(ראה גם: בעלי חיים, בלעם, פטר חמור)
וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו, ויבקע עצי עולה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלקים. (בראשית כב ג)
גמלים מיניקות ובניהם שלושים, פרות ארבעים ופרים עשרה אתונות עשרים ועירים עשרה. (שם לב טז)
ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור וישב ארצה מצרים, ויקח משה את מטה האלקים בידו. (שמות ד כ)
ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו, וילך עם שרי מואב. (במדבר כב כא, וראה עוד בלעם)
ויהי בבואה ותסיתהו לשאול מאת אביה השדה, ותצנח מעל החמור, ויאמר לה כלב מה לך. (שופטים א יד)
וימצא לחי חמור טריה וישלח ידו ויקחה ויך בה אלף איש... ויבקע אלקים את המכתש אשר בלחי ויצאו ממנו מים וישת ותשב רוחו ויחי על כן קרא שמה עין הקורא אשר בלחי עד היום הזה. (שם טו טו)
וילך וימצאהו אריה בדרך וימיתהו, ותהי נבלתו מושלכת בדרך והחמור עומד אצלה והאריה עומד אצל הנבלה... (מלכים א יג כד)
ותחבוש האתון ותאמר אל נערה נהג ולך, אל תעצר לי לרכב כי אם אמרתי לך. (מלכים ב ד כד)
ותא חזי, תאותם של מדרגות הטומאה אינה אלא לצרור את המדרגות הקדושות. יעקב שהיה קודש, (שכתוב עליו ויבא יעקב שלם וגו'), כולן ארבו עליו וצררו לו, בתחילה נשכו נחש, כמו שאתה אומר ויגע בכף ירכו, (שנאמר על שרו של עשו שהוא רוכב על נחש), עתה נשכו חמור, (דהיינו שכם בן חמור שהוא ימין דקליפה).
שם (כשהנחש נשכו), עמד הוא עצמו לנגד הנחש, עתה (כשנשכו החמור), שמעון ולוי שבאים מצד הדין הקשה, עמדו לנגד החמור, ושלטו עליו מכל הצדדים ונכנע לפניהם, כמ"א ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב. ושמעון שמזלו היה שור, (דהיינו גבורה ושמאל דקדושה), בא על חמור, (שהוא ימין דקליפה) וצרר אותו כדי שלא יתחברו (שור וחמור דקליפה) יחד, ונמצא (ששמעון) הוא הכנגד שלו (ולא יעקב).
וכולם באו לצרור את יעקב, וניצל מהם, ואחר כך שלט הוא עליהם, ואחרי זה בא שור, (שהוא יוסף) ונשלם בחמורים, (שהם המצרים שמלך עליהם), שהיו כולם מצד (קליפת) החמור, יוסף הוא שור ומצרים הם חמורים, שכתוב עליהם אשר בשר חמורים בשרם.
ועל כן, אחר כך נפלו בני יעקב בין אלו החמורים, (דהיינו במצרים), משום שנתחבר שור עמהם, (שהוא יוסף, והיו בהם שור וחמור יחדיו), ונשכו לישראל עצם ובשר (כטבע החמור שנושך ושובר עצם), עד שנתעורר לוי כמקודם לכן, ופזר את החמורים האלה, (דהיינו שהפריד בין שור וחמור) כדי להכניעם ושבר כחם מן העולם, והוציא השור משם, זהו שכתוב ויקח משה את עצמות יוסף עמו, (משה הוא לוי, ויוסף הוא השור שמתחבר עמהם)... (וישלח קמו, ועיין שם עוד)
אלא כמו שיש שם הקדוש להכניע (להקליפה) עיר כנ"ל, יש גם כן שם הקדוש להכניע בה (קליפה) אחרת שהיא חמור, (דהיינו אתון, שהוא הי' של בני והה' של ולשרקה כנ"ל), כי לולא השם הקדוש שנרמז כאן היו ב' הקליפות האלו מחריבים העולם, (ועל כן ניתן) י"ה בכח זה וי"ה בכח זה לשמור את העולם מהם, ולשמור את האדם שלא ישלטו עליו בעולם.
אוסרי לגפן, מהו גפן, זה כנסת ישראל, ולמה נקראת גפן, אלא מה גפן אינה מקבלת עליה נטיעה אחרת, כן כנסת ישראל אינה מקבלת עליה אלא את הקב"ה, ובשביל כנסת ישראל נכנעים לפניה כל כחות אחרים, (שהם עיר וחמור), ואינם יכולים להרע ולשלוט בעולם... (ויחי תרכח, ועיין שם עוד)
יששכר חמור גרם, אמר רבי אלעזר וכי יששכר חמור נקרא, ואם נקרא כן מפני שעסק בתורה, יקרא לו סוס או אריה או נמר, למה חמור, אלא אמרו משום שהחמור מקבל עליו משא ואינו בועט באדונו כשאר בהמות, ואין בו גבהות הרוח ואינו דואג לשכב במקום מתוקן, אף כן יששכר, שעסקו בתורה, מקבל עליו המשא של התורה ואינו בועט בהקב"ה, ואין בו גבהות הרוח, כחמור שאינו דואג לכבודו, אלא לכבוד אדונו. רובץ בין המשפתים כמו שאמרנו, ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל. (שם תרפא)
משלחי רגל השור והחמור, שלא יש בהם בצד ההוא (שבקליפות שור וחמור) כלום ששלחו מהם כל החלקים הרעים ומתדבקים בצד הטוב ההוא של כל קדושים עליונים, שור וחמור כשמתחברים יחד הם שני פגעים רעים לעולם, שור הוא צד הדין הקשה, והוא מדביקות דצד הקדושה, חמור כשנתחבר עמו, שהוא מצד האחר (של הקליפות) הם שני פגעים רעים לעולם...
תוקף דין הקשה היה בו, (שהיה מבחינת שור), וכשמתחברים יחד לא יכול העולם לסבול, ומשום זה לא תחרוש בשור וחמור יחדיו, ועל כן שלח יעקב לעשו דבר זה, שכתוב, ויהי לי שור וחמור, (דהיינו שכבש אותם אל הקדושה), ואם לא היה יעקב משפיל את עצמו, פחד גדול היה נופל על עשו, (מחמת שהיה בכחו לכבוש ב' דינין הללו). (שמות עג, ועיין שם עוד)
והיינו דאמר רבי יצחק אמר ר' יהודה, באלו ספירות התחתונות יש ימין ויש שמאל, מצד ימין הם החמורים, (שהם זכרים), כמו שהעמדנו, ומצד השמאל הם האתונות (שהם נקבות). ולמדנו עשרה הם לימין ועשרה הם לשמאל, (דהיינו כנגד ע"ס דקדושה כי זה לעומת זה עשה האלקים). וזהו שאמר ר' יוסי, יוסף כשנפרד מאביו היה יודע בחכמה שלמעלה בסוד ספירות הקדושות העליונות, כיון שהיה במצרים למד גם באותה החכמה שלהם דאלו ספירות התחתונות (דס"א), איך הן נאחזות אלו של ימין ואלו שבשמאל... ומשום זה רמז לאביו מה שלמד שם, שכתוב, ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים וגו'.
א"ר יוסי אלו עשרה של ימין כלולים כולם באחד שנקרא חמור, וזה הוא אותו חמור שכתוב לא תחרוש בשור וחמור יחדיו, וזהו החמור שמלך המשיח עתיד לשלוט עליו, כמו שהעמדנו, (בסו"ה עני ורוכב על חמור), ואלו עשר של שמאל כלולות כולן באחת הנקראת אתון, כי מצדה יוצא עירה המקטרג על הילדים, (שהיא עירה בן אתונות), כמו שלמדנו, וזהו שכתוב עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות... (בלק תג)
...משמרה ראשונה (של הלילה) חמור נוער. (ברכות ג א)
...רבי עקיבא אומר (משיבדיל) בין חמור לערוד... (שם ט ב)
הרואה חמור בחלום יצפה לישועה, שנאמר הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור. (שם נו ב)
לוי שדר זוזי לבי חוזאי למיזבן ליה חמרא לובא, צרו שדרו ליה שערי, למימר דניגרי דחמרא (פסיעותיו של חמור לפי) שערי. (שבת נא ב)
חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה בו... תניא נמי הכי חמור יוצא במרדעת בזמן שקשורה לו מערב שבת, ולא באוכף אף על פי שקשורה לו מערב שבת, רבן שמעון בן גמליאל אומר אף באוכף בזמן שקשורה לו מערב שבת... והיינו דאמרי אינשי חמרא אפילו בתקופת תמוז קרירא ליה... (שבת נב ב)
רבי יוסי אומר הסוס מטמא על ידיו החמור על רגליו, שמשענת הסוס על ידיו וחמור על רגליו... (שם צג ב)
אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים. (שם קיב ב)
...א"ל דעל סוס מלך, דעל חמור בן חורין... (שם קנב א)
ההוא בר גלילא דהוה קאזיל ואמר להו אמר למאן, אמר למאן, אמרו ליה גלילאה שוטה, חמר למירכב או חמר למישתי, עמר למילבש או אימר לאיתכסאה... (עירובין נג ב)
תניא אמר רבי עקיבא כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור, אמרו לו תלמידיו רבי אמור ככלב, אמר להן זה נושך ושובר עצם... (פסחים מט ב)
והא תניא עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות... פי האתון... (שם נד א)
מי שאחזו ירקון מאכילין אותו בשר חמור... (יומא פד א)
חמרתיה דרבי פנחס בן יאיר גנבתה לסטאי בלילה, עבדת טמירא גכון תלתא יומין ולא טעמא כלום. בתר תלתא יומין אימלכון מחזרתא, אמרי אפקינון מן הכא דלא תימות גבן. אפקונה אזלת וקמת לה על תרעא דמרה שריית מנהקת, אמר לון פתחון להדא עלובתא דאית לה תלת יומין דלא טעמא כלום. אמר לון יהבו לה כלום תיכול, יהבון קומה שעורין ולא בעית למיכל, אמר לון מתקנין אינון, אמרו ליה אין, אמר לון וארימתון דמיין (דמאי), אמרון ליה לא כן אלפון הלוקח זרע לבהמה... פטור מן הדמאי, אמר לון מה נעבד לה להדא עלובתא דהיא מחמרה על גרמה סגין... (שקלים יג ב)
אמר רב הכל מודים בעבד שאין לו חייס, דכתיב שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור... (יבמות סב א)
ומפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן... רב אשי אמר משום דקרו לאינשי חמרי... (נדרים פא א)
אביי אירכס ליה חמרא בי כותאי, שלח להו שדרוה לי, שלחו ליה שלח סימנא, שלח להו דחיוורא כריסיה, שלחו ליה אי לאו דנחמני את לא הוה משדרנא ליה ניהלך, אטו כולי חמרי לאו כריסייהו חיוורין נינהו. (גיטין מה א)
אבא גוריין איש צדיין אומר משום אבא גוריא לא ילמד אדם את בנו חמר... שאומנותן אומנות לסטים, רבי יהודה אומר משמו החמרין רובן רשעים... (קדושין פב א)
ההוא חמרא דקטע ידא דינוקא... וחמור אינו משלם אלא נזק. (בבא קמא פד א)
...דאמור רבנן חברך קרייך חמרא, אוכפא לגביך מוש, (חברך קראך חמור, חבוש אוכף)... (שם צב ב)
תא שמע שנים שהיו מושכין בגמל ומנהיגין בחמור או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג, במדה זאת קנו, רבי יהודה אומר לעולם לא קנה עד שתהא משיכה בגמל והנהגה בחמור... (בבא מציעא ח ב, וראה שם עוד)
השוכר את החמור להוליכו בהר והוליכו בבקעה בבקעה והוליכו בהר, אפילו זו עשר מילין וזו עשר מילין ומתה, חייב. השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה, אם החליקה פטור ואם הוחמה חייב... (שם עח א, וראה שם עוד)
השוכר את החמור להביא עליה חטין והביא עליה שעורין חייב, תבואה והביא עליה תבן חייב, מפני שהנפח קשה כמשאוי. להביא לתך חטין והביא לתך שעורין פטור, ואם הוסיף על משאו חייב, וכמה יוסיף על משאו ויהא חייב, סומכוס אומר משום רבי מאיר סאה לגמל שלשה קבין לחמור... (שם פ א, וראה שם עוד)
המוכר את החמור לא מכר כליו, נחום המדי אומר מכר כליו... אמר עולא מחלוקת בשק ודיסקיא וכומני, דתנא קמא סבר סתם חמור לרכוב קאי, ונחום המדי סבר סתם חמור למשאוי קאי... (בבא בתרא עח א, וראה שם עוד)
אמר ליה אילו אמר ליה כחמור מי קני, דאיתמר קני כחמור לא קנה, את וחמור רב נחמן אמר קנה מחצה, ורב המנונא אמר לא אמר כלום. (בבא בתרא קמג א)
אמר רבי טרפון הלכה חמורך טרפון, (שיצטרך לשלם טעותו)... (סנהדרין לג א)
והעוים עשו את נבחן ואת תרתק, ומאי ניהו, כלב וחמור. (שם סג ב)
אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה, מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור, אשריהם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם, ואין הם מסורים ביד יצרם... תנא דבי אליהו לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי. (עבודה זרה ה ב)
...דתנן רבי יהודה אומר הנולדים מן הסוס אף על פי שאביהן חמור מותרין זה עם זה, אבל הנולדין מן החמור עם הנולדים מן הסוס אסורין... (חולין עט א, וראה שם עוד)
ורמינהי השוכר את החמור שוכר מניח עליה כסותו ולגינתו ומזונותיו של אותו הדרך, מכאן ואילך חמר מעכב עליו. חמר מניח עליה שעורים ותבן ומזונו ומזונותיו של אותו היום, מכאן ואילך שוכר מעכב עליו... (שם סה א)
בעו מיניה מרב ששת מי רגלים של חמור מהו... דחמור דעכירי ודמו לחלב מאי, מגופיה קא מימצצי ואסירי, או דלמא מיא עול מיא נפוק, והא דעכירי הבלא דבישרא הוא... כי קמיבעיא להו דחמור דשתו אינשי ומעלו לירקונא מאי... (בכורות ז א וב)
החמרים מהן רשעים מהן צדיקים... (נדה יד א)
הפרד והחמור, החמור והערוד אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה... (כלאים ב ב)
אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו... תני אבל מטייל הוא בה בחצר, רבי שמואל בשם רבי זעירא אף לענין איכוף כן. תני יוצא הוא החמר באוכף שלו בשביל לחממו, אבל לא יקשור את המסרוכי ולא יפשיל את הרצועה שתחת זנבו... (שבת לב א)
שמעון בן שטח הוה עסיק בהדא כיתנא, אמרין ליה תלמידוי ר' ארפי מינך ואנן זבנין לך חדא חמר ולית את לעי סוגין. ואזלון זבנון ליה חדא חמר מחד סירקאי ותלי ביה חדא מרגלי. אתון לגביה אמרין ליה, מן כדון לית את צריך לעי תובן, אמר לון למה, אמרין ליה זבנינן לך חד חמר מחד סירקיי ותלי ביה חדא מרגלי. אמר לון וידע בה מרה, אמרין ליה לא. א"ל לון איזל חזר... מה אתון סברין שמעון בן שטח ברברין הוה, בעי הוה שמעון בן שטח משמע בריך אלקהון דיהודאי מאגר כל הדין עלמא... (בבא מציעא ח א)
ר' יוסי אומר הסוס מטמא ברגליו והחמור בידיו, שמשענת הסוס על רגליו ומשענת החמור על ידיו... (זבים פרק ד ז)
...שמעת מימיך אומר חמור זה יוצא צינה עליו, כמה חככים באה עליו, והיכן יסורין מצויין, על בני אדם... (בראשית פרשה יט א)
ויהי לי שור וחמור... רבנן אמרי שור זה משוח מלחמה, שנאמר (דברים ל"ג) בכור שורו הדר לו, חמור זה מלך המשיח, שנאמר (זכריה ט') עני ורוכב על חמור... (שם פרשה לה ז)
...חמור זה יששכר, דכתיב (בראשית מ"ט) יששכר חמור גרם... (שם שם יב)
...אפילו אתה נותן את הרשע בחמור של חרשים אין את מועיל ממנו כלום... (שם פרשה ע טז)
יששכר חמור גרם, מה חמור זה גרמיו ברורין, כך היה תלמודו של יששכר ברור עליו... מה חמור זה נמוך מכאן ונמוך מכאן וגבוה באמצע, כך בקעה מכאן ובקעה מכאן והר באמצע... ר' יהודה ב"ר סימון בשם ר' אחא אמר יששכר חמור גרם, יששכר חמור לגרמיה (חמור גרם לידתו). (שם פרשה צח יז)
יששכר חמור גרם, יששכר מביא בחמור וזבולן באניות... דבר אחר חמור גרם אותו, וכי מנין היתה לאה יודעת שבא יעקב, אלא נהק החמור ושמעת קולו ויצאת לראותו... (שם פרשה צט יא)
...מיד ויקץ שלמה והנה חלום... חמור נוהק ויודע (שלמה) על מה נוהק. (קהלת פרשה א א)
...נשא אשה הרי הוא כחמור (לעבוד להביא לחמו)... (שם שם ג)
א"ר חנניה שאלתי את ר"א מה ראו ישראל לפדות פטרי חמורים ולא לפדות פטרי סוסים וגמלים. א"ל גזרת מלך הוא שלא היה בידם אלא חמורים, שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא עלה עמו תשעים חמורים טעונין כסף וזהב ושמלות. (בשלח כה)
...משל מי שאינו יכול להכות לחמור מכה את האוכף, כך עובדי גלולים מתוך שאינן יכולים למעלה חוזרין על ישראל... (פקודי ד)
השכים אברהם בבקר... וחבש את החמור, הוא החמור בן האתון שנבראת בין השמשות, הוא החמור שרכב עליו משה בבאו למצרים, שנאמר (שמות ד') ויקח משה את אשתו וגו', הוא החמור שעתיד בן דוד לרכב עליו, שנאמר (זכריה ט') עני ורוכב על חמור... (פרק לא)
מעשה בחמורו של רבי חנינא בן דוסא שגנבוהו לסטים וחבשו את החמור בחצר והניחו לו תבן ושעורין ומים ולא היה אוכל ושותה... לפיכך אמרו כשם שהצדיקים הראשונים היו חסידים כך בהמתן חסידות כמותן. (פרק ח ח)
כתיב כבד לב פרעה, אמרו למה הדבר דומה לארי וחיות ושועל שהיו הולכין בספינה וחמור גובה מכס מן הספינה, א"ל החמור תנו לי מכס, א"ל שועל לחמור כמה עזין פניך, אתה יודע שמלך שבחיות עמנו ואתה תשאל מכס. א"ל החמור מן המלך אני נוטל ולגנזיו אני מכניס. א"ל הארי קרבו לי הספינה ויצא וטרפו לחמור ונתנו לשועל, א"ל סדר לי אבריו של שוטה זה, הלך השועל וסדרן, ראה לבו נטלו ואכלו, כשבא הארי מצא אבריו נתוחין א"ל לבו של שוטה זה היכן הוא, א"ל אדוני המלך לא היה לו לב, שאם היה לו לב לא היה נוטל מכס מן המלך. (שמות פרק ז, קפב)
אמר רבא אמר רב יצחק אמרה לו מה חמור זה כיון שאין תבן באבוסו צועק, אף אשה שאין לה תבואה בתוך ביתה צועקת. (יהושע פרק טו, כז)
אברהם בגימטריא חמור, וכנגדו יש בקליפה חמור מזיק שהוא ישמעאל, לכן נגנבה חמורו של רבי פנחס בן יאיר, לתקן נפש ישמעאל שיש בה גנבים, כי רבי פנחס ניצוץ אברהם אבינו היה ממילא חמור בימין היה וכו', וזהו סוד אתון בלעם. (וישלח)
ויהי לי שור וחמור, שור היינו גבור"ה, וחמור חס"ד... דע כי ישמעאל נקרא חמור, עם הדומה לחמור, ישמעאל ומצרים כחדא אזלא, ועשו נקרא שור המועד, ושה לשון סוד הצמצום להאר"י ז"ל. יששכר חמור גרם, כלומר שרמז על אברהם קודם שנתגייר נקרא אברם מנין גר"ם, ומשנתגייר נקרא אברהם מנין חמור, שהוא רמ"ח. ודע כי כמו שיש חמור בקדושה, כך יש בקליפה חמור המזיק, כמו שאמר רבי עקיבא ואנשכנו כחמור, הרי לפניך ששור וחמור הם ימין ושמאל של הקליפה, ובקדושה גם כן שור פר מקרין מפריס, וחמור מצד ימין. אברהם ידע שישמעאל היה בו כח מחמור, ועשו הוא שור המועד, כשתמלא עשו עי"ן שי"ן וא"ו עם גי' תיבות שור, ואתיון גם כן גימטריא ישמעאל, ולזה היה העגל דמות שור וחמור. מבואר כי לילית מתלבשת בדיוקנא דחמור, והוא סוד וחפרה הלבנה, דאיהו אשת זנונים יונקת מימין הקליפה, שהרי ישמעאל יונק מן לבנה מונה ללבנה, גם הוא יונק מימין הקדושה, וסמאל המתלבש בדיוקנא דשור ועליו אמרו בתיקונים וחפרה הלבנה ובושה החמה, דא סמא"ל ונקבא דיליה. (שם)
ישמעאל בא על חמותו ועל זכרים ובא בגלגול חמורתא, שקודם ניתקן באתונו של בלעם שמתה באותו מעשה של מלאך, שאמרו רז"ל בפסוק ואותה החייתי, ואחר כך חזר בגלגול חמורתה של רבי פנחס בן יאיר, שניצוץ רבי פנחס היה אברהם שבא לתקן נפש ישמעאל, ולהיות שהישמעאלים גנבים ולכן גנבוהו... (בלק)
יששכר חמר גרם - חמור בעל עצמות סובל עול תורה כחמור חזק שמטעינין אותו משאוי כבד. (בראשית מט יד)
חמר גרם - דמהו לחמור שיש לו עצם כבד. (שם)
על החמור - נושא אדם בעבור שהוא דרך גרעון שתרכב אשת הנביא על חמור אחד היא ושני בניה... והחמורים שהם במצרים יקרים ונכבדים מהפרדים, ואין לתמוה אם רכב גרשם בנו אחריה, אולי קטן היה והיה אליעזר בחיקה כי עוד לא נמול. (שמות ד כ)
...ואמרו עוד בברכות לחלוק משמרות הלילה שהם ג' משמרות, ראשונה חמור נעור, רמז למדת החסד, ולא נזכר חמור בתורה עד שבא אברהם... (שמות יא ז)
וירכיבם על החמור... ובפרקי דר' אליעזר אמרו שם הוא החמור שרכב עליו אברהם אבינו וכו'... ויש לתמוה מאד מאי שנא חמור זה משאר חמורים, וכי הוא יותר חשוב, שאין ספק שבהמה היתה, ובהמה אחת כמו אחרת, ועוד למה נברא בששת ימי בראשית ולא לקח שאר חמור?
אבל חז"ל הפליגו מאד בחכמתם לגלות מצפוני החמור, ולמה באלו שלשה דוקא, אברהם, משה ומשיח כתוב שרכבו על החמור. דע כי כל רכיבה מורה על שהרוכב נבדל מן אשר רוכב עליו ומתעלה עליו, ואינו מצטרף עם אשר הוא רוכב עליו. וכאשר רצה הקב"ה להגדיל את אברהם ואת משה, לא התנשאות שהיא למלכים שמתנשאים בגבורתם או בעשרם, אבל התנשאות זאת מעלה קדושה ומעלה נבדלת שהיו קרובים אל מעלה אלוקית, נתן להם הקב"ה להיות רוכבים על החמור, שזה מורה שהוא רוכב על החמריות, לפי שהוא נבדל מחומר... למדנו מזה שאלו היו מושלים על עולם הגשמי והיו נבדלים ממנו, וזה היה עצם מעלתן, ולכן היו רוכבים על החמור שנברא בין השמשות, כי בריאה בין השמשות היא על הטבע... ואף על גב שחמור זה הוא טבעי כמו שאר חמור, מפני שאלו צדיקים מתרוממים על העולם, היה סדר בריאה של בין השמשות מחייב להם החמור, כי היו רוכבים על הדברים הנבראים בין השמשות...
ועוד תעמיק למה דוקא היו רוכבים על חמור ולא על סוס שנברא בין השמשות, דע כי אין בריאה פשוטה יותר מן החמור, שהוא כולו חומר, והחומר הוא הפשוט שלא קבל צורה... כי שאר הנבראים יש בהם צורה חשובה ואין זה פשיטות, כי לקבל הצורה צריך הרכבה כדי שיקבל הצורה החשובה... ולטעם זה חמור במה שהוא נוטה אל החומר הוא ראשית הבעלי חיים מכל הבהמות שבעולם בעבור פשיטותו, ולזה הטעם חייב החמור שהוא בהמה טמאה בבכור, ולא שום בהמה טמאה בעולם, כי מצד שהוא פשוט יותר, שייך בו בכורה וראשית, שכל אשר הוא פשוט הוא ראשית למורכבים שאחריו...
לפיכך מיוחד החמור לענין ג' צדיקים אלו למעלתם, שהיו נבדלים ומתנשאים על חומר העולם, ראויים שיהיו רוכבים על דבר שהוא ראשית, כמו החמור הזה שהוא ראשית, ובזה הרוכב עליו נבדל לגמרי, והבן זה מאד.
ומה שאמרו כי החמור שרכב עליו אברהם ומשה ומשיח שהיה חמור אחד ולא שלשה, כי הדברים אשר הם מחולקים כל אחד יש לו מדרגה בפני עצמו... וכל אלו ג' רכיבות ענין אחד להתרומם על העולם, אם כן יש להם ענין אחד שנברא בין השמשות... ולפיכך אף על פי שהצדיקים מחולקים, החמור אחד, כי הרכיבה אחת על עולם אחד... ואין אתה צריך לומר שיש חשיבות בחמור הזה, רק שכך ראוי לפי המציאות שיהיה מסודר להם מבין השמשות חמור זה שהוא לצדיק הנבדל רוכב על חומר העולם. ואין הפירוש שהיה החמור חי כל כך מזמן שנברא העולם, אבל טעמו ופירושו, כי הזמן מסודר להיות נבראים בו הבריות כמו שהיה כל יום מששת ימי בראשית נברא בו מה שראוי, ומאחר שאלו ג' הצדיקים היו צריכים לחמור, מפני שהיו רוכבים על חומר העולם ומתנשאים עליו, היה התחלת בריאתו של חמור זה בין השמשות, ובין השמשות נברא מסודר סדר זה בכח להיות יוצא לפועל לגמרי בעת הצורך... (גבורות ה' פרק כט)
...והוא ידוע לחכמים למה מצרים היו עובדים למזל טלה, במה שמצרים נקראים חמור, דכתיב "אשר בשר חמורים בשרם", וכל מדרגתם חמרית והחומר הוא ראשון, וכמו שהתבאר למעלה אצל "וירכיבם על החמור"... (שם פרק לז)
...והעקרב הוא נושך וממית בודאי, ומכל מקום אינו רק עוקץ אחד, ואינו מכלה הגוף וממית, והחמור הוא נושך ומשבר הגוף, כמו שאמר רבי עקיבא, כשהייתי עם הארץ וכו'... (נצח ישראל פרק לא)
כי מה שאנו אומרים שהמשיח אתי על חמרא, דבר זה מורה על מעלת המשיח, מפני שהחמור הוא פשוט יותר מכל בעלי חיים, שהוא בריה פשוטה שאין לו דעת וחכמה, וכאשר הוא רוכב על דבר פשוט מורה שהוא נבדל במעלתו לגמרי, ואל תשגיח במה שהחמור חמרי, דסוף סוף הוא חומר פשוט יותר, והוא היפך הנחש שיש בו ערמומיות, והרוכב על הפשוט הוא נבדל לגמרי... (שם פרק מ)
...שתמצא באברהם ובמשה ובמלך המשיח מה שלא תמצא בשום בריאה, ונתייחדו בדבר מעלה, כי אברהם תמצא התרוממות וגדולתו על כל הנמצאים, שנאמר אצלו "כי אב המון גוים נתתיך"... עד שהיה מעלתו ומדריגתו בהתרוממות מגיע למעלה מן השמים, כדכתיב "ויוצא אותו החוצה", ודרשו ז"ל שהגביהו למעלה מן הכוכבים. וכן משה רע"ה היה בהתרוממות זה, שהרי נאמר במשה גם כן "נטה ידך על השמים"... ומלך המשיח הוא מתרומם עוד, שכן דרשו ז"ל בתנחומא "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה", ירום מן אברהם... ונשא ממשה... וגבה ממלאכי השרת... וכאשר תדע זה תתבונן במה שאמרו כי החמור שרכב עליו אברהם הוא החמור וכו', כי ראוי לך לדעת כי הרכיבה הוא על התנשאות ורוממות, כי הרוכב הוא מתנשא על הבהמה.
וקאמר בזאת הרכיבה שהיא על החמור דוקא לטעם עמוק מאד, וזה תדע כי אין במין הבהמות הטמאות שהוא מיוחד למצוה כמו החמור, שאצלו נוהג פטר חמור, כי החמור נוטה לפשיטות יותר, שהוא חמרי, והפשוט יותר ראשית ומוקדם לאשר הוא מאוחר, והיסודות הפשוטים קרובים יותר מצד מה להתחלה מהמורכבים. וכאשר אלו הג' מתנשאים על הפשיטות מתנשאים ביותר במעלה הנבדלת... ולפיכך נברא החמור בין השמשות, שהיתה רכיבה זו רכיבה על עולם הטבע, לכך לא היה החמור מעולם הזה, והדברים שנבראו בין השמשות יוצאים קצת מהטבע, ודומים לטבע. ואין הפירוש שהחמור הזה חי כל כך, אלא שבין השמשות הושם בכח העולם שהוציא רכיבה זו לפועל, שהיא ההתעלות על העולם. (גור אריה שמות ד כ)
...ומפני שהאדם חטאו על ידי גוף ונפש, ואמר הכתוב כי אלו שניהם מכירין קונם. והגוף שהוא דומה לחמור שהוא חומר בלבד, והשור דומה לנפש שיש לו כח, וכתיב (משלי י"ד) "ורב תבואות בכח שור", והכתוב אומר כי אלו שניהם הם שומעים ומשעבדים עצמם לאדון שלהם, ואלו הנפש הגוף והנפש אינם שומעים לאדון שלהם, הוא השי"ת, ולכך ילקה באלו שניהם. ודע עוד כי אלו שנים מתחלפים, השור מכיר קונהו אשר מושל עליו בכח, ומחמת היראה הוא מכיר אדון שלו מחמת הטובה אשר הוא מקבל ממנו אכילה ושתיה, כי החמור שאין בו דעת כלל, ומכיר את הטוב שהוא האבוס, ודבר זה מכיר החמור, והשור יש בו דעת יותר, וידע כי האדון רודה בו בכח, ומפני כך יש לו יראה ממנו, והאדם היה לו להכיר הטוב שהשי"ת עושה עמו... (חידושי אגדות מכות כג א)
...ועוד שסייעו את ישראל, אף כי דבר זה נראה רחוק, כי יתן לחמור שכר שטען משאו, אבל פירוש זה, כי החמור הוא התעלות למי אשר רוכב עליו, כמו שהיה אצל אברהם שנאמר בו (בראשית כ"ב) "ויחבוש את חמורו", והוא היה מורה על התעלות אברהם, כמו שביארנו במסכת אבות (פרק ה'). כי החמור הוא מורה על התעלות הרוכב עליו. וכאשר יצאו ישראל ממצרים ונתעלו ישראל על מצרים, ולכך היה להם חמורים בשביל התעלות שלהם... ולכך החמורים נשאו ממון מצרים, כי התעלות של ישראל מורה כי ממון של מצרים של ישראל, וכל דבר שהוא מתנשא שייך אליו חמור, כמו חמורו של אברהם, של משה, חמורו של משיח. ומפני כך, אף על גב שבשאר בהמות טמאות לא שייך בכור, גבי חמור שייך, כי החמור בפרט הוא מיוחד שהרוכב מתעלה עליו, ואין מתעלה רק על ידי מי שיש בו ענין של ראשית, כמו שהוא החמור. שאין ראוי שיהיה נקרא ראשית הבהמות רק לפי פשיטתו, שהוא פשוט והכל חומר, ובשביל זה ראוי שיהיה ראשית לשאר בהמות, ומפני כך הרוכב עליו מתעלה, כאשר רוכב על דבר שהוא מתעלה ראשית... (שם בכורות ה ב)
...ואמרו (לאלכסנדר) שיקח אליו חמרא לובא, שהולך בחושך, שאין מיושב עליו דעתו של שום בריה בחושך, כי האור מיישב דעת האדם, והחמור אשר אין בו דעת כלל הוא הולך בחושך, מפני שהוא חמור אין בו דעת, וחמרא לובא יותר נוטה אל החמריות, ולכך אין זה הולך בחושך, וסימן לדבר (קהלת ב') "הכסיל בחושך הולך". (שם תמיד לא ב)
יששכר חמור גרם - ר"ל שהיה משבר כל תאות התענוגים, כי הכתובים יכנו את תענוגי הגופיים בשם חמור... ושם חמור הונח על בהמה זו לרתיחת דמיה, מן "מעי חמרמרו", והיין שמטבעו להרתיח גוף שותיו נקרא מטעם זה חמר... ואמר כאן חמור גרם, יששכר היה משבר תאות נפשו הבהמית בל ילהט אחרי תענוגי חמריותו... (בראשית מט יד)
ובזה יש לפרש דברי הזוהר הקדש דעמלק הוא קליפת שור וחמור יחדיו, וכד מזדווגי כחדא לא יוכלון בני עלמא למיקם בהו... והיינו דשור יש בו הכרה, ויש בו אומץ לב המרומז בקרניו, ודוגמתו באדם בקדושה הוא דעת דקדושה, ולהיות לבו מוגבה בדרכי ה', וזהו קרנות צדיק (תהלים ע"ה). ובטומאה היא דעת דקליפה המביאה לידי מינות וכפירה. וחמור יש בו מדת הסבלנות שסובל את המשא ואינו מבעט, ובקדושה יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתיים מקבל עליו עול תורה ואינו מבקש תענוגי עולם הזה, ובטומאה הוא חומרי לגמרי, להוט לתאוות רעות, וכד אזדווגי (שור וחמור) יוצא כלב מבין שניהם, שמדתו עזות וחוצפה מצד שור, ולא ידע שובע מצד חמור. והנה מצד קליפת שור שבו הוא מסתיר בפני דעת דקדושה, וחוצפא מלכותא בלא תגא, ומצד קליפת חמור שבו, שהיא הנטיה אחר התאוה הוא מסתיר בפני הלב והשתוקקות הקדושה. (תצוה תרע"ד)
וירכיבם על החמור, פירש רש"י חמור המיוחד שחבש אברהם לעקדת יצחק וכו', ובודאי אין הכונה שהחמור חי אלפים שנה, רק המכוון שהכל קדושה אחת, ועל זה קשה שהרי החמור של אברהם אבינו נדרש (יבמות ס"ב) "עם הדומה לחמור", לגריעותא. אך הענין דחמור מרמז לגוף שהוא החומר, ובאברהם אבינו כתוב "ויחבוש את חמורו", שכבש הגוף להיות בו קדושה, ובשעה שרכב עליו נהפך לטוב, ומרמז לקדושה, וכשהניחו אצל ישמעאל ואליעזר אצלם היה החמור דקליפה קליפת התאוה, ועל זה אמר עם הדומה לחמור. וכן משה רבינו ע"ה שהלך להוציא את ישראל ממצרים, ולמה הוליך בניו ואשתו, אך נתיירא שמא יתקלקלו כשיהיו במדין, ורצה שיקבלו התורה, ועל זה נאמר "וירכיבם על החמור", להמשיל אותם על החומר והיצר הרע. וזה שאמר והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו, שנאמר עני ורוכב על החמור, שהוא יפעול אז שכל ישראל יכבשו החומר שאז ישחוט היצר הרע, ואז יהיה הגוף מלא קדושה... (שמות יא)
...וקליפת ישמעאל הוא התאוה והמדות הרעות, ועל זה מרמז חמור, שכן כתוב במצרים אשר בשר חמורים בשרם וגו', כי היו שטופי זמה, וישמעאל בן שפחה מצרית, ועל כן נמשל לחמור, וכן כל בעל תאוה עושה מעשה שטות. ואיתא על אתונו של בלעם שזו הטפשות שבבהמה, וכן הלשון בגמרא (בבא בתרא ע"ד) כל אבא חמרא, ופירש רש"י שוטה כחמור, וכן איתא בנדרים פ"א שאין מצויין לצאת תלמידי חכמים מבניהן משום דקרו לאינשי חמרי, היינו שמתגאים על הצבור בחכמתם להחשיב הכל כטפשים, וחמור טפש שבבהמה. (פרשת זכור יא)
...אבל דור שכולו חייב, וכי איזו הכנה יש בזה לביאת המשיח? אבל עיין בגבורות ה' ובגור אריה על "וירכיבם על החמור", שפירש שהחמור רומז לחומר, היינו למדרגה גשמית ביותר אבל פשוטה, בלי סתירות, פירוש בלי גניבה והטעאה, ובחינה זו קרובה לתיקון... (חלק ג מבט האמת עמוד קמ)