וידוי

(ראה גם: כפרה, קרבן-הקרבה-חטאת, תשובה)

 

והיה כי יאשם לאחת מאלה, והתודה אשר חטא עליה. (ויקרא ה ה)

והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו. (שם טז ו)

וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי והתודה עליו את כל עוונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם, ונתן אותם על ראש השעיר ושלח ביד איש עתי המדברה. (שם שם כא)

והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישיתו יוסף עליו, ונתן לאשר אשם לו. (במדבר ה ז)

ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה', וישפוט שמואל את בני ישראל במצפה. (שמואל א ז ו)

והשיבו את לבם בארץ אשר נשבו שם ושבו והתחננו אליך בארץ שוביהם לאמר חטאנו והעוינו רשענו... (מלכים א ח מז)

מכסה פשעיו לא יצליח, ומודה ועוזב ירוחם. (משלי כח יג)

ואתפללה לה' אלקי ואתודה ואומרה אנא א-דוני הא-ל הגדול והנורא שומר הברית והחסד לאהביו ולשומרי מצותיו. חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו וסור ממצותיך וממשפטיך. ולא שמענו אל עבדיך הנביאים אשר דברו בשמך אל מלכינו שרינו ואבותינו ואל כל עם הארץ. לך א-דני הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה לאיש יהודה וליושבי ירושלים ולכל ישראל הקרובים והרחוקים בכל הארצות אשר הדחתם שם במעלם אשר מעלו בך... (דניאל ט ד, וראה שם עוד)

ואמרה אלקי בושתי ונכלמתי להרים אלקי פני אליך כי עונותינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים. מימי אבותינו אנחנו באשמה גדולה עד היום הזה ובעונותינו נתנו אנחנו מלכינו כהנינו ביד מלכי הארצות בחרב בשבי ובבזה ובבושת פנים כהיום הזה. ועתה כמעט רגע היתה תחנה מאת ה' אלקינו להשאיר לנו פליטה ולתת לנו יתד במקום קדשו להאיר עינינו אלקינו ולתתנו מחיה מעט בעבדותנו... ועתה מה נאמר אלקינו אחרי זאת, כי עזבנו מצותיך... ואחרי כל הבא עלינו במעשינו הרעים ובאשמתנו הגדולה כי אתה אלקינו חשבת למטה מעונינו ונתתה לנו לפליטה כזאת... ה' אלקי ישראל צדיק אתה כי נשארנו פליטה כהיום הזה, הננו לפניך באשמתינו כי אין לעמוד לפניך על זאת. (עזרא ט ו והאלה)

זהר:

כעין זה מי שמספר ומפרט חטאיו מכל מה שעשה ואם תאמר למה צריך זה, הוא משום שהמקטרג עומד תמיד לפני הקב"ה כדי לספר ולתבע על עבירות של בני אדם, כיון שאדם מקדים עצמו ומפרט חטאיו, אינו משאיר פתחון פה למקטרג ההוא, ואינו יכול לתבע עליהם דין... (בא קפג)

ביום הזה (יום כפורים) אין אדם צריך לגלות חטאיו לפני אחר, משום שהרבה (מקטרגים) הם הלוקחים מלה זו שגילה ומעלים אותה למעלה ומעידים על מלה ההיא... כל שכן שהוא מחוצף כלפי כל (לגלות חטאיו), והוא חילול השם... (תצוה קכא)

ואם התודה על כל עוונותיו בתפלה ההיא שקשר קשרים של היחוד, ונתברכו עליונים ותחתונים ומחלקו ההוא של הסטרא אחרא הוא, שכל אלו העוונות וחטאים שהתודה עליהם הוא לוקח אותם לחלקו, וזה סוד שעיר, שכתוב והתודה עליו וגו' ונשא השעיר עליו... ואם אדם ההוא חזר לסורו אוי לו שכל העוונות לוקח בחזרה בעל כרחו של צד הזה... (פקודי תתל)

וזה סוד גם כן של הקרבן שצריכים להתוודות על קרבן ההוא כל עונותיו וחטאיו לתת חלק למי שצריך, כל הקרבן ההוא לצד הקדושה, ולסטרא זה הוא חלק ההוא של העונות, שניתנו בהוידוי על בשר ההוא של הקרבן, כמו שכתוב אם רעב שונאך האכילהו לחם, וסימנך יבא המלך והמן אל המשתה. (שם תתלא)

משום זה, כיון שהאדם הוא עד, בשעה שיושב לפני המלך, או ראה אלו העונות שעשה, או ידע בבירורו של הדבר שעבר על מצות אדונו, אם לא יגיד, אם לא יתודה עליהם לפני אדונו כשיצא מן העולם, אז ונשא עונו, ואז איך יפתחו לו פתח ואיך יקום לפני אדונו, ועל כן כתוב ונפש כי תחטא וגו'. (ויקרא ריג)

רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים בדרך, בעוד שהיו הולכים אמר רבי יוסי לרבי חייא נעסוק בדברי תורה, בדברי עתיק יומין. פתח רבי חייא ואמר, חטאתי אודיעך וגו', מכאן למדתי שאדם המכסה חטאיו ואין מודה עליהם לפני מלך הקדוש לבקש עליהם רחמים, לא נותנים לו לפתוח פתח תשובה, משום שהוא מכסה ממנו, ואם הוא מפרש אותם לפני הקב"ה, הקב"ה מרחם עליו, ומתגברים הרחמים על הדין.

וכל שכן אם הוא בוכה, כי את כל הפתחים הסתומים הוא פותח ומתקבלת תפלתו, ועל כן וידוי חטאיו הוא כבוד המלך, להעביר הרחמים על הדין, ועל כן כתוב, זובח תודה יכבדנני, מהו יכבדנני, הוא כי שני כבודי הם, אחד למעלה ואחד למטה, (דהיינו אחד בעולם הזה ואחד בעולם הבא).

מקרא זה קשה כולו, כי מרבה מילים, שהרי באודה עלי פשעי די, ומהו שאומר חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי, ואחר כך אומר אודה עלי פשעי לה', ועוד שאומר אודה עלי פשעי לה', לכך היה צריך לומר, (כמו שאומר מקודם לכן חטאתי אודיעך ואינו אומר לה').

אלא דוד, כל דבריו ברוח הקדש אמרם, ולמלכות שמים אמר, משום שהיא שליח, (כלומר מתווכח) ממטה למעלה, (שהיא הפתח לספירות עליונות והאדם צריך לכנוס בה תחילה), וממעלה למטה (שהשפע מספירות העליונות היא מקבלת אותו ומשפעת למטה), ומי שצריך למלך מודיע לה תחילה ועל כן חטאתי אודיעך, (זה אמר) למלכות שמים, ועוני לא כסיתי מצדיקו של עולם, (שהוא יסוד דז"א), אמרתי אודה עלי פשעי לה', זה מלך הקדוש, (שהוא ז"א), שכל השלום שלו, והשלום שצריך האדם להביא לפניו הוא בהודאה, (דהיינו שיתודה על חטאיו), כי שלמים כך מתרבים בהודאה, שכתוב על זבח תודת שלמיו. ואתה נשאת עון חטאתי סלה, זהו למעלה למעלה, (באו"א עלאין, שהם) המקום שעתיקא קדישא (שהוא הכתר שורה בו, ועל כן מקרא זה אחוז בכל, (דהיינו במלכות וביסוד ובת"ת ובאו"א עלאין שבהם שורה הכתר). (שם שלח)

ויכוין במחשבו להוציא (מפיו) וידוי, וקבלת מיתה עליו בלב אחד, (דהיינו שייחד המלכות הנקראת לב בסוד היחוד של הויה אחד), שהוא שם המפורש כעין זה, יוד הא ואו הא, (דהיינו הויה במילוי אלפים שה"ס ז"א), שבו הכהנים כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כבוד הוא בחשבון ל"ב, (שהיא המלכות הנקראת לב), ובו היה מתכוין לגמור את השם, (דהיינו לגמור היחוד של מלכות עם הויה)...

ומשום זה העמידו רבנן שוב יום אחד לפני מיתתך, כי בכל יום ויום צריך האדם לחזור בתשובה ולמסור רוחו אליו שיצא באחד, ז"ש בידך אפקיד רוחי... (צו קלט)

מצוה זו היא מצות תשובה, וזה הוא בינה, ובעונותינו כשחרב בית המקדש לא נשאר לנו אלא ודוי דברים בלבד, שזה הוא מלכות, (שנקראת ודוי דברים, ומה היא בינה, היא אותיות בן י"ה, ובן הזה הוא ו' ודאי, שרומז על ז"א הנקרא בן, הדבוק בה, ומקבל ממנה מוחין די"ה), וכל מי שחוזר בתשובה הוא כאלו השיב אות ה' (שהיא המלכות), אל אות ו' שהוא ז"א) שהוא בן י"ה ונשלם בו הויה, (כי בן ה"ס ו' ועם י-ה הוא יה"ו, ועם המלכות שהוא ה' שחזרה אליו נשלם כל השם). וזו היא תשובה ודאי, (שהיא אותיות) תשוב ה' אל הו'.

כי אות ה' ודאי היא, ודוי דברים, וסוד הדבר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו וגו' ונשלמה פרים שפתינו, כי ודאי כשאדם חוטא גורם שתתרחק הה' מאת הו', כי בן י"ה שהוא ו' שזה (כולל) יה"ו נסתלק מן אות ה', ומשום זה נחרב בית המקדש ונתרחקו ישראל משם, וגלו בין העמים, ומשום זה, כל מי שעושה תשובה גורם להשיב את הה' לאות הו', והגאולה תלויה בזה, ומשום זה הכל תלוי בתשובה, שכך אמרו הראשונים, כל הקצים כלו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, שהיא שלמות שמו, (כי ה"ס ה' המשלמת ליה"ו כנ"ל בסמוך)... (נשא כח, ועיין עוד ערך תשובה)

ואל תאמר שהקב"ה אינו מקבלו עד שיפרט כל חטאיו מיום שבא לעולם, או גם אלו שנסתרו ממנו ואינו יכול להזכר בהם, (אינו כן), אלא שאינו צריך לפרש רק אלו (החטאים) שזוכר אותם, ואם משים רצונו בהם להתחרט עליהם (בעת הוידוי), כי (החטאים) האחרים נמשכים אחריהם (והוא על דרך) שלמדנו, אין בודקים (בביעור חמץ) לא חורי הבית העליונים שלמעלה, ולא (חורי הבית) התחתונים שלמטה, אלא כיון שבדק לפי מראית עיניו לפי מה שיכול לראות, הכל נמשך אחר זה ומתבטל עמו.

וכך למדנו בנגעים, כ"ד ראשי אברים הם שאינם מטמאים משום מחיה, שהכהן לא היה מטריח עצמו עליהם לראותם, והיינו שכתוב, לכל מראה עיני הכהן, שהוא מקום שהכהן יכול לראות הנגע (בבת אחת), בהסתכלות אחת, ואינו צריך לכפוף עצמו ולהרים עיניו לכאן ולכאן, אף כאן אינו צריך לפרש חטאיו מיום שהוא בעולם שהם (כמו) חורי הבית התחתונים, (שאינו צריך לבדקם), ולא אלו החטאים ששכחם שאינו יכול להזכר בהם שהם (כמו) חורי הבית העליונים למעלה, אלא לכל מראה עיני הכהן, (מה שיכול לראות בהסתכלות אחת), וכולם נמשכים אחריהם. ועל זה השים דוד את עצמו מתוך החסידים, (שהיה מתודה על חטאיו ונתדבק בימין כמבואר... (בלק קצד)

ועל כן צריך לפרש החטאים של כל אבר ואבר וכל מה שעשה בפרט, זה שאמר חטאתי אודיעך וגו', ואחר כך ואתה נשאת עון חטאתי סלה... אם תאמר הוא ביחיד, אבל בצבור אינם צריכים לפרט, הרי כתוב מקרא זה (חטאנו כי עזבנו את ה'), ואם תאמר זהו בצבור אבל השליח שלהם אינו צריך לפרט, הרי כתוב וישב משה אל ה' וגו', מהו הטעם, משום שכל מי שמפרש חטאיו הבית דין של מעלה נבדלים ממנו (ואינם מחייבים אותו), משום שאדם קרוב אצל עצמו (וקרוב פסול לעדות), ועל כן אינו נידון על פי עצמו.

ועוד כי אינו עוזב את המקטרג שילמד עליו חוב ומום, משום שהאדם הקדים ואמר, ואינו נותן מקום לאחר לומר, אז הקב"ה מוחל לו, זה שאמר ומודה ועוזב ירוחם. (פנחס שנו)

ספרא:

וכפר בעדו ובעד ביתו, זה וידוי דברים, יכול כפרה בדמים, הריני דן, נאמר כפרה בפר ונאמר כפרה בשעיר, מה כפרה האמורה בשעיר וידוי דברים חוץ מדמים, אף כפרה אמורה בפר וידוי דברים חוץ מדמים. (אחרי פרשה ב ב)

כיצד היה מתודה, אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי, אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי, ככתוב בתורת משה עבדך לאמר, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, ואומר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים עונות אלו הזדונות... מאחר שהוא מתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות? אלא כך היה מתודה, אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך...

וכך מצינו דרך כל המתודים מתודים, דוד אמר חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו, שלמה בנו אמר חטאנו והעוינו והרשענו... ומהו אומר ואת כל פשעיהם לכל חטאותם, אלא כיון שהיה מתודה על הזדונות ועל המרדים כאילו הם שגגות לפניו. (שם ד וה)

והתודו את עונם ואת עון אבותם לצד התשובה הם הדברים, שמיד שהם מתודים על עונותיהם מיד אני חוזר ומרחם עליהם... (בחוקתי פרק ח ג)

תלמוד בבלי:

רבא בתר צלותיה אמר הכי... יהי רצון מלפניך ה' אלקי שלא אחטא עוד, ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים אבל לא על ידי יסורין וחלאים רעים, והיינו וידוי דרב המנונא זוטי ביומא דכפורי. (ברכות יז א)

ואמר רב כהנא חציף עלי מאן דמפרש חטאיה, שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. (שם לד ב)

תנו רבנן מי שחלה ונוטה למות אומרים לו התודה, שכן כל המומתים מתודים... (שבת לב א)

תנו רבנן כיצד מתודה, עויתי פשעתי חטאתי... (יומא לו ב, כבספרא לעיל)

אמר רבי יצחק במערבא אמרי משמיה דרבה בר מרי בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מקניט את חברו בדברים, ספק מתפייס הימנו ספק אין מתפייס הימנו, ואם תאמר מתפייס הימנו, ספק מתפייס בדברים ספק אין מתפייס בדברים, אבל הקב"ה אדם עובר עבירה בסתר מתפייס ממנו בדברים, שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה', ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה, שנאמר וקח טוב, ולא עוד אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב פרים, שנאמר ונשלמה פרים שפתינו, שמא תאמר פרי חובה, תלמוד לומר ארפא משובתם אוהבם נדבה.

תנו רבנן עבירות שהתודה עליהן ביום הכפורים זה לא יתודה עליהן יום הכפורים אחר, ואם שנה בהן צריך להתודות יום הכפורים אחר, ואם לא שנה בהן וחזר והתודה עליהן עליו הכתוב אומר ככלב שב על קיאו כסיל שונה באיולתו. רבי אליעזר בן יעקב אומר כל שכן שהוא משובח, שנאמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד, אלא מה אני מקיים ככלב שב על קיאו וגו', כדרב הונא, דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו... (שם פו ב)

תנו רבנן מצות וידוי ערב יום הכפורים עם חשיכה, אבל אמרו חכמים יתודה קודם שיאכל וישתה שמא תטרף דעתו בסעודה ואף על פי שהתודה קודם שאכל ושתה מתודה לאחר שיאכל ושישתה, שמא אירע דבר קלקלה בסעודה, ואף על פי שהתודה ערבית יתודה שחרית, שחרית יתודה במוסף, במנחה יתודה בנעילה, והיכן אומרו, יחיד אחר תפלתו, ושליח צבור אומרו באמצע.

מאי אומר, אמר רב אתה יודע רזי עולם ושמואל אמר ממעמקי הלב, ולוי אמר ובתורתך כתוב לאמר. רבי יוחנן אמר רבון העולמים, רבי יהודה אמר כי עונותינו רבו מלמנות, רב המנונא אמר אלקי עד שלא נוצרתי כאילו לא נוצרתי, עפר אני בחיי... והיינו וידויא דרבא כולה שתא ודרב המנונא זוטא ביומא דכפורי. אמר מר זוטרא לא אמרן אלא דלא אמר אבל אנחנו חטאנו, אבל אמר אנחנו חטאנו תו לא צריך... (שם פז ב)

כל היום כשר... ולוידוי הפרים, ולוידוי מעשר, ולוידוי יום הכפורים... לוידוי פרים דיליף כפרה כפרה מיום הכפורים, דתניא גבי יום הכפורים וכפר בעדו ובעד ביתו, בכפרת דברים הכתוב מדבר, וכפרה ביממא הוא דכתיב, ביום הזה יכפר עליכם... (מגילה כ ב)

אמר רב אמר רב בר אהבה אדם שיש בידו עבירה ומתודה ואינו חוזר בה למה הוא דומה, לאדם שתופס שרץ בידו, שאפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה, זרקו מידו, כיון שטבל בארבעים סאה עלתה לו טבילה, שנאמר ומודה ועוזב ירוחם... (תענית טז א)

והא תניא אף הוא ביטל את הוידוי... תרתי תיקן, ביטל וידוי דחבירים, וגזר על דמאי של עמי הארץ. (שם מח א)

...כגון אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם, יהודה הודה ולא בוש, מה היה סופו, נחל חיי עולם הבא. ראובן הודה ולא בוש, מה היה סופו, נחל חיי עולם הבא, ומה שכרן, מה שכרן - כדקא אמרינן, אלא מה שכרן בעולם הזה, להם לבדם ניתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם. בשלמא יהודה אשכחן דאודי, דכתיב ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, אלא ראובן מנלן דאודי, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן מאי דכתיב יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה... אמר לפניו רבונו של עולם, מי גרם לראובן שיודה, יהודה... בשלמא יהודה דאודי כי היכי דלא תשרף תמר, אלא ראובן למה ליה דאודי, והאמר רב ששת חציף עלי בר ישראל דמפריט חטאיה, כי היכי דלא ליחשדי אחוהי. (סוטה ז ב)

אמר ר' יהושע בן לוי כל הזובח את יצרו ומתודה עליו מעלה עליו הכתוב כאילו כיבדו להקב"ה בשני עולמים העולם הזה והעולם הבא, דכתיב זובח תודה יכבדנני...

היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות אומרים לו התודה, שכן דרך כל המומתין מתודין, שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא, שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע בני שים נא כבוד לאלקי ישראל ותן לו תודה. ויען עכן את יהושע... ומנין שכיפר לו וידוי, שנאמר ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה, ביום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא. ואם אינו יודע להתודות אומרים לו, אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותי... (סנהדרין מג ב)

תנו רבנן מנין שכיפר לו וידויו... היום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא, וכתיב ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כולם חמשה, מאי כולם חמשה, כולן חמשה הן לעולם הבא. כתיב זמרי וכתיב עכן, חד אמר עכן שמו ולמה נקרא שמו זמרי שעשה מעשה זמרי... (שם מד ב, וראה שם עוד)

תא שמע והתודה, מודה בדברים חייב, אין מודה בדברים פטור... (כריתות יב א)

תלמוד ירושלמי:

במנחה ביום טוב האחרון היו מתודים, כיצד היה הוידוי, בערתי הקדש מן הבית זה מעשר שני ונטע רבעי... ככל מצותך אשר ציויתני, הא אם הקדים מעשר שני לראשון אינו יכול להתודות... מיכן אמרו ישראל וממזרים מתוודין אבל לא גרים ולא עבדים משוחררים שאין להם חלק בארץ. רבי מאיר אומר אף לא כהנים ולוים שלא נטלו חלק בארץ, רבי יוסי אומר יש להם ערי מגרש. יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר... (מעשר שני לב א, וראה שם עוד)

תני בר קפרא עוו פשעו חטאו, שלא להזכיר גניין של ישראל, יעמד חי מלמד שהוא עתיד למות, עד מתי הוא חי, עד וכלה מכפר את הקודש דברי רבי יהודה, רבי שמעון אומר עד שעת הוידוי, על דעתיה דרבי יהודה הוידוי מעכב, על דעתיה דרבי שמעון אין הוידוי מעכב... שלחו בלא וידוי, על דעתיה דרבי יהודה צריך להביא שעיר אחר... אף בפר כן, שחטו בלא וידוי על דעתיה דרבי יהודה צריך להביא פר אחר... (יומא לג א)

תני עבירות שנתודה עליהן ביום כפור שעבר אין צריך להתודות עליהן יום הכפור הבא... מה מקיים רבי אליעזר טעמא דרבנן ככלב שב על קיאו כסיל שונה באיולתו, בשונה באותה עבירה, מה מקיימין רבנן טעמא דרבי ליעזר וחטאתי נגדי תמיד, שלא יהו בעיניו כאילו לא עשאן, אלא שעשאן ונמחל לו. (שם מב ב)

כאילן פלוגוותא, דתני יום הכפורים צריך לפרט את מעשיו דברי רבי יהודה בן בתירא, רבי עקיבא אומר אינו צריך לפרט החטא... (נדרים יח ב)

רבי תנחומא בשם ריש לקיש בשעה שאמר לו הקב"ה למשה והתודה עליו וגו' התחיל ואמר מזמור לתודה, על שם והתודה עליו. (שבועות ו ב)

מדרש רבה:

ויביאו את המשכן, הדא הוא דכתיב (תהלים ל"א) תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק, כיצד, אדם מתודה ביום הכפורים אם בא יום הכפורים אחר והזכיר עונותיו, אומר לו הקב"ה תאלמנה שפתי שקר... (שמות פרשה נב ב)

יעזוב רשע דרכו, אמר רבי ביבי בר אביי כיצד אדם צריך להתוודות ערב יום הכפורים, צריך לומר מודה אני כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע הייתי עומד, וכל מה שעשיתי, עוד לא אעשה כמוהו, יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתמחול לי על כל עונותי, ותסלח לי על כל פשעי ותכפר לי על כל חטאתי, הדא הוא דכתיב יעזב רשע דרכו... (ויקרא פרשה ג ב)

...ואשמה הנפש ההיא והתודו, למה נאמר, לפי שהוא אומר והתודה אשר חטא עליה, אין לי אלא חטאת שטעונה וידוי, אשם מנין, תלמוד לומר ואשמה הנפש ההיא והתודו. רבי נתן אומר בנה אב לכל המתים שטעונין וידוי, ואין במשמע אלא וידוי בארץ מנין אף בגלות, אמרת והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו'. (במדבר פרשה ח ה)

שוחר טוב:

טוב להודות לה', אדם הראשון אמרו כדי שילמדו כל הדורות שכל מי שמודה על פשעים ועוזב ניצול מדינה של גיהנם... (מזמור צב)

ילקוט שמעוני:

והיה כי יאשם... מנין שטעון וידוי, תלמוד לומר והתודה, מנין שטעון וידוי על החי, נאמר כאן וידוי ונאמר להלן וידוי, מה וידוי שנאמר להלן על החי אף וידוי האמור כאן על החי... (ויקרא פרק ה, תעג)

והתודו למה נאמר, לפי שהוא אומר והתודה אשר חטא עליה, אין לי אלא חטאת שטעונה וידוי, אשם מנין, תלמוד לומר ואשמה הנפש ההיא והתודו. רבי נתן אומר זה בנה אב לכל המומתין שטעונין וידוי, לפי שנאמר והתודה אשר חטא עליה על החטאת כשהיא קיימת, לא משנשחטה. אין במשמע שיתודה היחיד אלא על ביאת מקדש, ומנין אף מיתות וכריתות, אמרת חטאת חטאתם, על כל חטאתם, לרבות מצות לא תעשה, כי יעשו לרבות מצות עשה. אין במשמע אלא וידוי יחיד, מנין אף לצבור, אמרת והתוודו. אין במשמע וידוי אלא בארץ, מנין אף בגלות, אמרת והתודו את עונם ואת עון אבותם... (במדבר פרק ה, תשא)

מדרש אגדה:

ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי, קפץ בלעם הרשע לוידוי שהיה יודע שאין מי שיעמוד לחרון אף אלא וידוי. (במדבר כב לד)

ילקוט המכירי:

תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז, ואלה שמות רבה, הה"ד תאלמנה שפתי שקר וגו', כיצד מתודה אדם ביום הכפורים עונות שעשה באותה שנה, אם בא ביום הכפורים אחר והזכירן, א"ל הקב"ה תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק. ומהו עתק דברים של סלוקים... (תהלים לא יח)

מדרש הגדול:

אנא חטא העם וגו', מכאן שצריך לפרט החטא, דברי רבי יהודה בן בבא, אמר רבי יהודה רב ראמי, כתיב מכסה פשעיו לא יצליח (משלי כ"ח), וכתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה (תהלים ל"ב), לא קשיא, כאן בעבירות שבין אדם למקום, וכאן בעבירות שבין אדם לחבירו... (שמות לב לב)

...ומה הוא זה שמשה אומר נושא עוון ופשע וחטאה ונקה (שמות ל"ד), ואמר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאותם (ויקרא ט"ז), אלא כיון שהיה מתודה על הזדונות ועל המרדים נעשו כאילו הן שגגות לפניו. (ויקרא טז יא)

אמונות ודעות:

והחמישי מי ששב עם יציאת נשמתו גם הוא נקרא בעל תשובה, כאמרו "ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים" (איוב ל"ג), ואמר אחריו "יעתר אל א-לוה וירצהו" (שם), ולפיכך מנהגינו להחזיר את החולה בתשובה כאשר מתקרב מותו, ואומרים לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותי. (מאמר ה פרק ו)

רמב"ן:

...ועל דרך הפשט יראה שאמר בכאן והתודה בעבור כי בשבועת העדות יביאו קרבן על זדונה, וכן בשבועת הפקדון הזכיר "והתודו את חטאתם אשר עשו", אבל בחטאת השגגה לא יזכיר וידוי. אבל על דעת רבותינו "והתודה אשר חטא עליה" על כל הנזכרים בפרשה, אף טומאת מקדש וקדשיו ושבועות ביטוי שהן בשוגג, ושאר כל חטאות למדנו מכאן אם הזכיר הוידוי בכאן מפני ששבועת העדות ושבועת ביטוי אין בזדונן כרת, והצריכן וידוי, וכל שכן למעלה בחטאות קבועות שיתודה על חייבי כריתות. ורבותינו אמרו כי והתודה את אשר חטא עליה בכלל לכל חטאות שטעונים וידוי, והכתוב בפרשת נשא "ואשמה הנפש ההיא והתודו את חטאתם אשר עשו" להביא כל האשמות, כך מפורש בספרי, ושם דרשו "ואשמה הנפש ההיא והתודו" בנין אב לכל המתים שיטענו וידוי. (במדבר ה ה)

וסדר וידוי שכיב מרע, כך קבלנו מחסידים ואנשי מעשה, מודה אני לפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי שרפואתי בידך ומיתתי בידך, יהי רצון מלפניך שתרפאני רפואה שלמה, ואם אמות תהא מיתתי כפרה על כל עונות וחטאים ופשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך ותן חלקי בגן עדן, וזכני לעולם הבא הצפון לצדיקים. (תורת האדם שער הסוף ענין הוידוי)

משנה תורה:

כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני הא-ל ברוך הוא, שנאמר "איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו", זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה.

כיצד מתודים? אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך, ועשיתי כך וכך, והרי ניחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה. וזהו עיקרו של וידוי. וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח. וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהן אין מתכפר להן בקרבנן עד שיעשו תשובה ויתודו וידוי דברים, שנאמר והתודה אשר חטא עליה, וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות אין מתכפר להן במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו. וכן החובל בחברו ומזיק ממונו אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו אין מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם, שנאמר מכל חטאות האדם, שעיר המשתלח שהוא כפרה על כל ישראל, כהן גדול מתודה עליו על לשון כל ישראל... (תשובה פרק א א וב)

ושבח גדול לשב שיתודה ברבים ויודיע פשעיו להם ומגלה עבירות שבינו לבין חברו לאחרים, ואמר להם אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך, והריני היום שב ומתנחם. וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו אין תשובתו גמורה, שנאמר "מכסה פשעיו לא יצליח". במה דברים אמורים בעבירות שבין אדם לחברו, אבל בעבירות שבין אדם למקום אינו צריך לפרסם עצמו, ועזות פנים היא לו אם גילם, אלא שב לפני הא-ל ברוך הוא ופורט חטאיו לפניו ומתודה עליהם לפני רבים סתם, וטובה היא לו שלא נתגלה עונו, שנאמר "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה". (שם פרק ב ה)

יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל... לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים, ומצות וידוי יום הכפורים שיתחיל מערב היום קודם שיאכל... הוידוי שנהגו בו כל ישראל "אבל אנחנו חטאנו", והוא עיקר הוידוי. עבירות שהתודה עליהם ביום הכפורים זה חוזר ומתודה עליהן ביום הכפורים אחר, ואף על פי שעומד בתשובתו, שנאמר "כי פשעי אני אדע". (שם ז וח)

ספר חסידים:

מי שחטא בדבר אחד ואחרים נחשדים על הדבר צריך לומר אני הוא שחטאתי כדי שלא יחטאו העולם על ידו שיהיו חושדים בכשרים. ואם הוא בחבורת בני אדם ונעשה דבר אחד שלא כהוגן ולא נודע מי החוטא, צריך שיאמר אני הוא שחטאתי אף על פי שלא חטא, ועל ידי שיתודה החוטא לא יבוש כמעשה דר' מאיר... ואף המתודה על אחרים יכול לומר חטאנו ולכלול עצמו עמהם, לפי שכל ישראל ערבים זה לזה. ואם ראה בני אדם חוטאים ולא מיחה בידם צריך להתודות אף על פי שלא חטא. וכשהוא מתודה יזכור כל עונותיו כהוויתן. ואם אינו שב ממקצת עונותיו יאמר אתה יוצרנו ואתה יודע יצרנו ואתה תכניע יצר לבבנו ומול את ערלתנו שלא נקשה עוד ערפינו. (כב)

כתיב (דניאל ט') חטאנו רשענו, כלל עצמו בכלל, לפי שכל ישראל ערבים זה לזה, שנאמר בעכן (יהושע כ"ב) "והוא איש אחד לא גוע בעונו", לכך צריך בלשון רבים לבקש סלח לנו אבינו כי חטאנו. וכשאנו מתודים אנו אומרים על חטאים שאנו חייבים עליהם סקילה שריפה הרג וחנק, ואף על פי שידע האדם שלא חטא בכך שיהא חייב, אף על פי כן צריך שיתודה כך, לפי שכל ישראל ערבים זה לזה. ועוד כדי שיודה החייב שלא יתבייש להודות. (תרא)

רבינו בחיי:

לפני ה' תטהרו - ...וכשהיה כהן גדול מתודה ביום הכפורים היה אומר הכתוב הזה בתפלתו, והשם שהיה מזכיר בכתוב הזה הוא שם בן מ"ב, ולכך אנו אומרים בתפלתנו ביום הכפורים לפני ה' תטהרו, כלומר לפני שם בן מ"ב... כי יום הכפורים יום רחמים בדין והשם הזה ז' תיבות כל תיבה ותיבה בת ששה אותיות, הששה תיבות מדת רחמים והשביעית מדת הדין, וכהן גדול היה צריך להתחנן אל הדיין... ויש מן הגדולים שדעתם כי השם המיוחד היה מזכיר, והגאון רבינו סעדיה ז"ל מכלל... (ויקרא טז ל, וראה שם עוד)

לך לבדך חטאתי וגו', ידוע כי הוידוי מצות עשה שבתורה, שאמר "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' והתודו את חטאתם" וגו'. וענין הוידוי הוא שיתודה ויאמר להקב"ה, חטאתי לפניך. ודרשו רז"ל כיון שחטא אדם והתודה ואמר חטאתי שוב אין מלאך רשאי ליגע בו, שנאמר "ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי" וגו'. וכן מצינו בישראל כשחטאו בהוצאת דבה על המן, התודו ואמרו "חטאנו כי דברנו בה' ובך", ומיד מחל להם הקב"ה ומשה התפלל עליהם, שנאמר "ויתפלל משה בעד העם". ואפילו ברשעים הוידוי מכפר... ומעיקרי התשובה וידוי דברים, וזה שיתחרט האדם בלבו ויתודה בפיו, ולכך תמצא בפרשת הקרבנות שאמר הכתוב, "וזה הדבר אשר תעשה להם לקח פר" וגו', היה לו לומר וזה אשר תעשה, אבל הוסיף המלה "דבר", לפי שהיא פרשת הקרבנות, ורמז לעתיד, כי מי שאין לו קרבן יביא דברים ויתכפר לו. וכן אמר הנביא (הושע י"ד) "קחו עמכם דברים ושובו" וגו', ביאר שעיקר התשובה היא וידוי דברים...

קשה עונשו של אדם כשאינו מתודה על עונותיו שיש לו ידיעה בהם שעשאן בין בשוגג בין במזיד, ואין צריך לומר אותן שיודע בהן, אלא אפילו שאינו יודע בו כלל קשה עונשו ממי שלא התודה בהם, וזהו שאמרה התורה בפרשת קרבנות, "או הודע אליו חטאתו" וגו', והזכיר אחריו "וסמך ידו על ראש החטאת", הרי שחייבו הכתוב קרבן על אותו חטא שידע בו וקרא שם הקרבן חטא, וכאשר חטא ולא ידע בו כלל חייבו הכתוב קרבן וקראו אשם, מלשון שממה, להורות... מפני שהחוטא הנודע לו הוא דואג ומצטער עליו, והדאגה על החטא הוא מזבח כפרה וממיני התשובה...

ודרשו רז"ל חלה אדם ונטה למות אומרים לו התודה, שכן כל המומתין מתודין, שהרבה התודו ולא מתו, והרבה לא התודו ומתו, והרבה מתהלכין בשוק ומתודין, ושמא בזכות שתתודה תחיה... אם היה יכול להתודות בפיו יתודה, ואם אינו יכול יתודה בלבו, ובלבד שתהיה דעתו מיושבת עליו... וכן מצינו בבני קרח שלא יכלו להתודות בפיהם והתודו בלבם, ונתקבלו ויצא מהן שלשלת גדולה שהיו משוררים בקודש, ומהן היה שמואל הנביא... וכן אמרו במדרש תהלים, "למנצח על שושנים לבני קרח רחש לבי דבר טוב"... שכן בני קרח לא היו יכולין להתודות בפיהם שהיו רואים שאול פתוח תחתיהם ואש מלהטת עליהם, ולא היו יכולים להתודות בפיהם והתודו בלבם, וקבלם הקב"ה. צריך אדם שיבכה כשהוא מתודה, לפי שהדמעה מעקרי התשובה, ואמרו רז"ל כל השערים ננעלו ושערי דמעה לא ננעלו, שכן אמר דוד "שמעה תפלתי ה' וגו' אל דמעתי אל תחרש" (תהלים ל"ט)... ומתוך שהוא בוכה הוא נכנע, ולבו מסכים אל החרטה שמתחרט על חטא ועון שעשה, והוא מואס חיי העולם הזה, ומתנחם על עפר ואפר, ומתוך כך וידויו מקובל... (כד הקמח וידוי)

ספר החינוך:

שנצטוינו להתודות לפני השם על כל החטאים שחטאנו בעת שנתנחם עליהם, וזהו ענין הוידוי שיאמר האדם בעת התשובה, אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי כך וכך, כלומר שיזכיר החטא שעשה בפירוש בפיו, ויבקש עליו כפרה, ויאריך בדבר כפי מה שיהיה בצחות לשונו.

משרשי המצוה: לפי שבהודאת העון בפה תתגלה מחשבת החוטא ודעתו שהוא מאמין באמת, כי גלוי וידוע לפני הא-ל ברוך הוא כל מעשהו... גם מתוך הזכרת החטא בפרט ובהתנחמו עליו יזהר ממנו יותר פעם אחרת לבל יהיה נכשל בו... ומתוך כך ירצה לפני בוראו, והא-ל הטוב החפץ בטובת בריותיו הדריכם בדרך זו יזכו בה... (נשא מצוה שסד)

מאירי:

וענין הוידוי הוא שיאמר אנא השם עויתי ופשעתי לפניך ועשיתי עון פלוני, ויפרט הדבר שחטא בו. לא שיספיק לו אמרו על דרך כלל חטאתי אשמתי העויתי, אף על פי שהכללים נכללים בזה הוידוי, וזה אמנם על דעת הרמב"ם שפסק כן, וכבר התבאר ענין זה המחלוקת בגמרא יומא (פ"ו ב')... ויש מן הגאונים שהכריעו לפסוק במי שמתודה על איזה עון בפרט ותשובתו באותה שעה על אותו עון בלבד שהוא צריך לפרטו בשפתיו, אבל מי שכונתו בתשובה כללית ומתודה על כל עוונותיו אין צריך לפרוט את חטאיו, אלא שיהיו הגלוים אליו חקוקים בלבו, ושיהא בדעתו לכללם במלת חטאתי וכו', ועל דעת זה היה הנוסח בימי הגאונים שלא היו בו אלא ארבע מלות בלבד, חטאנו אשמנו העוינו והרשענו סרנו ממשפטיך וכו', אבל חדשים מקרוב באו פרטי חטאים רבים על דרך אלפא ביתא... מפני שצריך לדעתם לפרט החטא, ושלא לבייש את החוטא תיקנו להיות סדור כך בפני הכל... (חבור התשובה מאמר א פרק י)

וכבר למדו הגאונים מזה, רוצה לומר ממה שראינו לשמואל שעמד בעת הוידוי, שהוידוי מעומד ולא מיושב, וכן למדו מזה שאף על פי שהתפלל לעצמו, כששומע מפי שליח צבור צריך לו לעמוד עמו, וכן אנו נוהגים. (שם מאמר ב פרק ח)

...ואחר סליחה ששית יאמר פסוקים של וידוי ומתודין הצבור ושליח צבור ג' פעמים בנפילת אפים, שי' פעמים מתודים הצבור מתוך פסוקים של רחמים וסליחות עם שליח צבור ביום הזה, וסמכו הגאונים ענין זה שהם תקנו בכך כנגד י' פעמים שהיה כהן גדול מזכיר את השם ביום הכפורים... (שם פרק יב)

בעל הטורים:

על שפך הדשן ישרף - בפרהסיא, ללמד שלא יתבייש אדם להתודות על חטאו. (ויקרא ד יב)

וכפר - בגימטריא זה בוידוי דברים. (שם טז ו)

תומר דבורה:

...וזה קשה מאד, וכי ישראל חטאו והשעיר נושא? אלא היא כך, האדם מתוודה וכוונתו בווידוי לקבל עליו טהרה, כענין שאמר דוד (תהלים נ"א ד') "הרב כבסני מעווני", וכן הוא אמרינו, מחוק ברחמיך הרבים, אינו מתפלל אלא שיהיו יסורים קלים שלא יהיה בהם ביטול תורה... וכן היא המדה, מיד שזה מתוודה בתפלתו, ופירשו בזוהר בפרשת פקודי שהוא חלק סמאל כעין השעיר, מהו חלקו, שהקב"ה גוזר עליו יסורים, ומיד מזדמן שם סמאל והולך וגובה חובו, והרי השעיר נושא העונות שהקב"ה נותן לו רשות לגבות חובן, וישראל מתטהרין, והנה הכל יתגלגל על סמאל... (פרק א מדה ט)

ארחות צדיקים:

כל מצוות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו, חייב להתודות לפני הא-ל ב"ה, שנאמר "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל בה' ואשמה הנפש ההיא והתודו את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה'). זה וידוי דברים. וכל בעלי חטאות ואשמות וכל חייבי מיתות בית דין או מלקות, אין מתכפר להם במיתה או במלקות או בקרבן, עד שיעשו תשובה ויתודו. וכן החובל בחברו והמזיק ממונו, אף על פי ששלם לו אין מתכפר לו עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם. וכיצד מתודה, יאמר אנא השם, חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך ועשית כך וכך, והרי נחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה. וזהו עקרו של הוידוי. וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה, הרי זה משובח. גם זה עיקר הוידוי, אבל אנחנו חטאנו.

וטוב מאד לפרט החטא שלו בתוך הוידוי, כגון אם אכל נבלות וטרפות או שאר דבר אסור כשיאמר אשמתי יאמר אכלתי דבר איסור. ואם חטא בזנות, כשיאמר בגדתי יאמר בעלתי בעילת זנות ויפרש בה אם בעל גויה או נדה. ואם גנב כשיאמר גזלתי, אז יאמר מפלוני ומפלוני גנבתי וגזלתי... וכן כל אלפא ביתא לכל אות ואות שבודוי יאמר מאותה העברה שעשה, ויאמר בבכי "יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח" (ישעיה נ"ה), ואז יועיל לו. ובסוף הוידוי סרתי ממצותיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לי, ואתה צדיק על כל הבא עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי. ואז יאמר עברתי על מצות עשה ועל מצות לא תעשה, עברתי על חייבי כריתות ומיתות בית דין, עברתי על התורה שבכתב ועל התורה שבעל פה, שכחתי שמך הגדול, שכחתי עול מלכותך ויראתך, ואתה צדיק על כל הבא עלינו. ואמרינן בירושלמי, כיצד מתודה, רבון העולמים הרע בעיניך עשיתי ובדרך רעה הייתי עומד, ושוב איני עושה כן, יהי רצון מלפניך, השם אלקי ואלקי אבותי, שתכפר לי על כל פשעי ותמחל לי על כל עונותי ותסלח לי על כל חטאותי. (שער התשובה)

רמ"ע מפאנו:

אמרו חכמים הראשונים כי המתודה ומתחרט על העונות שהוא זוכר מהם ושוכח להתודות על קצתם שנעלמו ממנו אין הנעלמות מעכבות את הכפרה, ואסמכוה למלתייהו אהא דתנינן בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו, וכן כ"ד ראשי אברים אינן מטמאין משום מחיה דכתיב לכל מראה עיני הכהן, דלא יצטרך לארמא עינוי או למאכא... שאם לא חטא אדם כל ימיו רק פעמיים בלבד ושכחן ולא התודה עליהם מעולם אין הוידוי מעכב כפרתן אלא נמחלין מאליהן אבל שאר עונות אם התודה על קצתם ושכח קצתן הודוי מועיל לכלם, דאנן סהדי שאילו זכרם היה מתודה ותוהה עליהם גם כן, דמאי שנא... (מאמר חקור דין חלק א פרק י)

מהר"ל:

ובמדרש מזמור לתודה... אבל הקב"ה אינו כן, אלא עד שלא הודה הוא נותן פרקילא, משהודה נוטל דימוס, אמר רבי יודא ומודה ועוזב ירוחם... בארו כי עיקר התשובה הוא הודאה, שהוא מודה על חטאיו, שההודאה מביא שהשי"ת מקבל אותו בתשובה. כי כאשר מודה על חטאיו מוסר עצמו אל השי"ת ושב אל השי"ת לגמרי, כי זהו ענין ההודאה כמו שבארנו דבר זה בכמה מקומות, ואז השי"ת מקבל אותו בתשובה בשביל הודאה זאת שמוסר עצמו אליו. וכך וידוי יום הכפור כי ביום הכפור מקבל החוטאים, ואין זה רק כאשר מוסר עצמו אל השי"ת לומר חטאתי לך, ובזה מוסר עצמו אליו ושב אליו, ואז מקבל אותו השי"ת בתשובה. ויש להבין זה, כי בשביל כך ההודאה היא עיקר התשובה, וכן כל המומתים מתודין מטעם זה, כי על ידי הוידוי מוסרים עצמם ונפשם אל השי"ת, ואז מקבל השי"ת נשמתו, ולכך מתודה כל אשר נוטה למות... (נתיב התשובה פרק ה, וראה עוד במכתב מאליהו להלן)

של"ה:

פרק במה מדליקין, תנו רבנן מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה... סדר הוידוי העתיק אבי מורי ז"ל בסוף עמק ברכה, והביא נוסחאות, והנני אלקט אחת אל אחת לעשות נוסח. יעשה צוואה ויבקש מחילה לכל מי שחטא, ויבקש מרבים שיעזרוהו בתפלה, ויעשה תשובה שלמה, ויטול ידיו ויתעטף בציצית, ויאמר ה' אלקים אמת ותורתו אמת, ומשה נביאו אמת, וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ויקרא אשרי עד סוף המזמור, ומזמור תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני סימן פ"ו, ומזמור למנצח בנגינות מזמור לדוד בקראי ענני סימן ד', ומזמור אשא עיני סימן קכ"א, ויאמר אחר כך בכונה גדולה מודה אני לפניך... (מסכת פסחים, וראה שם עוד כל הנוסח)

אחר כך מצאתי בכתבי הקדש דקונטרס תלמידי האר"י ז"ל, וזה לשונו בענין וידוי ראש השנה הנזכר בספר הזוהר דבעי בר נש לפרטא חטאוי, ובמקום אחר נראה להיפך, מורי ז"ל היה נוהג להתודות בלחש בין שפתיו שלא ישמעו דבריו, ואמר כי מקום הזוהר האוסר אינו אוסר אלא בקול רם... ואפילו בלחש לא היה מתיר אלא בעת תקיעת שופר דמיושב, והטעם כי אז השטן מעורבב כבר, והוידוי של אדם עולה למעלה על ידי קול ובאמצעותו, ולא יש קטרוג עליו... ונראה בעיני דגם באותו פעם לא יתודה סתם חטאתי וכו', רק יפרט חטאיו שעשה, ויהא זריז שלא יבטל חס ושלום שמיעת הקולות. ונראה בעיני טוב שיתודה בין תשר"ת ותש"ת... ובין תש"ת תתר"ת... (מסכת ראש השנה עמוד הדין)

נפש החיים:

וביאור פרטות סדר תיקונם והתקשרותם על ידי התשובה, שכאשר פגם האדם בחינת נפשו, או אף אם גרם חס ושלום שנפסקו ונכרתו כל הט' ספירותיה מחכמה ולמטה מהתקשרותה הנ"ל ותרד לעמקי מצולות הקלפות חס ושלום, אז על ידי וידוי דברים באמת מעומקי דלבא, בעקימת שפתיו בחינת נפש דרוח מעורר בקול דברים שלו עד לעילא ולעילא, וגורם שיתאצל תוספת קדושה ממנו ית"ש עד שורש הנשמה תחילה, ומשם לנשמתו ורוחו, והרוח מבהיק אורו הגדול הנשפע עליו גם על בחינת נפש מצד ההתקשרות שנשאר עדיין ביניהם, לכלות ולהתם כוחות הרע ומדרגות הטומאה, ולהוציא ממסגר אסיר ולחזור ולקשרם כבראשונה עם בחינת הרוח... (שער א פרק כ, וראה שם עוד)

...וגם כי ידע שכל דבר אינו נתקן אלא בשרשו העליון, וכל אחד מישראל שורשו העליון של נשמתו הוא מאות אחת מהתורה הקדושה, לכן כל פגמי הנפש נתקנים ונמתקים בשורשם בתורה הקדושה על ידי העסק בה כראוי... ולכן תקנו הראשונים ז"ל נוסח הוידוי על פי סדר הכ"ב אותיות, כדי לעורר שורש העליון של נפשו אשר היא מקושרת ונאחזת בתורה הקדושה לטהרה ולקדשה... (שער ד פרק לב)

הכתב והקבלה:

והתודה - פירשוהו לשון הודאה, כענן הודה לו בקנקנים. ואין זה נכון לדעתי, כי עיקר הודוי אינו הודאת החטא אבל העיקר בו הוא ההסכמה הגמורה לעזיבת החטא... גם תקשה לר"ע דסובר (יומא פ"ו) דאין לפרש החטא בשעת ודוי... גם לשון והתודה בהתפעל אין לו מובן לפירוש זה. לכן נראה לי לפרש מלת והודה לפי העיקר המכוון בענין ודוי החטא, והוא עזיבת והרחקת החטא, כי שרשו ידה, אשר הוראתו הרחקה והשלכה, כמו "וידו אבן בי", והמקום המוצנע המרוחק מבני אדם נקרא יד, כמו "ויד תהיה לך מחוץ למחנה". והמכוון בלשון ודוי חטא הרחקת ועזיבת החטא. ולפי שצריך התחזקות רב להתרחקות החטא אחרי שנעשה אצלו כטבע שניה לכן נאמר בלשון התפעל. (ויקרא ה ה)

מלבי"ם:

והתודה - גדר הוידוי הוא הפך הכפירה וההכחשה, והוא שמפרסם בפיו דבר שטבע בני אדם להעלימהו, והוא שמודה שבח בוראו ושמודה גנות עצמו... כי דרך בני אדם להעלים מעלת אחרים, וכן דרכם לתלות הכל בטבע, כמ"ש מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאת לאה והודיתו... ומין השני ההודאה על חטאיו, "אודה עלי פשעי לה'"... כי מטבע האדם להעלים חטאיו, ותנאי הקרבן שיכיר ויודה חטאו ויתודה ווידוי דברים... מסדר הכתובים משמע שתחלה יתודה ואחר כך יביא אשמו, ואין כן דעת רבותינו, שלדעתם היה וידוי זה בעת הסמיכה כמו בכל הקרבנות... (ויקרא ה ה)

רש"ר הירש:

והתודה - מצות וידוי נזכרת כמעט תמיד רק בלשון התפעל, לא לאדם בעיקרו של דבר אף לא לה', שהוא מכיר את החטא, ואינו זקוק לוידוי, אלא לעצמו יודה החוטא על חטאו, לעצמו יודה שהוא חטא, הודאת החוטא בפני עצמו, היא הצעד הראשון לשיפור מעשיו. והן אין אדם רשאי להקריב קרבן אלא אם כן קיבל על עצמו לתקן את דרכיו, כי ההחלטה לשוב בתשובה מונחת ביסוד הקרבן, הקרבן רק משמש לה ביטוי חיצוני, ובלעדיה אין בו ממש. אולם אין אדם מגיע לידי החלטה זו, אלא אם כן יכיר את עצמו בלא אשליות ויודה על החטא שחטא... (שם)

מוהר"ן:

הבחינה השלישית כשמתודה ווידוי דברים לפני תלמיד חכם, שעל ידי זה התלמיד חכם מדריך אותו בדרך ישר לפי שורש נשמתו, וזה הגיע לפרשת דרכים, ואמרו חז"ל זה תלמיד חכם ויום המיתה, זה בחינת ווידוי דברים לפני תלמיד חכם, יום המיתה רמז על ווידוי, כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין מ"ג ב') כל המומתין מתודין, וזה נקרא פרשת דרכים, כי התלמיד חכם מפריש לו דרך לפי שורש נשמתו, אזי ניצול מכולם... (ד)

דע כי צריך דווקא ווידוי דברים כי צריך לפרט את החטא, וצריך להתוודות בדיבורים בכל פעם על כל מה שעשה. ויש לזה מניעות רבות, לפעמים נשכח מאתו החטא, ויש שיכבד עליו מאד וקשה לו להוציא הדיבור להתוודות ועוד מניעות רבות. וצריך לזה שמחה של מצוה כגון חתונה של מצוה או שאר מצוה בשמחה, כי שמחה הוא קומה שלימה מרמ"ח אברים ושס"ה גידים, ועל כן כשהוא שמח או מרקד צריך לראות שיעבור בכל השמחה מראש ועד עקב, כי לפעמים השמחה רק ברגלין ולפעמים בלב או בהמוחין... (קעח)

מכתב מאליהו:

תוכן גדר הוידוי מפורש במהר"ל (נתיב התשובה ה') ההודאה על חטא בזה זובח היצר הרע לגמרי, מפני שכאשר מודה על חטאו הוא מוסר עצמו אל השי"ת... כמו שהוא כל הודאה שמוסר עצמו אל מי שחטא לו, ועל ידי זה בא סילוק היצר הרע לגמרי, כי אין ליצר הרע שום צירוף אל השי"ת... ואם לא כן אפשר שישוב אל החטא שעשה, כי כך המה מעשה האדם, פעם יעשה ופעם לא יעשה... אבל כאשר מתודה... חטאתי לה', על ידי הודאה זאת מוסר עצמו אל השי"ת לגמרי, ומסלק בזה מאתו היצר הרע לגמרי.

ויש בזה פלא, הן הכהן הגדול מתודה בעד כלל ישראל, ואיך שייך בזה טעמו של המהר"ל, כאשר אינם מתודים בעצמם? מכאן יש ללמוד, שכשהצדיק מתעלה, מעלה הוא את מדרגת הכלל עמו, והתבטלות הכהן הגדול מועילה שגם כל אחד ואחד מישראל תקל לו ההתבטלות אל השי"ת ותתקבל גם תשובתו הפרטית. (חלק א עמוד רנד)

הימים הנוראים הם מתנה נפלאה לנו מהשי"ת כדי לנקותנו מהחטא... אבל גם בזה אפשר חס ושלום להרשיע, הן כבר אמר האריז"ל שעלינו להזהר באמירת וידוי שלא יהא כחצוף שמזכיר חטאיו לפני המקום בלי בוש. ועוד יזהר שבהאריכו בוידוים עלול האדם להרהר בחטא עצמו וגם לחמוד אותו בלבו. הפושע בבחירתו, אפילו וידוי יום הכיפורים ילמדהו לבעוט... (חלק ב עמוד נה, וראה שם עוד)

קיימא לן "עבירות שהתודה עליהן ביום הכפורים זה חוזר ומתודה עליהן ביום הכפורים אחר, אף על פי שהוא עומד בתשובתו" (רמב"ם הלכות תשובה ב' ח'). וצריך עיון, מה ענין הוידוי והחרטה אחר שכבר שב, הרי עכשיו זכאי הוא?

אבל האמת היא, שמי שחלה ונתרפא גם כן צריך לחשוש שמא עדיין קיימים בו חידקי החלי, וכן החוטא ששב, החרטה צריכה לפעום בו באינסטינקט, והיא מנתקת את רשמי החטא הנשארים בהווה ואם לא יתחרט עדיין מחוסר הוא.

וכן כתב בעל ארחות צדיקים בשער החרטה, גם התפילה אינה מקובלת זולת החרטה, כי איך יאמר סלח לנו וגו' כשאינו מתחרט. היינו שהחרטה קובעת דרגתו בהוה, ולא שייכת סליחה ולא קבלת תפילה שהיא לפי התעלותו הרוחנית, אלא כשעולה באמת, דהיינו כשמתחרט... (חלק ד עמוד פו)