טומאה   נבלה

(ראה גם: טומאה-כללי, נבלה)

ספרא:

ובנבלתם לא תגעו, יכול יהו ישראל מוזהרים על מגע נבלות, תלמוד לומר אמור אל הכהנים לנפש לא יטמא, הכהנים אין מטמאים למתים, ישראל מטמאין למתים, קל וחומר אם מטמאים למתים חמורים לא יטמא לנבילות הקלות, הא מה אני מקיים ובנבלתם לא תגעו, ברגל. אחרים אומרים ובנבלתם לא תגעו,יכול אם נוגע אדם בנבילה ילקה את הארבעים, תלמוד לומר ולאלה תטמאו, יכול ראה אדם את הנבילה ילך ויטמא בה, תלמוד לומר ובנבלתם לא תגעו, הא כיצד, הוי אומר רשות. טמאים, מלמד שמצטרפים זה עם זה, בשר ובשר, חלב וחלב, בשר וחלב בין בחייהם בין במיתתן. טמאים, לאסור צירן ורוטבן... (שמיני-יין ושכר, פרק ד)

ולאלה תטמאו, יכול לכל האמור בענין, ומה אמור בענין, בהמה וחיה ועופות ודגים וחגבים, יכול יהיה אבר מן החי מטמא בכולם, תלמוד לומר בהמה, אוציא את הדגים הגדלים בים שאין מקבלים טומאה,ולא אוציא החגבים, תלמוד לומר מפרסת, אוציא את החגבים שאין למינן טומאה ולא אוציא את העופות שיש למינן טומאה, תלמוד לומר פרסה, אוציא את העוף הטמא ולא אוציא את העוף הטהור... תלמוד לומר שסע, אין לי אלא בהמה טהורה, בהמה טמאה מניין, תלמוד לומר לכל הבהמה. חיה טהורה מניין תלמוד לומר מפרסת, חיה טמאה מניין, תלמוד לומר פרסה, לשיסועים מניין, תלמוד לומר ושסע, לאין שיסועים מניין, תלמוד לומר איננה שוסעת...

במה הוא מדבר, אם במיתתן הרי מיתתן אמורה, אם באבר מן המת, הרי אבר מן המת אמור למטה, הא במה זה מדבר, באבר מן החי, והלא דין הוא, טימא האדם טימא הבהמה, מה אדם אבר מן החי מטמא הימינו, אף בהמה יהא אבר מן החי מטמא הימינה... לא, אם אמרת באבר מן המת שהבשר הפורש ממנו טמא, תאמר באבר מן החי שהבשר הפורש ממנו טהור, לא יטמא, תלמוד לומר הנוגע והנושא, להביא כזית מן המת. יכול אף בשר הפורש מן החי יטמא, תלמוד לומר בנבילה, מה נבילה שאין לה חילופים, אף אבר מן החי שאין לו חילופים, דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר, מה נבילה גידים ועצמות, אף אבר מן החי גידים ועצמות, רבי אומר מה נבילה בשר גידים ועצמות, אף אבר מן החי כבריתו בשר וגידים ועצמות.

הנוגע יטמא עד הערב, ואין הנוגע מטמא בגדים... הנושא יכבס בגדיו, מלמד שהנושא מטמא בגדים, והלא דין הוא, ומה אם מגע מרובה אינו מטמא בגדים, משא מועט אינו דין שלא יטמא, תלמוד לומר הנושא יכבס בגדיו... (שם פרשה ד)

לכל הבהמה, להביא את השליל, שיהא אבר מן החי ממנו מטמא. טמאים, מלמד שמצטרפים זה עם זה, יכול לא יצטרפו למתים החמורים אבל יצטרפו עם נבילות הקלות, תלמוד לומר הן, כל הנוגע בהם יטמא, להביא את הבהמה הטמאה, שלא תהא שחיטתה מטהרתה... (שם פרק ו, וראה שם עוד)

וכל אשר יפול מנבלתם עליו יטמא, במי הוא מדבר, אם במיתתן הרי מיתתן אמור, אם באבר מן החי, הרי אבר מן החי אמור למעלן, הא אינו מדבר אלא באבר מן המת. בנבלתם, לא מן העצמות לא מן השינים לא מן הצפרנים ולא מן השיער שלהם יטמא. (שם פרק י)

וכי יפול מנבלתם, יש מנבלתם מטמא, ויש מנבלתם שאינו מטמא, פרט ליבשה שאין יכול להשרות. (שם פרק יא)

...לכם להביא בהמה טמאה שתטמא במשא, הלא דין הוא, מה אם בהמה טהורה ששחיטתה מטהרתה מטמאה במשא, בהמה טמאה שאין שחיטתה מטהרתה אינו דין שתטמא במשא, השרץ יוכיח, שאין שחיטתו מטהרתו, ואינו מטמא במשא... תלמוד לומר לכם, להביא בהמה טמאה שתטמא במשא... בנבלתה, לא בעצמות ולא בגידים ולא בקרנים ולא בטלפים, או יכול אפילו בשעת חיבורן, תלמוד לומר טמאה. בנבלתה ולא בקולית סתומה, או יכול אפילו נקובה, תלמוד לומר טמא. בנבלתה - ולא באלל המפוזר, או יכול אפילו מכונס, דברי רבי יהודה, תלמוד לומר טמא, בנבלתה ולא במפשיט לשטיח כדי אחיזה ולחמת עד שיוציא כל החזה, או יכול שאני מוציא פחות מכשיעור, תלמוד לומר טמא. בנבלתה ולא בעור שיש עליו כזית בשר, או יכול שאני מוציא את הנוגע בעור שכנגד הבשר מאחוריו, תלמוד לומר טמא, בנבלתם ולא בכשני חצאי זיתים שעל גבי העור, יכול לא יטמא במשא, דברי רבי ישמעאל, תלמוד לומר טמא. רבי עקיבא אומר הנוגע והנושא, שבא לכלל מגע בא לכלל משא, לא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא, ומודה רבי עקיבא בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם או שהיסיטם שהוא טמא, מפני שהעור מבטלו.

יכול תהא נבלת בהמה מטמאה בגדים בבית הבליעה, תלמוד לומר נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה, את שאין לו אלא באכילתה, יצתה נבלת בהמה שהיא מטמאה עד שלא יאכלנה. יכול נבלת עוף תטמא מן הכתוב ונבלת בהמה מקל וחומר, תלמוד לומר בה, בה את מטמא בבית הבליעה, ואי אתה מטמא בנבלת בהמה בבית הבליעה, אם כן למה נאמר האוכל, ליתן שיעור לנוגע ולנושא, מה האוכל כזית, אף הנוגע כזית... (שם פרשה י)

אשר תאכל, אין אכילה פחותה מכזית, או אשר תאכל נבילה, פרט לחרטום ולצפרנים ולכנפים ולנוצה, ויכול יהא מטמא בגדים בתוך המעים, תלמוד לומר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר, אינו מטמא בגדים בתוך המעים. יכול לא יטמא בגדים בתוך המעים, אבל תטמא בגדים בתוך הפה, תלמוד לומר נפש, בבית נפש היא מטמאה, ולא בתוך המעים ולא בתוך הפה. יכול אם הקיאה תהא מטמאה בגדים בדרך יציאתה, תלמוד לומר אשר תאכל, כדרך אכילתה היא מטמאה, ואינה מטמאה דרך יציאתה, יכול תהא נבלת בהמה מטמא בגדים אבית הבליעה, תלמוד לומר נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה, את שאין לה טומאה אלא אכילתה,יצאת נבלת בהמה שהיא מטמאה עד שלא יאכלנה. יכול נבלת עוף תטמא מן הכתוב ונבלת בהמה מקל וחומר תלמוד לומר בה, בה את מטמא בגדים בבית הבליעה, אין את מטמא בנבלת בהמה בבית הבליעה. יכול אף נבלת עוף הטמא תהא מטמא בגדים בבית הבליעה, תלמוד לומר אשר תאכל נבלה וטרפה, את שאיסורו משום בל תאכל נבילה דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים, נבילה וטרפה, שיש לה טריפה, יצא עוף טמא שאין לו טרפה...

...מנין לעשות שאר כלים כבגדים, תלמוד לומר טמא, יכול יטמא אדם וכלי חרש, תלמוד לומר בגד, נמצאת אומר, היה אוכל בנבלת עוף טהור וידו אחת על גבי התנור וידו אחת על גב חבירו, שניהם טהורים.

ואם לא יכבס ונשא עונו, יכול על כיבוס בגדים יהיה ענוש כרת, תלמוד לומר ובשרו לא ירחץ ונשא עונו, על רחיצת גופו ענוש כרת, ועל כיבוס בגדים בארבעים... (אחרי פרק יא)

תלמוד בבלי:

איתיביה רב אחא בר הונא לרבא, שחט את הושט ופסק את הגרגרת, פסק את הגרגרת ואחר כך שחט את הוושט... וליחשוב נמי דחזקיה, דאמר חזקיה עשאה גיסטרא נבלה, וליחשוב נמי דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר נטלה ירך וחלל שלה נבלה, כי קתני נבלה דלא מטמאה מחיים... (חולין לב ב, וראה שם עוד)

בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ונגע בו בין בבהמה טמאה בין בבהמה טהורה טהור, רבי יוסי הגלילי אומר בטמאה טמא ובטהורה טהור. מאי טעמא דתנא קמא, אמר רב חסדא קל וחומר, אם הועילה אמו להתירו באכילה, לא תועיל לו לטהוריה מידי נבלה, בהמה טמאה מנלן, אמר קרא וכי ימות מן הבהמה זו בהמה טמאה, אשר היא לכם לאכלה, זו בהמה טהורה, איתקש בהמה טמאה לבהמה טהורה, מה בהמה טהורה עוברה טהור, אף בהמה טמאה עוברה טהור... (שם ע ב, וראה שם עוד)

בהמה המקשה לילד והוציא עובר את ידו וחתכה ואחר כך שחט את אמו הבשר טהור, שחט את אמו ואחר כך חתכה, הבשר מגע נבלה, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים מגע טרפה שחוטה, מה מצינו בטרפה ששחיטתה מטהרתה, אף שחיטת בהמה תטהר את האבר, אמר להם רבי מאיר, לא, אם טיהרה שחיטת טרפה אותה דבר שגופה, תטהר את האבר דבר שאינו גופה. מנין לטרפה ששחיטתה מטהרתה, בהמה טמאה אסורה באכילה וטרפה אסורה באכילה, מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה אף טרפה לא תטהרנה שחיטה, לא, אם אמרת בבהמה טמאה שלא היתה לה שעת הכושר, תאמר בטרפה שהיתה לה שעת הכושר, טול לך מה שהבאת, הרי שנולדה טרפה מן הבטן מניין, לא אם אמרת בבהמה טמאה שכן אין במינה שחיטה, תאמר בטרפה שיש במינה שחיטה... (שם עב א,וראה שם עוד)

אי לטומאת נבלה תנינא, בנבלתה ולא בעור ולא בעצמות ולא בגידין ולא בקרנים ולא בטלפים... (שם עז ב)

העור והרוטב והקיפה והאלל והעצמות והגידין והקרנים והטלפים מצטרפין לטמא טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות, כיוצא בו השוחט בהמה טמאה לעובד כוכבים ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלים אבל לא טומאת נבלות עד שתמות או עד שיתיז את ראשה, ריבה לטמא טומאת אוכלין ממה שריבה לטמא טומאת נבלות, רבי יהודה אומר האלל המכונס אם יש בו כזית במקום אחד חייב עליו. תנינא להא דתנו רבנן, שומרים לטומאה קלה ולא שומרים לטומאה חמורה... ולא שומרים לטומאה חמורה מנלן, דתנו רבנן בנבלתה ולא בעור שאין עליו כזית בשר, יכול הנוגע כנגד בשר מאחוריו לא יהא טמא, תלמוד לומר יטמא... חיסורא מיחסרא והכי קתני, בנבלתה ולא בעור שאין עליו כזית בשר ועור משלימו לכזית, יכול שאני מוציא אף עור שיש עליו כזית בשר, הנוגע כנגד הבשר מאחוריו יכול לא יהא טמא, ואפילו מעשה יד נמי לא עביד, תלמוד לומר יטמא... (שם קיז ב, וראה שם עוד)

האבר והבשר המדולדלין בבהמה מטמאין טומאת אוכלין במקומן וצריכין הכשר... טומאת אוכלין אין טומאת נבלה לא, היכי דמי... לעולם דאין מעלין ארוכה, ושאני טומאת נבלה, דרחמנא אמר כי יפול, עד שיפול... (שם קכז א)

...ולרבנן מי אמר הואיל ואיסורו חישובו, והא תנן שלשה עשר דברים אמרו בנבלת עוף הטהור וזו אחת מהן, צריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר, ואי איסורו חישובו, למה לי מחשבה... (בכורות י א, וראה שם עוד)

כל הנבלות מצטרפין זו עם זו... אמר רב לא שנו אלא לענין טומאה, אבל לענין אכילה טהורין בפני עצמן וטמאים בפני עצמן, ולוי אמר אפילו לאכילה נמי מצטרפין... (מעילה טו ב, וראה שם עוד)

...השרץ והנבלה,וכן הנבלה ובשר המת אין מצטרפין זה עם זה לטמא אפילו בקל שבשניהן, אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא לטומאת ידים דמדרבנן היא, אבל לענין אכילה מצטרפין... (שם יז ב)

תנו רבנן, יכול תהא מליקה שהיא לפנים מטמאה בגדים בבית הבליעה, תלמוד לומר נבלה, הא נמי נבלה היא, אלא תלמוד לומר טריפה, מה טריפה שאין מתרת את האיסור אף כל שאין מתרת את האיסור, יצא מליקה שהיא לפנים הואיל והיא מתרת את האיסור אין מטמא בגדים בבית הבליעה... (זבחים סט א)

בעא מיניה רבי אבא בר שמואל מרבי חייא בר אבא, נבלת עוף טהור לרבי מאיר מהו שיטמא בכזית, דמחתא לארעא לא תיבעי לך, דנקיט בפומיה לא תיבעי לך, כי תיבעי לך דנקיט ליה בידיה... (שם קה א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

האוכל מנבלת העוף הטהור והיא בבית הבליעה מטמא בגדים, הנבילה עצמה אינה מטמאה בגדים, הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני... (פרה פרק ח ד)

האוכל מנבלת עוף טהור והיא בבית הבליעה מטמא שנים ופוסל אחד, הכניס ראשו לאויר התנור טהור וטהור התנור, הקיאה או בלעה מטמא אחד ופוסל אחד, וכשהוא בתוך פיו עד שיבלענה טהור. (זבים פרק ה ט, וראה שם עוד)

שלשה עשר דבר בנבלת העוף הטהור, צריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר, ומטמא טומאת אוכלין בכביצה וכזית בבית הבליעה, והאוכלה טעון הערב שמש וחייבים עליה על ביאת מקדש... הכנפים והנוצה מיטמאות ומטמאות ולא מצטרפות... (טהרות פרק א א, וראה שם עוד)

נבלת בהמה טמאה בכל מקום ונבלת העוף הטהור בכפרים צריכין מחשבה ואינן צריכין הכשר, נבלת בהמה טהורה בכל מקום ונבלת העוף הטהור והחלב בשווקים אינן צריכין מחשבה ולא הכשר... (עוקצים פרק ג ג, וראה שם עוד)

רש"י:

ושסע איננה שוסעת - ...כאן למדך שנבלת בהמה טמאה מטמאה, ובענין שבסוף הפרשה פירש על בהמה טהורה. (ויקרא יא כו)

והנושא את נבלתה - חמורה טומאת משא מטומאת מגע, שהנושא מטמאה בגדים והנוגע אין בגדיו טמאין, שלא נאמר בו יכבס בגדיו. והאוכל מנבלתה - יכול תטמאנו אכילתו, כשהוא אומר בנבלת עוף טהור נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה, אותה מטמאה בגדים באכילתה, ואין נבלת בהמה מטמאה בגדים באכילתה בלא משא, כגון אם תחבה לו חבירו בבית הבליעה, אם כן מה תלמוד לומר האוכל, ליתן שיעור לנושא ולנוגע כדי אכילה, והוא כזית. (שם שם מ)

אשר תאכל נבלה - בנבלת עוף טהור דבר הכתוב, שאין לה טומאה אלא בשעה שנבלעת בבית הבליעה, ולמדך כאן שמטמא באכילתה ואינה מטמאה במגע, וטרפה האמור כאן לא נכתב אלא לדרוש, מי שיש במינו טרפה, יצא עוף טמא שאין במינו טרפה. ונשא עונו - אם יאכל קדש או יכנס למקדש חייב על טומאה זו ככל שאר הטומאות. (שם יז טו וטז)

נבלה וטרפה - לענין הטומאה הזהיר כאן, שאם אכל נבלת עוף טהור שאין לה טומאת מגע ומשא אלא טומאת אכילה בבית הבליעה, אסור לאכול בקדשים... (שם כב ח)

משנה תורה:

הנבילה אב מאבות הטומאות, כזית מבשרה מטמא אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר, ומטמא את האדם במשא לטמא בגדים כמרכב הזב. כיצד, אדם שנגע בנבילה נטמא, והרי הוא ראשון לטומאה, ואם נגע בכלים אפילו בשעת מגעו בנבילה הרי הן טהורין, וכן כלים שעליו טהורין, לפי שהוא ולד, ואין ולד מטמא כלים, אבל הנושא את הנבילה מטמא כלים בשעת נשיאתו, שנאמר והנושא את נבלתם יכבס בגדיו, ואותן הבגדים ראשון לטומאה, ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס, ואפילו בשעת נשיאתו כמו שביארנו.

אחד בהמה וחיה המותרין באכילה בין האסורין, אם מתו כולן בשרן מטמא בכזית, ושחיטת בהמה טהורה וחיה טהורה מטהרתו בכל מקום, ואפילו שחט חולין בעזרה... ואם אירע פיסול בשחיטה, הרי זו נבילה ומטמאה במשא. בהמה וחיה טמאה אין השחיטה מועלת בה... וכל הנבילות מצטרפות לענין טומאה לכזית, אחד טמאות ואחד טהורות.

מוח הרי הוא כבשר, ודם הנבילה אינו מטמא כנבילה, אלא הרי הוא כמשקין טמאים שאינו מטמא לא אדם ולא כלים מן התורה. חלב בהמה טהורה שמתה טהור, שנאמר וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה... 

ואלו דברים שאין מטמאין מן הנבילות, העצמות, והקרביים, והטלפים אפילו עיקרן הרך, והעור על פי שאינו מעובד, ואלל, והגידים, והמרק והתבלין שמתבשלין עמה, במה דברים אמורים בזמן שפירשו מן הנבילה, אבל הנוגע באחד מכל אלו כשהן מחוברין בבשר הרי זה טמא, והוא שיהיה בבשר כזית, שאין אחד מכל אלו מצטרף לכזית... (אבות הטומאות פרק א א, וראה שם עוד)

בהמה או חיה טמאה שנשחטה אינה מטמאה משום נבילה כל זמן שהיא מפרכסת, עד שיתיז את ראשה, והרי היא כאוכלין טמאין, נחרה והרי היא מפרכסת אין בה אפילו טומאת אוכלין כל זמן שהיא מפרכסת...

בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ונגע בו, בין בבהמה טמאה בין בטהורה הרי זה הנוגע טהור, עד שיצא הנפל לאויר העולם.

בשר הפורש מבהמה וחיה כשהן חיין, בין טהורין בין טמאין, טהור, ואינו מטמא כנבילה, אבל אבר מן החי הפורש מהן מטמא כנבילה, אחד אבר מן החי הפורש מן הבהמה עצמה, או אבר הפורש מן השליל שבבטנה, והאיברים אין להם שיעור...

טרפה שנשחטה, אף על פי שהיא טהורה מן התורה, אם נגע בה הקדש נטמא מדברי סופרים... שחיטת עכו"ם נבלה ומטמאה במשא, ואפילו ישראל עומד על גביו... וקרוב בעיני שאף זה מדברי סופרים, שהרי טומאת עבודה זרה וטומאת תקרובתה מדבריהם... (שם פרק ב א, וראה שם עוד)

נבלת העוף הטהור מטמא מן התורה, מפי השמועה למדו, שזה שנאמר וכל נפש אשר תאכל נבילה וטריפה וכבס בגדיו ורחץ במים אינו מדבר אלא באוכל נבילת העוף הטהור בלבד, שהוא אסור משום נבילה וטריפה, וכיצד היא טומאתה, אינה מטמאה לא במגע ולא במשא ולא כשהיא בתוך הפה, אלא בבית הבליעה, שנאמר וכל נפש אשר תאכל, אינה מטמאה אלא כשהיא בבית הנפש, וזה שנאמר אשר תאכל, לתת שיעור לטומאתה כשיעור אכילה, שהוא כזית. והרי נאמר בה וכבס בגדיו, מלמד שהמתטמא בה מטמא בגדיו עד שיפרוש ממטמאיו. כיצד, הבולע כזית מנבלת העוף הטהור ונגע בכלים בשעת בליעתו טמאים, ונעשו ראשון לטומאה. היה נוגע באדם ובכלי חרס בשעת בליעתו לא טימאן, ואחר שבלע אינו מטמא שאר כלים, שהרי הוא ככלי ראשון לטומאה אחר שפירש ממטמאיו, שאף על פי שטעון טבילה והערב שמש, אינו מטמא כלים.

אין נבלת העוף הטהור צריכה מחשבה לטמא טומאה זו החמורה, אלא כיון שבלע ממנה כזית מכל מקום, הרי זו מטמאה בבית הבליעה, חישב עליה לאכילה הרי זו מטמאה טומאת אוכלין, והרי היא כאוכל ראשון לטומאה, ואף על פי שלא נגעה בה טומאה אחרת, ואינה צריכה הכשר...

הכורך כזית מבשר נבילת העוף הטהור בחזרת ובלעו אף על פי שלא נגע בגרונו, הרי זה טמא, כרכו בסיב ובלעו, הרי זה טהור, הבולע נבילת העוף הטהור ואחר שבלעה הקיאה קודם שתתעכל, הרי זה אינו מטמא בגדים כשתצא, שאינה מטמאה אלא בשעת בליעה לא בשעה שמקיאה...

עוף טהור שנטרף ונשחט שחיטה כשרה, שחיטתו מטהרתו, ואפילו נשחט בעזרה, ואם נמלק ונמצא טריפה אין מליקתו מטהרתו...

נבילת העוף הטמא טהורה ואינה מטמאה בבית הבליעה, ואם חישב עליה לאכילה והוכשרה, הרי היא כאוכלין טמאין שהן ראשון לטומאה... אחד העוף הטהור ואחד העוף הטמא, אבר מן החי הפורש מהם טהור ואין בו טומאה כלל, שנאמר ולאלה תטמאו לכל הבהמה, להוציא את העוף שאין לו פרסה... אבר מן המת מן העוף הרי הוא כנבלת העוף שפירש ממנו, אם היתה נבלת עוף טהור מטמאה טומאה חמורה בבית הבליעה בכזית, ואם חישב עליו לאכילה מטמא טומאת אוכלין... (שם פרק ג א, וראה שם עוד)

אברבנאל:

הנוגע בנבלתה - למעט עצמות גידין קרנים וטלפים, והטעם כי כשמתה מעצמה נפסד מזגה ונתעפש גופה, מה שאינו כן באלו החלקים, ומה שאינו כן בשחוטה לאכילה, בהיותה חזקה ובריאה. (ויקרא יא לט)