(ראה גם: אור, בריאה-אור, לילה, עשר מכות-חושך)
חושך הוא אש שחורה החזקה בצבע, (כי שום צבע לא ישלוט לשנות את צבע השחור), והוא אש אדומה החזקה במראה, והוא אש ירוקה החזקה בציור, והוא אש לבנה שהוא צבע שרשי לכל הצבעים. חושך הוא חזק בכל מיני האש, והוא מתקיף את התוהו. חושך הוא אש הנושא ד' גוונים הנ"ל, ואינה אש של חשכה רק בעת התקפתה את התוהו, הפנים של רע הוא חושך, ויצחק שהסביר פנים לרע, לעשו, נקרא אז חושך, ששורה עליו בכדי להתקיף אותו. (בראשית כג, ועיין שם עוד)
האור יוצא בצד ימין, וחושך נשאר בצד שמאל, (שהוא הנוקבא, וז"א) מפריד אחר כך את החושך מן האור כדי שיכללו זה בזה. (ואז בכח הבדלה מקבלת הנוקבא את האור מן הז"א, כמו שמבאר לפנינו). הה"ד ויבדל אלקים בין האור ובין החושך, (שעל ידי הבדל זו ויקרא אלקים לאור יום וגו' היום ולילה נזדווגו ונעשו יום אחד).
ואם תאמר שהכתוב ויבדל אלקים בין האור וגו' פירושו הבדלה ממש, (דהיינו פירוד בין האור ובין החשך, ואומר) לא כן, אלא כי היום בא מצד האור שהוא ימין, והלילה באה מצד החשך שהוא שמאל, וכשיצאו ושלטו כאחד הפריד אותם, וההבדלה היתה מצדו (דז"א) כדי להסתכל פנים בפנים ולהדבק זה בזה, שיהיו לגמרי אחד...
והוא (ז"א) נקרא יום, ועל כן נאמר שקרא האור יום, והוא (הנוקבא) קרא לה לילה, כמ"ש ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה. מהו החשך, החשך שנאחז בהלילה, שאין לה אור מעצמה ולא כלום, (כלומר הלילה שהיא הנוקבא אין לה מעצמה כלום, ואפילו החשך הנאחז בה אינה שלה אלא הוא חשך הנמשך לה מאמא, דהיינו הצד שמאל שלה, הנבחן לנקודת השורק שבישסו"ת כנודע). ואף על פי שהחשך בא מצד האש שהוא חשך, מכל מקום אינו אין לה כלום מעצמה.
אבל החושך נמשך עד שמאיר מצד השפעת היום, (דהיינו עד שמקבל חסדים מז"א הנקרא יום, ואז מתלבש באור החסדים ונמצא מבחינה זו, שהיום (שהוא ז"א) מאיר להלילה (שהיא נוקבא), אבל הלילה עצמה אינה מאירה מכח השפעת היום עד הזמן של גמר התקון, שכתוב ולילה כיום יאיר וגו'. (שם שלא)
אמר רבי יצחק, אם כן (שמעלת החשך גדולה כל כך), למה אומר הכתוב ויבדל אלקים בין האור ובין החושך, (שהמשמעות שהבדיל בין חשיבות האור לפחיתות החשך), אמר ליה שמתחלה הוציא האור מדת יום והחשך מדת לילה, ואז נאמר ויבדל וגו', דהיינו שהבדיל בין גודל חשיבות היום לפחיתות הלילה, ואחר כך חבר את היום והלילה, (שהם זו"ן) ביחד, ונעשו אחד, שכתוב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, דלילה ויום אקרון חד. ואז נאמר מגלה עמוקות מני חשך, וגדלה מעלת החשך מאד. ומה שכתוב ויבדל וגו' היינו בזמן הגלות שהם נמצאים נפרדים זה מזה, אז נאמר ויבדל ביניהם כיתרון האור מתוך החשך, וכן מטרם הזווג הנ"ל... (שם שנו, ועיין שם עוד)
קם רבי אבא ושאל מהו חשך, הסתובבו החברים, (כלומר שעמלו כדי להשיבו) ולא השיגו להשיבו על מה ששאל, (כי אם) עשו מעשה, (דהיינו שעשו איזה יחוד) והגיע קול מלפני רבון העולם במקרא הזה, ארץ עיפתה וגו' צלמות ולא סדרים ותופע כמו אופל, (שאופל זה פירושו) גיהנם, שעוד מקודם שנברא העולם נגנז לרשעים, (ומזה הבינו שחשך הוא גיהנם)... (ויחי מד)
אמר רבי יהודה שלשה מיני חושך היו, שכתוב חושך ענן וערפל, וקול ההוא היה יוצא פנימי מכולם. (יתרו רצה)
אמר להן אור נברא תחלה או חושך, אמרו לו מילתא דא אין לה פתר. ונימרו ליה חושך נברא תחילה, דכתיב והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך, והדר ויאמר אלקים יהי אור, סברי דילמא אתי לשיולי מה למעלה ומה למטה... (תמיד לב א)
...הדא הוא דכתיב ויקרא אלקים לאור יום וגו', לאור אמר לו היום יהא תחומך, ולחושך אמר לו הלילה יהא תחומך... (ברכות סא א, וראה שם עוד)
רבי יהודה בר רבי אמר במה הרשעים מתכסים בגיהנם, בחשך, חזקיה בן רבי אומר... כך הרשעים והיה במחשך מעשיהם (ישעיה כ"ט), לפיכך הקב"ה מכסה עליהם את התהום שהוא חושך, שנאמר וחושך על פני תהום, חושך זה גיהנם, הוי חושך שהביא על המצרים מתוך גיהנם היה. וימש חושך, כמה היה אותו חושך, אמרו רז"ל עבה כדינר. (בא ב)
ויהי ערב וגו'... בשעה שברא הקב"ה את העולם אמר לשרו של חושך סור מלפני שאני מבקש לבראות אור ומזלותיו. באותה שעה אמר שרו של חשך בדעתו, אם אני מאיר את חשכי ומאזין לו כבר הייתי עבד לעולם, מוטב אשים את עצמי כלא שומע, ואהיה שוגג ולא מזיד, מיד גער בו הקב"ה וכל השרים... התחיל אומר לפניו רבונו של עולם, מפני מה אתה רוצה לבראות אור מלפני? אמר לו הקב"ה אם לא תסור מלפני אני גוער בך ומאבדך מן העולם. אמר לפניו אחרי האור מה אתה בורא, אמר לו אותך, ואחרי מה אתה בורא, אמר לו מזל תאומים... (הוספה ב)
ונטה עליה קו תוהו, אמר רבי אבא בר כהנא חושך ואפילה שימשו בעולם הזה, הדה הוא דכתיב ויהי חושך אפלה, אבל תוהו ובוהו לא שימשו, והיכן עתידין לשמש, בכרך גדול, הדא הוא דכתיב ונטה עליה קו תוהו ואבני בוהו. רבנין אמרין עובדי אלילים שלא קיימו את התורה שניתנה מתוך החושך, עליהם הוא אומר כי הנה החושך יכסה ארץ... (ישעיה פרק לד, תמא)
ואין חושך אלא אש, דכתיב כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח (איוב כ' כ"ו), ואומר ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך (דברים ה' כ'), ואומר ואת דבריו שמעת מתוך האש, (שם ד' ל"ו). ולמה נקרא האש חושך, לפי שאינה מאירה, שהיא שחורה ואינה אדומה כמו האש שבידינו, ואילו היתה מאירה היה האויר נראה אש דולק בלילה, ומפני זה נקראת חושך וטבעה חם יבש, והיא קלה מכולן, לפיכך היא למעלה מן הכל... (בראשית א ג)
ויהי ערב, מגיד הכתוב שהחושך קדם לאור במעשה בראשית, דכתיב ויהי ערב והדר ויהי בקר, לפי שטבעו של עולם התחתון חושך והאור בא עליו, תדע לך שבשעה שהאור שוקע חוזר עולם להיות חושך כברייתו. (שם שם ה)
ויהי חושך, בא וראה שאין הקב"ה נפרע מן הרשעים אלא בחושך, שכן מצינו כשנתנקם מפרעה וממצרים לא נתנקם אלא בחשך, במצרים הוא אומר לא ראו איש את אחיו... וכן כשנתנקם בסנחריב לא נתנקם ממנו אלא בחושך, שנאמר (מ"ב י"ט ל"ה) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. (שמות י כא)
וימש חושך, רבי יצחק אומר אותו החושך שבא במצרים שלממש היה, שנאמר וימש חושך... אפילו היו מכנסין כל נרות וכל אבוקות שבעולם לא היו מאירות להם, והיה עביו כדינר זהב, כעובי דינר גורדאני. (שם שם כא)
נתיב השני מן ל"ב נתיבות חכמה נקרא שכל מזהיר וכו', ועל ידי נתיב הזה הוא השבתת הקליפות והעברת גילולים מן הארץ, וזהו ביאור הכתוב באמרו והארץ היתה תהו ובהו וחשך, חש"ך הם ג' קליפות הקשות, נגד ג' גווני הקשת, ואמר והארץ, שהיא המלכות, מתלבשת בקליפות האלה, שהנתיב הב' הוא ורוח אלקים מרחפת על פני המים, מימי החסד, ועל ידו מתבערים הקליפות... (בראשית)
ב' מיני חושך הם, חשך טמא, חושך טהור נקרא לילה וכו'. (שם)
וחש"ך על פני תהום, נוטריקון חמור שור כלב, ותהום אותיות המות, ולכן נקרא עולם הקליפות עלמא דמותא... אמר לו רבי מהו וחשך, מהו ו', אמר לו אי לאו ו' מי יוכל לסבל שריפתו, זהו עושה שלום במרומיו. אמר לו רבי מהו חשך, אמר לו ספרו לי מלאכי מעלה וישכח את ישראל ויאהב את האומות, והוא זמן גלות הד', אף חובב עמים זהו חושך שכ"ח א-ל ועתידים להנצל ממנו. אמר לו עתידים להעלות ממה שהיו במתן תורה, ואומות יפלו תחתיהם למעלה ולמטה, אמר לו מי יצילם ומי יעלם, אמר לו אות ו' שהוא ו' של יעקב, שניתן לו ליהנות אלא בזמן הגאולה יעקוב... (שם)
וירא אלקים את האור וגו', ואלו היה רק אור לא היה עין יוכל לסבול לכך נברא חושך, שלא נתמעט אדם מאור עיניו. ועוד אלו היה רק אור כמו בימות החמה, כמו כן לא תקנת עין, לכך ימות הגשמים והאור קצר והחושך ארוך. וכן מי שהיה לו עבד לא היה מניחו לישן, דחקו לעבד עד שלא היה יכול לסבול, ועכשיו שברא חושך, ישן, וכן אם יעשה אדם רעה מחבירו יוכל להנצל ממנו בחושך... (שם)
...חושך טהור נקרא לילה, והוא המלכות שנקרא לילה, ולחשך קרא לילה, פעולותיה, כלומר כעין זמן המבול, שאלו אמר ולחשך קרא ערב אין מבול לעולם, וצופה ומביט סוף כל הדורות, וכן נטמן נח וחברותיה בתיבה, כי היא לילה ופעולותיה בלילה. (שם)
...כן לא אסתפק במקום בכל מה שהזכרתי, עד שבאר כי הדבר הזה אשר החזיקו בו האנשים הללו, כלומר החושך, אינו יסוד נגדי לאור, אלא הוא העדר האור, ומאין אני אומר שהחושך אינו יסוד נגדי לאור, משלוש ראיות:
א', שאין האדם יכול ליצור יסוד, והנה אנו רואים שכאשר הוא עומד בשמש ומאהיל על כפו בכפו יהיה ביניהם חושך, נמצא שהאדם לא יצר יסוד החושך, אלא הסתיר את האור מן האויר, ולפיכך החשיך מפני שנעדר האור.
ב', שאני רואה שיש לאדם צל כאשר הוא עומד לפני נר אחד, וכאשר אנו מקיפים אותו נרות רבים לא יהיה לו צל, והרי אין ביכולת האדם להשמיד יסוד מן היסודות, אלא המציא את האור שהיה נעדר במקצת האויר המקיף את האדם.
ג', לא ראיתי שני גופים נגדיים ייהפך אחד מהם ויהי השני בשלימות, כמו שלא יהפך המים לאש, וכאשר ראיתי את האויר החשוך נעשה מאיר, ידעתי שאין החושך נגדי לו, אלא הוא העדרו. וכך מצאתי יתר המוחשים על הדרך הזו, שהאויר מעביר הקול מן הצועק אלינו... ואין לומר על אותו האויר שאין נשמע בו קול שהוא נגד הקול, אלא הוא העדר הקול, וכך האויר מקבל את האור ומעביר אותו אל ראותנו...
ואני יודע כי ה' כבר תאר את עצמו שהוא יוצר אור ובורא חושך, ואומר במה שתואם את המוחש הזה, שהוא ברא את האויר המקבל אור וחושך במציאות והעדר, והוא כעין מה שאמר אחריו "עושה שלום ובורא רע", ואנחנו מסכימים שהחכם לא יברא רע, אלא ברא את הדברים שאפשר שיהא בהן שלום ורע לאדם לפי בחירתו... (מאמר א פרק ג)
ויבדל אלקים בין האור ובין החושך - איננו החושך הנזכר בפסוק הראשון שהוא האש, אבל הוא אפיסת האור, כי נתן אלקים מדה לאור ושיהיה נעדר אחר כן עד שובו... (בראשית א ד)
...וכבר פירשתי במעשה בראשית כי יסוד האש יקרא חשך וענן והחשך הוא עמוד אש וענן, אבל עמוד האש היה מאיר לכל ישראל בעמודו והיה מחשיך למצרים מפני היותו בא בעמוד הענן אשר יחשיך עליו כשמש אשר הענן יכסנו... (שמות יד כד)
...וחושך על פני תהום, האש היסודית שהיא חשכה, כמו שביאר הרב ז"ל, דכתיב "ויהי בשמעכם את הקול מתוך החושך", וכתיב "ואת קולו שמענו מתוך האש", ואלמלא שהאש בגלגל אש חשכה היינו רואים את השמים בגלגל אדומים. ואמר שהחושך הזה על פני תהום, שני היסודות הראשונים, כי מתוהו ובוהו יאמר תהום, כי משניהם יעשה קרקע... (תורת ה' תמימה)
...ופירש ואמר מאין מוצאם, קץ שם לחושך, ידוע כי החושך הוא אפיסה, ולא יתכן לומר בו בשום פנים יצירה כי אם בריאה, והבריאה עצמה רוצה לומר שיברר לו מן החושך שאין לו קץ וסוף כלל אחר ואצילות אחר. ובאמרו "קץ שם לחושך", רוצה לומר הגביל מן החושך גבול ונתן לו תכלית... רוצה לומר אחר שהוציאו מן הכח אל הפועל, פעל בפעול ההוא ועשה מדות וכלים שיש להם חקר וגבול, ועל כן נאמר במקרא החושך בלשון בריאה, והאור שהוא עומד בכח החושך בלשון יצירה יוצר אור ובורא חושך, וזהו מגלה עמוקות מני חושך ויצא לאור צלמות, קורא חושך וצלמות האפיסה אשר היה בכוחה אור ושאר דברים, וזה שאמר אבן אופל וצלמות, הבן את זה כי הוא עיקר גדול. (שיר השירים הקדמה)
...וממה שצריך תדעהו, כי היסודות הארבע שאמרנו ששם ארץ הראשון (בפרשת בראשית) יורה עליהם, נזכרו תחילה אחר השמים שזכר ארץ רוח ומים וחושך, וחושך הוא האש היסודי, לא תחשוב זולת זה, ואמר "ודבריו שמעת מתוך האש", ואמר "כשמעכם את הקול מתוך החושך", ואמר "כל חושך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח". אמנם נקרא האש היסודי בשם הזה להיותה בלתי מאירה אבל ספירית, שאילו היתה האש היסודית מאירה היינו רואים האויר כולו בלילה מתלהב אש...
וכבר ידעת אתה המעיין, כי ראש סבות ההויה וההפסד אחר הכחות הגלגליות האור והחושך, למה שימשך אחריהם מן החום והקור, ובתנועת הגלגל יתערבו היסודות ובאור ובחושך ישתנו מזגיהם... ושהחושך טבע מציאות העולם התחתון כולו, והאור מקרי חוצה לו מתחדש עליו מחוץ. הלא תראה שבהעדר האור ישאר הענין הנח... (חלק ב פרק ל)
אור זרוע לצדיק וגו', דרך הכתוב לכנות כל הטובות שבעולם בלשון אור, ואין הכונה לאור ממש אלא שלוה והשקט וכבוד ובריאות... וכן תמצא בהיפך שהכתובים קורין כלל הרעות חושך, כמו "והכסיל בחושך הולך", ומי שמתעצב ומתרעם כל ימיו קורא הכתוב ימיו חושך, כמו שמצינו באיוב שאמר היום ההוא יהי חושך, עד שתמצא במי שנותן עצה שאינה הגונה שקראו הכתוב מחשיך, הוא שכתוב "מי זה מחשיך עצה במלין"... הוא שכתוב "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע" (ישעיה מ"ה), העמיד השלום במדרגת אור והרע במדרגת חושך... (כד הקמח נר חנוכה)
וחושך על פני תהום - ב' במסורה, ואידך וחושך אי זה מקומו (איוב ל"ח), זה שאמרו בחגיגה שאין לשאול מה לפנים ומה לאחור, שאין לשאול אי זה היה מקום החושך תחילה. (בראשית א ב)
...כי אין הענין בקנין והעדר כענין בין ב' הפכים, כי ב' ההפכים לא תכלול אותם סבה אחת, אבל לכל אחד מהם סבה מיוחדת, ולכן יאמר שם הפועל בכל אחד מהם... כי מי שהלבין הבגד פעל בו לובן, לפי שאין סבת הלובן סור השחרות בלבד, אבל סבה אחרת חדשה, הלובן, ואין הענין כן בהעדר וקנין לפי שסבתם אחת, ולכן הקנין נתלה בפועל ולא ההעדר, כי איננו נתלה כי אם בהעדר סבת הפועל, כאשר תאמר כי עלות השמש סבת האור, כי האור נתלה בפועל ההוא, אבל החושך שהוא העדר האור אינו נתלה בפועל רק בהעדר סבת האור, ולכן לא תתכן בו פעולה ובריאה, כי אם בהעדרה, לפי שאיננו ענין בעצמו רק העדר ענין אחד...
אמנם כבר כתבו החכמים שעל צד העברה לשונית יאמר על מי שביטל סבת הקנין שהוא חידש, וזה אמרו "יוצר אור ובורא חושך", אף על פי שלא תתכן בחושך בריאה, כי אין עילתו רק העדר האור, ועל זה הענין יאמר במי שכבה את הנר שחידש החושך, וזה יהיה על שלש מדרגות, בשתים מהם תאמר פועל החושך לפי העברה לשונית, ובשלישית לא תאמר כלל. האחד שיאמר על מי שכבה את הנר שפעל את החושך, וזו קרובה להיות נתלית בפועל על צד ההעברה. השני במי שמנע מישהו הרוצה להדליק הנר בבית, יאמר על המונע שסיבב החושך. השלישי יאמר במי שלא הדליק את הנר בביתו שלא יאיר בו, שהוא סבת העדר אור. וזה אמנם באדם, אך השי"ת אינו כן, כי כמו שהוא סבת כל אופני קנין, כן הוא סבת כל אופני ההעדר... (דרוש ג, וראה שם עוד)
ובורא חושך - משל כאן על השלום והקיום והמלחמה וחורבן, ולא תלה לשון בריאה בחושך שהוא העדר, כי אם בצרות שהן מציאות רע, ומה שאנו אומרים בתפלה "ובורא חושך" הוא על הנעת הגלגל שממנו ימשך החושך... (ישעיה מה ז)
וחושך - האויר החשוך הנאצל אז מהמורכב הראשון היה על פני תהום - היסודות השפלים שנאצלו אז מהמורכב הראשון... מרחפת - מניעי הגלגל הניעו את האויר החשוך על פני המים, וכך התלהב בתנועתו והיה האש היסודי בחלק הסמוך לגלגל. (בראשית א ב)
ולחושך קרא לילה - להורות שהחושך בריאה בפני עצמה ולא רק העדר. (שם שם ה)
...וכבר התבאר לך למעלה שאין דבר יותר ראוי להיות נקרא בשם מציאות כמו האור, והיפך מזה החושך הוא העדר בודאי, ולפיכך תחילת המציאות היה האור, לפי שהאור ראוי למציאות יותר מכל, ואם אין אור, הנמצאים עומדים בהעדר שהוא החושך. אמנם כל הנמצאים דבוק בהם ההעדר, ואין דבר זה יוצא מן סדר המציאות כיון שהוא בטבע כך, ולפיכך הלילה שהוא העדר טבעי, אין בזה דבר העדר במה שהוא טבעי, אבל כאשר יש חושך שהוא העדר בלתי טבעי, כמו לקות המאורות, כי אף שלקות המאורות כסדר העולם, מכל מקום הוא ביטול והפסד אל המציאות... מצד שהעולם מוכן בצד עצמו אל ההעדר שיש בו חטא... (באר הגולה ו ד"ה במדרש אחור וקדם)
...וכבר ביארנו כי החשך שנקרא כך מפני שהחשך הפך האור כי האור נותן המציאות לאחר והחושך הפך זה שכל אשר הוא בחושך לא נמצא ולא נראה, והחושך שהוא הפך האור נקרא חושך שהוא לשון העדר שהוא הפך המציאות, מלשון ולא חשכת את בנך... (דרך חיים ג יד)
והנה שם האדון ב"ה שתי מציאויות חזקות האור והחושך, שהם נמשכים מבחינת ההארה וההעלם, שבארנו בחלק א', ונתן להם חלק בזמן, והיינו היום והלילה, ואחריהם נמשכים שליטת כחות הטומאה שזכרנו וגרושם, והכל הזמנה לתולדות המעשים.
ואמנם בהנתן שליטה זאת לכחות הרע ובהפשטם בעולם, נמצא חשכו של עולם מתרבה ומתחזק, והאדם גם הוא בהיותו שוכב על מטתו גם עליו מתפשט מן הטומאה המשוטטת, בשיעור שינתן לה... והנה הכינה החכמה העליונה לאדם, מה שישתדל בו בבוקר ויתרומם ממה שנשפל במצב הלילה ליטהר ממה שנטמא, וכן ישוב וירומם העולם כולו ממה שנשפל, ויאיר אותו מן החושך שהוחשך... (דרך ה' חלק ד פרק ו א והלאה, וראה עוד ערך מציאות)
וימש חושך - יש לומר דהנה האור בריה והחושך בריה, ולא כיש אומרים שהחושך העדר האור, דבאמת לא כן הוא רק בריה בפני עצמה אלא שנדחה מפני האור, כי כן שם הקב"ה בטבע הבריאה, ולפי זה כאן שינה הקב"ה את הטבע, שחושך ימש את האור ולא להיפך. (קול אליהו בא)
...וכן בשתי תכונות המתנגדות האור והחשך, כאשר חשך השמש בצאתו יעדר האור ונשאר החשך קיים, וכן בעצם היום כשיסגור הבית והחלונות מבוא האור יגיע חשך ויתפשט בכל פנות הבית ולא נודע אופן הגעתו, ומזה נדע כי הוא עצם הבריאה, אמנם האור דוחה את החשך עד מקום שקרני נגהו מגיעות, וכאשר יעדר מקבילו אז נשאר קיים על מתכונתו, לכן על חדוש החשך נאמר בריאה, בורא חשך, בעבור שהוא חומר עצם שאין כח באדם לדעת תארו. ועל זכות האור הונחה מלת יצירה, כי גבול שם לו לדחות החשך כפי כח ממשלתו והפקת נגהו... (בראשית א א)
ויבדל - שהיו נצמדים כשני חצאי כדורים, האור מלמעלה והחשך מלמטה, ונבדל האור מן החשך בשלשה, הא' שלא יתערבו יחד, הב' שזה ישמש ביום וזה בלילה, הג' שיהא האור נדחה ויסוג אחור מפני החשך וחשך מפני אור, ולא כדעת האומרים שהחשך העדר האור, אבל הוא בריאה רק שאין טובו נגלה כל כך, ולכן לא נאמר כי טוב אצל החשך אף שתועלתו גדולה לנוח עבדים וכדומה, מכל מקום אינו נגלה (הגר"א)...
ולי נראה כי שם חשך מורכב משתי תיבות, מן חש ושך, אשר כל אחד מהם יורה על השקט ומנוחה, כמו ויחשו גליהם, וישוכו המים. כי בחשכת הלילה ישקטו וינוחו בני אדם מיגיעתם, וטעם חשך עת ההשקט ומנוחה... (שם שם ד)
...ואנחנו נאמין שה' ברא כל הטוב, והשאיר בחומר מקצת כח ההעדר כך שיוכלו הדברים להשתנות, וכן הגביל את האור בתנאים מיוחדים, שאם לא ימצאו יבא ההעדר שהוא החושך, ודבר זה מציאות כל הכחות, מרומז בשם אלקים, על כן יוליד גם מות ורע, לא שהוא ממציאם אלא מצד שהכחות שהשפיע על הנבראים הם מוגבלים והניח מקום להעדרם... (ישעיה מה ה)
יוצר אור - בריאה היא הוצאת עצם הדבר, ויצירה היא הוצאת המקרים הדבוקים בו, ורוצה לומר יצר את האור בעל מקרים כך שיוכל להשתנות, כי הופעת העצם משתנה על ידי מקריו, אף שבעצמו לא ישתנה, אבל החושך והרע אינם נושאי מקרים, שלא נדע לתאר את ההעדר כי אם את עצמו. אני ה' - ואל תשאל מדוע הניח את ההעדר בבריאה, כי כך רצה על הצד היותר טוב. (שם שם ז)
וחשך על פני תהום - זה יסוד האש שהיה בתוך האדמה כמו שעד היום יש הרבה יסודות אש, ואם תקיאם תרעש הארץ. (בראשית א ב)
ולחשך קרא לילה - פירשו חז"ל ריש מסכת פסחים קרא הקב"ה לחשכה ופקדה אלילה, למדונו רבותינו שלא נימא דחשך הוא העדר האור לבד, כמו בעצם היום כשסותמים החלונות נעשה חושך, ואם כן אינו בריאה, אבל באמת חשך הוא בריאה בפני עצמו גם כן, כדכתיב "ובורא חשך", וטעות גדול לומר שחשך אינו אלא העדר האור, אלא ה' עושה שניהם כמו כחות הקדושה והטומאה. ואל תקשה מאי מועיל בריאה זו, הרי בלא בראיה יהיה חשך בהעדר אור, אבל כבר הורונו חז"ל דאור האש אינו מנהר ביום במקום חשך כמו בלילה שבו החשך מושל (בפרק חלק ובב"ר נח, ובירושלמי פסחים)... (שם שם ה)
ידוע כי כל המחקרים אומרים כי החושך רק העדר אור ולא בריאה, והמקובלים אומרים כי החושך בריאה ולא רק העדר, ראיתם מ"בורא" חושך, ותודה לא-ל מצאתי ראיה חושית, כי החושך בריאה ולא רק העדר.
כי הנה מפורסם מה שנמצא עתה סגולות אור על ידי העלעקטרישע, באופן שמאיר לילה כאור השמש, אחרי שהסגולות מולידות אור, האם ה"צינק" מוליד האור? מאין לו אור? אלא על כרחך העולם מלא אורה, ורצה השי"ת להחשיך האור, וברא חושך, ורק השמש יאיר לנו או הנר, ובמקום שאין שמש ואין אור נברא החושך שיחשיך האורה, הרי בעליל שהחושך בריאה, כי אחרי שמלא כל העולם אורה, למה לא יאיר לנו האורה, ורק על ידי סגולות יאיר, הרי כי רצה השי"ת שעל ידי הצינק יתברר האורה, וידעו כולם כח מעשיו מחשיך האור וגנזו, כדי שנבין מזה שאור ששת ימי בראשית גנזו הקב"ה לצדיקים, כמו שאנו רואים שגנז את האור אשר מלא כל העולם.
ואל יטעוך מה שקוראים אור עלעקטרישע שאין אנו יודעים מה זאת, אבל על כל פנים העולם מלא אורה, ורק החושך נברא להחשיך האורה, ולכן תיקנו אנשי כנסת הגדולה "ועל מאורי אור שעשית יפארוך סלה", כי ידעו שכמו שנגנז האורה בחושך, כן נגנז אור בתוך אור וכו' עד אין תכלית...
הרי אתה רואה לילה, והאמת אינו כן, רק אור עטוף תחת החושך, ונגנז ברצון השי"ת, והרי זה בדור אחרון אשר המינות נפרצה, ורצה הבורא יתברך לברר לעין כל, כי החוקרים אין אתם יודע עד מה בטבע הבריאה הגנוזה, ורק המקובלים המה יודעים בטבע גנזי הבריאה, ויסד כי על ידי צינק או שאר סגולות יתראה אור הגנוז תחת החושך, כדי שישימו החוקרים יד לפה... (חלק א קפב)
ונראה לי להגיד בזה, ותדעו כי מוסר אני לכם בזה סוד גדול, כי עיקר כוונתו ית' היה באמת כי תיקון הבריאה יבא אמנם מתוך חושך, מתוך הנהגת משפט, הנהגת טוב ורע של שית אלפי שנין. וביסוד זה נוכל להבין מדרש פליאה מאד... ואשר אני מפחד להגיד זאת לפני רבים, שלא תתהווה מזה איזה קלות מידיעה כזאת כי גם החושך הוא למען התכלית, כי החושך עצמו הנהו אמנם הנהגה שלמה, להנהיג בו עולם מלא... איתא במדרש (בר"ר ג' ז-י) מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ובמעשיהן של רשעים, והארץ היתה תהו אלו מעשיהן של רשעים, ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים... אבל איני יודע באיזה מהם חפץ, אם במעשה אלו ואם במעשה אלו, כיון דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב, הוי במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים. נוראים הדברים! הנה כי לולא המקרא, לולא הגזרת הכתוב כי חפץ הקב"ה במעשיהן של צדיקים, לא היינו יודעים באיזה מהן חפץ יתר, אם באור אם בחושך, כי כיון שאור וחושך אחד הם, ויתכן אפילו כי בחושך יש אור יותר חזק מאשר באור גופא, אם כן אמנם אפשר ונדמה כי חפץ יותר במעשה רשעים.... (דעת תורה במדבר עמוד קמה)
...לנו אין בעצם כל קושיא כלל, האמנם כי נמצאים אנו בחושך, אבל באמונה שפיר אנו עוברים היטב כל הדרכים ללא כל מכשול כל דהו. ועוד זאת, כי מהחושך עצמו יוצא תורה, היא התורה של אמונה, ואנו ודאי מתעלים מפרשת פרה לא פחות כלל מאשר מן מסכת נזיקין וכדומה. דכי מפני שאין אנו יודעים טעם אשת אח האם לא מתעלים אנו מלימוד מסכת יבמות... והנה דוקא באלה הגזירות הכתוב, דוקא באלו שאין יד שכלנו תופסת בהם כל דרך ומהלך, ובהם עוד ביותר אנו מתעלים עד רוח הקודש. הוא סוד הענין של חושך, כי בחושך אמנם מתעלים עוד הרבה יותר מאשר באור, וכל מה שהחושך יותר גדול, יותר הרבה מתעלים... (שם עמוד קנב)
במדרש קץ שם לחשך, כל זמן שיצר הרע בעולם הזה אבן אופל וכו'. כי אין קיום לסט"א רק בהסתלקות הארת הקדושה כמו חושך על ידי העדר אור, כן יש קליפה והסתר... כי עיקר קיום החושך בעולם הוא על ידי מחשבות שקרים מהבלי עולם שאין בהם ממש, וכפי התדבקות בני אדם בהבלים דהאי עלמא נותנים קיום לחושך הנ"ל... ויש זמנים טובים שמתבטל החושך בהם, וכ' "שער החצר הפנימית וגו' ביום השבת יפתח וביום החודש יפתח", שמתגלה בהם חיות הפנימיות שבכל העולמות... (מקץ תרל"ד)
במדרש קץ שם לחושך, כי לכאורה נראה כי החושך רק אפיסת אור, אם כן לא שייך לומר בורא חושך, אבל באמת אורו ית' מתפשט בכל מקום, אבל החושך הוא כסוי לאור כשאין עולם כדאי ושאין האור יכול להתגלות ברא הקב"ה מקום להתעלם שם, לכן הוא במקום גבוה, לכן באור כתיב יצירה ובחושך בריאה... (שם תרל"ט)
במדרש קץ שם לחושך וכו', כל זמן שיצר הרע בעולם וכו' אם כי החושך בא מאפיסת האור, אבל אפיסת האור עצמו בא על ידי שורש החושך שהוא היצר הרע אבן אופל. והענין דאיתא גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור, והוא על פי מ"ש "וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל", דרשו חז"ל ראה שאין העולם כדאי וכו'... כי על ידי שליטת החושך בלילה הבדיל האור וגללו מפני החושך שלא יהיה להחושך מגע באור, וגלילה זו היא מפני האור שלא יפגם על ידי החושך... אבל כשיהיה ביטול יצר הרע לעתיד אז לילה כיום יאיר וכו'. ומעין זה נעשה בימי חנוכה שפסעו פסיעה אנשי בית שני וביטלו כחו של יצר הרע, כאשר חכמים הגידו... וזה שתקנו בנרות, דכתיב כי נר מצוה ותורה אור, כי התורה היא עצם האור ואין לחושך מגע בעצם האור כלל... (מקץ תרמ"א)
במדרש קץ שם לחושך וכו', כי החושך יש לו זמן וקצבה ואין בו תוספות אבל בחינת האור מתחדש בכל יום ולא שייך בזה זמן, כי הברכה היא למעלה מהזמן, רק בעת שיש שליטת סט"א ויצר הרע מתכסה האור. ובזהר הקדש על פסוק ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, מפרש כי החושך הוא השכחה והאור הוא הזכירה... ולהבין הענין על פי מ"ש "וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל", אמרו חז"ל ראה שאין רשעים כדאי וגנזו לצדיקים, פירוש שזה עצמו קיום האור על ידי שנסתר מן הרשעים... (שם תרמ"ג)
איתא במדרש קץ שם לחושך... כי אור הראשון היה מאיר מסוף עולם עד סופו, וגנזו הקב"ה לצדיקים, וכל החשכות שנמצא בעולם מכח הטבע המכסה זה האור הפנימי, וכשנעשה נס מתגלה זה האור... (שם תרנ"ז)
במדרש קץ שם לחושך, זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה וכו'. כל זמן שיצר הרע בעולם אבן אופל בעולם וכו'. כי הנה הזמן עצמו הוא האבן אופל, כי הטבע מסתיר הפנימיות והטבע והזמן הוא שורש כל השינוים בעולם כל הכ"ח עתים... וכשיש איזה פתיחות שער והארה מלמעלה מן הזמן זהו בחינת גאולה מן החושך... (שם תרס"ד)
במדרש נר מצוה וכו'... ויש ב' מיני חושך, א' על ידי היצר הרע וסט"א שהוא חושך ממש ועל ידי המצות מבטל זה החושך... שגם אור העליון נקרא אצלינו חושך, כמ"ש בספרים שהוא גבוה מהשגתנו, וכפי מה שהאדם מאיר בחושך הגשמי על ידי נרות המצות, כמו כן זוכה להמשיך אור על נשמתו ונפשו מאור העליון כנ"ל... (תצוה תרל"ה)
ונראה דהנה במדרש (ב"ר ב') וחושך זו יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהם, וכבר הגדנו בשם הרמ"ז שחשך ראשי תיבות של חמור שור כלב, והם קליפת ישמעאל עשו ועמלק בטומאה, שהם לעומת כח אברהם יצחק ויעקב בקדושה... (חנכה תרע"ו ו)
...והנה חושך יש בתרי גווני, יש חושך שהוא העדר אור בלבד, ויש חושך שהוא כמין ענן עב עד שיש בו ממש, ושניהם היו במצרים, שלשת הימים הראשונים לא ראו איש את אחיו שהיה העדר אור בלבד, ועוד שלשה ימים שלא קמו איש מתחתיו שהיה בו ממש. ונראה דחושך שנמשלה בו מלכות יון איננו העדר האור בלבד, שהרי הוזכר בכתוב קודם מאמר יהי אור, ואם כן להעדר האור בלבד לא היה צריך קרא למימר, ומוכרח שהכוונה על חשכת הענן והאדים שהיו עולים מן התהום, ועל חושך כזה רמז בזוהר הקדש שיש עננין חשוכין דמכסיין על נהורין, וכל האור שבא בהן נטבע בחושך כדמיון שבע הפרות הרעות שבחלום פרעה, שאכלו את הפרות הטובות ולא נודע כי באו אל קרבנה, על כן אינו מועיל להם שום אור זולת אור שנברא ביום ראשון, שאדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו, כי האור הזה יש בכחו לדחות את האדים והעננין המחשיכין ומכסיין על נהורין, ועל חושך כזה ברוחניות היתה מלכות יון שהיתה מכסה על נהורין, ועל כן לא היה מועיל אורו של בית המקדש שהיה קיים אז... (שם תרע"ט א)
...דהנה בכתבי האריז"ל בפירוש יוצר אור ובורא חושך, שלכאורה באשר בריאה היא גבוהה מיצירה איפכא מיבעיא ליה, למימר יוצר חושך ובורא אור, אך אדרבה באשר הבריאה האור רב מאד ומחמת רב האור אי אפשר להסתכל בו נקרא חושך, וזהו חושך של מעלה דכתיב (תהלים י"ח) "ישת חושך סתרו", ויצירה שהיא למטה הימנה יכולין לסבול את האור. והנה ידוע דקדש הקדשים רומז לבריאה ואוהל מועד ליצירה, על כן בקדש הקדשים מחמת רב האור נקרא חושך של מעלה... (תרומה תרע"ג)
...וכבר אמרנו שבשביל זה גם החושך יש לו תיקון שהרי בסיבתו ניכרת מעלת האור, וכעין נטפל לעוברי עבירה שנענש כעושי העבירה, וקל וחומר למדה טובה המרובה... (נשא תרע"ד)
...אך המכוון שעל ידי הראיה שראה השי"ת הבריאה ונסתכל בהם הכניס בהם האור כי טוב, ובמאמר ראשון שלא נאמר בו וירא כי טוב מפני שנזכר בו חושך ותוהו ובהו, וכן ביום שני לא נאמר בו כי טוב מפני שנברא בו גיהנם... (שמות ג)
...שהוא מקליפת עמלק וראשית גוים עמלק, והיינו שהוא בחינת חושך שנזכר במאמר בראשית מאמר ראשון והוא החשך ממש, וקליפה זו רוצה לבלוע הכל להיות הכל בחושך, אבל אצל ישראל על ידי היראה מתקנים החושך שיהיה טוב מאד, נהורא דנפיק מגו חשוכא כנ"ל... (ר"ח תמוז ב)