חמץ   בדיקה וביעור

(ראה גם: חמץ-כללי)

זהר:

וישא העם את בצקו וגו' מצוה זו היא לבער חמץ, כי מצוה זו נמסר להם לישראל, וישא העם את בצקו טרם יחמץ, וכתוב שאור לא ימצא בבתיכם, וכבר ביארוהו החברים... (בא קעח)

ולא יתייחד הו' עם הז' אלא בשרפת החמץ (דהיינו לשרוף הקליפות הנאחזות) בין ו' לז'. ואף על פי שמדאורייתא מותר לאכול עד סוף שש, גזרו חכמים אוכלים כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחילת שש, ולמדו חכמי המשנה מן העדות של שעות החמץ על העדות של בדיקות העדות, שעל אותו שהרג את הנפש שצריכים גם כן שבע. ויקוים בהם (בסמאל ונחש) כי בדבר אשר זדו עליהם וגו'. (שופטים כ, ועיין שם עוד)

וראה עוד חמץ-כללי.

מכילתא:

אך ביום הראשון, מערב יום טוב, אתה אומר מערב יום טוב או אינו אלא ביום טוב עצמו, תלמוד לומר לא תשחט על חמץ דם זבחי, לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים, דברי רבי ישמעאל. רבי יונתן אומר אינו צריך, הרי כבר נאמר כל מלאכה לא יעשה בהם שריפה מעין מלאכה היא... רבי יוסי הגלילי אומר תשביתו שאור מבתיכם מערב יום טוב, או אינו אלא ביום טוב עצמו, תלמוד לומר אך, חלק. רבי יוסי אומר תשביתו שאור מבתיכם בשריפה, או אינו אלא בכל דבר, הרי אתה דן, נותר אסור באכילה וחמץ אסור באכילה, מה נותר בשריפה אף חמץ בשריפה... אמר רבי יהודה בן בתירה סבור אתה שאתה מחמיר עליו ואינך אלא מיקל, הא אם לא מצא לו אור ישב לו ולא ישרוף? אלא בלשון הזה הוי אומר, עד שלא תגיע שעת הביעור מצות כילוי בשריפה, משהגיעה שעת הביעור מצות כילויו בכל דבר... (בא פרשה ח, וראה שם עוד)

תלמוד בבלי:

אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר, כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה... (פסחים ב א, וראה שם עוד)

...מכדי בין לרבי יהודה ובין לרבי מאיר חמץ אינו אסור אלא משש שעות ולמעלה, ונבדוק בשית... אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם, ואור הנר יפה לבדיקה... בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק, המשכיר בית לחברו בארבעה עשר על מי לבדוק... אמר אביי תרי קראי כתיבי, כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם, וכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור, הא כיצד לרבות ארבעה עשר לביעור... (שם ד א, וראה שם עוד)

אמר רב יהודה אמר רב הבודק צריך שיבטל, מאי טעמא... אמר רבא גזירה שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתיה עילויה, וכי משכחת ליה לבטליה, דילמא משכחת ליה לבתר איסורא ולא ברשותיה קיימא, ולא מצא מבטיל, דאמר רבי אלעזר שני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו ברשותו, ואלא הן בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה... (שם ו ב, וראה שם עוד)

אמר רב יהודה הבודק צריך שיברך, מאי מברך, רב פפי אמר משמיה דרבא לבער חמץ, רב פפא אמר משמיה דרבא על ביעור חמץ... (שם ז א, וראה שם עוד)

תנו רבנן אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה אלא לאור הנר, מפני שאור הנר יפה לבדיקה... האמר רבא חצר אינה צריכה בדיקה מפני שהעורבין מצויין שם, אלא באכסדרא... (שם ז ב, וראה שם עוד)

רבי מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחילת שש, רבי יהודה אומר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחילת שש... (שם יא ב, וראה שם עוד)

תניא אמר רבי יהודה אין ביעור חמץ אלא שריפה, והדין נותן, ומה נותר שאינו בבל יראה ובל ימצא טעון שריפה, חמץ שישנו בבל יראה ובל ימצא לא כל שכן שטעון שריפה... (שם כז ב, וראה שם עוד)

ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים בזמנו. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר תרומה מלפני השבת וחולין בזמנן... ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו... ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו, אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ויבער, ואם לאו מבטלו בלבו. להציל מן הלסטים ומן הדליקה ומן המפולת יבטל בלבו, ולשבות שביתת הרשות יחזור מיד... (שם מט א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

רבי מאיר אומר משש שעות ולמעלה מדבריהן, רבי יהודה אומר משש שעות ולמעלה מדברי תורה. מה טעמא דרבי מאיר, אך ביום הראשון זה חמשה עשר, יכול משתחשך, תלמוד לומר אך, תן לו לפני שקיעת החמה שעה אחת. מה טעמא דרבי יהודה, אך ביום הראשון זה י"ד, יכול כל היום כולו, תלמוד לומר אך חלק. הא כיצד, חלוק את היום, חציו לחמץ וחציו למצה... עשה על ביעורו תשביתו שאור, לא תעשה על ביעורו שאור לא ימצא בבתיכם... מחלפא שיטתיה דרבי יהודה, תמן הוא אומר אין חמישית מתחלפת בשביעית, אמר רבי יוסי תמן הדבר מסור לבית דין, ובית דין זריזין הן, ברם הכא הדבר מסור לנשים, ונשים עצילות הן... (פסחים ד א, וראה שם עוד)

תני עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר, משהגיע זמן ביעורו את מבערו בשרפה, ואתיא כרבי יודה, איתא תניי תני עד שלא הגיע זמנו את מבערו בשרפה, משהגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר, ואתיא כרבנין... (שם יב א, וראה שם עוד)

תרגום יונתן:

אך ביום הראשון - מפלגות יומא דמקמי חגא תבטלון חמיר... (שמות יב טו)

רמב"ן:

לא תזבח על חמץ - לא תשחט את הפסח בארבעה עשר בניסן עד שתבער את החמץ, לשון רש"י. ולא תבין ממנו שירצה לדרשו על ביעור חמץ שיהיה קודם זמן שחיטה, כמו שהוזכר זה בפרק ראשון בפסחים זמן שחיטה אמר רחמנא, שאין זה מדרש עיקר הכתוב כפי פסק ההלכה שם, כי בעור חמץ בערב פסח אין בו לאו מן התורה, ולא אפילו לאוכל אותו, אבל לפי הענין שהוא כהלכה היא אזהרה לשוחט את הפסח על החמץ, וענינו שלא יהא חמץ לאחד מבני החבורה הנמנין על הפסח בשעת השחיטה... (שמות כג יח)

משנה תורה:

מצות עשה מן התורה להשבית החמץ קודם זמן איסור אכילתו, שנאמר ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, ומפי השמועה למדו, שהראשון זה הוא יום ארבעה עשר... ומה היא השבתה זו האמורה בתורה, היא שיבטלו בלבו ויחשוב אותו כעפר, וישים בלבו שאין ברשותו חמץ כלל, ושכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר וכדבר שאין צורך בו כלל.

ומדברי סופרים לחפש אחר החמץ במחבואות ובחורים ולבודקו ולהוציאו מכל גבולו, וכן מדברי סופרים שבודקין ומשביתין החמץ בלילה מתחלת ליל ארבעה עשר לאור הנר, מפני שבלילה כל העם מצויין בבתים ואור הנר יפה לבדיקה... המפרש בים והיוצא בשיירא תוך שלושים יום זקוק לבדוק, קודם שלשים יום אינו צריך לבדוק, ואם דעתו לחזור קודם הפסח צריך לבדוק ואחר כך יצא, שמא יחזור ערב פסח בין השמשות ולא יהיה לו פנאי לבער, ואם אין דעתו לחזור אין צריך לבדוק... (חמץ ומצה פרק ב, וראה שם עוד)

כשבודק אדם ומחפש בלילי ארבעה עשר מוציא את החמץ מן החורים ומן המחבואות ומן הזויות ומקבץ הכל ומניחו במקום אחד עד תחלת שעה ששית ביום ומבערו, ואם רצה לבערו בליל ארבעה עשר מבערו...

כשבודק החמץ בלילי ארבעה עשר או ביום ארבעה עשר או בתוך הרגל, מברך קודם שיתחיל לבדוק וצונו על ביעור חמץ, ובודק ומחפש בכל המקומות שמכניסין להם חמץ כמו שביארנו, ואם בדק לאחר הרגל אינו מברך.

וכשגומר לבדוק, אם בדק בליל ארבעה עשר או ביום ארבעה עשר קודם שש שעות צריך לבטל כל החמץ שנשאר ברשותו ואינו רואהו, ויאמר כל חמץ שיש ברשותי שלא ראיתיו הרי הוא בטל, והרי הוא כעפר, אבל אם בדק מתחלת שעה ששית ולמעלה אינו יכול לבטל, שהרי אינו ברשותו, שכבר נאסר בהנייה...

כיצד ביעור חמץ, שורפו או פורר וזורה לרוח או זורקו לים, ואם היה החמץ קשה ואין הים מחתכו במהרה הרי זו מפררו ואחר כך זורקו לים... (שם פרק ג, וראה שם עוד)

כתוב בתורה "לא יראה לך חמץ", יכול אם טמן אותו או הפקיד אותו ביד עכו"ם לא יהיה עובר, תלמוד לומר "שאור לא ימצא בבתיכם", אפילו הפקידו או הטמינו. יכול לא יהיה עובר אלא אם כן היה החמץ בביתו, אבל אם היה רחוק מביתו בשדה או בעיר אחרת לא יהיה עובר, תלמוד לומר "בכל גבולך", בכל רשותך. יכול יהא חייב לבער מרשותו חמץ של עכו"ם או של הקדש, תלמוד לומר "לא יראה לך", שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים או של גבוה... (שם פרק ד, וראה שם עוד וחמץ-כללי)

רבינו בחיי:

ראה חמץ-כללי.

ספר החינוך:

להסיר כל לחם חמץ ממשכנותינו ביום ארבעה עשר בניסן... משרשי מצוה זו כדי שנזכור הנסים במצרים, כמו שכתוב בקרבן פסח. (בא מצוה ט)

מהר"ל:

וביאור כי יצר הרע אינו שולט רק מצד הבריאה, שהרי כתיב "לפתח חטאת רובץ", וממילא כשמזכיר לו יום המיתה, שאין יצר הרע, אז נסתלק יצר הרע. ולפיכך כאשר מתחיל היום לערוב ויש לפניו סימן מיתה, כי לילה סימן הפסד לכל הנמצאים, אז אפשר לו לסלק יצרו מכל וכל, ולעבד הבורא יתברך. ולפיכך ביעור חמץ אחר חצות דוקא, ואז ישחט הפסח. ואחר שכבש את יצרו יש לו שבעה ימים בלא יראה ובלא ימצא חמץ, ואין צריך עוד זכרון יום המיתה, רק נשאר כך לאדם שבעה ימים בלא חמץ, ומספר שבעה חוזרים חלילה מורה על שהאדם נשאר בלא חטא תמיד, כי שבעה ימים חוזרים חלילה... (דרשה לשבת הגדול)

של"ה:

הלכות הגעלה והלכות ביעור חמץ כבר נודע היצר הרע הוא החומץ והמנוול, שאור שבעיסה, ואין ביעור חמץ אלא שרפה, אם פוגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, דכתיב הלא כה דברי כאש...

בכאן להאריך במוסר הממון, ולא יחניף בממון רק ישמח בחלקו... ועל כן החמירו כל דכפין יתא ויכול, וזהו בדיקת הכיסין אשר רמזו האחרונים כל עניני החמץ, גם הנזכר בענין עכבר, כי הוא עכברא דשכיב אדינרי... וגם הוזכר חמץ בו בכלב, כמו שאמרו חפישת הכלבים, ובצאת בני ישראל לא יחרץ כלב... (מסכת פסחים מצה עשירה)

ראה עוד חמץ-כללי.

הכתב והקבלה:

תשביתו - מדלא אמר תבערו כמו בערתי הקדש, יתכן שמזה למדו רבותינו השבתה בלב, שאין השבתה בכל מקום אלא הפסקה, ובבטול בלב עושה לו הפסק בפעם אחת, מה שאינו כן בביעור בידים... ולדעת הפוסקים בטול זה מדין הפקר הוא, שמוציאו במחשבתו מרשותו. על כל פנים תשביתו דקרא איננה פעולה ממשית לבערו ממש, כי אם פעולה מחשבית. ובאמת כל לשון שביתה שבמקרא יורו על שלילת מעשה ומניעת פעולה, וענינם רק הפסקת דבר ובטולו שהיה בו עד הנה... (שמות יב טו, וראה שם עוד)

תורה תמימה:

תשביתו שאור - לרש"י בפסחים ד' ב' חמץ בביטול בעלמא סגי, דכתיב תשביתו, אבל בהרבה מקומות תשביתו משמעו בטול והכרתה לגמרי, כמו "והשבתי חיה רעה" וגו', ונראה דחמץ בעין וידוע ודאי דורש ביעור, ויש חמץ שצריך לחפש ולבדוק כדי למצאו, ובזה מספיק בטול בלב, וכן הגמרא שם מיירי בבדיקת חמץ שהיא מדרבנן, וכן ברמב"ם חמץ פרק ב' הלכה ב' דבחמץ ידוע לא מהני ביטול. (שמות יב טו)

שפת אמת:

בענין מצות קרבן פסח... והקרבת הפסח בי"ד והשבתת שאור הוא הסרת הערלה להיות הזמן יוכל להתעלות למעלה, שכמו שיש יציאת מצרים בנפש כמו כן בזמן, ולכן הקדים החודש הזה לכם ישראל דקדשינהו לזמנים, כמ"ש מקראי קודש, וזה בא על ידי יציאת מצרים והשבתת חמץ ושחיטת פסח בערב פסח... ובכח זה יכולין בני ישראל להעביר כל ממשלת הסט"א ולהעלות כל העולם למעלה מן הזמן, ועל ידי ב' תיקונים אלו מילה ופסח שהם העברת הערלה מוכנים אחר כך לתורה ומצות... (בא תרנ"ב)

במדרש על כל פשעים תכסה אהבה... וזהו ענין ביעור חמץ, דכתיב תשביתו שאור, פרש"י תבטלו. ובאמת אמרו אין ביעור חמץ אלא שריפה, כמ"ש התוספות שם על רש"י, אכן הרמז כי זה הביטול בלב מרוב התלהבות הרצון להשי"ת נשרף ומתבטל המחשבה זרה כענין בטל רצונך מפני רצונו דייקא מרוב אהבה ודביקות וכלות הנפש לעשות רצון השי"ת עד שכל הרצונות יתבטלו. ובודאי בימים אלו קודם פסח מתחדש אהבה ורצון בלבות בני ישראל שהם הימים שבחר בנו השי"ת... (צו תרמ"ד)

בגמרא העלו ביום הראשון תשביתו... שמקודם היה עבודת הצדיקים בבחינת הטבע, כמו דרך ארץ שקדמה לתורה, ועתה התחיל בחינת עבודה על פי התורה ומצות ה', ובכל שנה בזה הי"ד מתעורר בחינת ראשית הנ"ל, ובכח זה יכולין להשבית החמץ, וז"ש אור לי"ד בודקין לאור הנר, היא בחינת נר מצוה, על ידי שבו נעשה מצוה ראשונה מכל בני ישראל... (שבת הגדול תרמ"ג)

בענין ביטול ובדיקה, דיש פגם בנפש ויש ברוח, ותיקון הנפש בבחינת המצות, לכן בדיקה לאור הנר, כדכתיב נר מצוה, ופגם הרוח נתקן בדיבור, ולכן מדאורייתא ביטול בעלמא סגי, וכתיב תשביתו שאור, שעל ידי הביטול של האדם באמת משבית השאור והחמץ. ולפי שבפסח לעולם זמן גאולה צריכין מקודם לבטל החמץ בעוד משועבדין תחת הפגם, כי אחר הגאולה לא שייך ביטול... ולכן קודם הגאולה וחירות צריכין לבטל החמץ, וכן נעשה אז שביטלו בני ישראל ע"ז בלקיחת השה לפסח בעשור לחודש קודם שנגאלו. (שם תרנ"ה)

שם משמואל:

ונראה עוד לומר שזה עצמו הן מצוות הנוהגות עתה, ביעור חמץ ואכילת מצה, ביעור חמץ הוא כמו סילוק הערלה. ויש לומר שכמו שלש במצוות שבערלה, מילה ופריעה והטפת דם ברית, כך נמי יש שלשה דברים בביעור חמץ, שאור וחמץ ותערובת חמץ, שאור אינו ראוי לאכילה, דומה לחיתוך הסתלקות המום חמץ דמיתבא דעתא, ובהסתלקותו זוכין להתגלות אור הקדושה דומה לפריעה, תערובת דמים טמאים של הערלה ודמים טהורים ממקומות רחוקים, וכן נמי יש לנו שלשה דברים, בדיקה ביטול וביעור, כל אלה מסלק כח רע של קין, ואכילת המצה שהיא דביקות אהבה בעולם החירות מתקנת ענין הבל. (שמיני תרע"ט)