חרוץ   חריצות

(ראה גם: אדם-חייו, השתדלות, זריזות)

 

ראש עושה כף רמיה, ויד חרוצים תעשיר. (משלי י ד)

חובת הלבבות:

ומקום החריצות בהנאות הרוחניות, וממעשים שמתכוונים בהם להגיע אל רצון האלקים יתברך, כמו שאמר דוד ע"ה (תהלים קי"ט) חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך. (שער ג, עבודת האלקים פרק י)

תרגום יונתן:

חרוץ - תקיף. (ישעיה מא טו)

חרוץ - זהב זקוק. (משלי ג יד)

רש"י:

חרוץ - עץ עשוי חריצים ושמו מורג, וחותך בו הקש להיות תבן... (ישעיה כח כז)

חרוצים - ישרים. (משלי יב כד)

אבן עזרא:

חרוצים - אולי בעלי החרוץ, הזהב. (שם)

מאירי:

חרוצים - הוא ענין תנועה, וענין גזרה ומשפט. (שם)

הגר"א:

ומחרוץ - מנחוץ, דהיינו תבואה, והוא נגד התבונה מה שמוציא מהחכמה. (שם ג יד)

חרוצים - החריף ועוז בדרכי ה'. (שם יב כד)

רש"ר הירש:

לא יחרץ כלב - חרץ קרוב לחרש בהוראה מוגברת, בהתגבר חד על קשה, ובהשאלה לתחום הטעם, טעם חריף וחודר, כמו חריצי החלב (שמואל א' י"ז י"ח) לגבינה, ובהשאלה לתחום פעילות האדם, החריצות המתגברת על קשיים, וכאן שום כלב לא יניע את לשונו החרוצה בדרך כלל... (שמות יא ז)