(ראה גם: ביאה, לידה)
היתה אשתו מעוברת, ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא... (ברכות נד א)
ולא מהני רחמי, מתיב רב יוסף ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה, מאי ואחר, אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה י"ב שבטים עתידין לצאת מיעקב... אם זה זכר לא תהא אחותי כאחת השפחות, מיד נהפכה לבת, שנאמר ותקרא את שמה דינה. אין מזכירין מעשה נסים. ואי בעית אימא מעשה דלאה בתוך ארבעים יום הוה. כדתניא, שלשה ימים הראשונים יבקש אדם רחמים שלא יסריח, משלשה ועד ארבעים יבקש רחמים שיהא זכר, מארבעים יום ועד שלשה חדשים יבקש רחמים שלא יהא סנדל, משלשה חדשים ועד ששה יבקש רחמים שלא יהא נפל, מששה ועד תשעה יבקש רחמים שיצא בשלום. ומי מהני רחמי, והאמר רבי יצחק בריה דרב אמי איש מזריע תחלה יולדת נקבה, אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר. הכא במאי עסקינן כגון שהזריעו שניהם בבת אחת. (שם ס א)
...וטובי לב שנתעברו נשותיהן של כל אחד ואחד וילדה זכר... כי הא דיתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה אשה שתלד בכל יום, שנאמר הרה ויולדת יחדיו... (שבת ל א וב)
ואמר רבי יהושע בן לוי, כל הכופה את אשתו לדבר מצוה (תשמיש) הווין לו בנים שאינן מהוגנים, אמר רבי איקא בר חיננא מאי קראה, גם בלא דעת נפש לא טוב. תניא נמי הכי גם בלא דעת נפש לא טוב זה הכופה אשתו לדבר מצוה, ואץ ברגלים חוטא זה הבועל ושונה. איני והאמר רבא הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה, לא קשיא כאן לדעת כאן שלא לדעת. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה הויין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן... ואילו גבי לאה כתיב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבא, וכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל וגו'. איני והאמר רב יצחק בר אבדימי עשר קללות נתקללה חוה, דכתיב אל האשה אמר הרבה ארבה, אלו שני טפי דמים, אחת דם נדה ואחת דם בתולים, עצבונך זה צער גידול בנים, והרונך זה צער העיבור... (עירובין ק ב)
עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשיב נפשה... תנו רבנן עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר, תוחבין לה כוש ברוטב ומניחין לה על פיה, אם נתיישבה דעתה מוטב, ואם לאו מאכילין אותה שומן עצמו, שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מעבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים... ההיא עוברה דארחא אתו לקמיה דרבי אמר להו זילו לחושו לה דיומא דכיפורי הוא, לחושו לה ואלחישא, קרי עליה בטרם אצרך בבטן ידעתך וגו', נפק מינה רבי יוחנן. ההיא עוברה דארחא אתו לקמי דרבי חנינא, אמר להו לחושו לה ולא אילחישא, קרי עליה זורו רשעים מבטן, נפק מינה שבתאי אצר פירי. (יומא פב א)
...וחיישינן שמא באמבטי עיברה... (חגיגה טו א)
אמר ליה רבא לרב נחמן והא תמר בביאה ראשונה איעברא, אמר ליה תמר באצבע מיעכה... מאי טעמא עבד הכי, כדי שלא תתעבר ויכחיש יפיה... כי אתא רבין א"ר יוחנן כל ששהתה אחר בעלה עשר שנים ונשאת שוב אינה יולדת, אמר רב נחמן לא שנו אלא שאין דעתה להנשא, אבל דעתה להנשא מתעברת... (יבמות לד א)
ותהר האשה ותלד בן... אמר רבי יהודה בר זבינא מקיש לידתה להורתה, מה הורתה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער, מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפיתקה של חוה. (סוטה יב א)
שלתיאל ששתלו א-ל שלא כדרך הנשתלין, גמירי שאין האשה מתעברת מעומד, והיא נתעברה מעומד. (סנהדרין לז ב)
...ומה בר בטני, כל הנשים של בית אביך כיון שמתעברות שוב אינן רואות פני המלך, ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בן מזורז ומלובן. (סנהדרין ע ב)
...דבר אחר הרי שבא על אשת חברו דין הוא שלא תתעבר, אלא עולם כמנהגו נוהג והולך, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין... (עבודה זרה נד ב)
והאמר מר כל שתשמישן ועבורן שוה יולדין ומגדלין זה מזה, וכל שאין תשמישן ועיבורן שוה אין יולדין ומגדלין זה מזה... (חולין קכז א)
כל שתשמישו ועיבורו שוים יולדים ומגדלים זה מזה... תנו רבנן תרנגולת לעשרים ואחד יום וכנגדו באילן לוז, כלב לחמישים יום, וכנגדו באילן תות, חזיר לששים יום כנגדו באילן תפוח. שועל וכל מיני שרצים ששה חדשים, וכנגדם באילן תבואה, בהמה דקה טהורה לחמשה חדשים וכנגדן באילן גפן, בהמה גסה טמאה לשנים עשר חודש, וכנגדה באילן דקל, טהורה לתשעה חדשים וכנגדה באילן זית, הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והפיל והקוף והקיפוף לשלש שנים וכנגדן באילן בנות שוח, אפעה לשבעים שנה, וכנגדו באילן חרוב. (בכורות ח א)
אמר רבי יוחנן אסור לאדם שישמש מטתו ביום. אמר רב המנונא מאי קרא, שנאמר יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר, לילה ניתן להריון ויום לא ניתן להריון... דריש רבי חנינא בר פפא אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו, רבונו של עולם טפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני, ואילו רשע או צדיק לא קאמר... (נדה טז ב)
...אמר רבי יוחנן מעשה ותלו את השליא בולד עד כ"ג ימים. אמר ליה רב יוסף עד כ"ד אמרת לן. אמר רב אחא בריה דרב עוירא אמר רבי יצחק מעשה ונשתהא הולד אחר חבירו ל"ג יום. אמר ליה רב יוסף ל"ד אמרת לן... אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רב מנחם איש כפר שערים ואמרי לה בית שערים מעשה ונשתהא ולד אחר חבירו ג' חדשים, והרי הם יושבים לפנינו בבית המדרש, ומאן נינהו יהודה וחזקיה בני רבי חייא. והא אמר מר אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת, אמר אביי טיפה אחת היתה ונתחלקה לשתים, אחד נגמרה צורתו בתחלת ז', ואחד בסוף ט'. (נדה כז א)
תנו רבנן שלשה חדשים הראשונים ולד דר במדור התחתון, אמצעיים ולד דר במדור האמצעי, אחרונים ולד דר במדור העליון, וכיון שהגיע זמנו לצאת מתהפך ויוצא, וזהו חבלי אשה, והיינו דתנן חבלי נקבה מרובים משל זכר... תנו רבנן שלשה חדשים הראשונים תשמיש קשה לאשה וגם קשה לולד, אמצעיים קשה לאשה ויפה לולד, אחרונים יפה לאשה ויפה לולד, שמתוך כך נמצא הולד מלובן ומזורז... בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם נותן חפץ בחמת צרורה ופיה למעלה, ספק משתמר ספק אין משתמר, ואילו הקב"ה צר העובר במעי אשה פתוחה ופיה למטה ומשתמר. דבר אחר אדם נותן חפציו לכף מאזנים כל זמן שמכביד יורד למטה, ואילו הקב"ה כל זמן שמכביד הולד עולה למעלה. דרש רבי יוסי הגלילי מאי דכתיב אודך ה' על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד, בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אדם נותן זרעונים בערוגה, כל אחת ואחת עולה במינו, ואילו הקב"ה צר העובר במעי אשה, וכולם עולין למין אחד... דריש רבי חנינא בר פפא מאי דכתיב ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנת, מלמד שלא נוצר אדם מכל הטפה אלא מן הברור שבה... אמר רבי יצחק אמר רבי אמי אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, איש מזריע תחילה יולדת נקבה, שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר... ויהיו בני אולם אנשים גבורי חיל דורכי קשת ומרבים בנים ובני בנים, וכי בידו של אדם להרבות בנים ובני בנים, אלא מתוך שמשהין עצמן בבטן כדי שיזריעו נשותיהן תחלה שיהו בניהם זכרים, מעלה עליהן הכתוב כאילו הם מרבים בנים ובני בנים. והיינו דאמר רב קטינא יכולני לעשות כל בני זכרים. אמר רבא הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה. ואמר רבי יצחק אמר רבי אמי אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה, שנאמר הן בעון חוללתי. ורבי יוחנן אמר סמוך לטבילה, שנאמר ובחטא יחמתני אמי... (נדה לא א, וראה שם עוד)
...והא אמר שמואל אין אשה מתעברת ויולדת אלא למאתים ושבעים ואחד יום או למאתים ושבעים ושנים יום או למאתים ושבעים ושלשה. הוא דאמר כחסידים הראשונים, דתניא חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן אלא ברביעי בשבת כדי שלא יבואו נשותיהם לידי חלול שבת. אמר מר זוטרא מאי טעמייהו דחסידים הראשונים, דכתיב ויתן ה' לה הריון, הריון בגימטריא מאתן שובעין וחד הוו... (שם לח א)
...שמע מינה שהאשה יולדת לחדשים מקוטעים, את שמע מינה שהן שתי יצירות, את שמע מינה שהאשה יולדת לחדשים מקוטעין, את שמע מינה שהאשה מעוברת וחוזרת ומתעברת, את שמע מינה שהאשה אינה מתעברת משני בני אדם כאחת, ופליגא על רבנן דאגדתא... אמר רב מתניה ולא פליגין עד שלא נסרח הזרע האשה מעוברת משני בני אדם כאחת, משנסרח הזרע אין האשה מעוברת משני בני אדם כאחת... (יבמות כד א)
עד כמה הכרת העובר, סומכוס אומר משום רבי מאיר עד שלשה חדשים, אף על פי שאין ראייה לדבר זכר לדבר, שנאמר ויהי כמשלש חדשים. אמר רבי יודן אפילו מעוברת רוח, הרינו חלנו כמו ילדנו רוח תהרו חשש תלדו קש. רבי זעירא רב בא בר זוטרא אמר ר' חנינה בשם רבי חייה רבה אפילו רובו של ראשון ורובו של אחרון והאמצעי שלם, ר' אסי אמר תשעים יום שלימין... שנייה היא לידתו, הכרת העובר לחדשים שלימין ולידתו לחדשים מקוטעין... ר' ברכיה בשם שמואל לעולם אין האשה יולדת או למאתים ושבעים ואחד או למאתים ושבעים ושנים או למאתים ושבעים ושלשה או למאתים ושבעים וארבעה... (יבמות כז א וב, וראה שם עוד)
דכתיב כל אלה מבני עובד אדום המה ובניהם ואחיהם איש חיל בכח לעבודה ששים וגו', דהוות כל חדא מינהן ילדה תרי בכל ירחא, הא כיצד, טמאה שבעה וטהרה ז' וילדת (שבשבעה ימים הרתה וילדה), טמאה ז' וטהרה ז' וילדת... שית עשר לכל ירח לתלתא ירחין הא ארבעין ותמנייה... (שם כח ב)
הרבה ארבה עצבונך והרונך, רבי אבא בר כהנא בשם רבי שמואל אומר, כל שהוא הרבה ארבה כל שהוא מאתים וי"ב יום חי, רבי הונא אמר נוצר לט' ונולד לז' אינו חי, לח' אינו חי, נוצר לז' ונולד לח' חי קל וחומר לט'... (בראשית פרשה כ יג)
עצבונך זה צער העבור, והרונך זה צער העדוי... (שם שם טו)
...רבי לוי בר חייתא אמר מביאה ראשונה נתעברה (הגר), אמר ר' אלעזר לעולם אין האשה מתעברת מביאה ראשונה, והכתיב ותהרין שתי בנות לוט מאביהן, אמר רבי תנחומא שלטו בעצמן והוציאו ערותן ונתעברו כמביאה שניה... והיתה הגר אומרת להם שרי גברתי אין סתרה כגלויה, נראית צדקת ואינה צדקת, אילו היתה צדקת ראו כמה שנים שלא נתעברה, ואני בלילה אחת נתעברתי. (שם פרשה מה ה)
רב הונא בר פפא אמר מתחילת עיבורו של מואב לא היה לשם זנות אלא לשם שמים... ר' סימון אמר מתחילת עיבורו של מואב לא היה לשם שמים אלא לשם זנות... (שם פרשה נא יג)
איוב מקלל יום לידתו וליל עיבורו, הה"ד (איוב ג') יאבד יום אולד בו והלילה אמר וגו'... ירמיה מקלל יום לידתו ויום עיבורו, שנאמר (ירמיה כ') ארור היום אשר יולדתי בו זה יום הלידה, יום אשר ילדתני אמי זה יום העיבור... (שם פרשה סד ה)
...וגם הנה הרה לזנונים, אלא מלמד שהיתה מטפחת על כריסה ואומרת מלכים אני מעוברת, גואלים אני מעוברת. (שם פרשה פה יא)
דרש ר"ע בזכות נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים... וכיון שמתעברות באות לבתיהן, וכיון שהגיע זמן מולידיהם הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח... (שמות פרשה א טז)
...וכן בשעה שתבע משה צרכיהן של ישראל אמר לו הקב"ה הגידה לי שאהבה נפשי וגו' (שיר א'), כמה חיות בהן, כמה מעוברות בהן, כמה מניקות התקנת לתינוקות, כמה ריכוכין התקנת למעוברות... (שם פרשה ב ה)
ג' בריות קדמו את העולם המים והרוח והאש, המים הרו וילדו אפלה, האש הרה וילדה אור, הרוח הרה וילדה חכמה... (שם פרשה טו כב)
...והעמיד הקב"ה גואל זה אהרן על שם ההריון... (שם פרשה כו א)
...ולא תאמר בזמן שהיא מתעברת מן הנואף אותה שעה דומה צורת הולד לצורת הנואף, אלא אפילו היא מעוברת מבעלה ובא עליה הנואף, הקב"ה מהפך צורת הולד לצורת הנואף, וכה"א (דברים ל"ב) צור ילדך תשי... (במדבר פרשה ט א)
וירא מלאך ה' אל האשה, מכאן את למד שאשתו של מנוח צדקת היתה שזכתה לדבר עמה מלאך ולשום שלום בינה לבין בעלה, ולהודיעה שהיא עקרה והיא מונעת ההריון ולא בעלה... (שם פרשה י טו)
ר' חוניי בשם רבי מאיר מפני מה נתעקרו אמהות כדי שיהנו בעליהן בנויין, שבזמן שהאשה מקבלת הריון היא מתעברת ומתועבת... המד"א בעצב תלדי בנים. (שיר השירים פרשה ב לב)
מהו גן נעול, אמר הקב"ה גנתי נעולה והיא מתגניא, א"ר פנחס באותה שעה קרא הקב"ה למלאך הממונה על ההריון ואמר צא וצור אותם בכל קטורים של אבותן, עקר אבותיהן למי היו דומין לגדולי המשפחות... (שם פרשה ד כד)
כאשר אינך יודע, ז' דברים מכוסים מבני אדם ואלו הם... ומה בעיבורה של אשה... (קהלת פרשה יא ט)
ילמדנו רבינו, אם היתה אשתו מעוברת מהו שיתפלל ויהי רצון שתלד אשתי זכר, שנו רבותינו היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא. רבי הונא בשם רבי יוסי אומר אף על פי ששנינו היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא, אינו כן, אלא אפילו עד שעה שתשב על המשבר יתפלל שתלד זכר, לפי שאין קשה לפני הקב"ה לעשות את הנקבות זכרים ואת הזכרים נקבות... (ויצא ח)
...מה ילוד אשה מתחיל בטבורו ומותח לכאן ולכאן לארבעה צדדים, כך התחיל הקב"ה לברא את עולמו... ומה שאמר עושה גדולות עד אין חקר, אלו גדולות שעושה הקב"ה ביצירת הולד. אלא בשעה שבא אדם לשמש עם אשתו רומז הקב"ה למלאך הממונה על ההריון ושמו לילה, והקב"ה אומר לו, דע שזו הלילה נוצר אדם מזרע פלוני, דע לך והשמר בזו הטיפה וטול אותה בכפך וזרע אותה בגורן לשס"ה חלקים, והוא עושה לו כן. מיד נוטל בידו ומביא לפני מי שאמר והיה העולם, ואומר לפניו עשיתי ככל אשר ציויתני, וטיפה זו מה תהא עליה, מיד הקב"ה גוזר על הטיפה מה יהא סופה, אם זכר אם נקבה, אם חלש אם גבור, אם עני אם עשיר, אם קצר או ארוך, אם מכוער או נאה, אם עבה או דק, אם בזוי או גס, וכן גוזר על כל קורותיו, אבל אם צדיק או רשע לא, אלא הדבר ההוא נותנו בידו של אדם בלבד. שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו'. מיד רומז הקב"ה למלאך הממונה על הרוחות, ואומר לו הבא לי רוח פלוני שהיא בגן עדן ששמו פלוני, ותארו כך וכך... וכשהיא באה מיד כורעת ומשתחוה לפני המלך מלכי המלכים הקב"ה, אותה שעה אומר הקב"ה לרוח תכנסי בטיפה זו שביד פלוני, פתח הרוח ואומר לפניו רבונו של עולם די לי העולם שהייתי דר מיום שבראתני למה רצונך להכניסני בטיפה זו סרוחה שאני קדושה וטהורה, ואני גזורה מגזרת כבודך, מיד אומר הקב"ה לנשמה עולם שאני מכניסך בו יפה יהא לך ממה שהיית דר בו, ומשעה שיצרתיך לא יצרתיך אלא לטיפה זו, מיד מכניסו הקב"ה לשם בעל כרחו, ואחר חוזר המלאך ומכניס הרוח לתוך מעי אמו, ומזמינין לו שני מלאכים ושומרין אותו שלא יצא משם ושלא יפול, ומכניסין אותו שם נר דלוק על ראשו, זה שאמר הכתוב מי יתנני כירחי קדם כימי א-לוה בהלו נרו עלי ראשי וגו' (איוב כ"ט). ומביט ורואה מסוף העולם ועד סופו, ונטלו המלאך ומוליכו לגן עדן ומראה לו הצדיקים יושבין בכבוד ועטרותיהם בראשיהם... לערב מוליכו לגיהנם ומראה לו שם את הרשעים... ואתה דע לך שסופך לצאת לעולם, והוי צדיק ואל תהי רשע, ותזכה לעולם הבא... ולכך על הכל מזהירו הקב"ה ומטייל עמו המלאך מן הבקר ועד הערב, ומראה לו מקום שהוא עתיד למות בו ובמקום שהוא עתיד להקבר בו. ואחר כך מוליכו ומטיילו על כל העולם, ומראה לו את הצדיקים ואת הרשעים, ומראה לו הכל, ובערב חוזר לתוך מעי אמו, והקב"ה עושה לו שם בריח ודלתים, שנאמר (איוב ל"ח) ויסך בדלתים ים... והולד הוא דר במעי אמו תשע חדשים, ג' חדשים הראשונים הולד הוא דר במדור התחתון, והג' חדשים השניים דר במדור האמצעי, והאחרונים דר במדור העליון, וכשמגיע זמנו לצאת לאויר העולם הוא מתגולל ויורד ברגע אחת מן העליון לאמצעי, ומן האמצעי לאחרון, ומכל מה שאמו אוכלת ושותה בראשונה הוא אוכל ושותה, ואינו מוציא רעי, לפיכך נאמר עושה גדולות עד אין חקר. לסוף מגיע זמנו לצאת לאויר העולם, מיד בא אותו המלאך ואומר לו באותה שעה מגיע זמנך לצאת לאויר העולם, והוא אומר לו למה אתה רוצה להוציאני לאויר העולם... ואינו רוצה לצאת משם עד שמכהו ומכבה לו את הנר שהוא דלוק על ראשו ומוציאו לאויר העולם בעל כרחו, מיד שוכח התינוק כל מה שראה ביציאתו וכל מה שהוא יודע, ולמה התינוק בוכה בשעת יציאתו, על מה שאבד מקום הנחה והרוחה, ועל העולם שיצא ממנו... (פקודי ג, וראה שם עוד)
דבר אחר אשה כי תזריע, אם קדמה האשה יולדת זכר, קדם האיש ילדה נקבה, אמר רבי אבין הלוי רמז לך הכתוב ואם נקבה תלד... אמר רבי איבו מעשה נסים עשה הקב"ה לתינוק הזה, אדם שהוא נתון בחמין יום אחד אין נפשו מפרכסת, אבל התינוק הזה נתון במעי אמו ט' חדשים, והקב"ה משמרו... (תזריע ג)
...עצבונך, בשעה שאשה מתעברת פניה מכוערות ומוריקות כל שלשה חדשים הראשונים... (א ח)
...בחמישי מתענין (אנשי מעמד) על עוברות ומניקות שלא יפילו את בניהן... (יז ה)
מלאתך - ועוד כי ההריון אינו ביד אדם רק ביד ה' לבד... (שמות כב כח)
אורח כנשים - הוא הזמן להריון, כי אחרי הפסק האורח מחמת זקנה לא תהרינה. (בראשית יח יא)
והרונך - כי ההריון כבד על האשה, ואדני אבי ז"ל פירש עצבונך כובד ההריון, והרונך אריכות ימי ההריון. (בראשית ג טז)
אורח כנשים - ...ובימי הזקנה מפני היובש יפסוק הדם ואי אפשר שתתעבר כי העובר נהיה מדם הווסת, ואם אין דם אין וולד. וארז"ל כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין... (שם יח יא)
כי הימים שהאשה הרה תתפלל תמיד שיהיה הוולד ירא שמים וחכם לב ומצליח בתורה ובמצוות, ותפתח ידה תמיד לעניים ותתפלל התפלה הזאת... (אגרת התשובה פב)
הרה אנכי, אולי אחר המשגל נשאר רחמה יבש, שזה מורה על הריון. (שמואל ב יא ה)
ויתרוצצו - הנה הרעשת הבטן תורה על רשעות העובר, ועל זה אמרה למה זה אנכי... (בראשית כה כב)
בעצב - כאב רוחני כאשר עלינו לוותר על דבר מה... כל חיי האשה הם חיי וויתור למען אחרים, בעיקר בהריון - אושר האשה, ההולדה, נקנה גם כן על ידי וויתורים גדולים. (בראשית ג טז)