טומאה   כלים:

(ראה גם: טומאה-כללי, כלים, כלי חרס)

ספרא:

כלי עץ, יכול הסולם והקולב והנחותה והמנורה, תלמוד לומר מכלי עץ, ולא כל כלי עץ, או יכול שאני מרבה השולחן והטבלא והדולפקי תלמוד לומר כל כלי עץ, מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו, אחר שריבה הכתוב מיעט, תלמוד לומר שק, מה שק מיוחד שהוא משמש את האדם ואת משמשי האדם, אף אני מרבה השולחן והדולפקי שהם משמשים את האדם ואת משמשי האדם, ומוציא את הסולם שהוא משמש את האדם, ואינו משמש משמשי האדם, ואינן משמשים את האדם.

כלי עץ, יכול השידה תיבה ומגדל וכוורת קש וכוורת קנים ובור ספינה אלכסנדרית שיש להם שוליים והם מחזיקים ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש, תלמוד לומר מכל כלי עץ, ולא כל כלי עץ, או יכול שאני מוציא דרדור עגלה וקסתות המלכים... תלמוד לומר כל כלי עץ ריבה, מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו, אחר שריבה הכתוב מיעט, תלמוד לומר שק, מה שק מיוחד שהוא מטלטל במלואו, אף אני ארבה דרדור עגלה... שהם מיטלטלים במלואם, ומוציא אני השידה התיבה והמגדל... שאינן מטלטלים במלואו... (שמיני-יין ושכר פרשה ו, וראה שם עוד)

שק, אין לי אלא שק, מניין לרבות את הקלקלים ואת החבק, תלמוד לומר או שק, יכול יטמא חבלים ומשיחות, תלמוד לומר שק, מה שק מיוחד טווי וארוג, אף אין לי אלא טווי וארוג, והלא הוא אומר במת וכל מעשה עזים, יכול יטמא חבלים ומשיחות, ודין הוא, טימא את המת וטימא את השרץ, מה השרץ לא טימא בו אלא טווי וארוג, אף המת לא יטמא בו אלא טווי וארוג, הין אם היקל בשקץ הקל, נקל במת החמור... תלמוד לומר בגד ועור לגזירה שוה, מה הבגד ועור אמורים בשרץ לא טימא בו אלא טווי וארוג... אין לי אלא שק העשוי מן העזים, העשוי מן החזיר ומזנבה של פרה מנין, תלמוד לומר שק... תלמוד לומר בגד ועור לגזירה שוה, מה בגד ועור אמורים בשרץ עשה בו מעשה חזיר כמעשה עזים, אף בגד ועור האמורים במת, נעשה בו מעשה חזיר כמעשה עזים.  

כל כלי לרבות הקלע והקמיע והתפילה, או יכול שאני מרבה את העץ ואת העבות, תלמוד לומר אשר יעשה מלאכה בהם, לא העושה מלאכה באחרים. או יכול שאני מרבה את חפויי כלים, תלמוד לומר בהם, פרט לחיפוי כלים... (שם פרק ח)

כל חרס, אין לי אלא כלי חרס, מניין לרבות כלי נתר, תלמוד לומר וכלי חרס, מניין לרבות את האהלים, ודין הוא, ומה אם כלי עץ שטימא פשוטים טיהר אהלים, כלי חרס שטיהר פשוטים אינו דין שנטהר אהלים, תלמוד לומר כלי חרס, לרבות את האהלים, מניין לרבות שברי כלי חרס, תלמוד לומר וכל כלי חרס. מיכן אמרו, הדקים שבכלי חרס הם קרקרותיהם ודופנותיהם יושבים שלא מסומכים, שיעורן בכדי סיכת קטן ועד לוג, מלוג ועד סאה ברביעית, מסאה ועד סאתים בחצי לוג... רבי עקיבא אומר אני איני נותן בהם מידה, אלא הדקים שבכלי חרס הם קרקרותיהם ודופנותיהם יושבים שלא מסומכין שיעורן מכדי סיכת קטן ועד קדרות דקות, מקדרות דקות ועד חביות לודיות ברביעית...

אל תוכו, את שיש לו תוך טמא, ואת שאין לו תוך טהור, פרט למטה ולכסא ולספסל ולשולחן ולספינה ומנורה של חרס, זאת עדות העיד חזקיה עבי עקש לפני רבן גמליאל הזקן, כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחוריים.

אל תוכו, מתוכו הוא מטמא ואינו מטמא מאחוריו... קל וחומר לכלי שטף שיטמא מאוירו, ומה אם כלי חרס שאינו מטמא מאחוריו מטמא מאוירו, כלי שטף שמטמא מאחוריו אין דין שיטמא מאוירו, תלמוד לומר כלי חרס אל תוכו, ואין כלי שטף אל תוכו, אל תוכו, כשיפול לתוכו טמא, ולא כשיפול לתוך תוכו... 

יכול אף על פי שניקבה, תלמוד לומר כל אשר בתוכו יטמא, וכמה הוא שיעורו של נקב, בכלי חרס בכונס משקה, ובכלי שטף במוציא זיתים... (שם פרשה ז)

יכול אף הכלים מטמאים באויר כלי חרס, תלמוד לומר אוכל, אוכלים מטמאים באויר כלי חרס, יכול אף אוכלי בהמה יהיו מטמאים באויר כלי חרס, תלמוד לומר האוכל, אוכלים מיוחדים מטמאים באויר כלי חרס... יכול המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לתוך התנור יהא טהור, ודין הוא, אם כלי חרס שלא הציל עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת, הציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת, כלי שטף שהציל עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס, אינו דין שיציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל, תלמוד לומר מכל האוכל, להביא את המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לתוך התנור, קל וחומר לכלי שטף שלא יציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס... (שם פרק ט)

ספרי:

כל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו, בכלי חרס הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכל הכלים, הרי אתה דן, נאמרו ארבעה כלים בשרץ והוציא כלי אחד להקל ולהחמיר עליו, ונאמר ארבעה כלים במת והוציא כלי אחד להחמיר עליו, מה להלן בכלי חרס הכתוב מדבר, אף כאן בכלי חרס הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא בכל הכלים, תלמוד לומר כל כלי פתוח, כלי שנטמא אין לו טהרה מטומאתו, ואיזה זה, זה כלי חרס, מה תלמוד לומר פתוח, ואפילו כל שהוא... פתיל זה העודף, צמיד זה הדופק... (חקת קכו)

וכל אשר יגע בו הטמא יטמא, למה נאמר, לפי שהוא אומר בחלל חרב, בא הכתוב ולימד על החרב שהיא טמאה טומאת שבעה, הנוגע בה טמא טומאת שבעה, הא למדנו לכלים ואדם, כלים ואדם וכלים מניין, תלמוד לומר וכבסתם בגדיכם, הא למדנו לכלים ואדם וכלים, כלים וכלים מנין, אמרת קל וחומר הוא, מה כלים הנוגעים באדם הנוגעים בכלים הנוגעים במת הרי הן טמאים, כלים הנוגעים בכלים וכלים הנוגעים במת דין הוא שיהיו טמאים, כלים באדם מנין, אמרת קל וחומר הוא, ומה אם כלים הנוגעים בכלים טמאים, כלים הנוגעים באדם הנוגע במת, דין הוא שיהו טמאים... (שם קל)

וכל בגד וכל כלי עור, למה נאמר, לפי שהוא אומר או עור או שק, אין לי אלא שק, מנין לעשות כל מעשה עזים כשק, אמרת קל וחומר, ומה המת חמור עשה בו כל מעשה עזים כשק, שרץ הקל אינו דין שנעשה בו כל מעשה עזים כשרץ, אמרת דנין מן החמור להקל ולהחמיר עליו, אלא מה תלמוד לומר בגד כמת, אלא שכבר קל וחומר הוא, מה שרץ הקל עשה בו את הבגד כשק, המת חמור דין הוא שנעשה בו את הבגד כשרץ, מה תלמוד לומר בגד במת, מופנה להקיש ולדון גזירה שוה... ומה כאן טווי וארוג, אף להלן טווי וארוג... (מטות קנז)

תלמוד בבלי:

...כלי זכוכית מאי טעמא גזור בהו רבנן טומאה, אמר רבי יוחנן אמר ריש לקיש, הואיל ותחלת ברייתן מן החול, שוינהו רבנן ככלי חרס, אלא מעתה לא תהיה להם טהרה במקוה, אלמה תנן ואלו חוצצין בכלים הזפת והמור בכלי זכוכית, הכא במאי עסקינן, כגון שניקבו והטיף לתוכן אבר, ורבי מאיר היא, דאמר הכל הולך אחר המעמיד... אלמה תנן כלי חרס וכלי נתר טומאתן שוה, מיטמאין ומטמאין מאויריהן, ומיטמאין מאחוריהן ואין מטמאין מגביהן, ושבירתן מטהרתן... אמרי, כיון דכי נשברו יש להם תקנה, שוינהו ככלי מתכות. אלא מעתה יחזרו לטומאתן ישנה ככלי מתכות, דתנן כלי מתכות פשוטיהן ומקבליהן טמאין, נשברו טהרו, חזר ועשה מהן כלים חזרו לטומאתן ישנה, ואילו גבי כלי זכוכית תנן, כלי עץ וכלי עור וכלי עצם וכלי זכוכית פשוטיהן טהורין ומקבליהן טמאין, נשברו טהרו, חזר ועשה מהן כלים מקבלים טומאה מכאן ולהבא, מכאן ולהבא אין, למפרע לא, טומאת זכוכית דרבנן, וטומאה ישנה דרבנן, בטומאה דאורייתא אחיתו בה רבנן טומאה, בטומאה דרבנן לא אחיתו לה רבנן טומאה. פשוטיהן מיהא ליטמא... עבדי בה רבנן היכרא, כי היכי דלא לישרף עלייהו תרומה וקדשים...

שמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה, וגזר טומאה על כלי מתכות, כלי מתכות דאורייתא נינהו, דכתיב אך את הזהב ואת הכסף וגו', לא נצרכה אלא לטומאה ישנה... מאי טעמא משום גדר מי חטאת נגעו בה... אמר אביי גזירה שמא לא יקבנו בכדי טהרתו, רבא אמר גזירה שמא יאמר טבילה בת יומה עולה לה... (שבת טו ב, וראה שם עוד)

וטובלן במקומן, והאיכא חציצה, אמר רבי אמי בשריתכן... עבד בהו במעשה ופרחה לה טומאה מינייהו, דתנן כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה, ואין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה, סבר לה כרבי יהודה, דאמר מעשה לתקן לאו מעשה הוא... (שם נב ב, וראה שם עוד)

...אי אמרת בשלמה של מתכת הני הוא דלא מקבלי טומאה, הא כלים דידהו מקבלי טומאה, והא תניא כלי גללים וכלי אדמה אין מקבלין טומאה, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים, אלא שמע מינה של מתכת תנן... וזוג דבהמה אין מקבלין טומאה, ורמינהו, זוג של בהמה טמאה ושל דלת טהורה, של דלת ועשאו לבהמה טמאה... שכל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה, ואין עולין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה, לא קשיא, הא דאית לה עינבל, הא דלית ליה עינבל... דאמר רבי שמאול בר נחמני אמר רבי יונתן מנין למשמיע קול בכלי מתכות שהוא טמא, שנאמר כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש, אפילו דיבור יבא באש, רבי יוחנן אמר הואיל וראוי לגמע בו מים לתינוק. ורבי יוחנן לא בעי מעין מלאכה ראשונה, והתניא וכל כלי אשר ישב עליו וגו', יכול כפה סאה וישב עליה יהא טמא, תלמוד לומר אשר ישב עליו הזב, מי שמיוחד לישיבה, יצא זה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו, רבי אלעזר אומר במדרסות אומרים עמוד ונעשה מלאכתנו, ואין אומרים בטמא מת עמוד ונעשה מלאכתנו... (שם נח א, וראה שם עוד)

אמר רב יהודה בירית זו אצעדה, מתיב רב יוסף בירית טהורה ויוצא בה בשבת, ואילו אצעדה טמאה היא, הכי קאמר, בירית תחת אצעדה עומדת... כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מניין לאריג כל שהוא שהוא טמא, מציץ... שלח להו דברים שאמרתי לכם טעות הן בידי, ברם כך אמרו משום רבי יוחנן, מניין לתכשיט כל שהוא שהוא טמא, מציץ... אמר רבא אריג כל שהוא טמא, מאו בגד... תנו רבנן שק, אין לי אלא שק, מניין לרבות את הקילקי ואת החבק תלמוד לומר או שק, יכול שאני מרבה את החבלים ואת המשיחות, תלמוד לומר שק, מה שק טווי ואריג... (שם סג ב, וראה שם עוד)

מניין לספינה שהיא טהורה, שנאמר דרך אניה בלב ים, פשיטא, אניה בלב ים היא, הא קא משמע לן, כים, מה ים טהור, אף ספינה טהורה. תניא חנניה אומר, נלמדה משק, מה שק מיטלטל מלא וריקן, אף כל מיטלטל מלא וריקן, לאפוקי ספינה דאינה מיטלטלת מלא וריקם, מאי בינייהו, איכא בינייהו ספינה של חרס... ולחנניא טילטול על ידי שוורים שמיה טילטול, דתנן שלש עגלות הן, עשויה כקתידרא טמאה מדרס, כמטה טמאה טמא מת, של אבנים טהורה מכלום, ואמר רבי יוחנן ואם יש בה בית קבול רמונים טמאה טמא מת, שלש תיבות הן, תיבה שפתחה מצדה טמאה מדרס, מלמעלה טמאה טמא מת, והבאה במדה טהורה מכלום. תנו רבנן מדרס כלי חרס טהור, רבי יוסי אומר אף הספינה... (שם פג ב, וראה שם עוד)

...אמר רבא, חמש מדות בכלי חרס, ניקב כמוציא משקה טהור מלטמא גיסטרא, ועדיין כלי הוא להכשיר בו זרעים, ניקב כשורש קטן, טהור מלהכשיר בו זרעים, ועדיין כלי הוא לקבל בו זיתים, ניקב כמוציא זיתים טהור מלקבל בו זיתים, ועדיין כלי הוא לקבל בו רימונים, ניקב כמוציא רימונים טהור מכלום, ואם הוקף צמיד פתיל עד שיפחת רובו... אמר רב אסי שונין כלי חרס שיעורו בכונס משקה, ולא אמרו מוציא משקה אלא לענין גיסטרא בלבד, מאי טעמא, אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן, לפי שאין אומרים הבא גיסטרא לגיסטרא... (שם צה ב וראה שם עוד)

...דתנן קשרה בדבר המעמידה מביא לה טומאה, בדבר שאין מעמידה אין מביא לה טומאה, ואמר שמואל, והוא שקשורה בשלשלת של ברזל, לענין טומאה הוא דכתיב, בחלל חרב, חרב הרי הוא כחלל... (שם קא ב)

...דתניא סנדל שנפסקו שתי אזניו או שתי תרסיותיו או שניטל כל הכף שלו טהור, אחת מאזניו, או אחת מתרסיותיו, או שניטל רוב הכף שלו טמא, רבי יהודה אומר, נפסקה פנימית טמא, החיצונה טהור... (שם קיב א, וראה שם עוד)

...ובעי חזקיה, ניקב כמוציא זית וסתמו, וחזר וניקב כמוציא זית וסתמו עד שהשלימו למוציא רימון מהו... הכא נמי פנים חדשות באו לכאן. (עירובין כד א)

למימרא דסבר רבי יהודה טומאת משקין לטמא טומאת כלים דאורייתא, והתנן כל הכלים שיש להם אחורים ותוך כגון הכרים והכסתות והמרצופין נטמא תוכו נטמא גבו, נטמא גבו לא נטמא תוכו, אמר רבי יהודה במה דברים אמורים שנטמאו מחמת משקין, אבל נטמאו מחמת שרץ, נטמא תוכו נטמא גבו... (פסחים יז ב, וראה שם עוד)

תנן התם, שרץ שנמצא בתנור הפת שבתוכו שניה מפני שהתנור תחלה, אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא, וניחזי להאי תנור כמאן דמלי טומאה דמי, ותיהוי האי פת ראשונה, אמר ליה לא סלקא דעתך, דתניא יכול יהו כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס, תלמוד לומר כל אשר בתוכו יטמא, וסמיך ליה מכל האוכל, אוכל מטמא מאויר כלי חרס, ואין כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס... (שם כ א, וראה שם עוד)

...אמר הרי הוא כפרתכם, ועדיין בני מפרפר ולא ניטמאה סכין, ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים... (יומא כג א)

...דתנן הקדר שהניח קדירותיו וירד לשתות, הפנימיות טהורות והחיצונות טמאות, והתניא אלו ואלו טמאות, אמר רבי חמא בר עוקבא בשכלי אומנותו בידו, מפני שיד הכל ממשמשת בהן... (כתובות כד ב)

...מכלל דשולחן בר קבולי טומאה הוא, כלי עץ העשוי לנחת הוא, וכל כלי עץ העשוי לנחת אין מקבל טומאה, מאי טעמא, דומיא דשק בעינן, מה שק מטלטל מלא וריקן, אף כל מטלטל מלא וריקן... (מנחות צו ב)

טהור בכלי חרס טמא בכל הכלים, טהור בכל הכלים טמא בכלי חרס. תנו רבנן, אויר כלי חרס טמא וגבו טהור, אויר כל הכלים טהור וגבן טמא, נמצא טהור בכלי חרס טמא בכל הכלים טהור בכל הכלים טמא בכלי חרש, דתנו רבנן, תוכו, אף על פי שלא נגע, אתה אומר אף על פי שלא נגע, או אינו אלא אם כן נגע, רבי יונתן בן אבטולמוס אומר, נאמר תוכו לטמא ונאמר תוכו ליטמא, מה תוכו האמור לטמא אף על פי שלא נגע, אף תוכו האמור ליטמא אף על פי שלא נגע... (חולין כד ב, וראה שם עוד)

דתנן, זו עדות העיד חזקיה אבי עקש לפני רבן גמליאל ביבנה, שאמר משום רבן גמליאל הזקן, כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחורים לחליקה, נטמא תוכו נטמא גבו, נטמא גבו נטמא תוכו, כלי חרס בתוכו תלה רחמנא, אית ליה תוך איטמי ליה, לית ליה תוך לא איטמי ליה, אמר רבי יצחק בן אבין הכי קאמר, כל שאין לו תוך בכלי חרס, כנגדו בכלי שטף אין לו אחורים לחליקה... הכא במאי עסקינן בטומאת משקין דרבנן, דתנן כלי שנטמא אחוריו במשקין אחוריו טמאין, תוכו אגנו אזנו וידיו טהורין, נטמא תוכו כולו טמא, דמדאורייתא אין אוכל מטמא כלי, ואין משקה מטמא כלי, ורבנן גזרו משום משקה זב וזבה, הלכך שויוה רבנן כטומאה דכלי חרס, ולא שויוה רבנן כטומאה דאורייתא דנפשיה, עבדו רבנן היכרא כי היכי דלא לשרוף עלה תרומה וקדשים... (בכורות לח א, וראה שם עוד)

...ואידך דתנן, אחורי כלים שנטמאו במשקין רבי אליעזר אומר מטמאין את המשקין ואין פוסלין את האוכלין, מטמאין את המשקין ואפילו דחולין, ואין פוסלין את האוכלין ואפילו דתרומה, רבי יהושע אומר מטמאין את המשקין ופוסלין את האוכלין, אמר רבי יהושע קל וחומר, ומה טבול יום שאין מטמא משקה חולין פוסל אוכלי תרומה, אחורי כלים שמטמא משקה חולין, אינו דין שפוסל אוכלי תרומה, ורבי אליעזר, אחורי כלים דרבנן וטבול יום דאורייתא, ורבנן מדאורייתא לא עבדינן קל וחומר... (נדה ז ב, וראה שם עוד)

כיוצא בו, כל כלי שהוא מכניס מוציא, ויש שמוציא ואינו מכניס... מכניס פסול למי חטאת ופסול משום גסטרא, מוציא כשר למי חטאת ופסול משום גסטרא, אמר רב אסי שונין כלי חרס שיעורו בכונס משקה, ולא אמרו מוציא משקה אלא לענין גיסטרא בלבד... (שם מט א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

...והוא התקין שמעון בן שטח ג' דברים... והוא התקין טומאה כלי זכוכית לא כן אמר רבי זעירא רבי אבונא בשם רבי ירמיה יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו... ועל כלי זכוכית, רבי יוסי אמר רבי יהודה בר טבי רבי יונה אמר, יהודה בר טבי ושמעון בן שטח גזרו על כלי מתכות... (כתובות נ ב)

כלי עץ וכלי עור וכלי עצם וכלי זכוכית פשוטיהן טהורים ומקבליהן טמאים, נשברו טהרו, חזר ועשה מהם כלים מקבלין טומאה מיכן ולהבא, כלי חרס וכלי נתר טומאתן שוה, מיתטמאין ומטמאין באויר, ומיטמאין מאחוריהן ואינן מיטמאין מגביהן, ושבירתן היא טהרתן... (כלים פרק ב א, וראה שם עוד)

שעור כלי חרס לטהר, העשוי לאוכלין שעורו בזיתים, העשוי למשקין שעורו במשקין, העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרו בזיתים. חבית שיעורה בגרוגרות דברי רבי שמעון, רבי יהודה אומר באגוזים, רבי מאיר אומר בזיתים... (שם פרק ג א, וראה שם עוד)

אלו כלים מצילין בצמיד פתיל, כלי גללים כלי אבנים כלי חרס וכלי נתר, עצמות הדג ועורו, עצמות חיה שבים ועורה, וכלי עץ הטהורים מצילים בין מפיהם בין מצידיהן, בין יושבין על שוליהן בין מוטין על צדיהן, היו כפויים על פיהן מצילים כל שתחתיהן עד התהום, רבי אליעזר מטמא, על הכל מצילין חוץ מכלי חרס, שאינו מציל אלא על האוכלין ועל המשקין ועל כלי חרס...

במה מקיפין, בסיד ובגפסיס בזפת ובשעוה בטיט ובצואה בחומר ובחרסית ובכל דבר המתמרח. אין מקיפים לא בבעץ ולא בעופרת מפני שהוא פתיל ואין צמיד... (שם פרק י, וראה שם עוד)

כלי מתכות פשוטיהן ומקבליהן טמאין, נשברו טהרו,חזר ועשה מהן כלים חזרו לטומאתן הישנה, רבן שמעון בן גמליאל אומר לא לכל טומאה, אלא לטומאת הנפש. כל כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו טמא, חוץ מן הדלת ומן הנגר ומן המנעול ופותת שתחת הציר... (שם פרק י א, וראה שם עוד, ופרק יב)

...השידה והתיבה והמגדל, כוורת הקש וכוורת הקנים, ובור ספינה אלכסנדרית שיש להם שולים והן מחזיקין ארבעים סאה בלח שהם כורים ביבש, הרי אלו טהורין, ושאר כל הכלים בין מקבלין בין אינם מקבלין טמאין, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר, דרדור העגלה וקיסטת המלכים ועריבת העבדנין ובור ספינה קטנה והארון, אף על פי שמקבלין טמאין, שאין עשוין ליטלטל אלא במה שבתוכן, ושאר כל הכלים המקבלים טהורין, ושאינן מקבלין טמאין... (שם פרק טו א, וראה שם עוד)

הכרים והכסתות והשקין והמרצופין שנפחתו הרי אלו טמאים מדרס... מקל שעשאו בית יד לקורדום חבור לטומאה בשעת מלאכה, הדיוסטר חבור לטומאה בשעת מלאכה, קבעו בכלונס טמא ואינו חיבור לה... עריבה גדולה שנפחתה מלקבל רמונים, התקינה לישיבה, רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרים עד שיקציע, עשאה איבוס לבהמה אף על פי שקבעה בכותל טמאה... סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון טהור מן המדרס, אבל טמא טמא מת, מאימתי היא טהרתו, בית שמאי אומרים משיתבר, בית הלל אומרים משיקשר, רבי עקיבא אומר משיקבע... (שם פרק כ, וראה שם עוד)

הכדור והאמום והקמיע והתפלין שנקרעו, הנוגע בהן טמא ובמה שבתוכן טהור... אלו טמאין משום מרכב, זריז האשקלוני ומדוכה המדית ועביט של גמל וטפיטן של סוס... מה בין מרכב למושב, מרכב חלק מגעו ממשאו, ומושב לא חלק מגעו ממשאו... (שם פרק כג, וראה שם עוד)

כל הכלים יש להם אחורים ותוך, כגון הכרים והכסתות והשקין והמרצופין, דברי רבי יהודה, רבי מאיר אומר, כל שיש לו תוברות יש לו אחורים ותוך, וכל שאין לו תוברות אין לו אחורים ותוך... כני הכלים והוגניהם ואזניהם וידות הכלים המקבלים שנפלו עליהן משקין מנגבן והם טהורים, ושאר כל הכלים (שאינן יכולין לקבל רמונים) שאין להם אחוריים ותוך שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא, כלי שנטמא אחוריו במשקין אחוריו טמאים, תוכו ואוגנו ואזנו וידיו טהורין, נטמא תוכו כולו טמא... (שם פרק כה, וראה שם עוד)

הבגד מטמא משום חמשה שמות, השק משום ארבעה, העור משום שלשה, העץ משום שנים, וכלי חרס משום אחד. כלי חרס מטמא משום כלי קבול, כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחורים, מוסף עליו העץ שהוא מטמא משום מושב, וכן טבלה שאין לה לזביז, בכלי עץ טמאה ובכלי חרס טהורה, מוסף עליו העור שהוא מטמא משום אהלים, מוסף עליו השק שהוא מטמא משום אריג, מוסף עליו הבגד שהוא מטמא משום שלש על שלש, הבגד מטמא משום שלשה על שלשה למדרס ומשום שלש על שלש לטמא מת, השק ארבעה על ארבעה, העור חמשה על חמשה, מפץ ששה על ששה, שוין למדרס ולטמא מת... (שם פרק כז, וראה שם עוד)

רש"י:

וכל כלי פתוח - בכלי חרס הכתוב מדבר, שאין מקבל טומאה מגבו אלא מתוכו, לפיכך אם אין מגופת צמידתו פתולה עליו יפה בחבור טמא הוא, הא אם יש צמיד פתיל עליו טהור. (במדבר יט טו)

כל הורג נפש - רבי מאיר אומר בהורג בדבר המקבל טומאה הכתוב מדבר, ולמדך הכתוב, שכלי מטמא אדם בחיבורי המת כאילו נוגע במת עצמו, או יכול אפילו זרק בו חץ והרגו, תלמוד לומר וכל הנוגע בחלל, מקיש הורג לנוגע, מה נוגע על ידי חבורו, אף הורג על ידי חבורו... וכל מעשה עזים - להביא כלי הקרנים והטלפים והעצמות. (שם לא יט וכ)

משנה תורה:

שבעה מיני כלים הם שמקבלין טומאה מן התורה, ואלו הן, הבגדים, והשקין, וכלי עור, וכלי עצם, וכלי מתכות, וכלי עץ, וכלי חרש... מפי השמועה למדו, שזה שנאמר בתורה וכל מעשה עזים לרבות כלים העשויין מן הקרניים ומן הטלפיים ומן העצמות של עזים, והוא הדין לשאר מיני בהמה וחיה, אבל כלים העשויין מעצמות העוף אינן מקבלים טומאה, חוץ מכלים העשויין מכנף העזניה... וקרוב בעיני שטומאתן מדברי סופרים...

כלים העשויין מעצמות חיה שבים ומעורה טהורים, כל שבים טהור ואינו מקבל טומאה מן הטומאות... חיבר מן הגדל בים עם הגדל בארץ, אפילו חוט או משיחה... הכל מקבל טומאה... 

כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה לעולם טהורין... פיל שבלע הוצין והקיאן דרך בית הרעי, העושה מהן כלים הרי הן ספק... פשוטי כלי חרס, כגון מנורה וכסא ושולחן של חרס אין מקבלין טומאה מן הטומאות.

כלי מתכות אחד פשוטיהן, כגון הסכינים והמספריים או מקבליהן, כגון היורות, הכל מקבלין טומאה, שנאמר כל דבר אשר יבא באש, בין מקבל בין פשוט, אפילו תיבה או מגדל והיוצא בהן של מתכת, שהן מקבלין ארבעים סאה בלח או יתר, מקבלין טומאה.

כלי עץ וכלי עור וכלי עצם, מקבליהן כגון העריבה והחמת מקבלין טומאה מדברי תורה, אבל פשוטיהן, כגון הלוחות והכסא והעור שאוכלין עליו, אינן מקבלין טומאה אלא מדברי סופרים, שנאמר מכל כלי עץ, מפי השמועה למדו, מה שק שיש לו בית קבול... אבל במדרס הזב וחביריו מתטמאין (פשוטיהן) מן התורה, שנאמר כל המשכב, וכן כלי זכוכית העשוי למשכב מתטמא במדרס מדבריהן.

כל שהוא ארוג , בין מצמר ופשתים בין מקנבוס או ממשי הוא הנקרא בגד לענין טומאה... השק הוא חוטי שיער הגדילין כשלשלת או הארוגין כבגדים... אבל החבלים והמשיחות השזורין בין מן השיער בין מצמר ופשתים, אינן מקבלין טומאה בפני עצמן.

כל הכלים העשויין מן הגומא ומן הערבה ומן הקנים... הכל בכלל כלי העץ, שהכל גדל מן הארץ כעץ. אחד כלי חרס ואחד כלי נתר לכל דבר, כל כלי העשוי מעפר מן העפרות ואחר כך שורפין אותן בכבשן, הרי זה כלי חרס... (כלים, פרק א א, וראה שם עוד)

העושה כלי קבול מכל מקום הרי זה מקבל טומאה בכל שהוא מן התורה, ואין לכלי קיבול שיעור, והוא שיעשה דבר של קיימא שאפשר שיעמוד... קנה מאזנים והמחק שיש בהן בית קבול מתכת... מקבלין טומאה מן התורה, ואין טמא מן התורה אלא בית קיבול לבדו שיש בהן, והמשמש את בית הקבול משאר הכלי שבית הקיבול צריך לו, אבל היתר על הצורך משאר הכלי הפשוט טהור מן התורה וטמא מדבריהן, כמו שביארנו... (שם פרק ב א, וראה שם עוד)

כל כלי עץ העשוי לנחת, אפילו אינו מקבל אלא דבר מועט אינו מקבל טומאה, לא מן התורה ולא מדברי סופרים, וכל כלי עץ העשוי להתטלטל מלא וריקן כשק, אפילו היה מחזיק מאה סאה, ואף על פי שיש לו שוליים, הואיל ואינו עשוי לנחת הרי זה מקבל טומאה דין תורה כשאר כלי קיבול. וכל כלי עץ שהוא סתם, אם היו לו שוליים לישב עליהם על הקרקע, כדי שלא יהא נוח להתגלגל, והיה מחזיק ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש, אינו מקבל טומאה כלל, לא מן התורה ולא מדברי סופרים, מפני שחזקתו שעשוי לנחת... (שם פרק ג א, וראה שם עוד)

שלש מדות בכלי עץ שאינן עשויין לקבלה, כל כלי עץ העשוי לתשמיש אדם בלבד, כגון הסולם, טהור ואינו מקבל טומאה כלל, וכל כלי עץ העשוי לתשמיש הכלים והאדם, כגון השלחן והטבלא והמטה מקבלין טומאה, ומניין שהן לתשמיש אדם ותשמיש משמשיו, שהרי מניח הקערות על השולחן... וכל כלי עץ העשוי לתשמיש הכלים בלבד, שהרי הוא משמש משמשי אדם, אם לא היה משמש את הכלים אלא בשעת מלאכה בלבד, הרי זה טהור מכלום, כגון מנורה שמשמשת הנר בשעת הדלקה... ואם היה משמש את הכלים בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה, הרי זה מקבל טומאה, כגון כסוי הקפצה ותיק הסייף והסכין... אף על פי שאינן אלא משמשי כלים מקבלין טומאה, שהרי הכלי צריך להן בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה... העושה כלי מקצתו מן העץ ומקצתו מן המתכת, אם היה העץ משמש המתכת מקבל טומאה... כיצד מפתח של עץ ושיניו של מתכת, אפילו שן אחד, הרי זה מקבל טומאה... (שם פרק ד א, וראה שם עוד)

כל הכלים אינם מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן... (שם פרק ח, וראה שם עוד)

כל כלי שנטמא ונשבר אחר שנטמא ונפסדה צורתו ותשמישו, טהור בשבירתו, וכן כלים שנשברו כשהן טהורין, שבריהן אינן מקבלין טומאה. כמה שיעור השבר שישבר בכלי עץ או כלי עצם ויהיה טהור, כל כלי בעלי בתים שיעורן כרימונים, כיצד, משינקב הכלי במוציא רמון טהור... ויהיו בכלי שלשה רמונים אחוזים זה בזה... כלים שנעשו מתחלה נקובין במוציא רמון... מקבלין טומאה עד שיקרע רובן... כל הכלים שאינם יכולים לקבל רמונים, כגון הרובע וחצי הרובע, שיעורן במוציא זית... (שם פרק ו, וראה שם עוד)

כלי עור מאימתי מקבלין טומאה, התורמל וכיוצא בו משיחסום שפתותיו ויכרות הקופין הקטנים היוצאין על גבי העור, ויעשה קיחותיו... התפילין משיגמור הקציצה... עור שאין עליו צורת כלי אינו מקבל טומאה... (שם פרק ז, וראה שם עוד)

כל כלי מתכות אינן מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן כולה, ולא יהיה הכלי מחוסר מעשה כלל, אבל גולמי כלי מתכות אינן מקבלין טומאה עד שישופנו... אבל העושה כלי משברי כלי מתכות, ומן הכלים שנשחקו ברוב הזמן, ומן המסמרות שידוע שנעשו מן הכלים, הרי אלו מקבלין טומאה, לפי שאינן גולמים...

מאחר שביארנו, שגולמי כלי מתכות טהורים וגולמי כלי עץ טמאים, ופשוטי כלי מתכות טמאים ופשוטי כלי עץ טהורים דין תורה, נמצא הטמא בכלי עץ טהור בכלי מתכות...

כל כלי המלחמה, כגון הסייף והרומח והכובע והשריון וכיוצא בהן מקבלין טומאה, וכל תכשיטי האדם כגון הקטלה והנזמים והטבעות שאין עליהן חותם וכיוצא בהן מקבלין טומאה... כל תכשיטי הבהמה והכלים... טהורין ואינן מקבלין טומאה בפני עצמן, חוץ מזוג של בהמה וכלים המשמיעים קול לאדם... כל הפרצופות מקבלות טומאה, וכל החותמות טהורין, חוץ מחותם של מתכת שבו חותמין בלבד... 

כל הכלים יורדים לטומאה במחשבה, ואין עולין מידי טומאה אלא בשינוי מעשה, ומעשה מבטל מיד המעשה ומיד המחשבה, והמחשבה אינה מבטלת לא מיד המעשה ולא מיד המחשבה... (שם פרק ח, וראה שם עוד)

כלי עץ וכלי עור וכלי עצם שנשברו טהרו מטומאתן, חזר ועשה כלי משבריהם, או שקיבץ את שבריהן ועשה מהן כלים אחרים, הרי אלו כשאר הכלים הטהורים שלא נטמאו מקודם, שהן מקבלין טומאה מכאן ולהבא, וכן כלי מתכות שנשברו אחר שנטמאו טהרו, התיכן וחזר ועשה מהן כלים אחרים חזרו לטומאה הישנה... וחזרת כלי מתכות לטומאתן הישנה מדברי סופרים... גזירה שמא יטמא לו כלי ויתכנו, ויעשה ממנו כלי אחר בו ביום, אם יאמר שהוא טהור, יבא לומר השבירה מטהרת והטבילה מטהרת... ויבואו לומר שאין הכלים צריכין הערב שמש. (שם פרק יב, וראה שם עוד)

כבר ביארנו בכמה מקומות, שאין כלי חרס מתטמא אלא מאוירו או בהיסט הזב, ושאר כל הכלים שנגעה בהן הטומאה נטמאו, ואם נכנסה לאוירו ולא נגעה בהן הרי הם טהורין... וכשם שמתטמא מאוירו, כך מטמא אוכלין ומשקין מאוירו, כיצד, כלי חרס שנטמא ונכנסו אוכלין ומשקין לאוירו, אף על פי שלא נגעו בו הרי אלו טמאין, שנאמר כל אשר בתוכו יטמא, אבל שאר הכלים הטמאין אינן מטמאין אוכלין ומשקין עד שיגעו בהן. אין כלי חרס מטמא כלים מאוירו... כלי חרס שנגעו משקין טמאין באחוריו בלבד, נטמאו אחוריו כשאר כל הכלים, במה דברים אמורים בשהיה לו תוך, אבל אם אין לו תוך, ונגעו בו משקין טמאין, הרי זה טהור. שכל שאין לו תוך בכלי חרס אין אחוריו מתטמאין במשקין... (שם פרק יג, א וראה שם עוד)

כל ידות הכלים הרי הן ככלים, ואם נטמא הכלי נטמאה ידו הצריך לה בתשמישו, ושאין צריך לה טהור, כמו שיתבאר, לפיכך האבן היוצאת מן התנור טפח ומן הכירה שלש אצבעות חיבור, ואם נטמא התנור והכירה נטמאו אבנים אלו, ואוכלין ומשקין הנוגעין באבנים אלו נטמאו, ואם נגעו בחוץ לטפח של תנור או בחוץ לשלשה אצבעות של כירה, טהורים... (שם פרק יז א, וראה שם עוד)

כמה שיעור הבגד להתטמא, שלשה טפחים על שלשה טפחים למדרס, ושלש אצבעות על שלש אצבעות מכוונות עם המלל לטומאת המת או לשאר טומאות. במה דברים אמורים בבגדי צמר ופשתים, אבל בגדים של שאר מינין אין מקבלין טומאה מכל הטומאות אלא אם כן היה בהן שלשה טפחים על שלשה טפחים או יתר, שנאמר או בגד, מפי שהשמועה למדו, שבא הכתוב לרבות שלשה טפחים על שלשה טפחים בשאר בגדים לטומאה. במה דברים אמורים בקרעים מן הבגדים, אבל האורג בגד בפני עצמו כל שהוא, הרי זה מקבל שאר טומאות חוץ מטומאת מדרס, שאין מקבל אותה אלא הראוי למדרס... (שם פרק כב א, וראה שם עוד)

אלו עורות מתטמאין במדרס, עור שחשב עליו לשטיחה, ועור שמניחין על המטות מלמעלה לישן עליו... כל העורות המתטמאות במדרס אינן מתטמאין עד שיהיה בהן כשיעור חמשה טפחים על חמשה טפחים, ואלו עורות שאין מתטמאין במדרס, עור שחוגר סורק הצמר בעת שסורק... אין אדם מטמא במדרס משכב או מרכב שאינן שלו, שנאמר והנוגע במשכבו... (שם פרק כד א, וראה שם עוד)

כל פשוטי כל עץ העשויין לישיבה או לשכיבה או לרכיבה מתטמאין במדרס, כגון המטה והכסא וכיוצא בהן... (שם פרק כה א, וראה שם עוד)

כל הכלים שיש להם בית קבול שנטמאו אחוריהן במשקין לא נטמא תוכן לתרומה, ולא אוגניהן ולא אזניהן ולא מקום אצבע השוקע בשפת הכלי, נטמא תוך הכלי נטמאו כולן... (שם פרק כח א, וראה שם עוד)

חזקוני:

אל תוכו - אחר שכלי חרס אין לו טהרה, חסה התורה שלא יטמא מגבו, ואותו תשבורו - ששואב את הטומאה יותר מדאי, ודמיו קלין, ואין בו חסרון כיס כל כך. (ויקרא יא לג)

הכתב והקבלה:

אשר יגע בו הזב - רז"ל למדו מכאן שאין כלי חרס מקבל טומאה מגבו אלא מאוירו, ושהזב מטמא בהיסט, כי 'נגע' בא גם על קרבת דבר בלי נגיעה, ואפילו על ידי אמצעיים רבים, ואם כן אינו צריך נגיעה ממש, וגם אם התנועה האוירית באה מידו אל הכלי על ידי אמצעים של ההיסט, זה לדעת הראב"ד, אבל לרמב"ם אין הכלי טמא על ידי הושטה לאוירו בלבד, וצריך לומר שיגע בו בא על נדנוד הכלי, ועיין שם עוד. (שם טו יב)

רש"ר הירש:

ראה טומאה-כללי, ויקרא יא מה.