(יום זכרון לנפטר, ראה גם: אב-בן, נשמה-הזכרה)
מה שמתענין ביום שמת אביהן, שהרי דוד התענה על שאול כי קראו אבי, וצם על יהונתן ועל אבנר, כי יש לצום על מיתת אדם חשוב... דבר אחר דין הוא, לפי שהאב והבן גוף אחד, ודין שיצטערו הבנים. (רלא)
וידוע מה שכתבו הספרים בטעם היאהרצייט, שבאשר אז הנשמה הולכת למקום גבוה מתעוררים דברים שבמקום הראשון לא היו נחשבים לחטא, ובמקום גבוה זה גם זה נחשב לחטא ולצריך מירוק, ולפעמים פוסקים עליו גיהנם אף שכבר זה מנוקה מכמה שנים... (ויקרא שמיני תרע"ב)
וזהו ענין יומא דהלולא שבפטירת הצדיקים כידוע מפטירת רשב"י, ומצינו איפכא בז' אדר פטירת משה רע"ה מתענין, וכן כל תענית צדיקים שנזכר במגילת תענית ובשולחן ערוך הם יום מיתת צדיקים, אבל כולם מדורות הנביאים כי הנביא שמת לא נשאר מנבואתו בעולם הזה, וכן במשה רע"ה שהוא שורש התורה שבכתב דבר זה אי אפשר להיות נשאר בלבבות בני ישראל, כי מה שהוא בלבב חכמה של חכמי ישראל שהוא חכם דעדיף מנביא זהו חכמת תורה שבעל פה, אבל תורה שבכתב שהיא חכמת הקב"ה ונובלות מחכמה העליונה שבא משה והורידה לארץ, משמת משה רע"ה נגנזו מעיינות חכמתו... וכן בהשגת כל הנביאים ובעלי רוח הקדש שחיברו הכתובים אף שנגד משה רע"ה גם ראייתם נחשב באספקלריא שאין מאירה, מכל מקום נגד השגת חכמי תורה שבעל פה בחכמתם חשיבה כמאירה ולא שייך בהם מחלוקת כלל, ועליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע ולא לשנות כלל, ועל כן במיתתם קבעו תענית, כי במותם נגנזה חכמתם. ומה שאינו כן חכמי תורה שבעל פה, אדרבא במיתתם נקבעה חכמתם כדרבונות בלבבות בני ישראל ויוכלו להוסיף עוד, ועל כן מה שנקבעו תעניות צדיקים על חכמי תורה שבעל פה רק אותם שנהרגו כרבן שמעון בן גמליאל וחבריו ור' עקיבא שהוא יסוד תורה שבעל פה, אלמלא שנהרג היה יום פטירתו יומא דהלולא רבא... (חלק א פוקד עקרים עמוד מו)
יום זה נקרא יום הלולא דרבי שמעון בר יוחאי, מפני שבו ביום נסתלק, אף שמצינו שקבעו תענית ביום מיתת צדיקים, כמו ז' אדר פטירת משה רבינו ע"ה... ולמה בפטירת רבי שמעון בר יוחאי עשו יום טוב, אך מה שקבעו תענית ביום מיתת צדיקים דוקא בצדיקים שהיו משורש תורה שבכתב, ומה שמצינו תענית צדיקים במיתת הרוגי מלכות, הוא מפני שנהרגו ולא מתו על מטתן. ומשה רבינו היה שורש תורה שבכתב, ורבי עקיבא היה שורש תורה שבעל פה... ורבי שמעון בר יוחאי היה תלמיד רבי עקיבא... וביום הסתלקותו נקרא הילולא דרבי שמעון בר יוחאי, דכל ישראל בדורו קבלו ונקבע בלבם אז הדברי תורה שלו, כמו שכתוב במדרש, בזמן שבעליהם נאספין מהם... ובכל שנה כשבא יום זה יכול כל אדם לזכות לפי כחו להשיג קביעת הדברי תורה שירד ביום זה בתורה שבעל פה, ולכן קבעוהו למועד. (פרי צדיק ויקרא ל"ג בעומר א)