(ראה גם: גמילות חסדים)
ומשום זה העמידו בעלי המשנה המבקר את החולה לא ישב למראשותיו, משום שהשכינה על ראשו, ולא לרגליו, משום שמלאך המות לרגליו... (פנחס תיד)
...מה עשה הקב"ה, הביא יסורין על חזקיהו, ואמר לו לישעיהו לך ובקר את החולה... (ברכות י א)
ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא, שנאמר גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם, אמר רבא אם תלמיד חכם הוא צריך שיחלה עצמו עליו... אלא מכאן, ואני בחלותם לבושי וגו'. (שם יב ב)
פתח אידך ואמר האי מאן דחליש יומא קמא לא לגלי, כי היכי דלא לתרע מזליה, מכאן ואילך לגלי, כי הא דרבא כי הוה חליש יומא קמא לא מגלי, מכאן ואילך א"ל לשמעיה פוק אכריז רבא חלש, מאן דרחים לי לבעי עלי רחמי, ומאן דסני לי לחדי לי, וכתיב בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו. (שם נה ב)
תנו רבנן הנכנס לבקר את החולה אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא, ורבי מאיר אומר יכולה היא שתרחם... שבנא איש ירושלים בכניסתו אומר שלום, ביציאתו אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובין ושבתו בשלום... ואמר רבי חנינא בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת...
תניא נמי הכי, הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא על גבי המטה ולא על גבי כסא אלא מתעטף ויושב לפניו, מפני ששכינה למעלה מראשותיו של חולה, שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. (שבת יב א)
אמר רב יהודה בר שילא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן...ובקור חולים... (שם קכז א)
...אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מלמד שחלה חזקיה והלך ישעיהו והושיב ישיבה על פתחו, מכאן לתלמיד חכם שחלה שמושיבין ישיבה על פתחו. ולאו מילתא היא, דילמא אתי לאיגרויי ביה שטן. (עירובין כו א)
המודר הנאה מחברו ונכנס לבקרו עומד אבל לא יושב... לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה, ובמקום שנוטלין שכר על הישיבה ואין נוטלין שכר על העמידה...
אמר ריש לקיש רמז לבקור חולין מן התורה מנין, שנאמר אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם וגו', מאי משמע, אמר רבא אם כמות כל האדם שהן חולים ומוטלים בעריסתן ובני אדם מבקרין אותן... (נדרים לח ב)
תניא בקור חולים אין לה שיעור... אלא אמר אביי אפילו גדול אצל קטן. רבא אמר אפילו מאה פעמים ביום. אמר רבי אחא בר חנינא כל המבקר חולה נוטל אחד משישים בצערו, אמרי ליה אם כן ליעלון שיתין ולוקמוה, אמר ליה כעישורייתא דבי רבי, ובבן גילו...
אמר להו לא כך היה מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה, לא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס רבי עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה, אמר לו רבי החייתני. יצא רבי עקיבא ודרש, כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים...
אמר רב כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גיהנם, שנאמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', אין דל אלא חולה, שנאמר מדלה יבצעני, אי נמי מן הדין קרא, מדוע אתה ככה דל בן המלך בבקר בבקר וגו'. ואין רעה אלא גיהנם שנאמר כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה. ואם ביקר מה שכרו, מה שכרו, כדאמר ניצול מדינה של גיהנם, אלא מה שכרו בעולם הזה, ה' ישמרהו ויחייהו ואושר בארץ ואל תתנהו בנפש אויביו, ישמרהו מיצר הרע, ויחייהו מן היסורין, ואושר בארץ שיהו הכל מתכבדין בו, ואל תתנהו בנפש אויביו שיזדמנו לו ריעים כנעמן שריפו את צרעתו, ואל יזדמנו לו ריעים כרחבעם שחילקו את מלכותו...
תניא נמי הכי הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי ספסל ולא על גבי כסא אלא מתעטף ויושב על גבי קרקע, מפני שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה, שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. (נדרים לט ב והלאה)
לאפוקי הא דתניא ר' יוסי בן פרטא אומר משום ר' אליעזר אין מבקרין לא חולי מעים ולא חולי העין ולא מחושי הראש, בשלמא חולי מעיים משום כיסופא, אלא חולי העין ומחושי הראש מאי טעמא, משום דרבי יהודה דאמר דיבורא קשיא לעינא ומעלי לאישתא... (שם מא א)
א"ר יוחנן בורדם (שלשול קשה) אין מבקרים ואין מזכירין שמו.... (שם מא ב)
מאי דכתיב אחרי ה' אלקיכם תלכו... אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה... הקב"ה ביקר חולים, דכתיב וירא אליו ה' באלוני ממרא, אף אתה בקר חולים... (סוטה יד א)
תנו רבנן מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל, ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל... מפני דרכי שלום. (גיטין סא א)
...את הדרך זו גמילות חסדים, ילכו זו ביקור חולים... (בבא קמא ק א)
אשר ילכו זה בקור חולים... היינו גמילות חסדים, לא נצרכה אלא לבן גילו, דאמר מר בן גילו נוטל אחד מששים בחליו, ואפילו הכי מבעי ליה למיזל גביה. (בבא מציעא ל ב)
אמר רבה בר בר חנה כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו, אמר להן חמה עזה יש בעולם, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק... (סנהדרין קא א, וראה שם עוד)
תנו רבנן כשחלה ר' יוסי בן קיסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו... (עבודה זרה יח א)
אמר רבי שמלאי מצינו שהקב"ה מברך חתנים ומקשט כלות ומבקר חולים... שנאמר וירא אליו ה' באלוני ממרא... (בראשית פרשה ח טו)
וכי ימוך אחיך וגו', אשרי משכיל אל דל... רב הונא אמר זה שמבקר את החולה, דאמר רב הונא כל מי שמבקר את החולה פוחתים לו אחד מששים בחליו, איתיביה אם כן יעלו ששים וירד עמהם לשוק, אמר להם ששים ובלבד שיהו אוהבין אותו כנפשו, ואף על פי כן מרויחין לו. (ויקרא פרשה לד א)
...והקב"ה אינו כן, כשמל אברהם והיה מצטער מן המילה אמר למלאכים לילך לבקרו, עד שהמלאכים הולכין קדמן הקב"ה, שנאמר וירא אליו ה' ואחר כך וישא עיניו וירא... (וירא ב)
...אמר הקב"ה למלאכי השרת בואו ונבקר את החולה, שמדת גמילות חסדים גדולה לפני, מיד ירדו המלאכים ובקרו את אברהם... (פרק כט)
רבי נתן בן יוסף אומר... תנחומי אבלים וביקור חולים וגמילות חסדים מביאין טובה לעולם... (פרק ל א)
מעשה ברבי שמעון בר יוחאי שהיה מבקר את החולים, ומצא בן אדם אחד תפוח ומוטל בחולי מעים ואומר גידופין לפני הקב"ה, אמר לו ריקה, היה לך שתבקש רחמים על עצמך ואתה אומר גידופין, אמר לו הקב"ה יסלקנו ממני ויניחנו עליך. אמר יפה עשה לי הקב"ה שהנחתי דברי תורה והייתי מתעסק בדברים בטלים. (פרק מא א)
וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחום היום, הקב"ה מבקר חולה, שנאמר וירא אליו ה', ולא אמר ליה ולא מידי, ודאי לבקר בא. אמר ליה, רבי הבא לבקר מדבר על לבו דברים ניחומין והקב"ה לא אמר ליה מידי, מה ביקור חולים זה, ועוד אמרו רז"ל נכנס לבקר החולה נוטל חלק מס', והקב"ה בא לבקר ולא אפשר שהיה עמו עמוסה בענין ששים גבורים סביב לה, אם כן יסתלקו החולי והכאב מאברהם, ולמה הוצרך הקב"ה לשלח רפאל לרפאותו. אמר לו בני הקשב, דע כאשר נימול אברהם בא הקב"ה לברכו, שנאמר וירא אליו ה' ולא אמר וירא אל אברהם ה', כי בהיות החולה בצער גדול אין להזכיר שמו וכו', אדרבה הוא בצער, על כן אמר אליו, ומה שאמר נוטל חלק מששים בחולה האמת כן הוא, אלא מכל מקום כשנסתלק המבקר יחזיר חולי למקומו. (בראשית)
במסכת שמחות תנו רבנן משאדם עולה למטה נכנסין אצלו ואומרין לו לא דברים מחיים ולא דברים ממיתים, שמא הלוית או שמא הלוך אדם, שמא הפקדת אצל בני אדם או הפקידו אצלך, ואין נכנסין אצלו לא בראשון ולא בשני אלא בשלישי, ואם היה מטורף אפילו בראשון, והקרובים נכנסים אצלו בכל שעה, שבקור חולים אין לו שיעור.
בפאה ירושלמי, דרך ארץ הקרובים נכנסין אצלו מיד... החברים כקרובין ונכנסין אצלו מיד... (תורת האדם שער המיחוש, וראה שם עוד)
מצות עשה של דבריהם לבקר חולים... ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור, אף על פי שכל מצות אלו מדבריהם, הרי הן בכלל "ואהבת לרעך כמוך". (אבל פרק יד א)
ביקור חולים מצוה על הכל, אפילו גדול מבקר את הקטן, ומבקרין הרבה פעמים ביום, וכל המוסיף משובח, ובלבד שלא יטריח, וכל המבקר את החולה כאילו נטל חלק מחליו והקל מעליו, וכל שאינו מבקר כאילו שופך דמים.
אין מבקרין את החולה אלא מיום שלישי והלאה, ואם קפץ החולי עליו והכביד מבקרין אותו מיד, ואין מבקרין את החולה לא בשלש שעות ראשונות ביום ולא בשלש אחרונות, מפני שהן מתעסקין בצרכי החולה, ואין מבקרין לא חולי מעיים ולא חולי עין ולא מיחושי הראש מפני שהביקור קשה להן.
הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי כסא... ולא למעלה מראשותיו אלא מתעטף ויושב למטה ממראשותיו ומבקש עליו רחמים ויוצא, ויראה לי שלנחמת אבלים קודם לבקור חולים, שנחום אבלים גמילות חסד עם החיים ועם המתים. (שם ד והלאה)
וירא אליו ה' באלוני - בגימטריא לבקר בחולה. (בראשית יח א)
מצות ביקור חולים מנאוה ממנין תרי"ג כדנכתוב לקמן, וענף אחד מהמצוה דכשיראה חברו בצער יצטער בלבו ויתפלל ויבקש עליו רחמים, והמבקר את החולה ולא בקש עליו רחמים לא קיים מצות בקור חולים, סובר בית יוסף בשם רמב"ן... (מצות עשה מהתורה התלויות בלב פרק א לט)
מצות עשה לבקר חולים, דכתיב והודעת להם את הדרך ילכו בה, ודרשו ילכו זה ביקור חולים, ואחד מענפי המצוה לדבר עם החולה... שהדבור יפה לחולים. (מצות עשה מן התורה התלויות בפה פרק ד מז)
בפרק ב' דבבא מציעא ופרק הגוזל תני רב יוסף... אשר ילכו זה בקור חולים... לא נצרכה אלא לבן גילו וכו'... והנה נחלק גמילות חסד לג' חלקים, האחד שהוא מטיב לאחר דרך חסד, הב', כאשר הוא מסוכן והגיע לשערי מות ועושה לו טוב, שהוא צריך לזה, והג', כאשר הוא מת ועושה לו גמילות חסד בקבורה, שזהו דבר הכרחי, כי החולי גם כן אינו הכרחי לגמרי כמו הקבורה...
ואמר לא נצרכה אלא לבן גילו, דע כי עיקר בקור חולים כי אשר הוא חולה ואתרע מזליה, ואם הולך בן גילו ומתחבר אליו הרי משתתף עמו בחולי, ונוטל דבר ממנו מפני השיתוף והחיבור הזה, ודבר אחד מששים כי אינו מקבל עיקר החולי... (נתיב גמילות חסדים פרק ג)
...אף כי למעלה פירשנו כי הפרש יש שהצדקה מצד המקבל, ואילו גמילות חסד מצד עצמו של עושה חסד, הרי בקור חולים גם כן מצד המקבל שהוא צריך אל הבקור, מכל מקום אין זה דומה, כי העני שואל ומבקש צדקה, ואף על גב שאינו מבקש מחמת בושה הוא כאילו מבקש, אבל בקור חולים אינו כך, אף שצריך אליו המקבל, מכל מקום אינו מבקש, ולכך נחשב זה מגמילות חסדים...
ביאור זה ומעלת המבקר את החולה אשר ראוי אליו שיהיה ניצול מדינו של גיהנם, כמו שהוא מבקר את החולה ורוצה להוציא אותו במה שאפשר לו מן המיתה וליתן אליו הויה, לכך ניצול מדינה של גיהנם, שהיא מיתת הנפש, ולא אמר שניצול מן המיתה, שאין אדם ניצול מן המיתה. ועוד כי בחולה שולט אש הוא הגיהנום, וההולך לבקרו הוא להצילו מזה, בשביל כך הוא ניצול מדינו של גיהנם.
ואמר שמתברך בד' ברכות, ואלו ד' דברים נמצאים בחולה, כי אין יצר הרע שולט בחולה, ואשר מבקר אותו הרי מקיל את החולה מן היסורים, כי בקור חולים הוא נחת רוח לחולה, והבקור גם כן כבוד לחולה, ולכך הכל יהיו מכבדין אותו, ומפני שנהג בו מנהג ריעים שהולכים לבקר זה את זה, לכך יזדמנו לו רעים טובים, אך כל אלו דברים מופלגים עוד בחכמה. (שם פרק ד)
נוטל אחד מששים מחליו, דע כי כאשר הוא מבקר את החולה אז הוא מתחבר אל החולה, ובפרט כאשר הוא בן גילו אז יותר יש לו חבור אליו, ועל ידי כך החולי מתפשט ממנו, ולא שידבק על המבקר החולי, רק מתפשט מן החולי, כי אין לחולי כל כך תוקף שיפעל כאחד הדבר שהוא מתפשט מן החולי.
ודע לך עוד בענין מצות ביקור חולים, כי החולי הוא נבדל מן כלל הבריות כאשר הוא חולה, כי כלל הנבראים הם כאשר ראוים להיות אבל החולה אשר יצא מבריאות הוא נבדל מן הכלל, ובזה שמבקרים החולה והם מתחברים ומצטרפים אליו הנבראים, ובזה נוטל את חליו ממנו אחד מששים, ולפיכך דוקא כאשר הוא בן גילו כי יש לו חבור עמו, ואינו דומה הפרט שהוא יחיד אל הכלל, שהכלל הוא בשלימות ולפיכך כאשר מבקרין את החולה שהוא בתוך הכלל, הוא נותן קיום אל החולה, ולכך הוא פותח מקור הברכה העליונה להביא חזוק וכח אל החולה, לכך הוא מתברך בעצמו, ולכך נצל מן הפכו.
רמז לבקור חולים, מצות בקור חולים גדולה היא מאד, מפני שהחולה מגיע עד שערי מות, ואפשר להציל אותו, וכיון שאפשר להציל והוא אינו עושה, כאילו שופך דם, ולכך דרש רבי עקיבא כל שאינו מבקר חולים כאילו הוא שופך דם. ויש להבין דבר זה מאד. ואפילו אם יש לו כמה בני אדם שהם מתעסקים עם החולה, ואין צריך אליו, סוף סוף אפשר שעל ידו היה החיות של החולה והוא אינו עושה, לכך כאלו שופך דמים, כי בדבר מעט אפשר לעשות תועלת לחולי אשר נוטה למות על ידי נחת רוח שעושה בביקור חולה והוא ניצל על ידי זה, או שמבקש רחמים עליו ובזה מציל אותו... ומה שאמר מי שמבקר החולה מבקש עליו רחמים, פירוש הביקור הזה עצמו הוא שחפץ שיחיה, ובזה מבקש, ואם יאמר שיבקש עליו ואל ילך אליו, דבר זה אינו, כי בקשות הרחמים על ידי מעשה של ביקור חולים יותר, מכל שכן אם יבקש רחמים, פירוש, מכל שכן אם הביקור היה בו בקשת הרחמים ותפילתו נחשבת יותר... (חידושי אגדות נדרים לט)
בקור חולים דאורייתא, כבמסכת נדרים מ' אמר רבי שמעון בן לקיש מנין לביקור חולים מן התורה, דכתיב אם כמות כל האדם וגו'... ובבבא מציעא ל' תאנא רב יוסף... ילכו זה בקור חולים.
ובקור חולים הוא בגוף ונפש וממון. בגוף כיצד, ירוץ ויתעסק בכל צרכיו ולהמציא לו כל רפואותיו, וכן יטרח בגופו ביותר צרכיו, אמרו רז"ל מעשה בתלמיד שחלה... ונכנס רבי עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבד וריבץ לפניו היה אומר רבי החייתני. בנפש כיצד, ישפוך נפשו בתחינות להתפלל להשי"ת שישלח לו רפואה שלמה, בממון כיצד, לראות אם אין להחולה ממון כל צרכו להשתדל לו, כי צרכי החולה מרובים...
עוד יש ללמוד מלשון הברייתא שאמרה מתעטף, שצריך להתעטף כדרך שמתעטפים כשהולכין לבית הכנסת מפני כבוד השכינה השורה מראשותיו, אם גמילות חסד בבקור חולים גדול מאד, כשמבקרו בצרכי גופו ובריאותו, קל וחומר בנו של קל וחומר אם המבקרו בצרכי נשמתו, היינו לראות שהחולה יתודה היטב בשברון לב ובחרטה גמורה ובבקשת מחילה וסליחה, וגם יצווה ענינו שלא יהיה נשאר חייב ולהיפך, ולא כמו שעושים ההמוניים שממתינים בדברים ההם עד דכדוכה של נפש, שאז החולה בלי דעת ואינו מהרהר בתשובה גמורה... יאמר לו כי טוב להודות לה' ולהתפלל לו, שהוא הרופא האמיתי, בוידוי שאינו כי אם תפלה לפניו יתעלה... (מסכת פסחים ד"ה ביקור חולים דאורייתא)
ויתחזק ישראל - יש לפרש על פי רמז, דאמרו חז"ל בנדרים ל"ט המבקר את החולה נוטל א' מששים מחליו, ודוקא בבן גילו, וידוע שיוסף היה בן גילו של יעקב, כבמדרש, ומלה הנ"ה בגימטריא ס', וזה שאמר הנ"ה בנך יוסף בא לבקר אותך ויטול א' מס' מחוליך, כי בכל בני יעקב לא היה בן גילו רק יוסף, לכן ויתחזק ישראל מעצמו על ידי שנחסר לו אחד מששים מחליו וישב על המט"ה, שהיא גימטריא נ"ט. (קול אליהו ויחי)
כי פועל בקר משותף במובנו אם פעל פקד, ושניהם יש להם הוראה אחת, והוא שימת עין ההשגחה על הדבר... וכן פעל בקר מצאנוהו לטובה, "ודרשתי את צאני ובקרתים", ולשון בקור חולים המורגל מזה... (ויקרא יט כ)