(ראה גם: טומאה-נבלה, מאכלות אסורות, נבלה, שחיטה)
ואנשי קדש תהיון לי, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו. (שמות כב ל)
ומשום שישראל נקראים קדש, שהוא כל השלמות, כתוב ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, כי ישראל שהם שלמים מכל, אינם יונקים מצד דין הקשה, לכלב תשליכון אותו, לכלב ודאי שהוא דין חצוף חזק על כל, כי כיון שדין חזק שורה על הטרפה והטיל בו זוהמא, אסור לאלו הנקראים קדש לאכול ממנו.
בא וראה, כשנזכרה נבלה בתורה כתוב בישראל קדוש ולא קדש, וכאן בטרפה כתוב ואנשי קדש תהיון לי... משום שמצד ישראל נעשה הנבלה (בשחיטה, מה שאינו כן בטרפה שנפסלה על ידי חיות רעות הדין הקשה)... (משפטים תקד, ועיין שם עוד)
לגיון אחד שאל את רבי אבא, וכי לא כתוב ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, אם כן מה שכתוב טרף נתן ליראיו, טרף נתן לכלבים היה צריך לומר, אמר לו ריק, מי כתוב טרפה נתן ליראיו, טרף כתוב, שפירושו מזון, ואפילו תאמר טרף כטרפה נתן ליראיו, ודאי, שיזהרו בו, כי דבר זה לא ניתן להזהר בו אלא לאותם יראי שמו, ומשום זה לא ניתן לכם דבר הזה, כי ידע שאינכם יראים אותו, ומשום שדבר זה הוא מן הקשים שבתורה וצריכים להזהר בו, נתן ליראיו... (שם תקט)
ובשר בשדה טרפה, אין לי אלא בשדה, בבית מנין, תלמוד לומר טרפה ונבלה, הקיש נבלה לטרפה, מה נבלה לא חלק לה בין בבית בין בשדה, אף טרפה לא נחלוק בה בין בבית בין בשדה, הא מה תלמוד לומר ובשר בשדה טרפה, דבר הכתוב בהווה... מקום שדרך בהמות להטרף.
לכלב תשליכון אותו... והלא דברים קל וחומר, מה נבלה שהיא מטמאה במשא היא מותרת בהנאה, טרפה שאינה מטמאה במשא, אינו דין שתהא מותרת בהנאה, הא מה תלמוד לומר לכלב תשליכון, ללמדך שהכלב מכובד מן העבד, שהטרפה לכלב ונבלה לעבד... (משפטים פרשה כ)
נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת ואפילו רובה, נפסק חוט השדה וניקב קרום של מוח, ניקב הלב לבית חללו... תלמוד לומר נבלה וטרפה, מה נבילה שאין כמוה חיה, אף טרפה שאין כמוה חיה, יצאת זו שכמוה חיה,יכול אפילו אכלה הרדופני או שאכלה צואת תרנגולים או ששתת מים הרעים, תלמוד לומר נבלה וטרפה, מה נבילה שאינה בת חיים, אף טריפה שאינה בת חיים, יצאה זו שהיא בת חיים... (שמיני-יין ושכר פרק ג, וראה שם עוד)
מן הבהמה - יש מן הבהמה מטמא ויש מן הבהמה שאינו מטמא, פרט לטרפה ששחטה... (שם פרשה י, וראה שם עוד)
כי הא דלוי הוו מייתי טריפתא ביומא טבא לא הוה חזי לה, אלא כי יתיב אקילקליתא, דאמר דילמא לא מתכשרא, ואפילו לכלבים לא חזיא... (שבת קנו ב)
מיתיבי, מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד כשרה, משני צדדין טרפה, נמצא עליה קורט דם בידוע שהוא לפני שחיטה, לא נמצא עליה קורט דם בידוע שהוא לאחר שחיטה, הוגלד פי המכה, בידוע ששלשה ימים קודם שחיטה... (כתובות עו ב, וראה שם עוד)
דאמר רב אידי בר אבין החשוד על הטריפות אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבידה בדבר חשוב, או שיוציא טריפה מתחת ידו בדבר חשוב משלו. (סנהדרין כה א)
אמר רבא, הכל מודים בהרג את הטריפה שהוא פטור... וטריפה שהרג בפני בית דין חייב, שלא בפני בית דין פטור, בפני בית דין חייב, דכתיב ובערת הרע מקרבך, שלא בפני בית דין פטור, דהויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה, וכל עדות שאי אתה יכול להזימה לא שמה עדות. ואמר רבא הרובע את הטריפה חייב, טריפה שרבע בפני בית דין חייב, שלא בפני בית דין פטור... ואמר רבא עדים שהעידו בטרפה והוזמו אין נהרגין, עדי טריפה שהוזמו נהרגין, רב אשי אמר אפילו עדי טריפה שהוזמו אין נהרגין, לפי שאינן בזוממי זוממין. ואמר רבא שור טריפה שהרג חייב, ושור של אדם טריפה שהרג פטור, מאי טעמא, אמר קרא השור יסקל וגם בעליו יומת, כי היכא דקרינא ביה גם בעליו יומת קרינן ביה השור יסקל, רב אשי אמר אפילו שור טריפה נמי שהרג פטור, מאי טעמא, כיון דאילו בעלים הוו פטירי שור נמי פטור. (שם עה א)
...דאמר רבי אלעזר מניין למחוסר אבר דאסור לבני נח, דכתיב ומכל החי מכל בשר שנים מכל וגו', אמרה תורה הבא בהמה שחיים ראשי אברים שלה, האי מיבעי ליה למעוטי טריפה דלא, טריפה מלחיות זרע נפקא, הניחא למאן דאמר טריפה אינה יולדת, אלא למאן דאמר טרפה יולדת, מאי איכא למימר, אמר קרא אתך, בדומין לך... (עבודה זרה ה ב, וראה שם עוד)
תנו רבנן יכול תהא מליקה שהיא לפנים מטמאה בגדים בבית הבליעה, תלמוד לומר נבלה, הא נמי נבלה היא, אלא תלמוד לומר טריפה, מה טריפה שאין מתרת את האיסור, אף כל שאין מתרת את האיסור, יצא מליקה שהיא לפנים, והואיל והיא מתרת את האיסור, אין מטמא בגדים בבית הבליעה... (זבחים סט א, וראה שם עוד)
...רבי ירמיה אמר, כגון דאיתעריב בולד טריפה, ורבי אליעזר היא, דאמר ולד טריפה לא יקרב לגבי מזבח, כולהו כרבי ינאי לא אמרי, בין נקובת הקוץ לדרוסת הזאב מידעי ידיע, האי משיך והאי עגיל, כריש לקיש לא אמרי, קסברי עמדה אינה צריכה מעת לעת, הלכה אינה צריכה בדיקה... (שם עד ב)
סכין טריפה פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר בחמין וחד אמר בצונן, והלכתא אפילו בצונן, ואי איכא בליתא דפרסא (חתיכת בגד ויפה לקנח) למכיפריה לא צריך... (חולין ח ב)
גופא אמר רב הונא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה, נשחטה בחזקת היתר עומדת, עד שיוודע לך במה נטרפה, ולימא נשחטה הותרה, הא קמשמע לן, דאף על גב דאיתיליד בה ריעותא, כדבעא מיניה רבי אבא מרב הונא בא זאב ונטל בני מעים מהו... (שם ט א)
...אמר רבא שאני לענין טריפה, דבעינן רוב הנראה לעינים, אמר ליה אביי ולא כל דכן הוא, ומה טריפה דבמשהו מיטרפא היכא דבעינן רובא בעינן רוב הנראה לעינים, שחיטה דעד דאיכא רובא לא מיתכשרא, לא כל שכן דבעינן רוב הנראה לעינים... (שם כט א, וראה שם עוד)
...אלא מדקאמר רחמנא טרפה לא תאכל, מכלל דמסוכנת שריא, דאי סלקא דעתך אסירא, השתא מסוכנת דלא מחסרא אסירא, טרפה מיבעיא, ודלמא היינו טרפה היינו מסוכנת, ולעבור עליו בעשה ולא תעשה, אם כן נבלה דכתב רחמנא למה לי... (שם לז א, וראה שם עוד)
אלו טרפות בבהמה, נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת, ניקב קרום של מח, ניקב הלב לבית חללו, נשברה השדרה ונפסק החוט שלה, ניטל הכבד ולא נשתייר הימנו כלום, הריאה שניקבה או שחסרה, רבי שמעון אומר עד שתינקב לבית הסמפונות, ניקבה הקיבה, ניקבה המרה, ניקבו הדקין, הכרס הפנימית שניקבה או שנקרע רוב החיצונה, רבי יהודה אומר הגדולה טפח והקטנה ברובה, המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ, נפלה מן הגג נשתברו רוב צעלותיה, ודרוסת הזאב, רבי יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת ארי בגסה... זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה. אמר רבי שמעון בן לקיש, רמז לטריפה מן התורה מנין, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, אלא רמז לטרפה שאינה חיה מן התורה מניין, דקתני סיפא זה הכלל כל שאין כמוה חיה טריפה, מכלל דטריפה אינה חיה, מנא לן, דכתיב זאת החיה אשר תאכלו, חיה אכול שאינה חיה לא תיכול, מכלל דטרפה לא חיה... (שם מב א, וראה שם עוד)
...אמר רב הונא סימן לטריפה י"ב חודש, מיתיבי סימן לטריפה כל שאינה יולדת, רבן שמעון בן גמליאל אומר משבחת והולכת בידוע שהיא כשרה, מתנוונה והולכת, בידוע שהיא טריפה, רבי אומר סימן לטריפה שלשים יום, אמרו לו והלא הרבה מתקיימות שתים שלש שנים, תנאי היא... (שם נז ב, וראה שם עוד)
...מנין לטריפה ששחיטתה מטהרתה, בהמה טמאה אסורה באכילה, אף טרפה אסורה באכילה, מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה, אף טרפה לא תטהרנה שחיטה, לא, אם אמרת בבהמה טמאה שלא היתה לה שעת הכושר, תאמר בטריפה שהיתה לה שעת הכושר, טול לך מה שהבאת, הרי שנולדה טרפה מן הבטן מניין, לא, אם אמרת בבהמה טמאה שכן אין במינה שחיטה, תאמר בטריפה שיש במינה שחיטה, בן שמנה חי אין שחיטתו מטהרתו, לפי שאין במינו שחיטה... (שם עב ב, וראה שם עוד)
כשרה שינקה מן הטריפה קבתה אסורה, טריפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת, מפני שכנוס במעיה... (שם קטז ב, וראה שם עוד)
...דתניא רבי שמעון פוטר את הטריפות מראשית הגז, מאי טעמא דרבי שמעון, יליף נתינה נתינה ממתנות מה מתנות טריפה לא, אף ראשית הגז נמי טריפה לא... (שם קלו ב, וראה שם עוד)
הכל נכנסין לדיר להתעשר, חוץ מן כלאים וטריפה ויוצא דופן... (בכורות נז א, וראה שם עוד)
...אמר שמואל המקדיש את הטריפה צריכה מום קבוע לפדות עליו... תנן כל הקדשים שנעשו טרפה אין פודין אותן, לפי שאין פודין הקדשים להאכילן לכלבים, טעמא שנעשו הא היו מעיקרא פודין אותן... (תמורה יז א, וראה שם עוד)
...והא טרפה דאסירא להדיוט ומעטיה קרא מגבוה, דתניא, כשהוא אומר מן הבקר למטה, שאין תלמוד לומר אלא להוציא את הטריפה, איצטריך, סלקא דעתך הני מילי דנטרפה ואחר כך נתקדשה, אבל נתקדשה ואחר כך נטרפה אימא דתישרי לגבוה... (שם כט א, וראה שם עוד)
רבי אליעזר אומר ולד טרפה לא יקרב על גבי המזבח, רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כשירה שינקה מן הטרפה פסולה מעל גבי המזבח, כל הקדשים שנעשו טריפה אין פודין אותן, שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים... אמר רב הונא מודים חכמים לרבי אליעזר באפרוח ביצת טריפה שאסור, מאי טעמא, עד כאן לא פליגי עליה דרבי אליעזר אלא בולד בהמה דמאוירא קא רביא, אבל ביצת טרפה מגופה דתרנגולתא קא רביא, אפילו רבנן מודו... (שם ל ב, וראה שם עוד)
...מעשה בטבח אחד בציפורין שהיה מאכיל לישראל נבילות וטרפות, פעם אחת שתה יין בערב שבת ועלה לגג ונפל ומת והיו כלבים מלקקים בדמו, אתון שאלו לרבי חנינא מהו מירמתי מן קמיהון, אמר לון כתיב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו, וזה היה גוזל את הכלבים ומאכיל את ישראל, אמר לון ארפונון דמדידהון אינון אכלין. (תרומות מב ב)
...לכך אמר הקב"ה לישראל בשביל שאתם תרומה אין לכם רשות לאכול טריפה, שנאמר ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו, למה לכלב, אמר הקב"ה חייבין אתם לכלבים, שבשעה שהרגתי בכורי מצרים והיו המצריים יושבין כל הלילה וקוברין מתיהם והכלבים נובחין להם, ולישראל אינן נובחין... (שמות לא ח)
כמין גולגולת של אש הראה לו הקב"ה למשה מתחת כסא הכבוד, ואמר ליה אם ניקב קרום של מוח אפילו כל שהוא, ורבנן אמרי זאת החיה אשר תאכלו, החיה מטריפתה תאכלו, ושאינה חיה מטריפתה לא תאכלו... (ויקרא יג ד)
השוחט בסכין פגום בהמה ונעשית נבילה מת במגיפה, אותיות פגימ"ה, ומתגלגל בכלב, כי הוא גזל אותו, שנאמר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו. (שמות משפטים עמוד סב)
טרפה - ברם בשר תליש מן חיותא חייא לא תיכלון... (שמות כב ל)
טרף - מזון. (משלי לא טו)
ואנשי קדש - הזהיר בעבור שהזכיר שצאן ובקר מותר באכילה, ואולי העני יאכל הנטרף, בשדה - דבר בהווה, לכלב - שהוא שומר צאנך, לרבי משה הכהן טרפה קשה מנבילה, כי יש בה כדמות סם מזיק תולדות האדם, על כן לא התירה לנכרי. (שמות כב ל)
אותה תאכלו - לרש"י ליתן עשה, ולרמב"ם לאסור בשר האדם... (ויקרא יא ג)
כל תועבה - ...ולא הזכיר טרפה שאינה תועבה, אלא סכנה מפני הארס או החולי הממית... (דברים יד ג)
מפרסת - ...ולפשוטו של מקרא כל האסורים מאוסים ומקלקלים ומחממים הגוף. (ויקרא יא ג)
וידיעת הטרפות אשר היא יותר דקה מכל מה שזכר אותו אריסטו מידיעת ממיתי החיים, להרחיק מאכילת המתה, ובמעט אשר נשאר בידינו מן החכמה הזאת מה שהדעות תמהות עליו... (מאמר ב סד)
...ולמצוות גבולים מדוקדקים עליהם בחכמה, ואם לא יראו במעשים נאים, והזריז ירחק מהם מבלי שיאסור אותם, כמו בשר כס כס, אשר הוא מותר בעבור שאינו בטוח במות הבהמה ההיא, ולאומר שיאמר כי תרפא והותרה, והטרפה שנראית בריאה אסורה, מפני שיש לה חולי ממית מבלי ספק, ולא יתכן שתחיה ממנו ולא שתרפא ונאסרה, ועם הסברא וההתחכמות ישובו הדינים האלו בהיפך... (מאמר ג מט)
ואשר נגדר בספרי התלמוד מהחכמות ההן, נשמר ונשאר בעבור רוב יודעיהם והשגחתם אליהם, ומזה כל מה שנזכר בהלכות שחיטה והלכות טריפה, שיש בהן מן החכמות מה שנעלם רובו מגאלינוס, ואם אינו כן, למה לא זכר בחליים מה שאנו רואים אותו בעינינו, במה שהעידה התורה עליו מחלי הריאה והלב, כמו סמוך ללב וסמוך לדופן, הדבק האונות וחסרונם ויתרונם, ויובש הריאה והמסס, ומידיעתם בהערכת האיברים הנפשיים עם הטבעיים, מה שאמרו: שני קרומות למוח וכנגדם לביצים... ומהמופלא שבדיניהם בטרפות שדקדקו בהגבלת הגובה, אשר אם דוחים הבהמה ממנו למטה תהיה אסורה משום רסוק איברים, הרסוק המביא אל המוות... ומפלאי דיניהם עוד ונסיונותם: חרותה בידי שמים כשרה, בידי אדם טרפה משום צמוק ריאה, ובדיקותה, שרייתה במים פושרים מעת לעת, אי הדרא בריא כשרה, ואם לאו טרפה... (מאמר ד לא, וראה שם עוד)
האוכל כזית מבשר בהמה או חיה או עוף טהורים שנטרפו לוקה, שנאמר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו, טרפה האמורה בתורה זו שטרפה אותה חיית היער כגון ארי ונמר וכיוצא בהן, וכן עוף שטרף אותו עוף הדורס, כגון נץ, ואין אתה יכול לומר שטרפה אותה והמיתה אותה, שאם מתה הרי היא נבלה, ומה לי מתה מחמת עצמה או הכה בסייף והמיתה או שברה ארי והמיתה, הא אינו מדבר אלא בשנטרפה ולא מתה.
ואם הטרפה שלא מתה אסורה, יכול אם בא זאב וגרר ברגלו או בזנבו או באזנו ורדף אדם והצילו בפיו יהיה אסור, שהרי נטרף, תלמוד לומר ובשר בשדה טרפה וגו' לכלב תשליכון אותו, עד שיעשה אותה בשר הראויה לכלב, הא למדת שהטריפה האמורה בתורה היא שטרפה אותה חיית היער ושברה אותה, ונטה למות ועדיין לא מתה, אף על פי שקדם ושחטה קודם שתמות, הרי זו אסורה משום טרפה, הואיל ואי אפשר שתחיה ממכה זו הבאה עליה... וכשם שלא תחלוק במיתה בין מתה מחמת עצמה, בין שנפלה ומתה, בין שחנקה עד שמתה, בין שדרסתה חיה והרגתה, כך לא תחלוק בנוטה למות, בין שטרפתה חיה ושברתה, בין שנפלה מן הגג ונשברו רוב צלעותיה, בין שנפלה ונתרסקו איבריה, בין שזרק בה חץ ונקב לבה או ריאתה, בין שבא לה חולי מחמת עצמה, ונקב לבה או ריאתה או שיבר רוב צלעותיה וכיוצא בהן, הואיל והיא נוטה למות מכל מקום, הרי זו טרפה... אם כן למה נאמר בתורה טרפה, דבר הכתוב בהווה...
וענין הכתוב שנוטה למות מחמת מכותיה, ואי אפשר לה לחיות מחמת מכה זו אסורה, מכאן אמרו חכמים זה הכלל, כל שאין כמוה חיה טריפה. ובהלכות טרפה יתבאר אי זה חולי עושה אותה טריפה.
וכן החותך בשר מן החי מן הטהורים, הרי אותו הבשר טריפה, והאוכל ממנו כזית לוקה משום אוכל טריפה, שהרי בשר זה מבהמה שלא נשחטה ולא מתה, מה לי טרפה אותה חיה, מה לי חתכה בסכין, מה לי בכולה מה לי במקצתה, כיון שנעשתה הבהמה בשר בשדה, הרי היא טרפה.
בהמה שהיא חולה מחמת שתשש כחה ונטתה למות, הואיל ולא אירעה מכה באבר מאיבריה הממיתים אותה הרי זו מותרת,שלא אסרה תורה אלא כעין טריפת חיית היער, שהרי עשה בה מכה הממיתה אותה, אף על פי שהיא מותרת, גדולי החכמים לא היו אוכלין מבהמה שממהרין ושוחטין אותה כדי שלא תמות, ואף על פי שפרכסה בסוף שחיטה, ודבר זה אין בו איסור, אלא כל הרוצה להחמיר על עצמו בדבר זה הרי זה משובח...
כל הנבלות מצטרפות זו עם זו, ונבלה מצטרפת עם טריפה, וכן כל בהמה וחיה הטמאים מצטרפין זה עם זה... אבל אם צירף חצי זית מנבלת השור וחצי זית מבשר הגמל אינן מצטרפין, וכן כל כיוצא בזה... לפי שהן שני שמות, שהרי כל אחד מהן בלאו בפני עצמו. האוכל מנבלה וטריפה או מבהמה וחיה הטמאים, מן העור מן העצמות ומן הגידים ומן הקרנים ומן הטלפים ומן הצפרנים... אף על פי שהוא אסור הרי זה פטור, מפני שאלו אינן ראויין לאכילה, ואין מצטרפין עם הבשר לכזית... (מאכלות אסורות פרק ד וראה שם עוד)
...ויש שם חלאים אחרים אם יארעו לה תחשב טריפה, והן הלכה למשה מסיני, ושמונה מיני טרפות נאמרו לו למשה בסיני, ואלו הן, דרוסה, נקובה, חסרה, נטולה, פסוקה, קרועה, נפולה ושבורה. אף על פי שכולן הלכה למשה מסיני הן, הואיל ואין לך בפירוש בתורה אלא דרוסה החמירו בה, וכל ספק שיסתפק בדרוסה אסור, ושאר מיני טרפות יש בהן ספקין מותרים.
הדרוסה הוא, שיטרוף הארי וכיוצא בו הבהמה וידרוס עליה בידו... ואין דריסה בבהמה גסה ובחיה גסה אלא לארי בלבד, ובבהמה דקה מן הזאב ולמעלה, ובגדיים וטלאים אפילו חתול ושועל ונמייה יש להן דריסה, וכל שכן בעופות... וכלב אין לו דריסה כל עיקר... אין דריסה אלא ביד הטורף, ואין דריסה אלא בצפורן אבל בשן אין חוששין לה אלא אם כן נקב עד בית החלל בודקין שמא נקב אחד מן האיברים עד שנטרפת בנקיבתן, ואין דריסה אלא בכוונת הטורף... אין דריסה אלא מחיים... ואם נמצא בה רושם הדריסה הרי זו טרפה ואסורה מן התורה, אי זה הוא רושם הדריסה, שיאדים הבשר כנגד בני מעיים, ואם נמוק הבשר כנגד בני מעיים... (שחיטה פרק ה ד, וראה שם עוד)
נקובה כיצד, אחד עשר איברים הן, שאם ניקב אחד מהן לחללו טרפה, ואלו הן: תרבץ הוושט, וקרום של מוח הראש, והלב עם הקנה שלו, והמרה, וקנה הכבד, והקיבה, והכרס, והמסס, ובית הכוסות, והדקין והריאה עם הקנה שלה... הטחול אינו מן האיברין שנקיבתן במשהו, ולפיכך לא מנו אותו חכמים בכללן, אלא יש לנקב שלו שיעור שאינו שוה בכולו...
כל אבר שאמרו חכמים בו שאם ניקב במשהו טריפה, כך אם ניטל כולו טריפה, בין שניטל בחולי או ביד, בין שנברא חסר, וכן אם נברא בשני איברין מאותו אבר טריפה, שכן היתר כנטול הוא חשוב. (שם פרק ו, וראה שם כל הפרק)
שני קרומות יש על הריאה, אם ניקב זה בלא זה מותרת, ואם ניקבו שניהן טריפה, ואפילו נגלד הקרום העליון כולו... וחמש מראות אסורות יש בריאה, ואלו הן, שחורה כדיו, או ירוקה כעין כשות, או כעין חלמון ביצה או כעין חריע, או כמראה הבשר... נמצא כעין חריות של דקל אוסרין אותה מספק, שזה קרוב למראה האסור, וכל המראות האלו אין אוסרין בהם עד שנופחים אותה וממרס בה בידו, אם נשתנית למראה המותר מותרת, ואם עמדה בעינה אסורה...
כל עוף שנמצאת הכבד שלו כמראה בני מעים או שנשתנו שאר בני מעים ועמדו אחר שליקה ומריסה כמו שביארנו, בידוע שנפל לאור ונחמרו בני מעיו, וטריפה... (שם פרק ז א, וראה שם עוד כל הפרק)
חסירה כיצד, שני אברים הן, שאם חסר ממניינם טריפה, ואלו הן, הריאה והרגלים, וחמש אונות יש לריאה כשיתלה אותה אדם בידו... בהמה שהיתה חסר רגל בתחלת ברייתה טריפה, וכן אם היתה יתירה רגל, שכל היתר כחסר הוא, אבל אם היו לה שלש ידים או יד אחת מותרת, לפיכך אם נחתך היד שלה מותרת, נחתך הרגל מן הארכובה ולמעלה טריפה...
נשבר העצם למעלה מן הארכובה, אם יצא כולו או רובו לחוץ, הרי זה כמה שנחתך ונפל וטריפה...
נטולה כיצד, שלשה אברים הן, שאם נטלו טרפה, ואף על פי שאין בהן דין נקב ולא דין חסרון, ואלו הן, צומת הגידים, והכבד ולחי העליון...
כבד שניטלה כולה טרפה, ואם נשתייר ממנה כזית במקום שהיא תלויה בו וכזית במקום מרה הרי זו מותרת... בהמה שניטלה האם שלה והוא בית הרחם, או שניטלו הכליות הרי זו מותרת... אם נמצאת קטנה ביותר עד כפול ובגסה עד כעינב טרפה, וכן אם לקתה הכוליא... (שם פרק ח א, וראה שם עוד)
פסוקה כיצד, חוט השדרה שנפסק העור החופה את המוח טריפה, ובלבד שיפסק רוב היקפו, אבל אם נסדק העור לארכו או ניקב מותרת, וכן אם נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה, או שנתמעך המוח שבתוך החוט ונתנדנד, הואיל ועורו קיים הרי זו מותרת...
קרועה כיצד, בשר החופה את רוב הכרס, והוא המקום מן הבטן שאם יקרע יצא הכרס, אם נקרע בשר זה טרפה... בהמה שנפשט העור שעליה כולו... הרי זו טרפה, ואם נשאר מהעור רוחב סלע על פני כל השדרה ורוחב סלע על הטבור, ורוחב סלע על ראשי אבריה הרי זו מותרת...
נפולה כיצד, הרי שנפלה הבהמה ממקום גבוה שגובהו עשרה טפחים או יתר ונתרסק אבר מאבריה הרי זו טרפה... וכן אם הכה אותה באבן או במטה ורצץ אבר מאבריה טרפה, באיזה אבר אמרו, באיברים שבחלל הגוף. בהמה שנפלה מן הגג, אם הלכה אין חוששין לה, ואם עמדה ולא הלכה חוששין, קפצה מחמת עצמה אין חוששין לה... (שם פרק ט, וראה שם עוד)
שבורה כיצד, הוא שנשתברו רוב צלעותיה, וצלעות הבהמה הן אחת עשרה מיכן ואחת עשרה מיכן... והוא שנשתברו מחציין של מול השדרה... ואם נעקרה אפילו צלע אחת וחצי חולייתה עמה שהצלע תקועה בה, הרי זו טריפה.
בהמה שנשמט הירך שלה מעיקרו ויצא מן הכף שלו, אם נתאכלו ניביו והן היתדות שבעצם הכף שיצאת על העצם הזכר ואוחזת אותו, הרי זו טריפה, ואם לא נתאכלו מותרת, וכן בעוף... גולגולת בהמה או חיה שניטל ממנה כסלע, אף על פי שלא ניקב הקרום טרפה... וכן גולגולת שנחבס רוב גבהה ורוב היקפה אף על פי שהקרום שלם...
בהמה שאחזה דם או שהיתה מעושנת או מצוננת או שאכלה סם שהורג את האדם או שנשכה נחש וכיוצא בו, מותרת משום טריפה, ואסורה מפני סכנת נפשות.
נמצאו כל הטרפות כשיפרטו ואפשר שימצאו בבהמה וחיה שבעים... ואין להוסיף על טרפות אלו כלל, שכל שאירע לבהמה או לחיה או לעוף חוץ מאלו שמנו חכמי דורות הראשונים והסכימו עליהן בבתי דיני ישראל אפשר שתחיה, ואפילו נודע לנו מדרך הרפואה שאין סופה לחיות. וכן אלו שמנו ואמרו שהן טריפה, אף על פי שיראה בדרכי הרפואה שבידינו שמקצתן אינן ממיתין, ואפשר שתחיה מהן, אין לך אלא מה שמנו חכמים.
כל טבח שהוא יודע הטרפות האלו והרי הוא בחזקת כשרות, מותר לו לשחוט ולבדוק לעצמו ולמכור ואין בזה חשש, שעד אחד נאמן באיסורין... וכבר ביארנו שאין לוקחין בשר מטבח ששוחט ובודק לעצמו בחוצה לארץ או בארץ ישראל בזמן הזה, אלא אם כן היה מומחה. (שם פרק י, וראה שם עוד)
כל בהמה או עוף שנולד בהן ספק טרפות מטרפות אלו... אם היה זכר ושהה שנים עשר חודש הרי זו בחזקת שלמה כשאר כל הבהמות, ואם היתה נקבה עד שתלד, ובעוף שנים עשר חדש, ובנקבה עד שתלד כל הביצים של טעינה ראשונה, ותטעון טעינה שניה ותלד. ואסור למכור ספק טריפה זו לנכרי בתוך זמן זה, שמא ימכרנה לישראל...
ויש מקומות שנופחין את הריאה שמא יש בה נקב, ורוב המקומות אין נופחין, שהרי לא נולד דבר שגורם לחשש, ומעולם לא נפחנו ריאה בספרד ובמערב, אלא אם נולד לנו דבר שחוששים לו, ודברים אלו אינן על פי הדין אלא על פי המנהג כמו שביארנו, ומעולם לא שמענו במי שבדק עוף אלא אם נולד לו חשש... (שם פרק יא,וראה שם עוד)
...ויש חכמה שאדם יודע בבהמה ובחיה אם היא כשרה או טרפה, ואף אם נשחטה הבהמה ונתערבו החתיכות הכשרות והטרפות, איזו טרפה ואיזו נבלה, אלא אם היו כתובות החכמות היה בא לידי עבירה, שהרעים יאמרו אין בדיקה לבהמה לאחר שחיטה, כי אנו מכירים אותם שהיא כשרה, וכן לכל דבר היה לו חכמה לדעת ולא נכתבה... (תסח)
אחד היה יודע לעיין בבהמה אם היא כשרה או טרפה ולא רצה ללמד, אמר שמא יסמכו על זה ולא יבדקו, ופעמים יטעה, ואמרו חכמים ואל בינתך אל תישען. (תתלג)
שלא לאכול מן הטרפה, שנאמר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, ומשמעות הנגלה בכתוב זה הוא, להזהירנו על בהמה שטרפה זאב או ארי בשדה, בענין שהיא נטויה למות בטרף ההוא, דודאי אין במשמע שאם נגע בראש אזנה או תלש מצמרה שתקרא טרפה בכך... והקבלה מסייעת בכך, שנטרפה בכדי שתמות לשעה או לזמן קרוב בשביל הטרף ההוא, ואמרו ז"ל (חולין נ"ז ב'), שזמן זה הוא שנה אחת.
ועוד יש להבין שלא תקפיד התורה כשהגיע לה טרפות זה על ידי זאב או ארי או דב, אלא שתאסר כל בהמה המוכה מכה המביאה אותה לידי מות על כל פנים, והם המכות שמנו אותן חכמים שהם ממיתות,
משרשי מצוה זו, לפי שהגוף כלי לנפש בו תעשה פעולתה, וזולתו לא תשלם מלאכתה לעולם, ועל כן באה בצלו לטובתה ולא לרעתה, נמצא כי הגוף בין ידיה כמו הצבת ביד הנפח, אשר עמו יוציא כלי למעשהו, ובהיות הצבת חזק ומכוון לאחז בו הכלים יעשם האומן טובים, וכמו כן בהיות בגוף שום הפסד מאיזה ענין שיהיה, תתבטל פעולת השכל כפי אותו הפסד, ועל כן הרחיקתנו תורתנו השלמה מכל דבר הגורם בו הפסד. ועל הדרך הזה לפי הפשט נאמר שבא לנו האיסור בתורה בכל מאכלות האסורות, ואם יש מהן שאין נודע לנו ולא לחכמי הרפואה נזקן, אל תתמה עליהן, כי הרופא הנאמן שהזהירנו בהן חכם יותר ממך ומהם. ויש לך לדעת, כי לתועלתנו לא נתגלה סבתן ונזקן, פן יקומו אנשים מחזיקים עצמן כחכמים גדולים ויתחכמו לומר, נזק פלוני שאמרה התורה שיש בדבר פלוני איננו כי אם במקום פלוני, או באיש פלוני שטבעו כן וכן.
ודבר ידוע מדרכי הרפואה, שבשר כל הטרפות האסורות לנו מוליד הפסד אל גוף אוכלו, מחמת שהטרפות מורה חולי בבהמה... ותתחייב להודות כי ברגע הראשון התחיל ההפסד, אלא שהוא מועט בהתחלה, ואין ספק כי מן הנזק רע אפילו מיעוטו.
דיני המצוה כגון הטרפויות שנמסרו למשה בסיני הן שמונה אבות... והדרוסה היא הטרפות החמורה שבכולן, לפי שהוא מפורש בתורה, לפיכך אמרו ז"ל שכל ספק הבא לנו עליו אוסר, ובשאר הטרפויות יש בהן שספקן מותרין... וחשבון כלל הטרפויות שאפשר שימצאו בבהמה וחיה ועוף הם שבעים ושתים... עליהם אין להוסיף ומהן אין לגרע... (משפטים מצוה עג, וראה שם עוד)
ובשר בשדה טרפה וגו', כי דבקות ישראל הוא במקום הקדוש, כמו דאמר כי חלק ה' עמו, ובשר בשדה טרפה השדה הנזכר, הוא שדה של תפוחים,ואחרי שנטרפה על ידי חיות היער בשדה הנזכר אין ראוי לישראל לאכלה, רק ליתן אותה לכלב הידוע, שהלקהו ויתגרה בו ויכשכש לו בזנבו, ועולתה תקפץ פיה, ולא יחרץ כלב לשונו, וזהו טעם או מכור לנכרי, כי משם כחו, ומכן תבין טעם כיבוס בגדי האוכל נבלה וטריפה... (משפטים דף מח)
טרפה - שיש בה סם ממית ומוליד מזג רע, ואף יהיו נכבדים ההולכים לצוד לא יאכלו הציד בעצמם, אלא ישליכוהו לכלבים. (שמות כב ל)
ראה שער האותיות אות קו"ף.
אליהם - מלמדנו שאין ענין המאכלות האסורות לבריאות הגוף, כברמב"ן, שהרי האומות אוכלים ומבריאים, אלא כוונתם לרפואת הנשמה, כי מגרשים רוח טהרה וקדושה, ומולידין אטימות השכל ואכזריות, וזה מועיל דוקא לישראל, שהם לחיי העולם הבא, אבל לאומות העולם אין תועלת ממצוה זו. (ויקרא יא א)
טרפה - נאמר על כל דבר שנשתנה בו הסדר המיועד הטבעי או המעשי, כמו טרף בקלפי, שרוצה לומר עירבב, והקבלה מלמדת שאסור רק בערבוב שאינו יכול לחיות על ידו י"ב חודש, ונכלל במלת טרפה כל שנשתנה סדר הנחתו על פי הדת ויוצא למקום שאינו ראוי לו ברצון המצוה יתברך. (שמות כב ל)
טרפה - נטרף, זאת אומרת נלקח למזון על ידי בעל חי אחר, אין לאדם ליזון באותה מדרגה כחיות הטבע, וכן לומדים מכאן בשר שיצא חוץ למחיצתו בקדשים, ונטרף גם כן ממקומו הנכון. (שם)
לכלב תשליכון - מכאן למד הרמב"ם פרק ד' ממאכלות אסורות שטרפה האמורה בתורה כל שאינה חיה, רוצה לומר מעצמה, ואם חיתה סימן שנזדמן לה עשב מרפא... (שם, ועיין שם עוד)
...וטרפה כאן משמעו מסוכנת וקרובה למות, דזה לשון טרפה סתם, אבל כשרה, שאינה מע' טרפות, והרי היא פסולה לקרבן כמו חולה, וכשרה לאכול במדבר אפילו שחוטה, כמו שכתבו התוספות יבמות ע"א א'. (ויקרא ז כד)