חרם

(ראה גם: הקדש, נידוי, קללה)

 

זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו. (שמות כב יט)

אך כל חרם אשר יחרים איש לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו לא ימכר ולא יגאל, כל חרם קדש קדשים הוא לה'. (ויקרא כז כח)

כל חרם בישראל לך יהיה. (במדבר יח יד)

וידר ישראל נדר לה' ויאמר אם נתון תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם... (שם כא ב)

זהר:

...ובאותה בהמה שנותן לכהן מתפרש החרם ממנו. סמאל אל אחר הוא חרם, והנוקבא שלו קללה, הכלולה בכל הקללות שבמשנה תורה. וכל הברכות הן מימין, שהכהן אחוז בו, ומשום זה כל חרם צריך לתת לכהן, שהוא שורפו באש ומכלהו מן העולם... (קרח מז)

ספרא:

אך כל חרם אשר יחרים איש לה' מכל אשר לו, ולא כל אשר לו. מאדם, לרבות עבדו ושפחתו הכנענים... יכול אם החרים את כולם יהו מוחרמים דברי רבי אליעזר, תלמוד לומר אך. אמר רבי אלעזר בן עזריה, מנין לגבוה שאין אדם רשאי להחרים את נכסיו, על אחת כמה וכמה יהא אדם חייב להיות חס על נכסיו. (בחוקתי פרק יב)

תלמוד בבלי:

...דרב מנגיד... ומאן דשהי שמתא דרבנן עליה תלתין יומין ולא אתי לבי דינא ותבע לשמתיה... (יבמות נב א)

כל כינויי נדרים כנדרים וחרמים כחרמים... (נדרים ב א)

...הרי עלי כחרם, אם כחרם של שמים אסור, ואם כחרם של כהנים מותר, ואם סתם אסור... רבי יהודה אומר סתם חרמים ביהודה מותרין בגליל אסורין, שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים... (שם יח ב, וראה שם עוד)

החרמים בפלוגתא דרבי יהודה בן בתירא ורבנן, דתנן רבי יהודה בן בתירא אומר, סתם חרמים לבדק הבית, שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה', וחכמים אומרים סתם חרמים לכהן, שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו, אם כן למה נאמר קדש קדשים הוא לה', שחל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים... (סנהדרין פח א)

מחרים אדם מצאנו ומבקרו ומעבדיו ומשפחותיו הכנענים ומשדה אחוזתו, המחרים בנו ובתו ועבדו ושפחתו העברים ושדה מקנתו אינן מוחרמים, שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו. הכהנים והלוים אין מחרימין דברי רבי יהודה, רבי שמעון אומר הכהנים אין מחרימין שהחרמין שלהם, והלוים מחרימין שאין החרמים שלהן... אמר רבי חייא בר אבין החרים מטלטלין נותנן לכל כהן שירצה, שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה, החרים שדותיו נותנן לכהן שבאותו משמר... דתניא לה' לכהן, קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר... חרמי הכהנים אין להם פדיון, אלא נותנים לכהנים כתרומה, רבי יהודה בן בתירא אומר, סתם חרמים לבדק הבית, שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה', וחכמים אומרים סתם חרמים לכהנים, שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו... (ערכין כח א, וראה שם עוד)

ההוא גברא דאחרימנהו לנכסיה בפומבדיתא, אתא לקמיה דרב יהודה, אמר ליה שקול ארבע זוזי ואטיל עלייהו, ושדינהו בנהרא ואישתרי לך, אלמא קסבר סתם חרמים לבדק הבית, כמאן כשמואל, דאמר הקדש מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל... הני מילי בזמן שבית המקדש קיים, משום פסידא דהקדש, אבל בזמן הזה אפילו לכתחילה, אי הכי אפילו פרוטה נמי, לפרסומי מילתא, אמר עולא אי הואי התם הוה יהיבא כולהו לכהנים, אלמא קסבר עולא, סתם חרמים לכהנים. (שם כט א)

אמר רב הונא קדשי מזבח שהתפיסן לחרמי כהנים לא עשה כלום, מאי טעמא, אמר קרא כל חרם קדש קדשים הוא... (תמורה לב א, וראה שם עוד)

דתניא חרמים כל זמן שהן בבית בעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהם, שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה', נתנן לכהן הרי הן כחולין לכל דבריהם, שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה... (בכורות לב א)

תלמוד ירושלמי:

אך כל חרם, מה תלמוד לומר אשר יחרים, אלא מיכן שכינויי חרמים כחרמים... עד כדון רבי עקיבא, דאמר לשונות ריבויין הן, כרבי ישמעאל דאמר לשונות כפולין הן, והתורה דברה כדרכה... נדר נדר מה נדר שנאמר להלן כינויי נדרים כנדרים... אף נדר שנאמר כאן כינויי חרמין כחרמין... (נדרים א א)

פרקי דרבי אליעזר:

ותחי רוח יעקב אביהם, וכי מתה היתה רוחו של יעקב, אלא מפני שנסתלקה מעליו רוח הקדש, ואחר כך שרתה עליו רוח הקדש כבתחלה... תדע לך, איך כח החרם היה גדול, בא וראה מיהושע בן נון שהחרים את יריחו היא וכל אשר בה ושרף באש... ועל מעלו אשר מעל (עכן) מתו עליו ששה ושלשים צדיקים... (פרק לח, וראה שם עוד דוגמאות)

מדרש תנחומא:

וכתיב בו ותחי רוח יעקב אביהם... שחיתה מן החרם ושרתה עליו רוח הקדש שנסתלקה הימנו, אמר רבי עקיבא החרם היא השבועה והשבועה היא החרם, צא ולמד מיהושע שהחרים את יריחו ונשרף עכן על שפשט ידו בחרם... ועל שמעל בחרם נפלו מישראל שלשים וששה איש. למה כתיב כאן 'גם' ג' פעמים, ללמדך שכל העובר על החרם כעובר על חמשה חומשי תורה, וכל עבירות נפרעין ממנו, וחרם נפרעין ממנו ומכל הבריות, שנאמר (הושע ד') אלה וכחש וגו' על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה וגו'... תדע לך כח החרם, שהרי השבטים שקנאו על פלגש בגבעה ולא קנאו על פסל מיכה... והחרימו שיבאו כל ישראל... שנאמר (שופטים כ"א) כי השבועה הגדולה היתה וגו', וכי שבועה היתה שם, אלא ללמדך שהחרם היא השבועה, אנשי יבש גלעד לא עלו ונתחייבו מיתה, ועוד למוד הוא משאול בן קיש, שאמר ארור האיש אשר יאכל לחם... ראה שאול פלשתים מתגברין על ישראל, וידע שמעלו בחרם... (וישב ב)

ילקוט ראובני:

כל חרם בישראל לך יהיה וגו', הדא הוא דכתיב ברוגז רחם תזכור, כי מה שהאדם מחרים נכסיו בא על ידי כעסו, וכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, צוה הקב"ה לעשות מן החרם שהוא ברוגז, עשה ממנו רח"ם, דהיינוי שיתן לכהן דאתי מסטרא דימינא, היינו ברוגז רח"ם תזכור, גם כל פטר רחם רמז לזה.

העובר על חרם כאילו עובר על כל התורה, אם תמנה כל תיבה שבסוף הספר במצרים סוף בראשית ומסעיהם דסוף שמות וכן כולם אות ראשונה ואחרונה של כל תיבה, יעלה חרם. (במדבר קרח)

תרגום יונתן:

יחרם - יהרג בחרב ונכסיו ישמדו... (שמות כב יט)

כל חרם - הפרשה... (ויקרא כז כט)

רש"י:

כל חרם - נחלקו רבותינו, יש אומרים סתם חרמים להקדש, ומה אני מקיים כל חרם בישראל לך יהיה, בחרמי כהנים, שפירש ואמר זה לכהן, ויש אמרו סתם חרמים לכהן. לא ימכר - אלא ניתן לכהן, להאומר סתם חרמים לכהנים, והאומר סתם חרמים לבדק הבית, מפרש מקרא זה בחרמי כהנים, שהכל מודים שחרמי כהנים אין להם פדיון עד שיבואו לידי כהן, וחרמי גבוה נפדים... מאדם - כגון שהחרים עבדיו ושפחותיו הכנענים... (ויקרא כז כח)

והחרמתי - הקדיש שללם לגבוה. ויחרם אותם - בהריגה, ואת עריהם - חרמי גבוה. (במדבר כא ב וג)

רמב"ן:

כל חרם - ...ועל דרך הפשט יאמר הכתוב כי כל המחרים משלו, בין אדם בין בהמה ושדה אחוזתו הוא קדש לשם, שהן חרמים לכהנים ואין להם פדיון, אבל המחרים מן האדם שאינו שלו, כגון הנלחמים על אויביהם, ונודרים נדר אם נתון תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם, ימותו כל האדם הנמצא בהם, והטעם שאין דעת הנודר כן לתתו לכהנים, רק שיהיה הכל אסור בהנאה, כי נתכוין להכרית האויבים. ומצינו אנשי יבש גלעד שעברו על שבועת הקהל ולא באו אל המצפה, וכתיב וישלחו שם העדה שנים עשר אלף איש לכו והכיתם את יושבי גלעד, ואין הסברא נותנת שעשו כל העדה רעה כזאת, להמית אנשים רבים מישראל, שאינם חייבים, ופנחס היה שם ועל פיו נעשה כל הענין ההוא. ועוד מצאתי באגדה ובילמדנו, תניא רבי עקיבא אומר החרם הוא השבועה והשבועה הוא החרם, אנשי יבש גלעד עברו על החרם ונתחייבו מיתה, ולכך אני אומר כי מן הכתוב זה יצא להם הדין הזה, שכל מלך בישראל או סנהדרי גדולה במעמד כל ישראל שיש להם רשות במשפטם, אם יחרימו על עיר להלחם עליה, וכן אם יחרימו על דבר, העובר עליו חייב מיתה, והוא חיובן של אנשי יבש גלעד, ושל יהונתן שאמר לו אביו כה יעשה לי אלקים וכה יוסיף כי מות תמות יונתן, ומהיכן נתחייבו אלו מיתה מן הדין חוץ מן הכתוב הזה, וזה היה טעותו של יפתח בבתו, כי חשב כאשר חרם נגיד ישראל חי וקיים להמית אנשים, והעובר על חרמו חייב מיתה, כן אם נדר בעת מלחמה לעשות מאיש או אנשים זבח יחול הנדר, ולא ידע כי חרם המלך והסנהדרין חל על המורדים לכלותם או על העובר גזרתם ותקנתם, אבל לחול הנדר לעשות עולה מדבר שאין ראוי לה' חס ושלום, ולכך אמר בבראשית רבה שאפילו הקדש דמים לא היה חייב, ונענש בדמה... ולדעת רבותינו ז"ל יתכן שיהיה הכתוב הזה כולל דברים רבים... וכן זה יכלול דין המעריך מחויב מיתה, ודין מי שמחרימים אותו בעת הכבוש כמו שאמרנו, העובר על החרם של בית דין הגדול או של מלך ישראל כענין מעשה שאול, וזהו שנאמר שם ויפדו העם את יונתן ולא מת... כי בעבור שאירע נס על ידו ידעו כי בשוגג עשה... (ויקרא כז כט)

...ואולי נאמר שהחרימו את ארצם ולא ישבו בה כלל, ואינו נכון, וכן רש"י מפרש והחרמתי - שהקדיש שללם לגבוה, והנכון בעיני, כי זה מלך ערד יושב בנגב מעבר הירדן ימה, ונדרו וכו' ושלמו אותו, כי הרגו אתהן עתה בימי משה, כמו שציוה כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה, ונתנו כל שללם לאוצר בית ה', והשלים לספר כאן כי החרימו גם את עריהם אחרי בואם לארץ כנען אחרי מות משה לקיים הנדר. (במדבר כא א)

משנה תורה:

האומר הרי זה הקדש לבדק הבית, או חרם לבדק הבית, או חרם לשמים... הרי אלו יפלו לבדק הבית, אבל אם אמר חרם סתם, הרי אלו לכהנים, שסתם חרמים לכהנים, שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה.

מחרים אדם מן בקרו ומצאנו... אבל לא יחרים כל בהמתו ולא כל עבדיו ולא כל שדותיו, ולא כל מין שיש לו משאר המטלטלין, שנאמר מכל אשר לו, ואם החרים את הכל, אפילו החרים כל נכסיו הרי אלו מוחרמין... וכל מי שהחרים או הקדיש כל נכסיו, לוקחין כל מה שיש לו, ואפילו תפילין שבראשו, ואין צריך לומר כל אדמתו ובגדיו, שהכל הקדש או חרם.

מה בין חרמי כהנים לחרמי שמים, שחרמי שמים הקדש ונפדין בשוייתן, ויפלו הדמים לבדק הבית, ויצאו הנכסים לחולין, וחרמי כהנים אין להם פדיון לעולם, אלא ניתנים לכהנים כתרומה. ועל חרם הכהנים אמר לא ימכר לאחר ולא יגאל לבעלים. ואחד המחרים קרקע או מטלטלין הרי אלו ניתנין לכהן שבאותו משמר... (ערכין פרק ו א, וראה שם עוד)

מחרים אדם בין קדשי קדשים בין קדשים קלים בין חרמי כהנים בין חרמי בדק הבית, ואם היו קדשים שהוא חייב באחריותן, נותן את דמיהן בין לכהנים בין לבדק הבית, ויקרבו אותן הקדשים אחר שיפדו למה שהן... (שם יא, וראה שם עוד)

מי שהחרים בזמן הזה מטלטלין סתם, הרי אלו נותנן לכהנים הנמצאין באותו מקום, אבל אם החרים שדה בארץ ישראל סתם, או שהחרימה לכהנים אינה חרם, שאין שדה חרמים נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג. החרים לכהנים קרקע בחוץ לארץ, ואפילו בזמן הזה, הרי הוא כמטלטלין בארץ ישראל, ותנתן לכהנים... (שם ח יא, וראה שם עוד)

ספר חסידים:

לא יגור איש ירא ה' במקום שחשודים על החרמות ועל השבועות, כי לכל עבירה יש תקנה בתשובה, ולחרם ולשבועה לא ינקה בתשובה בזה העולם, ולכן אין טוב לדור אצלם, כי אי אפשר שלא יהנה מהם או מהנה אותם, וכל העובר על החרם כאילו עבר על חמשה חומשי תורה... (קו)

אין גוזרין שני חרמות ביום אחד, שנאמר (בראשית ח' כ"א) לא אוסיף לקלל עוד, ולא אוסיף עוד להכות... (קמג)

כשהצבור גוזרין חרם וחותמין על שטר, והכל לצורך שעה, ואומרים לצדיקים או לחסידים לחתום עמהם, יראה את הנולד ולא יחתום עמהם, שאם אחד יעבור על חרם שיש לו אלמים במשפחות ולא יעשו דין ממנו, כי לא יצייתו לדין, אם כן לא יתכן שיחתמו עמהם... (תתש)

חזקוני:

חרום - לשון חרם ושבירה. (ויקרא כא יח)

כל חרם - שבית דין היו ממיתין בכמה עניני מיתה, נאמר כל חרם, באיזה מיתה שיחרימו בית דין בה את האדם. (שם כז כט)

רבינו בחיי:

כל חרם - לרש"י על היוצא ליהרג, ואחד אמר ערכו עלי, ולרמב"ן כפשוטו, אבל המחרים אדם שאינו שלו, כגון האויבים במלחמה, דעתו שיהיו אסורים בהנאה, וימותו, ומכאן יש להוכיח שהמלך או סנהדרי גדולה במעמד כל ישראל, אם יחרימו ועבר אחד על החרם חייב מיתה, וזה היה חיובם של יושבי יבש גלעד... ובאמת חל רק על המורדים או העוברים גזירתם, ולא לעשות קרבן מדבר שאינו ראוי... (ויקרא כז כט)

ספר החינוך:

לדון בדיני חרמים, כלומר, של מי שהחרים דבר מנכסיו סתם... שינתן אותו דבר לכהן, אלא אם כן אמר בפירוש שהחרם יהיה לה' או לבדק הבית. משרשי המצוה, לפי שישראל הוא העם אשר בחר הא-ל מכל שאר העמים לעבודתו ולהכיר שמו, והם אינם תחת ממשלת המזלות... ולכן בכל עת היות ישראל מחזיקים בתורתו ומתעטרים בעבודתו, לא תנוח בהם רק טובה... וההיפך, והיא המארה והחרם על אויביהם ושונאיהם, ועל כן כי יקצר רוח אחד מהם ויוציא מפיו לשון קללה וחרם על ממונו וקרקעותיו, שהם תחת הברכה, הודיעו הכתוב שאי אפשר לו להוציאו מרשות המבורך לרשות אחר, לפי שכל אשר לישראל, שהם חלק השם, לו הוא. אבל מכל מקום, אחר שידענו באמת, כי כוונת המחרים להוציא אותו הדבר מרשותו, ראוי להשלים חפצו, וישובו ברשות אדוניו ויהיה קדש...

ומזה השורש הוא מה שאמרו ז"ל, שכל אשר ללוים ולכהנים בין קרקע בין מטלטלין אין מחרימין אותם, כי הוא כשוכן בית אדוניו מקום הברכה והחסד והטוב, וכל יש לו לשם הוא, ובתוך הברכה אין מקום לחרם חלילה... (בחוקתי מצוה שנז)

שלא ימכר שדה החרם וכן שאר קרקעות, והוא הדין למטלטלין שהחרימו אותם בעליהן, אלא ינתנו לכהנים שבאותו משמר, ואפילו לגזבר ההקדש אסור לבעלים למכרו, אלא זוכה בו בלא כלום, כי השם נתן החרמים לכהנים בסתם חרמים... אבל הכהנים ודאי מוכרים אותם ברצונם, שחרמי כהנים אחר שיצאו מיד הבעלים שהחרימום והגיעו ליד הכהנים, הרי הן כחולין לכל דבריהם... (שם מצוה שנח, וראה שם עוד)

בעל הטורים:

כי חרם הוא - וסמיך ליה כל המצוה, לומר שהעובר על החרם כעובר על כל המצוות. חרם אותיות רמ"ח, שנפרעין מרמ"ח אבריו, ואם יחזור בתשובה יהיה רחם, וזה ברוגז רחם תזכור. (דברים ז כו)

הרקאנטי:

וידר ישראל נדר וגו', בעבור כי מדת הדין היא הלוחמת מלחמות ישראל, נתנו לה את חלקה בחרם כראוי לה, כמה שרמזנו טעם למה היתה יריחו חרם, ועוד מפני שהיתה תחלה לכבוש הארץ, רצה הקב"ה שתהיה מדת הדין מתוחה כנגדם... (חקת דף עז)

עקדה:

...ומה שלא התירו חרם יבש גלעד וחרם בנימין, הוא, כי היה במעל גדול שקבלו כל ישראל עליהם, או לפי שקבלו החרם במעמד כולם, והיו צריכים מנין אחר להתיר, ובינתים נפלו רבים, ולא היה מלך או נשיא שיתיר על דעת כולם... (ויקרא כז א)

של"ה:

זהירות גדולה ועצומה נפלא צריך להיות בעינן החרם, ואפילו כשנעשה החרם בעבירה, כל שכן וקל וחומר החרם הנעשה על איזה תיקון, צא ולמד האיך היה זהירות גדולה בחרם שעשו השבטים שלא לגלות ענין יוסף, ולא נודע הדבר, ואף הקב"ה לא גילה ליעקב, כי שיתפו השכינה עמהם, רק סמוך למיתתו של יעקב, כשהוכיח בניו ובירכם, אז גילה רוח הקודש ליעקב, כדי שיוכיחם סמוך למותו... (תורה שבכתב פרשת וישב)

מלבי"ם:

היו לחרם - וסגולת החרם להטיל מארה ולהחליטם גם בטבע, ולזה יספיק להשמיד החרם, אבל שיהיה ה' עמהם צריך שישמידו האיש שעבר החרם. (יהושע ז יב)

לחרם - מכמורת המעכבת התנועה. (ישעיה מג כח)

רש"ר הירש:

חרם - מכוסה ברשת, מובדל מהשאר, עיקרו הצד השלילי, שלילת השימוש בחול, ובהקדש גם הצד החיובי מודגש, שהוא לגבוה... (ויקרא כז כח)

העמק דבר:

והחרמתי את עריהם - משמע המטלטלין שבעריהם, שבעיר הנדחת כתוב החרם אותה ואת כל אשר בה, וכן ביריחו, חרם היא וכל אשר בה. (במדבר כא א)

תורה תמימה:

והיה השדה - בערכין כ"ט א' דשדה חרמין נוהג רק בזמן שהיובל נוהג, דכתיב בצאתו ביובל וגו', ומסיק שם בקרקעות בארץ ישראל, אבל במטלטלים דארץ ישראל ומטלטלי וקרקעות דחוצה לארץ נוהג אפילו בזמן הזה, ואסורין בהנאה, וצריך לאבדן מן העולם, ומותר לפדותם אפילו לכתחלה, אפילו בפרוטה, ומשליך לים המלח, ולחכמים יפדה בד' זוזין לפרסם הדבר, ואם החרים לכהנים בזמן הזה, נותנים לכהנים שבאותו מקום, וסתם חרמים גם כן לכהנים. (ויקרא כז כט)