(ראה גם: לחם, שבעת המינים, תבואה)
נשוב אל המקרא שהתחלנו בו, והיה באכלכם מלחם הארץ, וכי לחם הארץ שעורה הוא (ולא יותר, כי מקרא זה אף על פי שנאמר בחלה הוא רומז על עומר התנופה, ועומר התנופה נקרב שעורים), אינו כן, (כי יש ה' מיני דגן), ואנו מקריבים שעורה משם ששעורה הוא הראשונה לשאר מיני לחם שבעולם, שעורה הוא אותיות שעור ה', שהוא מקום ידוע בשיעור הה' (שהיא מלכות). חטה היא נקודה האמצעית שאין חלק לס"א של כף חוב שם, חטה היא בת המתחטאה לפני אביה ועושה לה רצונה, ומהו חטה, היא כלל כ"ב אותיות... (בלק עד, ועיין שם עוד)
...אלא לרבי יהודה דאמר חטה מין אילן, דתניא אילן שאכל ממנו אדם הראשון... רבי יהודה אומר חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן, וסלקא דעתך אמינא... ליברך עליה בורא פרי העץ, קא משמע לן. (ברכות מ א)
אמר רבי חייא בר אבא הרואה חטים בחלום ראה שלום, שנאמר השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. (שם נז א)
...מה חטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין, צדיקים שנקברו בלבושיהם על אחת כמה וכמה... תנו רבנן יהי פיסת בר בארץ בראש הרים, אמרו עתידה חטה שתתמר כדקל ועולה בראש הרים, ושמא תאמר יש צער לקוצרה, תלמוד לומר ירעש כלבנון פריו, הקב"ה מביא רוח מבית גנזיו ומנשבה עליה ומשרה את סלתה, ואדם יוצא לשדה ומביא מלא פיסת ידו וממנה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. עם חלב כליות חטה, אמרו עתידה חטה שתהא כשתי כליות של שור הגדול... (כתובות קיא ב)
תניא רבי שמעון בן גמליאל אומר חטה שאני טועם אסור לאפות ומותר לכוס, חטים שאני טועם אסור לכוס ומותר לאפות, חטה חטין שאני טועם אסור בין לכוס בין לאפות... (נדרים נג ב)
ההוא כרי דחיטי דנפל עלייהו חביתא דיין נסך, שרייה רבא לזבוניה לעובדי כוכבים... אמר רב פפא שאני חיטי הואיל ואגב בירייהו (סדק) כמבוקעות דמיין. (עבודה זרה סה ב)
בעי רבא חטין שזרען בקרקע עומר מתירן או אין עומר מתירן... בעי רמי בר חמא חטין שבגללי בקר... מהו, למאי, אילימא לטמויי טומאת אוכלין, תנינא... בעי רבי זירא חטין שירדו בעבים מהו, למאי, אי למנחות אמאי לא, אלא לשתי הלחם... ומי איכא כהאי גוונא, אין כדעדי טייעא נחיתא ליה רום כיזבא חיטי בתלתי פרסי. (מנחות סט א)
החיטים והזונים אינן כלאים זה בזה... כתיב שדך לא תזרע כלאים, הייתי אומר אפילו שני מיני חטים... (כלאים א א, וראה שם עוד)
אין תורמין ממין על שאינו מינו... כל מין חטים אחד... לכן צריכה אפילו מן אגדון על שמתית ומן שמתית על אגדון... (תרומות יב ב)
חמשה דברים חייבין בחלה, החיטים... (חלה א א, וראה שם עוד)
איזהו מין במינו, החיטים אינן מצטרפים עם הכל אלא עם הכוסמין, השעורין מצטרפין עם הכל חוץ מן החיטים... (שם כב ב)
תני רבי יודה אומר... חטה שאיני טועם אסור לכוס ומותר בפת, חטים שאיני טועם אסור בפת ומותר לכוס... אמר רבי יוסי כן אורחיה דבר נשא, מי חמי פיתא נקייה ומימר בריך דברא הדין חיטתא. (נדרים כד א)
...ומאין כח במאור הגדול לבשל התבואה נשארה במציאות החנטה בלבד, והוא טעם שם חטה חסר נו"ן בהוראת הדגש, ובשוב המאורות לקדמותן אז קליפת החטין שממנה הסובין תתבשל היטב והקמח שבפנים יהיה מקובץ החלקים לא נפרד, ויהיה הכל יחד כבתחלה גלוסקא יפיפיה כארך ראשי שבולת, ושיעור כל גלוסקא וגלוסקא עשירית האיפה, דכתיב בראש הרים, כד"א "מראשית עריסותיכם חלה תרימו" ונקראת עומר על שם העומר שהוא לבדו גמר מלאכה וראוי לאכילה... (מאמר חקור דין חלק ב פרק ג)
...ומין שהוא יותר רחוק מן טבע האדמה וקרוב לפירות האילן והוא חטים, כדי שיתברך לכם פירות הארץ, ולעולם ציוה בתורה להביא דבר שהוא ראשית, ולפיכך ציוה להקריב מהם העומר, וחטים הם ראשית לאילן, ולפיכך מביאים שתי לחם בעצרת כדי שיתברך פירות האילן, ואף על גב דאין החטים ממין פירות האילן, הרי הוא ראשית להם, כמו השעורים לתבואה, שאתה תראה כי הוא דומה לפירות האילן, כי זמן קציר חטים בשבועות והוא זמן פירות האילן, וכן אתה רואה גם כן כי החטים הוא המובחר מכל תבואת האדמה, ורחוק מטבע האדמה יותר מכל, לכך הוא סמוך לפירות האילן. וזהו בעצמו מה שאמר רבי יהודה אילן שאכל אדם הראשון חטה היתה, שכלל החטים בכלל העץ, והוא ידוע לחכמים ולמשכילים, כי בגן עדן אשר היה אדם היה החטים כעץ, והם באדמה כמו שאר פרי האדמה. ושם אמר רבי יהודה דעץ שהאדם אכל הוא חטה, מפני שהחטים מחכימים, והכתוב אומר "ונחמד העץ להשכיל", ונקרא עץ הדעת, ומזה הטעם מקריבים שתי הלחם בעצרת שבו נתנה התורה והיא החכמה, והעולם נדון על פי העץ, ונאמר בתורה כי "עץ חיים היא למחזיקים בה", ועל שם זה נדון בשבועות על פרי הארץ... (חידושי אגדות ראש השנה טז)
עתידה חטה וכו', דוקא חטה, מפני שהחטה הוא המשובח מכל, וראיה כי מן החטה הפת המשובח, שעליו יחיה האדם, שהרי עץ שאכל האדם הראשון חטה היתה (ברכות מ'), כאשר היה אדם הראשון בגן עדן ששם הברכה, ולעתיד לבא גם כן שתהיה הברכה לגמרי ובשלימות אז ראוי להם החטה הטוב והמשובח יותר מכל אילנות שיהיה הכל כמו קודם שנתקלקל, ולכך אמר עתידה חטה וכו'. ומי שיבין בסתרי החכמה ידע להבין דברים אלו אל אמיתתם לגמרי. (שם כתובות קי)
...וזה שאמר (ראש השנה ט"ז) הביאו שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן, ופירש"י דאזלא כמאן דאמר עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה. ואמרנו דלכולי עלמא קודם הקלקול היה החטה מין פרי שהיה מוציא גלוסקאות כמו לעתיד, דלא פליגי, כמ"ש בתקוני זהר, אך צריך להבין מה נ"מ שהיה חטה מין אילן קודם הקלקול, כיון שבזמן הזה אחר הקלקול אינו מין אילן, ומה שייך הביאו שתי הלחם שיתברכו פירות האילן. אכן בעצרת זמן מתן לוחות ראשונות נתקן כל הפגם שיהיה כמו קודם הקלקול רק עץ החיים, ועל כן בא המצוה להקריב בעצרת שתי הלחם חמץ, שאז מופיע הזמן שיוכלו לתקן כל הפגם, שאף השאור שבעיסה יהיה טוב מאד, ובבית המקדש היה מופיע בכל עצרת אור זה דמתן תורה שיוכלו לתקן כל הפגם... (שמות לט"ו בשבט ב)