יבוסי

ראה: שבעה עמים.

רמ"ע מפאנו:

...וכל זמן שדוד מלכנו היה בגרותו הנה היבוסי יושב ירושלים היה מתגבר כנגדו עם העורים והפסחים שנואי נפש דוד, שהכנוס אליהם סרסורא דחטאה כנודע ממשל החגר, ותרוויהו הוו בבלעם, והיו העורים מחטיאי העיון והפסחים מחריבי המעשה, והמה מונעים גדולים להשלמת הצלם והדמות אשר אמרנו. ואין ספק ששם יבוסי נגזר מלשון דם תבוסה שהוא תערובת הדם שיצא מחיים עם הדם שיצא לאחר מיתה, כטעם כפל המיתה (מות תמות) שהותרה בה אדם הראשון, ויש בטומאתו שהיא מדרבנן אזהרה רבה לכלנו שלא נהיה חובלים בעצמנו, ודי בכל זה הערה. וכיון שמלך דוד על כל ישראל והוא יחוד הפרצופים כולן, הנה אז בטח בעצמו שזה וזה יתקיים בידו... לפיכך הכריז דוד הע"ה בכל מחנה ישראל כל מכה יבוסי ויגע בצנור ולא הוצרך לפרש מה שכרו, כי מי שיכה את יבוסי יגע בלי ספק בצנור הרצון לעשות שליחותו והצליח ואין שכר גדול מזה, על כן משלו נתנו לו להיות לראש ולשר... (מאמר חקור דין חלק ד פרק ד)