זבולון

(ראה גם: יעקב-ובניו, יששכר-וזבולון, שבטים)

 

ותהר עוד לאה, ותלד בן ששי ליעקב. ותאמר לאה זבדני אלקים אותי זבד טוב הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים, ותקרא את שמו זבולון. (בראשית ל כ)

זבולון לחוף ימים ישכון, והוא לחוף אניות וירכתו על צידון. (שם מט יג)

ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך, ויששכר באוהליך. עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק, כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול. (דברים לג יח)

ויעל הגורל השלישי לבני זבולון למשפחותם, ויהי גבול נחלתם עד שריד. ועלה גבולם לימה ומרעלה ופגע בדבשת, ופגע אל הנחל אשר על פני יקנעם... (יהושע יט י, וראה שם עוד)

ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי, ותאמר אליו הלא ציוה ה' אלקי ישראל לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון. (שופטים ד ו)

מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין בעממיך, מני מכיר ירדו מחוקקים ומזבולן מושכים בשבט סופר... זבולון עם חרף נפשו למות ונפתלי, על מרומי שדה. (שם ה יד ויח)

זהר:

תא חזי, זבולון יצא תמיד לשבילים, (שהם בחינת מנעולא), וארחות, (שהם בחינת מפתחא), וערך מלחמות, והתאזר בחרב זו העליונה, (דהיינו הנוקבא מבחינת הדינים שבהארת השמאל שלה), בתפלות ובקשות, מטרם שיצא לדרך, ואז נצח העמים ונתגבר עליהם. ואם תאמר הרי יהודה נתתקן בזה, בחרב הזו לערוך מלחמות ותקונים, (כי הוא בחינת מלכות), ולמה זבולון, אלא תא חזי, י"ב שבטים הללו כולם היו תקון המטרוניתא, (שהיא מלכות, ונמצא שגם זבולון היה בחינת מלכות). (ויחי תרמז)

אמר רבי יהודה זבולון ויששכר עשו ביניהם תנאי, שאחד ישב ויהגה בתורה, (שהוא יששכר), ואחד יצא ויעסוק במסחר, (שהוא זבולון), ויתמוך ביששכר, שכתוב ותומכיה מאושר. והיה יורד בימים לעשות מסחר, וחלקו היה כן, כי הים היה נחלתו.

ומשום זה קורא אותו ירך, (שנאמר וירכתו על צידון), כי דרכו של ירך הוא לצאת ולבא, זה שאמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך, לחוף ימים ישכון, (היינו) באלו יורדי הים, לעשות מסחר, לחוף ימים, אף על פי שרק ים אחד היה לו בנחלתו (שהוא הים הגדול, מכל מקום אומר הכתוב ימים משום) שבין שני ימים היה שורה, (דהיינו בין ים הגדול לים כנרת), אלא שנחלתו לא היתה מתפשטת עד כנרת.

רבי יוסי אמר כל סוחרי שאר הימים היו מחזרים אחר סחורות בים שלו, (על כן אומר לחוף ימים לשון רבים), והוא לחוף אניות, מקום שכל הספינות נמצאות שם לעשות מסחר, וירכתו, (הלא גבול צידון היה רחוק מגבול זבולון), אמר ר' חזקיה הירך שלו מגיע על גבול צידון, (כלומר רצועה צרה של קרקע כעין ירך היה נמשך מחלקו של זבולון ומגיע עד הגבול של צידון, ובדרך זה הגבול של זבולון) נמשך למקום ההוא, ומקום מסחר (היה שם), כי כל הסוחרים הולכים ושבים עם סחורותיהם למקום ההוא... (שם תרסג)

אלא זבולון זכה (שיקדימוהו ליששכר), משום שהוציא לחם מפיו ונתן לפיו של יששכר, משום זה הקדים אותו (לפני יששכר) בברכות. מכאן למדנו מי שמפרנס לבעל תורה מקבל ברכות ממעלה ומלמטה, ולא עוד אלא שזוכה לשני שלחנות, מה שאינו זוכה אדם אחר, הוא זוכה לעושר שיתברך בעולם הזה, וזוכה שיהיה לו חלק בעולם הבא, ז"ש זבולון לחוף ימים ישכון וכו'. כיון שכתוב לחוף ימים למה כתוב עוד לחוף אניות, אלא לחוף ימים הוא בעולם הזה, לחוף אניות הוא בעולם הבא, כש"א שם אניות יהלכון, (שנאמר על ים גדול ורחב ידים שהוא הבינה שה"ס עולם הבא), כי שם השפע של עולם הבא. (שם תרעה)

תא חזי, כתוב ולזבולן אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך, מלמד שנשתתפו יחד, זה יצא ועשה מלחמה, וזה יושב ועוסק בתורה, וזה נותן חלק לזה (משללו), וזה נותן חלק לזה (מתורתו, כי יששכר ה"ס ת"ת, וזבולן ה"ס מלכות). בחלקו של זבולן הוא הים, וכנסת ישראל (שהיא המלכות) נקראת ים כנרת, וכך ראוי, משום שהתכלת יוצא משם, (שתכלת ה"ס מלכות וכנרת היא מלכות), והעמידוהו, כי למטה הוא כעין של מעלה, ים כנרת למעלה (שהוא מלכות) ים כנרת למטה, תכלת למעלה (שהוא מלכות), תכלת למטה והכל הוא במקום אחד.

ועל כן ירש זבולן לצאת לערוך מלחמה, (משום שהוא בחינת מלכות), ומאין לנו שכך הוא, שכתוב, עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק, זבחי צדק ודאי, (דהיינו של מלכות הנקראת צדק). מהו הטעם, הוא כי שפע ימים יינקו, (דהיינו השפע על ידי מלחמות), ויששכר חלקו בתורה ונותן לזבולן חלקו בתורה, ודאי, ועל כן נשתתפו יחדיו, שיתברך זבולן מיששכר, כי הברכה שבתורה היא ברכת הכל. (בהעלותך כו וכז)

ספרי:

שמח זבולון בצאתך, מלמד שהיה זבולון סרסור לאחיו, והיה לוקח מאחיו ומוכר לגוים ומן הגוים ומוכר לאחיו... וספוני זו חלזון, טמוני זו טרית, חול זה זכוכית... (ברכה שנד)

תלמוד בבלי:

אמר זעירא קטרון זו צפורי... והא קטרון בחלקו של זבולון הואי, דכתיב (שופטים א') זבולון לא הוריש את יושבי קטרון ואת יושבי נהלול, וזבולון מתרעם על מדותיו הוה, שנאמר זבולון עם חרף נפשו למות, מה טעם משום ונפתלי על מרומי שדה, אמר זבולון לפני הקב"ה, רבונו של עולם לאחיי נתת להם שדות וכרמים ולי נתת הרים וגבעות, לאחיי נתת שדות וכרמים ולי נתת הרים ונהרות, אמר לו כולם צריכין לך על ידי חלזון, שנאמר (דברים ל"ג) ושפוני טמוני חול... אמר לפניו רבונו של עולם מי מודיעני, אמר לו שם יזבחו זבחי צדק, סימן זה יהא לך, כל הנוטל ממך בלא דמים אינו מועיל בפרקמטיא שלו... (מגילה ו א)

מדרש רבה:

וכל השבח הזה מנין היה לו ליששכר? משל זבולון, שהיה עוסק בפרקמטיא שלו ומאכיל את יששכר שהיה בן תורה, הדא הוא דכתיב (בראשית מ"ט) זבולון לחוף ימים ישכון וגו'. וכשבא לברך את השבטים הקדים ברכת זבולון לברכת יששכר, שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך, שמח זבולון ממה שיששכר באוהליך, ויש אומרים יש שכר באהלי זבולון. (בראשית פרשה עב ה)

זבולון לחוף ימים ישכון וגו' הרי זבולון קודם ליששכר... אלא שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה, וזבולון בא ומאכילו, לפיכך קדמו, עליו אמר הכתוב (משלי ג') עץ חיים היא למחזיקים בה, יששכר כונס, וזבולון מביא באניות ומוכר ומביא לו כל צרכו... (שם פרשה צט יא)

ודכוותה ולזבולון אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך, והלא יששכר גדול מזבולן אלא על ידי שהיה זבולן מפרש מיישוב ועוסק בפרקמטיא ובא ונותן לתוך פיו של יששכר, נותן לו שכר בעמלו, לפיכך נקרא הפסוק על שמו, שנאמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך. אמר רבי תנחומא כל מי שיוצא לדרך ואינו מכוין לבו למלחמה סוף שהוא נופל במלחמה, אבל שבטו של זבולן בין מתכוין בין שאינו מתכוין יוצאין למלחמה ונוצחין, הדא הוא דכתיב ומזבולון יוצאי צבא עורכי מלחמה ולעדור בלא לב ולב, מהו בלא לב ולב, אלא בין מתכוונין בין שאינן מתכוונין הם יוצאים ומנצחין. (ויקרא פרשה כה א)

למה זכה זבולון להקריב שלישי, לפי שחיבב את התורה והרחיב ידיו לפזר ממונו ליששכר, כדי שלא יצטרך שבט יששכר לפרנסה ולא יתבטל מלעסוק בתורה... לקיים מה שנאמר (משלי י"ח) מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו... ועל זה היה קרבנו קערת כסף נגד הים שהיה חלק זבולון.... (במדבר פרשה יג טז, וראה שם עוד)

תנא דבי אליהו רבא:

...ומה נשתנה זבולון ונפתלי מכל השבטים שבאה תשועה גדולה לישראל על ידן? כך אמרו חכמים, נפתלי שימש את יעקב אבינו ויצא ממנו קורת רוח, וזבולון שימש את יששכר, ועל שעשה לו אכסניא. (פרק ט)

סדר עולם זוטא:

זבולון חי קכ"ד שנה ומת לאחר שמת יוסף ב' שנים...

מדרש הגדול:

שמח זבולון בצאתך, פרוש איפודין שלך, לפי שהיה זבולון סרסור בין אחיו לאחרים, לוקח מאחרים ומוכר לאחיו. דבר אחר בשעה שהוא יוצא למלחמה, מלמד ששבט זבולון נוצח וחוזר מן המלחמה בשמחה. (דברים לג יח)

תרגום אונקלוס:

לחוף אניות - ויכבוש מחוזות בספינות, וטוב הים יאכל, ותחומו יגיע עד צידון. (בראשית מט יג)

רש"י:

לחוף ימים - תהיה ארצו חוף... והוא יהיה מצוי תדיר אל חוף אניות במקום הנמל שאניות מביאות שם פרקמטיא, שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר והם עוסקים בתורה... וירכתו על צידון - סוף גבולו יהא סמוך לצידון... (בראשית מט יג)

רמב"ן:

...ואחר כך ילדה בן ששי ותקרא את שמו זבולון על שם יזבלני אישי, ומזבולון היו סופרים, שנאמר "ומזבולון מושכים בשבט סופר" (שופטים ה'), כלומר המשכת הקו האמצעי הנקרא שבט, שנאמר שבטך ומשענתך, זה שאמרו במדרש שיר השירים שבטך אלו היסורין, ומשענתך זו התורה, וסופר הוא הסבה הראשונה של אותיות הרשומות בחכמה שאי אפשר לכתוב הסופר עד שתראה האות רשומה בלבו, והרשום ההוא נפרש בינה, שהבינה נאצלת מן החכמה, וכן כל כח מן הדומה, ובבינה נחקקו האותיות תחלה אחר שנרשמו בחכמת סופר על שם סופר וספר וספור, והוא הזמנת הרצון לספר. ומלת בשבט עומדת בפני עצמה, ואינה סמוכה אל סופר, כאלו אמר מושכים ספר בשבט, וההמשכה הזאת היא בנין בית המקדש של מעלה המכוון כנגד בית המקדש של מטה, ועל כן היה קרוי זבול, כמו שנאמר "בנה בניתי בית זבול לך" (מ"א ה'), לא אמר בניתי בית לך אלא בית זבול, כלומר ביתו של זבול, רוצה לומר המעותד והמזומן לזבול... (האמונה והבטחון פרק כד)

מבעלי התוספות:

לחוף אניות - לפי שאמר לעיל מזה לחוף ימים ישכון, ויש עיירות שעומדים על נמל הים אבל העיר רחוקה קצת מן הים ויש טורח לבעלי אניות ללכת מחוף הים עד העיר, ולזה פעמים שנמנעים מליכנס באותו נמל ומרחיקים ללכת לעיר אחרת אף על פי שהיא רחוקה, לפי שהיא קרובה ממנה לחוף הים, לכך חזר ואמר והוא לחוף אניות, לומר שיהיו עיירותיו קרובות ממש אצל המקום שהספינות באות שם. (בראשית מט יג)

חזקוני:

...הטיל שם י-ה בשמות השבטים רק בראובן שמעון וזבולון, הראשונים על שהיו נזופים במעשה בלהה וזמרי, וזבולון על שהולך במקום סכנה, כדכתיב "עם חרף נפשו למות". (במדבר כו ה)

ושפוני טמוני חול - פעמים שהספינות משתברות בנמל וטבועות בחול, ובאים בני זבולון ונוטלים אותו הממון. (דברים לג יט)

רבינו בחיי:

שמח זבולן בצאתך - כלומר למלחמה, ואף שיששכר גדול הוא מזבולן כי נולד תחלה הקדים זבולן ליששכר, לפי שהוא הסבה לתורתו של יששכר, וכן הקדימו יעקב בברכת השבטים לפי שהוא המחזיק תורתו של יששכר, ואם לא היה מחזיק אי אפשר לו לעסוק בתורה, על כן ראוי הוא שינחל שמחה וכבוד בשמחתה של תורה לעולם הבא... אפשר לומר בצאתך מן העולם הזה, וברך אותו בשמחת העולם הבא, וייחס השמחה לזבולן לפי שהוא סבה לתורה, וזהו שאמרו רז"ל כל המטיל מלאי לכיסו של תלמיד חכם זוכה ויושב בישיבה של מעלה... ותמצא בברכה זו שלשה ענינים, האחד שהקדים זבולן ליששכר, והשני שכלל ברכת יששכר בכלל ברכת זבולן, והשלישי שהאריך בברכת זבולן ואמר עליו כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול, וקצר בברכת יששכר, ולא תמצא באחד מכל השבטים שיקצר משה בברכתו כמו ביששכר... מפני שברכתו שברך אותו במלה זו היא כוללת כל הברכות, והוא שאמר באהליך... (דברים לג יח)

עקדה:

וירכתו על צידון - דורך על במות סוחרי צור ונושה בהם. (בראשית מט יג)

אברבנאל:

לחוף ימים - יסחור עד צידון... או שטבעו להיות נוטה לסחורה ולא למלוכה. (בראשית מט יג)

שמח זבולון בצאתך - השותפות היתה שזבולון רוכבים על אניותיהם, ויששכר מטפלים עמהם ומוכרים... ובספרי: עמים באים לזבולון לפרקמטיא, וקוראים אותם לעלות לירושלים, וזובחים שם ומתגיירים. (דברים לג יח)

ספורנו:

עמים הר יקראו - יששכר וזבולון יקראו אומות העולם אל ההר הטוב במיני סחורתם בלתי נמצאים בין האומות... כי שפע ימים יינקו - יששכר וזבולון יהיה להם מיני סחורה הבאים מן הים ומהם שספונים וטמונים בחול, כמו דם חלזון וזכוכית לבנה בחולסית שבחול. (שם)

אלשיך:

הראובני - הוסיף שם י-ה בראובן שמעון וזבולון להעיד על השבט... וזבולון היו יורדי הים ונשיהם עשירות ומעונגות, על כן מעיד בשבטים אלו במיוחד שלא חטאו. (במדבר כו ז)

כלי יקר:

זבולון לחוף ימים - ...וכן פסוק זה בא לגלות ההעדר הכרוך בעוסקים בקנין הממון, כי מלבד מה שכל ימיהם אין להם מנוחה יש בהם עוד חסרון א', והוא פיזור הנפש, כי הוא וביתו וסחורתו מפוזרים ומפורדים זה מזה... והרי נפשו מפוזר כי מחשבתו על ביתו שבמזרח, ומחשבתו על סחורתו שבמערב, ומחשבתו על עצמו בין שני גבולים אלו, זה שאמר זבולן לחוף ימים ישכון, כי שם ביתו, אבל הוא לא ישכון בביתו אלא הוא לחוף אניות, כי כל ימיו יהיה באניה בלב ים, וירכתו, היינו סחורתו וממונו שנקראו היקום אשר ברגליו על צידון, כי הוא מקום סחורה... (בראשית מט יג)

אור החיים:

שמח זבולון - הגם שבעניני עולם הזה בכללות אין לשמוח בהם, דכתיב ולשמחה מה זו עושה, אמר הנביא שזבולון ישנו בשמחה, הגם ביציאתו מבית המדרש לסחורה, והטעם כדי שיתקיים יששכר באוהלו. עוד ירצה לפי שאין אדם יודע ביציאתו לסחורה אם יצליח אם לא עד שיחזור מוצלח, לזה אמר לזבולן שמח מעת יציאתך, כי בודאי שתצליח, והטעם כיון שיששכר באהליך שליח מצוה אתה לזון לומדי תורה... (דברים לג יח)

מלבי"ם:

שמח זבולון בצאתך - כי אז היו נוסעים בים על פי הכוכבים, ויששכר יודעים חכמת התכונה על כן נמסר להם סוד העיבור. (שם)

רש"ר הירש:

זבולון - ביהודה מצא את מעמד מגיני הארץ, ובזבולון את מעמד הסוחרים המפרנסים. על צידון - אין מסחרו חובק כל העולם ואינו ממלא את כל ישותו, והוא נסמך רק על שכניו הצידונים. (בראשית מט יג)

זבולון - הסוחר ברוח יושר ואמינות, ויששכר הנוח ונעים בהליכותיו וברוחו, עם אלו השנים נפגשים עמים זרים לראשונה, לכן יגרמו אלו השבטים שהנכרים יזבחו זבחי צדק. (דברים לג יח)

העמק דבר:

וירכתו על צידון - רגלו ומקום שמניח ירכו עליו לשאוף ממנו שפע פרנסה הוא על צידון, שהיה מקום סוחרי ארץ. וזבולון היו רגילים באניה לצידון, ומזה היה להם שפע פרנסה, והנה הקדים יעקב ברכת זבולון ליששכר משום שהיה זבולון מפרנס ומקים תורת יששכר שהיו יושבי אהלים כאשר יבואר. מה שאינו כן מנשה ואפרים שלא היה מנשה סיבה ומשען לתורת אפרים... (בראשית מט יג)

שמח זבולון בצאתך - לעולם זאת על ישראל בשעה שיוצאים למלחמה מייחדים אנשים לתורה ולתפלה כל היום שיוצאים עם הלוחמים לאהלי השדה... וזהו ברכת משה, שמח זבולון בצאתך למלחמה, ויששכר באהליך - באהלי המחנה שעל שדה המלחמה עסוק בתורה ובתפלה. (דברים לג יח)

כי שפע ימים יינקו - משונאיהם שהגיעו דרך ים והביאו שפע רכוש על הספינות כמנהגם במלחמה, ובנצחם נשאר הרכוש ביד זבולון... (שם שם יט)

ר' צדוק:

...ואחר כך זבולון "הפעם יזבלני אישי", קיבול שכר נגד לוי הפעם ילוה אישי, וילוה היינו דבקות בשעת חיבור, ויזבלני היינו דביקות גם שלא בשעת חיבור כמער איש ולויתו, רק דירה תמידית על דרך אבא ואימא תרין רעין דלא מתפרשין, וזהו תמכי דאורייתא דחכמה עילאה שיהיה לה דירה קבועה וקיימת בחדרי לבו... "והוא לחוף ימים ישכון", דידוע ים מורה תוקף החשק שאין לו שביעה, כמש"נ כל הנחלים וגו' והים איננו מלא והיינו חשק דעולם הזה שהוא מלא טרדות, וכמו שאמרו ז"ל דכל יורדי ים אין להם נייחא עד שיעמדו ביבשה... אבל זבולון הוא לחוף החול אשר בגבול ימים, והוא גבורה דמארך דכמלא חוטא דחול אין יכול לעבור, כמ"ש דזהו מצד מדת הגבורה המצמצמת לתאות ומשביח שאון ימים... (חלק ה תקנת השבין עמוד לג)