(ראה גם: יונדב בן רכב, משה-ויתרו-וצפורה, קיני)
ולכהן מדין שבע בנות, ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את הרהטים להשקות צאן אביהן. ויבואו הרועים ויגרשום, ויקם משה ויושיען וישק את צאנם. ותבאנה אל רעואל אביהן, ויאמר מדוע מהרתן בא היום... ויואל משה לשבת את האיש, ויתן את צפרה בתו למשה... (שמות ב טז)
וילך משה וישב אל יתר חותנו, ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים, ויאמר יתרו למשה לך לשלום... (שם ד יח)
וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו, כי הוציא ה' את ישראל ממצרים. ויקח יתרו חותן משה את צפורה אשת משה אחר שלוחיה... ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה, אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלקים... ויצא משה לקראת חותנו וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום ויבואו האהלה... ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל, אשר הצילו מיד מצרים. ויאמר יתרו, ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה, אשר הציל את העם מתחת יד מצרים. עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים, כי בדבר אשר זדו עליהם. ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלקים, ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלקים... וירא חותן משה את כל אשר הוא עושה לעם, ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב... עתה שמע בקולי איעצך ויהי אלקים עמך, היה אתה לעם מול האלקים, והבאת אתה את הדברים אל האלקים... ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות. ושפטו את העם בכל עת, והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך וכל הדבר הקטון ישפטו הם, והקל מעליך ונשאו אתך... וישמע משה לקול חותנו, ויעש כל אשר אמר... וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו. (שם יח א והלאה)
ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אתו אתן לכם לכה אתנו והיטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל. ויאמר אליו לא אלך, כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך. ויאמר אל נא תעזב אותנו, כי על כן ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעינים... (במדבר י כט)
ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד, וילך וישב את העם. (שופטים א טז)
ועם כל זה מפני שרצה משה לכסות על ערות אביו, לקח לו לאשה את בת יתרו, שנאמר בו ובני קני חותן משה, ולמה נקרא יתרו קני, משום שנפרד מקין, (ועם כל זה), אף על פי שקין הרג להבל, שהבל הוא משה, מכל מקום חזר משה לתקן את קין שנתדבק בו הערב רב, שהוא ערות אדם הראשון מחמת החטא דעץ הדעת, ורצה משה למחוק הזוהמא הזאת שהיא ערות אביו אדם הראשון, ועל כן לקח לאשה את בת יתרו שהיה גלגול קין, ובזה שלקח את בתו תקן אותו ודחה ממנו את הזוהמא... (בראשית רפו, ועיין שם עוד)
...כתוב ויצא משה לקראת חותנו, שאהרן ראה שיצא משה ויצא עמו, ואלעזר והנשיאים והזקנים יצאו עמו, וראשי האבות וקרואי העדה וכל ישראל יצאו עמהם, ונמצא שכל ישראל כולם יצאו לקראת יתרו, מי ראה את משה שיצא ולא יצא עמו... (שמות נו)
אמר אותו האיש, כך למדתי, שיתרו כומר לעבודה זרה היה, כיון שראה שאין בה ממש נפרד מעבודתה. קם העם והחרימו אותו, כיון שראו בנותיו היו מגרשים אותן, כי מתחילה היו הם (עצמם, העם) רועים את צאנו, כיון שראה משה ברוח הקדש, שעל דבר העבודה זרה היו עושים לו את זה, מיד ויקם משה ויושיען וישק את צאנם, ונעשה הכל מחמת קנאה אל הקב"ה. (שם רל)
ואחר כך נשבר ונכנע כהן און ההוא, יתרו, שמשמש תחתיו, עד שבא והודה להקב"ה, ואמר ברוך ה' אשר הציל אתכם וגו', עתה ידעתי כי גדול ה' וגו', וזה הוא כהן און, צד אחר, שהוא צד שמאל... כיון שמלך וכהן ההוא מודים להקב"ה ונשברים לפניו, אז עולה הקב"ה ביקרו על כולם, למעלה ולמטה. ומטרם שעלה הקב"ה ביקרו כשאלו הודו לפניו, לא ניתנה תורה, עד לאחר שבא יתרו, והודה ואמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים, ברוך ה' אשר הציל אתכם, אז עלה הקב"ה ביקרו למעלה ולמטה, ואחר כך נתן התורה בשלימות ממשלתו על הכל. (יתרו יד)
בא יתרו, כומר עליון וגדול, שר ממונה של כל אלילים האחרים והודה להקב"ה, ואמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, אז נתעלה ונתיקר הקב"ה ביקרו למעלה ולמטה, ואחר כך נתן התורה... אמר רבי אבא הרי כהן און לא כתוב ביתרו, כהן מדין כתיב, אמר לו הכל אחד הוא, מתחילה היה נקרא כהן און, חותנו של יוסף, ואחר כך נקרא חותנו של משה כהן מדין, והכל סוד אחד... (שם כ, ועיין שם עוד)
תא חזי, יתרו הוא שנתן עצה למשה על תקון הדינים, וכך צריך להיות, וזה סוד שהודה להקב"ה, וסדר לפניו תיקון דיניו. להורות מה שכתוב, כי המשפט לאלקים הוא, ולא לסט"א, והדינים ניתנו לישראל ולא לאחר, שכתוב חקיו ומשפטיו לישראל. ותא חזי, לא ינהג אדם בזיון באחר, ודבר מהדיוט הוא דבר, שהרי במשה כתוב וישמע משה לקול חותנו...
כעין זה כל העולם נפל עליהם פחד ואימה לפני הקב"ה (כששמעו על הנסים של יציאת מצרים), וכיון שבא יתרו שהוא כומר עליון של כל אלהים אחרים, אז התחזק ושלט כבוד הקב"ה על הכל. משום שכל העולם כששמעו שמע גבורתו של הקב"ה זכו, וכולם היו מסתכלים ביתרו שהוא חכם וממונה הגדול על כל אלילי העולם, כיון שראו שהוא בא ועובד להקב"ה, ואמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, אז נתרחקו כולם מעבודתם, וידעו שאין בה ממש, אז נתייקר יקרו של השם הקדוש של הקב"ה בכל הצדדים. ועל כן נרשם פרשה זו בתורה, ותחילת הפרשה הוא ביתרו, יתרו היה אחד מחכמי פרעה, שלשה חכמים היו לו לפרעה, אחד יתרו, ואחד איוב, ואחד בלעם. אחד יתרו שלא היה עבודה וממונה ושמש וכוכב השולט על ממשלתו שלא היה יודע העבודה הראויה לו והשמוש שלו... יתרו היה צריך לעבודה לאותו הצד תמיד, בין בזמן שאדם היה צריך לו, ובין בזמן שלא היה צריך לו, כדי שהצד ההוא יהיה דבוק בו בשעה שיהיה צריך לו... (שם לט והלאה, ועיין שם עוד)
אמר רבי שמעון, אלעזר אלעזר, אני רואה בפרשה זו שהתחלת הדבר כראוי, אבל הסיום אינו כן, כמו שאמרת. ודאי שבשביל כבוד השכינה שהיא התחברות העליון שהתחבר בו במשה כתוב בניה, ואם תאמר הרי כתוב ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה, (קורא אותם בניו), הכל הוא כלל אחד, ומה שאומר בניו, היינו בניו דיתרו, כי לאחר שבא משה אליו היה לו בנים... וכל ביתו הביא עמו להכניס אותם תחת כנפי השכינה. ויתרו אמר למשה אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה, ולא כתוב ושני בניך... ובניו עזב עם משה. (שם נה)
תא חזי, מה כתוב כאן ביתרו, ויבא יתרו וגו' אל משה אל המדבר. כיון שכתוב אל משה, למה כתוב אל המדבר, אלא עיקר הכל הוא מה שיתרו בא אל המדבר, ומי הוא, הוא הר האלקים, שזהו המקום לגרים להתגייר, ועל כן כתוב אל משה אל המדבר, אל משה היינו לגייר אותם ולהביאם תחת כנפי השכינה, אל המדבר שהוא הר האלקים, לעשות נפשותם (לקבל משם נפש הגר). (שם ס, ועיין שם עוד)
פתח ואמר, ויאמר שאול אל הקיני, מי הוא קיני, אלו הם בני יתרו חותן משה, שעשו קן במדבר, כדרור הזה, כמו שאמר ודרור קן לה, כדי לעסוק בתורה, כי התורה אינה צריכה תענוגים, משום זה נסעו למדבר מן העונג שביריחו, זה שאמר ובני קיני עלו מעיר התמרים וגו'. ואתה עשית חסד עם כל ישראל, משום שהיה מהנה את משה בביתו, ומשה היה כלל כל ישראל. ועוד משום שהוסיף פרשה אחת בתורה, ובזה עשה חסד עם כל ישראל.
למה בא דבר זה במלחמת עמלק, אלא אמר שאול כשיצאו ישראל ממצרים לא היה מכל אומות העולם מי שיתחבר אל ישראל ולקטרג עליהם אלא עמלק, והוא עשה רע לישראל וערך עמהם מלחמה, ואתה (הקיני), הקדמת להם שלום ועשית חסד עם כולם, ומשום זה אין אתה ראוי להתחבר עמהם. ולא עוד אלא מה כתוב ביתרו, ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלקים, שהוא הקריב קרבן להקב"ה ובא להתגייר. מה מלמדנו, שקרבנו היה חשוב לפני הקב"ה, ומשום שהוא הקריב קרבן לפני הקב"ה, כתוב ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלקים, לפני האלקים הוא בדיוק, למדנו שכל מי שמקריב קרבן ברצון הלב, הקב"ה מזדמן כנגדו. (ויקרא קכה)
פתח רבי אלעזר כבתחילה, ואמר גם צפור מצאה בית, זה יתרו, ודרור קן לה, זה בניו, שהיו בלשכת הגזית לומדי תורה וחותכים דברי תורה בפיהם. מצאה בית - אלא בתחילה נסעו וחנו במדבר, נסעו מעונג של מדין וממתיקות אשר שם וחנו במדבר, כיוון שראה הקב"ה שתשוקתם היא על התורה, משך אומתם משם והכניסם ללשכת הגזית. (בלק רכא)
וישמע, מה שמועה שמע ובא, מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו, דברי רבי יהושע, רבי אלעזר אומר מתן תורה שמע ובא, שבשעה שנתנה תורה לישראל זעו כל מלכי האדמה בהיכליהם, שנאמר ובהיכלו כולו אומר כבוד... רבי אליעזר אומר קריעת ים סוף שמע ובא, שבשעה שנקרע ים סוף נשמע מסוף העולם ועד סופו, שנאמר ויהי כשמוע כל מלכי האמורי...
וישמע יתרו, שבע שמות נקראו לו, יתר יתרו חובב רעואל חבר פוטיאל קני, יתר שהותיר פרשה אחת בתורה, יתרו שייתר במעשים טובים, חובב שהיה חביב למקום, רעואל שהיה כריע למקום, חבר שנעשה כחבר למקום, פוטיאל שנפטר מעבודה זרה, קני שקנא לשמים וקנה לו תורה. דבר אחר וישמע יתרו, מתחלה לא היו קוראין לו אלא יתר, שנאמר וילך משה וישב אל יתר, וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת...
כהן מדין, רבי יהושע אומר כומר היה, כענין שנאמר ויהונתן בן גרשום בן מנשה ובניו היו כהנים לשבט הדני. רבי אלעזר המודעי אומר שר היה, כענין שנאמר ובני דוד כהנים היו. חותן משה, מתחלה היה משה מתכבד בחמיו, שנאמר וילך משה וישב אל יתר חותנו, עכשיו חמיו מכבדו, אומר לו מה טיבך, אומר אני חותן משה. וישתחו וישק לו, איני יודע מי השתחוה למי, כשהוא אומר וישאלו איש לרעהו, מי קרוי איש, הלא משה, שנאמר והאיש משה, הוי אומר לא השתחוה ולא נשק אלא משה לחמיו, מכאן אמרו שיהא האדם מוכן לכבוד חמיו. ויבואו האהלה, זה בית המדרש. ויספר משה לחותנו, למושכו ולקרבו לתורה.
ויחד יתרו, רבי יהושע אומר בטובת המן הכתוב מדבר... רבי אלעזר המודעי אומר בטובת הבאר הכתוב מדבר... רבי אליעזר אומר בטובת ארץ ישראל הכתוב מדבר, אמרו לו עתיד המקום ליתן לנו שש מדות טובות... ויאמר יתרו ברוך ה' וגו', אמר רבי פפייס בגנות ישראל הכתוב מדבר, שהרי יש שם ששים רבוא בני אדם, ולא עמד אחד מהם לברך למקום עד שבא יתרו וברך... עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, עד עכשיו לא הודה בדבר... אמרו לא הניח יתרו עבודה זרה בכל העולם שלא עבר עליה ולא עבדה, שנאמר מכל האלהים.
ויקח יתרו עולה וזבחים לאלהים, הכתוב מתמיה עליו, אדם שהיה עובד עבודה זרה ומנסך ומשתחוה לעבודה זרה שלו, עכשו הוא מביא עולה וזבחים לאלקים. ויבא אהרן וגו', ומשה להיכן הלך, והלא מתחילה יצא לקראתו, אלא מלמד שהיה עומד ומשמש עליהם, מהיכן למד, מאברהם אבינו... (יתרו פרשה א)
וישלח משה את חותנו, רבי יהושע אומר שלחו בכבודו של עולם, רבי אלעזר המודעי אומר נתן לו מתנות רבות, שמתוך תשובה שנתן לו אתה למד, שנאמר אל נא תעזוב אותנו, אמר לו כלום הנר מהנה אלא במקום חושך, אתה חמה, ואהרן אחיך לבנה, מה יעשה הנר ביניכם, אלא הריני הולך לארצי לגייר לכל בני מדינתי, ואביאם לתלמוד תורה, ואקרבם תחת כנפי השכינה. יכול שהלך ולא עשה, תלמוד לומר ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים, ואומר וילך וישב את העם, ואין עם אלא חכמה, שנאמר אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה... הלכו וישבו להם אצל יושבי יעבץ. וכי יושבי יעבץ היו והלא תלמידי יעבץ היו, שנאמר ומשפחת סופרים יושבי יעבץ וגו' תרעתים וגו', המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב, תרעתים שהיו מתריעים ונענים, שמעתים ששמעו קול תרועת תורה בסיני, סוכתים על שם שישבו בסוכות, שנאמר ונשב באהלים וגו'. (שם פרשה ב)
ויאמר משה לחובב, חובב היה שמו, רעואל היה שמו, שנאמר ותבאנה אל רעואל אביהם, כשהוא אומר וחבר הקיני נפרד מקין מבני חובב חותן משה, וכי חובב היה שמו, והלא רעואל היה שמו, ומה תלמוד לומר ותבואנה אל רעואל אביהם, מלמד שהתינוקות קורים לאבי אביהם אבא. רבי שמעון בן מנסיא אומר, רעואל היה שמו, ריע של א-ל, שנאמר ויבא אהרן וכל זקני ישראל, רבי דוסתאי אומר קיני היה שמו, שפירש מעשה קניי, דבר שמקנאים בו, שנאמר הם קנאוני בלא אל, רבי יוסי אומר קיני היה שמו, ולמה נקרא קיני, שקנה שמים וארץ, רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר רעואל היה שמו, ולמה נקרא שמו רעואל, שרעה לא-ל, שנאמר ריעך וריע אביך אל תעזוב, רבי שמעון בן יוחי אומר שני שמות היו לו, חובב ויתרו, יתרו על שם שייתר פרשה אחת בתורה, שנאמר ואתה תחזה מכל העם, והלא אף בידי משה היו מסיני, שנאמר אם את הדבר הזה תעשה, ולמה נתעלם מעיני משה, לתלות זכות בזכאי, כדי שיתלה הדבר ביתרו. חובב על שחיבב את התורה, שלא נמצינו בכל הגרים שחיבבו את התורה כיתרו. וכשם שחיבב יתרו את התורה, כך חיבבו בניו את התורה, שנאמר הלוך את בית הרכבים ודבר אליהם... על ששמעו למצות יונדב אביהם העמיד מהם המקום סופרים שנאמר ומשפחת סופרים יושבי יעבץ וגו', תרעתים על ששמעו תרועה מסיני, תרעתים על שם היו מתריעים ומתענים, תרעתים על שם שלא היו מגלחים, תרעתים על שם שהיו יושבים בפתח שערי ירושלים, שמעתים על שם ששמעו מצות אביהם, סוכתים על שם שלא סכו את השמן, סוכתים על שם שהיו יושבים בסוכות, יושבי יעבץ שהניחו את יריחו, המה הקנים הבאים, שהיו בארץ ישראל, והלכו להם אצל יעבץ לערד ללמד הימנו תורה, שנאמר ויקרא יעבץ לאלקי ישראל, ויבא לו אלקים את אשר שאל, הם חסידים ממי ילמדו, והוא חסיד למי ילמד, באו חסידים ללמד אצל חסיד... (בהעלותך עח)
ויאמר אליו לא אלך, אמר להם אם מפני נכסים או מפני ארץ איני בא, יש לך שיש לו ארץ ואין לו נכסים, יש לו נכסים ואין לו משפחה, אבל אני יש לי משפחה ויש לי ארץ ויש לי נכסים, ודיינא הייתי בארצי, אם איני הולך מפני ארצי אלך מפני נכסי, ואם איני הולך מפני נכסי אלך מפני מולדתי. (שם עט)
ויאמר אל נא תעזב אותנו, אין נא אלא לשון בקשה, אמר לו אם אין אתה מקבל עליך גוזר אני גזירות עליך, עכשיו ישראל אומרים לא נתגייר יתרו מחיבה, כסבור היה יתרו שיש חלק לגרים בארץ ישראל, עכשיו שראה שאין להם חלק הניחם והלך לו, לא כסבור אתה שאתה מרבה כבוד, אין אתה אלא ממעט, כמה גרים ועבדים עתידים להכנס תחת כנפי השכינה.
והיית לנו לעינים, שלא תנעול דלת בפני הגרים הבאים לומר אם יתרו חתנו של מלך לא קיבל עליו, קל וחומר לשאר בני אדם, כי על כן ידעת, אמר לו אילו אחר שלא ראה נסים וגבורות במדבר והניח והלך כדי הוא הדבר, אתה שראית תניח ותלך, אל נא תעזוב אותנו. רבי יהודה אומר, אתה הוא שראית חן שניתן לאבותינו במצרים, שנאמר וה' נתן את חן העם וגו', ותניח ותלך. דבר אחר והיית לנו לעינים, אפילו אין דיינים אלא שכל דבר ודבר שנתעלם מעינינו תהיה מאיר עינינו בו, כענין שנאמר ואתה תחזה וגו'... דבר אחר, שתהא חביב עלינו כגלגל עינים, שנאמר ואהבתם את הגר וגו'. (שם פ)
והיה כי תלך עמנו, וכי מה טובה הטיבו לו, אמרו כשהיו ישראל מחלקים את הארץ הניחו דושנה של יריחו ת"ק על ת"ק אמה, אמרו כל מי שיבנה בית הבחירה בחלקו יטול דושנה של יריחו, נתנוה ליונדב בן רכב חלק בראש, והיו אוכלים אותו ת"מ שנה... וכיון ששרת שכינה בחלקו של בנימין באו בני בנימין ליטול חלקם, באו ופינו אותו מפניהם, שנאמר ובני קיני חותן משה וגו'. (שם פא)
ויאמר אליו לא אלך, אמר לו למחר כשתחלק ארץ ישראל לשבטים, איזה שבט מכם שיתן לי כרם אחד בתוך שלו או תלם אחד בתוך שלו, אלא הריני הולך לארצי ואוכל מפירות ארצי, ואשתה יין מכרמי... (ברכה שנב)
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי סימאי, שלשה היו באותה עצה, בלעם ואיוב ויתרו... יתרו שברח זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית, שנאמר ומשפחות סופרים יושב יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקנים הבאים מחמת אבי בית סכה, וכתיב בני קיני חותן משה וגו'. (סוטה יא א)
תנא משום רבי פפייס גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו ברוך, עד שבא יתרו ואמר ברוך ה'. ויחד יתרו, רב אמר שהעביר חרב חדה על בשרו, ושמואל אמר שנעשה חדודים חדודים כל בשרו, אמר רב היינו דאמרי אינשי, גיורא עד עשרה דרי לא תבזה ארמאי קמיה. (סנהדרין צד א)
אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן קסמא, גדולה לגימה... ורבי יוחנן דידיה אמר מרחקת את הקרובים ומקרבת את הרחוקים... מיתרו, דאמר רבי יוחנן בשכר קראן לו ויאכל לחם זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית, שנאמר וממשפחות סופרים יושבי יעבץ וגו', וכתיב התם ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה וגו'... (שם קג ב)
תא שמע, ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלקים, יתרו נמי קודם מתן תורה היה, הניחא למאן דאמר יתרו קודם מתן תורה הוה, אלא למאן דאמר יתרו לאחר מתן תורה הוה, מאי איכא למימר, אלא יתרו מישראל זבן... (עבודה זרה כד א)
...למאן דאמר יתרו קודם מתן תורה היה, קסבר שלמים הקריבו בני נח. כתנאי, וישמע יתרו כהן מדין, מה שמועה שמע ובא ונתגייר, רבי יהושע אומר מלחמת עמלק שמע, שהרי כתיב בצדו ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו, רבי אלעזר המודעי אומר מתן תורה שמע, שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל מלכי עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה... (זבחים קטז א)
אמר רבי יהושע בן לוי... כשגילה הקב"ה את שכינתו עתיד לשלם שכר טוב ליתרו ולבניו, ומנין הם מתפרנסין, מן הצדקה, שנאמר ומשפחות סופרים יושבי יעבץ, ואומר המה היוצרים ויושבי נטעים וגו' (דברי הימים א' ב'), בני אדם גדולים היו ובעלי בתים ובעלי שדות וכרמים היו, ובשביל מלאכתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה ישבו עם המלך במלכותו. להיכן הלכו, אצל יעבץ ללמוד תורה, ונעשו עם למקום... (לה ד)
אמר רבי חייא אמר רבי סימון ג' היו באותה עצה (במצרים נגד ישראל)... יתרו שברח זכו בניו וישבו בלשכת הגזית... (שמות א יב)
ולכהן מדין שבע בנות, והלא הקב"ה שונא עבודה זרה, ונתן מנוס למשה אצל עובד עבודה זרה, אלא אמרו רבותינו יתרו כומר היה לעבודה זרה, וראה שאין בה ממש, וביסר עליה, והרהר לעשות תשובה עד שלא בא משה, וקרא לבני עירו ואמר להם עד עכשיו הייתי משמש אתכם, מעתה זקן אני, בחרו לכם כומר אחר. עמד והוציא כלי תשמישי עבודה זרה ונתן להם הכל. עמדו ונדוהו שלא יזדקק לו אדם ולא יעשו לו מלאכה ולא ירעו את צאנו, ובקש מהרועים לרעות לו את צאנו ולא קבלו, לפיכך ויבאו הרועים ויגרשום, אפשר הוא כהן מדין והרועים מגרשים בנותיו, אלא ללמדך שנדוהו וגרשו בנותיו כאשה גרושה. ויקם משה ויושיען, מלמד שישב להן בדין, אמר דרך אנשים דולים ונשים משקות, וכאן נשים דולות ואנשים משקים, ויצילן לא נאמר אלא ויושיען, רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, דבר של גילוי עריות באו לעשות עמהן, ועמד משה והושיען. (שם שם לח)
ותבאנה אל רעואל אביהן, זה יתרו, ולמה נקרא שמו רעואל, שנעשה ריע לא-ל, ויאמר מדוע מהרתן בא, מיכן אתה למד שכל הימים באחרונה היו באות... דבר אחר איש מצרי... אמרו בנות יתרו למשה יישר כחך שהצלתנו מיד הרועים, אמר להם משה אותו מצרי שהרגתי הוא הציל אתכם, ולכך אמרו לאביהן איש מצרי, כלומר מי גרם לזה שיבא אצלנו, איש מצרי שהרג... ומה דלה לנו, שאף לנו דלה, שהרועים השליכונו למים והוא הוציאנו... ויואל משה, רבי יהושע אומר שנשבע לו, ואין ויואל אלא לשון שבועה, ולמה השביעו, אמר לו יודע אני שיעקב אביכם כשנתן לו לבן בנותיו נטלן והלך לו חוץ מדעתו, שמא אם אתן לך את בתי אתה עושה לי כך, מיד נשבע לו, ונתן לו את צפורה. ורבי נחמיה אמר קבל עליו ללון עמו, ורבותינו אמרו קבל עליו לרעות את צאנו, ואין ויואל אלא התחלה... (שם שם לט ומ)
דבר אחר וילך משה, הדא הוא דכתיב (משלי י"ז) בכל עת אוהב הרע, ואח לצרה יוולד. מי היה אוהב הרע, זה יתרו, שקבל למשה שהיה בורח מפני פרעה, מכאן אתה למד, מי שקבל על עצמו לעשות מצוה, אין אותה מצוה פוסקת מביתו. מצותו של יתרו שקבל בתוך ביתו גואל שברח מפני השונא, עמד מביתו שקבל לשונא שברח מפני הגואל והרגו, איזה זה, זה סיסרא, שנאמר (שופטים ד') וסיסרא נס ברגליו אל אוהל יעל אשת חבר הקיני, וכתיב ובני קיני חותן משה, לכך נאמר ואח לצרה יוולד, לפי שאהב יתרו למשה והיה לו רע, לכך נעשו בניו אחים לישראל בעת צרתן, והרגה יעל לסיסרא. ובשעה שאמר לו הקב"ה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, אמר לו רבון העולם איני יכול מפני שקבלני יתרו ופתח לי ביתו ואני עמו כבן, ומי שהוא פותח פתחו לחבירו נפשו חייב לו... (שם ד ב)
דבר אחר וילך משה, לא היה צריך לומר אלא וישב משה, אלא אמרו רבותינו בתחלה הלך אצל פרעה בשליחותו של הקב"ה, ואחר כך וישב אל יתר חותנו, שכך אמר לו הקב"ה, אם יאמר לך יתרו כלום מן השבועה, אמור לו בעל השבועה התיר אותי מן נדרי... בנו של רבי חייא הגדול אמר, לא הלך אצל פרעה עד שהתיר לו יתרו את נדרו... שהלך ליטול אשתו ובניו, אמר לו יתרו להיכן אתה מוליכן, אמר לו למצרים אמר לו אותן שהם במצרים מבקשין לצאת ואת מוליכן, אמר לו למחר הן עתידין לצאת ולעמוד על הר סיני ולשמוע מפי הקב"ה אני ה' אלקיך, ובני לא ישמעו כמו הם, מיד ויאמר יתרו למשה לך לשלום, אמר לו לך לשלום ותכנס לשלום ותבא לשלום. (שם שם ג)
וישמע יתרו, הדא הוא דכתיב (משלי כ"ז) רעך ורע אביך אל תעזוב... טוב שכן קרוב מאח רחוק (משלי כ"ז), טוב שכן קרוב הוא יתרו, שהיה רחוק לישראל, מן עשו אחיו של יעקב. ביתרו מה כתיב (שמואל א' ט"ו) ויאמר שאול אל הקיני וגו', בעשו כתיב (דברים כ"ה) זכור את אשר עשה לך עמלק. אתה מוצא דברים רבים כתובים בעשו לגנאי, וכתובים ביתרו לשבח, בעשו כתיב (איכה ה') נשים בציון עינו, וביתרו כתיב, ויתן את צפורה בתו וגו'. בעשו כתיב (תהלים י"ד) אוכלי עמי אכלו לחם, וביתרו כתיב קראן לו ויאכל לחם, בעשו כתיב (דברים כ"ה) ולא ירא אלקים, וביתרו כתיב וציוך אלקים (שמות י"ח). עשו ביטל את הקרבנות, וביתרו כתיב (שם) ויקח יתרו עולה וזבחים, עשו שמע ביציאתן של ישראל ונלחם עמהם, שנאמר (שמות י"ז) ויבא עמלק, יתרו שמע בשבחן של ישראל ובא ונדבק עמהם. (שם טז א)
דבר אחר וישמע יתרו, הדא הוא דכתיב (משלי ג') כבוד חכמים ינחלו, זה יתרו, בשעה שבא אצל משה, מה כבוד נחל, ויאמר אל משה אני חותנך יתרו, רבי יהושע אומר שלח לו ביד שליח, רבי אליעזר אומר שלח לו אגרת, ואמר עשה בגיני, ואם אין אתה עושה בגיני, עשה בגין אשתך, ואם אין אתה עושה בגינה עשה בגין בניך. רבי אלעזר אומר, הקב"ה אמר לו צא, ויאמר אל משה, הקב"ה אמר לו אני הוא שאמרתי והיה העולם, אני הוא שאני מקרב אני הוא שאני מרחיק, שנאמר (ירמיה כ"ג) הא-לה מקרב אני נאם ה' וגו'. אני הוא שקרבתי ליתרו ולא רחקתיו, אדם זה שבא אצלי לא בא אלא לשם שמים ולא בא אלא להתגייר, אף אתה קרבהו ואל תרחיקהו, ומיד ויצא משה לקראת חותנו. אמרו יצא משה, יצא אהרן נדב ואביהו וע' מזקני ישראל, ויש אומרים אף ארון יצא עמהם, לכך נאמר כבוד חכמים ינחלו. (שם שם ב)
דבר אחר וישמע יתרו, ראה כמה טובות וברכות באו ליתרו משעה שנתחתן עם משה, מה כתיב ויבא אהרן וכל זקני ישראל וגו'... אבל ליתרו מה הוא אומר, (במדבר כ"ד) איתן מושביך ושים בסלע קינך, אמר לו, עמנו היית בעצה, מי הושיבך אצל איתני עולם... דבר אחר וישמע יתרו, הדא הוא דכתיב (ירמיה ט"ז) ה' עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה אליך גוים יבואו מאפסי ארץ, אמרו ישראל להקב"ה כשעשית לנו נסים בים אמרנו לפניך (שמות ט"ו) עזי וזמרת י-ה, הלא שמעה רחב ובאת ודבקה בך... כשהוצאת אותנו ממצרים ונתת לנו את התורה שנקראת עוז, שנאמר (תהלים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן, הלא שמע יתרו ובא ונדבק בך, הוי אליך גוים יבואו מאפסי ארץ. דבר אחר וישמע יתרו, הדא הוא דכתיב (איוב ל"א) בחוץ לא ילין גר, גר שנשא בת ישראל והוליד בת והלכה ונשאת לכהן כשר, וילדה בן, הרי זה ראוי להיות כהן גדול עומד ומקריב על גבי המזבח, ונמצא הגר מבפנים ובן לוי בחוץ, הוי בחוץ לא ילין גר. דלתי לאורח אפתח זה יתרו, שהוריד לו הקב"ה את המן, שנאמר (תהלים ע"ח) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח. (שם שם ג וד)
דבר אחר וישמע יתרו, הדא הוא דכתיב, (משלי י"ט) לץ תכה ופתי יערים, עמלק ויתרו היו בעצה עם פרעה, כשראה יתרו שאבד הקב"ה את עמלק מן העולם הזה ומן העולם הבא, תהא ועשה תשובה, שכן כתוב למעלה מחה אמחה את זכר עמלק, ואחר כך וישמע יתרו... וכן בלעם הרשע אומר (במדבר כ"ד) וירא את עמלק שלא חזר בו, וכשראה ליתרו שעשה תשובה, מה אמר, וירא את הקיני, משל לצייד שהיה צד צפרים, צד את הראשונה ובא לצוד את השניה, הלכה וישבה לה על איקונין של מלך, עמד לו הצייד תוהה בה, אמר לו אם אזרוק עליה אבן אני מתחייב בנפשי, ואם אתן את הקנה מתיירא אני שלא יגע באיקונין של מלך, איני יודע מה אומר לך, אלא למקום יפה ברחת... הוי לץ תכה זה עמלק, ופתי יערים זה יתרו, והוכח לנבון זה משה, שהוכיחו יתרו כשראהו יושב ודן את ישראל כל היום. (שם שם ה)
דבר אחר וישמע יתרו, הדא הוא דכתיב (קהלת י"א) שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו, וכי בני אדם שוטים הם שנותנין לחמם על פני המים ועל מי אמר, על יתרו, שנתן לחמו למשה, שנאמר קראן לו ויאכל לחם... כי ברוב הימים תמצאנו, ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם וגו'. דבר אחר וישמע יתרו, ז' שמות נקראו לו, יתר כשהוא נכרי, שנאמר (שמות ד') וישב אל יתר חותנו, ומשנתגייר הוסיף לו אות אחת. דבר אחר שיתר פרשה אחת בתורה, שנאמר ואתה תחזה מכל העם. חובב שחיבב את התורה, כמו שכתוב בפרשה (במדבר י') ויאמר משה לחובב... (שם שם ו וז)
...רבי שמעון בן אלעזר אומר בה שטה חורי, מי הוא שעשה חסד עם מי שחייב לו, יתרו עם משה, קראן לו ויאכל לחם (שמות ב'), רבי סימון אומר בשכרו האכילו, דכתיב וגם דלה דלה לנו (שם), רבי יהודה אמר דלה לנו ולאבותינו, רבי נחמיה אמר דלה לנו ולרועים, ורבנן אמרי דלה לנו בזכות אבותינו, ולרועים בשביל להטיל שלום. ואימתי פרע לו הקב"ה שכרו, רבי יוחנן בשם רבי יוסי הגלילי אומר בימי שאול, הדא הוא דכתיב ויאמר שאול אל הקיני וגו' (שמואל א' ט"ו), וכי עם כל ישראל עשה חסד, והלא לא עשה אלא עם משה, אלא ללמדך שכל מי שעושה חסד עם אחד מגדולי ישראל, מעלין עליו כאילו עושה חסד עם כל ישראל... (ויקרא לד ח)
...אשריהם אלו שבחרם הקב"ה אף על פי שלא קירבם, בא וראה, יתרו קירבו הקב"ה אבל לא בחרו, רחב הזונה קרבה אבל לא בחרה, אשריהם אלו שקירבן אף על פי שלא בחרן... (במדבר ג ב)
...דבר אחר אילו אחר אומר (שמות י"ח) עתה ידעתי כי גדול ה' וגו', היו אומרים זה אומר עתה ידעתי, אלא יתרו שהיה יודע שחזר על כל בתי עבודה זרה שבעולם ולא מצא בהם ממש, ואחר כך בא להתגייר, לזה נאה לומר עתה ידעתי וגו'... (דברים א ד)
דבר אחר כי ה' הוא האלקים, רבנן אמרי יתרו נתן ממש בעבודה זרה, שנאמר (שמות י"ח) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים... (שם ב יט)
אילו אחר אמר זה הפסוק מן חכמי האומות, (שמות י"ח) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, הייתי אומר זה שאינו יודע ודאי של עבודה זרה אומר עתה ידעתי, אלא זה יתרו, שאמר עתה ידעתי וגו', שעבד עבודה זרה הרבה, דתני רבי ישמעאל לא הניח רעואל זה יתרו עבודה זרה בעולם שלא חזר עליה ועבדה, דכתיב (שמואל א' ד') אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה אלה הם האלהים וגו', וחזר ואמר מכל האלהים, ולבסוף נתגייר והודה להקב"ה, לזה נאה לומר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, שב בתשובה לפני הקב"ה וקבלו וקבעו לישראל לדורות... (קהלת ג יג)
ויאסור יוסף מרכבתו, אמר רבי יודן בשם רבי איבו שני בני אדם ראו כבוד גדול מה שלא ראה בריה בעולם, ואלו הן, יתרו ויעקב, יתרו כשבא אצל משה, כתיב בו ויצא משה לקראת חותנו, מי היה רואה משה יוצא ואינו יוצא, שרי אלפים ושרי מאות יוצאין ולא היה יוצא, שבעים זקנים יוצאין ולא היה יוצא, אהרן כהן גדול יוצא ולא היה יוצא, התחילו כל ישראל יוצאין לקראת יתרו... (ויגש ז)
ולכהן מדין וגו', כל שבחו של אותו צדיק להיות הולך לו אצל עובדי עבודת גלולים, הקב"ה מקנא לעובדי עבודת גלולים, והאיך הוליך למשה למקום עובדי עבודת גלולים, אלא שיתרו כומר היה לעבודה זרה, ולעולם עבודת גלולים בסורה בפני עובדיה, ויתרו רואה חרטומין שלה ובוסר עליהן, והרהר לעשות תשובה עד שלא יבא משה וקרא לכל בני עירו... (שמות יא, וראה עוד במדרש רבה)
...שני בני אדם קבלו שני צדיקים ונתברכו בשבילן, ולא היה להם בנים מתחלה ומשנכנסו לבתיהם נתן להם הקב"ה בנים, לבן ויתרו... יתרו דכתיב ולכהן מדין שבע בנות, אפשר היו לו בנים ובנותיו רועות, אלא שלא היו לו, ומשנכנס משה לביתו נתברך והיו לו בנים, דכתיב (שופטים א') ובני קיני חותן משה. (שם טז)
וישמע יתרו, יש שמע והפסיד, ויש שמע ונשכר... אבל יתרו שמע ונשכר, שהיה כומר לעבודה זרה, ובא ונדבק למשה ונכנס תחת כנפי השכינה, וזכה ליתר פרשת הדינין לישראל... (יתרו ב)
וישמע יתרו, שבעה שמות יש לו... חובב שחיבב את התורה, כשבא לארץ נתנו לו דושנה של יריחו, ואמר כל עצמי לא באתי והנחתי כל מה שהיה לי אלא ללמוד תורה, ועכשיו אני זורע וקוצר, אימתי אני לומד תורה, אמרו לו יש אדם לומד תורה בעיר, וזה המקום ציה הוא מדבר הוא ואין שם חטים, כיון ששמעו כך הלכו להן, שנאמר ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה וגו' (שופטים א'). הלכו ומצאו שם את יעבץ יושב בבית המדרש, והכהנים והלוים והמלכים יושבים עמו, וכל ישראל יושבין שם. אמרו לו אנו גרים היאך נשב שם עם אלו, ישבו להם על שערי בית המדרש ושומעין ולומדים, שנאמר ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים וגו' (דברי הימים א' ב'), מהו תרעתים, שהיו יושבין על השער, שמעתים שהיו שומעין ולומדים, סוכתין שהיו ישראל מסכין להם... (שם ד)
ויחד יתרו, אל תקרי ויחד אלא ויהד, שנעשה יהודי... (שם ז)
ויאמר אל משה, מי אמר למשה אני חותנך, לא היה יכול לבא אצל משה, מה עשה, כתב איגרת וקשרה בחץ, וירה החץ אל משה, וקרא אותה משה ויצא אצלו, נכנס עמו למחנה, מה כתיב, ויבא אהרן וכל זקני ישראל. משאכלו אתו אמר תן לי רשות שאלך לי למקומי, אמר לו משה, והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והיטבנו לך (במדבר י'), אמר לו מבקש אני לילך ולומר שבחו של הקב"ה במקומי, מיד וישלח משה את חותנו... (יתרו ו)
...ולפיכך ובשמחתו לא יתערב זר (משלי י"ד), אמר הקב"ה בני היו משועבדים בטיט ובלבנים ויתרו היה יושב בתוך ביתו בהשקט, ובא לראות בשמחת התורה עם בני, לכך וישלח משה את חותנו, ואחר כך בחודש השלישי. למה כך, דרש משה קל וחומר, ומה אם מצוה אחת, כשבא הקב"ה ליתן מצות פסח אמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו, שש מאות ושלש עשרה מצות שרוצה ליתן לישראל, יהא יתרו כאן ויראה אותם, לפיכך וישלח משה את חותנו, ואחר כך בחודש השלישי... (שם יא)
דבר אחר לץ תכה זה עמלק, ופתי יערים זה יתרו, אמר רבי יהודה בר סימון מוכתב היה באסטריא של עמלק, וכיון שנפל, בא ונתגייר... (שמואל פרשה יב)
...ומפני מה זכה יתרו לחיים שלא בצער ושלא ביצר הרע בעולם הזה, מה שעתיד הקב"ה ליתן אל הצדיקים לעולם הבא. מפני שנהג בחכמה, לפי שכל אותן השנים שהיה משה בביתו של יתרו, וראה יתרו כל המעשים טובים שעשה משה ולא נעשה לו כל דבר עד שבא למצרים ובא לידי דבר, שנאמר וישמע יתרו את כל אשר עשה וגו', אמר יתרו, אוי לי שכל אותן מעשים טובים שעשה זה בתוך ביתי והן מביאין אותו לחיי עולם הבא, ואין אני היה יודע מה כחן, מיד עשה יתרו דבר גדול מעצמו, שנאמר ויקח יתרו חותן משה את צפורה אשת משה וגו'... שיגר אצלו שליח, אמר לו משביע אני עליך בשני בנים, שהיה יתרו אומר לו מפני מה אתה קורא שם האחד גרשם ושם השני אליעזר... משביע אני עליך בא-ל אביך שתצא לקראתי ותקבלני בסבר פנים יפות. מיד ויצא משה וגו'... הקב"ה בוחן לבות וכליות הוא אמר ליתרו, יתרו אתה באת להקביל פניו של אותו צדיק, תזכה שלא יהיו בתי מדרשות בטלים מזרעך לעולם... מכאן אמרו יתן אדם בתו לתלמיד חכם, אפילו נותן כל ממונו עליה, שכן מצינו אצל יתרו שלא זכה אלא על ידי משה... (פרק ח)
...וכן אתה מוצא ביתרו, כיון ששמע בנסים וגבורות שנעשו להן לישראל, ותורה שניתנה להם, מיד מאס כל אלילים ובא להדבק תחת כנפי השכינה, ממה שקרינו בענין וישמע יתרו, וכן את מוצא בימות המשיח... (שמות יח א)
שבעה שמות נקראו ליתרו... יתרו שעשה מעשים נאים, חובב שהיה חביב למקום, בן שהיה כבן למקום, פוטיאל שפט כל עבודה זרה שבעולם, דבר אחר אמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמו פוטיאל, על שם שהאיר לו הקב"ה בתשובה, שכן בלשון יווני קורין לנר פוט, קיני שקנה עולם הבא... (שם)
חביב הוא יתרו שנתן לו מקום להתגדר בו, זה מינוי זקנים, והלא מנוי זקנים היה דבר הגון לפני הקב"ה, ומפני מה לא צוהו הקב"ה למשה תחלה, אלא כדי ליתן גדולה ליתרו בעיני משה וכל ישראל, לומר גדול היה יתרו שהסכים הקב"ה על דבריו, אף יתרו לא אמרה אלא על תנאי שאם יסכים הקב"ה על דבריו, שנאמר אם את הדבר הזה תעשה וציוך אלקים. (שם יז)
דבר אחר ויאמר אליו לא אלך, למה חזר לארצו, אלא כך היה יתרו מחשב ואומר, כל השנים הללו היו בני אדם מפקידין אצלי פקדונות, שאני הייתי הנאמן שבעיר, ואם אני מניחן והולך לי, הן אומרים ברח לו יתרו ולקח את כל פקדונותיו ונתנן לחתנו, נמצאתי מוציא שם רע עלי ועליך, אלא הריני הולך ומחזיר את כולן. דבר אחר, מחשב היה ואומר השנה הזאת שנת בצורת היתה, ואני לויתי ופרנסתי את העניים, אם אין אני הולך ופורע את החובות נמצאתי מחלל שם שמים, אלא הריני הולך ופורען. ומנין ששנת בצורת היתה, שנאמר והפשתה והשעורה נכתה... כי על כן ידעת, אמר לו אילו אדם שלא הכיר נסיו שלהקב"ה והלך עמנו לא היה אפשר לו להניחנו, אתה שהילכת עמנו והכרת נסיו שלהקב"ה על אחת כמה וכמה, בגזירה אין את מותר להניחנו. והיית לנו לעינים, שלא תהא לנו לעינים לעיני כל באי העולם, ויאמרו דומה שאין אנו רוצין לקבל את הגרים, ועוד דנים את הדברים מקל וחומר, ואומרין, מה אם מי שהיה נקרא חותנו שלמלך לא רצו לקבלו, על אחת כמה וכמה שאר הגרים, נמצאת מונע את הגרים לבא עמנו וממעט כבודו של מקום... (במדבר י ל ולא)
וישב אל יתר חותנו... דבר אחר להתיר לו השבועה שעשה, מיד קשר הקב"ה ענן במדין והתיר לו נדרו, שנאמר ויואל משה. אל יתר, בתחלה שמו יתרו, וכאשר דברה שכינה עם משה נתמעטה כבוד יתרו ונקרא יתר, כי לא היה כדאי למשה... (שמות ד יח)
...יתרו נקרא שמו שהותיר במעשים טובים... רעואל שנאהב למקום ונעשה ריע לישראל, פוטיאל שפלטו א-ל מעבודה זרה, קיני שקינא לשמים וקנה לו תורה... (שם יח א)
בשעה שאכלה חוה מעץ הדעת נתערבב טוב ורע, ונולד מניצוץ הטוב הבל, וקין מרע, אפס מפני שכל קדושה עדיין היה בה תערובת קליפה, וכן בהיפך בטומאה היה בה תערובת קדושה, לכן קין מצד חלק קדושה שבו נולד ממנו יתרו ונתגייר, והבל מצד קצת טומאה שבו נולד בלעם... (בראשית)
...והמבין סוד זה יבין למה נקרא יתרו חבר הקיני, שנפרד מקין, ולכן אמר למה זה עזבתן את האיש, הצדיק עליו הדין משמים, שחטא בזה בגלגולא קדמאי, שהרג הבל בעבור התאומה היתרה שהיתה עתה בתו. (שם)
קין הוא הבכור של אדם הראשון, והיה רוצה יעקב שיקח ראובן אותה בכורה של יעקב, בסוד הלא אם תיטיב שאת, כנזכר בזוהר, וזה שאמרה לאה ותקרא שמו ראובן, פירוש ראובן, כי זהו בן הראשון שנברא בעולם, שהוא קין בן אדם הראשון, וכשחטא ראובן נסתלקה ממנו ונתנו ליתרו, כי ביתרו נתקנית נשמות קין, כנודע, וזה ראובן בכורי אתה יתר שאת, רוצה לומר יתרו נטל הבכורה שנקראת שאת, ועתה אם היית זוכה היית נוטלה... (שם)
יתרו היה שונא לישראל בשביל אלקותו... (שמות)
מטה משה היה נברא מששת ימי בראשית, והשם המפורש חקוק עליו, והיה ביד אדם הראשון... ואחר כך ביד רעואל ראש החרטומים, ובהיותו יועץ המלך לתועלת היהודים נגד כוונות בלעם, קצף המלך נגד יתרו, לכן ברח והביא המטה לביתו, ויטעהו בגן ביתו, וכשראה יתרו המטה בכפו של משה תמה מאד, ואז נתן לו צפורה... (שם)
עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים וגו', יתרו היה כהן מתחלה לכל האלהים והמה לא אלקים, ואחר כך נכנס תחת כנפי השכינה, ומכל אלהים דכתיב בהו אעשה שפטים ידע כי גדול ה', כי כיתרון האור מן החושך, או ידעתי יותר מכל אלהים הנעבדים... כתב בעל הפירוש, יתרו ידע כי גדול ה' מכל האלהים הנעבדים, שאילו היו אלהות יודעים שנפרעין מן הנעבדים לא יהו מתפתים להעביד, אם כן אינם יודעים, והוא ידע זה, וזהו בדבר אשר זדו, אלהות בעצמם שנתפתו להעבד...
כשבא משה, כוונת יתרו היתה ליתן לו צפורה כדי שיזדווג בסטרא אחרא מסאבא, וזהו קראן לו ויאכל לחם, זו לחם מגואל וכו', ובזה יתורץ קושיא גדולה, יתרו אמר פרשת ואתה תחזה, וכי אפשר שמשה חס ושלום לא הוי ידע ויכתוב על ידו, אלא פרשה זו נכתב לבזויה דיתרו, כי הוא נותן עצה למשה שיקח שרי אלפים שרי מאות, ונתן טעמו שיקל עולו מעליו, אבל כוונתו היה לעשות קנאה ושנאה בין ישראל, כי יאמרו לזה מנה שר אלף ולזה שר מאה ולזה לא כלום, לכן וישלח משה את חותנו, ואין זה דרך הסדר לשלח האורח, אבל משה הבין כוונתו הרעה. (שם)
אני חותנך - אתי לוותך לאתגיירא, ואין לא תקבל יתי בגיני, תקבל בגין אנתתך ותרין בנהא עמה. (שמות יח ו)
אל המדבר - אף אנו יודעים שבמדבר היה, אלא בשבחו של יתרו דבר הכתוב, שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר מקום תהו לשמע דברי תורה. (שם שם ה)
כי אם יהיה לבער קין - אשריך שנתקעת לתוקף זה, שאינך נטרד מן העולם, כי אף אם אתה עתיד לגלות עם עשרת השבטים, ותהיה לבער ממקום שנתישבת מה בכך... ותשוב עם שאר הגלויות. (במדבר כד כב)
וישמע יתרו - בא לרפידים, ולכך כתובה אחר כך פרשת בחודש השלישי ויסעו מרפידים, ולהגאון בא לסיני. לדעתי בא רק בשנה השניה אחר שהוקם המשכן, כי כתוב ויקח עולה וזבחים ולא הזכיר שבנה מזבח, וכן אמר והודעתי את חוקי האלקים ואת תורותיו, והעד דכתיב ויבא אל הר האלקים. ובדברים אמר משה רב לכם שבת בהר הזה וגו' לא אוכל לבדי שאת אתכם וגו', ונתן עליהם השרים בעצת יתרו, ואז אמר לו נוסעים אנחנו, ולא רצה ללכת אתם, ונכנסה פרשת יתרו במקום הזה להזכיר טובת יתרו בנגוד לרעת עמלק, ושיזכרו חסד אביהם ולא יגעו בזרעו, והנה ראינו הרכבים (מבניו) עם בני ישראל בירושלים. (שמות יח א)
לחובב - מצאנו שצפורה בת רעואל, והנה חובב בן רעואל אחיה, ולפי שיקול הדעת הוא יתרו שבא למדבר, ודרך הכתוב לקרא לאבי הנערה וגם לאביה חותן, ומצאנו בפירוש שחובב חותן משה, ואם כן אינו על רעואל, ורבים אמרו שחובב הוא רעואל, וכן בחז"ל, וע' פנים לתורה. (במדבר י כט)
ולכהן מדין - לא יזכיר הכתוב שמו, כי איננו ידוע רק מן הכנוי, שהוא נכבד בכהונתו, והוא יתרו, כי אחרי התחתן במשה כתוב וישב אל יתר חותנו, ושם כתוב ויאמר יתרו למשה לך לשלום... ואחרי שנתגייר נקרא חובב, דכתיב ומבני חובב חותן משה, כי דרך כל המתיהדים לקרא להם שם אחר בישראל, והוא בן רעואל, דכתיב ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני, ומה שאמר בכאן ותבאנה אל רעואל אביהן, הוא אבי אביהן... והיה זה כי הכהן לא ימצא בבית, כי היה נטרד בכיהונו בבית אלהיו, ותבאנה אל הזקן... (שמות ב טז)
וישמע יתרו - כבר נחלקו רבותינו בפרשה זאת, יש מהם אומרים כי קודם מתן תורה בא יתרו בסדר הפרשיות. ויש מהן שאמרו שאחר מתן תורה בא, וזה ודאי יסתייע מן הכתוב שאמר ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלקים, הנה אמר שבא אליו בחנותו לפני הר סיני שחנו שנה אחת, וזה טעם אשר הוא חונה שם... ועוד כי כאן אמר וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו, והיה זה בשנה השניה בנסעם מהר סיני כמו שאמר בפרשת בהעלותך, ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה נוסעים אנחנו, ושם כתוב ויאמר אליו לא אלך, כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך, והיא ההליכה הכתובה בכאן וילך לו אל ארצו... ואולי נאמר ששמע יתרו בארצו מיד כי הוציא ה' את ישראל ממצרים ונסע מארצו, והגיע אל משה אחרי היותו חונה בהר סיני אחר מתן תורה, ולא סיפר שהזכיר לו ענין המעמד ההוא כי הדבר עודנו קרוב ועודם שם. ובידוע כי יסופר לו. והקרוב אלי לתפוש סדר התורה שבא קודם מתן תורה בהיותם ברפידים, כמו שאמרו במכילתא רבי יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו, ונסע עמהם מרפידים אל הר סיני, והכתוב שאמר אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלקים היינו כי היה הר סיני בדרך מדין קרוב משם, שהרי משה הלך שם לרעות צאן מדין. ובאהרן אמר ויפגשהו בהר האלקים... והנה יתרו יצא עם בתו והבנים ממדין ובאו אל הר סיני, ומשה היה ברפידים, שהוא מקום אחד במדבר סין... כי אל ההר בא ושם עמד, והוא כמו שאמר ויבא אל הר האלקים חורבה, וכן ויפגשהו בהר האלקים, וכן רב לכם שבת בהר הזה, ומן ההר שלח אליו אני חותנך יתרו בא אליך, ויצא אליו משה, ולא נצטרך לומר כי ויאמר יהיה מוקדם... וראיתי נמי במכילתא אל המדבר אשר הוא חונה שם, הרי הכתוב מתמיה עליו, שהוא שרוי בתוך כבודו של עולם , ובקש לצאת אל המדבר תוהו שאין בו כלום. דעתם לפרש אל המדבר אשר הוא חונה שם, הוא במדבר הר האלקים... בעבור שידע שהוא הר האלקים, כי בו נגלו אליו האלקים שכבר שמע כל הענין כי ישראל יצאו ממצרים לעבוד את האלקים על ההר הזה, ובא לשם ה' אלקי ישראל, וגם זה נכון הוא. וכן נראה לי כי מה שאמר כאן וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו שהיה זה בשנה הראשונה והלך לו אל ארצו וחזר אליו, ויתכן שהלך שם לגייר את משפחתו, וחזר למשה ועודנו בהר סיני, כי קרוב הוא למדין כמו שהזכרתי, שהרי בנסוע המחנה באייר בשנה השניה כשאמר לו משה נוסעים אנחנו לכה אתנו, וענה אותו לא כי אל ארצי ואל מולדתי אלך, התחנן לו משה מאד, ואמר לו אל נא תעזוב אותנו, וגו' והיית לנו לעינים וגו', ולא השיב אותו דבר, ונראה שקבל דבריו, ועשה כרצונו ולא עזבם, אבל בימי שאול היו בניו עם עמלק ובאו והתחברו עוד אל ישראל, והיו בירושלים בני יונדב בן רכב. אולי במות משה חזר לארצו הוא או בניו, ואפשר שהיה הקני היושב עם עמלק ממשפחת יתרו לא בניו, ועשה חסד עם כל המשפחה בעבורו, כאשר עשה יהושע עם משפחת רחב. ודעת רבותינו כך היא, שהלך שם עמהם, אמרו בספרי שנתנו לו דשנה של ירחו, והיו אוכלין אותה עד שנבנה בית המקדש ת"מ שנה... (שם יח א)
ויקח יתרו - היה כל זה טרם בואם אל הר סיני, גם יתכן לפרש שסדר הכתוב כל ענין יתרו, אבל היה זה אחר שעמד עמהם ימים רבים ונתגייר במילה ובטבילה והרצאת דמים כמשפט. ויבא אהרן - לאכל לחם עמו ביום חתונתו כי חתן דמים הוא. (שם שם יב)
ויהי ממחרת - ממחרת היום שעשו זה שנזכר... ואמרו במכילתא ממחרת יום הכפורים, ואין דעתם לומר שיהיה ממחרת רמז ליום כפורים כי יום הכפורים לא נזכר בכתוב, וגם כן אין הכונה שיהיה ממחרתו ממש, כי לא אכלו ביום הכפורים, אם היה להם יום הכפורים בשנה ראשונה קודם שנצטוו בו, ועוד כי ביום הכפורים נתנו לוחות אחרונות, וממחרתו ירד משה ודבר עם בני ישראל... ואיננו יום המשפט שיעמד ישראל עליו מן הבקר עד ערב, וגם כן אי אפשר שיהיה בשנה שניה ביום הכפורים, כי בנסוע הדגלים אמר כי אל ארצי ואל מולדתי אלך, אבל הכוונה לברייתא הזו לומר שהיה זה אחר יום הכפורים, כי אין להם יום פנוי למשפט מיום בואם להר סיני עד אחר יום הכפורים של שנה ראשונה הזאת.
ואמר עולה וזבחים לאלקים, בעבור שיתרו עדיין לא ידע ה', כי משה אמר אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים וגו' ויצילם ה', אבל יתרו הקריב לאלקים, וככה לא ימצא בכל הקרבנות שבתורת כהנים כאשר אפרש... (שם שם יג)
ויאמר משה - ...והנה משה חלה פניו ללכת עמהם, ואמר לו סתם והטבנו לך, והוא חשב שיתנו לו מן השלל כסף וזהב ובגדים וצאן ובקר, ולא תהיה לו נחלה בתוכם, ועל כן לא היה חפץ, וענה כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך, כי שם לי נחלה ונכסים וכבוד, אז אמר לו משה אל נא תעזוב אותנו, כי מדעתך המדבר תהיה לנו לעינים בכבוש הארצות ותורינו הדרך אשר נעלה בה, ומכל הטוב ההוא אשר ייטיב ה' לנו נטיב לך, רמז לתת לו אחוזה וארץ טובה בשכרו, על טרחו ועזרתו אשר יעזרם בכבוש הארץ. ועל דעתי כי נתרצה אליו בזה, ועשה כן כאשר הזכרתי שם, וכן אמרו בירושלמי בני קני חותן משה מביאין (בכורים) וקורין, דכתיב לכה אתנו והטבנו לך. (במדבר י כט)
לשפט את העם - אפילו אם בא יתרו קודם מתן תורה, דיני ממונות היה להם מעולם, אף כי אמרו רבותינו כי במרה נתנו להם דינים... ונראים הדברים שאחר מתן תורה בא, כתיב כאן אשר הוא חונה שם הר האלקים, ולפנינו הוא אומר בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני, ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחן שם ישראל נגד ההר, נמצאת פרשת רפידים וחניית ההר קדמה לפרשה זו, וכדי שלא להפסיק בפרשיות של מצוות הקדים פרשת יתרו. (שמות יח יג)
כי על כן ידעת - ונתת על לב צרכינו בחנותינו במדבר, וגם היית לנו עצה טובה, כדכתיב וישמע משה, דוגמת עינים הייתי לעוור. (במדבר י לא)
וישמע יתרו - ...ולפי שיתרו ועמלק סמוכין זה לזה, כדכתיב ויאמר שאול אל הקיני סורו רדו מתוך עמלקי, עכשו שמא על ידי פלטים שברחו ממלחמת עמלק שמע. יתרו - פירש רש"י שבעה שמות היו לו, ואם תאמר אמאי לא קחשיב רכב, שאף כן נקרא יתרו, כדכתיב מבני רכב חותן משה, אלא יש לומר דלא חשיב כאן רש"י אלא אותם שנכתבו בתורה, אבל אותם דדברי קבלה לא חשיב. כהן מדין - גדול היה, מדהשוה הכתוב ליבין חבר דהיינו יתרו, כדכתיב כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני. (שמות יח א)
והטבנו לך - מן השלל, אבל לתת לו חלק בארץ לא היה הרשות בידם. כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך - לא אניח הודאי בשביל הספק... אשר ייטיב ה' עמנו - להוסיף על שבעה עממים כדכתיב והרחבתי את גבולך, והטבנו לך מאותו הטוב. ויש מפרשים שנדרו לו ארץ הקיני, הוא שכתוב באברהם אבינו את הקיני ואת הקניזי, לכך נקרא שמו קיני בהרבה מקומות. (במדבר י כט)
...ומכח הטעם הזה נראה כי הוא כדברי האומר יתרו קודם מתן תורה בא, והסברא הזאת נכונה יותר, וכן סדור הפרשיות כפשטן, כי יתרו קודם מתן תורה בא זה דעת הרמב"ן ז"ל, ומפני זה לא הזכיר ענין מתן תורה בכלל מה ששמע גם כן ממשה רע"ה בספרו אליו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים שלא היה אפשר שיספר לו עדיין ענין מתן תורה העתידה לבא... וכשם שבגאולה ראשונה של מצרים נתגייר יתרו וחזר לאמונתנו, כן בגאולה אחרונה יתגיירו כל העובדי גלולים ויחזרו לדתנו, ועל כן נסמכה פרשת בחדש השלישי שהיא מתן תורה, כי אז תחזור התורה לאכסניא שלה, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, ואחר כך יהיה יום הדין של תחיית המתים, ועל כן נסמכה פרשת ואלה המשפטים כי מתוך המשפטים והדינים יוצאים בני אדם אלו זכאין ואלו חייבין, וכן הענין ביום הדין של תחית המתים... (שמות יח א)
והיטבנו לך - חשב שיתנו לו נכסים מהשלל, והשיב אל ארצי אלך, כי יש לו שם נחלה, ועל זה אמר לו והיה הטוב ההוא וגו', שיתנו לו מכל הטוב וגם נחלת ארץ, בשכר שיורם בדרך ובכבוש. לנו לעינים - אף שנוסעים על פי הענן היתה נוכחותו מחזקת לב קטני אמונה, או שיהיה לעדות על האותות בפני האומות. (במדבר י כט)
וישמע יתרו - אמרו רבותינו ששמע קריעת ים סוף שכשנקרע הים נהם נהימה גדולה עד ששמעו כל מלכי מזרח ומערב... וישמע יתרו כהן מדין חתן - בגימטריא: והנה קריעת הים ומלחמת עמלק. יתרו - בגימטריא: כומר היה לעבודה זרה. ובגימטריא: התורה, שהיה כומר לעבודה זרה, ובא להתגייר לקבל התורה... (שמות יח א)
ותבאנה ותדלנה - מצניעותן באו לפני הרועים, והרועים חשבו שהוא מגאוה, והקדימום אותו יום וגרשום. ויושיען - הסביר טעמן לרועים, וזה שאמר הצילנו מיד הרועים וגם דלה דלה. (שמות ב טז)
וילך לו - סדר הענינים: יתרו בא כנ"ל לפני מתן תורה, ונשאר אחריו בשנה ראשונה עד שקבלו התורה, ומינה הדיינים בעצתו... (שם יח כז)
...מדין קרובה לסיני מאד, ושם שמעו מכל המתהווה, ומשה הלך מרפידים להר חורב להוציא המים, ובינתיים בא עמלק להלחם, ושלח יהושע לקראתו, ומשה נשאר בהר להתפלל, וכך מצאו יתרו, ומאז נשאר שם, וזה שכתב אשר הוא חונה שם הר האלקים. ומה שלא הזכיר שיתרו בנה מזבח, כי הקריב על מזבח ה' נסי, ומה שאמר והודעתי את חוקי האלקים, על דיני מרה, ששם קבל משה כל דיני המשפטים. ומה שאמר לו נוסעים אנחנו אל המקום, היה מעת יציאת מצרים והלאה, ולא רק אחר מתן תורה, ומינוי השופטים עשה משה רק אחר מתן תורה ככתוב בדברים, רק שכאן סדר כל עניני יתרו וחזרתו שהיתה רק שנים מספר אחר כך. (שם שם א)
אחר שלוחיה, אחר ששלחה אליו לדעת איזה מקום מנוחתו, והודיע שלא ינוח עד הר האלקים ששם יעבדוהו, כמו שיעד, כאמרו תעבדון את האלקים על ההר הזה, ולפיכך אחר יתרו לבא עד היות משה ועמו שם. (שם שם ב)
ויחד יתרו - לא שמח על אבדן מצרים כראוי למקנא לכבוד קונו, כענין ישמח צדיק כי חזה נקם, אבל שמח על טובתם של ישראל, כמרחם על דמעת העשוקים. (שם שם ט)
עולה וזבחים לאלקים - לאות קבלת עול מלכותו... לאכל לחם - לשמח עמו על שנכנס תחת כנפי שכינה, כענין ישמח ישראל בעושיו. (שם שם יב)
וישלח משה - כי לא רצה ללכת עם ישראל לארץ, כאמרו לא אלך, כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך, וזה אולי מצד זקנתו כענין ברזילי... אבל בני יתרו הלכו עם ישראל לארץ בלי ספק, כאמרו ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים וגו', ועליהם אמר בלעם איתן מושבך. (שם שם כז)
כי אל ארצי - שלא תסבול זקנתי אויר ארץ אחרת ומזונותיה. אל נא תעזב אותנו - ילכו בניך לפחות עמנו, כי על כן ידעת - ואם יעזבונו גם בניך תחללו את ה' בעיני יושבי כנען, שיאמרו אלו ראה יתרו בהם ענין אלקי באמת לא היה עוזב אותם הוא ובניו, ובזה הסכים משה ויתרו ובניו, כי אמנם יתרו חזר אל ארצו, כאמרו וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו, ובניו הלכו עם ישראל בלי ספק... (במדבר י ל)
ויבואו הרועים - להתקרב להן, ויגרשום - את הנערות, וישק את צאנם - בתחילה השקו צאן אביהם, אלו היו צאן לצורך נשואיהן, אל רעואל - הזכיר שמו זה, לרמוז, כי הגירוש של הבנות היה על שכפר בעבודה זרה ונעשה ריע לא-ל. מהרתן בא - אם כן בזכות שכפר בעבודה זרה הצליחו יותר, והשיבו שלהיפך, כי איש מצרי שהוא מסתמא עובד עבודת גלולים הוא הצילם. ואמר להם ואיו - שלהיפך הוא, כי מגבורתו נודע שהוא מלאך ה', ומן הסתם נעלם, ואם איש הוא אינו מצרי שיהיה לו כח זה. גרשם - היתכן שמשה יתנה שבנו יהיה עובד עבודה זרה, והרי גם יתרו כפר כבר בעבודה זרה. אלא נראה שהתנה שהזוהמא שיש בו תהיה עליו, והשני יצא אחר כך טהור, או יקח אחר כך אשה ישראלית לבנים, כבאברהם, כי לא נתגלה עדיין שמשה זך ונקי. וזה שאמר בפרשת יתרו ושם האחד אליעזר, ולא אמר ושם השני... (שמות ב יז והלאה)
יתרו חותנו - על ידי שהיה חותנו היה ליתרו, שהוסיף מצוות ומעשים טובים, עם היותו כהן מדין, כי בחברת השלם קונה גם ההיפך שלימות... (שם ג א)
אל יתר חותנו - שלא היה במדרגת יתרו, ויצר על צרת מצרים, על כן לא אמר לו שהולך להכותם ולגאול את ישראל, ואמר לו לך לשלום - אם אינך חושש מפני השונאים שם, ועל זה אמר לו ה' לך שוב מצרים בקביעות, ולא כמאמרו ליתרו... (שם ד יח)
כי הוציא ה' את ישראל - או לא בא להתגייר בשמעו את הטובות שקבלו הערב רב שנתגיירו, שהרי אותם לא הוציא ה', כי אם יצאו מעצמם, כי אם לשם שמים נתגייר, והשכיל גם של ישראל ולצדיקים נהפכה מדת הדין למדת הרחמים, לכן התחיל אשר עשה אלקים, וסיים כי הוציא ה'. או בל תחשוב שבא רק להביא את אשתו ובניו, ושם בראותו כבוד ישראל החליט להתגייר, כי בעת שמיעתו היה כבר בבחינת יתרו, והחליט להתגייר, וכשלקח את צפורה כבר לא היה בבחינת כהן מדין. (שם יח א)
גרושיה - להודות על שנתן חינו בעיני יתרו, וזה חשוב יותר מהצלתו מחרב פרעה, אין זה אלא שהיתה חביבה עליו אכסנית יתרו. (שם שם ג)
הר האלקים - שלא היתה עיקר ביאתו להביא אשת משה ומהיותו חותן משה, כי אם לבא אל הר האלקים, ואמר לו אני חותנך יתרו בא אליך - ואלמלא הייתי חותנך לא הייתי בא אליך כלל, כי אם רק אל הר האלקים. ושני בניה עמה - ולא אני באתי להביאם. ויחד יתרו - בסנהדרין צ"ד שנעשה בשרו חידודין, רוצה לומר לא שמח על רעת מצרים, כי אם על טובת ישראל. (שם שם ה-ט)
עולה וזבחים לאלקים - ולא הביא דורון לחתנו כנהוג, ומזה למדו אהרן והזקנים שהאלקים עמו, ובאו לאכול. (שם שם יב)
לחובב - בל תחשוב שחשדו כי מאס בתורה, לכן קראהו בשם זה, וכן רעואל - שעזב דתו בהיותו מדיני, וכל שכן עתה שנעשה ריע לא-ל, והיה חותן משה, וידע את לבבו הנאמן. ואמר לו נוסעים אנחנו - בל יחשוב שבערכם אינו צדיק כי אם בערך האומות, או שתפחד מפני המלחמה, או שלא יקבל חלק בארץ, אמר לו אתו אתן לכם והיטבנו לך. והיית לנו לעינים - תחשוב מעלה אצלנו בהראותך עזיבת טובות העולם הזה ללכת אחרי ה'. (במדבר י כט)
נקטינן שקין גזל תאומתו של הבל, ויתרו הושיב משה וצפורה באפריון ואמר לו בחורב צא בגין אשתך, ועל דם זרעיותיו אמר לו ושני בניה עמה, שהיו שמורים לה מששת ימי בראשית וזכית בהם... ומסר לו צאנו שנשאר אצל קין במות הבל... (מאמר חקור דין חלק ג פרק ט)
...וכן יתרו מצד עצמו, אף על גב שהיה עובד עבודה זרה יש ליתרו שייכות למשה, ותדע זה במה שאמרו חכמים שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה, מזה תדע כי לא היה יתרו כמו שאר עובדי עבודה זרה, שעובד עבודה זרה פרטית שדבק בה לגמרי, אבל יתרו היה מוכן לעבוד כח קדוש, הוא אלקי האלהים כולל הכל... ויתרו לא נחה דעתו בכח אחד פרטי, אבל היה עובד את כולם, היה חושב כי זה ראוי לו... ותדע מזה למה נשא משה בת יתרו, כי שיווי גדול יש ליתרו אצל משה בשביל הכנה הזאת שהיתה ליתרו בדביקות בכח כללי, וכל זה רמזו החכמים האמיתיים יודעי מצפוני התורה, שאמרו ז' שמות היה ליתרו, כי זה הוראה על שהיתה בו הכנה כללית... (גבורות ה' פרק יט)
ותבאנה אל רעואל, אמרו במדרש שלכך נקרא רעואל על שם שנעשה ריע לא-ל, ועתה הוא התחלת דביקות יתרו אל השי"ת, שהרי עכשיו התחיל שבא משה אל זרע יתרו, ולכך קראו עכשיו רעואל, רוצה לומר כי יש ליתרו חבור והצטרפות לא-ל, כמו שאר גר המתגייר שהוא בטל אצל ישראל... מפני שהיה יתרו ראוי שישא משה רבינו ע"ה את בתו, והיה תולה בגרותו זיווג משה רבינו ע"ה, ולפיכך אין לומר שהיה בטל אצל ישראל... (שם פרק כ)
...לכך כאשר שמע קריעת ים סוף בא להתגייר, כי אז כאשר קרע להם הים קנו ישראל מעלה אלקית המיוחדת להם, ובשביל אותה מעלה אלקית ידע שאפשר להתדבק בישראל. ולמאן דאמר ששמע מלחמת עמלק סבירא ליה, כי אין לומר קריעת ים סוף בלבד גורם במה שישראל נעשו נבדלים משאר אומות, בשביל שיש להם עוד התנגדות ואין כאן מעלה עליונה לישראל שיהיו גרים דבוקים בהם, ועיקר הגירות והדבוק בישראל מצד שישראל על האומות, ומצד עילוי המעלה יש גירות... ולפיכך לא שמע יתרו שבא להתגייר ולהתחבר בישראל רק מלחמת עמלק שהיו גוברים ישראל על עמלק, ואז בא להתגייר ולהתחבר בישראל, שאז הוסר האויב המתנגד, ונשארו ישראל באחדות במעלה העליונה. ולמאן דאמר מתן תורה שמע ובא, כי לא נראה שישמע מלחמת עמלק, כי אף על גב שסלק האויב הרע, בשביל זה איך יתחברו בהם האומות אחרות, כיון שישראל בעצמם הם אומה אחת, והגר הוא מאומה אחרת, אבל עכשיו שישראל קבלו גם כן מעלה העליונה, היא מעלת התורה, גם כן הגרים אפשר להם לקבל התורה, ולפיכך בא יתרו להתגייר... (שם פרק מב)
ולכהן מדין - פירש"י רב, שמאחר שפירש מעבודה זרה ויכול משה להתדבק בו, אין ראוי לקראו כומר. (גור אריה שמות ב טז)
וישמע יתרו - מלחמת עמלק וקריעת ים סוף, שמכות מצרים היו פרטיות, כמו שאמרו אצבע אלקים היא, ולא הכיר מהן כי גדול ה', אבל מלחמת עמלק היתה בשמים להעמיד חמה ולבטל מערכות השמים, וזה אינו ענין פרטי, וגם ביטול יסוד המים בקריעת ים סוף, שעל זה אמר שנבקעו כל מימות שבעולם עמו... וקריעת ים סוף היתה רק בארץ, ומלחמת עמלק בשמים, ועל ידי שניהם ידע כי גדול ה' בעליונים ובתחתונים, ורבי אלעזר המודעי מוסיף מתן תורה, שהיא מעל השמים ומעולם הבא, וראה שאף שם אין זולתו... יתרו - הוסיף לו וא"ו שעולה תרט"ז, נגד תרי"ג מצוות וג' מצוות הגר. (שם יח א)
אני חותנך - צא בגיני וגו', אין זה רדיפת הכבוד, אלא הסרת הגנאי, וכן לאשתו ולבניו, שלא יאמרו מי התירה לך ובניו גוים חס ושלום. (שם שם ו)
...לפיכך לא ניתנה תורה אלא לישראל שהיו משועבדים במצרים בפרך ונתמעט גופם עד שהיו ראוים אל התורה השכלית. ולכך אמר המדרש שלא היה ראוי יתרו לקבלה, בשלא נמצאת בו הסבה שגרמה לישראל קבלתה... רק שעל ידי שזכו לה ישראל, היו זוכין גם האומות אם היו רוצים לקבלה, אבל עיקר קבלתה לישראל בלבד, והאומות טפלים להם. אמנם לא כן יתרו, שאם היה עם ישראל בשעת קבלת התורה לא יתכן לומר עליו שיהיה טפל אל ישראל, כי הוא היה תוך ישראל, והיה מקבלה עם ישראל ושוה להם בבחינת קבלתם, והרי לא נשתעבד במצרים, ולפיכך כתב וישלח משה את חותנו בסדר הנכון באין ספק... וחזר אחר מתן תורה והיה עם ישראל בדגלים... ואף על גב שלא היתה קפידא בערב רב שיהיו בתוכם, אין ענין יתרו דומה לזה כלל, כי לכך נקראו ערב רב, שנתערבו ביניהם ולא נקראו בשם בפני עצמם, והיו בטלים אצל ישראל עד שלא נחשבו לכלום, כאילו היו ישראל לבדם, אבל יתרו לא היה בטל אצל ישראל, כי היו צריכים לו, והיה שמו יתרו על שם שהיה יתור ותוספת עליהם. והשם הזה ראוי לו כי הוא הגר הראשון שהיה בישראל שקבל עליו תורת משה, ונקרא שמו יתר, בשביל שהיה יתר על ישראל... (דרשות על התורה, הקדמה)
שהעביר חרב חדה וכו', כי מילה גמורה היה לו, שהיה מסלק עצמו מפחיתות האומות, היא הערלה, שהם מאוסים, והוא היה מעביר חרב חדה על בשרו להסיר עצמו מפחיתות הערלה, ולא כשאר גרים שהם מסלקים הערלה, ומכל מקום נשאר פחיתותם אצלם, אבל יתרו העביר חרב חדה על בשרו לסלק עצמו לגמרי מפחיתות הערלה.
שנעשה בשרו חידודין, כי מי שהוא גר ואינו מישראל נעשה בשרו חדודין על כל הטובה והמעלה שקנו ישראל. (חידושי אגדות סנהדרין צד א)
ג' היו באותה עצה וכו', פירוש הגדולים יותר באומות, והם על כלם שלשה, ודבר זה ידוע לנבונים, השנים מהם יש להם חבור לישראל, שאינם מתנגדים לגמרי, והאחד מתנגד להם לגמרי, וזה כי אברהם ויצחק היו לאומות חבור אליהם, שהרי מן אברהם יצאו כמה אומות, ומיצחק בא אדום... ולכך כנגד זה היה יתרו, שהיה גר כמו אברהם, וכן יצחק היה בעל יסורין... וכנגד זה איוב שהיה בעל יסורין... (שם קה א)
ואמר כי ה' דבר טוב על ישראל לבד, ולא על חסידי אומות העולם, אבל מכח דביקותך עמנו תמשך עליך הטובה. והענין כי כתיב מכון לשבתך פעלת ה', רומז על מקדש שלמעלה המכוון נגד שלמטה, וכתיב מקדש ה' כוננו ידיך... וכתבתי במקום אחר שעל זה רומז הפסוק אף חובב עמים כל קדושיו בידיך, רוצה לומר אף כשיש לך חיבה לאיזה מהעמים, דהיינו מחסידיהם, עדיין יש חילוק ביניהם לישראל, כי קדושי ישראל הם דבקים בידיך שעשר אצבעות הידים, והם לרגליך י' אצבעות הרגלים. וזה רמז שקראו ליתרו כאן בשם חובב, כי רומז על פסוק אף חובב, ורמז לו כי בהתדבקך עמנו והיטבנו לך כמונו כמוך, והוצרך להבטחה זו כי ה' דבר טוב זה דווקא לישראל. ויאמר אליו לא אלך וגו', יתרו לא הבין דברי משה רבינו ע"ה, והיה סבור שהוא מדבר כפשוטו הטובה דוקא לישראל, ואין לגרים חלק בה, אבל והטבנו לך, על זה אמר לו יתרו לא אלך, כי אם לארצי, כי איני צריך לטובתך, כי יש לי ארץ כארצכם, ואם בשביל המצוות התלויות בארץ, העוסק במצוה פטור מן המצוה, כי אלך אל מולדתי לגייר את משפחתי. ויאמר אל נא, משה עניו מאד דבר לו בענוה, להורות לו כי לא הבין דבריו, ואמר לו כלך מדרך זו ממש שהבנת, כי על כן, רוצה לומר על ככה דברתי, אתה ידעת חנותנו במדבר, שהיה לנו ד' דגלים הרומזים לד' מחנות שכינה, ולד' חיות הסובבים הכסא וכו', אם כן ראית שהמלמטה מכוון נגד שלמעלה, והיית לנו לעינים, רומז על הדביקות, כמו שאמרו רז"ל יראה יראה, כדרך שבא לראות כך בא ליראות, ולאחר שרמז לו משה רבינו ע"ה כוונת דבריו הראשונים, הוסיף לו עוד בטוב הנצחי, שהוא כולו טוב, זהו שאמר והיה כי תלך עמנו, למעלה אמר לכה אתנו, וכאן אמר לשון עמנו, כי עמנו הוא יותר דביקות והתאחדות מאתנו... דהיינו התאחדות ממש, הרוחנית שלעתיד, אז והיה הטוב ההוא, הנעלם הצפון שהוא כולו טוב, והיטבנו לך... (תורה שבכתב בהעלותך)
וישמע - שמע מלחמת עמלק, והביא את אשתו להזדווג לו, כדי שלא יאבד גם כן במלחמת עמלק. ולרבי אלעזר המודעי הביאם מפני מתן תורה, שאינו נכון שידור בלא אשה ובנים, ולרבי אליעזר קריעת ים סוף שמע, ואמרו חז"ל קשה לזווגם כקריעת ים סוף הוא על זווג שני, ואחר קריעת ים סוף אמר שאפשר גם להחזיר את צפורה. ועוד בתחלה שמע רק מהטובות, והסתפק אם ה' מושל גם על הרעות, ומשספר לו משה את כל אשר עשה וגו', ידע שבכוחו גם להרע, ועדיין היה מסופק אם אינם ב' כחות, ועל זה אמר בדבר אשר זדו וגו', שהיה מדה כנגד מדה, והיינו שהרע למצרים היה טובה לישראל... (שמות יח א)
חותן משה - לכך הניחוהו ללכת ולכפר בעבודה זרה, או מאס ביחוס של כהן מדין ואחז בשל חותן משה. וזהו שלקח את צפורה אחר שלוחיה, כי גרשה כשראה שעוסק בשליחותו יתברך, ולא ידע עדיין שיעור הזמן, ומודיע שבח יתרו שטרח בעצמו להוליכה לו, אפילו אחר שלוחיה. או אחר ששלחה שלוחים לדעת מקום תחנתו, והסכים על ידה. (שם שם ב)
ויספר משה לחותנו - הפרטים שלא שמע, ואולי האמין לצד הגזמת הענינים והיה מסתפק, וספר לו מה שלא יכול לדעת על הריגת שר מצרים, ועל זה אמר אשר הצילו מיד מצרים ומיד פרעה. (שם שם ח)
עולה וזבחים - נתחכם להקריב שלמים רבים, לאות שמזמין גדולי ישראל, ולכן לא אמר ויקרא וגו', אלא ויבא אהרן וגו' מעצמם, ולא הטריחוהו להזמינם. (שם שם יב)
אל נא תעזוב - לדברי רבי אליעזר בקש ממנו שלא יחזור אפילו לשעה, אחר שהאיר דרכם בעצתו, ולרבי יהושע אמר לו שלא נכון לעזבם אחר שהכירם, והנה העננים כסו ישראל ולא נודע מקומם, וה' הודיע ליתרו מקומם, וקבלו עצתו, ועתה אם יעזבם יש בזה חלול השם, שיאמרו שלא הוצדקה לו אמונתם, ומשלא קבל דבריו גרשו משה מכבודו של עולם. (במדבר י לא)
וישמע יתרו - בא להציע מה הניע את יתרו לצאת ממדין אל המדבר ולהביא את בניו אתו, שהלא מנמוסי הכבוד היה ראוי שמשה ישחר פני חותנו והוא ישלח אחר אשתו... ועל זה הציע שהגם שהיה כבודו גדול, שהיה כהן מדין, והגם שהיה חותן משה, בכל זאת בא הוא אל משה, כי שמע את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו, וראה שמשה הוא הקדוש שבו בחר ה', ושכל הנסים נעשו בזכותו, שעל זה אמר למשה ולישראל, שהכל בכח משה... זאת שניה כי הוציא ה' את ישראל ממצרים - שבזה ראה שמה ששלח את צפורה מאתו היה לתכלית נכבד, להוציא עם נגש ונענה מעבודת פרך, ולא משנאתו אותה שלחה... (שמות יח א)
אני חותנך - בא בפני עצמו להתגייר ולחסות תחת כנפי השכינה, ואשתך בפני עצמה, ועל כן אמר במדרש שהשם אמר למשה שיקרב אותו כי הוא גר צדק... (שם שם ו)
ויחד יתרו - ספר ששמחת יתרו היתה בעבור טובת ישראל ולא בעבור רעת המצרים, ומזה אמרו חז"ל שנעשה בשרו חדודין חדודין... ומה ששמח יתרו גם על רעת מצרים היה יען שנצמח מזה טובת ישראל אשר הצילו מיד מצרים, וגם רמז שמעתה יחד יתרו את ה', והאמין שה' אחד, ולא נמצא פועל טוב ופועל רע... (שם שם ט)
ויקח יתרו - כי נתגייר והקריב עולה שמביא הגר, ונכנס לברית במילה וטבילה והרצאת דמים למאן דאמר שבא לאחר מתן תורה, והיו הקרבנות במשכן ה', ולמאן דאמר שבא קודם מתן תורה, הקריב על המזבח שקרא שמו ה' נסי שנבנה בחורב. (שם שם יב)
ויאמר אליו לא אלך - ספר הכתוב כי דרך השלמים שלא לעשות שום דבר על מנת לקבל פרס או מתקות איזה טובה והנאה, רק שיעשה הטוב בעבור שהוא טוב, ואחר ששמע ממשה שמטרת נסיעתו לא יהיה רק כדי שיקבל טובת עולם הזה עושר ונכסים, אמר לא אלך, כי בזה טוב יותר כי אם אל ארצי ואל מולדתי - ששם יוכל לפרסם אמונת ה' ולגייר בני ארצו התועים. ויאמר - אז אמר לו משה שבנסיעתו עמהם יצמח גם כן תכלית טוב ותועלת כללית, ותחת שאתה רוצה להטיב עם בני מדין תטיב עם בני ישראל באשר אתה יודע ובקי בעניני חנותנו ותהיה לנו לעינים, כי נהנה ממך עצה ותושיה... (במדבר י ל)
כי הוציא ה' - בנגוד לעמלק הביאו המופתים את הכהן המתבונן להכרת ה'. (שמות יח א)
עתה ידעתי - יתרו הכיר כנראה את כל עינויי מצרים, והבין מתוכם את עונשי ה' ואת תורתם. (שם שם יא)
והיית לנו לעינים - כפי שראינו שמשה לא היה מארגן טוב, והוזקק לעצת חותנו בדבר מינויי הדיינים, כן מודיענו כאן שלא הכיר את המקומות, ורצה שיתרו ינהיגם בדרך, לומר לנו שלא כשרונותיו אלו של משה הכשירוהו להנהיג את העם, אלא שהוא היה רק מכשיר אלקי לכך. (במדבר י לא)
חכמים - ביתרו מכנה חכמים ונבונים בשם אנשי חיל, וכאן כולל בידועים יראי אלקים אנשי אמת ושונאי בצע, יתרו הדגיש את ישרם של השופטים, ומשה מדגיש את המדות הרוחניות. (דברים א יג)
ויואל משה לשבת - שכרו לרעות את צאנו בשביל לחמו, ויתן לו - גם כן את צפורה לאשה, והיינו לכלכל חייו ולהיות לו לעזר, שמשה היה מובדל מאנשים. (שמות ב כ)
את צאן יתרו - יתרו נתגדל בחברת משה, וכבחז"ל שהוסיפו לו אות אחת על שמו כשעשה מעשים טובים. (שם ג א)
ויקח - קנה והביא, וזבחים לאלקים - יתרו ידע כח שם המיוחד, שאמר ברוך ה', וזביחתו בשביל הענין של אלקים, שעולה וזבחים אף על פי שבאין נדבה מרצון, ותכלית עולה להשיג דעת אלקים כל אחד כפי כחו... ויתרו לא הוצרך לשלמים, כי שלום לו עם ישראל, אלא הביא לתכלית אלקים שהוא הדין, שגם כן מביא שלום, ועולה הביא כדי להשיג דעת אלקים בכח הדין, ויבואר בסמוך שהשיג מבוקשו. (שם יח יב)
שמע בקולי - נאמר על הדיוק, ורוצה לומר שדבר ברוח הקודש. ויהי אלקים עמך - מבטיחך אני שיסכים. (שם שם יט)
אל ארצי - למכר הנכסים, ואל מולדתי - ליטול רשות ופטירה, ורוצה לומר אהיה אצלכם כגר, וממולדתי לא יצוותו לי. (במדבר י ל)
טרחכם - כברמב"ן, ולא בסדר זה, כדפירשנו שיתרו אמר לו שצריך לקבל על עצמו גם תפלה ועניני גמילות חסדים, ויקל מעליו הדינים... (דברים א יב)
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד על שם יתרו, על פי מה שכתוב לשארית נחלתו, דרשו חז"ל מי שמשים עצמו כשירים, ויתרו היה בעיניו כשירים, ועל שם זה נקרא יתרו, רק מקודם שנתגייר לא היה זה חשיבות, כי היה באמת מיותר, ורק נחלתו כתיב, ואחר כך ניתוסף לו וא"ו לשון המשכה. (שמות יתרו תרל"ב)
הקדמת יתרו קודם קבלת תורה, נראה כי עמלק רצה להרוס מתן תורה, ועל ידי יתרו ניתקן מה שקילקל עמלק, כדאיתא במדרש לץ תכה ופתי יערים וכו'... והנה בני ישראל מסרו נפשם לקבלת התורה, והקדימו נעשה לנשמע, רק כל האומות היו צריכין לבטל עצמם לבני ישראל, והיה ניתקן הכל, ובאמת נתבטלו, כדכתיב שמעו עמים ירגזון, לבד עמלק, ואף שהבין גדולת בני ישראל וממשלת השי"ת, ועם כל זה בא וילחם ומסר נפשו על זה לרעה, ולכן הקב"ה ימחה את שמו, ויתרו תיקן שכל האומות נמשכו אחריו ולא אחר עמלק... (שם שם תרל"ה)
במדרש ה' עוזי ומעוזי וגו', ביום צרה אליך גוים יבואו וגו', באתה רחב, יתרו וכו', כי הנה כל גלות שבני ישראל נכנסין בה, הוא רק כדי להוציא ניצוצות קדושות שבתוך האומות... ולולא עמלק הרשע ימ"ש שעירבב אותנו בודאי היה מתקנים כל הבריאה, ולכן יתרו שרצה להתדבק באמת נתקרב... פירוש כי בני ישראל מתקנים כל הלשונות על ידי התורה שמתפרשת בשבעים לשון וכו', וכתוב וישמע יתרו, והוא על ידי שהכניסו בני ישראל הארת הקדושה בכל הלשונות, כי ודאי יתרו לא נתדבק בלשון הקודש קודם הגירות... (שם שם תרל"ז)
במדרש רעך וריע אביך אל תעזב וכו'... איך על ידי החטא שכתוב ברפידים שרפו ידיהם וניטל מהם אותו הדביקות, ואז אם עזבת תן דעתך וכו', שמיד ויבא עמלק, והיו צריכין עצות איך לעמוד נגד הסתרות ע' אומות בעולם הזה, מאחר שנפלו קצת מדביקות שלמעלה מהטבעי כנ"ל, והשי"ת הזמין להם שמיעת יתרו, אשר ביטל כח האומות במה שהכיר ואמר עתה ידעתי וגו', ואיתבר ואיתכפיא, והיה תבירא לסט"א כמו שכתוב בזוהר הקדש, לכן נאמר עליו עשית חסד עם בני ישראל בעלותם ממצרים. (שם שם תרל"ח)
במדרש לץ תכה ופתי יערים... שכל העוז ותעצומות שנתן השי"ת לבני ישראל הם מטיבין לכל ומקרבים מי שרוצה להתקרב, וקראו פתי יערים על יתרו, אם כי היה חכם שבאומות, אכן היא הנותנת, שזה היה ההפרש בין יתרו לעמלק ימ"ש, שיתרו הלך בחכמה ובקש האמת, רק שעולם הזה הוא בחושך, ואינו יכול להשיג האמת, זולת לבני ישראל על ידי תורה אור ונר מצוה. וכשהמשיכו בני ישראל הארת האמת שמע יתרו והודה להאמת, שראה שטעה מקודם... (שם שם תרמ"א)
הקדמת פרשת יתרו לקבלת התורה כענין אמרם ז"ל דרך ארץ קדמה לתורה. והוא ענין עבודת האדם להשי"ת מתוך השכל והכרת האמת שמכירין טובת הבורא... (שם)
במדרש בני אם ערבת... וענין יתרו הוא התקרבות הניצוצי קדושה שהיה נמצא באומות, כמו שאמר חז"ל שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה, ועל ידי זה נתקרבו כל הכחות שהיו מעורבים באומות, ונקרא יתרו, כי העיקר הם בני ישראל, רק שהוא מעלה יתירה שקירבו בני ישראל גם כחות הרשעים, לכן הקדים מעשה יתרו לקבלת התורה, שלא ליתן פתחון פה לאומות שעל ידי שנבדלו בני ישראל נתרחקו הם, רק אדרבא על ידי התקרבות והתרוממות בני ישראל האירו מרחוק גם להאומות שיוכלו לעלות ולהתקרב על ידיהם תחת כנפי השכינה. ויש מחלוקת אי יתרו בא קודם מתן תורה או אחר מתן תורה, ויתכן שהכל אמת, יש יתרו קודם מתן תורה, ויש יתרו אחר מתן תורה, שעל ידי החטא ונתעלו בתשובה חזרו שנית להעלות מהאומות עוד יותר ניצוצי קדושה כנ"ל, וכל זה נכלל בשם יתרו... (שם שם תרמ"ג)
במדרש ה' עוזי... הענין הוא כי בני ישראל בעצם הם דבקים בשורש עליון למעלה מהטבע, אכן הקב"ה הביא אותם למצרים כדי שיעלו כל הברואים... ועל ידי זה שחוזרין ונסין ומתעלין מן הצרות אליו ית' ממילא מעלין עמהם כל המקומות, ועל ידי זה אליך גוים יבאו, וזה הרמז שמה שבא יתרו ונתדבק בהם אחר יציאת מצרים זה התועלת היוצאת מגלות מצרים, ויתרו היה החכם שבאומות... והגרים המה הממוצעים בין האומות לבני ישראל, ובשעת קבלת התורה שנתרוממו בני ישראל הוצרך לביאת יתרו כדי שיהיה על ידו קצת התקשרות להעולם בשורש שהם נפשות בני ישראל... (שם שם תרמ"ה)
במדרש משנתגייר הוסיף לו ו'. אמו"ז ז"ל אמר כי יתר על שם שהיה כמיותר בעיני עצמו, שהבין שאין לו מציאות מול קדושת בני ישראל, אכן כתב לשארית נחלתו, ודרשו חז"ל מי שמשים עצמו כשיריים, ולכן כשנתגייר היה בכלל לשארית נחלתו, אבל הביטול שהיה לו מקודם שנתגייר אינו חשוב, כי באמת לא היה כלום, רק כשנתגייר נחשב הביטול שלו... ובמדרש מקץ דרשו על יוסף הצדיק, שעל ידי הגלות שלו היה לו יתרון שנטל בת פוטיפר, וכמו כן במשה רבינו ע"ה שנטל בת יתרו, וכמו כן בכלל ישראל, כי בודאי היה במצרים ניצוצי קדושה, והמה אשר נתקרבו אחר כך להקדושה. ויתרו היה מיועצי פרעה, כדאיתא במדרש, והיה חכם גדול, וכשהיה נפרד מהקדושה הוסיף כח לסט"א, דמצינו יתר כנטול דמי... אבל כשנתבטל אל הקדושה אז מתעלה הכל על ידו... (שם תרמ"ו)
וישמע יתרו, זכה לשמע דבר ה' על ידי שלא שמע לעצת בלעם... ועליו יש לדרוש הפסוק אשרי האיש, יתרו נקרא איש, כדכתיב לשבת את האיש, לא הלך בעצת רשעים פרעה ובלעם, ולא עמד כמו איוב ששתק רק ברח, ובתורת ה' חפצו, כמו שאמרו שנדבו לבו ללכת למקום תהו לשמע התורה, והיה כעץ שתול על פלגי מים, שזכה להתדבק במשה רבינו ע"ה שר התורה, פריו יתן בעתו זו צפורה, ועלהו לא יבול, בניו שזכו להיות גדולים בתורה תרעתים שמעתים סכתים, וכל אשר יעשה יצליח, שנתן העצה על השופטים והצליח, כמו שכתוב וישמע משה לקול חותנו, על ידי שכתוב וישמע יתרו, זכה לוישמע משה... (שם תרנ"א)
וישמע יתרו - במכילתא מה שמועה שמע ובא... להבין פלוגתתם נראה, דהנה במכילתא והובא ברש"י, שבעה שמות נקראו לו, וידוע מכתבי האריז"ל דיתרו הוא משורש קין, וכן מבואר בכתוב (במדבר כ"ד) כי אם יהיה לבער קין, והנה בזוהר הקדש קין הוא קנא דמסאבותא, ויש לומר הפירוש בזה דאיתא בתקוני הזהר (א' סע"ב) על קן צפור דקדושא ותו הבנים הם חסידים, גבורים מארי תורה חוזים נביאים צדיקים חסידים וכו', והנה ידוע דאת זה לעומת זה עשה אלקים, דכמו שיש קן צפור דקדושה יש לעומתו בקליפה, והיינו כולל מכל ז' מדות הרעות, היינו ז' כתות הרשעים לעומת ז' כתות הצדיקים הנ"ל, ויש לומר על קין שהיו בו בעצמו כל שבע המדות הרעות יחד, וזהו קנא דמסאבותא, שהוא בעצמו היה קן צפור דקליפה, שבו נקבצו ובאו יחד כל כחות הרע, ויתרו שהיה משורש קין היו בו גם כן כל המדות הרעות האלו, וזהו שאמרו חז"ל במכילתא, שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה, דענין עבודה זרה הוא כחות פרטיים, וטעותם של עובדי עבודה זרה היתה, שהיו רוצים להמשיך כחות מכחות האלה, זה מכוכב זה וזה מכוכב זה. ויתרו שהיה הכלל מכל המדות הרעות, לכן לא הניח עבודה זרה שלא עבדה. אך אחר כך שהרגיש שאין בהם ממש, וחזר לעבוד את השי"ת, היה גם כן בכל הכחות שלו, היינו בכח כללו שלו שהוא כל ז' המדות, אך הפכם לקדושה, והיה הוא בעצמו ככל ז' כתות הצדיקים, והיה חסיד וגם גבור וכו', והיינו שכל המדות הטובות היו אצלו יחד בעצם, ולכך היו לו ז' שמות, דענין שם מורה על עצם ומהות הדבר, ויתרו שהיה מהותו ככל ז' כתות הצדיקים, על כן יש לו שבעה שמות לעומת שבע המהויות שבו. ובזה נוכל להבין הטעם שלא היה נמצא זיווג למשה רבינו ע"ה אצל ישראל רק אצל יתרו, דכמו שהיה יתרו כללי, כן היה משה רבינו ע"ה כללי, שהיה שקול נגד כל ישראל, וכן מצינו במשה רבינו ע"ה, שהיה לו שבעה שמות... ובזה מיושב מה שהקשה כ"ק אאמו"ר זצללה"ה על מה שכתוב חותן משה, הלא אין קורבה לגרים, דכקטן שנולד דמי, ולהנ"ל ניחא, דהנה הטעם שגר הוא כקטן משום שסילק עצמו מכל בחינותיו ונטפל ונספח על בית ישראל, מה שאינו כן ביתרו, דהוא לא הלך ממהות שלו רק כמו שהוא במהותו לקח הכל והפכו לקדושה...
מעתה לפי האמור שיתרו היה איש כללי מובן, שהוא לא היה נתפעל מדבר פרטי, להתעורר ולבא ולהאמין ולהודות באחדות השי"ת, רק גם כן מדבר כללי, ולכך סובר רבי יהושע מלחמת עמלק שמע, דז' מלכי כנען הם ז' המדות הרעות, ועמלק הוא ראשית גוים, ובכן הוא על גביהם, ולכך הוא המפריד על כס י-ה, כיון שכחו למעלה מהמדות לכן הוא המסתיר את האור... ומובן שהמנצח את עמלק, שהוא כח כללי. ומאן דאמר מתן תורה שמע ובא, על כרחך סובר דלאחר מתן תורה בא, ותורה היא דבר כללי, שבה כל כלל המציאות, ומאן דאמר קריעת ים סוף שמע ובא, משום דבקריעת ים סוף היו המכות ביד, שהיא חמש אצבעות, שהיא אגודה.
ברש"י: אמר לו יתרו צא בגיני וכו', כ"ק אאמו"ר זצללה"ה אמר בשם זקיני זצללה"ה מקאצק הפירוש שיצא מהדרגין שלו, בכדי שיוכל לקבל גם אותו, דלפי מה שהיה משה רבינו ע"ה בדרגין הגבוהין שלו, לא היה ביכולתו של יתרו להגיע אליו, ואחר כך כשיתעלה וישוב למדרגתו תהיה עליה גם לכל הנדבקים בו בעודו למטה, וכן היה... ויש לומר כוונת יתרו באופן אחר, דחס ושלום שהיה יתרו רודף אחר כבוד, אך הנה כ"ק אאמו"ר זללה"ה אמר שהענין שהחמירו חכמים בכבוד המת הוא שאחר המת רודפין כחות חיצוניים ורוצין לידבק בו, וכבוד הוא מהדברים העליונים מאד, ועל ידי כבוד שעושין למת כחות החיצוניים בדלין ממנו. כמו כן יש לומר כוונת יתרו, דאחר שנתגייר היה ירא לנפשו שלא ירדפו אחריו הכחות הרעים, על כן היתה עצתו, שעל ידי הכבוד שיעשה לו משה רבינו ע"ה יבדלו ויסתלקו ממנו. (יתרו תרע"א)
וישמע יתרו וגו'... ונראה דהנה שבעה שמות היו לו ליתרו, וכבר אמרנו שזה נגד שבעה המדות שהפך הכל לטוב. והנה ידוע, שהמדות תולדות השכל, וידוע בכתבי האר"י ז"ל ששלש המדות הראשונות נקראות בנים, ואחריהן נקראות בני בנים, והיינו שעל ידי הוראת השכל נעתקו המדות מטבען, כי (איוב י"א) עיר פרא אדם יוולד, אלא שהשכל מהפך הכל לטוב. והנה ידוע שעמלק הוא ראשית הגוים, והוא למעלה מהמדות, היינו שאיננו מניח השכל שיאיר על המדות שבלב, והוא מכסה על הלב כמו אבן שעל פי הבאר, כמו שבכלל העולם חוצץ בפני כבוד השי"ת שלא יתגלה... ובפרט יתרו שהיה משורש קין, ועל כן כל עוד היה עמלק בתוקפו לא היה אפשר ליתרו להפוך מדותיו מרע לטוב, כי אף שידע ושמע לא היתה מתעצמת הידיעה ולא חדרה לעומק הלב שיתפעל כל כך עד שיתהפך, ועל כן לא התעורר לבא, אף שכבר ידע ממשה שהיה הולך בשליחות השי"ת לגאול את ישראל, והיינו משום שהיתה רק שמיעה וידיעה חיצונית ולא פנימית. וזה שאמרו התנאים מה שמועה שמע ובא, וכעין מה שאיתא בזוהר הקדוש וכי יתרו שמע וכל עלמא לא שמעו, אלא כל עלמא שמעו ולא אתברו וכו'. וזה שאמר מלחמת עמלק שמע ובא, שעל ידי מלחמת עמלק, שהוא קליפה קשה שעמד כנגד לעכב התגלות מלכות שמים בעולם... וכאשר נחלש עמלק ועמו לפי חרב הוסר המסך המבדיל בכלל ובפרט, והיתה היכולת ליתרו לקרע סגור לבו שתבא בו הארת השכל להפוך הכל לטובה... קיצור הדברים ששניהם סוברים, שלרגל עומק הרע שהיה נשרש בלב יתרו, באשר היה משורש קין קינא דמסאבותא, לא היה נקל כל כך להתהפך מן הקצה אל הקצה, אלא בהארות גדולות מאד מאור השכל. ובאשר היה הלב אטום ומכוסה במכסה חזק מאד, שלא היה אפשר לעבור הארת השכל אל הלב, אמר רבי יהושע שסייעה מלחמת עמלק, כי כמו שהוסר המכסה האבני מכלל העולם על ידי חרבו של יהושע, כן הוא באדם הפרטי, על ידי חרב ומלחמה שהאדם עורך עם טבעו בתשובה בתפלה ובצעקה... ורבי אלעזר המודעי סובר מתן תורה שמע ובא, שעל ידי מתן תורה, שהיה בכלל העולם, זה סייע ליתרו, שעל ידי אור התורה שהיה קורע כל המסכים וכל המבדילים כן הוא באדם, שאור ההתבוננות בוקע וחודר אל עומק הלב כל כך שהפך את כל מדותיו לטוב... ומאן דאמר קריעת ים סוף שמע ובא, דהנה בספר גבורות השם למהר"ל שענין קריעת ים סוף הוא ביטולו של החומר, שמים הם חומריים, ובקיעת הים הוא ביטול החומר, ולפירוש הזוהר הקדוש והאר"י ז"ל שהוא התגלות אורות עליונים, דשני ענינים היו בים, ישועת ישראל ועונש מצרים... ואם כן היתה אז התחברות העולמות על ידי ביטול המסך המבדיל משני צדדים, מצד התגלות מלמעלה למטה, ומצד ביטול כח החומרי מלמטה למעלה... כי לגודל המכסה והאוטם שהיה על לב יתרו כנ"ל, שהיה משורש קין, היה צריך סיוע משני הצדדים עד שהיה יכול לשמע... (שם תרע"ב)
ברש"י, שבע שמות היו לו ליתרו, יתר וכו', ויש להבין ששם יתר הרי היה לו עוד בהיותו נכרי, ואיך נקרא על שם שיתר פרשה אחת בתורה, שהיא אחר שנתגייר, וגם יש להבין למה כשנתגייר הוסיפו לו רק אות אחת בלבד, ולא שם אחר לגמרי, כי נראה שמה שדרך המתיהדים לקרא להם שם אחר, הוא כענין שינוי השם בבעל תשובה. ונראה דהנה במדרש רבה פרשה כ"ז, טוב שכן קרוב הוא יתרו, מן עשו אחיו של יעקב, ביתרו מה כתיב וכו'... נראה שהמדרש בא לבאר מהות יתרו, כי כל דבר ניכר ונבחן מהיפוכו, כיתרון האור מן החושך, שאלמלא היה חושך במציאות לא היתה ניכרת מעלת האור, כן במה שמצינו דברים רבים ביתרו להיפוך מעשו... נבא לידע מהותו של יתרו, שלעומת עשו ברע, הוא יתרו בטוב. והנה המדרש מונה והולך חמשה דברים כתובים בעשו לגנאי וביתרו לשבח. ונראה דהנה ידוע שבאדם נמצאות חמש הרגשות והן כוללות כל חלקי האדם, ויש לפרש דחמשת הדברים שמונה המדרש הם נגד חמש הרגשות, היינו נשים בציון ענו זה חוש המישוש, אוכלי עמי אכלו לחם זו חוש הטעם...
והנה כבר אמרנו שיש מדות תולדות המעשים, אם כן שלש העבירות שבקין הוסיפו בו מדות רעות והן תולדות המעשים. ולפי זה היו נמצאות בקין ז' המדות שהיו לו בתולדתו, אבל לא יצדק לומר עליהן שהיו מתולדתן רע, אלא שהוא עשה אותן רע, ואילו השתמש בהן לטוב היו טובות... ולהנ"ל יובן שמדותיו שהיו לו מתולדתו שלא היו רע בעצמם, אלא הוא עשה אותן רע, שזהו הצד הטוב שבקין, שעל ידי מירוק וכיבוס שבו להיות טוב בקיני חותן משה, אבל חלקי הנפש שנדבקו בהן מדות הרעות, שהן תולדות המעשים שהם רע בעצמם, להן לא היה מועיל שום מירוק, היהפוך כושי עורו, והם חלקי הרע שבקין. ונראה שהם התגלגלו בעשו, וברבי חיים ויטאל שעמלק ירש אות ק' שבקין, הרי שחלקי הרע שבקין נתגלגלו בעשו. ולפי הדברים האלו יובן מה שיתרו היה היפך מעשו, ששניהם היו גלגול קין, אלא שזה צד הטוב וזה צד הרע... ויתרו תיקן חטא קין באלו ג' הדברים, חטא עבודה זרה תיקן במה שאמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, חטא גילוי עריות תיקן במה שנתן את צפורה בתו למשה... שפיכות דמים תיקן במה שהחיה את משה, באמרו קראן לו ויאכל לחם, כן כתב הרח"ו, ויש עוד לומר שמה שהוסיף פרשת הדיינים בתורה זה היה תיקון על חטא שפיכות דמים, והבן...
והנה ידוע שגלות מצרים היתה שורש כל הגליות, וכבר כתבנו שהיתה שולטת קליפה קשה וכחות רעים שהיו מושכין לעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים... ועל כן ביציאת מצרים שהיתה התגלות אלקות וביטול הכחות האלה, התעורר יתרו ובא, כי מצא מין את מינו וניעור, ועמלק שורש עשו התעורר עוד להיפוך... וקין מדתו להיפוך מלשון קנין, שהיה חשוב וקנין ויש בעיני עצמו, וזה שורש כל הרעות שמתגאה, וכל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה... וזה עצמו היתה מהותו של עשו שהיה איש שלם בעיני עצמו... והנה מאחר שגם יתרו היה גלגול קין, היתה בו נמי מדה זו, וזה שם יתר, אך יתרו לא די שלא השתמש במדה זו לרוע, אלא אדרבא מדה זו עוד הצילתו מבאר שחת, כי לולא מדה זו לא היה יכול לפרוש מעבודה זרה ולהיות איש יחידי בעולם, מנודה מכל העולם... וכל העולם נדמה בעיניו כבהמות וחיות רעות ולא השגיח עליהם כלל... ומעתה יובן שם יתר שבו תחילה זה היה קלקלתו זה תקנתו, ועל כן לא נעתק ממנו שם זה כלל, ובאמת משם זה עצמו נצמח שייתר פרשה אחת בתורה, כי באשר היה הדבר נכון בעיניו הרהיב עוז בנפשו לחוות דעתו למשה ולכל ישראל דור דעה כזה, כי לולא שם זה שהוא מהותו היה ראוי לבא במערות צורים וליבוש מלפתוח פיו, אבל מהותו שלא ישוב מפני כל הביאתו לזה... (שם תרע"ג)
עליך יעזוב הלכה, למחר הוא בא ונוטל יתומים ואלמנות וחובשן בבית האסורים, ואומר להם אותו שכתוב בו אבי יתומים ודיין אלמנות יבא ויציל אתכם מידי, אלא יתום אתה היית עוזר, שני יתומים שנשתיירו לו זה רומוס ורומילוס, נתת רשות לה לזאבה להניקן... (אסתר פרשה ג)
...אם כן למה נאמר אלמנה ויתום, ממהר אני ליפרע על ידי אלמנה ויתום יתר מכל אדם, שהאשה קובלת לבעלה, בן קובל לאביו אבל אלו אין להן מי שיקבלו לו אלא לי בלבד. לא תענון, מכלל שנאמר אם ענה תענה אותו, יכול לא יהא חייב עד שיענה ויענה, תלמוד לומר לא תענון אפילו עינוי אחד... (שמות כב כא)
...אבי שבשמים זכור כמה אלמנות ויתומים שיש בהם בישראל שעוסקין בתורה ובמצות בכל יום תמיד... (פרק יט)
רבי אלעזר אומר בראשונה היה אדם מת בירושלים והיה ממנה אפוטרופא ליתומים, והיתה האלמנה תובעת כתובתה מן היתומים... (ישעיה פרק א, שצא)
ויתום, אחד יתום מאב ואחד יתום מאם, ועד אימתי נקראין יתומים, עד שיעמדו לעצמן. לא תענון, מכלל שנאמר אם ענה תענה, יכול לא יהא חייב עד שיענה ויענה, תלמוד לומר לא תענון אפילו עינוי אחד, אם כן למה נאמר אם ענה תענה, לחייב על כל עינוי ועינוי... אחד המענה גופן במלאכה או לבן בדברים, או יכול אפילו ללמדן תורה וללמדן אומנות, תלמוד לומר תענה... (שמות כב כא)
אם ענה תענה - והנה העונש, אם אחד יענה ואין עוזר העונש על כלם, על כן בא אחריו וחרה אפי והרגתי אתכם כולכם... (שם שם כב)
...וכן האלמנה והיתום לא תענו, כי אשמע לקצת צעקתם, כי כל אלה אינם בוטחים בנפשם ועלי יבטחו... והעונש הזה לא מנו אותו רבותינו בכל חייבי מיתה בידי שמים, בברייתא דבאלו הן שבמיתה השנויה בסנהדרין, והטעם שאין זה מיתה כמיתת בני אדם בידי שמים, שנאמר בהם ומתו בו כי יחללוהו, ולא תמותו, אבל ענש בכאן שיהרג אותם בחרב אויב או במלחמה ירד ונספה בלא הודעה... (שם)
חייב אדם להזהר ביתומים ואלמנות מפני שנפשן שפלה למאד ורוחם נמוכה, אף על פי שהן בעלי ממון, אפילו אלמנתו של מלך ויתומיו מוזהרים אנו עליהן, שנאמר כל אלמנה ויתום לא תענון. והיאך נוהגין עמהן, לא ידבר אליהם אלא רכות, ולא ינהוג בהם אלא מנהג כבוד, ולא יכאיב גופן בעבודה ולבם בדברים קשים, ויחוס על ממונם יותר מממון עצמו. כל המקניטן או מכעיסן או הכאיב להן או רדה בהן או אבד ממונן הרי זה עובר בלא תעשה, וכל שכן המכה אותם או המקללן. ולאו זה אף על פי שאין לוקין עליו, הרי עונשו מפורש בתורה, וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב. ברית כרת להן מי שאמר והיה העולם, שכל זמן שהם צועקים מחמס הם נענים, שנאמר כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו, במה דברים אמורים, בזמן שעינה אותן לצורך עצמו, אבל עינה אותם הרב כדי ללמדן תורה או אומנות או להוליכן בדרך ישרה, הרי זה מותר, ואף על פי כן לא ינהוג בהן מנהג כל אדם, אלא יעשה להם הפרש וינהלם בנחת וברחמים גדולים וכבוד, שנאמר כי ה' יריב ריבם, אחד יתום מאב אחד יתום מאם, ועד אימתי נקראים יתומים לענין זה, עד שלא יהיו צריכין לאדם גדול לסמך עליו ולאמנן ולהטפל בהן, אלא יהיה עושה כל צרכי עצמו לעצמו כשאר כל הגדולים. (דעות ו י)
ומהם חמשה דברים העושה אותן אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה, לפי שהם עונות שבין אדם לחבירו, ואינו יודע חבירו שחטא לו... והאוכל שור עניים ויתומים ואלמנות, אלו בני אדם אומללין הם ואינן ידועים ומפורסמים וגולים מעיר לעיר ואין להם מכיר כדי שידע שור זה של מי הוא ויחזירנו לו... (תשובה ד ג)
אין פוסקין צדקה על יתומים ואפילו לפדיון שבויים, ואף על פי שיש להם ממון הרבה, ואם פסק הדיין עליהם כדי לשום להן שם מותר... (מתנות עניים ז יב)
...וכל המאכיל ומשקה עניים ויתומים על שולחנו הרי זה קורא אל ה' ויענהו ומתענג, שנאמר אז תקרא וה' יענה. צוו חכמים שיהיו בני ביתו של אדם עניים ויתומים במקום העבדים, מוטב לו להשתמש באלו ויהנו בני אברהם יצחק ויעקב מנכסיו... ואם יהיו עניים בני ביתו בכל שעה ושעה מוסיף זכויות ומצוות. (שם י טז ויז)
נכסי יתומים הרי הן כהקדש, כיצד, יתומים שמכרו פירות ונמשכו מהן הפירות ועדיין לא לקחו הדמים, הוקרו הפירות חוזרין בהן, שאין נכסי יתומים נקנין אלא בכסף כהקדש. הוזלו הפירות לא יהיה כח הדיוט יותר חמור מכחן. וכן אם לקחו הדמים ועדיין לא נמשכו פירותיהן והוקרו, חוזרין כשאר הדיוטות... (מכירה ט ג, וראה שם עוד)
היו חופרין נהר להביא בו מים למדינה, גובין אף מן היתומים שזו זכות להם, כדי שישקו ממנו שדותיהם וכרמיהם, לפיכך אם אירע להם דבר שלא באו המים, הואיל ולא נהנו מהן היתומים מחזירין להם כל מה שנלקח מהן, וכן כל כיוצא בזה. (שכנים ו ז)
המוכר ליתומים קטנים אין בו דין בעל המצר, הטוב והישר שעושין חסד עם אלו יתר מבעל המצר. (שם יב יג)
מצוה על היתומים לפרע חוב אביהן מן המטלטלין שהניח, ואם לא רצה היורש ליתן אין כופין אותו, ואם תפס בעל חוב מחיים גובה מהן... יתומים שגבו קרקע בחוב שהיה לאביהן אצל אחרים, יש לבעל חוב של אביהם לחזור ולגבות אותה מהן, שהרי קרקע זו של אביהם היא... כבר תיקנו גאונים האחרונים כולם שיהיה בעל חוב גובה מטלטלין מן היורשין, וכן דנין ישראל בכל בית דין שבעולם... (מלוה יא ח, וראה שם עוד)
אין נפרעין מן היורשין אלא אם כן היו גדולים, אבל יורשין קטנים אין נפרעין מהם שום חוב, ואפילו היה בו כל תנאי שבעולם לא יפרע בו המלוה כלום עד שיגדילו היתומים, שמא יש להן ראיה ששוברין בו את השטר. היתה המלוה רבית של עכו"ם, שהרי הרבית אוכלת בנכסיהן, מעמידין להם אפוטרופוס ונזקקין לנכסיהן ומוכרין ופורעין החוב, וכן אשה שתבעה כתובתה בין אלמנה בין גרושה... כדי שיהיה לה כלום שתנשא בו האשה לאחר. לפיכך אם קפצה האשה ונשאת ואחר כך באת לתבוע כתובתה מנכסי יתומים אין נזקקין לה עד שיגדלו היתומים, שהרי אין לה מזונות והרי נשאת... כשנזקקין בית דין לנכסי יתומים למכור שמין את הקרקע ואחר כך מכריזין עליה שלשים יום רצופין או ששים יום שני וחמישי, ומכריזים בבקר ובערב בשעת הכנסת פועלים ובשעת הוצאת פועלין, וכל מי שרוצה לקנות יוליך הפועלין לבקר לו... (שם יב א, וראה שם עוד)
מלוה שמת ובא היורש לתבוע את הלוה בשטר שעליו, ואמר פרעתי לאביך, והיורש אומר איני יודע, אומרים לו עמוד ושלם לו. אמר ישבע לי, הרי זה נשבע בנקיטת חפץ שלא פקדנו אבא על ידי אחר, ושלא אמר לנו אבא בפיו, ושלא מצינו בין שטרותיו ששטר זה פרוע, וגובה... (שם יז א, וראה שם עוד)
מלוה שמת ובא היורש לתבוע את הלוה בשטר שעליו ואמר פרעתי לאביך, והיורש אומר איני יודע, אומרים לו עמוד ושלם לו. אמר ישבע לי, הרי זה נשבע בנקיטת חפץ שלא פקדנו אבא על ידי אחר, ושלא אמר לנו אבא בפיו, ושלא מצינו בין שטרותיו ששטר זה פרוע, וגובה... (שם יז א, וראה שם עוד)
מעות של יתומים שהניח להם אביהן אינן צריכין אפוטרופוס, אלא כיצד עושין בהן, בודקין על מי שיש לו נכסים שיש להם אחריות ויהיו עידית, ויהיה איש נאמן ושומע דיני תורה, ומעולם לא קבל עליו נדוי, ונותנין המעות בבית דין קרוב לשכר ורחוק להפסד, ונמצאו היתומים נהנין משכר המעות... כל המטלטלין של יתומים שמין אותן ומוכרין אותן בבית דין, ואם היה השוק קרוב למדינה מוליכין אותו לשוק ומוכרין אותן ויצטרפו דמיהן עם המעות של היתומים. מי שהיה בידו שכר של יתומים, אם יניחו כאן עד שימכר שמא יחמיץ, ואם יוליכו לשוק שמא יארעו אונס בדרך, הרי זה עושה בו כדרך שעושה בשלו.
כשמעמידין בית דין להן אפוטרופוס מוסרין לו כל נכסי הקטן הקרקע והמטלטלין שלא נמכרו, והוא מוציא ומכניס ובונה וסותר ועושה כפי מה שיראה שזה טוב ליתומים, ומאכילן ומשקן ונותן להן כל ההוצאה כפי הממון וכפי הראוי להן, ולא ירויחו להן יותר מדאי, ולא יצמצם עליהם יתר מדאי. כשיגדילו היתומים נותן להם ממון מורישן, ואינו צריך לעשות להן חשבונות מה שהכניס והוציא, אלא אומר להן זה הנשאר, ונשבע בנקיטת חפץ שלא גזלן כלום. במה דברים אמורים כשמינוהו בית דין, אבל אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים וכן שאר המורישין אינו נשבע על טענת ספק. יש לאפוטרופוס ללבש ולהתכסות מנכסי יתומים כדי שיהיה מכובד ויהיו דבריו נשמעין, והוא שיהיה ליתומים הנאה בנכסיהן בהיות דבריו נשמעין... האפוטרופין עושין לקטנים לולב וסוכה וציצית ושופר ספר תורה ותפילין ומזוזות ומגילה, כללו של דבר כל מצות עשה שיש להם קצבה בין שהוא מדברי תורה בין שהוא מדברי סופרים עושין להם, אף על פי שאינן חייבין במצוה מכל אלו המצוות אלא כדי לחנכן, אבל אין פוסקין עליהן צדקה, ואפילו לפדיון שבויים, מפני שמצוות אלו אין להן קצבה... אף על פי שאין האפוטרופוס צריך לעשות חשבון כמו שביארנו, צריך לחשב בינו לבין עצמו לדקדק ולהזהר הרבה מאביהן של אלו היתומים שהוא רוכב ערבות, שנאמר סולו לרוכב בערבות וגו' ואבי יתומים וגו'. (נחלות יא א, וראה שם עוד)
המגדל יתומים ורואה בהם תרבות רעה ואומר יתומים הם האיך אכה אותם, יצא שכרו בהפסדו, ומה שכתוב (איוב כ"ב) וזרועות יתומים ידכא, וכתיב אם הניפותי על יתום ידי (שם ל"א), זהו שמכה אותם על חנם, אבל ליסרם כאשר ייסר איש את בנו מצוה להכותם, כדי שלא ילכו בדרך רעים אבל לא לנקום כעסו עליהם... (תקמד)
אל יגדל אדם יתום רכיל, כי אין לו זכות... (תתקפז)
שנמנענו מהכביד במעשה או אפילו בדבור על היתומים והאלמנות, שנאמר כל אלמנה ויתום לא תענון. אבל כל משאו ומתנו של אדם עמהם יהיה בנחת ובחמלה. משרשי המצוה, מה שכתבתי בסמוך בענין הגר, לפי שאלו הן תשושי כח, שאין להם מי שיטען טענותם בכל נפש, כמו שהיה עושה איש האלמנה ואביהן של יתומים אם היה קיים. ועל כן הזהירתנו תורתנו השלמה לקנות מדת חסד ורחמים בנפשנו, ונהיה ישרים בכל מעשינו, כאילו יש כנגדנו טוען בכח הטענה בהפכנו, ונחוס ונחמול עליהם, ונראה בכל דבר זכותם יותר משהיינו עושים אם היה האב והבעל קיים... שלא נדבר עמהם אלא רכות, ולא ינהג אדם בהם אלא מנהג כבוד, ולא יכאיב גופן בעבודה, ולא ילבינם בדברים, ויחוס על ממונם יותר מעל ממון עצמו, ומפני כן אמרו ז"ל, שהבא ליפרע מממונם, אף על פי שיש בידו שטר מקוים לא יפרע אלא בשבועה, מה שאין כן באחר. ועוד אמרו ז"ל, שאם יש להם ריב עם שום אדם, שבית דין חייבין לטעון בשבילם כנגד התובע אותם וטוענין לתועלתם כל מה שיחשבו שהיה יכול אביהם לטעון. ואם יש להם מעות, מכריחין בית דין כל מי שימצאו שהוא עשיר מנכסים שיש להם אחריות, ויהיה איש נאמן ואוהב שלום וכשר, ומפקידין לו מעות היתומים להתעסק בהן בענין שיהיה קרוב לשכר אצל היתומים ורחוק להפסד, מה שלא התירו באדם אחר משום אסור רבית דרבנן. ומכריחים גם כן כל אדם שהוא טוב להם שיפקח עיניו על נכסיהם, אם לא הניח להם אביהם שום אפוטרופוס. ועוד אמרו בהם, שכל משא ומתן שיהיה להם עם כל אדם שיהיה ידם על העליונה כמו הקדש, ויותר מהקדש... כי אנחנו מעמידים אותם זמנין אדינא דאורייתא וזמנין אדינא דרבנן, לתועלתם, אבל לפנים מדין זה אינו בדין לתת להם ממון העולם... ולעולם אין היתומים מקבלים מי שפרע בכל שיעשה האפוטרופוס ולא האפוטרופוס גם כן.
ומכל מקום אמרו מותר לענותם קצת לתועלתם, כגון הרב לתלמידו של תורה או אומנות, אבל אפילו לתועלתם מצוה בהם להקל בהם יותר משאר כל אדם. ואמרו גם כן שברית כרותה להם שנענין מצעקתם, ושהם נקראין יתומים לענין מצוה זו עד שלא יהו צריכין בעסקיהם לאדם גדול, אלא עושין כל צרכי עצמן כשאר הגדולים... והעובר עליהם והכעיסן או הקניטן או רדה בהם או איבד ממונם, וכל שכן אם הכה אותן, הרי זה עובר בלא תעשה, ואף על פי שאין לוקין על לאו זה, לפי שאין העינוי דבר מסוים כדי להלקות עליו, כי לעולם יוכל המענה רשע לטעון בשקר כי מן הדין עינה אותם, או לטובתם, השי"ת שהוא בוחן לבבות תובע צערן, והרי ענשו מפורש בתורה, שנאמר והרגתי אתכם, כלומר מדה כנגד מדה... ואם נקבה היא המענה תמות, ואישה ישא אחרת שתענה בניה. (משפטים מצוה סה)
שנמנע הדיין מהעלים עין להטות דין הגר או היתום. ועיקר האזהרה בזה אין ספק שהיא על האנשים שהם בעלי המשפט, ומכל מקום הנשים בכלל האיסור הן. (תצא מצוה תקצ)
הצדקה שאדם נותן לפרנסת יתומים היא מצוה גדולה, לפי שהם קטנים ועגומים, ואין להם אב שירחם עליהם. ועל זה קראהו עושה צדקה בכל עת, וחייבין לתת להם מזונות ולהשיאן. והיתומה קודמת ליתום... גם מצינו לחסידי ישראל שהיו זהירין מאד בצדקת יתום ויתומה, כבמסכת תענית כ"ד... וברור הוא שצדקת יתום ויתומה שכרו גדול... (נר ג כלל ז פרק ט)
כל אלמנה ויתום - רבי ישמעאל סבירא ליה שאלמנה ויתום בא לדוגמא, רוצה לומר כל החלשים והנדכאים, כמו אלמנה ויתום, ורבי עקיבא סבירא ליה שאלמנה ויתום דוקא, ורש"י ז"ל בפירושו תפס כשטת ר"י, והרמב"ם פסק כרבי עקיבא... (שמות כב כא)
ויתום - מלשון יד, שאיבד את מנהלו ומחזיק בידו. (שם שם כא)
כל אלמנה ויתום - אפילו אלו הצריכים מוסר והדרכה, וכברמב"ם דעות ו' מכל מקום יזהר שלא יענון יותר מההכרח הברור. (שם)
משפט גר יתום - יתום של גר, שצריך מוסר והדרכה, ומכל מקום צריך להזהר בו כברמב"ם. (דברים כז יח)
ממעון קדשך - למגדל יתומים בביתו, ולא בבית פחות משלו, ועל פי הגמרא חגיגה פרק ב', זבול וכו', הרי שמקום היתומים גבוה ממקום הקרבנות, וכן בסוכה פ"ד, העושה צדקה גבוה מכל הקרבנות. (שם כו טו)