(ראה גם: יום כפורים - כללי, תענית)
והיתה לכם לחוקת עולם, בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם, וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם... (ויקרא טז כא)
אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכפורים הוא, מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשותיכם והקרבתם אשה לה'. וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה, כי יום כפורים הוא לכפר עליכם לפני ה' אלקיכם. כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה. וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה, והאבדתי את הנפש ההוא מקרב עמה... שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם, בתשעה לחדש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם. (שם כג כז והלאה)
כעין זה כתוב, וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם, דהיינו שלא יוכל המקטרג לשלוט עליהם, ועל כן ביום כפור שהוא קינוח כל העונות ונקיון שלהם צריכים ישראל לטהר עצמם וללכת יחפי רגלים כמלאכים העליונים. וחמשה עינויים הם כדי להעזר מחמש צדדים העליונים, שיום הכפורים הוציא אותם, והם שערים שלה. ואם חושבים שתיה לעינוי מיוחד, הרי יש ששה עינוים, משום ששתיה הוא מצד יצחק (גבורה, ואכילה מצד אברהם שהוא חסד)... (תצוה קיד, ועיין שם עוד)
למדנו כתוב אך בעשור וגו' ועניתם את נפשותיכם, וכתוב והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם... אמר לו, אך הוא בא למיעוט, כי כיון שאמר ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש, אמר אחר כך אך בעשור, והיה צריך לומר אך עשור, להשמיענו שבעשור תלוי הדבר... אמר לו אף כאן בועיניתם את נפשותיכם מחולק, כי אינו נמצא אלא מחצי היום והלאה, (אחר זמן אכילה), ונמצא שאך חלק יפה הוא גם בועינתם את נפשותיכם... (אחרי רלט)
מצוה זו היא להתענות ביום הכפורים, להכניע הגוף והנפש בסוד ה' עינויים, ה' מדרגות של יום הכפורים (חג"ת נ"ה), כי המקטרג בא להזכיר עונותיהם כמו שלמדנו, וכלם הם בתשובה שלמה לפני אביהם. (אמור רכז)
תענו את נפשותיכם, יכול ישב לו בחמה ובצינה כדי שיצטער, תלמוד לומר וכל מלאכה לא תעשו, מה מלאכה אסרתי לך במקום אחר, מלאכה שחייבים עליה כרת, אף עינוי שאסרתי לך במקום אחר, עינוי שחייבים כרת... דבר אחר תענו את נפשותיכם, עינוי שיהא בבית נפשותיכם, ונאמר להלן ויענך וירעיבך, מה עינוי האמור להלן רעבון, אף עינוי האמור כאן רעבון.
וכל מלאכה לא תעשו, יכול לא יקנב את הירק ולא יציע את המטות ולא ידיח את הכוסות, ודין הוא, נאמר כאן מלאכה, ונאמר מלאכה במלאכת המשכן... תלמוד לומר מלאכה וכל מלאכה ריבה... אין לי אלא מלאכה שחייבים על מינה כרת, מלאכה שאין חייבין על מינה כרת מניין, שלא יעלה באילן ושלא ירכב על גבי בהמה ולא ישוט על פני המים, ולא יספוק ולא יטפיח ולא ירקד, תלמוד לומר שבתון שבות, אין לי אלא שביתת הרשות, שביתת מצוה מניין, לא יקדיש ולא יעריך ולא יחרים... תלמוד לומר שבתון שבות. אזרח זה האזרח, האזרח לרבות נשי אזרח, גר זה הגר, הגר לרבות נשי גרים. בתוככם לרבות נשים ועבדים.
ומניין שיום הכפורים אסור באכילה ושתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, תלמוד לומר שבתון שבות, יכול תהא שבת בראשית אסורה בכולם, תלמוד לומר הוא, הוא אסור בכולם, ואין שבת בראשית אסורה בכולם... (אחרי פרק ז וח)
ומניין ליום הכפורים שחל להיות בשבת ושגג ועשה מלאכה, מניין שהוא חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו, תלמוד לומר שבת היא, יום הכפורים הוא, דברי רבי עקיבא, רבי ישמעאל אומר איננו חייב אלא אחת. (אמור פרשה ט)
וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה, הרי זו אזהרה למלאכה, כל הנפש אשר תעשה כל מלאכה והאבדתי, הרי זו עונש למלאכה. כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה, הרי זו עונש עינוי... ומניין שיום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובתשמיש המיטה ובנעילת הסנדל, תלמוד לומר שבתון שבות... ועניתם את נפשותיכם בתשעה, יכול יתחיל ויתענה בתשעה, תלמוד לומר בערב, אי בערב יכול משתחשך, תלמוד לומר ועיניתם את נפשותיכם בתשעה, הא כיצד, מתחיל ומתענה מבעוד יום, שכן מוסיפין מחול על הקודש. אין לי אלא מלפניו, מלאחריו מניין, תלמוד לומר מערב עד ערב... יכול יהיו חייבים כרת על התוספות, תלמוד לומר וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה, על עצם היום הזה ענוש כרת, ואין ענוש כרת על תוספת מלאכה... (שם פרשה יד, וראה שם עוד)
ראה עוד: יום כיפורים-כללי.
נימא מסייע ליה, אין בין תשעה באב ליום הכיפורים אלא שזה ספיקו אסור וזה ספיקו מותר, מאי ספיקו מותר, לאו בין השמשות, לא כדאמר רב שישא בריה דרב אידי לקביעא דירחא, הכא נמי לקביעא דירחא... (פסחים נד ב, וראה שם עוד)
יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, והמלך והכלה ירחצו את פניהם, והחיה תנעול את הסנדל, דברי רבי אליעזר, וחכמים אוסרים. האוכל ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה והשותה מלא לוגמיו חייב. כל האוכלים מצטרפין לככותבת וכל המשקין מצטרפין למלא לוגמיו, האוכל ושותה אין מצטרפין... והתניא אף על פי שאמרו אסור בכולן לא אמרו ענוש כרת אלא על האוכל ושותה ועושה מלאכה בלבד, הכי קאמר, כשאמרו אסור לא אמרו אלא בכחצי שיעור, אבל כשיעור ענוש כרת, ואף על פי שענוש כרת, אין ענוש כרת אלא אוכל ושותה ועושה מלאכה בלבד... (יומא עג ב, וראה שם עוד)
הני חמשה עינויין כנגד מי, אמר רב חסדא כנגד ה' עינויין שבתורה, ובעשור, ואך בעשור, שבת שבתון, והיתה לכם, הני חמשה הוו, ואנן שיתא תנן, שתיה בכלל אכילה היא... (שם עו א)
אכל ושתה בהעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת, אכל ועשה מלאכה, חייב שני חטאות, אכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה ושתה משקין שאינן ראויין לשתיה ושתה ציר או מורייס פטור. אמר ריש לקיש מפני מה לא נאמרה אזהרה בעינוי, משום דלא אפשר, היכי נכתוב, נכתוב רחמנא לא יאכל, אכילה בכזית, נכתוב רחמנא לא תעונה, קום אכול משמע... (שם פא א, וראה שם עוד)
אמר רבי ינאי חולה אומר צריך ורופא אומר אינו צריך, שומעין לחולה, מאי טעמא, לב יודע צרת נפשו... רופא אומר צריך וחולה אומר אינו צריך, שומעין לרופא, מאי טעמא, תונבא הוא דנקיט ליה... מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפילו דברים טמאים עד שיאורו עיניו... (שם פג א, וראה שם עוד)
אין בין שבת ליום הכפורים, אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת... (מגילה ז ב, וראה שם עוד)
ורמינהו, אחד מנעל וסנדל ואנפיליא לא יטייל בהן לא מבית לבית ולא ממטה למטה, אמר אביי דאית ביה כתיתי ומשום תענוג. אמר ליה רבא ומשום תענוג בלא מנעל ביום הכפורים מי אסירי, והא רבה בר רב הונא כריך סודרא אכרעיה ונפיק... (יבמות קב ב, וראה שם עוד)
ורמינהי, אף על פי שאסור בכולן אין ענוש כרת אלא באוכל ושותה ועושה מלאכה בלבד, ואי אמרת כי לא רחצה איכא עינוי, ביום הכפורים כי רחץ ליחייב כרת, אמר רבא מענינא דקרא, גבי יום הכפורים כתיב תענו את נפשותיכם, מילתא דידע עינויא השתא, רחיצה לא ידע עינוייא השתא... (נדרים פ ב)
שלשים ושש כריתות בתורה... והאוכל ועושה מלאכה ביום הכפורים... (כריתות ב א)
אמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת, ואין עירוב והוצאה ליום הכפורים... אלא דרפרם בדותא היא... (שם יד א, וראה שם עוד)
תמן תנינן, יום הכיפורים אסור באכילה ושתייה וברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, ותני עלה, בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכפורים... והתני מעשה ברבי יוסה בן חלפתא שראו אותו טובל בצינעה ביום הכיפורים... (ברכות כו א)
מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכיפורים מדליקין, מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין... מקום שנהגו להדליק משובח ממקום שנהגו שלא להדליק, אמר רבי ירמיה תדע שהוא כן, שהרי יום הכיפורים שחל להיות בשבת אפילו מקום שנהגו שלא להדליק מדליקין... יום הכפורים שחל להיות בשבת מהו להדיח כבשין ושלקות מן המנחה ולמעלן, רב אמר אסור, רבי לעזר אמר מותר... (פסחים כח א, וראה שם עוד)
...ביום הכפורים בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור... תני שוות סיכה לשתייה לאיסור ולתשלומין, אבל לא לעונש ביום הכפורים לאיסור אבל לא לעונש, והא תני ולא יחללו להביא את הסך ואת השותה, אמר רבי יוחנן לית כאן סך... ובנעילת הסנדל, תני כל אלו שאמרו אסורין בנעילת הסנדל יצא לדרך נועל, הגיע לכרך חולץ... אית תניי תני יוצאין באמפליא ביום הכפורים, ואית תניי תני אין יוצאין, אמר רב חסדא מאן דאמר יוצאין באמפליא של בגד, מאן דאמר אין יוצאין באמפליא של עור. רבי יצחק בר נחמן סלק לדגבי רבי יהושע בן לוי בליל צומא רבא, נפק לגביה לבוש סוליסה, אמר ליה מה הוא דין, אמר ליה איסתניס אנא... (יומא לט א, וראה שם עוד)
תינוקות סמוך לפירקן מחנכין אותן לפני שנה ולפני שתים בשביל שיהו רגילין במצוות. רבי עקיבא היה מבטל בית המדרש בשביל תנוקות שיאכילום אבותיהם, ומעשה בשמאי הזקן שהיה רוצה להאכיל את בנו בידו אחת, וגזרו עליו שיאכילו בשתי ידיו... (יום הכפורים פרק ה)
ראה גם: יום כפורים-כללי, פסיקתא.
תענו - אחר שהכתוב אומר ותתענג בדשן נפשכם, ידענו שהעינוי הוא הצום. והכלל כל עינוי במקרא דבק עם נפש הוא הצום. (ויקרא טז כט)
כשם שאסור לצאת חוץ לתחום בשבת, כך אסור לצאת ביום טוב וביום הכפורים, וכשם שהמוציא מרשות לרשות בשבת חייב, כך המוציא מרשות לרשות ביום הכפורים חייב... (עירובין ח ד)
מצות עשה לשבות ממלאכה בעשור לחדש השביעי, שנאמר שבת שבתון הוא לכם, וכל העושה בו מלאכה בטל מצות עשה ועבר על לא תעשה... ומה הוא חייב על עשיית מלאכה ביום זה, אם עשה ברצונו בזדון חייב כרת, ואם עשה בשגגה חייב קרבן חטאת קבועה... כללו של דבר אין בין שבת ליום הכפורים בענינים אלו, אלא שזדון מלאכה בשבת בסקילה וביום הכפורים בכרת.
מותר לקנב את הירק ביום הכפורים מן המנחה ולמעלה... וכן מפצעין באגוזין ומפרכין ברימונים מן המנחה ולמעלה מפני עגמת נפש. ויום הכפורים שחל להיות בשבת אסור...
מצוה אחרת יש ביום הכפורים, והיא לשבות בו מאכילה ושתיה, שנאמר תענו את נפשותיכם, מפי השמועה למדו, אי זה הוא ענוי שהוא לנפש זה הצום, וכל הצם בו קיים מצות עשה, וכל האוכל ושותה בו בטל מצות עשה ועבר על לא תעשה, שנאמר כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה, מאחר שענש הכתוב כרת למי שלא נתענה, למדנו שמוזהרין אנו בו על אכילה ושתיה... וכן למדנו מפי השמועה שאסור לרחוץ בו או לסוך בו, או לנעול את הסנדל או לבעול, ומצוה לשבות מכל אלו כדרך ששובת מאכילה ושתייה, שנאמר שבת שבתון, שבת לענין אכילה, ושבתון לענינים אלו, ואין חייבין כרת או קרבן אלא על אכילה ושתייה, וצריך להוסיף מחול על הקדש בכניסתו וביציאתו, שנאמר ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב, כלומר התחיל לצום ולהתענות מערב תשעה... (שביתת עשור פרק א א, וראה שם עוד שאר הפרקים)
...משרשי המצוה, שהיה מחסדי השם על כל בריותיו לקבע להם יום אחד בשנה לכפר על החטאים עם התשובה, וכמו שכתבתי בארוכה באחרי מות, ולכן נצטוינו להתענות בו, לפי שהמאכל והמשתה ויתר הנאות חוש המישוש יעוררו החומר להמשך אחר התאוה והחטא, ויבטלו צורת הנפש החכמה מחפש אחר האמת, שהיא עבודת הא-ל ומוסרו הטוב והמתוק לכל בני הדעת, ואין ראוי לעבד ביום בואו לדין לפני אדוניו לבא בנפש חשוכה ומעורבבת מתוך המאכל והמשתה במחשבות החומר אשר היא בתוכו, שאין דנין את האדם אלא לפי מעשיו שבאותה שעה, על כן טוב לו להגביר נפשו החכמה ולהכניע החומר לפניה באותו היום הנכבד, למען תהיה ראויה ונכונה לקבל כפרתה ולא ימנענה מסך התאוות... (אמור מצוה שיג, וראה שם עוד)
לשבת מכל מלאכה ביום הכפורים... משרשי המצוה על צד הפשט, שלא נהיה טרודים בשום דבר, ונשים כל מחשבתנו לבקש מחילה וסליחה מאת אדון הכל ביום זה, שהוא נכון לסליחת העונות מיום שנברא העולם... (שם מצוה שיז)
...וכבר נודע שהצומות לא נתנו רק לשוב אליו בכל לב ובכל נפש ולהתבונן בדרכיו, כל שכן בזה היום הנכבד, שלא נמנעה בו אכילה ושתיה, רק להתבונן בענין תכלית מה שאפשר להתבונן בו, מצד היותו רמז והערה אל תכלית נכבד, והיא הסבה שנתוספה בו קדושה על כל שאר הימים בהיותו אסור במלאכה מוסף על שאר תעניות, ובהיותו אסור גם כן באכילה ושתיה מוסף על שאר ימי המנוחה... לדעת ולהכיר שלא ניתן רק להערת השלימות... (משיב נפש מאמר ב פרק י, וראה שם עוד)
וחמשה ענויים הן כנגד ה' פעמים נפש דכתיב בפרשה, ונגד ה' שמות שיש לנפש, וחמשה טבילות לכהן גדול וחמשה תפילות. (ויקרא כג כז)
וזהו כוונת התורה כשאסרה אכילה ושתיה ביום הכפורים, לפי שהאכילה והשתיה מביאה את האדם לידי גסות הטבע וגובה הלב, ויבא מזה לשכח העיקר, והוא שכתוב פן תאכל ושבעת וגו', כי המאכל והמשתה יביאהו לידי הגאוה, והגאוה לידי שכחת העיקר... ואם בדיני ממונות נאסר לנו אכילה ושתיה, קל וחומר ביום הכפורים שהוא יום הדין לנפשות, שהעולם תלוי אם למיתה אם לחיים, וכאשר יתענה האדם אז יהיה לבבו נכנע ונשבר, ויהיה כח הבשר דל וחלש, ותתגבר עליו הנפש השכלית, וזאת כוונת התורה שאמרה: תענו את נפשותיכם, ובאה הקבלה בעינוי אכילה ושתיה, לפי שכחות הגוף נקשרים עם כחות הנפש, ועל כן צריך אדם לענות בצום נפשו, כלומר נפשו המתאוה, זה ביאור הכתוב שאמר: יודע צדיק נפש בהמתו... (כד הקמח כפורים ב')
...ודבר ידוע שהסבה הגדולה שבהכנעת הנפש הבהמית הוא התענית, כי האדם בטבעו כשיחסר לחמו שהוא צריך אליו יהרסו כחותיו, וכאשר יצום ויתענה הכח הבהמי תשש והחומר מדלדל, ובאותה שעה יהל עליו אור השכל ויכוון אל האמת, ותהיה עבודתו רצויה ותפלתו מקובלת. ולכך צותה התורה ביום דין הנפשות להתענות, והוא יום הכפורים, לפי שהמאכל והמשתה סבה לגסות הטבע ולגודל הלב, ויבא מזה שישכח את השם, וכיוון שהיום ההוא מיוחד לכפרת העונות ולדיני הנפשות, אין ראוי שיתעסק אדם בדבר היוכל למנוע ממנו הכפרה ההיא ולקבוע את נפשו, ולכך נצטוינו בעינוי הנפש ביום המקודש ההוא, שאמר הכתוב ועניתם את נפשותיכם, באה הקבלה לרז"ל בעינוי זה שהוא של רעבון ממש, שכתוב ויענך וירעיבך, שאם לא כן הייתי אומר שהעינוי הזה הוא שיענה אדם את עצמו ביגיעה רבה ועמל כבד כגון טעינת הקורות והדברים הכבדים וזולתם, כי זה בכלל עינוי הנפש... אבל הקבלה לרז"ל היא נר מאיר אל עבר פנינו, שביארו לנו העינוי הזה. ומן הידוע כי עינוי הנפש הוא עיקר, לא עינוי הגוף שיענה אדם את גופו בצום ובתענית, ולא יענה את נפשו מן ההרהור הרע, הנה זה חוטא ואין לו זכות מאותו תענית, ועל כיוצא בו הזכיר ישעיה ע"ה: הן לריב ומצה תצומו ולהכות באגרוף רשע וגו', ביאר בזה שעינוי הגוף בלעדי עינוי הנפש אינו כלל עיקר יום רצון לה', אבל העיקר הוא שיענה נפשו מן המחשבות הרעות ומפעולות הרשעה, וזהו שאמר, הלא פרוס לרעב לחמך וגו', יאמר אין הכוונה שתרעיב את גופך, אלא שתשביע את הרעבים...
ותדע לך שכן הוא, שכן מצינו שהקלה תורה בעינוי הגוף בחולה שיש בו סכנה, שאמרו רז"ל מאכילין אותו דבר האסור לו, או מאכילין אותו ביום הכפורים, ואמר על זה חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה, ולא הקלה בעינוי הנפש, כלומר שאם היתה קשורה נפשו בתאוות העריות והוא מסתכל בדבר, אין להתיר לו כלל, ואפילו שימות בשביל זה... (שם תענית)
...וכפי חמש הרגשותיו המבקשות המותרות צוה הקב"ה ביום הזה כנגדן חמשת עינויין כדי לענותם ולהכניעם, ולהשלים כונה זו בא שעיר החטאת והנשחט... (נר ה כלל ב חלק ב פרק ב)
...וג' מיני הצומות הנ"ל נגד ג' חלקי הנפש: העדר אכילה בלבד נגד הנפש הזנה, בסגוף תשתתף הנפש החיונית המתאווה לתענוגים ולמותרות, והתרחק מעצב והצום אשר לתכונות המדות והתגברות על מעשים כגון פתח חרצובות רשע מיוחד לנפש המשכלת המחשבית. ונגד אלו אמר בויקרא כ"ג ג' פעמים: מקרא קדש, ועיניתם, והקרבתם אשה, נגד צום הנפש הנכבדת שבאדם, להנזר ולהזדכך מהעבר ולהתקדש לעתיד ולהווה. והוסיף וכל מלאכה לא תעשו, שלא יכוון למצא עצות לתכליות הזמניות מקניני הממון והשררה, ולפחות תשבות ממלאכה, וזהו כפרתה שתשאר לפני ה' תמיד, לכפר עליכם לפני ה'. ואחר זה כתב כי כל הנפש אשר לא תעונה על הנפש הב', שלא תצטער ותתחרט על הרהורי התאוות הבשריות וכו' בודאי תכרת, כי הרע מפסיד את עצמו, ועל זה אמר כי כל הנפש אשר תעשה כל מלאכה, רוצה לומר ההרהורים הפחותים והטמאים, ועל המלאכות של החלק הגופני אמר, כל מלאכה לא תעשו וגו' וכן אמר כאן, כי ביום הזה יכפר עליכם, על הכח השכלי והחיוני, שהם האזרח והגר, ואמר שבת שבתון הוא לכם ועניתם, על הכח הגופני. (ויקרא טז א)
בחדש השביעי - אסר ביום הכפורים כל התענוגים הגשמיים לענות הנפש הבהמית ולהוכיחה על נטותה אחריהם, ואסר המלאכה שיהיו מחשבותיהם פנויות לתשובה ולתפלה, כי איך יעבד ביום בו חייו תלויים, וחייב בזה גם הגר, שלא יחייב את העדה בעוונותיו. (שם שם כד)
ועיניתם - כולל כל מיני עינויים, ורוצה לומר בתשובה ובחרטה ובעזיבת המעשים הרעים והמחשבות הרעות, ובזה תקריבו אשה לה' מלבם ודמם באותו עינוי, כי בזה תתבודד הנפש לדבקה בה', כי כאשר יחלש החומר יגבר השכל, וכבר זכרו המקובלים שיש למעלה כחות אלקיים לאכול הקרבן... וכל מלאכה - כי הוא יום הדין, וצריך להשתדל כל היום ולבקש כפרה, ונכרתה - הנפש שלא תדבק ביום הזה באלקיה, כי לא תזכה בכפרה, והכרת בעשיית מלאכה גזירת עונש לעובר מצות המלך. (שם כג כז)
וכל מלאכה לא תעשו - כי שני הפכים ביום זה, שתענו נפשותיכם על אשר חטאו על הנפש, ושמחה על הכפרה, לכן אסור בעשיית מלאכה. והאבדתי - ועוד החמיר במלאכה מבאכילה שכתב בה ונכרתה, כי גדול יום ה' על ישראל, ובחר להסתופף עם בניו ביום הזה, ועושה מלאכה יפגום בקדושת היום... (שם כג ל)
והיתה לכם לחוקת עולם - ...לבל תטעה שמצות הכהנים ביום הכפורים מה שציוה בתחלת הפרשה, ומצות ישראל העינוי, שמסברא אין הכהן צריך עינוי, כי נזדכך גופו ודמי לבר א-להין, על כן אמר לכם. לחוקת עולם - אף על פי שאין רישום עוון במציאות בישראל, שהוא חקת עולם, ופנימיות הדבר חוקה של עולם הבא. תענו את נפשותיכם - עינוי הכולל לנפש בשוה, שזה מניעת מזון, כי במלאכה מתענה ביותר החלק העוסק במלאכה, ואינו בשוה לנפש, וכן הוא עינוי לגוף. (ויקרא טז כט ול)
ועיניתם את נפשותיכם - הגוף ברעב והנפש ממחשבות רעות, תדע שאנו מקילים בעינוי הגוף במקום סכנת נפשות, ולא בעינוי הנפש, כגון בהרהור עבירה אם נפשו מסתכנת, ונפש כולל הגוף והנשמה, כמו פן יטרוף כאריה נפשי. והקרבתם אשה - על ידי העינוי, לכן בא הפסוק בין עינוי לאיסור מלאכה, ועוד יעשו קרב ומלחמה להתחזק על מעמד העינוי גם אחרי יום כפורים, אשה מלשון התחזקות... (שם)
תענו - רוצה לומר מניעה ולא סגוף, לא ברור אם רחיצה סיכה נעילת הסנדל ותשמיש המטה מדאורייתא או מדרבנן. (שם טז כט)
שבתון היא לכם - השביתה מסורה לחכמים, לומר איזהו עינוי נפש. (שם שם לא)
תענו - נראה שסברת הראשונים שחמשת העינוים מדאורייתא, מלשון הגמרא הני עינויין כנגד מי, ולא מנא הני מילי, או מנא לן.(שם)