(בן שאול, ראה גם: דוד-ויהונתן)
ויבחר לו שאול שלשת אלפים מישראל ויהיו עם שאול אלפים במכמש והר בית אל, ואלף היו עם יונתן בגבעת בנימין, ויתר העם שלח איש לאהליו. ויך יונתן את נציב פלשתים אשר בגבע, וישמעו פלשתים. ושאול תקע בשופר בכל הארץ לאמר ישמעו העברים... ושאול ויונתן בנו והעם הנמצא עמם חונים בגבע בנימין, ופלשתים חנו במכמש. (שמואל א יג ב והלאה)
ויהי היום ויאמר יונתן בן שאול אל הנער נושא כליו לכה ונעברה אל מצב פלשתים אשר מעבר הלז, ולאביו לא הגיד... ובין המעברות אשר בקש יונתן לעבר על מצב פלשתים שן הסלע מהעבר מזה ושן הסלע מהעבר מזה... ויאמר יהונתן אל הנער נושא כליו לכה ונעברה אל מצב הערלים האלה, אולי יעשה ה' לנו, כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט... ויאמר יהונתן הנה אנחנו עוברים אל האנשים ונגלינו אליהם. אם כה יאמרו אלינו דמו עד הגיענו אליכם ועמדנו תחתינו ולא נעלה אליהם. ואם כה יאמרו עלו אלינו ועלינו, כי נתנם ה' בידינו, וזה לנו האות... ויאמרו עלו אלינו ונודיעה אתכם דבר, ויאמר יונתן אל נשא כליו עלה אחרי, כי נתנם ה' ביד ישראל. ויעל יונתן על ידיו ועל רגליו ונושא כליו אחריו, ויפלו לפני יונתן ונושא כליו ממותת אחריו. ותהי המכה הראשונה אשר הכה יונתן ונשא כליו כעשרים איש בכחצי מענה צמד שדה. ותהי חרדה במחנה ובשדה ובכל העם...
ויונתן לא שמע בהשביע אביו את העם, וישלח את קצה המטה אשר בידו ויטבל אותה ביערת הדבש, וישב ידו אל פיו ותארנה עיניו... וישאל שאול באלקים הארד אחרי פלשתים התתנם ביד ישראל, ולא ענהו ביום ההוא. ויאמר שאול גשו הלם פנות העם, ודעו וראו במה היתה החטאת הזאת היום... ויאמר שאול הפילו ביני ובין יונתן בני, וילכד יונתן. ויאמר שאול אל יונתן הגידה לי מה עשיתה, ויגד לו יונתן ויאמר טעמתי בקצה המטה אשר בידי מעט דבש, הנני אמות. ויאמר שאול כה יעשה אלקים וכה יוסיף כי מות תמות יונתן, ויאמר העם אל שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל, חלילה חי ה' אם יפל משערת ראשו ארצה, כי עם אלקים עשה היום הזה, ויפדו העם את יונתן ולא מת. (שם פרק יד א והלאה)
וידבר שאול אל יונתן בנו ואל כל עבדיו להמית את דוד, ויהונתן בן שאול חפץ בדוד מאד. ויגד יהונתן לדוד לאמר מבקש שאול אבי להמיתך, ועתה השמר נא בבקר וישבת בסתר ונחבאת. ואני אצא ועמדתי ליד אבי בשדה אשר אתה שם, ואני אדבר בך אל אבי וראיתי מה והגדתי לך. וידבר יהונתן בדוד טוב אל שאול אביו... וישמע שאול בקול יהונתן, וישבע שאול חי ה' אם יומת. ויקרא יהונתן לדוד ויגד לו יהונתן את כל הדברים האלה, ויבא יהונתן את דוד אל שאול ויהי לפניו כאתמול שלשום... (שם יט א והלאה)
ויברח דוד מנוית ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי. ויאמר לו חלילה לא תמות הנה לא יעשה אבי דבר גדול או קטן ולא יגלה את אזני... ויאמר יהונתן אל דוד מה תאמר נפשך ואעשה לך. ויאמר דוד אל יהונתן הנה חדש מחר ואנכי ישב אשב עם המלך לאכול, ושלחתני ונסתרתי בשדה... ויאמר יהונתן אל דוד ה' אלקי ישראל כי אחקר את אבי כעת מחר השלישית והנה טוב אל דוד, ולא אז אשלח אליך וגליתי את אזנך. כה יעשה ה' ליהונתן וכה יסיף, כי ייטיב אל אבי את הרעה עליך וגליתי את אזנך ושלחתיך והלכת לשלום, ויהי ה' עמך כאשר היה עם אבי. ולא עם עודני חי, ולא תעשה עמדי חסד ה' ולא אמות... ויכרת יהונתן עם בית דוד, ובקש ה' מיד אויבי דוד. ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אותו, כי אהבת נפשו אהבו... ויען יהונתן את שאול, נשאל נשאל דוד מעמדי עד בית לחם. ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר... ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות, הלוא ידעתי כי בוחר אתה לבן ישי לבשתך ולבשת ערות אמך... ויען יהונתן את שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה... ויקם יהונתן מעם השולחן בחרי אף, ולא אכל ביום החודש השני לחם כי נעצב אל דוד, כי הכלימו אביו... ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום, אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם ה' לאמר, ה' יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד עולם. (שם כ א והלאה)
ויקם יהונתן בן שאול וילך אל דוד חרשה ויחזק את ידו באלקים. ויאמר אליו אל תירא כי לא תמצאך יד שאול אבי, ואתה תמלך על ישראל, ואנכי אהיה לך למשנה, וגם שאול אבי יודע כן. ויכרתו שניהם ברית לפני ה', וישב דוד בחרשה ויהונתן הלך לביתו. (שם כג טז)
וידבקו פלשתים את שאול ואת בניו, ויכו פלשתים את יהונתן ואת אבינדב ואת מלכישוע בני שאול. (שם לא ב)
מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם. שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו, מנשרים קלו ומאריות גברו... צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים... (שמואל ב א כב)
וילך דוד ויקח את עצמות שאול ואת עצמות יהונתן בנו מאת בעלי יבש גלעד... ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו בארץ בנימין בצלע קבר קיש אביו... (שם כא יב)
ואמר רב יהודה אמר רב כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע, יודע נגן שיודע לישאל, גבור שיודע להשיב, איש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה, איש תואר שמראה פנים בהלכה, ונבון דבר שמבין דבר מתוך דבר, בכולהו אמר להו יהונתן בני כמוהו... (סנהדרין צג ב)
דאמר רב יהודה אמר רב אלמלי הלווהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם, לא נהרגה נוב עיר הכהנים, ולא נטרד דואג האדומי, ולא נהרג שאול ושלשת בניו... (שם קד א)
ויאמר העם אל שאול היונתן וגו' ויפדו וגו', רבי אלעזר אומר נתנו משקלו זהב ופדאוהו, אמר רבי יוחנן וכי לחם אכל, אלא דבש אכל, רבי שמעון בן לקיש אמר וכי אכל, והלא מטעמת טעם, לא כן אמר רבי בא חסידא בר רבי זעירא המטעמת אין בה לא משום אכילה... אמרו טעמא ויפדו העם את יונתן ולא מת. (שמואל פרשה יז)
תדע לך כח החרם והשבועה, בא וראה משאול בן קיש שהחרים שיצומו כל העם, ויהונתן בנו לא היה שם ולא שמע, וטבל את קצה המשענת אשר בידו בדבש ונתן בפיו, ואכל והאירו עיניו, וראה שאול את הפלשתים שהיו מחזקים בישראל, מיד הבין שמעלו בני ישראל בחרם, וראה בי"ב אבנים שעל כהן גדול, וראה שהיתה אבנו של בנימין מכהה אורה, וידע ששבט בנימין מעל בחרם, והפיל גורלות ונלכד שאול ויונתן בנו, מיד לקח שאול את חרבו ורצה להרוג את בנו, אמרו לו כל העם, אדוננו המלך היא שגגה, והקריבו קרבן עולה על שגגתו ונעתר לו, ופדו אותו ממות. (שמואל א פרק יד, קיז)
טובים השנים מן האחד, טובים השנים האוהבים את האדם מן האחד, זו מיכל בת שאול ויהונתן, שנאמר ומיכל בת שאול אהבתהו, וביהונתן כתיב, ויאהבהו יהונתן כנפשו, מיכל ממלטת את דוד מן הבית, ויהונתן מן החוץ... (תהלים נט, תשעז)
על ידיו ועל רגליו - רוצה לומר בכל כח ומרוצה, כבחצי מענה - בתוך שיעור מדת קרקע חצי תלם, וגבורה גדולה זו, שהיו קרובים זה לזה ונכונים לעזור זה את זה. (שמואל א יד יג ויד)
ויקם יהונתן - שאין דרך הבן להסב אצל אביו על מטה, והיה דוד מיסב בין שאול ליהונתן, ועתה לא היסב יהונתן עד שהסב אבנר בין שאול ובינו. (שם כ כה)
יונתן - עד ונפש יהונתן כתיב יונתן חוץ מב', ויאמר יהונתן אל הנער, ויאמר יהונתן הנה, ומן ונפש יהונתן כתב רק יהונתן. (שמואל א יג ב)
דומו - פיהם יכשילם, ואין זה נחש, שאם לא כן לא היה ה' עוזרם, אלא הוא קול דברים ישמע האדם ויחזק לבו, ואינו כנחש הסומך בחולדה עופות וכוכבים, וחושב כי אלו מטיבים ומריעים, אבל אם עושה לסימן לחיזוק לבו מותר. (שם יד ח)
על ידיו - אולי היה המעלה קשה, דרך סלע בוצץ שהיה חלקלק, או כברש"י. (שם שם יג)
עם אלקים עשה - טובה גדולה ועם עמו, שהגדיל בטחונו באלקים ומסר נפשו על עם ה'. ויונתן תרגם שבשוגג עשה, ובטענה זו פדאוהו, ואמרו שרע ומר אם לא יפדוהו בטענה זו אחר שעשה הישועה. ואם היה שוגג מדוע לא נענה שאול באורים ותומים, תירץ רב סעדיה גאון, שלא יחשבו העם שמשא פנים בדבר, שבן המלך אינו נענש על שעבר השבועה, וכך ידעו כולם שהיה שוגג... (שם שם מה)
חלילה - נראה שיהונתן חשב, כי שאול רוצה להמיתו רק בעת ששרתה עליו רוח רעה, שהרי נשבע לו בה', ובאמת היה רוצה להמיתו, אלא שלא גילה ליהונתן מפני השבועה, או שלא יעצב. (שם כ א)
ויקם יהונתן - לא רצה לשבת ליד אביו שיכהו אם יקצוף עליו. (שם שם כה)
לא נפרדו - לתרגום יונתן אף על פי שיודעים שימותו, לא נפרדו - מעמם, ולא נסו. (שמואל ב א כג)
...ודין מי משחרימים אותו בשעת הכבוש, כמו שאמרנו, העובר על החרם של בית דין הגדול או של מלך ישראל, כענין מעשה שאול, וזהו שנאמר שם ויפדו העם את יונתן ולא מת, כי לפי שאמרה תורה לא יפדה מות יומת, אמר שם ויפדו את יונתן ולא מת, כי בעבור שאירע נס על ידו, ידעו כי בשוגג עשה... (ויקרא כז כח)
...נמצא שזה אינו נחש, אבל עיון שכלי עמוק מאד, וכן הענין בעצמו ביהונתן בן שאול, שבקש לעשות דבר לא נסהו מעולם תופס חרב וחנית, והוא שרצה להכות הוא ונושא כליו עם רב מאד, וגם לעבור במקום צר אשר היה ראוי שלא ימלטו ממנו אלף אלפים, כמו שהעיד ובין המעברות וגו', וכמו שנגלה מעליתו, שהוצרך לעלות על ידיו ועל רגליו, וכשעלה בדעתו לעשות הגבורה הזאת, בקש לדעת אם היו אמיצי לב או פחדנים, כי אם ימצא שהם אמיצי לב לא ינסה לעשות זאת... (דרוש יב)
...וכל שכן כי העובד מאהבה אין לו לחוש לתועלת ולא לנזק יגיע לו בעבודתו, כי אין כוונתו אלא לעשות רצון האהוב בלבד... הלא תראה יהונתן כי באהבתו את דוד המלך לא היה חושש להפסד המלוכה שהיה מפסיד בהיות דוד חי, אבל כוונתו היתה להגיע התועלת אל דוד שהיה אהובו, ואף אם היה מזיק לעצמו... (מאמר ג פרק לו)
עלו אלינו - והיה אפשר שלא ידברו דבר מכל זה, ואם יאמרו בזה הלשון הוא בהשגחה אלקית. (שמואל א יד ט)
כי עם אלקים עשה - שאכל כדי שיאורו עיניו ויוכל להלחם, ומה שה' לא ענה את שאול היה בחטאו בגלגל, שלכן לא חפץ בו ולא נתן לו הנצחון, ושאול חשב שהעם מעל, ושאל באורים ותומים מי עבר, ועל זה ענו שיהונתן עבר, והם טענו כי על זה אינו חייב... (שם שם מה)
והמשכילים יזהירו עם מה שאמר יהונתן לדוד "אתה תמלוך על כל ישראל ואנכי אהיה לך למשנה, וגם שאול אבי יודע כן", כי הידיעה לא תאמר אלא בדברים האמיתיים העתידים להתקיים על כל פנים. וגם שאול כשפייס את דוד אחרי כרתו את כנף המעיל במערה לאות שלא רצה לחבול בו אמר לו, "ידעתי כי מלך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל", והן שלש מלכיות לאדם לדוד ולמשיח, כי ביד משיח לבדו תתקיים ממלכת ישראל כארז"ל שפירושו ממלכה שפלה היא חלק המשנה ותקם ביד משיח בעל המלוכה האמיתית שיהיה המשנה נשמע אליו לגמרי. וכבר זכרנו כי היה יהונתן שמח וחפץ להיות לו למשנה, כי אמנם נפש יהונתן נקשרה בנפש דוד כקטן נתלה בגדול, הוא שדוד מקונן עליו "נפלאתה אהבתך לי", כי אין השכל סובל מדרך הטבע שיהיה בן המלך אוהב את עבדו עד שיושיבהו לרצונו על כסא אביו והוא יהיה לו למשנה. אלא אמר דוד "מאהבת נשים", אמותינו זו לזו, שרחל מסרה סימנין ללאה ולא נתקנאה בירך אחותה, משם התחילה אהבתך לי שלא היית מקנא בי... וכן במשפט המלך להיות בנימן צעיר כונן ליהודה כסאו... (מאמר חקור דין חלק ד פרק יז)
ויאמר יונתן - נראה שמסר נפשו, כי הוא היסב הצרה בהכותו את נציב פלשתים, ובטח בה' שיושיעהו שלא כדרך הטבע, ולכן לא התייעץ באביו. ויאמר יהונתן - לרוב בטחונו הוסיף לו כאן ה"א על שמו. (שמואל א יד א וו)
בידיו וברגליו - והיה קל להפילם באבנים, להורות השגחת ה'. (שם שם יג)
לא נפרדו - יתאחדו למחיצה אחת בעולם הבא. מנשרים קלו - ועל ידי מיתה זו יתעלו למחיצת שמואל, מאריות גברו - כששמע משמואל שאם ילך על מנת ליפול ביד פלשתים, לקח בניו עמו כמו שמוליכם לחופה, ולכן לא עכבו אשמותם, ולכן אין לבכות עליהם אלא על הנשארים... (שמואל ב א כג)
הנני אמות - בצדקתו לא התנצל אחר שנפל הגורל עליו. (שמואל א יד מג)
נשאל נשאל דוד - על ידי אחרים, דהיינו משפחתו, לרוץ - לא היה לו זמן לשאול רשות מהמלך. (שם כ ו)
ויקם יהונתן - כדי ששאול ירגיש שדוד איננו וישאל עליו. (שם שם כה)
יש להבין כשחל ראש חודש ביום א' מפטירין מחר חודש, ובודאי יש גם בשבת איזה דוגמא לזה. ונראה דהנה בריחת דוד היתה באמצעות יהונתן, ובודאי לא היה הדבר במקרה, שכל הדברים הגדולים אינם במקרה, כבמהר"ל. ונראה דהנה בריחת דוד היתה כעין גלות שלימה, והיה צריך סעד לתמכו... והנה ידוע שדוד המלך ע"ה היה מרכבה לה"א אחרונה שבשם הוי"ה ב"ה, ויהונתן יש בו ג' אותיות הראשונות שבשם הוי"ה ב"ה, ועל כן מאת ה' היתה שיהונתן יהיה המשלח אותו והחזיק ידו בה', וזה נתחזק מכח ג' האותיות הראשונות לבל תהיה ה"א אחרונה נפרדת בגלות... ובזה יש לפרש הסימן שנתן לו ואני שלשת החצים צדה אורה, ששלשת החצים רומזים לג' אותיות הנ"ל... ונראה שלעתיד לבא יהונתן יבא בגלגול משיח בן יוסף, והוא יהיה משנה למלך המשיח, שהוא דוד בעצמו, ואז יתקיים מה שאמר לו ואנכי אהיה לך למשנה, שלא יתכן שדברים אלו הנזכרים בכתוב יהיו לבטלה חס ושלום... (בראשית תולדות תרע"ו)
...והנה יהונתן יש בו נמי ג' האותיות הראשונות של שם הוי"ה ב"ה כמו ביהוסף, ויתכן שאז יבא יהונתן לזה העולם בזרע יוסף, ועל כל פנים זרע בנימין נקרא גם כן זרע יוסף, שעשרה בני בנימין הם שהיו עתידין להיות מהעשרה טיפין של יוסף, ולפי האמור יובנו דברי המדרש הנצבים על פתח דברינו, משהרס הקב"ה עצתן של שבטים עוד לא נבנית... עד ימות המשיח, שאז תבנה עצתן שיהונתן יהיה משנה למלך המשיח, והוא יכניע את כל העולם כולו ואת עצמו תחת יד משיח בן דוד... (שם מקץ תרע"ג)
ומובן נמי איך יהונתן ונושא כליו הבריחו את כל מחנה פלשתים, שמחמת גודל צדקתו, וקיום בכל דרכיך דעהו עד להפליא, שהרי הסכים להניח המלוכה לדוד, באשר ידע שאליו יאתה מלוכה, ביטל רצונו מפני רצון העליון, ועוד עשה פעולות גדולות לזה, הרי שקיים בכל דרכיך דעהו, וכל כונתו היתה לא למענו אלא צורך גבוה, על כן היה לאחדים עם כל צדיקי הדורות שקדמוהו, והיה שורה עליו צלם האלקים בשלמות, ובזה היה נופל פחד ואימה יתירה על הפלשתים, כמו ראיית מלאך ממלאכי עליון ועוד יותר... (דברים תצא תר"פ)
והראשון מנשמת משיח בן יוסף שנתגלה בעולם הזה כמדומה לי שהיה יהונתן בן שאול, ועל כן נהרג ולא נמצא בו שום חטא בכתוב שבשבילו נהרג, וזה ענין אהבתו לדוד שאמר "מאהבת נשים", כי הם סוד היחוד, וכן משיח בן יוסף ומשיח בן דוד יהיו תרין ריעין דלא מתפרשין, שעל זה רמז הנביא בשימת ב' העצים עץ יוסף ועץ יהודא... (חלק א פוקד עקרים עמוד לג)