טומאה   אוכלין ומשקין

(ראה גם: טומאה-כללי)

ספרא:

יכול אף הדלעת שנפלה לאויר התנור ולא הוכשרה תהא טמאה, תלמוד לומר אשר יבא עליו מים... משקה זה היין, אשר ישתה זה הדם, וכן הוא אומר מנחל בדרך ישתה, דברי רבי יהודה, רבי אליעזר אומר אשר ישתה פרט למשקה סרוח, אמרו לו אין משקים יוצאים לא לידי עופות ולא לידי פרה.

וכל משקה אשר ישתה, מלמד שהמשקים מטמאים את הכלים, דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר אין טומאת משקה לכלים מן התורה אלא מדברי סופרים, אמר רבי יהושע בן קרחה אמרתי לו ליהודה מפני מה אין אנו רואים את דברי רבי יוסי, שאין טומאת משקים לכלים מן התורה אלא מדברי סופרים, שאין טומאה מן התורה על ידי טומאה שאין טומאתה בו ביום, וכלים שנטמאו במשקים עולים ידי טומאתן בו ביום. רבי אומר, תדע שאין טומאת משקין לכלים מן התורה אלא מדברי סופרים, שאין טומאה מן התורה מטמא כלי שטף מאחוריו שאין תוכו טמא, וכלים שנטמאו במשקים תוכו טהור, אם כן למה נאמר משקה בכל כלי יטמא, מלמד שהכלים מטמאים את המשקים. רבי אליעזר אומר אין טומאה למשקים כל עיקר, תדע לך שהוא כן, שהרי העיד יוסי בן צרידה על בי מטבחיא שהם דכיין, רבי עקיבא אומר, השרץ מטמא המשקין, ומשקין מטמאים את הכלים, והכלים את האוכלים, הא למדנו ששלשה טמאים בשרץ... (שמיני יין ושכר פרשה ח, וראה שם עוד)

וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא, וכי יתן וגו', יש לי בענין הזה זרעים טמאים וזרעים טהורים, מחוברין לקרקע ותלושין מן הקרקע, מתן בידי אדם ומתן בידי שמים, אוכלי אדם ואוכלי בהמה, יש לך לחלוק, אם אומר אתה מחוברים טמאים ותלושים טהורים, טמאת את הכל, וכשאתה אומר מחוברים טהורים ותלושים טמאים, טמאת במקצת וטהרת במקצת... 

טמא הוא לכם, שהוא לצרככם, לרבות ידות האוכלים, מיכן אמרו, יד הפרכיד טפח מיכן וטפח מיכן, ויד האשכול כל שהוא, וזנב האשכול שריקנה, ויד מכבד של תמרה ארבעה טפחים, וקנה של שבולת שלשה טפחים, ויד כל הנקצרין שלשה, ושאין דרכן להקצר כל שהן, ומלעין של שיבולים יכול אף על פי שבססן בגורן, תלמוד לומר הוא... (שם פרק יא, וראה שם עוד)

מיכן אמרו כל המטמא בגדים בשעת מגעו מטמא אוכלים ומשקים להיות תחילה והידים להיות שניות, ומטמא שאר כלים כבגדים, ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרש, לאחר פרישתן מטמאים משקים להיות תחילה והאוכלים והידים להיות שניות, ואינו מטמא בגדים ואין צריך לומר אדם וכלי חרס... (מצורע-זבים, פרשה ב)

תלמוד בבלי:

...מאן תנא דמוהל משקה הוא, אמר אביי רבי יעקב היא, דתניא רבי יעקב אומר מוהל הרי הוא כמשקה, ומה טעם אמרו מוהל היוצא בתחלה טהור, לפי שאינו רוצה בקיומו... אמר רב חסדא מדברי רבינו נלמד, חולב אדם עז לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה, אלמא קסבר משקה הבא לאוכל אוכל הוא... (שבת קמד ב, וראה שם עוד)

והתניא קור ניקח בכסף מעשר ואין מטמא טומאת אוכלין, וכפניות נקחות בכסף מעשר ומטמאות טומאת אוכלין, רבי יהודה אומר קור הרי הוא כעץ לכל דבריו, אלא שניקח בכסף מעשר, וכפניות הרי הן כפרי לכל דבריהם אלא שפטורות מן המעשר... (עירובין כח ב, וראה שם עוד)

תנא, וחצי חציה לטמא טומאת אוכלין, ותנא דידן מאי טעמא לא תני טומאת אוכלין, משום דלא שוו שיעורייהו להדדי, דתניא כמה שיעור חצי פרס, ב' ביצים חסר קימעא... (שם פג א, וראה שם עוד)

אמר רבא שמע מינה קסבר רבי עקיבא טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא, דאי סלקא דעתך דרבנן... (פסחים יד ב, וראה שם עוד)

...הפת שעיפשה ונפסלה מלאכול לאדם והכלב יכול לאכלה מטמאה טומאת אוכלין בכיצה ונשרפת עם הטמאה בפסח, שאני התם דעפרא בעלמא הוא... אמר רבי ירמיה הכא בבשר שנטמא במשקין שנטמאו מחמת שרץ, ואזדא רבי מאיר לטעמיה ורבי יוסי לטעמיה, רבי מאיר לטעמיה דאמר טומאת משקין לטמא אחרים מדרבנן, ורבי יוסי לטעמיה, דאמר... דאורייתא, דתניא ספק משקין ליטמא טמא, לטמא אחרים טהור, דברי רבי מאיר, וכן היה רבי אלעזר אומר כדבריו, רבי יהודה אומר לכל טמא, רבי יוסי ורבי שמעון אומרים לאוכלין טמאין, לכלים טהורים. וסבר רבי אלעזר למשקין אית להו טומאה בעולם, והתניא רבי אלעזר אומר אין טומאה למשקין כל עיקר, תדע שהרי העיד יוסי בן יועזר... ועל משקין בית מטבחיא דכן, הניחא לשמואל דאמר דכן מלטמא טומאת אחרים אבל טומאת עצמן יש בהן שפיר, אלא לרב דאמר דכן ממש, מאי איכא למימר... (שם טו ב, וראה שם עוד)

יתיב רב אחא בן רב עויא קמיה דרב חסדא, ויתיב ואמר משמיה דרבי יוחנן, ענבים שנטמאו ודרכן פחות פחות מכביצה יינן כשר לנסכין... (שם לג ב, וראה שם עוד)

מיתיבי, דבש בכוורתו אינו לא אוכל ולא משקה, חישב עליו לאכילה מטמא טומאת אוכלין, למשקין מטמא טומאת משקין... (בבא בתרא פ ב, וראה שם עוד)

דתנן רבי מאיר אומר, שמן תחילה לעולם, וחכמים אומרים אף הדבש, רבי שמעון שזורי אומר אף היין... (מנחות לא א)

אמר רבי אושעיא שמעתי פיגל במנחה לרבי שמעון אינו מטמא טומאת אוכלים, דתנן, הערלה וכלאי הכרם ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפורי מצורע ופטר חמור ובשר בחלב, כולם מטמאין טומאת אוכלין, רבי שמעון אומר כולן אין מטמאין טומאת אוכלין, ומודה רבי שמעון בבשר וחלב שמטמא טומאת אוכלין, הואיל והיתה לו שעת הכושר, ואמר רבי אסי אמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבי שמעון, מכל האוכל אשר יאכל, אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל, ואוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים אינו קרוי אוכל... (שם ק א, וראה שם עוד)

...לא מיבעיא חולין שנעשו על טהרת קדש דחמירי, דאית בהו שלישי, אלא אפילו חולין שנעשו על טהרת תרומה נמי אית בהו שלישי... אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע, מצינו אוכל חמור מן האוכל, דאילו נבלת עוף טהור בחוץ לא מטמא, אוכלה מטמא טומאת בגדים אבית הבליעה, ואנו היאך לא נעשה אוכל כמאכל. ורבי יהושע מנבלת עוף טהור לא גמרינן, דחידוש הוא, אלא שמצינו שהמאכל חמור מן האוכל, דאילו מאכל בכביצה, ואוכל עד דאכיל כחצי פרס, ורבי אליעזר טומאה משיעורין לא גמרינן, ועוד לדבריך, שאתה אומר על ראשון שני יפה אתה אומר, שני שני למה, אמר לו מצינו שהשני עושה שני על ידי משקין, אמר לו והא משקין נמי תחילה הוו, דתנן כל הפוסל בתרומה מטמא משקין להיות תחילה חוץ מטבול יום... אמר רבי זירא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן אמר רבי ינאי האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש נעשה גופו שני לקדש. איתיביה רבי זירא לרבי אסי, שלישי שני לקדש ואין שני לתרומה, בחולין שנעשו על טהרת תרומה, על טהרת תרומה אין, על טהרת הקדש לא, אמר ליה לא מיבעיא קאמר.... (חולין לד א, וראה שם עוד)

בעי רבי יצחק בר נפחא, עור חמור ששלקו מהו, למאי, אי לטומאת אוכלין תנינא... דתניא העור ושליא אין מטמאין טומאין אוכלין, עור ששלקו והשליא שחישב עליה מטמאין טומאת אוכלין... לעולם טומאת אוכלין, ושאני עור חמור דמאיס. (שם עז א)

העור והרוטב והקיפה והאלל והעצמות והגידין והקרנים והטלפים מצטרפין לטמא טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות עד שתמות או עד שיתיז את ראשה, ריבה לטמא טומאת אוכלין ממה שריבה לטמא טומאת נבלות, רבי יהודה אומר האלל המכונס אם יש בו כזית במקום אחד חייב עליו. תנינא להא דתנו רבנן, שומרים לטומאה קלה ולא שומרים לטומאה חמורה... שומרים לטומאה קלה מנלן, דתנא דבי רבי ישמעאל, על כל זרע זרוע אשר יזרע, כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה, חטה בקליפתה ושעורה בקליפתה, ועדשין בקליפתן, ולא שומרים לטומאה חמורה, מנלן, דתנו רבנן בנבלתה ולא בעור שאין עליו כזית בשר, יכול הנוגע כנגד בשר מאחוריו לא יהא טמא, תלמוד לומר יטמא... תנן התם, כל שהוא יד ולא שומר טמא ומטמא ואינו מצטרף, שומר ואף על פי שאינו יד טמא ומטמא ומצטרף, לא יד ולא שומר, לא טמא ולא מטמא. ידות היכי כתיבי, דכתיב וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם, לכם לכל שבצרכיכם, לרבות את הידות, וכתיב וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם, לכם לכל שבצרכיכם לרבות את הידות. יד להכניס ולהוציא, שומר להכניס ולהוציא לא צריך קרא, קל וחומר מיד אתי, ומה יד שאינה מגינה מכנסת ומוציאה, שומר לא כל שכן, שומר שכתב רחמנא למה לי, שמע מינה לצרף... אבל יד להכניס ושומר לצרף לא, יד יתירה כתיב, תנור וכירים יותץ וגו', לכם לכל שבצרכיכם, לרבות את הידות... אמר רב הונא בריה דרב יהושע, פירות שלא הוכשרו כתנור שלא נגמרה מלאכתו דמי, אלא פריך הכי, מה להנך שכן מטמאין שלא בנגיעה תאמר בזרעים שאין מטמאין אלא בנגיעה...

תניא כוותיה דרבי יוחנן, כשם שיש יד לטומאה, כך יש יד להכשר, וכשם שאין מקבלין טומאה אלא לכשיתלשו, כך אין מקבלין הכשר אלא עד שיתלשו. אמר רב אין יד לפחות מכזית, ואין שומר לפחות מכפול, ורבי יוחנן אמר יש יד לפחות מכזית, ויש שומר לפחות מכפול... (שם קיז ב , וראה שם עוד)

האבר והבשר המדולדלין בבהמה מטמאין טומאת אוכלין במקומן וצריכין הכשר... (שם קכז א, וראה שם עוד)

אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה, הלוקח ציר מעם הארץ משיקו במים וטהור, ממה נפשך, אי מיא רובא נינהו כיון דעביד להו השקה טהרי להו, ואי רובא ציר נינהו ציר לא בר קבולי טומאה הוא, מאי איכא משום הנך מיעוטא דמיא, הנך בטלו להו ברובא. אמר רבי ירמיה לא שנו אלא לטבול בהן פיתו, אבל לקדרה לא, מצא מין את מינו וניעורה, אמר ליה ואת לא תסברא, והתנן סאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורין רבי אליעזר אומר תירום ותרקב, שאני אומר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה, וחכמים אומרים תעלה ותאכל נקודים או קליות או תילוש במי פירות או תתחלק לעיסות ובלבד שלא יהא במקום אחד כביצה... ואמר עולא מה טעם, גזירה שמא יביא קב חולין טמאים ממקום אחר וקב ועוד ממין זה, סבר איבטלינהו ברובא, וכיון דאיכא האי משהו מצא מין את מינו וניעור, אמר ליה אם טומאה עוררת טומאה טהרה עוררת טומאה... (בכורות כב א, וראה שם עוד)

אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין, שתה רביעית יין ונכנס למקדש ושהה כדי אכילת פרס חייב, רבי אליעזר אומר אם פסק בה או אם נתן בו מים כל שהוא פטור... (כריתות יב ב, וראה שם עוד)

ואידך דתנן, אחורי כלים שנטמאו במשקין, רבי אליעזר אומר מטמאין את המשקין ואין פוסלין את האוכלין, מטמאין את המשקין ואפילו דחולין, ואין פוסלים את האוכלין ואפילו דתרומה, רבי יהושע אומר מטמאין את המשקין ופוסלין את האוכלין. אמר רבי יהושע קל וחומר, ומה טבול יום שאין מטמא משקה חולין פוסל אוכלי תרומה, אחורי כלים שמטמא משקה חולין אינו דין שפוסל אוכלי תרומה, ורבי אליעזר, אחורי כלים דרבנן, וטבול יום דאורייתא, ורבנן מדאורייתא לא עבדינן קל וחומר, דמדאורייתא אין אוכל מטמא כלי ואין משקה מטמא כלי, ורבנן הוא דגזור גזירה משום משקין דזב וזבה, משקין דעלולין לקבל טומאה גזרו בהו רבנן, אוכלין דאין עלולין לקבל טומאה לא גזרו בהו רבנן... (נדה ז ב, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

מאי טעמא דרבי, אני אומר שמא שתה משקין טמאין תחילה, ומאי טעמא דרבי אליעזר בי רבי שמעון אני אומר שמא שתה משקין טמאין בסוף, הכל מודין בשותה משקין טמאין שהוא אסור לוכל אפילו ספק תרומה, ספק משקין כל עמא מודין שהוא מותר לוכל אפילו תרומה ודאי... (דמאי לד א, וראה שם עוד)

עיגול של דבילה שנטמא מקצתו, מכיון שנטמא מקצתו אין כולו טמא, במחובר במי פירות היא מתניתא, ואין סופו ליחלק ולעשותו שנים, תיפתר שקרא לה שם במחובר, וכן אגודה של ירק, מתניתין שנטמאה ועודה אגודה, אבל נטמאת קלחין ואוגדן לא בדא, ואין סופה ליחלק ולעשות שנים, תיפתר שקרא לה שם במחובר, אגד שנטמא והתירו ואגדו מהו... (תרומות ט א, וראה שם עוד)

אמר רבי יוחנן הדרוכות מכיון שהילכו בהן שתי וערב מטמאין את הבור מיד, והתיני הפועלין שתרמו את הבור אין תרומתן תרומה, ואם היה הבור קטן או שהיו הבעלים אחרים משכשכין בהן אין תרומתן תרומה... כאן ביין כאן בשמן, ולא היא יין היא שמן, יין טומאתו מצויה, שמן אין טומאתו מצויה. (שם טז א)

שתילי תרומה שנטמאו שתלן טהרו מלטמא ואסורים לאכול עד שיגום את האוכל, רבי יהודה אומר עד שיגום וישנה... רבי אבהו בשם רבי יוחנן, מים שניטמאו משיקן ועושה אותן מי חג, ואם היו מי חג מעיקרן כבר נדחו. רבי אבהו בשם רבי יוחנן תאנים וענבים שנטמאו סוחטן ועושה אותן תרומה, ואם היו תרומה מעיקרן כבר נדחו, רבי זעירא רבי יוסי בשם רבי אלעזר סוחטן עד פחות מכזיתים, ויינו כשר אפילו לנסכים... (שם נ א)

דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ סיתווניות ושאר כל מי פירות של תרומה... רבי אליעזר מטמא משום משקה, אמר רבי יהושע לא מנו חכמים שבעה משקין כמונה פטמין, אלא אמרו, שבעה משקין טמאין ושאר כל המשקין טהורין... תני רבי נתן אומר, לא שרבי ליעזר מטמא משום משקה, על מה נחלקו, על שנפל לתוכו משקה, שרבי ליעזר מטמא משום משקה, וחכמים אומרים הולכין אחר הרוב... טעמא דרבי ליעזר וכל משקה, מה טעמא דרבנן, אשר ישתה... (שם נה א, וראה שם עוד)

מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה יעשנה קבין ואל יעשנה בטומאה, ורבי עקיבא אומר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבים... (חלה יג א)

רבי יוחנן בשם רבי בניה עשו משקה בית צביעה כמשקה בית מטבחיא, כמא דאת אמר תמן משקה בית מטבחיא טהורין במקומן וטמאין במקום אחר... היו ידיו טמאות ואחורי הכוס טהורין, משקה לחוץ על גבי הכוס ואחזו בבית צביעתו, פשיטא שאין משקה מיטמא מן היד לטמא את הכוס, כך אין משקה מיטמא מן היד לטמא ככר במקום אחר, נשמעינה מן הדא, משקין טהורין נתונים בקרקע, נגע בהן ככר טמא טמאן, לאי זה דבר טימאן, לא לטמא ככר במקום אחר מפני שהן על גבי הקרקע, הא על גבי הכוס לא... (חגיגה טו ב, וראה שם עוד)

כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס, כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה ברביעית, זה חומר בשותה משקין טמאין מבמקוה, שעשו בו שאר המשקין כמים. (מקואות י ז)

האוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בוולד הטומאה מצטרפין זה עם זה לטמא כקל שבשניהן, כיצד, כחצי ביצה אוכל ראשון, וכחצי ביצה אוכל שני שבללן זה בזה שני... כביצה אוכל שני וכביצה אוכל שלישי שבללן זה בזה שני, חילקן זה שלישי וזה שלישי... מקרצות נושכות זו בזו וככרים נושכין זה בזה, נטמאת אחת מהן בשרץ כולן תחלה, במשקין כלן שניות, פרשו כולן שניות, בידים כולם שלישיות, פרשו כולן שלישיות... (טהרות פרק א ה, וראה שם עוד)

האשה שהיתה כובשת ירק בקדרה ונגעה בעלה חוץ לקדרה במקום הנגוב, אף על פי שיש בו כביצה הוא טמא והכל טהור, נגעה במקום המשקה, אם יש בו כביצה הכל טמא, אין בו כביצה הוא טמא והכל טהור... רבי אליעזר אומר האוכל אוכל ראשון ראשון, אוכל שני שני, אוכל שלישי שלישי, רבי יהושע אומר, האוכל אוכל ראשון ואוכל שני שני, שלישי שני לקדש ולא שני לתרומה, בחולין שנעשו לטהרת תרומה. הראשון שבחולין טמא ומטמא, שני פוסל ולא מטמא, והשלישי נאכל בנזיד הדמע... (שם פרק ב א, וראה שם עוד)

הרוטב והגריסים והחלב בזמן שהן משקה טופח הרי אלו תחלה, קרשו הרי אלו שניים, חזרו ונמוחו בכביצה מכוון טהור, יותר מכביצה טמא, שכיון שיצאה טפה ראשונה נטמאת בכביצה.

רבי מאיר אומר השמן תחילה לעולם, רבי שמעון שזורי אומר אף היין... טמא מת שסחט זיתים וענבים כביצה מכוון טהור, ובלבד שלא יגע במקום המשקה, יותר מכביצה טמא, שכיון שיצאה טפה הראשונה נטמאת בכביצה, אם היה זב או זבה אפילו גרגר יחידי טמא, שכיון שיצאה טפה הראשונה נטמאת במשא.

כביצה אוכלין שהניחן בחמה ונתמעטו, וכן כזית מן המת... הרי אלו טהורים, ואין חייבין עליהם משום פגול נותר וטמא, הניחן בגשמים ונתפחו, טמאין, וחייבין עליהן משום פגול נותר וטמא... (שם פרק ג א, וראה שם עוד)

זיתים מאימתי מקבלין טומאה, משיזיעו זיעת המעטן אבל לא זיעת הקופה כדברי בית שמאי, רבי שמעון אומר שיעור זיעה ג' ימים, בית הלל אומרים משיתחברו ג' זה לזה, רבן גמליאל אומר משתגמר מלאכתן, וחכמים אומרים כדבריו... (שם פרק ו א, וראה שם עוד)

המכנס חלות על מנת להפריש ונשכו, בית שמאי אומרים חיבור בטבול יום, ובית הלל אומרים אינו חיבור... (טבול יום א א, וראה שם עוד)

משקה טבול יום כמשקין שהוא נוגע בהן, אלו ואלו אינן מטמאין, ושאר כל המשקין בין קלין בין חמורין המשקין היוצאין מהם כמשקין שהוא נוגע בהן, אלו ואלו תחלה חוץ מן המשקה שהוא אב הטומאה... (שם פרק ב א, וראה שם עוד)

כל ידות הכלים שהם חבור באב הטומאה חבור בטבול יום, אוכל שנפרס ומעורה קצת, רבי מאיר אומר, אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו, הרי הוא כמוהו, רבי יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו... (שם פרק ג א, וראה שם עוד)

כל שהוא יד ולא שומר, מיטמא ומטמא ולא מצטרף... שרשי השום והבצלים והקפלוטות בזמן שהן לחין והפטמא שלהן בין לחה בין יבשה... (עוקצין פרק א א, וראה שם עוד)

רמב"ן:

מכל האוכל - רש"י, ויש בו קצור, כי מדבר מטומאת אוכלין בעצמן,ולא בטומאתן לאחרים, וכבר חלקו על הרב, שאין אוכלים מקבלין טומאה מדאורייתא כלל אלא בכביצה, ומדרש בתורת כהנים אסמכתא מדבריהם, שיקבלו טומאה בכל שהוא, ועקר הפסוק להוסיף אוכל בהמה שחשב עליו לאדם. (ויקרא יא לד)

משנה תורה:

עיסה הטבולה לחלה אינה כחלה, והרי היא כחולין לענין הטומאה, שאין השני עושה שלישי בחולין, ומותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל... (בכורים ז יב, וראה שם עוד)

עיסה שנולד לה ספק טומאה קודם שתתגלגל יעשנה בטומאה, לפי שמותר לטמא חולין שבארץ ישראל, ותשרף חלתה... לא יעשה אדם עיסתו בטומאה לכתחלה, אלא יזהר וישתדל ויטהר הוא וכליו כדי להפריש חלה טהורה, היה בינו ובין המים יתר על ד' מילין יעשנה בטומאה ויפריש חלה טמאה. (שם ח י, וראה שם עוד)

דבר מפורש בתורה, שהאוכלין והמשקין מתטמאין, שנאמר, מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא, וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא. ואין האוכל שנטמא מטמא אוכל אחר מן התורה, ולא משקין שנטמאו מטמאין דבר אחר מן התורה, אבל מדברי סופרים גזרו על האוכל הטמא, שאם נגע באוכל אחר טמאהו, וכן אם נגע אוכל הטמא במשקין טמאין, ואין האוכל מטמא כלי שנגע בו לעולם, ואפילו מדבריהם. וכן גזרו על המשקין הטמאים שיטמאו אוכלין או משקין או כלים שנגעו בהן. 

אין לך ולד טומאה שמטמא כלים אלא משקין טמאים בלבד, וטומאה זו מדבריהם, והוא שיהיו אותם המשקין טמאין מחמת אב מאבות הטומאות, בין של תורה בין של דבריהם, ומפני מה גזרו על המשקין טמאין שיטמאו כלים, גזירה משום משקה הזב, שהוא אב ומטמא כלים דין תורה, שנאמר וכי ירוק הזב בטהור. כשגזרו על המשקין שיטמאו את הכלים, גזרו שיהיו מטמאין את הכלים מתוכן, כיצד, אם נפלו לאויר כלי חרס נטמא כולו, והרי הוא שני, ואם נגעו בשאר כלים מתוכן, מטמא כולן ונעשו שניים, אבל אם נגעו משקין טמאים באחורי הכלי שיש לו תוך, בין בכלי חרס בין בכלי שטף וכלי מתכות נטמאו אחוריו בלבד, והרי אחוריו שני ולא נטמא תוכו. במה דברים אמורים לתרומה, אבל לקדש כלי שנטמאו אחוריו נטמא כולו, והרי כולו שני לטומאה.

כבר ביארנו שהאוכלין אין מטמאין כלים והמשקין מטמאין, ולמה עשו בטומאת משקין היכר זה, ואמרו שהכלי שנגעו משקין טמאין באחוריו לא נטמא תוכו, להודיע שטומאת כלים אלו מדבריהם, שלא ישרפו עליה תרומה וקדשים. 

כבר ביארנו, שהאוכלין והמשקין שנגעו באב מאבות הטומאות הרי הן ראשון לטומאה, וכן אם נגע אוכל באדם או בכל שנטמא באב, הרי אותו האוכל שני לטומאה, ואוכל שנגע בזה השני נקרא שלישי לטומאה, ואם נגע השלישי באוכל הרי זה נקרא רביעי לטומאה, במה דברים אמורים באוכלין אחר המשקין... כיצד, יין שנגע באב הטומאה או בראשון או בשני, הרי יין זה ראשון לטומאה, וכן אם נגע יין זה בשמן ושמן בחלב... וכן עד לעולם כולן ראשון לטומאה, וכאילו כל אחד מהן נטמא באב תחלה, וכולן מטמאין את הכלים... (אבות הטומאות פרק ז א, וראה שם עוד)

כל מקום שנאמר באוכלין פסול הוא שיהיה האוכל עצמו טמא ולא יטמא אוכל אחר, אלא אם נגע באוכל אחר הרי הוא טהור. הראשון שבחולין טמא ומטמא, השני פסול ולא מטמא, ואין שני עושה שלישי בחולין, ומניין לאוכל שני שהוא פסול בחולין, שנאמר וכלי חרש אשר יפול מהן אל תוכו, כל אשר בתוכו יטמא, נמצא השרץ אב, וכלי חרס שנפל השרץ לאחוריו ראשון, והאוכל שבכלי שני, הרי הוא אומר יטמא, וכן שרץ שנפל לאויר התנור הפת שניה, שהתנור ראשון. 

הראשון והשני שבתרומה טמאים ומטמאין, השלישי פסול ולא מטמא, ואין שלישי עושה רביעי בתרומה. מנין לאוכל שלישי שהוא פוסל בתרומה, שנאמר ובא השמש וטהר, ואחר יאכל מן הקדשים, נמצא טבול יום אסור בתרומה עד שיעריב שמשו, ואם נגע בה פסלה, וטבול יום כשני לטומאה הוא, הא למדת, שהשני עושה שלישי בתרומה, הראשון והשני והשלישי בקדש טמאין ומטמאין, הרביעי פסול ואינו מטמא, ואין רביעי עושה חמישי לעולם... 

בשר תאוה אף על פי שהוא טהור, גזרו עליו שיהיה כשלישי לטומאה, מטמא את הקודש ואינו פוסל את התרומה, ויראה לי שלא גזרו עליו אלא כדי שלא יערבוהו עם בשר הקדש, ויבואו לטעות ולשגוג בו... 

חיבורי אוכלין על ידי משקין הרי הן חיבור לטמא טומאת אוכלין, והדבר ספק אם חשובין כגוף אחד למנות בהן ראשון ושני ושלישי, או חושבים זה האוכל שנגעה בו הטומאה ראשון, והאוכל המחובר לו שני... 

כל דבר שודאו מטמא את החולין מן התורה, גזרו על ספיקו בחולין הטבולין לחלה שתעשה אותה העיסה בטהרה, ומפרישים ממנה חלה, וחלתה תלויה, לא נאכלת ולא נשרפת. (שם יא א, וראה שם עוד)

כל אוכל המיוחד למאכל אדם, כגון לחם ובשר וענבים וזיתים וכיוצא בהן מקבל טומאה, וכל שאינו מיוחד למאכל אדם הרי זה טהור, ואינו מקבל טומאה, אלא אם כן חישב עליו וייחדו למאכל אדם, וזה וזה אינו מקבל טומאה עד שיבלל תחילה באחד משבעה מיני משקין, וזהו הנקרא הכשר.

אין שם משקה שמקבל טומאה אלא שבעת המשקין שמנינו בלבד, אבל שאר מי פירות, כדרך שאין מכשירין, כך אין מקבלין טומאה כלל... (וראה ראב"ד שם).

אלו דברים שאינן מקבלין טומאה, אף על פי שבני אדם אוכלין אותן, לפי שאינן נאכלין להנאת גופן, אלא מפני שנותנין טעם במאכלות, או מפני הריח או המראה, ואלו הן, הקושט והחמס וראשי בשמים... 

השמן הקרוש אינו אוכל ולא משקה, חשב עליו כשהוא קרוש בין לאוכלין בין למשקין בטלה דעתו, וכן הדם שקרש אינו אוכל ולא משקה, חשב עליו לאוכלין מתטמא טומאת אוכלין, חשב עליו למשקין בטלה דעתו...

הערלה וכלאי הכרם ושור הנסקל... אף על פי שכל אלו אסורין בהנאה, כולן מתטמאין טומאת אוכלין. (טומאת אוכלין א א, וראה שם עוד)

כל האוכלין הגדילין מן הקרקע אינן מקבלין טומאה עד שיעקרו, אבל כל זמן שהן מחוברין אפילו כשורש קטן שיכולין לחיות ממנו, אינן מקבלין טומאה... כל האוכלין שהן מבעלי חיים אינן מקבלין טומאה עד שימותו, שחט בהמה חיה ועוף אף על פי שעדיין הן מפרכסין מקבלין טומאה, ודגים מאימתי מקבלין טומאה, משימותו...

כל אוכל שנפסד ונסרח עד שאינו ראוי למאכל אדם אינו מקבל טומאה... העור ששלקו, והשליא שחישב עליה לאכילה מתטמאין טומאת אוכלין בפני עצמן... כל אוכל שנטמא ואחר שנטמא נפסל ונסרח, אם נפסל מלאכול הכלב או שיבש כחרש הרי זה טהור... וכל האוכלין שנטמאו, אין להן טהרה במקוה.

זרעים טמאים שזרעם הרי הצומח מהן טהור, ואפילו בדבר שאין זרעו כלה, והוא שהשרישו... אוכלין שמחוברין לכלים בטלו מתורת אוכל...

כל משקה שנטמא ואחר שנטמא נפסד ונסרח, הרי זה בטומאתו לעולם, שאין המשקה יוצא על ידי הכלב לעולם, ואין למשקה שנטמא טהרה חוץ מן המים בלבד, שאם הטביל מים טמאים במקוה, כיוון שצפו מי המקוה עליהן טהרו... (שם פרק ב א, וראה שם עוד)

כמה שיעור אוכלין לטומאה, לטומאת עצמן כל שהן, אפילו שמשום או חרדל מתטמא, שנאמר כל האוכל אשר יאכל, כל שהוא, ואין אוכל מטמא אוכל אחר או משקין או ידים, עד שיהיה בו כביצה בלא קליפתה, וכן האוכל אוכלין טמאים אינו נפסל עד שיאכל כביצה ומחצה, וזהו חצי פרס.

המשקין מתטמאין כל שהן ומטמאין בכל שהן, אפילו טפת משקין כחרדל שנגעה באוכלין או בכלים או במשקין אחרים נטמאו, ואף על פי כן אין השותה משקין טמאין נפסל עד שישתה רביעית, כמו שביארנו. כל המשקין מצטרפין לכביצה לטמא טומאת אוכלים, ולכחצי פרס לפסול את הגויה, אפילו חטה עם קמח עם בצק עם תאנה ובשר וכיוצא באלו.

העור המחובר בבשר והמרק והתבלין והאלל, אף על פי שמקצתו חישב עליו ומקצתו לא חישב עליו... והמקומות הרכים מן הצפורנים ומן החרטום המובלעין בבשר, כל אחד מאלו מתטמאין ומטמאין ומצטרפין לכביצה או לכחצי פרס.

כביצה אוכלין טמאים שהניחן בחמה ונתמעטו אינן מתטמאים, וכן כזית מן המת או מן הנבלה ... ונתמעטו טהורין. עלי בצלים ובני בצלים שהן חלולין אם יש בהם ריר משתערין כמות שהן, ואם היו חלולין וריקנים ממעך את חללן.

כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין זה עם זה, היו טומאתן שוין אבל לא שיעורן, שיעורן אבל לא טומאתן, אין מצטרפין, ואפילו לטמא כקל שבשניהן... (שם ד א, וראה שם עוד)

ידות האוכלין הן העצים הרכין הסמוכין לאוכל שהאוכל נתלה בהן מן האילן... וכן הגרעינים וכיוצא בהן מדברים שהאוכל צריך להן, ושומרי האוכלין הן הקליפה שעל האוכל שהיא שומרתו, כל שהוא יד ואינו שומר מתטמא ומטמא ולא מצטרף, וכל שהוא שומר אף על פי שאינו יד מטמא ומתטמא ומצטרף, שאם נגעה טומאה ביד נטמא האוכל התלוי בו, ואם נגעה טומאה באוכל נטמא היד, ואין היד מצטרפת עם האוכל להשלימו לכביצה או לכחצי פרס... ומנין לידות הכלים שהן מתטמאות ומטמאות כשהן מחוברין בהן, שנאמר על כל זרע זרוע אשר יזרע, כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה, חטים בשעוריהן, ושעורים בקליפיהן... ומנין לידות האוכלין שהן מתטמאות ומטמאות כשהן מחוברין עם האוכלין, שנאמר טמא יהיה לכם, כל שבצרכיכם...

כל הקליפים מתטמאות ומטמאות ומצטרפות מפני שהן שומר... כל הגרעינים מתטמאות ומטמאות ולא מצטרפות, חוץ מגרעינות הרוטב, אבל של תמרה יבשה אינה מצטרפת... (שם ה א, וראה שם עוד)

האגוזים והשקדים שנסדקה קליפתן עדיין הוא חיבור לאוכל עד שירצץ את הקליפה. ביצה מגולגלת משיקוב בה מקום לגומעה ממנו אין שאר קליפתה חיבור... כל אוכל שעדיין לא פרקו חיבור, ואם נטמא מקצתו נטמא כולו... (שם ו א, וראה שם עוד)

הניצוק אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה... יש דברים שאינם חיבור בטבול יום, ואף על פי שהן חיבור בכל הטומאות, אלא אם נגע בהן טבול יום לא פסל אלא זה שנגע בו, ואילו היה הנוגע במקום טבול יום אדם אחר, היה פוסל הכל, אפילו היה הנוגע אדם שאכל אוכלין טמאין או שתה משקין טמאין, שהיא טומאה קלה, הרי זה פסל הכל, שלא פסלו טבול יום, ואין צריך לומר שאם היה הנוגע אב טומאה או ראשון שהוא מטמא הכל, ומפני מה הקילו בטבול יום, מפני שכבר טהור הוא, ואינו מחוסר אלא הערב שמש... (שם פרק ז, וראה שם עוד)

השמן או הדבש שנטמאו ואחר כך קרשו ואחר כך נימוחו, הרי הן ראשון לטומאה לעולם, מפני שהן כמשקין, ואף על פי שקפאו אחר שנטמאו, הרוטב והגריסין והחלב שקרשו הרי הן כאוכלין וצריכין מחשבה, ואם נגע בהן אוכל ראשון או משקה נעשו שניים... (שם ט א, וראה שם עוד)

כבר ביארנו שהשבעה משקין בלבד הן שמתטמאין או מכשירין, והשאר קרויין מי פירות, ואינם מתטמאין ולא מכשירין. ושבעה משקין שמנינו תולדותיהם כיוצא בהם, תולדות המים הם היוצא מן העין ומן האוזן ומן החוטם... (שם י א, וראה שם עוד)

מלבי"ם:

מכל האוכל - מכל האוכל המיוחד לאוכל אדם או שחשב עליו לאדם. אשר יאכל - למעט מוסרח, ושצריך שיעור אכילה כביצה, ולרמב"ם שמקבל טומאה בכל שהוא יליף מכל אשר בתוכו. מכל האוכל - ממעט אוכל בכלי חרס המוקף צמיד פתיל, וראה שם עוד. אשר ישתה - לרבי יהושע לרבות דם, ולרבי אליעזר להוציא סרוח, ולחכמים אינם עולים מטומאתם אם נסרחו. בכל כלי יטמא - לרבי יהודה בין אוכלין בין משקין מתטמאין מאויר כלי חרס, וראה שם עוד... (ויקרא יא לד)

הנגוע בנבלתה - ו' בנבלתה מיותרים, ודרשינן מהם: לא בעצמות, וקולית סתומה, ובאלל מפוזר, ולא בעור יתר מכשיעור כשמפשיטו, ובעור שאין עליו כזית בשר, ולא בב' חצאי זיתים. (שם שם לט)

רש"ר הירש:

אשר ישתה - בנוגע למשקין ג' דעות, מיטמאין ומטמאין מדאורייתא, מדאורייתא מקבלין טומאה אבל לא מטמאין, וכן לרמב"ם, או שאין להם טומאה מדאורייתא כלל, והפסוק מדבר על הכשר, ומרבה ז' משקין. (שם שם לד)

אשר יזרע - כדרך שבני אדם זורעין, והקלפה והפטמא מצטרפין לכשיעור, ולמעט המחובר לקרקע, או שזרע טמא שנזרע נטהר בהשרשתו, כל המחובר לקרקע טהור, והבעיא רק בנוגע לתלוש ולבסוף חברו... אשר יזרע - גם מים טמאים נטהרים עלידי זריעתם בהשקה במקוה. (שם שם לז)

ראה עוד: טומאה - כללי, לויקרא יא מה.