ויחד יתרו, רבי יהושע אומר בטובת המן הכתוב מדבר, אמרו לו, המן הזה שנתן לנו המקום אנו טועמין בו טעם הפת, טעם בשר, טעם דגים, טעם חגבים, טעם כל המטעמים שבעולם... רבי אלעזר המודעי אמר, בטובת הבאר הכתוב מדבר, אמרו לו, הבאר שנתן לנו המקום אנו טועמין בו טעם יין ישן, טעם יין חדש, וטעם חלב, וטעם דבש, טעם כל הממתקין שבעולם, שנאמר טובה, הטובה, כל הטובה. (יתרו פרשה א)
תנא דבי רבי אמי מרבי אמי, השרוי בתענית מהו שיטעום... אמר להם טועם ואין בכך כלום. תניא נמי הכי מטעמת אינה טעונה ברכה, והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום, עד כמה, רבי אמי ורבי אסי טעמי עד שיעור רביעתא. (ברכות יד א)
מכאן אמר רבי עקיבא אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך... (שם לה א)
מכאן ואילך כזורק אבן לחמת, אמר אביי לא אמרן אלא דלא טעים מידי בצפרא, אבל טעים מידי בצפרא לית לן בה... (שבת י א)
אמר רבי חנינא מסורא מה טעם קאמר, מה טעם אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב... (שבת כג ב)
...אמרי ספר קהלת לאו עינינן ואשכחינן טעמא, הכא נמי ליעינן... (שם ל ב)
אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש ואפילו שעה אחת, שהרי כמה שנים שנשנית משנה זו בבית המדרש ולא נתגלה טעמה... (שם פג ב)
אמר, לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה... (שם פט ב)
אמר ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניא מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף, אמר לו תבלין אחד יש לנו ושבת שמו, שאנו מטילין לתוכו וריחו נודף, אמר לו תן לנו הימנו, אמר לו כל המשמר שבת מועיל לו... (שם קיט א)
דאמר רב יהודה אמר רב מותר להלוות בניו ובני ביתו ברבית כדי להטעימן טעם רבית. (שם קמט ב)
אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן תלמיד היה לו לרבי מאיר וסומכוס שמו, שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה, ועל כל דבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה, תנא תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים... (עירובין יג ב)
דרש רבא, מאי דכתיב הדודאים נתנו ריח, אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא... ולהג הרבה יגיעת בשר, אמר רב פפא בריה דרב אחא בר אדא משמיה דרב אחא בר עולא, מלמד שכל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת, מתקיף לה רבא, מי כתיב לעג, להג כתיב, אלא כל ההוגה בהן טועם טעם בשר... (שם כא ב)
...מה תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים, אף דברי תורה, כל שזמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם... (שם נד ב, וראה שם עוד)
האי מיבעי ליה לכדתניא, משרת, ליתן טעם כעיקר, שאם שרה ענבים במים ויש בהן טעם יין חייב, מכאן אתה דן לכל התורה כולה... (פסחים מד א, וראה שם עוד)
מיתיבי אין צולין שני פסחים כאחד מפני התערובת, מאי לאו תערובת טעמים, וקשיא ללוי, לא מפני תערובת גופין... (שם עו ב, וראה שם עוד)
אמר רב מאי דכתיב אשר בנינו כנטיעים... אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא... (שם פז א)
דתניא משמיה דרבי עקיבא, כל הטועם כלום קודם שיבדיל מיתתו באסכרה... (שם קה א)
...לא מיבעיא אחר מצה דלא נפיש טעמייהו, אבל לאחר הפסח דנפיש טעמיה ולא מצי עבוריה לית לן בה, קא משמע לן. (שם קיט ב)
ונחש עפר לחמו, רבי אמי ורבי אסי, חד אמר אפילו אוכל כל מעדני עולם טועם בהם טעם עפר... רבי אמי ורבי אסי חד אמר טעם כל המינים טעמו במן, טעם חמשת המינין הללו לא טעמו בו, וחד אמר טעם כל המינין טעמו טעמן וממשן, והללו טעמן ולא ממשן... (יומא עה א)
דאמר שמואל האי מאן דבעי למיטעם טעמא דמיתותא, ליסיים מסאני וליגני. (שם עח ב)
אני היום סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים, ובעא מינאי מלתא דבעיא טעמא... (ביצה כא א)
...ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות, אמר רב ביקש לטעום טעם בתולה טעם, טעם בעולה טעם... (מגילה יג א)
אמרו ליה ומי אמר לן מר טעמא ולא קבלינן מיניה, אמר להו ומי בעיתו מינאי טעמא ולא אמרי לכו... (סוכה יד ב)
...שהנודר מן הדבר ונתערב באחר, אם יש בו בנותן טעם אסור, הנודר מן היין מותר בתבשיל שיש בו טעם יין, אמר קונם יין זה שאיני טועם ונפל לתבשיל, אם יש בו בנותן טעם הרי זה אסור... (נדרים נב א, וראה שם עוד)
רבי שמעון היא, דדריש טעמא דקרא... (סוטה ח א)
וניטל טעם הפירות, תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר, טהרה בטלה טעם וריח, מעשר ביטל שומן דגן, רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא שקלה כרכה בסודריה, אתא רבה בריה, אמר ליה מורחינא ריחא דחינוניתא, אמר ליה בני טהרה יש בך... (שם מט א)
אלא אמר מר זוטרא, הני תלת מילי שוינהו רבנן כהילכתא בלא טעמא... (גיטין יד א)
אמר רבי יוחנן מלמד שהטעימו הקב"ה לאיוב מעין עולם הבא. (בבא בתרא יד ב)
...אמר לו דבר שהראשונים לא אמרו בו טעם תשאלני בבית המדרש כדי לביישני... (שם פא ב)
אמר ליה מידי בקשישותא תליא מילתא, בטעמא תליא מילתא... (שם קמב ב)
אלא בי דינא דפרסאי דלא יהבי טעמא למילתייהו...(שם קעג ב)
למימרא דרבי יהודה דרש טעמא דקרא ורבי שמעון לא דריש טעמא דקרא, והא איפכא שמעינן להו... (סנהדרין כא א, וראה שם עוד)
...אמר אביי דאמר קרא אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי כי עז לאלקים, מקרא אחד יוצא לכמה טעמים, ואין טעם אחד יוצא מכמה מקראות, דבי רבי ישמעאל תנא וכפטיש יפוצץ סלע, מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות, אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים... (שם לד א, וראה שם עוד)
רבי יהודה אומר חטה היה, שאין התינוק יודע לקרא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן... (שם ע ב)
...ואיכא דאמרי שכל טעמי תורה מגולין להם כשדה... (שם קב א)
...אמר לו אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר לי מן השמים ירחמו, תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש... (עבודה זרה יח א)
...דאמר עולא כי גזרי גזירתא במערבא לא מגלו טעמא עד תריסר ירחי שתא, דלמא איכא איניש דלא סבירא ליה ואתי לזלזולי בה... (שם לה א)
חמרא עתיקא בעינבי דברי הכל בנותן טעם... (שם סו א, וראה שם עוד)
אלא גזירא משום טעימא... (מנחות מ א)
...אם יודע תלמיד ברבו שיודע להחזיר לו טעם בין, ואם לאו תבין את אשר לפניך ושמת סכין בלועך, אם בעל נפש אתה פרוש הימנו... (חולין ו א)
...שיילוהו לרבי יוחנן ואמר להו ליטעמיה קפילא ארמאה...(שם צז א, וראה שם עוד)
דרב איקלע לבי רב שימי בר חייא בר בריה חש בעיניו, עבדו ליה שייפא בצעא, בתר הכי רמו ליה בשולא בגווה, טעים ליה טעמא דשייפא, אמר יהיב טעמא כולי האי... (שם קיא ב)
אמר אביי שמע מינה צורבא מרבנן דאמר מילתא לימא בה טעמא, דכי מדכרו ליה מדכר. (נדה כד ב)
כל נותני טעם בין לשבח בין לפגם אסור דברי רבי מאיר, רבי שמעון אומר לשבח אסור לפגם מותר, אמר רבי שמעון בן לקיש, מה פליגין בשהשביח ואחר כך פגם, אבל פגם ואחר כך השביח אף רבי מאיר מודה, רבי יוחנן אמר לא שנייא היא פגם היא השביח היא השביח היא פגם היא המחלוקת...(תרומות נא א)
מיני מתיקה על ידי שטעמן שוה משערין אותן כילו בצל כילו קפלוט, ושאר כל האיסורין על ידי שאין טעמן שוה אין משערין כילו בצל כילו קפלוט... רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל נותני טעמים אין לוקין עליהן עד שיטעום טעם ממשו של איסור... (ערלה יד ב, וראה שם עוד)
...רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל נותני טעמים אין לוקין עליהן חוץ מנותני טעמים של נזיר, אמר רבי זעירא כל נותן טעם אין לוקין עליהן עד שיטעום טעם ממשו של איסור, ונזיר אפילו לא טעם טעם ממשו של איסור. אמר רבי בא בר ממל כל נותני טעמים אין איסור והיתר מצטרפין, והנזיר איסור והיתר מצטרפין... (נזיר כז א, וראה שם עוד)
...רבי יסא ורבי יהושע בן לוי בשם בר פדייה, כל נותני טעמים אחד ממאה, רבי חייב בשם רבי הושעיה בן לוי בשם בר פדייה כל נותני טעמים אחד מששים... (שם לא ב, וראה שם עוד)
...זה הכלל כל שהוא בהנייתו בנותן טעם אסור, וכל שאינו בהנייתו בנותן טעם מותר, כגון החומץ שנפל לגריסים... (עבודה זרה לב ב, וראה שם עוד)
...אלא אינו דומה טעם דג העולה מעכו, לעולה מצדון ולעולה מאספמיא. (בראשית פרשה ה ח)
...ליתן שכר לצדיקים שלא היו ראויים לטעום טעם מיתה וקבלו עליהם טעם מיתה, לפיכך (ישעיה ס"א) לכן בארצם משנה יירשו... (שם ט ז)
...מכאן אתה דן לכל האיסורים שבתורה, מה אם היוצא מן הגפן שאין איסורו איסור עולם, ואין איסורו איסור הנאה, ויש לו היתר אחר איסורו עשה בו טעם כעיקר, שאר איסורין שבתורה... אינו דין שנעשה בו טעם כעיקר... (במדבר י כד, וראה שם עוד)
דבר אחר דברי חכמים כדרבנות, אמר רבי ברכיה הכהן כדור של בנות, כהדא ספירה של תינוקות, שהן מלקטות וזורקות לכאן ולכאן, כך הם דברי חכמים, זה אומר טעמו וזה אומר טעמו, יכול מפני שזה אומר טעם אחד וזה אומר טעם אחד שמא דבריהם פורחים הם, תלמוד לומר וכמסמרות נטועים (משלי י"ב)... נתן לדברי תורה כח של ברזל וכמטעי שרשיו של אילן... נתנו מרועה אחד, אף על פי שזה אומר טעמו וזה אומר טעמו, דבריהם של אלו ושל אלו כולם ניתנו מן משה הרועה שקיבל מיחידו של עולם. (במדבר יד יג)
אמר להם לא דומה כשם שהוא מתהנה מן הטעם, כך הוא נהנה מן הראייה... וכן יצחק אומר (בראשית כ"ז) ועשה לי מטעמים, אמר לו בתחלה הייתי נהנה מן הראייה, ועכשיו איני נהנה אלא מן הטעם. (קהלת ה יא)
רבי יצחק בן פנחס אומר כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות לא טעם טעם חכמה, כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעם יראת חטא... (פרק כט יז)
...שנים אוכלים בקערה אחת, זה טועם לפי מעשיו, וזה טועם לפי מעשיו... (פרק לז ט)
...ופירוש טעם כעיקר הרבה פירושים נאמרו בו, ואחר מהם, והוא הטוב לפי הדומה, שכל איסור שאינו בעינו, אלא שנתערב בתוך היתר ונתן טעם בו, לאפוקי אם נתערב במינו, שאין כאן נתינת טעם, על זה אמרו ז"ל שטעם האיסור אסור, כמו עיקרו של איסור, ולזה הוצרך מקרא של וכל משרת שאם לא למדנו דבר זה מן המקרא הזה, הייתי דן שכל שנתערב איסור בהיתר במינו או אפילו שלא במינו, שיבטל ברוב, מן הכלל הידוע לנו מדין התורה... ואחר שידענו דין זה, יש לנו לדון הטעם כמו הממש... (נשא מצוה שסח, וראה שם עוד, וערך מאכלות אסורות)
חמאה - ד' טעמים יש, מתוק, מר, שמן וחד, והמובחר הוא מתוק ושמן... (ישעיה ז טו)