חנוך   בן ירד

 

ויתהלך חנוך את האלקים אחרי הולידו את מתושלח שלש מאות שנה, ויולד בנים ובנות. ויהי כל ימי חנוך, חמש וששים שנה ושלש מאות שנה. ויתהלך חנוך את האלקים, ואיננו כי לקח אותו אלקים. (בראשית ה כב)

זהר:

וכן למדנו, ספר היה לחנוך, וספר זה היה ממקום הספר של תולדות אדם, וזה הספר הוא סוד החכמה, כי נלקח מהארץ ונעשה מלאך בשמים, וזה שאמר ואיננו כי לקח אותו אלקים, והוא הנער שנקרא בכל מקום נער, כמו שכתוב חנוך לנער וגו', והוא מטעם שנעשה נער משמש לשכינה.

וכל הסודות העליונים נמסרו בידו, והוא מוסר ונותן אותם לכל הראוים אליהם, ועושה שליחותו של הקב"ה. ואלף מפתחות נמסרו בידו, ומאה ברכות לוקח בכל יום ומיחד יחודים לרבונו...

ומזה נמסר לו הספר הנקרא ספר של חנוך, כי בשעה שלקח אותו הקב"ה הראה לו כל הנסתרות העליונים, וסוד עץ החיים שבתוך הגן ועליו וענפיו... (בראשית תעד, ועיין שם עוד)

ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו וגו', רבי יוסי פתח, עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו, מקרא זה כבר נתבאר, אבל תא חזי, כן דרכיו של הקב"ה, בשעה שהאדם מתדבק בו, והוא משרה שכינתו עליו, ויודע שלאחר כך יחטא, הוא מקדים ולוקט ריחו הטוב ממנו, ולוקח אותו מן העולם... נרדי נתן ריחו הם המעשים הטובים שבו, שבשבילם נפטר מן העולם קודם זמנו שלא יקלקל אותם... 

תא חזי, חנוך צדיק היה, והקב"ה ראה אותו שיחטא אחר כך, ולקט אותו מטרם שיחטא. וזהו וללקוט שושנים... רבי אלעזר אמר חנוך לקחו הקב"ה מן הארץ והעלהו לשמי מרומים ומסר בידו כל אוצרות העליונים, ומ"ה מפתחות סתרי חקיקות, שבהם משתמשים מלאכים העליונים וכולם נמסרו בידו. (בראשית ב שפח, ועיין שם עוד)

עד שבא חנוך ולקחו הקב"ה מן הארץ, ונברר ממנו הפסולת והבדיל מן הכסף, וכן בכל אלו הצדיקים שבארץ, ואחר כך נתתקן המקום ההוא... (קדושים סד, ועיין שם עוד)

...וכן חנוך, בעוד שהיה צדיק והדור כולו חייב, ראה הקב"ה שאם יניחוהו ילמד ממעשיהם, וסלקו מן העולם קודם זמנו, קודם שיבאיש ריחו, ז"ש ואיננו כי לקח אותו אלקים, כלומר ואיננו בעולם הזה למלאות ימיו, כי לקח אותו אלקים קודם זמנו, לעשות עמו חסד, להנחילו חיי העולם הבא. (זהר חדש בראשית תתנח)

מתוך היראה (שחנוך) הלך בדרך אמת בארץ, הוא מצא את האור, שאבד אדם הראשון, (דהיינו הזיהרא עלאה שאבד מחמת החטא דעץ הדעת, אבל רק מוחין דאחור של זיהרא עלאה הזה מצא עתה), שהאור הזה נגנז בגן עדן, עלה למעלה, (דהיינו שהיה רוצה להשתמש עם האור, אבל האור) לא התיישב במקומו, כי לא היה לשם מכל צדדיו, כי השלמות שלמטה היתה חסרה לו, שנאבדה מחמת החטא דאדם הראשון, (על כן) ירד למטה, (לג"ע התחתון), והתחבא תוך עצי הגן, (דהיינו בחינת מוחין דאחור, שהיה לו לאדם הראשון אחר החטא, מטרם שגורש מגן עדן, שגם הוא התחבא אז תוך עצי הגן), ונתפשט שם בכל צדדי הגן, עד שנולד חנוך בן ירד, (כלומר עד שהשיג אותם המוחין דפנים של זיהרא עלאה, שבשבילם נקרא חנוך בן ירד, כי עתה עוד לא נקרא בשם הזה).

כיון שנולד (חנוך בן ירד, דהיינו המוחין דפנים הנקראים בשם הזה, הנה) מתחילה היה נמצא סמוך לגן, (דהיינו בעת שהשיג רק בחינת הקטנות דמוחין דפנים, שעוד לא היה ראוי להכנס לגן עדן), התחיל אותו האור, (דהיינו המוחין דפנים), להאיר בתוכו, והתגדל במשחת קודש, והאור ההוא שכן עליו כשהוא מתנוצץ, נכנס לגן עדן, ומצא שם עץ החיים (שה"ס הקו האמצעי), ענפיו, ופירות העץ הריח בהם, (דהיינו שהמשיך הארת חכמה ממטה למעלה המכונה ריח), ונתישב בתוכו אותו הרוח של אור החיים, (שה"ס ו"ק דחכמה כי אור החכמה נקרא אור החיים, ורוח ה"ס קומת ו"ק).

באו שליחים, מלאכים עליונים, ולמדו אותו החכמה העליונה, ונתנו לו ספר, שהיה גנוז תוך עץ החיים ולמד ממנו, וידע דרכיו של הקב"ה והלך אחריו, ז"ש ויתהלך חנוך את האלקים, עד שאותו האור נשלם בתוכו.

כיון שאותו האור נשלם למטה, רצה לעלות למקומו, (דהיינו להלביש את האור למעלה בשמים במקום יציאתו של האור), בכדי להראות אותה השלימות שיש בסוד חנוך, (כלומר השלמות של אותם המוחין הנקראים בשם חנוך), יום אחד, נכנס בגן עדן והראו לו הנסתרות שבגן, והניח אותו ספר, וכל מה שראה מחוץ לגן, והספר גנוז בין החברים, (כלומר שמשם השיגוהו החברים וגנזוהו).

אחר כך נתלבש אותו האור תוך הלבוש ההוא, (דהיינו תוך גופו של חנוך), להראות שלמותו למעלה (בשמים), ושיתביישו בשבילו כל אלו המלאכים שקטרגו לפני אדונם שלא יברא את האדם בארץ.

הה"ד ואיננו כי לקח אותו אלקים, ואיננו בעולם הזה, כי לקח אותו אלקים לצורה אחרת, בצורה זו הוא תמיד נראה, והעמדנו הסוד הזה בכתוב חנוך לנער על פי דרכו, דהיינו להנהיג כל העולמות גם כי יזקין לא יסור ממנה כי תמיד נמצא בו, וחוזר להיות נער...

בחנוך נכללה הצורה של העולם הנסתר, (שהוא ז"א שממנו מוחין דפנים), הוא כסא לאדונו, (שהוא כסא לז"א כלומר שז"א שורה עליו), עושה שליחות בעולם כשהעולם בדין, (נמסרת ההנהגה למטטרון), הוא יוצא ומטטרון נקרא רבון על כל הצבאות העליונים, (שכולם הם תחת הנהגתו), והזקן הוא נער, (כלומר שעוזב מוחין דזקנה ומקבל מוחין דנער, ואז נמצא העולם בדין), נכנס מעולם לעולם, (דהיינו שנכנס מעולם דמלכות לעולם ז"א), שהוא מוחין דפנים), אז נשקט הרוגז, (ומנהיג העולם ברחמים)... (שם תרומה לט, ועיין שם עוד)

...ואותו הזהר של הנשמה העליונה שפרחה ממנו, עלה למעלה, והיה גנוז באוצר אחד שנקרא גוף, עד שהוליד בנים ויצא חנוך לעולם. כיון שבא חנוך, ירד בו אותו הזוהר העליון של הנשמה הקדושה, והיה חנוך באותה הגדלות העליונה שהיה בה אדם, ז"ש ויתהלך חנוך את האלקים וגו'.

אחר כך היה צריך הקב"ה לקחת אותו מהעולם הזה, ולכלול הרוח הקדוש (של חנוך למטה (מעולם הזה), ומלמעלה (מהמלאכים). ונכלל הכל באותו הרוח הקדוש, ואותו הרוח הקדוש נכלל ממטה ולמעלה, כדי שימשוך אחריו כל העולם כל מין אחר מינו, (שיש לו כח למשוך העליונים מתוך שהוא מלמעלה ויש לו כח למשוך בני אדם משום שהוא מלמטה).

כיון שנכלל נעשה ממונה בעולם הזה ובעולם העליון, בעולם הזה (שלט), מצד אותה התכללות שנכלל מהעולם הזה, ובעולם העליון (שלט) מצד אותה התכללות שנכלל מהעולם העליון, (פירוש העולם הזה ה"ס מוחין דאחור, העולם העליון ה"ס מוחין דפנים, והוא כולל ב' מיני מוחין אלו).

ובכל זמן וזמן שיש צדיקים וחסידים בעולם מתחדשת בו אותה התכללות שנכלל מלמטה מצד חנוך, אז הוא נער, בסוד חידוש הלבנה, (שבכל חודש חוזרת לתחילתה), וזה סוד חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. מהו על פי דרכו, היינו על פי דרכו של חנוך, ללכת באותו דרך אמת בדרך ישר ושלם... (שם שיר השירים תג, ועיין שם עוד)

כתוב ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו כי לקח אותו אלקים, (כי לקח אותו אלקים) מעולם הזה של בני אדם, ונמשך חנוך מעט מעט, עד שנעשה מה שנעשה, ושכן במקומו כראוי, שהוא מטטרון הגדול והחזק שר הפנים שממנו מזדעזעים עליונים ותחתונים, ושליטים ושמשים עליונים הקרבים אליו, לשלוט ולהוציא ממנו כח ועטרות קדושות. (שם רות תפז)

מדרש רבה:

ויתהלך חנוך את האלקים, אמר רבי חמא בר הושעיה, אינו נכתב בתוך טימוסן של צדיקים אלא בתוך טימוסן של רשעים. אמר רבי איבו חנוך חנף היה, פעמים צדיק פעמים רשע, אמר הקב"ה עד שהוא בצדקו אסלקנו. אמר רבי איבו בראש השנה דנו, בשעה שהוא דן כל באי עולם... (בראשית פרשה כה א)

פרקי דרבי אליעזר:

אדם מסר לחנוך ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה, שנאמר ויתהלך חנוך את האלקים, ויתהלך חנוך בדרכי מנין העולם, שמסר אלקים לאדם וחנוך מסר לנח... (פרק ח)

אותיות דרבי עקיבא:

אל"ף, אמר הקב"ה א'בדתיו ל'קחתיו פ'קדתיו למטטרון עבדי שהוא אחד מכל בני מרומים כולן, אבדתיו בדור של אדם הראשון, וכיון שהסתכלתי בבני דור המבול שהן מקולקלין ובאין סילקתי שכינתי מביניהן ועליתי בקול שופר ובתרועה למרום, שנאמר (תהלים מ"ז) עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר, ולקחתיו לחנוך בן ירד מביניהם והעליתיו בקול שופר ובתרועה למרום להיות לי לעד עם ארבע חיות שבמרכבה לעולם הבא. פקדתיו על כל גנזים ואוצרות שיש לי בכל רקיע ורקיע, ומפתחו של כל אחד ואחד מסתרים בידו, ושמתיו שר על כל השמים ועשיתיו משרת לכסא כבודי היכלי ערבות לפתוח לי דלתותיהן... (עיין שם עוד)

מדרש אגדה:

ויתהלך חנוך את האלקים, עם המלאכים הלך שלש מאות שנה, בגן עדן היה עמם ולמד מהם עיבור ותקופות ומזלות וחכמות רבות. ואיננו כי לקח אותו אלקים, לפי שהיה צדיק, הקב"ה לקחו מבני אדם ועשה אותו מלאך והוא מטטרון. ומחלוקת בין ר' עקיבא וחבריו בדבר זה, וחכמים אומרים חנוך היה פעם צדיק ופעם רשע, אמר הקב"ה עד שהוא בצדקו אסלקנו מן העולם... (בראשית ה כד)

מדרשים:

ויתהלך חנוך את האלקים אחרי הולידו את מתושלח, ויעבד את ה' וימאס בדרכי בני האדם הרעים ותדבק נפש חנוך במוסר ה' ובדעת ובבינה וידע את דרכי ה'... ויהי מקץ ימים רבים ושנים בהיותו עובד לפני ה', ויהי הוא מתפלל לפני ה' בבית ובחדר ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר הנני, ויאמר אליו קום צא מביתך וממקומך אשר נחבאת שמה והלכת על כל בני האדם למען אשר תלמדם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשו ללכת בדרכי ה'... ויאסף את בני האדם בעת ההיא ויודיעם את מוסר ה', ויצו ויעבירו קול בכל מקומות בני האדם לאמר מי האיש אשר יחפוץ לדעת את דרכי ה' ואת המעשה הטוב יבא אל חנוך, ויתאספו אליו כל בני האדם בעת ההיא... וימלך חנוך על בני האדם כדבר ה', ויבאו וישתחוו ארצה וישמעו כלם יחד את דבריו... וימלוך חנוך על כל בני האדם מאתים וארבעים שנה ושלש שנים, ויהי עושה משפט וצדקה לכל עמו וידריכם בדרכי ה'.

ואלה תולדות חנוך מתושלח ואלישוע ואלימלך בנים שלשה ואחיותיהם מלכה ונעמה... ויהי בשנת מות אדם היא שנת מאתים וארבעים שנה ושלש שנים למלכות חנוך, ויהי בעת ההיא וישם חנוך על לבו להפרד ולהבדל מבני האדם והסתר מהם כבראשונה לעבוד את ה', ויעש חנוך את הדבר הזה, אך לא הסתיר את נפשו מהם כל הימים, ויסתר מבני האדם שלשה ימים ונגלה להם יום אחד... וישב אחרי כן ויסתר את נפשו ששת ימים ויגלה לעמו יום אחד... ואחר כך יום אחד בחדש ויום א' בשנה, עד אשר בקשו פניו כל המלכים וכל השרים וכל בני האדם ויתאוו כלם לראות את פני חנוך ולשמוע את דבריו ולא יכלו כי יראו כל בני האדם ממנו יראה גדולה וייראו מגשת עליו מאימת אלקים אשר על פניו... ויאמר אליהם נשאל נשאלתי לעלות אל השמים לא ידעתי יום לכתי, ועתה אלמד אתכם חכמה ודעת ומוסר לעשות בארץ...

ויהי בעת ההיא ובני אדם יושבים את חנוך והנו מדבר אליהם, וישאו עיניהם ויראו והנה דמות סוס גדול יורד מן השמים, וילך הסוס ברוח לארץ, ויגידו לחנוך את אשר ראו, ויאמר אליהם חנוך בעבורי הסוס ההוא יורד לארץ, הגיע העת והיום אשר אלך לי מאתכם ולא אראה עוד אליכם. וירד הסוס ההוא בעת ההיא ויעמד לפני חנוך... וילמד חנוך את כל בני האדם חכמה ודעת ומוסר ה' ביום ההוא ויצום מאד לעבוד את ה' וללכת בדרכיו כל ימי חייהם, וישם שלום עוד בין כלם. ויהי אחרי כן ויקם וירכב על הסוס ויצא וילך ויצאו וילכו אחריו כל בני האדם כשמונה מאות אלף איש... ויהי ביום הששי ויותירו עוד אנשים וידבקו עמו, ויאמרו אליו עמך נלך אל המקום אשר תלך, חי ה' כי המות יפריד בינינו ובינך. ויהי כי מתאמצים הם ללכת אתו ויחדל לדבר אליהם... ויהי ביום השביעי ויעל חנוך בסערה השמימה בסוסי אש ורכבי אש. וישלחו כל המלכים אשר היו עם חנוך ביום השמיני לקחת את מספר האנשים אשר נשארו עם חנוך במקום אשר עלה משם השמימה... וימצאו כל הארץ מלאה שלג במקום ההוא, ועל השלג אבנים גדולות מאבני שלג. ויאמר איש אל רעהו לכו ונבקע את השלג הזה ונראה פן מתו האנשים אשר נשארו עם חנוך תחת אבני השלג, ויבקשו את חנוך ולא מצאו כי עלה השמימה... (חיי חנוך)

 

 

 

ילקוט ראובני:

חנוך היה בן ס"ה שנים כשנולד מתושלח. ושניו שס"ה, והוא קבר אדם וחוה אחריו נ"ו שנה. ויתהלך חנוך את האלקים שנת קי"ג ללמך. וראיתי במערכות אלקות שהוא במדרגה הגדולה יותר ממשה ואליה. ויחי חנוך חמש וששים שנה ויולד את מתושלח, מ"ת ושל"ח, כי היה לו חרב ושם המפורש חקוק עליו, והיה מפיל בו אלף מזיקים... (בראשית)

בתחלת שליחותו הראה לו מטטרון שהוא שר עולם היצירה, שהיה מתחלה חנוך בן ירד, גם הראה לו גדולת סנדלפון שהוא שר העולם העשייה, שזכה לשם אליה, והוא פנחס... אמר רבי ישמעאל אמרתי למטטרון שר הפנים מפני מה קוראים לך בשמי מרום נער, אמר לי מפני שאני חנוך בן ירד, כשחטאו בני דור המבול וסרחו במעשיהם העלני הקב"ה מביניהם, להיות עד עליהם בשמי מרום לכל באי עולם, כדי שלא יאמרו רחמן אכזרי הוא, מה חטאו כל אותם אוכלוסים... עוד שם, כשהעלני הקב"ה בשמי מרום באו שלשה מלאכים ממלאכי עז"א ועזא"ל והיו ממונים עליונים, ואמרו רבונו של עולם, מה טיבו של זה שעלה למרום, לא מבני בניהם של הללו שנאבדו במבול, מה טיבו ברקיע, השיב הקב"ה טובכם שאתם נכנסים לדבר, אני חפצתי בו יותר מכולכם וכו', ומיד עמדו ויצאו לקראתי והשתחוו לפני, ואמרו לי, אשריך ואשרי הוריך שרצה בך קונך, ומתוך שאני קטן ונער בתוכם, לפיכך קראו אותי נער. מאחר שיתגבר איש על יצרו למטה, כן יהיה למעלה על אותו מלאך הממונה על יצר הרע, כי שכל הפועל שהוא מטטרון שר הפנים יש לו שני יצרים, רוצה לומר שני מלאכים, אחד ממונה על רחמים ואחד ממונה על דין, ומהפך אותו מלאך לרחמים שהוא ממונה על הדין, מלאך שהוא בימין מטטרון עוזיאל שמו, והוא כהן גדול, וכמה שלוחים יש לו וכולם דין... 

פסוק זה שר העולם אמרו, לפי מה דמפרש חנו"ך זה מטטרון, כמו שיוסד הפיוט תוקף מטטרון שר הנהפך לאש מבשר ואומר, ודהוא שר העולם כמו שיסד הפיוט המשרת נקרא נער, והוא מטטרון הנכבד והנורא, ואמרינן ביבמות נער הייתי וגם זקנתי שר העולם אמרו, וקשה מזה משמע שר עולם אמרו מששת ימי בראשית, ושמא אגדות הם מוחלף זו בזו... (שם)

דע כי בשמטה שעברה היה חנוך הגשמי במעלה גדולה, לא ראה רשע ודין בזמנו, וכשהביאו הקב"ה בזה השמטה לקיום העולם, להיות דוגמא עליונה, דין ורחמים להיות לנסות הברואים, והם לא עמדו בנסיונו, כי בחרו מות מחיים, עמד חנוך ואמר לפני האלקים, הדור הזה כולם רשעים, אין בהם אמונה, ובודאי יודע אני שעתיד לכלותם, ולמה הבאתני ביניהם, ואני הגדול שבדורי הייתי, ועתה אין בי עירוב ממעשיהם הרעים, לכן רבון כל העולמים, ראוי אני להיות כא' ממלאכי השרת, מפני הדור של שמיטות החסד שעברה שבאתי ממנה כולם היו גדולים ממלאכים, וגם אני הייתי גדול עמהם, ונהי שלא אהיה גדול ממלאכים בעבור העונש, שראיתי רשעים בעיני, מכל מקום אהיה בין המלאכים ולא תניחני בין עם בזוי ושפל כאלה. אז נעשה בשרו כלפיד אש כאליה, ושמו בין המלאכים, וזהו "ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו" וגו', ועוד תמן, העלה הקב"ה לחנוך ברוח סערה לשמים כמו אליהו, כי לקח אותו אלקים בגמטריא רו"ח סערה, מיטטרון ביו"ד הוא השכיבה (?), נקרא מיטטרון בי' דוקא, ומטטרון בלא י' הוא מלאך שלם.

מטטרון נקרא נער, כי הוא משמש שימוש נער לפני השכינה, על ידו מתחלקת מזון לכל כתות המלאכים מעולם השפל, ובפסוק נער הייתי וגם זקנתי, אמרו בגמרא פסוק זה שר העולם אמרו, ונקרא נער בהיותו משמש שימוש נער דוקא, אמנם לפעמים משמע שימוש זקן, והוא ביחוד המלבוש מעיל בתוכה, ולכך אליעזר בהיותו הולך את רבקה קראו עבדו זקן ביתו.

אמר רבי ישמעאל אמר לי מטטרון שר הפנים מתוך אהבה שאהב לי הקב"ה יותר מכל בני מרום, עשה לי לבוש נאוה והלבשתי ועשה לי מעיל כבוד שכל מיני זיו וזוהר והדר קבועים בו, והעניקני ועשה לי כתר מלכות מי' אבני טוהר באור גלגל חמה וזיוו הולך בארבע רוחות ערבות רקיע, ובז' רקיעים ובארבע רוחות העולם וקשרו על ראשי ה' הקטן בפני כל פמליא של מעלה, שנאמר כי שמי בקרבו... (שם)

אני ראיתי מיכאל שר הגדול עומד מימין הכסא, ויפיפיה שר התורה עומד לפניו, וגבריאל מן השמאל ומטטרון שר הפנים עומד לפני פתח היכל של הקב"ה, ויושב ודן כל חילי מרום בדין העומד לפני המלך, והקב"ה גוזר והוא עושה...

טעם על אמרו רז"ל חנוך זו מלאך המות, כי הענין בשעה שחטאו דור המבול לקח אותו אלקים להיות עד עליהם, שאם אדם חטא הוא בשביל שנברא מארבע יסודות או דורו רשעים, אמר הקב"ה, הרי גם חנוך בדור רשעים היה, וגם נברא מארבע יסודות, ואחר כך מאחר שעל פיו הוא מיתת האדם, לכן אמרו רז"ל חנוך הוא הוא מלאך המות, כי לקחו הקב"ה להצדיק דינו, שלא יאמרו הוא תובע ועד. ולכן נקרא שר הפנים שיש לו שני פנים, דין ורחמים, כי כמו שמעיד על רשעים מעיד על צדיקים, ומה שאנו אומרים יאר ה' פניו אליך ויחנך, הכוונה שיעשה עמנו כמו שעשה עם חנוך, שתיבת ויחנך עולה במספר קטן חנו"ך עם המלה, ולזה אמר וישם לך שלום, רוצה לומר שיתן לנו שלום הנצחיים כמו שעשה לחנוך. (שם)

...וחנוך היה מוכיח כל אנשי דורו שלא יחטאו, וכוונתו היתה לתקן המעוות שחטא אדם הראשון, ולחזור א"י שנסתלק מן אהי"ה, וראה ברוח הקדש שמזרעו יצא משה הרומז לאות ו' והוא יהיה המחבר האמיתי, יה"ו בין תרי ההי"ן וא"י, הרי השם שלם. ועוד חנוך ראה קצת נבואה, ולא בשליחות ראה שגלגול הבל היה משה, היה להתגלגל בזרעו ולא ידע היאך וכן שנתגלגל הבל בנח, וחנוך הגיד זה נבואה קטנה לבנו מתושלח, ומתושלח הגיד דבר זה ללמך בנו...

חנוך בן ירד ברוב חכמתו וחסידותו חידש דתות ונימוסים לכל האומות, והרחיקם מן העריות ומן טומאת מתים, ולמדם עניני קרבנות לאדון הכל, ומתקן להם מועדות... (שם)

ודע שאוריאל זה קודם שבא ביעקב בא בחנוך, והיינו דכתיב ויתהלך חנוך את האלקים, כלומר שהלך בגן עדן וחזר לעולם הזה, וכל זה עשה מן הכח שניתן לו מן ניצוץ אוריאל, והוא עולה רמ"ח לרמז שבא בחנוך ברמ"ח אברים וכו'. ודע דיוקן של יעקב היה בחנוך ושל חנוך באדם הראשון, כי חנוך קבל נשמה של אדם הראשון שפרחה ממנו...

טוב ה' למעוז ביום צרה, בשעה שהדור הם מכעיסים לפניו הוא ממלט את הצדיקים ומאבד את הרשעים, חטא דור אנוש איבד אותם, והציל את חנוך, למה ביום רצה ויודע חוסי בו... הקב"ה כתב באצבע על כתר שבראש מטטרון אותיות שנברא בהם שמים וארץ, אותיות שנברא כוכבים ומזלות, אותיות שנברא בהם ימים ונהרות... ולכן כל המלאכים ושרי מלכים ואפילו שר סמאל יראים ומזדעזעים ממנו. כתב הרי"ח כי חנוך ואליהו היה בהם צד מלאכים בעודן בהרכבתם, כמו שמצינו במדרש פנחס "ותצפנו" (רק אחד משניהם, כלב), שהיה בו צד מלאכים... (שם)

יש לשאול, כיון שחנוך נתגלגל, והפסוק מעיד על זה שהיה הולך בדרכי ה', ולמה נתגלגל באליעזר. ויש לומר שעדיין לא השלים חלקו, אפילו שהיה חסיד עם קונו ודבק נשמתו עם השכינה, לא היה יכול לכנוס בהיכל המלך בהיות שלא היה מהול. ולכן הוצרך שימתין עד שבא אברהם, שהוא אב הראשון לאותה המצוה... ואברהם לקח אותו לעבדו בהיותו מלובש ומגולגל בלבוש עבד כנעני, ומל אותו והוציא אותו מכח הקליפות, כי הקליפות הקשות היו מסבבין אותו בעבור שהיו מכירים שנשמתו היא חצובה ממקום העליון, והיו חפצים להתדבק בו כדי לקחת בו מן הפנימי ולעשות חפצם. וכשרצה הקב"ה לגלגל חנוך פעם ג' כדי להשלים חלקו, נתגלגל בלבוש קליפה חיצונית שהוא כנען, ונתגלגל להדבק בבית אברהם שהוא מדת החסד, והסיר הערלה ממנו ונשתנה שמו, כדי שלא יכירו בו הקליפות, ונקרא אליעזר כי שינוי השם מועיל נגד הקליפות וכו'... (לך לך)

תרגום יונתן:

ויתהלך חנוך - ופלח חנוך בקשוט קדם ה'... ואיננו - והא ליתוהי עם דיירי ארעא ארום אתנגיד וסליק לרקיעא במימר קדם ה' וקרא שמיה מיטטרון ספרא רבא. (בראשית ה כב וכד)

רש"י:

ויתהלך חנוך - צדיק היה, וקל בדעתו לשוב להרשיע, לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו קודם זמנו, וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב "ואיננו" בעולם למלא שנותיו. (שם שם כד)

רד"ק:

ויתהלך חנוך את האלקים - כלומר שם כל חשקו באהבת הא-ל והתעסק בחכמות והכיר את בוראו משהגיע לחמש וששים שנה, ואף על פי כן עוד התעסק בפריה ורביה... עד שמאס הגוף לפיכך סלקו הא-ל בחצי ימיו... ולא עלה בדעת בני דורו שימות בחצי ימיו, וזה שאמר "ואיננו". ודעת התרגום וקצת חכמים שחנוך ואליהו הכניסם הא-ל בחיים בגן עדן ועודם שם, ואוכלים מפרי הגן ועובדים ה' כאדם הראשון קודם החטא, ויהי שם עד ימות המשיח. (שם)

חזקוני:

ויולד את חנוך - דור שביעי היה, ונתחנך לקדושה, שכן מצינו הז' קודש, וכן בדוד ועוד. ואיננו - לפי שהיה קצר בימים מכולם נראה כמי שלא היה, והוא דרך כבוד, שהרי צדיק היה. (שם יח וכד)

כוזרי:

...אך הוא מתאוה זה (להתרחק מהחיים בעולם הזה) אילו היה מגיע למדרגת חנוך, שנאמר בו "ויתהלך חנוך את האלקים", או למדרגת אליהו זכור לטוב, ולהפנות עד שיתייחד לחברת המלאכים... מפני שנעדרו ממנו עניני העולם השפל... (מאמר ג א)

רבינו בחיי:

ויהי כל ימי חנוך - היו כל ימי חייו שס"ה שנים כמנין ימות החמה, לא פחות ולא יותר, כי הצדיק הזה ידע והשיג מהלך השמש וכחותיו העצומים, והכיר בחכמתו כי יש סבה עליונה על הכל ודבק בה. וכבר הודעתיך למעלה כי יש מאורות למאורות וכלן נמשכים מן האור העליון אשר הצדיק הזה זכה אליו, וזהו שהזכיר בו לשון "ויהי" מה שלא תמצא בדורות הראשונים, שלא הזכיר באחד מהם אלא ויהיו, כדי לרמוז שנתעלה באור העליון שכתוב בו "יהי אור ויהי אור"... (בראשית ה כג)

ויתהלך חנוך את האלקים - מעלת מדת ההתהלכות לא יזכר רק בצדיקים... וכלן השיגו מהלך השמש וכחותיו הגדולים המורים על שלטנות אדון הכל ורוממותו ית', כמו שאני עתיד לכתוב... והנה חנוך דבק באור עליון שממנו נבראו ונמשכו המאורות ביום רביעי... ושבעה אורים אלו הם הנקראים צרור החיים, והצדיק הזה דבק בהם, כי מצא חן בעיני ה', וראוי היה לכך כי היה שביעי לדורות, והיה כנגד יום הז' שהוא יום החיים שכלו שבת ומנוחה, לפיכך זכה לחיי עד.

והנה חצי השם הזה נקשר עם חצי השם של מטטרון, כי מעודו השתדל לדעת אותו ולהשיג ענינו עד שהשיגו ודבק בו. ולפי שדבק בו נשתנה גופו ושמו, כי נהפך בשרו ללפיד אש. ונקרא שמו מטטרון בשמו, כי הדבק בדבר נקרא על שם הדבר שהוא דבק בו, לפי שנעשה כאלו הוא והוא אחד. ומה שאמר ואיננו - הוא מלשון רז"ל, א"ל אין, שהוא הודאת הדבר וקיומו וכן בתרגום מדוקדק ואיתוהי ארי לא אמית יתיה. והלקיחה הזאת לתגמול גדולה ומעלה שאין כמוה, ומכאן רמז לגן עדן ולהשארות הנפש ושהיא קיימת נצחית... (שם שם כד)

ספורנו:

ויתהלך חנוך את האלקים - הלך בדרכיו להטיב לזולתו בצדקה ותוכחת. (שם)

רמ"ע מפאנו:

אמת שחכמי קדם אמרו כי חנוך בן ירד ברוב חכמתו וחסידותו חדש דתות ונימוסים לכל האומות הקדמוניות כפי מה שידע מטבעי האנשים והאקלימים שהמזון המועיל לזה לא יאות לחברו, ואסר לכל אחד מהם המאכלים המזיקין לקיום הרכבתם והרחיק את כלם מטומאת המתים ומן העריות ולמדת ההנהגות הראויות והקרבנות לאדון הכל ב"ה כפי הראוי לכל מדינה לצורך מקומה ומשטריה להיות רצויה לפניו ית'. וזה ממה שלא נזהר בו זולתנו כאילו החזיק ידי עוברי עברה להקריב לאלהי הארצות חלילה. ואמרו שתקן להם מועדות, ועל זה אנו דנים עכשיו, אך יתכן שלא היו מועדיו קבועים להם רק לשמוח בעבודת שמים מבלי שיהיה להם בטול מלאכה לעם, אף על גב דבטלני טובא איכא בשוקא כמו שהוא חק עוד היום לקדר וערב... והמה בחגם ושבתם היו חוגגים ועוסקים במלאכתם, וכך יפה להם כי לא היתה שביתה להם אלא בשרים העליונים דעאלו במחשבה ואתגניזו, והיא אזהרתם מיתתם... (מאמר חקור דין חלק ג פרק יג)

...ומעתה ישמע חכם כי חנוך בן ירד ושם בן נח שושבינין היו לאדם והבל, וכבר זכרנו בפרק שלישי כי חנוך היה מן המשלימין לדור ויתור שנותיו של אדם עם ירד ומתושלח, וידוע שזכה לתקן את אשר עותו ועיניו רואות, כטעם קן צפור ליודעי סודו... (שם חלק ד פרק יח)

...והרמז למעלתם של חנוך ואליהו שכנגדם שנים כרובים במרום מטטרון וסנדלפון ראשם בכסא, והם ב' שרפים וגופם בהיכל... ודיוקני הנפש רוח ונשמה של צדיקים הללו דומיהן שם הם שבים ללכת כמבואר אצלנו במאמר הנפש. ואולם האחד היה מצווה בשבע מצות בלבד ואבזריהו המפורש במאמר חקור דין, והיה מתחלתו מחסידי אומות העולם אלא שפירש ללכת בדרכי ישראל כמי שאינו מצווה ועושה, או כגון גרי צדק שבכל דור ודור, ונתקבל במעלה עליונה לאות ולמופת לכל בני שת מה מתוקן להם אם ייטיבו דרכיהם, וכיון שעלה לא ירד כי צדיק מט וטירון הוא כטעם "נער הייתי" שאמר שר העולם. וסביב למחנהו רשעים יתהלכון המבקשים להפריד חס ושלום, והוא היה תופר מנעלים בפועל שהמונע אותם מרגליו את פושעים נמנה במסכת פסחים מכלל המנודים לשמים. והיה חנוך באמונתו מכוין בהם לקשר העולמות התחתונים שיהיו תקונים לרגלי שכינה, דכתיב בה "מה יפו פעמיך בנעלים", שהם חוצצין בינה ובין דומן האדמה אשר אררה ה' בסבת החטא, ועל כל תפירה ותפירה היה מכוון ואומר ברוך שם כבוד מלכותו, שיש בפסוק זה קשר ויחוד כל ההיכלות עליונים כנודע, וראשי תיבות שלו בגימטריא חנוך מטטרון שנתחנך במשמרתו וקנה מקומו. (מאמר אם כל חי סימן כב)

של"ה:

...וקשה הלא הראש שלהם שהוא מטטרון שר הפנים הוא ילוד אשה כקבלת חכמי האמת, והנה לפי האמת אין זה קשיא, כי תרעומת מלאכי השרת היתה על שמשה רבינו ע"ה עלה למרום כמות שהוא בעור ובשר, לא סילק לבוש החומר, רק כמו שנולד מאשה, מה שאינו כן חנוך כשעלה סילק לבוש הגשמי שבא לו מזה שהיה ילוד אשה, כדאיתא בספר היכלות, אמר רבי ישמעאל שאלתי למטטרון מפני מה אתה נקרא בשם קונך... ואמר לי מפני שאני חנוך בן ירד, וכשחטאו דור המבול וקדחו במעשיהם, מה עשה הקב"ה נטלני מביניהם להיות עד עליהם בשמי מרום לכל באי עולם, וכיון שלקחני הקב"ה לשמש את כסא הכבוד ואת גלגל המרכבה ואת כל צרכי השכינה, מיד נהפך בשרי אל שלהבת ועצמותי לגחלי רתמים... (בי' מאמרות מאמר ב)

בודאי שר העולם הוא מעת הבריאה, והוא מטטרון נקרא בשם זה כי הוא השומר ברצון השי"ת... וענין חנוך הוא שנעשה מטטרוני ונסתלק בו, והוא בחינה תחתונה של מטטרון הנקרא מנעל, בסוד מטטרון וסנדלפון... וזהו סוד שאמרו חנוך תופר מנעלים היה... (תורה שבכתב חיי שרה)

מכתב מאליהו:

בתורה כתוב "ויתהלך חנוך את האלקים", ואמרו חז"ל שהיה תופר מנעלים ועל כל תפירה היה מייחד יחודים לקונו. ושמעתי בשם רבינו ישראל מסלנט זצ"ל שביאר כי אין הכוונה שבשעת תיפרתו היה דבק במחשבות עליונות, שזה אסור על פי הדין, כי איך יפנה דעתו לדבר אחר, בשעה שעוסק במלאכת אחרים, אלא תוכן היחודים ששם על לבו בכל תפירה שתהיה טובה וחזקה, למען יהנו מהמנעלים אשר ינעלם. ככה דבק במדת קונו אשר ייטיב ויהנה לזולתו, וככה ייחד לו יחודים, כי אינו חפץ בדבר אחר זולת החפץ לדבק במדות קונו... (חלק א המשא ומתן הטוב, עמוד לד)