חופש

(ראה גם: אדם-חייו-בחירה, חרות)

מהר"ל:

ודבר זה ענין מופלג מאד, כי לא נקרא חפשי רק המצורע, כי שאר אדם שהוא בתוך הכלל כל אחד משועבד לחברו, משל למה הדבר דומה, הלב הוא מלך על כל האברים, משלח הפרנסה והחיות לכל האברים, ובשביל כך הלב משרת אל האברים ביחד, ושאר אברים מקבלים זה מזה, עד שכל אחד משועבד לחברו. וכך העם בכללו משועבד זה לזה לסייע זה לזה, עד שעל כל אחד מן העם יש עבדות, והמלך משועבד אל הכל, אבל המצורע שנאמר עליו "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו", שהוא נבדל מן הכלל, שהרי כתיב בדד ישב, וזה נקרא שהוא חפשי, כאשר הוא מופרש מן הכלל, שאז לא שייך לומר עליו שיש עליו שעבוד כלל. (חידושי אגדות הוריות י)

רש"ר הירש:

ארור כנען - לחושניות הפראית אין מקום בחיי האדם, חופש יתכן רק למי שיכול למשול בעצמו, כי על ידי תאוה בלתי מרוסנת נמשך ומתפתה האדם לעבדות... (בראשית ט כה, וראה שם עוד)

יצא לחפשי - מצב בו יכול 'לחפץ' בעצמו. (שמות כא ב)

וישלחו מן המחנה - ...כפי שהסברנו כבר מסמל טמא המת באמונות אחרות את האלוהות, כח הטבע שאין מפלט ממנו, בישראל אין לו מקום במחנה שכינה, כי רק האדם החי, החפשי, מקומו במחנה. (במדבר ה א)

במועדו - ...גם הטומאה שהיא כדי להדגיש את חופש האדם ובחירתו מיוצגת בקרבן המובא לפני ה' באופן אישי-חפשי. ה' שהוא אישיות חפשית הוא תנאי מוקדם לאישיות חפשית של האדם, כאשר הוא מזמין אותנו להתנשאות אליו על ידי הקרבן, הוא שם את עובדת היותו חפשי כבסיס לחופשתנו המוסרית, המוצאת את ביטויה העליון בהקרבת קרבן לה'... (שם ט ב)