אך צריך שתדע, כי הנה כתיב "חכו ממתקים", וכן "וחכך כיין הטוב", וכן נאמר "חלק משמן חכה", וזהו לענין הדבור... אך צריך להבין מהו ענין החיך עם הדבור. אך סוד הענין הוא, כי הטעם הוא כח א' משמש בין לדבור ובין לאכילה, וסוד הדבר הוא, כי אף הדבור איננו יוצא מן הפה לבד או מן הגרון, אבל באמת כל ה' איברי הפה שהם הה' מוצאות כולם צריכים לצורך הדבור, והנשמה פועלת שם ככל האברים ההם להשלים הדבור, וזה כי הה' מוצאות כולם צריכים לצורך הדבור, והנשמה פועלת שם בכל האברים ההם להשלים הדבור, וזה כי הה' מוצאות הנה הם העשר ספירות אשר בפה, וכולם צריכות לפעול להשלים הדבור, וכן במאכל הנה כל העשר ספירות צריכות לפעול גם כן להכין המאכל ההוא עד שיהיה ראוי להתחלק בגוף בכל חלקיו לזון אותו. אך העקרי בפעולות העשר ספירות הוא החיך שהוא החכמה, כי בה התחלקות החלקים והסתדרם, וזהו באמת ענין הטעם מה הוא... (אדיר במרום דף עז, ועיין שם עוד)
החיך הוא המקום בפה שטועם המאכל, "חיך אוכל יטעם", והוא פנימי מהן שפה פה ולשון. ובמליצה יבא על הדיבור הפנימי הצפון והנסתר מכולם, כמו "כי אמת יהגה חכי", ביאר שם על טעמי המצות שנמסרו להגות ולחשוב ולעיין בהם, שהאישים הגדולים ישיגו בטעמי המצות עניני אמת מעניני הנפש וקשורה עם אלקים ועניני דיבוק האלקי וחלות רוח על שומרי מצותיו... (הכרמל)