(ראה גם: אבות, דור המדבר, דוד, שלמה, בית המקדש-בית ראשון ושני, גלות, גלות בבל)
זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור, שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך. בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, יצב גבולות עמים למספר בני ישראל... (דברים לב ז)
ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחודש זיו הוא החודש השני למלך שלמה על ישראל, ויבן הבית לה'. (מלכים א ו א)
אל תאמר מה שהיה שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה. (קהלת ז י)
תנו רבנן ימי אוהל מועד שבגלגל שבמדבר ארבעים שנה חסר אחד, ימי אוהל מועד שבגלגל י"ד שנה, ז' שכבשו וז' שחלקו, ימי אוהל מועד שבנוב וגבעון נ"ז, נשארו לשילה שלש מאות ושבעים חסר אחד... ותניא כשמת עלי הכהן חרבה שילה ובאו להם לנוב, כשמת שמואל חרבה נוב ובאו לגבעון... (זבחים קיד)
בשלפי השמד נתכנסו רבותינו לאושה, ואלו הן... שלחו אצל זקני הגליל ואמרו, כל מי שהוא למד יבא וילמד, וכל מי שאינו למד יבא וילמוד, נתכנסו ולמדו ועשו כל צרכיהן... (שיר השירים פרשה ב טז)
ראה קראתי בשם, אמר שלמה (קהלת ג') מה שהיה כבר נקרא משמו ונודע אשר הוא אדם, זה שאמר הכתוב מי פעל ועשה קורא הדורות מראש (ישעיה מ"א), עד שאדם הראשון מוטל גולם הראה לו הקב"ה כל צדיק וצדיק שעומד מזרעו... (תשא יב)
ב' פעמים כתיב הקורא למי הים, כנגד ב' פעמים שעלה הים והציף את העולם. ועד היכן עלה בראשונה ועד היכן עלה בשניה, רבי יודן ורבי אבהו ורבי אלעזר בשם רבי חנינא בראשונה עלה עד עכו ועד יפו, ובשניה עלה עד כפי ברבריאה... (בראשית פרק ד, לט)
שאל ר' שמעון התימני את ר' זירא שמעתי עליך שאתה בקי בחדרי תורה, ושאלה אחת אני שואל ממך, א"ל כמה ימי שני חיי העולם, א"ל ששת אלפים. א"ל מנין לך, א"ל מפי האותיות... (בראשית, ועיין שם עוד)
...ודע כי נכלל עוד במלת "לעשות" כי ששת ימים בראשית הם כל ימות עולם, כי קיומו יהיה ששת אלפים שנה... והנה בשני הימים הראשונים היה העולם כולו מים ולא נשלם בהם דבר, והם רמז לשני אלפים הראשונים שלא היה בהם קורא בשם ה', וכך אמרו שני אלפים תהו, אבל היתה הבריאה ביום הראשון האור כנגד האלף של ימות אדם שהיה אורו של עולם מכיר את בוראו... ביום השני יהי רקיע ויהי מבדיל שבו היו מובדלין נח ובניו הצדיקים מן הרשעים שנדונו במים. ביום הג' נראית היבשה והצמיחה ועשתה פירות הוא האלף השלישי המתחיל בהיות אברהם מן מ"ח שנה, ואז החל לקרא בשם ה'... והיום הרביעי נבראו בו המאורות הגדול והקטן והכוכבים, ירמוז לאלף הד', הוא החל כאשר נבנה בית ראשון ע"ב שנה אחרי בנינו עד אחרי הבית השני קע"ב, והנה ביום הזה לכל בני ישראל היה אור כי מלא כבוד ה' את בית ה' והיה אור ישראל לאש על גבי המזבח... ואחר כך הקטין אורם וגלו כאשר יעדר במולד הלבנה, וזרחה להם כל ימי בית שני...ושקעו שני המאורים בערב היום וחרב הבית... ביום הה' שרצו המים נפש חיה ועוף יעופף על הארץ רמז לאלף הה' המתחיל קע"ב שנה אחר חרבן הבית כי בו ימשלו האומות ויעשה אדם כדגי הים... ואין דורש את ה'. ביום הששי בבוקר תוצא הארץ נפש חיה למינה... והיתה בריאתם קודם זרוח השמש... ואז נברא האדם בצלם אלקים, והוא זמן ממשלתו... והוא האלף הששי שנאמר בו "כסאו כשמש נגדי", זהו בן דוד הנעשה בצלם אלקים... ונראה משנויי הימים משרץ המים והעוף וחית הארץ, כי בתחלת האלף הששי תתחדש מלכות אומה שלטת תקיפא ואימתני יתירא ומתקרבת אל האמת יותר מן הראשונות. היום השביעי שבת רמז לעולם הבא שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים... (בראשית ב ג)
והתהלכתי בתוככם - ...ודע שמעולם לא השיגו ברכות אלו בשלמותן, לא הרבים ולא יחידים שלא עלתה זכותם לכך... (ויקרא כא יב)
ראה: הסטוריה-בית שני.
...וליהושע שהוא תלמידו של משה רבינו מסר תורה שבעל פה וצוהו עליה, וזקנים רבים קבלו מיהושע, וקבל עלי מן הזקנים ומפנחס, ושמואל קיבל מעלי ובית דינו, ודוד קיבל משמואל ובית דינו, ואחיה השילוני מיוצאי מצרים היה ולוי היה, ושמע ממשה והיה קטן בימי משה והוא קיבל מדוד ובית דינו, ואליהו קיבל מאחיה השילוני ובית דינו, ואלישע קיבל מאליהו ובית דינו, ויהוידע הכהן קיבל מאלישע ובית דינו, וזכריה קיבל מיהוידע ובית דינו, והושע קיבל מזכריה ובית דינו, ועמוס קיבל מהושע ובית דינו, וישעיה קבל מעמוס ובית דינו, ומיכה קיבל מישעיה ובית דינו, ויואל קיבל ממיכה ובית דינו, ונחום קיבל מיואל ובית דינו, וחבקוק קיבל מנחום ובית דינו, וצפניה קיבל מחבקוק ובית דינו, וירמיה קיבל מצפניה ובית דינו, וברוך בן נריה קיבל מירמיה ובית דינו, ועזרא ובית דינו קיבלו מברוך בן נריה ובית דינו... האחרון מהם הוא שמעון הצדיק וקיבל תורה שבעל פה מכולם, והוא היה כהן גדול אחר עזרא. אנטיגנוס איש סוכו ובית דינו קיבלו משמעון הצדיק ובית דינו, ויועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים ובית דינם קיבל מאנטיגנוס ובית דינו, ויהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי ובית דינם קיבלו... ויהודה בן טבאי ושמעון בן שטח ובית דינם קיבלו... שמעיה ואבטליון גרי הצדיק ובית דינם קיבלו... הלל ושמאי ובית דינם קיבלו משמעיה ואבטליון ובית דינם, ורבן יוחנן בן זכאי ורבן שמעון בנו של הלל הזקן קיבלו מהלל ושמאי וב"ד. חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי והם גדולי החכמים שקיבלו ממנו... ור' עקיבא בן יוסף קיבל מר' אליעזר הגדול, ויוסף אביו גר צדק היה, ור' ישמעאל ור' מאיר בן גר צדק קיבלו מר' עקיבא... וכן קיבלו חביריו של ר' עקיבא מר' אליעזר הגדול, וחביריו של ר' עקיבא הם רבי טרפון רבו של רבי יוסי הגלילי, ורבי שמעון בן אלעזר ורבי יוחנן בן נורי. רבן גמליאל הזקן קיבל מרבן שמעון אביו בנו של הלל הזקן, ורבן שמעון בנו קיבל ממנו ורבן גמליאל בנו קיבל ממנו, ורבן שמעון בנו קיבל ממנו, ור' יהודה בנו של רבן שמעון זהו הנקרא רבינו הקודש, והוא קיבל מאביו ומר' אלעזר בן שמוע ומר' שמעון חביריו... ואלו הם גדולי החכמים שהיו בבית דינו של רבינו הקדוש וקיבלו ממנו... ושמואל ור' יוחנן ור' הושעיא... ר' יוחנן קטן היה ואחר כן היה תלמיד לר' ינאי וקיבל ממנו תורה. וכן רב קיבל מר' ינאי, ושמואל קיבל מרבי חנינא בר חמא. רב חיבר ספרא וספרי לבאר ולהודיע עיקרי המשנה, ור' חייא חיבר התוספתא לבאר עניני המשנה, ןכן ר' הושעיא ובר קפרא... ור' יוחנן חיבר הגמרא הירושלמית בארץ ישראל אחר חרבן הבית בקרוב שלש מאות שנה.
ומגדולי החכמים שקיבלו מרב ושמואל רב הונא ורב יהודה ורב נחמן ורב כהנא. ומגדולי החכמים שקיבלו מר' יוחנן רבה בר בר חנה ור' אמי ור' אסי ורב דימי ור' אבין. ומכלל החכמים שקיבלו מרב הונא ומרב יהודה רבה ורב יוסף, ומכלל החכמים שקיבלו מרבה ורב יוסף אביי ורבא, ושניהם קיבלו גם מרב נחמן, ומכלל החכמים שקיבלו מרבא רב אשי ורבינא, ומר בר רב אשי קיבל מאביו רב אשי ומרבינא.
נמצא מרב אשי עד משה רבינו ע"ה ארבעים דורות, ואלו הן: רב אשי מרבא, ורבא מרבה, ורבה מרב הונא, ורב הונא מר' יוחנן ורב ושמואל, ורבי יוחנן ורב ושמואל מרבינו הקדוש, ורבינו הקדוש מרבי שמעון אביו, ורבי שמעון מרבן גמליאל אביו, ורבן גמליאל מרבן שמעון אביו, ורבן שמעון מרבן גמליאל הזקן אביו, ורבן גמליאל הזקן מרבן שמעון אביו, ור' שמעון מהלל אביו ושמאי... (הקדמת הרמב"ם)
...ואחר בית דין של רב אשי שחבר הגמרא וגמרו בימי בנו נתפזרו ישראל בכל הארצות פיזור יתר, והגיעו לקצוות ואיים הרחוקים ורבתה קטטה בעולם ונשתבשו הדרכים בגייסות ונתמעטו תלמוד תורה ולא נכנסו ישראל ללמוד בישיבותיהם אלפים ורבבות כמו שהיו מקודם... וכל בית דין שעמד אחר הגמרא בכל מדינה ומדינה וגזר או התקין או הנהיג לבני מדינתו או לבני מדינות רבות לא פשטו מעשיו בכל ישראל מפני רחוק מושבותיהם ושבוש הדברים (הדרכים?)... לפיכך אין כופין אנשי מדינה זו לנהוג כמנהג מדינה האחרת... וכל החכמים שעמדו אחר חיבור הגמרא ובנו בו ויצא להם שם בחכמתם הם הנקראים גאונים, וכל אלו הגאונים שעמדו בארץ ישראל ובארץ שנער ובספרד ובצרפת למדו דרך הגמרא והוציאו לאור תעלומותיו וביארו עניניו, לפי שדרך עמוקה דרכו עד למאד... ושאלות רבות שואלין אנשי כל עיר ועיר לכל גאון אשר היה בימיהם לפרש להם דברים קשים שבגמרא, והם משיבים להם כפי חכמתם, ואותם השואלים מקבצים התשובות ועושין מהם ספרים להבין מהם. גם חיברו הגאונים שבכל דור ודור חיבורים לבאר הגמרא... ועוד חיברו הלכות פסוקות בענין איסור והיתר וחיוב ופטור בדברים שהשעה צריכה להם, כדי שיהיו קרובים למדע מי שאינו יכול לירד לעומקה של גמרא...
ובזמן הזה תקפו הצרות יתירות ודחקה השעה את הכל ואבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו נסתרה, לפיכך אותם הפירושים וההלכות והתשובות שחברו הגאונים וראו שהם דברים מבוארים, נתקשו בימינו ואין מבין עניניהם כראוי אלא מעט במספר, ואין צריך לומר הגמרא עצמה הבבלית והירושלמית וספרא וספרי והתוספתא שהם צריכין דעת רחבה ונפש חכמה וזמן ארוך... (שם)
בימי רבן גמליאל רבו האפיקורסין בישראל והיו מצרים לישראל ומסיתין אותן לשוב מאחרי השם, עמד הוא ובית דינו והתקין ברכה אחת לאבד האפיקורסין. (תפלה פרק ב א)
ענין המחברות: המחברת הקטנה ממזל צדק ושבתאי החשובים, ממחברת למחברת כ' שנה, המחברת האמצעית שתחזור אל המזל הג' אחת לס' שנה, והמחברת הגדולה לקקל"ט שנים בקירוב, ואחרי אלפים תת"ס תשוב המחברת העצומה. ולפי ערך המחברת ערך הדברים שיקרו אז בעולם. וראינו שהפעולה העצומה היתה בהיות מחברת צדק ושבתאי במזל דגים בשנת ב' שס"ה ג' שנים קודם לידת משה רבינו ע"ה, המחברת ר"מ שנה אחר כך לא הורתה דברים גדולים כל כך בימי אהוד... המחברות האחרות שבמזלות אחרים העלו תמיד אומה אחרת, בשנת ב' תר"ג במזל טלה נבנתה העיר טרויה, אחרי רל"ח שנים גברו הלטינים במחברת שור, אחר רל"ח שנה היתה מחברת גדולה במזל תאומים וגברה מלכות אשור, אחר רל"ט שנה מחברת סרטן של בבל ומדי ופרס שמשלו מבבל, אחר כך מחברת גדולה באריה מחברת היונים, ואחרי רל"ח בשנת ג' תשצ"ד בבתולה מחברת הרומיים ונתחדשה הנצרות. ואחר רל"ט מחברת הנצרות, וקם קונסטנטין וגברו הגוטים, ואחר רל"ח בד' תקי"ט מחברת בקשת של הצרפתים, ובד' תשמ"ז מחברת האשכנזים, ובד' תתקפ"ה בדלי על ממשלת הטורקים, ולפי היות המחברת במזל שהוא במבט אהבה או שנאה (תשעים או מאה ושמונים מעלות) לדגים מזל ישראל היתה האומה טובה או לא טובה לישראל. ובשנת ה' רכ"ד שבה המחברת הגדולה למזל דגים, ויתחייב שתורה על יציאת ישראל לחירות... (דניאל יב יב)
את הבית - ...או מתכוון לבית המקדש, וציוה הכהן הוא ירמיה, שיחלצו ע"ז מבית המקדש, ויצא הכהן - שיצאה שכינה בי' מסעות מהבית, והסגיר את הבית - ע' שנה של גלות בבל, ובימי יוון פשה הנגע בקירות הבית וחלצו את האבנים - שנתן כח ליוונים להרוג את החוטאים או את הבלתי מוחים, ושלטו בבית עצמו שעל זה אמר ואת הבית יקציע. ולקחו אבנים אחרות - על ידי בני חשמונאי. ואם ישוב הנגע ופרח - על ידי כהני בית שני ויתר עוונות ונתץ את הבית על ידי טיטוס, ואחר כך בא יבא הכהן... (ויקרא יד מה)
יום אידם - האלף הששי, וחש עתידות למו - יש בו קיצים הרבה של "אחישנה" אם יזכו לכך. (דברים לב לה)
והנה הוגבל זמן להשתדלות השרשית הזאת, שמי שיזכה מכלל הנמצאים באותם הזמנים שהיה שער זה נפתח, ויכין עצמו כראוי, יקבע לשורש טוב ויקר, וכן ישיג שינתן לו להוציא תולדותיו הראויים לו כולם בבחינתו, פירוש - באותו מצב שהוא השיג בשרשיותו.
והיה הזמן הראשון מאדם עד זמן ההפלגה... ואז ראה ית"ש על כל בני האדם, וראה כל המדרגות שהיה ראוי שיקבעו בהם לפי מעשיהם, וקבעם בם בבחינתם השרשית, וכן יוציאו תולדות. ונמצאו כולם ראויים להשאר במדרגה האנושית השפלה של אדם הראשון ותלדותיו מפני החטא. ואברהם לבדו נבחר במעשיו והתעלה, ונקבע להיות אילן מעולה ויקר. ואז נחלק העולם לע' אומות, כל אחת במדרגה ידועה, וכולן במדרגת האנושיות בשפלותה, וישראל בבחינת האנושיות בעילויה. ואחר ענין זה נסתם שער השרשים, והתחיל הגלגול וההנהגה בענפים, ועודינו בו עתה. (דרך ה' חלק ב פרק ד ג)
כלל מצבי העולם ארבע הדרגות. מצב אחד שהסכלות והחושך גברו בו מאד, שנעדרה ממנו הידיעה האמיתית בבורא ית"ש העדר גדול, וזה שקראוהו חז"ל שני אלפים תוהו. המצב השני כמצב זמננו, שיש לנו תהלה לא-ל ידיעת מציאותו יתברך ושלמותו, ותורת ה' אתנו ולפניו אנחנו עובדים, אמנם אין אות ונביא, וחסרה ההשכלה האמיתית שהיא רוח הקדש, כי מה שמשכיל האדם בשכלו על ידי עסקו האנושי, לגבי מה שמשכיל ברוח שכל נשפע, אינו אלא כערך הגוף אל הנשמה. מצב שלישי טוב מזה כזמן בית המקדש, שהיו אותות ומופתים ונבואה ביחידים, וגם להם רק בקושי, כי נמצא לדבר מניעה ועיכוב. מצב רביעי טוב מכולם, לעתיד לבא, שלא תמצא הסכלות כלל, ורוח הקדש יהיה שפוך על כל המין האנושי בלא קושי כלל, ואז יהיה נגמר בנין המין האנושי. (שם פרק ח ד)
ומה שצריך שתבין בזה הוא, כי אין כל הדברים האלה אמורים אלא לשיהיה התיקון מצד בני אדם, ולא מאליו, כי ההנהגה כבר מסודרת ועומדת על הדרך הזה, שכל גילגוליה הולכים אל ההשלמה אלא שהיתה גזרת חכמתו שיהיה זה נעשה על ידי בני אדם, שאז ישתלמו בני אדם שעשו הדבר הזה, ותהיה ההשלמה עצמה בתכלית בהיות הברואים עצמם בעלי שלמותם. (שם חלק ד פרק ד ג)
ארץ ושמים - בהנהגה המוסרית, אשר למענה קבל כל הנמצא את הויתו הפיזית, מותנים השמים בהתנהגות הארץ. בבריאת אדם נוסף שם הוי"ה ב"ה לשם אלקים, והתפתחות הבריאה תלויה מעתה בשני גורמים אלו, הפיזי - הבריאה, וההשגחי - כאשר נתלתה הבריאה במעשה האדם. זו מחאה נגד כל אלו התולים את עיצוב העולם וההסטוריה בפיזיקה בלבד. תולדות ישראל הם גילוי שם הוי"ה ב"ה בקבלם את כל הוויתם מידיו ועומדים בכל ישותם לשירותו... (בראשית ב ד)
להט החרב - הסבל הסוציאלי התמידי של האנושות יסלול את הדרך להכרה, כי רק העמדת כל האנושות תחת סדרו של יחידו של עולם ימציא את החיים המאושרים הנצחיים. להט החרב מסמל את התוצאה השלילית של ההסטוריה האנושית, והכרובים הם הרמזים החיוביים הנשלחים לה בדרכה... (שם ג כד)
...לא בטבע כי אם בהסטוריה אנו מכירים ומוצאים את ידיעת הבורא, הוא נותן לאדם את הכרת אפסותו - עם ההכרה שהוא עומד בראש הבריאה... (שם ד כו)
פן נפוץ - תאות התהלה שאדם רודף אחריה אין לה שיעור. ההסטוריה מלאה בניני תהלה כאלו אשר להקמתם הקריבו שליטים כנמרוד את בני דורם... (שם יא ד)
וכלכלתי אותך שם - הדבר מראה לנו איך כל פעולה קטנה עומדת בשירות הגשמת התכנית האלקית. בעבור משקל ב' סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף נתקיימה גזירת ברית בין הבתרים. בכנען לא היו בני ישראל מתפתחים לעם, כי אם מתפזרים בין יושבי הארץ. הנגוד המצרי גיבש אותם לעם, כפי שאיחדו אותם הגיטאות בימי הבינים והרחיקו אותם מאי-התרבות של סביבתם. וכמו שיוסף נישל את המצרים מאדמותיהם, כן הביאה ההשגחה נדידת עמים מופלאה לאירופה, כך שצווי הגירוש של אי-הסובלנות הגרמנית בסיסמא "יהודים לפלשתינה", יכלה להביא לשאלה הנגדית, כלום עריסות אבותיכם עמדו במדינה זו? (שם מה יא)
בחדש האביב - להזכירנו תמיד שוב את זהות הנהגת הטבע וההסטוריה בידי השי"ת... (שמות יג ד)
חרב נוקמת - האומות השולטות שהן מטה זעם ביד ה' לנקות את העולם מעמים מושחתים ולקדם את האנושות בצעד נוסף לקראת מטרתה. (ויקרא כו כה)
וכל מנאצי - אלה שבדרכם להשגת טובות ארציות אינם מחשיבים את השי"ת אינם יכולים לרשת את הארץ, וכן יהיה גם בעתיד, כך שכל ההסטוריה היא תהליך של חינוך העם עד להשגת שלמות היעוד. (במדבר יד כג)
יאמרו המושלים - אלו הרואים את מאורעות הזמן לא כרושם סתם, אלא רואים אותם מנקודת מבט יותר גבוהה בתוך מסכת ההסטוריה הכללית, שהיא ההוצאה לפועל של התורה האלקית, והמאורע היחיד הוא כמשל לו... (שם כא כז)
אמנם בתחלה גילה ישראל התנגדות עיקשת כלפי משימתו, "והנה עם קשה עורף הוא" (שמות ל"ב), רעיון התורה, העתיד להתגבר על כל יריביו בעולם נחל את נצחונו הראשון כאשר כבש את העם שנועד להיות הגורם הרוחני במאבק העולמי הזה. עד לנצחונו נאלץ העם לחכות מאות בשנים... בשילה, בנוב, בגבעון, בירושלים של ימי שלמה, בימי עזרא הסופר ובימי החשמונאים הוקם בית המקדש וחזר והוקם שבע פעמים ושבע פעמים נחנך מחדש. אמנם גורלו המדיני של העם היה בשפל המדרגה, אבל בחייו הפנימיים התעלתה כל חנוכה לרמה גבוהה יותר. ככל שנתערער מעמדו המדיני של העם, כך שוחררה יותר התורה מעול שעבודה של הכת השלטת, אשר ניצלה אותה רק לצרכיה הכלכליים והמדיניים או שהתמרדה בה לחלוטין, ובאותה מדה התפשטה ידיעת התורה בקרב המוני העם... (במעגלי שנה א עמוד רה, וראה שם עוד וערך חנוכה)
אם כנים רעיונות אלו, שכל נצחון שהושג בחיל ובכח הוא המרנין את לבה של כל האנושות, וכי אושרה מיוסד על תככים מדיניים שבסיועם נכבשים שלטון ועוצמה, אז היה העם היהודי המסכן והאומלל ביותר מכל משפחת העמים. סייפו ושרביט מלכותו חבויים וגנוזים זה למעלה מאלפים שנה... צבאותיו פורקו ונתפזרו ודגליו לא יוסיפו להתנופף מעל נס ותורן, אין לו חלק בכל אוקיינוסי הדמים שהאדימו את ארגמן-הכבוד הגברי במשך הרבה מאות שנים... אף בהתיעצויות אודות השלום הנצחי - אשר מהן נזונה המלחמה בהתמדה לא שיתפו אותו. ישראל לא השתתפה בהמצאת מושגי הצדק והמשפט, אשר שימשו כסתימת-גולל על קברם של המשפט והצדק האמיתיים. והוא גם לא היה שותף להמצאת מכשירי הדיכוי והעינוי אשר היו מהם שנועדו להחניק בין זרועותיהם כל גוף ועצם שנלפת בתוכם... גם בהמצאות ובענפי האמנות המגבירים את שלטון האדם בבריאה ומרחיבות את אפשרויותיו הכלכליות, אף בשטחי הפיתוח והמדע חלקו של עם ישראל צנוע למדי, כי הנה ידיו ורגליו עיניו עם יתר חושיו נאסרו בנחושתיים זה אלפי שנים... (שם ב עמוד סז)
יכול יעקב להצביע על גן עדן רוחני זה, שנשאר לו לפליטה מכל יתר רכושו, ועל האנשים הגדולים אשר העמיד לו ה' בכל דור ודור בתור גננים נאמנים ומסורים, המטפלים בגן רוחני זה ומטפחים אותו על אף כל הגלויות המרות שכפה שלטון עשו על העם ורוחו, ולומר בסבר של בטחון ובחיוך של כובד ראש, לנוכח נצחונות כה מזהירים שנחלו הרוח והמדע, כפי שלא היה כמותם בשום מקום אחר, עודך מנסה לקרא לעם הזה "מגועל" ולטעון כי ה' מאס בו והפר את בריתו עמו? האמנם תוכל להכחיש, כי בעצם לילם נדד עמהם ארון ברית אלקיהם וחסדי ה' וברכתו ורוחו האירו את דורותיו והשפיעו גם לאחרון והנידח מבניו אור תחיה ואושר... (שם שם עמוד ריג)
הבידוד הזה על אף הפיזור, והפיזור למרות הבדידות, מהווים סתירה עצומה מאין כמותה, המושכת אליה בהכרח את תשומת לבו של כל הוגה דעות, בבואו להתבונן בתופעה ההסטורית של עם ישראל. ניגוד מסתורי זה הופך את האומה היהודית לסימן קריאה רבתי בספר דברי הימים הנכתב בידי מחולל הבריאה על פני גוילי ההסטוריה, ומשמש תו היכר זה גם כקריאה כלפי מעלה, כביכול, שיח תפלה הנשפך לפני היחיד והמיוחד אשר בחר בעם זה מכל העמים והועיד לו מעמד היסטורי מיוחד במינו, בהטילו עליו לשמש כשליח ממלכתו בקרב העמים. (שם עמוד ריט)
כל דברי ימי העולם אינם אלא מלחמת ה' בחומרנות העמלקית, וכל מקום בו ה' צועד בראש צבא הזמן, שם הנצחון מובטח מראש. על כן בית יעקב הקטן, הדל והמסכן, בנה לך את מזבחך בהשקט ובביטחה, דוקא בקטנותך הנך נושא את דגלה של אותה מלחמת ה'. כתוב את שם ה' על נסך, ובנס זה הנך מנצח את עמלק במשך כל ההסטוריה, בו הנך גם עתיד למחות את זכרו האחרון של עמלק מקרב בני האדם... (שם עמוד רסט)
כי אפשר עוד יבואו זמנים, שבהם כל יסודות הישע והחרות ייהפכו על פניהם, כאשר החברה האנושית לא תשקוד עוד על פיתוחם וקידומם של בני האדם, אלא תגיש להם רק לחם עוני טבול בדמעות ובלענה ורוש... ויתיימרו למצא את חרותם בשרירות של הפקר או בשעבודם של כל בני אנוש. הרודנות ושלטון ההפקר יתחרו אז ביניהם על השליטה בעולם, ישפך דם אדם לרוב, ולבסוף ינחלו זה וגם זה תבוסה מכרעת. לנוכח תוהו ובוהו כזה יתעורר המדע אבל לא כדי להעלות את אור הדעת ולהאיר את הכרת האמת והצדק... על ידי הוראת דעת ה' השולט על הטבע ועל ההיסטוריה והמצוי בלב כל אדם, המדע לא ישאף לעורר באדם את ההכרה בשליחותו האלוקית, במקום זה יסנוור את עיני הכל על ידי הנפת לפיד ההתפארות המורה את הדרך אל ליל הקברים... עתה תתעורר הדת מקפאונה, אבל במקום להביא רווח והצלה היא תנוצל בידי משרתיה המושחתים כדי להגביר את עלטת הלילה וסיוטי המות... ולא זו בלבד שלא יקרבו את האנושות לה', אלא עוד יקריבו את האומללים הנואשים לפני אליליהם מעשי ידיהם... במקום להסביר לאדם כי הגאולה מתהווה בתוך לבו והיא באה מאת ה' בלבד... (שם חלק ג עמוד מח)
ואף גם זאת בהיותם בארץ - ...כי כאשר גזרה החכמה העליונה אשר ישראל יתנודדו בארצות שנים רבות מאד עד זמן אשר חקקה המטרה האלקית אשר לבא לפומא לא גליא, חשבה אופנים ותחבולות אשר ישראל יתקיימו לגוי ולא יתבוללו בעמים, והעירה על זה גדולי האומה לעשות בזה גדרים וסיגים... והנה מעת היות ישראל בגוים ברבות השנים, אשר לא האמינו כל יושבי תבל כי יתקיימו באופן נפלא... הנה דרך ההשגחה אשר ינוחו משך שנים קרוב למאה או מאתים, ואחר זה יקום רוח סערה ויפוץ המון גליו וכלה יבלה, עד כי נפזרים בדודים ירוצו יברחו למקום רחוק ושם יתאחדו יהיו לגוי יוגדל תורתם חכמתם יעשו חיל, עד כי ישכח היותו גר בארץ נכריה... שם יבוא רוח סערה עוד יתר חזק, יזכיר אותו בקול סואן ברעש: יהודי אתה, ומי שמך לאיש, לך לך אל ארץ אשר לא ידעת. ככה יחליף מצב הישראלי וקיומו בעמים כאשר עין המשכיל יראה בספר דברי הימים. וזה לשני סבות, לקיום הדת האמיתי וטהרתו לקיום האומה...
כך היא דרכה של האומה: שכאשר יכנסו לארץ נכריה, יהיו אינם בני תורה, כאשר נדלדלו מן הצרות והגזירות והגירוש, ואחר כך יתעורר בהם רוח אלקי השואף גם להשיבם למקור חוצבו מחצבת קדשם, ילמדו, ירביצו תורה, יעשו נפלאות, עד כי יעמוד קרן התורה על רומו ושיאו... מה יעשה חפץ האדם העשוי להתגדר ולחדש, יבקר ברעיון כוזב את אשר הנחילו אבותינו, יעשה חדשות בשכוח מה היה לאומתו בהתנודדו בים התלאות, עוד מעט ישוב לאמר שקר נחלו אבותינו, והישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח רענן, יעזוב לימודי דתו, ללמוד לשונות לא לו, יחשוב כי ברלין היא ירושלים, וכמקולקלים שבהם עשיתם... אז יבוא רוח סועה וסער יעקור אותו מגזעו יניחהו לגוי מרחוק אשר לא למד לשונו... (ויקרא כו מד)
ואמנם צורתו הוא ספור כבוש וחלוק ארץ ישראל ומופתים שנעשו בעת הכבישה, והמשך הסיפור מה שאירע כל ימי יהושע עד מותו ומות אלעזר הכהן. ויקר הצורה ההיא על יתר צורות הספורים מעניינים זולתו מבואר, כי הסופרים אמנם יכתבו הדברים כפי מה ששמעום או כפי מה שידעום, ויש דברים לפיכך אשר יוסיפו בגנות או שבח בביאור או בקיצור כפי הצורך או האהבה והשנאה המקלקלים השורה. וכן יש דברים אשר רבו מספריהם על אופנים שונים ויבחר הסופר אחד מהם ואנחנו לא נדע אם כן הוא. ויש דברים לא נודעו כלל כמחשבת אחד בלבו או דבר אחד בינו לבין עצמו או אל מיודעיו אשר לא נתפרסם כלל ולא ידע הסופר לכתבם, וכיוצא סבות שונות אשר יקצר הספור האמיתי אצל איזה סופר. מה שאינו כל זה בצורת ספרינו למה שהוא נבואיי מפי נביא אמת באו בו כל הדברים כגלויים כנעלמים דבר אמת לאמיתו.
וזו היא הסיבה לדעת בהשינויים הרבים בספורי החורבן שיראה הרואה ממה שנזכרו בגמרא ומדרשי חז"ל עם מה שנראה בספר יוסף הכהן בן גוריון. אם בכלל במה שרז"ל קראוהו טיטוס הרשע והפליגו מרשעותו והוא עשאו לצדיק וישר. ואם בפרטי מעשים רבים. אבל הוא דבר ההבדל אשר אמרנו, כי יוסף הכהן סופר היה לא נביא או בעל רוח הקודש, וכתב מה שכתב כפי מה שידע וראה ושמע וכפי מה שהיה בלבו ודעתו וצרכו אשר לפיכך אי אפשר לדעת האמת הברור לסבות האמורות. אבל רז"ל אשר אמנם היו כולם בעלי רוח הקודש כמודעת וידעו כל הדברים שבלב והספורים אשר לא נתפרסמו ולא נטו לאחד מן הצדדים אבל זכרו האמת כאשר הוא לפיכך באו השנויים האלה. וכל שכן שנמצאו השינויים מספרי חז"ל בהרבה ספורים אל סופרי דברי הימים של מלכי העמים לעילות האמורות... (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד מח)