(ראה גם: הסטוריה-בית שני, יון, חשמונאים)
אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה... אמר רב זירא אמר רב... מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת, קסבר כבתה אין זקוק לה, ואסור להשתמש לאורה... ורמינהו, מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק... דאי לא אדליק מדליק, ואי נמי לשיעורה.
תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך... אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא, ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא, חד אמר טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין. וחד אמר טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג, וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין...
תנו רבנן נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, אם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים, ובשעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו. אמר רב צריך נר אחרת להשתמש לאורה...
מאי חנוכה, דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון, ודלא להתענות בהון. כשנכנסו יונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל, כשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמנה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה...
אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה... אמר רבה נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוכה לפתח, והיכא מנח ליה... והילכתא משמאל, כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין. אמר רבי יהודה אמר רב אסי אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה... אמר רב הונא בריה דרב יהושע חזינא, אי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר... ועוד מדקא מברכינן אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר של חנוכה, שמע מינה הדלקה עושה מצוה... דאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס... בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום מהו... הדר פשטה נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא... (שבת כא א, וראה שם עוד)
על ששה חדשים השלוחין יוצאין... על כסליו מפני חנוכה... והלכתא בטלו (ימי מגילת תענית), והלכתא לא בטלו... לא קשיא, כאן בחנוכה ופורים כאן בשאר יומי. (ראש השנה יח א ויט ב)
בחנוכה (קורין) בנשיאים ומפטירין בנרות דזכריה, ואי מיקלעי שתי שבתות בתרייתא בנרות שלמה. (מגילה לא א)
...הניח חנוני נרו מבחוץ החנוני חייב, רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור... (בבא קמא סב ב)
אמרין דבי רבי ינאי מדליקין בשמן שריפה בחנוכה... (תרומות נט א)
רב אמר ברוך... על מצות הדלקת נר חנוכה. (סוכה יד א)
אמר רב בא ואפילו תימר בטלה מגילת תענית, חנוכה ופורים לא בטלו... (תענית יב ב)
רבנין אמרין הנותן בים דרך מעצרת ועד החג, ובמים עזים נתיבה מן החג ועד החנוכה... (בראשית פרשה ו ח)
ילמדנו רבינו נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון מהו להדליק בה בשני, כך שנו רבותינו נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון מוסיף עליו כל שהוא ומדליקו ביום שני... אבל הותיר ביום שמיני עושה לו מדורה בפני עצמו, למה, כיון שהוקצה למצוה אסור להשתמש ממנו. (נשא כט)
בעשרים וחמשה בכסליו מדליקין נר חנוכה, ואסור להדליק בנר ישן... ואין מגביהין אותו ממקומו עד שיכבה. מצות הדלקתו משקיעת החמה עד שיכלה רגל מן השוק, זכר לדבר לא ימיש עמוד הענן יומם. ואם הדליקו ביום אין ניאותין ממנו ואין מברכין עליו, שכך אמרו אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, ואין חוששין לפתילתו להחליפה עד שיכלה... נר חנוכה מצוה להניחו בפתח הסמוך לרשות הרבים, שתהא מזוזה בימין ונר חנוכה משמאל, לקיים מה שנאמר מה יפית ומה נעמת, מה יפית במזוזה, ומה נעמת בנר חנוכה. ונרות כבית הלל משום מעלין בקדש ולא מורידין כעין ימים היוצאין.
וכיצד מברכין, ביום ראשון המדליק מברך שלש והרואה מברך שתים, בא"י אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר, ואומר הנרות האלו אנו מדליקין על הישועות ועל הנסים ועל הנפלאות אשר עשית לאבותינו על ידי כהניך הקדושים וכל שמונת ימי חנוכה הנרות האלו קדש ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד... ברוך אתה ה' שהחיינו, ואומר שעשה נסים... (כ ג)
החזן צריך לומר אתה קדוש (נעריצך) בשמנה עשר של חנוכה וכן בראשי חדשים בחולו של מועד מפני שכתוב בהן עולת תמיד, ותני רבי חייא כל יום שאין בו מוסף אין בו קדוש חוץ מן החנוכה... מפני שיש בה הלל, וי"א אף בפורים מפני שיש בה מגילה.
ואומרים בהודיה והודאת פלאות ותשועת כהנים אשר עשית בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול וחשמונאי ובניו, וכן עשה עמנו ה' אלקינו ואלקי אבותינו נסים ונפלאות ונודה לשמך לנצח, בא"י הטוב ונסים... וגומרין את הלל כל שמונת ימי חנוכה... ואחר כך מוציאין ספר וקורין בנשיאים ויהי המקריב ביום הראשון, וכן לכל יום יומו עד יום השמיני, ובשבת שבתוכו קורא ויהי ביום כלות משה עד כן עשה את המנורה, וכן ביום השמיני עד וזה מעשה המנורה כל הפסוק, ומפטיר בותשלם כל המלאכה... (שם וראה שם עוד)
...שבע חנוכות ברא הקב"ה,שש מהם חינך, ואחת שמורה לדורות... (פרק יח)
ולמה מדליק נרות בחנוכה, אלא בשעה שניצחו בניו של חשמונאי כהן גדול למלכות יון, שנאמר ועוררת בניך ציון על בניך יון (זכריה ט' י"ג), נכנסו לבית המקדש מצאו שם שמונה שפודין של ברזל וקבעו אותם והדליקו בתוכם נרות. ולמה קורין את ההלל, מפני שכתוב א-ל ה' ויאר לנו וגו' (תהלים קי"ח)... שבע חנוכות הם, חנוכת שמים וארץ... ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר, וחנוכת החומה, שנאמר ובחנוכת חומת ירושלים (נחמיה י"ב), וחנוכת עולי גולה, שנאמר והקריבו לבית אלקינו דנא וגו' (עזרא ו' י"ז), וחנוכת כהנים זו שאנו מדליקין, וחנוכת עולם הבא, שנאמר אחפש את ירושלים בנרות (צפניה א'), וחנוכת הנשיאים, וחנוכת המקדש מה שקראו בענין מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. (פרשה ב)
...את מוצא זאת החנוכה שאנו עושים זכר לחנוכת בית חשמונאי, על שעשו מלחמה וניצחו לבני יון, ואנו עכשיו מדליקין, וכן בשעה שנגמרה מלאכת המשכן עשו חנוכה... ואף בית המקדש בשעה שנבנה עשו לו חנוכה... (פרשה ו)
ילמדנו רבינו, מהו שידליק אדם נר שישתמש בו מן הנר של חנוכה, אמר רבי אחא בשם רב אסור להדליק מנר שישתמש בו מנר חנוכה, אבל נר של חנוכה מותר להדליק מנר של חנוכה, ומהיכן למדו, אמר רבי יעקב בן אבא מן המנורה שהיתה בבית קדשי הקדשים למדו, ששנו רבותינו מצאם שכבו מדשנם ומדליקן מן הדולקין... (פרשה ח)
ויקריבו - ...והנה השם הנכבד הסכים על דעת הנשיאים וצוה נשיא אחד ליום יקריבו, ולפיכך יתכן שהיא מצוה לדורות שיחנכו לעולם את המקדש והמזבח, ולכך עשה שלמה חנכת הבית, דכתיב "ויחנכו את בית האלקים המלך וכל העם", וכן אנשי כנסת הגדולה עשו חנוכה, דכתיב "ועבדו בני ישראל כהניא וליואי ושאר בני גלותא חנכת בית א-להא" וכו', וכן לימות המשיח... והנה תהיה ענין זו המצוה כענין פרשת טמאים בפסח וכפרשת בני יוסף שהסכימה דעתם לדעת העליונה, ונצטוינו בהם לדורות. (במדבר ז ב)
בהעלותך - אבל ענין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, ר"ל כי הם חשמונאי ובניו, וכלשון הזה מצאתיה במגלת סתרים לרבינו נסים, שהזכיר האגדה הזו ואמר ראיתי במדרש, כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו', אמר לו הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו יש חנכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות, ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנוכה שקרויה על שמם, והיא חנוכת בני חשמונאי, ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנוכת המזבח... אבל לא רמזו אלא לנרות של חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו... (שם ח ב)
בבית שני כשמלכי יון גזרו גזירות על ישראל... ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלקי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברה יד בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו את ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים עד החורבן השני.
וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום וכ"ה בחדש כסליו היה, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור, ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונה ימים האלו שתחילתן כ"ה בכסליו ימי שמחה והלל, ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונה הלילות, להראות ולגלות הנס. וימים אלו הן הנקראין חנוכה, והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים, והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים.
כל שחייב בקריאת המגילה חייב בהדלקת נר חנוכה, והמדליק אותה בלילה הראשון מברך שלש ברכות... וכל הרואה אותה ולא בירך מברך שתים, שעשה נסים ושהחיינו...
בכל יום משמונה ימים הללו גומרין את ההלל ומברך לפניו... שכל ודאי של דבריהם מברכין עליו... (חנוכה פרק ג א והלאה, וראה שם עוד)
כמה נרות הוא מדליק בחנוכה, מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד, בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד, והמהדר אחר המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית, נר לכל אחד בין אנשים בין נשים, והמהדר יותר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל אחד בלילה הראשון, ומוסיף בכל לילה נר אחד...
אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה, לא מאחרין ולא מקדימין. שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, וכמה הוא זמן זה, כמו חצי שעה או יותר, עבר זמן זה אינו מדליק, וצריך שיתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק. הדליקה וכבתה אינו זקוק להדליקה פעם אחרת... כל השמנים וכל הפתילות כשרות לנר חנוכה... לפי שאסור להשתמש לנר חנוכה בין בשבת בין בחול.
נר חנוכה מצותה להניחו על פתח ביתו מבחוץ בטפח הסמוך לפתח על שמאל הנכנס לבית... ואם היה דר בעליה מניחו בחלון הסמוכה לרשות הרבים, ונר חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה לא עשה כלום, לפי שאינו ניכר...
מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הא-ל והודיה לו על הנסים שעשה לנו, אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק. (שם פרק ד א והלאה, וראה שם עוד)
שנו חכמים העושה מלאכה בערבי שבתות... בחנוכה ובפורים ובכל מקום שיש נדנוד עבירה להביא תענית צבור, אינם רואים סימן ברכה לעולם. (קכא)
...ומה שנמשך הנס ח' ימים יש שפירשו שמקום הזיתים שמשם היו מביאין השמן מהלך ארבעה ימים וחוזרים בארבעה ימים... ועוד שאם תתבונן תמצא כי רוב הדברים שבקדש היו מתגלגלין בחשבון ח', כי הכהן הגדול היה לובש ח' בגדי כהונה... והלוים היו משוררים בשמונה כלים... (כד הקמח נר חנוכה)
נר - ואחר כך כתב נרות, רמז שבחנוכה מוסיף והולך. (ויקרא כד ב)
ולכן לא נקבע משתה בחנוכה, כי אבדו כמה מישראל במלחמות חשמונאי. (אסתר ח טז)
ולפי הדברים אשר ביארנו למעלה, כי כוונת היונים לבטל התורה והקדושה של ישראל, כי המצוה לנו היא המעלה שכלית האלקית, ובודאי ביטול התורה הוא בטול ישראל וכל העולם היה בטל, ולפיכך נעשה להם הנס במצות הדלקה, שהיא מצוה אחת ממצוות התורה, שבאו היונים לבטל מצוותיה... והקדושה מישראל. ועיקר הקדושה הוא בית המקדש, ולפיכך קבעו הדלקת הנרות זכר לנס שנעשה להם במצות ההדלקה.
ועוד יש לומר שעיקר מה שקבעו ימי חנוכה בשביל שהיו מנצחים את היונים, רק שלא היה נראה שהיה כאן נצחון הזה על ידי נס שעשה זה השי"ת, ולא היה זה מכחם וגבורתם, ולפיכך נעשה נס על ידי נרות המנורה, שידעו הכל שהיה בנס מן השי"ת... ודוקא נס זה נעשה, כי עיקר רשעת היונים שטמאו ההיכל, וכמו שאמרו בכל מקום (עבודה זרה נ"ב) "אבני מזבח ששיקצו אנשי יון"... ונתן כח ביד בני חשמונאי, שהם כהנים עובדי השם בהיכלו, ואלו ינצחום דוקא, ולא אחרים. וכאשר לא היה להם שמן נעשה להם נס שיוכלו לטהר ולחנך את הבית, ולכך נקרא חנוכה... כי הניצוח היה בעבור שטמאו את ההיכל, והשי"ת רצה בעבודת ישראל, ולכך נעשה הנס בנרות, כי היונים היו מטמאים את ההיכל, שכך כח יון מיוחד להתגבר על ההיכל יותר מכל האומות, וסימן לדבר, היכל עולה מספרו ס"ה, ויון ס"ו, ולכך כשגברו על ההיכל טימאו כל השמנים שבהיכל. ודוקא שמנים, כי השמן הוא מיוחד לקדושה, וראיה שבשמן מקדשין ומושחין את הכל... ולא נשאר רק פך אחד קטן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, כי כהן גדול יש לו קדושה על קדושה שנכנס לפני ולפנים, ומצד זה אין ליונים כח על ההיכל... ונעשה נס להדליק בו ח' ימים, כי אלו ח' ימים שנעשה נס באור, זה בא ממעלת קדש הקדשים שהוא אחר ז' והוא השמיני, כי הנהגת עולם הטבע הוא תחת מספר ז', כי בז' ימים נברא העולם הזה הטבעי, ולפיכך מה שאחר הטבע הוא תחת מספר שמונה... וחזרה הקדושה מן מדרגה שהיא שמינית, ולכך נעשה הנס בח' ימים.
וראוי היה זה שיהיה בכ"ה כסליו, שאז האור יוצא, כי בכ"ה באלול נברא האור בעולם... ויש גבול שהחושך גובר על האור לגמרי, וזה בתקופת טבת, ומכאן ואילך האור מתחיל להתגבר, והנה התחלת האור שיוצא מן החשכה הוא בכ"ה כסליו... והתחלת האור ראוי לבית המקדש, כמו שאמרו במדרש רבה (בראשית פרשה ג' ד') ממקום בית המקדש נבראת האורה... כאשר ידוע מענין בית המקדש שהוא נבדל ומסולק מן הגשמי, ולכך אמרו שהאור שאינו גשמי רק מסולק מן הגשמי נברא ממקום בית המקדש, והדברים ידועים למשכילים.
אמר יהודה בן לאדוני אבי בצלאל זלה"ה, המצוה שקבעו חכמים על הנס כדי לתת הודאה ראוי שתהיה נעשית בשלימות הגמורה... האחד מה שרוב העולם נוהגין לעשות נרות של שעוה להדליק בו, חוץ מן אותן המדקדקים להדליק בשמן זית... לפי הנראה הוא פסול לנר חנוכה לגמרי, דלא נקרא נר כלל... כאשר כורכין השעוה על הפתילה... רק אבוקה... כדאמרינן במדרש, אמר רבא למה הצדיקים דומים לפני השכינה, כנר בפני האבוקה. פירוש זה כי הצדיקים יש להם נשמה זכה... אבל הגוף עצמו הוא כלי לבד, ומפני שאין הנשמה שולטת בכל הגוף, רק יש בו כח אחד והוא מקבל הנשמה, לכך הנשמה דומה לנר, אבל מה שמקבל העולם כבוד השכינה אין העולם מקבל רק דבר מה מכבודו, והוא דומה לאבוקה, שהאור שולט בכל השמן, ואין השמן מקבל כל האור. וזהו ההפרש שיש בין אבוקה לנר, שהנר אינו שולט בכולו שהרי הכלי עצמו נקרא גם כן נר, ובו אינו שולט האור הדולק... (נר מצוה ד"ה תנו רבנן, וראה שם עוד)
...ונראה לומר כי לכך הזמן עד שתכלה רגל מן השוק, כי עיקר המצוה הוא להדליק כאשר עדיין מתעסקים בעסקיהם, וזה קודם לכליא רגל דתרמודאי, שעדיין הולכים בני אדם לקנות... מפני שהאור גורם שצריך שידליק את הנר... ועוד יש לפרש שהדלקת הנר בשביל שעשה השי"ת להם נסים בנרות, והיום הוא מיוחד להנהגת העולם בטבע, והתחלת הלילה שאחר היום מורה על הנסים, וזה מבואר בכמה מקומות שהלילה מיוחד ביותר לנסים... (שם)
כשנכנסו יונים להיכל - ואם תאמר וכי בשביל שנעשה להם נס בהדלקה ולא היה זה רק לעשות מצות הדלקה, היו קובעין חנוכה, וכל נס שחייב להודות ולהלל הוא בשביל הצלתו, ולא בשביל שנעשה לו נס לעשות המצוה. ויש לומר שעיקר מה שקבעו ימי חנוכה בשביל מה שנצחו את היונים, רק שלא היה נראה שהיה נצחון על ידי נס השי"ת שעשה זה ולא מכחם וגבורתם, ולפיכך נעשה הנס על ידי נרות המנורה, שידעו שהכל היה בנס, המלחמה גם כן. ודוקא נס זה נעשה, כי עיקר רשעת היונים שטמאו את ההיכל... והשי"ת ראה רשעתם שטמאו היכל שלו, ונתן כח בדי חשמונאי ובניו שהם כהנים עובדי השם בהיכלו, ואלו נצחום דוקא ולא אחרים... ולכך נקרא חנוכה, שהיו מחנכין את בית המקדש אחר שטמאוהו בני יון, ולפיכך הנס הזה שנעשה בשמן הוא הנצחון שהיו מנצחין היונים, כי הנצוח היה בשביל שטמאו את ההיכל, והשי"ת רצה בעבודה לשם... ולכך כאשר היו מחנכין בית המקדש וחזרה הקדושה לבית אשר טמאו אותו אנשי יון, וחזרה הקדושה מכח קדש הקדשים, אשר לא שלטו שם היונים כשנכנסו להיכל, ומאחר שמשם חזרה הקדושה, הדליקו ח' ימים, כי קדש הקדשים הוא במדריגה השמינית אחר מספר שבעה, כמו שאמרנו. ודוקא נעשה הנס בנרות, כי מן קדש הקדשים האור, כי שם התורה שנקראת אור, ושם הארון שנקרא על שם האור, כי האור, למי שיבין החכמה ידע, כי האור הוא נבדל ואין בו דבר גשמי...
ויש לך לדעת כי ראוי היה זה שיהיה בכ"ה בכסליו, שאז יצא האור לעולם. וידוע כי ג' חדשים שהם תשרי מרחשון כסליו אור של חמה מתמעט והולך תמיד, ומן תקופת טבת ואילך הולך ומוסיף האור... אמנם האור העליון הוא אור ה' הקדים קודם תשרי, שהרי בכ"ה באלול נברא העולם, וביום ראשון אמר הקב"ה יהי אור ויהי אור, והוא אור העליון, ולפיכך התחדשות האור העליון לבא למקדש היה בכ"ה בכסליו, שזה היום מיוחד לו בפרט, והוא אור המקדש, ומזה תבין גם כן כי ראוי שיהיה הדלקת נרות חנוכה בהתחלת האור דהוא תחלת הלילה, כי חנוכה בעצמו הוא התחלת האור, ויש לך להבין דברים אלו... (חידושי אגדות שבת כא ב)
...וכדעת מהרא"י כן הוא דעת מורי הגאון מהרש"ל ז"ל, וכתב, על כן המדקדק יניח לאורכן בטפח הסמוך לפתח, שאז כולן שוין בענין טפח הסמוך לפתח, ואז ידליק משמאל לימין... (עמוד השלום מסכת תמיד, וראה שם עוד)
בענין חנוכה בברכות תכוין תחילה כי הלא יש תוספות קדושה יותר מבחול, כמו שיש בשבתות ויו"ט ראש חדש, רק שאינו דומה להם. ואמנם נראה לעניות דעתי ששמעתי ממורי זלה"ה שצריך לידע איך בחול איהו בנצ"ח ואיהי בהו"ד, ובחנוכה ובפורים הוי תרווייהו בהו"ד...
תוכחת מוסר לחנוכה, יחשוב שעיקרו נתקן להלל ולהודות להשי"ת על כי היונים חשבו לבטל תורה ומצוות, אם כן הימים הקדושים האלה ראוים ביותר להתמדת תורה מבשארי הימים, כי תלמוד תורה כנגד כולם... (עניני תפלה וקריאה בספר תורה, ועיין שם עוד)
נס חנוכה הוא האחרון בשורת הנסים שעשה ה' לנו מאז היותנו לעם, כדי שישמשו לנו סמלים מאירים, להורות לנו הדרך בתלאות הגלות. נס זה חל בתקופת מפנה בתלדותינו, תקופה שתחילתה עמדה בסימן זהרו של הנס הזה, ואילו סופה עקב התכחשותם של אחרוני החשמונאים לרוח זו שבזכותה נתגלגל נס זה על ידי אבותיהם בטלה עצמאותנו המדינית והעם נפוץ בגולה.
בעת שה' חולל לנו את נס החנוכה עדיין היינו יושבים על אדמתנו, ויהודה היתה עדיין מדינה עצמאית. עוד בימי העליה מבבל אמר ה' אל זרובבל ואל יהושע הכהן הגדול, כי אופיה של מדינה זו לא יתבטא בעצמה צבאית ובעצמאות מדינית... אין היא אלא אבן פינה לבנין שיקום באחרית הימים. אבל בניגוד לנחיתותה המדינית והחומרית היא תתבלט בעליונותה הרוחנית, שכן רק ברוח התורה ניתן לנחול נצחונות, ואפילו ליישר הרים... (במעגלי שנה חלק א עמוד רטו)
ואולם מסירות הנפש למען ה' ותורתו אינה מהווה את שיא העוז והכח למען התורה, תחת למות בעד התורה, טוב יותר לחיות בעדה, ללחום בגבורה ובאומץ לב למען נצחונה. אמיץ הרוח אינו נרתע מפני כל הקשיים הנערמים על דרכו, גם אם הוא מוצא את עצמו בודד במערכה, הוא שם מבטחו באלקים. בידעו כי רק ממנו יוכל לצפות לעזרה ותמיכה. הוא נלהב לעשות את רצון קונו, מניע את דגל התורה בגאון, וכך הוא מלהיב את רוחם של החלשים, הנואשים והפוסחים על שתי הסעיפים. הם נאספים סביבו מתחזקים בהשפעת עוז רוחו, ומתאזרים אומץ להלחם כמוהו למען המקדש... כזה היה נצחונם המזהיר של החשמונאים... (שם עמוד רסב)
ראה עוד הסטוריה-כללי, והסטוריה-בית שני.
ואתה תצוה - ...ועל כן בבית שני שרבו ישיבות והעמידו תלמידים הרבה להויות דאביי ורבא שהוא התלמוד, משום הכי נתחזק כח המנורה על ידי נס דחנוכה... (שמות כז כ)
נרות המערכה - ...אלא מכאן דרשו חז"ל בפסיקתא פ"ו ר"ח א' ההבאה של מלאכת המשכן היתה בימי החנוכה, והיינו שלמדו מכאן שהביאו בזמן שנתחזק כח המנורה, היינו בימי חנוכה, וזהו לשון "המערכה", לרמז שהיה מערכת השמים והשגחה העליונה תלוי על כח המנורה שבא להאיר על כח התלמוד ופלפולה של תורה... והגיע לפועל אחר כמה שנים בימי בית שני... (שם לט לז)
הנה בפסח מצרים... אבל על מפלת האויבים אין חג ויום טוב לישראל, ולכך על נס חנוכה אין היום מורה רק על הדלקת שמן זית וחינוך בית ה' וטהרתו, והשגחת אלקים על עמו בית ישראל בזמן שלא היה נביא וחוזה בישראל, ולכן נעשה ההדלקה על ענין בלתי מפורסם ההדלקה שמונה ימים בהיכל, משום שהמנהיגים והשרי צבאות היו הכהנים הגדולים החשמונאים, והיתה חוששת ההשגחה שמא יאמרו כחם ועוצם ידם ובתחבולות מלחמה נצחו, הראתה להם ההשגחה אות ומופת בהיכל אשר אינו ידוע רק לכהנים, למען ידעו כי יד אלקי עשה זאת, והם מושגחים דרך נסיי למעלה מן הטבע. וכן בנס פורים לא עשו יום טוב ביום שנתלה המן או שהרגו בשונאיהם, כי אין שמחה לפני עמו ישראל, רק בימים אשר נחו מאויביהם... (שמות יב יד)
וביום שמחתכם וגו' יעוין בספרי, ובפשטא דקרא הוא כל זמן שיהיה חינוך המזבח או העזרה צריך לתקוע בחצוצרות, וזהו שמחה... וזה שמחת חנוך, וכן אתה מוצא בחנוך הבית בשלמה, שהיו ק"כ כהנים תוקעים בחצוצרות... ולכן בחנוכה דהיה מלואים בימי חשמונאים שבנו מזבח חדש, ששקצו מלכי יון את אבני המזבח, כמפורש עו"ג נ"ב, כתב רמב"ם דהיו ימי שמחה וקבעום לשמחה. (במדבר י י)
במדרש קץ שם לחושך וכו'... ועל דרך הרמז קץ שם לחושך הוא גאולתינו ממלכות יון, כמ"ש במדרש בראשית, תהו ובהו וחושך זה יון, לכן אחר הגאולה תקנו נרות חנוכה, ואצל הפתח, כמ"ש שלכן נקרא קץ. וביאור הענין הוא דאיתא אסתר סוף כל הנסים, אם כן חנוכה שהיה אחר כך הוא רק הכנה ומפתח לגאולה אחרונה, וקודם פתיחת שער החדש שעתיד להיות אחר תיקון השלם היה חושך זה של יון... (מקץ תר"מ)
בזהר כתב על פסוק ולא זכר שר המשקים... ובכעין זה ממש נתקיים בנס דחנוכה להיפוך על ידי שכתוב "להשכיחם תורתך", לכן נתוסף עוד זכרון לבני ישראל על ידי שרצו להשכיחנו, כן שמעתי ממו"ז ז"ל כי ימי חנוכה נותנין זכרון. ונ"ל שלזה רמזו חכמים בחידותם מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל ובעל הבית מצויץ אמצע, כי מצות אלו מביאין זכרון, שמזוזה בפתח לזכור מלכותו ית', ובציצית כתיב למען תזכרו, ושכחה אותיות חשכה, וזכירה הוא אור... לכן גם הסתכלות בנר חנוכה מביא זכירה כמו הסתכלות בציצית. (שם)
במדרש קץ שם לחושך... נראה לפרש גם כן כנ"ל, דאחר שמעון הצדיק כבה נר מערבי, ונראה שהיונים גרמו זה במה שאמרו כתבו לכם על קרן השור וכו', וכפו לפרש להם התורה יונית, ואמרו שהמה שייכים לתורה, ועל ידי זה ההתקרבות נסתלק הקדושה כנ"ל... והקב"ה הראה לבני ישראל בנס זה דחנוכה שכל הסתרת הנסים שהיה שכבה נר מערבי היה הכל בעבור היונים, לכן אף שנשאר זה הקלקול ולא היה דולק אחר כך בנס, מכל מקום בשעת איבוד מלכות יון הרשעה נעשה נסים במנורה, ואז הבינו בני ישראל כי הכל לטובה, ותיקנו הלל והודאה על ב' בחינות הנ"ל, הלל על הארת הנסים שחזרו, והודאה על שנסתר שער של הנסים בעת שליטת הרשעים... (שם תרמ"ד)
במדרש הנמצא כזה וכו'... לכן בחנוכה קורין בנשיאים, שעיקר שקיבלו בני ישראל המלכות מתחת ידי הרשעים נתקיים בחנוכה ביונים, כי כל הד' מלכיות נפסקו מעצמותם ולא קיבלו בני ישראל המלכות מתחת ידיהם זולת מיון, והוא חינוך והתחלה על מלכות המשיח שיקבל המלכות בשלימות, ולכן נקרא חנוכה. ולאשר הי"ב שבטים הם שורש המלכות שמים שמחזירין המלכות להשי"ת והמה מבטלין מלכות הרשעה, לכן קורין בנשיאים. והנה שם חנוכה הוא על התחדשות... ובני ישראל כאשר היו בבית המקדש התנהגו למעלה מן הטבע שכמה נסים קבועים נעשו בבית המקדש, ונתגלה ההתחדשות בכל יום... אכן בבית שני שהיו תחת האומות לא היה יכול להתגלות ההתחדשות כראוי, דהחודש הזה לכם כתיב, ולכן בעת ביטול מלכות יון הרשעה נתגלה להם ההתחדשות כראוי, כאלו היה אז חנוכת בית שני ממש. וכן נראה מנבואת זכריה דמנורה של חשמונאי היה היסוד של בנין בית שני... שעיקר בית שני הוא כאשר בני ישראל המה נבדלים מהאומות... (שם תרמ"ו)
במרכבת המשנה... והנה נר שבת הוא הארת הנשמה שנקרא נר ה' נשמת אדם, ונר חנוכה הוא הכנה בימי המעשה, כמו שרמזו חז"ל "טבוח טבח והכן", כי הגוף צריכין לחנכו, כמו שכתוב חנוך לנער על פי דרכו, זה בחינת ימי המעשה... (שם תרס"ב)
אא"ז מו"ר זצלה"ה אמר מה שמברכין שעשה נסים על ראיית נר חנוכה, כי הארת הנסים הם בהנרות. ובאמת כתוב הנרות הללו קודש הם. ונראה כי מאחר שהיה הדלקת המנורה בימים אלו על פי נס, אף שלא היה שמן לבני ישראל להדליק, אם כן גם עתה אף שאין לנו מנורה ושמן טהור, גם כן שייך ההדלקה על פי הנס, מאחר שנס זה נשאר לדורות, רק הכלי להדלקה הזו הוא מצות הדלקת נר חנוכה, דכתיב "נר מצוה ותורה אור", הפירוש נר הוא כלי לקבל שמן ופתילה ואור, כן המצוות נגד רמ"ח אברים, ויראה ואהבה גימטריא נר כן כתוב בתקונים... (חנוכה תרל"א נר א)
בספר קדושת לוי פירש בזמן הזה ממש, עתה שיש בכל שנה הארה מהנסים שהיו אז. אך מכל מקום להרגיש הארת הנס צריך האדם להיות נפרש מהטבע, וכפי מה שאינו משוקע בטבע וגשמיות יכולין להרגיש, כי נס הוא למעלה מהטבע, ומכל מקום על ידי המצוה נר חנוכה להיות נדבק במה שלמעלה מהטבע, שזה עיקר בחינת המצות לדבק ולחבר האדם במה שלמעלה מן הטבע, אף שעושה עניני עולם הזה, מכל מקום יוכל להיות נדבק על ידי אור המצות שהם בבחינת עשיה גשמיות. ואא"ז מו"ר זצלה"ה אמר, קבעום ימים טובים בהלל והודאה, שתקנו שעל ידי הלל והודאה יעורר האדם הארת הימים שיהיו נפתחים ומאירים לו... (שם, וראה עוד ערך הלל)
אא"ז מו"ר זצלה"ה פירש, הרגיל בנר להביא ההארה והתחדשות אל ההרגל, וכן פירש שתכלה רגל, דכליא רגלא דתרמודאי, שהוא גם כן להסיר ההרגל והטבע... ועל פי זה נראה לפרש שם חנוכה גם כן על ההתחדשות, כי היו תחת יד מלכות יון בגלות, וכל ד' מלכיות הם בהטבע וגשמיות, וכתיב אין כל חדש תחת השמש, אבל בנס שהוא למעלה מן הטבע ממילא בא התחדשות. וזה חינוך והתחדשות כנ"ל. ובאמת כל גלות הוא רק כדי להיות תמיד ההתחדשות... ולכך אחר שיצאו ממלכות יון נתחדש אצלם מלכות שמים מחדש, ויצאו מן הרגילות והטבע כנ"ל. והנס מסייע בימי חנוכה להביא הארה ממה שלמעלה כנ"ל... (שם נר ה)
הנס דחנוכה היה באור, והוא למצוא ההארה הגנוזה גם בחושך ובגלות, ובזה יש לומר מ"ש אא"ז מוז"ל על הגמרא דבפורים לא קבעו הלל דאכתי עבדי דאחשורוש וכו', וגם בנס זה לא היה יציאה וביטול לכל מלכות יון, ולהנ"ל על ידי הנס הרגישו שהם עבדי ה', אף שהיו בגלות, וזה עצמו הנס, שהם עבדי ה' בהתגלות אף בתוך החושך כנ"ל, ונשאר גם לדורות הרגשה ממה שלמעלה מן הטבע אף בעולם הזה, וז"ש בני בינה ימי שמונה קבעו וכו'...
דבר פלא בנס דחנוכה שהיה כדי שיוכלו לקיים מצות מנורה, והלא לא לאורה צריך רק לעשות רצונו, וכיון שאין להם פטורים, וזה חיבה יתירה שהקב"ה חפץ להיות הארת נרות המנורה על ידי הדלקתינו, ונשאר גם כן לדורות, שיש סיוע בימים הללו לבני ישראל לעשות רצונו ית' יותר מן הסדר וההנהגה בכל השנה בדרך נס ופלא. (חנוכה תרל"ב ליל א)
בספר קדושת לוי פירש בזמן הזה, שגם עתה מתעורר הנס... כי חז"ל הרגישו בנס זה שהיה תוך הזמן שההארה נשארה בזמן והוא זמן בירור ונקרא זמן הזה כנ"ל... גם מ"ש נר חנוכה משמאל הוא גם כן כנ"ל, שיש בכח נרות חנוכה להאיר גם לשמאל לעשותו גם כן ימין, כמ"ש ימינך ימינך, כשעושין רצונו של מקום השמאל גם כן ימין. וכ"כ בספרים הקדושים כי ימי חנוכה נותנים הארה לימים הקשים שהם טבת... (שם ליל ז)
מצות נר חנוכה קצת נחמה בגלות שהוא זכר למנורת המקדש, כי היא מצוה בדבר שהיה אז עבודה ולא יש מצוה כזו, והיא ממילא רמז לעבודת המקדש, וכ"כ הנרות הללו קודש הם... (חנוכה תרל"ג ליל א)
בספר קדושת לוי פירש בזמן הזה, שהנס מתחדש בכל שנה. והיינו שנס הקבוע בזמן נקבע הארת הקדושה תוך הזמן לדורות, אף כי כל נס הוא למעלה מהזמן, מכל מקום שורש הזמן והטבע דבוק בלמעלה... ובאמת נס שנשאר דבוק בזמן והטבע הוא פלא יותר, ואפשר לכך נשאר פך אחד, אף כי היה יכול להיות דולק בנס בלי שמן, רק שיהיה שייכות הנס תוך הטבע כנ"ל להיות נשאר לעולם, ועל ידי הנרות יכולין למצוא הארה הגנוזה בימים ההם, שזה ענין המצות להאיר למצא על ידן אור הגנוז בעולם הזה, ומצות נר חנוכה שמיוחד לימים אלו הוא על ידי שיש אורות מיוחדים בימים אלו שצריכין חיפוש בנרות כנ"ל... (שם ליל ב)
טמאו כל השמנים, אף שנשאר פך אחד, אם היה נגנז בקרקע א"ש דלא היה בהיכל. אכן נראה שזה באמת הנס, אף שטמאו כל השמנים נשאר פך זה, ואותו פך שהיה בנס נתעלה ויצא מן הגשם, ולא היה ממשות של שמן... ואדמו"ז ז"ל אמר שפך זה רמז שלעולם נשאר נקודה בישראל אשר הקב"ה מגין עליה שלא יש שם מגע נכרי, ועל זה נאמר מגן אברהם... וזה עצמו נרות חנוכה שמאירין שנוכל למצא נקודה הגנוזה כי כמו כן בגלות זה נמצא נקודה גנוזה שלא נטמאת כנ"ל... והמצות הם נרות שנוכל למצא נקודה הנ"ל... (שם ליל ג)