אלא כך למדנו, ספירה זו שנקראת זאת, (דהיינו המלכות), נקראת אשה, כמש"א לזאת יקרא אשה, ולמה (נקראת כן, משום) כי מאיש לוקחה זאת, מי הוא האיש, הוא אותו שנקרא זה, וזהו איש זכר, (דהיינו ז"א), כמש"א כי זה משה האיש, האיש הזה, (הרי) שאיש נקרא זה, וזה נקרא איש, וזאת לקוחה מזה שנקרא זכר. (בא קיב)
הלזה - שרואים מרחוק, אבל הזה הוא מקרוב. (בראשית לז יט)
זה א-לי - אף על פי שאין אדם רואה דבר יאמר עליו זה. (שמות טו ב)
זה יתנו - הראה לו כמין מטבע של אש... ודע כי כל הני דרשות כל אחת ואחת יש לה טעם, כי בגמרא לא דרשו רז"ל רק ג', מנורה, שרצים חודש, ובהנך מלת זה דבוק אל הנראה, כמו "וזה מעשה המנורה", "וזה לכם הטמא"... דרשו רז"ל שהראה לו הקב"ה אלו דברים, דאם לא כן מאי "וזה לכם הטמא", אבל בשקלים קאמר "זה יתנו", קאי וזה יתנו על הנתינה, לכך לא דרשו שהראה לו הקב"ה מטבע, ולא שייך בזה שהראה לו הקב"ה, ולכך שם פירושו על כרחך כמו "וזה אשר תעשה אותה" בתיבה, דלא קאי על הדבר הנראה... ובפרקי דרבי אליעזר דרשו על כל זה. (שמות לא יג, וראה שם עוד)
ויהי כהיום הזה - ...על כן נראה לומר שלא פירשו רבותינו מלת הזה לכנוי הרומז, כי אין לו מקום כאן, אבל פירשוהו לשון גבהות ורוממות, והביא שם בשם תיב"ע על פסוק "שפכי כמים לבך", שתרגם שדי קומוי זהוהי לבכון, וכענין זה פירשו רבותינו כאן גבהות מי נילוס, וכר"נ על גובה מושבות שבבית תיאטור... ואפשר לכלול כונה זו גם במלת זה בסוף קהלת, שאמר "את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם", כלומר הוא גבהות מעלה לכל אדם... (בראשית לט יא)
בעבור זה עשה - ...ויהיה הטעם בעבור זה עשה ה' לי, כל מה שעשה ה' לי בצאתי ממצרים היה בעבור זה, כלומר בעבור רום מעלת כבודו ויתרון יקר הדרתו שיתפרסם כבוד העליון ית' בעולם... (שמות יג ח)
זה יתנו - ...הנה לדבריו צריכים אנו לפרש מלת זה יתנו כאלו אמר עתה יתנו, כי מלת זה יורה גם להוראת הזמן הנמצא עתה, כמו "זה לי עשרים שנה" (בראשית ל"א), כלומר כעת, וכן "קול דודי הנה זה בא", כעת בא... (שם ל יב)
כי זה משה האיש - מלת זה בהתחברו עם שם דבר יש בו הבדל בין בואו לפניו לבין בואו לאחריו, בבואו אחר השם כגון בית זה, אז מלת זה כנוי רומז לבד אל הבית ליייחד אותו ולשלול ממנו בית אחר... ובבואו קודם השם, כגון זה בית, אז מלת זה כנוי רומז עם צירוף כח השופט לגזור היותו בית ולשלול ממנו היותו דבר אחר... (שם לב א)
בעבור זה - ...ומבואר אצלי שכנוי הרומז זה זאת מציין דבר העומד נכחו, על כן בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך... (שמות יג ח)
הנה כינוי הרומז זה זאת מצאנום במקומות רבים שידמה שבאו למותר, למשל "היום הזה אחל תת פחדך"... והמבואר כי שני מלות הזה וההוא מובדלים, במה שכינוי ההוא מורה נרמז רחוק שאינו לפנינו, וכינוי הזה מורה נרמז קרוב... ולכן בכל מקום שבאה מלת זה על נרמז בלתי קרוב דרשוהו חז"ל, ודרשו פעמים שהיה הענין למראה עינים, כמ"ש במנחות (כ"ח) ומכילתא (בא), ורבה, ג' דברים נתקשה משה מנורה ראש חדש ושרצים, "וזה מעשה המנורה", "החדש הזה" "וזה לכם הטמא"... אולם במקומות שלא יכלו לדרוש כן היה להם קבלה איזה מיעוט באופן שמלת זה מורה התיחדות, זה ולא אחר... (ויקרא ו ז תורה אור וראה שם עוד)
זה הדבר - מצוות המתחילות ב"זה הדבר" מוגבלות בדרך כלל לזמן ידוע, וכאן הוגבל הדין לבאי הארץ... (במדבר לו ו)
אחז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה אמר ה', מוסיף עליהם משה בזה הדבר. ענין הפרש זה כמו החילוק בין עשרה מאמרות לעשרת הדברות, כי מאמר היא רק לחוץ להודיע הרצון, ודיבור הוא פנימיות עצם הדיבור... ואמת שזה עצמו ענין החילוק בין זה לכה, כי יש כמה מדריגות בנבואה, ועצם הדיבור מתלבש ומתפשט אחר כך למדריגות אמירה, ולכן באמירה כתיב כה, ובדיבור זה... (מטות תרנ"א)