(ראה גם: הורדוס, הורקנוס, חשמונאים, כנסת הגדולה, נחמיה, עזרא)
ועתה כה אמר ה' צב-אות שימו לבבכם על דרכיכם. זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ואין לשבעה, שתו ואין לשכרה לבוש ואין לחום לו, והמשתכר משתכר אל צרור נקוב... (חגי א ה)
יען ביתי אשר חרב ואתם רצים איש לביתו, על כן עליכם כלאו שמים מטל והארץ כלאה יבולה... ויער ה' את רוח זרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה ואת רוח יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ואת רוח כל שארית העם, ויבאו ויעשו מלאכה בבית ה' צב-אות אלקיהם. ביום עשרים וארבעה לחודש בשישי, בשנת שתים לדריוש המלך... (שם שם ט)
ויען חגי ויאמר כן העם הזה וכן הגוי הזה לפני נאום ה' וכן כל מעשה ידיהם, ואשר יקריבו שם טמא הוא... הכיתי אתכם בשדפון ובירקון ובברד את כל מעשה ידיכם, ואין אתכם אלי נאום ה'. שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה, מיום עשרים וארבעה לתשיעי למן היום אשר יוסד היכל ה' שימו לבבכם. (שם ב יא)
ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר ה' אל זרובבל לאמר, לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צב-אות. מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור והוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה... ידי זרובבל יסדו הבית הזה וידיו תבצענה, וידעת כי ה' צב-אות שלחני אליכם... (זכריה ד ו)
וישמעו צרי יהודה ובנימין כי בני הגולה בונים היכל לה' אלקי ישראל. ויגשו אל זרובבל ואל ראשי האבות ויאמרו להם נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאלוקיכם, ולא אנחנו זובחים מימי אסר חדון מלך אשור המעלה אותנו פה. ויאמר להם זרובבל וישוע וכל ראשי האבות לישראל לא לכם ולנו לבנות בית לאלקינו, כי אנחנו נבנה לה' אלקי ישראל כאשר ציונו כורש מלך פרס. ויהי עם הארץ מרפים ידי עם יהודה ומבלהים אותם לבנות, וסוכרים עליהם יועצים להפר עצתם כל ימי כורש מלך פרס... (עזרא ד א)
ויאמרו לי הנשארים אשר נשארו מן השבי שם במדינה ברעה גדול ובחרפה, וחומת ירושלים מפורצת ושעריה ניצתו באש. (נחמיה א ג)
ויהי כאשר שמע סנבלט וטוביה והערבים והעמונים והאשדודים כי עלתה ארוכה לחומות ירושלים כי החלו הפרוצים להסתם ויחר להם מאד. ויקשרו כולם יחד לבא להלחם בירושלים ולעשות לו תועה... ויאמרו צרינו לא ידעו ולא יראו עד אשר נבוא אל תוכם והרגנום, והשבתנו את המלאכה. ויהי כאשר באו היהודים היושבים אצלם ויאמרו לנו עשר פעמים מכל המקומות אשר תשובו עלינו. ואעמיד מתחתיות למקום מאחרי לחומה בצחיחים, ואעמיד את העם למשפחות עם חרבותיהם רמחיהם וקשתותיהם... ויהי כאשר שמעו אויבינו כי נודע לנו ויפר האלקים את עצתם... ויהי מן היום ההוא חצי נערי עושים במלאכה וחצים מחזיקים והרמחים המגינים והקשתות והשריונים, והשרים אחרי כל בית יהודה... והבונים איש חרבו אסורים על מתניו, והתוקע בשופר אצלי... גם בעת ההיא אמרתי לעם איש ונערו ילינו בירושלים בתוך ירושלים והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה. ואין אני ואחי ונערי ואנשי המשמר אשר אחרי אין אנחנו פושטים בגדינו איש שלחו המים. (שם ד א והלאה)
ותהי צעקת העם גדולה אל אחיהם היהודים. ויש אשר אומרים בנינו ובנותינו אנחנו רבים, ונקחה דגן ונאכלה ונחיה. ויש אשר אומרים שדותינו וכרמינו ובתינו אנחנו עורבים, ונקחה דגן ברעב. ויש אשר אומרים לוינו כסף למדת המלך שדותינו וכרמינו. ועתה כבשר אחינו בשרנו כבניהם בנינו והנה אנחנו כובשים את בנינו ואת בנותינו לעבדים, ויש מבנותינו נכבשות ואין לאל ידינו ושדותינו וכרמינו לאחרים. ויחר לי מאד כאשר שמעתי את זעקתם ואת הדברים האלה... (שם ה א, וראה עוד בית שני-חטא)
ואמר להם לא יפתחו שערי ירושלים עד חום השמש ועד הם עומדים יגיפו הדלתות ואחז, והעמד משמרות יושבי ירושלים איש במשמרו ואיש נגד ביתו. והעיר רחבת ידים וגדולה והעם מעט בתוכה, ואין בתים בנויים. ויתן אלקי אל לבי ואקבצה את החורים ואת הסגנים ואת העם להתייחש. (שם ז ג)
ויאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים, ויאמרו לעזרא הסופר להביא את ספר תורת משה אשר ציוה ה' את ישראל... ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים מן האור עד מחצית היום נגד האנשים והנשים והמבינים, ואזני כל העם אל ספר התורה... ויקראו בספר בתורת האלקים מפורש, ושום שכל ויבינו במקרא. ויאמר נחמיה הוא התרשתא ועזרא הכהן הסופר והלוים המבינים את העם לכל העם היום קדוש הוא לה' אלקיכם אל תתאבלו ואל תבכו, כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה. ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם... וילכו כל העם לאכל ולשתות ולשלח מנות ולעשות שמחה גדולה, כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם.
וביום השני נאספו ראשי האבות לכל העם הכהנים והלוים אל עזרא הסופר ולהשכיל אל דברי התורה. וימצאו כתוב בתורה אשר צוה ה' ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסוכות בחג בחודש השביעי. ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלים לאמר, צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סוכות ככתוב... ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סכות איש על גגו ובחצרותיהם ובחצרות בית האלקים, וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים. ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד... (שם ח א והלאה)
וביום עשרים וארבעה לחדש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם. ויבדלו זרע ישראל מכל בני נכר, ויעמדו ויתודו על חטאתיהם ועונות אבותיהם. ויקומו על עמדם ויקראו בספר תורת ה' אלקיהם רביעית היום ורביעית מתודים ומשתחוים לה' אלקיהם... (שם ט א)
...הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתתה לאבותינו לאכל את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה. ותבואתה מרבה למלכים אשר נתתה עלינו בחטאתינו ועל גויותנו מושלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדולה אנחנו. (שם שם לז)
ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים ועל החתום שרינו לויינו כהנינו... ושאר העם הכהנים הלוים השוערים המשוררים הנתינים וכל הנבדל מעמי הארצות אל תורת האלקים נשיהם בניהם ובנותיהם כל יודע מבין. מחזיקים על אחיהם אדיריהם ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת האלקים אשר נתנה ביד משה עבד האלקים ולשמור ולעשות את כל מצות ה' אדונינו ומשפטיו וחקיו. ואשר לא נתן בנותינו לעמי הארץ ואת בנותיהם לא נקח לבנינו. ועמי הארץ המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת למכור לא נקח מהם בשבת וביום קודש ונטוש את השנה השביעית ומשא כל יד. והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלקינו... והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלקינו לבית אבותינו לעתים מזומנים שנה בשנה, לבער על מזבח ה' אלקינו ככתוב בתורה. ולהביא את בכורי אדמתנו ובכורי כל פרי כל עץ שנה בשנה לבית ה'. ואת בכורות בנינו ובהמתנו ככתוב בתורה, ואת בכורי בקרינו וצאנינו להביא לבית אלקינו לכהנים המשרתים בבית אלקינו. ואת ראשית עריסותינו ותרומותינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר נביא לכהנים אל לשכות בית אלקינו ומעשר אדמתנו ללוים, והם הלוים המעשרים בכל ערי עבודתנו... (שם י א וכו והלאה)
וישבו שרי העם בירושלים, ושאר העם הפילו גורלות להביא אחד מן העשרה לשבת בירושלים עיר הקודש ותשע הידות בערים. ויברכו העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלים... (שם יא א)
ובחנוכת חומת ירושלים בקשו את הלוים מכל מקומותם להביאם לירושלים לעשות חנכה ושמחה ובתודות ובשיר מצלתים נבלים ובכנורות. ויאספו בני המשוררים ומן הככר סביבות ירושלים ומן חצרי נטפתי... ויטהרו הכהנים והלוים ויטהרו את העם ואת השערים ואת החומה. ואעלה את שרי יהודה מעל לחומה ואעמידה שתי תודות גדולות ותהלוכות לימין מעל לחומה לשער האשפות. וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה... ומבני הכהנים בחצוצרות זכריה בן יונתן בן שמעיה בן מתניה בן מיכיה בן זכור בן אסף... והתודה השניה ההולכת לשמאל ואני אחריה, וחצי העם מעל להחומה מעל למגדל התנורים ועד החומה הרחבה... והכהנים אליקים מעשיה מנימין מיכיה אליועיני זכריה חנניה בחצוצרות... ויזבחו ביום ההוא זבחים גדולים וישמחו כי האלקים שמחם שמחה גדולה וגם הנשים והילדים שמחו, ותשמע שמחת ירושלים עד מרחוק. ויפקדו ביום ההוא אנשים על הנשכות לאוצרות לתרומות לראשית ולמעשרות לכנוס בהם לשדי הערים מנאות התורה לכהנים וללוים כי שמחת יהודה על הכהנים ועל הלוים העומדים... (שם יב כז)
ביום ההוא נקרא בספר משה באזני העם, ונמצא כתוב בו אשר לא יבוא עמוני ומואבי בקהל האלקים עד עולם... ויהי כשמעם את התורה, ויבדילו כל ערב מישראל... (שם יג א)
תא חזי, ארץ ישראל ממונה אחר אינו שולט עליה חוץ מהקב"ה בלבדו, ובשעה שחטאו ישראל והיו מקטרים בתוך הארץ לאלהים אחרים, נדחה, כביכול, השכינה ממקומה, כי היו מושכים ומקטרים לאלהים אחרים שיתקשרו בהשכינה, ואז ניתן להם השליטה. הקטרת עושה קשר להתקשר ועל כן ינקו מהשכינה וקבלו ממנו השליטה, ואז שלטו שאר האומות ונתבטלו הנביאים וכל אלו מדרגות העליונות לא שלטו בארץ.
ולא הוסרה השליטה משאר האומות משום שמשכו אצלם את שפע השכינה, ועל כן בבית שני לא הוסרה השליטה משאר האומות, ומכל שכן בזמן הגלות... (לך לך קפה)
כיון שהוסרה ממשלת בבל, והתחילה ה' תחתונה (דהוי"ה) להאיר, ישראל כולם לא חזרו להטהר להיות סגולה שלמה כמקודם, אלא מעט מעט (חזרו מגלות בבל לארץ ישראל), וכיון שלא נמצא שלמות, אז י' העליונה (דהוי"ה), לא ירדה להאיר כל כך כמו שהיתה מאירה לפנים, אלא מעט מעט בלי סדר, כי ישראל לא היו טהורים כראוי כמקודם, ועל כן מבוע העליון, (שה"ס י' דהוי"ה), לא היה נובע ולא האיר, אלא שחזר להאיר מעט מעט מתוך הדחק של השם.
ועל כן התגרו בישראל מלחמות רבות עד שהחשך יכסה ארץ, וה' תחתונה (שהיא הנוקבא), נחשכה ונפלה לארץ, ומבוע העליון (שהוא י' דהוי"ה) נסתלק כמקודם, משום שמלכות אדום נתחזקה וישראל חזרו לסורם.
ועל כן ה' (תחתונה, היא) בית שני נחרבה, וכל אלו י"ב שבטים שלה (של ה' תחתונה), כמספר המחנות שלהם (של ישראל, שהם י"ב שבטי י-ה) הם בגלות של מלכות אדום, ומבוע העליון (שהוא ו' דהוי"ה ז"א) נסתלק מאותו מבוע שהוא המשפיע אליו, (שהוא יסוד דז"א), כמו שאתה אומר, הצדיק אבד, שהוא יסוד, שאבד אותה הנביעה של מקור העליון, שהיה גדול ומושך מלמעלה.
ואז היה פרוד בה' (שהיא) בית שני, (שנפרדה מן ו' דהוי"ה שהוא ז"א), והיא באה בגלות אדום בכל אלו י"ב שבטים והמחנות שלהם... (שמות קמד)
...דאמר רב כהנא כשחלה רבי ישמעאל ברבי יוסי שלחו לו, רבי אמור לנו ב' וג' דברים שאמרת משום אביך. שלח להם כך אמר אבא, ק"פ שנה עד שלא חרב הבית פשטה מלכות הרשעה על ישראל, פ' שנה עד שלא חרב הבית גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית, מ' שנה עד שלא חרב הבית גלתה לה סנהדרין וישבה לה בחנויות. למאי הלכתא, אמר רבי יצחק בר אבדימי... שלא דנו דיני נפשות... והתניא הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן לפני הבית מאה שנה, ואילו יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן הוו קדמי טובא (היו הרבה קודם)... (שבת טו א)
אמר רבי יוחנן מאי דכתיב יראת ה' תוסף ימים ושנות רשעים תקצורנה, יראת ה' תוסף ימים זה בית ראשון שעמד ארבע מאות ועשרה שנים ולא שמשו בו אלא י"ח כהנים גדולים, ושנות רשעים תקצורנה זה מקדש שני שעמד ד' מאות ועשרים שנה ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים, צא מהם מ' שנה ששימש שמעון הצדיק, שמונים ששימש יוחנן כהן גדול, עשר ששימש ישמעאל בן פאבי, ואמרי לה י"א ששימש אלעזר בן חרסום, מכאן ואילך צא וחשוב כל אחד ואחד לא הוציא שנתו. (יומא ט א)
תנו רבנן מעשה בשני כהנים שהיו שניהם שוים ורצין ועולין בכבש, קדם אחד מהם לתוך ד' אמות של חברו, נטל סכין ותקע לו בלבו. עמד רבי צדוק על מעלות האולם ואמר, אחינו בית ישראל שמעו, הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך, אנו על מי להביא עגלה ערופה, על העיר או על העזרות, געו כל העם בבכיה, בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר, אמר להם הרי הוא כפרתכם ועדיין בני מפרפר ולא נטמאה סכין, ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים. (שם כג א)
תנו רבנן כשצרו בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבפנים ואריסטובלוס מבחוץ, ובכל יום היו משלשלים להם בקופה דינרין והיו מעלין להם תמידים, היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, אמר להם כל זמן שעוסקין בעבודה אין נמסרים בידכם, למחר שילשלו דינרין בקופה והעלו להם חזיר, כין שהגיע לחצי החומה נעץ צפרניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל ת' פרסה על ת' פרסה, באותה שעה אמרו ארור האיש שיגדל חזירים, וארור האדם שילמד את בנו חכמת יוונית, ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא העומר מגנות צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר... (בבא קמא פב ב)
מקדש שני דלא נפישי ישראל טובה (אינם רבים כל כך) ולא מצוות עלמא (אין ישוב) ולא משתכחי שיירתא דאזלי בין ביממא בין בליליא בעינן כולי האי... (בבא מציעא כח א)
ומעשה באחד שרכב על הסוס בשבת בימי יונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו, לא מפני שראוי לכך, אלא שהשעה צריכה לכך. שוב מעשה באחד שהטיח את אשתו תחת התאנה, והביאוהו לבית דין והלקוהו, לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך. (סנהדרין מו א)
משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צרכן רבו מחלקות בישראל ונעשית תורה כשתי תורות... (שם פח ב)
מאי קרטסים, אמר רב יהודה אמר שמואל יום שתפסה בו רומי מלכות, והתניא קרטסים ויום שתפסה בו רומי מלכות, אמר רב יוסף שתי תפיסות תפסה רומי, אחת בימי קלפטרא מלכתא, ואחת שתפסה בימי יונים, דכי אתא רב דימי אמר תלתין ותרין קרבי עבדו רומאי בהדי יוני ולא יכלו עד דשתפינהו לישראל בהדייהו, והכי אתנו בהדייהו, אי מינן מלכי מנייכו הפרכי, אי מנייכו מלכי מינן הפרכי. ושלחו להו רומאי ליונאי עד האידנא עבדינא בקרבא השתא נעביד בדינא... (עבודה זרה ח ב)
כיוצא בו אמר רבי יוסי הבאים מהשבי הגולה הקריבו לאלקי ישראל פרים שנים עשר וגו'... הכל עולה סלקא דעתך, אפשר שחטאת עולה, אלא הכל כעולה, מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת, דתניא רבי יהודה אומר על עבודת כוכבים הביאום, ואמר רבי יהודה אמר שמואל על עבודת כוכבים שעשו בימי צדקיהו... (הוריות ו א)
דתניא אותה שנה שמת שמעון הצדיק אמר להן שנה זו הוא מת, אמרו לו מנין אתה יודע, אמר להן כל יום הכפורים נזדמן לי זקן אחר לבוש לבנים ונעטף לבנים ונכנס עמי ויצא עמי, שנה זו נדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ונתעטף שחורים ונכנס עמי ולא יצא עמי... בשעת פטירתו אמר להם חוניו בני ישמש תחתי, נתקנא בו שמעי אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים ומחצה, אמר לו בא ואלמדך סדר עבודה, הלבישו באונקלי וחגרו בצילצול, העמידו אצל המזבח, אמר להם לאחיו הכהנים ראו מה נדר זה לקיים לאהובתו, אותו היום שאשתמש בכהונה גדולה אלבוש באונקלי שליכי ואחגור בצילצול שיליכי. בקשו אחיו הכהנים להרגו רץ מפניהם ורצו אחריו, הלך לאלכסנדריא של מצרים ובנה שם מזבח והעלה עליו לשום עבודת כוכבים... אמר לו רבי יהודה לא כך היה מעשה אלא לא קיבל עליו חוניו שהיה שמעי אחיו גדול ממנו שתי שנים ומחצה, ואף על פי כן נתקנא בו חוניו בשמעי אחיו, אמר לו בא ואלמדך סדר העבודה... סח להם כל המאורע, בקשו להרוג את חוניו, רץ מפניהם ורצו אחריו, רץ לבית המלך ורצו אחריו... הלך לאלכסנדריא של מצרים ובנה שם מזבח והעלה עליו לשם שמים... (מנחות קט ב)
והתניא ארבע משמרות עלו מן הגולה, ידעיה וחרים פשחור ואימר, עמדו נביאים שביניהם וחילקום לכ"ד משמרות, בללום ונתנום בקלפי, בא ידעיה ונטל חלקו וחלק חביריו שש, בא חרים ונטל חלקו וחלק חבריו שש, וכן פשחור וכן אימר, התקינו נביאים שביניהם שאפילו יהויריב ראש משמרת עולה לא ידחה ידעיה ממקומו, אלא ידעיה עיקר ויהויריב טפל לו... רב אשי אמר הנך שית שני עד דסליק עזרא ומקדיש (וקידש ארץ ישראל) לא קא חשיב להו (עד אז לא מנו שמיטין ויובלות), דכתיב באדין בטילת עבידת בית א-להנא די בירושלם, וכתיב ושיציא ביתה דנא עד יום תלתא לירח אדר דהיא שנת שית למלכות דריוש מלכא, ותנא באותו זמן לשנה הבאה עלה עזרא וגלותו עמו, דכתיב ויבא ירושלים בחדש החמישי היא השנה השביעית למלך. (ערכין יב ב)
תנן התם משמת יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות, איש שהכל בו, ואמר רב יהודה אמר שמואל כל אשכולות שעמדו להן לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו, מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו... במתניתא תנא, כל אשכולות שעמדו לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר איש צרידה לא היה בהם שום דופי, מכאן ואילך היה בהן שום דופי... אמר רב יוסף דופי של סמיכה קתני, והא יוסף בן יועזר גופיה מיפליג פליג בסמיכה, כי איפליג בה בסוף שניה דבצר ליבא, (שנתמעט הלב בסוף שנותיו נשתכחו). (תמורה טו ב)
...בראשון שהיו משמשין הוא ובנו ובן בנו שימשו בו שמונה עשר כהנים (גדולים), אבל בשני על ידי שהיו נוטלין בדמים, ויש אומרים שהיו הורגין זה את זה בכשפים שימשו בו שמונים כהנים, ויש אומרים שמונים ואחד... ויש אומרים שמונים וחמש, ומהן שימשו שמעון הצדיק ארבעים שנה... (יומא ד ב)
רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, בימי מלכות יון היו משלשלין להם שתי קופות של זהב והיו מעלין להם שני כבשים, פעם אחת שילשלו להם שתי קופות של זהב והעלו להם שני גדיים, באותה השעה האיר הקב"ה עיניהם ומצאו שני טלאים בלשכת הטלאים, על אותה השעה העיד רבי יודה בן אבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. ואמר רבי לוי אף בימי מלכות הרשעה הזאת היו מעלין להם שני גדיים, ובסוף שילשלו להם שתי קופות של זהב והעלו להם שני חזירים, לא הספיקו להגיע למחצית החומה עד שנעץ החזיר וקפץ מארץ ישראל מ' פרסה, באותו השעה גרמו העונות ובטל התמיד וחרב הבית. (תענית כו א)
ובירושלים עשו בבנין הראשון ארבע מאות ועשר, ובבנין האחרון ארבע מאות ועשרים, לקיים מה שנאמר גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון. (מגילה יח א)
תני קודם לארבעים שנה עד שלא חרב הבית ניטלו דיני נפשות, ובימי שמעון בן שטח ניטלו דיני ממונות. (סנהדרין א ב)
והצפיר והשעיר מלך יון וגו' הוא המלך הראשון (דניאל ח') ועמד מלך גבור וגו' הוא אלכסנדרוס מוקדון שמלך י"ב שנה. עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקודש, מכאן ואילך הט אזניך לדברי חכמים... רבי יוסי אומר מלכות פרס בפני הבית ל"ד שנה, מלכות יון ק"פ, מלכות בית חשמונאי ק"ג, מלכות הורדוס ק"ג, מכאן ואילך צא וחשוב לחורבן הבית... מפולמוס של אסוירוס עד פולמוס של אספסינוס פ' שנה, אלו בפני הבית, מפולמוס של אספסינוס עד פולמוס של טיטוס כ"ד, ומפולמוס של טיטוס עד מלחמת בן כוזיבה ט"ז שנה, ומלחמות בן כוזיבא ב' שנים ומחצה, נ"ב שנה אחר חורבן הבית היה... (פרק ל)
בימי הורדוס המלך היו גשמים יורדין בלילות, בשחרית נשבה הרוח נתפזרו העבים זרחה החמה נתנגבה הארץ והיו פועלים יוצאים ועסוקים במלאכתן, ויודעין שרצון אביהם שבשמים מעשיהם... מעשה בימי שמעון בן שטח ובימי שלמצה המלכה שהיו גשמים יורדים בלילי שבתות עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב, וצברו מהם חכמים לדורות הבאים להודיע כמה חטאים גורם... (ויקרא פרשה לה ח)
ושדים אין לה אלו חמשה דברים שהיה בית אחרון חסר מן הראשון, אש של מעלה, ושמן המשחה, רוח הקודש ואורים ותומים, הדא הוא דכתיב (חגי א') וארצה בו ואכבדה, ואכבד כתיב חסר ה"א, מה נעשה לאחותינו, מה נעשה ביום שיגזור כורש די עבר פרת עבר, די לא עבר לא יעבר, אם חומה היא, אילו ישראל העלו חומה (עלו יחד) מבבל לא חרב בית המקדש בההיא שעתא פעם שנית. (שיר השירים פרשה ח יא)
ולקחו אבנים אחרות, זהו בנין עזרא, דכתיב (עזרא ה' ח') והוא מתבנא אבן גלל, ואם ישוב הנגע ופרח, שחזרו וקלקלו עצמן והכעיסו למקום, שנאמר ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת, ועוד כתיב (נחמיה י"ג) ראיתי השיבו נשים אשדדיות, מה עשה המקום, ונתץ את הבית, הביא לשונאיהם ונתצו ושרפו למקדש עד יסודו, שנאמר (תהלים קל"ז) ערו ערו עד היסוד בה... (פרק כ)
בשנת נ"ב לחורבן הבית היא שנת ע' למלכות בבל מלך דריוש המדי ובטלה מלכות כשדים, ועלה זרובבל לירושלים וגלות עמו בשנה אחת לכורש מלך פרס. ויהושע בן יהוצדק כהן גדול וחגי וזכריה ועזרא נביאים. עמד אחשורוש ובטל מלאכת בית המקדש, ובקש לעקור את ישראל, ועקרו הקב"ה לו ולהמן מן העולם. בשנת י"ח למדי היא שנת ע' לחורבן הבית עלה עזרא הסופר לירושלים וגלות אחרת עמו, ובנה חומת ירושלים והכין את בית המקדש, וחזר זרובבל לבבל ומת שם, ועמד אחריו משולם בנו. ובימיו מלכה מלכות יון. בשנת נ"ב למדי ופרס מתו חגי זכריה ומלאכי, באותו זמן פסקה נבואה מישראל, היא שנת ג' אלפים ות"ד לבריאת העולם, מכאן ואילך הט אזנך ושמע דברי חכמים.
אלכסנדרוס מוקדון מלך יון מלך י"ב שנה, ומת משולם ועמד אחריו חנניה בנו חכמים דברוהו, ובימיו מלך פוטרון וסלמון ואלסכנוס ומפריס מלכי יון. בשנת מאה וארבעים ליון מת חנניה ומתתיהו בן יוחנן בן שמעון ועמד אחריו ברכיה בנו, וחכמים דברוהו, ובימיו היה אדום מנוקרת סליקוס סנטרך אנטיוך ואנטיוכס וגסקלגס ואנטיקי הוא בנה אנטוכיא, ותלמי הוא כתב את התורה יונית. בשנת ק"ע ליון איקטל שמעון בן יוחנן בן מתתיה ומת ברכיה ועמד אחריו חסדיה בנו חכמים דברוהו, בימיו היה צער גדול לישראל בימי נקנור מלך יון, ויצאו בני חשמנים והרגו אותו ואת כל חיילותיו, היא שנת קע"ה ליון, ומלך יוחנן בן שמעון בן חשמוני ל"ז שנים, ושכיב חסדיה ועמד אחריו ישעיה חכמים דברוהו, ומלך ינאי בן יוחנן כהן גדול כ"ז שנים, ושכיב ינאי ועמד אחיו ארסתובולוס בנו ומלך י"ג שנה ונהרג, ומלך אחריו אנטיגנוס בנו כ"ו שנים ונהרג בשנת ק"ג למלכות בית חשמונאי, ועמד אחריו הורדוס בן אנטיפטר עבד חשמונים ומרד והרג כל בית אדוניו ומלך שנים ושכיב עובדיה ועמד אחריו שמעיה בנו חכמים דברוהו, הרי עשרה דורות. ומלך אגריפס בן הורדוס ומלך אחריו מונבז בנו, ושכיב שמעיה ועמד אחריו שכניה וחכמים דברוהו. בשנת ק"ג למלכות הגרים היא שנת ארבע מאות וארבעים שנים לבנין הבית, ג' אלפים ותקנ"ח לבריאת העולם בא אספסיאנוס והחריב את הבית והגלה את ישראל ובתים הרבה מבית דוד ויהודה לאפסמיא היא ספרד, והיא היתה שנת ק"פ לאדום שמלכו לפני הבית. ובשנת נ"ב לחורבן הבית חרבה ביתר בשנת קס"ו לחורבן הבית אתו פרסאי על רומאי ושכיב שכניה ועמד אחיו חזקיה בנו חכמים דברוהו, ושכיב חזקיה ונקבר בארץ ישראל...
אמר רבי יוחנן בשעה שעלו ישראל מן הגלות נתפחמו פני נשותיהם של ישראל מפני החמה, והניחום ונשאו נשים נכריות, והיו נשי ישראל מקיפות את המזבח ובוכות, הוא שמלאכי אומר וזאת תעשו שנית, שנית לשטים, כסות דמעה את מזבח ה'... (מלאכי פרק ב, תקפט)
...ומלך כורש ג' שנים, ובשנה אחת למלכו העיר ה' את רוחו לבנות המקדש ואחר כך בטלו, ומלך הוא ג' שנים והרגתו מלכת שיטי מפני שהרג הוא שני בניה ומלכים גדולים היו, ומלך אחריו אחשורוש ט"ו שנה ומת, ומלך בנו שילד אסתר הוא דריוש והוא ארתחשסתא, בשנת ב' למלכו נבנה הבית, בן ז' שנה היה במלכו ומלך ל"ב שנה, ועלה עליו אלכסנדרוס מוקדון ויכהו וימיתהו בשנת ל' לבנין הבית ותכרת מלכות פרס והתחילה מלכות יון.
הדור השני מאנשי כנסת הגדולה שמעון הצדיק ושמו עדו בן יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, בימיו נשמדה מלכות פרס על ידי אלכסנדרוס מלך יון, ובא אלכסנדרוס זה לירושלים לאחר שהשמיד מלכות פרס ובקש להחריב ירושלים ולהגלותה פעם שנית בשנת ארבעים לבנין בית המקדש, ויצא שמעון הצדיק אליו, וכשראהו המלך גדלו ונשאו ונתן לו שאלתו, ושאל שמעון הצדיק ממנו שלא להחריב הבית ושלא להגלות את העיר, והמלך צוה כן, ותמהו שריו ועבדיו שהיו יודעים שאמר להחריבה ולעולם לא חזר בדבורו, והוא אמר להם דמות דיוקנו של זה מנצח לפני במלחמה, והתנה המלך על שמעון הצדיק שכל בן שיולד לכהנים באותה שנה יקרא אלכסנדר על שמו, ושיתחילו מנין שטרותיהן מאותה שנה הוא שנת אלף ליציאת ממצרים, והיא שנת ג' אלפים ות"ג ליצירה. ובאותו הזמן נפטר עזרא הסופר וחגי זכריה ומלאכי ונסתלקה נבואה מישראל. ונעשה להם זה הנס הגדול על ידי שמעון הצדיק, לא נעשה כן לענן ולא לקרקסנאי ראשי הצדוקים שר"י...
אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק וסיעתו, הוא הדור השלישי. והוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. וצדוק וביתוס שאלוהו על דבר זה והשיב להם תשובה שעל פרס עולם זה אינו בטוח אלא על עולם הבא, והם כפרו בדבריו, ואמרו מימינו לא שמענו על העולם הבא, והם היו תלמידיו וחלקו עליו והלכו למקדש הר גריזים והיו שם לראשים...
בשנת רי"ב לבנין בית שני, שהיא שנת ג' תרפ"א מרד מתתיה בן יוחנן כהן גדול, הוא הנקרא חשמונאי באנטיוכוס מלך יון, ועמד הוא ובניו על משנה מלך יון המולך בירושלים והרגוהו ואת כל חילו, ומלך חשמונאי שנה אחת ומת, ואחריו יהודה בנו הגבור הגדול מבניו מלך ו' שנים ומת, ואחריו יונתן אחיו מלך ו' שנים ומת, ואחריו שמעון אחיו מלך י"ח שנה ומת, ואחריו יוחנן בן שמעון בן חשמונאי, והוא הנקרא הורקנוס הראשון, הוא עלה והחריב מקדש הכותים והרג הצדוקין, ובשובו בשלום עשה משתה לחכמים ובטוב לב זקן אחד מהחכמים אמר לו די לך כתר מלכות והנח כתר כהונה לזרעו של אהרן, שאמך שבויה היתה... וכשמוע המלך דבר זה כעס מאד וצוה להרוג את כל החכמים, והמלך זקן מאד, ולאחר ששמש בכהונה גדולה שמונים שנה נעשה צדוקי, ומת ומלך תחתיו אלכסנדר בנו והוא הנקרא ינאי מלכא, והיה שונא את החכמים... והרג גם הוא בחכמים מכה גדולה חוץ משמעון בן שטח שהיה אחי אשתו, וברח יהושע בן פרחיה חבירו לאלכסנדריא של מצרים עד שבקש עליו שמעון בן שטח מן המלך והחזירו...
יהושע בן פרחיה ושמעון בן שטח קבלו מהם, והם וסיעתם הדור הששי, כותבי זכרונות בישראל אומרים שיהושע בן פרחיה רבו של י. הנוצרי, ואם כן הוא בימי ינאי המלך, וכותבי זכרונות באומות העולם אומרים כי בימי הורדוס נולד ובימי ארקילוס בנו נתלה, ומחלוקת גדולה היא זו שהפרש יש ביניהם יותר מק"י שנים, ונראים הדברים שהיה בימי הלל ושמאי יהושע בן פרחיה חכם אחד שהלך גם כן לאלכסנדריא של מצרים וי. עמו...
הסבי - סבבוני בחכמיך כנסת הגדול שהם המליכוני בגולה וקבעו מדרש ללמוד תורתי, שערך - ושאר הקטנים הצדיקו אותי בפיהם... (שיר השירים ו ה)
אל גנת אגוז - השבתי שכינתי לבית שני שעל ידי כורש לראות מעשים טובים של עמי, ואיך מתרבים החכמים. (שם שם יא)
שררך - ריש מתיבתא... וע' זקנים מקיפין אותו ומתפרנסים בתרומות וומעשרות נדרים ונדבות שסיפקו להם עזרא ונחמיה. (שם ז ג)
ובשנת - הסדר הוא, אחרי הריגת בלשאצר מלך דריוש ואחריו כורש, ובשנת א' למלכותו שלמו ע' שנה מיום שגלה יהויקים ויסדו בית המקדש והלשינו לכורש ובטל הבנין עד שנה ד' לדריוש בן אחשורוש ואסתר, סך הכל י"ח שנה שהם ע' לחורבן ירושלים בגלות צדקיה... (עזרא א א)
וכל הנשאר - יהודי הנשאר במקומו מחמת שאין לו ממון אני מצוה שינשאוהו אנשי מקומו ברכוש למען יוכל לעלות, עם הנדבה - שינדבהו לבית ה'. (שם שם ד)
אנחנו רבים - יש שצעקו שאין להם כסף וצריכים למכר בניהם, כי אין העשירים רוצים לפרנסם. אנחנו עורבים - ויש שהיו צועקים שצריכים למשכן שדותיהם אחר שאין העשירים מוותרים להם מנכסיהם. למדת המלך - ויש שלוו על שדותיהם לפרע מס המלך, ומעתה אין להם לפרנסתם. אנחנו כובשים - ועתה הם צריכים לכבש את בניהם לעבדים ומבנותיהם יש כבר נכבשות. (שם ה ב והלאה)
כדי בנו - בממון שבידינו קנינו היהודים שבשביה מיד העכו"ם, וגם אתם תמכרו - אותם שוב לעכו"ם, ונמכרו לנו - נצטרך שוב לפדותם. נעזבה נא - נמחול להם כל החובות. (שם שם ח וט)
ויקרא שם הבאר עשק - ...כי בא להודיע דבר עתיד כי באר מים חיים ירמוז לבית אלקים אשר יעשו בניו של יצחק, ולכן הזכיר באר מים חיים כמו שאמר מקור מים חיים את ה', וקרא הראשון עשק, ירמוז לבית הראשון אשר התעשקו עמנו ועשו אותנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו, והשני קרא שמה שטנה, שם קשה מן הראשון, והוא הבית השני שקרא אותו בשמו שכתוב בו "ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים", וכל ימיו היה לו לשטן עד שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה... (בראשית כו כ)
...ופירוש "והארץ תעזב מהם", כי גם אחרי הזכירה תעזב מהם, רמז כי אחרי פקודת כורש נעזבה מהם ורצתה השמטות עד אחרי תשע עשרה שנה שנבנה הבית וקדשו העיר בשתי תודות וחזרה קדושת הארץ וכרתו אמנה... (ויקרא כו מג)
...ועל דעתי גם זה מרמיזותיו, אמר "יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת" על לכת אגריפס המלך לרומה גם יתכן שירמוז למלך אחר קודם לאגריפס הוא אריסתובלוס שתפסו שר צבא רומה ויוליכהו שמה בנחושתים, והיו למשל ולשנינה בכל העמים שהיו תמהים על גבורתם אשר מעולם איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמתם. ואחרי כן בא אגריפס שנית עם שליח מלך רומה בארץ וכבש בארץ יהודה מדינות גדולות מאד, ואז נתקיים מה שאמר "ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא" וגו'. ואמר "ישא ה' עליך גוי מרחוק" כי באו אספסינוס וטיטוס בנו עם חיל גדול מרומיים בארץ ולכדו כל ערי יהודה הבצורות והצר להם מאד... (דברים כח מב, וראה שם עוד)
פתחתי אני לדודי - המשל על בית המקדש שנבנה. ודודי חמק עבר - שלא שרתה שם השכינה ופסקה הנבואה מישראל, כי מ' שנה אחר בנין הבית היתה חתומה חזון, כמו שאז"ל בסדר עולם. ומלך אלכסנדר המוקדן י"ב שנה ומת, עד כאן היו הנביאים מתנבאים רוח הקודש... ועל כן כשנסתלקה השכינה באו עלי צרות רבות ורעות מן השומרים הסובבים את העיר, הם ע' מלאכים הסובבים כסא כבודו, ועל ידיהם באות הגזירות... וכל זה משל לגזירות ושמדות שאירע להם בבית שני על ידי מלכות יון... ונקרא עז משולשת יון לפי שהיה מלך הצפון וכבש ג' רוחות העולם ומשל בהם כמו שמשל בהם נבוכדנצר בכל העולם. ואיל משולש זה מדי, הם מלכי אשור כורש ודריוש כדכתיב "ויעשו חג המצות בשמחה כי שמחם ה' והסב לב מלך אשור עליהם לחזק ידיהם במלאכת בית אלקים" (עזרא ו' כ"ב).ולפי שהיה מזרעו של שם זכו שיבנה בית המקדש על ידיהם... (שיר השירים ה ו, וראה שם עוד)
אל גנת אגוז ירדתי - אמרה שכינה עיני ולבי על ישראל לראות בהם משכיל דורש את אלקים, וזה היה בבית שני, שהמשילם באגוז לפי שישראל ערבים זה בזה, וכן הוא אומר "וכשלו איש באחיו", וכן בבית שני היו בהם צדיקים וחסידים ולקו בעבור הפריצים. (שם ו יא)
...ועוד כי לא עלו מן הגולה כי אם יהודה ובנימן, כדכתיב "ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימן והכהנים והלוים לכל העיר האלקים את רוחו" (עזרא א' ה'), ובכאן אומר "והכרתי רכב מאפרים" (זכריה ט' י'). אף על פי ששנינו בסדר עולם, "כל הקהל כאחד ארבע רבוא" בכללם את מוצא ארבע ריבוא, ובפרטן אי אתה מוצא אלא ל' אלף? אלא אלו של שאר שבטים שעלו ונקראו אפרים, כי כל השבטים נקראו אפרים... (שם ח יג)
...וזאת נבואה עתידה, איננה מתנאי האזהרות, כי לא ראינו אנשי בית שני שהרנינו גוים אותם רק לעגו להם בכל מיני הביזוי והכלימה, ולא השיב אלקינו נקם לצריו בזמן ההוא ולא כפר אדמתו עמו כי לא שרתה עמהם שכינה בבית שני, שהרי לא היתה שם גם נבואה רק בתחילת הבנין. (ספר הגאולה שער א)
והנה אחר הגאולה הזאת הנעשית ברשיון כורש, אתה יודע ממגלת אסתר הפיזור הגדול והפירוד העצום שהיה לעמנו בכל מדינות המלך אחשורוש, ואחרי כן לא עלו לארץ רק מעטים. ויתכן אצלי כי רשיון כורש לא היה אלא למלכות יהודה שהם עם ירושלים, רק ציוה עליהם בכל שהם ממלכותו לשוב לארצם. ואם תאמר שהיה רשיונו על הכל, כאשר אמר "בכל מלכותו", לא רצו שאר השבטים לעלות, שידוע היה אצלם כי פקידת שבעים שנה לבבל נאמר ולא עליהם... (שם)
וידוע מדברי רבותינו כי בית שני עמד מן העת שנקרא בנוי עד שחרב ת"כ שנה חוץ מן השנה שחרב בה הנמנית בכלל שנות החורבן, כאשר התבאר למעיין במסכת ערכין (י"ב א').ודבריהם בזה עדות שלמה, כי הם היו בבית ההוא וידעו עמידתו וחורבנו. והם אומרים בפשיטות כי ישראל וחכמיהם בבית שני בהיותו עומד יודעים היו מתי יחרב, דכתיב "שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך", כמו שנזכר במסכת נזירות (ל"ב ב')... כי המראה הזאת בשנה א' לדריוש הראשון, ולשנה הבאה נפקדו על ידי כורש. ואמר ששים ושנים יהיו ימי הבנות רחוב העיר ירושלים וחומותיה, ובצוק העתים תבנה, והחשבון הזה לרחובות העיר ולא לבית, ואחרי השבועים האלה יכרת משיח מישראל ואין לו הוד משיחות ומלוכה. ואמרו ז"ל יכרת משיח וכו' זה אגריפס, וזה המלך ידוע שהוא מלך אחרון והפסקת בית שני. "והעיר והקודש ישחית עם נגיד הבא", שהוא טיטוס הרשע, "והגביר ברית לרבים שבוע אחד", כי ידוע לראשונים שטיטוס כרת ברית עם ישראל טרם החורבן, ועמד בבריתו שבע שנים... ופירש לו כי טרם החורבן חצי שבוע האחרון ישבית זבח ומנחה... (שם שער ג)
וכבר התמידה הנבואה בבית שני קרוב לארבעים שנה, וכבר שיבח ירמיהו עד מאד בנבואתו אנשי בית שני וחסידותם וחכמתם ויראתם, ואם לא נסמוך על אלה על מי נסמוך? (מאמר ג לט)
אמר הכוזרי, לא ראיתי אנשי בית שני אלא שכבר שכחו התורה ולא ידעו מצות הסוכה עד שמצאוה כתובה בתורה, וכן מצות "לא יבא עמוני ומואבי" (נחמיה ח' י"ד), וזה ראיה על אבדן התורה.
אמר החבר, אם כן אנחנו היום חכמים ויודעים יותר מהם, שאנו יודעים התורה כולה כפי מחשבתנו, ואם היינו מצווים היום להקריב הקרבנות ההיינו יודעים איך נשחטם ולאיזה צד, וקבול דמם וכו'?
אמר הכוזרי, לא נדע זאת אלא מכהן או נביא.
אמר החבר, הלא ראית אנשי בית שני איך בנו מזבח עד שעזרם האלקים על בנין הבית, ואחר כך על בנין החומה, התחשוב שהיו מקריבים מבלי סדר?
אמר הכוזרי, לא יתכן שתהיה עולה אשה ריח ניחוח עד שישלמו כל חלקיה ברשות הבורא ובמצותיו, כל שכן שכבר ידעו מצות יום הכפורים ומה שהוא גדול מהסוכה, אם כן מה נאמר "וימצאו כתוב בתורה"?
אמר החבר, הטעם הברור הוא, שכותב המקרא כתב רק המפורסמות הגלויות... אך הדברים המיוחדים אשר היו מנשאים אותם היחידים כולם אבדו ממנו, אלא המעט והמליצות הצחות מהנבואה שערבו לבני אדם לשמרן ליקרת עניניהן וצחות דבריהן, וכן לא כתב מדברי עזרא ונחמיה אלא המפורסם בהמון, והיה יום עשות הסוכה יום מפורסם במה שחרדו העם ועלו להרים בעבור עלי זית וכו', ומה שאמר "וימצא כתוב" רצה לומר ששמעו עם הארץ וההמון וחרדו לעשות הסכות, אבל היחידים לא אבדה מהם מצוה קלה וכל שכן גדולה.
וכיוון הכתוב להגדיל ענין יום גירוש העם נשיהם, אמהות ובניהן, והוא דבר קשה מאד, ואינני סבור שאומה אחרת מהאומות תקבל כעבודה הזאת לאלהיה, זולתי הסגולה הזאת. ועל פרסום המעמד אמר "וימצא כתוב", רצה לומר, כי כאשר הגיע הקורא אל עם הארץ לפסוק "לא יבא עמוני" וגו' חרד העם חרדה גדולה ביום ההוא. (שם נד והלאה)
...ונשאר לעם הנבואה בשובם אל הבית ואחר הארבעים שנה היה המון החכמים הנקראים אנשי כנסת הגדולה, והם שעלו עם זרובבל סמכו קבלתם אל הנביאים ואחריהם דור שמעון הצדיק... ובאלה הדורות זולתי אלה המפורסמים וזולת המון החכמים והכהנים והלוים שהיתה תורתם אומנותם, לא פסקו השבעים סנהדרין וחכמתם, ונמשכים אחריהם חכמים אלפים... (שם סה)
כיוון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס וביוון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגוים, ואותם בנים נתבלבלה שפתם... ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקב"ה בלשון הקודש עד שיערבו עמה לשונות אחרות, וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותיקנו להם י"ח ברכות על הסדר... (תפלה פרק א ד)
ראה עוד ערך חנכה.
...כיוון שחרב הבית בטל מנין זה, משבטל נשארה הארץ חרבה ע' שנה ונבנה בית שני, וארבע מאות ועשרים שנה עמד. ובשנה השביעית מבנינו עלה עזרא, והיא הביאה השניה, ומשנה זו התחילו למנות מנין אחר, ועשו שנת י"ג לבנין בית שני שמטה, ומנו ז' שמטות וקדשו שנת החמישים, אף על פי שלא היה שם יובל בבית שני, מונין היו אותו כדי לקדש שמיטות... (שמטה פרק י ג)
בימי בית שני צץ המינות בישראל, ויצאו הצדוקין מהרה יאבדו שאינן מאמינים בתורה שבעל פה... (עבודת יום הכפורים פרק א ז)
רחובות - נגד יוון שגזרו שלא יטבלו למנעם מפריה ורביה, ונזדמנו להם בנס מקואות. (בראשית כו כב)
...אלא שבני בבל נפקדו ברשיון כורש מלך פרס, והיו תחת ממשלתו ולא נגאלו לעולם. ולפעמים היו מורדים ביוונים והפליג השם לעשות עמהם נס כאשר היו ראויים בשלמותם. והיו שם אנשי כנסת הגדולה שהיו מוסכמים ממלכי האומות, כמו שנראה בספר יוסף בן גוריון ובקצת מדרשים, ובעבורם אמר הנביא "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון", אלא לפי שהיתה בהם שנאת חנם וחילוק הלבבות לא הצליחו במרד עד שבא טיטוס וכבשם. סוף דבר ענין בית שני כאילו מלך מצרים המושל עתה בארץ הצבי היה נותן רשות ליהודים שבקצת מדינות מלכותו לעלות ולבנות בית הבחירה. ולזה האמת הגמור שהגלות הזה שאנחנו בו נמשך מחורבן בית הראשון, אלא שבימות עזרא נפקדו, שלא היתה גאולה שלמה אלא פקידה בלבד... (מאמר ג כלל ה פרק ב)
כי ירחם - למען יוכלו לבנות בית שני יחריב את בבל ומלכיה, ולא הזכיר בנבואה גאולה, כי היתה רק פקידה. ונלוה הגר - בזמן בית שני, ובפרט בימי החשמונאים. ולקחום עמים - זכר מהצלחתם בימי בית שני שהעמים הנהיגום לארצם במצות כורש, ונחלו מהבבליים לעבדים, כי אלה נעו ונדו אחר חורבן בבל... והורקנוס הכניס כל אדום בגרות, ומי מונע שיעשה כן לשאר אומות... (ישעיה יד א וב)
שריה - מלכי בית הורדוס והפריצים בימי החורבן. נביאיה - נגד הצדוקים והנוצרים שהורו בה שלא כהלכה. (צפניה ג ד)
דודי ירד לגנו - בקהל קדושים אנשי כנסת הגדולה, לרעות בגנים - לשמח בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. (שיר השירים ו ב)
יפה את - על ידי אנשי כנסת הגדולה וחכמתם. איומה - כענין שמעון הצדיק ואלכסנדר. (שם שם ד)
אל גנת אגוז - י' יוחסין שעלו מבבל רובם פסולים ובלתי ראויים לשכינה. באבי הנחל - ירדתי מכל מקום עם חגי זכריה ומלאכי לראות במיוחסים שבבבל. הפרחה הגפן - אם יש שם חכמים ותלמידיהם שלבם פונה לעלות לארץ ה' להשרות שכינתו עליהם. לא ידעתי - מה היה רצוני שבחרתי לשבת בגלות עם שהם עם נדיב, אחרי שנקראתי על ידי הנביאים לשוב, למען תשרה שכינתו בתוכנו. (שם יא ויב)
למנצח , התחנן בנבואה על בית שני, שבחורבן א' נשבע ה' שלא ישוב לישראל עד עת קץ לולא בכתה רחל, ועל זה אמר למה זנחת לנצח. זכור עדתך , בימי המן, ואם חטאו בצלם נבוכדנצר, גאלת שבט נחלתך , חנניה מישאל ועזריה שלא עבדוהו וגאלתם. הרימה פעמיך , נגד יון ששלחו ידם בדת, שאגו צורריך , על טיטוס בקדש הקדשים... (תהלים עד א והלאה)
היינו כחולמים , על בית שני שלא היתה טובה גדולה אלא כחולם שנדמה כרואה טובה גדולה. (שם קכו א)
והנה הכהנים והלוים שמהם תצא תורה, ככתוב "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל", כאשר נאספו אל עזרא הסופר להשכיל בדברי תורה לדעת אמתת המקרא לפי כוונתו על פי התורה שבעל פה, וימצאו כתוב בתורה, כלומר השיגו בדעתם מקרא זה הכתוב בתורה ממצות סוכה, לדעת אופני הדפנות ופרטי הדינים הנצרכים לסכך, כדי שיוכלו לקיים המצוה כראוי. וראה הר"ן בחידושיו לסנהדרין כ"א ב'. (ויקרא כג מב)
ארתחשסת , לרז"ה היה מלך אחר שמלך דריוש, וכן לרד"ק בסוף חגי, ולפי זה עלה זמן רב אחר כך, ויש בזה דעות רבות ואין להכריע. סופר מהיר , ועלה לבצר עמוד התורה אחר שיהושע הכהן הגדול בצר עמוד העבודה, ונחמיה ביצר החומה וגמילות חסדים, כיד ה' והשגחתו שלא תשתכח תורה. (עזרא ז א והלאה)
ברעה גדולה , שהעכו"ם בוזזים אותם. (נחמיה א ב)
בנותינו נכבשות , שנוהגים בהם מנהג הפקר. (שם ה ה)
לא נקח , קבלו עליהם אסור מקח וממכר בשבת, שלא נזכר בתורה בפירוש. (שם י לב)
ולהביא בכורי , לרש"י שיביאו מכל פרי עץ, ותמוה כי מבואר בירושלמי שאם הביא שאר פרי עץ לא קדש, ואולי קבלו עליהם השיעור של א' מס'. ואת ראשית , לרמב"ם קבלו עליהם תרומות ומעשרות שהיו חייבים רק מדבריהם. ולראב"ד הסובר שתרומה מדאורייתא כבסוף הלכות תרומות, קבלו עליהם תרומת שאר פירות. והיה הכהן עם הלוים , לרז"ל קנסו הלוים שיקחו גם הכהנים את המעשר ראשון. (שם שם לו והלאה)
שני אחים היו, יהושע וחוניו, ששימשו בכהונה גדולה בזה אחר זה, יהושע כינה את עצמו בשם יזון, ואילו אחיו בשם מנלאוס. כאשר נאלץ מנלאוס לוותר על הכהונה לטובת יזון (?), הלכו הוא ובני טוביה אל המלך אנטיוכוס והבטיחו לו לעזוב את חוקי התורה ואת מנהגי ישראל, וכן בקשו ממנו רשות לשוב לירושלים וליסד בה גימנסיה יוונית, משקבלו את הרשיון המבוקש הלכו והתקינו לעצמם ערלות, למען יוכלו להידמות ליוונים גם במערומיהם, ולהתהולל בהפקרות כמותם...
מיד התחיל להדיח את בני עמו ולהשריש את הפולחן האלילי היוני בישראל. הוא ביטל את מנהגי ישראל ואת סדרי בית המקדש, שהיו נהוגים עוד מימי המלכים, והנהיג במקומם מנהגים חדשים, זרים לרוח העם ומנוגדים לתורה. סמוך להיכל הקים יזון גימנסיה גדולה וכפה על טובי בחורי ישראל להתעמל בה. הוא גם מעל בתפקידו ככהן גדול ועבר בגלוי על מצות התורה. כתוצאה מכך נטשו גם יתר הכהנים את מזבח ה', לא דאגו להקרבת הקרבנות, והלכו אל היכלי היונים להשתתף במשחקיהם ושעשועיהם, כך השפילו את כבוד התורה, והיו גאים על השבח וההלל שחלקו להם היונים על חטאיהם. לאמיתו של דבר היו הללו אשר המתיונים השתדלו לחקותם וללכת בדרכיהם, שונאיהם המובהקים ביותר שזממו עליהם רק רעות וגזרו עליהם גזירות אכזריות, אבל דבר זה נתגלה להם מאוחר מדי.
כלום זה מאורע עתיק יומין? (במעגלי שנה עמוד רח)
הנה אותו מרד בה' בימי אנטיוכוס לא נכפה מבחוץ ולא בא כתוצאה מרדיפות היהודים על ידי מלכות יון הרשעה. התמרדותם של הכהן הגדול ושל "החברה הגבוהה" בישראל באה על דעת עצמם. היא קדמה לרדיפות היונים, ובעצם היא היא שגרמה לרדיפות אלו. אנטיוכוס כשלעצמו לא העלה על דעתו להעביר את היהודים על יהדותם ולהכניסם תחת כנפי היוונות. רק לאחר שהיהודים וכהניהם אמרו לו, כי היהדות כבר אבד עליה הכלח וכי הם מצפים לפקודה מטעם המלך, להעמיד צלם בהיכל, הבין אנטיוכוס, כי רק דלת העם עדיין מתנגדים לפולחן היוני, ואותם אפשר לפתות בנקל או להעבירם על דתם באמצעי כפיה... גם במאה התשע עשרה לא סמכו השלטונות ידיהם על "חידושה ותיקונה" של היהדות, אלא רק לאחר שנמצאו יהודים אשר טרחו לשכנע אותם, כי יש יהודים מורדים בתורה... (שם עמוד רי, וראה עוד ישראל,ועמים)
מי יוכל לשער מה היו התוצאות, אילו המשיכה יהודה לשקוד על המשימה והתפקיד שהטיל עליה ה', לדעת ולקיים את דברי התורה ללא כל שאפתנות מדינית, ומבלי ליטול חלק בכל התסיסה המדינית של העמים מסביב. כך היתה יהודה יכולה להיות האומה היחידה בין כל האומות, השואפות רק לכיבושים, להרחבת השלטון ולהגדלת יוקרתן , שהיתה מוותרת מרצון על היוקרה המדינית ומסתפקת בייחודה האלוקי הנשגב, תוך ציפיה לגאולת האנושות כולה. מה גדול היה אז הנצחון להכרת תורת ה' ולהערצתה עלי אדמות. התפתחות זו החלה בחסותם של מלכי פרס ושל אלכסנדר הגדול, וכך לא נשקפה כל סכנה לתורה מבחוץ , אילולא קם לה אויב מבפנים...
עוד קיימות מאז אגרות חסות בהן הובטחו לכהני המקדש ולשומרי התורה חופש וסיוע לקיים את כל המצות מאין מפריע. גם אנטיוכוס לא יזם בעצמו את מלחמת השמד נגד התורה ושומריה, מחרחרי מלחמה זו היו דוקא יהודים נשואי פנים, וביניהם כהנים מבזי,תורה, אשר הסיתו את אנטיוכוס לחסל את עבודת ה' בבית המקדש ואת שמירת התורה ביהודה. מהרסים ומחריבים אלו לא יצאו מקרב המוני העם, כי אם מבין גדוליו וכהניו...
מה לא עשו המתיונים הללו כדי להדיח את העם, הם הפגינו לעיני ירושלים כולה את כל הפיתויים וגירויי היצרים שבתרבות יון ופולחנה האלילי. הם הציעו כל מיני הצעות קוסמות ויתרונות מדיניים וכלכליים לכל מי שקיבל עליו את הפולחן היוני. הם איימו ברדיפות ונגישות בדיכוי וכפיה בעינויי תופת וגם מיתות נגד כל מי שישמור אמונים לחוקי ה'. על היהודים נאסר למול את בניהם, לשמור את השבת, ללמוד וללמד תורה ולהנזר ממאכלות טריפה. כל מי שנתפס בקיום אחת המצות הללו נידון למות... הם בזו ולעגו לשומרי התורה, על התבדלותם מן העמים...
על כן התבלטה שבעתים נאמנותם של יראי ה' אשר על אף הרדיפות והגזירות הוסיפו לשמור אמונים לה' ולתורתו... (שם עמוד רלט, וראה עוד ערך חנוכה)
היה זה בעת שהתועבות הגיעו לשיאן, כאשר נפגשה מדינת יהודה לראשונה עם עריצי רומי. שני אחים חשמונאים, שרבו ביניהם על המלוכה (אשר אף היא נכבשה על ידם בכוח הזרוע), פנו אל אחד המצביאים הרומיים וביקשוהו להיות שופט,בורר ביניהם. הופיע גם צד שלישי , העם, שהתלונן על שניהם יחד, שהם או ליתר דיוק משפחתם, פוגעים בזכויותיהם היקרות ביותר של העם ומסכנים את כל קדשיו, בקחתם לעצמם כוח מלוכה, בניגוד למסורת היהודית.
אותו רגע בו הופיעו נציגי היהודים לפני סקאורוס, מצביאו של פומפיוס, (היה זה כמאה ושלושים שנה לפני חורבן ירושלים), נחרץ גורלה של ירושלים לחורבן. החל מרגע זה לא הסיחה עוד רומי את דעתה מיהודה. מצד אחד מצצה את דמה באמצעות עושי דברה הממונים על ידה, ומצד שני החדירה את רוח השקפותיה בתוך ערי יהודה וגדוליה, שיקעה אותם בתוך בוץ התאוות, ויחד עם זה לימדה אותם לנצל את הדת, המקדש, הכהונה, השופטים, הארץ וכבוד השרים, רק בתוך מכשירים ואמצעים לשלטון ולהתעצמות, וכן להשפלת כל קדוש וטהור, כל נעלה לאלוקיה, לדרגת אמצעי חליפין בשוק האנוכיות.
רוחה של רומי הרחיקה את הנשמה מקדשי ישראל, ולכן חרה אף ה' בישראל והסגיר את המקדש וכהניו, המלך וכסאו, בידי לגיונות רומי, ושכינתו הלכה בגלות יחד עם ישראל ששמרו אמונים לאלקיהם. (שם חלק ב עמוד ל)
ירכיבהו , עתה מבאר איך כונן את ישראל ביחוד באופן שלא יבאו לידי חטא. והעיקר של זה המאמר נגד קלקול שהיה בבית שני, כמו שפירשנו שהיה שנאת חנם. ומבואר בתוספות שלהי מסכת מנחות שהיה אהבת הממון יותר מדי וזה בא משום שהיו עוסקים ביותר במסחר. ובאמת אהבת המסחור בארצות אחרות בא לאדם או מחמת דוחק הפרנסה, או להיפך משום בטלה שאין לאדם במה לבלות עתותיו, והקב"ה ראה טוב לישראל ויתן להם ארץ שהעסק בה מרובה, עד שנדרש לבלות ימיהם בעבודת הארץ... (דברים לב יג)
יש להבין שלא מצינו חטא בימי חשמונאים, ומדוע עמדה עליהם מלכות יון הרשעה. ובב"ח איתא שהיה מפני התרשלות בעבודה, וגם זה טעמא בעי, מדוע באמת התרשלו, אחרי שהיו עדה קדושה, חסידים, פרושים וצדיקים אחרי שמעון הצדיק שהיו נסים נגלים בבית המקדש וישראל נרצים להשי"ת? ...אך בזוהר הקדוש... בגין דערלה קטרוגא ביה תדיר, ועל דא הוו כהני זמינין בגויה לקטרגא בההיא ערלה... ונראה הפירוש, דהנה אמרו ז"ל בברכות ד' ראויה היתה ביאה שניה של ימי עזרא להיות כביאה ראשונה, אלא שגרם החטא. וברש"י סוטה ל"ו שהחטא מבית ראשון גרם. ומכ"ק אדמו"ר זצללה"ה שמעתי הפירוש, הא שלקחו נשים נכריות בבבל. ובודאי שניהם אמת, שהחטא של בית ראשון גרר אחיו העבירה של נשים נכריות. והנה ידוע דהבא על נכרית נמשכה ערלתו ולא מבשקר (מכיר) ליה, ועל כן יש לומר דחטא זה הביא קטרוגא דערלה.
והנה ידוע דבית ראשון היה בזכות ג' אבות, ובית שני היה בזכות כנסת ישראל, ועל כן לולא חטא הערלה היו ראוים לעשות להם נסים בימי עזרא כבימי יהושע... וכבר אמרנו הטעם מה שתלויה ביאתן לארץ במצות מילה, כי ביאת ישראל לארץ היא התאחדות ישראל, כי לא נתערבו ישראל עד שעברו את הירדן, ובעוד הערלה ביניהם אי אפשר להם להתאחד. וכמו שדייק אבי אדמו"ר מדברי הש"ס סנהדרין פ"ח אי לולב צריך אגד גרוע ועומד הוא, דאם יש דבר זר וחיצון בהאגד מקלקל את כל האגד. וכן הוא הענין בערלה, המעכבת ביאתן לארץ, והיא שעיכבה את הנסים שהיו ראוים להיות בימי עזרא. וזה גרם בבית שני שהיתה בו שנאת חנם, מפני שהיתה חסרה התאגדות ישראל, ועל כן חסרו בו חמשת הדברים... ולפי זה יש ליתן טעם מה שנטלו החשמונאים גם כתר מלכות, שענין מלוכה הוא התאחדות העם, ודוד נטלו מפני שהוא היה מרכבה למדת כנסת ישראל... אך אז שמצד הערלה בלתי אפשר היה להם לתאחד על ידי כנסת ישראל, וכל כח האחדות היה על ידי כהנים לבד, לכן להם יאתה גם המלוכה.
ולפי האמור, שבחטא נשים נכריות שבבבל היתה המשכת הערלה ובאמצעות זה התגברו היונים, תובן שליטת היונים לגזור שתבעל לטפסר תחילה, שהיא מדה במדה לחטא לקיחת נשים נכריות בבבל. ומזה בא שיטמאו השמנים שבהיכל, כי שמן רומז למח החכמה, ומחמת פגם ברית נפגם מוח החכמה, על כן היתה להם שליטה בדוגמא דידיה לטמא השמנים. וזה שאמר הב"ח שהיתה שם התרשלות בעבודה, כי כמו שבגשמיות המוח משלח רוח חיים דרך חוט השדרה לכל האברים, כן הוא גם בעניני רוחניות, שרגש חיות הקדושה בא מהמוח. וידוע שאם אדם משיג דבר חדש מתרגש ומתפעל שאילו רוח חיים חדשים באים בקרבו, כי החיים באים מהמח, ועל כן שומר הברית נקרא חי... וכל עצמותיו הם בשמחה... וממילא להיפך פגם המוח מביא עצבות ומרה שחורה, על כן הביא התרשלות בעבודה. ואולי מחמת זה עמדו בעתים הללו פילוסופים בעולם ונתרבו חכמות חיצוניות, כי ידוע שבחטא ישראל לוקחים אומות העולם את השפע בענין ההוא... ועל כן מחמת פגם המוח לקחו הם מעלת המוח והשכל. ולפי האמור אין לתמוה מדוע בעתים האחרונות נתרבו כל כך חכמות חיצוניות, וטובה השתיקה, והוא רחום יכפר עון... (מקץ תרע"ג, וראה עוד חנוכה, חשמונאים)
ונראה דזה נמי ענין נר חנוכה. דהנה הב"ח כתב (או"ח סי' תע"ר) שהחטא שלהם היה אז התרשלות בעבודה, וכמו שהוכיחם אז מלאכי סוף הנביאים, "אמרתם שוא עבוד אלקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו", והיינו שלא דוקא על העדר הצלחת עולם הזה לבד התאוננו, אלא גם על העדר הארה אלקית בנפשם, אף אחר עבודתם עבודת הקודש... וזהו שכפל בדבריו, מה בצע כי שמרנו משמרתו, הוא על העדר הצלחות זמניות, וכמו שתרגם יונתן מה ממון נתהני לנא, וכי הלכנו קדורנית מפני ה' צב,אות הוא החשכות בנפש... ומחמת זה היו מתרשלים בעבודה, ולזה באה מצות נר חנוכה שמצוה להניחה מפתח ביתו מבחוץ להאיר ללב ישראל להסיר החושך המסתיר... והרפואה היא התחזקות והוספת אומץ בתורה ובתפילה, ואף שאינו מרגיש שבא מזה הארה אלקית אל יחוש, כי אלו דברים נסתרים מבני אדם... (חנוכה תרע"ז ליל ג)
ומעתה הדברים מבוארים, שבעבור החטא שהיה אז בישראל בכפלים, פגם המוח והשכחה מחמת כפירת כת צדוק וביתוס בתורה שבעל פה, ופגם הלב מחמת נשואי נשים נכריות בבבל, התאזרו היונים בכח מעלת המוח והשכל, היפוך "וירא" שנאמר בחם, ובמעלת הלב היפוך מה שנאמר "ויגד", ושלטו על ישראל לגזור עליהם גזירות בבחינת המוח והשכל, זהו להשכיחם תורתך, שתורה מתיחסת לשכל, ובבחינת הלב, להעבירם מחוקי רצונך. ולעומתם גזרו תבעל לטפסר תחילה לטמא בחינת הלב שבישראל, וטמאו השמנים שבהיכל שהוא בחינת השכל, כי שמן רומז לחכמה כנודע, וכן כל גזירותיהם היו מקבילות נגד שתי אלה או ממוצע ביניהם.
אך כשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום ולקחו מהם מדרגתם שהיתה להם אחיזה מחמת יפת היפוך וירא ויגד, על כן התקינו נרות חנוכה לעומת מעלת החכמה והשכל, והלל והודאה בפה לעומת מעלת הלב... (חנוכה תרע"ט ליל ח)
ולפי האמור יש לומר הטעם מה שנשאר מעבודת המקדש בגבולין דומיא דמנורה... אבל התורה ניתנה בפומבי וכל האומות היו שומעין את הקול, ועל כן בגלות שהוא לשון התגלות, כמ"ש מהר"ל, אי אפשר שתהיה עבודה דומיא דעבודת המקדש, אלא הנרות הרומזים לאור התורה שהתפשטה אז אפילו במקומות הנמוכין, וכמו שנראה שמאז והלאה נתרבו הישיבות ולימוד התורה במדה גדושה מסדר התנאים ואמוראים, ומשום שלעומת ההתפשטות שהיתה להיונים מחוץ לגבולם שפרצו לגבול הקדושה, נהפוך הוא שהתפשט כח אור התורה מחוץ לגבול ואפילו לרשות הרבים, על כן איתא נמי אפילו בגלות ובגבולין... (שם תרפ"א ליל א)
והנה הכל תמהו מה חטא היה אז בישראל שבשבילו נתגברו עליהם היונים. ויש לומר שהיה נמצא בהם בלתי מתקדשים במותר להם, וכן משמע בספר מלאכי בתוכחות שהיה מוכיחם, ועוד כתיב שם (ב' ט') כי כפי אשר אינכם שומרים את דרכי נושאים פנים בתורה, כי קידוש במותר הוא נשיאת פנים בתורה, שכל כך היא חשובה בעיניו עד שמתקדש למעלה מגבול האיסור, וזהו אשר אינכם שומרים את דרכי, כי דרכי ה' להיות נושא פנים לישראל אף על פי שאינו מגיע להם כפי הדין... כן נמי יש לומר שמחמת שלא שמרו ישראל מדתם מדת הקשת לשלוט למרחוק בקידוש עצמם במותר להם, לקחו היונים גם מדת הקשת לשלוט בפנימיות הקדושה.
ויש לפרש דהיינו הך שאנו אומרים בהודאה להשכיחם תורתך הם דברים שנצטוו עליהם בפירוש, ולהעבירם מחוקי רצונך הם קידוש במותר לך שלא נאמר בפירוש אלא ידוע שהוא רצון השי"ת... (חנוכה תרפ"ד)
ונראה לפרש על פי מה שהגדנו בשבת העבר בענין המרגלים, שהיה פגם בתורה שבעל פה, ובאשר לא נמחל להם לגמרי היה רושם החטא מושך אותם לפגם תורה שבעל פה, ואף לדורות הבאים בימי בית שני צצה המינות צדוקין ובייתוסין שכפרו לגמרי בתורה שבעל פה, וזהו שהביאם לידי שנאת חנם, כי תורה שבעל פה שאין לאומות העולם שום אחיזה בה היא מאחדת את ישראל, ומחמת פגם תורה שבעל פה נשתאבו בהם כחות חיצונים שהם להיפוך העושים פירוד בלב ישראל, ומזה נסתעף שהבריונים שבסוף בית שני לא שמעו לדברי חכמים אף שלפי דעתם מצוה רבה עבדו למסור נפשם על כבוד ה' ועל כבוד ישראל ועל המקדש שלא ישלטו עליהם הרומיים המזוהמים, מכל מקום היה להם לקיים כוף אזניך לשמוע דברי חכמים... והכל נמשך מחטא המרגלים פגם תורה שבעל פה... (קרח תרע"ח)
ועל כן חשבו לקבוע יום טוב גם כן, כי חשבו שכבר עלתה בידם למחות זכרו של עמלק מן העולם לגמרי ואין יום טוב גדול מזה, ואם היה כן היה ראוי להיות הגאולה שלימה, והרי אכתי עבדי אחשורוש אנן ועדיין אין השם שלם והכסא שלם, רק שבאותה שעה שראו עיקר הנהגת המלכות ביד אסתר ומרדכי חשבו דבאמת לאו עבדי אחשורוש הם רק תחת ממשלת אסתר היהודית שלבשה מלכות שמים וישבה על כסא ה' כעין שלמה הע"ה, ולתקן להיות הכסא שלם. אבל ישראל שבאותו דור בני נביאים לא קבילו עלייהו דאף על פי שהיה ישועה גדולה על ידה מכל מקום לא עלה בידה בנין בית המקדש, שעל זה אמר אחשורוש "עד חצי המלכות" ולא דבר החוצץ (מגילה ט"ו ב'), ורק על ידי דריוש בנה נבנה, ואף על פי שהיה טהור מאמו, וגוי הבא על בת ישראל הולד כשר, ולדעת כמה פוסקים אינו צריך גרות, מכל מקום הוא לא נולד מצד הטוב והקדושה שבאסתר... והוא הרע המעורב בכ"א מצד אכילת עץ הדעת טוב ורע שחשבה לתקן. ואלו נתקן היה הכל טוב, והרע שאי אפשר להתהפך לטוב היה מתבער מן העולם לגמרי... ואסתר היתה נשאת לזרובבל פחת יהודה והיו מולכים על כל העולם כולו. וכבר היו ראוים לכך באותו דור כמ"ש ברכות ד' א' ראוים היו לנס בימי עזרא בביאה שניה כבימי יהושע וביאה א' אלא שגרם החטא... וגרם החטא הוא נשיאת הנשים נכריות שחזר הקלקול למקומו, כי אסתר היתה באונס ועבירה לשמה ותיקנה דשלמה הע"ה שהיה גם כן על דרך עבירה לשמה, מה שאינו כן הם... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קפח)