הר גריזים ועיבל

(ראה גם: ברכה, כותים, שומרונים)

 

והיה כי יביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, ונתתה את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל. הלא המה בעבר הירדן, אחרי דרך מבוא השמש בארץ הכנעני היושב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מורה. (דברים יא כט)

והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל, ושדת אותם בשיד. ובנית שם מזבח לה' אלקיך, מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל... וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב. (שם כז ד)

אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים בעברכם את הירדן, שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין. ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל, ראובן גד ואשר וזבולן דן ונפתלי. (שם שם יב)

ראה גם יהושע ח ל והלאה.

ספרי:

הלא המה וגו'... מה אלון מורה האמור להלן שכם, אף אלון מורה האמור כאן שכם, אמר רבי אלעזר ברבי יוסי... אף אנו מודים שזה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותים, אנו למדנו מגזרה שוה... רבי אליעזר אומר לא זה הר עיבל והר גריזים שבין הכותיים, שנאמר הלא המה בעבר הירדן, הסמוכים לירדן... מול הגלגל, אין אלו רואים את הגלגל... (ראה נו)

תלמוד בבלי:

...מיד נקבום בעקביהם (את הכותים המלשינים) ותלאום בזנבי סוסיהם, והיו מרגגין אותן על הקוצים ועל הברקנים עד שהגיעו להר גריזים, כיון שהגיעו להר גריזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין כדרך שבקשו לעשות לבית אלקינו, ואותו היום עשאוהו יום טוב. (יומא סט א)

ברכות וקללות כיצד, כשעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם שבאצל אלוני מורה, שנאמר הלא המה וגו', ולהלן הוא אומר ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה... ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל, והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע... הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה וגו', אלו ואלו עונין אמן, הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה, ארור האיש אשר יעשה וגו', ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וכתבו עליו את התורה בשבעים לשון, שנאמר באר היטב, ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן. (סוטה לב א)

...נמצאת אתה אומר שלשה מיני אבנים היו, אחד שהקים משה בארץ מואב, שנאמר בעבר הירדן בארץ מואב... ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן, ואחד שהקים בגלגל... תנו רבנן כיצד כתבו ישראל את התורה, רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה, שנאמר וכתבת על האבנים את כל דברי התורה וגו', ואחר כך סדו אותן בסיד. אמר לו רבי שמעון, לדבריך היאך למדו אומות העולם של אותו הזמן תורה, אמר לו בינה יתרה נתן בהם הקב"ה ושיגרו נוטירין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה... רבי שמעון אמר על גבי סיד כתבוה, וכתבו להן למטה למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות... (שם לה ב)

ראה עוד הר-כללי סוטה לג ב, עבודה זרה כז א.

תלמוד ירושלמי:

...מה מקיים רבי אליעזר הר גריזים והר עיבל, שתי גבשושיות עשו וקראו זה הר גריזים וזה הר עיבל. על דעתיה דרבי יודה מאה ועשרים מיל הלכו בו ביום (עד שכם), על דעתיה דרבי אליעזר לא זזו ממקומן. (סוטה ל א)

מדרש רבה:

רבי יונתן סלק למצלי בירושלים, עבר בהדין פלטאניס וחמתיה חד שמריי, א"ל להיכן את אזיל, א"ל למיסק למצלי בירושלים, א"ל לא טב לך למצלי הדין טורא בריכא ולא בההוא ביתא קלקלתא, א"ל למה הוא בירך, א"ל דלא טף במוי דמבולא. נתעלמה מעיני רבי יונתן ולא השיבו לשעה, א"ל חמריה, רבי הרשיני ואני משיבו. א"ל הין, א"ל אין מן טוריה רמיא הוא, הא כתיב ויכסו כל ההרים הגבוהים, ואין מן מכייא הוא לא אשגח ביה קרייא ולא אחשיבה כלום. מיד ירד ר' יונתן מעל החמור והרכיבו ג' מילין... (בראשית פרשה לב טז)

ילקוט שמעוני:

ויגידו ליותם וילך ויעמוד בראש הר גריזים, ולמה עמד על הר גריזים וקלל, ולא ניתנו קללות אלא על הר עיבל, אלא כך אמר, אתם הכותיים עתידים לומר הר גריזים שלנו הוא ששם ניתנו ברכות, ואינם יודעים ששם ניתנו הקללות, שהרי עומדים על עיבל ומקללים, למי היו מקללים, לא לאלו שכנגדם... (שופטים פרק ט סה)

רש"י:

והעברתם - כמצות משה לבנות מזבח בהר עיבל, ובאו לשם בו ביום והקריבו... ואכלו השלמים וקפלו האבנים ולנו בגלגל. (יהושע ד ג)

אבן עזרא:

מול הגלגל - וההרים ארוכים, והנה צוה באיזה מקום מההרים מול הגלגל... (דברים יא ל)

שמור את כל המצוה - ומה היא, והקמות לך אבנים גדולות להכיל התורה, ויאמר הגאון ז"ל כי כתוב עליהם מספר המצוה... (שם כז א)

רמב"ן:

באר היטב - הכתיבה ורבותינו אמרו בשבעים לשון, ומצינו בספר תאגי שהיתה כל התורה כתובה בהן מבראשית עד לעיני כל ישראל, בתאגים וזיוניה ומשם נעתקו התאגין בכל התורה, ויתכן שהיו האבנים גדולות מאד, או שהיה ממעשה הנסים. (שם כז ח)

רלב"ג:

שדו בשיד כדי לכתוב היטב, ואחשוב שכתבו שם הברכה והקללה שנאמרו שם, ורחוק שכתבו כל התורה במקום קטן, או כתבו אזהרת כל המצות, דכתיב את כל דברי התורה הזאת. (יהושע ח לב)

חזקוני:

אבנים גדולות - להכיל כתב חשבון מצות התורה כמו הכתובות בהלכות גדולות בענין אזהרות. ושדת אותם בשיד - להשכיב הסיד בין שורה לשורה לחברן זו לזו כענין בנין שאר אבנים. (דברים כז ב)

אלה יעמדו - כל העומדים על הברכה היו בני גבירות, ועל ידי שבני לאה רבים ניטלו מהם הקטן והגדול להשלים המנין על בני השפחות שלא היו רק ד', והיו על הקללה, הגדול הוא ראובן לפי שהיה חשוד מבלהה וענה אמן על "ארור שוכב עם אשת רעהו ואביו", וידעו בודאי שלא פשע בדבר... והקטן הוא זבולון. (שם שם יב)

הרקאנטי:

וטעם הקמת המזבח בהר עיבל כי המקום ההוא נתייחד לעבודת מדת הדין ולחלוק לה כבוד, כדי לקבל עול השכינה עלינו צוה להקים שם מזבח מאבנים שלימות כאשר כתבתי סודם בסוד המזבח, ושיכתבו באבנים ההם התורה, כד"א האבן הזאת תהיה בנו לעדה, והבן כל זה. (תבא)

עקדה:

ביום אשר תעברו - להיותו ראשית בואם לארץ רצה שיעשה רושם נפלא שידעו ויכירו תכלית בואם. ואמר בסוף הסכת ושמע - שעל ידי מעשה זה יקנו כח חזק והכנה גדולה להיות תמיד לעם לה', ולהשלים הענין ציוה על י"ב ההכרזות... (דברים כז ב)

אברבנאל:

ציום לבנות מזבח ולכרות ברית כמו שעשה במשפטים אחר למוד המצוות שם, וכאן הוא כענין "וכתבתם על מזוזות", בכניסתם לארץ. ותכלית המצוה שידעו הכל שכניסתם לארץ היא כדי לשמור המצוות, וישתתפו שם הזקנים כמו בהבאת הבכורים, ויקימו אבני זכרון לכבושם, לא על שהיה בכחם כי אם לגבוה. ואינו מצוה אלא הגדה שיעשו כך וכך, ויכתבו על האבנים את השתלשלות מאורעות היציאה ממצרים, דרך המדבר וכניסתם לארץ, ורק מה שאמרו תקימו זו מצוה, אחר שתעשו כך אני מצוה שתעשו הדבר לכבוד ה' ולא לגאוה. ואחר כך יסתרום ויכתבו עליהם לא רק ההעברה בלבד, כי אם התורה ספר דברים או מנין המצות. (דברים כז א)

אז - אם כהגמרא סוטה ל"ב הלכו בו ביום יותר מס' מיל עם הנשים והטף, והתעכבו בעיבל לכתוב התורה וכו'. ולא זכר שבנה המזבח מאבני הירדן, ויש בענין עוד ספקות, ונראה שהיה המנהג להקים גל אבנים בכבוש ארץ ולכתוב עליו זמן ואופן הכיבוש. וכן עשו הרומיים בכל מקום וכן הירקולס בונה הערים. ומשה ציוום שאם ירצו לעשות זאת ולכתוב על האבנים דברי התורה המדברים ממעבר הירדן, יעשו זאת לכבוד ה', ויכתבו גם התורה והמצוות, ולכן ציוה שיעשו מהאבנים מזבח לה'. ולאו דוקא ביום שיעברו את הירדן. ויזבחו שלמים לומר שעשיית המצוות שמחה ולא יגיעה. ואת אבני הירדן העבירו אל הגלגל לזכר נס הירדן, ולא להר עיבל. ועתה שהיה יהושע קרוב להר עיבל קיים מצות משה, וגם רצה לתת אלה על העם אחר שחטאו בחטא עכן. (יהושע ח ל)

ספורנו:

הלא המה - בתחלת בואכם בארץ כדי לפרסם בתחלת כניסתכם שלא תהיה ישיבתכם בה על אופן מספיק אבל יהיה על אופן מוצלח או על אופן מקולל. (דברים יא ל)

ארור האיש - ...אמנם הזכירם הכתוב בלשון ארור בלבד, כי עיקר הכוונה באלו הארורים היה לקלל את העוברים על אלה כדי שהם לבדם ישאו עונם ולא יהיו שאר העם ערבים להם. וזה כי החטאים האלה היו על הרוב ראשי העם שלא היה על ההדיוטות למחות בידם... (שם כז טו)

מלבי"ם:

בענין כתיבת האבנים נעתיק הברייתא (סוטה ל"ה ב') תנו רבנן כיצד כתבו ישראל את התורה, ר' יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה... ואחר כך סדו אותם בסיד, אמר לו ר"ש לדבריך האיך למדו אומות של אותו הזמן תורה, אמר לו בינה יתירה נתן בהם הקב"ה ושגרו נוטירין שלהם וקלפו את הסיד והשיאוה וכו'. ר"ש אומר על גבי הסיד כתבוה... לכן יש לומר אלו ואלו דברי אלקים חיים, שקודם שעברו את הירדן באותו היום נטלו האבנים והקימו אותם, וכשעמדו על כן המלאכה טחו אותם בסיד, וכשבאו לעבור הירדן לקחו האבנים ונשאו אתם ובין כך נתיבשו האבנים מעט, ובעת עברם בתוך הירדן כתבו על הסיד שהיה נוח לכתוב שלא נתיבשו כל צרכם, וכשעברו הירדן הקימו אותם בהר עיבל, ואז נתיבש הסיד ונעשה כאבן, וטחו מחדש בסיד והניחו להתיבש מעט, כי בעת שהוא לח אי אפשר לכתוב עליו. ואחר כך בנו מזבח מאבנים אחרות, והעלו עליו עולות ושלמים ואכלו ושמחו ונתיבש מעט הטיח, ואז כתבו מחדש על הסיד כל התורה באר היטב. וכתבו שני פעמים כי הכתב הגלוי היה לפני אותן שהיו באותה שעה, והכתב השני הנסתר היה פן באחרית הימים יאמרו שהכתב הגלוי הוא מזויף, נשיב לו שיקלוף את כתב העליון ויראה את כתב הנסתר... (דברים כז א)

ובנית שם מזבח - מאבנים אחרות, שאבני הכתב היו מסותתות... (שם שם ה)

רש"ר הירש:

הר גריזים והר עיבל הם שני הרים בהרי אפרים, ועדיין הניגוד שביניהם ניכר לעין, הר גריזים הוא בדרום הר שכם והוא עטוף ירק, וגנות מכסות את המדרגות שבמדרונו, ואילו הר עיבל הוא בצד צפון והוא תלול וצחיח ושומם... הם ממחישים יפה את הברכה והקללה, שניהם מתרוממים על אותה אדמה ואותה טיפה של גשם ושל טל מרווה את שניהם, על שניהם חולף אותו אויר ואותה אבקת פרחים מרחפת על זה ועל זה, ואף על פי כן נשאר הר עיבל בקיפאון עקר, ואילו הר גריזים עוטה עדי צמח עד פסגתו. וכך הברכה והקללה אינן תלויות בנסיבות החיצוניות, אלא הן תלויות בכושרנו הפנימי לקבל את זו או את זו, הן תלויות ביחסנו למה שמביא את הברכה... (דברים יא כט)

הלא המה - לשון זו מורה שהרים אלה היו ידועים, ההבדל האופייני שביניהם והעובדה שאברהם בנה שם את מזבחו הראשון לה' הנראה אליו, וכן שמו של המקום המורה על משמעותו, כל אלה גרמו כנראה שהעם שמע על ההרים האלה. (שם שם ל)

ביום אשר תעברו - ברגע שאתם עומדים לעבור את הירדן תעסקו בהקמת אבנים שיש לסוד אותן בסיד על מנת לכתוב עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך... ונמצא שתתחילו בהקמתן עוד לפני השלמת המעבר, שכן רק בזכות הקמת האבנים האלה תוכלו לעבור את הירדן ולבא אל הארץ המובטחת, רק הודות לתורה תינתן לכם הארץ, רק למען התורה, קיומה ושמירתה תזכו לרשת את הארץ. האבנים הוצאו מתוך הירדן, ממקום "מצב רגלי הכהנים" הנושאים את ארון ברית התורה, ואחרי שנבנה מהן המזבח בהר עיבל ונכתבה עליהן התורה הן הוקמו בגלגל לזכרון עולם, שהרי שם היתה החניה הראשונה של ישראל על אדמת המולדת... (שם כז ב)

ובנית שם מזבח - על ראשו השומם של הר עיבל ולא על ראשו הפורח של הר גריזים תקים את אבני התורה ותבנה מהן מזבח. קיום תורת ה' מביא לידי התרוממות כל חומר ארצי אל ה', ודבר זה אינו תלוי בשום הנחה ארצית קודמת. הדלה שבאדמות הארציות תכשר למטרה זו... בכניסתם לארץ יתעסקו בבנין מזבח התורה ולא בכח זרוע ברזל, עליהם להתעסק בפיתוח הטוב הטבוע באדם, ולכן יבנו את המזבח מאבנים שלמות, ועל ידי זה יעלו עולות - יתעלו אל ה', ויקריבו שלמים - יהנו בשמחה גם מהגשמי... (שם שם ה)

באר היטב - בע' לשון נכתבה התורה שם, נגד אלו האומרים כי בטבע ישראל להסתגר ולהתבודד, התורה נכתבה שם לכל העמים, ואפילו הפסוק "למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות" וגו'. (שם שם ח)

שם משמואל:

...ולפי האמור יש ליתן טעם על הברכות והקללות של הר גריזים והר עיבל וכתיבת האבנים, דידוע שכל כחות הסט"א הם מפאת היניקה שיש להם באמצעות החטא שנמצא בישראל חס ושלום, ועל ידי אמצעות אותו יחיד החוטא יש להם יניקה מכנסת ישראל, ועל זה היו באים הברכות והקללות של הר גריזים והר עיבל לדחות החוטאים מהכלל, ושוב נפסק חיותם מכנסת ישראל שדוגמתה היא ארץ ישראל, ועל כן על ידי זה הם נפלטים מארץ ישראל, והוא דוגמת הכשר הגעלה. אך יש עוד כחות חיצוניים שהיו נשתאבים בתוך תוכה של הארץ שלא היו נפלטין, וצריכין לשורפן במקומם על ידי אש התורה, וזהו ענין כתיבת התורה על האבנים שהן דוממין מחוברין לארץ על ידי בנין, כמו שכתוב ובנית שם מזבח, כענין הכשר ליבון, וכמו דאתדכי בר נש במילין דאורייתא כך אתדכי הארץ על ידי כתיבת התורה על האבנים. (כי תבא תרע"א)

וכן יש לומר שבאופן הזה היה בענין ארץ ישראל, אחר המירוק שביד הכנענים שיהיה כענין ששה חדשים בשמן המור, היתה צריכה להתבשם בבושם התורה, וכבר הגדנו שכתיבת התורה על האבנים שהם דוממין מתאחדין עם חומר הארץ היתה כענין הנאמר בישראל לעתיד (ירמיה ל"א ל"ב) "נתתי תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה". ועל כן יש לומר דכמו בישראל היה גמר הטהרה על ידי הבישום בתורה, כן היה בישום הארץ על ידי כתיבת התורה על האבנים. (כי תבא תרע"ו)