(בן גרשם בן משה, ראה גם: מיכה)
ויהי נער מבית לחם יהודה ממשפחת יהודה והוא לוי, והוא גר שם. וילך האיש מבית לחם יהודה לגור באשר ימצא, ויבא הר אפרים עד בית מיכה, לעשות דרכו... ויואל הלוי לשבת את האיש, ויהי הנער לו כאחד מבניו. וימלא מיכה את יד הלוי, ויהי לו הנער לכהן ויהי בבית מיכה. (שופטים יז ז והלאה)
המה עם בית מיכה, והמה הכירו את קול הנער הלוי, ויסורו שם ויאמרו מה הביאך הלום ומה אתה עושה בזה, ומה לך פה. ויאמר אליהם כזה וכזה עשה לי מיכה, וישכרני ואהי לו לכהן... ויקימו להם בני דן את הפסל, ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ... (שם יח ג והלאה)
הא גופא קשיא, אמרת והוא לוי, אלמא מלוי אתי, ממשפחת יהודה, אלמא מיהודה אתי, אלא לאו דאבוה מלוי ואימיה מיהודה, וקאמר ממשפחת יהודה, אמר רבא בר רב חנן לא, גברא דשמיה לוי, אי הכי היינו דקאמר מיכה עתה ידעתי כי ייטיב ה' לי כי היה לי הלוי לכהן, אין, דאיתרמי ליה גברא דשמיה לוי, וכי לוי שמו, והלא יהונתן שמו... אמר ליה וליטעמיך וכי בן מנשה הוא, והלא בן משה הוא, דכתיב בני משה גרשם ואליעזר, אלא מתוך שעשה מעשה מנשה, תלאו הכתוב במנשה, הכא נמי, מתוך שעשה מעשה מנשה דאתי מיהודה, תלאו הכתוב ביהודה...
מי הביאך הלום ומה אתה עושה בזה, אמרו לו לאו ממשה קא אתית, דכתיב ביה אל תקרב הלום, לאו ממשה קא אתית, דכתיב ביה מה זה בידך, לאו ממשה קא אתית, דכתיב ביה פה עמוד עמדי, תעשה כהן לעבודה זרה, אמר להן כך מקובלני מבית אבי אבא, לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה ואל יצטרך לבריות, הוא סבר לעבודה זרה ממש, ולא היא, אלא עבודה שהיא זרה לו... כיוון שראה דוד שממון חביב עליו ביותר, מינהו על האוצרות, שנאמר ושבואל בן גרשם בן מנשה נגיד על האוצרות, וכי שבואל שמו, והלא יהונתן שמו, אמר רבי יוחנן ששב לא-ל בכל לבו. (בבא בתרא קט ב)
רב חונא שמעון קמטריא בשם רבי שמואל בר נחמן, ויהונתן בן גרשום בן מנשה, נון תלוי, אם זכה בן משה, ואם לאו בן מנשה. חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן כומר היה לעבודה זרה שלו והאריך ימים, אמר לון על ידי שהיתה עינו צרה בעבודה זרה שלו, הוה בר נש אתא למיקרבה תור או אימר או גדי לעבודה זרה, ואמר ליה פייסיה עלי, והוא אומר מה זו מועילה לך, לא רואה ולא שומעת ולא אוכלת ולא שותה, לא מטיבה ולא מריעה ולא מדברת, אמר ליה, חייך, ומה נעביד, ואמר ליה אזיל עביד ואייתי לי חד פינך דסולת ואתקין עלוי עשר ביעין ואתקין קומוי והוא אכל מכל מה דאתי, ואנא מפייס ליה עלך. מכיוון דאזיל ליה הוה אכיל לון. זימנין חדא אתי חד בר פחין, אמר ליה כן, אמר ליה אם אין מועילה כלום את מה עביד הכא, אמר ליה בגין חיי. כיון שעמד דוד המלך שלח והביאו, אמר ליה את בן בנו של אותו צדיק ואת עובד עבודה זרה, אמר ליה כך אני מקובל מבית אבי אבא, מכור עצמך לעבודה זרה, ואל תצטרך לבריות, כיון שראה דוד כך, שהוא אוהב ממון, מה עשה העמידו קומוס על תסבריות שלו, הדא הוא דכתיב ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות... מתיבין לרבי שמואל בר נחמן והא כתיב עד יום גלות הארץ, הדא הוא דכתיב ונביא אחד זקן יושב בבית אל וגו', ואמרין הוא הוה... (ברכות סד ב)
וכן מצינו ביהונתן בן גרשון בן מנשה תאר אמתי למה שנשהו אלקים את הצדיק שלא יזכר שמו על הקלקלה, בא דוד והחזירו בתשובה ומנהו על האוצרות, בא שלמה ושנה סנקליטון של אביו וחזר לסורו והיה נביא הבעל בבית אל, ובסוף ימיו נתקרב גם הוא על ידי לגימה באבי אמו של גרשום אביו, שעל ידי לגימה זכה ונכנס תחת כנפי השכינה. ובשעה שיהונתן הרהר מאליו תשובה שלמה שרתה עליו רוח הקדש והיה נביא אמת לה' להוכיח את חבירו שעבר על נבואת עצמו, וגם ניבא במה שנתנבא חברו על המזבח אשר בבית אל, ונוספה נבואתו של יהונתן על כל בתי הבמות אשר בערי שומרון, וכשפרסם נבואתו ולא כחד דבר אין לך כפירת ע"ז וקדוש שם שמים גדול מזה. (מאמר חקור דין חלק א פרק כג)