(ראה גם: גלוי עריות)
ואת זכר לא תשכב משכבי אשה, תועבה היא. (ויקרא יח כב)
ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם, מות יומתו דמיהם בם. (שם כ יג)
הבא על הזכור ועל הבהמה... בסקילה... זכר מנא לן, דתנו רבנן איש פרט לקטן, אשר ישכב את זכר בין גדול בין קטן, משכבי אשה מגיד לך הכתוב ששני משכבות באשה... למדנו אזהרה לשוכב, אזהרה לנשכב מנין, תלמוד לומר לא יהיה קדש בבני ישראל... (סנהדרין נד א, וראה שם עוד)
וסבר רבי מאיר כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה... רבי עקיבא אומר... ודבק ולא בזכר... (שם נז ב)
ואלו שמצילין אותן בנפשן, הרודף... ואחר הזכר... תנו רבנן אחד הרודף אחר חבירו להרגו ואחר הזכר ואחר נערה המאורסה ואחר חייבי מיתות בית דין ואחר חייבי כריתות מצילין אותן בנפשן... (שם עג א)
שלשים ושש כריתות בתורה... הבא על הזכור... (כריתות ב א, וראה עוד שם ג א)
הבא על הזכר או הביא זכר עליו כיון שהערה אם היו שניהם גדולים נסקלים... ואם היה הזכר בן ט' או פחות שניהן פטורין, וראוי לבית דין להכות הגדול מכת מרדות לפי ששכב עם זכר ואף על פי שהוא פחות מבן ט'... (איסורי ביאה פרק א יד)
בפרק ב' דסוכה על ד' דברים חמה לוקה... ועל משכב זכור... מפני שאין ראוי אף לפי הנהוג בבעלי חיים, ולכך המעשה הזה הוא העדר גמור... (באר הגולה ו ד"ה התלונה הו')
כל זכורך - פרש"י הזכרים שבך... ולרבותינו שאמרו (חגיגה ד') זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס יורה הכנוי על הנודעים לך היותם זכר... אמנם הרוו"ה הבדיל בין זכר לזכור, זכר הוא שם תאר לאיש ע"ש הזכור, וזכורך הוא שם עצם לאותו אבר, והושאל על האדם כלו... וזה שפירש"י (סנהדרין נ"ד ב') לא נקרא זכור כי אם נקב המשכב, ולכן גרס הבא על הזכור והביא זכר עליו... ולכן בכל מקום שהזכירו מענין זה כנוהו בשם משכב זכור ולא זכר. וגם אונקלוס תרגמו בכל מקום זכור, ושאר זכר תרגם דכר. ונ"ל עוד הבדל גדול בין זכר לזכור, זכר הוא להבדילו במין לבד, שאינו ממין נקבות, ולכן גם תינוק בן יומו נקרא זכר, אמנם זכור הוא להבדיל במין הזכר עצמו, שאינו נקרא כן כי אם כשכבר הגיע לימי הגדלות ובא בתכונת ההולדה, ואז נקרא זכור בתמונת פעול, להיותו אז מוכן מטבעו להשאיר אחריו תולדה אשר בו יזכר שמו בעולם. וסמוכים לזה ממ"ש (דברים כ') "והכית את כל זכורה לפי חרב רק הנשים והטף" וגו', מבואר מזה דבשם זכור לא נכלל בו הטף בזכרים... (שמות כג יז)