התיצב

(ראה גם: נצב)

רש"י:

להתיצב - לריב, שאין להתיצב אלא לדין. (איוב א ו)

רמב"ן:

נצבים עליו - מסתכלים או שאינם מתקרבים. (בראשית יח ב)

חזקוני:

ונצבת לי - לשון עכבה. (שמות לג כא)

ספורנו:

נצבים עליו - פונים אליו כממתינים להתפנותו מהמראה הנכבדת. (בראשית יח ב)

מצודת דוד:

יתיצב - יתגבר להיות נצב קומה. (יהושע א ה)

הכתב והקבלה:

ונצבת - כינוי להשגה האמיתית, כי עד ההשגה מתנועעת נפשו אליה. (שמות לג כא)

מלבי"ם:

לא יתיצב איש - לתפוס שררה או לדבר נגדך. התיצב בפני הוא להשתוות, התיצב לפני הוא לתפוס שררה. (יהושע א ה)

ויתיצב - נאמר על חול הרוח במקומו, והתיצב נאמר על דבר הצריך להתחזק כדי להתקיים במקום, וחומר האדם מפריע לחול הרוח. (שמואל א ג י)