חולה

(ראה גם: מחלה, רופא, רפואה)

זהר:

כשהאדם מוטל על ערש דווי, הוא נידון כאן הן לחיים הן למות, חיים תלוי למעלה, אם נידון כאן לחיים נותנים לו חיים מלמעלה, אשרי חלקו מי שנתדבק ברבונו ונכנס ויוצא בהיכל הזה... (בראשית ב קיד)

ואמר רבי יהודה ואפילו כל זמן שאדם נופל למשכב, ואינו יכול להתפלל, הנשמה נעברה ונסתלקה ממנו, ואז אין הרוח מאיר לנפש, עד שדנים דינו של האדם ואם דנים אותו לטוב, אז חוזרת הנשמה למקומה ומאירה לכל, וזהו בזמן שהדבר תלוי בדין, הנה שלשים יום מקדמת הנשמה לכולם והצלם מועבר ממנו. (ויחי שסא)

...אם דנים אותו לטוב, אז מניחים אותו, וזיעה יוצאת על הגוף, והנשמה חוזרת אחר כך ומאירה לכל, ולעולם אין אדם מתרפא מחליו עד שדנים דינו למעלה... ולפעמים שהמחלות כבר השלימו זמנם שהוטל עליהם לייסר את האדם, כמו שאתה אומר וחלאים רבים ונאמנים, שעשוים בנאמנות, דהיינו כששורים על האדם הם מסתלקים לאחר שמלא את זמנם, הן לצדיקים והן לרשעים, והכל נעשה בדין. (שם שסב ושסד)

רבי יהודה פתח ואמר, אשרי משכיל אל דל וגו', מקרא זה העמדנוהו, בשעה שאדם שוכב בבית חליו, הוא נתפש לשליטים של המלך, ראשו בשלשלת, רגליו באזיקים, כמה חיילים שומרים אותו מצד זה ומצד זה שלא יברח, אבריו כולם במיצר, ולוחמים אלו באלו, אכילה הוסרה ממנו.

ביום ההוא פוקדים עליו מליץ ללמד עליו זכות לפני המלך, שכתוב אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף, אשרי חלקו של אדם שנכנס אליו ומלמדו דרך להצילו מן הדין. ואיך יכול להציל את החולה. שילמד אותו דרך החיים לשוב לפני אדונו, אז נעשה מליץ עליו למעלה... (בשלח שסד והלאה)

ומשום שממנה (ממרה) מתעורר הכעס אל הכבד, העמידו חכמים במשנה כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, ולא עוד אלא שאין שרפה וחמימות בכל המחלות של אברי הגוף, אלא ממרה, (שבשעת מחלה) היא מדלקת בלהבות על עורקי הכבד, ורוצה לשרוף כל הגוף... אם לא השכינה שהיא לחולה, כמו החול המסבב את הים שלא יצא מפיו, אף השכינה כך שמסבבת את הגוף וסועדת אותו. ומשום זה העמידו בעלי המשנה המבקר את החולה לא ישב למראשותיו, משום שהשכינה על ראשו, ולא לרגליו משום שמלאך המות הוא לרגליו, וזה אינו אלא לאדם בינוני, אבל לצדיק גמור ה' יסעדנו על ערש דווי, על ראשו, והשכינה מסבבת גופו עד רגליו, ומשום זה נאמר ביעקב ויאסף רגליו אל המטה... ולרשע גמור מלאך המות מסבב אותו מכל צד... (פנחס תיג, וראה שם עוד וערך מחלה)

תלמוד בבלי:

ששה דברים סימן יפה לחולה, אלו הן עטוש זיעה שלשול קרי שינה וחלום... ששה דברים מרפאים את החולה מחליו ורפואתו רפואה, אלו הן כרוב, ותרדין וסיסין יבשין, וקיבה והרת ויתרת הכבד, ויש אומרים אף דגים קטנים... עשרה דברים מחזירין את החולה לחליו וחליו קשה, אלו הן האוכל בשר שור שמן, ובשר צלי בשר צפרים וביצה צלויה ותגלחת ושחלים והחלב והגבינה והמרחץ, ויש אומרים אף אגוזים, ויש אומרים אף קשואים... (ברכות נז ב)

ואמר רבא מנין שהקב"ה זן את החולה, שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. (שבת יב ב)

המכבה את הנר... בשביל החולה שיישן פטור... לעולם בחולה שיש בו סכנה, ובדין הוא דליתני מותר... והדתני רבי אושעיא אם בשביל החולה שיישן לא יכבה ואם כבה פטור אבל אסור, ההיא בחולה שאין בו סכנה ורבי שמעון היא... (שבת כט ב, וראה שם עוד)

כי הא דרב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי חלש ואיתנגיד, כי הדר אמר ליה אבוה מאי חזית... (פסחים נ א)

דתנא משמיה דרבי עקיבא כל הטועם כלום קודם שיבדיל מיתתו באסכרה. (שם קה א)

תנו רבנן לא ישתה אדם מים לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, ואם שתה דמו בראשו מפני סכנה, מאי סכנה, רוח רעה... תנו רבנן לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים בלילה, ואם שתה דמו בראשו מפני הסכנה, מאי סכנה, סכנת שברירי. (שם קיב א)

אמר רב יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי, כמאן כרבי יוסי, ואיבעית אימא לעולם כרבנן, וכדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין. (ראש השנה טז א)

דרש רבי פנחס בר חמא כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה. (בבא בתרא קטז א)

...חזייה דלא מנח תפילין, אמר ליה מאי טעמא לא מנחת תפילין, אמר ליה חולי מעיין הוא, ואמר רב יהודה חולי מעיין פטור מן התפילין. (חולין קי א)

השאר ראה בערך מחלה.

תלמוד ירושלמי:

ראה ערך מחלה.

מדרש רבה:

...רבי חייא בר אבא אמר אף החולין מרוויחין ואבריהן רפין עליהם (כשיורד הגשם)... (בראשית פרשה יג יח)

בזעת אפיך תאכל, אמר רבי אבהו זה אחד מה' דברים שהן סימן יפה לחולה, ואלו הן, עיטוש זיעה ושינה וחלום וקרי... רבנן דקיסרין אמרין אף הלוך מעים כדרך הארץ... (שם פרשה כ כה)

...כיצד אברהם היה מתפלל על עקרות והם נפקדות ועל החולים והם מרויחים, רבי הונא אומר לא סוף דבר אברהם הולך אצל החולה, אלא החולה רואה אותו ומרויח. (שם פרשה נג יט)

באשר הוא שם, יפה תפלת החולה על עצמו יותר מכל. (שם פרשה נג עא)

אמר רבי אחא מאדם יהא שלא יבואו חליים עליו, מאי טעמא דאמר רבי אחא והסיר ה' ממך כל חולי, ממך הוא שלא יבואו חליים עליך... והסיר ה' ממך כל חולי זו עין, על דעתיה דרבי אלעזר תשעים ותשעה בעין ואחד בידי שמים... ורבי חנינא ורבי נתן אמרי תרוויהו תשעים ותשעה בצנה ואחד בידי שמים... (ויקרא פרשה טז ח, וראה שם עוד)

תני רבי שמעון בן יוחי בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין, לבן מלך שעמד מחליו, אמר לו פדגוגו ילך בנך לאיסכולי, אמר לו המלך עדיין לא בא בני בזיוו שנשתנה מחליו, אלא יתעדן ויתענג בני שלשה חדשים במאכל ובמשתה... (שה"ש פרשה ב טו)

ומעשה בר' יוחנן שאחזו בולמוס והלך לאימונים וישב לו למזרחה של תאנה ונתרפא, אמרין ליה הדא מנא לך, אמר לו מן דוד, דכתיב (ש"א ל') ויתנו לו פלח דבלה... (קהלת פרשה ז כה)

ג' דברים קשין לגוף, מכת הלב קשה לגוף, מכת חולי מעים קשה לגוף ממכת הלב, וחסרון כיס קשה מכולן. (שם שם מו)

מסכת שמחות:

מעשה ביוסף פסקס שעלתה נימא ברגליו ונכנס הרופה לחתכה, אמרו לו כשתניח לו כחוט השערה, חתכה והניח בה כחוט השערה, והודיעו, קרא לנחוני בנו, אמר לו בני עד כאן אתה חייב ליטפל מכאן ואילך צא לך, שאמרו חכמים אין אדם מטמא על אבר מן החי ואפילו מאביו... (פרק ד כח)

...מי שיש לו חולה בתוך ביתו (מקיף הר הבית דרך שמאל), אומר לו השוכן בבית הזה ירחם עליו מיד. מעשה באשה אחת שחלתה בתה ועלתה והקיפה, ולא זזה משם עד שבאו ואמרו לה נתרפאה. (פרק ו א)

פרקי דרבי אליעזר:

ראה ערך מחלה.

שוחר טוב:

כשאדם חולה ביום הראשון אז מה הוא עושה, צריך תפלה, וכן יום שני ויום שלישי, ביום רביעי אומרים מה עשה אומר דוי הוא, אותה שעה אמר הקב"ה נעשה דוי בעיני כל אדם אני סועדו ומעמידו עכשיו, לכך יסעדנו על ערש דוי... ואם בא לראות שוא ידבר בלבו, נכנסין לבקרני אומרים לי הקב"ה ירחם עליך, ובפיהם מתפללים עלי, אבל בלבם יבקשו אוון לי... כשחליתי הם היו מתפללים עלי שאמות, וכשהם חולים אני מתפלל עליהם ומתכסה שק... (מזמור מא)

ילקוט ראובני:

ראה ערך מחלה.

חובת הלבבות:

ראה ערך מחלה.

רש"י:

ויכלו המים - שדרך החולים לשתות הרבה. (בראשית כא טו)

את קול הנער - מכאן שתפלת החולה יפה מתפלת אחרים עליו, והיא קודמת לה להתקבל. (שם שם יז)

ערש דוי - יום ז' לחליו שהוא דוה מאד... ה' חנני - אין לי מבקרים לטובה, וכשאני צועק מחליי אויבי שמחים ואומרים הרע. (תהלים מא ד וה)

אבן עזרא:

כלוא - מהחולי ולא יוכל לצאת. עיני דאבה - לעולם עיני החולים משתנות. (תהלים פח ט וי, וראה עוד ערך מחלה)

רמב"ן:

ראה ערך מחלה.

רד"ק:

ראשי ראשי - בראשי הנני חולה, ודרך החולה לכפול דבריו. (מלכים ב ד יח)

סורו ממני - אמר בחיותו מחליו או בחליו ברוח הקודש, וכל חולה המתפלל מזמור זה בלב נשבר ונדכה בטוח כי הא-ל שומע תפלתו. (תהלים ו ח, וראה עוד ערך מחלה)

כוזרי:

ראה ערך מחלה.

משנה תורה:

דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל המצות, לפיכך חולה שיש בו סכנה עושין לו כל צרכיו בשבת על פי רופא אומן של אותו מקום... (שבת פרק ב א, וראה שם עוד)

חולה שיש בו סכנה ששאל לאכול ביום הכפורים אף על פי שהרופאים הבקיאים אומרין אינו צריך, מאכילין אותו על פי עצמו עד שיאמר דיי... (שביתת עשור פרק ב ח, וראה שם עוד)

חולים ומשמשיהן פטורים מן הסוכה, ולא חולה שיש בו סכנה, אלא אפילו חש בראשו ואפילו חש בעיניו... (סוכה פרק ו ב)

ועוד יש שם שלשה מומין אחרים, ואלו הן... החולה כשהוא רועד מפני חליו וכשלון כחו... (ביאת מקדש פרק ז יב)

הסומא או הפסח או הגדם או החושש בראשו או בעינו או בידו או ברגלו וכיוצא בהם הרי הוא כבריא לכל דבריו במקחו או בממכרו ומתנותיו. אבל החולה שתשש כח כל הגוף, וכשל כחו מחמת החולי עד שאינו יכול להלך על רגלו בשוק והרי הוא נופל על המטה, הוא הנקרא שכיב מרע, ומשפטי מתנותיו אינם כמתנת בריא... (זכיה פרק ח א, וראה שם עוד)

והמסוכן והוא שקפץ עליו החולי והכביד עליו חליו, כל אחד מארבעתן כמצוה מחמת מיתה... (שם שם כד, וראה שם עוד)

מי שהחזיק לעשות מלאכת דם או נבלות וכיוצא בזה... והרי הן מצירין לחבריו בקולם וצפצופם... אם היה חברו קפדן או חולה שצפצוף זה מזיקו... חייב לבטל אותה מלאכה או ירחיק עד שלא יבא לו היזק מחמתו... (שכנים פרק יא ח)

ספר חסידים:

אשה שמקשה לילד הצדיקים לא ידברו בעוון שעשתה, וכן לחולה... (תפו)

כשאדם חולה אל יבטיח עצמו לומר הוא יבריא וירפא, ואין צריך לצוות אלא יאמר עתה בידו ליתן ולצוות ולדבר שמא ימות פתאום. (תשיט, וראה עוד ערך מחלה)

רבינו בחיי:

כל חולי - שבמנהג העולם. וכל מדוה - מחוץ למנהג, או אלו הבאים מבחוץ והבאים מתוך הגוף. (דברים ז טו)

בעל הטורים:

ונקה - ג' במסורה, ונקה המכה, ונקה האיש מעוון, מי שלח ידו במשיח ה' ונקה (שמואל א' כ"ו), ג' מוחלין להם על כל עונותיהם, חולה שנתרפא, חתן ומלך... (שמות כא יט)

מהר"ל:

מנין שהקב"ה זן את החולה, רוצה לומר אחר שהטבע נפסד אצלו, הרי הקב"ה קיומו, וזה שהוא זן את החולה, וכן מה שאמר שהקב"ה למעלה מראשותיו של חולה, דבר זה הוא מצד כי החולה הוא מסולק מטבע מן הטבע החמרית, ומאחר שהוא מסולק מטבע החמרית שהרי הוא חולה, ויש הפסד לטבע החמרית, אז השי"ת שהוא נבדל מטבע החמרי למעלה מראשותיו, ששם השכל הבלתי טבעי, והבן הדברים האלו מאד...

דמוחלין לו כל עונותיו, פירוש זה כי החולה חוזר לבריאותו על ידי שהוא חוזר להיות כבראשונה, ואם לא כן לא היה חוזר לבריאותו אחר שנפסד טבעו, וכמו שאמר אחר כך שהוא חוזר לימי עלומיו, שרוצה לומר כאילו נברא מחדש, ובזה הוחזר להיות כבראשונה, בזה מוחלין לו כל עונותיו, כאשר חוזר לקדמותו, שהרי קדמותו היה בלא חטא. ואביא לך משל האילן הזה שבא עליו הפסד בימות החורף, עד שהעלים נפסדים, והוא בעצמו גם כן מקולקל, כאשר נתרפא מחליו, בחודש ניסן, אז הוא חוזר לקבל כח מן השורש ומתחדש כבראשונה, וכך הוא החולה אשר נשתנה מחמת החולי, אין חוזר לבריאותו, רק מכח שהוא חוזר להווייתו הראשונה ובזה הוא סלוק חטא שלו, ואם לא היה מגיע לאותה מדרגה שבה סלוק חטא שלו, לא היה חוזר לבריאותו אחר שנפסד ונתקלקל טבעו... (חידושי אגדות נדרים מ)

מוהר"ן:

סגולה לחולה להסתכל על הציצית, והסוד בפסוק (בראשית מ"ח) "הנה בנך יוסף בא אליך", כי כל אלו התיבות מרמזין על הציצית, דהיינו מנין החוטין והחוליות והקשרים, כמבואר בפרי עץ חיים בשער הציצית פ"ד בהג"ה, וזהו הנה בנך יוסף בא אליך, דהיינו בחינת ציצית כנ"ל, על ידי זה ויתחזק ישראל. (ז)

הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר יכולה היא שתרחם (שבת י"ב), כי כשאדם צריך לרחמים השי"ת שולח לו רחמנות, ועל ידי זה מרחמין עליו, כמשארז"ל (שבת קנ"א ב') כל המרחם על הבריות מרחמין עליו. ומדת הרחמנות תלוי בדעת, מי שיש לו דעה יש לו רחמנות... (קיט, וראה עוד ערך דעת)

השאר ראה בערכים מחלה ורפואה.