(ראה גם: מתנות כהונה)
דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה. והיה באכלכם מלחם הארץ, תרימו תרומה לה'. ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, כתרומת גורן כן תרימו אותה. מראשית עריסותיכם תתנו לה' תרומה, לדורותיכם. (במדבר טו יח)
וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך. (יחזקאל מד ל)
ראשית עריסותיכם חלה וגו', מצוה זו היא להפריש חלה לכהן, חלה חשבון שלה הוא מ"ג, (שזה מראה שאין עיסה חייבת בחלה אלא אם כן יש בה) מ"ג ביצים וחומש ביצה, דהיינו אחד מחמשה. ויש חומש אחד מן חמשים שהוא ן', והוא (ראשי תיבות) מיכאל גבריאל נוריאל, (שהם כנגד חג"ת דז"א), חלה היא השכינה כי במקום שאלו המלאכים (מג"נ) שם, שם הם האבות, (שהם חג"ת), ובמקום שהאבות שם, (דהיינו חג"ת), שם היא השכינה, (כי חג"ת ה"ס ג' קוין והמלכות היא המקבלת מהם), ובה (במלכות) ויחל, כי בה מתפללים (שהיא נקראת תפלה). ז"ש ויחל משה את פני ה' אלקיו... (שלח שז, ועיין שם עוד)
נמצאת אתה אומר כיון שעברו ישראל את הירדן נתחייבו בחלה ובערלה ובחדש. (בהר הקדמה ג)
בבואכם אל הארץ וגו', רבי ישמעאל אומר שינה ביאה זו מכל ביאות שבתורה, שכל ביאות שבתורה אומר והיה כי תבואו אל הארץ, והיה כי יביאך ה', וכאן הוא אומר בבואכם, ללמד שכיון שנכנסו לארץ מיד נתחייבו בחלה, אשר אני מביא אתכם שמה - מיכן אתה אומר פירות חוצה לארץ שנכנסו בארץ חייבים בחלה ובמעשר, יצאו מכאן לשם רבי אליעזר מחייב ורבי עקיבא פוטר, רבי יהודה אומר אפילו פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ רבי אליעזר פוטר שנאמר והיה באכלכם מלחם הארץ.
למה נאמר, לפי שהוא אומר ראשית עריסותיכם, שומע אני אף שאר הפירות במשמע, הרי אתה דן, נאמר כאן לחם עוני ונאמר להלן לחם, מה לחם האמור להלן חמשת המינים, אף לחם האמור כאן חמשת המינים...
...תלמוד לומר מראשית עריסותיכם, משתיערס, מיכן אמרו אוכלים ארעי מן העיסה עד שתתגלגל בחיטים ותיטמטם בשעורים, גלגלה בחטים וטמטמה בשעורים האוכל ממנה חייב מיתה, כיון שנותנת מים מגבהת חלתה, ובלבד שתהא שם חמשת רבעים קמח... הרי שלא הפריש חלה מן העיסה שומע אני שלא יפריש חלה מן הלחם, תלמוד לומר והיה באכלכם מלחם הארץ... מראשית עריסותיכם להביא לקט שכחה ופאה שחייבים בחלה... מראשית עריסותיכם, שומע אני אף עיסת תרומה ועיסת מעשר שני במשמע, תלמוד לומר חלה תרימו תרומה, את שמורם קודם והשאר חולין, ולא שזה וזה קודש, אבל אמרו עיסת מעשר שני בירושלים חייבת בחלה.
תתנו לה' תרומה למה נאמר, לפי שהוא אומר חלה תרימה תרומה, אבל לא שמענו שיעור חלה, תתנו לה' תרומה, עד שיהא בה כדי מתנה לכהן, מיכן אתה אומר שיעור חלה של בעל הבית אחד מכ"ד, ושל נחתום אחד ממ"ח, לפי שהאיש עינו יפה, והאשה עינה רעה, וכשתפחות לא תפחות ממ"ח... רבי שמעון בן יוחאי אומר אפילו לא עלת אלא אחד משישים יצא, ובלבד שלא יתכוון.
לדורותיכם, להביא עיסת שביעית שהיא חייבת בחלה, שהיה בדין, מה שאר פירות שחייבים במעשר פטורים מן החלה... (שלח קי, וראה שם עוד)
על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה, בחלה ובהדלקת הנר... תניא רבי יוסי אומר שלשה בדקי מיתה נבראו באשה, ואמרי לה שלשה דבקי מיתה, נדה וחלה והדלקת הנר... (שבת לא ב)
רבי אלעזר ברבי יהודה אומר בעון חלה אין ברכה במכונס, ומארה נשתלחת בשערים וזורעין ואחרים אוכלים, שנאמר והפקדתי עליכם בהלה, אל תיקרי בהלה אלא בחלה, ואם נותנין לכהן להניח ברכה אל ביתך... (שם לב ב)
וסובן ומורסנן לא מצטרפין, והתנן חמשת רבעים קמח ועוד חייבין בחלה, הן וסובן ומורסנן, אמר אביי שכן עני אוכל פתו בעיסה בלוסה. (שם עו ב)
תנו רבנן ראשית עריסותיכם, כדי עיסותיכם, וכמה עיסותיכם, כדי עיסת מדבר, וכמה עיסת המדבר, דכתיב והעומר עשירית האיפה הוא, מכאן אמרו ז' רבעים קמח ועוד חייבת בחלה, שהן ו' של ירושלמית, שהן ה' של ציפורי... (עירובין פג א, וראה שם עוד)
תנו רבנן הסופגנין והדובשנין ואיסקריטין חלת המסרת והמדומע פטורין מן החלה... אמר רב אסי עיסה של מעשר שני לדברי רבי מאיר פטורה מן החלה, לדברי חכמים חייבת בחלה... (פסחים לז א, וראה שם עוד)
כיצד מפרישין החלה בטומאה ביום טוב, רבי אליעזר אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה, בן בתירא אומר תטיל בצונן, אמר רבי יהושע לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה ובבל ימצא, אלא מפרישתה ומניחתה עד הערב, ואם החמיצה החמיצה... (שם מו א)
אמר רב קבא מלוגנאה לפסחא (לא ללוש יותר בבת אחת), וכן לחלה, והתניא חמשת רבעים קמח ועוד חייבים בחלה, הכי קאמר קבא מלוגנאי נמי אהאי שיעורא קאי. אמר רב יוסף הני נשי דידן נהוג למיפא קפיזא קפיזא לפסחא, אמר ליה אביי מאי דעתיך לחומרא, חומרא דאתי לידי קולא הוא, דקא מפקע ליה מחלה, אמר ליה דעבדן כרבי אליעזר, דתניא רבי אליעזר אומר הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה... בעי רבי ירמיה טבלא שאין לה לבזבזין מהו, תוך כלי בעינן וליכא... תיקו. תניא רבי אליעזר אומר הסל מצרפן, רבי יהושע אומר תנור מצרפן, רבן שמעון בן גמליאל אומר ככרות של בבל שנושכות זו מזו מצטרפות. (משם מח א, וראה שם עוד)
בני חוזאי נהגי דמפרשי חלה מארוזא, אתו ואמרו ליה לרב יוסף, אמר להו ניכלה זר באפייהו... אלא אמר רב אשי חזינן אי רובן אורז אכלי לא ניכלה זר באפייהו, דילמא משתכחא תורת חלה מינייהו, ואי רוב דגן אכלי ניכלה זר באפייהו, דילמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב... (שם נ ב)
...והא דומיא דאכילת חלה קתני, מה אכילת חלה ליוחסין, אף נשיאות כפים ליוחסין. לא, אכילת חלה גופא לתרומה, קסבר חלה בזמן הזה מדרבנן... דאמר רב הונא בריה דרב יהושע אשכחתיה לרבנן בבי רבי דיתבי וקאמרי אפילו למאן דאמר תרומה בזמן הזה דרבנן, חלה דאורייתא, שהרי ז' שכיבשו וז' שחילקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו בתרומה, ואמינא להו אנא אדרבא, אפילו למאן דאמר תרומה בזמן הזה דאורייתא, חלה דרבנן, דתניא בבואכם... ביאת כולכם אמרתי ולא בביאת מקצתכם, וכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סלוק... (כתובות כה א)
העיד רבי יוסי בן המשולם משום רבי יוחנן אחיו שאמר משום רבי אלעזר בן חסמא אין עושין חלת עם הארץ בטהרה, אבל עושין עיסת חוליו בטהרה, ונוטל הימנה כדי חלה ומניחה בכפישא או באנחותא, וכשבא עם הארץ ליטול את שתיהן נוטל ואינו חושש... (גיטין סב א, וראה שם עוד)
מתיב רבינא המפריש חלתו קמח אינו חלה וגזל ביד כהן, ואמאי גזל ביד כהן, נימא אדם יודע שאין מפרישין חלה קמח ונתן לשם מתנה, שאני התם דנפיק חורבא מינה, זימנין דאית ליה לכהן פחות מחמש רבעים קמח והוא אליש ליה בהדי הדדי, וקסבר ניתקנה עיסתו... (קדושין מו ב, וראה שם עוד)
אמר רבינא הלכך נדה קוצה חלה ואוכל לה כהן קטן, ואי ליכא כהן קטן שקלה לה בריש מסא ושדיא בתנורא, והדר מפרשא חלה אחריתי, כי היכי דלא תשתכח תורת חלה ואוכל לה כהן גדול. (בכורות כז א)
התרומה ותרומת מעשר של דמאי והחלה... מצטרפין זה עם זה לאסור ולחייב עליהם את החומש... מאי טעמא, כולהו איקרו תרומה, גבי חלה נמי כתיב ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה... (מעילה טו ב)
תנן התם נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה, משגלגלה תעשה בטהרה, עד שלא גלגלה תעשה בטומאה, חולין נינהו ומותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל, משגלגלה תעשה בטהרה, חולין הטבולין לחלה כחלה דמו, ואסור לגרום טומאה לחלה. תנא וחלתה תלויה לא אוכלין ולא שורפין... (נדה ו ב, וראה שם עוד)
וקוצה לה חלה, חולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמי... (שם עא ב)
הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מעשר, נוטל כדי תרומת מעשר וחלה ואומר... אף על החלה, וחלה חייבת בדמאי, לא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי... (דמאי יט ב, וראה שם עוד)
אמר רבי יוחנן ספק מדומע פטור מן החלה, ספק דימוע הנאכל משום דמע חייב בחלה... (תרומות לח א, וראה שם עוד)
חמשה דברים חייבים בחלה... כתיב והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'... תלמוד לומר מלחם ולא כל לחם... (חלה א א, וראה שם עוד)
אלו חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות, הלקט והשכחה והפאה וההבקר ומעשר ראשון שניטלה תרומתו... ומותר העומר, ותבואה שלא הביאה שליש, רבי לעזר אומר תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה... אלו חייבין במעשרות ופטורין מן החלה, האורז והדוחן... ופחות מחמשת רבעים בתבואה, הסופגנין והאסקריטין... והמדומע פטורין מן החלה.... (שם ה ב, וראה שם עוד)
החלה והתרומה חייבין עליה מיתה וחומש ואסורה לזרים והן נכסי כהן ועולין באחד ומאה, וטעונין רחיצת ידים והערב שמש, ואינן ניטלין מן הטהור על הטמא אלא מן המוקף ומן הדבר הגמור. האומר... כל עסתי חלה לא אמר כלום עד שישייר מקצת... פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ חייבין בחלה, יצאו מיכן לשם, רבי ליעזר מחייב ורבי עקיבה פוטר... (שם ט א, וראה שם עוד)
אוכלין עראי מן העיסה עד שתגלגל בחיטים ותטמטם בשעורים, גילגלה בחטים... האוכל ממנה חייב מיתה, כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה, ובלבד שיהא שם חמשת רבעים קמח. אמר רבי חגי לא שנו אלא עראי... (שם יד ב, וראה שם עוד)
העושה עיסה מן החטים ומן האורז, אם יש בה טעם דגן חייבת... מתניתא דלא כדרבן שמעון בן גמליאל דאמר לעולם אינה חייבת עד שיהא בה דגן כשיעור... (שם יח ב, וראה שם עוד)
...שלש ארצות לחלה, מארץ ישראל ועד גזיב חלה אחת, מגזיב ועד הנהר ועד אמנם שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן, של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור, מהנהר ומאומנם ולפנים שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן, של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור וטבול יום אוכלה... (שם כה ב, וראה שם עוד)
על שלש עבירות נשים מתות... ובחלה, אדם הראשון חלה טהורה לעולם היה, דכתיב וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, ותייא כי דמר רבי יוסי בר קצרתא כיון שהאשה מקשקשת עיסתה במים היא מגבהת חלתה, וגרמה לו חוה מיתה, לפיכך מסרו מצות חלה לאשה... (שבת יט ב)
...מי גרם לי להפריש שתי חלות בסוריא, על שלא הפרשתי חלה אחת בארץ, סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שתים, ואיני מקבלת שכר אלא על אחת. (עירובין כו א)
נאמר לחם בפסח ונאמר לחם בחלה, מה לחם שנאמר בפסח דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ... בדקו ומצאו שאין לך בא לידי מצה וחמץ אלא חמשת המינים בלבד, ושאר כל המינין אינן באין לידי מצה וחמץ אלא לידי סרחון... (פסחים טז ב, וראה שם עוד)
...כהדא דתני הלש עיסה ביום טוב מפריש חלתה ביום טוב, לשה מערב יום טוב ושכחה להפריש חלתה אסור לטלטלה, אין צורך לומר ליטול ממנה... (שם כא ב, וראה שם עוד)
בית שמאי אומרים אין מוליכין חלה ומתנות לכהן בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום, ובית הלל מתירין... (ביצה ז ב, וראה שם עוד)
רבי הונא בשם רבי מתנה אמר בזכות ג' דברים נברא העולם, בזכות חלה ובזכות מעשרות ובזכות בכורים, ומה טעם בראשית ברא אלקים, ואין ראשית אלא חלה, שנאמר (במדבר ט"ו) ראשית עריסותיכם... (בראשית פרשה א ו)
...ומפני מה ניתנה לה מצות חלה, על ידי שקילקלה את אדם הראשון שהיה גמר חלתו של עולם, לפיכך ניתן לה מצות חלה. (שם פרשה יז יג)
אמר רבי יוחנן למה נסמכה פרשת חלה לפרשת עבודה זרה, לומר לך שכל המקיים מצות חלה כאילו ביטל עבודה זרה... (ויקרא פרשה טו ו)
לפיכך פתח רבי חנינא (קהלת ט') לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלקים את מעשיך, אכול בשמחה לחמך זו פרשת חלה... (במדבר פרשה יז ב)
כי לבי שמח מכל עמלי זו הפרשת חלה... (קהלת פרשה ב יג)
מלחם - ולא מאורז דוחן וקטניות, עריסותיכם - חלה אחד מכ"ד. (במדבר טו יט)
בבואכם - משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה... אבל זו נאמר בה בבואכם, משנכנסו בה ואכלו מלחמה נתחייבו בחלה. ראשית עריסותיכם - כשתלושו כדי עיסותיכם שאתם רגילים ללוש במדבר, וכמה היא עומר לגולגולת, תרימו מראשיתה, כלומר קודם שתאכלו ממנה חלה אחת תרימו לשם ה'. כתרומת גורן - שלא נאמר בה שיעור, אבל חכמים נתנו שיעור, לבעל הבית אחד מכ"ד, ולנחתום אחד ממ"ח. מראשית - ולא כולה. תתנו לה' - שיהיה בה כדי נתינה. (שם שם יח-כא)
ומותר לטמא תרומת חוצה לארץ בטומאות של תורה, ואף על פי שאינה טמאה אלא בארץ העמים שהיא מדבריהם, מפני שעיקר חיובה מדבריהם, ולפיכך נדה קוצה לה חלה בחוצה לארץ, שאינה מוזהרת אלא לאכלה לא ליגע בה. (תרומות פרק יב א)
כל האוכל תרומה מברך ברכת אותו מאכל ואחר כך קידשנו בקדושתו של אהרן וכו', וכך קבלנו וראינו אותם מברכין אפילו בחלת חוצה לארץ... (שם פרק טו כב)
וראשית זו אין לה שיעור מן התורה... ועושה כל עיסתו חלה לא עשה כלום עד ששישייר מקצתו, ומדברי סופרים שמפרישין אחד מארבעה ועשרים מן העיסה, שיהיה בה כדי מתנה לכהן... והנחתום העושה למכור בשוק מפריש אחד משמונה וארבעים לפי שעיסתו מרובה יש בשיעור הזה כדי מתנה... (בכורים פרק ה א)
אין חייבין בחלה מן התורה אלא בארץ ישראל בלבד, שנאמר והיה באכלכם מלחם הארץ וגו', ובזמן שכל ישראל שם, שנאמר בבואכם וגו'... (שם שם ה, וראה שם עוד)
מפרישין חלה בחוצה לארץ כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל, ואין מביאין חלות חוצה לארץ לארץ. (שם שם ז, וראה שם עוד)
בזמן הזה שאין שם עיסה טהורה מפני טומאת המת מפרישין חלה אחת בכל ארץ ישראל אחד ממ"ח ושורפין אותה מפני שהיא טמאה, ויש לה שם מן התורה. ומכזיב עד אמנה מפרישין שניה לכהן לאכילה ואין לה שיעור. חלת חוצה לארץ אף על פי שהיא טמאה, הואיל ועיקר חיובה מדבריהם אינה אסורה באכילה אלא על כהן שטומאה יוצאה עליו מגופו... לפיכך אם היה שם כהן קטן בחוצה לארץ... מפריש אחד ממ"ח ונאכלת לקטן שעדיין לא ראה קרי או לקטנה שעדיין לא ראתה נדה, ואין צריך להפריש שניה... (שם שם ט, וראה שם עוד)
חלה נקראת תרומה, לפיכך אינה ניטלת אלא מן המוקף כתרומה, ואינה ניטלת מן הטהור על הטמא לכתחילה... (שם שם יג, וראה שם עוד)
הלוקח מן הנחתום חייב בחלה... אין חייבין בחלה אלא חמשה מיני תבואה בלבד... הלקט והשכחה והפאה וההפקר ותבואה שלא הביאה שליש... הכל חייבין בחלה. עיסה של מעשר שני בירושלים ועיסת שביעית וספק מדומע חייבין בחלה... (שם פרק ו א, וראה שם עוד)
עיסה שנילושה ביין או שמן או דבש או מים רותחים או שנתן לתוכה תבלין... אם אפאה בין בתנור בין בקרקע בין על המחבת והמרחשת בין שהדביק את הבצק במחבת ובמרחשת ואחר כך הרתיחן באש מלמטה עד שנאפה הפת, בין שהרתיחה ואחר כך הדביק הבצק כל אלו חייבין בחלה. אבל העושה עיסה ליבשה בחמה בלבד או לבשלה בקדרה הרי היא פטורה מן החלה, שאין מעשה חמה לחם, בין שלשה במים בין שלשה בשאר משקין... (שם פרק ו יד)
כמה שיעור העיסה שחייבת בחלה, מלא העומר קמח, בין מאחד מה' מינים בין מחמשתן כולם מצטרפין לשיעור. וכמה הוא שיעור העומר, שני קבין פחות חומש, והקב ארבעה לוגין... נמצאת למד שהמדה שיש בה י' אצבעות על י' אצבעות ברום שלש אצבעות ותשע אצבע בקירוב הוא העומר. וכן מדה שיש בה שבע אצבעות פחות שני תשיעי אצבע על ז' אצבעות פחות שני תשיעי אצבע ברום שבע אצבעות פחות שני תשיעי אצבע היא מדת העומר... וכמה מכילה מדה זו כמו ארבעים ושלש ביצים בינוניות וחומש ביצה... (שם שם טו)
אסור לאדם לעשות עיסתו פחות פחות מכשיעור כדי לפוטרה מן החלה, והמפריש חלה מעיסה שהיא פחותה מכשיעור לא עשה כלום, והרי היא חולין כשהיתה. עשה עיסה פחותה מכשיעור ואפאה ונתן הפת לסל, וחזר ואפה פת אחרת ונתן לסל, אם נתקבץ בסל שיעור חלה הסל מצרפן לחלה ומפריש החלה מן הפת... ואין התנור מצרפן לחלה... (שם שם טז, וראה שם עוד)
המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כהן, ושאר העיסה חייבת בחלה, ואותו הקמח שהפריש לשם חלה אם יש בו עומר ועושהו עיסה הרי זה מפריש ממנו חלה כשאר כל קמח חולין.
אימתי מפרישין חלה כשיתן את המים ויתערב הקמח במים מפריש החלה מתחלת דבר שנילוש, שנאמר ראשית עריסותיכם, והוא שלא ישאר שם בעריבה קמח שלא נתערב במים שיעור עומר... (שם פרק ח א, וראה שם עוד)
ויש מקומות שמפרישין שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן, והוא מנהג יפה, והחלה השניה אוכל אותה הכהן אף על פי שהוא בעל קרי... (אגרת התשובה מט)
...ועל דרך הקבלה מצות החלה שהיא מצוה יחידה בעיסה תרמוז לכנסת ישראל, שכתוב בה (שיר ו') "אחת היא יונתי תמתי", והיא המעשר והתרומה כי נקראת תרומה, שנאמר "חלה תרימו תרומה", ונקראת ראשית, שנאמר "ראשית עריסותיכם", כי היא כלולה מן החכמה העליונה הנקראת גם כן ראשית, שהיא ראשית הראשית הנרמזת במלת בראשית. ואם תשכיל זאת תדע עקר הטעם במה שאין חיוב המצוה הזאת אלא בארץ ובזמן שהשכינה שורה במקדש.. ואולי מפני זה הוקבעו בכתוב הזה עשר תיבות. (במדבר טו כ)
משרשי המצוה, לפי שחיותו של אדם במזונות ורוב העולם יחיו בלחם, רצה המקום לזכותנו במצוה תמידית בלחמנו, כדי שתנוח בו ברכה על ידי המצוה ונקבל בה זכות בנפשנו, ונמצאת העיסה מזון לגוף ולנפש. גם למען יחיו בו משרתי ה' העוסקים תמיד בעבודתו מבלי יגיעה כלל... ומדברי סופרים להפריש חלה בחוצה לארץ כדי שלא תשתכח תורת חלה... ומפני שאין החיוב אלא שלא תשתכח מישראל, נהגו להקל בה בענין שאין מפרישין אלא כזית ומשליכין אותה באש, ואינה נאכלת לשום כהן. ושמעתי שיש מקומות שנהגו להפריש חלה גדולה כשיעור ונותנין אותה לכהן קטן, ואפילו לגדול שטבל לקריו או לזיבתו... ועוד נראה שיש להקל בחלת חוצה לארץ שאדם יכול לבטלה לכתחילה ברוב... (שלח מצוה שפה)
מראשית עריסותיכם - כתב עוד פעם לומר שגם בחוצה לארץ לא תבטל החלה, כמו שיתבטל המעשר והתרומה. (במדבר טו כא)
חלה - חייב בה המרגלים, שיהיו ראויים לברכה בבתיהם, וכן באליהו בכד הקמח. (שם)
ואולם העשרון הוא מ"ג ביצים וחומש ביצה, הרי אלו רי"ט חומשין בסוד כוסי רוי"ה, דהיינו ר"יו ה' חסר ט' חומשין שיעור חלה שהן א' מכ"ד, נשאר או"ר על שם מצות ה' בר"ה מאירת עינים. (מאמר חקוד דין חלק ב פרק ג)
ומה שהרעב בא יותר על החלה מן על המעשר, כי החלה שייכת דוקא בלחם, שהלחם הוא חיותו של אדם... והחלה אף על פי שגם לחלה אין שיעור, מכל מקום כיון שהחלה חיותו של אדם, אפילו כל שהוא נמי שוה לו. ועוד בחלה כתוב תתנו, שיהא בחלה שיעור נתינה, כלומר שתהיה דבר חשוב, ולפיכך היא חיותו של אדם... וגבי חלה נמי אמרינן בפרק במה מדליקין, שאם אין נותנין חלה אין ברכה וכו'... ויש לך להתבונן הטעם שמתברך המפריש את החלה, כי החלה היא מצוה שהיא לבית, דהיינו פרנסת הבית, ולא כן התרומה, ולפיכך הבית של אדם מתברך... (דרך חיים פרק ה ח)
...ומדרגות העולם הם שלש, העולם התחתון הוא עולם המורכב מן הפשוטים, והאדם הוא ראש המורכבים כנגד זה מצות חלה, שהמצוה היא כשנעשית העיסה, והיא הרכבה גמורה, ואחר כך מפריש מן העיסה חלה והיא קדש, והאדם דומה לחלה, וכמו שאמרו במדרש "וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה", כאשה זו שמקשקשת עיסה במים ואחר כך מפרשת ממנה חלה, כך אדם הראשון... (נתיב התורה פרק א)
אין ברכה במכונס וכו', מפני שהחלה היא שכונס העיסה ומגלגלה ביחד, ומזה ציוה השי"ת לתת החלה כדי שיתברך המכונס. ועוד אף על גב שמעשר אינו מתחייב עד שיראה פני הבית, מכל מקום גם קודם שיראה פני הבית יש חיוב רק שאין גמר חיובו עד שיראה פני הבית, אבל בעיסה שממנו החלה אינו נעשה עד שבא לתוך הבית, ולפיכך המצוה הזאת שהיא מצות חלה תליא במכונס. ולכך אם אין חלה אין ברכה במכונס ומארה משתלחת בשערים, וכל זה שאין סימן שובע וברכה במה שהוא כנוס בבית...
ועוד לך לדעת, כי החלה שהיא מצוה אחרונה מן התבואה אחר שנעשה עיסה, כאשר הם חוטאים במצוה זאת אין ברכה בכל דבר שהוא אחרון בתבואה, כגון מכונס שהוא אחר שזרע וקצר, וכן אחר שזרע וקצר אחרים אוכלים את התבואה, כל זה בשביל החלה שהיא המצוה שהיא באחרונה בגמר מעשה. ועוד כי המצוה הזאת היא על ידי מעשה האדם, שהוא מגלגל את העיסה, ולכך אין ברכה במכונס שזה מעשה ידיו. וכן אין ברכה בשערים שהאדם קובע, ואין ברכה במעשה ידיו שאחרים אוכלים מה שזרע הוא, וזה גם כן קללה במעשה ידיו, וכל הפירושים אמת. (חידושי אגדות שבת לב ב)
ודע כי כלל המציאות הוא ג' דברים, האחד הוא התחלת המציאות, השני הויית העולם עצמו, הג' השלמת העולם. וזה כי גלגול העיסה הוא הרכבת הקמח, והוא דומה בעולם הרכבת הפשוטים אחר שנתהוה העולם, והחלה שמפריש מן העיסה הוא קודש, דומה כאדם שהוא קדוש על כל הנבראים התחתונים. וכן אמרו במדרש (ב"ר י"ד) "ויצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה" כמו אשה שמקשקשת את עיסתה במים ואחר כך נוטלת חלה... ולפיכך החלה שהיא כנגד האדם, והאדם הוא השלמת העולם כמו שידוע, ולכך נברא האדם באחרונה, ועל כן מצות חלה נגד השלמת העולם, כמו שהמצוה בעצמה של חלה כאשר נגמרה העיסה... (שם קידושין מ ב, וראה שם עוד)
והארכתי במקום אחר בשם האר"י ז"ל שהפסוק "לא על הלחם לבדו יחיה האדם" וגו' מתבאר חקירת החוקרים מה שמכח המאכל נשארת הנשמה דביקה בגוף, הלא אין בהנשמה אכילה? אלא הענין הוא, כי המאכל גופני ורוחני, כי אין דבר למטה שאין בו שפע רוחני מלמעלה המוציאו לפועל ואומר לו גדל... והנשמה נהנית מהרוחניות והגוף מגופניות, זה שאמר "לא על הלחם לבדו", כלומר מצד הגופניות שבו שאתה רואה מזה יחיה האדם, אלא מצד מוצא פי ה', שהוא הרוחני הנשפע בו, שאמר לו גדל, על כן ציותה התורה לעורר כח הקדושה בלחם, ולהפריש חלה, והיא חלק גבוה שזכה לכהן שהוא קדש שיאכל אותה, אז מהעיסה נזכך גוף ונפש האוכל. גם אדם הראשון היה חלתו של עולם, והיה שלם בגוף ונפש... ובהרמת חלה ונתינה להכהן שהוא קדש אז נתקדש הלחם להיות לחם לבב אנוש יסעד, שורה עליו הטהרה. (תורה שבכתב שלח)
חלת מצה - תרגם אונקלוס ויונתן בן עוזיאל גריצתא פטירתא... גריצתא הוא עיגול בלשון יוני, אם כן שם חלה הונח על שם הצורה העגולית הנעשה בעיסה בגמר הלישה, ויהיה חלה מענין מחול ומחולות, על שם התנועה הסבובית הנעשות בעת הריקוד... (ויקרא ח כו)
...ולי נראה שהחלק הנתרם מן העיסה נקרא בשם חלה על שם שמחללת את העיסה ומוציאה אותה מן הקדש אל החול, כי קודם שתרם תרומה זו העיסה היא קדש, כמו פירות בשנה הרביעית קודם הפדיון קראם הכתוב קדש... ועל שם שחלק זה גורם הסתלקות הקדושה מן העיסה להיותה חולין נקרא בשם חלה, שמחללת ומחלפת את העיסה מן הקודש אל החול... ונראה עוד טעם הנחת השם שחלה על חלק הנפרש מן העיסה שהוא לשון התחלה, מענין "ויחל נח",... ולהיות שחיוב ההפרשה הוא מיד בתחלת הוית העיסה, כי מיד כשיתערב הקמח במים חל עליו חיוב ההפרשה, לכן הונח עליו שם חלה... (במדבר טו כ)
מראשית עריסותיכם - ...וס"ל לר"ע שלכן תפס שם לחם "מלחם הארץ" ללמד שצריך שיקרום בתנור, שאז נקרא לחם בדיוק... וריב"נ דייק שעקר הוא מ"ש "ראשית עריסותיכם", מלמד שהחיוב הוא בעודה עסה טרם שנקרא לחם, ומ"ש "והיה באכלכם מלחם הארץ" מלמד שאם לא הפריש מן העסה יפריש מן הלחם...
כתרומת גורן - רוצה לומר שדינה כתרומה שחטה אחת פוטרת את כל הכרי, וכשנפלה סאה של תרומה לפחות ממאה חולין מדמעת וכשנפלה לק"א סאין בטלה, וזר האוכלה חייב מיתה וחומש... מראשית עריסותיכם - תחלה אמר ראשית עריסותיכם, ויש במשמעות שאם לש כמה עיסות יתן העסה הראשונה כולה והשאר פטורות, לזה אמר מראשית עריסותיכם, שיתן מקצת מן הראשית ולא כולה. מראשית עריסותיכם - זה מיותר לגמרי, שכבר אמר ראשית עריסותיכם, וגו', ופירשו חז"ל שבא ללמד על לקט שכחה ופאה שחייבין בחלה... תרימו לה' תרומה - הרמת התרומה מציין שמרים הקדש מן החול, או הקדש החמור מן הקדש הקל, וזה מציין שמרים החלה מן עסת חולין והיא תוקדש, ומזה מבואר שעסה של תרומה אינה חייבת, ובעסת מעשר שני פליגי ר"מ וחכמים... (במדבר טו כב, וראה שם עוד)
תתנו לה' תרומה - ותחלה אמר תרימו תרומה, והדבר מבואר על פי מה שהעלה בשו"ת נוב"י מהד"ת סי' ר"א שהמצוה של הפרשת חלה הגם שהיא מצוה א' יש בה שני ענינים, א', להפקיע איסור טבל מן העסה, שאחר שהפריש החלה העסה מותרת באכילה, אף שיחזיק בעל העסה את החלה לעצמו ולא יתנם לכהן... והענין השני, שמצוה שיתן החלה לכהן. ושני הענינים האלה חלוקים זה מזה, שלפטור את העסה אין לו שעור כלל מן התורה... אמנם כדי לקיים מצות נתינה לכהן זה יש לו שיעור, דמדכתיב בה "תתנו" צריך שיהא בו כדי נתינה... וכשהפריש רק חטה אחת קיים מצות תרומה ולא קיים מצות נתינה, והוא מעוות לא יכול לתקן כי כבר יצאה העסה מתורת טבל, ואי אפשר עוד להוסיף על התרומה... ועיין בספר המצות להרמב"ם בשרש השנים עשר פליגי בזה הרמב"ם והרמב"ן אם מצות הפרשה ומצות נתינה לכהן נחשבים לשתי מצות או למצוה אחת... (שם שם כא, וראה שם עוד)
אחר שבפרשת נסכים אומר שאושר הכלל הוא מה', מודיע במצות חלה שאושר כל בית יהודי גם כן מיד ה'...
והיה באכלכם מלחם - אות המיעוט מ' מלמדת שאין חלה נוהגת אלא במה שקרוי לחם במשמעות המצומצמת של מלה זו, הרי אלו חמשת מיני דגן... כן למדנו מלשון לחם שאין העיסה מתחייבת בחלה אלא אם כן היא עשויה כלחם (חלה א ד-ה)...
נראה לנו שכבר נרמז שההלכות האמורות כאן תלויות יותר בישיבתנו בארץ ("בבואכם") מאשר באדמת הארץ עצמה, גדולה מזו למדנו מלשון "בבואכם" ישיבת כלל האומה בארץ היא תנאי למצות חלה. ואכן מורה ההלכה שחלה נוהגת בארץ אפילו בלחם שנעשה מתבואת חוץ לארץ, ואין היא נוהגת בחוץ לארץ בלחם שנעשה מתבואת הארץ... (במדבר טו יט)
ראשית עריסותיכם - יש מקום לספק ביחס למשמעות "עריסה" אם היא הכלי להכנת העיסה או העיסה עצמה... נראה שהוראת היסוד של "ערס" היא התקשרות הדדית... ומכאן בסופו של דבר עירבוב מים וקמח לעיסה, וכדרך שארס איננו השלמת התקשרות הנישואין אלא רק המעשה הראשון לשם כך, כך ערס איננו גמר עשיית הבצק אלא הערבוב הראשון של קמח ומים לעיסה...
כתרומת גורן - כדרך שהגורן מראה לאדם את ברכת ה' בשדה, כן מראה לנו העריסה את ברכת ה' בבית, ולפיכך האמור בתבואת גורן אמור גם בעריסה... הלחם הניתן לנו יום יום הוא תוצאה של השגחתו הפרטית של ה', ולפיכך כדרך שהוא מפריש דגן מערימת התבואה כן יפריש פרוסה מעריסת הלחם וירים אותה לה' ולמקדשו... (שם שם כ)
מראשית עריסותיכם - ...ואכן תרומת החלה משיעור עיסה כשיעור מן מבטאת שפרנסת המן נמשכת והולכת, וה' הזן ומפרנס את בריותיו איננו רק סוקר עולמות וארצות, אלא הוא משגיח בארצות על הערים, בערים על הבתים, ובבתים על הנפשות, והוא שם עיניו על כל נפש של גדול וקטן הקוראים אליו ומייחלים לחסדו. מצות חלה מבטאת את ההשגחה הפרטית המיוחדת, ובכך היא מהוה השלמה מהותית למצות מנחה ונסך שקדמה לה, שהרי זו מוקדשת להשגחתו הכללית של ה'... (שם שם כא, וראה שם עוד)
מלחם הארץ - מזה למדנו דגם לחם קובע לחלה, אף על גב שלא היה בשעת עריסה שיעור חלה, והיינו דקיימא לן דהסל מצרפן לחלה. (במדבר טו יט)
ראשית עריסותיכם - עריסה הוא גיבול, ואמר הכתוב דבשעה שמחלקין העריסה לחלות צריך לעשות חלה אחת לכהן, והוא יותר מכדי שיעור נתינה, אלא שיעור הראוי לאפות חלה בפני עצמה, ושיערו חכמים אחד מכ"ד, היינו דשיעור דעריסה של מ"ג ביצים שהוא עומר אפשר לחלק על כ"ד חלות... אבל אם כבר אפה ולא הפריש מעיסה והחלות היו גדולות שוב אין צריך ליתן לחם אחד לכהן, אלא כשיעור שהיה מפריש מעריסה שהוא אחד מכ"ד.
כתרומת גורן - שהיא באה לברך הדגן והגורן, ועל כן היו ישראל נזהרים בה ביותר... כך תהיה תרומת העיסה באה להניח ברכה אל ביתך, היינו ברכה בעיסה, וכמו שאמר יחזקאל הנביא מ"ד "וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך", אבל זה אינו אלא בעיסה... (שם שם כ)
...ולא ברור אם השיעור מדאורייתא או מדרבנן, דיש אומרים כתרומת גורן - שהוקשה לתרומה, וחטה אחת פוטרת את הכרי, ויש אומרים תתנו, שיהיה בה כדי נתינה... (שם שם כ)
בענין נסיון המרגלים... וזה שסמך הכתוב מצות חלה לנחמם, שלא יקבלו תרעומת המרגלים, כי בהיות שבמדבר היה להם לחם מן השמים ובארץ היה להם לחם הארץ, עכ"ז כתיב "והיה באכלכם וגו' תרימו" וגו', וזה החלק שחל עליו שם שמים מרים כל הלחם והוא חשיב לפניו ית', וכתוב והיה לשון שמחה, כשמרימין ללחם מן הארץ... ובכח זה נצח משה רבינו ע"ה את המלאכים והוריד התורה לעולם הזה...
וסמיכות הפרשיות חלה ונסכים וציצית אחר פרשת מרגלים, כי היה להם במדבר ג' מתנות הטובות, מן ובאר וענני כבוד, ולכן קשה להם לצאת מן המדבר, וניחם הקב"ה אותנו כי נשאר הארה מאלה הג' מתנות, וחלה ונסכים הוא זכר ממן ובאר, וציצית בחינת החסד ענני הכבוד... (שלח תרמ"ה)
בפרשת חלה והיה באכלכם וגו' איתא במדרש (תזריע) נסמכה פרשת חלה לע"ז לומר לך המקיים מצות חלה כאלו מבטל ע"ז מן העולם. כי הקב"ה נתן לבני ישראל מצות בתורה שיהיה להם ולכל מעשיהם דביקות בשורש אלקות, וכן התרומות ומעשרות להיות חלק גבוה בהלחם, וגדולה מכולם חלה שהיא מן העיסה, וזהו עיקר אמונת ישראל כי הקב"ה ברא בריות רוחניים וגשמיים, וברא ד' יסודות פשוטים ואחר כך מורכבים מן הד' יסודות, ואפילו כל הפעולות הנעשין בידי אדם לעשות עיסה מקמח ומים, ומכל מקום לכל המעשים יש דביקות בשורש. ובאמת זאת המדרגה ניתן רק לבני ישראל ובארץ ישראל... ולכן "אמונת" הוא סדר זרעים, שבהפרשת תרומות ומעשרות מעיד כי לה' הארץ ומלואה, וחלה גדולה מכולם. ובאמת באכלכם מלחם הארץ תרימו היא עוד מדריגה שלמעלה מזה, שבעצם האכילה יש דביקות אלקות, וזהו ניתן לעם קדוש בהיותם על אדמתם... (שם תרס"א)
וכן יש לומר בפרשת חלה, דהנה כל ראשית הוא לה', ותרומה היא ראשית הוויית התבואה, וחלה היא ראשית הרכבה, כי בעשיית העיסה נעשית הרכבה, והנה בכל מקום שמצינו ראשית לה' היא ראשית הוויית הדבר שנעשה על ידי שמים, אבל חלה שהוויית הרכבה נעשה בידי אדם לא זכו לזה עד עתה שנתקדשו אף בכלי המעשה לבד, ובכן יש גם במעשיהם חלק קדושה המורה לה' שהיא חלה. (שלח תע"ר)
ולפי דרכנו יש לפרש גם סמיכת חלה לפרשת מרגלים, כי הנה כל תרומות ומעשרות הן מחמת הוויתו בעולם שנתחדש על ידי גידול התבואה, אבל חלה לא נתחדש בה דבר אלא מה שכל חלקי הקמח מתאחדים לגוש אחד, וכאשר מוציא מזה גם כן הראשית לכהן, הוא תיקון על העדר התאחדות בין ישראל, ועל כן כתיב "להניח ברכה אל ביתך" (יחזקאל מ"ד ל'), כי על ידי התאחדות ישראל שורה ברכה היפוך המחלוקת... על כן נתינת חלה שהיא תיקון על שנאת חנם ופירוד לבבות מביאה ברכה, כי ידיעת הפכים אחד. (שם תער"ב)
וכן נאמר במצות החלה שבאה מחמת דיבוק קרטים וסולת ונעשה גוש אחד ועיסה אחת, ואז נתחייב בחלה, והיינו שנמשכת קדושה על העיסה מכח כנסת ישראל שהיא אחדות כנ"ל, וצריכין להרים את חלקי הקדושה ולהעלותם לכהן, וזה מורה שאף שפגמו במדת כנסת ישראל, מכל מקום לא אבדו לגמרי מעלה זו, ובשבילה באה מצות החלה. (שם תרע"ה)
...וכן בקול פנימיות הלב זכו לפרשת חלה, והיינו דבחלה כתיב (יחזקאל מ"ד) "להניח ברכה אל ביתך". ויש לפרש על פי מה דידועין דברי אריז"ל, דכתיב "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם", היינו לא מגשמיות הלחם האדם מקבל חיות אלא ממוצא פי ה' שבמאכל... וזהו הפירוש שהחלה גורמת שתשרה ברכה, שיהא מוצא פי ה' במאכל ביותר, ובזה יהיה חיזוק הלב ביותר, וזכו ישראל לזה בקול פנימיות הלב בתשובתם מחטא מרגלים... (שם תרע"ז)
והטעם שזכו גם לפרשת חלה, יש לומר דהנה משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה, דבכולן נאמר כי תבואו, על כן אינן נוהגין אלא לאחר ירושה וישיבה, אבל חלה כתיב בה בבואכם, תיכף בביאתן לארץ נתחייבו בחלה. והטעם יש לומר דהנה ביכורים ותרומה וחלה שלשתם קרויים ראשית, שהביכורים ראשית הוויית הפרי, התרומה היא ראשית הוויית הכרי של תבואה, נגד מה שהיה קודם המירוח הפסולת מעורבת בו, והחלה ראשית מחמת הוית ההרכבה שהיא קיבוץ הנפרדים, וגילגול העיסה הרכבה מחלקי הסולת הנפרדים גם עם המים, ונולד כוח חדש מה שלא היה בהיותם נפרדים, וכל ראשית הויה היא קודש. וידוע שאחר שעברו ישראל את הירדן נתערבו להענש איש בחטא חברו מפני שארץ ישראל מחברתם להיות כולם כאיש אחד... והוא כח מה שאין נמצא בפרט, והוא כעין הויה חדשה, על כן תיכף בעברם את הירדן שייכת להם מצות חלה... והנה ישראל קנו מעלה זו שיהיה ביכלתם להבטל אליו יתברך בבטול מהותם לגמרי במסירת הנפש שהיתה להם אחר חטא המרגלים, ומני אז נקבע טבע זה בנפשותם... ולא היו חסרים רק להתאחד גם בגופם על ידי ביאתם לארץ, ועל כן אחר שעברו את הירדן שהתאחדו גם בגופם בפועל זכו גם בגוף מצות החלה בפועל... (דברים לקוטים לפרשת שלח)