(ראה גם: אמן, קדיש)
...אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך, הקב"ה מנענע בראשו ואומר, אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו... (ברכות ג א)
כי אתא רב דימי אמר, רבי יהודה ורבי שמעון תלמידי דרבי יוחנן אמרי, לכל אין מפסיקין חוץ מן יהא שמיה הגדול מבורך, שאפילו עוסק במעשה מרכבה פוסק, ולית הלכתא כוותיה. (שם כא ב)
העונה יהא שמיה רבא מברך מובטח לו שהוא בן העולם הבא. (שם נז א)
אמר רבי יהושע בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו קורעין לו גזר דינו, שנאמר בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה', מאי טעמא בפרוע פרעות, משום דברכו ה', רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אפילו יש בו שמץ עבודה זרה מוחלין לו, כתיב הכא בפרוע פרעות, וכתיב התם כי פרוע הוא.(שבת קיט ב)
...ואלא עלמא אמאי קא מקיים, אקדושא דסדרא, ואיהא שמיה רבא דאגדתא... (סוטה מט א)
...פירוש, כי השבח הזה שהוא אמן יהא שמיה רבא מורה על מעלת ישראל, כי בו נזכר מה שלא נזכר בשום שבח, שאומר שהוא מברך לעלם ולעלמי עלמיא, רוצה לומר בכל העולמות אף לעולם הבא, לפיכך אמרו רז"ל כל העונה אמן יהא שמיה וכו' קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, לכך בעולם הזה אין בטול לו, כי אם מן העולם הבא העליון, שיש השתנות אל גזירת עולם הזה, כי עולם הבא יותר במעלה מן העולם הזה. וכאשר אמר אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא, וממנו יכול לבטל הגזירה של ע' שנה. ולפיכך לא מצינו בכל השבחים שמתחיל ביו"ד העתיד, לומר אמן יהא שמיה רבא, רק שבח זה, כי יו"ד העתיד מורה על העולם הבא... ויפה אמרו שלכך השבח הזה בלשון ארמי, שלא יבינו אותו מלאכי השרת, שאינם מבינים בלשון ארמי, שלא יקטרגו עלינו כשאנו משבחים שבח כזה, כי אי אפשר למלאכים לשבח שבח זה, שלא יוכל לשבח ולקלס בריאה את בוראה במעלה מה שלא נמצא אתו... ולכך ישראל שהם מזומנים ומוכנים לעולם הבא יכולין לברך כך... (נצח ישראל פרק כב)
...כי כאשר בטל בית המקדש, שעל ידו היתה הברכה באה לעולם, אבל עדיין לא בטל דבר זה, שהעולם הזה מקבל מן העולם העליון, ולפיכך קאמר דקאי על סדרא דקדושה ואמן יהא שמיה רבא דאגדתא, כי זאת הברכה לא שייך בה הפסק כלל, ובשניהם אנו אומרים מברך לעלם עלמיא, ולא תמצא זה בשום שבח שבעולם, רק בשני שבחים אלו... ועל דבר זה העולם עומד, מצד שהשי"ת מברך העולם הזה מן עולם העליון, ועל זה תקנו אלו ב' בשבחים בלשון ארמי, כי אינו מכלל שבעים לשונות המיוחדים לכל אומה. וכבר ביארנו כי השבח הזה מגיע עד עולם העליון, והוא כולל הכל, ואינו מיוחד, לכן ראוי שיהיה בלשון שאינו מיוחד, ולשון הקודש לשון מיוחד, וכן שאר הלשונות כולם מיוחדים חוץ מלשון ארמי.
ויראה מה שאמר יהא שמיה רבא דאגדתא, מפני כי ראוי זה להגדה שהיא תורה, כי על ידי הקדיש שהוא אחר התורה בפרט יש לאדם דביקות יותר על ידי שאחר התורה, עד שהביא הברכה והקיום מעולם העליון... ובמדרש אמר רבי ישמעאל באותה שעה כששומעין הגדה מפי חכם ואחר כך עונין אמן יהא שמיה רבא, באותה שעה הקב"ה שמח ואומר למלאכי השרת, באו וראו עם זו שיצרתי בעולם במה הן משבחין אותי, באותה שעה מלבישין הקב"ה הוד והדר, הרי לך מבואר, כי השבח הזה מיוחד למעלת התורה, שהיא גם כן מעולם העליון... (שם)
ולכן אמרו ז"ל (שבת קי"ט ב') כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו, קורעים לו גזר דינו, ואפילו יש בו שמץ של עבודה זרה מוחלין לו. כי עיקר כוונת זה השבח הוא, שיתאצל ויושפע תוספת ברכה ושפעת אור עליון לכל הד' עולמות, וזהו יהא שמיה רבא מברך, היינו שיתאצל ויושפע תוספת ברכה ותוספת קדושה ממנו ית"ש על לעלם, הוא עולם האצילות, ומשם גם לעלמי הם ב' עולמות בריאה יצירה, עלמיא הוא עולם העשיה, והם שורש הד' דרגין של האדם, שורש נשמה ונפש רוח נשמה, וכשמכוון האדם בקדושת מחשבתו באמירת זה השבח לעורר ולהשפיע על ידו תוספת קדושה וברכה על שורש נשמתו, ומשם על נשמתו ורוחו ונפשו, גורם בזה להתם ולכלה כל עוון וחטא, ואמרם בכל כחו סובל ב' פירושים, או בכל כחו של העונה, או שיתברך השי"ת בכל כחותיו... (שער א פרק כ)