(ראה גם: גזרות שמד, גלות יון, חשמונאים, יון)
...ורב יהודה אמר זו אשה ושבעה בניה, איתוהו קמא לקמיה קיסר, אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים, אמר להו כתיב בתורה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, אפקוהו וקטלוהו, אתיוהו לאידך, אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים, אמר להו כתוב בתורה זובח לאלהים יחרם, אפקוהו וקטלוהו... אמר ליה קיסר אישדי לך גושפנקא (אזרוק לפניך טבעת) וגחין ושקליה כי היכי דלימרו קביל עליה הרמנה דמלכא. אמר ליה חבל עליך קיסר, על כבוד עצמך כך, על כבוד הקב"ה על אחת כמה וכמה. אפקוהו למיקטליה, אמרה להו אימיה יהבוהו ניהלי ואינשקיה פורתא, אמרה לו, בניי לכו ואמרו לאברהם אביכם אתה עקדת מזבח אחד, ואני עקדתי שבעה מזבחות. אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה, יצתה בת קול ואמרה אם הבנים שמחה. (גיטין נז ב)
מעשה במרים בת נחתום שנשבית היא וז' בניה, נטלן קיסר ונתנן לגיו מן ז' קנקלין, הביא את הראשון ואמר לו השתחוה לצלם, א"ל חס ושלום איני משתחוה לצלם, א"ל למה, א"ל מפני שכך כתוב בתורתינו אנכי ה' אלקיך, מיד הוציאו והרגו. הוציא השני וא"ל השתחוה לצלם, א"ל חס ושלום אחי לא השתחוה ואני איני משתחוה, א"ל למה, א"ל שכך כתיב בתורה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, מיד גזר עליו והרגוהו. הוציא השלישי וא"ל השתחוה לצלם, א"ל איני משתחוה, א"ל למה, א"ל שכתוב בתורה כי לא תשתחוה לאל אחר, מיד גזר עליו והרגוהו. הוציא הרביעי ואמר פסוקיה, זובח לאלהים יחרם, וגזר עליו והרגוהו. הוציא החמישי ואמר גם הוא פסוקיה, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, מיד גזר עליו והרגוהו. הוציא הששי ואמר גם הוא פסוקיה, כי ה' אלקיך בקרבך א-ל גדול ונורא, גזר עליו והרגוהו. הוציא השביעי והוא היה קטן שבכולן, אמר בני השתחוה לצלם, א"ל חס ושלום, א"ל למה, א'ל שכן כתיב בתורתנו וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, ולא עוד אלא שנשבענו לאלקינו שאין אנו ממירין אותו באל אחר, שנאמר את ה' האמרת היום... א"ל אחיך שבעו ימים ושבעו חיים וראו טובה, ואת קטן לא שבעת ימים ולא שבעת חיים ולא ראית טוב בעולם, השתחוה לצלם ואעשה בך טובות. א"ל כתיב בתורתנו ה' ימלוך לעולם ועד, ואומר ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, ואתם בטלים ומלכותכם בטלה... אבל הקב"ה חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים. א"ל ראה אחיך הרוגים לפניך והריני משליך טבעתי לארץ לפני הצלם והגביהה כדי שידעו הכל ששמעת לקולי. א"ל חבל עליך, מה אם אתה מתיירא מבני אדם שכמותך, אני לא אתיירא ממלך מלכי המלכים הקב"ה אלקי עולם. א"ל וכי יש אלוה לעולם, א"ל אללי עליך, וכי עולם של הפקר ראית... א"ל אם יש בו כל המדות הללו באלקיכם מפני מה אינו מציל אתכם מידי כמו שהציל לחנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר. א"ל חנניה מישאל ועזריה כשרים היו, ונבוכדנצר מלך הגון היה ליעשות נס על ידו, אבל אתה אינך הגון, ואנו נתחייבנו מיתה לשמים... אמרה לו אמו בחיי ראשך תנה את בני ואחבקהו ואנשקהו, נתנוהו לה והוציאה לו דדיה והניקתו חלב. אמרה לו בחיי ראשך הרגני תחלה ואחר כך הרגהו, אמר לה איני שומע ליך מפני שכתוב בתורתכם ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד... עד שהיתה מנשקתו מחבקתו גזר עליו והרגוהו עליה, וכיון שנהרג שיערו חכמים שנותיו של אותו תינוק ונמצא בן שתי שנים וששה חדשים ושש שעות ומחצה... לאחר ימים נשתטית אותה אשה ונפלה מן הגג ומתה, לקיים מה שנאמר (ירמיה ט"ו) אומללה יולדת השבעה, ובת קול יוצאת ואומרת, (תהלים קי"ג) אם הבנים שמחה, ורוח הקדש צווחת ואומרת על אלה אני בוכיה. (איכה פרשה א נג)
וחכמים אמרו מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך וגו', בא אנדרינוס קיסר ותפס אלמנה עם שבעה בניה, אמר לה מה טיבך, אמרה לו אשה אלמנה אני, אמר לה תינוקות הללו מנין לך, ואמרה לו בני הם. מיד הביא את הראשון ואמר לו השתחוה לאלוה זה, אמר לו אותו התינוק חס ושלום אין אני משתחוה למעשה ידי בני אדם, שכן כתוב בתורה (דברים ד') וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים וגו', מיד נטל חרב והרגו אותו. חזר והביא את השני... (פרק ל, ההמשך כבמ"ר)