(ראה גם: ארץ ישראל-כבוש, יהושע-כללי, נס)
אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל, ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום, וירח בעמק אילון. וידם השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו, הלא היא כתובה על ספר הישר, ולא אץ לבא כיום תמים. ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו, לשמע ה' בקול איש, כי ה' נלחם לישראל. (יהושע י יב)
רבי יהודה אמר, אבני ברד האלו שהיו יורדים על המצרים ונעכבו על ידי משה עשו אחר כך נקמות בימי יהושע, ולעתיד לבא עתידים לרדת הנשארים על אדום ובנותיה. אמר רבי יוסי, זה שאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. (בשלח קצב)
והיכא רמיזא, וזרעו יהיה מלא הגוים, בשעה שעמדה לו חמה ליהושע, ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים, וכמה, אמר רבי יהושע בן לוי עשרים וארבעה שעי, אזיל שית וקם שית אזיל שית וקם שית, כולה מלתא כיום תמים. רבי אלעזר אמר שלשים ושית, אזיל שית וקם תריסר, אזיל שית וקם תריסר, עמידתו כיום תמים. רבי שמואל בר נחמני אמר ארבעים ושמונה, אזיל שית וקם תריסר, אזיל שית וקם עשרים וארבעה, שנאמר ולא אץ לבא כיום תמים, מכלל דמעיקרא לאו כיום תמים הוה. איכא דאמרי, בתוספתא פליגי רבי יהושע בן לוי אמר עשרים וארבעה... רבי אלעזר אמר שלשים ושש... רבי שמואל בר נחמני אמר ארבעים ושמונה, אזיל שית וקם עשרים וארבעה, אזיל שית וקם עשרים וארבעה, מקיש עמידתו לביאתו, מה ביאתו כיום תמים, אף עמידתו כיום תמים.
תנא, כשם שעמדה לו חמה ליהושע כך עמדה לו חמה למשה ולנקדימון בן גוריון... מיתיבי ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו, איבעית אימא שעות הוא דלא הוו נפישי כולי האי, ואיבעית אימא אבני ברד לא הוו, דכתיב ויהי בנוסם מפני בני ישראל, הם במורד בית חורון, וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים... (עבודה זרה כה א)
בג' בתמוז ויאמר לעיני כל ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון, רבי יוסי אומר יום התקופה היה... (פרק יא)
ראה יהושע-כללי, בראשית ו יד.
ומטר לא ניתך ארצה, תלאן ברפיון, ואימתי ירד, בימי יהושע על האמוריים, שנאמר וה' השליך עליהם אבנים גדולות וגו', והשאר שהיו בשמים ירדו על גוג ומגוג לימות המשיח... (וארא טז)
...משעה שהשמש זורחת עד שעה שהיא שוקעת אין קלוסו של הקב"ה פוסק מפיו, שנאמר ממזרח שמש ועד מבואו, וכן את מוצא בשעה שעמד יהושע ועשה מלחמה בגבעון מה כתיב שם, אז ידבר יהושע לה' וגו', שמש בגבעון דום וגו' (יהושע י'), בקש יהושע לשתק את החמה, אמר לו שמש בגבעון דום, למה אמר לו דום, שכל זמן שהוא מקלס יש בו כח להלך, דמם עמד, לכך אמר לו יהושע שיעמוד, אמר לו השמש ליהושע, וכי יש קטן אומר לגדול ממנו דום, אני נבראתי ברביעי, ובני אדם נבראו בשישי, אמר לו יהושע בן חורין שהוא קטן ויש לו עבד זקן אינו אומר לו שתוק, ואברהם אבי הקנה לו הקב"ה שמים וארץ, שנאמר (בראשית י"ד) ברוך אברם לא-ל עליון קונה שמים וארץ, ולא עוד אלא שנשתחוה השמש לפני יוסף, שנאמר (שם ל"ו) והנה השמש והירח וגו', אמר לו וכיון שאני שותק מי יאמר קילוסו של הקב"ה, אמר לו דום אתה ואני אומר שירה בעבורך, שנאמר (יהושע י') אז ידבר יהושע לה', אין אז אלא שירה, שנאמר (שמות ט"ו) אז ישיר משה וגו'... (אחרי ט)
...מופת הששי שמש בגבעון דום, שבא יהושע ועשה מלחמת ישראל, והגיע ערב שבת וראה בצרתן של ישראל, שלא יחללו את השבת, עד שראה חכמי הגוים רוגשים במזלות לבא על ישראל, מה עשה, פשט ידו לאור השמש והירח, והזכיר עליהם את השם, ועמד כל אחד ואחד במקומו ל"ו שעות עד מוצאי שבת... (פרק נב)
עד בא השמש, וכי עד אותה שעה לא בא השמש, אלא מכאן שעמדה לו השמש, זה שאמר הכתוב יום ליום יביע אומר, זה יומו של משה, שבשר ליומו של יהושע, ושנאמר ושים באזני יהושע, אמר ליה יהיה רצון שתעמוד לך החמה כדרך שעמדה לי... (תהלים יט, תרעב)
...ובכח זה השם אמר יהושע שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון, רוצה לומר שאמר לצבא השמים שידומו משירות בשעה שהוא היה רוצה לשורר שירתו אל ה', שנאמר אז ישיר יהושע, ואם כן במה שאומרים השמש עומדת במקומה ולא פעלו בגלגלים יש לנו ראייה לזה שאמר שמש ירח עמד זבולה, וזאת הראיה שזה שעמדו שמש ולא פעלו מכח שם זה להנבא כמו פעם א' ויותר, ודכתיב וידבר ה' אל יהושע לאמר, ובזאת הפעם שדיבר לו השיג יהושע בנבואת משה. (דברים האזינו)
אז ידבר - אולי התפלה היא ויאמר לעיני, והשירה וידום השמש, או שלא הזכירה, ורדפום מגבעון עד עמק אילון שבגבול דן, והתפלל בחצי היום, והשמש עמד כיום תמים, היום הארוך בתקופת תמוז, וכשבא השמש היו בעמק אילון, והתפלל שיאיר להם הירח עד שתכלה נקמתם. על ספר הישר - התורה, דכתיב נגד כל עמך אעשה נפלאות, שהם קרינת פניו של משה ועמידת השמש... (יהושע י יב)
שמש בגבעון אם באמת עמד הוא נס גדול מנסי משה, והלא כתוב ולא קם נביא עוד וגו', ונראה שלא נתבטל השמש ממהלכו, אלא האיט, וכן האות של חזקיה שישוב הצל אחורנית, המופת לא יהיה על ידי הנביא בנמצאים העליונים, ונראה שהמופת היה שם בתנועת העננים, כי על ידי הליכתם יראה השמש במקום אחר מאשר הוא באמת... וכאן אמר שיהושע, שאל כי ישלים הנקמה בטרם יסור השמש מעל גבעון וכו', והמופת היה שהשלימו הנקמה כל כך מהר.(שם)
והנה בחיי נפלאו קצת מחכמי ישראל האחרונים מכל חכמי העמים, ובכרתם ברית עם הפילוסופיה היונית משתדלים בכל עוז לבטל הנסים שהעידה התורה האלוקית עליהם עם פרסומם הגדול, ואלו משתדלים לעוות עלינו הכתובים להחזיר לתוהו ובוהו המופתים היותר מפורסמים, כהרלב"ג וחבריו. ואמר בענין חזקיה הנ"ל שהמופת לא היה מצד תנועת השמש, כי אם מצד תנועת העננים... ופירושים אלו לא יכילם לשון הכתובים ולא יסבלם הדעת... ויותר מגונה מה שכתב בשמש בגבעון דום, שהיה רק ענין נקמה בזמן מועט, ומבואר בפסוקים שהשמש עמד באופן שכולם יכירו הנס הגדול, ושיהיה לב הלוחמים בטוח כי עוד הזמן לפניהם לנצח, ואמר שם, ולא היה כיום ההוא וגו' לשמע ה' בקול איש, רוצה לומר בנסים שנעשו על ידי תפלה, להוציא נסים שנעשו במלאכות ה' או ברצונו כהמבול. והמורה בחלק ב' פרק ל"ה התחכם, כי אמר שאחד מהבדלי נסי משה רבינו ונסי השאר הוא בפרסומם הגדול, ואמר שעמידת השמש היתה רק קצת שעות והיה היום כיום הקיץ הארוך, ובזה לא מיעט הנס כלל, והתלונה על מפרשיו שקשרו קשר עליו, והסבה הפנימית שהניעה המפרשים לשבש הכתובים ולבטל האותות הוא, שנתמעטה דמות האדם בעיניהם, ויאמרו שאי אפשר שהנמצאים העליונים וכל שכן הנבדלים מניעיהם יכנעו לאדם... (בראשית ז א)
ואם הספק הב' הנתלה ביתרון מופתי משה, הנה כבר רמזנו בפרק הב' שהיתרון היה ברבויים ופרסומם והתמדתם, ואם היה שעמידת השמש יחשב בו שיש לו יתרון גדול לחשיבות נושאו, הנה אם היה שלא נקבל היות השמים חיים מדברים, הנה אין מקום לספק הזה, כי היה המופת הזה ביטול התנועה או איחורה לבד, שהיה מקרה במתנועע, ובמופתי משה היו המופתים בעצמם כמקצת המכות שהיה בהם הוית עצמים. אבל כשנודה היותם חיים מדברים כפשר הכתובים, וכמו שיראו רוב הפילוסופים, ואם לא בא מופת על זה, הנה מה שבקבלה די בהיתר הספק הזה, אלא שהתמה במה שקצר הכתוב מלדברו. והתשובה שכבר ידמה שהיה הנס ההוא כמעט בלתי מפורסם, וזה למה שיראה שיהיה עת הנקמה סמוך לביאת השמש כמה שיודע על זה אמרו ולא אץ לבא כיום תמים, ירצה בו שלא מיהר לבא כמו שבהיות השמש באמצע השמים שתנועתו מתאחרת, אבל החוש כן היה בעת השקיעה לא שנתבטלה, אבל שנתאחרה בהיותה באמצע השמים אצל החוש, שאז היום בתמימות ושלימות. ולפי שאפשר שהיתה הנקמה במהירות גדולה, ואולי שלא נשתהה חצי שעה, הוא קרוב מאד שלא הרגישו באיחורו בהיותם במלחמה, זולתי אותם שלא היו במלחמה להיות הזמן מעטי, ולא הקדימו להם הידיעה, כי קרוב הדבר שלא הרגישו בו אלא מעטים מהרגילים בחכמה ההיא. ולהיות תכלית המופת אם התועלת שנמשך ממנו בטוב גופיי, אם להקנות אמונתו, והוא תכלית זכירתו בספר להקנות אמונה בלבד, הנה למיעוט פרסומו קצרה התורה מזכירתו במשה. וכבר נמעדו בזה רגלי קצת מעמינו שהכחישו הנס הזה, ואמרו שמהירות הפלגת הנקמה אמר שהיה כאלו מתאחר מלבא השמש, וממה שיחוייב היות כפשוטו היא עמידת הירח בעמק אילון, שלא היה לו מבא בפירושיהם, שהנקמה כבר נעשתה ביום, אלא שהענין כפשוטו, והודיע לנו שאיחור התנועה היה בשאר הכוכבים גם כן ביחס אחד, כדי שלא יתבלבל סדור הגרמים השמימיים... (מאמר ב כלל ד פרק ג)
ראה יהושע-כללי, מאמר ד פרק כב.
על פי הגמרא פסקה תנועת הגלגל פעמים, שהשמש הלך ו' שעות ועמד, והלך עוד ו' שעות ועמד שוב, כמו שכתוב וידום השמש וגו' ויעמוד וגו'... והנה רבים מבני עמינו נמשכו אחר הישמעאלים לומר שהשכל הפועל עושה הכל, כחשו בה', בזמן שבני עשו מאמינים בו... ואיש יריבו הרלב"ג דבר בנבואה ובמופתים דברים שאסור לשומעם, ואם היום היינו חרפה לשכנינו הסבה היא המינות הזאת. הנה אמרתי שפועל הנפלאות הוא ה' ולא השכל הפועל, וכן הוא המודיע לנביא. ומה שטען הרלב"ג מחדוש ידיעה ורצון בבורא נסבלהו בנסים כמו בבריאת העולם, ואין בזה חידוש רצון, כי ה' ירצה תמיד ההטבה. ובבקשת תכלית הדברים כבר זכר המורה פרק י"ג מחלק ג' שאין ראוי לשאול עליה, אלא כך רצונו יתעלה, ודי לנו שקנו על ידי הנסים שלמות נפשית באמונה, ושעל ידי הנצחון היה לישראל כבוד גדול. ואחר שביארנו שהבורא עצמו פועל הנסים, לא יקשה שיעשהו גם בטבע הגרמים השמימיים, שהם ברואים ממנו כהטבע הגשמי..
והנה יהושע ראה שצריך זמן לרדוף מגבעון עד עמק איילון, ולכן בקש שמש בגבעון דום וגו', שיתמיד היום עד שיהיו בעמק איילון, וכבר פירשתי שאין מעלת הנביא תלויה במעלת נסיו... ומה שכתב במשה לכל האותות וגו' אינו מדבר על ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אלא רוצה לומר שבכל הנסים האלה דבר אתו פנים אל פנים... ואם בימי משה לא היה צורך בעמידת השמש כי אם בימי יהושע, אין לזה כחו כנביא גדול ממנו... (יהושע י יב)
בחצי השמים - רוצה לומר נשאר בחצי הכפה הנראית לנו, ולא אץ לבא - ולא שקע, כי נח הגלגל. (שם שם יג)
ובפרק אין מעמידין, ויעמוד השמש בחצי השמים, כמה הוה ההוא יומא, אמר רבי יהושע בן לוי כ"ד שעות... ביארו חכמי התלמוד דבר נפלא, שהיה נס הזה של עמידת השמש מסודר מן השי"ת בסדר הראוי, וזה שהיה עמידת השמש באמצע השמים דווקא, וזה כי תנועה אחת לשמש עד שש, כי עד שם השמש מוספת לעלות, ומן אמצע השמים תתחיל לרדת, והנה לשמש קצת תכלית תנועה באמצע השמים ושם היא בין הגבולין, כאילו ישיג לה תכלית תנועה, ואף כי בודאי תנועות השמש מדובקות, מכל מקום מצד האופק עד חצי השמים השמש עולה ומשם תתחיל לרדת, ומפני כך אמצע השמים מקום שהוא ראוי לעמוד שם שש שעות... ולפיכך מאחר שהשמש היא מתנועעת אל אמצע השמים שש שעות, ומן אמצע השמים עד השקיעה מתנועעת שש שעות, לכך היא מצורפת ומדובקת לשם בכל אלו שש שעות כאלו היתה שם מחמת הצירוף ההוא, ולכך כאשר הגיעה השמש אל אמצע השמים, וכן אל השקיעה עמדה שש שעות...
אמנם רבי אליעזר סובר, כי בשקיעה עמדה שנים עשר שעות, מפני כי נחשב התחלת תנועתה מן הזריחה, לא מן אמצע השמים, ולכך תמשך אל השקיעה שנים עשר שעות, ולכך היה ההמשך שעמדה י"ב שעות. ורבי שמואל בר נחמני סובר, כי ראוי שתהיה העמידה באמצע השמים שנים עשר שעות, לפי שהשמש מתנועעת מן המקום שהוא בגלגלה בתכלית המטה, ומאז השמש מתחלת לעלות עד גובה השמים, ולכך התנועה אל אמצע השמים י"ב שעות, ולפיכך עמדה שם י"ב שעות...
כלל הדבר, רז"ל פירשו בזה כי היה הענין הזה מסודר לפי הענין הראוי עד שיהיה הנס מסודר לגמרי, ומפני שהנס היה מסודר יש קיום לנמצאים בסדור הזה שהיה שלא על פי הטבע...
ואם יאמר שזה מצד האדם שאליו זורחת השמש או שוקעת, אבל מצד עצם הגלגל אין בו זריחה או שקיעה, גם כן כך אני אומר, כיון שאל האדם השמש בגלגלה יש לה זריחה או שקיעה, ואמצע השמים יבואו אליו הדברים אשר התבארו, ודבר זה פירוש זה מכריע, אשר נפרש כי לא היתה העמידה רק ליהושע ועמו, וכן לבני אדם אשר באופק ההוא, ולשאר בני אדם היתה תנועת השמש כדרכה, וזה יורה הפלא ופלא, כי ליהושע ועמו באופק ההוא היתה עומדת, ולשאר בני אדם באופק אחר הולכת, ולא שהיתה נראית עומדת, אלא עמידה גמורה, שהרי על פי דברי החכמים היתה העמידה באמצע השמים או בשקיעתה, וזה לא היה רק ליהושע ועמו...
אמנם אם נאמר אחר שהיה אמצע השמים ליהושע ועמו והיה שם עמידה, היה הנס נראה בכל מקום, וזה כדי שיהיו נפלאותיו נודעים בכל מקום, וכן משמע במדרש בפסוק וזרעו יהיה מלא הגוים, שהיה הנס נראה בכל העולם, גם זה נכון, והיתה השמש שלא בטבע לכל העולם. ומכיון שלא היה זה טבעי רק על ידי נס, לא יאמר שנשתנה טבע השמים כיון שהיה שלא בטבע...
אבל רז"ל בעלי האמת אומרים היפך זה, כי מפני כך היה יהושע מעמיד השמש, מפני שהשמש היא גשמית, ויהושע שהיה לו התורה השכלית היה אפשר לו למשול עליה... כי החומר הוא עבד, ואין בן חורין רק השכל... ואל תשגיח בדברי הפילוסופים שאמרו כי השמש והירח חיים משכילים, שכל דבר זה הבאי...
אמנם צריך עיון אם נעשה נס זה לכל העולם או לא נעשה רק באופק ההוא, כי יש לומר כי ליהושע ולישראל באופק ההוא היתה עמידת השמש, ולכל העולם לא עמדה השמש, וזה יותר פלא מורה על גבורת השם... כי אפשר ויכול להיות שתלך השמש מצד ענינה הנהוג, ותהיה עמידה לה מצד הנס, שיכול להיות לדבר אחד שני דברים הפכיים מצד שני בחינות, והטבע דבר מיוחד ושלא בטבע דבר מיוחד... כי כשם שראוי שתלך מצד הטבע, כך יש בחינה שכלית, שבאמצע השמים יש לה עמידה, והוא בחינה שכלית ואין זה טבעי, ולכך היה לה עמידה במדריגה בלתי טבעית, וליהושע ועמושהיו צריכים אל הנס הבלתי טבעי היתה עומדת, ולשאר העולם אשר אין צריכים לנס היה להם המנהג הטבעי...
וכך אפשר הוא ויכול להיות, כי יהושע היה עולה בסולם השמימה והיה מושל על השמש ולומר לה דום, ונתלבשה השמש בצורה זאת שאינה טבעית, כאשר גזר עליה. והנה ציור מציאת השמש אל יהושע כאשר ראוי, וכן הוא אליו באופק ההוא ובשאר אפקים בטבע גמור, כי אין ספק שיש לשמש הכנה לעמידה כמו שנתבאר למעלה, ובאותה הכנה קבלה השמש עמידה על ידי נס, וההנהגה הטבעית היתה נמצאת לכל העולם שהם מוכנים לדבר הטבע, וזה ראוי להבין.
ואל יקשה לך האיך דבר זה אפשר לצייר, שאם נאמר שעמדה השמש ליהושע בלבד ולכל העולם הלכה, הנה שקעה לעולם מן האופק, וליהושע היתה השמש על האופק, ודבר הזה איך אפשר, דבר זה לא קשיא למי שמבין דברי חז"ל, כי זה היה ליהושע בענין נסי מצד המדרגה הבלתי טבעית, שאין דבר זה ענין ושייכות אל הטבע, והיה לה עמידה על האופק מצד הבלתי טבעי, והשקיעה מצד הנהגת הטבע. והנסים אין לדבר בהם ולעמוד עליהם מצד הטבע, כי הם נסים יוצאים מטבע של עולם... (גבורות ה' הקדמה ב)
וידום השמש,וגו', ביארו דבר נפלא, שהיה נס זה של עמידת השמש מסודר מן השי"ת בסדר כראוי, וזה שהיה עמידת השמש באמצע השמים דווקא, וזה כי תנועה אחת לשמש עד שש שעות, כי עד שם השמש מוסיפה לעלות, ומן אמצע השמים תתחיל לרדת, והנה לשמש קצת תכלית תנועה באמצע השמים, ושם היא בין הגבולין, כאלו ישיג לה תכלית תנועה, ואף כי בודאי תנועות השמש מדובקות, מכל מקום מצד האופק עד חצי השמים עולה ומשם תתחיל השמש לרדת, ומפני כך אמצע השמים מקום שהוא ראוי להעמיד שם שש שעות, שהרי היא כל תנועות השמש בגלגלה, שהולכת בחצי היום מן הזריחה עד אמצע השמים, ואז תתחיל לרדת... (כנ"ל)
כלל הדבר, רז"ל פירשו בזה, כי היה הענין הזה מסודר לפי הענין הראוי, עד שיהיה הנס מסודר לגמרי, ומפני שהנס הזה היה מסודר, יש קיום לנמצאים בסדור הזה, שהיה שלא על פי הטבע, ואולי אם יאמר האומר שהגלגל הוא כדורי ולא שייך בעצם הגלגל התחלה וסוף, מכל מקום הרי ידוע שכל כוכב פעולתו משתנה בחלוף המקומות בזריחתו ובשקיעתו וכאשר הוא באמצע השמים... (חידושי אגדות עבודה זרה כה א)
אז ידבר - כאשר ראה המלחמה הגדולה, רצה שעתה תתקיים הבטחת ה' נגד כל עמך אעשה נפלאות, לכן דבר לפני כל ישראל, ובקש נס בנמצאים העליונים, כי כמוהו עוד לא נברא, ויתקיים בכל הארץ ובכל הגוים כמובטח שם, ולא בקש עצירת הגלגל היומי, כי זה היה נס יותר קטן, כעצירת מהלך המים ואתו גם עצירת הטחנה. וידום - קודם אמר שהשמש עמד מיד כשדבר יהושע, ועתה ביאר מקום עמידתו, וכמה עמד. כיום תמים - עמד כ"ד שעות, אף שהנקמה נגמרה קודם, כדי שלא ישתבשו מערכות השמים, וכן צריך לומר שהמהלך השנתי לא פסק כי אם רק היומי. (יהושע י יב ויג)
לשמע ה' - שהנס לא היה ברצון ה' או על ידי תפלה, אלא על ידי גזירת איש, ורק להודיע שה' נלחם להם, ולא לכבוד ה' או להצלת ישראל. (שם שם יד)