(ראה גם: אומות העולם-ארבע מלכיות, גלות-יון, יפת, מדע, פילוסופיה, תורה-ומדע)
בני יפת גומר ומגוג ומדי ויון ותבל... ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודודנים... (בראשית י ב)
כי דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ועוררתי בניך ציון על בניך יון, ושמתיך כחרב גבור... (זכריה ט יג)
והצפיר השעיר מלך יון, והקרן הגדולה אשר בין עיניו הוא המלך הראשון... (דניאל ח כא, וראה שם עוד)
ויאמר הידעת למה באתי אליך ועתה אשוב להלחם עם שר פרס ואני יוצא והנה שר יון בא... (שם י כ)
ועתה אמת אגיד לך, הנה עוד שלשה מלכים עומדים לפרס, והרביעי יעשיר עושר גדול מכל וכחזקתו בעשרו יעיר הכל את מלכות יון, ועמד מלך גבור ומשל ממשל רב ועשה כרצונו, וכעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים, ולא לאחריתו ולא כמשלו אשר משל כי תנתש מלכותו ולאחרים מלבד אלה... (שם יא ב, וראה שם עוד)
כאן הוא סוד ארבע מלכיות המסבבות הכל, רוח סערה זהו מלכות בבל, ענן גדול זהו מלכות מדי, ואש מתלקחת זו היא מלכות אדום, ונגה לו סביב זה הוא מלכות יון, ונוגה מסבב אותם, ולא שנגה הוא בהם... משום שאין בכל המלכיות שתהיה קרובה לדרך האמונה כמו (מלכות יון)... (זהר חדש יתרו שלט)
אמר רב יהודה אמר שמואל כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו והביאו למצרים... וכשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהם, שנאמר וינצלו את מצרים... באו כשדיים ונטלוהו מצדקיה, באו פרסיים ונטלוהו מכשדיים, באו יונים ונטלוהו מפרסיים... (פסחים קיט א)
...שגזרה מלכות יון גזירה שלא להזכיר שם שמים על פיהם, וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות... (ראש השנה יח ב)
תנו רבנן, מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה, והלכה ונישאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים, כשנכנסו יונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח... (סוכה נו ב)
מאי קרטסים, אמר רב יהודה אמר שמואל יום שתפסה בו רומי מלכות, והתניא קרטסים ויום שתפסה בו רומי מלכות, אמר רב יוסף שתי תפיסות תפסה רומי, אחת בימי קלפטרא מלכתא, ואחת שתפסה בימי יונים, דכי אתא רב דימי אמר תלתין ותרין קרבי עבדו רומאי בהדי יונאי ולא יכלו להו, עד דשתפינהו לישראל בהדייהו, והכי אתנו בהדייהו, אי מינן מלכי מנייכו הפרכי, אי מנייכו מלכי מינן הפרכי, ושלחו להו רומאי ליונאי עד האידנא עבידנא בקרבא, השתא נעביד בדינא... והתני רבי יוסי ברבי מלכות פרס בפני הבית שלשים וארבע שנה, מלכות יון בפני הבית מאה ושמונים שנה, מלכות חשמונאי בפני הבית מאה ושלש... (עבודה זרה ח ב)
אומרים צדוקים קובלים אנו עליכם פרושים שאתם אומרים כתבי הקודש מטמאין את הידים, ספרי המירס אינם מטמאין את הידים, אמר רבן יוחנן בן זכאי... אף כתבי הקדש לפי חיבתן היא טומאתן, ספרי המירס שאינן חביבין אין מטמאין את הידים. (ידים ד ו)
רבי שמעון בן לקיש פתר קריא במלכיות, והארץ היתה תוהו זו מלכות בבל... וחשך זו מלכות יון, שהחשיכה עיניהן של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל... (בראשית פרשה ב ה)
חדקל זו יון, שהיתה קלה וחדה בגזירותיה, שהיתה אומרת לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. אמר רב הונא בג' דברים קדמה מלכות יון למלכות הרשעה, בנימוסין, ובפינקיסין ובלשון... (שם טז ז)
...ואיל משולש זו יון, רבי אלעזר ורבי יוחנן, רבי אלעזר אמר כל הרוחות כבשו בני יון ורוח מזרחית לא כבשו, אמר לו רבי יוחנן והכתיב ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו... הוא דעתיה דרב אלעזר דלא אמר מזרחית... והנה אימה גדולה נופלת עליו... גדולה זו יון, רבי סימון אמר ק"כ דוכסים ק"כ אפרכון ק"כ אסטרטליטין, ורבין אמרי מס' ס'... עקרב זו יון, מה עקרב זו יולדת לששים ששים, כך העמידה מלכות יון מששים ששים... ויש שמחלפין חשכה זו יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיה... (שם מד יח וכ)
לוי כנגד מלכות יון, זה שבט שלישי וזו מלכות שלישית, זה אותיותיו משולשין, וזו אותיותיה משולשין, אלו תוקעי קרנים, ואלו תוקעי סולפירים... אלו מרובין באוכלסין, ואלו מועטין באוכלוסין, באו מרובים ונפלו ביד מועטין, באיזו זכות, מברכתו של משה, שנאמר מחץ מתנים קמיו, ביד מי מלכות יון נופלת, ביד בני חשמונאי, שהם משל לוי... (שם צט ב)
...כך במלכות יון הכל ברחו ממנו ומתתיה הכהן ובניו עמדו באמונתו של הקב"ה וברחו מפניהם האוכלוסין של אנטיוכוס ונהרגו כולן... (שמות טו ז)
ואת הארנבת זו יון... כי מעלת גרה היא, שמגדלת הצדיקים, אלכסנדרוס כד הוה חמי לשמעון הצדיק הוה קאים על רגליה, אמרין ליה מינאה מן קדם יהודאי את קאים, אמר להם בשעה שאני יוצא למלחמה דמותו אני רואה ונוצח... זו יון כי מעלת גרה היא, שגררה מלכות אחריה. (ויקרא יג ה)
את השפן זו יון, שהשפילה את התורה מפי הנביאים, שנאמר (יחזקאל י"ד) הנה ימים באים נאם ה' והשלחתי רעב וגו'... (שמיני ח)
גדולה זו יון, שהיתה מעמדת מאה ועשרים דוכסין, מאה ועשרים איפרכין, נופלת זו אדום, שהפילה כמה רבבות מישראל, ויש מחליפין. (בראשית טו יב)
עוד אחת מעט היא - משתכלה מלכות פרס המושלת עליהם, תקום עוד אחת להצר לכם, אנטיוכוס, ומעט זמן ממשלתו, ואני מרעיש - בנסים הנעשים לבני חשמונאי, ויבינו ששכינתי שורה בבית הזה. (חגי ג ו)
ועמד... נבזה - מלכות אדום, רומיים יטלו מלכות מיונים, וזרועות השטף - גבורי יון השוטפים ישטפו מפני הרומיים... (דניאל יא כב)
כתים - בן יון, על כן אמרתי בפירוש דניאל שמלכות יון ורומי אחת. (בראשית י ד)
וצים מיד כתים - מבני יון, ואולי רמז למלכות יון החיה הג'. (במדבר כד כג)
אמר החבר: הפילוסופים אין להאשים אותם, מפני שהם עם לא נחלו חכמה ולא תורה, מפני שהם יונים, ויון מבני יפת השוכנים בצפון, והחכמה שהיא ירושה מאדם, והיא החכמה המוחזקת בכח אלקי, איננה כי אם בזרע שם... ולא היתה החכמה ביון, אלא מעת שגברו ונעתקה החכמה אליהם מפרס, ואל פרס מכשדים, וקמו בהם הפילוסופים המפורסמים בימים ההם, לא קודם לכן ולא לאחר מכן, ומעת ששבה המלכות לרומיים לא קם בהם פילוסוף מפורסם עד עתה. (א סג)
...וכל החכמות הועתקו שרשיהן וכללם מאתנו אל הכשדים תחלה, ואחר כך אל פרס ומדי, ואחר כך אל יון, ואחר כך אל רומי, ולאורך הזמן ורב המצועים לא נזכר בחכמות שהן הועתקו מן העבריים אך מן היונים והרומיים... (ב סו)
בני תובל - אנגליה, ויון - ואיטליה. (ישעיה סו יט)
נבזה - אנטיוכוס האח הקטן, שהחזיק במלוכה בחלקלקות, וזרועות השטף - יתגבר על מצרים בערמה. (דניאל יא כא)
נודי הרכם - המזמור על צרות הגלות, ובעיקר היוונים שאמרו לנפשי נודי מה' שהוא מעוז והר שלנו, אך אתם מושלים רק על הגוף ולא על הנפש. (תהלים יא א)
והמלכות שאחריו ראה אותה דניאל כנמר, מפני כי מלכות זו היא כנגד חלק הג' שבאדם, כי חלק הג' הוא השכל, שהמלכות הזו היה בה החכמה והתבונה, וכמו שיתבאר זה באריכות, כי כל ענין המלכות זה שהיו מבקשים החכמה, וכמו שהוא מבואר מן היונים, וכמו שיתבאר, ולכך היו נותנים דעתם על התורה ולבטל אותה מישראל, כי לא היו רוצים שתהיה החכמה בפרט, שהיא יותר חכמה והיא יותר עליונה מן החכמה האנושית שהיתה להם, כמו שהיא התורה שהיא החכמה על הכל, והחכמה הזאת שהיא על הכל לא שייכת אל האומות כמו שמבואר במדרש... ולכך מלכות היונים לא היו מתנגדים לישראל כי אם בתורתם, וזה שראה דניאל מלכות השלישית הזאת שהיא דומה לנמר, כי זאת החיה היא עזה ביותר, וזאת המדה שייכת אל אשר הוא מוכן אל החכמה, כמו שאמרו ז"ל אבות ב' ה', ולא הביישן למד, ולכך מדת ישראל היא עזות...
ודע כי החומר הוא מתפעל, ולכך בני אדם שהם בעלי חומר אינם עזים וקשים, אבל ישראל שנתנה להם התורה הם עזים וקשים לגמרי, ולכך ראה דניאל אומה זאת שהיא מוכנה אל החכמה ביותר משאר אומות, ראה אותה נמר, שהוא היותר עז, ולפיכך האומה הזאת בקשו שיכתבו להם חכמים התורה יונית, כמפורש במגילה ט' ב', אף כי בודאי אין לאומה הזאת חלק בתורה, מכל מקום בקשו לכתוב להם התורה בלשון שלהם, וזה מורה שהחכמה שייכת להם ביותר מן שאר האומות, ולכך דרשו ז"ל יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם, אמר רבי חייא בר אבא היינו טעמא... יפותו של יפת יהא באהלי שם, כלומר, מן היופי של בני יפת, וזהו לשון יוני, שהוא היפה יותר, יהיה התורה באהלי שם כי מותר להיות התורה בלשון שלהם, וכל זה מפני שיש להם החכמה יותר משאר אומות, והקירוב הזה עצמו היה גורם שרצו לאבד מהם התורה, כי אין גבור מתקנא אלא בגבור שכמותו.
ולכך אמר, כי מלכות שלישית מתייחסת אל חיה שהיא נמר שיש לה ד' כנפים, כי החכמה מתפשטת בכל צדדין, ואין לה גבול כלל, שהכנפים מורים על התפשטות בכל ד' רוחות... ולכך לפי מדת השכל היה ממשלתם בכל העולם, והכל היה כפי המדה, ולכך המלכות הזאת לא היו מתנגדים לישראל רק מצד התורה השכלית ומצד התורה האלקית, וכך היה כל ענין מלכות שלישית לבטל מישראל מעלת התורה האלקית, וכל דבר אלקי בפרט, וזה אמרם במדרש ושם הנהר השלישי חדקל, זו יון שהיא חדה וקלה בגזירותיה וכו'... (נר מצוה ד"ה ואמרו בפרק י' יוחסין)
והנה התבאר בדבר זה דברי חכמי יון מה שרצו בזה שאמרו כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל, כי אמרו מצד שישראל עשו את העגל מיד שהוציא אותם ממצרים, אם כן מורה שאין להם חס ושלום חלק באלקי ישראל, כי הדבר שהוא בעצם הוא ראשונה, והעגל היה ראשון, וזה מה שאמרו כתבו על קרן השור, ולא אמרו כתבו על נייר, כי הקרן היה מן השור עצמו, ורוצה לומר שעשו העגל, והחטא זה דבר עצמו להם ולא דבר מקרה, ולכך אין להם חלק באלקי ישראל... וכל זה מפני שרצו האומה הזאת לבטל מן ישראל מעלתם האלקית העליונה שיש לישראל, ולכך גזרו עליהם לבטל מהם התורה האלקית... אבל היונים לא היתה כוונתם בשביל לכלותם, רק היו אומרים כי אין לכם חלק בו יתברך, רק כי לנו הוא המעלה האלקית... (שם)
ודוקא נס זה נעשה, כי עיקר רשעת היונים שטמאו את ההיכל, וכמו שאמרו בכל מקום, (עבודה זרה נ"ב ב) אבני מזבח ששקצו אנשי יון, והשי"ת ראה רשעתם שטימאו היכל שלו, וגם כן גזרו שמד לבטל התורה ומצותיה, ונתן כח ביד חשמונאי שהם כהנים עובדי השם בהיכלו ואלו נצחום דוקא ולא אחרים, וכאשר ניצחום טהרו בית המקדש... ולפיכך הנס הזה שנעשה בשמן הוא הנצחון שנצחו ישראל היונים, כי הניצוח היה בשביל שטמאו את ההיכל, והשי"ת רצה בעבודת ישראל, ולכן נעשה הנס בנרות, כי היונים היו מטמאים את ההיכל, שכך כח יון מיוחד להתגבר על ההיכל יותר מכל האומות, וסימן לדבר היכל עולה למספרו ס"ה, ויון מספרו ס"ו, להורות כי יש למלכות יון כח גובר על ההיכל ובזה מטמאים את ההיכל, כי מצד ההיכל בלבד גובר עליו כח יון. ולכך כשגברו על ההיכל טמאו את כל השמנים שבהיכל, ודוקא שמנים, כי השמן הוא מיוחד לקדושה, וראיה לזה שבשמן מקדשין ומושחין את הכל, והוא עיקר הקדושה, ואף בזה שלטו יון... ולא נשאר רק פך אחד קטון שהיה מונח בחותם של כהן גדול, כי כהן גדול יש לו קדושה על קדושה, כי כהן גדול נכנס לפני ולפנים וזה קדושה על קדושה, ומצד זה אין ליונים כח על ההיכל, ובשביל מעלה זאת שהיא קודש הקדשים לא היו יכולים לשלט יון באותו פך שהיה בחותמו ובהסתר של כהן גדול... (שם ד"ה תנו רבנן נר חנוכה)
ויש לך להבין מה שאמר זו אטליא של יון, שהוא היפך ארץ ישראל הקדושה, ואמרו רז"ל (בראשית רבה ס"ז) הנה משמני הארץ יהיה מושבך, זו אטליא של יון, שאינו פוסק ממנה גשמי ברכה לעולם, וכאשר הכניס שני עגלים... וזה היה תחלת חורבן הכל, נבנה ההיפך, הוא איטליא של יון... (חידושי אגדות שבת נה ב)
יפת אלקים - ...ביפת נפגשים השכל והחושניות לרוח, והוא הכח הראשוני בו, יפת הגיע לשיאו בתרבות יון, ועד היום נשארו שני אלו, ישראל ויון, המעצבים היחידים של דמות האנושיות ומוריה. יפת עידן את העולם מבחינה אסטטית, ושם האיר אותו מבחינה מוסרית-רוחנית... יפת מכשיר את הקרקע לשליחותו של שם... קודם יעמד האדם בסימן של היפה והטוב מרוח היונים, ואחר כך יבא לעמד תחת היותר יפה ונעלה והרמוני, האלוקי... (בראשית ט כו)
...היתה אז התנגשות ראשונה בין שתי השקפות חיים, שתי תרבויות שונות, אשר עד היום הזה הן מתחרות ביניהן על השלטון בעולם... העם היוני עמד בפיסגת התרבות של כל עמי יפת, היונים הורו לכל יתר העמים את היפה, וגרסו, כי מה שהוא יפה הוא גם טוב, ואילו בפיסגת התרבות של בני שם עמד עבר, הוא העם העברי, הנוטה את אהליו לרצון הא-ל, כדי לקדש בהם את שמו, הם בונים את מקדש הצדק והאהבה. שליחותן של שתי התרבויות היא, לכסות את ערות בהמיותו של האדם, שתיהן נועדו להעלות את האדם אל רמת האנושות ואל האלוקות, ולהכניע על ידי חינוך יאה את "חם", הדם החם והגס, הלוהט אחר הערוה הבהמית... כל תולדות האנושות עד ימינו מהוות מאבק רצוף על נבואה זו...
תרבות העמים לפני תקופת היוונות התבססה על התופעות החיצוניות של הטבע והכחות העל-אנושיים, את נוראותיו של הטבע ביטאו העמים בפסילים... רק בחירי האנושות, כמו מלכים כהנים וכיוצא בהם, עמדו עמידה גאה לפני הכחות האלה, וראו את עצמם כנציגיהם הרשמיים עלי אדמות ומגשימי רצונם...
התרבות היונית הפנתה את מבט האדם פנימה, עוררה בו את רגש הכבוד העצמי, הראתה את היופי והשלמות האלוקית אשר האדם יכול להשלים עצמו בהם. היא הציבה את האידיאל של שלימות האדם כיצור העליון בטבע, ולכן גם האלילים אינם אלא בני אדם שהגיעו לכלל שלימות זו.
עד להופעת היוונות התפתחו רוח האדם ורגשותיו רק תחת השפעת הצורך ופגעי החיים. לא ניתנה לאדם כל אפשרות לפתח בו את כבודו העצמי, הוא הכיר רק את הפחד כסיבה ואמצעי להתגבר על תאוותיו, ואילו מעצם טבעו נשאר האדם גס-רוח, אכזרי, צר-אופק, חשוך ומשועבד.
תרבות יון עוררה את השכל ואת הרגש לשאוף להשכלה, להשתוקק לידיעות נשגבות ולפתח את חיי הרוח של האדם על ידי התבוננות בעצמים הרמוניים ויפים, ועל ידי ריסון התאוות המתפרצות. כך מפתחת תרבות יון את הכבוד העצמי באדם, מעוררת בו אימון כלפי עצמו, ומטילה עליו את האחריות כלפי אורח חייו. תרבות זו סומכת על האדם, שיידע לרסן את יצריו ולעקור ממנו כל תכונה גסה ורעה, למען תיאצל עליו רוח התרבות וישיג את מדת היופי האלוקי ונימוסי חיים באופיו ובהשקפתו בדיבורו ובמעשיו, קיצורם של דברים, רוח יון משחררת את האדם מן הכבלים שבהם היה כבול, מאצילה עליו תרבות, מעדנת את רוחו וממלאה אותו חדוות חיים.
...אף על פי כן אין בה בתרבות יון, אלא גרעין של אמת, שעשויה לגאול את האנושות, אין בה אלא הכנה והתחלה לישעו, של "ישכון באהלי שם", אין קיום לתרבות יון כל עוד אינה מצטרפת אל רוחו של שם, כל עוד היא מתיימרת להיות שיא רוח האדם ותרבותו. על כן נחרץ גם גורלה של תרבות זו ליפול, לירד פלאים וליהפך לתרבות התועים והמתעים, תרבות העבדות, והסטיה מן הדרך היעודה.
כל כוחה של תרבות יון הוא, לעורר את הרגש ואת הצמאון להכרת האמת, אבל היא אינה מסוגלת להגיע לכלל הכרת האמת הזאת, אין תרבות זו יודעת להשיב על השאלות וחידות החיים, המנקרות במוחו של אדם, אלא בהשערות ודעות מעורפלות, בהנחות בלתי מבוססות ובתיאורים דמיוניים. אמנם רוח האדם נבראה להבין ולקלוט את האמת, אבל כל זמן שהוא מתיימר להיות גם הבורא, שהוא נותן ומגלה את האמת, וכל זמן שעליו לבקש את התשובות לשאלותיו ואת היאבקותו על האמת בלבו, אין מציאות למנוע מאתו אכזבות ותעתועים. חכמת יון מסתפקת בתשובות של מה-בכך, ומסקנות חקירותיה סותרות זו את זו, כפי שמעידות תולדות העמים אשר חיו במשך למעלה מכשלושת אלפי שנה תחת שלטון התרבות היונית, וכפי שמוכיחה חקירת האמת על פי תרבות זו.
תרבות יון יודעת לעורר תשוקה להאצלת האישיות, אמנם אין לה קנה מדה אחר להאצלה זו, מלבד היופי הגשמי וההרמוניה. ברם השאיפה להאצלה זו שימשה לאדם רק מניע לשמוח על חייו הוא, ליהנות מן הידיעה על חייו האציליים ורוממות אישיות. לכן לא תגיע שאיפה זו לשיאה, וכל הישגה אינו אלא ליטוש שטחי של האישיות בנימוסיה החיצוניים, ואילו מתחת למעטה של תרבות מלאכותית זו, מסתתרות תאוות בהמיות ותענוגות גסים ביותר, גם האישים המשכילים ביותר ביון לא ידעו את חכמת החיים, אשר לפיה יש לנהל את החיים כולם על עניניהם הפעוטים ביותר, גם הם לא התגלו כאנשי תרבות אלא רק בשעות של התרוממות הרוח... ואולם בימים בתיקונם, בחייו היומיומיים אישיותו של האדם סותרת את השקפותיו, הוא מסתאב בחייו, וכל חייו חולפים בשפל ללא כל תוכן וערך תרבותי.
אמנם תרבות יון מחדירה באדם את תודעת ערכו הרם ואצילותו, היא פיתחה את רעיון החרות, הצדק והשוויון בין בני האדם, אבל היא פונה בראש וראשונה אל האישיות של היחיד המגיע למלא ערכו על ידי שאיפה לתרבות, או על ידי השגת תרבות. תרבות יון לא הדגישה מעולם, שכל אדם הוא יצור נאצל, וכל אחד ואחד זכאי לאותה מידה של צדק ואהדה, תרבות זו יודעת רק על זכותו של היחיד להבטיח לעצמו את חרותו, אבל לא על זכות החרות שיש להבטיח גם לאחרים. זכויות אדם אלו מגיעות איפוא רק לחוג מצומצם של בעלי ההשכלה, שהיו גאים מאד... אבל היו אדישים קשוחים ואכזריים מאד כלפי המוני העם הנבערים וחסרי ההשכלה. המשכילים גרסו, כי אנשי ההמון הם חסרי כל רגש כבוד וכל רגש אהבה לזולת, וכי הם נעדרים כל חוש טבעי להגיב על עלבון ועל גרימת צער וכאב. מדינה אתיקה הצטיינה במיוחד בשמירת זכויותיה וחירותה, ובכל זאת היו שבעים וחמשה אחוז של אוכלוסייתה עבדים, ובכן רק מיעוט קטן מאזרחי יון נהנו מכל הזכויות שהעניקה התרבות היונית... תרבות יפת יודעת איפוא, להגות את רעיונות האמת והצדק, המוסר והאהבה, ואפילו להפיצם בקרב העמים, אבל כשלעצמה אינה מסוגלת להגשימם ולהעניקם לכל בני האדם. אין בידה להאיר את רוח האדם ולהחדיר את מושגי המוסר והצדק לתוך מנהגי החיים של החברה האנושית.
פחות מכל מסוגלת תרבות זו לשמש יסוד לחיים פרטיים, לחיי משפחה או לחיים ציבוריים, חיים שיהיו מוארים באור האמת, נעלים על ידי הטהרה, מודרכים על ידי הצדק, ומושלמים על ידי האהבה. אין בתרבות זו כדי למזג בחיים את כל הרגשות המחשבות, ההנאות והמעשים למזיגה אחת, המקנה לחיים היומיומיים את אצילות הנפש ואת היופי האמיתי. אמנם מסוגלת רוחו של יפת להאציל שמץ מן ההרמוניה הזאת על לב האדם, אבל לעולם אינה מביאה אותו לידי סיפוק שלם. רק שיתוף הפעולה בין כל הגורמים האלה מקנה את חוט האבחנה בין אמת לשקר, בין טומאה לטהרה, בין צדק לכח הזרוע, בין אהבת הזולת לאנוכיות גמורה. רק בהם תמצא חברת העמים את ספוקה וישעה, לאחר שיקול דעת נאות בשאלת הטוב והרע.
הנס הזה מתחולל רק על ידי אלוקי שם: וישכון באהלי שם, רוחו של שם השוכנת בקרב עם ישראל, כבר החלה במילוי שליחותה עלי אדמות. אמנם לפי שעה קלטו העמים רק ניצוץ ממנה, ואף הוא משובש ומסולף, ובכל זאת היה די בו כדי לשלהב ולחולל מהפכות בהלכי הרוח והרגש של העמים...
היפלא איפוא, שהחוק הזה, הנלחם בשתי חזיתות, יהא מותקף משני הצדדים גם יחד? הוא שולל יתרון מוחלט של חיי הגוף, כשם שהוא שולל התנזרות מוחלטת מתענוגות העולם הזה. הוא לוחם נגד כל הפקרות בגוף וברכוש, כשם שהוא לוחם נגד כל כפיה. מאידך הוא מציב את הצדק כעמוד-התוך של החברה האנושית, והוא שולל את הדעה, כי אפשר לפצות באהבה את משוללי הצדק, וכי האהבה עשויה לשמש תחליף לצדק במקום שאין כוח להוציא את הצדק לפועל. חוק זה מעורר איפוא, את התנגדותם של אלה הטוענים שיש לדכא את כל היצרים על ידי כפיה, וכך הם מופיעים כקדושי עליון, אשר אין להם ולגשמיות כלום, וכן של אלה הטוענים שצריך אדם לסגוד לתענוגות חייו וגירויין, ולא לנהוג גינוני-נימוסין אלא כלפי חוץ בלבד...
בעת שתרבות יון התנגשה בפעם הראשונה בשכינת ה' אשר באהלי שם על אדמת יהודה, לא הפריעה לה כל כך התרבות היהודית כמו החוק, שנאתם של היונים הופנתה בעיקרק נגד המצוות המעשיות. צבאות אלכסנדר נחלו נצחונות מזהירים בשדות הקרב נגד עמי המזרח, אבל גדול יותר מן הנצחון בשדה הקרב היה הנצחון של התרבות היונית והנימוסים היוניים שהביאו עמהם חילות יון. רוחו של יפת מלהיבה את היצרים, ולכן לא היה קשה לה למצא אוזן קשבת בקרב העמים המנוצחים. יהודה היתה היחידה אשר התייחסה בבוז ובשאט נפש לכל התועבות האלה, אשר עמים אחרים ראו בהם את שיא החכמה, רק בחורי יהודה היו מחוסנים נגד פיתויי היונים ונגד צורת העבדות החדשה, שקישטה את כבליה בפרחים... חכמינו מספרים על מעשי הזועה שעוללו היונים ביהודה... אך על אף הכל היה די בניצוץ של יראת ה' בלבו של הכהן הגדול הזקן ממודיעין כדי לעורר את אומץ רוחם של בניו, ודי היה בהתלהבותה של משפחה אחת זו, כדי להצית את האמונה בלב כל העם... לא היה זה יהודה המכבי גבור-החיל אשר ניצח את אנטיוכוס, כי אם הנר היהודי, הוא אשר ניצח את הזוהר החיצוני של היוהרה היוונית... (במעגלי שנה חלק א עמוד קפו והלאה)
...אותם הימים היו גם רבים מבני יהודה שהלכו שולל אחר הפיתויים הנוצצים של רוח יון כאשר סונוורו מברק ההתעוררות הרוחנית של טבע האדם. הם שמחו על דרך תועים זו אשר בעצמם גילו אותה, וראו בה אושר רוחני גדול יותר מאשר באמת האלוקית שנתגלתה על ידי הרוח העליונה, וברוב להיטותם אחרי החושניות הגסה, המוסווית בפרחי חן ונוי, עזבו את השמש הבהירה והמאירה של הר המוריה, משכן החוק האלוקי, והשתלבו במחול-התאוה אשר השתולל בעמק העכור של דמיון שוקע.
רבים היו אז מבני ישראל אשר ראו בתרבות יון לא את חלוצת החוק והמשטר, אלא את המשחררת מכבליהם. גם המאבק המתחולל בימינו על ידי רוח יון המתעוררת נגד תעתועים, ההשפלה והשיעבוד, מאבק שחוגים אחרים זוקפים אותו לזכותה של האמת, אשר קיבלה היהדות אפילו להפיק ממנו טובת הנאה, גורם לנו אף הוא כאב ומפח נפש...
רוח ההשכלה שיצאה מיון, כשהיא בטהרתה, אינה מהווה סכנה לקדשי ישראל, כשם שישראל רואה בה גורם מסייע להגשמת יעודו, להארת האדם והשבחתו, כך היה תמיד נכון להשכין באהליו את האמת והאנושי הטהור שברוח זו, ואף אם הביאה רוח זו בשלבי התפתחותה ובתוצאותיה התרחקות זמנית גם בחוגי ישראל, כמו בימי מתתיהו, הרי בכל זאת נחל האור שביהדות נצחונות חוזרים ונשנים, שהובילו תמיד לקראת חנוכה חדשה של קדשי ישראל העתיקים הנצחיים...
כך איפוא, בעצם מהותה, דוגלת רומי בחמרנות גלויה, בניגוד ליון אשר לפי עצם מהותה היא פונה לקראת אידיאלים. כל מטרתם של הרומיים היתה להגדיל את הרכוש החמרי... (שם חלק ב עמוד כו והלאה)
ואכן, היה לו יסוד להשתעשע בתקוותיו על הצלחתה של משימה זו, שהרי ראשי העם ביהודה נטו לתרבות יון, ואפילו כהנים ומנהיגים גדולים לא עמדו בפני פיתויי היונות החושנית, ובפני הסיכויים של זכות אזרח מצד אנטיוכוס. הלא אנשים מישראל וביניהם גם כהנים הם אשר המריצוהו לפתח במלחמת חרמה נגד רוח ישראל, וכיון שמנהיגי העם המשכילים והמתורבתים כבר סגדו בהתלהבות לתרבות יון, וחינכו את בניהם על ברכיה, שוב לא ראו בשמירת האמונים של העם אלא עקשנות נבערה והמונית, שבשעת הצורך יש לשברה בכוח...
עוד כאשר דרכו רגלי הכובש היוני הגדול על אדמת ארץ ישראל, וצעד בראש צבאותיו ירושלימה, כשהוא נושא בלבו כעס מיוחד נגד ארץ יהודה... בא לקראתו שמעון הצדיק, אחד משיירי כנסת הגדולה, שמרדכי הצדיק היה אחד מראשוניה, ולגודל תמהונם של כל שריו וראשי לגיונותיו, כיון שראה לשמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו... אמר להם דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי (יומא ס"ט). כך הראו לו לשר של יון, מיד במגעו הראשון עם ישראל, כי אף אם נשלח להכניס את כל ארצות המזרח תחת כנפי התרבות האירופית, בכל זאת מזדקרת ומאירה לנגד עיניו גם מן המזרח הקרוב, על חופי הים התיכון, תרבות גבוהה ונעלה ממנו... על כורחו ישתחו גם יפת לשם, והכובש היוני הגדול אינו אלא החלוץ, הכובש ומכשיר את הקרקע לרוח ישראל... (שם עמוד רח)
מקץ, במדרש, קץ שם לחושך וכו', ועל דרך הרמז קץ שם לחושך גאולתנו מיון, כבמדרש רבה ריש בראשית, חושך זה יון, ולכן תיקנו אחר הגאולה נרות חנוכה... (בראשית מקץ תר"מ)
דאחר שמעון הצדיק כבה נר מערבי, ונראה דהיונים גרמו זה, במה שאמרו כתבו לכם על קרן השור וכו', וכפו לפרש להם התורה יונית, ואמרו שהמה שייכים לתורה, ועל ידי זה ההתקרבות נסתלק הקדושה כנ"ל... והקב"ה הראה לבני ישראל בנס זה דחנוכה, שכל הסתרת הנסים שהיה כשכבה נר מערבי, היה הכל בעבור היונים, לכן אף שנשאר זה הקלקול, ולא היה דולק אחר כך בנס, מכל מקום בשעת איבוד מלכות יון הרשעה נעשה נסים במנורה, ואז הבינו בני ישראל כי הכל לטובה... (שם תרמ"ד)
הנמצא כזה... בחנוכה קורין בנשיאים, שקבלו בני ישראל המלכות, והוא חינוך והתחלה על מלכות המשיח, שיקבל המלכות בשלמות, לכן נקרא חנכה... (שם תרמ"ו)
בזמירות דשבת, וצפיר העזים הגדיל וכו', על ידי כהניו מגר מתקוממיו, כי היונים היו עזי פנים ביותר, ופרצו פרצות בהיכל, והשי"ת נקם נקמת היכלו, ולכן היה מפלתם על ידי הכהנים עובדי המקדש... ויתכן שעל שם זה נקרא חנוכה, שהוא פתח וחינוך על מפלת מלכות הרשעה, שהוסיפו להחריב לגמרי את בית המקדש... (שם תרנ"א)
מקץ... וכל זמן שיצר הרע בעולם נסתר אור הנשמה, וכן על ידי יון החשיך עיניהם של ישראל, שבטלום מן המצוות, ורצו להשכיחם התורה בבטול מילה שבת וחודש המביאין הזכירה. (שם תרס"ב)
חנוכה, כתב מהר"ל, שיון רצו להעביר בני ישראל על פי החכמה, להמשיכם לחכמות חיצוניות, ונראה שיון מלשון אונאה, שרצו להטעות את בני ישראל, שיש הרבה מקומות ביודעי הדעת להחליף בין אמת ושקר, וזה תלוי בנקודות דקות, אך בכל איש ישראל נקודת דביקות בהשי"ת, וזו הדעת, ומזה יכול להכיר האמת, ולכן נעשה נס חנוכה בשמן הנמשך אחר הפתילה עד טפה אחרונה, וישראל נמשלו לשמן שאינו מתערב בשאר משקין, וזו היתה הישועה בחנוכה, שיונים רצו להטעות את ישראל בחכמה, ועל ידי זה נתברר הדעת שבשורש נפשות בני ישראל להמשך אחר האמת. (חנוכה תרל"ה)
מנורה, מה שהנס היה במנורה, שכל מחשבת היונים היתה לטמא השמן, שרצו להעביר בני ישראל מהשי"ת על ידי החכמה, כי היתה להם תורה שבכתב מפורשת יונית, אך התורה שבעל פה שחכמים משיגים בחכמתם רצון הבורא היא עדות שאין לאומה אחרת שייכות לתורה, רק לבני ישראל. (שם)
להשכיחם... למהר"ל רצו להשכיח התורה על ידי שיש להם קצת אחיזה בתורה במה שנכתבה יונית, כדכתיב יפת אלקים ליפת, ועיין שם, הרי שבמלכות יון נקודה שצריכה להתקרב לקדושה, והלשון כלבוש שהתורה מתלבשת בו, וכשגברו המשיכו היונים לבוש זה לתורה, ורצו לעשות טפל לעיקר, שיתדבקו בני ישראל חס ושלום בלבוש וישכחו העיקר הפנימיות, והקב"ה הצילנו, ואולי חנוכה מלשון כינוי והתלבשות. (שם תרל"ו)
כשעמדה מלכות יון... עד שלא היה לישראל כח עוד לסבול, ולכן היתה ליון מפלה, כי לעולם לא יוכלו האומות לכלות מצב בני ישראל, וכשגברה יד יון כל כך היתה להם מפלה. וכשרואה השי"ת שזכות בני ישראל נחלש, מושיע בסבות שונות, ונותן כח לאומה הרשעה להתגבר עד שירצו להשכיחם כל התורה, וממילא יתעורר עליה אף וחמה להיות לה מפלה. (שם תרל"ז)
חנכה... שעיקר הנס היה, שגברו על מלכות יון הרשעים, וחכמים רצו להראות שעיקר השמחה על הגאולה ממלכות בשר ודם, שנוכל לעבוד ה', וזו היתה עיקר שמחתם, וקבעו חנוכה בהלל וכו', ועל ידי גזירת יון הרשעה נחלש אצל בני ישראל כח הקדושה, ורק נקודה אחת נשארה בהם, ואחר היגיעות הגדולות במלחמה לא היה לבני ישראל כח לעמוד על השלימות, ועזר להם הבורא בדרך נס שנתברכה הנקודה זו, ובאו ברגע אחד לשלימות... וכל זה להראות שלולא כח ההסתר וסט"א והרשעים המסתירים הקדושה היו בני ישראל מוכנים לעלות ולהדבק בשורש עליון, וכשאיבדו מלכות יון נתעלו ברגע אחד ונתברכו ונדבקו בשורש עליון... (שם תרל"ט)
מלכות יון נתגאו עד כדי כך בעזות מצח, שעלה בדעתם להשכיח התורה מישראל, וה' הבטיח כי לא תשכח מפי זרעו, והם ידעו זאת מהתרגום, וכדי להציל את ישראל נתן להם הקב"ה גבהות כל כך, עד שעל ידי העזות שלהם היתה להם מפלה, ועוד ניתן לישראל חנוכה הנותן זכרון, וכן יש לנו לבטוח שככל שפלותינו יש לנו יותר תקוה. (שם תר"מ)
חנכה... איתא שהיה לחכמים צער גדול מה שהוצרכו לכתוב התורה יונית בגזירת המלך, כי מחשבותם להרע, שעל ידי זה יהיה להם כח להשכיחם תורתך, והיה צריך שהשי"ת יעשה להם נסים, וממילא בטל הכח והשייכות שהיתה ליונים, ואחר מפלת היונים אין חשש במה שנכתבה יונית, ואדרבא, הכל סבה לדחותם שלא יהיה להם חלק בקדושה, ואולי זהו הרמז נר חנוכה משמאל, למשמאילים בה, סמא דמותא לרשעים, כשם שנותנת חיים לעושיה. (שם תרמ"א)
הלל והודאה... כתיב וישכן באהלי שם, שהיתה כונת נח שיתבטלו בני יפת לישראל, ובתנאי זה ברכת יפת אלקים ליפת, והם עשו להיפך, ופרצו י"ג פרצות, וה' עקם ובירר שאין אומה חוץ מבני ישראל יכולה לקבל הארת התורה, וזהו נס המנורה, שאין התורה כפי שפירשוה יונית, והרשעים מדמים שגם כן יודעים התורה, שהיא אש דת ולמעלה מהטבע, ונתבטלה כל השייכות שהיתה לבני יפת, ובאבוד רשעים רינה... (שם תרמ"ב)
איתא במדרש, ואת השפן זו יון, מעלה גרה היא, שמקלסת להקב"ה, אלכסנדר מוקדון כשראה שמעון הצדיק היה מברך לה', ועל זה הענין תיקנו הלל והודאה, ואחר איבוד מלכות יון, כי בזה היו מבטלין לבני ישראל כח הלל והודאה השייך לבני ישראל, ולכן כתבו חז"ל כי החשיכו עיניהם של ישראל בגלות יון ביותר, על ידי שהיה בהם קצת חכמה, ועלה על רוחם לדמות עצמם לבני ישראל, אך התורה ומצוות מיוחדין רק לבני ישראל, לכן חרה להם על זה, כמו שכתוב להשכיחם תורתך, ולהעבירם מחוקי רצונך, פירוש חכמת התורה, שבזה לא היה להם השגה, וחוקים שהם בלי טעם רצו לבטל מבני ישראל, ועל ידי זה היה להם מפלה לגמרי, והוחזר בחינת הלל והודאה לבני ישראל כראוי... (חנוכה תרמ"ב)
חנכה... מה שהנס היה בנרות, ואיתא נמי וחושך על פני תהום זו יון, שהחשיכה עיניהם, משום שהיו בזמן בית המקדש, ואותם רשעים החשיכו שלא תתגלה הארת בית המקדש, וכאשר זכינו לצאת מתחת ידם שילם הקב"ה, שהאיר בפסיעה יתרה גם בחוץ... (שם תרמ"ז)
מזוזה בימין... והנה יפת היה לו חלק בקדושה, ומכל מקום אינו דומה לשם, כמו שכתבנו שם מזה... אבל ביפת שלא היה לגמרי לשמה, נאמר יפת אלקים, והוא בחינת משמאלה עושר וכבוד, ולכן היה לבניו קצת אחיזה כמו שכתוב וישכון באהלי שם, וזכה כורש לבנות בית המקדש, אכן באמת לא היו מוכנים לזה, והוסיפו להחטיא בני ישראל, ולכן לבסוף נדחו כשעשו פרצות במקדש ואז ניטל מהם זה השייכות, ונתברר כל הקדושה לבני ישראל... (שם תרנ"ג)
איתא במדרש תצוה על פסוק זית רענן וגו', כמו שאין השמן מתערב במשקין וכו'... וכל זה מתקיים בימי חנוכה, ולכן הוא בשמן, כי החשיכו עיניהם של ישראל ברוב הגזרות, וכל כוונתם היתה להשכיח התורה להיותם מדמים בנפשם שיתערבו בני ישראל בתוכם, ובאמת נתעלו בני ישראל למעלה שאינם יכולים להתערב בהם... ויתכן לרמוז "ונתנך עליון" נוטריקון על יון, כי יון המשובח בין הד' מלכיות, כמו שאמר במדרש אין בה מתום, ונתפרשה התורה יונית, אבל כשעמדו על בני ישראל להשכיחם תורתך נדחו ונעשו בני ישראל עליון - על יון. (שם תרס"א)
להשכיחם תורתך... שהיתה ליונים חכמה טבעית המביאה שכחת השגחת הבורא ית"ש, ובני ישראל נבראו להעיד על הבורא שהוא מנהיג כל הטבע, יון גימטריא גלגל, שהיו בקיאין בחכמת גלגל המזלות, ובאמת הנהגת הגלגל על פי הנהגה עליונה... שמאתו כל הגלגלים והכל לכבודו ברא, וחכמי ישראל יודעים שורש חשבונות המזלות... (שם תרס"א)
...וכדמיון זה היה ענין מלכות יון, שהשראת השכינה בישראל היא כדמיון נפש בגוף... ויון היה כל ענינם להכניס רוח הטומאה בישראל כדי שתסתלק הקדושה, וזהו ענין גזירותיהם שתבעל לטפסר תחלה, וטמאו כל השמנים שבהיכל, וכמו ענין מיתה שאיתא בזוהר הקדוש שמחמת שנכנסים בו באדם כחות הטומאה אין הנשמה יכולה לסבול ומסתלקת, ועל כן כח הרע של יון הוא ענין שפיכות דמים, ובודאי היה זה מביא לשפיכות דמים בפועל או לעבירה, שהיא כאילו שפיכות דמים... (בראשית וישב תרע"ט)
כבר אמרנו שקליפת יון היא לעומת יעקב בקדושה, כי חלק ה' עמו, והם אמרו כתבו על קרן השור שאין לכם חלק וכו', ויש לומר עוד כי מדתו של יעקב היא תפארת תורה, וכ"ק אבי אדמו"ר אמר שקליפת התורה היא גיאות, וזהו ענין היונים הארורים שמדתם העזות, ונקראים נמר, וטבעו עז מכל החיות, ועל כן כל חפצם היה לבטל התורה מישראל, כמו שאנו אומרים כשעמדה עליהם מלכות יון הרשעה להשכיחם תורתך וכו', ובקדושה התורה נקראת עוז.
והנה יעקב לא ראה טפת קרי מימיו, והיתה כל הפנימיות שלו משתמרת, ויש לומר שכל מי שעוסק בחכמות חיצוניות הוא מעין חטא מוציא שכבת זרע לבטלה רחמנא ליצלן, כי החכמה היא דבר פנימי, והוא מוציאה לחכמות חיצוניות, וזהו היונים שהיו לעומתו מדתו של יעקב, ועל כן כשגברו בית חשמונאי ונצחום היה תיקון לחטא זה... (שם מקץ תרע"ב)
ולפי האמור דבחטא נשים נכריות שבבבל היתה המשכת הערלה, ובאמצעות זה התגברו היונים, תובן שליטת היונים לגזור גזירות רעות שתבעל לטפסר תחילה, שהיא מדה במדה לחטא לקיחת נשים נכריות בבבל, ומזה בא שטמאו את השמנים שבהיכל, כי שמן רומז למוח החכמה, ומחמת פגם ברית נפגם מוח החכמה... (שם, וראה שם עוד)
ולפי דרכנו יש לומר ענין היונים שטימאו כל השמנים שבהיכל, וכבר דקדקנו שלא אמרו נטמאו, שהיה במשמע ממילא, ולשון טימאו מורה שבכוונה טימאו, והיינו כי דעת סדר טהרות, ובאשר ענין דעת לא נמצא באומות... ויש חכמה בגוים תאמין, תורה באומות אל תאמין, ובפירוש המשניות להרמב"ם הקדמה לטהרות, כי סתם תורה היא הלכות טומאה וטהרה... על כן היונים באשר יש בהם קצת מעלת החכמה בצד מה לא היו יכולים להתנגד כל כך לחכמת התורה, כמו שהיו מתנגדים לטהרות שהיא דעת, שאין בהם בחינה זו כלל וכלל, ועל כן טימאו בכוונה השמנים שבהיכל, ששמן רומז לחכמה, והיינו שכוונתם היתה שהחכמה תהיה בלי בחינת דעת, ועל כן היה הנס בטהרת השמן דוקא, להורות על ענין זה שנמצאת בחינת דעת בישראל, ועם זה יובן מה שגזרו על שבת חודש ומילה, כי הם דעת... (שם)
...והנה מדת היונים עזות, כמו שראה דניאל מלכות יון בדמות נמר שיש בו מדת העזות, כמו שאמרו ז"ל הוי עז כנמר, והם הכניסו מדת החוצפה והעזות בישראל, וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום לקחו מהם מדת העזות להקדושה, והיינו שהאדם אף שאינו כדאי ואינו ראוי ירהיב עוז בנפשו לגשת אל הקדש ולהאמין בעצמו שמעתה יחזיק מעמד... (שם תרע"ד)
ואדמו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור הגיד, שלעומת שהיונים רצו להכניס בהם מדת השכחה זכו לעומתם לזכירה... לפי האמור, שהתגברות היונים לא לעונש לבד היתה, אלא לתועלתן של ישראל, שפיר נאמר לשון שעמדה עליהם... (שם תרע"ו, וראה שם עוד)
ולעומתן להבדיל בטומאה הן שלש האותיות של יון, אות י' ואות ו' מכוונים שהם בשם הוי"ה ב"ה, והנו"ן פשוטה רומזת לנ' שערי בינה שהם באות ה' הראשונה, והיינו שזה לעומת זה עשה האלקים, ויון היתה כוללת כל כחות הרע, שהם לעומת שלש אותיות הוי"ה, ובכח זה טמאו כל השמנים שבהיכל, שידוע שהיכל בגימטריא שם אד' שהוא ה"א האחרונה, והיינו שהיו מתכוונים להטיל פגם במדת מלכותו ית"ש, ואולי לזה כוון המהר"ל בספר נר מצוה, שיון גימטריא ס"ו, והיכל ס"ה, והיו רוצים להתגבר על ההיכל.
והנה נמצא שהיו גוזרין עליהם שלש גזירות לבטל מהם חודש מילה ושבת, ויש לפרש שהם לעומת ג' כחות הרעים הנ"ל, חמור, שור, כלב, ישמעאל עשו עמלק. בכח חמור בטומאה שהוא כח התאוה, חמור כשמו, רצו לבטל מישראל מילה, שהיא רסן בפני התאוה, בכח שור בטומאה, שהוא כחו של עשו, רצו לבטל מהם קידוש החודש, שידוע שעשו מתנגד לקידוש החודש... על כן בכח שור שהוא גסות הרוח, כחו של עשו, רצו לבטל מישראל ענין קידוש החודש, ובכח קליפת כלב, שהוא עמלק, רצו לבטל מישראל שבת, שהיא נחלת יעקב.
ולפי האמור יש לומר, שכאשר גברו עליהם ישראל ונצחום נטלו מהם את שלושת הכחות האלה, ונתחזקו ישראל בשלושת הכחות שבישראל משלושת האבות, ועל כן ראו חכמים ותקנו להם שלש מצוות, נר חנוכה הלל והודאה, שג' מצוות אלו מקבילות לג' הכחות הנ"ל... (שם, וראה שם עוד)
...והעזות של היונים וגסות הרוח של עשו בני בקתא חדא נינהו, והיינו כמו עשו דהנשמות הגבוהות שהיו בו הן הרהיבו את גסות רוחו ביותר, כן היו היונים, דבשביל שהיה בהם ענין החכמה והשכל שאינו חמרי, דבודאי בא מחמת ניצוצי הקדושה המרובים שהיו מובלעים בתוכם, ומחמת זה היה להם כח גדול להתפשט בגבול הקדושה וטמאו את כל השמנים שבהיכל, וכשגברו מלכות בית חשמונאי וניצחום, לא היה אפשר אלא על ידי שהוציאו את בלעם מפיהם, ואז נתקיים בהם להבה תלהט רשעים, והתפשטה הקדושה אף בגבול החיצוניים, ועל כן מן אז והלאה לא העמידו עוד חכמים ופילוסופים, וישראל נטלו מהם כל ניצוצי הקדושה שהיו נבלעים בהם, ונתוספה בישראל מעלת החכמה, וזהו שנעשה להם אחר כך נס במנורה, כמאמרם ז"ל, הרוצה שיחכים ידרים (בבא בתרא כ"ה)... (שם תרע"ח)
וכבר אמרנו ששלש המלכיות הראשונות מושכות לעבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים, ומלכות יון לשפיכות דמים, באשר ענין שפיכות דמים הוא סילוק חיבור הנשמה שמן העליונים, לגוף שמן התחתונים, על כן כל מיני מיתה מכונים בשם שפיכות דמים, מפני שהדם הוא המחבר. וזה היה ענין מלכות יון, ועל כן גזרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל, והכל מפני מהותם וענינם העדר וסילוק החיבור, ועל כן אין בשמם אות א' הרומזת לאלופו של עולם, אך ישראל גברו עליהם ונצחום, והיינו על פי מה שהגדנו כבר כמה פעמים בשם הזוהר הקדוש, שלעומת שאדם בורח מן הצד הרע, בא כנגדו לצד הטוב, והנה כח היונים היה גדול מפאת החכמות החיצוניות שהיו בהם, ועל כן ישראל שבמסירות נפש ברחו מחכמת היונים, זכו לעומתם לחכמה אלקית, שכל הנמצאים שבעולם מקור מוצאם משם... ועל כן כשזכו ישראל לבחינת החכמה, שהיא מקור ושורש הכל, ממילא כל כתרין תתאין נפלו לפניהם... (שם מקץ תרע"ח)
...דהנה היונים היתה בהם חכמת הפילוסופיא, שמוצאה היה מכתבי שלמה המלך ע"ה, שהגיעו לידם אחר חורבן בית ראשון, אבל נלקו בידם בחסר ויתיר וחילוף, עד שהתערבו עמהם דעות כוזבות, ומכל מקום עצם החכמה היא טובה, אלא שנתערבו בה חלקי הרע, וכשגברו מלכי בית חשמונאים ונצחום, לקחו מהם את כל כח החכמה והכניסוה לקדושה, וזה שהיה הנס לפועל דמיוני בשמן המנורה, כי שמן הוא בחינת החכמה, והרוצה להחכים ידרים, וזה שתקנו להדליק נרות חנוכה על פתח ביתו מבחוץ, כי אש יש בה שני ענינים, ששורפת ומכלה וגם מאירה, והוא רמז לחכמת היונים, שהאש שורפת מהם את חלקי הרע שנתערבו בהם, עד שנשאר עצם החכמה בטהרתה, והיא מאירה את רשות הרבים, והיא התפשטות אור אלוקי חוץ לגבול הקדושה... (שם תרפ"א)
...אלא באשר אז מדת העזות גברה ושלטה בעולם, היא קליפת יון, את כח מדה זו עצמה לקחו להם והרהיבו עוז בנפשם לבא להלחם אתם, ובכן לקחו מדה זו עצמה לקדושה, ובאמת זה עצמו היתה הישועה, שכחם של היונים שב אל הקדושה, ונשארו ריקים מכל כח וסר צלם מעליהם... ועל ענין זה בא הרמז בנרות חנוכה, שאסור להשתמש לאורה, שיהיה הכל לשמה, כמו שהיה בשעת הנס, (ואפשר שמטעם זה לא תקנו סעודה שיש בה הנאת הגוף)... (שם חנוכה תרע"א ליל ו)
אך הנה איתא בזוהר הקדוש, כי יש קליפות הנקראין עננין חשוכין, שהאור שבא בהן נטבע, ורומזות לזה שבע הפרות הרעות שבחלום פרעה, שלא נודע כי באו אל קרבנה, וכתבנו במקום אחר, שהיא קליפת הגיאות והעזות, שכל מה שבאה בו הארה אלקית משיג יותר גיאות ויותר עזות, ואם כן קליפה זו לא נוכל לדחותה באור, ועל כן בינונים שכל ענינם היה בגיאות ועזות, לא היה בדין לדחותם באור, אך באשר לולא שהיתה שולטת בעולם קליפת העזות והגיאות לא היה באפשר שירהבו איזה אנשים להלחם נגד חיל כבד כזה, ורק קליפת הגיאות והעזות עמדה אז לימינם, אם כן נתקנה ונתעלתה מדת הגיאות והעזות שהשתמשו בה לקדושה, ושוב אין קליפת הגיאות כל כך קשה, ואינה מטביעה את האור, ועל כן יכול האור לדחות את החושך... (שם שם ליל ז)
בקושית המפרשים הלא טומאה דחויה בצבור, ולמה היה צורך בנס, ולא עביד רחמנא ניסא למגנא (בחנם), יש לומר, דהנה נראה ענין היונים שהיתה כל כוונתם להכניס טומאה במקום קדושה, כדי שתסתלק הקדושה, וזהו שטמאו כל השמנים שבהיכל וגזרו שתבעל לטפסר תחלה, ופרצו י"ג פרצות בסורג, מקום המבדיל שאין גויים וטמאי מתים נכנסים לשם, וזהו ענין שפיכות דמים, ועל כן כשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום נהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים בשונאיהם, וחזר הדבר, שהטומאה תברח מפני הקדושה, ועל כן נעשה הנס בנרות להאיר על הענין הזה, שנתגלה אור גבוה מאד שהטומאה בורחת מפניו בהכרח. והנה ענין טומאה דחויה בצבור, שמחמת חביבות הציבור סובלת הקדושה גם את הטומאה שנדבקה בהם... היה זה היפך הניצוח שנצחו את היונים, על כן נעשה הנס, שלא הוצרכו לדין טומאה דחויה בצבור... (שם תרע"ד ליל ב)
...וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דקדק, בשלמא על שבת ומילה שזה ענין מיוחד לישראל שהם למעלה מן הטבע, ועל זה היתה התנגדות היונים, שהיו חושבים את עצמם בחוצפתם במעלה יתירה מישראל, אבל חודש, שהוא סדר הטבע, שהירח מתחדש אחר דביקו להשמש, למה היו מתנגדים לזה, ותירץ, מפני שהטבע תלוי בדיני התורה... (שם יום א' דראש חודש טבת)
והנה חכמי יון היו להיפוך מזה, כי אף שאמרו ליישר את המדות הרעות שבאדם, מכל מקום היה זה רק מפאת שהשכל מחייב כן, שלא יהיה האדם כבהמה, אבל לא מפאת ציווי השי"ת כלל, וברמב"ם, שהגויים המחזיקים בשבע מצוות לא מפאת ציווי השי"ת הם מחכמיהם ולא מחסידיהם, וחכמי יון היו מתנגדים למדת ישראל לעשות מצד ציווי השי"ת, והיו מתאמצים להכניס כפירה זו בלב ישראל, וזה נקרא שטמאו כל השמנים שבהיכל, כי שמן ענינו שנמשך אחרי הפתילה, והוא רמז לישראל הנמשכים אחר השי"ת... (שם)
ומצאו פך אחד של שמן וכו', יש לפרש, דהנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד, דהיונים בטומאה הם לעומת יעקב אבינו ע"ה בקדושה. וכן בדין, כי שלש המלכיות הראשונות הן נגד אברהם יצחק ויעקב, ואם כן יעקב הוא לעומת יון, והנה יעקב מדתו אמת, והיונים מדתם הטעאה ושקר, ויון הוא לשון הונאה, והיינו שהיוונים הטעו את ישראל למשכם אל החכמות החיצוניות, כי יש לחכמות אלו הוד ויופי חיצוני ומקסם שוא, והאי שהוא כיונה פותה אין לב לחדור אל תוכיות חכמתם נלכד בשחיתותם, עד תביאהו אל הכפירה רחמנא ליצלן, ובשביל זה היה להם כח להחשיך עיניהם של ישראל בגזירתם, ומדה זו מהלכת עוד בזמנינו אלה רחמנא ליצלן, וטובה השתיקה. וטבע העולם מסייע להם, כי הוא עלמא דשקרא, ועל כן כחם קשה מאד, כי היו השקר והחושך גוברים כל כך בעולם וטמטמו את הלבבות, וזהו שטמאו כל השמנים שבהיכל ברוחניות, עד שנסתם כל דרך מהגיע אליהם קוי אור האמת לדחות את החושך והשקר, עד שמצאו פך אחד של שמן חתום בחותמו של כהן גדול... (שם ליל ח)
ברש"י בחוקתי, בזמן שאומות העולם עומדים על ישראל אינם מבקשים אלא מה שבגלוי וכו', כי כח האומות הוא בחיצוניות בלבד, אך היונים שיש להם כח החכמה שהיא נעלמת, היתה להם שליטה גם על הפנימיות, וזהו שטמאו כל השמנים שבהיכל, כי היכל הוא פנימי... וכשגברו ישראל נהפוך הוא, עד שהאירה הארה אלקית גם בחיצוניות... (שם תרע"ה ליל א)
והנה היונים ימח שמם, שהיה ענינם חכמה אבל חכמה חיצונית, והכחישו צורך הדיבור והמעשה, וכמו שכתוב להשכיחם תורתך נגד הדבור, ולהעבירם מחוקי רצונך הוא חלק המעשה, ובכח טומאתם החשיכו עיני ישראל שהיה קשה להם מאד לחבר ולקשר את הדבור והמעשה בהרהור ומחשבה, וכשגברו מלכות בית חשמונאי זכו לעומתם למצות נר חנוכה, שהיא דוגמא לצירוף ארבעת אלה... (שם תרע"ו ליל א)
כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד, היות דחם פגם בעין ופה, דכתיב וירא ויגד, ושם ויפת תיקנו מעט פגם זה... ועל כן היתה ליפת נמי שייכות מעט בקדושת עין ופה, ובכח זה גברו היונים שהם בני יפת על ישראל, וכאשר גברו ישראל ונצחום לקחו מהיונים מעלה זו, ועל כן נתווספה בישראל מצות חנוכה בעין ובפה... (שם ליל ח)
...דהנה בגמרא כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים, ומשמע דהא דנכנסו יונים להיכל היתה צרה בפני עצמה... כי כניסתם להיכל היתה כמכניס טומאה במקדש, וכענין שכתוב בזוהר הקדוש ובאריז"ל... דוגמא זו היתה בכניסת יונים להיכל שגרמה לסלוק הקדושה... ואחר כך צרה שניה, שטמאו כל השמנים שבהיכל. ונראה דשתי צרות אלו מקבילות ללב ומוח, ובשתי אלה פגמו לבם ומוחם של ישראל... כי המקדש הוא המאחד את כל ישראל כמו הלב שמאחד את אברי האדם... ולעומת כניסת הטמאים הללו להיכל, הכניסו בלב ישראל למטה השתוקקות לאהבות חיצוניות, ולא די לצרה זו, אלא פגמו עוד את מוחם ושכלם של ישראל וטמאו את השמנים שבהיכל... ולקחו הם מישראל כח הקיבוץ והאספה... (שם תרע"ז ליל ב)
...והנה ידוע דהיונים היו מתגנדים ביותר למצוות מעשיות, והכחישו שיש מעשים נרצים לאלקים, ואמרו שכל שלימות האדם הן מדות ומושכלות, ובזה הוא מתדבק לשכל הפועל שהמציאו בדמיונם, ועל כן כשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום נעשה להם נס במצוה מעשית, ואף שטומאה דחויה בצבור, הראה להם חביבות מעשיהם, שהם נרצים לה' היפוך מחשבת היונים... (שם ליל ז)
ענין נרות חנוכה, יש לומר, היות כי משונה היתה מפלתה של מלכות יון ממלכיות הקודמות, כי בבל ופרס ומדי נתבטלה מלכותם ונפסקה ממשלתם בהגיע זמנם ולא מחמת התגברות ישראל עליהם, וכמו גלגל העולה עד מרום קצו, ומשם הוא יורד והולך, אבל מלכות יון, אלמלא גברו עליהם ישראל, עדיין היתה ממשלתם קיימת, ומפלתם לא היתה בסדר הטבע, אלא למעלה מהטבע, ובאמת שהיה זה מחמת מסירת הנפש ששארית ישראל מסרו נפשם על התורה ועל המצוות עד להפליא... (שם ליל ח)
...ועל כן יפת שהיה מסייע בדבר זכה לחכמת יון, שהחכמה מתייחסת לעינים, כענין שחכמי העדה נקראים עיני העדה, וזכו נמי שלשונו של יפת יהיה נאמר באהלי שם, אך היונים השתמשו במתנה זו לרעה, והרעו לישראל ביותר, וכשגברו ישראל ונצחום, לקחו מהם שתי מעלות אלו הראיה וההגדה, ומזה זכו למצוות נר חנוכה והלל והודאה... (שם תרע"ח ליל ב)
כתיב (זכריה ט' י"ג) כי דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ועוררתי בניך ציון על בניך יון וגו', וברש"י, סוף שיון יטול המלוכה מיד מלכי פרס, וירעו לכם, ואני אדרוך יהודה להיות לי כקשת מלחמה... משמע שמלחמת היונים מתיחסת בראש וראשון לקשת ואחר כך לחרב... והנה הצרה מהיונים היתה גדולה מאד מאשר בשאר המלכיות, שבבל ופרס ומדי וכן אדום כולם לא היו רוצים ליטול מישראל אלא המלכות, ושיהיו נכנעים תחתיהם, וכל החורבן והרציחות היו מפני שלא היו רוצים להכנע תחתיהם, אבל היונים ימח שמם, לא הסתפקו בהכנעת ישראל ובשפלותם, אלא היו דוחקים ולוחצים והצרו להם מאד מאד, והיו רוצים ליקח מהם גם את דתם ובית חייהם, והחשיכו עיני ישראל בגזירתם... ועל כן כאשר התעוררו מתרדמתם ומסרו נפשם על קידוש השם, עלתה התעוררות צעקתם למקום עליון מאד כחץ מקשת המתוח ביותר עומק... אך יש לומר דגם היונים נקראים קשת, כמו שכתוב קשת גבורים חתים (שמואל כ' ב' ד'), ובתרגום דקאי על מלחמת היונים, וקשת גבורים הם היונים ונכשלים הם חשמונאי ובניו, והטעם שנקראו היונים קשת, הוא, מחמת גודל כוחם ששלחו את חיצי טומאתם למרחוק, ועלה עד למעלה מהמלכיות הקודמות, ובמדרש רבה, שר של בבל עולה ע' עווקים, ושל מדי נ"ב, ושל יון ק"פ... וישראל שזכו לנצח חיה זו, ונפל שר יון למעלה... לקחו תיכף מהיונים את מדת הקשת ברוחניות, וזוהי התעוררות ברעש וחוזק גדול מאד כחץ מקשת המתוח ביותר, ועל כן נמשלה ראשית המלחמה נגד היונים כקשת... (שם ליל ג)
ונראה עוד לומר, שבזמן ההוא צצה האפיקורסות בישראל, ואז היתה כת צדוק ובייתוס שכפרו בתורה שבעל פה... היא החכמה והפנימיות של תורה שבכתב, ובאשר פגמו במדת החכמה, נטלו היונים את החכמה מישראל לחכמות חיצוניות... ובכח החכמה שהיתה בהם שלטו על ישראל. וכאשר גברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, הוציאו את בלעם מתוך פיהם, ושוב לא עמדו עוד ליונים פילוסופים וחכמים כמו מקדם, וכל החכמות והנשמות הקדושות שהיו מובלעות בהיונים שבו לישראל, וזכו ישראל לנובלות חכמה שלמעלה זו תורה, ומאז והלאה נתרבה ונפשט למוד תורה שבעל פה והישיבות בישראל... (שם תרע"ט ליל ו)
ומעתה מבוארים הדברים, שבעבור החטא שהיה אז בישראל בכפלים, פגם המוח והשכל מחמת כפירת כת צדוק ובייתוס בתורה שבעל פה, ופגם הלב מחמת נשואי נשים נכריות בבבל, התאזרו היונים בכח מעלת המוח והשכל, היפוך וירא שנאמר בחם, ובמעלת הלב היפוך מה שנאמר ויגד, ושלטו על ישראל לגזור עליהם גזירות בבחינת המוח והשכל, זהו להשכיחם תורתך, שתורה מתיחסת לשכל, ובבחינת הלב להעבירם מחוקי רצונך, ולעומתם גזרו תבעל לטפסר תחלה לטמא בחינת הלב שבישראל... (שם ליל ח)
והדליקו נרות בחצרות קדשך... ונראה דהנה כל האומות העומדין כנגד ישראל אינם מבקשים אלא מה שבגלוי, כברש"י, שנאמר והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם וגו' וישחיתו את יבול הארץ, כי באשר הם חיצונים אין להם שליטה אלא על מה שבחיצוניות, ובית הסתרים אינו מקבל טומאה. אך היונים מדה אחרת היתה בהם, שהיו מבקשים לחדור לתוך פנימיות ישראל ולקלקלם... והא דהיה להם כח זה יותר מכל האומות, כי באשר היתה להם החכמה ביותר מכל האומות, כי אף שהיו חכמות חיצוניות, מכל מקום שורש החכמה הוא למעלה ובפנימיות השכל, על כן היה להם כח גדול פנימי יותר מכל האומות, שהם חיצוניים לגמרי, ואינן שולטין אלא בחיצוניות... ועל כן כשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום, היה להיפוך, שהתפשט גבול הקדושה למעלה מגבולה שהוא פנימיות, אלא אפילו לחיצוניות האירה הקדושה, ונתקדשה גם החיצוניות, ועל כן לדוגמא נעשה נס בנרות חנוכה... (שם תר"פ ליל ב)
...ולהיפוך האומות הן אנפין מתפרדין, מה גם מלכות יון ששרשם שפיכות דמים, שהוא ענין פירוד בין הדבקים, על כן אי אפשר לומר בהם לשון קיבוץ אלא מחמת קטרוגא דערלה דהיה תמן, ואין לך דבר המקלקל את הקיבוץ כמו פגם ברית... השיגו יונים כח הקיבוץ, וזהו יונים נקבצו עלי... (שם ליל ז)
הנה ביוסיפון מבואר, שהיונים הקריבו אז לעבודה זרה חזיר על המזבח שהקימו להם, ואז ממש פרצה המלחמה, שקפצו החשמונאים על המזבח ההוא והרגו את היונים. נראה שהיונים רצו להסתייע מכח המלכות הרביעית שנמשלה לחזיר, אבל נהפוך הוא, שבמדרש, למה נקרא שמו חזיר, שעתיד להחזיר המלכות לבעליה, ועל כן אז חזרה המלוכה לישראל. ונראה שזו היתה הכנה טובה ופועל דמיוני על המלכות הרביעית, ובכח זה אנו מחזיקים מעמד במלכות הרביעית, עד שעתידה להחזיר המלכות לבעליה. (שם ליל ח)
וזה היה ענינם שטמאו כל השמנים שבהיכל, הוא בחינת חכמה של תורה המאירה את העינים והמסלקת את רגל יצר הרע הנקרא שור, והם טמאו, מלשון טמטום, שטמטמו האור הזה, וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום, נתהפך כחם לישראל, וכחם שהיה להם מאביהם יפת ליפות כנ"ל, נהפך שהענין האלקי נתיפה אז בכל העולם... ובמקום שהחשיכו היונים את כל העולם, נהפוך הוא, שאור התורה האיר לעולם ואפילו במקומות החושך, ולפועל דמיוני נעשה נס בנרות המנורה, וזהו והדליקו נרות בחצרות קדשך, אף שלא מצינו להם הדלקה אלא בהיכל, מכל מקום היה האור בוקע והולך לחצרות... (שם תרפ"א ליל א)
בפסיקתא דחנוכה, לעתיד יהיה מה שכתוב אחפש את ירושלים בנרות, ונראה לפרש, דהנה היונים החשיכו עיניהם של ישראל בגזירתם, ובודאי כחם בגשמיות היה, מפני שהכניסו החושך ברוחניות בלבב ישראל, וענין חושך זה היה, לבלי יכיר את מעמדו ומצבו וכמה הוא רחוק מפרעון חובת נפשו... שחטא ישראל היה שהיתה עבודתם בעצלתים וקרירות רוח, וידעו שזה אי אפשר, אם האדם יודע ומרגיש את תעודתו וחובת נפשו, ועל כן מחמת חטא זה המשיכו עליהם את חושך היונים, והחשיכו עיניהם עוד יותר, עד שהיו מדמים בנפשם שיצאו ידי חובתם בתוספת מרובה... (שם ליל ח)
וכן ענין היונים היה, שגזרו על ביטול התורה והמצוות להשכיחם תורתך, ואף שנמצאו שהרגו נפשות, היה גם כן על קיום התורה, כמו שכתוב (ויקרא רבה פרשה ל"ב) מה לך יוצא ליסקל על שמלתי את בני וכו', ועיקר גזירות היה בזמן יונים, וכבר אמרנו שהם היו בקליפה זה לעומת זה, כנגד קדושת תורה שבעל פה, שהיה עיקר התפשטותה על ידי שמעון הצדיק, שהיה משיירי כנסת הגדולה, וממנו התחילה שלשלת המשנה, ובימיו היה אלכסנדרוס מוקדון, ואז התחילה חכמת יונית על ידי אריסטו, שהיה בקליפה נגד קדושת תורה שבעל פה, שגם הם חידשו ביוון חכמה ומוסר מלבם בהנהגת דרך ארץ, ועל כן רצו הם לבטל תורה שבעל פה מישראל, שבמתן תורה פסקה זוהמה מישראל, וגזרו הם הגזירה שנזכרה ריש כתובות תבעל לטפסר תחילה, שרצו להטיל זוהמא שלהם בכל בנות ישראל... (פרי צדיק לחנוכה א)
וכמו שאמרנו, שממה שנתלבש השי"ת בלבוש זה, כמו שנאמר ה' מלך גאות לבש, מזה נסתעף באדם הגאוה, ומלכות יון איתא וחשך זה מלכות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל, וכתוב בספרים הקדושים חש"ך ראשי תיבות חמור שור כלב, ג' קליפות הנזכרות, דקליפות היונים היה מינות, וזה שורש כל הקליפות שבא מהגאוה, שגבה לבם שהם חכמים בעיניהם, ומזה באו למינות, ועל ידי כן באו גם כן לב' הקליפות שהם הקנאה והתאוה, שחכמתם היא היפך חכמת התורה... ובימי החשמונאים היה עיקר התפשטות התורה שבעל פה, וזה לעומת זה עשה האלקים, ומצד התרבות דברי תורה היה התגברות חכמת יונית, שהיא היפך חכמת תורה שבעל פה, ומצד חכמתם היה להם התנשאות וגסות רוח, והתלוצצות מכל אמונות הקודמות... ומחמת שלא השיגו בחכמתם הדברי תורה לא האמינו בדברי תורה, שאמרו שאין חכמה בעולם רק מה שהם משיגים, ועל זה נקראו זדים... (שם ב)
...וגלות יון ובבל היה הכנה לתורה שבעל פה, שהיא קדושת ארץ ישראל, וכמו שאמרנו שערכה של ארץ ישראל היא שורש תורה שבעל פה, ועיקר התפשטות תורה שבעל פה זכו בבבל, כמו שכתבנו (סוכה כ'), וכן חכמת יון שהיא הפילוסופיא שהוציאו מלבם היה בזה לעומת זה בקליפה נגד קדושת תורה שבעל פה, ועל זה נרמז בחשך, שהחשיכה עיניהם של ישראל, ואז דייקא זכו ישראל להתפשטות תורה שבעל פה, ברוב דעות החכמים, שאלו ואלו דברי אלקים חיים, וזה התחיל אחר יוסי בן יועזר שנהרג בגזירה זו, ואז התחיל התפשטות ברוב דעות, (כמו שכתוב בתמורה ט"ו)... (פרי צדיק מקץ ד)
אשר אין בה מום, זו מלכות יון, וכן איתא בזוהר החדש יתרו, נוגה לו סביב דא מלכות יון, דסחרא ליה נוגה וכו', בגין דלית בכל מלכוון דאינון קרבין לאורח מהימנותא כוותיה וכו', והיינו שהם בחכמת יונית העמידו דרך ישר במדות, מה שנאה בעולם הזה להנהגה, עד שהקדמונים הביאו בספריהם מדברי חכמיהם, אך בשורש חכמתם הוא מינות גמורה. וכתבו שנמצא אחר כך על אריסטו הראש שלהם, שהיה מלא תאוות ותועבות, וזהו שאחר כך כתוב ופרסה לא הפריסה, שבשורש יש לו הטומאה בסימן הנגלות... (שם שמיני ח)
וקליפת נוגה איתא בזוהר חדש יתרו, דא איהו מלכות יון דסחרא לון נוגה וכו', דלית בכל מלכוון דאינון קרבין לראות מהימנותא כוותיה, אוף הכא וכו' והיינו דחכמת יוונית נגד תורה שבעל פה, שהוא גם כן חכמה מהבנת הלב, ויש בהם מדות הגונות לפי שכל בעניני דרך ארץ, אך הם שורש אפיקורסות, ושם במלכות יון היו הצדוקים שכפרו בתורה שבעל פה, ואין בכל המלכים שגזרו שמד כמו מלכות יון, דאיתא וחושך זה מלכות יון... (שם תזריע ז)
...וזהו שורש חכמת האומות הקדמונים באצטגנינות וידיעת העתים, דעל כן אמרו ז"ל (שבת ע"ה) איזה חכמה ובינה שלעיני העמים זה חישוב תקופות ומזלות. ואחר כך בימי יון התחילה חכמת יונית, ואריסטו היה בימי אלכסנדר מוקדן ראש מלכות יון שאז התחילה החכמה אצלם, וכל חכמות אלו הם הכל לימודים של חכמה בידיעות לבד, אבל חכמת אדום הוא בנימוסים ובמעשים... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד קעט)
...וגם מלכות יון הוא השחתת ההוד וזיו דכנסת ישראל שהוא מדת הבושה, והם כל כחם בעזות פנים, דעל כן נמשלו בנמר, ושנינו הוי עז כנמר... וכן אלכסנדר מוקדן ראש ושורש ממשלת יון היה ממזר ומדתו היפך הבושה, ורצו להכניס קליפה זו בבני ישראל. (חלק ה תקנת השבין עמוד כג)
ולעולם כפי הנהגת התורה בישראל כן הוא הנהגתו ית' כל העולמות, ואף האומות מתנהגים כן בזה לעומת זה. וכל ריבוי ע"ז אצלם וחרטומים ומכשפים היה כל זמן שהיה גילוי שכינה ונבואה בישראל, ומשנסתלקה והתחיל תורה שבעל פה התחיל גם כן אצלם חכמת יונית שהיא חכמה אנושית, כי התחלת אנשי כנסת הגדולה היה בתחלת מלכות יון, שאז היתה חתימת הנבואה. ועל כן יון הם שהתחילו בגזירת שמד וכל גזירות וצרות שהיו על ישראל מאז והלאה... (שם רסיסי לילה עמוד קסא)
חז"ל הקדושים הם אמנם ירדו לעומקן של דברים, הם ידעו להעריך תמונת ודמות כל מלכות ומלכות, והם מסרו לנו הערכת מלכות יון בתמונתה ודמותה האמיתית, בתמונה שהאומה בעצמה אף לא מכרת ויודעת מזה. וזהו שאמרו ז"ל (ב"ר ב' ד') "וחושך על פני תהום זו מלכות יון שהחשיכה עיניהן של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל". חז"ל מסרו לנו שהיסוד של מלכות זו הוא מלחמתה נגד התורה. בחז"ל מוצאים אנו שהיה להם תמיד עסק עם חכמי יון... יצא להם מלמה תמידית נגד התורה, דוקא בגלות יון היו גזירות נגד תורה. פרס גזרה להשמיד ולהרג, גזירות על הגוף, ולמה לא גזרו גם הם גזירות נגד התורה, מפני שזה היה מהותה ודמותה של מלכות פרס. יון גזרה גזירות שמד, גזירות על התורה, כתבו לכם על קרן השור וכו', מפני שזהו מהותה ודמותה של מלכות יון, ואדרבה דוקא הם שיש להם יד ושם בחכמה, דוקא הם לחמו עם תורה.
מלכות יון, דוקא היא גזרה שיעתיקו התורה ללשון יונית, ולא מלכות אחרת, משו שדוקא הם היה להם עסק עם תורה. ולכאורה הרי העתקת התורה מורה על חביבות לתורה, ואנו בודאי היינו אומרים שיש בזה כבוד ואהבה לתורה. וחז"ל הקדושים הם חשבוה לגזירה וגזרו על זה שלשה ימים תענית, משום שהם הכירו השורש דבר שיש בזה, והם הכירו מחשבתם בעומק פנימיותם הוא מהרצון לבטל התורה... (דעת תורה דברים ב עמוד ר)
היונים התנגדו לישראל בעיקר בתורה הקדושה ובבית המקדש... פרצו י"ג פרצות, היינו לבטל ההבדלה בין ישראל לעמים, ועוד שהתנגדו להם על ידי פילוסופיה שלהם, דהיינו שכל האדם הנגוע בתאוות, נגד שכל התורה, הנבדל מנגיעות.
ועל כן נקראו היונים ערלה... פירוש ששכל האדם הבנוי על רצונות כמו ערלה, כי על ידי השכל מחפה על המדות והתאוות, מה שאין כן שכל התורה, שהוא חוק, מגלה האמת... עיקר ההצלה היתה החירות מטומאת היונים, ועל ידי כן הגיעו לשוב אל בית המקדש בטהרה... (חלק ד חנוכה, עמוד רחצ)