חתן

(ראה גם: איש-אשה, ברכת חתנים, נשואין)

ספרא:

רבי אומר אם ממתינים לדבר הרשות לא ימתינו לדבר מצוה, וכמה היא מצותו, הנראה בחתן נותנים שבעה ימי משתה לו ולביתו ולכסותו... (מצורע פרשה ה)

תלמוד בבלי:

ואמר רבי חלבו אמר רב כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, שנאמר קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ה' צב-אות, ואם משמחו מה שכרו, אמר רבי יהושע בן לוי זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות... רב נחמן בר יצחק אמר כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים... (ברכות ו ב)

ובלכתך בדרך פרט לחתן, מכאן אמרו הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנה חייב... (שם יא א, וראה שם עוד)

חתן פטור מקריאת שמע לילה הראשונה, ועד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה, ומעשה ברבן גמליאל שנשא אשה וקרא לילה הראשונה, אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו שחתן פטור מקריאת שמע, אמר להם איני שומע לכם לבטל הימני מלכות שמים אפילו שעה אחת... (שם טז א, וראה שם עוד)

אמר רב יהודה ששה צריכין שימור, ואלו הן, חולה חתן וכלה... (שם נד ב)

שלשה דברים אמר רבי יהושע בן לוי משום אנשי ירושלים... והווי זהיר באשתך מחתנה הראשון, מאי טעמא, רב חסדא אמר משום ערוה, רב כהנא אמר משום ממון. (פסחים קיג א)

ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב, חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל שבעה, מאי טעמא, משום דבעו למיחדי... אין שמחה אלא בחופה... ואין שמחה אלא במקום סעודה... (סוכה כה ב)

מכאן אמרו, חתן שנולד בו נגע נותנין לו ז' ימי המשתה לו ולביתו ולכסותו... (מועד קטן ז ב)

אמר רבי חמא בר חנינא מנין לחתן שמיסב בראש, שנאמר כחתן יכהן פאר, מה כהן בראש, אף חתן בראש... (שם כח ב)

אמר רב נחמן אמר לי הונא בר נתן מנין לברכת חתנים בעשרה, שנאמר ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה... (כתובות ז ב, וראה עוד: ברכת-חתנים)

...כדתניא, אמר רבי יהודה, ביהודה בראשונה היו מייחדין את החתן ואת הכלה שעה אחת קודם כניסתן לחופה, כדי שיהא לבו גס בה, ובגליל לא היו עושין כן, ביהודה בראשונה היו מעמידין להם שני שושבינין, אחד לו ואחד לה, כדי למשמש את החתן ואת הכלה בשעת כניסתן לחפה, ובגליל לא היו עושין כן, ביהודה בראשונה היו שושבינין ישנים בבית שחתן וכלה ישנים בה, ובגליל לא היו עושין כן... (שם יב א)

הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל תשב עד שתלבין ראשה... (שם קח ב)

במה דברים אמורים במלחמת הרשות, אבל במלחמות מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, אמר רבי יהודה במה דברים אמורים במלחמות מצוה, אבל במלחמות חובה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. (שם מד ב)

בפולמוס של אספסינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס... (שם מט א)

צא וראה מי קרוי חתן, הוי אומר זה התינוק... (נדרים לב א)

אתרנגולא ואתרנגולתא חריב טור מלכא, דהוו נהיגי כי הוו מפקי חתנא וכלתא מפקי קמייהו תרנגולא ותרנגולתא, כלומר פרו ורבו כתרנגולים... (גיטין נז א)

דרב מנגיד... ועל חתנא דדייר בי חמוה, דדייר אין חליף לא, והא ההוא חתנא דחליף אבבא דבי חמוה ונגדיה רב ששת, ההוא מידם הות דיימא חמתיה מיניה. (קדושין יב ב)

מאי על ראש שמחתי, אמר רב יצחק זה אפר מקלה שבראש חתנים, אמר ליה רב פפא לאביי היכא מנח לה, במקום תפילין, שנאמר לשום לאבלי ציון, לתת להם פאר תחת אפר... (בבא בתרא ס ב)

...וכן המקבל מקום מחבירו לעשות לו בית חתנות לבנו... בונה ארבע אמות על שש... מלתא אגב אורחיה קא משמע לן, דלא דרכא דחתנא למידר בי חמוה, כדכתיב בספר בן סירא, הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין, וקל מסובין חתן הדר בבית חמיו... (שם צח ב)

ואמר רב יהודה אמר רב תלמיד חכם צריך שילמוד ג' דברים... ורב חנניא בר שלמיא משמיה דרב אמר אף קשר של תפילין וברכת חתנים וציצית. (חולין ט א)

למה למיתני את האם לחתן ואת הבת לכלה, מלתא אגב אורחיה קמשמע לן, דאורח ארעא למטרח בי חתנא טפי מבי כלתא. (שם פג א)

 

 

 

תלמוד ירושלמי:

...כד שמע ההן תנייא תני, חכם חתן נשיא גדולה מכפרת, קביל עליה ממניתיה... חתן, וילך עשו אל ישמעאל, ויקח את מחלת בת ישמעאל, וכי מחלת שמה, והלא בשמת שמה, אלא שנמחלו לו כל עונותיו... (בכורים יא ב)

והיו מלאכי השרת מקפצין לפניהן כבני חופה שמיחין לפני חתן... (חגיגה ט א)

חתן שנראה בו נגע נותנין לו שבעת ימי המשתה, לו ולביתו ולכסותו, וכן ברגל נותנין לו כל ימות הרגל. (נגעים פרק ג ב)

תינוק בן יום אחד מיטמא בזיבה ומיטמא בנגעים... והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם. (נדה פרק ה ג)

מסכת סופרים:

כרבי אליעזר בן הורקנוס, דאמר, ראה שלמה כח של גומלי חסדים ובנה להם לישראל שני שערים, אחד לחתנים ואחד לאבלים ולמנודים, בשבת היו מתקבצים יושבי ירושלים ועולין להר הבית ויושבין בין שני שערים הללו, כדי לגמול חסדים לזה ולזה, משחרב בית המקדש התקינו שיהו החתנים והאבלים באים לכנסת, כדי לגמול להם חסד, חתנים לקלסן ולהלוותם לבתיהן... (יט יב)

פרקי דרבי אליעזר:

...אמר הקב"ה למלאכי השרת, בואו ונגמול חסד לאדם הראשון ולעזרו, שעל מדת גמילות חסדים העולם עומד... והיו מלאכי השרת כמו שושבינים המשמרים את החופות, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, ואין דרכיך אלא דרך חתנים... (פרק יב)

החתן דומה למלך, מה המלך אינו יוצא לשוק לבדו, כך החתן אינו יוצא לשוק לבדו, מה המלך לובש בגדי כבוד, כך החתן לובש בגדי כבוד כל שבעת ימי המשתה, מה המלך הכל מקלסין אותו, כך החתן מקלסין אותו כל שבעת ימי המשתה, מה המלך פניו מאירות כאור החמה, כך החתן פניו מאירות כאור החמה, שנאמר (תהלים י"ט) והוא כחתן יוצא מחופתו. (פרק טז)

והיו ישראל הולכים בשבתות ויושבין בין שני שערים הללו, והנכנס בשער חתנים היו יודעין שהוא חתן, והיו אומרים לו השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות... משחרב בית המקדש התקינו שיהיו חתנים ואבלים הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ואנשי המקום רואין את החתן ושמחים עמו... (פרק יז)

מדרש רבה:

אמר רבי סימון, בנוהג שבעולם חתן שהוא דר אצל חמיו אפשר לו שלא ליהנות אפילו כלי אחד אפילו סכין אחד... (בראשית פרשה עד ז)

...אלא אין אדם נמנע מלקרא לחתנו בנו ולכלתו בתו... (שם פד יט)

דבר אחר אל תהי קורא מורשה, אלא מאורסה, מה חתן זה כל זמן שלא נשא ארוסתו הוא הווה פראודורן לבית חמיו, משנשאה הרי אביה בא אצלה... (שמות לג ח)

אמר רבי יוחנן למדתך תורה דרך ארץ, שאין חתן נכנס לחופה אלא אם כן נותנת לו כלה הרשות, הדא הוא דכתיב, יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו, ואחר כך באתי לגני אחותי כלה. (ויקרא ט ו)

יש חתן עושה סעודה למקוראים ולא ישב עמהם, אם רצונך יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו. (במדבר יג ג)

ילקוט שמעוני:

מה החתן הזה נכנס גבור ויוצא חלש, אף השמש יוצא גבור ונכנס חלש מעונותיהם של בריות, מה החתן הזה נכנס טהור ויוצא טמא, כך השמש יוצא טהור ונכנס טמא... (תהלים יט, תרעג)

רד"ק:

ומשוש חתן על כלה - בימי חופתה שאז נקראים חתן וכלה, ואז הששון והשמחה ביניהם יותר. (ישעיה סב ה)

משנה תורה:

מי שהיה לבו טרוד ונחפז לדבר מצוה פטור מכל המצוות ומקריאת שמע, לפיכך חתן שנשא בתולה פטור מקריאת שמע עד שיבא עליה, לפי שאין דעתו פנויה, שמא לא ימצא לה בתולים... (קריאת שמע ד א)

בבית חתנים מברכין ברכת חתנים אחר ארבע ברכות אלו בכל סעודה... (ברכות ב ט, וראה גם: ברכת חתנים)

הסועד בבית חתנים משיתחילו להתעסק בצרכי סעודת נישואין ולהכינה עד שלשים יום אחר הנישואין מברך: נברך שהשמחה במעונו... וכן סעודה שעושין אותה אחר הנישואין מחמת הנישואין עד שנים עשר חודש מברך שהשמחה במעונו. (שם ה ה)

...וחתן וכל השושבינין וכל בני חופה פטורים מן הסוכה כל שבעת ימי המשתה. (סוכה ו ג)

וכן התקינו... וכשהחתן נושא אשה, לוקח אפר מקלה ונותן בראשו מקום הנחת התפילין, וכל אלו הדברים כדי לזכור ירושלים... ואחר כך גזרו על עטרות חתנים שלא להניחם כלל, ושלא יניח החתן בראשו שום כליל... (תענית ה יג וטו)

מנורת המאור:

כשם שמצוה לשמח את החתן, כך המצוה לשמח את הכלה, ונקרא זה גם כן גמילות חסד, ומצוה לשמחה ולהללה כדי שתמצא חן בעיני החתן, ולפי שתהא חביבה עליו... (נר ג כלל ח חלק א פרק ב)

עקדה:

...וכן בירושלמי סוף בכורים, ג' מוחלים עונותיהם, העולה לגדולה, הנושא אשה והמתרפא מחליו, ושכבר עיינו בדיניהם ובודאי נמצאו זכאים והיטיבו להם... (דברים כ ו)

מהר"ל:

...כי ראויה השמחה לחתן, כי כשם שהאבל הוא בהפסד ובהעדר, כך ראויה השמחה כאשר יש מציאות שלמה, ואין לך מציאות יותר שלמה מזווג חתן וכלה, כי האדם עם שהוא השלם בנבראים התחתונים, לא יהיה מציאות שלם עד שישא אשה אליו, כמו שהתבאר... וכאשר יש להם זיווג ביחד, הרי הוא שלם על ידי זיווג שלהם... וכאשר אין כאן שמחה, כאילו אין כאן מציאות שהוא בשלמות בעת הזיווג, ולכך הוא עובר בחמשה קולות, כי הקול מורה על יציאת הדבר אל הפועל, וחמשה קולות מורה על מציאות שלמה, עד שמציאותו מתפשטת אל כל צד... 

קרבן תודה מורה כי כל חילופי וחילוקי מציאות אל השי"ת, וכאשר הכל אל השי"ת אז הוא אחד ואין זולתו... ולכך אמרו המשמח חתן וכלה כאילו הקריב קרבן תודה, כי החתן והכלה מציאות מחולקים, שזה איש וזאת אשה, ולכך הם מחולקים לגמרי, וזיווג שלהם הוא מן השי"ת, אשר הוא המזווג אותם... וכאשר משמח החתן, אז הזווג בשלמות, ואשר מאחד הזיווג שלהם הוא השי"ת, וזה מורה כי כל חילופי מציאות כמו שהם זכר ונקבה הם אל השי"ת, ודבר זה כאילו הקריב תודה, שהוא להורות כי כל חלופי המציאות הם אל השי"ת. 

ומה שאמרו כאילו בנה חורבה אחת מחורבות ירושלים, פירוש, כי הזווג של חתן וכלה על ידו שלמות בנין האדם, שיהיה נחשב קודם בנין חסר, ונחשב עתה בנין שלם, ודבר זה נחשב כמו בנין חורבות ירושלים, כי הזווג הזה של חתן וכלה הוא בנין אלקי... וכאשר משמח חתן וכלה, שזהו השלמת האדם, אשר האדם הוא כל העולם, ולכך זוכה לתורה שהיא מציאות שלם של כל העולם גם כן. (תפארת ישראל פרק ל)

ודע כי החתן שנשא אשה מתעלה אל המדריגה שבה סלוק החטא, והבן מה שרמז כאן ויפק רצון מאת ה', כי מגיע עד הרצון ושם סלוק החטא לגמרי, והבן זה. ובחבור גור אריה בארנו גם כן, כי מפני שקודם שנשא אשה לא היה אדם, כמו שהתבאר, ולפיכך כאשר נשא אשה הוא אדם לגמרי, ואינו אותו אדם שהיה לפני זה, ולכך עונותיו נמחלים... (חידושי אגדות יבמות סב ב)

...אבל נקרא החופה מופים, מפני שהחתן יפה ביותר כשהוא בחפתו, כדכתיב (שיר השירים ג') צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה וגו'. (שם סוטה לו א)

רש"ר הירש:

...שפות אחרות אינן מבדילות בין יחס הכלה לחמיה, לבין יחס החתן לחותנו, ואילו השפה העברית מעמיקה יותר, חתן וחותנו קשורים זה לזה, והיחס שביניהם הוא הדדי, ואילו היחס שבין כלה לחמיה הוא עמוק הרבה יותר, הוא מקבל אותה, ומקיף אותה, ואילו היא מצטרפת לביתו ומשלימה את משפחתו... (בראשית יא לא)

העמק דבר:

חתן דמים - הבן מכונה חתן בשעת מותו, כבנדה מ"ד. (שמות ד כה)

שפת אמת:

הקרב אליך - ...ובגמרא כיצד מרקדין לפני הכלה וכו', ובחתן לא פליגי, דלכולי עלמא הוא חסיד ועושה חסד, וכן כתוב כחתן יכהן פאר, וכהן מדת החסד... (שמות תצוה תרס"ב)

שם משמואל:

וכעין זה יש לומר הטעם שקורין החתן לתורה בשבת קדש שקודם החתונה, דהנה כל שמחה צריכה שמירה שלא יתערב בה חס ושלום שום צד גשמיות והוללות, אך העצה לזה, דהנה בשבת קדש הכל קדש... והשמחה בששת ימי המעשה באה לשרשה ביום השבת הקודם כנודע, ואז בטח השמחה בטהרתה, ואז הוא זמן להתקשר בתורה, וישאר מקושר אחר כך גם בששת ימי המעשה. 

ויש לומר עוד טעם המנהג שאז זורקין על ראשו אגוזים, לעוררו שאגוז נופל ואין מה שבתוכו נמאס, כמו כן יזכור להתקשר בתורה, שלא יתגשם ויתטנף בעסוקו בדברים נמאסים ומגשמים. (דברים תצא תע"ר)

וזה לימוד גדול לכל אדם להשגיח היטב על הראשית שלו... וכן בהיותו אדם שלם על ידי הנשואין, אז מתחילה תקופה חדשה, וישגיח היטב על ראשית שנותיו אז, והרמז בתורה: נקי יהיה לביתו שנה אחת, נקי בלי חטא. (שם תרע"א)

מכתב מאליהו:

וכבר אמרו חז"ל, חכם שנתמנה, חתן ונשיא עוונותיהם נמחלים. ברור שבאותם המצבים האדם מסוגל להתעורר לתשובה, להתחיל חיים חדשים ממש, ולהתרומם למדרגה כזו, אשר בה בטלים חסרונות העבר שלו, וזה באור הענין שמוחלים עוונותיו, אך מי שלא ילמד לשוב על ידי שינוי במצב חיו, אדרבה, חטאו גדול, שמחזק לבבו שלא לשוב אפילו אחרי שזימנו לו מן השמים הזדמנות מעוררת... (חלק ג, מחילת עונות בארץ ישראל, עמוד קצד)