(ראה גם: אדם, איש-אשה, בריאה-אדם)
...כי מצד הזכר הם העשירים, ומצד הנקבה הם העניים, וכמו שהם בחיבור אחד וחסים זה על זה ונותנים זה לזה, וגומלים לו חסד, כך האדם למטה צריך להיות, העשיר והעני בחבור אחד שיתנו זה לזה ויגמלו חסד זה עם זה. (הקדמה רלד)
זכר ונקבה בראם, ר' שמעון אמר, סודות עליונים נגלו בשני כתובים הללו, (היינו בהכתוב זה ספר, ובהכתוב זכר ונקבה, הכתוב אומר) זכר ונקבה בראם, לדעת כבוד העליון סוד האמונה, אשר מסוד הזה נברא האדם, (דהיינו מזו"ן העליונים, הנקראים שמים וארץ).
תא חזי, באותו הסוד שנבראו שמים וארץ (הם זו"ן העליונים), נברא האדם, בשמים וארץ, כתוב אלה תולדות השמים והארץ, ובאדם כתוב זה ספר תולדות אדם, בשמים וארץ כתוב בהבראם, ובאדם כתוב ביום הבראם, (הרי ששניהם שקולים, כי נבראו בסוד אחד, פירוש כמו שאצילות זו"ן הוא על ידי אתוון אל"ה דבינה, ואחר כך על ידי עליית שם למ"ן להכריע בין ב' הקוין שבבינה, ממש על אותו הדרך, נברא אדם על ידי אתוון אל"ה דזו"ן, ואחר כך על ידי עלייתם למ"ן להם להכריע בין ב' הקוין שלהם), הרי שבאותו הסוד שנבראו ז"ון נבראו גם כן אדם).
זכר ונקבה בראם, מכאן נשמע, כל צורה שלא נמצאו בה זכר ונקבה אינה צורה עליונה כראוי, ובסוד המשנה בארנוהו.
תא חזי בכל מקום שלא נמצאו זכר ונקבה יחד, אין הקב"ה משים דירתו באותו המקום, וברכות אינן נמצאות אלא במקום שנמצא זכר ונקבה, שכתוב ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם, ולא כתוב ויברך אותו ויקרא את שמו אדם, שאפילו אדם אינו נקרא אלא זכר ונקבה יחד... (בראשית ב שסו, ועיין עוד ערך ברכה)
כל נשמות העולם, שהן פרי מעשיו של הקב"ה, כולן הן אחד בסוד אחד, (כלומר שלמעלה עוד לא ניכר בהן שהם זכר ונקבה), אלא כשיורדות לעולם כל הנשמות בבחינות זכר ונקבה, וכל נשמה היא זכר ונקבה מחוברים כאחד.
ותא חזי, השתוקקותה של הנקבה להזכר עושה נפש, וכן רצון השתוקקותו של הזכר להנקבה ודבקותו בה, מוציא נפש, והיא כוללת (את הנפש) מהשתוקקות הנקבה, ולוקחת אותה, ונכלל השתוקקות של העליון, (הזכר) ונעשו ב' הנפשות רצון אחד בלי פירוד.
ואז הנקבה כוללת הכל, (שלוקחת ב' הנפשות), ומתעברת מן הזכר בהן, והשתוקקותם של שניהם מתדבקים ונעשו אחד, ועל כן, כלול הכל זה בזה, וכאשר הנשמות יוצאות, זכר ונקבה כלולים בהן כאחד.
לאחר כך, כיון שיורדים לעולם הם נפרדות זה מזה, (הזכר מהנקבה), זה פונה לעברו וזה פונה לעברו, והקב"ה מזווג אותם לאחר כך ולא ניתן מפתח הזווג לאחר אלא הקב"ה בלבדו, שרק הוא יודע זיווגם לחבר אותם כראוי, דהיינו שיהיו זכר ונקבה מנשמה אחת.
אשרי האיש הזוכה במעשיו, והולך בדרך האמת, כדי שיתחברו לו נפש בנפש, (זכר בנקבה), כמו שהיו מקודם, (שירדו לעולם, אבל אם אינו זוכה לא יתנו לו בת זוגו), ועל כן כתוב עליו ופריו מתוק לחכי, כי איש הזה נתברך בתקון (זכר ונקבה כראוי), שיתברך ממנו העולם, משום שהכל תלוי במעשיו של האדם אם זכה או לא. (לך לך רד)
אלא הכי למדנו, כתוב כי יהיה נערה בתולה, נער כתוב, מהו הטעם, משם שכל זמן שלא קבלה זכר, נקראת נער, ומשקבלה זכר נקראה נערה, אף כאן (המלכות נקראת) ליל מטרם שקבלה זכר, (שהוא ז"א), ואף על פי שכתוב בו ליל שמורים, (לשון רבים, שמשמע שכלול בו גם ז"א, היינו) משום שהזכר (שהוא ז"א) היה עתיד להתחבר עמה, ובשעה שהתחבר עמה זכר, כתוב הלילה הזה שמורים, שמורים (יורה על) זכר ונקבה, (דהיינו ז"א ומלכות), ומשום זה כתוב הלילה הזה.
ובמקום שנמצאים זכר ונקבה, אין השבח אלא לזכר, וכך שבחו ישראל בתשבחות שלהם, לזכר ולא לנקבה, ז"ש זה א-לי ואנוהו, שאין השבח במקום שנמצאים זכר ונקבה אלא לזכר ועל זה מחכים ישראל, שכתוב זה ה' קיוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו, משום שעתיד לעשות להם כן, שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות... (בא קלא)
...ועל כן לא יבא הכהן אל הקדש עד שישא אשה, כדי שישתתף בקשר דכנסת ישראל בחוץ, והיא אינה מתחברת עמו, ועל כן נמצא אצלם ביום ההוא ערבוביא (שנדב ואביהוא לא נשאו). (שמיני לח)
אשה כי תזריע, למדנו אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. ר' אחא אמר, זה שלמדנו, שהקב"ה גוזר על הטפה אם הוא זכר או נקבה, ואתה אומר אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, (ואם כן לא צריכים לגזירת הקב"ה). א"ר יוסי ודאי שהקב"ה מבחין בין טפה של זכר ובין טפה של נקבה, ומשום שהבחין בה, גזר עליה, אם תהיה זכר או נקבה... (תזריע ט)
תא חזי, כל הרוחות שבעולם כלולים מזכר ונקבה, וכשיוצאים (לעולם הזה) יוצאים זכר ונקבה, ואחר כך מתחלקים כפי דרכם, (הרוח של זכר מתלבש בזכר ורוח של נקבה בנקבה, ואחר כך) אם האדם זוכה מזדווגים יחד, והיינו בת זוגו, ומתחברים בזווג אחד, בכל, ברוח ובגוף, שכתוב תוצא הארץ נפש חיה למינה, מהו למינה, הוא אותו הרוח של האדם היוצא עם זוגו הדומה אליו. (שם כב)
ומתי נקרא האדם אחד, בשעה שנמצא דכר ונוקבא, ומתקדש בקדושה עליונה, ומתכוון להתקדש. ותא חזי, בשעה שנמצא האדם בזווג אחד דכר ונוקבא ומתכוון להתקדש כראוי, אז הוא שלם ונקרא אחד בלי פגם.... (קדושים כג, וראה עוד ערך ביאה)
אמר רבי אלעזר היינו הסוד שלמדנו, בזאת, (שהיא המלכות), כי מאיש לקחה זאת, וכתוב לזאת יקרא אשה, וזאת נכללת באיש (שהוא ז"א) שהוא חסד, וזאת היא נוקבא, חסד הוא דכר, ומשום זה הדכר הבא מצד הלבן הזה (שהוא חסד), נקרא חסד, וזאת נקראת צדק, כי באה מצד האדום, (שהוא שמאל ודין) ומשום זה נקראת אשה, (שהוא לשון אש ודין), והיינו שכתוב וצדקתו (לבני בנים, ולא כתוב וחסדו). מהו וצדקתו, היינו צדקתו דחסד, בת זוגו, שנתבשמו זה בזה, (ומשום שצדקתו כוללת גם הדכר, שהוא חסד, על כן כתוב וצדקתו). ומשום זה למדנו כל כהן שאין לו בת זוג אסור בעבודה, שכתוב וכפר בעדו ובעד ביתו... (נשא קמג, ועיין שם עוד)
זה שאמר דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה, (שצמר הוא רחמים כמו ארגמן, ופשתים הוא דין כמו תכלת), וכתוב בידיה טוו, מהו טוו, א"ר יהודה טוו בדין טוו ברחמים, (כלומר שערבו והמתיקו דין ברחמים זה בזה). אמר ר"י למה נקראת אשה, א"ל מפני שכלולה בדין וכלולה ברחמים, תא חזי, שאמר ר' אלעזר כל אשה נקראת דין עד שטועמת טעם הרחמים (דהיינו עד שתנשא לאיש, והזכר הוא רחמים), שלמדנו, מצד הגבר בא הלבן (שבולד, שהוא רחמים, ומצד האשה בא האדום (שבולד, שהוא דין). וכשטעמה האשה מהלבן (שהוא רחמים), היא מעדיפה את הלבן, (כי הלבן הכלול מדין הוא עיקר השלמות). (מטות ב)
ועל כן כתוב לא ידון רוחי באדם לעולם, מהו רוחי, רוחו היה צריך לומר, אלא הם ב' רוחות שיוצאים זוגות, (ורוחי הוא כמו שהיה מנוקד עם ח' פתוחה, שהוא לשון רבים), (לא ידונו יחד), כי הם באים לעולם הזה כשהם נפרדים אחד מחברו), ועל כן כתוב וילדה זכר, שאינו כלול מזכר ונקבה אלא כפי דרך העולם שהם (אדם וחוה) גרמו בחטאם... (תבא מ, ועיין שם הפירוש)
ראה עוד ערך שכינה.
...דאמר רבי חמא ברבי חנינא אמר רבי יצחק כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים, שנאמר וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים. (ברכות ה ב)
היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא. (שם נד א)
כדתניא שלשה ימים הראשונים יבקש אדם רחמים שלא יסריח, משלשה ועד ארבעים יבקש רחמים שיהא זכר... ומי מהני רחמי, והא"ר יצחק בריה דרב אמי איש מזריע תחלה יולדת נקבה, אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, שנאמר אשה כי תזרע וילדה זכר... (שם ס א)
...ואי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אשרי מי שבניו זכרים, אוי לו מי שבניו נקבות. (פסחים סה א)
ארבעה חותמות היו במקדש וכתוב עליהן עגל זכר גדי חוטא... (שקלים יד ב)
לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים, בית שמאי אומרים שני זכרים, ובית הלל אומרים זכר ונקבה... (יבמות סא ב)
אם בן הוא והמיתן אותו, א"ר חנינא סימן גדול מסר להן, בן פניו למטה בת פניה למעלה. (סוטה יא ב)
כפר דכרייא, אמר רבי יוחנן שהיו נשותיהן יולדות זכרים תחלה ויולדות נקבה באחרונה ופוסקות. (גיטין נז א)
מיתיבי מה יעשה אדם ויהיו בניו זכרים, רבי אליעזר אומר יפזר מעותיו לעניים, רבי יהושע אומר ישמח אשתו לדבר מצוה. (בבא בתרא י ב)
...דכתיב כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום, כי אתא לקמיה דדוד אמר ליה מאי טעמא עבדת הכי, אמר ליה דכתיב תמחה את זכר עמלק, אמר ליה והא אנן זכר קרינן, א"ל אנא זכר אקריון... (בבא בתרא כא א)
אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם... מה עשה הקב"ה סירס הזכר וצינן הנקבה (של לויתן) ושמרה לצדיקים לעתיד לבא... (שם עד ב)
האומר אם תלד אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר יטול מנה, נקבה מאתים ילדה נקבה נוטלת מאתים... (שם קמ ב)
דאמר רב חסדא בת תחלה סימן יפה לבנים... (שם קמא א)
זכרותיה דירדנא ממערת פמייס, זכרותא דדמא כבדא... זכרותא דמיא פרת... (בכורות נה א)
...שאינו נערך אלא זכר ודאי ונקבה ודאית... (ערכין ב א)
...אלא במה בודקין אותו לידע אם זכר הוא אם נקבה היא, אבא שאול בר נש ואמרי לה אבא שאול בר רמש אומר מביא קיסם שראשו חלק ומנענע באותו מקום אם מסכסך בידוע שזכר הוא... (נדה כה ב, וראה שם עוד)
...מהו דתימא הואיל ואמר רבי יצחק אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, איש מזריע תחילה יולדת נקבה אימא מדהאי זכר האי נמי זכר, קא משמע לן אימא שניהם הזריעו בבת אחת... (שם כח א)
...שהזכר נגמר למ"א (יום) והנקבה לפ"א, וחכמים אומרים אחד בריית הזכר ואחד בריית הנקבה זה וזה מ"א יום... שם ל א)
מאי שנא חבלי נקבה מרובים משל זכר, זה בא כדרך תשמישו וזה בא כדרך תשמישו, זו הופכת פניה וזה אין הופך פניו.
...ומרבים בנים ובני בנים, וכי בידו של אדם להרבות בנים ובני בנים, אלא מתוך שמשהין עצמן בבטן כדי שיזריעו נשותיהן תחילה שיהיו בניהם זכרים, מעלה עליהן הכתוב כאילו הם מרבים... אמר רבא הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה... (שם לא א)
ואמר רבי יצחק אמר רבי אמי כיון שבא זכר בעולם בא שלום בעולם, שנאמר שלחו כר מושל ארץ, זכר זה כר. ואמר ר' יצחק דבי רבי אמי בא זכר בעולם בא ככרו בידו, זכר זה כר, דכתיב ויכרה להם כירה גדולה, נקבה אין עמה כלום, נקבה נקיה באה, עד דאמרה מזוני לא יהבו לה...
...ומפני מה אמרה תורה זכר לשבעה ונקבה לארבעה עשר, זכר שהכל שמחים בו מתחרטת (על שבועתה) לשבעה, נקבה שהכל עצבים בה מתחרטת לארבעה עשר... שאלו תלמידיו את רבי דוסתאי ברבי ינאי מפני מה איש מחזר על אשה ואין אשה מחזרת על איש, משל לאדם שאבד לו אבידה, מי מחזר על מי, בעל אבידה מחזיר על אבידתו. ומפני מה איש פניו למטה ואשה פניה למעלה כלפי האיש, זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת. ומפני מה האיש מקבל פיוס ואין אשה מקבלת פיוס, זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת, (אדמה עפר תיחוח נוח ליבטל, אבל בשר ועצמות קשין). מפני מה אשה קולה ערב ואין איש קולו ערב, זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת (עצם כשמכין בו קולו נשמע, אבל קרקע אין קולו נשמע). (שם לא ב)
מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים, אמר להם ישא אשה ההוגנת לו ויקדש עצמו בשעת תשמיש, אמרו הרבה עשו כן ולא הועילו, אלא יבקש רחמים ממי שהבנים שלו... (שם ע ב)
ואמר רבי לוי המים העליונים זכרים והתחתונים נקבות, מה טעם תפתח ארץ כנקבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר... (ברכות סה ב)
זכר ונקבה יהיו, אם ראית זכר רץ אחר נקבה קבלם, נקבה רצה אחר זכר אל תקבלה. (בראשית פרשה לא יח)
וערל זכר, ר' חגי אמר וכי יש ערל נקבה, אלא ממקום שהוא ניכר אם זכר אם נקבה מוהלים אותו. (שם פרשה מו ט)
א"ר שמעון בן יוחאי יו"ד שנטל הקב"ה משרי היה טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה... א"ל הקב"ה לשעבר היית בשמה של נקבה ובסופן של אותיות, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראשון של אותיות, שנאמר (במדבר י"ג) ויקרא משה להושע בן נון יהושע... (שם פרשה מז א)
רבי תנחומא פתח, מי הקדימני ואשלם, זה רווק הדר במדינה ונותן שכר סופרים ומשנים, אמר הקב"ה עלי לשלם גמולו ושכרו וליתן לו בן זכר... (ויקרא כז ב)
תועבה יבחר בכם, אף על פי שהתינוק הזה יוצא מתוך מעי אמו מלוכלך ומטונף מלא רירין ודם הכל מחבקין אותו ומנשקין אותו, וביותר כשהוא זכר... (שם שם ז)
כל זכר, למה כל זכר ואינו מזכיר כל נקבה, מפני שכבודו של הקב"ה עולה מן הזכרים. אמר דוד (תהלים קכ"ז) הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן, הנה נחלת ה' בנים הזכרים, ואם באו הנקבות אף הן שכר. (במדבר פרשה ג ו)
...מיד הקב"ה גוזר על הטפה מה יהא בסופה, אם זכר אם נקבה... (פקודי ג)
...לפי שבשר ודם מרחם על הזכרים יותר מהנקבות, והקב"ה אינו כן, כי רחמיו על כל מעשיו, על הזכרים ועל הנקבות... (נצבים ב)
...לכך נקרא שמו זכר, שחייב לזכור את בוראו ואת מצותיו ולידע כי לכך נוצר ולכך נולד ולכך קיים... (תזריע)
והענין, דע שכל מה שברא הקב"ה זכר ונקבה בראם, אפילו המים יש בהם זכר ונקבה כשנבראו, וברא רקיע להבדיל בין מים זכרים לנקבות. ודע כי כל פירות האדמה אינם צריכים למים זכרים אלא אפילו על ידי מים הנקבות יוציא הפירות מטעם הנזכר, חוץ מן החטה מן הטעם שיתבאר. אמנם כל פירות האילן הן בעלי גאוה, אינם מוציאים פירותיהם אלא על ידי מים זכרים, חוץ מן האתרוג, והטעם שהוא המובחר שבפירות שנאכל כולו, ועם כל זה אינו מתגאה... (בראשית)
וסמך ידו על ראש השעיר, כל הקרבנות הבאות ממין הנקבות, החטא יותר גדול מן הבאות ממין הזכרים, כי הנקבה פחותה מן הזכר, וכל אשר יהיה החטא יותר גדול יהיה הקרבן מן הפחות... (ויקרא)
את בניו ואת נשיו - הקדים זכרים לנקבות, ועשו הקדים נקבות לזכרים, שנאמר (בראשית ל"ו) ויקח עשו את נשיו ואת בניו. (בראשית לא יז)
בדמי טהרה - ...והשם גזר על הזכר כמספר שתשלים צורתו בבטן, והנקבה כפלים מזה, וזה ברור ומנוסה. (ויקרא יב ד)
...וטימא וטיהר בנקבה כפלים מבזכר, וכן הדין, כי הדכורא מתגבורת טיפת הזכר שמזריע לובן אחר שהנקבה תזריע אודם, ולכן טיפת הזכר הבאה באחרונה מתגברת על טפת הנקבה ויולדת זכר, ואין הטומאה נמשכת, אבל יולדת נקבה היא כשהזכר מזריע תחילה והנקבה באחרונה, ומתגברת טפת הנקבה, ולכך הטומאה נמשכת כפלים... (תרי"ג מצות ד"ה ומצות עשה ראשון)
ואמר שאין הפרש בין יצירת הזכר והנקבה אלא מה שיש בן הראות איבריהם והסתרם, וכבר מבואר זה בניתוח, שאברי הנקבה כאברי הזכר, אלא שהם מהופכים אל פנים, כמו שאמר זכר באמש ונקבה באשם (ספר יצירה)... (מאמר ד כה)
וילדה זכר - בספר התולדות יש שבאשה ז' נקבים, ג' בימין וג' בשמאל וא' באמצע, כשהזרע נכנס בימין תלד זכר, ובאמצע טומטום ואנדרוגינוס, וכששוכבת סמוך לבעילה על צלע ימין יולדת זכר וממהרת הטומאה לצאת, וזהו "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני", כדי להוליד זכרים. (ויקרא יב ב)
לא טוב - ...אבל עיקר הכתוב לא טוב היות האדם לבדו לא נאמר אחר בריאת האדם אלא בתחלה קודם הבריאה, לא טוב היות האדם לבדו שיהיה יחידי בעולם השפל מכיר ועומד וקיים לנצח כמלאכי השרת, אעשה לו עזר כנגדו שיהיה אדם מין ואישיו מתרבין זה מזה הווים ונפסדים כשארי בעלי חיים... ואמר בריאת האדם היתה במחשבה והתבוננות ועלה במחשבה לבראת שנים, כלומר זה לעצמו וזה לעצמו, ולהיותם עומדים לעצמם כדי שיקבל זה מזה, כי צורת הזכר והנקבה כענין השמש והירח, כך חייבה החכמה שאינו טוב להיות האדם שהוא עיקר ביצירה לבדו, אלא להיות הוא פועל והנקבה ככלי כענין השמש והירח, שאין הירח אלא ככלי והשמש פועל בה והיא מקבלת ממנו... ולבסוף במעשה לא נברא אלא אחד, שהוא הזכר, ואף על פי שהנקבה נלקחה ממנו והיו שנים אין הנקבה נחשבה כבריאה, שאינה אלא כדבר נטפל אל העיקר, לקוח ממנו לצורך תשמישו... (בראשית ב יח)
...ויש לך לקנות לב במלות זכר ונקבה בראם, כי כן כתוב "וייצר ה' אלקים", וכתוב (דה"א ד') "המה היוצרים", כי נשמת הזכר מן הזכר ונשמת הנקבה מן הנקבה, ומטעם זה נזדווג לה נחש לחוה ולא לאדם, לפי שנשמתה מן המדה המקבלת מצפון שהוא השמאל, וזה שתמצא בספר הבהיר בסופו אמר הנחש הואיל ונשמתה מצד צפון אסיתנה. (שם ה ב)
...וידוע כי החום מותריו מעטים וימהר פעולתו לעולם, דבר מושכל הוא, ועל כן יספיק לנו בהריון הזכר נקיון של שבעה ימים, והריון הנקבה תורה על קרירות טבע הנקבה, ובקרירות ירבו המותרות, ולכן תצטרך שבועים לנקיון גופה. (תזריע מצוה קסו)
זכר - בגימטריא ברכה, ונקבה בגימטריא קללה. (בראשית א כז)
ואם בת היא וחיה - ותבעל למצרי, שרק הזכרים נולדים בתכונותיהם וטבעם, וגם הם יכולים להלחם... (שמות א טו)
...והנסיון מאמת דעת ר' ישמעאל, שתנועת הזכר תורגש למ"א יום והנקבה לפ"א יום, ואי אפשר שיתחלף, כי חומר הזכר יותר חם ועל כן ממהר להגמר... (ויקרא יב ב)
כי יפליא - ומפני שהזכר במדרגת הצורה והנקבה במדרגת החומר הבדיל ביניהם, אבל בנזיקין לא הבדיל בין תשלומי עבד ואמה וכו', כי אין המזיק מבחין. וערך הנקבה כחצי הזכר, שנשלמת יצירתה בכפל הזמן, פ' יום לנקבה ומ' לזכר, ולב' נשים כח לעבוד כאיש אחד... (שם כז ב)
הזכרים תלה בלאה... שהאיש מזריע תחלה יולדת בודאי נקיבה, וטעם הדבר כמה שאמרו אשה מזרעת תחלה יולדת זכר מפרשים כאשר זרע האשה למטה בא עליו זרע הזכר ומתגבר עליו, דכל עליון גובר לפעול בתחתון יותר ממה שפועל התחתון בעליון, ואין זה טעם לתלות בה הזכר, אדרבא יש לתלות הזכר בזכר לפי שזרע הזכר עיקר שגובר על זרע הנקבה. אמנם נראה כי הזרע של נקבה יותר שייך לזכר, מפני כי הזכר הוא מצטרף דוקא אל האשה יותר והאשה מצטרפת אל הזכר, ולפיכך כאשר האשה מזרעת תחלה מפני כי האשה יש לה צירוף אל הזכר מולידה גם כן בנים זכרים, וכאשר זרע שלה קודם אז זרע הזכר טפל אצלה ופעולתה עיקר, והזכר צירוף שלו תמיד אל הנקיבה, כי הנקיבה היא בת זוגו, ולפיכך כאשר הזרע שלו בא תחלה אז הוא עיקר וכל התנועות מן המתנועע הולכות תמיד אל השלמות המנועע, ותשלום הזכר הוא בנקבה, ותשלום הנקבה בזכר, לכך יוליד כל אחד דבר שהוא השלמתו... (גור אריה בראשית מו טו)
תדע כי ענין עמון ומואב ראוי לזה מצד שהיה ענין בעמון ומואב שלא היה בשאר העכו"ם, שהם נולדו מאב שבא על בנותיו, לא כשאר בני אדם שיש לכל אחד אשה שהיא חומרית גם כן חלק בבן, ותוך כך אינו הכל מן האיש, וכאשר בא לוט על בנותיו אשר נחשבים טפלים אל האב והם גם כן יצאו ממנו, לכן הכל נחשב מן האב, ותולדות אלו נוטים אחר הצורה, כי יש אל האיש משפט הצורה, ולפיכך נאסרו הזכרים ולא הנקבות, כי הצורה באומה זו יוצאת מסדר המציאות... (נצח ישראל פרק לב)
...והוא דומה לנקבה, עם שהוא אדם אשר בריאתו שלמה, ומכל מקום אינה שלימה לגמרי בערך הזכר... וביאור ענין זה שהנקבה יולדת מפני חולשתה, שאינה כמו הזכר שיש לו חוזק יותר מן הנקבה, וראיה לזה כי אותה שאינה יולדת נקראת איילונית, מלשון איל שהוא קושי, וכל דבר שהוא חלש יש לו השתנות, ולכך הנקבה יולדת מפני שהלידה היא השתנות אל האשה... (שם פרק מח)
ולא שהיה מצטער על עבודת עצמו שיעבוד השי"ת, רק שיהיה יוצא מאתו זכרים לעבודתו יתברך, ויש לך לדעת כי מכח צפון כח הזכרים, כי נקרא צפון משום שאין השמש נמצא שם, ולפיכך הברכה מכח צפון, כי צפון כח נסתר שאין אור השמש נגלה שם, והעושר והברכה הוא מכח נסתר שאין אור השמש נגלה שם, והעושר והברכה הוא מכח נסתר, שאין ברכה אלא בסמוי מן העין, ולכך אמר וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים, כי מצד צפון הברכה הנסתרת ומשם ישבעו בנים והם זכרים, כי זכר בגימטריא ברכה, ואין ספק כי הזכר הוא ברכה, שהוא כנגד הצורה שהיא הברכה, והנקבה כנגד החומר שאין בחומר ברכה רק הוא מקבל, ולכך אמר שנתן מיטתו בין צפון לדרום, כי הראש יהיה לצד צפון, וכאשר הוא פונה לצפון אשר משם הברכה הצפונה, לכך מוליד זכר... (נתיב העבודה פרק ג)
...וזה כי הזכר ראוי שיהיה ערכו חמישים שקלים אף שהאדם הוא בעל אדמה וצורתו מוטבע בחומר, מכל מקום אינו נוטה אל החומר לגמרי כמו שידוע מענין האיש, אשר אינו נוטה אל החומר כמו האשה... (נתיב הלשון פרק ב)
...ואם מקדש עצמו בצניעות אינו נחשב חמרי, כי הצניעות היא קדושה, ולפיכך ראוי שיהיו בניו זכרים, כי הנקבה היא חמרית, ואילו הזכר כמו צורה נבדל מן החמרי, ומי שמקדש עצמו בצניעות בשעת תשמיש, בזה הוא נבדל מן החמרי, לכך בניו זכרים... ועוד שהזכר מעלת מדרגתו נסתר וצנוע ביותר, ומפני כך כאשר הוא צנוע בדרכיו ואז הוא מגיע עד המדרגה הנסתרת אשר בא משם הזכר, כי הזכר בא ממדרגה נסתרת עליונה... (נתיב הצניעות פרק א)
...ויראה לי שנח לכך שלח הזכר לפי שהזכר מביא פרנסה לנקבה, ואמר אם ישלח נקבה הנה אם תמצא דבר מה מן המאכל לא תביא אל הזכר לאכול, והזכר מביא לפרנס הנקיבה לכך כתיב והנה עלה זית טרף לא אכל כמו שדרך הזכר לטרוף ולהביא לנקיבה, ולאפוקי הנקיבה דדרכה לאכול, וכן כתיב שהזכר דרך לטרוף בשביל הנקיבה... (גור אריה בראשית ח יא)
ועוד יש לפרש אחר שתדע מלת בכל, שרוצה לומר כי היתה ברכתו שלמה לגמרי, ומה שהיה לאברהם מדריגה זאת, דהיינו ברכה שלימה דבר זה נקרא בת כאשר ידוע, שאין הנקיבה בעולם רק השלמת המציאות, כי הזכר עיקר בעולם, רק הנקיבה השלמת המציאות, כי הזכר עיקר בעולם ונקיבה אינה רק להשלים שלא יהיה האדם חסר, ומצד הנקיבה יהיה שלם האדם בכל בלי חסרון... (חידושי אגדות בבא בתרא טו ב)
בא זכר לעולם, דבר זה ידוע כי הזכר הוא השלם בבריאה, ועם הדבר שהוא שלם באה הפרנסה שהיא השלמת האדם, אבל הנקיבה אדרבה פרנסה שלה מצד שהיא חסרה ומשתוקקת אל השלמה ומשלים אותה הש"י בפרנסה, ולפיכך נקראת נקיבה שהיא חפצה ומשתוקקת אל ההשלמה, וזהו לשון נקיבה, מלשון "נקבה שכרך עלי", כלומר שהנקיבה מבקשת השלמה מפני חסרונה...
וזה שאמר אחר כך כיון שבא זכר לעולם בא שלום לעולם, כיון שהזכר השלם בבריאה והוא משלים את האשה, בא גם כן עמו השלום, כי השלימות והשלום תלוים זה בזה, לכך נקראו שניהם בשם אחד... (שם שם נדה לא ב)
ישא אשה ההוגנת לו ויקדש עצמו בשעת תשמיש. דבר זה מבואר, כי הזכר בא ממדרגה עליונה נסתרת לפי מעלת הזכר, ולפיכך הזכר בגמטריא הוא ברכה, וידוע כי הברכה באה ממקום נסתר, וכמו שאמרו אין ברכה אלא בסמוי מן העין, ולא ממקום שהעין שולט... (שם שם ע ב)
...ובפשט חתם כל מעשה בשם של י-ה המשותף בין איש לאשה מסכים לדברי חז"ל בפרק הספינה, שכל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם, שנאמר "כי בי-ה ה' צור עולמים", רוצה לומר בזה שכל מה שברא בעולם הזה יש בכולם דמיון הזכר והנקבה נאמר כי כל זכר דמיון אל המשפיע וכל נקבה דמיון אל המושפע, כנקבה המושפעת מן האיש, וכל הנבראים יש בכולם צד אחד משפיע וצד אחד מושפע הכל כא'... בלתי ה' לבדו יש לייחס תואר האיש לבד משפיע ואינו מושפע, זה שאמר בכמה מדרשים אין איש אלא הקב"ה... (בראשית א לא)
זכר ונקבה - זכר שם תואר לאיש בעבור אותו האבר אשר ממשלת הזכרון בו אף שלא מדעת, מה שאינו כן ביתר איברי הגוף. ואין דעתי נוחה בהנחה זו בשם זכר ונקבה... לכן נ"ל שהבן יקרא זכר על שם זכר האבות הנשאר לעולם על ידי תולדת בנו... (בראשית א כז)
...זכר הוא שם תואר לאיש על שם הזכור, וזכורך הוא שם עצם לאותו אבר, והושאל על האדם כולו... ונ"ל עוד הבדל גדול בין זכר לזכור, זכר הוא להבדילו במין לבד, שאינו ממין נקבות, אמנם זכור הוא להבדיל במין הזכר עצמו שאינו נקרא כן כי אם כשכבר הגיע לימי הגדלות ובא בתכונת ההולדה... (שמות כג יז)
זכר ונקבה - שניהם באותה קרבה אל השי"ת, זכר הוא הזוכר ונושא את המסורת האלקית והאנושית ושומר עליה, נקבה - הקובעת, היא מקבלת את יעודה על ידי התחברותה עם הזכר הבוחר ביעודו המיוחד. (בראשית א כז)
זכר ונקבה בראם - ואין ההבדל בין המינים ענין שרירותי-רצוני. (שם ה ב)
פטר רחם - ובזה מבטא כי כל הנולד בבית זה שייך לה', לכן הקדושה רק על הבן הזכר כי הוא נושא המסורת והייצוג הלאומיים. (שמות יג ב)
ואם מך הוא - מעיזים אנו לשער: הבית והמשפחה, איש, אשה וילד מיוצגים על ידי מספר שלוש, ואילו החברה מיוצגת על ידי מספר שתים, וכעין זה מצאנו פעמים רבות בתורה, נמצא שהמשפחה והחברה כאחת באות לידי ביטוי במספר חמש, אם אין זה רחוק מן האמת, הרי מספר שלוש הוא החותמת של יעוד האשה: המשפחה והבית, ואילו מספר חמשה הוא החותמת של ייעוד האיש: המשפחה, והחברה... (ויקרא כז ח)
ויקרא את שמם אדם - ...כי ענין אדם הוא שלימו דכר ונוקבא, וטעמו כמו"ש "ויקרא את שמם אדם", וזה דוקא בישראל ששניהן מכונין להוציא תולדות לקיום האומה ומצווין על פריה ורביה. לא כן אומות העולם שאינן מצוין על פריה ורביה כי ענין הולדה שלהם רק לקיום ישוב העולם ולמלאות רצון הטבע הדורש תפקידו, והנקבה אינה מתיחסת אל הזכר כלל... וזה הענין שנבראו הבהמות גופים נפרדים מן האדמה, לא כן האדם היו זכר ונקבה בריאה אחת... (בראשית ה ב)
וטמאה שבעת ימים - בגמרא נדה ל"א שאם זכר בא לעולם כולם שמחים ומתחרטת על שבועתה לאחר ז' ימים, ונראה על פי בבא בתרא ט"ז ב' זכר בא לעולם בא שלום לעולם, שהזכרים מריבים פחות. (ויקרא יב ב)