ושתי

(ראה גם: אחשורוש)

 

גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים, בית המלכות אשר למלך אחשורוש. ביום השביעי כטוב לב המלך היין, אמר למהומן בזתא חרבונא בגתא ואבגתא זתר וכרכס שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך אחשורוש. להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות, להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא. ותמאן המלכה ושתי לבא בדבר המלך אשר ביד הסריסים, ויקצף המלך מאד וחמתו בערה בו... ויאמר ממוכן לפני המלך והשרים לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה כי על כל השרים ועל כל העמים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש. כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן, באמרם המלך אחשורוש אמר להביא את ושתי המלכה לפניו ולא באה... אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור, אשר לא תבא ושתי לפני המלך אחשורוש ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה... (אסתר א ט והלאה)

תלמוד בבלי:

גם ושתי המלכה, בית המלכות, בית הנשים מיבעי ליה, אמר רבא שניהם לדבר עבירה נתכוונו... במדה שאדם מודד בה מודדין לו, מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת... ותמאן המלכה ושתי, מכדי פריצתא הואי דאמר מר שניהם לדבר עבירה נתכוונו, מאי טעמא לא אתאי, אמר רבי יוסי בר חנינא מלמד שפרחה בה צרעת. במתניתא תנא בא גבריאל ועשה לה זנב. ויקצוף המלך מאד, אמאי דלקה ביה כולא האי, אמר רבא שלחה ליה בר אהורייריה (שומרי הסוסים) דאבא, אבא לקבל אלפא חמרא שתי ולא רוי (נשתכר), והאי גברא אשתטי בחמריה... (מגילה יב א)

פרקי דרבי אליעזר:

...וכשנכנס היין בלבו של אחשורוש בקש לעשות כן לושתי, ובת מלכים היתה ולא קבלה עליה לעשות כן, ושלחה ואמרה לו אם אבא ויראו אותי שאני כעורה יבוזו לך בשולחנך, ואם יראו שאני יפת תואר יחמוד אותי אחד מן הקרואים שלך בשעת היין, שמע המלך לדבריה וצוה להרגה, וכשיצא היין מלבו בקש לושתי המלכה ולא מצאה, אמרו לו שריו הגזירה שגזר עליה והתחיל בוכה... (פרק מט)

מדרש רבה:

ישבעו בנים, זה אויל ובלשצר, והניחו יתרם לעולליהם, עולה אחת שנשארה לו עשית אותה אוגוסטוס במלכות שאינה שלה, ואיזו זו, זו ושתי. 

דבר אחר גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים, מה ראה הכתוב לפרסם סעודתה של ושתי, ריב"ק אמר כל כך למה, להודיעך לאיזה שלוה אסתר נכנסת... עשתה משתה נשים, מיני גמאים האכילה אותן, רבי יצחק אומר מיני מתוקין האכילה אותן. בית המלכות, נתנה אותן בבתי מרזיחין מפני שדרכה של אשה מצויה לקלקל. דבר אחר נתנה אותן בבתים מצוירים...

אמר להם אותו טפש (אחשורוש), כלי שאותו האיש משתמש בו אינו לא מדית ולא פרסית אלא כשדית, מבקשים אתם לראותה, אמרו לו הן, ובלבד שתהא ערומה, אמר להון הן וערומה. רבי פנחס ורבי חמא בר גוריא בשם רב אמרו בקשה ליכנס אפילו בצלצול כזונה ולא הניחו אותה. אמר לון וערומה, אמרה אכנס בלא כתר, הן אומרים שפחה היא זו, תלבש בגדי מלכות ותכנס, אמר רב הונא אין הדיוט משתמש בבגדי מלכות.

ותמאן המלכה ושתי, שלחה ואמרה לו דברים שהן נוגעין בלבו, אמרה לו אם רואין אותי נאה הן נותנים עיניהם להשתמש בו והורגים אותך, ואם רואין אותי כעורה את מתגנה בי, רמזתו ולא נרמז, עקצתו ולא נעקץ. שלחה ואמר לו לא קומוס איסטבלאטי של בית אבא היית, והיית לומד להיות מכניס לפניך נשים זונות ערומות, ועכשיו שנכנסת למלכות לא חזרת מקלקולך... שלחה ואמרה אפילו אנדיתיקו של בית אבא לא נידונו ערומים... (אסתר פרשה ג)

...רבי יוחנן אמר תלתא אמוראין, חד אמר על ידי שהיתה מסטרתו (לממוכן) בקורדקין שלה על פניו לכאן ולכאן, וחרינא אמר על ידי שלא הזמינה את אשתו לסעודת נשים, וחרינא אמר על ידי שהיתה לו בת והיה מבקש להשיאה למלכות... (שם פרשה ד)

ואת אשר נגזר עליה... למה שעשתה כהוגן, ואת אשר נגזר עליה שלא כהוגן, ולמה עלתה לה כך, לפי שלא היתה מנחת לאחשורוש ליתן רשות לבנות בית המקדש, ואומרת לו מה שהחריבו אבותי אתה מבקש לבנות. (שם פרשה ה ב)

מדרשים:

כדת מה לעשות, למה עלתה לה כך, לפי שלא היתה מנחת לאחשורוש לבנות את בית המקדש, ואומרת לו מה שהחריבו אבותי אתה מבקש לבנות. (מדרש אבא גוריון א)

ילקוט שמעוני:

בית המלכות, כאן אתה מוצא שהנשים מבקשות להיות יודעות הכל, הכניסה אותן במקום שהמלך ישן, והיתה אומרת להן זו מסבה של מלך, כאן הוא ישן, כאן הוא אוכל... דבר אחר כיון שראו הנשים שהיתה משתמשת בכלי בית המקדש לא רצו להסב...

וכשהמליכו דריוש באותו הלילה (שנהרג בלשאצר) היה מסב במקום שבלשאצר מסב, ונפלה ערבוביא מביתו של בלשאצר, שהיו אלו הורגים ואלו בוזזים, ושתי היתה נערה ורצתה בין המסובין, כשראתה הבית מעורבב שהיתה סבורה שאביה קיים, ובאה לחלקו של דריוש, וחמל עליה והשיאה לאחשורוש בנו, והקב"ה אמר והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד, לפיכך נגזר עליה כאן. (אסתר פרק א, תתרמט)

תרגום יונתן:

להביא - ערומה, על שהיתה עובדת בבנות ישראל ערומות ומנפצות צמר ופשתן בשבת, ורק כתר על ראשה בשכר שהלביש נבוכדנצר אביה את דניאל ארגמן. (אסתר א יא)

רב סעדיה גאון:

עקר שרשוהי - היא ושתי. ובאסור די פרזל - שכפתוה והרגוה. (דניאל ד יב)

עקדה:

לפני כל יודעי דת ודין - המלך רצה לזכותה, על כן אמר לדונה לפי הדת ולא לפי העת שהיתה לפני כל השרים, שחויבה עונש גדול בדת המלך, כמו שאמר ממוכן, ואף אם ימחול המלך על כבודו ותקנת השרים אינו יכול למחול, ולכן יעץ שיביאוה לפני המלך בעל כרחה, ועל חטאתה נגד הזרים יסירו המלכות ממנה. (שם א יג)

יוסף לקח:

גם ושתי - רוצה לומר שסיבבה בעצמה מפלתה, שרצתה לעשות גם כן משתה, ובבית המלכות - להראות שעושה בו כרצונה, ומשהיתה במקום סמוך למשתה שלח להביאה. (שם שם ט)

להביא - בעל כרחה ולא לקרא לה, לפי שאין דרך אשה לבא ברצונה להראות יפיה. העמים והשרים - שבבואה תעבור קודם דרך מקום העמים. המלכה ושתי - היתה מלכה לפני היותה ושתי, ומכאן דרשו רז"ל שהזכירה לו את אביה נבוכדנצר. ויקצף המלך - שביטלה דברו, וחמתו בערה - על רום לבבה שאומרת שהיא מלכה בלעדו. (שם שם יא)

אלשיך:

ושתי המלכה - נתגאתה לומר שהיא מלכה בפני עצמה ולא רק בזכות אחשורוש. לפני המלך - ולא לפני השרים, את יפיה כי טובת מראה - מריבוי הלשון למדו שרוצה שתבא ערומה. או את יפיה העצמי בלא תמרוקים ותכשיטים. המלכה ושתי - אמרה שהיא מלכה מצד עצמה, ולא כדברו "ושתי המלכה". בדבר המלך - סרבה כי היה דבור סתם מבלי להוועץ, ובודאי יתחרט על כך, והיה ביד הסריסים - ולא שתבא עם נערותיה היא. (שם שם ט והלאה)

מהר"ל:

גם ושתי - אמר רבי אבהו שניהם לדבר עבירה נתכוונו, ורוצה לומר שלכך עשתה בית המלך אחשורוש ולא בבית הנשים שתהיה קרובה אליו ויכולים להתיחד כל שעה ביחד האנשים והנשים, ודבר זה נקרא עבירה כאשר היה זה לעיני כל... ובמדרש רבה עוד, אין גם אלא ריבוי, מה הוא בששה נסין אף היא בששה נסין, דהיינו שהיתה מראה להן כל יום אוצר אחד כמו אחשורוש, ואין דבר זה ראוי לאשה, שאחשורוש עשה הסעודה להראות תפארתו, ולא היה למלכה להראות חשיבות מיוחדת בפני עצמה, רק שתהיה טפל למלך לחשיבות המלך, ודבר זה היה גורם שתמרוד במלך, ולא תאמר שהיה בשביל שהיה גם כן טוב לבה בסעודה...

ונראה לומר שלכך נקראת ושתי מלשון שתים, כי המלך בעלה היה מצד מדי, וושתי נחשבת מאומה אחרת, מן כשדים, והיה בה שתים, וצריך וא"ו לחבר אותה לבעלה. אבל שאר אשה מעצמה מתחברת בבעלה, ומפני כך כאשר באה התקלה שלח להיות כל איש שורר בביתו... (אור חדש ד"ה גם ושתי)

...ובברייתא תנא שבא גבריאל ועשה לה זנב, פירוש שעשה לה כבידות הטבע, כי הזנב הוא כבידות בעל החי, והוא תוספת הנגרר אחריו... ודע כי מי שאמר שפרחה בה צרעת הוא קלקול בצלם האדם, ומאן דאמר שעשה לה זנב הוא כבידות בטבע החמרי... (שם ד"ה ותמאן המלכה)

מלבי"ם:

...ובעת שכבש כל הממלכות האלה למען תתקיים המלכות בידו, לקח את ושתי שהיתה מזרע נבוכדנאצר לו לאשה, והיא היתה יורשת עצר, ומצדה היה המלכות מגיע לו גם בירושה, על פי זה היה המלכות נכון בידו, או מצד הכבוש שכבשם ביד חזקה, ומצד זה היה יכול למלוך עליהם ממלכה בלתי מוגבלת, או מצד הנחלה על ידי ושתי, אבל מצד זה היתה מלכותו מוגבלת... והוא רצה להשתרר עליהם בחזקה בממלכה בלתי מוגבלת, היה זה עקר התחבולה במה שהושיב הכסא בשושן ובמה שעשה המשתה הגדול הזה, ובמה שצוה להביא את ושתי לפניו... (אסתר א א)

גם ושתי המלכה - ...התנכל להראות כי לא לקח את ושתי מצד יחוסה, ולא על ידה הצליח למלוכה, כי בעת כבש המלכות מיד בבל נפסקה מלכות בבל וושתי באתה לידו כשבוית חרב, ולא על ידי יחוסה לקחה רק על ידי יופיה... באופן שלא יצדק לקראה בשם המלכה ושתי, רק ושתי המלכה, כי אין מלכותה מצד עצמה רק על ידי אחשורוש. והאות הראשון לזה היה במשתה אשר עשתה, שאם היתה יורשת עצר והוא מלך על ידה הלא היה ראוי שתעשה גם היא משתה אל השרים, וגם שיהיה המשתה בבית מלכותה המיוחד לה מצד עצמה, אבל לא היה כן, עשתה רק משתה נשים לא אל השרים והעמים, וזאת שנית שהמשתה היה רק בבית המלכות אשר למלך אחשורוש. (שם שם ט)

ותמאן - מבאר כי מה שושתי לא רצתה לבא היה על כי הבינה כונתו שרוצה להורידה ממעלתה שחשבה עד עתה שיש לה חלק בהמלכות מצד נחלת אבותיה, וזה שאמר ותמאן המלכה ושתי, שמלכותה מצד עצמה... והנה בזה הפרה כל עצתו שרצה להחזיק במלכות מצד עצמו, והיא עמדה נגדו לאמר שמלכותו לא נצמח רק על ידה, ועל זה ויקצף המלך מאד... (שם שם יב, וראה עוד אחשורוש וושתי)

רש"ר הירש:

טובת מראה - אולי יותר ביטוי על רוחניות ומוסריות, וכן בושתי מדגיש "טובת מראה" היא, ואכן סירובה לבא לפני המלך מראה על תחושת כבוד. (בראשית כד טז)

שם משמואל:

ונראה שכך היה כל ענין נס פורים, שכל הענינים היו תלויים זה בזה וסיבה זה לזה, ותכלית הכל בנין בית שני... ועל כן אמר שהסבה הראשונה היתה על ידי נבוכדנצר ששרף רפידת בית ה'... שלולא היתה ושתי בת בנו של נבוכדנצר שהחציף נגד השי"ת לא היה אפשר שתהיה בה כל כך גסות הרוח להקניט את אחשורוש בדברים... ועל ידי כן נהרגה ומלכה אסתר במקומה. ואם כן זה שהיה נראה לכאורה שהיה שארית לנבוכדנצר הרשע, היה להיפוך שהיה סיבה שלא ישאר לו שם ושארית, אלא סיבה לבנין בית המקדש... (פורים תרפ"א)