזה ספק, שיראה מזה כי האדם לפי מזלו יהיה ממרה בעבירות או רודף במצוות, שהרי אמרו, האי מאן דבצדק יהא גבר צדקן וכו', ואם כן אין מקום לשכר ועונש?

ויש בזה שתי תשובות. כי המזל בענין המצות והעבירות נותן הכנה בלבד לא מכריח, כי המזל פועל בגופות עד שיעשה רושם בהם, ועם כל זה אינו פועל בנפש שהיא למעלה ממנו, ומעשה המצות והעבירות לפי פועל הנפש...

והאדם אפשר שינצל מהפגע שיחייבהו המזל על ידי שלא יהיה במקום שיראה בו רושם המזל, או שיהיה שם אבל יכין עצמו בענין שלא יוכל המזל לו, שינצח כח המזל, כגון שלא יעמוד במקום האש, או יעמוד ויסוך בשמן סלמנדרא המגין, או שיכבה האש...

ובזה יסתלק הספק הגדול בענין צדיק ורע לו וכו', שאילו היו השפעים הנמשכים בעולם הזה פרטיים, עד שנאמר שיהיה מתייחד כוכב אחד לאיש אחד, היה בלי ספק ענין זר מתמיה, אבל הענין הוא, כי מנהיגי העולם התחתון ענינם כללי, עד שאי אפשר לומר שימשך מהם הטוב תמיד, כאשר נאמר למשל שאי אפשר לשמש לבשל הפירות ולא תחמם ראש האיש הטוב ההולך בתקופת תמוז בדרך עד שאפשר שיתחדש בו חולי... ואין הפועלים המגיעים בעולם התחתון לאיש איש על ידי סבות פרטיות, אבל על ידי סבות כוללות, שאין רצון השי"ת שישתנה הטבע כפי איש ואיש... ואם נתחדש שפע שופע ממשיך איזה דבר מזיק, יקבל בו היזק גם האיש שאינו ראוי שיענש כפי מעשיו, אם לא שתהיה אליו זכות פרטית שיגין עליו השי"ת מההיזק... (דרוש ח)

עקדה:

...אמנם היה יכול לברא העולם במאמר אחד וברגע אחד מבלי שתהיה למקצתו קדימה זמנית או טבעית, ולא היה אז טבע של סבה ומסובב טבעיים, אלא שהיה בורא תמיד הנחוץ לעולם כההנהגה האישית ההשגחית, וכמו שהיה בדור המדבר, אך אז לא היתה מציאות לבחירה האנושית, שהיא יסוד האדם, והיא רק אם הנהגת העולם ופרנסתו אינה על צד הקרי וההזדמן, כי אם דרך השתלשלות מהסבה הראשונה. ואם העולם על דרך ההשגחה האישית אם יתן לכולם בשוה תבטל הבחירה, כי אין הבדל בין טוב ורע, ואם ישלם לאיש כפעלו גם כן בטלה כי אז בהכרח כולם צדיקים... (בראשית א ג)

ועוד יורנו ספור המבול על הכבדות והקושי בו בא האלקים להביא פורענותם, מה שיודיענו מקצת טובו בהנהגת העולם, וישקיט המתלוננים מדוע לא תשחת הארץ בעוון פלוני וכדומה, כי רחמיו על כל מעשיו, ומאריך לרשעים אולי ישובו... (שם ז א)

האדם אמנם יכול ללכת בכל חלקי העולם, אך אין לו רשות לצאת מכללו, ואין בחירתו יכולה להטות המשפט האלוקי הכולל אשר גזרה חכמתו, כי יש לאדם פעולות הכרחיות לכדי חייו, ואחרות אפשריות שיעשם על הצד היותר טוב, ויש פעולות נמנעות ממנו, כגון שיוכל למנע את הרצון האלקי בענינים הכוללים שגזר, כמו שאמר, "הוא אמר ויהי", ומכאן קצת טענה לבטל הבחירה... (שם לז א)

החכמה האלקית חייבה שתושלם הנהגת העולם על ידי ההנהגה הטבעית שעל ידי המערכה השמימית והתנועות הגלגליות והמון הכוכבים, וההנהגה ההשגחיית על ידי הרצון האלקי לפי מעשה בני אדם, שהוא נעלה מהסדר הראשון, ונתייחד לאומה הנבחרת, שניתנה להם מורשה התורה האלקית הכוללת אמיתת הדיעות ויושר המעשים. לכן ראתה החכמה האלקית שיהיה סדר ובנין האומה הזאת דומה לענין השמימי, עד שתתייחס בחלקיה ובכללה לגרמי השמים שהם עמודי העולם, שישתתפו שני כלי ההנהגה ויסכימו זה לזה כשני כלי נגינה. והוסכם מחכמי החקירה שהושפע מהעילה הראשונה שכל נבדל, הראשון לכל הגלגלים, המתניע תנועה רבה, וכמו כן היה אברהם אבינו ראשון לבית ישראל וישנס מתניו וירץ לפניו... או האבות וכל זרעם גופה של מרכבה, כי כמו שתושלם ההנהגה הטבעית על ידי מעשה המרכבה הראשונה הכוללת המניעים הנבדלים וכל מערכות גרמי השמים עד הנעת היסודות השפלים, וכולם בכח רוכב שמי קדם, כן מעשה המרכבה השניה על ידי מציאות האבות הקדושים הקרובים אליו, ואחריהם כל החכמים והנביאים וכו' הם אופני מרכבותיו, על כן תיקנו בתפילתנו להזכיר זכותם. ותכלית שלמות מרכבה זאת היתה במתן תורה, כי מאז נתבטל קיום הטבע הראשון, ונתלה הכל בקיום המצוות, ושם הכירו כוונתו זאת... (שם מו יח)

...שימצאו ב' מנהגות, הטבע הנוהג על ידי השפעת השכלים העליונים ואינו משתנה כמוהם, וההנהגה השניה על פי השכלים האנושיים השלמים, האותות והמופתים ששמה התורה לשכר ועונש מצוותיה, ויונהג על ידי שלמי האנשים הדבקים בו... אך ממציאות אותות אלו תתעורר מחשבת בליעל, שכבר אין קיום לטבע הנמצאות המורה על אמיתות מציאות המנהיג העליון, לכן היה מאתו שהאותות האלו יהיו רק על פי נביא מפורסם, המיעד את הדבר ומגלה צרכו לפי שעתו. נמצא ב' הנהגות, הטבע הפשוט במדת הדין ונוהגת תמיד, והשני הנברא במדת הרחמים, טבע חכם המבחין בין צדיק לרשע... (שמות יב ב שער לח)

אלה פקודי - אחר גמר המלאכה שהיא נגד סדר הנמצאות מבאר את ההנהגות, הטבעית והבחירית והשימוש בהן. הטבעית משמשת על ג' דרכים, א' דרך כל העולם, כענין העכו"ם שעזבם לסדר השמיימי, ב', דרך שניה לתת אפשרות לבחירה האנושית וגו', מה שמשותף לשתי ההנהגות שיקרה שיהיה הטוב והרע המסודר לפי ההנהגה הטבעית לפי מעשה בני האדם המונהגים בהשגחה, ואז יתהפך ענין הנביאים, כי הם נלחמים תמיד נגד הבוטחים רק בהנהגה הטבעית ומגדלים את ההנהגה ההשגחית...

ואמר ירמיה לחנניה בן עזור (ירמיה כ"ח) שהתנבא שההשגחה תשבור עול מלך בבל שמפאת המערכה, הנביאים אשר היו לפניך וינבאו... בבא דבר הנביא יודע דבר הנביא אשר שלחו ה' באמת, רוצה לומר, אם הנביא מנבא שההשגחה תשדד המערכה אם כן מחוייב שיבא דברו בלי ספק, כי ההנהגה ההשגחית שולטת על הטבעית, ואין מעכב בידה, ואם לא יבא דברך, מפורסם שאתה נביא שקר... כי למה תחזור נבואתך ריקם, הרי לדבריך ראה ה' זכותם ומה ימנע הטוב.

ההנהגה ממין הב' תשמש לבעלי הבחירה התורניים כמו שכתבנו, ועם העכו"ם לעתים רחוקות, כגון במבול וכו' כי הבט אל עמל לא יוכל. ב', כשמשגיח על האומות במקרה למען ישראל שעליהם ההשגחה בעצם, כענין פרעה ואבימלך עם אברהם, ואז תתבלבל עצת גוים כי לא מצאו ידיהם ורגליהם בעיוניהם בכדורים השמימיים וחכמתם תתבלע.... (שמות לח כא, שער נו, וראה עוד ערך השגחה)

...ונתבאר שכל העולם יתנהג על פי מעשה האומה הנבחרת, כמו שיתנהג על פי תנועות השמים, וזה נתבארה אמיתתו מכל מה שעבר עד הנה מהמלכויות, והאומה הנבחרת סבה והתחלה לכל טוב העולם... (ויקרא כא א)

...ובמאסם בה מאסו בעקרי התורה, ונתיאשו מהשלמות האמיתי, והתישו כח הגבורה האלקית מהפיל גוים עצומים תחתם, כי כשהיד העליונה היא על כסא המשפט גוברת תגבר היד הפועלת, ותשישותו אינו מפני שאינו יכול אלא שאינו רשאי מפני היושר והדין. וזה שאמר משה, יאמרו "מבלתי יכולת ה'" בלשון נקבה, שיאמרו כי אתה רשאי מכח המשפט המסדר אלא שאין כח בגבורה המצווה על המעשה, שהיא במדרגת הנקבה אצל המשפט להוציא דבר אל הפועל... (במדבר יג ב שער עז)

ומשלם לשונאיו - יבאר כי בהיות הרשעים רבים יאריך להם, וליחידים יחיש פורענותם, ויחויב מזה שהתנהגותו עם הרבים נפלאת מאתנו, כי לבדו ידע הסבות בהם יתקיימו, ואיך תמלא סאתם. אמנם התנהגותו עם היחידים יותר גלויה מצד תכיפות פורענותם לחטאתם על הרוב. והודיע זאת כדי שיפחד היחיד. (דברים ז י, שער צ)

ספר העקרים:

...ואלה התארים וכיוצא בהן מותרים בחקו, אף על פי שיש בהם תארים הפכיים, כמו רחום ופוקד עון אבות על בנים. וזהו שנרמז למשה רבינו ע"ה כשאמר "הודיעני נא את דרכיך" (שמות ל"ג), ששאל ממנו איך אפשר שיבקש האדם מלפני השם לעשות פעולות הפכיות, עם היותו אחד פשוט פשיטות גמורה ורחוק מן ההתפעליות הגשמים, והראהו השי"ת כי בי"ג מדות הוא מנהיג בריותיו, ובהן ראוי לבקש מלפניו... שהם תארים מתיחסים אליו מצד הדרכים שהוא מנהיג בהן בריותיו... (מאמר ב פרק כב)

...ובאר לו בזה כי אלו השלשה עולמות שהזכיר למעלה הם מונהגים מהשי"ת, כי בעולם ההויה וההפסד שדרך הבעלי חי להתגבר על חברו או על האדם להרגו, כמו חזאל שהתגבר על מלך ארם והרגו, לא היה זה במקרה רק בהשגחה מהשם לגמול ולענוש פרטי האדם וכתותיו, ולעשות על ידו דין בעוברי רצונו, כמו שאמר, "והיה הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא"... להורות כי השגחת השם היא על הוראת המערכת לבטל אותה ולעשות חפצו ורצונו. וזה כי מדרך הוראת המערכת להורות על הרשע טוב ועל הצדיק רע לפעמים, ועל יד יהוא נהרגו כל הרשעים עובדי הבעל בלבד ונמלטו כל הצדיקים עובדי השם, וזה ממה שיורה היות הדין ההוא נעשה בהשגחת השם לא בהוראת המערכת...

והעולה בידינו מזה הוא, כי בזאת המראה הגדולה נרמז לאליהו התחלת המציאות לג' עולמות שהם עולם ההויה וההפסד ועולם הגלגלים ועולם המלאכים ושיש עליהם נמצא אחד מקשר כל חלקי המציאות זה בזה ומנהיג אותם ומשגיח בכל מה שיעשה על ידם בעולם השפל לעשות חפצו ורצונו, הוא הא-לוה יתברך... (שם פרק לא)

אחר שביארנו יושר משפטי השם ושאין עליו תלונה לא בצדיק ורע לו ולא ברשע וטוב לו, צריך לתת טעם למה היו הנביאים והחכמים מתרעמים על שתי המדות הללו, שלפי מה שאמרו רז"ל (ברכות ז') אפילו משה רבינו ע"ה נסתפק בשאלה זו כששאל "הודיעני נא את דרכיך ואדעך" (שמות ל"ג)... והנראה לי בדברי אסף (תהלים ע"ג) וכתב ההתר הן בצדיק ורע לו, הן ברשע וטוב לו על דרך הסבה השניה שכתבנו. והתחיל "אך טוב אלקים לישראל" כלומר, הוי יודע שכל רע שיבא אל הצדיק אין תכליתו אלא לטוב... (מאמר ד פרק יד, וראה שם עוד)

...ומזה יראה שנטה איוב לדעת הרשעים האומרים שהגזרה אמת ושלא יועיל כשרון המעשה או התפלה לבטל הגזרה, וזה הדעת איננו נכון שהשפעות העליונות יושפעו על המקבל בהיותו במדרגה ידועה והכנה ידועה לקבלם, ואם לא יכין האדם עצמו לקבל השפע ההוא הנה הוא המונע הטוב מעצמו, שאם נגזר על איש מה על דרך משל שיצליחו תבואותיו בשנה פלונית והוא לא יחרוש ולא יזרע בשנה ההיא, אף אם ימטיר השם מטרות עוזו על פני תבל ארצה לא תצלחנה תבואותיו, והוא המונע מעצמו הטוב ההוא בשלא הכין עצמו לקבלו.

ולפי זה נאמר, שכשנגזר על האדם טוב מה הנה הוא נגזר עליו במדרגה ידועה מכשרון המעשה, וזה כלל יעודי התורה, וכן כשנגזר עליו רע מה הנה הוא נגזר בהיותו במדרגה ידועה מהרוע, וכשנשתנה המדרגה ההיא או ההכנה ההיא תשתנה הגזרה בהכרח לטוב או לרע... ולזה היה ההשתדלות בעשיית הטוב וכשרון המעשה טוב והכרחי בכל דבר שהוא הכנה לקבול השפע האלקי או לבטל הגזרה מעליו... (שם פרק יח)

..."ושם נסהו" (בשלח ט"ו) רוצה לומר כי שם נסה משה את החק ואת המשפט הזה לפני העם, כשהראה להם איך היה הטבע נכנע ומשועבד לשומרי מצות השם, עד שהמים המרים נמתקו בעץ המר... (מאמר ד פרק מא)

אברבנאל:

וייחל עוד - ...ומה שהמתין מ' יום לשליחת העורב ואחר כך כל פעם שבוע, כי ההנהגות בד' מחנות קדושי עליונים, והגלגל מחולק לד' רבעים וד' יסודות ועוד רבות במספר מ'... (בראשית ח יא)

ויראו את אלקי ישראל - ...ומה שראו הזקנים נראה, שה' ברא ג' עולמות, ובכל אחד חלק מושלם שינהיגו בעצמו וישפיע עליו בלי אמצעי, וכן העלול הראשון מקבל ממנו, וממנו משתלשל לשאר, כמו שאמר "וקרא זה אל זה". וכן הגלגל העליון בגרמים השמימיים שמניעו בלי אמצעי, ולא כדעת אריסטו ועוד. וזכרתי שכן דעת הרמב"ם באמת. וכן ישראל בעולם השפל דבקים אליו בלי אמצעי במדרגת העלול הראשון שבשכלים, ודביקות זו השיגו כאן אצילי בני ישראל... (שם כד י)

בחדש השביעי - כי תשרי הוא ראש השנה והתחלה במציאות, והתחלת כל דבר תורה על ענינו, וכן יורה ראש השנה על המתהווה במשך השנה, וכל מחוז לפי מזלו, וכל פרט לפי יחס תמונת מולדתו לתמונת השנה, וזה לפי ההשגחה הכוללת המסודרת מהגרמים השמימיים לכל הנבראים, שעל זה אמרו 'עוברים לפניו כבני מרון', ולא לפי ההשגחה הפרטית לשומרי מצוותיו... (ויקרא כג כג)

שמש בגבעון - והנה רבים מבני עמנו נמשכו אחר הישמעאלים לומר שהשכל הפועל עושה הכל, כחשו בה' בזמן שבני עשו מאמינים בו... הנה אמרתי שפועל הנפלאות הוא ה' ולא השכל הפועל, וכן הוא מודיע לנביא, ומה שטען הרלב"ג על זה מחדוש ידיעה ורצון בבורא על ידי זה נסבלהו בנסים כמו שהוא גם בבריאת העולם, ואין בזה חידוש רצון, כי השי"ת ירצה תמיד ההטבה... (יהושע י יב)

ונמקו - ואף על פי שההוראות העליונות טובות לאומה ה' ישדד כוחותיהם והוראותיהם, וכמו שכתוב "ובאלהיהם עשה ה' שפטים", וכברש"י, או שיעביר הוראות המערכת לעם אחר מאוהביו, כמו שיגלול אדם ספר ממקום למקום... (ישעיה לד ד)

קול ריחים - למה נכללו כל גויי הארץ בגזרה? כי הגרמים השמימיים משגיחים על הגופים התחתונים, א', בהוראה, נתינת הכח והכנה לדבר עתידי. ב', בהשפעה לתת פועל ההשלמה והמציאות לאותו כח והכנה, ואלו שוים לאומות ובישראל, כי החומר התחלת כל גוף וכח, ובהיות כל גוף אדם מסובב וטבעי מזגו והרכבתו מהפועלים השמימיים יחולו הוראותיהם בו. אכן ישראל לא יושפע פועל הכנותיהם מהשמים ומשרי מעלה אלא מהשי"ת, שלא כנפשות וגופות העמים המושפעים מגרמי השמים, כי החלק הנפשי שבישראל מיוחד להנהגה האלקית בעבור התורה שקבלו... וזה ענין "יפתח ה' לך את אוצרו" וגו', כלומר אף על פי שדלתי השמים סגורים לפי הטבע יפתחם הקב"ה בהשגחתו... (ירמיה כה י)

ונינוה נהפכת - בתשובה, או כסדום. והיתה גזירת המערכה העליונה, כי אין ה' שודד מערכת הטבע כי אם בשביל ישראל, שישראל אינם תחת המערכה, וגם פרטי ישראל תשתנה להם המערכה על ידי תפלה, מה שאינו כן באומות, שהמערכה לא תתבטל עבור תשובה, אבל ההשגחה תדבק בהם להתמיד ישובם המדיני, ובגבור החמס יתחייבו כליה על פיו... (יונה ג ד)

...והתבאר שיש לדברים סבה רחוקה וקרובה, והמוכן לדבר תספיק לו סבה חלושה להגיע, וכאן הגיע זמן גזרת בבל, וכאשר נתחברה לכך סבת חילול הכלים ועוד ששבחו לאלהיהם... אז בא החורבן מיד... (דניאל ה כה)

ספורנו:

ביום עשות ה' אלקים - ביום שסדר הנהגת הארץ ותולדותיה מן השמים על סדר מתמיד וזה אחר ששת ימי בראשית, ואז נקרא ה' אלקים, שבסדרו תתמיד ההויה. (בראשית ב ד)

ויצעק משה - שיסורו הצפרדעים מפרעה וישארו ביאור כי חצי אין נותנים משמים, כבסדר תעניות. (שמות ח ח)

רק באבותיך חשק - ששנה את טבע אותם הנכבדים בגללכם בזכות אבות ואין זה בלי ספק אלא כדי להשיג דבר יותר נכבד מן השמים והארץ, והוא האדם השלם בהיותו דומה לבוראו כפי האפשר, באמרו "בצלמנו כדמותנו". (דברים י טו)

מדרש שמואל:

ואפשר עוד שכוון לספר בשבח המקבל עול תורה, והוא כי אפילו עול מלכות שמים מעבירין ממנו, וכוונת עול מלכות שמים היא על השכינה, כי היא נקראת מדת המלכות, כי היא המנהגת את העולם, כולם נתונים תחת עולה והיא הגוזרת הן טוב הן רע. אמנם המקבל עליו עול תורה הוא מושל ביראת אלקים והיא גוזרת והצדיק מבטל ודוחה את הגזרות אשר גזרה מלכות שמים. ולא מבעיא העול אשר תגזור בכל שנה שנה, אלא אפילו עול דרך ארץ שהוא מה שנגזר מתחלת בריאת העולם, אפילו אותו עול מבטל אותו הצדיק כשהוא רוצה... (אבות ג ו)

ואפשר שרצה להודיע לנו שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה כי מלך בשר ודם העובר על גזרתו בפניו אחת דתו להמית, אבל הקב"ה מאריך אפים, וכשרואה את האדם עובר בריתו מניחו לגמור העבירה כאילו הרשות בידו, וזה שאמר "הכל צפוי" כלומר כל המעשים הם נעשים בפניו וצופה אותם, ועם כל זה הרשות נתונה והוא מניחו לעשותו, וגדולה מזו הוא עושה כי לא די שלא יחריב העולם כשהם מכעיסים לפניו, אלא אדרבא הוא מיטיב עמהם אולי יחזרו בתשובה, וזה שאמר "ובטוב העולם נידון"... (שם ג כא)

אלשיך:

אלה תולדות - ישוב כל הספקות הוא על פי ההנחות שהנחנו, כי ההפרש בין פקידה על ידי ה' לנעשית על ידי מלאך משחית הוא, כי המלאך לא יבחין בין צדיק לרשע, ומה עוד אם הצדיק אינו שלם, אבל ה' יראה לזכותו בדין, כי הוא חס על עולמו שברא... (בראשית ו ט)

ויבא אלקים - והלא מושכל ראשון כי בחירת האדם בת חורין אצלו, ואם כן למה יהפוך קללתו לברכה? מצינו ג' בחינות הן, בחירת האדם בפעולה שאין בה טוב ורע, כמו הליכת בלעם כשלעצמה, ובזה פותחין לאדם בדרך שרוצה לילך. ב', בחירה לעשות טובה ומצוה, ובזה מסייעין לו. ג', לעשות רעה לצדיק גם כן פותחין לו, ולענוים יתן חן להצילם מהם. ועוד שלפעמים מתרה באדם ג' פעמים ואחר כך הופך בחירתו, ולזה הפך בחירתו מקללה לברכה... (במדבר כב כ)

תומר דבורה:

...עד כאן הגיעו שלש עשרה מדות, שבהן יהיה האדם דומה אל קונו, שהן מדות של רחמים עליונות, וסגולתן, כמו שיהיה האדם מתנהג מלמטה כך יזכה לפתח לו מדה עליונה מלמעלה, ממש כפי המדה שיתנהג כך משפיע מלמעלה, וגורם שאותה מדה תאיר בעולם... (פרק א)

רמ"ע מפאנו:

ראה אלקים למאמר חקור דין חלק ד פרק ט.

מהר"ל:

...אבל מ"ויכולו" ואילך, שכבר נבראו כל הנמצאים, מכאן ואילך מדבר רק בהנהגתו יתברך את הנמצאים שהם כבודו, ויש לחקור אחר זה, שכל ענין זה כבודו יתברך. ואף הם דברים מופלאים מן האדם, והם יותר פלא ממעשה בראשית, כמו כל הנסים שעשה הקב"ה, נאמר בזה "כבוד מלכים חקור דבר", שאין ההסתר רק איך היה מציאות העולם ממנו... (גבורות ה' הקדמה א)

וכבר הארכנו בזה למעלה, שאין שינוי רצון מביא שינוי בעצמותו. ואף אם תאמר שהיה מסודר ממנו ברצונו הקדום, אין דבר זה מביא חיוב כלל. כי מה שאמרו תנאי התנה עם מעשה בראשית, עם הים שיבקע וכו', וכן בשאר הנסים, היינו שכך היה ראוי מצד סדר ההויה שיהיה בסוף, סדר ראוי, ואפשר לשנות הסדר על ידי המקבל שהוא מהפך על ידי רחמים הרע לטוב והטוב לרע על ידי חטאו. ואין לומר בזה שנשתנה דעתו ורצונו יתברך, שזה מדת השם מעולם, כי כל רחמים מבטלים הגזרה. והדבר המסודר מאתו יתברך מצד הבריאה, והמסודר על ידי רחמים שני דברים הם, זה מצד הסידור וזה מצד הרחמים, ואין השינוי מביא שינוי בעצמותו, כמו שכל הפעולות הבאות מאתו אין מביאות לו שינוי... (שם הקדמה ב)

וביאור ענין זה, שאין לומר על קן צפור יגיעו רחמיך, דמשמע כי המצוה ציוה לנו השי"ת מצד שהוא מרחם על קן צפור, ובזה עושה חילוק ופירוד בין הנמצאים עד שאין העולם אחד, כי למה ירחם על קן צפור ולא על מינים אחרים. דודאי אם הם גזירות שגזר בחכמתו אין זה קשיא, כי ענין הגזירה שגזר דווקא במין זה ולא באחר, וכמו שהמינים מחולקים כך במין זה נוהג דבר זה ובזה נוהג דבר אחר, אבל במדת הרחמים כל מעשיו ראויים לרחמנות, ואם כן למה ריחם דווקא על זה? ולמאן דאמר שעושה מדותיו רחמים ואינן אלא גזירות, פירוש שאין ראוי שיהיו מדות השי"ת שהוא מנהיג עולמו בתמידות על ידי רחמים, רק בדין וגזרה, כי הגזרה היא לפי חכמתו יתברך, ודבר זה ראוי למלך להנהיג באמת וביושר, אבל הרחמנות אין בה מדת אמת, כי מרחם אף שאינו ראוי, ועם כי הוא יתברך עושה בודאי רחמים עם הבריות, מכל מקום עיקר המדה שהיא בתמידות היא מדת הדין... (תפארת ישראל פרק ו)

והבן את הדברים האלו שרמזו בזה דבר עמוק מאד. דע כי הוא יתברך הוציא את הנמצאים כולם לפועל המציאות בששת ימי בראשית בעצמו ובכבודו, לא על ידי שליח הוא הטבע, כמו שהיה אחר ששת ימי בראשית, שהשי"ת מנהיג את עולמו על ידי שליח והוא הטבע. וכאשר ברא את העולם הוא יתברך מאחד את הנמצאים כולם, וכמו שהוציא אותם אל הפועל בששת ימי הטבע, כך אחר ששת ימי המעשה מאחד הוא יתברך את הנמצאים עד שהם אחד ואינם מחולקים, וזהו שאמר שהוא יתברך מזווג זיווגים, שראוי שיהיה העולם מתאחד, ופועל הזה מתייחס אל השי"ת דווקא, ולא אל שום פועל טבעי וזולתו... (באר הגולה באר ד)

כל המקבל עליו עול תורה - רוצה לומר שעל ידי התורה יש לו דביקות עם השי"ת, ויש לך לדעת כי ההנהגות שבעולם הן ג', כי ההנהגה שצריך האדם לנהוג לפי מנהגו של עולם, לחרוש ולזרוע ושאר צרכיו אשר המה צריכים לפי הנהגת סדר העולם וטבעו, והאדם הוא משועבד להנהגת הטבע. ועוד יש הנהגה בלתי טבעית, והיא הנהגה האנושית אשר מתחדשת מן בחירה, ועל ידי זה הנהגה הנימוסית שהיא על ידי המלכות מה שירצה ומה שלא ירצה וגוזר גזירתו על האדם, והיא הנהגת הנימוס, והאדם הוא משועבד גם כן להנהגה הזאת שהוא משועבד אל המלך שעל ידו הנהגה הזאת. והנהגה השלישית היא הנהגה אלקית שסדר השי"ת בעולם איך יהיה נוהג על ידי התורה שנתן השי"ת. ובזה הנהגת העולם על ידי שלשה דברים... וכאשר האדם מקבל עליו עול תורה אז הוא עם השי"ת, ואז מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, כי הנהגה השלישית הזאת היא הנהגה אלקית, עד שהאדם עם השי"ת, ואז הוא יוצא מן עול מלכות ומן עול דרך ארץ, שאלו שניהם הם מצד עולם הזה, ואשר הוא משועבד אל השי"ת אי אפשר שיהיה משועבד אל המלכות ואל הטבע... (דרך חיים פרק ג משנה ה)

ובטוב העולם נידון, רוצה לומר שאל יחשוב האדם כי מאחר שהשי"ת אין מוחה ביד עוברי עבירה שאין השי"ת חפץ בטוב העולם, דומה לאב שהוא אוהב את בנו והוא בא לעשות דבר חטא שאז האב אינו מניחו לעשות, וכאשר הוא שונאו מניח אותו לעשות, שנאמר הלעיטהו לרשע וימות, שמניח אותו לעשות רצונו, שיבא לידי אבדון... ועל זה אמר שאינו כן, כי אף אם דן העולם אין מבקש בחוב העולם אבל בטוב העולם נדון, שחפץ לזכות העולם ולהטיב אל העולם ולא יהיה בעולם רק טוב, ולכך הקב"ה דן אותו בטוב, היינו שמדת הטוב של השי"ת חפץ שיהיה העולם בטוב, ולכך מביא פורעניות לעולם לשלם לעושה רעה, ואז מסולק הרע מן העולם ונשאר הטוב, וזהו ובטוב העולם נידון... (שם שם טו)

...ומתרץ: בתחלה ואמת, ולבסוף רב חסד, פירוש בודאי רצון השי"ת שיהיה נוהג על פי האמת ועל פי הדין, ואם אינו יכול לעמוד מצד האמת, אז השי"ת עושה עמו חסד, ובודאי יותר טוב אם אפשר שיעמוד מצד האמת... (נתיב התשובה פרק ו)

מי ישום אלם - עשה לפרעה אלם וכו', וקשה למה צריך לפרעה להיות אלם אחר שלמדו לדבר דברים לפני פרעה, ועוד... ויראה שכולם צריכין, כי הקב"ה מקרב כל הנסים אל הטבע כל מה דאפשר שאין הקב"ה מבטל הטבע בחינם אם לא להכרח, וכל מה דאפשר שלא יהיה מבטל הטבע הוא נעשה, לפיכך אם לא היה מלמדו לדבר והיה פרעה נעשה אלם שלא נתאמץ כלל בהריגתו היה זה שנוי טבע לגמרי, למי שאין לו זכות כלל, לפיכך למדו למשה לדבר וללמד זכות בטענתו ולהתנצל עצמו, עד שיהיה לו זכות מה, ולפיכך מה שהקב"ה עשה שלא נתאמץ במצות הריגתו בודאי ציוה המלך להורגו אלא שלא נתאמץ, שאם לא ציוה להורגו כלל זה היה שינוי טבע לגמרי... (גור אריה שמות ד יא)

אין הקב"ה עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה. אין הפירוש שהוא יתברך צריך חס ושלום לעצה מן המלאכים, רק הפירוש כי הוא יתברך אין עושה פועל שהוא כנגד פמליא של מעלה, רק דבר שמסכימים עליו פמליא של מעלה, ואם כן היו מתנגדים לאותו מעשה, ולא היה כאן עולם אחד מקושר כאשר היו לו מתנגדים מן פמליא של מעלה... (חידושי אגדות סנהדרין לח ב)

של"ה:

עוד אודיעכם בני יצ"ו מן המושג אצלי בענין אחדות יתברך בהשגחתו. הנה סברת העולם היא בענין מערכת צבא השמים, הבורא חדש הכל יש מאין המוחלט, על כן ביכולתו לעשות מה שרוצה לשנות ולשדד. בראשית נתן הקב"ה לצבא השמים כח ויכולת להנהיג העולם וכל כוכב ממונה על מינוי שלו, העולם כמנהגו נוהג, וכביכול זזה ידו מהם, רק אם לעת מן העתים רוצה לשדד אותם, וכל זמן שאינו משדד אז מנהיגים בכח שהושג להם בעת הבריאה.

אמנם אמיתיות האמונה הנראה בעיני הוא, השי"ת מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית, בכוונה מכוונת שופע שפעו, ואילו היה מונע רגע אחד, היה הכל כלא היה, והוא פירוש הפסוק "כי ה' הוא האלקים וגו' אין עוד", רוצה לומר שאין עוד מציאות בעולם זולת מציאותו, כי בהסתרו יאבד הכל. ומה שאמר כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים, לא אמר שמינה אותם להיות מושלים, אלא כל זמן שהשפע נשפע בהם אז פועלים כפי טבעם. וענין שידוד המערכת הוא אף שהשפיע בהם והם קיימים יושפע בהם שלא בטבעם... (בי' מאמרות מאמר א)

ידוע כי שני מיני הנהגות שהשי"ת מנהיג עולמו, אחת הנהגה טבעית מה שהוא מסדר הטבעי השמימי, שנית הנהגה השגחית היא הנהגה שבה מונהגים אומה ישראלית מצד תורתנו לתת לאיש כדרכיו. ונגד שני אלו ההנהגות נקרא השי"ת בשני שמות אלו הוי"ה ואלקים, אלקים נגד הטבע, והוי"ה נגד השגחת שינוי הטבע... כי שם אלקים רומז על ענין המנהג הטבעי וסדורו הנוהג תמיד כמשפטו, וכמו שאמרו עולם כמנהגו נוהג, ואין אלקים בכל מקום אלא דיין, כי הוא מנהיג ומסדר אלו הנמצאות בשורת הדין הטבעי, המנהיג העולם כמנהג אחד תמיד בלתי משתנה, והוא חיוב המסובבים מסבותיהם המיוחדות... (מסכת פסחים מצה עשירה דרוש ו)

...הענין כי גזירה קדומה היתה להיות מלכות בית דוד, רק שלא היתה יכולה לצאת מכח אל הפועל אלא בסיבה מה, על כן שאול באחת ולא עלתה לו, כדי שתשוב המלוכה לבעלים לדוד... (תורה שבכתב חוקת)

רמח"ל:

והנה מן העקרים הגדולים שבידינו בענין זה הוא, שכנגד כל מה שנמצא בנמצאים השפלים, נמצאים למעלה כחות נבדלים, שמהם משתלשלים ויוצאים בסדר השתלשלות שגזרה חכמתו, השפלים ומקריהם. ונמצאים הכחות ההם שרשים לנמצאים השפלים, והנמצאים השפלים ענפים ותולדות לכחות ההן, ונקשרים זה בזה כשרשרת. עוד מסורת בידינו שעל כל עצם ומקרה שבנמצאים השפלים האלה הופקדו פקידים מן הסוג המלאכיי שזכרנו, ומשאם לקיים העצם ההוא או המקרה ההוא הנמצא בשפלים כפי מה שהוא, ולחדש מה שראוי להתחדש בשפלים כפי הגזרה העליונה.

ואמנם עיקר מציאות העולם ומצבו האמיתי הוא בכחות ההם העליונים ותולדות מה שבהם הוא מה שבגשמיים השפלים, בין מה שמתחלה ובין מה שמתחדש בהתחלפות הזמנים. והיינו כפי מה שנברא מן הכחות ההם וכפי הסדור שנסדרו והגבולים שהוגבלו, כך היה מה שהשתלשל אחר כך לפי חוק ההשתלשלות שרצה בו הבורא ית"ש, וכפי מה שנתחדש ומתחדש בהם, כך הוא מה שנתחדש ומתחדש בשפלים... (דרך ה' חלק א פרק ה ב וג)

וצריך שתדע שהמקרים הקורים לבני אדם יש בהם שני מינים, מקרים תכליתיים ומקרים אמצעיים. התכליתיים הם הנגזרים על האדם להיותם ראוים לו מצד אחת הסבות שזכרנו למעלה, והאמצעיים הם מקרים שיקרו לו, כדי שעל ידם יגיע לו מקרה אחר הראוי לו... (שם חלק ב פרק ג יב)

אך השפעתו היא מה שיוציא רצונו ית"ש לפועל, באותו סדר והדרגה שהוא חפץ. והנה בהיות שסדר בריותיו בסדר הדרגה והשתלשלות, כמו שרצה בסדר השתלשלות זה בבחינת מציאות הנבראים, כן רצה בבחינת התמדתם ופעולותיהם בכל עניניהם, ובסדר זה מקיימם בכל בחינותיהם ומשפיע בהם. והנה הוא ית"ש ישפיע למלאך, והמלאך למלאך שתחתיו במדרגה, עד שהמלאך האחרון יפעל בגשמיות לקים דבר או לחדש אותו כגזרת רצונו ית"ש.

ואמנם קיום כל הווה בכל מדרגה שהיא, אינו אלא ממנו ית"ש, אבל הוצאת הפעולות הגשמית, כפי סדר הנמצאים ויחסיהם, זה נעשה בהדרגה שזכרנו.

והנה שם האדון ב"ה בטבע כל פקיד לעמוד על משמרתו ולקיים בגבורה מה שנמסר בידו, ולא ידחה ממשמרתו אלא באותו הסדר שסידר האדון ב"ה. למשל, שר האילנות ישתדל ויתאמץ להחזיק את אילנותיו, אולם בהיות הגזירה מלפניו ית"ש יחזק שר הרוח את הרוח כפי שיגזר עליו, וידחה שר האילנות כפי זה, ויעקרו מאילנותיו. ויש בדברים האלה הדרגה רבה ופרטיות רבה, כי יש מלאכים פקידי הטבע הגשמי, המחזיקים כל חלקי הגשמיים בחוקותיהם הטבעיים, ועליהם שרי גזירות הגמול, המניעים מלאכי הטבע לסבב הענינים כפי הגזירות. (שם פרק ה ב-ד)

ואולם הוא יתברך משקיף על הכל, ומכוון אל השלימות הכללית, ולזה מסבב כל הבריאה... והנה הוא ית"ש ברצונו משנה סדרי בראשית בכל עת שירצה, ועושה נסים ונפלאות כחפצו - בדברים שונים, כמו שיגזור היותו נאות לתועלת הבריאה, לפי הענין ולפי הזמן.

ומה הוא זה שאמרו חז"ל "תנאים התנה הקב"ה עם כל מעשה בראשית" (ב"ר ה')? לא שלא ישנה הקב"ה דבר מעתה, כי ודאי משנה הוא בכל עת שירצה שנוי גמור, אבל הענין הוא, שבעת הבריאה הראה והודיע לכל שרשי הנבראים, ענינם ואמיתת מציאותם, והתכלית למה שנבראו, ואל מה עתידים היו לסבוב בגלגוליהם, ומה יהיה סוף ענינם, והשיגו וידעו, שהכל היה הולך לתכלית הטוב האמיתי, ונתרצו בדבר ושמחו בו... הראם כמו כן, שממה שהיה מצטרך לשלמותם היה שיעשו בהם אותם הנסים, לישראל, או לצדיקים מהם באותם הזמנים.

ואמנם הדבר הזה נאמר בשרשים העליונים, ואחרי כן, על פי כל זה נשתלשלו בהשתלשלות ונקבעו הדברים בגשמיות כראוי להם, והועמדו עליהם הפקידים המחזיקים אותם בחוקם הטבעי, ובעת שרוצה הקב"ה יגזור על הפקידים האלה, ויעמדו מתפקידם, וישתנו ממהלכם הטבעי, כפי מה שתהיה עליהם הגזרה. וכבר אפשר שהגעת הגזרה להם תהיה בדרכים שונים, שתגיע דרך משל כמצות מלך עליהם או כגערת מושל שזעם... הכל לפי ענין בזמנו. (שם שם ה וו)

סידר האדון ב"ה שהנהגת עולמו כולה, בין מה שלמשפט המעשים של בני הבחירה, ובין למה שראוי להתחדש בעולם ובריותיו, יעשה בסדר כעין מלכות הארץ, והיינו בתי דינים שונים של נמצאים רוחניים, במדרגות ידועות וסדרים ידועים, שלפניהם יערכו כל הענינים הראוים להשפט, ובגזרתם יקומו כל הדברים, וכמו שאמר דניאל, "בגזרת עירין פתגמא" (דניאל ד' י"ד), כי כל עניני העולם מורכבים בהרכבות רבות, ונמשכים בדרכים שונים. ואולם כל הבחינות האלה מתגלות בבתי דינים העליונים לאמיתן, וכל אחד מן הצבא הנמצאים באותו בית הדין מתגלה לו לפי ענינו אחת הבחינות, עד שבין כולם מתגלות הבחינות כולן. ואז ישקל הענין לפי כל הבחינות האמיתיות, ותצא הגזרה כפי הנאות. ואולם הגמר יעשהו מי שהוא ראש בבית דין ההוא. 

נמצא לפי זה שאין הקב"ה דן את העולם בבחינת ידיעתו, אלא בבחינת הסדרים שרצה וסידר לענין. וכבר זכרתי שאין הענינים האלה נמשכים אחר ידיעתו ית"ש, כי לא היו הענינים האלה צריכים לו, אלא שכן גזר וסידר. ועל פי סדרים אלו מתנהג העולם באמת, ועל אלו הדרכים ירמזו הכתובים במליצותיהם, "וירד ה' לראות" וגו', "ויבואו בני האלקים להתייצב" ועוד.

וצריך שתתבונן שאין הדמיון באלו הדברים עם מה שנעשה במלכות הארץ אלא בסדרים, אך באופן העשות הדברים אין הדמיון אמיתי, כי בגשמיים נעשה כפי ששייך בהם וברוחניים כפי ששייך בהם בהשגתם ובעניניהם... (שם פרק ו א-ג)

לצורך העתקת הדברים אל הגשמיות הוכנו הגלגלים והכוכבים שבהם ובסיבוביהם נמשכים ונעתקים כל אותם הענינים שנשתרשו למעלה ברוחניות אל הגשמיות פה למטה. והנה נשפע מן הכוכבים כח הקיום אל העצמים הגשמיים שתחתיהם מן השרשים למעלה. 

וגם עניני מקרי הגשמים ומשיגיהם, ימשכו על ידי הכוכבים אחר שהוכנו למעלה, כגון החיים, העושר, החכמה, הזרע וכיוצא בהם, ונעתקים למטה בענפים בצורה הראויה על ידי הכוכב.

ונשתעבדו לזה הסדר כל בני האדם גם כן, להתחדש בהם כפי מה שימשך להם מן המערכה. אמנם אפשר שתבטל הוראת הכוכבים, מכח חזק מהם, ועל יסוד זה אמרו "אין מזל לישראל" (שבת קנ"ו), כי כח גזרתו ית"ש והשפעתו גובר על הכח המוטבע במערכה... (שם פרק ז א-ג)

ממה שיבחן עוד בהשגחתו ית"ש, הוא היות כל סדרי ההשגחה ודרכיה יושר המשפט וקו הדין. אמנם ידענו שאין חפצו של הקב"ה אלא להיטיב, אלא שמטעם האהבה ראוי שייסר האב את בנו להיטיבו באחריתו, נמצא שהמשפט והדין ממקור האהבה נובע. ומשורש זה נולדים שני ענינים, שהמוסר יהיה ממותק ולא קשה ואכזרי, ושלפעמים כשהשעה צריכה לכך יעבור האדון ב"ה על שורת הדין לגמרי וינהג ברחמים.

ובהיות שרצה הקב"ה בבחירת האדם במעשיו, הנה כביכול משעבד את הנהגתו למעשה האדם, שלא ייטיב וירע לו אלא כפי מעשיו. אך באמת האדון ב"ה אינו משועבד לשום חוק, ואינו צריך לזולתו, ולא מתפעל משום דבר, וכשירצה להשתמש מרוממותו יפעל וינהג כרצונו בלי הכרח ועיכוב כלל. ואולם להנהגת המשפט ינהג כפי השעבוד שזכרנו... (שם פרק ח א)

...והנה כלל הנהגת העולם הזה מתחלקת להנהגת היום והנהגת הלילה, ובכל בוקר וערב מתחדשים הסדרים ומשמרות המלאכים לתפקידם, כפי סדר ההנהגה... (שם חלק ד פרק ד א)

דע כי לכל הפעולות הצריכות להעשות למעלה מקדימים הכרוזים, והענין כי ז"ס ההזמנה, והוא כי כאשר הגיע הגזירות לצאת מן המל' להגיע אל המשרתים, וזה אחר שכבר הסכימו כל המאורות ונעשו כל ההכנות הצריכות לכל שפע לצאת לפעולתו, והמאורות כולם פה אחד, שהיא השכינה פה שלהם מצווים את העבדים לפעול, הנה מיד יוצא הכרוז ויכריז בכל רקיעים, ואז המלאכים הראויים לקבל המצוה הזאת מקבלים כח מן הקול הזה ומתפשט כדי לעשות אחר כך הפעולה, ונמצא שבקול יקבלו הכח והשפע עצמה המגיע אליהם לפעולה יקבלו הפעולה... (אדיר במרום דף יב, ועיין שם עוד)

כתיב: "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום" וגו' (בראשית ל"ו ל"א). דע כי הפרשה הזאת באמת כוללת שרשי ההנהגה... כי הקב"ה מנהיג עולמו בכמה גלגולים עמוקים והכל באמונה לתת לכל אחד לפי מעשיו ממש, ונמשך מראשית הכל, כי שם הקב"ה בעולם צד הקדושה וצד הטומאה זה לעומת זה, ושם ביניהם כל עניני העולם, להיות שולטות בו זו או זו לפי המעשים, אך הכוונה היא להנהיג הדברים בהנהגה כל כך עמוקה, שאין אפשר להשיגה אלא הוא עצמו, ובה סוף סוף יחזור כל הרע לטוב, ותהיה הממשלה לקדושה לבדה. והנה זאת אמונתנו הקדושה, אנחנו בני ישראל, אשר אין מאציל אלא אחד הוא לבדו עשה את הכל, ושם התפשטות ספירות קדושה וכנגדם עשה מדריגת הרע, והוא המנהיג לבדו אדון יחיד להחזיר כל הרע להשתעבד לעבודת קדשו, ואין גם אחד עושה דבר זולת רצונו, ואף על פי שנראין הדברים קשים וזרים להבין דרכם... אך הכל ינהיג בהנהגה נאמנת להשיב דבר על בוריו וכן טוב יהיה נשגב לבדו בלי תערובות רע... (שם דף כד)

ואפרש למה אמר תליא שבזה תבין היטב מציאות ענין זה, כי הנה שם אמר וז"ל רישא דלאו רישא דלא ידיע ולא אתידע מה דהוי ברישא דא וכו', וזהו ענין הספיקות שיש ברדל"א... וצריך לדעת מהו ענין הספיקות האלה. אך אמתת הדבר הוא, כי הנהגת המאציל ב"ה היא עמוקה עד שאי אפשר לשום אדם להשיגה, וא' מן הדברים המעלימים מאד מאד את ההנהגה הוא ענין החיות רצוא ושוב... אך האמת הוא כי שורש לכל המציאות וכל ההנהגה הוא ענין שית אלפי שנין שאמרו רז"ל, וענין חד חרוב נתבאר בספרא דצניעותא...וכל הדברים האלו סודות עמוקים ועצומים מאד... (שם דף נב, ועיין שם עוד)

...והנה מה שמתגלה עתה אינו אלא מה שהוא בסוד הנהגת הזמן, אבל היא עצמה תלויה בסוד הנהגת הנצחיות וענינה. ועוד יש דבר גדול כי הלא כל המעשים הנעשים בכל אחד מן הרגעים האלה הנה הוא גורם פעולה בפני עצמה בכל המאורות, וגם צריך שתדע שאינו דומה פעולת תיקון הבא אחר קלקול לתיקון העומד מאליו בלי קלקול, וכן על דרך זה כל פעולה הנעשית בכל חלק זמן היא מתחלפת מחברתה מפני רוב התנאים הנמצאים בה, שאי אפשר לפרט אותם... (שם)

ותבין גם כן ענין א"א עצמו עכשיו עם ענין ז"א. הנה כבר אמרתי שמעשה הצמצום אינו להמציא ההנהגה הזאת של הבחירה לבד שיתבטל בזמן ההנהגה הבאה ההיא הנהגת התיקון או שיצטרך פעולה אחרת, אלא הוא עצמו מוליד ההנהגה הזאת להגמר בהנהגה הבאה, לפיכך נמצאת באמת הנהגה הזאת תלויה ונמשכת לפי העתיד לבא. ולכן נמצא הא"א עצמו בזמן התיקון ז"א כמו שהוא עכשיו, כי אריך הוא לפי סוף הרצון שממנו נמצא הרצון של עתה, רק שאין סוף הרצון מתגלה עתה אלא כמו טעם אל הרצון של עתה, ולכוונה תכליתית ובדרך חשק, כי אין ההנהגה על ידו וההנהגה ברצון של עכשיו שהוא הנראה בצמצום והוא בז"א, וכשיהיה הז"א כמו הא"א אז יהיה נקרא רצון מגולה באמת, וה"ס "לקרא שנת רצו"ן לה' ויום נקם" וכו', כי באמת שני הדברים ימצאו, הנקם מצד ההנהגה התחתונה והרצון צד העליונה... (שם דף ס, ועיין שם עוד)

...ויש עוד מציאות ג' למאורות והוא המצאם מתלבשים במלאכים בסוד "כי שמי בקרבו", וזהו סוד גדול, כי הנה רצה המאציל ב"ה שלא תגיע ההנהגה בעולם הזה אלא על ידי המלאכים, והנה היה יכול לעשות בלא זה כי תגיע ההנהגה מיד אל האדם מן הספירות עצמם, אך סוד הענין הוא, כי הנה הנשמות הם נקראות חלק א-לוה ממעל, והם יותר מן המלאכים כידוע, והם נגזרים מצד העצמות במציאותו כנ"ל, וכך הם צריכין להדבק בו, וזהו סוף התענוג. אך האמת הוא גם כן שבהיותם בס"ז לא היו יכולות להיות בעלי בחירה, כי לא יפול בהם שינוי לפי מציאות זה אלא השואה בלי שום חילוף, כמו שיהיה לנצחיות לעתיד לבא, ולכן הוצרך להתפשט, ובמדרגה מקריית להם שלא תהיינה שם לעולם. אך לעשות זה הוצרך שיכון הדבר במאורות תחילה, ולכן הוצרך שיהיו המאורות מתלבשין במלאכים... ואז נתנה הנשמה תחת המלאכים והוחק להם היות מתלבשות בגוף... (שם דף עד, ועיין שם עוד)

וממה שצריך להאמין הוא קרוב למה שהזכרנו עתה, שבהיות והוא יתברך אינו מוכרח במעשיו, על כן לא יוכל שום נברא להתחזק ולעשות נגדו, אפילו כשישתמש מן החוקים והסדרים עצמם שהוא יתברך חקק, כי הרי הוא עשאם והוא יכול לשנותם ולבטל כרצונו, והיינו "אין עוד מלבדו" - ואפילו כשפים... ולא כמו שחשבו פתאים שיוכלו להשתמש מכליו עצמם נגדו חלילה... (דעת תבונות לו)

שתי מדות שם הקב"ה לנהוג בהן עולמו, מדת המשפט ומדת השליטה והממשלה היחידית. מדת המשפט היא מדת הטוב והרע, שבה תלויים כל עניני הטובות והרעות בכל תולדותיהם, ומקור המדה הוא הסתר פני טובו והעלם שלמותו. מדת הממשלה היחידית היא מדת תקון כל הנבראים בכחו יתברך, אף על פי שמצד עצמם לא היו ראויים לזה, והיא הסובבת בהעלם כל דרכי המשפט עצמו לסבב כל דבר אל השלימות לבד, ומקורה חוק טובו הפשוט יתברך. מדת המשפט היא המגולית ונראית, ומדת הממשלה המתעלמת ומסתתרת לפנים. (שם נ)

...שלימותו יתברך הפשוט מרומם ונשגב מכל עניני הברואים, כי מדי רצה לנהג בריותיו קבע ורצה במדות האלה, שהם כולם מתייחסים לנבראים ולא לפי ערכו כלל, ונמצא מהותו הפשוט מסולק מכל הענינים האלה לגמרי... (שם נב)

זה הכלל: שלימותו יתברך מצד עצמו אינו מושג כלל, אך ברצותו לעשות כחוק טובו לפחות באותם המעשים שהם לפי ערכנו, שם עצות וגילגל הנהגה להביא כל הבריות לשלימות ותיקון, וזה הנסתר שבכל מעשיו צד השוה בהן, וקצת מנסתרם זה מתגלה וניכר מתוך המעשים כשרוצה הקב"ה לפקוח עינינו... (שם נו)

ואמנם כאשר ידענו היות כל הדברים האלה נולדים מהסתר פניו יתברך או מהארת פניו, על כן נאמר כי הקב"ה מחליף הנהגותיו לפי מה שצריך לחמש מדרגות אלה, כי למדרגה התחתונה מכולם ירבה להנהיג בהסתר פניו, וברביעית ימעיט ההסתר וירבה ההארה, ובשלישית ימעיט ההסתר מיעוט אחר מיעוט... (שם פח)

נשלים סדר עריכת משפטי הנהגתו יתברך ונאמר, כי אחר שקבע הרצון העליון גבולו של הרע וחקק עניניו מה שיהיו ולא יוסיפו, שב וקבע הנהגה ישרה כמו שהעולם צריך אחר מציאות הרע זה בבריאתו. ואמנם כלל מה שרצה הרצון העליון במציאות הרע הזה הוא שיתקיים זמן מה, ושאחר כך יתבטל, ומתחלתו של עולם כבר מנהל אותו לקראת סופו הטוב שיהיה הרע מתבטל, והרי זו הנהגה אחת שזכרנו בענין גילוי יחודו יתברך. ואמנם כל זמן שהוא יתברך רוצה בקיומו צריכה הנהגה אחרת, כי הרי אין המצאו של הרע לבטלה, אלא לצורך עבודת האדם, וצריך הנהגה הראויה למעשה העבודה הזאת. (שם קלד)

...צריך שנבחין שני מיני חוקים שחקק: כל שתלוי בפעולותיו יתברך, כל דברי ומשפטי השפיעו. והשני כל מה שתלוי בהתפעלות בקבלתנו. וגם חוק השפיעו יתחלק לשנים... כי אין המוסר שמייסר את ישראל מוסר נקם ואויב אלא מאהבה, והמוסר בזמן שנעשה לא יעשה באכזריות חימה אלא במיתוק גדול מפני האהבה המוסתרת. והשנית, שאם יראה שאין כח בנשפטים לסבול המשפט, יפנה אליהם ברחמים ויניח ידו מהמשפט לגמרי, והוא ענין עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים. (שם קלח)

כשתבחיני תמצאי חכמה עמוקה בסדרי הנהגתו יתברך. שמעת שהאדון ב"ה חידש ברצונו אפילו מציאות חסרון שגורמים העוונות, ותועלת שגורמים המעשים הטובים, וסידר הנהגות מסובבות על הקוטב הזה, ואם יגרמו העוונות שהקב"ה יהיה כמו מואס חס וחלילה בבני העולם וירחק מהם, סדרי ההנהגות יתבלבלו, וימצאו הקלקולים בכל העולם חס וחלילה. ואמנם יש הנהגה אחרת וזמן אחר ברבות הזכות בישראל, בעת היתקן העולם תיקון גמור, שיהיה הקב"ה משנה מצב העולם לטובה ויבטל ממנו כל רע, שלא יהיה יצר הרע בנשמות ולא נזק והפסד, שהעולם מזומן ומוכן להנהגה הזאת, ואז לא יצטרך עוד המשפט, אלא יתנהג ברחמים גמורים ובהטבה שלמה, וכל מה שעכשיו נסתר מיושבי הארץ לצורך העבודה, דהיינו נסיון האדם, לעתיד לבא יגלה.

אמנם יש זמן שהקב"ה מתרחק, כביכול, מעולמו, ואין משפטו נעשה ואין ממשלתו מתגלית, והיה ראוי שיחרב העולם, אלא שגם בזמן ההוא הקב"ה רוצה בקיומו של עולם, ואז מקיים אותו רק בכח ממשלתו, ומשתמש מרוממותו שאינו נפגם וחסר מעוונות בני אדם לקיים העולם שלא יאבד, אבל אינו מרבה לו טובה והרווחה, אלא אדרבא, נותן לו קיום מצומצם בלבד, והרע גובר בו יותר, אלא שהקב"ה רוצה שלא יאבדו מעשיו... (שם קמב)

ויש במדה הזאת שתי דרכים, בהנתן המקום לרע להתגבר ולשלוט שליטה רבה, מבלי שיקום עליהם משפטו לנקות העולם בהעניש הרשעים, והדרך השני גם הוא תלוי בהסתר פניו, אך טוב הוא לעולם, שיהיו סדרי הנהגתו מסודרים במשפט אשר בכח הסדרים האלה ינקה העולם מהרעות, אך לא בדרך החסד המוחה הרשעים ומחזירם לאין, אלא בדרך המשפט המזרה כל רע על ידי העונשים...

ואמנם יש לך לדעת, שבאמת אין הקב"ה מואס יגיע כפיו לעולם חס וחלילה, ואינו עוזב ומניח את העולם, אלא בשעה שנראה כאילו העולם עזוב ממנו, אדרבא הרי הוא מחדש טובו לעולם, ומחשבותיו תמיד לתיקונו, אלא שהוא מסתיר עצתו הסתר גדול מאד, ואז נמצא העולם כמו עזוב, ובני האדם סובלים עונשי חטאותם. (שם קמו)

...והנה נמצא לחכמים אשר הבינו סתרי ההנהגה, שגזרו היות המדות האלה, וממילא הפעולות הנמשכות מהן, מתקשרות אלה באלה בדרכים רבים וענינים רבים, כי אף על פי שכל מדה היא ענין בפני עצמו, אמנם רצה האדון ב"ה ועשה כלל כל המדות מתקשרות קצתם בקצתם, עד שלהשלמת ענין האחד יצטרך עזר השני באותו שיעור וחלק המצטרך... יש שיתקשרו כדרך סבה ומסובב, ויש בדרך השתתף לדבר מן הדברים בדרך העזר, ויש בדרך ההשפעה והקבלה...

והנה נמצא בסדרי ההנהגה, שכל מדרגה תסובב מן העליונה ממנה, וגם תצטרך לה עד שלהשלמת עניני התחתונה עצמם, יכנס בדרך נסתר קצת מן העליונה עצמה. (שם קנו)

...ואמנם המצא שורש המצא הרע בהנהגה כבר פירשנוהו, שהוא מטעם גילוי יחודו יתברך שצריך לגלות הרע ולהניחו לעשות כל מה שבחקו להראות אחר כך יחוד שליטתו יתברך בהחזירו אותו לטוב, מטעם הזה, כל עוד שיתעלם ויסתיר פניו האדון ב"ה, ויניח לרע להתגבר עד לגבול האחרון שאפשר לו להתגבר, דהיינו עד חורבן העולם ולא עד בכלל, זה יהיה טעם להגלות יותר ולהראות אחר כך אמיתת יחודו בתקנו את הקילקולים ההם בכל שליטתו... וכל זמן תגבורת הרע גם הטובים יצטרכו לעמוד תחת עוני הרע, לא שהדין כך, אלא שהשעה צריכה לכך, כי על כל פנים יקבלו אחר כך שכר שלם, אך כל זמן תגבורת הרע לא תועיל זכותם להנצל ממנו, וכעין הכתוב (עמוס ה' י"ג) "לכן המשכיל בעת ההיא ידום, כי עת רעה היא". ואדרבא אנשי רע יצליחו והשעה תשחק להם, והישרים מעונים ונדכאים... (שם קסו)

...כי הנה האדון ב"ה עשה את הרע באותה תכונה שעשאו ובאותם גבולים שרצה אותו, והנה הוא מגלגל גלגולים להעבירו מן הבריאה לגמרי. אמנם צריך שיגלגל גלגולים אלו לפי הענין של הרע והסדרים שעשה אותו. והוא יתברך לבדו יודע שורש כל הענינים שרצה לעשות וטעמי גזירותיו הנעלמים מבריותיו, כי אין הבריות יודעות אלא מן הגזירות של הרצון והלאה, אך לא למעלה מזה, והם החקירות האסורות לנו, כי הדברים מושרשים ברוממות הרצון הרוצה אותם. ויש דברים הנתקנים בהגברת ההארה ורבויה, דהיינו הגברת ההשפעה, ויש שנתקנים בהעלם ומיעוט בהניח לרע התגבורת הגדולה... (שם קסח)

...הרי לפניך שלא תמיד ישתמש האדון בהנהגת המזל, אלא בזמן שהוא יודע שטוב להשתמש בו, כי שם לו שני דרכים, דרך השכר והעונש, ודרך המזל. וגם זה יוליד לצדיקים זכות, כי אלמלא היה האדון ב"ה מענה את הצדיקים תמיד, היה זה נסיון, אך לא גדול כך כך, כי היו מתנחמים לדעת שהם ודאי צדיקים. אמנם רצה האדון ב"ה שיהיה מקום נסיון יותר גדול, ויראה לכאורה כאילו הוא מקרה אחד לכל... ואין מי שישפוט אם הדבר משכר ועונש וכפי מעשיו, או מן המזל הגוזר עליו...

אבל כך היא המדה, שהקב"ה מרכיב שתי הנהגות אלו ביחד, ואף גזירות המזל לא יבואו אלא על ידי ענין מה המתייחס אל שכר ועונש שיוכלו לתלות בו. כללו של דבר: שורש ההנהגה הכללי של כל הנמצאות הסובב על קוטבי תכונת הנמצאות עצמם לפי מה שעשאם הבורא ית"ש... ויש לדבר חוקים וסדרים עמוקים בלתי מושגים כלל... (שם קע)

ידיעה ד' היא לדעת סוד העולם הזה ובריותיו איך מתנהגים, כי מה שראו הפילוסופים מעין הבריות ודרכי הטבע אינו אלא השטחיות הנראה לעינים, וגם אינו האמת, אלא כל עניני הבריות מתנהגים על פי הנהגה פנימית המתלבשת בכל הבריות, והוא מה שאמר 'הטבע כמנין אלקים', וזוהי האמת שהסתיר הקב"ה מן הפילוסופים... (מלחמת משה)

ענין האור אין סוף ב"ה שנכנס באצילות ומתחלק לשנים, לפנימי ומקיף, הענין הוא, כי הנה הפעולות של הטוב והרע הם המושרשות בכלים, שהם מידות של ההנהגה הזאת. אך לפי הנהגת היחוד תוכיות כל פעולה שממנו ית' אינו אלא טוב. ולעתיד לבא כשיגלה כבוד ה', שנאמר "אודך ה' כי אנפת בי", אז יוודע איך הכל לטובה, אמנם אפילו כשיגלה זה, לא יגלה על עומק הענין שבפעולותיו ית', כי הם מרחיבות והולכות מאד. והנה מה שיוודע מיד בהיגלות האמת, שאין ידיעה פחות ממנו, הוא מושרש באור פנימי המוגבל תוך הכלי. אך מה שיש עוד חכמה רבה בפעולה ההיא עצמה, שמתרחבת והולכת מרחב גדול, מושרש באור המקיף המתרחב חוץ לכלי... (כללים ראשונים ז, ועיין שם עוד)

...והנה המלכין קדמאין היו בבחינת מה שהקב"ה פונה מן הבריות, שצפה הקב"ה מעשיהם של רשעים, וחקק העונש לפי ענינם. אך התיקון הוא שהרחיק הקב"ה מעשיהם של רשעים, וצפה מעשיהם של צדיקים, ופנה אל בריותיו באהבה, וחקק הטוב לפי ענינם, ונמשכו מזה כל התיקונים כולם. (שם טז, ועיין שם עוד)

...והנה ראשית הדין, שהוא הכעס והקצף, בבחינה זאת נעשית השבירה במלכין קדמאין, שהיא תולדת הדין הגמור. אחר כך נבחינהו בהיותו מקבל קצת תיקון ומיתוק, ועם כל זה עדיין הוא מיתוק מעט, ותולדתו הוא קילקול הסדרים, והיינו לא חורבן גמור כמו שהיא תולדת הדין הקשה לגמרי, שהוא ענין השבירה, כמו שביארנו, אבל הוא קלקול כל סדר טוב, והוא זמן שאין משפטו ית' נודע בעולם, אלא אדרבא, באותו הזמן נאמר "הסתר אסתיר פני ביום ההוא והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות" וגו', והרשעים מצליחים, וחוצפא יסגי, ובני חורין חפו ראשם, אחר כך נבחינהו בהיותו מקבל עוד מיתוק ותיקון, והוא שלא תהיה עזיבת הארץ כל כך, ותהיה הצלחה קצת לטובים, אף על פי שלא תהיה הצלחה גמורה, אחר כך נבחינהו בהיותו משפט נכון ומתוקן להעמיד הארץ במשפט, טוב לטובים ורע לרעים, והכל מתוקן על הסדר הנאות.

והנה אלה הג' זמנים שזכרתי, הם הם בחינות הקטנות והגדלות של ז"א, כי הקטנות הוא דין, והעיבור הוא דין קשה לגמרי, חושך ממש, והיניקה דין יותר מתוק, אך שניהם שמות דאלקים כידוע. והגדלות רחמים יותר, והם שמות דהוי"ה. אך אפילו בגדלות אין ז"א אלא מידת המשפט, אך מידת המשפט בתיקון. ונמצאת כל ההדרגה הזאת הדרגת מציאות המשפט, מתחילת ענינה השרשי עד השלמתה ככל המצטרך בה... (שם כג, ועיין שם עוד)

...ואמנם אם האדון ב"ה היה רוצה לנהג העולם על פי דרך זה, הנה היה צריך שיתן לכל אחד לפי שמגיע לו מצד מהות הבריאה והתחלקות התיקון, המתחלק בין כל הנשמות, או טוב או רע, לא לפי מעשיו כלל. אך כל זה בעולם הזה, כי בעולם הבא ודאי כל אחד מקבל לפי מעשיו. אך בעולם הזה שהוא מקום עשיית התיקונים, למי שמגיע לתקן לפי דרך הריבוי יתקן בריבוי, ולמי שמגיע להפך יתקן בסיתום וצירוף. אך אם רוצה האדון ב"ה לנהג לפי מעשי בני האדם, אז ינהג בהנהגת השכר ועונש, ולא על פי הדרך הזה, והוא הדרך הנכלל בפרצופי האצילות. והנה יש לפעמים שיגיע לצדיקים רע כרשעים, לא לפי מעשיהם, כי אם לפי דרך ההנהגה הזאת, שכך הגיע להם לתקן בדרך הצירוף, ואמנם עדיף כוחם של אלו המתקנים בדרך זה, שכמו שמה שקרה אותם אינו לפי מעשיהם כי אם לפי מציאות ההנהגה הקבועה בכלל, כך השכר לא יהיה לתת להם לבד טוב, אלא לתקן מציאות ההנהגה הכללית, ואז יהיה להם שכר כפול ומכופל, שגרמו תיקון כללי להנהגה, ותועלת לעולם כולו מכח מעשיהם, שההנהגה הכללית נתקנה.

ואמנם לא תמיד ישתמש האדון ב"ה מהנהגה אחת, אלא לפעמים ישתמש מן השכר ועונש, ולפעמים מן ההנהגה שזכרנו, והיא נקראת מזל, שהיא בדרך גזירה, לא לפי המעשים, וכדלקמן. והוא כשיודע שהם בני אדם גיבורים, שיכולים לעמוד בה, משתמש ממנה, והוא ענין "ה' צדיק יבחן". ובאחרית הגלות הקב"ה משתמש הרוב מזאת, כי הכוונה אז לתת תיקון כללי לכל העולם. ועל כן צריך שיתנהג בהנהגת היחוד, שמן ההעלם הגדול יולד הגילוי הגדול, ויהי שלימות ניתן לעולם. ונמצא שאפילו גילוי היחוד יהיה בשכר ולא בצדקה, כי אף על פי שלחוטאים יהיה חנם, כענין "כי אסלח לאשר אשאיר", אך יהיה זה אפילו להם בשכרם של צדיקים שסבלו נסיונות בעבור ההנהגה הכללית, כמו שכתבנו. ולהם עצמם יהיה תוספת שכר על זאת, שבעבורו ימצא שהמשפט עצמו יגיע להיטיב אפילו לרשעים, כי הרי גם לצדיקים יש ריוח על זה. ונמצא על כל פנים כנסת ישראל בכלל זוכה לגילוי הטוב העליון, שישלימו קצת חלקיה על קצתם. ונמצא שהקב"ה משתמש מן שתי ההנהגות מה שהוא יודע היותו תועלת לעולמו, ואותו הזמן שישתמש מן הנהגת המזל יועילו לכללות הבריאה כולה. והנה לא יצטרך שתמיד תהיה ההנהגה ההיא, אלא באותם הזמנים המצטרכים, שהוא ית' יודע שצריך זה. והנה זאת ההנהגה היא הנודעת בסוד הכ"ח עתים, כי על כל פנים שורש הנהגת התחתונים היא מלכות, ובבחינת השכר ועונש המוטבע בתחתונים יש לה הכ"ח עתים, והמקרים תלוים בעת, לא במעשי התחתונים, וזה ענין צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. אך לדעת איזה צדיק צריך שיהיה טוב לו ואיזה רע - זה לא ידע אפילו משה, כי היה צריך לדעת טעמי התחלקות התיקונים בין הנשמות, שאינם נודעים, ועוד שהרי לא תמיד הנהגת המזל מנהגת, אלא הקב"ה לבדו יודע אימתי משתמש מזה ואימתי מזה.

ואמנם עוד רצה הקב"ה והרכיב שתי ההנהגות, עד שאפילו מה שיבא לפי הגזירה העליונה, הנה הקב"ה יסבב לתלות הגזירה ההיא באיזה מעשה של האדם, שאגביו יגלגל כל הנגזר עליו, כענין יסורין דרבי, שעל ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו. וזה כי עיקר ההנהגה היא הסובבת על קוטבי מהות הנמצאים עצמם, לפי מה שהוטבע בהם מן החסרון, ונזדמן להם תיקון... (שם לד, ועיין שם עוד)

התעוררות התחתון הוא מה שמתעורר השורש מכח פעולת הענף בו, ונמצא שההנהגה היא פעולת השורש בענף, והתעוררות התחתון - פעולת הענף בשורשו. והענין כי בהיות המציאות נמשך מן הראש ועד הסוף, הכל בקשר אחד, על כן בהפוך פניו העלול להתקשר בעילתו, גם העילה ההיא תהפוך פניה לעילה אשר עליה, עד הגיע הדבר אל עילת כל העילות ב"ה, ובהתקשר כל העלולים בעילה הראשונה, אז תשפיע היא אל עלולה הראשון, כי כל הנקשר בעילה הראשונה הוא מתחזק בהיות שיקבל מחדש בכח התקשרו זה, כי בחיים הוא נקשר... (כללי פתחי חכמה ודעת ז)

וצריך שתדע, שמכלל הספירות האלה הנה הוא הויית המצויים כולם, שרצה וחידש הבורא יתברך, כמו שביארנו, וכן מכלל ענינן הוא היוולד בנמצאים מקרים וענינים כפי גזירת החכמה העליונה, והוא מה שנקרא הנהגה והשגחה. והנה כלל המקרים הנולדים בנמצאים מתחלק לשני מינים, והם תיקון והפסד, כלליים או חלקיים, פירוש, שיקרה לאחד מן הנמצאים כולו או לחלקים ממנו. ופעולת שני הענינים הלא נקראת הטובה והרעה. והנה רצה האדון ברוך הוא שתהיה ההארה הנזכרת, שהיא גילויו, באותם הדרכים והגבולים שרצה להיגלות, סיבה לכל זה, שמאחת ההארות או נאמר באחת מבחינות ההארה, יוולד ענין בנמצאים שיהיה מכלל ההטבה, ומבחינת אחרת יוולד ענין אחר שהוא מכלל ההרעה.

והנה כשנבחין כללי דרכי ההארה לפי מה שמולידים מן המקרים, נמצאם שלושה, כלל שורש ההטבה, ונקרא חסד, שורש ההרעה ונקרא דין, והממוצע בין ההטבה וההרעה ונקרא רחמים...

ואמנם כבר הקדמנו, שכמו שכל ההנהגה נולדת מהספירות, גם כן הנמצאים נולדים מהן, ונמצא, שכל הארה יש לה שתי תולדות, אחת בנמצאות ואחת במקריהם, דהיינו ההנהגה בהם. ואולם עניני ההנהגה מובנים הם אצלנו, ועומדים אנו על תכנם, כי הנה נבחין מה שהוא הטבה ומה שהוא הרעה, מה שהוא ריבוי הארה ומה שהוא העלם וחסרון... אך הנמצאים למיניהם כפי אורותיהם העצמיים אינם נודעים לנו, ולא נוכל לקבץ אותם לסוגים, ולא נוכל לתאר בהם תארים מיוחדים לספירות על מה שיולידום. אבל נזכיר הספירות בתארים הראויים להם כפי ההנהגה, ונייחס להם בנמצאים אותם שנולדים מהם. דרך משל נאמר, שהזהב יוצא מן הדין ורומז עליו, והכסף מן החסד ורומז עליו, ואנחנו לא נבחין יותר דין בהמצאת הזהב מבהמצאת הכסף... אבל הכוונה שמן הספירה שממנה נשפע החסד בהנהגה יוולד הכסף בנמצאים, וכן כל כיוצא בזה... (כללי מאמר החכמה י)

והנה בהבחין כל חילוקי סידור ההנהגה היטב, לקרא להם שמות לפי ענינם, נמצא עוד ענין אחר, והוא בין ההנהגה וההשגחה, שהוא הקשר הנ"ל. פירוש הענין: כי בהיות המאציל ב"ה רוצה ומתעורר הוא ופועל כך, זהו בחינת ההנהגה, ובהיות הדבר נמשך אל התחתונים בבחינת ההשגחה, זהו קשר המנהג עם הנהוגים. אמנם הנה כבר שמעת שההשגחה והקשר בבחינת השגחה וקשר הוא שווה, שאין שייך בה חילוק חסד דין רחמים, שכך היא השגחה וקשר אם תהיה לחסד, כמו שהיא אם תהיה לדין או לרחמים. ולהיות ההשגחה הזאת משתוה אל ההנהגה לפי השתנותה וחילופיה להשפיע כך למטה, הנה זאת גם כן פעולה אחרת - מעבר מן ההנהגה אל ההשגחה. כי כל חלקי ותנאי הפעולה אנו צריכים להבחין היטב, נמצאים פה ג' פעולות, כולם לההנהגה, אחת לקשר המנהג עם הנהוגים, היא ההשגחה שזכרתי. ההנהגה והשגחה הם ב' עקריות, הנהגת ההנהגה ומעבר ההנהגה אל ההשגחה - הם מתלוות אל השתים ובין כולם מעשה ההנהגה הזאת בכל חלקיה... (כללים מספר קנאת ה' צב'אות יג)

כלי יקר:

...על כן אמר אחר שאמר "יהיו שבע שני רעב", "הוא הדבר אשר דברתי את אשר האלקים עושה הראה את פרעה". כי בזה היתה דעתו חלוקה מן החרטומים, כי המה פתרו החלום על דברים שהקב"ה עושה על ידי שליח, כגון כבישת האפרכיות הקב"ה עושה על ידי שליח, וכן ענין הבנות על ידי מלאך ההמונה על ההריון, וכל שנעשה על ידי שליח אינו נעשה כל כך במהירות כמו הדברים הנעשים על ידי הקב"ה בעצמו, וענין הפרנסה הקב"ה עושה בעצמו לא על ידי שליח, כי ד' מפתחות בידי הקב"ה וסימנם מפת"ח, מטר, פרנסה, תחיה חיה... (בראשית מא כח)

אור החיים:

לא ידון רוחי באדם - ...וכאשר הגדילו להתעיב אמר ה' לא ידון עוד לעולם רוח באדם פנים בפנים להשפט עמו יחד, ופירוש רוחי היא שכינתו ית' שלא יהיה עוד נחשב האדם להדרגה זו, ותמצא כי כפי מעשיו מרחיק הדרגתו מטה מטה, שבתחילה היה ה' מוכיח לאדם על פניו, ונמצאים הנבראים כולם במדרגות נביאים, ויהי כי החל האדם, פירוש נתחלל או נעשה חולין, הובדל מהדרגת נביא, ובהמשך הזמן הנצנים נראו הארץ הם הצדיקים שהחזירו העטרה ליושנה...

עוד ירמוז שנתכוון ה' לומר כי לא ינהוג רחמים גמורים לעולם, והוא אומרו "ויאמר ה'" שהוא שם רחמים, לא ידון רוחי - פירוש רצון שם המיוחד הזה שהוא מרוצה לרחם וכו' לא ידון לעולם, פירוש לנבראים שבעולם, כי באמצעות ריבוי הרחמים הנבראים מפליאות להתגאות ולבקש תאוות נכריות, וסלק ה' הרחמים לעולם העליון, ותמצא שגם הצדיקים אפילו כיעקב אבינו לא השיגו הרצון להתישב בשלום בעולם הזה... והטעם הוא כי כן גזר ה' שלא יתנהג במדת רחמים גמורה בעולם הזה, ואפילו עם הצדיקים, והוא אומר "בשגם הוא בשר", פירוש מאותן שיש להם לב בשר על כל פנים תרדפם מדת הדין לשלם דקדוקי העבירות, ובזה יתרבה המורא בלב הנבראים כשיעשה דין בצדיקים ויראוהו וגם הצדיקים להנחילם ש"י עולמות. (בראשית ו ג)

והיה לאות על ידכה - ...יש לך לדעת כי האדון ב"ה יש במדותיו ב' בחינות, האחד תקרא יד הגדולה והאחד תקרא יד החזקה, היד הגדולה היא הצד החסד והטוב, והיד החזקה היא הגבורה המשלמת לעושה רעה כרעתו. והנה בהוצאת ישראל ממצרים נטה ה' יד החזקה והכה שונאיו עשר מכות אשר לזה גמר אומר האדון שתהיה הנחת תפילין בכתיבת זכרון ביד כהה שלנו שהוא דוגמת יד החזקה המוציאה אותנו ממצרים... (שמות יב טז)

ואדוני האדונים - הם שליטי העולם התחתון, על דרך אומרו "דבר האיש אדוני הארץ", והוצרך לומר גם פרט אדנות התחתונים להודיע כי אדונים של מטה אין בידם הבחירה לעשות כחפצם ורצונם אלא הוא אדון עליהם להטותם לאשר יחפוץ. והוא מאמר שלמה "לב מלך ביד ה'". (דברים י יז)

השקיפה - ... ונראה שהכתוב יעיר סוד אחד, והוא כי האדון ב"ה הכין ב' השפעות למעלה א' השפעת הרוחניות שהם הנפשות הטהורות, ואחד השפע הטוב לחיות הנבראים שהוא מזון לכל. ושנים אלו יקראו להם רז"ל זיווג, שכל שיש בבחינת משפיע ובחינת מושפע יתכנו בשם זיווג. ואמרו המקובלים שמיום שנחרב הבית נפסק השפעת הנשמות ולא נשאר אלא השפעת חיות העולמות שהוא מוכרח לקיום העולמות, והוא אומרו השקיפה ממעון קדשך כנגד השפעת הנשמות, והשקפה זו היא עליונה במקום גבוה הנקרא קדוש... (שם כו טו, וראה עוד ערך שפע)

הגר"א:

בטוב צדיקים - כי כאשר הקב"ה מציל את עמו ישראל מצריהם, העומדים עליהם, מתחילה גואל אותם ומטיב להם, ואחר כך נוקם את נקמתם מהצרים, כמו במצרים, שמתחילה גאל אותנו ואחר כך אבד את המצרים בים סוף. וכן בהמן, תחילה הטיב למרדכי ואחר כך הפיל את המן ותלו אותו... (משלי יא י)

הכתב והקבלה:

כי יד על כס - ...לכן נראה לפרש להיות הנהגתו ית' בעולם התחתון הוא באמצעות השמים וחיליהם כפי מה שהשפיע בהם טבע מסודר לחייב באלה התחתונים מה שיורו צבא השמים בתנועותיהם ובמצביהם, ועל כן כנו המקראות את הנהגתו הזאת בשם כסא, כמו "השמים כסאי", כי באמצעותם הכין כסא הנהגת טבע עולם התחתון, וזה גם כאן, ענין כס י-ה... (שמות יז טז)

מלבי"ם:

ברא אלקים - ...והאלקות המאירה בכל העולמות והמחיה אותם כנפש המחיה את הגויה תדמה כנפש אחת שיתראה בה כחות רבות משונות, ובכל זאת היא אחת בעצמה. ונקרא מצד זה אלקים, בלשון רבים, על שם הכחות הרבות... ושם אלקים מורה דין, כי מצד שברא והמציא את הכל השפיע בשפע רב במדת טובו וחסדו, אבל מצד שחקק ונתן גבול לכל דבר בחכמתו וצמצם אורו לפי מה שיוכל הכלי לסבול ימצא הדין לפי המקבלים... ועל כן בכל פרשה זו נזכר שם אלקים לבד, כי אז מדד ונתן גבול לכל בריה וצמצם אורו ושפעו לפי מה שיסבול החומר שיתהוה ממנו... (בראשית א א, וראה עוד ערך אלקים)

ונח מצא חן - ...ומבואר בסוד חכמי חרשים שה' ערך הנהגת העולם שיתנהג כפי מעשה התחתונים אם לחסד אם לשבט, וזה רק כל זמן שיש על כל פנים אדם אחד בעולם שיחול עליו הנהגת ההשגחה לפי מעשיו, ואז ההנהגה תתנהג לפי הכנת הדור ומעשיהם, אבל כשאין שום אדם בארץ הראוי שתחול עליו ההשגחה, אז לא יביט על הנהגת התחתונים רק אז תתעורר מדת החסד הבאה מלמעלה מבלי השקף על הזכות והמעשה... ועל זה אמרו אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב, כי בדור שכולו חייב שאין אפשר שתחול ההנהגה לפי מעשה הדור, אז יתנהג כמו בעת הבריאה, שתתעורר מדת החסד מבלי השקף על זכות הדור... אם גם נח לא היה מוצא חן והיה מצטרך להשחית את הכל, היה מתעורר מדת החסד כמו בעת הבריאה, ולא היה משחית בעבור עון הדור. (שם ו ח)

כה יהיה זרעך - ...והראה לו גם כן שכמו שמנהיג ה' את ההנהגה המסודרת מאת הטבע על ידי מערכת הכוכבים, שכל כוכב פועל פעולה מיוחדת וה' ערכם ומסדרם בסבובם התמידי למשול ביום ובלילה על ההנהגה הטבעית, כן ערך הנהגה שניה מסודרת לפי ההשגחה על ידי מערכה שניה שהם צבא משרתיו ומקדישיו למטה, שהם זרע אברהם שהם מכוונים כמספר הכוכבים, וכל אחד יש לו סגולה מיוחדת והם מושלים על הכוכבים והוראותיהן, וכל שכן שהם אינם נתונים תחת המזל ומשטרי שמים... (שם טו ה)

נתן אברהם מתנות - חז"ל דרשו שם טומאה מסר להם, רוצה לומר שנתן דבר שאין ראוי להחזיקו רק לתתו לאחרים, כי ידע שהם יהיו תחת המערכת ומסר להם השמות המושלים על המערכה ומוציאים כח מן המזל והכוכב... (שם כה ו)

מכון לשבתך - הנה השמים נקראים מכון שבתו של ה', וגם את המקדש קורא פה מכון לשבתו, רק שיש הבדל ביניהם, שהשמים הם המכון ששם יושב ה' ומנהיג את הנהגת הטבע והמערכת הסדורה מששת ימי בראשית, והבית המקדש הוא המכון ששם יושב ומנהיג הנהגה הנסיית והפלאית המתחדשת לפי זכות הדור... וההנהגה הקבועה הטבעית נקראת מעשה, כי הנהגה זו קבועה ונגמרת מששת ימי בראשית, וזו קבועה בשמים, וההנהגה הנסית שיוצאת מבית המקדש נקראת פעולה, כי הנסים אינם קבועים רק מתחדשים לפי שעה, ועל זה אמר מכון לשבתך פעלת ה'... (שמות טו יז)

והנה ה' ערך את ההנהגה באופן שכל הכחות והעולמות וסדרי המרכבה וכל המעשה אשר יעשה האלקים בעולמו ערוך ונמשך לפי מעשה בני אדם לטוב או לרע. וכבר המשילו זאת חקרי לב למה שהמציאו חכמי המוזיקא בשני כלי זמר אחד גדול ואחד קטן העומדים בהיכל מוכן לכך בסדר ובערך ובגבול ידוע, שאם יפרטו על פי הנבל הקטן יתן הנבל הגדול זמירות לעומתו, וכן ערך ה' שהנבל הגדול אשר עשה, שהוא העולם בכללו, יתן זמירות לנגן נגוני שמחה או עצב לפי מה שיפרט האדם על פי הנבל הקטן שהוא גופו... (שמות כה א רמזי המשכן)

קדושים תהיו - ...וכן הקדושה הנאמרת אצל ה' היא מה שיעלה מן ההנהגה הטבעית אל הנהגה נסית פלאית ושודד ומבטל כל עניני הטבע ותהלוכותיה. אולם ה' ערך סדרי העולם הגדול והנהגתו שיהיו נמשכים לפי סדרי האדם שהוא העולם הקטן והנהגתו. שאם הטבעיים מושלים בעולם הקטן והנפש נמשכת אחר החומר ויצוריה, אז גם בעולם הגדול הטבע שוררת והכל מתנהג לפי סדרי המערכת ומנהג הטבע, ועת יתקדש האדם ויתנשא מן החומר אל הנהגה בחירית נפשית, והשכל גובר והנפש האלקית שוררת, אז גם בעולם יתקדש ה' ויתעלה ולהנהיג הנהגה נסית פלאית... (ויקרא יט ב)

ה' אלקים אתה החילות - כי אחד מן הטעמים שסלק ההנהגה ממשה שלא יביא את העם הוא מפני שאם היה משה מכניס לארץ היה הנהגתם וכבושם את הארץ הכל בנסים גלוים למעלה מן הטבע לגמרי, ועל ידי חטא מי מריבה שלא האמינו בה', לא היו העם ראוים להנהגה מעולה כזו רק להנהגת נסים נסתרים וכבוש טבעי, שזה היה על ידי יהושע... וזה שאמר אתה החלות - היינו ההנהגה שאתה מנהיג על פי דרכי הטבע שמצד זה נקרא גדול, מפני שהוא המנהיג כל הסבות המסובבים ושלשלת הטבע מראש ועד סוף. ואת ידך החזקה - היא ההנהגה הנסית שבו משדד את הטבע בידו החזקה... כגבורותיך - שההנהגה הטבעית מיחסת פעולת ה' לשמים, שההנהגה הטבעית תרד דרך מערכת השמים, וההנהגה הנסית מיחסת שפועל ישועות בקרב הארץ, רוצה לומר לא באמצעות השמים והמערכת רק משנה חוקי הטבע בארץ, ועל זה אמר אשר מי א-ל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך. (דברים ג כד)

ראה נתתי לפניכם - ...והנה הודיע כי לא כאשר ידומה שהעולם מתנהג על פי הטבע והמערכת שתהלוכות הטבע אין להם שום קשר עם חוקי השכר והעונש... מודיע שלא כן הוא, כי ה' השפיע רוח חיים בשפע הנשפע אל המערכת שיהיה תלוי ועומד לפי מעשה בני אדם יושבי שפל לטוב או לרע... (שם יא כו)

גושו הנה - ...והדרש שצמצם כולם בין בדי ארון רוצה לומר, שהשכינה בקרבם כלב מוקף מהגוף, או כמח המקיף כולו, ואם הוא כלב ינהיג בהנהגה נסתרת טבעית, ואם הוא כמח בהנהגה שכלית בחירית נסית, וזה ההבדל בין ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין... (יהושע ג י)

כעין הקרח - וההשפעה היורדת מתגלית בעולם התחתון לפי ערך העליון. כנפי החיות - החיות יקבלו השפע הזה על ידי כנפיהם המגביהות למעלה, באחת יקבל השפע ובשניה ימשיכנו הלאה. מכסות - על העלם ענין קבלת ההשפעה והשפעתה הלאה. (יחזקאל א כב וכג)

קול כנפיהם - בעת שינהיגו למעלה מהטבע, שכנפיהם מעופפות וינהיגו בקול כקול ש-די - היוצא מהשי"ת המשדד המערכת. ובלכתם - בהנהגה על פי הטבע היה כקול מחנה - ערוך ומסודר לפי ענין מקבליו. קול מעל לרקיע - וכשינהיג על ידי השרפים או בעצמו כביציאת מצרים, אז תרפינה כנפי החיות - לא יקבלו השפע ולא יפעלו. (שם כד וכה)

בצר לי - מצייר ישועת ה' באמצעים טבעיים שההצלה תבא מתוך הצרה עצמה. (תהלים יח ז)

באמונה - לשון אמונה על ההנהגה בחוקים קבועים ונאמנים, וההנהגה ההשגחית המתחדשת תמיד תקרא חסד. (שם לג ג וד)

רש"ר הירש:

...אלקים הוא מידת הדין, הוא בורא העולם המשליט בו סדר, ונותן בו חוק, מידה ותכלית. אלמלא בחירתו החפשית של האדם, שהרשות בידו גם לסור מן הדרך, לא היה העולם זקוק למידת הרחמים. כל הברואים לא יסורו ממעגלותם שנקבעו בבריאה, ואלמלא נברא האדם היו תולדות השמים והארץ תלויות רק "בהבראם", בחוק ההתפתחות שנקבע בבריאה. אך משנברא האדם החפשי, שהאפשרות נתונה לו לסור מן הדרך, היה צורך במידת הרחמים. הנהגת הרחמים תחנך את האדם לקראת ייעודו הנעלה, היא תקיים את האדם ואת עולמו למרות שגגתו אשר שגג, היא תחזירנו מעיוות לאמת... בבריאת האדם נוסף שם הוי"ה ב"ה לשם אלקים, והתפתחות הבריאה תלויה מעתה בשני גורמים אלו, הפיזי של הבריאה, וההשגחי שעל פי מעשה האדם. זו מחאה גלויה נגד אלו התולים את עיצוב העולם והתפתחות ההסטוריה בנתונים הפיזיים בלבד... (בראשית ב ד)

כי יד על כס י-ה - ...הנהגת ה' הנראית בהסטוריה מגלמת את המלחמה התמידית בעמלק עד סוף הדורות. (שמות יז טז)

הנה מלאכי ילך לפניך - מדרגת הנהגה כבזמן האבות, שם נאמר "הוא ישלח מלאכו לפניך" (בראשית כ"ד), הרי זהו הנהגת ה' בחסד וברחמים, הנהגה שהיא סמויה מן העין והמעצבת את תנאי חיי האדם על מנת שיגיע אל תכליתו... (שמות לב לד)

אל ארץ זבת חלב ודבש - אתם צריכים להכנס אל ארץ, שתוכלו להתפרנס שם שלא על ידי נס, כי כאן במדבר תוכלו להתפרנס רק על ידי נפלאות ה', והרי הוכחתם שעדיין אינכם ראויים להנהגה שכזאת ואינכם מסוגלים לעמוד במחיצתה, המסע במדבר דורש התמסרות גמורה לידי ה'... (שם לג ג)

דוקא הנהגה אינדיבידואלית זו של ה', "וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם" נפלאת היא מבינת בן תמותה, הוא מסוגל בדוחק להגיע לידי הכרת הענין הכללי, אך עניין הפרט הוא לגביו סוד כמוס. מסיבה זו אנו טועים בנקל בהערכת דרכי ה', במקום שלפי שיקול דעתנו יש לפנינו מקרה של צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, עלולים אנחנו לשגות לא רק בקביעת התארים צדיק ורשע, אלא ודאי שאין אנחנו מסוגלים לומר בבטחה בכל מקרה ממשי "רע לו" ו"טוב לו"... (שם לג יט, וראה שם עוד)

ה' ה' - הוא הבורא התמידי, הנשאר במצב שוה, ומעצב את עתיד המין האנושי על ידי חינוכו. והוא מבקש תמיד את הטוב כמטרת האנושות, אם על ידי היותו א-ל - מקור הכח, או רחום - שאינו מרפה מהעצם שצויד על ידו בכח, מלשון "רחם", וכן חנון - מוסיף תמיד על הכח המשומש והמבוזבז...

נוצר חסד לאלפים - ישפיע את ברכת החסד והאהבה לא לבד על מי שראוי לאהבתו, אלא יברך את הטוב במיטב הברכות בעשותו אותו למקור הברכות לאלף דור. כי לא תראה ההשגחה האלקית את בני האדם ואת העמים בבחינת תופעה אינדיבידואלית של כל פרט ופרט בימי חייו בלבד, אלא בצירוף כל בני הדור ובצירוף כל הדורות יחד... (שם לד ו וז)

אם כמות כל האדם - ...אין הוא רק אלקים שברא וסידר את העולם פעם אחת, אלא הוא ה', יש בכחו לפתוח בכל עת עתיד חדש שאינו תלוי בעבר, והוא מוכן להפעיל לצורך האדם את כחו הפועל בחירות, כי הוא נפח באדם נשמת חיים מעצם אישיותו וחירותו... (במדבר טז כט)

יאמרו המושלים - הרואים את מאורעות הזמן לא כרושם סתמי, אלא רואים אותם מנקודת מבט יותר גבוהה, בתוך מסכת ההסטוריה הכללית, שהיא הוצאה לפועל של החוק האלקי, והמאורע היחיד הוא משל על הכלל. (שם כא כז)

ואני - על ידי המלכת בית דוד הראה השי"ת בעליל, כי הוא הקובע את יחסי העמים. (תהלים ב ו)

לה' הארץ - הנתונים הפיזיים הם ביד ה', ואם כן גם תבל ויושבי בה - גם הוויית אנוש ומטרת התפתחותם. על ימים יסדה - עיצב את הנתונים הגיאוגרפיים למען יוכל לעצב את העם היושב שם. (שם כד א וב)

ה' למבול ישב - השי"ת לא ישנה את מטרותיו, וכמו שבמדבר חיכה עד שאבד דור שלא הלך בדרכיו, כן השמיד כבר עולם שלם שהתנגד למטרותיו. (שם כט ט)

העמק דבר:

ויעש אלקים את הרקיע ויבדל - ... אלא הוא רקיע שני ובו נתלו אחר כך המאורות, ונקרא רקיע השמים ולא סתם שמים... והדבר ברור שגם שניהם אינם צורת מים הנראים לנו בעולם התחתון, אלא שנזדכך המים שהוא משפיע טוב וחסד בצורה אחרת המכונה בזה השם מים, והוא הנהגה משפיע רב טוב וחסד... ונקראים אצלנו מים העליונים. ובאמת כל מה שתחת הרקיע השני הוא הנהגת הטבע ממש, והמאורות ומזלות מושלים בהם. ועל זה אמרו בסנהדרין פ"ד למה נקרא שמם כישוף, שמכחישים פמליא של מעלה. וכבר פירש רבינו בחיי שאין בכחם אלא להכחיש הנהגת הטבע שהוא פמליא של מטה, אלא לגבי דידן הוא של מעלה. ומשום הכי איתא התם, דר' חנינא דנפישא זכותיה לא פחד מכח כישוף באשר הנהגתו לפי מעשיו הוא למעלה מן הטבע ולמעלה מן הכישוף. 

והודיע הכתוב שהבדיל ה' בין הנהגת החסד ומשפיע שהוא מעל לרקיע, היינו למעלה מהנהגת המזלות, ובין המים אשר מתחת לרקיע, שהוא הנהגת המזלות ממש... והרקיע הלז הוא מפלאות תמים דעים ית' שיהא השגחתו ית' מעורב עם הטבע יחד לכל אחד לפי מעשיו... (בראשית א ז והרחב דבר)

ברוך ה' אלקי שם - ...על כן שם שעשה לשם מצוה נתברך שיהיו מבניו עובדי ה' ותורתו עד שיחול עליהם השגחת הטבע על ידי הוי"ה בעצמו, וזהו שאמר ברוך ה' אלקי שם, הרי שהקב"ה בעצמו ינהג הליכות הטבע, והוא יתברך ויתעלה על ידו. (שם ט כו)

ויברח הוא - שהרי לא הובטח על זה, על כן הוכרח לעשות תחבולה זו. ואף על גב שגם זה לא היה דבר נקל להשהות בדרך הרבה ולא יהא נודע ללבן, מכל מקום היה בוטח בה' שלא יודע לו על פי השגחת ה'. אבל לא כמחשבות אדם בהשגחה המה מחשבותיו ית', אלא נודע לו וגם רדף וגם השיגו, ומכל מקום הצילו ה'. וכך המה דרכי ישראל בכל עת אשר המה בוטחים בהשגחתו ית' שיהיה אתם בדרך שהמה הולכים והקב"ה מיפר עצתם כדי לצערם ולצרף אותם או משום טעם אחר, ומכל מקום מצילם וגונן עליהם בדרך אחר, בדרך שלא חשבו ולא עלה על דעתם... אמנם טוב היה יותר אלו לא הסתיר עצמו מלבן ולא הגיע לגנבת התרפים, אשר זה גרם רעה רבה ליעקב. (שם לא כא)

ה' - לא יחשבו שאני אלקים, דמשמעו משגיח בשעת הצורך שרואה עושק, אבל בלא זאת הכל נעשה בלתי ידיעתו וכמ"ש בבראשית נ' כ"ה, אלא ה' המהוה הכל הוא אלקים, ואם כן גם צרתם ואשר נעשה עד כה הוא בידיעה אלא שנעלמה מדעת בני אדם, כאשר יבואר. אלקי אבותיכם - בדרך הטבע רק בהשגחה פרטית בכל דבר שנדרש לשלשה אבות... ואלקי יעקב - בדרך נעלה המיוחדת ליעקב היינו בשלום, וזה השם שיש בו כל הכחות כולם הוא שלחני, ובאיזה אופן מאלו הכחות תהיה הגאולה על זה היה המאמר הקודם אהי-ה שלחני... והכוונה פשוטה דה' אלקי אבותיכם, שהוא הנהגה בטבע בהשגחה פרטית לפי המעשה הוא לעולם, מה שאינו כן אלקי אברהם וגו' בדרך נס אינו מצוי כל כך, רק ליחידים שראויים לה או לצורך השעה, ומשום הכי אינו אלא זכרי לדור דור. (שמות ג טו)

ויאמר משה אל יהושע - רצה משה רבינו להראות לישראל כח השגחת ה' עליהם גם בלי נס נגלה, על כן סידר מלחמה זו בדרך הטבע, ובאשר לא נוצר משה רבינו לכך, על כן צוה את יהושע... ומטה האלקים בידי - באמת לא השתמש באותו מעשה במטה כלל, אבל הודיע ליהושע שיהא לבו חזק במלחמה טבעית, כי אף על גב שאם חלילה לא יהיה כדאי שיתגברו ישראל על ידי מלחמה טבעית, באשר אולי לא ישעבדו לבבם לאביהם שבשמים, מכל מקום לא יפלו לשחת חס ושלום, כי אם אז יהא מוכרח להתגבר על ידי המטה והוא נס נגלה, כי לא יטוש ה' את עמו... (שם יז ט)

הראיני נא את כבודך - ...אחר שפעל משה שמכל מקום ילך הקב"ה עמם היה לו לחוש מאד שלא תשלוט מדת הדין עד כליון על פי קשוי ערפם, ולזה היה ההכרח לפני משה לבקש מהקב"ה שיבטיח להתנהג עם קיום ישראל במדת תפארת שהיא למעלה מההנהגה הראויה לפי טבע כח הדין, אלא יגדל נא כח מדה זו לשדד כל מדה הקבועה מיוצר בראשית ית' בהנהגת העולם ומלואו... וגם לדורות בשעה שיהיה חשש כליון חס ושלום תהיה מדה זו של שידוד הטבע נוהגת תמיד... (שם לג יח)

במלח תמלח - ...כי בא בזה להורות ברית אלקיך על השגחה פרטית לפי מעשה בני אדם, דהמלח בפני עצמו רע לאכילה ומקולקל מאד, ומכל מקום הוא המקיים וממתיק את האוכל, והוא הדין בכל הליכות הטבע שברא הקב"ה שיהא יסוד האור הוא החשך, ויסוד כל טוב הוא הרע... וקבע הקב"ה עולמו בזה האופן כדי שיגיע ההשגחה העליונה לפי המעשים בטוב, שהרי אם היה הטוב בהחלט בלי רע וכן הרע בהחלט לא היה אפשר להיות ההשגחה לפי המעשה אלא לצדיק גמור או לרע גמור, ולא למי שראוי להרעה והטבה. מה שאינו כן עתה מגיע השתלשלות הענינים משעה רעה לתכלית הטוב מצומצם לפי המעשים בהשגחתו יתברך כמה יאריכון ימי הרעה ואיך תהיה הרבה או מעט עד שבא לידי תכלית הטוב הבא באחרית הימים של חושך... (ויקרא ב יג)

ותרועת מלך בו - באמת הצדיק אינו עושה נסים בקביעות, ומה שראו בלעם ובלק אינו אלא מה שהצדיק מועיל בתפלתו בעת צרה, וזו באמת אינו נסיי אלא כך הנהגת מלכות שמים שתועיל תפלה לכל דבר... (במדבר כג כא)

כתועפות ראם לו - אותה הנהגה שאתה רואה למעלה מהטבע אינה אלא כתועפות ראם, שהראם אינו רץ לעולם, ומכל מקום כשהוא הולך פסיעות מדודות שלו והסוס יהא רץ, יהא הראם עובר את הסוס, ואין זה פלא וחידוש אלא מחמת שפסיעותיו גסות... כך טבע של בני אדם גדולי ישראל הוא למעלה מדעת אנושי של המון אדם... אדם גדול מתפלל והחולה מתרפא מהרה אין זה נס אלא טבע שלו, כך הוא שיתחזק החולה על ידי תפלת אדם גדול מהר... (שם שם כב)

אלקי האלהים - מנהיג עולמו על כל הכחות הטבעים המנהיגים את העולם שיסד הבורא. ואדוני האדונים - משדד הנהגה הטבעית כדרך האדון העושה בשלו כפי צורך השעה... (דברים י יז)

ויהי בישורון מלך - עתה בא לבאר לשון מדברותיך, שמשמעו שני אופני ההנהגות. והנה כבר ביארנו בפסוק שמע ישראל שיש שני אופני הנהגות העולם בהשגחת השי"ת, הא' מעורב עם הטבע ומכונה בשם מלכות, והב' למעלה מן הטבע, לפי שדבק בקונו יתברך ונקראת תפארת, כמו מלכותא דארעא דכל המדינות מתנהגות על פי חקי המלוכה הקבועים, מכל מקום עם מי שקרוב למלך עמו מתנהג המלך למעלה מחקי המלוכה, כך מי שקרוב ודבוק במחשבתו לקונו ית' הוא למעלה מן הטבע... (שם לג ה)

משך חכמה:

למה נגרע - ...כי הפסח מורה על ההשגחה הפרטית אשר מצוינים בה ישראל מכל העמים, אשר הבדיל בין עמו בני ישראל למצרים והבדיל בין בכור לאינו בכור, ומורה על היותו בעצמו יתברך הפועל בלי שום אמצעי ומסובב. ושלא כהאומרים אשר מסר השגחתו לרום מעלתו לכחות הגלגלים גרמי השמים הם מנהיגים את הטבע... ומורה אשר השי"ת רוצה בקיום הנמצאים, ובהיותם על צד היושר והחסד וחברה האנושית, אשר מטעם זה נאכל לחבורות ואין שוחטין על היחיד... אף משריש בלבב ישראל כי כולם שוין ועם קדוש לה' אלקיו, וכל אדם ראוי לבא להשגה האלקית, לכן אין חזה ושוק בפסח, ומורה על רצון השי"ת כי יבטל השעבוד מהאדם להאדם... לכן צוה השי"ת לחוג הפסח ליחד כל כחות הטבע לשם המיוחד יתברך, ולהזכיר על כל מפעלות מצרים אשר השי"ת הרס כל סדרי הטבע, ולעורר כי הם אינם פועלים ברצונם כלום רק כגרזן ביד החוצב וכשבט ביד המניפו... (במדבר ט ז)

תורה תמימה:

כוננו ידיך - מקדש נבנה בשתי ידים, רוצה לומר פעולות הטבעיות ביד שמאל, ונסיות בימין, שהן יותר גדולות, וארץ כינוי לטבע ושמים לנס, וכמו שכתוב השמים שמים לה', שדרכי הנס לא נמסרו לבני אדם אלא דברי הטבע, ובית המקדש משותף משתי ההנהגות. (שמות טו יז)

שפת אמת:

אלה פסל את הראשונים, דמקודם היה כל ההנהגה רק בחסד עליון בלבד, ומנח התחיל להיות בחינת צדיק פרי מעלליהם יאכלו, וכיון שהיה על ידי התעוררות התחתונים נתקיים לעד יותר מבחינה שהיה מקודם. וזה להודיע כי מה שעשה השי"ת להיות השפעה לפי מעשי התחתונים לטובה הוא, שעל ידי זה מתקיים לעד... (נח תרמ"ג)

איתא נח היה צריך סעד... כי כך היה באמת הבריאה על זה האופן שיהיה צריך הצדיק סעד ועזר מהקב"ה, ואין זה חסרון, ונקרא צדיק שלם מה שזוכה להכין עצמו להפיק רצון ועזר מקודש להשלים נפשו כנ"ל. אכן זה הוא הנהגת הטבע, כמ"ש "את האלקים התהלך", אבל אברהם אע"ה היה חסיד לפנים משורת הדין, והוא כח מסירת נפש שמסר עצמו בעבור קדושת שמו ית', אם כן בחר לו דרך למעלה מן הטבע, והוא דרך התורה שניתן לבני ישראל בכח מעשה האבות, שהוא הנהגה שלמעלה מן הטבע, שנקרא אש דת... (שם תרמ"ד)

במדרש תאבד דוברי כזב וגו'... פירוש הנהגת הטבע צריכין לידע כי הוא רק בכח שלמעלה מהטבע והשי"ת הלבישו בהטבע, אבל דור המבול שהחזיקו בכח הטבע נקראו דוברי כזב... (שם תר"נ)

במדרש לך לך שמעי בת וכו', כי בעולם הזה נסתר הנהגת הבורא יתברך ונתלבש בטבע, אבל המאמין בו יתברך ומשליך הטבע זוכה להתגלות לו הארה מעולם הבא... וכפי ביטול הטבע מתגלה הארה מעולם העליון... (לך לך תרמ"ז)

במדרש והנה ה' נצב עליו, י"א על הסולם, וי"א על יעקב, ומסתמא ב' הפירושים אמת, כי לפעמים על הסולם והוא בימי המעשה, שההנהגה על ידי המלאך, והוא במדריגות ושליבות וצמצומים רבים, לכך יש לכל אחד כך שליבות. אבל בשבת קודש ההנהגה מאתו ית' בלבד, והיא המיוחדת לבני ישראל... (ויצא תרנ"א)

במדרש מים עמוקים בלב איש וכו', דהנה עיקר מחלוקת יהודה עם יוסף היה ב' מיני עבודת הבורא ית'... ואיתא בזהר הקדש בגלות מצרים היה הדיבור בגלות, ופירוש הדיבור הוא הנהגת הבורא ית' את העולם שלא היה נגלה בתוך הטבע עד שזכו בני ישראל להוציא מכח אל הפועל, וזכו שיעשה להם השי"ת נסים ונפלאות להכיר כח מלכותו ית' בעולם, ואחר כך זכו יותר לתורה מן השמים, והמה ב' בחינות הנ"ל... (ויגש תרמ"ד)

במדרש אחד באחד יגשו וכו'... והא' הוא שורש כל אלה הי"ב, וי"ב השבטים כוללים כל אלה הי"ב דרכים שבהם מנהיג הקב"ה כל העולם, לכן נקראו י"ב גבולים בדרך מדה וגבול, וכשהם מתאחדין אז מתדבקין באחד האמת... רק תכלית כל הדברים הם בי"ב דרכים של השבטים, ונמשך מאלה הדרכים לכל איש ישראל כפי הכנת כל אחד... (ויגש תרנ"ו)

בפרשה זכור את יום השבת לקדשו... וביום שבת מתן תורה, זאת היא בחינת השגחתו ית"ש שהוא מנהיג העולם מלבד מה שברא מאין ליש, וזה הסדר ניתן לבני ישראל, והוא קבלת התורה... שמסר ההנהגה שלו לבני ישראל, ולכן נתן לנו תרי"ג מצות בתורה לעשות הכל כרצונו, ולא זכה העולם לזה, רק בני ישראל בקבלת התורה, כי בסדר ההנהגה לא כל הברואים שוים, וכפי זכות הנברא כך מנהיג אותו הקב"ה, יש על ידי מלאכים ושלוחים וסיבות קרובות ורחוקות, לכן כתוב שמעה עמי ואדברה, כי הדיבור והנהגה שלו אינו נתגלה רק כפי מה שמצפין תחתונים להיות נמשכין אחר הנהגתו ית'... (יתרו תרנ"ב)

במדרש מגיד דבריו ליעקב וכו' ומשפטיו לישראל, פירוש דבריו הוא עשרת הדיברות, והוא הנהגתו יתברך את כל הבריאה... שהקב"ה מנהיג העולם במצות ופקודיו שמסר לבני ישראל, ובכל דבר יש מצוה מיוחדת והם מקיימים הכל, וכפי שמירת בני ישראל המצות כך מתנהג העולם, נמצא שבמה שנתן המצות לבני ישראל מסר הנהגת העולם בידנו, וזה צריך כל אדם לידע כי הנהגת הכל תלוי בקיום המצות של האדם כנ"ל... (משפטים תרל"ז)

במדרש וזה הדבר אשר תעשה, הה"ד לעולם ה' דברך נצב בשמים כו', כי הנה לכל המעשים יש שורש בשמים והכל נברא בכ"ב אתוון דאורייתא, ובשמים הנהגתו ית' מבוררת, אכן בעולם הזה צריכין לתקן על ידי אמונה להדביק כל המעשים בשורשן, וז"ש לדור ודור אמונתך, שתיקן הזמן והטבע בכח האמונה... (תצוה תרמ"ט)

החדש הזה לכם, במדרש בי מלכים ימלוכו וכו', כי מלכות שמים מתגלה בחודש הזה, דיש התחדשות באתכסיא, וזה בתשרי בכסא, ויש הנהגה המתגלה גם בעולם הזה, ובחינה זו ניתן לבני ישראל ביציאת מצרים, וזה "החודש הזה לכם", בשבילכם נפתח זה השער בהתגלות. וזה עיקר יציאת מצרים שבאיבוד הרשעים נגלה מלכות שמים בעולם... (החודש תרנ"ז)

במדרש זה קרבן אהרן ובניו וכו'... הענין הוא דכתיב זה לעומת זה עשה האלקים, כמו שיש סדר מיוחד בקדושה, כמו כן יש לעומת זה הנהגת הטבע שמזה נמצא הסתרת הסט"א בעולם, ועבודת בני ישראל להשפיל כח הסט"א ולהרים סדר ההנהגה המיוחדת בקדושה, ובני ישראל זכו לזה ביציאת מצרים... (צו תרס"ד)

בענין שבת הגדול שהיה שורש הגאולה ביום השבת, כי הגאולה היא למעלה מסדר הטבע, שיש הנהגה על פי הטבע, והשי"ת בחר לבני ישראל ההנהגה שלמעלה מהטבע, והיא הנהגתו בשבת קודש, כי בימי המעשה הוא על ידי צמצומים בעשיה ובטבע ועל ידי מלאכים, ובשבת קדש היא הנהגה עליונה, ויציאת מצרים היה על ידי הקב"ה בעצמו, אני ולא מלאך... לכן שבת קדש הוא זכר ליציאת מצרים... כי הקב"ה היה יכול לגאול את בני ישראל בדרך הטבע גם כן, אך רצה למסור לנו הנהגה עליונה מאתו בעצמו... (שבת הגדול תרמ"ט)

בפסוק אז ישיר... וכדכתיב מי כמוכה באלים, פירשו חז"ל באלים באלמים, ששומע גדופי הרשעים ושותק, והוא ב' התנהגות שיש בעולם, בחינת הסתר תוך הטבע והגלות, וזה באלים, ויש עתים שמתגלה הנהגה שלו בפועל ממש, והוא נאדר בקודש נורא תהלות עושה פלא, ובני ישראל העידו עכשיו כי הכל אחד, והוא יתברך מנהיג כל העולם לפעמים בהסתר בטבע ולפעמים בהתגלות, והיה נצרך להיות השתנות הטבע לפעמים להיות דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל, וזהו עדות על כל הכלל שהכל מאתו ית'... (פסח תרמ"ז)

במדרש מה כתוב למעלה כי יהיה בהם אוב... כי בני ישראל נקראו צבאות ה' שדומין לצבא מעלה שמנהיגים את הטבע, ובני ישראל יש להם לברר הנהגה מחודשת על פי התורה להודיע כי הקב"ה הוא מחיה ומנהיג הכל שלא להתדבק בחכמת הטבע, ולכן עשה הקב"ה על ידי משה רבינו ע"ה נסים ונפלאות לברר זאת. אבל בחינת אהרן הוא להיות בני ישראל כלים למשוך אחר הנהגה זו, כענין שנאמר לכתך אחרי במדבר... (אמור תרנ"ג)

בענין שמיטין ויובלות... ובכח זה נכנסו להרים כל הטבע אליו ית', וזה עצמו הסמיכות שמיטין להר סיני, לומר שבכח מצוה זו נתעלה כל הטבע והארציות להיות דבוק בשורשו כמו שהיה קודם החטא וכמו שיהיה לעתיד, וישבתם לבטח הוא להיות גם הישיבה בטבע, דבוק בבטחון בשלימות, והיא מעלה גדולה, וכתיב בטחו בו בכל עת, כי יש כ"ח עתים אשר כל הטבע מתנהג בהם, י"ד עתים לטובה וי"ד וכו'. אכן יש הנהגה שלמעלה מאלו וכולל כל ב' אלו, והרמז יש יד גדולה ויד חזקה, ויד רמה כולל ב' הידות אלו, וג' אלו הידות הם מ"ב, שבשם מ"ב נברא העולם... (בהר תרנ"א)

במדרש אספה לי שבעים איש, הה"ד הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה וגו'... אבל באמת נמסרו בני ישראל עתה למדרגה אחרת, והיא הנהגת שבעים איש, דיש הנהגה באחדות ממש, ויש הנהגה על ידי קיבוץ הפרטים לעשות מהם אחדות, וזה ענין שבעים איש שנעשה מהריבוי אחדות... (בהעלותך תרל"ח)

בענין שירת הבאר... ואיתא במדרש שיר השירים בפסוק הגידה לי וגו' איכה תרביץ בצהרים וגו', כי משה רבינו אמרו ע"ש והרמז כנ"ל כי הנהגתם היתה במדבר להיות תחת צל ענני הכבוד, אבל כשיהיו בין האומות איכה תרביץ כדפרש"י שם בשיר השירים, והשיב צאי לך בעקבי הצאן, פירוש שזו ההנהגה ירושה היא בבני ישראל מאבותיהם, והמה בעצמם ילכו בדרך הראוי, ולכן הראה הקב"ה למשה רע"ה קודם הסתלקותו הדרך שהתחילו בני ישראל בכח עצמותם... (חקת תרנ"א)

הנני נותן לו את בריתי שלום... והענין כנ"ל כי קודם אבותינו נהג הבורא ית' העולם רק בחסדו ית', כמ"ש חז"ל כ"ו כי לעולם חסדו על כ"ו דורות בלי תורה שנהגם הבורא ית' בחסדו. אחר כך בא אברהם ועשה הכנה שיוכל האדם למצא השלימות על ידי הכנת היראה, ושניהם היו צריכין, כי על ידי שהקדים הבורא ית' הנהגה בחסדו ית' הוכן העולם להיות יכולת אחר כך לאדם לזכות על ידי מעשיו לעורר ולמצא עזר השי"ת, וכן הוא בכל דבר בפרט, שמקודם ניתן לאדם דרך בחסד השי"ת, ואחר כך צריכין ללמוד מזה איך להנהיג את עצמו... (פינחס תרל"ח)

על המדרש שאמרו... שבחינת משה רע"ה היה המשכת רצון מלמעלה למטה, ועתה התחיל השתוקקות מתחתונים למעלה... התחיל התחדשות ההנהגה על פי עבדי ה' שהיא בחינת תורה שבעל פה, כאשר היה במעשה פינחס, קנאין פוגעין, אחר כך "כן בנות צלפחד דוברות", להודיע כי על ידי דיבורם נעשה כך, ואחר כך "כן בני יוסף דוברים", וכן בבני גד ובני ראובן וכו', שהתחיל בחינת התחדשות התחתונים, ובודאי בחינת משה רע"ה היה למעלה יותר אבל אין כל הדורות זוכין להתמשך אחר הנהגה עליונה. (שם תרמ"ב)

בפסוק את קרבני לחמי... שצריכין בני ישראל לראות שהשפע שבא משמים יהיה על ידי מעשיהם הטובים, וזה הוא הדרך המיוחד לבני ישראל, שקודם קבלת התורה נהג השי"ת העולם רק בחסדו, ובהר סיני נעשה שיהיה המשכה על ידי מעשינו... לזכות את בני ישראל... (שם תרמ"ט)

וכתיב אחרי הכותו...דיש בחינת התורה בהתגלות אספקלירא המאירה, הנהגת משה רע"ה בדור המדבר, כדכתיב ויסב אלקים וגו', עין בעין נראה וגו', והוא בחינת סובב כל עלמין ובבחינה זו אין שום פחד מסט"א דלא יגורך רע כתיב, ועתה התחיל בחינת אספקלריא שאינה מאירה, והוא אור הצפון שזוכין להתגלות על ידי מלחמה ותגבורת הסט"א והקליפות, לכן נקראת שאינה מאירה, שבא כל האור על ידי הקדמת החושך... והוא בחינת ממלא כל עלמין, שהוא בודאי דרך הנסתר, כדאיתא שבזה כל הפנימי ביותר יותר גבוה, לכן עתה נגלה באר התורה בכח המלחמה אחרי הכותו כנ"ל... (דברים תרמ"ד)

במדרש מנורה של פרקים אסור להרכיב בשבת וכו', הענין הוא כי הקב"ה מנהיג העולם בדרך הטבע ובצמצום מדרגות רבות, והוא ההנהגה בששת ימי המעשה, ונקרא ימי עבודה שכל איש ישראל צריך לייגע עצמו לברר אוכל מתוך הפסולת, ולהעיד כי חיות כל הטבע על ידי אור הפנימי, ולהרכיב ולחבר מדרגה אל מדרגה להעלות גם הטבע אל שורש העליון... אבל השבת הוא בחינת פני המנורה, והוא חיות הפנימי שמתגלה בשבת, והיא הנהגה שלא בהתלבשות הטבע... וזהו ההנהגה מיוחדת רק לבני ישראל... (עקב תרנ"ג)

איתא בגמרא אמרו מלאכי השרת מפני מה אין ישראל אומרים הלל בראש השנה... אבל ואתה מחיה הוא בחינת ההנהגה שהקב"ה מנהיג העולם ונותן חיות חדש תמיד, וזו הבחינה נמצא רק בבני ישראל, עמך כולם צדיקים, וזו הבחינה עיקרה בראש השנה, שעל זה המשפט מי שיזכה להיות בספר החיים, ועל ב' אלו כתיב זכור ימות עולם הוא הבריאה, בינו שנות דור ודור הוא ההנהגה המתחדשת ומשתנה בכל שנה ושנה באופנים שונים כפי זכות הדורות... (ראש השנה תרנ"ג)

החיים שמבקשין בראש השנה, דכתיב אתה עשית את השמים וכו' ואתה מחיה את כולם, העולם נברא בטבעיות, אבל עיקר הנהגת הטבע מאתו ית"ש נעלם, ואין הכל זוכין לזה רק הצדיקים שנקראו חיים, ובני ישראל הוציאו כח זה מן הכח אל הפועל בקבלת התורה... (שם תרס"ב)

שם משמואל:

...וכענין זה יש לפרש הוא דמנצח ומשדד המערכות, דהנה כל משטר הארץ הוא על ידי כוכבים ומזלות, כי יש כוכב שמבטו לארץ מביא שלום והשקט, ויש שמביא קטטה ומריבה, וכל כ"ח העתים שבספר קהלת כולם תלויים במבט הכוכבים, וכל כוכב יש לו כח מיוחד להשפיע למטה, ובהרכבת המבטים והתמזגותם תצא שלימות ההנהגה לפועל. למשל כוכב אחד מבטו מביא מרבית גשמים, וכוכב אחד מבטו מביא יובש, בהרכבתם והתמזגותם יבואו הגשמים במדה טובה, וכן כולם. ואם מחטאת יושבי הארץ הקב"ה מעניש אותם במניעת הגשמים, מונע מלהשפיע חיות כלל או מקצת בכוכב שמבטו על הארץ ההיא... וכן בכל עניני העולם אם לשבט אם לחסד, מנהיג הקב"ה את עולמו במה שאומר די להתפשטות החיות והשפע לכוכב או למזל זה. ממילא מתגבר כח המביט של כוכב או מזל שהוא כנגדו, וזהו הענין של שם שי"ן דל"ת יו"ד שהוא מנצח ומשדד מערכות השמים על ידי שאומר די. וכמו שבריאת העולם בכלל, כן הוא בכל יום ובכל עת ובכל שעה... ולפי האמור מובן מה דפשיטא להו שבשם א-ל ש-די לא יעשה אותות ומופתים גדולים ונפלאים, דההנהגה בשם הזה שהיא רק על ידי מניעה והסתלקות החיות ברב או במעט מכוכב זה או מזל זה, וממילא יתגבר שכנגדו, זה שייך רק בענינים שהם בסדר העולם והטבע הניתן במשטרי השמים, כגון רפואה וגשמים ופרנסה ושלום וכדומה, אבל ענינים היוצאים מהיקש הטבע לגמרי, כמו לעשות ממטה נחש, שענין זה אינו ניתן באחד הכוכבים כלל, אי אפשר לעשותו בשם זה, אלא בשם הגדול שבו נברא העולם, ששם זה מורה על ההוויה, שכל ההויות שבעולם נמצאים מאמיתת המצאו וברצונו יתברך שמו, הוא מהוה בכל עת הויה חדשה מה שלא היה ניתן בכח הכוכבים עד כה... (וארא תרע"ז)

...אמר לו הקב"ה, אני הוא שאמרתי והיה העולם, שנאמר "א-ל אלקים הוי"ה דבר ויקרא ארץ", היינו ששלשה שמות אלו מורין שראשית הכוונה לחסד ורחמים, ובשבילם שמאל דוחה כדי שתהיה אחר כך ימין מקרבת, שענין זה לא נשמע מפסוק בראשית, ועל כן אינו מביא פסוק בראשית אלא זה, והיא הקדמה טובה לענינינו, שאמר אני הוא שאני מקרב, אני הוא שאני מרחיק, היינו שבשני אופנים היא ההנהגה העליונה, יש שמקרב לגמרי בלי שום ריחוק מקודם, והוא להעובד בבחינת אתהפכא (הרע לטוב), ויש שהוא מרחיק, אין הכוונה ריחוק בהחלט, אלא שהקירוב הוא על ידי ריחוק שמקודם להעובד בבחינת אתכפיא, והוא כענין בריאת העולם בג' שמות כנ"ל, שהיה הריחוק כדי לקרב, וזה שנסתייע מן הכתוב האלקי מקרוב אני, היינו שלעולם הנני מקרב, ואפילו מה שנראה ריחוק אין זה בהחלט אלא כדי לקרב... (יתרו תרע"ה)

...נראה דהנה יש שני מיני הנהגה שהשי"ת מנהיג את עמו ישראל, יש הנהגה נסית נגלית, כמו באר ומן וענני כבוד, ויש הנהגה המלובשת בטבע אבל על ידי נסים נסתרים, כי מצד הטבע לא יכרת האוכל חלב ולא יהיו השמים כברזל מפני ביטול שמיטת הארץ, וכולם נסים, אלא שמלובשים הם בטבע. והנה מובן שלצורך ישראל לרומם על כל גויי הארץ בודאי יותר טוב ויותר כבוד ושם תפארת להם בהנהגה הנסית, אך לצורך גבוה יש לומר שיותר תועלת בהנהגה על ידי נסים נסתרים המלובשים בטבע, וכענין צורך הנשמה לבא לעולם הזה מלובשת בגוף חמרי למען להעלות גם את החומר לזככו ולדקדקו עד שישוב גם הגוף להיות שכלי, כן יש לומר שההנהגה הנסית המלובשת בטבע מגבהת גם את עולם הטבע ומזככתו... (דברים תרע"ג)

...ויש לומר על פי דברי הגמרא סוטה מ"ז, לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, כמו כן יש לומר למעלה שהקב"ה מנהיג את העולם בשתי המדות האלה, על פי מה ששמעתי מכ"ק אאמו"ר זצלל"ה, שכפי ההנהגה מלמעלה מתעורר לב האדם להתנהג גם כן במדה זו, ועל כן בראש השנה שהוא זמן דין והרשעים נכתבים ונחתמים וכו', זה גורם התעוררות בלב האדם לדחות הרע מעליו, וזהו שמאל דוחה, כדי שעל ידי זה תבא אחר כך ימין המקרבת, כי לעומת שהאדם מואס ברע ומדחהו מעליו, מקרבין אותו אחר כך מן השמים... אבל באם האדם מדובק לחלקי הרע עד שכמעט נעשה הוא והם דבר אחד, אז אין בכחו לדחות הרע ממנו, ועל כן אז מתנהג השי"ת במדת ימין מקרבת, שעל ידי שמקרב את האדם כמו שהוא ושולח בו ניצוצי קדושה לעוררו מתרדמתו, ואז על ידי ימין מקרבת יכול אחר כך האדם לדחות הרע מעליו, שיהיה אז בחינת שמאל דוחה, ולבא אחר כך שוב לידי ימין מקרבת... (שופטים תע"ר)

...ונראה דהנה אמרו ז"ל (שבת ל"א) אמונת זה סדר זרעים, ובתוספות שם בשם ירושלמי שמאמין בחי העולמים וזורע. ואדמו"ר הרי"ם זצללה"ה פירש, שאף על פי שהוא בטבע, מאמין שהכל הוא מן השי"ת. ויש לפרש דבריו, אף שהכל יודעין, ואפילו אומות העולם, דכל הטבע הוא בריאה מהשי"ת, אלא בישראל הוא עוד נעלה... כל הנהגת ישראל אינה נמסרת בטבע, וכמו שאמרו (עבודה זרה נ"ד) הרי שגזל סאה של חיטין וזרעה בקרקע דין הוא שלא תצמח, אלא וכו'. ומכלל שהכל הוא חוץ לדרך הטבע, אלא שהטבע הוא כמו לבוש המסתיר שלא תתראה ההנהגה הנסית, והפקחים המסתכלים תחות כנפא דלבושא רואין גם עתה שלא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר. וכמאמר הכתוב (ישעיה מ"ה ט"ו) "אכן אתה א-ל מסתתר", וזהו שמאמין בחי העולמים, שהאלקות בעולם היא כמו נשמת חיים בגוף האדם, שהוא רק לבוש לנשמה. והנה הטבע הוא הנהגה על ידי הגלגלים והגלגל המתגלגל למעלה כשמגיע למרום קיצו מתחיל לירד, כן היא הצלחת אומות העולם, ועל כן ראה אותם יעקב אבינו עולין ויורדין. וכשאמר לו השי"ת לעלות היה סבור שחס ושלום תהיה גם הנהגתו תחת גלגל הטבע, ועדיין לא האמין שהנהגתו תהיה בנסים שלא על ידי הטבע כלל, כי לא מצא בעצמו זכות לזה, מה גם שהבחירה היא חפשית, ופן זרעו אחריו לא יהיו ראויים לנסים נגלים... על זה אמר לו הקב"ה, אילו האמנת ועלית, היינו שהיה מאמין שהשי"ת בחסדו יעשה עמו צדקה על כל פנים, ולא בזכותם בלבד, לא היתה לו ירידה לעולם, כי היתה כל הנהגתו בהתגלות שלא בדרך הטבע, ולא היה נופל תחת שינוי, כי כל הדברים העליונים הם בלתי בעלי שינוי, ועכשיו שלא עלית, מוכרח שתהיה ההנהגה בלבוש הטבע, ועל כן עתידין בניך להשתעבד... (ראש השנה תרע"ג)

והנה כבר אמרנו שההנהגה הנסית וההנהגה הטבעית כל אחת יש לה מעלה מה שאין בחברתה, שההנהגה נסית יש לה מעלה שהיא בלי טורח ובלי עמל ולכבוד ולתפארת... אבל ההנהגה הטבעית היא על ידי טורח ועמל, ומכל מקום יש לה נמי מעלה, כי בהיות חורשין וזורעין ומקיימין מצות התלויות בארץ, נתבררו כל חלקי הקדושה המפוזרים בגשם חומר הארץ, ועוד לו שגם חומר הארץ נתקדש, והוא כענין ביאת הנשמה לעולם הזה... וההנהגה הנסית במדבר היתה צורך לשעתה לבד, כדי שיתחזקו ישראל בתורה ואמונה טהורה, למען יהיה ביכלתם לבא לארץ לחרוש ולזרע ולברר כנ"ל, ומכל מקום תכלית התכלית היא שיתקדם כל כדור הארץ כמו לעתיד, ויזדכך החומר עד שתשוב כל ההנהגה למעלה מן הטבע של עכשיו... (סוכות תרע"ד)

...והיינו דבגמרא ריש סוכה אמרה תורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, ואמר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שעולם הטבע נקרא דירת קבע, באשר הנהגה זו היא בקביעות, וההנהגה שבדרך נס היא דירת עראי, שהיא רק לפעמים, ולזכר נסי ישראל שבמדבר יושבין בדירת עראי... (שמיני עצרת תער"ב)

ר' צדוק:

וזה כל כח ישראל בהקדמת נעשה לנשמע, כי גם כל מעשינו פעלת לנו וההשתדלות שלנו גם כן רק ממנו וממילא כל מעשינו הוא ממילא רק כמו שנשמע אחר כך, כי מה שאין השי"ת רוצה לא נוכל לעשותו כלל, והוא התחלת הכניסה לדברי תורה, אבל תיכף אחר כך נעלם אור זה דלבסוף הוא תורתו, והמה יהיו לי לעם על ידי השתדלותם... רק כך היא המדה בהנהגת ישראל, בתחלה השי"ת מקרב מאד ומאיר בלב הרבה, ואחר כך מתרחק ומניח האדם לעצמו שיוכל להתקרב כקרבות הקודם מעצמו, כדי שיהיה נקרא על שמו שהוא קירב את עצמו... (חלק ה רסיסי לילה עמוד עד)

אמנם הענין הוא, שהתנהגות השי"ת בעולמו הוא על פי שבע מדות הקדושים, ויש עתים קבועים שהנהגה הוא בפרט מדה ידועה בחסד או ברחמים כידוע ליודעי חן. ולזה נזכרו שבע פעמים 'אין הגשמים נעצרים' גם כן נגד קלקול בחינת שבע מדות הקדושות, ובכל עת וזמן שהתנהגות השי"ת היא באיזה מדה ידועה לא יפעול אז כל החטאים של המדות אחרות לבחינת עצירת גשמים, זולת החטא של התנהגות המדה שבאותו זמן. לכן אין הגשמים נעצרים הראשון הוא אלא אם כן נתחייבו שונאיהן של ישראל כליה, מפני שהוא נגד בחינת חסד, שהוא ענין התפשטות הטובה עד בלי גבול לרעים ולטובים. ובעת שהשי"ת מנהג עולמו במדה זו ולא יועילו כל החטאים אחרים לעצירת גשמים אלא אם כן חס ושלום כל הדור חייב כליה, ובזה יהיה חס ושלום פגם גם בהנהגת בחינת חסד הגדול. וכן אין הגשמים נעצרים השני הוא אלא בשביל ביטול תרומות ומעשרות, והוא ענין הנהגת מדה במדה, כמאמר חז"ל על פסוק "ואיש את קדשיו לו יהיו", כל שאינו מעשר את פירותיו ותבואתו אין שדהו עושה וכו', והוא נגד בחינת גבורה שבקדושה וצמצום התנהגות על פי מדה במדה. ולזה כאשר באותו זמן התנהגות השי"ת במדת הגבורה אין פועל שום חטא רק המנגד לאותו מדה, וכן אתה דן את כולם על דרך זה... (פרי צדיק שמיני עצרת לד)

חכמה ומוסר:

...ועמדנו על זה, אחרי שהראה את משה רבינו ע"ה בדרך נס, למה עלה על ההר? אלא על כרחך כדי למעט בנס. הרי לפנינו כי גם הקב"ה מתנהג עם האדם בדרך הטבע כל מה שאפשר, ומוכח מזה, שכל הנהגת העולם גם כן בדרך נס, רק האדם צריך לעסוק מעט בטבע למעט הנס, ואם כן מה תועיל השתדלות מרובה? (חלק א נז)

...ויסוד זה יש לנו לברר עד שיתייסד אצל האדם לכלל גדול בכל דבר, כי רצון ה' לא ישונה, ומה שדומה לו שהוא עובר את רצון ה', רק דמיון בעלמא הוא, ואינו מרויח רק רעה לעצמו. פרעה ראה באצטגנינות כי יוולד מושיע לישראל, וגזר "כל הבן הילוד" וגו', התחכם לעבור רצון ה', מה עשה ה'? הוכרח לגדל את מושיע ישראל בביתו דווקא, ולא עוד אלא אלא שהוכרח למנותו על ביתו... (שם רמד)

...כי כן יהיה באחרית הימים, השי"ת יניח לאדם להפר עצתו כביכול, פירוש לעשות מעשים נגד רצונו, כאילו ממעשה האדם הרע תופר עצתו של הקב"ה, אבל לבסוף עצת ה' היא תקום, כי מהפך כל המעשים שנעשו נגד רצונו בדרך הטבע, ותופר אחדות העולם כביכול לפי שעה, ולבסוף מחזיר הקב"ה הגלגל, ומכל מעשיהם נהפך לתכלית רצונו יתברך... וזהו שמו אחד - כי הכל יהפך לתכלית אחת. (חלק ב מז)

...זה אי אפשר לומר חס וחלילה כי המקרה הוא בלי רצונו יתברך, חלילה וחלילה, ואין בעולם שום מציאות מעצמו בלי רצון ממציא המציאות בכלל ובפרט. אמנם הוא יתברך ברא שתי הנהגות בעולם, מהלך הטבעי ומהלך הנסי. מהלך הטבעי הוא כפי מערכת השמים, וחקק בה אופן מספיק לקיום העולם על פי קיום התורה לשבט או לחסד. ומי שאינו מקיים התורה יעזבנו בדרך הטבע כפי שיעור ענשו, וזהו בחינת הסתר פנים כמשפט ההשגחה העליונה... אמנם צדיקים המה תמיד בבחינת הארת פנים, הנהגתם בכל רגע בהארת פנים על ידי יתברך, אמנם גם ההסתר פנים הכל בשיעור קצוב לעזוב אותו למקרים, והראיה שנאמר "ואם תלכו עמי קרי" וגו', פירוש במקרה, אף אני אלך וגו'. הרי שגם זה במהלך כמה לעזוב למקרים, דאם לא כן היה לכתוב אעזוב אתכם למקרים. הרי על כרחך שגם המקרה במהלך כמה ימסרו למקרים, ורק מחמת כי זה בהסתר פנים על כן נקרא מקרה, וכפי שיעור צדקתו כך יתנהג בהארת פנים... (שם ריד)

שעורי דעת:

...שאלות כאלו נוכל לשאול גם בשאר עניני הנהגת הבורא שאנו רואים אותם, אלא שמתוך שרגילים אנו בהם אין אנו עומדים עליהם ואין אנו תמהים כלל למה היה צריך הקב"ה לאחוז באמצעים אלה כדי להציל את זה שרצונו ית' היה להצילו.

הנה כשיקרה שיפול איש מגג הספינה המימה, ואין עצה בדרך הטבע שלא יטבע זולת על ידי איזו סבה חיצונה. יש אשר אם ההשגחה רוצה בהצלתו תכין שנים הרבה קודם המעשה איזה קרש שנפל לתוך הים ויזדמן באותה שעה אליו לשיאחוז בו הטובע עד שתגיע אליו הספינה להצילו. אבל לא יעשה שינוי הטבע שישאר האדם צף על פני המים ימים רבים בלי קרש או איזה דבר טבעי אחר, אם לא במקרה יוצא מן הכלל כשדרוש שיראה נס גלוי... רואים אנו מזה, כי הקב"ה העמיד גבולים וחקים קבועים בבריאה והנהיגה על פי מערכה מסודרת ומסוימת, וכל הסבות הדרושות לטוב או למוטב נמצאות במערכה זו ואין צורך לשנותה... והם הם שמותיו הקדושים, וזהו הטבע ובלעדו אין אלקים...

ברם רגילים בני אדם קטני הדעת, קצרי השכל, לחשוב כי טבע הוא רק מה שאנו רואים יום יום, ומה שלמעלה מזה קצת, והם הכחות הרוחניים שבבריאה, כמו קללה וברכה וכיוצא בזה, אין זה טבע. אבל באמת כל מציאות הטבע היא שלשלת ארוכה של מערכת הבריאה שהתחלתה היא ממקור הופעת רצון ה' בבריאת עולמו ותלויה במאמר פיו של הקב"ה ועומדת תחת הנהגת שמותיו הקדושים. ולכן כשם שישנם אמצעים להשתמש בבריאה בעיניני התחתונים, שגם הם שרשם ועיקר ענינם הוא בעולמות העליונים, כמו כן ישנם כחות נעלים במערכת הבריאה, שאפשר לו לאדם, המגיע עדיהם על ידי אמצעים ידועים, לפעול בהם ולהביא תוצאות גדולות שנערכו ונקבעו גם כן בסדרי הבריאה עצמה. וכשם שטבע הארץ להוציא צמחה, ואם ירצה הקב"ה שלא תצמיח אינו צריך לשנות את הטבע אלא בבריאה זו עצמה הוכנו סבות שונות שתפריענה את הצמיחה, כמו כן טבע הוא שקללת אדם כבלעם הרשע, על פי סגולותיו המיוחדות שהיו לו, תעשה את רושמה במערכת עם ישראל, ואין צורך לשנות הטבע ולחדש בריאה חדשה, כי הקב"ה בסדרו את מערכת העולם הכין מתחלה את הסגולות הדרושות נגד קללה כזו, ואחת מהן היא שימת חכה בפיו... (חלק א נסים וטבע א עמוד קיא)

...גם הוכחנו כי יש שני עניני הנהגה נסית, א', ההנהגה העומדת תחת השם "ש-די", והב', העומדת תחת השם "הוי"ה" ב"ה, והיא ההנהגה שנתחדשה ביציאת מצרים. וכמה שנאמר "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די, ושמי הוי"ה לא נודעתי להם"... כי כל הנסים שנעשו לאבות הקדושים היו רק בבחינת הגבלת המציאות, כי יש לה לכל מציאות מדה ידועה עד כמה יגדל כחה ופעולתה, והיינו ענין "ש-די"... ועיקר הגבלתם אינו בכחם התחתון הנראה לעינינו, אלא בשרשם העליון, שמזה משתלשל כחם באותה מדה ובאותו אופן הנראים לעינינו כפי חק טבעו. ולכן יש אשר האדם שאין נראה לנו כחו למטה, שחמרו אינו ראוי לשרפת אש, מכל מקום יש אשר הוא נמצא באותה שעה במדרגה כזו שכחו למעלה איתן עד כדי שהאש אין כחו רב לשלוט בו, וזה היה ענין הנס של אברהם אבינו שלא נשרף כשהפילו נמרוד לתוך כבשן האש.

אבל הנסים שנעשו ביציאת מצרים לא היה כפי ערך כחם ומעלתם של בני ישראל, כי היו הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז, וזו היתה טענתו של שר ים, שלפי חק טבעו עליו לבלע את בני ישראל ואין כחם יפה שלא יטבעו במי הים. אבל מכיון שהתראה ה' ברוב גאונו בשם הוי"ה ב"ה הרי פעל כאן בכח רצונו העקרי ולתכלית בריאתו, ולזה היה דרוש שיעברו בני ישראל בתוך הים בחרבה. ומכיון שכל המערכה מונהגת על ידי הרצון העקרי והתכליתי הזה, שהוא שורש כל הבריאה, לכן נשדד כח הטבע ונהפך להיות פועל כפי הרצון הזה וכפי התכלית הנדרשת ממנו.

אבל אין זאת אומרת כי הנהגת שם הוי"ה היא מחוץ לכל דברי הבריאה, כי כל מה שאנו מכנים בשם, הרי זה כבר מחוקת בריאתו יתברך, וגם שם הוי"ה הוא ענין הנהגתו ית' ורצונו שנטבע בבריאה, כי על מציאותו האמתית אן לנו שום שם ודמיון כלל. אלא שזה השם מורה על עיקר התהוות הבריאה, שורש המציאות והרצון התכליתי, וכמו שנמצא בספרים הקדושים, כי שם "הוי"ה" הוא ה"כתר" של הבריאה, למעלה מהספירות ושרשם, וכאשר ההנהגה הזאת היא למעלה משל השרים ומכל הספירות, אשר כל ענינם ומציאותם תלויים בה ומשתנים הם מעיקרם בהיות דרוש לפי הרצון הזה הנמצא בשם הוי"ה, לכן רואים אנו בזה שדוד הטבע ומכירים אנו בזה את הבורא המהוה הכל... (שם עמוד קיד)

כפי שנתבאר כבר בדברינו הקודמים עלו בידינו בע"ה שתי ידיעות אלו: הראשונה, כי הקב"ה הגביל את יכלתו בבריאה לפי מדת משפט שהוקבע מבראשית, שלא לפגע בכל יצור ושלא לשדד ענין מעניניו או כח מכחותיו אם לא על ידי משפט קבוע... והעמיד על הכל שרים וממונים המגינים עליהם...

השנית, כי כל עניני התבל ומאורעותיו, מהדבר היותר פחות עד הכי רם ונשא, כל דבר אם לטוב או למוטב, אם הוא דבר המקרב את העולם לתכליתו או מרחקו ממנה, הכל מתהוה ויוצא לפועל על ידי סבות טבעיות עליונות או תחתונות שהוכנו ונסדרו מראשית הבריאה ונטבעו בטבע העולם. ואף הענינים הנפעלים על ידי הנהגת שם "הוי"ה" ב"ה, שבהם מתראה לנו איך שמשנה הקב"ה את מהלך הטבע התדירי, מוציאו מגדרו הרגיל ומשדד את סדרי הבריאה, אין זו ישועה המתחדשת ונופלת עתה מן השמים, אלא שגם פעולת הנהגה זו נקבעה מראש על פי חקים וכללים ידועים ונסדר ענינה אף היא שתפעול על ידי סבות ומסובבים... 

והנה הנהגה זו, אף כשהיא מתגלית ונודעת בשם "הוי"ה ב"ה, מכיון שהיא חודרת דרך החקות המסודרים בבריאה, ההגדרה הנכונה להנהגה זו היא הנהגת הויה אלקים...

ומכל מקום חלוק גדול הוא בין הנהגה זו להנהגה התמידית שתחת שם ש-די המתנהגת על פי חקי הבריאה התמידיים וכחה מצומצם על פי סבות קבועות אם גשמיות או רוחניות, אבל בהתגלות הנהגת שם הוי"ה הבריאה משנה את מהלכה שלא על פי מצב הדבר בהוה, ולא על פי מעשי בני אדם בכלל, אלא על פי הדרוש לתכלית הבריאה. וזהו סוד ההנהגה שלא נתגלה אפילו לאבות הקדושים, ואף שידעו ממנה מכל מקום לא הכירוה בבירור כי לא נתגלתה בחייהם וגם אחרי שנתגלתה לא תפעול אלא בה במדה שיש לו לאדם ההכרה בה וכל מה שיתרומם האדם להכירה תבא אליו גם כן ההתגלות של אותה הנהגה. צא ולמד מה עמוק הוא סוד ההנהגה האלקית, עד שאפילו האבות הקדושים לא הגיעו לידי הכרתה הגמורה.

אולם כל זה הוא רק במשך שית אלפי שנין, אבל לעתיד לבא תתראה ההנהגה של שם הוי"ה ב"ה בזהרה ותקפה בלי גבולי המשפט שקבע הקב"ה בעולם הזה ותהיה רק היא המושלת בממשלתה הבלתי מוגבלת, שהיא כולה טוב וחסד, וכמו שנאמר "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"...

והיינו, כי אף שגאולת מצרים היתה על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו כביכול, מכל מקום היתה ההנהגה חודרת דרך חקות הבריאה ועל פי כללי המשפט שקבע בה הקב"ה באיזה אופן אפשר שיושדדו חקות הטבע כשהדבר דרוש לתכלית הבריאה, ולכן היתה גם הנהגה זו מתנועעת על ידי מעשי בני אדם והכשרתם להנהגה זו, וכשחלפה השפעתם שבה הטבע למקומה לפי סדרה התמידי. אבל לעתיד לבא, כשיגיע העולם לתכליתו המוכנה ואור הנהגתו יתברך יתגלה לפני כל, אז לא תהיה שליטה לשרים וממונים רק הכל יתנהג לפי רצונו הפנימי, שהוא כולו חסד ורחמים... (שם משפט, נס וטבע ג, עמוד קכח וקלו)

בעת האחרונה בארנו את ענין יחס העולמות זה לזה, כי לא רק שרשם של כל הענינים הנמצאים פה הוא בעולמות העליונים, אלא שכל הנבראים הנמצאים בעולמות העליונים נמצאים בכל העולמות עד עולמנו התחתון... והנה על פי יסוד דברינו הללו נראה לנו היום לבאר יותר ולעלות עוד דרגא בהבנת הענין, והוא כי לא רק עצם הנבראים נמצא בכל עולם לפי ענינו, אלא גם חקי טבעם וכל הענינים המתיחסים להם הם אותם הענינים עצמם הנמצאים בכל עולם ועולם. ולכן כל דרכי ההנהגה שאנו רואים בעולמנו אנו בחקי הבריאה נמצאים הם בכל העולמות ומתראים ומורגשים לפי בחינת כל עולם ועולם בהקבלה למה שמתראים ומורגשים כאן. ולפי זה נוכל להבין כי כמו שבעולמנו זה יכול האדם לפעול בדברים הטבעיים ולהשתמש בהם כרצונו, כי כן גזרה חכמתו יתברך, כי טבע העולם יתנהג כמנהגו הקבוע, אף אם ישתמש בזה האדם נגד רצון ה', אם לא באופן יוצא מהכלל, שמשתנים סדרי הטבע, על פי חוקים שהוקבעו גם לזה, כמו כן יכול האדם לפעול גם בכחות הרוחניים הנעלמים ממנו, שאנו קוראים להם בשם כחות סגוליים, שבאמת גם הם כחות טבעיים שהוטבעו בבריאה ברצון ה', ולעיני איש משכיל אין עניני הטבע הפשוט שהורגלנו בו, פשוטים יותר מהענינים והכחות הרוחניים הנשאים - אם רק יכול להגיע עדיהם וידע להשתמש בהם. (חלק ב כי כל בשמים ובארץ ג עמוד סט)

רואים אנו במהלך העולם כי כל המאורעות שבו יתהוו על פי ההתנגשות של כחות הטוב והרע, הפועלים בעולם, ולפי התגברות אלו הכחות זה על זה במלחמתם התמידית יוכרעו המאורעות לטוב או למוטב. והנה שורש ההתנגשות הזאת היא בהנהגה העליונה של הבריאה, כי כשם שנסדרה מערכת הקדושה כן נסדרה מערכת הטומאה... ונתן לשני הענינים שליטה בהנהגת העולם... רק ניתן כח הבחירה לאדם לבחור בטוב או ברע ולהביא במעשיו ברכה או קללה... (שם חיי העולמות עמוד פג, וראה עוד ערך מציאות)

כוכבי אור:

...אך יש לומר כי החילוק בין הנהגה טבעית לנסית בזאת, כי הנהגת הטבע אף אם חלילה לא יזכו לא ישנה הקב"ה הטבע בקל, וכבעבודה זרה נ"ה "עולם כמנהגו נוהג, ושוטים שקילקלו עתידים ליתן את הדין". ואולם הנהגה נסית בכל עת שלא יזכו, ישנה ה' את הנהגתו. ועל זאת אולי היה ענין ישראל כי מאסו בהנהגה הנסית, בהיות שאין האדם בטוח בעבודתו את ה', ופחדו כל רגע פן חס וחלילה יסיר ה' השגחתו מהם וימותו, לזאת היתה עיקר המריבה למה העלם ממצרים, היינו מהנהגת הטבע, ואפשר לומר כי עיקר כוונת העגל שאמרו עשה לנו וגו', היינו שבחרו בהנהגה טבעית על דרך המזלות...

והנה עיקר ההנהגה הנסית תלויה במעשה האדם, כי יש עבודה טבעית ונסית שהיא למעלה מהטבע, כי בחינת הטבע הוא דבר קיים תמידי, וכן יש עבודה טבעית, כמאמר הכתוב (ישעיה כ"ט) "ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה". ויש עבודה שהיא למעלה מהטבע, בבחינת כבישת היצר, וכן יעשה ה' נסים ונפלאות לדבקים בו... (חלק א מח)

רבינו ירוחם:

...וזה זכרתי לך חסד נעוריך וגו', ובדרך אמונה כזה תתנהג עמם בהנהגה חדשה, ומזה יצא, כי הוליכם דוקא במדבר לנסותם אם ראוים המה לפי דפוס התורה, וזהו ה' צדיק יבחן, כי היה כחם יפה, וכל הנהגה אחרת היתה עמם לא ככל העולם, ומזה יצא כי אחרי כי הם היו לפי דפוס התורה, היתה גם כן ההנהגה עמם בטבעיהם לפי הנהגה נסית, כי היא הנהגת טבע מקיימי התורה, אשר זו גם כן נקראת הדרך הנהגה וטבע... וכן כל הנהגת השי"ת עם ברואיו עלינו לדעת כי זהו יסוד הדבר, עם כל אחד ואחד יתנהג הקב"ה הנהגה אחרת בסבות אחרות, ובמקום אחר, ובזמנים אחרים, והכל לפי הכנתו להתלבש בלבוש לפי מדת דפוס התורה, וזהו ענין שכל אחד ינוסה, ואין איש שהקב"ה לא ינסהו, וזהו הסוד שלכל אחד תתחלף הנהגתו לפי מדתו לפי הדפוס... (דעת חכמה ומוסר חלק ג ב)

באמת אנו רואים בעולם תמיד שני הנהגות, הנהגה טבעית, אשר היא לא תשתנה לעולמי עד, וכל פועלי אמת פעולתם אחת, שעושים תפקידם תמיד, ובתוך הנהגה זאת אנו רואים תמיד הנהגה אינה מסודרת ומוטבעת כי אם תמיד בשינויים, ובאמת להמתבונן יראה, כי ההנהגה זאת היא העקרית, וכמעט כי ההנהגה הטבעית איננה ניכרת, כי אין דבר בעולם אשר איננו עומד תחת השינויים, כגון זריעת הארץ, אף כי לכאורה הארץ לעולם עומדת, ועומדת חזק בתפקידה להצמיח מה שזרוע בה, ובכל זאת הלא עינינו רואות שאין שנה דומה לחברתה... וכן בכל ברואי עולם, לכאורה יש להם טבע קבוע והנהגה קבועה, ובאמת אנו רואים כי עומדים כולם תחת השינוים, ואין דבר דומה לחברו, ומי יעכב. כאשר אמרנו כי ניכר ונראה תמיד שתי הנהגות והנהגה בתוך הנהגה.

וזה אשר כתבנו מכבר, כי הראשונים יחדו לשם אלקים הנהגה טבעית, ולשם ה' הנהגה נסית, רוצה לומר זהו יסוד התורה ואמונתנו הטהורה, כי ה' אין עוד מלבדו, אף כי לכאורה אנו רואים בעולם מנהגים קבועים עומדים על משמרתם, אכן ובכל זאת באמת מתוך הנהגתם נראה וניכר הנהגה אחרת היפוך טבע, כי אם רצונית, רוצה לומר כי יש מנהיג לפי רצונו ולפי דרכיו, וזהו שם ה', כי הוא יחיד ושליט בעולמו... (שם לט)

יסוד תורתינו הקדושה כי גם הנהגה הטבעית מתנהגת עלפי תורתינו הקדושה, כאשר ביאר הרמב"ן (שמות י"ג ט"ז). ולכאורה איך מתאימים שתי אלה ההנהגות מסודרת ובלתי מסודרת ורק רצונית? אמנם באמת המבין והמתבונן אינו קשה לו שתי אלה ההנהגות, ובאמת על פי ההנהגה הטבעית ודרך הטבעים תוכל ללכת ההנהגה הרצונית גם כן בלי שום מפריע, וכבר ביאר זאת הרבי אברהם אבן עזרא בפרשת וארא (ו' ג'), ועוד. וזהו שאמרו ז"ל (שבת קנ"ו) אין מזל לישראל, (כוונתי לדברי הרבי א"ע שההנהגה הטבעית עצמה מוכנת גם כן על ידה ממש למלאות רצון ה' נגד טבעה התמידי, ואיננה סתירה להנהגה התמידית, וזו איננה כי אם הרגשה דקה).

אכן זאת גם כן יסוד אמונתנו, כי המזל משתנה אף בדברים היותר קלים, ולהשתומם מהסודות הגדולים אשר גילו לנו חז"ל, אמרו (ראש השנה ט"ז) שלשה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, ומהם שינוי מקום, הרי אין די להשתומם מהסוד הגדול אשר גילו לנו כי בשינוי קל כזה ישתנה המזל... (שם מ)

תמיד אנו אומרים ערעור על כתות שעומדים באמונתם על המופתים, או כפי שהם אומרים "ער מאכט מופתים" (הוא עושה מופתים), ומזה נראה ונכיר שעד המופתים מתנהג הכל בדרך הטבע, היינו שאינו ניכר מצד מופתיו והשגחתו, וזו היא היפוך אמונתנו, היינו שעלינו להכיר, שאך בהתחלה שבהתחלות אף כשאינו נראה ואינו ניכר שום מופתים ושם הוא ההשגחה היותר עליונה, היינו ששם הוא כבודו יתברך... (שם צה)

כשמתבוננים אנו רואים שתי הנהגות, או יתר טוב שתי השגחות, השגחה כללית, היינו לפי שטחיות הענין, בגדר מקופיא, היא כללית ולא פרטית, וזאת נקראת טבע, היינו כי ההנהגה הולכת בדרך הטבע, עולם כמנהגו נוהג, כמו קיץ וחורף לא ישבותו, אם כן היא תמידית וכללית, אכן כשנעיין לא בשטחיות, נראה כי ההנהגה אינה שוה יום ליום וזמן לזמן, משונה היא יום מיום וזמן מזמן בכלל ואף בפרט, ובאמת לא בשטחיות ניכר השגחה פרטית היינו כי יש מכוון גדול והנהגה משתנה, אינו דומה דבר לדבר ויום ליום, וכשיתרגל האדם לעיין ביותר עמקות יראה השגחה פרטית עד אף בשטחיות ומקופיא של הטבע... (שם קיט)

הנה אגיד לכם יסוד גדול, אשר בו יאיר לכם כאן בענין "למה הרעות" ובעוד הרבה מקומות. לכאורה מקום כאן לשאלה גדולה, כי איך מתאים זה עם כל הפרשיות הקודמות שאמר לו הקב"ה וזרזהו כל כך שילך בשליחות יציאת מצרים, וכי בדוקא הוא השליח היחיד ומיוחד ליציאת בני ישראל ממצרים, והנה פתאום "ויבקש המיתו"! כבר לא יהיה משה... ומה תהיה עם יציאת בני ישראל ההיתה מתבטלת כל כולה?...

הרמח"ל ז"ל אומר (דעת תבונות דף ז' וט') מצינו אומר כלל גדול והשקפה ברורה בכלל הבריאה, הנה רואים אנו בבריאה שמתנהגת הכל בחקים ומשפטים, בכל יש מהלך וסדר, בדרך סיבה ומסובב... הנה יש מוקדם ומאוחר בבריאה, ולמה זה, על כי יש מהלך בבריאה, ומחק המהלך הוא, כי המאוחר יהיה אחרי המוקדם, כל ענין שכר ועונש... וכל אלה נקראים הנהגה של ידיעה... ואומר הרמח"ל ז"ל "כי אמת הוא ודאי שהיה הב"ה יכול לברא עולמו בדרך כל יכלתו בלא שנוכל להבין במעשיו לא נמשך ולא קודם, לא סבה ולא מסובב, ואם היה בורא כך היה סותם פיהם של כל הבריות שלא יפצו פה כלל על כל מעשיו, כי לא היה אפשר לנו להבין דרכו כלל ועיקר, כי דרך כל יכלתו אינו נתפס משכלנו, ואין מובן מן האדם אשר דעתו מוגבלת בחוקתיה הפרטים. אבל מפני שרצה הרצון העליון שיוכלו בני אדם להבין קצת מדרכיו ומפעולותיו ואדרבה רצה שיהיו משתדלים על זה, עם כל זה בחר להיות פועל אדרבה בדרך בני האדם...

כל שאלותיך באות מזה שהנך חי בסדר של "ידיעה", ובזה הסדר אמנם כי יש מציאות של שאלות, אבל לו ידעת מסוד של "אי ידיעה", לא היית חי בעולם ההוא, כי אז לא היה אף מקום לכל שאלה. בסדר ההוא הנה "ויבקש המיתו" עם "לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים" אין צריכים כלל להתאים אהדדי, אין צריכים אף להיות נגמר הענין עם שליח אחר, כי אדרבה בסדר של "אי ידיעה", הנה תכלית המדה היא בדוקא כי לא נדע כלום מכל סדר ומהלך... (דעת תורה שמות עמוד כז)

גלתה לנו התורה בזה, שישנם בבריאה שתי הנהגות, ישנה הנהגה של מהירות, הנהגה כמתכונתן של הענינים, וישנה הנהגה של כבדות ועכובים, ובשתי אלה הוא כל מהלך הבריאה. "אם בחקתי תלכו" וכו' אזי ההנהגה על זה האופן של מהירות, ללא שום עיכובים וכבדות, ותוצאות זו ההנהגה היא "ונתתי גשמיכם בעתם" וגו', כמציאותה של הבריאה ומתכונתה. "ואם לא תשמעו לי" וגו', אזי ההנהגה באופן השני, הנהגה של עיכובים וכבדות עד כבדות רבה מאד, ותוצאות ההנהגה הזאת "ועצר את השמים ולא יהיה מטר"...

וזהו אמנם סוד של נס נסתר שהזכיר הרמב"ן (שם), שאין בזה שום סתירה לסוד הטבע, אלא הנהגות הנהגות הם, הנהגה בתוך הנהגה, ואין הנהגה אחת סתירה בעיקר להנהגה האחרת... (שם ויקרא עמוד רסה)

אחר כל הביאורים בענין הטבע בגימטריא אלקים (כוזרי), והיא מדת הדין, וזהו בראשית ברא אלקים, יצא מזה ענין סדר המערכות שמבואר בכמה מקומות, שלפי המערכה לא היה אברם ראוי להוליד, ולפי המערכה לא היו ישראל יכולים לצאת מארץ מצרים, וזהו אמת, שהטבע מקבלת ומסדרת דברים לפי מדתה, וזהו מדת הדין וזהו סדרי ימי בראשית, והכל בדין וכל דרכיו משפט, וזהו ענין המערכה - שנערך שמה כל הדינין, ולכל מערכה ומערכה ישנם שמות מיוחדים, המזון, והבריאות, הטוב, ולהיפוך מחלות משונות, וכל אחד ואחד למינהו... אף כי שלוחים המה, כידוע ענין חליים רעים ונאמנים בשליחותן (רש"י דברים כ"ח נ"ט). ואף כי טבע המה, אכן זהו סוד המערכה, שנערך שמה כל הדינין בשליחות השי"ת, וזהו גדולת האיצטגנינין שראו לפי המערכה מה יולד יום יום...

וגם ענין ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם, שינוי השם שינוי מקום וכו', ולכאורה מה שייכות הוא שינוי מקום? אין זאת כי אם שזאת הוא סוד המערכה, וממילא המקום גם כן במערכה, ואם האדם משנה שמו או מקומו נשתנה גם כן המערכה, עד היכן גדול כח הטבע שכל הנבראים ואף בני אדם תלויים בה. וזהו סוד עם ישראל שנאמר "ואתכם לקח ה'" (דברים ד'), מי שזכה להיות בגדר כלל ישראל יוצא מן המערכה... וצריכים אנו להבין בדרך הבנה קצת איך הוא הסוד של אין מזל לישראל, ואיך יוצאים מידי המערכה, אין זאת כי אם על דרך צדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים (בר"ר ל"ג ד'), דקדקו חז"ל בלשונם הקדושה ואמרו מהפכים. (שם במדבר עמוד קלו)

...אלא שסוד כל הענין הוא רק מסוד ההסתר פנים, שניתן מקום להעדר האור, וגם ענין זה ההעדר הנה זה בריאה הוא, וכמו שחושך ואור שהנם בריאה, כן סוד המקרים, מסוד החושך באים. והנה בעל העקידה (שער ראשון) מוכיח נגד האפיקורסים ומעלה ג' הוכחות על חידוש העולם וכי לא בא במקרה, אחת כי המקרה לא מתרבה, מקרים יכולים להתרחש פעם או שתים, אבל אין מזדמנות בריבוי פעמים... והוא אשר אמר דוד המע"ה "מה רבו מעשיך ה'" (תהלים ק"ד) מן "מה רבו" יודעים כי "מעשיך ה'" ולא מקרה המה.

שנית כי הדבר הבא בהזדמן אי אפשר שיפול על השלמות והיושר והכיוון הראוי אליו מכל צדדיו, יושר פעולתם וסדור תכונתם, והסכמת כל חלקי פעולותיהם על נכון מורה על עוצם חכמת הפועל אותם בכוונה עצומה, והוא שאמר דוד המע"ה "כולם בחכמה", זה ודאי יורה כי אתה חכם "עשית".

והשלישית כי ההזדמן לא תפול בו בשום צד ההשקפה אל תכליות מיוחדות, והוא אומרו ע"ה "מלאה הארץ", מזה שאנו רואים בכל הבריאה קשר נפלא מאחד לאחד כי תכלית כל אחד מעמיד וממלא את זולתו, אנו מבינים ברור כי כולם - "קניניך".

וכשאנו ניגשים ומבינים במחשבות תורתיות, כי מקרה היא סוד החושך, מסוד הסתר פניו ית' מזה אנו משיגים ומבינים עוד יסוד, שאם הולך האדם ורואה ומביט בהמתרחש - כאילו שהיא מקרה, כי אז כבר תכבד לו ההנהגה וינתן לו בתוספות יותר מרובה, מקומות רבות לטעויות, לראות כל הדברים אך ורק במראה של מקרה...

כתב הר' יונה (שע"ת ב' ב') על הכתוב "ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי, ופירוש "בקרי" כי תאמרו מקרה הוא היה לנו". ואמר הכתוב "והלכתי עמכם בחמת קרי", כי אז מתהלך ההנהגה ביתר יתרון חושך ואופל, מכסים בעדו את האור בתכלית הכיסוי, ורואה האדם כבר, ונפגש כבר תמיד, אך ורק בהוויות של מקרים. ואמנם גם בשטף "מקרים" אלה גם בעצמו של חושך נורא זה, גם בו אור בו, ואולי אף גם אור יותר גדול מאשר באור גופא... כל האור, הנהגתו ית' הכי גדולה, יכולים לראות דוקא בתוך החושך. הוא ענין אמרם ז"ל (בר"ר ל"ג ד') צדיקים הופכים מדת הדין למדת הרחמים - את החושך הכי גדול, המדת הדין הכי קשה, כל הרע המאוים אשר פוגעים, הופכים אותו למדת הרחמים, שם הם רואים כל הנהגתו הגדולה, כל האור הכי גדול... (שם במדבר עמוד קמב)

מכתב מאליהו:

כבר ביארנו כי כל עסק האדם בהשתדלות דרך ארץ הוא למען ילמד בו את ענין השגחתו יתברך, וידע כי אין ממשלה לטבע כלל, אך הכל מהשי"ת לבדו הוא. הצורך לעסוק בדרך ארץ הוא בה' מדריגות. המדרגה הא', המדרגה העליונה בענין הזה, האדם שכבר עמד בנסיון זה וכבר הכיר שהנס והטבע שניהם כאחד נסים גלויים ממש, ויודע שאין ממש בטבע כלל, לאדם כזה אין עוד צורך לנסיון של "בזיעת אפיך תאכל לחם", כי לא יוסיף לו מאומה... ועל כן כל צרכיו בעולם הזה ניתנים לו בנס ממש, נס גלוי, מאחר שאין שום ענין להסתרת הנס ממנו...

המדרגה הב', אמנם אין מתנהגים מן השמים בנסים אלא למי שהגיע לשלימות הבטחון, שהנס והטבע שוים בלבו בלי שום הפרש כלל... שיבין שאין בטבע ממש כלל ואינה אלא נסיון לבד, מאחר שרצון השי"ת לבדו הוא הפועל, ואין הקב"ה צריך חס ושלום לכלים לפעול על ידן... משום חסרון השלימות בהכרתו, לא יתנהגו עמו בדרך נס אלא בהנהגה הטבעית, מפני שהוא מחוייב עדיין לעמוד בנסיון הטבע עד שלימותו, ועדיין שייך הוא אל "בזעת אפיך תאכל לחם", לעסוק במעשים טבעיים וללמוד בשעת מעשה שאין בהם ממש... ואם אדם כזה לא יעסוק בדרך ארץ, ומדמה לסמוך על הנס, לא יצליח...

המדרגה הג', הנה כתבנו כי יש אשר גם כן יבחינו כי הכל מיד ה', אמנם לא יראו ראייה ברורה כל כך לדעת שאין שום ממש בטבע, אלא רואים את הטבע ככלי בידו ית', אשר על ידו יפעל... ובין ב' בחינות הללו שבהכרה יש חילוקי דרגות הרבה מאד דדקי דקות... איש כזה ראוי לו להרבות במעשים למען יוסיף בהכרתו עד שיגיע לשלימותה, וכיון שעושה זאת לשם שמים מעשי ידיו מתברכים... כי כל המעשים אצלם לשם שמים הם גדר אתערותא דלתתא, התעוררות רוחנית המביאה לאתערותה דלעילא...

אבל מי שהוא במדרגה נמוכה מזו, אשר יש לחשוש כי מעשיו לא יוסיפו לו בבהירות הכרתו, אלא אדרבא חס ושלום לאט לאט ירד לחשוב שיש ממש בטבע, הלא לאדם כזה כל מעשים טבעיים סכנה הם שלא יורידוהו ממדרגת הכרתו, וצריך למעט ככל האפשר... כללו של דבר, המדרגה השלישית הזאת היא באלה שהנס מחזק הכרתם בו ית' והטבע מחלישה את הכרתם. אדם כזה ראוי לו למעט בהשתמשותו בטבע, וגם על פי משפט שמים מוטב שיקבל בדרך נס מבדרך הטבע.

המדרגה הד', אמנם רוב בני אדם לא ירגישו בנסים, ואם גם יהיה הנס גלוי ביותר, יתאמצו לבקש ביאורים שהוא מקרה אשר קרה על פי דרך הטבע... בני אדם כאלה, שאינם מכירים בנסים, אין טוב להם שינהגו מן השמים עמהם בנס, כי כל אשר תהיה להם הזדמנות יותר ללמוד את ה' ופקרו ולא למדו, הלא חטאם מתרבה, ועל כן מתנהגים מן השמים עם כאלה על פי הנהגת הטבע... אמנם גם ההנהגה על פי הטבע רעה היא עבורו, ואין לו תיקון אלא אם גם על פי דרך הטבע לא יצליח, ויהיה עני ומדוכא, ולמרות רוב השתדלותו רק חסרון ודאגות ימצא...

המדרגה הה', ויש אשר לא יכיר בהשגחת ה' כלל, ומרבה בהשתדלותו בדרך הטבע, ומן השמים מצליחים מעשיו, והוא איננו מודה לו ית' על זה אלא אומר לנפשו "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", ולכאורה קשה למה אין מלמדים אותו מן השמים על ידי עוני ויסורין כנ"ל? אמנם אלה המה האנשים אשר השקיעו את עצמם בכפירת השגחתו ית' כל כך, עד שאינם ראויים להתעוררות מן השמים, אלא אדרבא הרשות נתונה לשטן להטעותם כל עוד יותר... (חלק א עמוד קצז והלאה, וראה עוד ערך פרנסה)

גדר הנסים הוא, שהקב"ה מראה בגלוי את השגחתו באופן אשר כל בעל לב יכיר כי אין זה מקרה טבעי אלא יד ה' נגלית כאן. על כן כשם שיש נס הבא לטובתנו בעולם הזה, כן יש נס המתגלה ביסורינו כאשר השי"ת מראה השגחתו בגלוי בסייעו לשונאינו... ודבר זה אנו רואים בחוש בדורנו. בנוהג שבעולם שהמצויינים ביותר בכשרונותיהם וכחותיהם והמלומדים ביותר בטכסיסי הנהגת המדינות הם הנעשים למנהיגי המדינות כל אחד בפרט אשר הצטיין בו, אבל האם אפשר הוא בדרך הטבע, שיקרה אשר חבורת אנשים ריקים מכל הכנה אשר מזדמנים אחורי הריחיים באיזה מטבח או מרתף לשתיית שכר, כולם בני בלי שם, ופתאום ימצא כי הנה הנם חבורה של מסוגלים לממשלת מדינות, וכולם אחר כך כחדא ינהגו אומות שלימות? ודבר זה ראינו בצורר הרשע וסיעתו ימ"ש... (שם עמוד רג)

הסתר פנים פירושו, שמוסרין מן השמים את ההנהגה לס"א, היינו שמנהיגים מן השמים כרצון הס"א, הנהגה שתגרום חלול, כמש"כ "צור ילדך תשי", ואמרו ז"ל בחינת מתישין כח של מעלה, אז, כל מה שיראה ויבחין האדם ילמדנו היפך האמת. אז ממשלה ממש ניתנה לס"א, זה לעומת זה עשה האלקים...

ובחטא העגל כתב רש"י ז"ל, שכמין דמות משה הראה להם השטן שנושאים אותו באויר השמים, הראה לכל כלל ישראל כמראה נבואה, והסיע את כולם להיות נביאי שקר...

ובדורנו בעונותינו הרבים עוד יותר גרוע, שכבר אין מרגישים אפילו ב' רשויות אלא רשות אחת ממש, היינו רשות הס"א לבד ותו לא חס ושלום. אמנם בכל אלה עדיין יש פתחון פה לסניגור, כי אפשר שהם חסרון ראיה והסתכלות בחינת שוגג, אף שהיה לו ללמוד ולא למד, דיש סנגוריא בבחינת "כי לכל העם בשגגה"... (שם עמוד רלח)

ביאור ב' שטותיהם הוא בהפרש דק מאד. כי הנה המדרגה הגבוהה היא כשעושה מעשים גשמיים וטבעיים, ולבבו יכיר כי הכל בא אליו אך מאתו ית'... כך העוסק במעשים טבעיים, יש אשר יראה רק את הטבע וחושב שהיא הפועלת, אבל מי שפתח האמת פתוחה לפניו, רואה שהקב"ה הוא העושה, והטבע הנה בידו כעט ביד הכותב, אבל יש מדרגה גבוהה מזו, היינו שרואה שהסבות ביד ה' אינן כעט ביד הכותב, כי העט על כל פנים כלי כתיבה היא ביד הכותב, אבל הסבות אין ואפס הנה, ואין הקב"ה משתמש בהם אלא הוא עושה הכל בלי אמצעיים וכלים, ומה שאנו רואים כסבות אין זה אלא טשטוש בכח הראייה שלנו. (שם עמוד הער)

מצאנו בגמרא (מנחות כ"ט) שגם משה רבינו ע"ה בראייתו הנבואית התקשה במיתתו של ר' עקיבא, "ראה ששוקלין בשרו במקולין, א"ל רבונו של עולם זו תורה וזו שכרה, א"ל שתוק, כך עלה במחשבה לפני". אבל בררו ששאלת משה רבינו ע"ה היתה, שטען שמצד המבט התחתון יש בדבר זה חילול השם, כי אף שרבי עקיבא עצמו התעלה מעל הרגשת היסורים עד בחינת עולם הבא ממש, הרי אין בעולם מי שיבין את זה, וכלפי חוץ הרי יש כאן חילול גדול.

ואמר לו "כך עלה במחשבה", פירוש שיש גדר בהנהגתו ית' אשר הוא בבחינת מחשבה, שהוא בהסתר והעלמה מהאדם, כענין העלם המחשבה מהזולת, ואף ענין היסורים בעולם הזה הוא תחת גדר זה, שלא יתכן כלל להשיג תוכן כוונת היסורים למטה.

ונבאר ענין זה עוד. הנה משה רבינו ע"ה ביקש "הודיעני נא את דרכיך" (שמות ל"ג), ואמרו על זה בגמרא (ברכות ז') ששאל על ענין צדיק ורע לו וכו', וא"ל הקב"ה "וחנותי את אשר אחון" וגו'. ונאמר שם בסוף הפרשה "וראית את אחורי ופני לא יראו", ותרגם אונקלוס "ותחזי ית דבתרי ודקדמי לא יתחזון", (וראית את אשר אחרי ואת אשר לפני לא יראו). ביארו לנו רז"ל שרק לאחר המעשה, "דבתרי" - תתכנה ראיה והשגה בתוכן כוונת הנהגות השי"ת, ורק אז אפשר להשיג למפרע כיצד הכל היה לטובה, ומה היתה הטובה בזה, אבל דקדמי לא יתחזון, להשיג לפני המעשה את כוונת ותוכן ההנהגה זה אי אפשר... (חלק ג עמוד רמד)

...בפרקי דרבי אליעזר (ט"ו) ביאר על הפסוק "אני אעביר כל טובי" וגו' "אעביר לפניך כל המלאכים המשרתים לפני". ומשום מה הדגישו רז"ל שמשה ראה את הנהגת החסד רק על ידי מלאכים. כבר ביארנו (כרך א' עמוד קפז) כי אף שלנו נדמה שכל ההנהגה נפעלת על ידי שליחים שונים - כוחות הטבע, או במדרגות גבוהות יותר מלאכים קדושים, האמת היא שהכל מתנהג רק על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו בלי שום שליח כלל. לכן אומרים אנו ב"אני מאמין", "שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים". אבל מלמדנו המדרש הנ"ל, שכל זמן היותנו בעולם הזה, רואים אנו את הנהגת טובו בבחינת שליח, דהיינו הנהגה מוגבלת. ואף משה לא היה יכול לראות את מדת טובו ית' באיתגליא ממש - כיצד כל ההנהגה נפעלת רק על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו בלי שום שליחים ואמצעים, ואף לא עליונים ביותר. זוהי הראיה של חסדי ה' הבלתי מוגבלים, ההשגה של איחוד מדותיו, ואי אפשר להשיגה בעולם הזה. כאן במבט התחתון, נדמה כי מדת החסד מוגבלת על ידי המדות האחרות, כגון מדת הדין, אבל במבט העליון, הכל הוא אך חסד גלוי בלי שום הגבלה ואמצעי, אולם לראיה זו של כל טובו זוכים רק לעולם הבא.

משום מה אי אפשר לראות בעולם הזה את בחינת ראיית כל טובו ית'? הסבר הדבר מפורש בהמשך דברי הילקוט שם: כי לא יראני האדם וחי - אמר ר"י אלמלא נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סידקית, לא היו יכולים לעמוד מפני האורה.

פירוש הדבר: המערה שהיתה מקום מעמדם של משה ואליהו, רומזת על בחינת העולם הזה, ואילו היה מגיע להם הגילוי ההוא בלי חציצת המערה, לא היו יכולים לעמוד עוד בהסתר העולם הזה, כי כבר היתה מתגלה להם בחינת העולם הבא. הביאור הוא: "חיים" הם תנועה והתפתחות על ידי עבודת הבחירה בין טוב לרע, גילוי אור מתוך חושך, אולם כשאדם רואה את הכל בבהירות בלי הסתר כלל, לא תתכן כבר בחירה, כי אינו רואה עוד רע וחושך... (שם עמוד רפא)

עיקר תוכן העולם הזה הוא הבחירה, על כן לא שייך בעולם הזה גילוי מוחלט להסיר היצר הרע לגמרי, אלא כל גילוי יחלוף לאחר זמן ויבוא במקומו הסתר והיצר ישוב, כך יהיה עד לעתיד לבוא כישגיע הזמן לביטול הגמור של היצר. לכן אנו מוצאים שגם הצדיקים הגדולים ביותר חששו תמיד לחילופי ההנהגות.

יעקב אע"ה נצח לשטן, כמש"כ "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל" (בראשית ל"ב), ואף על פי כן המשיך בטכסיסיו כלפי עשו בחילוק המחנות ובריבוי ההשתחויות ויפצר בו לקחת את הדורון וכו' כאילו לא קרה דבר, ולמה לו כל זה, הרי כבר ניצח שרו? אלא שהבין שכך היא ההנהגה, אחר הנצחון על הס"א הוא קם ומתחזק. (חלק ה עמוד שיג, וראה שם עוד)