(ראה גם: מצוה-מעשה, עבודת ה', קדוש השם)
מי שמחלל שם שמים ועשה תשובה אין כח בתשובה לתלות ולא יום הכפורים מכפר ולא יסורין בלבד ממרקין, אלא תשובה ויום הכפורים תולין ויום המיתה ויסורין ממרקין... (יתרו-בחודש פרשה ז)
...וחמשה דברים מטמאין את הארץ, מחלל את השם, אין לי אלא זה בלבד, עובד מניין, תלמוד לומר וילך ויעבוד... (שופטים קמח)
אמר רב יהודה אמר רב המוצא כלאים בבגדו פושטן אפילו בשוק, מאי טעמא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה', כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב... (ברכות יט ב)
בעון שבועת שוא ושבועת שקר וחילול השם... חיה רעה רבה ובהמה כלה, ובני אדם מתמעטין והדרכים משתוממין... (שבת לג א, וראה שם עוד)
תנו רבנן כל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום סוף מחריב את ביתו, ומאלמן את אשתו, ומייתם את גוזליו, ותלמודו משתכח ממנו, ומחלוקות רבות באות עליו, ודבריו אינם נשמעים ומחלל שם שמים... (פסחים מט א)
...אבל מי שיש חילול השם בידו, אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר, ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת, שנאמר ונגלה באזני ה' צב-אות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון.
היכי דמי חילול השם, אמר רב כגון אנא אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר... רבי יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין, יצחק דבי רבי ינאי אמר כל שחבריו מתביישין מחמת שמועתו. אמר רב נחמן בר יצחק כגון הא דאמרי אינשי שרא ליה מריה לפלניא... אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו, אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלימדו תורה, אוי לו לרבו שלימדו תורה, פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלים מעשיו וכמה מכוערין דרכיו, ועליו הכתוב אומר באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו. (יומא פו א)
ההוא צורבא מרבנן דהוו סנו שומעניה, אמר רב יהודה היכי ליעביד, לשמתיה צריכי ליה רבנן, לא לשמתיה קא מיתחיל שמא דשמיא... דתניא רבי אילעאי אומר אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא... אמר רב הונא באושה התקינו אב בית דין שסרח אין מנדין אותו אלא אומר לו הכבד ושב בביתך, חזר וסרח מנדין אותו מפני חילול השם... (מועד קטן יז א)
...שאילו נגזרה גזירה כשם שנגזרה בימי אליהו לא נמצאת מביא את הרבים לידי חילול השם, שכל המביא את הרבים לידי חילול השם צריך נידוי... (תענית טז ב)
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא... אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק... שהיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן של אלו, הללו בני מלכים הם, ומה עשו, פשטו ידם בגרים גרורים, אמרו אין לך אומה ראויה להדבק בה כזו... (יבמות עט א)
אמר רבי אבהו משום רבי חנינא נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר ואל יחלל שם שמים בפרהסיא... תנן התם אין מקיפין בחילול השם, אחד שוגג ואחד מזיד, מאי אין מקיפין, אמר מר זוטרא שאין עושין כחנוני, מר בריה דרבנא אמר שאם היתה שקולה מכרעת. (קדושין מ א)
תניא רבי פנחס בן יאיר אומר במקום שיש חילול השם אפילו אבידתו (של נכרי) אסורה... (בבא קמא קיג ב)
...כי קללת אלקים תלוי וגו', כלומר מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם, ונמצא שם שמים מתחלל... (סנהדרין מו א)
...אבל מי שנתחלל בו שם שמים אין כח בתשובה לתלות ולא יום הכיפורים לכפר ולא היסורים למרק, אלא התשובה ויום הכפורים מכפרין שליש, ויסורין שליש ומיתה ממרקת שליש, ועליו הוא אומר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון... (סנהדרין מט א)
אמר לו מלך שכמותי יהרגנו בנו, מוטב יעבוד עבודה זרה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא... (שם קז א)
אלא אמר רבא הכל היו בכל לא תעבדם, וכשפרט לך הכתוב וחי בהם ולא שימות בהם יצא אונס, והדר כתב רחמנא ולא תחללו את שם קדשי דאפילו באונס, הא כיצד, הא בצנעה והא בפרהסיא... (עבודה זרה נד א)
אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל. (אבות א יא)
רבי יוחנן בן ברוקה אומר כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי, אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם. (שם ד ד)
חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא ועל חילול השם... (שם ה ט)
א"ר יודה בר פזי חילול השם קשה מכולן, הדא הוא דכתיב ואתם בית ישראל כה אמר ה' אלקי ישראל איש גילוליו לכו עבודו ואת שם קדשי לא תחללו וגו'. (נדרים יב ב)
הגוזל את הגוי חייב להחזיר לגוי, חמור גזל הגוי מגזל ישראל מפני חילול השם. (בבא קמא פרק י)
א"ר אחא חלילה חלילה שני פעמים, חלול שם שמים יש בדבר. (בראשית פרשה מט טז)
על עשרה דברים נגעים באים... ועל חילול השם... מגחזי, ויאמר נער איש האלקים, מהו מאומה, מן מומה דאית ביה, ומנין שלקה בצרעת, שנאמר וצרעת נעמן תדבק בך... (ויקרא פרשה יז ג)
ילמדנו רבינו מהו שיקרא אדם את השם באותיותיו, כך שנו רבותינו, אלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מן התורה... אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו, ראה כמה קשה חילול השם... (וארא א)
המכין רעיהן בסתר ומחללי השם בגלוי והמזלזלין את חבריהן בדברים... עתידין הן להיות כמו קרח ועדתו... והמינים האנסים ומחללי שם שמים והחנפים עליהן הוא אומר מעוות לא יכול לתקן וגו'... (פרק טו)
...איזה מהם קשה, הראשונה או השניה, אמר לו מצינו שוויתר הקב"ה על עבודת אלילים ולא וויתר על חילול השם, שנאמר ואתם בית ישראל וגו' לכו עבודו וגו' ואת שם קדשי לא תחללו. (יחזקאל פרק כ שמ)
...ואף על פי כן לא תבא עליו בעקיפין מפני חילול השם, אלא כשבא ליגאל (העבד מהנכרי) ידקדק בחשבון לפי המגיע בכל שנה ושנה ינכה לו מן הגוי... (ויקרא כה מח)
ומה תעשה לשמך הגדול - והרי שמך כאילו נתמעט. (יהושע ז ט)
...וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג, הרי זה מחלל את השם, ואם היה בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים ובטל מצות עשה שהיא קידוש השם, ועבר על מצות לא תעשה שהיא חילול השם, ואף על פי כן מפני שעבר באונס אין מלקין אותו, ואין צריך לומר שאין ממיתין אותו... (יסודי התורה פרק ה ד)
כל העובר מדעתו בלא אונס על אחת מכל מצות האמורות בתורה בשאט נפש להכעיס הרי זה מחלל את השם, ולפיכך נאמר בשבועת שקר וחללת את שם אלקיך אני ה', ואם עבר בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים...
ויש דברים אחרים שהם בכלל חילול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות, דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואף על פי שאינן עבירות הרי זה חילל את השם, כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר, והוא שיש לו, ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן, או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן, או שדיבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלן בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס, וכיוצא בדברים אלו הכל לפי גדלו של החכם צריך לדקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין... (שם י ויא)
ולהפריש מן האיסור אפילו בפני רבו מותר להורות... ואף על פי שלא נתן לו רבו רשות, שכל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב... (תלמוד תורה פרק ה ג)
במה דברים אמורים בשלא חילל את השם בשעה שעבר, אבל המחלל את השם, אף על פי שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו, ובאו עליו יסורין אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות... (תשובה פרק א ד)
שר אחד היה רע ליהודים שבעירו והיו רוצים לברח משם ותפשם עד שדחקם שנשבעו לו שלא יברחו, ואם תאמר ישאלו על השבועה ויתירו להם היה חילול ה'... (תכג)
ותלמיד חכם שאינו נוהג בצניעות חייב מיתה בידי שמים, לפי שמרחיק אהבת הבריות מן התורה, ואמרו רז"ל (שבת קי"ד) כי על זה נאמר (משלי ח') "כל משנאי אהבו מות", פרוש משנאי - משניאי, שהם גורמים לבריות לשנא את התורה.... (שערי תשובה ג קיג)
אכן נודע מן השכל, כי המחלל את השם ובוזה דברו אבדה תקותו, כי לא רב לו אשר לא יקים מה שנדרש ממנו מעיקר יצירתו, לכבד את השם ולקדשו, אבל שלח ידיו לעשות את התמורה וההיפך ולחלל את שם קדשו... (שם קמג)
והנה עיקר כל הענשים הנזכרים במדרגה הזאת מפני חילול התורה, ואמרו רז"ל (ירושלמי נדרים ג' י"ד) כי עון חילול השם גדול מכל העבירות ולא יתכן להתכפר בתשובה ויסורים... (שם קנח)
ויש עון אשר לא תנקה הנפש ממנו ובלתי טהורה היא ואינה רצויה, עד אשר המות יפריד בינה ובין הגוף אשר חטאה בו, כמו שיש חולי שלא ינקה הגוף ממנו כל הימים, והוא עון חילול השם... (שם שער ד ד)
וגם לחולי הזה אף על פי שאין לו מרפא על דרך שאר העונות, ימצא לו מרפא אם יעזרהו השי"ת לקדש תורתו נגד בני אדם ולהודיע לבני האדם גבורת השם וכבוד הדר מלכותו... (שם שם ה)
...עוד תמצא לו כפרה בהגיונו תמיד בתורה ויגיעתו בה, כאשר אמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה י"ח) אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה, בזבח ובמנחה אין מתכפר, אבל מתכפר בדברי תורה... (שם שם טז)
ידוע כי כל העולם ומלואו לא נברא אלא לכבוד השם יתעלה, שנאמר כל הנברא בשמי ולכבודי בראתיו, ואין ראוי לאדם לחפוץ כבוד בעולם הזה כי אם לכבודו, ויש לו להשתדל במעשים שיתקדש בהם שם שמים ולא שיחולל בסבתו, כי חילול השם הוא עוון עצום ועונשו חמור עד מרום, לא יספיקו קרבנות לכפר עליו...
עוון זה מצות לא תעשה הוא, שנאמר "ולא תחללו את שם קדשי", ודבר ידוע כי העוון הזה מתחיל מדבר קטן ומתפשט הרבה, ותחת כנפיו דברים שהם בזיון הקב"ה ובזיון מצוותיו, כענין עובד עבודה זרה או נשבע על שקר שהם כנגד הקב"ה, והזכיר בהם הכתוב לשון חילול השם... כן יש בגדולי בני אדם והחשובים שיעשו מעשים שאין חושבין לחטוא בהם ומתוכם יתבזו התורה והמצוות בעיני הבריות, וזה נקרא חילול השם... נמצאת למד כי העון הזה חמור מאד ויותר בתלמידי חכמים, כי מי שהוא תלמיד חכם והבריות חושדים אותו בעבירה ומרננין עליו, אף על פי שהוא נקי ממנה ואין הדבר אמת, הנה יש בזה חילול השם, לפי שהמון העם מטילין דופי עליו ועל תורתו, על אחת כמה וכמה אם אמת הדבר, כי הבריות למדים ממנו, ומעשה העבירה אינו בזוי בעיניהם, ונמצא שם שמים מתחלל. וידוע כי כפי אשר תגדל מעלת האיש על חבירו כן יגדל עליו החטא, וכל מה שהוא גדול במעלת התורה חומר עון חלול השם יוסיף עליו יותר מזולתו.
כמה קשה עון חלול השם שאין הפרש בין שוגג למזיד, אלא הכל שוה אצל העונש ונפרעים ממנו מיד, שכך שנו חז"ל אין מקיפין בחלול השם, אחד שוגג ואחד מזיד... בא וראה כמה גדול עון חלול השם, שאף בשעה שהיו ישראל חייבין כליה במדת הדין הבטיחם הקב"ה שלא יכלה אותם מפני חילול השם, כלומר שלא יתחלל שם שמים בעולם, ועל זה אמר ישעיה, "למען שמי אאריך אפי" וגו'... ויש לך לדעת כי לשון חלול השם הוא מלשון חול, כי המחלל את השם בדבורו או במעשהו סיבה שהבריות השומעים או הרואים יהרהרו אחריו לעשות מן הקודש חול... ולכך נענש בכרת, כי תכרת נפשו מן הקודש שהיא ראויה לשוב לשם... (כד הקמח חלול השם)
שנמנענו מחלול השם, והוא היפך קדוש השם שנצטווינו בו. וכתב המעתיק בשם הרמב"ם ז"ל, העון הזה יחולק לשלשה חלקים, החלק האחד הכללי, שכל מי שיבוקש ממנו לעבור על מצוה בשעת השמד, והיה האונס מתכוון להעביר, או מי שיבוקש ממנו לעבור על עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ואפילו שלא בשעת השמד, הוא חייב שימסור את נפשו ויהרג ואל יעבור, ואם עבר ולא נהרג כבר חלל את השם ברבים וחטאו עצום מאד, אמנם אינו לוקה בעבור שהוא אנוס, לפי שאין לבית דין יכולת שיקימו גבול מלקות או הרג אלא במזיד ברצון בעדים ובהתראה...
והחלק השני הכללי, שיעשה אדם עבירה אין בה תאוה ועריבות, אבל יכוון בפעולתו להכעיס, וזה כמו כן מחלל את שם שמים וילקה... והחלק אשר על הפרט, שיעשה איש מפורסם בגמילות חסדים ומעשים טובים מעשה אחד שיראה לרבים שהוא עבירה, וכגון המעשה ההוא אינו ראוי לכמו האיש החסיד ההוא שיעשהו, אף על פי שהוא מעשה היתר, חלל את השם... (אמור מצוה רצה)
...אך בני יעקב בקודש יסודם, ובמקום שיש חילול השם לא ראו לחלוק כבוד לחוקי המדיניות והנמוסיות, ושינו אלו הד' מדות כדי שיוודע על ידי זה בגוים הרצון האלוקי, ולכן הוסיף בכל אחד מאלו "כי נבלה עשה" וגו'... (בראשית לג יח)
וגם יזהר מליגע בדברים שנקראו חלול השם, שאינן מתמרקין עד יום מותו... ואם הזמן הוא בשעת השמד או בפרהסיא, אפילו בדבר קל לכל אדם נקרא חלול השם, לפי שכונת המצוה היא להרוס האמונה, ועל כן יהרג ואל יעבור... וכל בן דעת ילמד ממה שעשו אבותינו הראשונים... וכל כתות הצדיקים שבכל זמן היו מוסרין עצמן להריגה למען קדוש שמו, ושהיו קונים עולמם. ולא הצדיקים בלבד עשאוהו, אלא אפילו מי שהיה רשע כל ימיו מוסר עצמו למיתה כדי לקנות עולמו בשעה אחת... ולא מזרע ישראל בלבד, אלא אפילו מאומה אחרת... לפיכך כל מי שיש לו דעת להבין, יביט ויראה איך חיי העולם הזה הבל ורעות רוח, ואף על פי שיחמוד חיי הגוף יחשבו איך ימיו כצל עובר, וטוב לו למות או ליהרג קודם שיבא יומו ויחי לעולם נפשו, ולא שיחיה גופו זמן מועט ויהרוס אמונתו ויכרית נפשו לעד... (חתימת נר ראשון)
...והר"מ אלמושנינו ז"ל כתב לדחות כל פירושי המפרשים שאמרו אחד שוגג ואחד מזיד שהם שוים בעונשם, כי פירושם שוא, כי חלילה לא-ל שופט צדק שישוה עונש השוגג לעונש המזיד, ואישר פירוש הרמב"ם ז"ל, כי השואתם חוזר על ענין שנפרעין ממנו בגלוי, כי אם יהיו השוגג והמזיד שוים בזה, הנה זאת היא מדה ישרה בהתחלפות ענשם כאמור שיהיו כולם נפרעין בגלוי להורות לחוטא, שאם היותו עושה זה בסתר לפי ערכו, הנה לפי ערך מי שחטא בו יתברך, שהוא תמיד גלוי ולא יקרא נסתר, אף שיחטא בקרב לבו, הנה כמו שהוא גלוי הכל לפניו, ראוי שיענש בגלוי שהוא כאלו חטא לו בגלוי. אמנם החוטא לחבירו ראוי שהחוטא בסתר שיענש בסתר, והחוטא בגלוי שיענש בגלוי, באופן שיהיה תמיד המדות שוות...
ואפשר שאמר כל המחלל שם שמים בסתר הוא מי שיש לו אמונות רעות, שאין שום אדם מרגיש בהם או שעבר עבירה בסתר נפרעין ממנו בגלוי, ואף אם היסורין הבאים עליו הם סבה שיתחלל שם שמים בגלוי, כי יאמרו כל העולם שוא עבוד אלקים, כי לא ראו בו דבר רע, עם כל זה נפרעין ממנו בגלוי, וינתן טעם לדבר ואמר, אחד שוגג ואחד מזיד בחלול ה', כלומר מי שישגה ויסור מעבודת השי"ת, ויאמר שוא עבוד אלקים, חטאו ישא האיש ההוא אפילו ששגג במה שראה צדיק ורע לו, כי אחד שוגג ואחד מזיד שוים אצלו יתברך על חלול השם. ואפשר עוד לפרש כי המחלל שם שמים בסתר אינם נפרעים ממנו לאלתר, כדי שלא יתחלל שם שמים, כי אין בני אדם מכירים ברשעתו, ויאמרו שוא עובד אלקים, אלא ממתינים לו עד שיחלל פעם אחרת בגלוי, כי עבירה קלה גוררת עבירה חמורה, ואז נפרעין ממנו הכל... (אבות פרק ד ה)
מעל בה' - שהגוזל את הגר מחלל שם אלקים בעיני הגר שבא לחסות תחת כנפיו, ולכן נקרא מועל בקדשים וחייב אשם כמשפט כל מועל. (במדבר ה ו)
חלול השם היא עברה שיש לה פרות, כי כשעשה דבר רע, אז אחרים לומדים ממנו, ומזאת העברה יש לכל אדם לירא מאד מאד, כי חלול השם ישנו בכמה דברים, ואין לו שעור, כי כל המבזה מצוה אחת ומקל בכבוד שמים נקרא מחלל השם, כי אחרים ילמדו ממנו ויקלו יותר, לכן צריך אדם לזהר מאד מאד בכל מעשיו שלא ילמדו ממנו להקל ולזלזל... (שער התשובה)
כל המחלל שם שמים וכו', פירוש חלול שם שמים כמו שמפורש בגמרא בפרק יום הכפורים שכל תלמיד חכם שעושה חטא דבר זה הוא חלול השם, שהתלמיד חכם יודע את רבו וגורם שיאמרו הבריות שודאי חס ושלום לית דין ולית דיין, שהרי זה הוא חכם יודע וחוטא. ואם כן קשיא איך אפשר לחלל שם שמים בסתר. ויש לתרץ דאיירי שהיו י' תלמידי חכמים בבית אחד, וגנב אחד מהם דבר, ולא נודע איזה מהם עשה... אי נמי שאין הרבה יודעים מזה, והקב"ה מפרסם אותו לכל שיהיו הכל יודעים...
ויש לשאול, מאי שנא חטא חלול שם שמים מכל החטאים שיהיה נפרע מן האדם בגלוי, ולמה החומר שיהיה נחשב שוגג כמזיד שלא תמצא בשאר החטאים... הדבר הזה שחלול השם יותר מכל החטאים, אף אם כופר בעיקר מצד מה חטאו של חלול השם יותר גדול, כי אם הוא כופר בעיקר שייך לומר שאם חטא במזיד ראוי שישלם לו כפי רשעתו, אבל אם הוא שוגג אינו ראוי שיחשב לו החטא כל כך, מאחר שלא עשה ברצון ובכונה... דלא מצאנו בתורה שהחמיר על השוגג רק בהורג נפש, דסוף סוף הרגו ועשה מעשה גדול. והחמיר גם כן בכל הנזיקין, כדאמרינן אדם מועד לעולם, כי סוף סוף גרם דבר היזק לאחר. וכן המחלל שם שמים הנה כבודו מלא עולם, וסוף סוף אחד שוגג ואחד מזיד, הרי חלל כבודו אשר הוא מלא עולם וכאשר נעשה רושם לא אמרה תורה להקל אצלו כבשאר שוגג... ואין הפירוש כלל כי שוגג ומזיד שוים בחלול השם, ואין מדת הדין נותנת כך, ומה שנפרעים ממנו בגלוי טעם זה כדי לתקן כבודו יתברך, כי כאשר השי"ת עושה נקמה בחוטאים מתגדל כבודו... וכאשר בא השי"ת להפרע ממנו מסבב השי"ת שיהיה נודע שחטא וחלל שם כבודו, ואז נפרע ממנו ועושה משפט בחוטא הזה, ואז מתגדל כבודו בעולם כנגד זה שהיה מחלל...
ולכך אמר התם אין מקיפין בחלול השם, כלומר חטא חלול השם אין מקיפין לשאר חטאים, ולשון מקיפין כמו אין מקיפין שתי חביות, שפירוש אין סומכין, שאין סומכין לשאר עבירות לחבר אותן ביחד...
וזה כי בשאר חטאים מפני שלא היה החטא במדרגה הנבדלת לגמרי, וכל דבר הוא תחת הזמן, ולפיכך אין עונש החטא יוצא מיד לפועל, אבל החטא בשמו יתברך, אשר השם בא על המהות המופשטת, ולא שייך זמן בדבר זה כלל, ולפיכך אין מקיפין בחלול השם, ויוצא העונש לפועל מיד, כי חטא במדרגה שאינה תחת המשך הזמן כלל... (דרך חיים פרק ד משנה ד)
ולפי ההלכה דפרק יום הכפורים לפי דברי הכל חלול השם תלוי בתלמיד חכם, וכדאיתא התם הכי דמי חלול השם, אמר רב כגון אנא דשקילנא בשר מבי טבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר... הנה שני החכמים הראשונים סוברים כי חלול השם הוא בדבר קטן מאד, כאשר התלמיד חכם בלתי נזהר... שאחרים חושדין אותו שלא יפרע לטבח, ואין דבר זה רק חשד קטן בלבד... אבל ר' יוחנן אינו סובר שיהיה חלול השם בדבר זה שהוא חשד בלבד, אחר שאין כאן עבירה, רק שהוא דבר קטן כמו זה שהולך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין... אבל ר' יצחק בר אבדימי סובר כי אין חלול השם רק כאשר התלמיד חכם נוהג בדבר שהוא בזיון אצל תלמידי חכמים אחרים... ולכך אמר כי חלול השם נקרא כאשר חביריו בושין משמועתו... ואביי סובר כי חלול השם הוא כאשר אין התלמיד חכם נוהג בסדר יפה ובמנהג הגון עם בני אדם, כאשר אין דבורו בנחת עם הבריות... (שם, וראה שם עוד)
"ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו", הרי לך כי שמו מקודש על ידי ישראל, והיפך זה גם כן כי שמו חס ושלום מחולל כאשר אין ישראל נוהגין כראוי...ובודאי החומר הזה שיש לחלול השם על כל החטאים, כי כאשר עובד ע"ז אינו חוטא בו יתברך בעצמו, רק שעושה אלוה לעצמו, אבל חלול השם כאילו חס ושלום אין א-לוה כאשר שמו מחולל חס ושלום, ולפיכך העבירה הזאת היא החטא החמור והקשה מכל... (נתיב יראת השם ד)
ויש לך לדעת כי פירשנו גם כן עוד דברים גדולים על חלול השם, מה שאמר אחד שוגג ואחד מזיד בחלול השם, מה שנבדל חטא זה משאר חטאים, כי כאשר הוא מחלל שמו יתברך אשר השם הזה מורה על המהות, כי השם הוא בא על מהות הדבר ועצמו, ומפני זה ראוי שיהיה אחד שוגג ואחד מזיד בחלול השם. וזה כי חטא השוגג מתיחס אל גוף, שאצל הגוף שייך שוגג כאשר הוסר מאתו השכל, לכך חטא השוגג אינו במדריגת המזיד, כאשר האדם הוא חוטא בדעתו ושכלו, ודבר זה שייך בכל החטאים... אבל החטא בחלול השם, מצד כי השם הוא המהות המופשטת, אי אפשר שתהיה החטא רק במדריגה עליונה נבדלת, שזה ענין השם, שהוא בא על המהות המופשטת, ולפיכך אמר אחד שוגג ואחד מזיד בחלול השם, שכמו שחוטא במזיד בודאי חטאו גדול, שהרי חטאו מצד השכל, שהוא נבדל בלתי גשמי, וכך השוגג בחלול השם הוא החוטא במדרגה הנבדלת, שהרי השם בא על המהות השכלית בלבד.
ומזה עצמו תבין החומר שיש לחלול השם, למר זוטרא שאין מקיפין בחלול השם, כמו שעושה החנוני... אבל החטא בשמו יתברך, אשר השם בא על המהות המופשטת השכלית, ולא שייך זמן בדבר זה כלל. ולפיכך אין מקיפין בחלול השם, ויוצא העונש לפועל מיד, כי חטא במדריגה שאינה תחת המשך הזמן כלל... (חידושי אגדות קידושין מ א)
ענפי חילול השם גם כן רבים וגדולים, כי הרבה צריך האדם להיות חס על כבוד קונו, ובכל מה שיעשה צריך שיסתכל ויתבונן מאד שלא יצא משם מה שיוכל להיות חילול לכבוד שמים חס ושלום... והענין שכל אדם לפי מדרגתו, ולפי מה שהוא נחשב בעיני הדור צריך שיתבונן לבלתי עשות דבר בלתי הגון לאיש כמותו, כי כפי רבות חשיבותו וחכמתו, כן ראוי שירבה זהירותו בדברי העבודה ודקדוקו בה, ואם איננו עושה כן הרי שם שמים מתחלל חס ושלום, כי כבוד התורה הוא, שמי שמרבה הלימוד בה ירבה כמו כן ביושר ובתקון המדות, וכל מה שיחסר מזה למי שמרבה בלמוד גורם בזיון ללמוד עצמו, וזה חס ושלום חלול לשמו יתברך שנתן לנו את תורתו הקדושה וצונו לעסוק בה כדי להשיג על ידה שלימותנו... (מסילת ישרים פרק יא)
...והוא ענין חלול השם הנאמר בכל מקום, כעין שפירש בזוהר מחלליה וגו', שהוא ענין לשון חלל ופניית מקום, כן הענין כאן, שמראה חס ושלום כאילו המקום שעומד בו הוא חלול פנוי ממנו יתברך, ואינו חושש מלעבור מצוותיו יתברך... (שער ג פרק ח)
ולא תחללו את שם קדשי - מקדש ה' הוקם בקרבנו כדי לשכן שמו שם, באותה שעה נקרא שם ה' עלינו, על כל חיי הפרט והכלל אשר לנו. מכאן ואילך אנחנו וכל אשר לנו קנויים לה'... שם ה' הנקרא עלינו יהיה לנו בבחינת קודש עליון מוחלט בקרבנו. יחד עם זה הוא יהיה נשמת אפינו, שתחיינו ותקיימנו בעבודת ה' ותקשור אותנו אל הנאמנות לחובה. אם נסרב להקריב לרצון ה' רחש של ישותנו, גירוי של שאיפתנו, נימה של הווייתנו, קורטוב של קנייננו - הרי אנחנו מחללים את שם קדשו, כי השם שהוא עליון, קדוש ומוחלט, שהוא תנאי לצדקת כל הווייתנו וקנייננו, והנועד לשלוט בנו בעוז מוחלט, שם זה נתחלל על ידינו והפך ל"חלל" חסר אונים. ואם המרד שלנו נודע לאחרים, הרי הדוגמה שלנו מורה להם את חוסר האונים של שם ה' שעלינו, הם לומדים, שיכול אדם להיקרא יהודי ולעשות פלסתר את השם הזה, כי החובה לשמוע בקול ה' מחוסרת ערך בעיניו - ובלבד שיוכל לספק גירוי או להשיג טובת הנאה, מתגלה לעין כל... כל סטיה קלה מן האמת ומן היושר, מן המוסר ומן הקדושה, מן הצדק ומן החסד ומן הרחמים, כל סטייה קלה מדרישות התורה - אפילו אין היא אלא למראית עין - הרי היא נחשבת לו כחילול השם (ראה יומא פ"ו א')... (ויקרא כב לב, וראה עוד קדוש ה')
אך ישנם חטאים, שאף לאחר שעשה האדם תשובה כפי יכלתו, אינו זוכה שהקב"ה ישלימנה, כגון עון חלול השם, שענינו שמחטיא אחרים... כולם תולין ומיתה ממרקת, כי רק באבוד הרשע מסתלק חלול השם. כיון שנמצא בעולם אף זכר לחטא על ידי קיומו של מחלל ה', הרי החילול בעצמו עדיין נמצא, לכן אין הקב"ה משלים את התשובה, ורק על ידי המיתה מתוקן החלול, נמצא שהמיתה היא חלק מהתיקון וזוכה השב להתדבק שוב בהשי"ת. (חלק ב עמוד פה)
חילול ה'... אין כח בתשובה לתלות ולא ביום הכיפורים לכפר... אלא כולן תולין ומיתה ממרקת. צריך לדעת שגדר חילול ה' הוא בעיקר מצב באדם המחלל, (ולא שיגיע החילול אליו ית' כי לא שייך פגם בו ית' כלל חלילה, כידוע). וכן הענין בקידוש ה', והתודה והקרבן והדבקות, הלא עיקר כולם מצבים באדם. ועל כן חילול ה' אינו מתכפר אלא במיתה, היינו שאין הנפש מתרפאת ממנו אלא בה. ולמה, כי בעוצם חרטתו מוכרח שירגיש שכל זמן שהוא חי הרי עצם זכרונו ומציאותו בעולם חילול הוא, וכענין "וגם את הבהמה תהרוגו", כמו שכתב הרמ"ק בתומר דבורה על ביטול הרע לגמרי בסוף ההשתלשלות. (חלק ד עמוד פז)