(ראה גם: נצב)
להתיצב - לריב, שאין להתיצב אלא לדין. (איוב א ו)
נצבים עליו - מסתכלים או שאינם מתקרבים. (בראשית יח ב)
ונצבת לי - לשון עכבה. (שמות לג כא)
נצבים עליו - פונים אליו כממתינים להתפנותו מהמראה הנכבדת. (בראשית יח ב)
יתיצב - יתגבר להיות נצב קומה. (יהושע א ה)
ונצבת - כינוי להשגה האמיתית, כי עד ההשגה מתנועעת נפשו אליה. (שמות לג כא)
לא יתיצב איש - לתפוס שררה או לדבר נגדך. התיצב בפני הוא להשתוות, התיצב לפני הוא לתפוס שררה. (יהושע א ה)
ויתיצב - נאמר על חול הרוח במקומו, והתיצב נאמר על דבר הצריך להתחזק כדי להתקיים במקום, וחומר האדם מפריע לחול הרוח. (שמואל א ג י)