(ראה גם: ארץ ישראל-כבוש, יהושע-כללי, יריחו-כבוש, רחב)
וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר לכו ראו את הארץ ואת יריחו, וילכו ויבואו בית אשה זונה ושמה רחב וישכבו שמה... וישובו שני האנשים וירדו מההר ויעברו ויבאו אל יהושע בן נון ויספרו לו את כל המצאות אותם. ויאמרו אל יהושע כי נתן ה' בידינו את כל הארץ, וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו. (יהושע ב א והלאה)
ויריחו סוגרת ומסוגרת מפני בני ישראל אין יוצא ואין בא. ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה גבורי החיל. וסבותם את העיר כל אנשי המלחמה הקיף את העיר פעם אחת, כה תעשה ששת ימים. ושבעה כהנים ישאו שבעה שופרות היובלים לפני הארון, וביום השביעי תסוב את העיר שבע פעמים והכהנים יתקעו בשופרות. והיה במשוך בקרן היובל, בשמעכם את קול השופר יריעו כל העם תרועה גדולה, ונפלה חומת העיר תחתיה, ועלו העם איש נגדו... ויאמר יהושע אל העם הריעו, כי נתן ה' לכם את העיר. והיתה העיר חרם היא וכל אשר בה לה', רק רחב הזונה תחיה היא וכל אשר אתה בבית כי החבאתה את המלאכים אשר שלחנו... וכל כסף וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא לה', ואוצר ה' יבא... ואת רחב הזונה ואת בית אביה ואת כל אשר לה החיה יהושע ותשב בקרב ישראל עד היום הזה, כי החביאה את המלאכים אשר שלח יהושע לרגל את יריחו. וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו, בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה. ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ. (שם ו א והלאה)
תא חזי, שלח לך אנשים, לך בשבילך, רבי יהודה פתח כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו ונפש אדוניו ישיב, כצנת שלג מועילה לגוף ולנפש, ציר נאמן לשולחיו אלו כלב ופנחס שהיו שליחים נאמנים אל יהושע, ונפש אדוניו ישיב, שהחזירו השכינה שתשכון בישראל ולא נסתלקה מהם. (שלח טז)
רבי אלעזר אומר, לא נתנו (האשכל לאחרים), שהרי כתוב וישאוהו במוט וכתיב בשנים... ומכאן למד יהושע אחר כך (לשלח רק שנים), שכתוב וישלח יהושע בן נון וגו', ואלו שנים שכבר העמידו הראשונים... (שם עא)
המה היוצרים אלו המרגלים, הדא הוא דכתיב (יהושע ב') וישלח יהושע בן נון מן השטים, רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר כלי נגרות היה בידם, מרגלים חרש לאמר, רבי נחמיה אמר כלי קדרות היה בידם, מקדרין חרש לאמר. תני רבי שמעון בר יוחי חרש כמשמעו, אמר להם עשו עצמכם כחרשין ואתם עומדים על רזיהם. רבי שמעון בן אלעזר אומר מתוך שאתם עושים עצמכם חרשים אתם עומדין על אופניים שלהם... (רות פרשה ב א)
לא תירא לביתה משלג, זו רחב, שהחביאה את המרגלים, ומי היו, רבי יוסי אומר זה כלב ופינחס, ויש אומרין פרץ וזרח היו, כשבקשה מהן אות, אמר לה זרח את תקוה חוט השני הזה תקשרי, זה שנבדקתי בו במעי אמי, דכתיב ותקשר על ידו שני. (בראשית חיי שרה כג א)
וישלח - על כרחך בתוך אבל משה, כי ביום ה' משליחתם עברו הירדן... יריחו - קשה מכולם, שיושבת על הספר. (יהושע ב א)
חרש - שילכו בשתיקה, שלא יפחדו ישראל כי שלח מרגלים, והוא שלחם כי ידע שיצליחו וישמחו לב ישראל בבשורות... (שם)
...והוא העלול הראשון ששמו כשם רבו ומשפיע ביתר השרים, ואם כן מדרגת ישראל גם אז גבוהה משאר העמים, וינהיגם על פי התורה ועל פי מה שכל אחד יקיים תהיה הצלחתו, ואף שיתנגד לטבע. ואל יהושע בא לומר לו, שלא ילחם ביריחו בתחבולות מלחמה, וישלוף החמריות מלבו, כי ה' ילחם לו... (שמות כג כ)
שלח לך - ...אמנם יהושע פחד עדיין מעוון פעור, ושלח המרגלים לשמע מה בפי האויבים, כפי שעשה זאת גדעון, ועל ידי זה יתאזרו ישראל עוז, ועל כן הלכו רק ליריחו ולבית רחב, ועשו עצמם חרשים שתפקידם רק לשמע דבריהם... (במדבר יג א)
...וכשיהושע רצה להכנס לארץ תיכף נכנעו אלו השנים מרגלים ונכפפו תחת יד ישראל, ובאו והתנפלו לפני יהושע ואמרו הננו לך לעבדים, אמר להם יהושע איני מתרצה בזה לבד, אלא שאשלח שני אנשים פנחס וכלב ויתלבשו בכם, ואתם תפילו מוראכם וחיתכם על כל יושבי הארץ, כדי שתהא נוחה ליכבש וכן עשו. ותדע זה מענין הפסוקים כי המרגלים הלכו לחפור את הארץ, ולא חפרו כלל, וכלם נמוגו כדונג מפני אש... הרי שהטילו בלבם מורא ופחד, כי לא קמה עוד רוח מפניהם, הרי הם נכנעו ועשו מה שצוום... (תורה שבכתב פרשת תצא)
וביהושע כתב לשון מרגלים, לפי שהלכו לעשות העם מדרך כף רגל ליהושע ולישראל, ואמרו עליהם לחפר את הארץ באו, לעשות חפירות בארץ הטובה, כדי ליצור קדרות. (במדבר יג ב)
וישלח - לפי דבר ה', ונשמר לשלוח מדעת עצמו לא מדעת העם. מן השטים - קרוב שיכנסו בודאי לארץ, והשאלה רק מאין יכנסו. מרגלים - לראות ערות הארץ, לא כתרים ההולכים לראות הטוב, ולזה ישלחו אנשים מההמון לא נשיאים היודעים מה טוב לשבטם. ואת יריחו - עיקר השליחות כדי לכבשה. זונה - והכנענים ידעו שישראל שונאי זמה, ולא יעלה על לבם שאלו שלוחיהם, רחב - המפורסמת, שלה גלויים סודות הארץ... והרגישו שהם מרגלים, שאם היו עוברים ממקום למקום היו לנים לפני השער, וגם שבאו בעת סכנה בלילה. (יהושע ב א וב)
...ובכן כיוון שהיה חסרון במשלח, לכן כשנכנסו לארץ כנען והיה אז אתקדרותא דשחרית, שנעשה אפל, כמו כן התאספו כל הכחות ממדות רעות ועמדו נגדם, והם באשר נעשו שלוחי הקהל, אף מאנשים בלתי מטוהרים, לא היה ביכולתם להכניעם, ולכן היה מוכרח יהושע לשלוח מרגלים להכניע אותם, ובחר בפינחס וכלב שהיו צדיקים גמורים, והם כיון שהיו אצל רחב הזונה, שהיא היתה קליפה העקרית, זוהי לילית, ושמעו שאמרה נמוגו כל יושבי הארץ, שכבר נכנעו, לא יהיה להם עוד מה לעשות שם, וכל זה היה להם מה שעשו שליחותם כראוי, היינו שיהושע שלחם, ואליו לבד חזרו בשליחותם, מה שאינו כן המרגלים של י"ב השבטים, שנעשו שלוחי כל ישראל. (במדבר שלח תר"ע)
ונראה דהנה במדרש רבה ט"ז, אין לך חביב לפני הקב"ה כשליח שמשתלח לעשות מצוה, ונותן נפשו כדי שתצלח בשליחותו, ואין לך בני אדם שנשתלחו לעשות מצוה ונותנין נפשם להצליח בשליחותם כאותן שנים ששלח יהושע וכו'... הפירוש שנתנו נפשם לעשות שליחותם, היינו שלא לבד את גופם הפקירו והלכו על מנת ליהרג, שאין זה כל כך רבותא, אלא אף את נפשם הפקירו, אפילו ללכת לשאול תחתיות, שהרי באו בית אשה זונה ושמה רחב, שעליה איתא בש"ס מגילה ט"ו, כל האומר רחב רחב מיד נקרי... ולפי זה מובן, דגם מציאות הנפש במקום צורך גבוה לכבוש ארץ ישראל אין מציאות הנפש נחשבת מציאות כלל, והכל נדחה בשביל צורך גבוה. ויש לומר דבשביל זה עצמו ניצולו, ולא היה ביכולת כחות החיצוניים לדבק בהם, והוא על פי מה שהגדנו במקום אחר, דבשביל שבאמת אין עוד מלבדו, וכל הכחות החיצוניים והכשפים המכחישים פמליא של מעלה הויתם רק מהסתר וצימצום, עד שנדמה ליש נפרד בפני עצמו, ובאמת כמו קודם בריאת העולם כן גם עתה אין שום נמצא בעולם אלא רצונו ית"ש, על כן אין רשות הניתנת לכחות החיצוניים אלא על איש שהוא יש בעיני עצמו... (שם תרע"ה)
...ושבת מועילה לזה, כי שבת היא רזא דאחד והיא מאחדת כולם, וזה יש להבין למה יריחו נכבשה בשבת דוקא, כי ביריחו היו ז' האומות, והיינו שכולם נקבצו באו כאחת, והיו צריכין לעומתם כח כללי חזק מאד שיהיה צלם אלקים בתכלית השלימות, וההתאחדות הרגילה שהיתה תמיד בישראל לא הספיקה לזה, והיו צריכין תוספת התאחדות, והיו צריכין דוקא לשבת, דהיא רזא דאחד. (דברים תצא תר"ע)
...ועל כן כשבא יהושע לירש את הארץ, חשש פן יתגבר חלילה כח האומות, מאחר שיש ביניהם התחברות בצד מה על ידי מעשה שטים, ועל כן שלח שני אנשים מרגלים, ובמה ששלוחי כל ישראל ימסרו גופם ונפשם בשליחות הזאת, כי היו מסוכנים ממש בגוף ונפש שהלכו אל רחב הזונה, שהיא לילית הקליפה, ויתקנו כאילו כל ישראל מסרו נפשם, ועל כן בזה הכח ינצח את האומות, כמו שהיתה הכוונה בשליחת המרגלים הראשונים בימי משה, וזה שמדקדק הכתוב וישלח יהושע בן נון מן השטים, שבשביל מעשה שטים הוצרך לזה. ומדוקדק מה שצוה להם יהושע להתחפש בדמות מוכרי קדרות, לרמוז להם ששליחותם היתה לעשות הבדל בין ישראל לאומות על ידי מסירת נפשם, כענין הרואה קדרה בחלום... (שם ליקוטים עמוד רנג)