חטא   מחטיא

(ראה גם: אדם-וחברו, ישראל-ערבות, מסית)

מדרש רבה:

צרור את המדינים, למה כי צוררים הם לכם, מיכן אמרו חכמים בא להרגך השכם להרגו, רבי שמעון אומר מנין שהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה ויש לו חלק לעולם הבא, והמחטיאו הורגו בעולם הזה ובעולם הבא. שתי אומות קדמו את ישראל בחרב ושתים בעבירה... על אלה שקדמו בחרב נאמר (דברים כ"ג) לא תתעב אדומי, לא תתעב מצרי, אבל אלו שקדמו בעבירה להחטיא את ישראל לא יבא עמוני ומואבי גם דור עשירי עד עולם. (במדבר פרשה כא ה)

ילקוט שמעוני:

ונתצתם את מזבחותם - מה חטאו עצים ואבנים? אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידיהם אמר הקב"ה ונתצתם, והרי דברים קל וחומר, ומה עצים ואבנים שאין להם לא זכות ולא חובה, לא טובה ולא רעה, אלא על ידי שבאת לאדם תקלה על ידיהם אמר הכתוב ונתצתם, אדם שהוא מחטיא את חברו ומטהו מדרך חיים לדרך המות על אחת כמה וכמה... (דברים פרק יב תתעח)

מדרש הגדול:

כי הבאת עלי - מגיד הכתוב שכל המסייע חבירו לדבר עבירה מעלה עליו כאילו הרגו. (בראשית כ ט)

...והרי דברים קל וחומר, ומה אם המקומות והאילן שאינן לא רואין ולא שומעין ולא מדברין על שבא לאדם תקלה על ידיהן אמר הכתוב השחת ושרוף וכלה ואבד והעבר מן העולם, אדם שהוא גורם לחבירו להטותו מדרך טובה לדרך רעה על אחת כמה וכמה שיעבירנו מן העולם... (קדושים כ טז)

רש"י:

ואת הבהמה תהרוגו - אם אדם חטא בהמה מה חטאת, אלא מפני שבאה לאדם תקלה על ידה לפיכך אמר הכתוב תסקל, קל וחומר לאדם שיודע להבחין בין טוב ורע וגורם רעה לחברו לעבור עבירה... (ויקרא כ טו)

ונשא את עונה - הוא מוכנס תחתיה, למדנו מכאן שהגורם תקלה לחברו שהוא נכנס תחתיו לכל עונשין. (במדבר ל טז)

כי יפול הנופל ממנו - ראוי זה ליפול, ואף על פי כן לא תתגלגל מיתתו על ידך, שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. (דברים כג ט)

עשוק בנפש - מחטיא חברו, עד דור ינוס - עד מותו יבקש כפרה ולא יתמכו בו משמים לשוב שלא יהא בגן עדן ותלמידו בגיהנם. (משלי כח יז)

משנה תורה:

מחטיאי הרבים כיצד? אחד שהחטיא בדבר גדול כגון ירבעם וצדוק וביתוס, ואחד שהחטיא בדבר קל, אפילו לבטל מצות עשה, ואחד האונס אחרים עד שיחטאו כמנשה שהיה הורג את ישראל עד שיעבדו עבודת כוכבים, או שהטעה אחרים והדיחם (אין להם חלק לעולם הבא, ונידונים לעולם ולעולמי עולמים). (תשובה פרק ג י)

ספר חסידים:

...ויש עבירות שאף על פי שלוקה בעולם הזה ילקה בגיהנם, כגון ירבעם שהחטיא, וכל שהחטיא את הרבים אין לו חלק לעולם הבא, וכגון אותן שמונעין אחרים מלזכות, אלו בני עלי... (קסד)

יש מחטיא בחייו ובמותו ונפרעין ממנו על כולן, כמו אחד היה מבין בתורה וגזרו שמד או ליהרג, ואמר לבני עירו שימירו ואחר ישובו, והמיר הוא והם ואחרי כן חזרו לדת יהודית, ובשביל שהמירו והורה להם כן היו זרעו מומרים, ונפרעים ממנו כאילו החטיא את כולם. (שם קצז)

וראוי שנדע כי כל העונות מתכפרות בתשובה, אלא עוון המתעה את הרבים, והמתעה אותם בנימוס רע ובהוראה שהורה אותם שלא כתורה אין עונו מתכפר מפני שאינו יכול לתקן מה שעיוות, ואינו יכול להשיב את הרעות אשר לימד אותם, וחטאת הרבים תלויה בו... (תריג)

מי שמחטיא את הרבים וחלה אין מתפללים עליו שיתרפא, או מי שמונע את הרבים לעשות מצוה... אבל מי שמונע לעשות זכיות יוכלו להתפלל שלא יעשה יותר, כן גם מי שמחטיא בשוגג כגון שאין צדיק וחכם ביראת שמים ממנו אצלו, אבל אם יש אצלו והוא מזהיר כבר מזיד הוא. (תרפח)

אדם ששמע טעם טוב או קושיא טובה או תירוץ טוב ממין או ממומר או מאדם שמחטיא את הרבים אל יאמר דבר משמו... (תתקעז)

מהר"ל:

...כי הדבר הזה שהוא משא ומתן של העדר נחשב העדר גמור, עד שהוא עקירה לו ולתולדותיו, ולכך כיון שהנחש היה דבוק בהעדר הגמור, שהיה מסית לאדם לחטא והגיע אותו אל המיתה, ולא היה לנחש הנאה מזה, הוא ההעדר, וכל זה שהנחש המסית דבק בהעדר הגמור, ולכך לא היה השי"ת מהפך בזכותו של נחש לשאול למה עשית זאת, וממנו למדנו שאין מהפכין בזכותו של מסית... (נתיב התשובה פרק ו)