(ראה גם: יום הדין, כפרה, קרבן-יום כפור, ראש השנה)
והיתה לכם לחוקת עולם, בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו, האזרח והגר הגר בתוככם. כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. שבת שבתון היא לכם ועניתם את נפשותיכם חקת עולם. וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו, ולבש את בגדי הבד בגדי הקדש. וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר, ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר. והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה... (ויקרא טז כט והלאה)
ובעשור לחודש השביעי הזה מקרא קדש יהיה לכם ועיניתם את נפשותיכם כל מלאכה לא תעשו... (במדבר כט ז)
ובית דין זה שולט לדון העולם עד יום הכיפורים, שאז פניה מאירים ונחש המקטרג אינו נמצא בעולם, שהוא מתעסק באותו שעיר שמביאים לו, שהוא מצד רוח הטומאה כראוי לו, ומשום שמתעסק באותו השעיר אינו קרב למקדשא, שהיא הנוקבא, כלומר אינו קרב לקטרג על ישראל ולהפריד הזווג של ז"א ונוקבא. ושעיר הזה הוא כמו שעיר החטאת של ראש חודש כי מתעסק בו, ועל כן מאירים הפנים של המקדש שהיא הנוקבא, ועל כן ישראל כולם מוצאים רחמים לפני הקב"ה, ומעביר עוונם... (נח צט, ועיין שם עוד)
ואחר כך הכין הקב"ה לפני האדם את יום הכפורים, יום התשובה, אם שב מחטאו טוב, ואם לא, מצוה המלך לחתום האגרות, אוי לו כי התשובה רוצה להסתלק ממנו. אם זכה לעשות תשובה אבל אינה בשלמות כראוי, תולים לו עד יום ההוא האחרון, הנקרא עצרת... (ויחי רג)
כך הנה יום הכפורים הוציא כולם לחירות, ואנחנו נמצאים רעבים למזון וצמאים לשתות, על כן היא מעטרת (את המלך) בעטרות שלו, ביום הזה (בראשון לחג)... (שם ריז ועיין שם עוד)
...לקדש ה' מכובד זהו יום הכפורים, והם שנים שהם אחד, (כי יום כפורים ושבת הם אחד, ועל כן נאמר אחריהם וכבדתו מעשות דרכיך), היינו בלשון יחיד כמו שהעמדנו. (בשלח עא)
מאלו הזמנים והשבתות (תקח אותה), והכל הוא סוד אחד זהב וכסף וגו', זהב הוא סוד היום של ראש השנה, שהוא יום של זהב, יום הדין... וכסף זה הוא יום הכפורים שעונות ישראל מתלבנים כשלג, כמו שאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו... (תרומה קנז, ועיין שם עוד)
וכיוון שהמלכות נתתקנה בקול הזה (מלמטה), יוצאים רחמים מלמעלה ושורים עליה, ונכללה ברחמים ממטה ומלמעלה, ואז נתערבב הסטרא אחרא ונחלש תוקפו, ואינו יכול לקטרג, ואבן הטוב הזה עומד בהארת פנים מכל הצדדים בהארה שלמטה ובהארה שלמעלה.
מתי עומדת בהארה שלמעלה, הוי אומר ביום הכפורים, שביום הכפורים הואר אבן טוב ההוא בהארה עליונה מתוך האור של עולם הבא, ואז מתקנים ישראל שעיר אחד ושולחים אותו למדבר הזה החזק שהוא שולט עליו... (תצוה צו, ועיין שם עוד)
כפור למה נקרא כפור, משום שמנקה כל טומאה ומעביר אותה מלפניו ביום הזה, ועל כן יום כפור יום של נקיון, וכך אנו קוראין אותו. כתוב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, כי היום הזה היה צריך לומר, אלא משום שנטהר מקדש של מעלה והואר, על כן כתוב, כי ביום הזה יכפר עליכם, יכפר וינקה תחילה ביום הזה, (דהיינו המלכות), כדי שיטהר ויכפר אחר כך עליכם. עוד פירוש ביום הזה (שהוא המלכות), וינקה אותו תחילה, וכל זה שצריכים לנקותו הוא עליכם, בשבילכם יכפר, מי יכפר, אלא זה הוא עולם העליון המאיר ומנקה הכל, ועל כן כל צדדים הרעים הנקראים מצולות ים נעברים... כעין זה כתוב וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם, דהיינו שלא יוכל המקטרג לשלוט עליהם, ועל כן ביום כפור שהוא קנוח כל העונות ונקיון שלהם צריכים ישראל לטהר עצמם וללכת יחפי רגלים כמלאכים העליונים... (תצוה צו, ועיין עוד שם קטז והלאה)
ביום הזה אין אדם צריך לגלות חטאיו לפני אחר, משום שהרבה (מקטרגים) הם, הלוקחים מלה זו שגילה ומעלים אותה למעלה, ומעידים על מלה ההיא, ומעיינים לקטרג עליו ולהעיד עליו, כל שכן שהוא מחוצף כלפי כל, והוא חלול השם של הקב"ה, ועל כן כתוב אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. (שם קכא)
ביום הכפורים, כשישראל כולם עומדים בתפלות ובקשות ומשתדלים בעבודת אדונם, פתח הזה סתום עד שעת תפלת המנחה, כיון שתפלת המנחה עוברת ממקום הבית דין שבהיכל הזכות יוצא אויר אחד, ופתח הזה נפתח, והממונה שבהיכל הזה עומד, ואלו ב' המשמשים, אחד מימין ואחד משמאל וחותמים של חיים ומות בידיהם, וכל כתבי (בית דין) שבעולם לפניהם, ואז הם חותמים הן לחיים והן למוות, וזה הוא פתח שבמזרח... (פקודי תקמו)
ותאנא, אשרי חלקם של ישראל יותר מכל העמים עכו"ם, שהקב"ה רצה לטהרם ולרחם עליהם, שהם חלקו ונחלתו... ומתוך אהבה יתרה שאוהב אותם, נתן להם יום אחד בשנה לטהרם ולזכות אותם מכל עונותיהם, שכתוב כי ביום הזה יכפר עליכם וגו', כדי שיהיו זכאים בעולם הזה ובעולם הבא, ולא ימצא בהם חטא, ועל כן ביום הזה מתעטרים ישראל ושולטים על כל חוקרי הדין ועל כל הרוחות... (אחרי קטו)
למדנו ביום הזה כמה פתחים פתוחים כנגד ישראל לקבל תפלתם, אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה רוצה לזכותם ולטהר אותם, זה שאמר, כי ביום הזה יכפר וגו', ביום הזה הכהן מתעטר בכמה עטרות, ביום הזה עבודת הכהן היא יקרה וגדולה מכל העבודות, לכל נתן חלק באלו הקרבנות של הקב"ה, ביום הזה נתעטר החסד בעולם על ידי הכהן המקריב קרבנות על עונות העם... (שם קלג, ועיין שם עוד)
אמר רבי אלעזר, כתיב כי ביום הזה יכפר עליכם וגו', היה צריך לומר אכפר עליכם, אלא יכפר עליכם כולל היובל, שנמשך ממנו מבועים להשקות ביום הזה לכל צד, לרוות הכל ולהשקות הכל, וזהו עליכם, כלומר בשבילכם, כדי לטהר אתכם ביום ההוא, שכתוב לפני ה' תטהרו, ולא ישלוט עליכם הדין. רבי יהודה אומר אשריהם ישראל שהקב"ה רצה בהם, ורצה לטהר אותם שלא ימצא בהם עוון, כדי שיהיו בני היכלו וידורו בהיכלו, ולעתיד לבא כתוב, וזרקתי עליכם מים טהורים וגו'. (שם רמא)
בא וראה, ביום ההוא (ראש השנה), נתכסה הלבנה (המלכות), ואינה מאירה עד בעשור לחדש, שישראל כולם חוזרים בתשובה שלמה, ואימא עילאה (שהיא בינה), חוזרת ומאירה לה, ויום הזה לוקחת (המלכות) הארות ונמצאת שמחה בכל. ועל כן כתוב יום הכפורים הוא, יום כפור היה צריך לומר, מהו יום הכפורים, אלא משום שאז שני אורות מאירים יחד, המאור העליון מאיר למאור התחתון (בינה למלכות), וביום הזה מאירה מאור העליון ולא מאור השמש (ז"א), ומשום כך כתוב בכסה ליום חגנו... (אמור רכד, ועיין שם עוד)
...תא חזי, המלך הקדוש עזב היכלו וביתו ביד המטרוניתא, ועזב אצלה בניה, כדי להנהיגם ולהכותם ולשרות בתוכם, ואם הם זכאים נכנסת המטרוניתא בשמחה וביקר אל המלך, ואם אינם זכאים, היא והם מוחזרים בגלות... ועל כן יש יום אחד בשנה להשגיח בהם ולעיין, וכשמגיע יום ההוא, אמא עילאה שכל החירות בידיה, נזדמנת כנגדו, להסתכל בהם בישראל, וישראל ממהרים ביום ההוא בכמה עבודות בכמה תפילות, בכמה עינויים, אז מזדמן להם חירות מהמקום שכל החירות היא ביד המטרוניתא, שבני המלך שהם בניה שנמסרו בידיה, כולם זכאים כולם בלי חטאים ובלי עוונות, אז מזדווגת עם המלך באור בשמחה, בשלימות וברצון, כי גידלה בנים למלך העליון כראוי.
וכשיום ההוא אינו נמצא כראוי, אוי להם, אוי לשליחם, אוי שהמטרוניתא נתרחקה מן המלך ואמא עילאה נסתלקה, ואין החירות יוצא ממנו אל העולמות. אשרי הם ישראל שהקב"ה לימד אותם דרכיו כדי להנצל מן הדין וימצאו זכאים לפניו, זה שאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו'. (שם רנה)
וישא וגו' וירא את הנשים וגו', מקרא זה בסוד החכמה נאמר, ביום הכפורים שבני העולם עומדים בדין, וישראל חוזרים בתשובה לפני הקב"ה לכפר על עונותיהם, ואותו המקטרג עומד עליהם החושב להאבידם בשביל עונותיהם, שולחים לו אז מתנה ההיא (השעיר לעזאזל), ואז כתוב, כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני, לאחר שהמקטרג מקבל אותה המתנה מתהפך להיות להם לסנגור.
נושא עיניו ורואה את ישראל כולם מתענים בתענית יחפי רגלים, רואה נשים רואה ילדים כולם בתענית, כולם נקיים בנקיון, ויאמר מי אלה לך, דהיינו שם הקדוש (אלקים) מן אלה ולך... ואמר הילדים אשר חנן אלקים את עבדך, וכי למה היה צריך להשיב לו משהו, כיון שקבל אותו השוחד, נתהפך להיות להם למליץ טוב. נשא את עיניו וראה את ישראל כעין זה, חשב שבשביל הפחד שלו הם נמצאים כך... (בלק שכו, ועיין שם עוד)
ואז ישראל הם בתענית על עונותיהם ומתכפרים להם, כי אמא עלאה (שהיא בינה), מאירה פניה אל המלכות בזיווג, ומתכפר לכל בני ההיכל, שמשום שהשמאל מקבל אותה ביום הזה, כי הראש של המלכות שורה על שמאל... (פנחס לא, ועיין שם עוד)
ראה יום כפורים-אסורי-כפרה.
רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לפרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכפורי, תנא ליה חייא בר רב מדפתי כתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב, וכי בתשעה מתענין, והלא בעשרה מתענין, אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי... (ברכות ח ב)
...דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביום הכפורים. (שבת קיא א)
רבי ישמעאל אומר מקפלין את הכלים ומציעין את המטות מיום הכפורים לשבת, וחלבי שבת קריבין ביום הכפורים, אבל לא של יום הכפורים קריבין בשבת, רבי עקיבא אומר, לא של שבת קריבין ביום הכפורים, ולא של יום הכפורים קריבין בשבת. (שם קיג א)
תנו רבנן עולת שבת בשבתו, לימד על חלבי שבת שקריבין ביום הכפורים, יכול אף של יום הכפורים בשבת, תלמוד לומר בשבתו, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר עולת שבת בשבתו, לימד על חלבי שבת שקריבים ביום טוב, יכול אף ביום הכפורים, תלמוד לומר בשבתו... אמר רבי זירא כי הוינא בבבל הוה אמרי הא דתניא יום הכפורים שחל להיות ערב שבת לא היו תוקעין ובמוצאי שבת לא היו מבדילין דברי הכל היא, כי סליקנא להתם אשכחיתיה ליהודה בריה דרבי שמעון בן פזי דיתיב וקאמר רבי עקיבא היא... (שם קיד א, וראה שם עוד)
אמר ליה ריש גלותא לרב המנונא, מאי דכתיב ולקדוש ה' מכובד, אמר לו זה יום הכפורים, שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אמרה תורה תכבדהו בכסות נקיה... (שם קיט א)
מיתיבי, תן חלק לשבעה וגם לשמונה... רבי יהושע אומר שבע אלו שבעה ימי פסח, שמונה אלו שמונה ימי החג, וכשהוא אומר וגם, לרבות עצרת, וראש השנה ויום הכפורים, מאי לאו לזמן, לא לברכה... יום הכפורים היכי עביד, אי מברך עליה ושתי ליה, כיון דאמר זמן קבליה עליה ואסר ליה... והלכתא אומר זמן בראש השנה וביום הכפורים, והלכתא זמן אומרו אפילו בשוק... (עירובין מ ב)
תא שמע, אור של יום הכפורים מתפלל שבע ומתוודה, שחרית מתפלל שבע ומתודה, במוסף מתפלל שבע ומתודה, במנחה מתפלל שבע ומתודה, בערבית מתפלל מעין שמונה עשר, רבי חנינא בן גמליאל אומר משום אבותיו מתפלל שמונה עשר שלימות, מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת... (פסחים ג א)
מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הפורים מדליקין, מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין, ומדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפילים ועל גבי החולים... דתני תנא קמיה דרבי יוחנן, רבי שמעון בן אלעזר אומר יום הכפורים שחל להיות בשבת, אף במקום שאמרו שלא להדליק מדליקין מפני כבוד השבת, ועני רבי יוחנן בתריה, וחכמים אוסרים... ואינהו כמאן סברוה, כי הא דאמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי יוחנן מברכין על האור בין במוצאי שבת בין במוצאי יום הכפורים, וכן עמא דבר... לא קשיא, כאן באור ששבת, כאן באור היוצא מן העצים ומן האבנים... (שם נג ב)
אמר לו רבי שמעון כהן גדול ביום הכפורים יוכיח, שאינו על מצחו (הציץ) ומרצה, אמר לו הנח ליום הכפורים, שטומאה הותרה בציבור... (שם עז א)
דאמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא אמריתו אמאי לא אתי משיח, והא האידנא יומא דכפורי הוא, ואבעול כמה בתולתא בנהרדעא, אמר ליה, הקב"ה מאי אמר, אמר ליה לפתח חטאת רובץ, ושטן מאי אמר, אמר ליה שטן ביומא דכפורי לית לי רשותא לאסטוני, ממאי, אמר רמי בר חמא השטן עולה בגימטריא תלת מאה ושיתין וארבעה הוי, תלת מאה ושיתין וארבעה יומי אית ליה רשותא לאסטוני, ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני. (יומא יט ב)
בא לו כהן גדול לקרות, אם רצה לקרות בבגדי בוץ קורא, ואם לאו קורא באצטלית לבן משלו. חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול, וכהן גדול עומד ומקבל, וקורא אחרי מות ואך בעשור, וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו, ואומר יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן. ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה, ומברך עליה שמונה ברכות... (שם סח ב)
רב נחמן בר יצחק אמר לשון של זהורית, דתניא, בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח אולם מבחוץ, הלבין היו שמחין, לא הלבין היו עצבין, התקינו שיהו קושרין אותו על פתח אולם מבפנים, ועדיין היו מציצין ורואין, הלבין היו שמחין, לא הלבין היו עצבין, התקינו שיהו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו של שעיר המשתלח... (ראש השנה לא ב)
כשם ששליח צבור חייב, כך כל יחיד ויחיד חייב, רבן גמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן... אמר רבי יוחנן הלכה כרבן גמליאל, הלכתא מכלל דפליגי, כי סליק רבי אבא מימי פירשה, מודים חכמים לרבן גמליאל בברכות של ראש השנה ושל יום הכפורים... (שם לד ב, וראה שם עוד)
בשלשה פרקים בשנה הכהנים נושאין את כפיהן ארבע פעמים ביום, בשחרית במוסף במנחה ובנעילת שערים, בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים... (תענית כו א, וראה שם עוד)
תניא אידך, רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל האוכל ושותה בט' באב כאילו אוכל ושותה ביום הכפורים... אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים. בשלמא יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות... (שם ל ב)
ביום הכפורים ששה (קרואין לתורה), מתניתין מני, לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא, דתניא, ביום טוב חמשה וביום הכפורים שבעה... ביום הכפורים ממהרין לבא ומאחרין לצאת... (מגילה כג א)
אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן, אותה שנה (של חנוכת בית המקדש) לא עשו ישראל את יום הכפורים, והיו דואגים ואומרים שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כליה, יצתה בת קול ואמרה להם, כולכם מזומנים לחיי העולם הבא. (מועד קטן ט א, וראה שם עוד)
תנו רבנן, השאר תפלה תחנה רנה ובקשה שעמך ישראל צריכין ליוושע, וחותם בשומע תפלה, מכאן ואילך כל אחד ואחד מביא ספר תורה מתוך ביתו וקורא בו, וכל כך למה, כדי להראות חזותו לרבים. (סוטה מא א)
בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחברו צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט, בתה מכרתי לשחוט... וכדברי רבי יוסי הגלילי אף ערב יום הכפורים בגליל... (חולין פג א)
שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משום רבי יוחנן לדברי רבי יוסי הגלילי למאי דאפכן שגג בשבת והזיד ביום הכפורים חייב, הזיד בשבת ושגג ביום הכפורים פטור, מאי טעמא, אמר אביי שבת קביעא וקיימא, יום הכפורים בי דינא דקא קבעי ליה. (שם קא ב, וראה שם עוד)
דאמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים, אמר להן אפשר מלך יושב על כסא הדין, וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו, וישראל אומרים שירה לפני... (ערכין י ב)
תמן חשין לצומא רבא תרין יומין, אמר לון רב חסדא למה אתם מכניסין עצמכם למספק הזה המרובה, חזקה שאין בית דין מתעצלין. הא אבוי דשמואל בר רב יצחק חש על גרמיה וצם תרין יומין, אפסק ברובה ודמך (כשרצה להפסיק ולכרוך נפטר). (חלה ד א)
בראשונה היו קושרין אותו בחלונותיהם, ויש מהן שהיה מלבין ויש מהן שהיה מאדים, והיה מתביישין אלו מאלו, חזרו להיות קושרים אותו בפתחו של היכל, ויש שנים שהיה מלבין, ויש שנים שהיה מאדים, חזרו וקשרו אותו בסלע... (שבת ס א)
אית תניי תני כולהם נידונין בראש השנה, וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם ביום הכפורים, אית תניי תני כולהם נידונין בראש השנה, וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בזמנו... בינוניים כבר ניתן להן עשרת ימי תשובה, שבין ראש השנה ליום הכפורים, אם עשו תשובה נכתבין עם הצדיקים, ואם לאו נכתבין עם הרשעים, מאי טעמא, ימחו מספר אלו הרשעים, חיים אלו הצדיקים, ועם צדיקים אל יכתבו אלו הבינוניים... (ראש השנה ז ה, וראה שם עוד)
דתני יום הכפורים צריך לפרוט את מעשיו, דברי רבי יודה בן בתירה, רבי עקיבא אומר אינו צריך לפרוט את החטא... (נדרים יח ב)
בעצם היום הזה נימול אברהם, מה הוא בעצם היום הזה, בגבורת השמש בחצי היום, ולא עוד אתיא עצם עצם מיום הכפורים, מה להלן וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפורים הוא, שביום כפורים נימול אברהם, וכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם הברית של מילה של אברהם אבינו ומכפר על כל עוונותינו... (פרק כט)
בן בתירא אומר, מ' יום שעשה משה בהר דורש בדברי תורה וחוקר באותיותיה, ולאחר ארבעים יום לקח את התורה וירד בעשור לחדש השביעי ביום הכפורים, והנחילה לישראל לחק עולם, שנאמר (ויקרא ט"ז) והיתה זאת לכם לחקת עולם. רבי זכריה אומר, קראו בתורה ומצאו כתוב בה ועניתם את נפשותיכם, ובו ביום העבירו שופר בכל המחנה שיצומו כל העם מאיש ועד אשה, שיום הכפורים מכפר בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר שבת שבתון הוא לכם, שבת העולם הזה, שבתון העולם הבא, ואפילו כל המועדים עוברים, יום הכפורים אינו עובר, שיום הכפורים מכפר על הקלות ועל החמורות, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם, מחטאתיכם אין כתיב אלא מכל חטאתיכם.
יום שניתנה תורה אמר השטן לפני הקב"ה, רבונו של עולם, על כל הרשעים נתת לי רשות, ועל הצדיקים אין אתה נותן לי רשות, אמר לו הרי יש לך רשות עליהן ביום הכפורים אם יש להם חטא, ואם לאו אין לך עליהן רשות, לפיכך נתנו לו שוחד ביום הכפורים, שלא לבטל קרבן של ישראל, שנאמר גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל... גורלו של עזאזל שעיר חטאת וכל עונותיהם של ישראל היה עליו, שנאמר ונשא השעיר עליו את כל עונותם, ראה השטן שלא נמצא בהם חטא ביום הכפורים, אמר לפניו, רבונו של עולם, מה מלאכי השרת אין להם קפיצין כך ישראל עומדים על רגליהם ביום הכפורים, מה מלאכי השרת אין להם אכילה ושתיה, כך ישראל אין להם אכילה ושתיה ביום הכפורים, מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם, כך ישראל שלום מתווך ביניהם ביום הכפורים, והקב"ה שומע עתירתן של ישראל מן הקטיגור שלהם, וכפר על המזבח ועל הכהנים ועל כל הקהל למגדול ועד קטן, שנאמר וכפר את מקדש הקדש. אמר משה ביום הכפורים אראה כבודו של הקב"ה ואחר כך אני מכפר על עונותיהם של ישראל, אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם, הראיני נא את כבודך... (פרק מו)
ויהי ערב זה עשו, ויהי בקר, בקרו של יעקב... דבר אחר יום אחד שנתן לו הקב"ה, ואי זה, זה יום הכפורים. (בראשית פרשה ב ד)
אמר רבי תנחומא, עובדא הוה ברומי בערובת צומא רבה והוה תמן חד חייט ואזל דיזדבן ליה חד נון (דג), אשתכח הוא וטלייא דאיפרכוס קיימין עילויה, הוה הדין מסיק ליה בטימי, והדין מסיק ליה בטימי (מעלים את המחיר), עד דמטיא לי"ב דינרין, ונסבא ההוא חייטא... אמר ליה מאן הוא, אמר ליה פלן, שלח בתריה ואתו לגביה, אמר ליה מאי חמיית חייט יהודאי דאכלת נון בי"ב דינרין, אמר ליה, מרי, אית לן חד יום דכל חובין דאנן עבדין כל יומי שתא הוא מכפר עלינן, וכד הוא אתא לית אנן צריכין ליקוריה יתיה. אמר כיון שהבאת ראיה לדבריך הרי אתה פטור. מה פרע לו הקב"ה, הלך וקרע אותה, וזמן לו בתוכה מרגלית טובה, והיה מתפרנס ממנה כל ימיו. (שם יא ה)
טובים, אמר רבי חלבו טובים לך שעל ידן את נוטל את הברכות, וטובים לבניך, שעל ידן הוא מתכפר להם ביום הכפורים, דכתיב כי ביום הזה יכפר וגו' (ויקרא ט"ז)... ויאמר יעקב אל רבקה אמו הן עשו אחי איש שעיר... רבי לוי אמר משל לקווץ וקרח שהיו עומדין על שפת הגורן, ועלה המוץ ונסתבך בשערו של קווץ, עלה המוץ בקרח ונתן ידו על ראשו והעבירו, כך עשו הרשע מתלכלך בעונות כל ימות השנה ואין לו במה יכפר, אבל יעקב מתלכלך בעוונות כל השנה, ובא יום הכפורים ויש לו במה יכפר, שנאמר כי ביום הזה יכפר (ויקרא ט"ז)... (שם סה י)
דבר אחר, ויביאו את המשכן אל משה, הדא הוא דכתיב (תהלים ל"א) תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז, כיצד אדם מתודה ביום הכפורים אם בא יום הכפורים אחר והזכיר עונותיו, אומר לו הקב"ה תאלמנה שפתי שקר... (שמות נב ב)
כיצד היתה תפלתו של כהן גדול ביום הכפורים בצאתו מן הקדש, אומר, יהי רצון מלפניך שתהא שנה זו גשומה שחונה וטלולה, שנת רצון שנת ברכה, שנת זול שנת שובע, שנת משא ומתן, ואל יצטרכו בה עמך ישראל אלו לאלו, ואל יגביהו ישראל שררה אלו על אלו, ואל תפנה לתפלת עוברי הדרכים. רבנן דקסרין אמרו על אחינו שבקסרין שלא יגביהו שררה, רבנן דרומא אמרו על אחינו שבשרון שלא יעשו בתיהן קבריהן...
מראש השנה היה יודע מה בסופה, הא כיצד, בשעה שהיה צופה ורואה עשן של מערכה עולה לדרום, היה יודע שהדרום שבע, עולה למערב היה יודע שהמערב שבע, עולה למזרח היה יודע שהמזרח שבע וכן כולם, עולה באמצע הרקיע, יודע שהעולם כולו שבע... (ויקרא כ ה)
...ואמר חורי, מה אגוז זה אם נופל לתוך הטנופת את נוטלו ומורקו ושוטפו ומדיחו והוא יפה לאכילה, כך כל מה שישראל מתלכלכין בעונות כל ימות השנה, בא יום הכפורים ומכפר עליהם, הדא הוא דכתיב (ויקרא ט"ז) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם... (שיר השירים ו יז)
דבר אחר, ה' נתן קולו, זה ראש השנה שבו תקיעת שופר, לפני חילו אלו ישראל שהן מזדעזעין וחרדין מקול השופר וחוזרים בתשובה, כדי לזכות בדין ביום הכפורים, כי גדול יום ה' ונורא מאד ומי יכילנו, זה יום הכפורים, שבו ספרי חיים וספרי מתים נחתמים, ומנין אתה אומר שבהללו עשרת ימים שבין ראש השנה ליום כפורים שבהן הכתוב מדבר, שכן ישעיה מזהיר את ישראל, ואומר להן רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם וגו', למדו היטב דרשו משפט וכו' הרי תשובה, ואחר כך לכו נא ונוכחה זה יום העשור, שהוא יום תוכחה, שבו הקב"ה מלבין עונותיהם של ישראל, שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו... (וישלח ב)
ילמדנו, מי שהוא רואה קרי ביום הכפורים מהו שירחוץ כדרכו ביום הכפורים, כך שנו רבותינו, מי שראה קרי ביום הכפורים רוחץ כדרכו ביום הכפורים, בלבד שילך וירחץ במקום צנוע, שאין לך חביב לפני המקום מן הצניעות, והצנע לכת עם אלוקיך, אף על פי שהותרה לך טהרה ביום הכפורים, ולמה כן, אלא הכל בשביל טהרתך, שביום הכפורים הקב"ה מטהר את ישראל ומכפר את עונותיהם, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו', ואם תאמר לאומה אחרת, לאו, אלא לישראל בלבד, שכן מיכה הנביא אמר מי א-ל כמוך נושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו, לישראל בלבד הוא סולח... (פרשה מה)
רבנן פתרי קראי בראש השנה ויום הכפורים, אורי בראש השנה, וישעי ביום הכפורים, בקרוב עלי מרעים אלו אומות העכו"ם, לאכול את בשרי שהן באין לקטרג את ישראל, ואומרים לפני הקב"ה אלו עובדי עבודה זרה, צרי ואויבי לי, את מוצא מנין השט"ן בגימטריא שס"ד, כל ימות השנה יש לו רשות לקטרג, חוץ מיום הכפורים, מכאן אמרו ישראל אם תחנה עלי מחנה אומות העכו"ם לא יירא לבי, ואם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח, אמר רבי לוי שכתבת בתורה (ויקרא ט"ז) בזאת יבא אהרן. (תהלים כז)
דבר אחר, אשרי העם אלו ישראל, שיודעין לרצות להקב"ה בראש השנה, באור פניך יהלכון, זה יום הכפורים, שהקב"ה סולח להם ומאיר להם... (שם פא)
וכן כשהיו ישראל במדבר וסרחו במעשיהם, חזרו ועשו תשובה בסתר, שנאמר (שמות ל"ג) וראה כל העם את עמוד הענן עומד פתח האוהל, וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו וגו', מלמד שעשו תשובה בסתר, לפיכך נתגלגלו רחמיו של הקב"ה עליהם, ונתן להם יום הכפורים למחילה ולסליחה להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות... (פרק יז)
דבר אחר, מה ראה דוד לומר חמשה דברים בזה הפסוק, ואחר כך מלפניך משפטי יצא, אלא אמר דוד, רבונו של עולם, אם יצא דיני ביום כפורים בבקר איני יכול לעמוד, אלא מאחר שאקרא קריאת שמע ואתפלל ארבע תפלות אחר כך מלפניך משפטי יצא... (תהלים יז)
מה כתיב למעלה מן הענין, וכפר אהרן על קרנותיו (שמות ל' י'), וסמיך ליה כי תשא, אמר משה לפני הקב"ה, רבון כל העולמים, בשעה שיש לישראל זכות הנח להם, ובשעה שאין להם זכות, כביכול תשא להם פעם אחת בשנה, כדי שיבא יום הכפורים ויכפר עליהם, דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם. (ויקרא ט"ז ל'). (שמות ל יב)
ולמה כפורים אחר שקלים, שבשרם הקב"ה בשורות טובות, ואמר להם אחר שהבאתם שקלים וכל המקטרגים ספו תמו, יש לכם יום א' להתענות, ויחשב לכם כאלו הקריבו עצמכם קרבן לפני הקב"ה, ויעבור על פשעיכם, אז שרכם יתמלא רחמים, זהו שאמר כיפורים, ומיעוט שבים שנים, כיפור למעלה וכפור למטה. (שמות תשא)
ארום ביומא הדין יכפר עליכון לדכאה יתכון מכל חוביכון ואתון קדם ה' תודון סורחנכון ותידכון. (ויקרא טז ל)
ציוה ה' לעשות - כל שבעת הימים, ורז"ל דרשו, לעשות זה מעשה פרה, לכפר זה מעשה יום הכפורים, וללמד שכהן גדול טעון פרישה קודם יום הכפורים שבעת ימים, וכן הכהן השורף את הפרה. (ויקרא ח לד)
יגביה כנשר - השכינה מסלקת פמליא של מעלה שלה, שלא יזיקו לאהרן בבואו אל הקדש ביום הכפורים. סלע ישכון - בטוח אהרן במחתת הקטורת כשנתנה על אבן שתיה. (איוב לט כז וכח)
...ויום כפור הקטן במחברת (120 מעלות בגלגל נקרא מבט שלישי, ומורה על אהבה גמורה, וביום כפור הלכה הלבנה שליש מהלכה, וזה מורה אהבה)... (ויקרא כג כד)
ואחרי כן אל הצום הנכבד אשר בו ינקה מכל עוון שקדם, וישיג בו מה שחסר לו בימים ובשבועים ובחדשים, ותנקה הנפש מהבלבולים המחשביים והכעסיים והתאויים, ותשוב מנטות אליהם תשובה גמורה בין במחשבה בין במעשה. ואם לא תתכן התשובה מהמחשבה בעבור גבורת הרעיוני עליה, במה שקדם לה מזכרון מה ששמעה מימי הנעורים משירים וחידות וזולתם, תנקה מהמעשה ותתודה על הרעיונים, ותקבל שלא תזכרם בלשונה, כל שכן שתעשם, וכמו שנאמר (תהלים י"ג ג') זמותי בל יעבר פי. וצומו ביום ההוא בכניעה ובשפלות ובעמידה ובכריעות ותשבחות ותהלות, וכל כחותיו הגופיים צמים מהענינים הטבעיים מתעסקים בתוריים, כאילו אין בו טבע בהמי, וכן יהיה צום החסיד בכל עת שיצום... (מאמר ג ה)
...וכפור העוונות ביום הכפורים, וטהרת המקדש מהטומאות בשעיר עזאזל עם המעשים התלויים בו... וכולם משוערים מאת הבורא, ואין שיעורם ביכולת בשר ודם... (שם נג)
שעיר המשתלח לפי שהוא כפרה על כל ישראל כהן גדול מתודה עליו על לשון כל ישראל, שנאמר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל. שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה הקלות והחמורות, בין שעבר בזדון בין שעבר בשגגה, בין שהודע לו בין שלא הודע לו. הכל מתכפר בשעיר המשתלח, והוא שעשה תשובה, אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות, ומה הן הקלות ומה הן החמורות, החמורות הן שחייבין עליהם מיתת בית דין או כרת, ושבועת שוא ושקר, אף על פי שאין בהן כרת, הרי הן מן החמורות, ושאר מצוות לא תעשה ומצוות עשה שאין בהן כרת הן הקלות... (תשובה א ה, וראה עוד: יום כפורים-כפרה)
יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכפורים, ומצוות וידוי יום הכפורים שיתחיל מערב היום קודם שיאכל, שמא יחנק בסעודה קודם שיתודה, ואף על פי שהתודה קודם שיאכל, חוזר ומתודה בלילי יום הכפורים ערבית, וחוזר ומתודה בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה, והיכן מתודה, יחיד אחר תפילתו ושליח צבור באמצע תפלתו בברכה רביעית... (שם ב ז, וראה שם עוד)
יום הכפורים שחל להיות ערב שבת לא היו תוקעין, חל להיות במוצאי שבת לא תוקעין ולא מבדילין... (שבת ה כא)
יום הכפורים שחל להיות ערב שבת או לאחר שבת, בזמן שמקדשין על פי הראיה יראה לי שהן כיום אחד, וקדושה אחת הם. (עירובין ח י)
אך - מיעוט, רק זה נקרא עינוי מקרא קודש בעינוי נפש, ועניתם, לפי שבלוחות הא' כתיב ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו, ומרוב אכילה ושתיה השתחוו לעגל, לפיכך ציוה להתענות ביום שנתנו לוחות אחרונות. (ויקרא כג כז)
יום כפור הוא יום תשובה לכל, יחיד ורבים, והוא קץ מחילה וסליחה לכל ישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום כפור... העבירות שהתודה ביום כפור זה ועודנו עומד בתשובתו מתודה עליהן ביום כפור אחר, שנאמר (תהלים נ"א) כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד. (כא)
מה שאין אומרים זולת בראש השנה וביום הכפורים, לפי שאנו צריכים לומר אמת ויציב כהלכתו, ויש בו ששה פעמים אמת כנגד ששה פעמים אמת שבבראשית בסוף התיבות, כגון ברא אלקים לעשות, ברא אלקים את, ובראש השנה אומר זה היום תחילת מעשיך הואיל ותחילת מעשיו הוא, צריכים אנו לומר ששה פעמים אמת שכתוב בתחילת מעשיו. ואילו היינו אומרים זולת היינו מחסרים פעמים אמת. ואם תאמר יום הכפורים אינו תחילת מעשיו, מכל מקום תשלומים הוא לראש השנה, לפי שבינוניים תלויים ועומדים עד יום הכפורים, ועוד דאמרינן בבראשית רבה ויהי ערב ויהי בקר זהו יום הכפורים, ויום הכפורים יום הדין הוא... ויום הכפורים קרוי כמו כן ראשית, דכתיב ביחזקאל מ' א' בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחודש, אלמא בעשור קרוי ראש השנה... ומבראשית עד יום אחד נ"ב תיבות, כנגד נ"ב שבועות, ונ"ב שבועות הן שס"ד ימים, והשנה שס"ה ימים, הרי אותו יום יום הכפורים, והיינו דכתיב יכפר עליכם אחת בשנה (ויקרא ט"ז ל"ד), כלומר יום אחד שנשאר בשנה. ועוד תדע, שבראש השנה אין לומר זולת, שהרי מאמת ועד טוב ויפה ט"ז תיבות כנגד ט"ז כפרות שבאחרי מות גבי יום הכפורים ואם יאמר זולת נחסר מט"ז. (רנח, וראה שם עוד)
רב אחד ראה קרי ביום הכפורים, והתענה כל השנה הוא וקרוביו ולמד כל השנה, ולאחר שעברה השנה מת, הרי הועיל שבן עולם הבא הוא... (תנה)
...וחק לנו צום העשור, וקראו יום הכפורים, והבטיחנו לומר שבו אנו מתכפרים על כל עונותינו, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם (ויקרא ט"ז ל'), ועשיית רצונו של הקב"ה כמו כן מכפר עוון, ויש בדבר הזה טובה ותקנה גדולה לבני אדם המצויינין בעבודתו של הקב"ה, ויש להם שכר בכך העתירה נמי מועלת להקל מן הפורעניות או לדחותה, ואין בדבר הזה ריחוק הדעת ולא להיות לו שכר בשבילה... אמנם דין העתירה היא שוה ליום הכפורים, וכמו שאמר במשנה אחטא ואשוב אחטא ויום הכפורים מכפר, ואמרו בתלמוד אגב דברים הואיל כשיחטא אדם על כוונה שיום הכפורים מכפר עליו, אין יום הכפורים מכפר עליו, וגם כמו כן יש מי שחטא וסומך על העתירה אין מקבלין עליו עתירה... (תרה)
ביום הכפורים לפי שהוא יום טוב לא צוה שלא ללבוש בגדי חמודות, מפני שני דברים שנתווספו, קרבן מוספים ואיסור מלאכה, צריך לכבדו בבגדים שכתוב בהם לכבוד ולתפארת... (תרטו)
ומצות עשה מן התורה להעיר אדם את רוחו לחזור בתשובה ביום הכפורים, שנאמר (ויקרא ט"ז ל') מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, על כן הזהירנו הכתוב שנטהר לפני השם בתשובתנו, והוא יכפר עלינו ביום הזה לטהר אותנו. (שערי תשובה ב יד)
...ואף על פי שנתחייבנו על זה בכל עת, החיוב נוסף ביום הכפורים, והטהרה אשר בידינו היא התשובה ותקון המעשים, אבל מה שכתוב (שם) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, שהוא אמור על הטהרה שהשי"ת מטהר אותנו מן העוון ומכפר עלינו כפרה שלמה ביום הכפורים בלא יסורים, זה נאמר על מצות לא תעשה, אבל על כריתות ומיתות בית דין תשובה ויום הכפורים תולים ויסורים ממרקים. (שם ד יז)
ואמרו רז"ל (יומא פ"ו ב') עבירות שהתודה עליהן ביום הכפורים זה חוזר ומתודה עליהם ביום הכפורים אחר, שנאמר וחטאתי נגדי תמיד (תהלים נ"א ה'), רבי אליעזר בן יעקב אומר אינו חוזר ומתודה עליהם. ובמדרשים הזהירו מאד שלא יחזור ויתודה, והזהירו משלשה פנים, האחד כי הוא מראה עצמו מקטני הבטחון, וכאילו איננו בוטח על גדולת סליחת השי"ת, שהוא נושא עוון ועובר על פשע, והזכירו על זה, (שם ל"א י"ט) תאלמנה שפתי שקר, והשני כי אם אינו מזכיר זולתי העוונות הקודמים, ידמה כי אין דאגתו זולת על הראשונות, וכי לא חטא מאחרי כן, ואם כן ידמה כי איננו חופש וחוקר דרכיו... והשלישי כי ידמה שהוא מתפאר בהתוודותו על הראשונים לבדם, כי לא חטא אחרי כן... ומה שכתוב וחטאתי נגדי תמיד פרשו במדרש שיהיו נגד עיניו ונזכרים על לבו, אבל לא יזכרם בפיו... (שם כא)
כי יום כפורים הוא - והזכיר לשון בעצם היום כי לא הזכיר קרבן ביום הכפורים, שאין הכפרה תלויה בקרבן וכו', אלא עיצומו של יום מכפר לשבים. (ויקרא כג כח)
היום הזה נקרא קדוש, שנאמר לקדוש ה' מכובד, וכהן גדול נקרא קדוש, שנאמר כי קדוש הוא לאלקיו, היה מזכיר ביום הזה השם הקדוש עשרה פעמים במקדש בקדושה ובטהרה... ונחלקו הראשונים בכאן איזה שם היה מזכיר, אם שם בן ארבע אותיות, או שם בן ארבעים ושנים... וכשהיה מזכירו לא היה מגביה קולו, אבל תיכף שהתחיל להזכירו היו הקהל עונין בקול רם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, עד שלא ישמע שם המפורש מפיו, ואף הוא לא היה משלימו אלא בבליעה שהיה בולעו בתוך לבו, וזה שאנו אומרים בקדושה ובטהרה, שהרי ידוע שאילו שמותיו של הקב"ה נקראים בקדושה אלא מתוך המחשבה, מפני שאם יוציאם מפיו ויחתכם בשפתיו יהיו מתפשטים באויר, והאויר בא כלל טומאה, נמצא שם שמים מתחלל, והראשון עיקר, ששם בן ארבעים ושתים היה מזכיר, שהרי צריכין אנו ביום הקדוש הזה להתחנן אל הדיין, לכך אנו מזכירין לפני השם תטהרו, כי מלת שם תרמוז למדת הדין... (כד הקמח כפורים ב')
כי תשא - ... וסמך יום הכפורים לכופר נפשו, שביום הכפורים צריך ליתן כופר נפשו, כי אז כל העם נמנין ועוברין לפניו, ולכן נהגו לפסוק צדקה ביום הכפורים. (שמות ל יב)
אך - מיעוטא, מכפר לשבים ואינו מכפר לשאינם שבים, וה' עינויים כנגד ה' פעמים נפש דכתיבי בפרשה. (ויקרא כג כז)
משרשי המצוה, שיהיה מחסדי הא-ל על בריותיו לקבע להן יום אחד בשנה לכפרה על החטאים עם התשובה שישובו, שאילו יתקבצו עונות הבריות שנה בשנה, תתמלא סאתם לסוף שנתים או שלש או יותר ויתחייב העולם כליה, ועל כן ראה בחכמתו ב"ה לקיום העולם לקבע יום אחד בשנה לכפרת חטאים לשבים. ומתחלת בריאת העולם יעדו וקדשו לכך, ואחר שיעדו נתקדש היום וקבל כח הזכות מאתו יתעלה עד שהוא מסייע בכפרה, וזהו אמרם ז"ל בהרבה מקומות, ויום הכפורים מכפר, כלומר שיש כח ליום הכפורים בעצמו לכפר בעבירות קלות... (אחרי קפה)
דע כי ביום כפורים נעקד יצחק אבינו ע"ה, ואז בקש אברהם אבינו ע"ה שיפתחו לו שערי בינה ותשובה לכפרה לישראל באותו היום. והשם יתעלה הודה לו לתת מתנה זו לבניו לפתוח להם שערי תשובה, זהו שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, אשר יאמר היום בהר ה' יראה, וכבר ידעת כי הבינה נקראה הר, ואותו היום נקבע לכפרה על ישראל, ולפיכך דע, כי שערי תשובה פתוחין מראש השנה עד יום הכפורים, כמה דאת אמר ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד, בסבת אהבת אברהם אבינו ע"ה נמשך חסדו לבניו... (וירא דף כו)
הוא אמרם ז"ל השטן בגימטריא שס"ד, מלמד שבכל הימים השטן יש לו רשות להשטין חוץ מיום הכפורים, ונועד הזמן הנכבד לסוף עשרה מראש השנה, הכוונה אצלי מצד שאחד בתשרי כבר נשלמו בו ימות שנות הלבנה, ושנות החמה יתרות עליו עשרה ימים כמו שהתפרסם לבעלי התכונה, והחל זאת ההערה הנכבדת להיותה מיום הראשון לשנת הלבנה, עד היום האחרון לשנת החמה, הרמז להיות תחלה וסוף לבנו נכנע לעבודתו יתעלה, ולהיות עינינו צופיות אל התכלית מראשית השנה ועד אחרית השנה. ולא חשש לקבעו בי"א לחודש לחשבון יכ"א ר"ד (היתרה בדיוק י' ימים כ"א שעות ור"ד חלקים), שאין מדרכי התורה לקדק בדקדוקין דקים אחר שאינו יום שלם... (משיב נפש מאמר ב פרק ט)
ומקצת זקנים נוהגים להתעכב בבית הכנסת כל הלילה ולעשות בדברי שבח והודאה להשי"ת, ויש שאינם נוהגים כן, ובמסכת יומא אמרו ז"ל מיקירי ירושלים לא היו ישנים כלל כל הלילה, כדי שישמע כהן גדול קול הברה ולא תהא שינה חוטפתו, ותניא בגבולין עושין כן, אלא שחוטאין... (שם פרק יב)
כשיכנס היום יתקדש אדם גופו ונפשו כמלאך האלקים, שהוא נקי מכל חטא... גם נוכל לומר, כי יום זה ראוי לכפרה, כי בו ביום מל אברהם אבינו עליו השלום, הערלה הכורתת ברית למול שאר ערלות לב ואוזן ושפתים, ובו ביום נתכפר מעשה העגל וניתנו לוחות שניות... וגם נוכל לומר ב"ה יתברך אשר לו נתכנו עלילות אשר צוה להיות יום זה בזמן הזה, שהוא זמן בעיטה וסוררות בעבור ימי הקיץ על האדם והאוצרות שהיו מלאים בארץ ישראל בזמן הזה דגן ותירוש ויצהר וכל טוב הארץ, ולכן הוצרך לצוות לאדם שיתעורר משינה זאת ויסור עצמו מהשמנות ומבעיטה ויעזוב דרכו שהיא רדיפת התאוות וההנאות ובם יסיר מכל מחשבתו כל אמונה כוזבת...
ולפי שביום הקדוש הזה שכינה שורה למטה עם ישראל, ובערב עולה על שבעה רקיעים וחוזרת למעלה, אמרו בשם רב יהודה גאון תקנו לומר בערב שבעה פעמים השם הוא האלקים, להראותנו שעולה בתרועה ובקול שופר, כדכתיב עלה אלקים בתרועה, וכן משמע ממעמד הר סיני, שנאמר במשוך בקרן היובל המה יעלו בהר, ואמרו רבותינו שהוא סימן לסלוק שכינה, ואז יהיו רשאין לעלות אל ההר. ומצינו בתשובות הגאונים שכתב רבינו האי מנהגנו לתקוע במוצאי יום כפורים, ולא מצינו טעם חובה, אלא רומז זכר ליובל, או כדי לערבב את השטן, ונוכל לומר שרומז לתקיעת שופר של חירות, כי לפי שבא יום כפרה ונשארו הנשמות משוחררות משעבוד הגוף, וגם הגופים ראויים לחירות עולם, על כן תוקעים. (נר ה כלל ב חלק ב פרק ב וג)
והנה גופות האדם הם צורך השכל, כמו במלאכים המתלבשים בגופות כדי להראות לבני אדם, וגם ענין האדם בעולם הזה מעין שליחות, וראוי לרשום זאת באיש המיוחד וביום המיוחד לכפרתם, ובגדיו הנקיים גונזם אחר כך לעד, כענין המלאך הפושט הגשמיות מעליו אחר שליחותו, ואם כן ילמד שלא לעשות מהטפל עיקר לדאוג רק לגופו שהוא רק הלבוש, כי אם ידאג לפנימיותו... וכן ראש השנה הוא לפי מדת הדין יום דין, ואין שם ויתור וסליחה, מה שאינו כן ביום הכפורים שהוא לפנים משורת הדין, והוא שאמרו בפסחים קי"ט, ידו של הקב"ה פרושה מתחת לכנפי החיות לקבל בעלי תשובה מפני מדת הדין... (ויקרא טז א)
פרק ו': רוב האנשים לא יוכלו לעמד בטהרה ונפתחו לתאוות החומר, ולבל יתיאשו מהרחמים מחסד הקב"ה לקבע להם יום סליחה כללי, וכמו שנאמר בתהלים ק"ל, כי עמך הסליחה למען תיוורא... (שם כג ב)
...וזה שבחילוף הזמנים יתחלפו ההכנות ההכרחיות אל העבודה, אם מפאת הזמן בעצמו, ואם מפאת הפעולות המיוחדות בזמנים ההם, כאילו תאמר הפרקים הד' שנתייחדו לעבודות מיוחדות מתייחסות לזמנים, כמו שבא בכלל הששי, אשר מכללם ירח האיתנים אשר נתעטר במצוות ובעבודות מיוחדות, כאילו תאמר קבלת מלכות שמים והתייחדות הנהגה מאתו יתברך, אשר בעבור זה יש בו התעוררות שמחה, ולזה מה שאמר בעזרא כי קדוש היום לאדוננו, ואל תעצבו, למה שבו יסוד המלוכה, והסר מעלינו ממשלת זולתו באמצעות עבודת היום ותקיעת שופר והתעוררות התשובה בימים הנוראים ההם, עד יום הצום הנבחר, שהוא קרבן כולל פרטי האומה עם שובו מהפרישות והנאת התאוות מה שלא יעלם, והיה ראוי להיות כן, כי למה שבזה ב' בחינות, אם ייחוד מלוכה וממשלה, ואם העבודה, הנה ראוי להתחייב מיחוד המלוכה שמחה וששון למונהגים שיוצאים מממשלת זולתו הנכנסים לחסות בצלו, כמו שאמר אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו', והסבה כי קדוש היום לאדוננו, רמז לקדושת האדנות. ומהעבודה פרישות מופלג וקרבן עצמי לו מהזולת, כמו בשאר הקרבנות, כמו שמצאנו לקצת חכמינו שהיו אומרים ביום הצום, רבונו של עולם גלוי וידוע לפני כסא כבודך וכו', יהי רצון שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו מונח על גבי המזבח ותרצני.
ולפי שהשמחה היא בהעתק המנגד, היה ראוי בזה שתהיה בהתחלה שהוא בעת עזיבת המנגד, רצוני לומר בעת ההכנסה בהנהגתו ועזיבת זולתו, ולהכנס בדרך הפרישות והתשובה עד שישלם זה בתכלית מה שאפשר, והוא הצום הנבחר.
והיה זה אמנם בעת ההיא לסבות, אם לטבע העת שהוא מוכן אל הפרישות להיותו התחלת התקופה שהיא קרה ויבשה, אם למה שבתקופת השנה רושם גדול לחיי הנולד, ולזה היה מן ההכרח להסיר הרושם ההוא מזולתו, וביחוד באומה נבחרת ולתתו לו יתברך... ומלבד זה להיות העת ההיא מיוחדת בדין המים שהוא חיי עולם הזה, באה הצואה על ד' המינים שהם הנבחרים, אם בגדול אם בטעם אם בריח אם בזולתם, אבל ישתפם היותם מתמידים כל ימות השנה, והם גדלים על כל מים שהוא חיי העולם הזה... (מאמר ב כלל ב פרק ו)
אך - אף על פי שבשאר מקראי קודש ראוי לשמח ולהתענג גם באכילה ושתיה, כאמור אכלו משמנים וגו' כי קדוש היום לאדונינו, מכל מקום בי' לחודש הוא יום כפורים להתוודת ולהתאונן גבר על חטאיו ואינו יום שמחה ותענוג, אבל הוא יום עינוי... (ויקרא כז כג)
אבל יום הכפורים מצד בחינה אחרת, מצד שהעולם הוא אל המלך הוא השי"ת כמו העבד שהוא לאדון, והוא שלו, ובזה הקב"ה מכפר להם החטאים מאחר שהם שלו... ומצד שהוא יתברך מלך העולם וכל הנמצאים הם שלו תחת רשותו ואינם לאחר, יצאו ביום הכפורים מרשות המלך היצר הרע, שכבר נסתבכו בו כל השנה, ונכנסים אל רשות הקב"ה, כי שם מלך ה' צב-אות נקרא עליהם, ומזה הטעם עצמו גם כן ציוה בתורה ביובל והעברת שופר תרועה בכל ארצכם ביום הכפורים, לקרא חפשי לעבדים שהם נרצעים ואיש אל משפחתו תשובו, מפני כי שם מלך ה' צב-אות נקרא עליהם, ואין ראוי למשול עליהם אחר אותו שנמכר לו. וכן החוטא נמכר ביד היצר הרע על ידי חטאיו, עד שהוא ברשות אחר, וביום הכפורים יצא, נמצא כי הוא שופט עליהם במה שהוא מלכם, וגם מוציא אותם מרשות אחרת במה שהוא מלכם... ולעולם תמצא העשירי מיוחד לקבל הקדושה, שהרי העשירי קודם בכל מקום, כי עד העשירי הוא מנין אב"ג, עד עשרה, ומן עשר ואילך יש מנין אחר, ומפני שהוא מדרגה אחרת, לכך יתחדש שם מדרגה אחרת, וביום הכפורים יתחדש ענין אחר, כי עד יום הכפורים היו ברשות אחר, ומעתה חוזרים לרשות הקב"ה, ולפיכך הוא ביום העשירי, כי אז יתחדש מדרגה אחרת... (גבורת ה' פרק מו)
ויש מפרשים מה שאמר כל המועדים עתידים להיום בטלים היינו על ידי גזירת השמד היו מבטלים המועדים, אבל פורים ויום הכפורים לא נתבטלו על ידי שמד, וזו הבטחה בלבד לישראל, ואין המדרש מוכח כך... אבל הפירוש הוא כמשמעו, שמצוות בטלות לעתיד, ופורים וימי הכפורים לא יהיו בטלים. ואם תשאל למה אלו שני המועדים לא יהיו בטלים, דבר זה לפי ענין אלו המצוות, כי ענין אלו המועדים הם כמו התחיה שאחר שהגיעו למיתה יחזרו לחים כבראשונה, וכן יום הכפורים שהאדם אשר הוא חוטא ונגזר עליו המיתה יחזור לו החיים... אי אפשר רק על ידי עולם העליון. וזה מבואר... וזה כי ביום הכפורים מקריבים שני שעירים, ובמדרש וקח לי משם שני גדיי עזים טובים, טובים לך טובים לבניך, שעל ידם מתכפר להם... הרי מדרגת יום הכפורים שהוא יתברך היה נותן עונש של יעקב על עשו... ודברים אלו הם גדולים ומופלגים. כלל הדבר, מה שהיו ישראל מנצחים כח עשו הוא מדרגה עליונה מעולם העליון, וכן ביום הכפורים נצוח סמאל הוא כח עשו, וכמו שמבואר מדברי חכמים הוא למעלה מן עולם הזה, ולפיכך אמרו כי פורים ויום הכפורים לא יעברו ולא יהיו בטלים, כי אלו שנים הם ביטול כח עשו שבא לעולם, ומאחר כי מדרגתם מעולם העליון, אין בטול להם אף לזמן התחיה, שיתבטלו עניני עולם הזה, ואין זה נחשב בטול התורה כמו שהתבאר, כי עולם התחיה הוא סדר אחר, והשי"ת סדר העולם לפי מה שראוי לעולם... (תפארת ישראל נג)
...וכן יש לעשות שלא לספר בשבח של מקום אחר התפלה, ולכך אותם שאומרים השיר אשר נקרא שיר היחוד הוא איסור גמור, ובעלי בתים תיקנו לומר אותו, ומתחלה לא הנהיגו לומר רק ביום הכפורים, ואפשר כי אין זה נקרא המספר בשבחו של מקום יותר מדאי, כי יום זה קבוע לספר בשבחו של מקום, יען כי האדם קדוש וביום זה מעלתו כמו מלאך, ואל יפנה אל דבר אחר כלל, ומצד הזה ראוי שיתן שבח ושירה להקב"ה... (נתיב העבודה פרק יב)
...כי יום הכפורים מסולק מן הנאת הגוף, שכל דבר שהוא הנאת הגוף הוא אסור ביום הכפורים, הן אכילה ושתיה, הן רחיצה וסיכה הן נעילת הסנדל ותשמיש המטה הכל אסור, ודבר זה כי יום הכפורים כמדת החטא והעוון, אשר החטא הוא כרת ואבוד לנפש האדם, וכמו שבאו ימי הפורים על שהיה המן מבקש לכלותם, והציל השי"ת אותם, כך סמאל הרשע המקטרג והוא צר ואויב לאדם מבקש לאבד את הנשמה ולבטל אותה, והשי"ת מציל אותנו ממנו, ומזה הטעם אף יום הכפורים לא יהיה בטול, כי אם לא היה יום כפור היה בטול לנפש לגמרי, מפני החטא שהוא לנפש, והיה מגיע לה אבוד מן סמאל הצורר... ולכך שני הימים האלה אשר הם באים על שהש"ית מציל אותנו מן הכליון לגמרי הן מצד הגוף הן מצד הנשמה לא יהיו בטלים... (אור חדש הקדמה, וראה שם עוד)
...וכן מה שאמר דאחיל להו עוון יום הכפורים מורה זה, על שהיו דבקים עוד במדרגה עליונה האלקית הנבדלת יותר מן היום הכפורים, שהוא יום קדוש אלוקי, וכאשר גמרו בית המקדש היו דבקים עוד יותר במדרגה העליונה, ודבר זה מצד שהיו בונים קודש קדשים, ודבר זה יותר במעלה מן יום הכפורים שנקרא ולקדוש ה'... (חידושי אגדות שבת ל א)
...דע כי יום הכפורים הוא קדוש, ומצד שהוא קדוש אין בו אכילה ושתיה, ואלו הימים כולם מתקשרים זה בזה, והם מתעלים ממדרגה למדרגה עד העשירי, שהוא קדוש נבדל, כי העשירי קדוש ונבדל מן התשעה, לכך יום העשירי הוא יום הכפורים קדוש נבדל, ודבר קדוש נבדל לא יתחבר אל התשיעי שהוא סמוך לו... ומה יש התקשרות העשירי הנבדל בתשיעי, רק בשביל העשירי הוא שלימות לתשיעי, כמו הצורה היא המשלמת החומר... והנה באמת יום הכפורים כמו הצורה, ולפיכך אין התקשרות ליום התשיעי, רק בשביל כי יום הט' שיום הי' הוא מחובר לו, הוא כמו החומר לצורה, לפיכך כל האוכל ושותה ביום הט' כאילו התענה תשיעי ועשירי, מפני כי יום הט' הוא הכנה ליום העשירי והוא דבק בו, והכנתו באכילה ושתיה שלו, היא הכנת קבול הצורה... וכמו שהחומר מוכן לקבל הצורה, ובכחו הוא הצורה, לפיכך גם כן כאן כאילו התענה תשיעי ועשירי... (שם ראש השנה ט א)
...וכבר כתבנו למעלה שאין בין יום הפורים ובין ראש השנה, כי יום הכפורים הוא מולך עלינו בדין, וביום הכפורים אנו מתעלים אליו, כי יצאו מרשות אחרים ובאים אליו, אך בראש השנה הוא מולך בחזקה והוא מדת הדין, והדברים ידועים לבעלי הסוד... (שם טז א)
מנהג בהרבה גלילות בישראל לומר כל ספר תהילים בליל יום הכפורים, והוא מנהג ותיקין, כי אין לנו דבר גדול יותר מספר תהלים שכלול מן הכל, מרבים שבחים להשי"ת, ורבים מזמורים הם של התעוררות תשובה, ורבים מזמורים הם של בקשת מחילה וסליחה... והאומר תהלים הוא כמתפלל, והוא גם כן כעוסק בתורה... אמנם מי שעייף ויגע ואי אפשר לו, על כל פנים יאמר ד' מזמורים הראשונים קודם שישכב, כי הם מסוגלים שלא יבא לידי קרי... והחכם עיניו בראשו להבין ולהשכיל על הענינים על מתכונתו, ואין אנו חוששין אם הוא נוהג בכך להריח בעצי בשמים כל שעה, ולא עוד אלא שאנחנו מבקשים ביום הזה כל דבר עינוי, ואיך יעשה בהיפך, דכיוון שעושה הדבר לשם שמים אין לחוש, ודי לנו מה שאסרה תורה וגדר שגדרו חכמים עליה, ועוד דתענוג נשמה הוא זה ולא תענוג הגוף... מצאתי בקונטריס דהאר"י ז"ל המוריד דמעות ביום כפורים על מיתת בני אהרן בניו אינם מתים בחייו, משום ונשלמה פרים שפתינו, מצוה רבה שילמוד ביום כפורים משניות מסכת יומא עם פירושיהן, ששם מוזכר סדר עבודת יום כפורים. גם נכון ללמוד בתלמוד בסוף יומא מהמאמרים המדברים ממעלת התשובה. ודע כי כל מאמר מדברי חז"ל כולל הרבה ענינים מתשובה וממוסרים אשר לא הוצרכו המחברים לכתוב על כמה דפין, על כן צריך לתת לב במאמרי חז"ל... (מסכת יומא)
סוד האכילה בערב יום הכפורים זה לשון האלקי מהרמ"ק דרך כל ישראל לשמוח בערב יום הכפורים ולתקן סעודה יפה. ואמנם טעם לזה יתבאר במה שהקשו בזוהר כי התשובה היא אחת ממצות עשה, ובכל מצוות עשה צריך השמחה, ואם כן השב בתשובה עיקרו ההכנעה והדאגה, ואם כן שמחה בתשובה היאך, ותרצו שם. ועתה לענינינו נאמר, כי יום כפורים אין בו שמחה מחמת דאגות העוונות, ועיני כל ישראל תלוים לאביהם שבשמים לראות שיוציא לאור משפטם, ואין שמחה, לכן הקדימו השמחה אל המצוה, וכנגד זה אמרו בגמרא כל האוכל ושותה בתשיעי מעלין עליו כאילו התענה תשיעי ועשירי, שעינוי העשירי שאינו נרצה לפניו מפני שהוא בדאגה, אלא אם שמח בתשיעי, אם כן נמצא שמחת התשיעי מעין צום ותשובת העשירי... (פרק תורה אור בענין כפרות)
...ושמעתי פשט מאבא מרי זלה"ה שיש להקשות איך יוכל סמאל להליץ ולדבר טוב, הלא המלאכים אינם מורכבים כחומר האדם, ומי שממונה על הרע הוא רע, ואיך יוכל סמאל לדבר טוב, אלא הענין שהטובה היא רעה, והסניגוריא היא קטגוריא, כאילו אומר, ראה כי כשישראל רוצים להתנהג בקדושה ובטהרה ולהיותן שלמים ותמימים היכולת בידם, והא ראיה היום הזה שהוא יום הכפורים מתווך ביניהם והם כמלאכי השרת, ולמה לא יעשו כן דבר יום ביומו, הרי שדברי סמאל ביום כפורים דברים טובים מאד על ישראל, ובבחינת פנימיות הוא קטגוריא... (תורה שבכתב וישלח)
וכתבו המקובלים שלילית הולכים עמה ת"פ כתות של מלאכי חבלה... וכן מחלת הולכים עמה תע"ה כתות כמנין מחלת... והנשים הללו אינן פוגעות אלו באלו לעולם, הגם כי מלחמה עצומה ביניהן, זולתי ביום הכפורים פוגעות אלו באלו ומתקוטטות יחד, ובין דין לדין עולה תפלתן של ישראל בלי קטרוג... (שם כי תצא)
אמנם ענין יום הכפורים הוא, שהנה הכין האדון ב"ה לישראל יום אחד, שבו תהיה התשובה קלה להתקבל, והעוונות קרובים לימחות, דהיינו לתקן כל הקלקולים שנעשו, ולהסיר כל החושך שנתגבר על ידיהם, ולהשיב השבים אל מדרגת הקדושה והקורבה אליו ית"ש, שנתרחקו ממנה על ידי חטאתיהם. והנה ביום הזה מאיר אור שבכחו נשלם כל זה הענין, ואמנם הוא אור שלקבל אותו צריך שישמרו ישראל מה שנצטוו ליום זה, ובפרט ענין העינוי, שעל ידו מתנתקים מן הגופניות נתוק גדול, ומתעלים קצת אל בחינת המלאכים... (דרך ה' חלק ד פרק ח, ה)
בפר בן בקר - ...ובכולם רמז ליום כפור, שסובר המדרש כי אל הבקר רץ אברהם היה ביום כפור, כמילת אברהם בו ביום, ועשה סעודה, שרק על עצמו היה מחמיר ולא על אחרים, וסבר שהעקדה היתה ביום כפור, ורמז לכך: אשר יאמר היום בהר ה' יראה, בכל שנה ביום זה... (ויקרא טז ב)
יום כפורים הוא - לשון סלוק דבר, שעל ידי הוודוי והתשובה נשיג בו החסד של הסליחה, ולכן לא קראו יום סליחה, להורות על תפקידנו בו, ואמר כפורים בלשון רבים, כי יש מדרגות שונות בעניני התשובה. (שם כג כז)
אחת בשנה יכפר - על ידי כפרת פר ושעיר ישוו הכהן והעם לנגד עיניהם את המרחק מהאידיאל שבחייהם, ובנתינת דם על מזבח הקטורת ישוו את האידיאל עצמו לנגד עיניהם. (שמות ל י)
...אולם עוד בטרם הגיע העשרה בתשרי הראשון בתולדות הקיום היהודי, כבר קיפח ישראל את שתי המתנות האלה מחמת חטאו הגדול ביותר, ומשמעל בתפקיד היהודי, כבר נגזרה כלייה על הקיום היהודי, ועתה ניתווספה עוד אמת לאמיתיות החיים היהודיים שההיסטוריה מעידה עליהן, העשרה בתשרי הוסיף את העדות, כי לא רק פעם אחת בלבד יעניק ה' את הקיום וימסור את התפקיד לקיום, אלא הוא מוכן בכל עת להעניק קיום מחדש... (ויקרא טז כג)
...ואולם גם בחודש השביעי אין יום הכיפורים חל אלא בעשור לחודש, תחילה יש לקיים זכרון תרועה באחד לחודש, הוא יביא לידי שינוי באורח החיים וישחרר את האדם לשוב אל ה'... וכך יגש היהודי אל ה' בעשור לחודש השביעי, כאדם חדש במעמד חדש, ורק כך יוכל העשור לחודש להיות לו ליום הכפורים... (שם כג כז)
יום כפורים - עינוי הנפש שבו אינו במובן האלילי, כפרת פני אל זועם על ידי עינוי הפושע, הוא אינו יום כפור פני האל הזועם, כי אם יום כפורים - הגנת הפושע מפני תוצאות עוונו. בלי כפרה זו איבדנו את הזכות לחיות, לכן בא עינוי הנפש, וכן איבדנו את הזכות לפעול עוד, ולכן בא איסור המלאכה. והנפש אשר לא תעונה - ממחיש בכך שכל ישותו עומדת תוך אחריות מלאה לפני ה', והעושה מלאכה רואה את עצמו בעמדת כח בלתי תלויה, עומד מחוץ לרשותו של ה'... (שם שם כז)
...כי יום כפורים הוא יום מלחמה לישראל, וברור שאין מלחמת שרי אומות העולם עם יחיד, אלא עם כלל קיום האומה, ורק השגחת ה' שעל פי תורה עבודה וגמילות חסדים תקיימם, ועל זה מדיינים שרי אומות העולם... (ויקרא טז כט)
ועשיתם - כבתוספות, שגמר דין של חיים ושל פרנסה בראש השנה, ואיכות השגת פרנסתו הוא גמר דין שעד יום כפורים. (במדבר כט ב)
באבנט - ...והנה ביום כפורים שהאדם נפרד מהחומר והוא דבוק למקורו אינו עלול לחטא בעבודה זרה, ולכן אין אפוד ואבנט של כהן גדול ביום כפורים של בוץ, כי דביקות הנפשית היא טהרתם מכל טעות, כמו השקה במקוה... (ויקרא ח ז)
חקת עולם - כתב אחרי איסור מלאכה ולא אחר עינוי, אולי לרמוז על יום כפורים של חנוכת בית ראשון שלא התענו בו. (שם כג לא)
...ופורים ויום כפורים באים למעלה מהטבע ומבטלים הגוף מאכילה ושתיה, ועל ידי זה באים לעלמא דחירות, ויש בו סליחת עוונות, וגם בפורים יכולים לבא לכך על ידי משתה ושמחה בעזר עליון, שלא מצד מעשינו. (פורים תרל"ה)
משכן העדות... וכדאיתא, שלא היו ראויים לאותו חטא, אלא להורות תשובה, פירוש להודיע לכל בר תשובה שלא יפול בעיניו, וידע שעל ידי התשובה נתקן כבראשונה, וכן ניתן אחר יום כפור שהוא יום סליחה מצות סוכה, שהיא מעין השראת השכינה, לחזק כל בעל תשובה שראויין שתשרה עליהם שכינה. (פקודי תרנ"ז)
...והענין הוא, כי יום כפורים הוא מעין עולם הבא, שאין בו אכילה ושתיה, והוא באמת יום שמחה מאד לבני ישראל, אך שאין יכולין להתדבק בשמחה זאת כראוי בעודנו בעולם הזה, וצריכין להתדבק בהארת יום כפורים לפניו ולאחריו, בתוספות מחול על הקודש, ובשמחת תשיעי יכולין להתדבק בהארת יום כפורים אחר כך... כי יום הכפורים הוא הביטול אליו יתברך לגמרי... (יום כפורים תרמ"א)
איתא בגמרא, ולך ה' החסד וכו'... וכן הוא המדה, הראש השנה הוא משפט, וכמו שכתוב צדיק ה' בכל דרכיו, וביום כפורים הוא הסליחה בחסד, וזה וחסיד בכל מעשיו, כי החתימה ביום הכפורים הוא סוף מעשה המשפט, לכן הוא בחסד, ושלא כמדת בשר ודם... (שם תרמ"ט)
...כי יום הכפורים הוא מעין עולם הבא, והוא יום מיוחד מכל ימות השנה, כמו שאמרו ז"ל על פסוק ימים יוצרו ולא אחד בהם, זה יום הכפורים, שמאיר בו הארה מעולם העליון, ואפילו השטן אין לו רשות להשטין. ומאחר ששס"ה ימים בשנה הם נגד שס"ה גידין בנפש, נראה כי זה היום הוא גיד המילה, ולכן ניתן לבני ישראל רשות להסיר הערלה מזה הגיד, וכמו כן הוסר השטן מזה היום, לכן איתא בפרקי דרבי אליעזר, כי אברהם אבינו נימול ביום הכפורים... והרמז שיש בו התגלות אור פנימי והערלה מוסרת מזה היום ומזה המקום, ולכן זה היום והמקום מאיר לכל הימים, וכמו כן גיד המילה כולל כל הגידין וכל האדם ומעלה כולם, וכמו כן היום הזה מעלה כל הימים... (שם תרנ"ב)
...וסור מרע בינה הוא בחינת יום הכפורים, לפני ה' תטהרו, ועיקר ביום הכפורים להיות נעשין סור מרע, שכל ימי השנה אינו יכול מכח לכלוך החטאים ועונות, ועתה שיום כפרה הוא צריך לשוב בתשובה להיות סור מרע, וזוכין לבינה, כי יש נ' שערי בינה, וביום הכפורים נפתח שער הנ', והוא שבת העליון מכל שבתות השנה, ולכן כתיב ועניתם את נפשותיכם, כדי להתקרב לבחינת עולם הבא, שאין בו אכילה ושתיה... (שם תרנ"ג)
וראש השנה ויום כפור בחינת ברית הלשון והמעור, ולכן בראש השנה יום תרועה, והוא קול תורה שזכו בני ישראל לקבל ברית הלשון, ויום הכפורים ברית המעור הוא חותם המילה המיוחד לישראל, ובפרקי דרבי אליעזר שאברהם אבינו נימול ביום כפורים, ואלו בחינת י' דברות שבעל פה, ועל הלוחות שנתנו ביום כפורים, ואות ברית מילה מעין עולם הבא, ולכן ניתנה בשמיני, ויום כפורים בחינת תורה שבכתב, בחינת מילה כנ"ל, לכן מוציאין ספרי תורה בכל נדרי ומתודין על חטא ופגם אות ברית קדש, כי תורה שבכתב ובחינת מילה אחת היא, ולכן לובשין טלית מצויצת, שגם הציצית רמז לברית מילה כדפירשנו, ולכן נוהגין למול בטלית וציצית, ויש יום מיוחד בשנה לטהר כל הגידין, והוא ביום כפורים על גיד המילה הנותן טהרה בכל הגידין... ואפשר שלכן קורין בפרשת עריות ביום כפורים במנחה... (שם תרנ"ו)
...והנה אלו הם ערלת הלב, ובמה שישראל תוקעין בשופר מקיימים מה שכתב ומלתם את ערלת לבבכם, וזה סובב הולך בכל ימי עשרת ימי תשובה, שהלב מתנקה מערלתו על יום הכפורים, שהכל שב אל שרשו, ואז בצד מה זוכין למילת הלב עצמה, שנהפך הכל לאהבת ה'. ועל כן כאשר שב הכל לשרשו, נתקיים גם מאמר הכתוב ונתן ה' אלקיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך, וכמו שכתב (ויקרא ט"ז) ונשא השעיר עליו את כל עוונותם, ודרשו ז"ל עונות תם, כי האלות חוזרין לשרשן, שהם עשו וישמעאל... (דברים נצבים תר"פ)
...ועל כן פירשו המפרשים בפסוק ויתאוו תאוה, שאכילת המן לא גרמה שום תאוה, ועל כן יש לומר שחלק הרע שבאדם לא היה ניזון ממנו כל כך, מה גם שפע החיות שבא ביום הכפורים, שאין בו דבר מעולם הזה, שבודאי אין חלק הרע שבאדם ניזון ממנו כלל, ועל ידי זה נפרד הרע ממנו, באשר אין לו אז שום שפע חיות. ועל זה רמזו ז"ל (יומא ע"ד) איזה עינוי שיש בו אבידת נפש, זה הצום, אכילה ושתיה הוא בבחינת סור מרע. ומעתה הנה ביום הכפורים יש בו שתי בחינות, סור מרע ועל זה באה מצוות עינוי, ובחינת עשה טוב, ועל זה באה מצות איסור מלאכה. וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה אמר, כי שני השעירים אחד לה' ואחד לעזאזל הוא להפריד החלק הרע... (שם האזינו תרע"ב)
נראה שביום הכפורים נטהר השורש של נשמת ישראל והוא הראש, וצריכין להמשיך זה ללב, וזהו סוכות... (יום כפורים תרע"ד, ועיין שם עוד)
...ויש להבין היכן מצינו שיום הכפורים הוא דין על האומות, ונראה על פי מה שכתב, (ויקרא ט"ז כ"ב) ונשא השעיר עליו את כל עונותם, ובמדרש (בראשית רבה ס"ה), שעיר זה עשו, עונותם - עונות תם, והיינו דביום הכפורים, שכל ישראל שבים לשרשם, נתבררה מעלת ישראל מי המה ומאין מוצאם, ויתברר שמעצמם אינם מתעתדין לחטא, אך כל החטא הוא מפאת כחן של האומות, ועשו בראשם, וכמו שכתב (תהלים ק"ו) ויתערבו בגוים, או מחמת קלקול האויר, ועל כן נהפך העונש על הגורמים... והנה מרבית העוונות היו סיבה לתשובה, כי לולא מרבית העוונות לא היה נשפל כל כך כחו של עשו והיה בו כח למנוע התשובה, ועל כן כמו שתשובה מאהבה שזדונות נעשו כזכיות, שפירשו המפרשים מפני שהזדונות היו סיבה לתשובה, לכן שבו כולם להיות כזכיות, כן נמי מרבית העונות דיום הכפורים שהיו סיבה לתשובה שלימה נעשו כזכיות. ועל כן גדולה מעלת התשובה ביום הכפורים מבכל הימים, ואפילו תשובה פשוטה שרוב ישראל עושין בכחם להפוך הזדונות לעשותם כזכיות, ונוספה בישראל חיות חדשה מפאת מרבית הזכיות, אחר סילוק כחו של עשו המטמטם את הלב ומסלק את החיות, ואז זוכין לסוכות, שהוא חיבור שמים וארץ... (שם תרע"ז)
ולפי האמור יש לומר, שזה עצמו הוא הענין להתחיל מיד במוצאי יום הכפורים בעשיית הסוכה, כי ביום הכפורים יצאו נפשות ישראל לחירות, וישראל נצחו דינא נגד אומות העולם, ויש לומר שבטעם זה עצמו נצחו דינא, שכל הברכות והישועות של ישראל הכל הוא צורך גבוה וכבוד שמים, ושוב אין קיטרוג, וישראל השכילו זאת, ועל כן מתחילים תיכף במצות סוכה להורות על זה. (שם)
אך לעומת שהעשיה והקיום והשכלול של הבריאה היו בהקדמת מדת הרחמים ושיתפה למדת הדין, כן לעומתו הוא הענין ביום הכפורים, ועל זה כתיב והדרך צלח רכב על דבר אמת. וידוע דמוסף יום הכפורים מתייחס למשה רבינו ע"ה, שנקרא אמת... וידוע שאמת היא מדת הרחמים, ועבודת יום זה היא לנטוע כל אדם בעצמו נקודת האמת, ולא יטעה את עצמו ולא את אחרים, וכ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה הגיד, כי עיקר נקודת האמת לא זכה בה אלא הכהן הגדול בשעה שעמד לפני ולפנים, ומסתמא באמצעות הכהן הגדול זוכין אז ישראל במדת האמת, כל איש ואיש כמדת השתדלותו והשתוקקותו... (שם תר"פ)
ויש לומר שבדוגמא זו, אף שביום הכפורים נחלש כח עמלק כנ"ל, מכל מקום עדיין נשארה בחינת התקררות מעט, ואינה נעקרת לגמרי, אלא על ידי שמחה יתירה בחיות גדולה והתלהבות, וזה לא נמצא ביום הכפורים, מחמת שאז הוא זמן וידוי ועציבת רוח. וזה מתקנין במוצאי יום הכפורים בשמחה יתירה, שעושין מחמת כפרת העוונות ומדחין לגמרי את כחו של עמלק וקרירותו, ועל ידי זה יכולין לזכות לבחינת בית המקדש בחג הסוכות. (שם תרפ"א)
יש להבין מה היא החתימה בהושענא רבה, אחר שכבר נחתם ביום הכפורים בנעילה. דהנה כתיב (שיר השירים ד' י"ב) גל נעול מעין חתום, ובמדרש שם, מעין חתום אלו הזכרים, גל נעול אלו הנקבות... והנה בזכרים עצמם הוא ברית המעור וברית הלשון פה מלכות קורין לה כידוע, ולעומת זה הם שני זמני הנעילה והחתימה, דבנעילת יום הכפורים הוא תיקון היסוד ברית המעור וחותמו, כי ביום הכפורים ד' בגדי הלבן מכפרים על עריות, כמו שכתב בהקדמה לתיקוני הזהר, ובש"ס יומא ס"ז עזאזל שמכפר על מעשה עוזא ועזאל, פירש רש"י על עריות... כי אז זמן כפרה על פגם ברית המעור. ובהושענא רבה הוא תיקון וחותם ברית הלשון... (הושענא רבה תרע"ב, וראה שם עוד)
ולפי האמור יש לפרש ענין שני החותמות, דהנה חותם של כל דבר היא התורה שנקראת אמת, וחותמו של הקב"ה אמת, ותורה שבכתב היא חותם אחד, ותורה שבעל פה היא חותם אחד, ועל כן יום הכפורים שמבואר ומפורש כל ענין יום הכפורים וקרבנותיו בתורה שבכתב, חותמו היא תורה שבכתב. אך ערבה וניסוך המים הם הלכה למשה מסיני, וערבה בגבולין רק מנהג נביאים... על כן הוא החותם מצד תורה שבעל פה, באופן ששני חותמות הם, תורה שבכתב שישראל הקריבו קרבן ונתכפר להם, ותורה שבעל פה חתמה שישראל עשו תשובה ונתכפר להם הכל, אפילו מזידין שאין להם כפרה בקרבן... (שם תרעד)
...ובנעילה שהיא שלימות הסליחה והמחילה, כמו שתקנו לנו בתפלת נעילה קץ סליחה ומחילה, זוהי חתימת הסליחה והמחילה. ובהושענא רבה שהיא שלימות האדם אחר שנעשה בחינה חדשה זוהי חתימת האדם, ושוב אין צריך לשומרו מהני עכברי רשיעי. (שם תרע"ח)
והנה ביום הכפורים שכל ישראל עושין תשובה על העבירות שבידם, ומתכפר להם, ממילא דוחין את יצר הרע הזה מקרב לבם, שלא יהיה לו כל כך כח לתקפם לעבור במזיד, ובנעילה הוא החותם שלא יתפרץ לעבור את הגבול. אך כל זה היא מיצר הרע שבבחינת גזלן, שיודע ומכיר בו ועושה תשובה, אבל יצר הרע שבבחינת גנב לא נדחה עדיין, אך מפאת קירוב שנתקרבו ישראל בכל ימי החג שוב מרגישין ישראל את הגנב הזה, ומקבלין על עצמן להבא להיות נזהרין גם בדבר הרשות, על כן דוחין גם את הגנב הזה, ונעשה חותם שני לשמור גם מן הגנב והוא חותם בתוך חותם. (שם תר"פ)
גם הרשב"א ז"ל הקשה על מה שכתב הראיה ליום הכפורים שלא יבטל, מדכתיב ביה חקת עולם, הא גם בפסח כתיב חקת עולם תחגוהו, ומפרש שהוא הבטחה לישראל, שאף בזמן הגזירה שיבטלו המועדות כעין מה שנאמר שכח ה' בציון מועד ושבת, ומכל מקום ימי הפורים לא יבטלו, וכן יום הכפורים, והיתה וגו', הבטחה שתהיה לחקת עולם, שהיום יכפר אפילו לא ישמרוהו, והיינו שבודאי שבשעה שהכריחו ישראל לבטל מועד ושבת לא יניחום לקיים גם מצוות יום הכפורים, רק דאתי כמאן דאמר דעצומו של יום מכפר, אפילו לא התענה ולא קרא מקרא קדש... רק האדם צריך שיזכור שהיום יום הכפורים, וכן שהיום פורים, ועל זה נאמר והימים האלה נזכרים ונעשים. (פרי צדיק פורים א)
והנה הב' ענינים האלה שייכים בנפש, והעינוי והצום ביום הכפורים הוא בחינת אתכפיא, והגוף יש לו עינוי בזה שאינו אוכל ושותה כלל, וכמו כן יש עינוי לנפש בערב יום הכפורים, היינו מה שכופה נפשו ולבו שאף שאוכל מעדנים יהיה בלי שום הנאת הגוף, רק מצד שמצוה לאכול בתשיעי ולפי שהשי"ת ציוה... והצורך לזכך הנפש בשני הענינים מרומז שכתוב נפשותיכם, שמשמע ב' נפשות... (שם ערב יום כפורים ד)
ויום הכפורים הוא תיקון מדת המלכות נגד בחינת דוד המלך ע"ה, שהקים עולה של תשובה, והוא בחינת משיח להיות נתקן גם מי שנטבע בההיפוך להיות נעשים כזכיות, וזהו בחינת יום הכפורים לפני ה' תטהרו... (שם ה)
...ומזה זוכין לשמחה בערב יום הכפורים, שמחה מההכנה להזווג ביום הכפורים, ואז הזמן להיות נתקן הכל, ומכל מקום צריך להתענות לכפר על העבר, וזה שאמר וכדין ישראל בתעניתא על חובייהו ומכפרא להו דהא אמא עלאה אנהירת אנפהא למטרניתא בזווגאה ומצד השי"ת נתקן כבר הכל מראש השנה, אך מצד ישראל יש פחד וצריך ז' נקיים ומשום הכי בערב יום הכפורים הזמן שנתקן כל שורש הפגם שהיה בג' הקליפות... (שם ח)
...ולכך יום הכפורים נקרא "בכל עת" כי מגיע לאותה דרגא, דהיינו תשובה, שהוא מן הבינה שבלב, כמ"ש "ולבבו יבין ושב", ועל ידי זה כל המעשים הם טובים שגם הזדונות נהפכו לזכיות, וזה נקרא בכל עת בלי שום הגדרה כלל. ואין לזה הכרה כלל בעולם הזה כידוע מ"ש בקדושין מ"ט ב' על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור (מקודשת) שמא הרהר תשובה בלבו... ולכך אמר סתם "ואל יבוא בכל עת" כי אם בזאת וגו', משמע דבזאת יבוא בכל עת, ואחר כך פירש אימת, רק באמת גם לה'בכל עת' יש עת, דהיינו יום הכפורים, והדרגה ידועה והוא הנקרא בזאת, וכשמגיע לבזאת ולאותה הגדרה וסדר התשובה והוידוים אז הוא באמת בכל עת, רק שזאת ממילא אי אפשר בעולם הזה רק ביום הכפורים, כי מדרגה זו היא דרגא דעולם הבא, דשם אין המשא ומתן במעשים ובפעולות רק ברצונות הלב. אבל בעולם הזה אינו כן, רק הארה יש ביום הכפורים, ואז יוכל לעשות זה הסדר כראוי במעשה בעולם הזה ששם הוא העת לכל חפץ. ויש גם להארה זו עת והגדרה במעשים מקודם, ואותה הגדרה עד שיגיע למדרגת כל עת לא הוצרך לפרש תיכף זמנה... והוצרך גם כן עינוי הנפש שהוא נגד עולם העשיה ופעולת הגוף כנודע, וזהו הזהרה בענין ההכנסה מחוץ לפנים והביאה אל הקודש... (חלק ג דובר צדק עמוד צח)
ביום הכפורים ההוא ההפרדה, דאחר כך יעקב נסע סכותה ונקט באיין בידו לומר דהוא נצח (ויק"ר ל'), ושולחין העונות למקום שורש הרע כי הכל משם מהשאור שבעיסה, וישראל נשארו נקיים לגמרי כמלאכי השרת, ועל כן אז אין רשות לשטן לקטרג, כי אז נתגלה מעמקי הלב דצור לבבם וחלקם אלקים לעולם, ושכל החטאים רק למראית עין בעולם הזה. אבל נגד התגלות הבינה שבלב אין שטן ואין פגע רע, דזה השורש דיעקב אע"ה המושרש בכל זרעו, שהם זרע אמת שכולו לה' ואין פסולת ורע כלל... (חלק ה תקנת השבין עמוד קמה)
ונקרא יום הכפורים שבת שבתון דגם זה קדושה קביעא וקיימא, כי כפרה זו אחר שיחטא אינו אלא מצד השי"ת ברוב רחמיו וחסדיו שניתן יד לפושעים, וכמ"ש (פסחים קי"ט) על פסוק וידי אדם וגו' פשוטות לקבל פושעי ישראל בתשובה שהוא בא במחתרת לקבלם, ועל כן לוחות שניות ניתנו בחשאי שאינו כפי מדת הדין... וכל תשובת בעל תשובה הוא מה שהשי"ת מעורר לבו לשוב בהרהורי תשובה הנטפלים בלב, ולולא זה לא היה ביד האדם לעורר עצמו אחר שכבר נלכד ברשת היצר... ונמצא העיקר מן השמים אלא שהשי"ת קוראו על שם האדם ודישראל מקדשי ליום הכפורים, והוא צווח שובו בנים שובבים ופתחו לי כחודה של מחט ואני וכו', אף על פי שבאמת גם הפתיחה כחודה של מחט היא ממנו, ועל ידי הבת קול דשובו וגו' נתעורר הרהורי תשובה בלב, כידוע זה בספרים.
ולרבי דיום הכפורים מכפר בלא תשובה זה ודאי קדושה קביעא וקיימא, ומכל מקום הרי אינו מכפר אלא לישראל, ובתנא דבא"ר ריש פ"א "ימים יוצרו ולו אחד בהם" זה יום הכפורים לישראל... כי שביתת השבת וקדושתו היא מתחילת בריאת העולם, ועצם קדושת היום מצד עצמו היא שוה לכל באי עולם, רק השי"ת נתנו מתנה טובה לישראל. אבל יום הכפורים עיקר כפרתו אינה אלא לישראל לבד, והצור תמים פעלו וכל דרכיו משפט, ובודאי כן הוא מדת המשפט לכפר לבני ישראל עונותיהם ואפילו לשאין שבים, כי גלוי וידוע לפניו ית' שרצונינו האמיתי לעשות רצונו, ורק השאור שבעיסה ושעבוד וכו' גורמים, וכל החטאים רק מסיבתם ודומים רק להוצי הסובבים לאסא ועצם האסא זך ונקי. ועל כן ביום הכפורים נשא השעיר כל עונותם אל ארץ גזירה, היא ארץ לא עבר בה איש, כי משם הם באים ולשם הם שבים ללכת. והשעיר הרומז לעשו איש שעיר, רוצה לומר שעבוד מלכיות, נושאם עמו אל ארצו אשר שם משכן השאור המחמיץ לכל באי עולם... (שם רסיסי לילה עמוד קמח)
"וישעי" ביום הכפורים זהו הישועה אחר שחטא וכבר נכשל במבואות האפלות ויפל בגיא צלמות חס ושלום למקום שנפל, השי"ת מושיעו בעת צרה ומצילו ופודאו מכל מיני רע חס ושלום, שזהו תכלית הישועה עד שמעתה ממי אירא, כי כבר נשלם שלימות היראה דראש השנה שאינו ירא אלא מהשי"ת, ואין לי לירא עוד משום בריה ומשום דבר בעולם, ולכן השמחה בהתגלות... (שם שם עמוד קנא)
וכבר עמד בענין זה הגרי"ס זצ"ל, והיה אומר הרי סוד של יום הכפורים הלא עיקרו ענין התשובה, מעתה איך אפשר להתקיים כל תשובה, אחרי שכל היום הנהו בבית המדרש בתעניתו ותפילתו, במצב אחר לגמרי מן מצב החטאים שעבר עליהם? ור' יהודה (יומא פ"ו) הלא מחוי, כי תשובה צריכה להיות באותה אשה ובאותו פרק וכו'? והיה הגרי"ס זצ"ל אמנם אומר כי אין באמת כלום עצה אחרת, וצריך האדם אמנם ביום הכפורים גופא, לצייר עצמו מכל חטאיו שעבר עליהם, החטאים בכל אופניהם, ולחשוב עליהם איך היה עושה עכשיו אם לו יבואו נגדו אותם החטאים עצמם, באותם המצבים עצמם כבשעת החטא, ודוקא על כגון כל זה יעשה תשובתו, יתודה ויבטל את הרע בכל פרטיו. ונוראים הדברים ודאי, כי יתכן, שביום הכפורים, ובאמצע שמונה עשרה, צריך האדם במחשבתו לטפס בכל ביצת הטנופות של החטאים, ואם כי רב מאד הסכנה לצאת מהם נקי ללא כל לכלוך, אמנם כן, אבל מה נעשה, אין עצה אחרת לתשובתו, לא בהחלטות וקבלות להתחזק מכאן ולהבא בקיום התורה והמצוות יתקיים תשובתו, הלא צריך הוא דוקא לבטל את עצם הרע שלו כמו שהוא בכל פרטיו ובכל מצביו... (דעת תורה דברים ב עמוד קסו)
ביום הכפורים הכל תלוי במדת התשוקה הפנימית שבלב לכפרה ולהתעלות רוחנית. עיין ברמב"ן פרשת אמור, שראש השנה הוא יום הדין ברחמים, ויום הכפורים יום הרחמים בדין. והפירוש, שבראש השנה זוכים לרחמים על פי דין, כנגד כל המעביר על מדותיו מעבירין על כל פשעיו, מדה כנגד מדה, וכן התשובה עצמה, שהיא מצד אחד מדת הרחמים... מכל מקום מצד שני היא תנאי במעשה בראשית, דהיינו בדין. ויום הכפורים אף שכולו רחמים, יש בו גם צד דין, כי יש ואדם מתחייב בדינו על פי מדת הרחמים, כגדר בן סורר ומורה, שאמרו בו ימות זכאי ואל ימות חייב, ועל כן מי שאין לו תשוקה פנימית לעלות לרוחניות עליו לחשוש שמא הרחמים עצמם יחייבוהו בדין...
המהר"ל גילה לנו בדברים אלו טפח בענין נעלה ונשגב זה... הנה כבר ביארנו כמה פעמים, שלכל אחד מישראל נקודה פנימית הדבוקה בה'... והנה ביום הכפורים מתגלה בנשמות ישראל אור עליון מבחינה זו, ועל ידו מתגלה דביקות כלל נשמות ישראל אלו באלו בבחינת נקודת הברית הנ"ל, ומבחינת התחברותם לאבות הקדושים שבהם נכללו כל ישראל, מצד זה יש לכל אחד ואחד אף קודם תשובתו דביקות לנקודת שארית ישראל, שהיא אמת טהורה שלא שלט בה הסט"א. ומתוך שדבוקים הם בשורשם הקדוש דבוקים הם בהקב"ה בלי שום חציצה, ודבר זה עצמו הוא המוציא לאור צדקתם וטהרתם, כאמרם מה מקוה מטהר וכו' אף הקב"ה מטהר את ישראל. בבחינה זאת מתבארת כפרת עצם יום הכפורים, שמתגלה ומתאמת שאין עצם החטא דבוק לישראל, ותוכם נשאר טהור. ואם כן מאין באו החטאים, אין זה אלא שסיבות חיצוניות גרמו להם, סביבת הגוים, צער הגלות וכדומה, ומצד זה מסולקים הם מן החטא, וזוכים להנצל מן העונש על פי המבט של מדת הרחמים העליונה. זוהי בחינת כפרת עיצומו של יום לשיטת רבי, אך לשיטות חכמים לא יתכן שתצא בחינה זאת לפועל בלי אתערותא דלתתא מצד האדם בתשובה, או בזמן הבית במצות שילוח השעיר לעזאזל על ידי הכהן הגדול בעד כלל ישראל, שגם היא אתערותא דלתתא לטיהורם של ישראל על ידי הקב"ה, המבואר לעיל...
כשעובר אדם על לא תעשה שמכניס לתוכו טומאה ממשית, אז כל עשרים עיקרי התשובה של רבינו יונה לא יספיקו לו אלא לזכות לסייעתא דשמיא שתחסום את הדרך בפני נפילה נוספת, על דרך עבירה גוררת עבירה, אך לסייעתא דשמיא גמורה לא יגיע. רק ביום הכפורים הפועל מצד בחינת התכללות בנשמות ישראל, ומצד אהבת ה' לכלל ישראל, ובהיותו עמהם, מגיע השב לנקיון הלב מן החטא, שהוא כפרתו. ובכריתות ומיתות בית דין שענינם כריתת צינורות ההשפעה הרוחנית והפסקתה עד שאין עוד חיבור למקור הסייעתא דשמיא, אף התשובה ויום הכפורים יחד אינם מגיעים אלא לכדי סייעתא דשמיא, שלא יפול יותר, ורק יסורים ממש, שהם בחינת ביטול הרע בעצם פועלים מירוק גמור שלא ישאר מן החטא כלום...
ולפי דברי מהר"ל שיום הכפורים וגאולה גדרם אחד, מסתבר שמחלוקת רבי וחכמים היא כעין מחלוקת רבי יהושע ורבי אליעזר (סנהדרין צ"ז), אם אין ישראל נגאלים אלא בתשובה, או שנגאלים בלי תשובה, אלא שהקב"ה מעמיד להם מלך שגזירותיו קשות וכו'. אבל יש לומר שהחכמים המחמירים ביום הכפורים מודים לרבי יהושע בענין קץ הגאולה, כי כשאין עוד תיקון, החסד מתרבה... ומהר"ל ביאר המחלוקת הנ"ל, שלרבי אליעזר הגאולה צריכה תשובה הבאה מצד האדם עצמו, ולרבי יהושע די בתשובה מוכרחת בביטול היצר הרע על ידי היסורים, ובזה יש לבאר גם גדר העברת החטא על ידי עיצומו של יום, כי ענין זה הוא ביטול הרע, וכבר נתבאר שביטול הרע לא שייך בלי יסורים, כי ביטול זה עצמו הריהו יסורים למי שדבק ברע...
ממה מתגלה הניצוץ הקדוש שהוא שורש כפרת היום, בתשוקה הפנימית לתשובה ולהתעלות, רק בעל התשוקה הפנימית הוא הזוכה להשפעת עיצומו של יום, והחסר תשוקה פנימית עליו לחשוש ביום הכפורים לדין הבא מתוך רחמים כגדר בן סורר ומורה, ה' ישמרנו ויצילנו...
אמרו בגמרא שאין השטן שולט ביום הכפורים, וזהו גדר סילוק השטן, שמתגלה אפסיותו, והוא כעין מה שכתבו התוספות בשם הירושלמי בענין עירבוב השטן (ראש השנה ט"ז), ויש בזה ענין עמוק מאד, נרמז עליו בקיצור נמרץ. יש בחינה בשורש עולמנו זה, שהוא בא מהעולם העליון נקי וטהור משורש הסט"א, והוא שורש גדר שחיטת היצר הרע, המובא בדבריהם ז"ל (סוכה נ"ב), והיא בחינת סילוק הרע מן העולם בתיקונו הסופי... וגם בעולם הזה ישנו יום אחד בשנה שמשמשת בו הארה ממדה זו, היינו הארה עליונה מאור הגנוז שאינו לפי ערך מעשה האדם, אלא לפי ערך תכלית הבריאה, שהוא ביטול הרע. ומצד בחינה זו מוצאים שכל אחד מאתנו מרגיש בעצמו ביום הקדוש ראיה בהירה יותר מהרגיל, כל אחד ואחד לפי ערכו, אם יותר בפנים אם בפחות. סוד זה כתב הר"מ ן' גבאי בספר תולעת יעקב: יום הכפורים הוא יום היגלות המאור העליון ששאר מאורות זורחים ממנו, הוא סוד עולם הבא, שאין בו אכילה ושתיה, לפיכך נצטוינו להתענות בו, לרמוז אל המאור המתגלה ביום ההוא, אשר בהתגלותו יופיעו כל מיני צהלה ושמחה וכפרה... אך ברור שגם לקטני קטנים נמצאת סייעתא דשמיא ביום הזה המשתלשלת ובאה מאותו אור עליון בהשתלשלויות וצמצומים רבים... ובכן עד כמה עלינו להתחזק בתפלה ובתשוקה פנימית להשתמש בסייעתא דשמיא זו הבאה אלינו רק יום אחד בשנה כדי לעלות ולהתעלות אל תשובה שלימה בלב ובמעשה, ואשרי הזוכה לכך. (חלק ב יום כפורים עמוד צו)
זהו ענין המאמר שהבאנו לעיל, שיום הכפורים הוא כ'פורים', כי יום כפור הוא לטהר אותנו מעוונותינו ומטמטומינו על ידי בחינת יראה, וגדר זה טפל הוא לגבי לימודו של פורים שהוא בנין האהבה, על ידי השמחה בקידוש ה' שבנקמה, והכרת הטוב והתנדבות הנפש עבורו. (שם עמוד קכה)
מה היה ענין היום טוב של יום הכפורים, בגמרא שם מפורש, שהשמחה היתה משום מחילת עוונות... היינו ששמחו בטהרה שהרגישו בכפרת עוונותיהם על ידי השעיר המשתלח ושאר עבודת יום הכפורים, והשתמשו בשמחה קדושה זו כדי לשדך שידוכים לשם שמים, כי אצלם היתה קדושת השדוכים וקדושת יום הכפורים שוות, נוראה הקדושה. (חלק ד דרגות הראשונים עמוד קפ)