(ראה גם: יוסף-יהודה, יעקב-בניו, מלכות, שבטים, תמר)
ותהר עוד ותלד בן, ותאמר הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה, ותעמוד מלדת. (בראשית כט לה)
ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו. לכו ונמכרנו לישמעאלים וידינו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא, וישמעו אחיו. (שם לז כו)
ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדולמי ושמו חירה... (שם לח א, וראה עוד: יהודה-ותמר)
ויאמר אליו יהודה לאמר, העד העיד בנו האיש לאמר לא תראו פני, בלתי אחיכם אתכם. אם ישך משלח את אחינו אתנו נרדה ונשברה לך אוכל... אנכי אערבנו מידי תבקשנו, אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניו וחטאתי לך כל הימים... (שם מג ג)
ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה, ויבואו ארצה גושן. (שם מו כח, וראה עוד: יהודה-ויוסף)
ויהי הגורל למטה בני יהודה למשפחתם, אל גבול אדום מדבר צין נגבה מקצה תימן... (יהושע טו א, וראה שם עוד)
ויאמר ה' יהודה יעלה, הנה נתתי את הארץ בידו. ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי ונלחמה בכנעני, והלכתי גם אני אתך בגורלך, וילך אתו שמעון. ויעל יהודה, ויתן ה' את הכנעני והפריזי בידם, ויכום בבזק עשרת אלפים איש... (שופטים א ג, וראה שם עוד)
וירדו שלשת אלפים מאיש מיהודה אל סעיף סלע עיטם, ויאמרו לשמשון הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים ומה זאת עשית לנו... (שם טו יא)
בני יהודה פרץ חצרון וכרמי וחור ושובל... (דברי הימים א ד א, וראה שם עוד)
כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף. (שם ה ב)
...וכתיב הפעם אודה את ה' וגו', הוא משום שכאן נשתכללו ארבע עמודים (של הכסא, שהם חסד וגבורה ותפארת ומלכות). מהו הטעם שאמרה בבן הזה אודה את ה' ולא בכל הבנים, אלא מכאן נשמע, שכל זמן שכנסת ישראל, דהיינו מלכות היא בגלות, השם הקדוש אינו שלם. בא וראה, אף על פי שג' בנים היו מטרם שהולידה ליהודה, לא נשלם הכסא, ומשום זה אמרה הפעם אודה את ה', ולא בכולם, ועל כן ותעמוד מלדת, שהכסא עמד על עמודיו... (ויצא קנט, ועיין שם עוד וקסט)
רבי אבא אמר, כיון שראו כל השבטים אותו הצער של אביהם, התחרטו, ונתנו נפשם על יוסף לפדותו אם ימצאו אותו. כיון שראו שאינם יכולים, חזרו אל יהודה, והעבירו אותו מעליהם, כי הוא היה מלך עליהם, וכיון שהעבירוהו מעליהם מה כתוב, ויהי בעת ההיא וירד יהודה וגו'. (וישב קמד)
יהודה אתה וגו', רבי שמעון אמר, המלכות נתקיימה ליהודה, והיינו שאמרנו מה שכתוב הפעם אודה את ה', הוא משום שהוא הרביעי, על כן אודה, כי הוא רגל רביעי אל הכסא... (ויחי תקסז, ועיין שם עוד)
ומיום ההוא נפגמה הלבנה... ובא יהודה ונאחז בה והתחזק במלכות וירש אותה ירושת עולמים, הוא ובניו אחריו, ודאי בשעה שעמדו ישראל על הים שכולם הודו לו, וירדו אחריו לתוך הים. ידך בעורף אויביך, כמו שאתה אומר יהודה יעלה למלחמה. ישתחוו לך בני אביך, שהוא כולל לכל השבטים, על כן אמר בני אביך, ולא בני אמך, ואף כל פי שנחלקו ישראל לב' מלוכות, מכל מקום כשעלו לירושלים היו כורעים ומשתחוים אל המלך שבירושלים, משום שהמלכות בירושלים ממלכות הקדושה היתה ממנו... (שם תקעד, ועיין שם עוד)
...בא וראה, המלכות של מעלה נכללת מהכל, ויהודה הוא מלכות התחתונה, וכמו שמלכות העליונה נכללת מהכל, כן מלכות התחתונה, שהיא יהודה, נכללת מהכל... (שם תרצז, ועיין שם עוד)
בא וראה, יהודה בא מצד שמאל, (שהמלכות באה מצד שמאל), והתדבק בימין, כדי לנצח עמים ולשבור כחם, כי אם לא היה מתדבק בימין, לא היה משבר את כחם... משום זה יהודה שהוא מצד שמאל התדבק בימין, ונסיעותיו הם לימין (בדגלים), ואלו השבטים שעמו כולם התחברו לימין... (וארא צג, ועיין שם עוד)
עתה יצאת זקן מעומק לב הים, ויהודה אתה, ודאי מראש ועד סוף, ואינו ראוי לכל שאר הבנים שיקרא אתה, חוץ לו לבדו. אשרי חלקו של דוד שנברר כן, ועלה משאר שורשי בני אדם בארץ.
יודוך אחיך, יודוך כל בני העולם היה צריך לומר, אלא דרך בני העולם אינם מיבמים לגלגול אלא מצד האחים, והאח מזדמן ליבום, ואתה בעצמך הזדמנת ליבום, וכאן כל אחיך יודוך, שלא נשתלשלת מהם ולא מאחד מהם שלשלת המלוכה, אלא אתה בלבדך... בניך בני אריה, שלא נעברו לשינוי של אחיך ולא נחלפו ולא לטלה ולא לגדי, אלא אריה החל לבנות, ואריה השלים הבנין... והיינו מטרף וגו', שלא היה טרף על שולחנך. כרע במיתת ער, רבץ במיתת אונן, ואחר כך התגבר כארי להקים את פרץ, וכלביא להקים את זרח, מי יקימנו, שכתוב ולא יסף עוד לדעתה, וזהו מי יקימנו, מי הוא שאמר שאשה זו אסורה, כיון שהשלימה דרכיה אינה נצרכת לך יותר. (משפטים קצד, ועיין שם עוד)
ילמדנו רבינו באיזו זכות זכה יהודה למלכות, אמר להם רבי טרפון אמרו אתם, אמרו זה בזכות שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו, שהצילו ממיתה, אמר להם דיה להצלה שתעמוד ותכפר על המכירה, שנתן עצה למכרו ולא להשיבו אל אביו, אם כן בזכות שאמר ויכר יהודה, אמר להם דיה להודאה שתכפר על הביאה, אם כן בזכות מה, בזכות שאמר ישב נא עבדך תחת הנער, אמר להם מצינו בכל מקום שהערב משלם. אמרו לו רבי, למדנו באי זו זכות זכה למלכות, אמר להם כשעמדו שבטים על הים, זה אומר אני יורד תחילה, וזה אומר אני יורד תחלה, שנאמר סבבוני בכחש אפרים וגו', מתוך שהיו נוטלין עצה אלו ואלו, קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך גלי הים, לפיכך זכה למלכות, שנאמר בצאת ישראל ממצרים וגו' היתה יהודה לקדשו, לכך ישראל ממשלותיו, אמר להם הקב"ה מי שקדש שמי על הים יבא וימשול על ישראל. (בשלח פרשה ה)
וזאת ליהודה, ראה ראובן את יהודה שעמד יהודה, אף הוא הודה על מעשיו, הוי מי גרם למי, יהודה גרם לראובן שהודה במעשיו, עליהם הכתוב אומר אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם, להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם.
שמע ה' קול יהודה, מלמד שנתפלל משה על שבטו של יהודה, אמר לפניו, רבונו של עולם, כל זמן ששבטו של יהודה שרוי בצער ומתפלל לפניך, אתה מעלה אותנו מתוכה. ואל עמו תביאנו, שנקבר עם אבות בארץ... ידיו רב לו בשעה שהרג את עשו, ועזר מצריו תהיה, בעמדו לפני יוסף...
דבר אחר, מלמד שנתפלל משה על דוד, אמר לפניו, רבונו של עולם, כל זמן שמלכי בית דוד שרויים בצער ומתפללים לפניך, אתה מעלה אותם מתוכה. ואל עמו תביאנו זה יאשיה, שנאמר הנני אוסיפך אל אבותיך. ידיו רב לו זה מנשה, שנאמר וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד... לסוף מה נאמר בו, ויתפלל אליו ויעתר לו, ועזר מצריו תהיה, זה יהושפט... (ברכה שמח)
...מלמד שבית הבחירה היה בנוי בחלקו של בנימין, וראש תור יוצא מחלקו של בנימין לחלקו של יהודה, שנאמר ובין כתפיו שכן. ומה תלמוד לומר לא יסור שבט מיהודה, זה לשכת הגזית, שניתנה בחלקו של יהודה... (שם שנב)
דכתיב וירא שם יהודה בת איש כנעני, אילימא כנעני ממש, אפשר בא אברהם והזהיר את יצחק, בא יצחק והזהיר את יעקב, ויהודה אזיל ונסיב, אלא אמר רבי שמעון בן לקיש בת גברא תגרא... (פסחים נ א)
יהודה הודה ולא בוש, מה היה סופו, נחל חיי העולם הבא... אלא מה שכרן בעולם הזה, להם לבדם ניתנה הארץ, ולא עבר זר בתוכם. בשלמא יהודה אשכחן דאודי, דכחיב ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, אלא ראובן מנלן דאודי, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן מאי דכתיב יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה, בכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון, עד שעמד משה ובקש עליו רחמים, אמר לפניו רבונו שלעולם, מי גרם לראובן שיודה, יהודה, וזאת ליהודה, מיד שמע ה' קול יהודה, על איבריה לשפא (למקום שניתקו ממנו), ולא הוה קא מעיילין ליה למתיבתא דרקיעא, ואל עמו תביאנו, ולא הוה קא ידע משקל ומטרח בשמעתא בהדי רבנן, ידיו רב לו, לא הוה קא סלקא שמעתא אליבא דהלכתא, ועזר מצריו תהיה... (סוטה ז ב)
אמר רבי חמא ברבי חנינא בהכר בישר לאביו בהכר בישרוהו, בהכר בישר הכר נא הכתונת בנך היא, בהכר בישרוהו, הכר נא למי... ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, היינו דאמר רב חנין בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא יוסף שקדש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה, דכתיב עדות ביהוסף שמו, יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא, זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה, כיון שהודה ואמר צדקה ממני, יצתה בת קול ואמרה, אתה הצלת תמר ושני בניה מן האור, חייך שאני מציל בזכותך ג' מבניך מן האור, חנניה מישאל ועזריה... (שם י ב)
אמר רבי חמא בר חנינא, כל העושה דבר ולא גמרו ובא אחר וגמרו, מעלה עליו הכתוב על שגמרו כאילו עשאו, רבי אלעזר אומר אף מורידין אותו מגדולתו, דכתיב ויהי בעת ההיא וירד יהודה, רבי שמואל בר נחמני אומר אף קובר את אשתו ובניו, דכתיב ותמת בת שוע אשת יהודה, וכתיב וימת ער ואונן... (שם יג ב)
יהודה מאי היא, דתניא היה רבי מאיר אומר, כשעמדו ישראל על הים היו שבטים מנצחים זה עם זה, זה אומר אני יורד תחילה לים, וזה אומר אני יורד תחלה לים, קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחלה, שנאמר שם בנימין רודם, אל תקרי רודם אלא רד ים, והיו שרי יהודה רוגמים אותם, שנאמר שרי יהודה רגמתם... אמר לו רבי יהודה לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים, וזה אומר אין אני יורד תחילה לים, קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה, שנאמר סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל, ויהודה עוד רד עם א-ל, ועליו מפורש בקבלה הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש... לפיכך זכה יהודה לעשות ממשלה בישראל, שנאמר היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו, משום דהים ראה וינוס... (שם לו ב)
רבי מאיר אומר, לא נאמר בוצע אלא כנגד יהודה, שנאמר ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע וגו', וכל המברך את יהודה הרי זה מנאץ, על זה נאמר ובוצע ברך נאץ ה'. (סנהדרין ו ב)
דאמר רבי שמואל בר רב יצחק, מזבח אוכל בחלקו של יהודה אמה. אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי חמא ברבי חנינא, רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסה בחלקו של בנימין,והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לנוטלה, שנאמר חופף עליו כל היום... (זבחים נג ב)
ואמר לפניה דברים וכו'... מעשה יהודה ותמר, אשר חכמים יגידו, אילו ראובן ויהודה, ולא כחדו מאבותם, ומה שכר נטלו על כך, להם לבדם ניתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם, כשבא משה לברכם, יחי ראובן ואל ימות, וזאת ליהודה... (סוטה ה ב, וראה עוד: יהודה-ותמר)
אלא מפני מה זכה יהודה למלכות, מפני הענוה, שנאמר ועתה ישב נא עבדך וגו'... אלא מפני מה זכה יהודה למלכות, אמר להם מפני שקדש שמו של מקום, שכשעלו שבטים ועמדו על הים, זה אומר אני יורד תחילה, וזה אומר אני יורד תחילה, קפץ שבטו של יהודה וירד בתחילה וקידש שמו של מקום, ועל אותה שעה הוא אומר הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש, וכן הוא אומר בצאת ישראל ממצרים היתה יהודה לקדשו, ויהודה שקידש שמו של מקום על הים, לפיכך ישראל ממשלותיו. (ברכות פרק ד)
ויאמר יהודה וגו', אמר רבי יהודה בר אלעאי בשבח יהודה הכתוב מדבר, בשלשה מקומות דבר יהודה בפני אחיו, ועשו אותו מלך עליהם, (בראשית ל"ז) ויאמר יהודה, (שם מ"ד) ויבא יהודה ואחיו, (שם) ויגש אליו יהודה. (בראשית פד סז)
וישלחו את כתונת הפסים וגו', אמר רבי יוחנן אמר הקב"ה אתה אמרת הכר נא, חייך שתמר אומרת לך הכר נא... (שם שם יט)
וירד יהודה מאת אחיו, (מלאכי ב') בגדה יהודה ותועבה נעשתה וגו', אמר לה כפרת יהודה שקרת יהודה, ותועבה נעשתה בישראל, יהודה נעשה חולין, (שם) כי חילל יהודה קדש ה' אשר אהב... רבי שמואל בר נחמן פתח, (ירמיה כ"ט) כי אנכי ידעתי את המחשבות, שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף... ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של משיח... (שם פה א וב)
רבנן אמרי בואו ונפרסם עצמינו, לשעבר היה זקוק להשיאנו נשים, ועכשיו עסוק בשקו ובתעניתו, אינו בדין שיהא עסוק להשיאנו נשים, אמרו לו ליהודה ולא את הוא הראש על כלנו, עמוד אתה ופרנס את עצמך, מיד וירד יהודה וגו', ירידה היא לו שנשא לנכרית, ירידה היא לו שקבר את אשתו ובניו. (שם שם ג)
ויאמר יהודה אל ישראל אביו וגו', מוטב תהא נפש אחת בספק, ולא כולם בודאי, אנכי אערבנו וגו', כל הימים זה העולם הבא שכולו יום... (שם צא יג)
אמר רבי חנין, בשעה שהיה יהודה מעלה חימה, היו שערות לבו בוקעות כליו ויוצאות, והיה נותן עששיות של ברזל לתוך ופיו ומוציאן כאבק. (שם לג ו)
יהודה אתה יודוך אחיך, אחיך מודים בך, אמך מודה בך, אני עצמי מודה בך, אמר רבי שמעון בן יוחי, יהיו כל אחיך נקראין על שמך, אין אדם אומר ראובני אנא, שמעוני אנא, אלא יהודי אנא. אמר רבי יהודה בר סימון, משל למלך שהיו לו י"ב בנים, והיה שם אחד והיה חביב עליו יותר מכולם, ונתן לו חלק בפני עצמו וחלק עם אחיו...
גור אריה יהודה, מלמד שנתן לו גבורה של ארי וחוצפה של גוריו. מטרף בני עלית - מטרפו של יוסף עלית ונתעלית. כרע רבץ - מפרץ עד דוד, כרע שכב - מדוד עד צדקיהו, ויש אומרים כרע רבץ מפרץ עד צדקיהו, כרע שכב מצדקיהו עד מלך המשיח. כרע רבץ בעולם הזה, כרע שכב לעתיד לבא, כרע רבץ בשעה שאין לו שונאים, כרע שכב בשעה שיש לו שונאים, עמד קבל כל שונאים. (שם צח יא ויב)
יעקב זיווג שנים כנגד שנים, ומשה זיווג שנים כנגד שנים, יהודה כנגד מלכות בבל, זה נמשל כארי וזה נמשל כארי, זה נמשל כארי גור אריה יהודה, וזה נמשל כאריה, קדמייתא כאריה (דניאל ז'), ביד מי מלכות בבל נופלת, ביד דניאל שהוא בא משל יהודה... (שם צט ב)
ולמה נתן הקב"ה כתר ליהודה, והלא לא לבדו הוא גבור מכל אחיו, והלא שמעון ולוי גבורים והאחרים, אלא שדן דין אמת לתמר, לכן נעשה דיין לעולם, משל לדיין שבא דין של יתומה לפניו וזיכה אותה, כך יהודה בא דין תמר לפניו שתשרף, והוא זיכה אותה מפני שמצא לה זכות. כיצד, היו יצחק ויעקב יושבין שם וכל אחיו, והיו מחפין אותו, הכיר יהודה למקום ואמר אמיתת הדבר, ואמר (בראשית ל"ח) צדקה ממני, ועשאו הקב"ה נשיא. וכן היה בן זומא דורש, נתביישת בעולם הזה, אין אתה מתבייש מן הקב"ה לעולם הבא... (שמות ל טו)
...ואין רד אלא נידוי, ומהיכן אתה למד, בשעה שאחיו של יוסף מכרוהו והלכו לנחם את אביהם ולא נתנחם, אמרו, כל הדברים הללו עשה לנו יהודה, שאילולי בקש לא מכרנו אותו... עמדו ונידוהו, שנאמר (בראשית ל"ח) וירד יהודה מאת אחיו... (שם מב ב)
יהודה קיים מה שכתוב בתורה, שנאמר בא אל אשת אחיך וגו'... (ויקרא ב ט)
מת לוי בקשו לתת שררה ליהודה, ויצאת בת קול ואמרה להם, הניחו אותה עד שיגיע זמנה, אימתי הגיע זמנה לאחר מיתתו של יהושע, (שופטים א') ויהי אחרי מות יהושע וגו' ויאמר ה' יהודה יעלה וגו'... (שם יג י)
כיצד, בשעה שבא יוסף אצל אחיו ובקשו להרוג אותו, שנאמר (בראשית ל"ז) לכו ונהרגהו, עמד יהודה ולא הניחן, שנאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו, ושמעו לו מפני שהיה מלך עליהן, ואילו אמר להם נחזירנו אצל אבינו היו שומעין לו, ועל ידי שהתחיל במצוה ולא גמרה קבר אשתו ושני בניו... (דברים ח ה)
...וכשהיה מבקש שתעלה חמתו, היה ממלא אפונדתו אפונין של נחושת ונוטל מהן ומכסכס בשיניו וחמתו עולה, ראה גבורתו של יהודה, עליו נאמר חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה, חמת מלך זה יהודה, ואיש חכם יכפרנה זה יוסף... (ויגש ג)
אמר ליה הקב"ה ליהודה אין לך בנים עד עכשיו, ואין אתה יודע צער בנים, אתה טגנת את אביך והטעית אותו בטרוף טורף יוסף, חייך, תשא אשה ותקבור את בניך ותדע צער בנים. מה כתיב אחריו, וירד יהודה מאת אחיו, מלמד שנתנדה מאחיו, שבשעה שאמר להם לכו ונמכרנו, אם אמר להם לכו ונחזירנו היו שומעין לו, לפיכך ירד יהודה מגדולתו... וכל אותן השנים שהיה יוסף חוץ לאביו היה בלבו של יעקב שיהודה הרגו... כיון שנתן נפשו על בנימין ונתוודע יוסף ונמצא יהודה נקי מכל אותן הדברים, וסרה קנאת אפרים, לכך כתיב ואת יהודה שלח לפניו. (שם ט)
...ישבו לפרוס על הפת, אמר להם הורגים אנו את אחינו ומברכים, שנאמר ובוצע ברך נאץ ה', לכך כתיב מה בצע וגו'... (עקב ו)
...כיוון שראו בניו שכך היה מתרעם ולא היה מקבל תנחומין, הלכו להם אצל יהודה, אמרו לו אתה עשית לנו את כל הרעה הגדולה, אמר להם אני אמרתי לכם מה בצע וגו', ואתם אומרים אתה עשית, אמרו לו ולא שמענו לך, אתה אמרת לכו ונמכרנו לישמעאלים ושמענו לך, אילו אמרת לכו ונחזירו לאביו לא היינו שומעים לך, לפיכך באותה שעה עמדו ונידו אותו, מנין, ממה שקראו בענין וירד יהודה. (וישב ח)
כי עבדך ערב את הנער, אימתי פרע יהודה ערבותו, בימי גלית, כיון שהיו ישראל באותה שעה בצרה, כמה דכתיב, ויגש הפלשתי השכם והערב (שמואל א' י"ז), מחרף ומגדף... אמר ישי לדוד בנו, הרי השעה לקיים אותו הערבות של זקינך, שערב את בנימין מיד אביו, אלא לך הוצא אותו מערבותו, שנאמר ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח, ואין ערובתם אלא ערבות. מה עשה דוד, הלך וקיים את הערבות והרג את גלית. אמר לו הקב"ה חייך, כשם שנתת את נפשך על שאול שהוא משבטו של בנימין, כשם שעשה יהודה זקינך על בנימין, כך אני נותן בית המקדש בגבולך ובגבול בנימין... ולא עוד אלא חייך שכל השבטים גולים, ושבט יהודה ובנימין אינן גולים עמהם, למה ששני השבטים האלו הם האמינו בי וקדשו את שמי בים עם משה. (ויגש ח)
...ילדה לוי וראתה קרח ולא הודת בו, כיון שילדה ליהודה מיד הודת בו, שהוא הודה במעשה תמר, שנאמר ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, אמר לו אביו, אמך הודית בך, ואת הודית, לפיכך יודוך אחיך. (ויחי יב)
דבר אחר גאות אדם תשפילנו, שביל גדול הוא, אלא ניבא לענוים זה יהודה, שהשפיל עצמו לפני יוסף בשביל בנימין, (בראשית מ"ד י"ח) ידבר נא עבדך דבר וגו', ועתה ישב נא עבדך תחת הנער (שם ל"ג), אמר רבי ברכיה בשם רבי לוי, אמר לו הקב"ה, אתה השפלת עצמך לפני אחיך הקטן ממך, בשביל אחיך הקטן שבקטן הימך, חייך שיוקם המשכן ויבואו שבטים להקריב קרבנות, אין אדם מקריב ראשון לפניך, הריני חולק לך כבוד ואתה מקריב ראשון... (פרשה ז)
הטה אזנך אלי ענני, זה שבטו של דוד, שניתנה לו שמיעה, שנאמר (דברים ל"ג) שמע ה' קול יהודה. (תהלים ה)
ואויבי נתת לי עורף, הפסוק הזה מדבר ביהודה, אמר רבי יהושע בן לוי בשם רבי יהודה בר אילעאי מסורת אגדה היא יהודה הרג לעשו, אימתי, בשעה שמת יצחק הלכו יעקב ועשו וכל השבטים לקבור אותו, דכתיב (בראשית ל"ה) ויקברו אותו עשו ויעקב בניו, והיו הולכין במערה ועומדים ובוכין, והשבטין עומדין וחולקין כבוד ליעקב, ויצאו חוץ למערה, כדי שלא יהא יעקב נמאס ומתבזה לפניהם, השחיל עצמו עשו ונכנס למערה, נכנס יהודה אחריו, אמר שמא הוא הורג לאבא בפנים, נכנס ומצא את עשו שהיה מבקש להרוג את אביו, מיד עמד יהודה והרגו מאחוריו, למה לא הרגו מנגד פניו, שהיה קלסתר פניו דומות ליעקב, והוא שאביו מברכו, ידך בעורף אויביך... ולמי נתן את העורף, לשבטו של יהודה, שנאמר ידך בעורף אויביך, וכן בדוד הוא אומר ואויבי נתת לי עורף...וממי את למד ידיו רב לו, מגלית, שנאמר ותטבע האבן במצחו ויפול על פניו, ולא היה צריך ליפול אלא לאחריו, ולמה נפל על פניו, אלא המלאך דחפו על פניו... כדי שלא יצטער דוד וילך ויחתוך את ראשו, נשתכר י"ב אמה וזרתיים... (שם יח)
...הוי נודע ביהודה אלקים בישראל גדול שמו, שהוא בישראל גדול, אמרו לו בשעה שאתה עושה חסד עם יהודה, כאילו אתה עושה חסד עם כל ישראל, שכל ישראל נקראו על שבט יהודה... (שם עו)
אמר רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי, אף על פי כן טפלו עם יהודה, שנאמר (יהושע י"ט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון, למה שמעון דומה, לשור אחד שהיו עסקיו רעים, מה עשו, קשרו לו ארי על אבוסו, והוא רואה אותו ותש כחו. (שם צ)
...אלא בשעה שירדו השבטים למצרים אצל יוסף וראה את בנימין עמהם ונתן הגביע באמתחתו, חיפש כולן ונמצא בידו, ואמר להם האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד, אמר לו יהודה בבקשה ממך כבר יש בידי רעה אחת שאמרתי לכו ונמכרנו לישמעאלים, ואתה תביא לי רעה אחרת, לאחי מכרתי ולזה נטלתי מאבי בערבות להחזיר אצלו, ואתה נוטלו לעבד, אין לי עמידה לא לפני הקב"ה ולא לפני אבי, חייב אני להיות עבד שמכרתי את יוסף אחי ובדין הוא שאהיה עבד תחת זה... אמר לו הקב"ה אתה נתת נפשך לעבד תחת בנימין, הגואל שאני עתיד להעמיד לישראל על שמו אני כותבו לכך נאמר איש יהודי. (מדרש על מגלת אסתר)
...אמר הקב"ה ליהודה, אין לך בנים ואין את יודע צערן של בנים, את טיגנת מעיו של אביך והטעית אותו ואמרת לו חיה רעה אכלתהו, עכשיו תדע מהו צער של בנים, ומה כתיב אחריו (בראשית ל"ח) ויהי בעת ההיא וירד יהודה וגו'... (אגדת בראשית פרק ס)
דבר אחר, והחונים לפני המשכן, אתה מוצא בכל מקום יהודה קודם, לדגלים שנאמר והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה לחניה, לנסיעה מניין, שנאמר ונסע דגל מחנה יהודה, ולקרבנות, דכתיב ויהי המקריב ביום הראשון, למלחמה מניין, דכתיב ויאמר ה' יהודה יעלה (שופטים א'), ואף כשיבא המבשר יהודה מתבשר תחילה, שנאמר הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך. (במדבר פרק ב, תרפז)
בכל מקום יהודה ראשון, ראשון לירידת הים, שנאמר היתה יהודה לקדשו, ראשון לדגלים, ויסע דגל מחנה בני יהודה, ראשון לשופטים, ויאמר ה' יהודה יעלה, ואף לעתיד לבא, ודוד עבדי נשיא להם לעולם. (שופטים פרק א, לז)
אמר רבי יהודה בר רבי סימון, למוד אותו שבט להיות ערב אלו לאלו, שנאמר אנכי אערבנו, אמר ישי לדוד בנו הרי השעה שתלך ותקיים אותו העריבות של יהודה זקינך, שערב את בנימין מיד אביו, לך והוצא אותו מן עריבותו, מה עשה דוד, הלך וקיים את העריבות והרג את גלית, אמר לו הקב"ה, חייך, כשם שנתת נפשך תחת שאול שהוא משבטו של בנימין... כך אני נותן בית המקדש בחלק יהודה ובנימין, ולא עוד, אלא שכל השבטים גולים, ושבט יהודה ובנימין אין גולים עמהן, למה ששני שבטים אלו האמינו בי וקדשו שמי בים, שנאמר שם בנימין רודם שרי יהודה רגמתן. (שמואל פרק יז קכו)
וירא שם יהודה בת איש כנעני, רבנן אמרין, משל לכלב שעבר על נבלה, הריח בה ולא אכלה, עבר עליה ארי ואכל ממנה, התחילו הכל מרננין ואומרין, מה שפסל הכלב אכל הארי. כך עשו פסל בנות כנען, דכתיב וירא עשו כי רעות בנות כנען (בראשית כ"ח ה'), בא יהודה שנמשל באריה ולקח מהן, דכתיב ויקחה ויבא אליה. (בראשית לח ב)
יהודה אות י"ה הו"ד, ומלת י"ה רומז למגדל דוד, היא כנסת ישראל, הוא מלך ישראל, זהו דוד מלך ישראל חי וקיים, ולכן מלכות ישראל מיהודה עד סוף העולם. ובעבור שא"ה מקבלים שפע הגבורה ממדת הגבורה, על כן יהודה היא מדת דוד הנקרא י"ה עולה דרך ההו"ד אל הגבורה, ומקבל שם גבורה ממדת גבורה, ממדת אכזרית בלי שום חמלה להנקם מאויבים, והנה שמו מוכיח עליו, י"ה הו"ד, והאומר יהוד"ה בן תימ"א, כי יעקב נקרא תמ"א, אותיות אמ"ת, תתן אמת ליעקב ויהודה בן יעקב... (בראשית מקץ)
...איכא למידק, על מה דאמר שהיו עצמותיו של יהודה מגולגלים וכו', ואמאי, והא קיים דבריו שהציגו לפניו, ואם תאמר שהיה לו להציגו לפניו בארץ כנען, כדדייק אם לא אביאנו אליך, איכא לאקשויי, אם כן אמאי לא התיר לו יעקב, ויהודה גופיה אמאי לא בעי מיניה שיתיר לו, ותו אמאי משה רבינו לא יתיר לו. ואם תאמר דלא הוי אפשר להתיר לו משום דנדוי בב' עולמים אין לו התרה אף אם יקיימנו, קשה, היכא נידה עצמו יהודה בב' עולמים, ויעקב היכא שביק ליה לקבליה נידוי כי האי דלית ליה התרה, ויש לומר דיעקב ויהודה הוו סברי כיון שהציגו לפניו חי וקיים סגי, דאם לא אביאנו אליך לאו דוקא... ולמאן דאמר דמנדה עצמו בב' עולמים לית ליה התרה, צריך לומר דטעי יהודה בהכי, דסבר דאף מנודה בב' עולמות אם יקום התנאי מותר. (שם ויגש)
מאי חמא הקב"ה דיהיב מלכותא ליהודה מכל אחין, אלא משום דשמיה חקוק ביה, יהודה, והקב"ה יהיב יקרא לשמיה, ותו שמענא יהודה אתוון דשמיה ודאי, ד' אמאי, אלא דוד מלכא אתקשר בשמים וכו', דכתיב ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם. (שם ויחי)
יהודה חי קי"ט שנה...
הפעם אודה - דמן ברי דין עתיד למיפק מלכין ומניה יפוק דוד דעתיד לאודויי קדם ה'. (בראשית כט לה)
וירד יהודה - מנכסיו. (שם לח א)
כאשר כלו לאכול - יהודה אמר להם, המתינו לזקן עד שתכלה פת מן הבית. (שם מג ב)
ויען עכן - ראה בני יהודה נאספים למלחמה, אמר מוטב שאמות לבדי... וירוצו - שלא יקדימו שבט יהודה להכחיש הגורל. (יהושע ז כ וכב)
...ולא היו גבורים כשבט יהודה ודן, שהמשילום לאריות, על כן היו בראשונה ובאחרונה. (במדבר א כ)
על גוזזי - היה עולה שם תמיד להתנחם כשישים לבו בצאן וישכח רישו, והוגד לתמר כי עלה שם כל יום, וארבה לו באחד הימים, או שהיה יהודה גדול בארץ, והיו מתקבצים לו לעשות משתה בעת הגיזה כמשפט המלך, והיו העניים הולכים לשם, והוגד להם טרם עלותו. (בראשית לח יב)
וקראה הרביעי יהודה, שהודה ולא בוש, וגם גרם לראובן שיודה, וזהו ענין תשובה, ולפי שגרם לראובן שיודה, זכה שיצא ממנו דוד, שהשקיע את עצמו והצדיק את ישראל... והקים עולה של תשובה... ולפי שזכה יהודה לכל זה הטיל הקב"ה ד' אותיות של שמו הגדול בשמו של יהודה, וכשנולד יהודה עמדה מלדת, לפי שבאה עד התחלת התפשטות כל הנבראים, ולפי פשט ההמון בנוהג שבעולם לפי ששלטה בה עין הרע אמרה הפעם אודה את ה', כלומר אחר דעתה שנטלה יותר מחלקה. (האמונה והבטחון פרק כד)
ולמה נולדו ליהודה פרץ וזרח בגלגול עבירה, אף כי תמר היתה ראויה לו, אלא מפני שגרם למכור את יוסף, והיה בן ל' שנה עד שלקח אשה בגלל אשר הושם בבית הסוהר, ולפי שיהודה גרם שלא נזדמנה לו אשה עד שהיה בן ל', לכך לא מלך דוד עד שהיה בן ל'... (תקד)
וכן שבט יהודה קבלו שבט שמעון לשבת בעריהם עד שמלך דוד, והוצרכו לארץ והוציאום, וקודם לא נתנו להם כלום. (תתרב)
וימצאם בדותן - ושם לימד עליו יהודה זכות, ועל כן זכה שמלכו מזרעו שנים כמנין דות"ן, מדוד עד צדקיהו. (בראשית לז יז)
יהודה - עולה בגימטריא ל', נגד ל' המעלות שהמלכות נקנית. (שם לט ח)
גור אריה יהודה - גימטריא דוד ושלמה. (שם שם ט)
ויסע דגל - בכולם כתיב ונסע, וביהודה ויסע, חסר מ', שכל מ' שנה שהיו במדבר היו עצמותיו מגולגלין בארון, כאילו לא נסע. (במדבר י יד)
יהודה אתה יודוך וגו', ידעת כי מיהודה מלכות בית דוד ירדה, זהו ללמד את בני יהודה קשת, וידעת סוד הקשת, על כן אמר בו ידך בעורף אויבך, ועל כן היה יהודה שביעי לאבות, אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון לוי ויהודה, כי הוא כנגד הכלה הכלולה שהיא השביעית בשבת, נאמר ביהודה ותעמוד מלדת, ונאמר ביהודה ותעמוד מלדת, בשבת שבת וינפש, ונאמר ביהודה אתה יודוך, ובשבת טוב להודות לה', נאמר ביהודה מטרף בני עלית, פירוש טרף מזון, כלומר נסתלקת מלעשות אפילו מלאכת נפש, כמו שבת לא תעשה כל מלאכה, ביהודה כרע רבץ כארי וכלביא מי יקימנו, ובשבת שבו איש תחתיו... ביהודה כבס ביין לבושו, הרמז על קידוש היום, שהוא ביין רמז למדת הדין, ועל כן נתן לו השבט, שנאמר לא יסור שבט מיהודה, וכמו שיהודה היה רביעי לשבטים, כן השבת מצוה רביעית בעשרת הדברות. והוצרך להתערב במלכות בית דוד מזרע שאר האומות, שיהיה שלום בעניניו ומדת הדין לא תקטרג עליו, כדאמרינן בפרק הבא על יבמתו אמר רבי אלעזר מאי דכתיב ונברכו בך, אמר הקב"ה לאברהם שתי הברכות טובות יש לי להבריך בך, רות המואביה ונעמה העמונית... (בראשית ויחי, דף לז)
וירד יהודה - נראה שנפרד מאחיו בראותו את אכזריותם ומפני אבל אביו, ומסיק בענין יוסף להודיענו שורש המלוכה מתמר ההגונה, וכנגדם אחר כך שורש מלכות בית יוסף מאסנת המצרית... (בראשית לח יא)
ושמו שוע - שהיה נדיב לב, ולכן נשא את בתו, ואולי מפני שהיו לו נכסים הרבה. (שם שם ב)
לרמב"ן לא ניתנה המלוכה מיד לשבט יהודה, כי שאלת המלכות אז נתעבה בעיני ה', ורצה לתת להם מלכות לשעה, אמנם אם שאול לא היה חוטא היה מולך על בנימין ואפרים, כי יהודה ואפרים כשני עממים בישראל, ולדעתי לא נתן יעקב ליהודה המלכות, וכן לא היו כל השופטים ממנו, אלא ברכו שיהודה ימשול תמיד בשבטו, ויהיה תמיד ראשונה במסע ובמלחמה, ויעמד גם בגלות, והתורה תהיה בשבטו, וכן מלך המשיח. ואולי היה המלך הראשון מבנימין, להקים השבט מעניו. (שמואל א ט א, וראה שם עוד)
יהודה - שיש בזה אותיות השם הנכבד עם זה לשון הודאה, ונראה שהיו כל אלה שמות של קדמונים, והיו בוררים מהם שם הנופל על לשון המאורע. (בראשית כט לה)
וירד יהודה - וזה גרם לו להתחבר לאיש עדולמי ולישא את בת שוע, והיו בניו הראשונים בלתי ראויים, מה שאינו כן אם היה נשאר עם אחיו, ונושא את תמר שלא כדרך יבום, שאז היה כח דוד חזק ולא נולד נפל וצריך לע' שנה מאדם הראשון, וכל בניו יצלחו למלוכה, וכדי למהר יציאת פרץ וזרח מתו ער ואונן במדת הרחמים... (שם לח א)
היתה יהודה - אמר היתה, לרמז על תמר שקדשה שם שמים, שלא גילתה למי הרה, וכן נחשון בים, וזכה להיות ממשלתו... (תהלים קיד ב)
...והנה אלו השנים, יהודה ובנימין, כל אחד יש לו שייכות שיהיה תחלה, כי בנימין מצד שהוא קרוב אל הים רוצה לרדת תחלה, ויהודה מפני שהיה הולך בראש רוצה לרדת, לכך היו רוגמים את בנימין, אלא שירד בנימין מצד שהוא קרוב אל הים, והיה משתוקק לשם, ומפני כך זכה שתשרה שכינה בחלקו, מפני שראה שיש לו כח מערב, והשכינה במערב, ויהודה היה רוצה לרדת שם תחלה זכה למלכות, כי המלך ילך בראש... (גבורות ה' פרק מב)
...ויהודה הוא מוכן להיות גובר על האויב, כדכתיב (בראשית מ"ט ח') ידך בעורף אויביך, אם כן יהודה מוכן בזה יותר להתגבר על השונא, והשבט הזה בין שאר השבטים דומה כמו הראש בשאר האיברים, והראש הוא עליון, ולדבר זה יהודה מוכן לעלות ולהתגבר על השונא. ושבט בנימין מוכן הוא אל הקיום, שלא ישלטו שונאיו בו... (אור חדש ד"ה איש יהודי)
...כי יוסף היתה דביקותו בו יתברך בנסתר, כאשר היה גם כן קידוש שמו בנסתר, אבל יהודה היתה ברכתו בנגלה, ולכך היה מתברך יהודה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך, ואין דבר זה אלא בפרהסיא ובגלוי, כאשר היה הדבק בשמו יתברך בגלוי, והיה גם כן מקדש שמו בגלוי... (נתיב אהבת ה' פרק ב)
והסתכל בשם יהודה ותמצא נפלאות, כי בו שם הוי"ה בתוספות ד' הרומז על רגל רביעי, ושעל כן נשלם השם במלכותו... (תורה שבכתב ויגש)
וזה לשון הרמב"ן, לא יסור שבט מיהודה, אין ענינו שלא יסור לעולם... אבל ענינו שלא יסור שבט מיהודה אל אחד מאחיו... ורבינו בחיי כתב כי במלת עד במקום הזה כמו לעד... וענין הכתוב, כי בבא המשיח לא תפסוק המלכות מיהודה לעד לעולם. ודרך רש"י על פי רז"ל אלו ראשי גלויות שבבבל שרודים את העם וכו', והפוקרים אומרים הלא אין לכם אף זו, דהיינו ראשי גלויות ונשיאים, לא מבינים דברי רז"ל דברי חכמים וחידותם, כי ענינם שענין שבט ומחוקק מורים על אנשים גדולים וחשובים... ובכל דור ודור הנמצא לפעמים באיזה מדינה אנשים חשובים בחצר המלך, אז בודאי נאמר אלו הם מיהודה, ודבר זה יהיה נוהג עד המשיח... (שם ויחי)
בת איש כנעני - אילו רצה לומר כנענית ממש, היה צריך לומר בת כנענית, או אשה כנענית, ומשתלה באביה, משמע סוחר. (בראשית לח ב)
...ואפשר למה שקדם אצלנו במצות יבום, כי יביא נפש המת, והנה נעשה יהודה מייבם בעד שלה, והביא הנפשות עצמן, ונכנסו במקומם חצרון וחמול... (שם מו יב)
יהודה אתה יודוך - שעל ידי ההוד וההדר אהבו אותו אחיו, כמו שכתוב בבראשית ל"ז ויאמר יהודה מה בצע וגו' וישמעו אחיו, אבל יוסף שלא היה לו רק ההדר ולא ההוד, נתעורר עליו קנאת ושנאת האחים. ידך בעורף - שעל ידי ההוד וההדר לא יעיזו האויבים להתייצב בפניו. (דברים לג יג)
ויגש אליו יהודה - מלשון הודאה, וכן יהודים, על שם שמודים להשי"ת על כל דבר, שיודעין שהכל ממנו, והיא עצה בכל שעת צרה והסתרת פנים, להתבטל לרבון השי"ת על ידי שמברר לעצמו שגם בהסתר יש חיות מרצון השי"ת, וזהו ויגש אליו, להשי"ת... (בראשית ויגש תרל"א)
כי עבד ערב - במדרש, אם ערבת לרעך וכו', מדאמר פן אראה ברע, אם כן לא היה עיקר צער שלו מכח עריבות שלו, רק ידע, מכיון שנתערב על בנימין סימן הוא שבידו להחזירו... (שם תרמ"ב)
...ויוסף ויהודה ב' הכנות לגלות וגאולה של מצרים, והם ברית הלשון והמעור, שבזכותו של יוסף נשמרו במצרים מעריות ונגאלו, ובחינת יהודה ברית הלשון כח הפה לברר ולגלות כבוד מלכותו יתברך בעולם בהתגלות, והיא הדרך שיכולים ליהנות ממנו רבים, אבל יוסף נקרא נזיר אחיו, שיש לבחינה זו שייכות רק ליחידים. (שם תרמ"ה)
יהודה, מים עמוקים עצה בלב איש וכו'... פירוש שעבודת יהודה ואחיו היתה לדלות מים מבארות עמוקים שיש בעולם הזה בארות גנוזות, וזו עבודת ימי המעשה לברר אוכל מפסולת... (שם תר"נ)
בן פורת - רש"י לשון חן... והם ב' המיוחדים, שבט יהודה ויוסף, קולך ערב הוא יהודה, ודוד נעים זמירות ישראל, וליהודה המלכות שהיא בחינת לב, עבודה שבלב... (שם ויחי תרמ"ט)
בפסוק כרע רבץ כארי, אמר מו"ז ז"ל כי כחו של יהודה אפילו בשעת שפלות שהוא שוכב הוא כארי ולביא, שכן היה במעשה תמר, שהודה ולא בוש, ומזה נבנה המשיח, ולכן הרמז כל השם ביהודה, ואות ד' להראות, כי אפילו כשהוא דל ה' עמו, ויתכן לומר שהוא בכח ההכנעה, כמו שאמרו בשמו ז"ל, שעל שם זה נקרא יהודה, שממעט את עצמו... וזה הב' בחינות שכתוב במדרש כרע שכב כרע רבץ, עיין שם, שבעת תקפו הוא כורע ומכניע את עצמו, ובעת שפלותו הוא גם כן רובץ כארי, והוא באמת מדת ההשתוות שהוא בחינה גדולה מאד, להיות שוה בשעת הירידה כבשעת העליה... (שם שם תרנ"א)
כרע רבץ - אמו"ז ז"ל אמר, כי הגם שיוסף הוא הצדיק, ועליו נאמר אור זרוע לצדיק, מכל מקום יהודה גבר באחיו, בבחינת ולישרי לב שמחה, ולרש"י ישר עדיף מצדיק, כי יהודה בכחו להעלות הנופלים לישר אורחותם, וזה כרע רבץ, אפילו בשעת נפילה... ולכן משיח בן דוד יתקן כל המעוות, ועל יוסף ויהודה אמרו, אמת ויציב שחרית, אמת ואמונה ערבית, כי תקון התערובת על ידי אמונה... (שם תרנ"ג)
יהודה - הוא הכין הדרך ליהודים לכל בני ישראל, ונקראים יהודים, וזהו כח הודאה על האמת, והיא בחינת כרע רבץ, רוצה לומר אפילו בעת ירידה יש לו התאמצות והתחזקות, וזהו החילוק בין יהודה ויוסף, יש נושע על ידי התנשאות, ויש על ידי התחזקות, ליהודה ניתן החיזוק, גברא דמריה סייעיה, ולכן בא בו כל השם עם דלי"ת, בחינת שפל וגבוה, ויוסף בחינת זקיפה... והמלוכה ניתן ליהודה בקביעות כארי שהוא מלך בחיות, ומכל מקום השועל הפיקח מייעץ גם לארי באיזה זמנים, ואז הארי משתחוה, וכן יוסף עלי עין, יש זמנים שמתגלה הארת יוסף, ואז הכל משתחוים לו על ידי תוספת הבאה מעולם העליון, וזה לא יוכל להיות תמיד, רק בשבת וביום טוב שמתגלה ההארה הנ"ל, וזאת ליהודה, שהמלכות מתקיימת תמיד, שאין העולם מתקיים בלא מלך. (שם תרנ"ז)
והרב הקדוש רבי בונים מפרשיסחא זצללה"ה אמר, שיהודה חשב בעצמו שלו לא תועיל שום תשובה, באשר היה יכול להשיבו אל אביו, על כן נשא אשה, אולי יעלה אותו אחד מבניו. וזקיני זצללה"ה מקאצק, כשסיפרו לפניו זה המאמר, אמר חס ליה לרבינו זצללה"ה שיאמר כה, שאיש יסמוך על בניו שיתקנוהו, רק בודאי כך אמר, שמאחר שחשב שאבד כל מה שסיגל מיום היותו, על כן התחיל מחדש לעבוד את ה', והתחיל מהמצוה הראשונה שבתורה... והמציא דרך חדש מאד נעלה, כי בין כה וכה צריכין אנו ראשית לראות שיהיה צורך גבוה נעשה, ואפילו חס ושלום אין לנו עוד שום תיקון, חלילה לנו לגרוע מצורך גבוה, כי עבדים אנחנו להשי"ת, ואחת היא אם נתקן עצמנו או לא, העיקר שלא יפסיד השי"ת... וכעין זה היה יהודה, שלא השגיח על עצמו לתקן את הפגם, רק לעבוד את עבודתו, להעמיד אומה ישראלית קוראת בשם ה', וזהו אורו של מלך המשיח, שאינו משגיח על תיקון עצמו, רק על תיקון ישראל... (בראשית וישב תרע"ב)
ונראה לפרש, דהנה בש"ס סוטה י', יוסף שקדש שם שמים זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה דכתיב עדות ביהוסף שמו,יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא, זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה, פירוש, דהנה ידוע, דה"א אחרונה שבשם הוי"ה ב"ה מורה על מדת מלכותו יתברך, שהיא התגלות כבוד ה', ועל כן יוסף, שמדתו הכל בהצנע, נזדמן לידו כמדתו קידוש שם שמים בסתר, ועל כן אין בו אלא שלש אותיות הראשונות שבשם הוי"ה ב"ה, בלי ה"א האחרונה, אבל יהודה קידש שם שמים בפרהסיא, נקרא כולו על שמו של הקב"ה עם ה"א אחרונה המורה על התגלות כבוד ה'... (שם מקץ תרע"ג)
...ולפי דרכנו יש לומר שהשבטים שמיאנו שיהיה יוסף מלך או מושל עליהם, לא היה זה מחמת שקנאת איש מרעהו, שהיא הבל, ותדע שלא נתקנאו ביהודה, והרי לא קשיש מיוסף אלא כשלש שנים, אלא בהכרח שגוף ההנהגה של יוסף לא הוטבה בעיניהם, שמדתו היתה להבה תלהט רשעים, ומשום שנתעברה בו נשמתו של יצחק, שהיא מדת הדין הקשה, מזה נתייראו ומיאנו בהנהגה שכזו, ורצו בהשקט ונחת. ונראה שממשלת יהודה היתה בנחת ובדברים טובים נחומים ובענוה, וכן כתב (ישעיה ח' ו') יען מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו, וכבתרגום שם, הרי כי הנהגת מלכות בית דוד היתה נוחה, ומלכות בית אפרים היתה ברעש ובמדת הדין ביותר... (שם תרע"ח, וראה שם עוד, וערך משיח)
ונראה לומר בטעם שנטלו את המלוכה, דהנה בש"ס סוטה י', יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה, ויש לומר שמטעם זה ירש המלוכה על ישראל, שמלכות ישראל היא מרכבה למלכות שמים שיתגלה על ידה כבוד ה' בעולם, ועל כן מחמת שקידש שם שמים בפרהסיא, נקרא כולו על שמו של הקב"ה,ולו נאה שעל ידו יתגלה כבוד ה' בעולם... (שם תר"פ)
...ומדת יהודה יש לה מעלה מיוחדת, באשר הקדושה שבו נראית גם בחיצוניות יש בו כח להגביה לשמים גם את הבחינה הנגלית, היינו להגביה גם עולם הזה הנגלה, לעשותו קדוש ודבוק בעולם העליון. הכלל, כדי להמשיך מלמעלה למטה יש למדתו של יוסף תוספת מעלה, ואילו להגביה את העולם משפל מצבו יש למדתו של יהודה תוספת מעלה... ומדתו של יהודה היא המלוכה, מרכבה למלכות שמים, והיא השתוקקות ממטה למעלה בשירות ותשבחות, כידוע מענינו של דוד המלך ע"ה, על כן אחז צדיק זה דרכו בהתגלות, כי למדה זאת יש להתגלות מעלה יתרה... (שם ויגש תרע"ב)
עד כי יבא שילה, הראשונים ז"ל נתקשו במלת עד, דמשמע עד אז ולא יותר, והרשב"א בתשובה (ח"ד) פירש, שהוא כמו לעד... אך לפי דרכנו אין כאן קושיא, והפירוש כפשוטו, שיעקב אבינו ע"ה נתן המתנה ליהודה רק עד אז, ומשם ואילך אין ליהודה תוספת מעלה על זולתו, וכולם במעלה גבוהה כמו יהודה, אלא שכתר מלכות זכה דוד ונטלו. ולפי מה שאמרנו שמדתו של יוסף היא לדחות את כחות הרע, ומדתו של יהודה להמשיך חסד ורחמים לישראל, ולעתיד יהיו כולם כאחד, יובן ענין שני המשיחים... (שם תרע"ה, וראה ערך משיח)
...אבל יהודה גבר באחיו, כי גבורה דיוסף הוא בעמים שעליהם היה עיקר מלכותו, היינו בכבישת היצר שהם כחות העמים שבלב, וגבורה דיהודה באחיו היינו כבישת החסרונות שיש בכל אחיו, כי גם בכל השבטים יש איזה חסרון בכל אחד בתולדה הנמשך מעטיו של נחש שלא נתקן בהם עדיין לגמרי כביעקב אביהם דלא מת, כי הוא זכה לזה דחיים שלא ביצר הרע... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד מא)
...ועל כן יהודה ויוסף היו המרובים מכל השבטים כי פרו ורבו ביותר מפני שהיה בהם קדושת היסוד יותר מכל השבטים. יוסף צדיק גמור בפעל בלא חטא, ויהודה בעל תשובה אחר החטא, דהתחלת התפשטות דיהודה בצאצאיו היה בחטא דער ואונן, אבל יהודה מחוקקי שהוא שורש המחוקק דנקרא כן משה רע"ה, שהוא שורש התלמידי חכמים שבישראל כידוע בסוד מ"ש בכמה דוכתיה בגמרא משה שפיר קאמרת, וכן יהודה שורש התלמידי חכמים שבישראל, ולשכת הגזית בחלקו... (שם שם עמוד קטו)