חמל   חמלה

(ראה גם: חוס, רחם)

רד"ק:

ועינכם אל תחוס - בלשון הקודש נסמכת החמלה לעין, אף על פי שהיא בלב. (בראשית מה כ)

מלבי"ם:

ותחמול עליו - והתבאר אצלי בכל מקום כי יש הבדל בין פעל חמל ובין חוסה ורחמים, שהחמלה תהיה מצד טיב הדבר בעצמותו, שאינו רוצה להשחית דבר יקר וטוב, מה שאינו כן חוסה ורחמים הם התפעליות נפשיים יוצאות מרוך לבב לראות בצרת הנדכא שזה מגדר הרחמים, או מתועלות שישיג מן הדבר שזה גדר החוסה... (שמות ב ו)

ויחמול - רחמים הם מאדם לאדם שלא יוכל לראות צרתו, חוס הוא מהצורך בדבר, וחמל מצד ששופט בשכלו שאין ראוי להשחית הדבר, גם אם אין לו צורך בו.. (שמואל א טו ט)

רש"ר הירש:

בחמלת - חמלה היא רגש פנימי מכאיב. כמעט בלי כל זכות ניצל לוט... (בראשית יט יד)