חומר

(ראה גם: מציאות, צורה)

רמב"ן:

כבר ידוע הוא וכל החכמים הזכירו זה, וכל מעיין ידע כן, שאין בנבראים שבעולם אלא חומר וצורה, והחומר הוא קיים, ואילו יתקבצו כל אנשי העולם לבטלו שיהיה אפס לגמרי, לא יוכלו לעשות כן. והנבראים שהם למעלה מן השמש הם גם כן בעלי חומר וצורה, אלא שהצורה עומדת וקיימת כמו החומר, אינה משתנית מצורה לצורה כלל, אבל הנבראים שתחת השמש החומר קיים בהם קיום חזק שאין אדם יכול למחותו ולבטלו, והצורה משתנית מצורה לצורה כל היום, וזה שאמר הצור תמים פעלו, הקב"ה נקרא צור בעבור שהוא נותן הצורות, ואמר פעלו תמים, אף על פי שהצורה משתנית עיקר הפועל שלם לא יבואו בטול לגמרי, כי כל דרכיו משפט, כי שינוי הצורות עצמו בדין... (דרשה על קהלת ד"ה תשובה כבר ידוע)

כוזרי:

...והחכמה אחת, כי אין החכמה בגלגלים גדולה מהחכמה בקטן שבחיים, אך גדולה מעלתם בעבור שהם מחומר זך וקיים לא יכלם כי אם בוראם, והחיים מחומר מקבל רושם מתפעל, רושמים בו ההפכים הבאים עליו תמיד מקור וחום וזולתם, ומכלה אותם הזמן... וזה בסיבובי הגלגל והזריחה והשקיעה... ולא זכר הארץ מפני שהיא הגוף והחומר להוויות, כי כולן ארץ, אבל אומרים זה גוף אשיי וזה גוף מימיי. על כן הקדים שם אמות, אש ומים ורוח, והקדים רוח אלקים והוא רוח הקודש ממנו נבראים המלאכים הרוחניים, ובו מתחברות הנפשות הרוחניות. ואחריו האויר המושג, ואחריו המים אשר מעל לרקיע, לא השיגתם הקשת הפילוסופים, על כן לא הודו בהם... ואחריו מקום האש הטבעי, כמו שאמר אש ממים כאשר אומרים על "ורוח אלקים מרחפת על פני המים" (בראשית א' ב'), שרצונו במים האלה החומר הראשון בלי איכות, אבל תוהו ובוהו, עד שהתאיך בחפץ האלקים הסובב אותו, וכנה אותו בשם רוח אלקים (רצונו). ודמות החומר במים דמיון נכון ביותר, כי מה שהוא יותר דק מן המים לא יהיה ממנו עצם טבעי חזק, ומה שהוא יותר עבה מן המים לא ישתוו פעולות הטבע בכל חלקיו, מפני שהם חזקים, כי אין הגוף הארצי ראוי כי אם למלאכות הכוללות רק שטחי החומר ולא כל חלקיו, והטבע כולל כל חלקי הדבר... (מאמר ד כה)

...ואומר כי המוחשים לא השגנו בחושינו כי אם כמותם ואיכותם, ויגזור השכל כי הם נשואים בנושא, והנושא ההוא יקשה להעלות צורתו על לב, ואיך נעלה על לב צורת דבר שאין כמות ולא איכות? וישפוט הרעיון שמציאותו שקר, והשכל משיב עליו, כי הכמות והאיכות מקרים לא יעמדו בעצמם, ואי אפשר להם מאין נושא, וקראו הפילוסופים הנושא הזה "היולי", ואמרו כי השכל ישיגנו השגה חסרה, מפני חסרונו בעצמו - בעבור שאינו נמצא בפועל אינו ראוי לתואר מן התוארים, ואם היותו בכח, הנה התואר "גשמי". אמר אריסטו כאילו הוא בוש להראות ערום, ואינו נראה עד שילבש צורה. וכבר חשבו קצת האנשים כי המים הנזכרים בתחלת מעשה בראשית כינוי להיולי זה, וכי רוח אלקים מרחפת על פני המים - הוא חפץ אלקים ורצונו הנעשים בכל חלקי ההיולי בעת שירצה. וכינה העדר הצורה והחיבור בחושך ותוהו ובוהו.

ואחר כך חייב חפץ האלקים וחכמתו סיבוב הגלגל העליון אשר יסוב פעם בכל עשרים וארבע שעות ויסבב עמו כל הגלגלים בשיחודשו בההיולי הזה אשר הוא בחלל גלגל הירח שינויים כפי תנועת הגלגל...

אמר החבר, אבל ההכרח יביאם להודות בחכמה בהפרד עצם מעצם, כי לא יפרד עצם האש מעצם האויר... במעט ורב ובחזק וחלש, אך בצורה מיוחדת לכל אחד, הושם זה אש וזה אויר... והביא זה הפילוסופים לומר, כי שם שכל אלוקי פועל אלוקי נותן הצורות האלה, כאשר הוא נותן צורות הצמחים והחיים, והם כולם מארבעת היסודות, ואין הדלית ניכרת מן הדקל במקרים, אבל בצורות... והפילוסופים הודו על כרחם כי אלו הצורות נותן אותן ענין אלוקי, וקוראים אותו משכיל נותן הצורות. (מאמר ה ב והלאה)

משנה תורה:

כל הגלגלים אינם לא קלים ולא כבדים, ואין להם עין אדום ולא עין שחור ולא שער עינות (צבעים), וזה שאנו רואים אותם כעין התכלת למראית העין בלבד הוא לפי גובה האויר, וכן אין להם לא טעם ולא ריח, לפי שאין אלו המאורעין אלא בגופות שלמטה מהן. (יסודי התורה פרק ג ג)

ברא הא-ל למטה מגלגל הירח גולם אחד שאינו כגולם הגלגלים, וברא ארבע צורות לגולם זה, ואינן כצורת הגלגלים, ונקבע כל צורה וצורה במקצת גולם זה, צורה ראשונה צורת האש נתחברה במקצת גולם זה, ונהיה משניהם גוף האש... (שם שם י, וראה עוד ערך יסודות)

ושינוי זה (מיסוד ליסוד) יהיה בסביבת הגלגל ומסביבתו יתחברו ארבעתן ויהיה מהן שאר גולמי בני אדם, ונפש חיה, צמח ואבן מתכת, והא-ל נותן לכל גולם וגולם צורה ראויה לו על ידי מלאך העשירי, שהיא הצורה הנקראת אישים.

לעולם אין אתה רואה גולם בלא צורה או צורה בלא גולם, אלא לב האדם הוא שמחלק גוף הנמצא בדעתו, ויודע שהוא מחבור מגולם וצורה, וידוע שיש שם גופים שגולמם מחובר מארבעת היסודות, וגופים שגולמם פשוט ואינו מחובר רק מגולם אחד, והצורות שאין להם גולם אינן נראין לעין אלא בעין הלב ידועין... (שם פרק ד ו וז)

מורה נבוכים:

...הכ"ד, כל מה שהוא בכח הוא בעל חומר בהכרח, כי האפשרות הוא בחומר לעולם.

החמשה ועשרים, שהתחלות העצם המורכב האישי החומר והצורה, ואי אפשר מבלתי פועל רצוני לומר מניע, הניע הנושא עד שהכינו לקבל הצורה ההיא... ותורף דברי אריסטו החומר לא יניע את עצמו, וזאת היא ההקדמה הגדולה המביאה לחקור על מציאות המניע הראשון... (חלק ב הקדמה)

...וכל מה שירחק החומר מן המקיף אל צד המרכז היה יותר עב ויותר קשה ויותר מעט אור והיה ארץ, והיא העלה במים ובאויר, והיה זה הכרחי, כי מן השקר שיהיה החומר הזה לא במקום, או יהיה המקיף הוא המרכז והמרכז הוא המקיף, וזה חייב לו התייחדות בצורות מתחלפות, רצוני לומר ההכנה לקבל צורות מתחלפות. אחר כך שאלנו ואמרנו לו אם המקום, רצוני לומר השמים החמר שלו וחמר היסודות אחד, אמר לא, אבל החמר ההוא אחר וצורות אחרות, והגשם נאמר על אלו הגשמים אשר אתנו ועליהם בהשתתף כמו שבארו האחרונים... (שם פרק יט, וראה שם עוד)

...אלא שעל כל פנים כבר הועילנו בו (בפרקי דר"א) תועלת גדולה, שהוא באר שחמר השמים בלתי חמר הארץ, ושהם שני חמרים נבדלים מאד, האחד מיוחד לו ית' למעלתו וגדולתו והוא מאור לבושו, והחומר האחר רחוק מאורו יתעלה וזוהרו, והוא החומר התחתון, ושמהו משלג שהוא תחת כסא הכבוד, וזהו אשר שמני שאפרש מאמר התורה "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר", שהם השיגו במראה הנבואה ההיא אמתת החמר הראשון והתחתון... וזהו סוד גדול לא תקל בביאור גדולי חכמי ישראל בו, שהוא סוד מסודות המציאות וסתר מסתרי תורה... (שם פרק כו)

כל הגשמים ההווים הנפסדים לא ישיגם ההפסד רק מצד החמר שלהן לא זולת זה, אבל מצד הצורה, ובבחינת עצם הצורה לא ישיגם הפסד רק הם עומדים... אמנם ישיג ההפסד לצורה במקרה, רוצה לומר מפני התחברה לחמר, וטבע החמר ואמתתו שהוא לעולם לא ימלט מחברת ההעדר, ומפני זה לא תתקיים בו צורה, אבל יפשיט צורה וילבש אחרת תמיד... הנה כבר התבאר שכל השחתה והפסד או חסרון אמנם הוא מפני החמר, וביאורו באדם על דרך משל, כי כיעור צורתו וצאת אבריו מטבעם, וכן חלשת כל פעולותיו או בטולם או בלבולם אין הפרש בין היות כל זה בתחלת היצירה או מתחדש עליו, אין זה כלו נמשך אלא אחר החמר שלו הנפסד, לא אחר צורתו... וכל פשעי האדם וחטאיו אמנם הם נמשכים אחרי החמר שלו לא מפני צורתו, ומעלותיו כלם אינם נמשכות רק אחר צורתו... וכאשר התבאר שהענין כן, ולא היה אפשר בגזירת החכמה האלקית שימצא חמר מבלתי צורה ולא שימצא צורה מאלו הצורות מבלתי חמר, והתחייב הקשר זאת הצורה האנושית הנכבדת מאד אשר ביארנו שהיא צלם אלקי ודמותו בזה החמר העפרי החשוך, המביא אותו לכל חסרון והפסד, נתן לה, רצוני לומר לצורה האנושית יכולת על החמר וממשלה ושלטון עד שתכריחהו ותמנע תאוותיו ותשיבם על מה שאפשר מן היושר והשווי... (חלק ג פרק ח)

החמר מחיצה גדולה ומסך מונע השגת השכל הנפרד כפי מה שהוא עליו, ואפילו היה החמר זך ונכבד, רצוני לומר חמר הגלגלים, כל שכן זה החמר החשוך העכור אשר הוא החומר שלנו, ומפני זה כל אשר ישתדל דעתנו להשיג השם הנכבד מן אחד מן הדעות ימצא מחיצה ומסך מבדיל בינו לבינם, ואל זה היה הרמז בכל ספרי הנביאים שיש עלינו מסך מבדיל בינינו ובין השם, והוא נסתר ממנו בענן או בחשך או בערפל או בעב וכיוצא באלו הדמיונות... (שם פרק ט)

רלב"ג:

שאול - ההיולי הראשון דימהו אל המטה המוחלט, כי מציאותו החסרה שבמציאויות, ולא ישבע בלבישת צורות אחת אחר השניה. עוצר רחם - שיבקש תמיד שוב הריון... (משלי ל טז)

דרשות הר"ן:

כל המפרשים האמיתיים הסכימו בפירוש אלו הכתובים, שכוונתם לומר כי בראשית הבריאה נברא חומר משותף לכל מה שתחת גלגל הירח, ואם קצתם סברו שהיו שני חמרים נבדלים, חומר השמים וחומר הארץ, כלם הסכימו שהפסוק השני כולל ד' יסודות שהם אבות לכל מה שתחת גלגל הירח... ואמנם חייבה החכמה האלוקית להיות חומר אחד משותף לכל מה שתחת גלגל הירח, להיות הרצון מאתו להמשיך טבע ההויה כפי האפשרות, לא רצה לברא דברים רבים יש מאין, אחר שיש באפשרות חומר אחד לכלול כלם. ולזה אם נצטרך להודות להיות חומר השמים אחר, היה מפני שהצורה הגלגלית לא יהיה לה אפשרות לחול בחומר הארץ.

ועוד שאין ספק שזה המציאות כלו התחתון היה לצורך האדם, והצורך הגדול לו בהם הוא מזונו, עד שחומר האדם קרוב להיות נלקח מהמורכבים האחרים... וזה אמנם הוא מצד השיתוף הנמצא ביניהם בחומר, ואם לא היה מחומר אחד היה זה מהנמנע... ואמנם היות העולם העליון חומר אחר, אין התנגדות אל האדם בזה, כי לא ישתתף עמו מצד חומרו רק מצד צורתו, ואין לצורה היפוך... (דרוש א)

ספר העקרים:

...כי אחר שאנחנו נמצא מיני הגשמים שהם עשרה או תשעה בהכרח, והט' מהם שמימיים והעשירי הוא החומר אשר בתוך מקוער (מלשון קערה) גלגל הירח, והט' השמימיים הם חיים ויש להם גרמים ונפשות שהם פועלים ורושמים במציאות בראיה שהם בתנועותיהם יסדרו עניני הבעל חי, ולא יסדר עניני החי מי שאינו חי... ומן העשירי ישופע חומר כל מה שתחת גלגל הירח וכל הנפשות אשר שם...  מאמר ב פרק יא)

...כי אחר שהוא יתברך שכל נקי ונבדל מן החומר לא יעלם ממנו דבר, כי החומר הוא המונע והמטריד מהשיג המוחשות והמושכלות בראיה... ובכלל ההחומר מונע מהשיג כל המוחשים באמיתות... (שם פרק כד)

עקדה:

הדברים שהם שלמי הצורה הם חלושי החומר, והאדם שהוא היותר מוכן, וזאת האומה הנבחרת יותר מכולם, יתחייב היותה בהפסד צורתה היותר חלושה... (במדבר כה יא)

אברבנאל:

תהו ובהו - לרמב"ן חומר שאין בו ממש והלבישו ה' צורה - בו הוא. ובספר יצירה ממשיך... שתוהו החומר ממנו ימשכו החסרונות, ובוהו הצורה ממנה השלמות, ואמרו חז"ל תוהו קו ירוק שהחומר בלתי נמצא בפועל, והשכל יגזור על מציאותו, ומוכן לקבל הצורות... (בראשית א ב)

ויחבוש את חמורו - שהכניע החומר והיצר שלו, כי בזה יכול ללכת אל מקום האלקים, וכן אמרו במשה רבינו שהיה משלים האמונה בנתינת התורה שתפסוק מהם זוהמת נחש, וכן אמרו במשיח שיהיה תכלית כל הטוב. (שם כב ב)

ועיניתם את נפשותיכם - ...כי בזה תתבודד הנפש לדבקה בה', כי כאשר יחלש החומר יגבר השכל... (ויקרא כג כז)

מהר"ל:

שמפני שהבהמה חמרית, מציאותה מציאות פחות ושפל... וענין זה רמזה התורה באדם, דכתיב "וירדו בדגת הים", רמז לך הכתוב בלשון וירדו, ולא כתב וימשלו, אלא אם הוא זוכה והאדם בצורה שלמה, ראוי לו להיות מושל על הדברים החמריים הם בעלי החיים שאינם מדברים, שהם במדרגת החומר, והצורה מושלת עליהם. ואם אינו זוכה, שהצורה אינה בשלמות הרי הוא ירוד לפניהם, שהוא נמסר ביד בהמה חיה ועוף שהם חמריים, כי הצורה השלמה אם אינה בשלמותה הגמור היא בטלה לגמרי. ודברים אלו עמוקים מאד...

וכמו האדם הוא צורת בעלי החיים, וכאשר אין האדם על השלמות הוא ירוד לפני בעלי חיים, לכך מצרים אשר נקראים בשם החומר, כדכתיב "אשר בשר חמורים בשרם", כאשר לא היו ישראל בשלמות שלהם היו משועבדים למצרים, היפך הראוי להיות הצורה גוברת ומושלת. וידוע כי כאשר היו ישראל במצרים לא היו בשלמותם, כי עדיין לא הגיעו לשש מאות אלף, ולפיכך היה נותן המציאות שיהיו משועבדים למצרים....

וכמו כן תמצא האדם הפרטי כאשר אינו בשלמות והוא בילדותו, החומר מושל על הצורה, עד שהחומר מנהיג האדם והולך אחר דברים שהם מעשה גוף שהוא חמרי, עד שגדל האדם, ואז הצורה מושלת על החומר, והצורה מנהיגה את האדם, ובהכרח החומר מקבל הנהגה מן הצורה... 

יש לך לדעת ענין כנען, כי כמו שאמרנו לעיל כי ישראל הם כמו צורה נבדלת מחומר, ויש צורה המוטבעת בחומר, וזאת היא צורה הפחותה, וכאשר אמרנו כי מצרים נקראים חמורים ונמשלים כבהמה, כך כנען גם כן דומים לזה, כי הצורה המוטבעת בחומר נמשל כחומר, ויש לה משפט החומר בכל מעשיה, ולפיכך הכנענים הארורים דומים למצרים, כי המצרים הם החומר וכמו כן הכנענים הם הצורה הפחותה הארורה המוטבעת בחומר, ולפיכך ימשך לה מן הדברים אשר ימשכו אחרי החומר... והיא תורה חסרה וארורה, אינה בת חורין רק משועבדת לצורה הנבדלת. ודברים האלה עמוקים מאד...

אך חילוק יש, כי הצורה הנבדלת היא היפך לחומר, ומכל מקום יש להם יחוס וחיבור מצד שהצורה והחומר מתייחסים, עם שהם שני הפכים ביחד, יש קצת התיחסות והתאחדות בין הצורה ובין החומר, כי ההפכים כמו אלו בודאי מתייחסים, כמו הלובן והשחרות, אף על גב שהם הפכים מתיחסים זה לזה, כי שניהם נכללים במראה (צבע)... כך ישראל ומצרים, אף על גב שהם הפכים מכל מקום שייך יחוס ביניהם, כי החומר והצורה משלימות מציאות אחת... לכך אמרה תורה "לא תתעב מצרי"...

אבל הכנענים הארורים דומים אל הצורה המוטבעת בחומר, וזאת הצורה הארורה אינה מתאחדת ומתייחסת כלל עם הצורה הקדושה הנבדלת, כי מה יהיה יחוס בין צורה לצורה, אם לא שהצורה המוטבעת תהיה משועבדת תחת צורה הנבדלת, ובודאי זה ענין עבד כנעני... ונאמר "והיה אשר תותירו מהם לשכים" וגו', הרי שיבאר כי הצורה הפחותה מצירה את הצורה השלמה, כי הצורות מעיקות זו את זו בודאי ואינם מתאחדים יחד... (גבורות ה' פרק ד)

ביאור זה כי ראוי משה לעשות את העכו"ם שממה, כי הדבר הנבדל מצד שהוא נבדל יחריב את הדברים שהם גשמיים, כמו שכתוב "מות נמות כי אלהים ראינו", ומזה תוכל להבין כי הדברים הגשמיים נחרבים מן הדברים הנבדלים... (שם פרק כב)

...ועוד נקרא נהרא, כי כח החמרי טבעי הוא נוהג בתמידות ואינו נח לעולם רק נוהג כמנהגו, אבל מה שקונה האדם המדרגה העליונה אין זה כמנהגו של עולם בתמידות... וזה שקרא את הטבע החמרי גנאי נהרא, שהנהר רץ באין הפסק ואינו נח. ועוד נקרא נהרא, מפני שהחמרי אין לו מציאות בפועל למי שיודע ענין החומר ומדרגתו, ולכך נקרא נהרא, כי הנהר שאינו עומד אין לו מציאות גמור בפועל, רק אם הוא נמצא נח בפועל... והחומר הזה הוא מונע למדרגת רבי פנחס, כמו שאמרנו כי הדבר החמרי מונע אל המדרגה הבלתי חמרית, אבל רבי פנחס בן יאיר במדרגתו העליונה גובר על המונע החמרי... (שם פרק מא)

...כי הדברים שבעולם מורכבים מחומר וצורה, ומתחייב מן החומר מה שראוי לו ומן הצורה מה שראוי לה, ואין ספק כי מצד הצורה יותר ראוי לברכה מאשר הוא מצד החומר, ולפעמים הוא מוכן מצד הצורה אל דבר מה, ומונע אליו החומר... מכל מקום אי אפשר שלא יהיה מועיל הכנתו מצד הצורה להועיל עד שיוציא לפועל מה שראוי.

ומכל מקום נאמר על הנמצא, כאשר הוא ראוי מצד הצורה, כי זה עצם שלו, ולא יבחן הדבר רק מצד עצמו, שהוא צורתו אשר הוא אמיתת עצמו, ואין להשיג על הביטול אשר ימצא אליו מונע מצד החומר, כי דבר זה דומה אל גבור גדול שנסגר בבית, וכי בשביל שנסגר לא יאמר שהוא גבור גדול, אף כי אי אפשר להוציא גבורתו לפועל. וכך הדבר כאשר דבר ראוי מצד הצורה העצמית, שהיא עצמו, אף כי מצד הצורה המוטבעת בחומר יש טבע מונע אל דבר זה, מכל מקום ייאמר על זה כאשר ראוי אל הצורה, כאשר היא מופרדת מן החומר... (נצח ישראל פרק ג)

...והחטא שאדם חוטא הוא לאדם מצד החומר בלבד, כי מצד הצורה אין חטא כלל, ואלמלא היה בחומר היה האדם קדוש וטהור מן החטא, רק כי ההעדר דבק בחומר. ודבר זה מבואר כי החטא הראשון היה בא מן האשה שהיא חמרית בערך האיש שהוא נחשב כמו צורה, וידוע כי הצורה חלה באחרונה, ואם כן הצורה חלה באדם (בעובר) ביום ארבעים... (באר הגולה באר א ד"ה הרביעי)

...וחבור הצורה אל החומר הוא בשני פנים, האחד הוא חיבור צורה בחומר, והצורה מוטבעת בחומר, והשני הוא חבור צורה לחומר ואין הצורה מוטבעת רק היא צורה נבדלת. וכנגד זה הם שני חבורים, האחד כדרכה הוא חבור גמור, עד שהצורה דבוקה לגמרי בחומר, והשני חבור הצורה הנבדלת, ואין זה כמו חבור צורה בחומר מוטבעת בו לגמרי... חבור זה הוא כראוי, כי אין הצורה הנבדלת מוטבעת בחומר לגמרי, רק שיש לצורה חבור אל החומר... וכך האיש שיש לו מעלת הצורה הנבדלת עד שהאשה שהיא נמשלת כחומר והיא תחת רשותו לגמרי, ואינו כמו הצורה שהיא מוטבעת בו, כי אז הרי הוא כמותה, ומצד הזה צריך שיהיה החבור כדרכה, אבל חבור צורה הנבדלת בשביל שהיא נבדלת מן החומר, והחומר תחת רשות הצורה, והחבור הזה הוא בכל ענין, אף אם אינו עומד בו ומוטבע בו, ואלו דברים מופלגים בחכמה מאד... (שם ד"ה פרק ד' דנדרים)

...כי הדבר שהוא שכלי נבדל מן החומר לגמרי הוא טוב גמור, ולכך התורה היא טוב הגמור, והיפך זה הדבר שהוא חמרי הוא רע גמור, ודבר זה בארנו בכמה מקומות... כי החומר דבק בו הרע, וכל אשר רחוק מן החומר כמו התורה, שהיא השכל האלקי הברור, הוא טוב לגמרי... (דרך חיים א ג)

...כי ההנחה היא ההשלמה, ודבר זה אינו ראוי לגשם, שאין הגשם כלל בעל השלמה, ואין לשכל הנבדל בישראל השלמה, ומפני שאין כאן השלמה צריך שיהיה עמל בלא הנחה כלל... (שם ב ט)

...דע כי החומר מדרגה ראשונה של הנמצא, ואין לחומר מציאות בפועל רק בכח, והצורה היא המדרגה השניה, ובצורה נמצא הדבר ונרשם בפועל לגמרי, והצורה היה בו הנמצא מה שהוא, ובו יבחן בינו לבין דבר אחר, ומצד הצורה גם לא ימצא השינוי, ואדרבא מצד הצורה יש לו קיום, והשינוי מצד החומר... (שם פרק ג משנה ו)

...והטעם הוא כי הנהנה מיגיע כפיו הוא נבדל מן החומר, כי החומר הוא החסר תמיד והוא מקבל מן אחר כמו שהתבאר לך פעמים הרבה מענין החומר שהוא חסר, ולכך הוא מקבל מן אחר, ומי שהוא שמח בחלקו ואינו חסר דבר זה ממדריגת הפשיטות לגמרי מן החמרי, והיינו שאמר אשריך בעולם הזה, כי בעולם הזה הוא מסולק מן החמרי... (שם פרק ד א)

ויש לך לדעת עוד, כי במה שהאדם שבעולם הזה האדם בו חמרי אשר בחומר יש בו שתי בחינות, שהחומר בעל שינוי ותמורה, והשנית שהחומר בכח תמיד ואינו בפועל, ולפיכך יפה שעה אחת בעולם הזה בתשובה ומעשים טובים, התשובה שהאדם משנה דבריו מרע לטוב, והוא שייך בעולם הזה כשהאדם בעל חומר ושייך בו השינוי... וכן המעשים הטובים שייכים דוקא בעולם הזה, כי בו האדם בעל חומר שהוא בכח ולא בפועל, והוא מקבל תמיד הצורה והשלמות, ולכן אפשר שיקבל האדם השלמה על ידי המעשים טובים... (שם פרק ד משנה יז)

...קפחו עשרת השבטים, פירוש כי החמרי הוא מתנגד אל דבר הנבדל, וכאשר האדם נמשך אחר התאוה החמרית מתרחק מן המדריגה הנבדלת, וזה שאמר חמרא דפרגיתא ומיא דיומסת קפחו עשרת השבטים מישראל, שהיו נוטים אחר התאוה הגשמית... (חידושי אגדות שבת קמז ב)

...ומה יש התקשרות העשירי הנבדל בתשיעי, רק בשביל כי העשירי הוא שלימות לתשיעי כמו הצורה שהוא שלימות לחומר, וידוע כי הצורה היא נבדלת מן החומר, אפילו הכי הצורה היא המשלמת החומר, והחומר הוא הרבה מוכן לצורה לקבל... (שם ראש השנה ט א)

וכאשר תבין עוד ותעמיק בזה, כי האדם כאשר לא נמצאה לו זוגתו, והאדם כמו צורה, צריך הוא לדבר שהוא אליו כמו חומר, וכאשר עדיין לא נמצא הנקיבה שהיא לאדם כמו חומר לצורה, אז יש לצורה זאת התחברות אל הדברים שהם יותר חומרים, והם כל בעלי חיים שאינם מדברים, והכל כדי שימצא לו דבר שהוא לו נושא, והוא כמו חומר, כי הצורה אי אפשר מבלעדי חומר, ולפיכך אומר שבא על כל בהמה חיה ועוף, כי החומר מה שהיו הבעלי חיים במקום החומר, דבר זה נקרא ביאה גמורה... (שם יבמות סב ב)

דבר אחד צבי וכו', ופירוש דבר זה, כי כל אשר הוא בעל גשם פעולותיו בעכבה, ואשר הוא אינו בעל גשם כל כך הוא יותר ממהר, כי הדברים הנבדלים אינם תחת הזמן כלל, וכל אשר הוא נבדל יותר ממהר לפעול, ודבר זה בארנו במקום אחר, ולפיכך אמר כי ארץ ישראל מצד קדושתה ממהרת לבשל פירותיה, ומפני כך נמשלת לצבי, כי הצבי קל התנועה, מפני שאין בו כבידות החמרי, שאינו כבד ולכך תנועתו בקלות... (שם כתובות קיב א)

...פירוש כי התורה שהיא השכל הנבדל, ובמדריגת הנבדל אין הגשמי נמצא כלל, וכאשר מחבר האדם הגשמי עם הנבדל, מאחר שבמדרגת הנבדל ובמעלתו אין מציאות לגשמי, לכך הוא נעקר מן העולם... ועוד יש לך להבין מה שאמר המשתמש בכתר של תורה נעקר מן העולם, וזה כי השמוש הוא ענין חמרי בעצמו, ואין ראוי לשמש רק הגשמי החמרי, שהעבד אשר הוא דומה לחמור הוא ראוי לשמש, לא הנבדל, וכאשר הוא משתמש בדבר זה הנבדל, דבר זה בטול והעדר לדבר שהוא נבדל, שאין לדבר שהוא קדוש-נבדל ענין חמרי להשתמש בו, ולכך מגיע אל עצמו העדר כאשר הוא משתמש בדבר שהוא נבדל... (שם נדרים סב א)

...ותדע שכל אשר הוא יותר חמרי, הוא עב ועכור, עד שתמצא הארץ שהיא יותר גשמית היא עבה ועכורה לגמרי, והמים יש להם גשם דק בהיר יותר, והרוח יש לו דקות הגשמי יותר, והוא עוד יותר בהיר, וכן תמיד כאשר ידוע...

וכן מה שאמר בבן ובת של רבי ישמעאל כהן גדול, שהיה גם כן להם היופי המורה על מעלתם שנבדלים מן החמרי העכור, והיה להם חומר זך וטהור והיו מוכנים לקבל השכל הזך והבהיר, ומזה נמשך הפרש מן הערוה, שהרי מי שנוטה אחר הזנות הוא ענין חמרי, נמצא כי כל ענין ביתר ומעלתם הפרישה מן החומר המגונה, וזהו מעלתם בעצמם... (שם גיטין נח א)

,,,ועוד כי המים מתיחסים אל הגשמי, כמו שבארנו במקום אחר, כי ברירה זאת מתייחסת אל הגשמי, וכל גשם בשביל שיש בו הגודל, ולכך מתייחס אל המים הגשמי הגדול ביותר, וכמו ארץ ישראל שהיא ארץ קדושה, והקדוש הנבדל מן הגשם מתייחס אליו הרוחב ביותר, כמו שאמרו "ארץ טובה ורחבה", ולכך אמרו ארץ ישראל ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, ודבר זה נמצא בכמה מקומות, ולכך אמרו השעור הזה על גובה הגלים, והבן זה... (שם בבא בתרא עג א)

רמח"ל:

והנה בהגלותו ית"ש ובהשפע שפעו על הנביא, יגבר עליו תגבורת גדול, ומיד חמרו וכל אברי גופו יזדעזעו, כי זה מחוק החומר שלא לסבול גלוי הרוחניות, כל שכן גילוי כבודו ית"ש... (דרך ה' חלק ג פרק ג ו)

ראי כי יש העצמים הגשמיים והרוחניים, והנך רואה כמה הפרש יש בין אלה לאלה, כי הגשמיות היא פחיתות ודאי לגבי הרוחניות אשר ענינה נכבד ומעולה, והנך רואה כמה מן החושך והחסרון יש בגשמים. הרי לנו בכאן שתי מיני בריאות, בריאה בהארה רבה והשפעה מרוווחת, ובריאה בהארה מועטת והשפעה ממועטת... מדת ההארה מתולדות חוק טובו, ומדת הבריאה בלא הארה מתולדות העלם טובו. ותראי כי הרוחניים כל עסקם בדברי קודש, אך הגשמיים עניניהם עניני חול ודברים שפלים ונבזים... כללו של דבר, כל דברי הגשמיות והטבע הלז הם חושך ולא אור, מה שהאדון ב"ה מסתיר פניו מן העולם ואינו מאיר בו הארת קדושתו, אדרבא מנחם בתוהו לא דרך... (דעת תבונות עח, וראה עוד נשמה-וגוף)

...ואמנם החושך וההארה כבר שמעת מה היא ומה מקורה, כי החושך הוא כל החמריות והטבעיות הגופני, והארה הוא כל הרוחניות, שזה מה שנבדלים בו הנבראים התחתונים השפלים שאינם קדושים מן העליונים שהם קדושים, לפי שכולם הארה ואין שם חומר, ומקור החושך הוא שאין הקב"ה משפיע שפע רוחני כמו שהיה ראוי להיות נשפע שפע אלוקי, אלא משפיע שפע לפי בחינת העולם השפל הזה, ומקור ההארה שהקב"ה ישפיע שפע אלוקי ממש, רוחני וקדוש... (שם קנב)

...כבר ביארתי לך ההשפלה הקדושה בחוק האדם, וההשפלה שנשפל אחרי חטא אדם הראשון, כי היה ערך הגופניות הראשון כרוחניות אחר ההשפלה, ואמנם צריך העולם להתעלות מהשפלותיו, ועל זה ההנהגה הולכת וסובבת... (שם)

...הנה החומר הזה שחידש הוא חידוש גמור, שחידש האדון ב"ה ביכלתו הנשגבה שאי אפשר לנו להבין איך חידשו. אמנם באיזה סדר פעל לחדש אותו זה נוכל להבין, שכבר אין אנו מבינים בזה אלא הדרגת הפעולה, ונאמר כי עשיית החומר הזה ודאי שהיה קודם בחוקו יתברך שיוכל לעשותו, ושהיה עתיד לעשותו כי לא נוכל לחשוב בו יתברך שום תוספת או שינוי כלל, שיתחדש אותו ענין מה שלא היה לו, אלא היה קדום ברצונו שיעשה החומר. אמנם זה אינו נקרא אפילו היות העולם בכח, כי אין יחס בין פשיטותו יתברך ובין ברואיו, רק כשרצה לחדש ממש החומר הזה, אז חידש מיני השפעות ממנו יתברך שהיה בחוקם ממש להוציא החומר הזה, ויש להם יחס לחומר הזה, כי לא חודשו אלא בשיעור הגון להוציא החומר הזה... אך לא תקרא סבה קרובה אל החומר הזה בתכונתו כאשר הוא, כי אם המין האחרון והפחות שבכל ההשפעות... (שם קנד, וראה שם עוד)

והנה כמו כן יש בנבראים הרוחנים, כי גם להם החומר והצורה לפי ענינם, ובהסתלק כח המעמיד את הצורה ישאר החומר לבדו, ובהיות התפשטות השורש ישוב להבלע בשורש, אך פעולת העברת הצורה תעשה בכח גבורה חזקה העוברת עליו, וכל הסדרים ניתרים בו, ואז ישאר החומר לבד, והוא נבלע כאמור למעלה. והנה בזמן ההוא הקב"ה יחבר יחד הרע הנידח הגדול והס"מ, שלשניהם ייסר אותם בתוקף הגבורה אשר יגיע להם להעביר צורתם... (אדיר במרום דף נו)

אור החיים:

כי לחמנו הם - טעם שהוציא הדבר בלשון לחם יתבאר על פי דברי אנשי אמת שחקרו במעשה ה' אשר עשה בהרכבת הבעלי חיים, שכל חי אוכל ושותה, שהיה ה' יכול לעשות שיתקיימו בעלי חיים בלא מאכל, הנה לפניך מין בריה ששואפת רוח והיה לה למזון, ואם ככה היה ה' עושה היו ישראל נפנים לעסק התורה ולמצות, גם היו נמנעים מכמה מעשים בלתי הגונים... ולזה הייתי מתרץ מעצמי כי ה' רצה לזכות לישראל בתרי"ג מצות אשר רובם תלויים במיני המאכל והמשתה... אבל חכמי האמת הוסיפו בזה טעם לשבח בדרך כלל, כי כל עיקרי הנבראים מעלין בקודש בסוד הבירורין של ניצוצי הקדושה, הן הנה המתבררים באמצעות המאכלים. ומעתה ניצוצי הקדושה יקראו לחם עם ה'. גם אמרו ז"ל כי כל נברא יש בו ניצוץ קודש, ואפילו בנבראים בלתי טהורים ואנשים הרשעים וגם בס"מ הרשע אין מה שאין בו חלק החיוני שהוא בחינת הטוב שהוא דבר המעמיד, שזולתו לא יתקיים כל דבר, ובהפרד ניצוץ החיוני ממקומו יתבטל ויאבד כל הבנין. גם אמרו כי בחינת הקדושה בטבעה להמשיך מינה כאבן השואבת... (במדבר יד ט)

מלבי"ם:

אל תקרב הלום - הודיע לו שכפי שהוא עתה לא יוכל לקרב אל המדרגה הזאת עד שישל נעליו מעל רגליו, ופירוש הדבר שהגויה נקראת בשם נעל שעל הנשמה הרוחנית, שאי אפשר להנשמה לעמוד בעולם הגופים שהוא מלא רפש וטיט המזיקים לרוחניותה בלא הגוף החומרי שהוא ידרוך בנעלים בטיט היון העולם החומרי, וישמור את הנפש בל יטנפו רגליה בלכלוך העולם הזה... ולמשה אמר אדמת קדש הוא - שהקדושה מורה על ההבדלה וההתנשאות מדרכי הטבע והחומר, ורוצה לומר שהמקום היינו המדרגה שתעמוד עליו בעת החזון קדש ונבדל מן החומר... (שמות ג ה, וראה עוד נשמה-וגוף)

רש"ר הירש:

ושמת - במקום בו מתמסר האדם כולו לתורה, לבנות על יסודותיה את רוחו ואת חמריותו, שם יורדים כרובים אלוקיים להקיפו, להגן עליו ולעזרו... (שמות כו לה)

...נסכים ומנחות מוגשים בקרן דרומית מערבית, לומר שכל הענינים החמריים מתעלים על ידי הרוח המופנית אל התורה... (שם כז ה)

המעלה אתכם מארץ מצרים - ...עלינו ללמוד שחמרנו ישאר במסילה הצרה העושה אותו למכשיר הרוחניות, שניהם, החומר והרוח הם מכשירי האלוקות, שעל ידם היא פועלת בארץ... (ויקרא יא מה)

חמרנות:

כך איפוא בעצם מהותה, גדולת רומי בחמרנות גלויה בניגוד ליון אשר כפי עצם מהותה היא פונה לקראת אידאלים. כל מטרתם של הרומיים היתה להגדיל את הרכוש החמרי, בעוד שהכבוד והעוצמה לא היו אלא אמצעים בלבד. כל ערכם של המעשים והדברים נמדד בעיניהם לפי תועלתם החמרית, כל מה שהיה בו כדי לרומם ולטפח את הרוח האנושית שבאדם, לא היה לו ענין ומקום ברומי, אלא רק במדה שהיה בו כדי להועיל לקיומם ופיתוחם של הנכסים השפלים החומריים, שאז נכלל גם זה כגורם חשוב בחשבונה של חכמת רומי... (במעגלי שנה חלק ב עמוד כט)

יהיו איפוא ימי זכרון החורבן אות אזהרה מפני רוחה של רומי. כי לא מפני האידיאליזם של יון עלינו להתיירא, אלא מפני חמרנותה של רומי. אמנות ומדע, תרבות והשכלה, כל עוד הם נוצצים באורם שלהם, ברוח היונית, כל עוד מעריכים ומטפחים אותם לשמם, אף על פי שאין בהם אלא חושניות מקושטת, ואף על פי שיש בהם כדי להביא לידי טעות ורעיונות טירוף, שני גורמים אשר בשלביהם הבלתי בשלים והחד-צדדים הם אמנם מהווים סכנה חמורה לקדשי ישראל, בכל זאת אין הסכנה שבהם חסרת תקוה, עדיין נשאר בלב כלי קיבול למשהו נעלה ועדיין הרוח שואפת להכרת האמת. דרוש רק שקדשי ישראל יזהירו במלא זיוום וטהרם, ולעורר את הלב להכרה מחודשת, כי רק שם, ביהדות, ניתן למצא את אצילותו האמיתית של האדם... ואילו הסכנה החמורה והמוחשית ביותר נשקפת לנו דוקא מאותה הערמומיות של החמרנות הרומית השיטתית, זו הלועגת לכל דבר טוב, אלוקי ואמיתי, לכל שאיפת אדם להתעלות, אך יחד עם זה היא נמנעת למראית עין מלפגוע בדת ובמקדש, בחינוך ובהשכלה, ואפילו רואה בהם במדה מסויימת דבר נחוץ והכרחי, כדי להבטיח את שמירת המטרות והנכסים החמריים. ומפני רוח זו עלינו להתיירא ולהיזהר. מניחה היא למקדש להתקיים בצורתו החיצונית, אך מטפחת היא את היפוכו הגמור בתוך מוחותיהם של בני האדם... (שם עמוד לא)

...השדים הללו של תקופתנו הם: האנוכיות והחמרנות, האחד מסית את האדם לחשוב, כי אין לו עוזר ותומך חוץ מעצמו, והשני מלמדו, כי הנכסים החמריים של האדם הם קנה המדה היחידי לערכו ומעלתו. לכן מחנכים את בני הנעורים למצא את ישעם אך ורק לעצמם בלבד, במסגרת כוחם והשפעתם האישית, ולראות את כל תוכן חייהם בצבירת רכוש ונכסים ככל האפשר... בעודו בעריסתו כבר מראים לילד את האדם האירופאי בכל זוהר תפארתו וגבורתו, כשהוא מכניע את הטבע תחת רגליו, רותם את הברקים לשרותו, ורוכב על ענן. הוא גילה את סודות הבריאה והחיים. בהמצאותיו השכיל לשעבד את העולם כולו תחתיו, וכך משכנעים את הילד, השתדל והשג לך גם אתה את כל אלה, נצל את כל האמצעים לתועלתך למען תגרוף הון תועפות ותוכל לרפד את חייך בשפע של נוחיות... (שם חלק ג עמוד פ)

העמק דבר:

ומך אחיך - ...ויש לדעת שכל מי שיש לו צורה יותר גבוהה החומר שלו יותר חלש, ואם מאבד את צורתו נפסד חומרו, ונעשה יותר גרוע מן הבא תחתיו במדרגה, כגון צומח שהפסיד את כח הצמיחה, נעשה גרוע מן הדומם שתחתיו... (ויקרא כה מז)

שם משמואל:

כי איתא במדרש שכל ששה ימים היו שמים וארץ נתמחין והולכין עד שגער בהם הקב"ה, והגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שכל שהיו נמתחין והולכין באשר התרחקו מהשורש היו מתגשמים והולכין, ועל כן כל ענין הגשמיות והחומר הוא רק במספר ששה, כמספר הימים שהיו שמים וארץ מתגשמים, ובשביעי שבו למקורם שהוא הפנימיות... (משפטים תער"ב)

ויש לבאר הדברים, כי כשאדם עושה מעשה ומתכוון להגיע על ידו לתועלת מה, נחשב המעשה לחומר והתועלת לצורה, כי תכלית הדבר היא צורתו, והמעשה בכדי להגיע לתכלית הוא חומר הדבר, הן לטוב והן להיפוך, חס ושלום. ולמשל אם אדם עושה מעשים טובים למען יירש בשבילם עולם הזה, ואפילו עולם הבא, הנה המעשים טובים הם חומר הדבר, ומה שיירש בשביל זה היא צורתו... (תצוה תרע"ד)

ונראה דהנה כל חומר הוא מתפעל ובעל שינוי, ומצרים הם כלל החומר, כמו שכתוב במהר"ל, ועל כן היו תמיד בעלי שינוי, בבא המכות נתפעלו ונכנעו, ותיכף כשסרה המכה שבו לסורם... והתורה כתיב בה עוז באשר היא שכלית היפוך החומר, ותורה היא עץ החיים, דכתיב ביה "ואכל וחי לעולם", היפוך המצרים שהם בעלי שינוי. ובעוד היתה קליפת המצרים שולטת, לא היה אפשר להתורה להנתן, על כן נדחה שעבוד מצרים מפני התורה, ובחינה זו עומדת לעולם, שכל איש הזוכה לתורה נותנת לו עוז שלא יהיה בעל שינוי כל כך בנקל. (קרח תער"ב)

ענין ברכת שהכל ברא לכבודו קודם כל הברכות, כי בברכות אלו נמצאים גם דברים גשמיים, ולכאורה מאחר שהברכות כל כך גבוהות, ומספר שבע לעד שהוא ככל שבעת ימי הבנין, איך מסתפקים מהם לענינים גשמיים, לזאת מקדימין לברך שהכל ברא לכבודו, שגם הגשמיות אינה נפרדת, והכל נברא לכבודו, ועל כן בכח האיש הישראלי לחפוץ בגשמיות נמי לכבוד ה' לבד, כי הגשם עצמו מסייע כדי לבא לשלימות שנברא למענה, ובאמת שבברכה זו מעוררין כחו לסייע כנ"ל. (שם תרע"ג)

יש כח בישראל לעשותם כולם קודש, היפוך כוונות בלעם ובלק ימח שמם, שלא יהיו שייכים לישראל עניני החומר, אך אדרבא גם כל חומר בעולם הזה שייך לישראל, אבל לא חס ושלום ליקח אותם לעצמם להתגשם בהם, רק הכל... היינו אפילו דברים שהן בתכלית החומריות עבור כבוד השי"ת... (בלק תע"ר)

...והכל בזכות אהרן שבעובדא משך שפע קדושה להתפשט גם על החומר והגוף שיהיה כולו קודש, וכשמת אהרן נסתלקו ענני כבוד, אך כולם חזרו בזכות משה הכולל הכל... (שם תער"ב)

חכמה ומוסר:

הנה אנחנו רואים חומר הארץ פחות מאד, שפל ונבזה, והאדם מתרחק ממנו מנקה בגדיו ומצעיו מאבק האדמה... והנה אנחנו רואים החומר הפחות מוציא ממנו ב' ענינים נשגבים למאד, ראות עין וראות שכל, ראות עין בתחילת הקיץ, כאשר תצמיח כל ירק נחמד למראה, וכאשר יחלפו ימי הקיץ והדשא והירק יבש, לא תשמח עוד עין בהם, אז תתחיל להצמיח ראות השכל, כי (תהלים ק"ד) "ולחם לבב אנוש יסעד" וגו', אשר על ידי זה יחיה האדם בגופו ונפשו ושכלו, כי הלחם יזון גם השכל... ומזה נוכל לדעת גם כן כי חומר האדם הפחות ונבזה יוציא גם כן שני ענינים נשגבים, ראות עין להתענג במראה... וגם ראות השכל להבין ולהשכיל... (חלק ב קנו)

אבל באמת הענין הוא, שהפילוסופים נמשכים אחר רצון השכל, אבל אנחנו, דבר זה לנו מדרגה פחותה, כי על ידי זה עלולים לטעות, אבל נמשכים אנו לרצון השי"ת. ולכן להם החומר לאפס נחשב, כי הוא דבר נמאס, אבל אנחנו הנמשכים לרצון השי"ת, אדרבא זה רצון השי"ת לעבוד אותו עם החומר הנמאס, ועל כן יקר אצלנו החיים לעבוד את השי"ת בחומר...

והנה מלבד שענין החומרי צריך לעבודת השי"ת כנ"ל, חוץ מזה מצינו כמה ענינים גשמיים צריכים לרוב חלקי התורה, כגון גמילות חסדים, צדקה, לא תעמוד על רעך, גם להרביץ תורה צריך גשמיות רב... הראו ליעקב סולם מוצב ארצה - פירוש להתנהג בבחינת ארציות גם כן, ולא ישתומם (יתבודד) מן העולם, אך וראשו מגיע השמימה, לא בשביל להרבות ממון, אלא בשביל עבודת השי"ת, ובזה יהיה כל הגשמיות קודש, וזהו "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו"... (שם רכב)

רבינו ירוחם:

את החומר הזה ההיולי, אין אנו צריכים להבין כדבר גשם, כדבר ממש, ולא אפילו כיסוד דק מאד, כי אם כרוחניות שברוחניות קדוש ודק, נעלה על כל מעלה, והוא אשר קראו הכתוב בשם תוהו, היינו שאין כאן תפיסה בשם כלל, כי אם בתכלית הרוחניות הקדושה והטהרה, ולא היתה היכולת לראות התחלה זו, היינו קוראים אותה נפש, דבר ה', וזהו "בדבר ה' שמים נעשו"... (בראשית א ב)