(ראה גם: אדם-טבע-מדות)
אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד הקב"ה משאיל בו... (ברכות ו ב)
וא"ר חלבו אמר רב הונא כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום, שנאמר בקש שלום ורדפהו, ואם נתן לו ולא החזיר נקרא גזלן, שנאמר ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם. (שם)
מרגלא בפומיה דר"מ גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתי תורתי... (ברכות יז א)
מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה, אני בריה וחברי בריה אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה, אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו, כשם הוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו... מרגלא בפומיה דאביי לעולם יהא אדם ערום ביראה, מענה רך משיב חמה, ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם ואפילו עם נכרי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ויהא מקובל על הבריות. מרגלא בפומיה דרבא, תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו... מרגלא בפומיה דרב, לא כעולם הזה העולם הבא... (שם, וראה שם עוד)
רב גידל הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה, אמר להו הכי טבילו והכי טבילו... ר' יוחנן הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה, אמר כי סלקן בנות ישראל ואתיין מטבילה מסתכלן בי ונהוי להו זרעא דשפירי כוותי... (שם כ א)
אמר רב מרי א"ר יוחנן הרגיל בעדשים אחת לשלשים יום מונע אסכרה מתוך ביתו... אמר רבי יוחנן הרגיל בחרדל אחת לשלשים יום מונע חלאים מתוך ביתו... אמר רב חייא בר אשי אמר רב הרגיל בדגים קטנים אינו בא לידי חולי מעים... א"ר חמא ברבי חנינא הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב... (שם מ א)
יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתשכיבני לשלום ותן חלקי בתורתך ותרגילני לידי מצוה ואל תרגילני לידי עבירה... (שם ס ב)
אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דר' עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד. (שם)
...כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה. (שבת יא א)
אמר רב נחמן בר יצחק גזרו על תינוק נכרי שמטמא בזיבה שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור. (שם יז ב)
אמר רב הונא הרגיל בנר הוין ליה בנים תלמידי חכמים. (שם כג ב)
...אמרי להו זילו אמטיוהו (את הדג) לגבי יוסף מוקר שבי דרגיל דזבין... (שם קיט א)
שאני הכא כיון דרגיל אצלו כמאן דאימני ביה מעיקרא דמי. והא תני רבי הושעיא הולך אדם אצל רועה הרגיל אצלו ונותן לו טלה לפסחו ומקדישו ויוצא בו, התם נמי כיון דרגיל אצלו אקדושי ליה מעיקרא... (שם קמח ב)
אין לשין את העיסה בחלב, ואם לש כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה... (פסחים ל א)
מיתיבי, אומר הבדלות במוצאי שבתות... אבל לא במוצאי יום טוב לשבת, הרגיל אומר הרבה ושאינו רגיל אומר אחת... (שם קד א)
ערב יום הכפורים שחרית מעמידין אותו (כהן גדול) בשער מזרח ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה. (יומא יח א)
ואם היה רגיל לקרות קורא ואם לאו קורין לפניו... (שם יח ב)
...אמרו לו אל תהי רגיל לעשות כן, שהרי שנינו לא היה מאריך בתפלתו כדי שלא להבעית את ישראל. (שם נג ב)
דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו, הותרה לו סלקא דעתך, אלא אימא נעשית לו כהיתר... (שם פו ב)
משל לסופר שבא לבית הספר ורצועה בידו, מי דואג, מי שרגיל ללקות בכל יום ויום הוא דואג. (סוכה כט א)
תנו רבנן אין מורידין לפני התיבה אלא אדם הרגיל, איזהו הרגיל, רבי יהודה אומר מטפל ואין לו, ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריקם, ופרקו נאה, ושפל ברך ומתרצה לעם ויש לו נעימה וקול ערב, ובקי לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במדרש בהלכות ובאגדות ובקי בכל הברכות כולן... (תענית טז א)
...אמר להם בשבילכם הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן... (שם כ ב)
הוה רגילא דביתהו למיחמא תנורא כל מעלי דשבתא ושדייא אקטרתא (דבר שמעלה עשן) משום כיסופא... (שם כד ב)
אתא רב חנא בר חנילאי וקא דרי מיניה, א"ל אי רגילת דדרית במאתיך דרי, ואי לא אתייקורי אנא בזילותא דידך לא ניחא לי. (מגילה כח א)
רב אידי אבוה דרבי יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב... (חגיגה ה ב)
רבים היו פצעי רוכל המרגילים לערוה... (יבמות סג ב)
...אמר אביי הכי קאמר, רגילה בפני בעלה שני כוסות, שלא בפני בעלה נותנין לה כוס אחד, אינה רגילה בפני בעלה אלא כוס אחד, שלא בפני בעלה אין נותנין לה כל עיקר... (כתובות סה א)
הוה עניא בשיבבותיה דהוה רגיל לשדורי ליה ארבע מאה זוזי כל מעלי יומא דכיפורא... (שם סז ב)
רב ענן הוה רגיל אליהו דאתי גביה דהוה מתני ליה סדר דאליהו... (שם קו א)
תנא לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות, ואל תהי רגיל אצל עם הארץ שסופך להאכילך טבלים, אל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ שסופך להאכילך תרומה... (נדרים כ א)
תני רבי חייא הרוצה שלא יבא לידי חולי מעיים יהא רגיל בטיבול קיץ וחורף... (גיטין ע א)
רבי יהושע בן לוי אמר כל הרגיל לעשות צדקה הוויין לו בנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי אגדה. בעלי חכמה, דכתיב ימצא חיים... (בבא בתרא ט ב)
אמר רב הונא בריה דרב יהושע הרגיל ביין אפילו לבו אטום כבתולה יין מפקחו, שנאמר ותירוש ינובב בתולות. (שם יב ב)
רב אשי הוה רגיל דהוה קא דריש בג' מלכים... (סנהדרין קב א)
בשעת הרגל דבר הפיחה... (עבודה זרה יז א)
אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא, לעולם יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי... (הוריות יב א)
רבי עקיבא אומר שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה... (אבות ג יג)
החודש הזה לכם, בני ישראל מונין ללבנה, כי בראש השנה מתחדשת כל השנה, אבל לבני ישראל ניתן התחדשות בכל חודש כדי שלא יהיו נטבעין בטבע ורגילות, ויותר משלשים יום בא לרגילות, ולכן שהחיינו אין מברכין רק הבא מזמן לזמן יותר מל' יום... ולכן ניתן לבני ישראל התחדשות בכל חודש שיהיו נגאלין מן הטבע, וכל חודש מתחדש הנהגה וסדר מיוחד... ובאמת אין בני העולם הזה יכולין לקבל התחדשות, כדכתיב אין כל חדש תחת השמש, אבל בני ישראל שהם בני עולם הבא יכולין לקבל התחדשות, כדכתיב החודש הזה לכם... (בא תרנ"ח)
...ויש לומר עוד, דהנה הא דמזמן לזמן קאתי חביבא ליה, משום דדבר שאדם מורגל נתיישן אצלו, ואיננו כל כך בחינת ורגש הנפש, וכל זה הוא מחמת הטבע הגופני, אבל מפאת הרוחני איננו נתיישן וכמו המלאכים אף שהם נקראים עומדים ואינם הולכים מדרגא לדרגא, וכמו אתמול כן היום, ומכל מקום כולם עונים באימה ואומרים ביראה ברגש עצום ואינו נתיישן אצלם מאומה, כי רק טבע החומר גורם שמיישן, ועל כן כהן גדול שהגיע לשעור הזדככות של מלאכים... אינו נתיישן אצלו וחביבא ליה כל שעה כשעה ראשונה... (ויקרא צו תרע"ד)