יוסף

(ראה גם: יעקב-ובניו-ויוסף, משה-עצמות יוסף)

ותקרא את שמו יוסף לאמר, יוסף ה' לי בן אחר. (בראשית ל כד)

אלה תולדות יעקב, יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן, והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו, ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו, ועשה לו כתונת פסים. ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו, ולא יכלו דברו לשלום... (שם לז ב, וראה שם עוד)

כי גנב גונבתי מארץ העברים, וגם פה לא עשיתי מאומה, כי שמו אותי בבור. (שם מ טו)

וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצוהו מן הבור, ויגלח ויחלף שמלותיו ויבא אל פרעה... ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי, אלקים יענה את שלום פרעה... (שם מא יד)

ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח, ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן און לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים. ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים, ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים... וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב, אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און. (שם שם מה, וראה שם עוד)

ויקח יוסף את שניהם את אפרים בימינו משמאל ישראל ואת מנשה בשמאלו מימין ישראל, ויגש אליו... וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו, ויתמוך יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה. ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי, כי זה הבכור שים ימינך על ראשו... ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי. (שם מח יג והלאה)

וישב יוסף במצרים הוא ובית אביו, ויחי יוסף מאה ועשר שנים. וירא יוסף לאפרים בני שלשים, גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף. ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת, ואלקים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב. וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלקים אתכם, והעליתם את עצמותי מזה. וימת יוסף בן מאה ועשר שנים ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים. (שם נ כב)

ויצא הגורל לבני יוסף מירדן יריחו למי יריחו מזרחה המדבר עלה מיריחו בהר בית אל... (יהושע טז א, וראה שם עוד)

ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם בחלקת השדה אשר קנה יעקב מאת בני חמור אבי שכם במאה קשיטה, ויהיו לבני יוסף לנחלה. (שם כד לב)

ויעלו בני יוסף גם הם בית אל וה' עמם ... (שופטים א רכב, וראה שם עוד)

עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע, הסירותי מסבל שכמו כפיו מדוד תעבורנה... (תהלים פא ו)

...שלח לפניהם איש, לעבד נמכר יוסף. ענו בכבל רגליו, ברזל באה נפשו. עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו. שלח מלך ויתירהו, מושל עמים ויפתחהו. שמו אדון לביתו ומושל בכל קנינו, לאסר שריו בנפשו, וזקניו יחכם... (שם קה יז)

זהר:

יעקב מת והעלו את גופו לארץ הקדש. יוסף מת ולא נקבר גופו בארץ הקדש, רק עצמותיו בלבד, משה לא זה ולא זה, למה היו השינויים הללו ביניהם... (בראשית קנ, ועיין שם עוד)

יוסף הצדיק שהוא עמוד העולם לקח ההיכל הנקרא ספיר... (בראשית ב קלה, ועיין שם עוד)

ולא עוד אלא שישראל נקראים משום זה צדיקים, מכאן למדנו שכל מי ששומר הברית שהעולם מתקיים עליו נקרא צדיק, מאין לנו זה, מיוסף, שבשביל ששמר ברית העולם זכה שנקרא צדיק... (נח ג)

קם אחר ואמר, ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו, וגו' למה קרא אותם הרי קרובים היו אליו, אלא בשעה שאמר להם אני יוסף אחיכם תמהו, כי ראוהו במלוכה עליונה. אמר להם יוסף מלוכה זו משום שזה הרוחתי, גשו נא אלי ויגשו, והראה אותם אות ברית המילה, אמר זה גרם לי מלוכה הזו, משום ששמרתי אותה... (לך שצח)

רבי פתח במקרא הזה, ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות את ישראל, אמר רבי מסתכל הייתי באותו העולם, ואין העולם עומד אלא על אלו הצדיקים המושלים על רצון לבם, שנאמר עדות ביהוסף שמו וגו', ואמר רב יהודה למה זכה יוסף לאותה המעלה והמלכות, בשביל שכבש את יצרו, כי למדנו כל הכובש את יצרו מלכות שמים ממתנת עליו. (וירא רלט)

ועל זה יוסף ובנימין שני צדיקים הם, יוסף זכה להיות צדיק למעלה משום ששמר אות ברית, בנימין הוא צדיק למטה, כדי שהשמטה תתעטר בין שני צדיקים... (ויצא קלד)

ואמר רבי אלעזר ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו', מה ראה יעקב שבקש ללכת לדרכו כשנולד יוסף... שראה שנולד שטנו של עשו, כי יוסף הוא שטן של עשו, שנאמר והיה בית יעקב לאש ובית יוסף להבה, ובית עשו לקש. בא וראה, יוסף השלים מקומו של יעקב אחריו... ויוסף זכה שנקרא צדיק... (שם רלח, ועיין שם עוד)

ואם תאמר יוסף למה (הניח לו חיים) יותר מכולם, (ל"ז שנים, והם הניחו לדוד רק ל"ג שנים), אלא ודאי יוסף בלבדו ככולם, משום שנקרא צדיק, (יסוד הכולל את כל הספירות)... (וישלח נז ועיין שם עוד)

עתה (בגלות האחרונה), שעשו נושך אותו ואת בניו מי יקום כנגדו, יעקב ויוסף זה מצד זה וזה מצד זה, שכתוב והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו'. (שם קנב)

דבר אחר מכל אבקת רוכל זה יוסף הצדיק, משום שארונו של יוסף היה הולך אצלה, ולמה נקרא רוכל, משום שאמר רכילות על אחיו לפני אביו. דבר אחר כמו החנוני הזה שמצרורות עצי בשמים עד אבקות עלים מריחים הכל בידו, כן יוסף הוא הקיום של התורה, כי הוא קיים אותה, משום שכל מצוות התורה מקושרות בשמירת ברית הקודש... (שם רכו, ועיין שם עוד)

ויבא רוגז, זה הוא הרוגז והמבוכה של יוסף שהוא קשה מכולם, כי מתוך אהבתו של יעקב אל יוסף שהוא סוד הברית, נכנס יעקב למצרים, (ועל כן אהב אותו כל כך), משום שלאחר כך כתוב ואזכר את בריתי, (שכל הגאולה היתה בשבילו), להיות השכינה נמצאת שם עמו... (וישב יד, ועיין שם עוד)

וכמו כן בימיו של יוסף שהוא צורתו של אביו, לא היתה נמצאת הגלות, משום שהוא הגין עליהם כל ימיו, כיון שהוא מת, מיד שרתה עליהם הגלות, כמו שאמר וימת יוסף וגו', ונסמך לו הבה נתחכמה לו, וכתוב וימררו את חייהם וגו'. (שם יח)

אלה תולדות יעקב יוסף וגו', כל מי שהיה מסתכל בצורת יוסף היה אומר שזו היא צורתו של יעקב... (שם כג, וראה שם עוד, וערך יעקב-ויוסף)

מצאתי בספרי הראשונים, שצריכים היו בני יעקב למשול על יוסף טרם שירד למצרים, שאלו ירד למצרים והם לא היו שולטים עליו מתחילה, יכלו המצרים לשלוט לעולם על ישראל, (ולא יכלו לצאת משם), על כן נתקיים ביוסף שנמכר להיות לעבד, והם שלטו עליו למכרו, אף על פי שיוסף היה אחר כך מלך, שהמצרים המליכוהו, נמצאים ישראל שכבר שלטו על כולם, (על מצרים, ובזה נחלש כחם ויכלו להשתחרר מהם).

תא חזי, יוסף שהיה ברית עליון, כל זמן שהברית היה קיים השכינה נתקיימה בישראל בשלום כראוי, כיון שנסתלק יוסף ברית העליון מן העולם (שנמכר), אז הברית והשכינה וישראל יצאו כולם בגלות... והכל היה מן הקב"ה, כמו שראוי להיות... (שם קג, ועיין שם עוד)

רבי אלעזר אומר, ויהי אחר הדברים האלה, מהו, הרי בארוה מקום זה שהיצר הרע מקטרג... משום שיוסף נתן לו מקום שיקטרג עליו, כי אמר, ומה אביו שהוא מתאבל עליו, ויוסף הוא מפאר את עצמו ומסלסל בשערו, אז גירה בו הדוב, דהיינו אשת פוטיפר, וקטרג עליו. (שם ריג)

תא חזי, גלגל הקב"ה גלגולים בעולם כדי להרים ראשם של הצדיקים, כי כדי שירים יוסף ראשו בעולם על שהיה צדיק לפניו, הרגיז את האדון על עבדיו, כמו שאמר חטאו משקה מלך מצרים והאופה לאדוניהם, והכל היה כדי להרים ראש של יוסף הצדיק, ובא וראה, על ידי החלום נשפל מאחיו, והתגדל על כל העולם. (שם רנג)

תא חזי, כי יוסף בכל מה שהיה עושה היה רואה ברוח החכמה את צורתו של אביו, ועל כן הצליח בדבר, ונתוסף לו רוח אחר בהארה עליונה יותר... (שם רסא, ועיין שם עוד)

ופרעה חולם, זה הוא חלומו של יוסף היה, משום שכל נהר הוא יוסף הצדיק, וזה סוד, שכל מי שרואה נהר בחלום הוא רואה שלום, שכתוב הנני נוטה אליה כנהר שלום. (מקץ ט, ועיין שם עוד)

דבר אחר, מלך זהו הקב"ה, במשפט זה יוסף, יעמיד ארץ, שכתוב וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף, ומשום שהקב"ה חפץ ביעקב עשה את יוסף מושל על הארץ... (שם יב)

כעין זה, יוסף היה עצב בעצבת רוח ובעצבת לב, שהיה אסור שמה, כיון ששלח פרעה אחריו, מה כתוב, ויריצוהו, שפייס אותו, והשיבו לו דברי שמחה, דברים המשמחים את הלב, משום שהיה עצב מן הבור, בא וראה, בתחילה נפל בבור, ומן הבור עלה אחר כך לגדולה. רבי שמעון אמר, מטרם שקרה ליוסף אותו מעשה לא נקרא צדיק, כיון ששמר ברית קדש נקרא צדיק, ואותה מדרגה דברית קדש נתעטר עמו, ומה שהיה בתחילה נתון בבור, (שהוא קליפה), נתעלה עמו, וכתוב ויריצוהו מן הבור, שנסתלק מזו ונתעטר בבאר מים חיים.

וישלח פרעה ויקרא את יוסף, היה צריך לומר לקרא ליוסף, אלא ויקרא את יוסף זה הקב"ה, שכתוב עד עת בא דברו... (שם לד, ועיין שם עוד)

...ויעקב גר בארץ חם, זהו יעקב, כי בשביל יעקב ובניו באה השכינה למצרים, והקב"ה גלגל גלגולים והוריד את יוסף מתחילה, שבזכותו נתקיים עמו הברית, והמשילו על כל הארץ... ויריצוהו, חסר וא"ו, ומי הוא, זהו הקב"ה, משום שאין מי שיאסור ויתיר מבית האסורים חוץ מהקב"ה, שכתוב יסגור על איש ולא יפתח... פירוש אחר שהמשיך עליו חוט של חסד לתת לו חן לפני פרעה... (שם לט, ועיין שם עוד)

ומשום זה, דניאל בחזוא ליליא רזא גלי, לא כתוב אתגלי, אלא גלי, כי אחת מאלו המדרגות דחזוא דליליא גילה לו החלום ופתרונו, אבל יוסף מתוך דבריו של פרעה הסתכל במדרגות העליונות, ואמר פתרונו. ומשום זה הפקיד אותו על כל ארץ מצרים, משום שהקב"ה משלו, משל יוסף נתן לו, הפה שלא נשק לעבירה כתוב ועל פיך ישק כל עמי... (שם סג, ועיין שם עוד)

תא חזי, יוסף זכה בעולם הזה וזכה בעולם הבא, משום שרצה להתייחד באשה יראת ה', כמו שאתה אומר וחטאתי לאלקים, ומשום זה זכה למשול בעולם הזה וזיכה את ישראל... ותא חזי כתיב וירכב אותו במרכבת המשנה, מהו, הקב"ה עשה את הצדיק מושל, משום שממנו ניזון העולם, והקב"ה יש לו מרכבה עליונה ויש לו מרכבה תחתונה, והמרכבה התחתונה נקראת מרכבת המשנה, ויוסף נקרא צדיק, דהיינו יסוד, וראוי לו להיות רוכב על מרכבת המשנה אשר לו להקב"ה... (שם עט, ועיין שם עוד)

ומשום זה, יוסף הצדיק שהוא סוד הברית, עלה וסתם מעינו בשנת הרעב, כדי שלא להתערב עמה כלל, ולא לתת לה מקום לשלוט, ומי שפותח מעינו באותו זמן, עליו כתוב, בה' בגדו כי בנים זרים ילדו. (שם רמז, ועיין שם עוד)

רבי אבא פתח ואמר, יפה נוף משוש כל וגו', מקרא זה הוא סוד האמונה, יפה נוף זהו יוסף הצדיק, שכתוב בו ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה, משוש כל הארץ הוא ששון ושמחה למעלה ולמטה, הר ציון ירכתי צפון, משום שבחלקו עומד משכן שילה... (ויגש לב)

תא חזי, בלילה ההוא שבאה לאה ליעקב ונתנה לו אלו הסימנים שנתן יעקב לרחל, ועלה ברצונו שהיא רחל, ומשמש בה שימוש, וטיפה ההיא של יעקב היתה הראשונה, כמו שכתוב כחי וראשית אוני, והוא חשב שהיא רחל, הקב"ה שהוא מגלה עמוקות ומסתרים ויודע מה בחשך העלה אותו הרצון למקומו, והבכורה נסתלקה מראובן וניתנה ליוסף, מהו הטעם, הוא משום שטפה זו הראשונה שיצאת מיעקב היתה לרחל, ומשום שבכורה ההוא ממש של ראובן היתה שלה, ירש אותה יוסף, ורחל ירשה את שלה... (ויחי רסב, ועיין שם עוד)

תא חזי, סוד אחר עליון יש בדבר זה, כי אנו רואים שיעקב ברך את יוסף בין אחיו, כיון שצוה הקב"ה ד' דגלים בשכינה בי"ב שבטים, החסיר את יוסף ושם את אפרים תחתיו, מהו הטעם שיוסף חסר מהם, אם תאמר בשביל חטאיו אינו כן, כי צדיק היה, אלא סוד הדבר, יוסף רושם הזכר היה, שכתוב בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, וכתוב משם רועה אבן ישראל... (שם תשסג, ועיין שם עוד)

ולמדנו למה כתוב ויישם עם ב' יודי"ן, אלא יוסף שמר לו הברית למטה, ושמר לו הברית למעלה, כשנסתלק מהעולם הושם בב' ארונות, בארון שלמטה, ובארון שלמעלה, ארון שלמעלה מה הוא, כמו שכתוב הנה ארון הברית אדון כל הארץ, כי ארון שלמעלה ברית נקרא, כי לא יירש אותו אלא מי ששומר הברית... ומהכתוב משמע סוד אחר, שאף על גב שיצאה נשמתו ברשות אחרת, נקשרה בהשכינה, זהו שכתוב, ויישם בארון שלמעלה ובארון של מטה, משום שהיה צדיק, וכל צדיק יורש את הארץ הקדושה... (שם תתנט, ועיין שם עוד)

שלשה הם שהסתלקו מן העולם בזמן ההוא, וכולם כלולים במשה, אחד משה הנביא הנאמן, ואחד יוסף הצדיק, ואחד דוד המלך, משום זה ג' צדוקי הדין כאן, אחד הוא של יוסף הצדיק, הקודם לכל אלו, וזהו צדקתך כהררי א-ל, ככל ההרים העליונים... בשעה שמת יוסף הצדיק יבשו כל המבועים וכל השבטים נפלו בגלות, פתחו העליונים ואמרו, צדקתך כהררי א-ל משפטיך תהום רבה וגו'... (תרומה תקן)

תא חזי, יוסף משום ששמר ברית זו ולא רצה לשקר בה, זכה לכבוד בעולם הזה ולכבוד בעולם הבא, ולא עוד אלא שהקב"ה השרה את שמו בתוכו, שכתוב עדות ביהוסף שמו, וזכה לברכות שבעולם הזה ולברכות שבעולם הבא. אמר רבי יצחק כתוב בכור שורו הדר לו וגו', יוסף משום ששמר ברית זו, זכה בשור שהוא הראשון לקרבנות, אמר לו רבי יהודה אם כן למה נתברך בדבר שהוא שמאל, בימין היה צריך להתברך, שהרי כתוב ופני שור מהשמאל, אמר לו כדי שיגן על חטאת ירבעם... 

אמר רב אבא משמע מזה, שכל מי ששומר אות רושם הקדוש הזה מתקשרים בו אלה שתי המדרגות העליונות לשמור אותו בכל, ולעטר אותו ביקר העליון, ועל כן זכה יוסף בשתי מלוכות, אחת היא עצמו, ואחת היא בנו, כיון ששלמה המלך נתדבק בנשים נכריות, ניתנה המלכות לירבעם, ועל כן הברית חביבה מכל... (ויקרא ריז, ועיין שם עוד)

כשהשתחוו כולם מה כתוב, ותגשנה השפחות הנה וילדיהן ותשתחוינה, ואחר כך כתוב ותגש גם לאה וילדיה, ואחר נגש יוסף ורחל, והרי יוסף היה לאחרונה ורחל לפניו, אלא בן הטוב בן בן האהוב, צדיק העולם, יוסף כיון שראה שעיניו של אותו רשע מסתכל בנשים היה מפחד על אמו, יצא מאחריה ופרש זרועותיו וגופו וכיסה עליה, כדי שלא יתן אותו רשע עיניו באמו. כמה נתרבה, ששה אמות לכל צד וכסה עליה, כדי שעין אותו רשע לא יוכל לשלוט עליה. (בלק שכב)

...וזהו שאמר רבי יוסי, יוסף כשנפרד מאביו היה יודע, בחכמה שלמעלה סוד ספירות הקדושות העליונות, כיון שהיה במצרים למד גם באותה החכמה שלהם, באלו הספירות התחתונות (דס"א), אין הן נאחזות אלו של ימין ואלו שבשמאל, דהיינו עשרה של ימין ועשרה של שמאל, שהם החמורים והאתונות, ומשום זה רמז לאביו מה שלמד שם, שכתוב ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים וגו'... (שם תג)

רבי חייא פתח עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע וגו', הרי למדנו שהמלאך לימדהו ע' לשון, ובלשון הקודש (היה יותר גדול מפרעה)... אבל מהו עדות, בא וראה, בשעה שאשת פוטיפר אחזתו לאותו הדבר, עשה עצמו יוסף כמי שאינו יודע השפה שלה, וכן בכל יום עד שעה ההיא האחרונה, שכתוב ותתפשהו בבגדו, מהו ותתפשהו אלא משום שעד אז עשה עצמו כמי שאינו יודע הלשון... אלא כל מי ששומר עצמו מזה הוא מתקשר בהשכינה ואחוז בעדות הזאת (שהיא המלכות), ומה היא, היא הה"א שניתוספה בו, שכתוב עדות ביהוסף שמו... (פנחס טז)

יוסף ידע את הקב"ה מתוך המראה ההיא הנקראת כל, ועל כן נקרא יוסף כלכל, שכתוב ויכלכל יוסף, ונקרא יסוד עולם, והנה מכאן תראה שאף על פי שחושב את יוסף לפני משה, עם כל זה הוא ספירת היסוד, ומשה ואהרן הם נצח והוד, ומה שחושב יוסף לפני משה ואהרן, הוא מחמת סדר לידתם, שלא היה על פי הספירות... (זהר חדש תולדות י, ועיין שם עוד)

ועל כן למדנו, ארונו של יוסף והארון של השכינה היו הולכים ביחד במדבר, והיו אומרים כל העולם, מה טיבם של ב' ארונות אלו, ומשיבים להם, קיים זה מה שכתוב בזה, (כי יוסף שהוא יסוד), קיים ודאי, (דהיינו שהוא מאיר ומקיים את השכינה שהיא מלכות), זה שאמר צדיק יסוד עולם... הוא קיום העולם. (שם טז, ועיין שם עוד)

תא חזי, כמה שנים ישב אותו צדיק שלא ראה את אביו, הם כ"ב שנים ועל כן גם הם ישבו במצרים כ"ב שנים, לכל שבט מאלו עשרה שבטים שמכרוהו, שלפי החשבון הם מאתים ועשרים שנים, קח מהם עשר שנים שנגרעו להם בית דין שלמעלה, בשביל שעשרת השבטים מתו שם במצרים. (וישב יט)

ויוסף משום ששמר הברית ניצל מן הבור ומנחשים ועקרבים שלו, ולא עוד אלא שזכה למלכות... (יתרו קמג)

ותא חזי, י"ב שנים ישב אותו צדיק בבית האסורים, משום זה י"ב השבטים הם בגלות אדום, משום מאה ברכות שמנעו (מן המלכות) בכל יום. (חוקת לא)

מכילתא:

יוסף זכה לקבור את אביו שאין באחיו גדול ממנו, שנאמר ויעל יוסף לקבור את אביו, כתיב ויעל עמו גם רכב גם פרשים, מי לנו גדול כיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה... ולא עוד אלא שעם יעקב עלו עבדי פרעה וזקני ביתו, ועם יוסף הארון והשכינה והכהנים והלוים וכל ישראל ושבעה ענני כבוד, ולא עוד אלא שהיה מהלך ארונו של יוסף עם ארון חי העולמים, והיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן של שני ארונות הללו, והם אומרים להם, זה ארונו של מת וזה ארונו של חי העולמים. ואומרים להם מה טיבו של מת להלוך עם ארון חי העולמים ואומרים להם, המונח בארון זה קיים מה שכתוב במונח בארון זה. בארון זה כתיב אנכי ה' אלקיך, וביוסף כתיב התחת אלקים אני, במונח זה כתיב לא יהיה לך אלהים אחרים, וביוסף כתיב את האלקים אני ירא, לא תשא, וביוסף כתיב חי פרעה, זכור את יום השבת, וביוסף כתיב, וטבוח טבח והכן, ואין הכן אלא ערב שבת, כבד את אביך, ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם וגו', ויאמר לו הנני, יודע היה יוסף שאחיו שונאים אותו, ולא רצה לעבור על דברי אביו, לא תרצח, לא רצח לפוטיפר, לא תנאף לאשת פוטיפר, לא תגנב, לא גנב את פרעה, שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף וגו', לא תענה, יוסף לא הגיד לאביו מה שעשו לו אחיו... (בשלח הקדמה, וראה שם עוד)

שמעון איש קטרון אומר, בזכות עצמות של יוסף אני קורע להם את הים, שנאמר ויעזוב בגדו אצלה וגו', וכתיב הים ראה וינוס... (שם פרשה ג)

ספרי:

...כיוצא בו אתה אומר ויוסף היה במצרים, וכי אין אנו יודעים שיוסף היה במצרים, אלא להודיעך צדקתו של יוסף יוסף היה רועה את צאן אביו, ואף על פי שנעשה מלך במצרים הרי הוא בצדקו... (האזינו שלד)

תלמוד בבלי:

ראובן, אמר רבי אלעזר אמרה לאה ראו מה בין בני לבן חמי... ואילו בני, אף על גב דעל כרחיה שקליה יוסף לבכירותיה מניה, דכתיב ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף, אפילו הכי לא אקנא ביה, דכתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם... (ברכות ז ב)

רבי יוחנן הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה, אמר כי סלקן בנות ישראל ואתיין מטבילה מסתכלן בי, ונהוי להו זרעא שפירי כוותי, אמרי ליה רבנן לא מסתפי מר מעינא בישא, אמר להו אנא מזרעא דיוסף קא אתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא, דכתיב בן פורת יוסף בן פורת עלי עין... רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא, וידגו לרוב בקרב הארץ, מה דגים שבים מים מכסין עליהם ואין עין הרע שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם, ואי בעית אימא עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו, אין עין הרע שולטת בו. (שם כ א)

אמר רבי ברכיה חלום אף על פי שמקצתו מתקיים כולו אינו מתקיים, מנא לן, מיוסף, דכתיב והנה השמש והירח וגו', וההיא שעתא אמיה לא הות. אמר רבי לוי לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד כ"ב שנה, מנלן מיוסף, דכתיב אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה וגו', וכתיב ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה... (שם נה א)

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. (שבת י ב)

אמר רב יהודה אמר שמואל כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו והביאו למצרים, שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא, אין לי אלא שבארץ מצרים ושבארץ כנען, בשאר ארצות מנין, תלמוד לומר וכל הארץ באו מצרימה, וכשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהן, שנאמר וינצלו את מצרים... (פסחים קיט א, וראה שם עוד)

בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים... (ראש השנה י ב)

...רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה, אם אמר נאה הייתי וטרוד ביצרי, אומרים לו כלום נאה היית מיוסף, אמרו עליו על יוסף הצדיק בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים, בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית, בגדים שלבשה לו ערבית לא לבשה לו שחרית, אמרה לו השמע לי, אמר לה לאו, אמרה לו הריני חובשתך בבית האסורין, אמר לה ה' מתיר אסורים, הריני כופפת קומתך, ה' זוקף כפופים, הריני מסמא את עיניך, ה' פוקח עורים, נתנה לו אלף ככרי כסף לשמע אליה לשכב אצלה להיות עמה, ולא רצה לשמע אליה, לשכב אצלה בעולם הזה, להיות עמה לעולם הבא... (יומא לה ב)

...וישבע יוסף את בני ישראל וגו', אמר רבי חנינא דברים בגו, יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור הוא, ואם מתים שבחוצה לארץ חיים, למה הטריח את אחיו ארבע מאות פרסה, שמא לא יזכה למחילות. (כתובות קיא א)

יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו, שנאמר ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו עמו גם רכב גם פרשים, מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה... (סוטה ט ב)

היינו דאמר רב חנין בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, יוסף שקדש שם שמים בתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה דכתיב עדות ביהוסף שמו... (שם י ב)

מאי שנא מעיקרא דכתיב ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה וגו', והדר וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו, ומאי שנא לבסוף דכתיב וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו, והדר וכל העולים אתו לקבור את אביו, אמר רבי יוחנן בתחילה עד שלא ראו בכבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד, ולבסוף שראו בכבודן נהגו בהן כבוד... שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה, תנא כולם למלחמה באו, כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב... (שם יג א, וראה עוד משה-עצמות יוסף)

קברו בשכם, מאי שנא בשכם, אמר רבי חמא בר חנינא משכם גנבוהו ולשכם נחזיר אבידתו... אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נקרא יוסף עצמות בחייו, מפני שלא מיחה בכבוד אביו, דקאמרי ליה עבדך אבינו ולא אמר להו ולא מידי, ואמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי חמא ברבי חנינא מפני מה מת יוסף קודם לאחיו, מפני שהנהיג עצמו ברבנות. יוסף הורד מצרימה, אמר רבי אלעזר אל תיקרי הורד אלא הוריד, שהוריד איצטגניני פרעה מגדולתן, ויקנהו פוטיפר סריס פרעה אמר רב שקנאו לעצמו, בא גבריאל וסירסו, בא גבריאל ופירעו. (שם יג ב)

ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה, אמר להן לכו והחביאו עצמכם ביערים שלא תשלוט בכם עין הרע, אמרו ליה זרעיה דיוסף לא שלטא ביה עינא בישא, דכתיב בן פורת יוסף בן פורת עלי עין אל תהי קורא עלי עין אלא עולי עין, רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא וידגו לרוב בקרב הארץ, מה דגים שבים אין העין שולטת בהן, אף זרעו של יוסף אין העין שולטת בהן... תניא היה ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו, שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו, ואף על פי כן יצאו מבנימין אחיו, וכולן נקראו על שמו... אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן בשעה שאמר לו פרעה ליוסף ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו', אמרו איצטגניני פרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו, אמר להן גנוני מלכות אני רואה בו, אמרו לו אם כן יהא יודע בשבעים לשון בא גבריאל ולימדו שבעים לשון, לא הוה קגמר, הוסיף לו אות אחת משמו של הקב"ה ולמד, שנאמר עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים, ולמחר כל לישנא דאשתעי פרעה בהדיה אהדר ליה, אישתעי איהו בלשון הקדש לא הוה קא ידע מאי הוה אמר, אמר ליה אגמרי, אגמריה ולא גמר, אמר ליה אישתבע לי דלא מגלית אישתבע לו... (שם לו ב)

למימרא דפינחס מיוסף אתי, והא כתיב ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה, מאי לאו דאתי מיתרו שפיטם עגלים, לעבודת כוכבים, לא מיוסף שפיטפט ביצרו... (שם מג א)

...זוכה לכילה כיוסף, דכתיב בן פורת יוסף בנות צעדה עלי שור, וזוכה לנחלת יששכר דכתיב יששכר חמור גרם, אית דאמרי אויביו נופלין לפניו כיוסף, דכתיב בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ... (בבא קמא יז א)

...וכי תימא יוסף גופיה ממאי דפי שנים כאחד הוה, תא שמע, ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך... בעא מיניה רב חלבו מרבי שמואל בר נחמני, מה ראה יעקב שנטל בכורה מראובן ונתנה ליוסף, מה ראה, ובחללו יצועי אביו כתיב, אלא מה ראה שנתנה ליוסף, אמשול לך משל, למה הדבר דומה לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו, לימים העשיר אותו יתום, ואמר אהניהו לבעל הבית מנכסי, אמר ליה ואי לאו דחטא ראובן לא מהני ליה ליוסף ולא מדעם, אלא רבי יונתן רבך לא כך אמר, ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, דכתיב אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שקדמתה לאה ברחמים ומתוך שצניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקב"ה לה...

בעא מיניה רבי חלבו מרבי שמואל בר נחמני, כתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו', מאי שנא כי אתיליד יוסף, אמר ליה ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו'. (בבא בתרא קכג א)

רבי אלעזר אמר מהכא, גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה, וכי יוסף ילד, והלא יעקב ילד, אלא יעקב ילד ויוסף כלכל, לפיכך נקראו על שמו... אמר רבי יוחנן תוקפו של יוסף ענותנותו של בועז... (סנהדרין יט ב)

אמר רבי חמא ברבי חנינא ג' מטמוניות הטמין יוסף במצרים, אחת נתגלתה לקרח, ואחת נתגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס, ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא... (שם קי א)

רבי אבהו אמר, אמר קרא בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, עין שלא רצתה לזון וליהנות מדבר שאינו שלו, תזכה ותאכל מלא עיניה... (זבחים קיח ב)

...ואת העם העביר אותו לערים, מאי נפקא מינה, דלא ליקרו לאחיו גלוותא. (חולין ס ב)

מדרש רבה:

דבר אחר ויהי לי שור וחמור, שור זה יוסף, שנאמר (דברים ל"ג) בכור שורו הדר לו... ובן בנו של יוסף עומד לכלות את עמלק, שנאמר (שמות י"ז) ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב... (בראשית עה יב)

ביוסף כתיב ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו, אלא אמר יוסף הרשע הזה עינו רמה, שלא יתלה עיניו ויביט את אמי, וגבהה קומתו וכסה אותה, הוא דכתיב ביה, (בראשית מ"ט) בן פורת עלי עין, בן פורת רביית יוסף... רבי ברכיה בשם ר"ס אמר, עלי לפרע לך מן אותה העין. (שם עח יג)

ויבא יעקב שלם... רבי יוחנן אמר שלם בתלמודו, אבל יוסף שכח, שנאמר כי נשני אלקים את כל עמלי... (שם עט ה)

וישב יעקב, כך אמרו חכמים, אלה תולדות יעקב יוסף, התולדות הללו לא באו אלא בזכותו של יוסף ובשבילו, כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל, התולדות הללו היו ממתינות עד שנולד יוסף, הדא הוא דכתיב, (שם ל') ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף, כיון שנולד שטנו של אותו רשע, ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה, מי מורידן למצרים, יוסף, מי מכלכלן, יוסף, הים לא נקרע אלא בזכותו של יוסף, הדא הוא דכתיב, (תהלים ע"ז) ראוך מים אלקים ראוך מים יחילו גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף, אמר רבי יודן ברבי שמעון אף הירדן לא נקרע אלא בזכותו של יוסף. (שם פד ד)

יוסף בן שבע עשרה שנה וגו', והוא נער, אלא שהיה עושה מעשה נערות, ממשמש בעיניו מתלה בעקיבו, מתקן בשערו... (שם שם ז, וראה עוד: יוסף-ואחיו)

וימצאהו איש והנה תועה, אמר רבי ינאי ג' מלאכים נזדווגו לו, וימצאהו איש, וישאלהו האיש, ויאמר האיש... (שם שם יג)

אמר רבי אבא בר כהנא והלא אין דרכן של ישמעאלים להיות טעונים אלא עורות ועיטרן, אלא ראה מה זימן הקב"ה לאותו צדיק באותה שעה, שקים מלאים בשמים כדי שתהא הרוח מנשבת בהם מפני ריחן של ערביים. (שם שם טז)

ויהי ה' את יוסף, הא עם שאר השבטים לאו, אמר רבי יודן לבהמי שהיה לפניו י"ב בהמות טעונות יין, נכנסה אחת מהם לחנותו של עכו"ם, הניח י"א והלך לו אחרי האחת... כך אלו גדולים וברשות אביהם, אבל זה שהוא קטן וברשות עצמו... (שם פו ה)

וירא אדוניו כי ה' אתו... רבי הונא בשם רבי אחא אמר, מלחש ונכנס מלחש ויוצא, הוה אמר ליה מזוג רותחין, והיו רותחין, פושרין, והיו פושרין, אמר מה יוסף, תבן לעפריים אתה מכניס... חרשין במצרים באתר דחרשין חרשין, עד היכן, אמר רבי חייא עד שראה שכינה עומדת על גביו, הדא הוא דכתיב וירא אדוניו כי ה' אתו. (שם שם ו)

ותשא אשת אדוניו... מה היא אומנותו של הקב"ה, כי פועל אדם ישלם לו, רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון, ותשא אשת אדוניו, מה כתיב למעלה מן הענין, ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה, לגבור שהיה עומד בשוק וממשמש בעיניו מתקן בשערו ומתלה בעקבו, אמר לי נאה לי יאי נאה גבור, אמר ליה אי את גבור אי את יאי, הא דובא קמך, קום קפחניה. דבר אחר, ויהי אחר הדברים וגו' הרהורי דברים היו שם, מי הרהר, יוסף, הרהר, אמר כשהייתי בבית אבא היה אבא רואה אי זו מנה יפה היתה שם והיה נותנה לי, והיו אחי מכניסין בי עין רעה, עכשיו כשאני בכאן מודה אני לך שאני ברוחה, אמר לו הקב"ה הטליס, חייך שאני מגרה בך את הדוב. דבר אחר, אמר אבא נתנסה, זקיני נתנסה, ואני איני מתנסה, אמר לו הקב"ה חייך שאני מנסה אותך יותר מהם. (שם פז ג)

...דבר אחר, ויהי מקץ, ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש, זה יוסף, עם הילד השני, אלו שתי שנים שנתווספו לו, כדי שיחלום פרעה ויתגדל על ידי חלום. (שם פט ג)

ויסר פרעה וגו', אמר רבן שמעון בן גמליאל, יוסף משלו נתנו לו, פיו שלא נשק בעבירה ועל פיך ישק כל עמי, גופו שלע נגע בעבירה, וילבש אותו בגדי שש, צוארו שלא הרכין לעבירה, וישם רביד הזהב על צוארו, ידיו שלא משמשו בעבירה, ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף, רגליו שלא פסעו בעבירה ייתון וירכבון על קרונין, וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו, מחשבה שלא חשבה בעבירה תבא ותקרא חכמה, ויקראו לפניו אברך... ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח, אמר רבי יוחנן צפונות מופיע ונחות לו לאמרם, רבי חזקיה אמר, צפונות מופיע בדעת מניח רוחן של בריות בהן, ורבין אמרין צד"י צופה, פ"א פודה, נו"ן נביא, תי"ו תומך, פ"א פותר, עי"ן ערום, נו"ן נבון, חי"ת חוזה... אמר הקב"ה אתה הצנעת לאמך מן העין והגבהתה את עצמך, אני פורע לך ומגביהך. (שם צ ג וד)

...אבל יוסף זן את העולם בשני רעבון, כרועה הזה שמנהיג את צאנו, ועליו אמר דוד (תהלים פ') רעה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף... (שם צא ה)

והכן, אין והכן אלא שבת, הדא מה דכתיב (שמות ט"ז) והכינו וגו', הדא אמרה ששמר יוסף את השבת קודם שלא תנתן. (שם צב ד)

ואני נתתי לך, בן שהשכים ולא עשית כמעשיהן, לפיכך תהא השכם בחלקך, אמר רבי פנחס בשכם נפרצה הערוה וגדרת אותה, לכך תהא בחלקך, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר ואני נתתי לך שכם זו הבכורה ולבושו של אדם הראשון... רבי נחמיה אומר זו שכם ודאי... (שם צז ט)

בן פורת יוסף, בן שהפר לאחיו, בן שהפירו לו אחיו, בן שהפר לאדונתו, בן שהפירה לו אדונתו... בנות צעדה עלי שור וגו', את מוצא בשעה שיצא יוסף למלך אל מצרים, היו בנות מלכים מציצות עליו דרך החרכין והיו משליכות עליו שירין וקטלין ונזמים וטבעות, כדי שיתלה עיניו ויביט בהן, אף על פי כן לא היה מביט בהן, אמר לו הקב"ה אתה לא תלית את עיניך והבטת בהן, חייך שאתה נותן לבנותיך צעידה בתורה... (שם צח כג)

...יוסף כנגד מלכות אדום, זה בעל קרנים וזה בעל קרנים, זה פירש מן הערוה, וזה נדבק בערוה, זה חס על כבוד אביו וזה ביזה על כבוד אביו, זה כתיב בו (בראשית מ"ב) את האלקים אני ירא, וזה כתוב בו (תהלים נ"ה) ולא ירא אלקים, ביד מי נופלת, ביד משוח מלחמה שהוא בא משל יוסף, רבי פינחס בשם רבי שמואל בר נחמן מסורת היא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, הדא הוא דכתיב, (ירמיה מ"ט) אם לא יסחבום צעירי הצאן, שהוא צעיריהן של שבטים. (שם צט ב)

ויפול יוסף, למה מת יוסף בפני אחיו, רבי אמר על שחנט את אביו, אמר לו הקב"ה לא הייתי יכול לשמור את צדיקי, לא כך אמרתי לו, (ישעיה מ"א) אל תיראי תולעת יעקב, ורבנן אמרי, הוא שציוה אותן שיחנטו אותו, הדא הוא דכתיב ויעשו בניו לו וגו', על דעתהון דרבנן על ה' פעמים יהודה אומר עבדך אבי עבדך אבי, והוא שומע ושותק. (שם ק ד)

...מי חנטו, רבי יהודה אמר רופאים חנטו אותו, ורבי פנחס אמר שבטים חנטו אותו, הדא הוא דכתיב, ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים, מי הן, ואלה שמות בני ישראל. (שם שם יב)

יוסף קיים מה שכתוב בתורה, שנאמר כבד את אביך וגו' לא תרצח לא תנאף ולא תגנוב לא תענה לא תחמוד עד שלא נתנה תורה להם, והם עשו אותן מאליהן... (ויקרא ב ה)

אמר רבי יוסי שלשה הן שתקף עליהן יצרן עליהם ונשבעו לו, יוסף,דוד ובועז, יוסף מניין, שנאמר ואיך אעשה הרעה הגדולה, רב הונא בשם רבי אידי אמר, כלום המקרא חסר, וחטאתי לה' אין כתיב כאן, אלא לאלקים, נשבע ליצרו ואמר, לאלקים אני חוטא ואיני עושה הרעה הגדולה... (שם כג יא)

רבי הונא בשם רבי חייא בר אבא אמר, שרה אמנו ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה, ונגדרו כל הנשים בזכותה, יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה, ונגדרו ישראל בזכותו... (שם לב ה)

דבר אחר מי הקדימני ואשלם, מדבר ביוסף, שהוא הקדים ושימר את השבת עד שלא נתנה, (בראשית מ"ג) וטבוח טבח והכן, אמר רבי יוחנן ערב שבת היתה, ואין הכן אלא לשבת, שנאמר והיה ביום הששי והכינו (שמות ט"ז), אמר הקב"ה, יוסף, אתה שמרת את השבת עד שלא נתנה התורה, חייך שאני משלם לבן בנך שיהא מקריב קרבנו בשבת, מה שאין יחיד מקריב, ועלי לקבל קרבנו ברצון. (במדבר יד ט)

דבר אחר ויבא מלך הכבוד, שהוא חלק כבוד ליוסף הצדיק על שהיה ירא אלקים, שנאמר (בראשית מ"ב) את האלקים אני ירא, שבשבילו שכן ה' לאדוניו, שנאמר (שם ל"ט) וירא אדוניו כי ה' אתו. אמר רבי אבין רואה אותו מלחש בפיו, והוא אומר לו מה אתה אומר, והוא משיבו ואומרו אני מברך להקב"ה, אמר לו אדוניו, מבקש אני לראותו, אמר לו יוסף, הרי חמה אחד מכמה שמשין שלו ואין אתה יכול להסתכל בו, והיאך תוכל להסתכל בכבודו, אמר לו הקב"ה, חייך, בשביל כבודך אני נגלה עליו, שנאמר וירא אדוניו כי ה' אתו.

דבר אחר ויבא מלך הכבוד, שהוא חולק כבוד ליראיו, יוסף הצדיק נתיירא מן הקב"ה, כמו דכתיב, (שם) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים, ונתן כבוד להקב"ה שלא נגע בה מפני יראתו, אמר לו חייך לבן בנך אני פורע שאחלוק לו כבוד, שאתן לו רשות להקריב ביום קדש שלי ולא יהיה ניזוק. (שם שם יא)

דבר אחר אני פי מלך שמור, מדבר ביוסף הצדיק, שהוא שמר אני שאמר לו פרעה, כמו דכתיב (בראשית מ') ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה וגו', שמעולם לא מרד על צוויו, ועל דברת שבועת אלקים, שאף על פי שנכנס לאותה גדולה לא פרק עול שמים מעליו, והיה יירא להקב"ה, כמו דאת אמר (שם מ"ב) את האלקים אני ירא. והיה זהיר על השבועה, שלא נשבע חי השם אם תצאו מזה, אלא חי פרעה. מהו דברת, שגדר עצמו מן הערוה, כמו דאת אמר (דברים כ"ג) ולא יראה בך ערות דבר... (שם שם יח)

 ...אמר רבי ראובן מהו עלי שור, אמר הקב"ה עלי לשלם שכר אותה העין, כיצד, שנו רבותינו, שהיו אוכלים במקדש קדשים קלים תוך החומה, אבל בשילה שהיה חלק יוסף אוכלין אותן בכל הרואה. אמר רבי עזריה אמר לו הקב"ה ליוסף אתה שמרת מצות לא תנאף, שהיא שביעית בדברות, ולא נאפת באשת פוטיפר, וגם שמרת מצות לא תגנוב שהיא שמינית בדברות, שלא גנבת ממונו של פוטיפר ולא גנבת מקור אשתו, יבא העת שאני פורעם לך, למחר, כשיבואו הנשיאים להביא בחנכת המזבח, יהיו נשיאי שני בניך אחד מקריב ביום ז' והשני ביום ח', ואין שבט אחר מפסיק בין שני בניך, כשם שאתה לא הפסקת בין לא תנאף ללא תגנוב... (שם יח)

...רבנן אמרין הפסוק הזה מדבר ביוסף, אמר יוסף, רבונו של עולם אגילה ואשמחה בחסדך, שעשית עמי, אילו נפרעת לי מאשתו של פוטיפרע, ולא נתת לי את המלכות הייתי בגילה, ועתה יש לי את המלכות, הוי אגילה ואשמחה בחסדך. אשר ראית את עניי זה יוסף, שכתוב בו (תהלים ק"ה) ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו, ולא הסגרתני ביד אויב, זה פוטיפרע, העמדת במרחב רגלי, שהשליט אותי על כל ארץ מצרים... (דברים ד ז)

דבר אחר טוב ילד מסכן זה יוסף, וחכם, שבחכמתו החיה כל העולם כולו ברעב, ממלך זקן וכסיל, זה פוטיפר, כמה נסים ראה על ידו ולא נזהר... (קהלת ד טו)

וכלכל זה יוסף, דכתיב (בראשית מ"ז) ויכלכל יוסף, אמרו מצרים כלום עבד זה מלך עלינו, אלא בחכמתו, נטלו שבעים פיתקין והיו משליכין לפניו, והיה קורא כל אחד ואחד בלשונו, ולא עוד אלא שהיה מדבר בלשון הקדש שלא היו יודעין ומכירין בו ואינן יכולין לשמע בו... (שם ז מא)

...ומצא בה איש מסכן וחכם זה יוסף הצדיק, ומלט הוא את העיר בחכמתו, שאמר ליה לפרעה (בראשית מ"א) יעשה פרעה ויפקד פקידים וגו', ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה אתון לא אדכרתוניה, אנא מדכר ליה, (שם מ"ב) ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר. (שם ט טז)

שיר השירים, זה שאמר הכתוב על ידי שלמה (משלי כ"ב) חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב, זה יוסף, דכתיב ביה (בראשית ל"ט) ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה, אם מהלכין אנו מסוף העולם ועד סופו אין אנו מוצאין כזה... (שם ו יג)

מדרש תנחומא:

וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים, בן איקונים, שהיה דומה לו, רבי ישמעאל אומר לכך נקרא בן זקונים, על שם ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו בן זקנתו של אביו, ולפי שראה בחלומו שעתיד למלך והגיד לאביו קנאו בו אחיו, ויבא יוסף את דבתם... (וישב ב)

...אין את מוצא נאמן גדול מיוסף, שהיה במצרים, שכתוב בהן אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כ"ד) והוא בן י"ז שנה ולא נחשד על העריות, ביותר שהיתה אדונתו עמו בבית, והיתה משדלתו בכל יום ויום בדברים, והיתה מחלפת ג' חליפות בגדים בכל יום ויום... כדי ליתן עיניו בה. (שם ה)

וכן ביוסף לא הגיעוהו כל אותן הצרות אלא על לשון הרע שספר על אחיו, שנאמר ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם...

ומה הוא כי ה' אתו, אלא שלא היה שמו של הקב"ה זז מתוך פיו, היה נכנס לשמשו והוא היה מלחש ואומר, רבון העולם אתה הוא בטחוני, אתה הוא פטרוני, תנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, ובעיני פוטיפר אדוני, ופוטיפר אומר לו מה אתה מלחש, שמא כשפים אתה עושה לי, והוא משיבו לא, אלא אני מתפלל שאמצא חן בעיניך, לפיכך כתיב וירא אדוניו כי ה' אתו, ומה וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו, היה מוזג לרבו קונדיטין, הוא אומר לו מה מזגת לי, הוא אומר קונדיטין אומר לו פסינתטון אני רוצה, והיה פסינתטון, הוא אומר יין אני רוצה, והיה יין, הוא היה אומר יין מבושל אני רוצה, והיה מבושל, וכן על המים, וכן על כל דבר ודבר, שנאמר וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו, כיון שראה רבו כן, מסר כל המפתחות ולא היה יודע אחריו כלום... כיון שראה יוסף את עצמו בכך, התחיל אוכל ושותה מסלסל בשערו, ואומר ברוך המקום שהשכיחני בית אבי, אמר לו הקב"ה אביך מתאבל עליך בשק ואפר, ואתה אוכל ושותה ומסלסל בשערך, הרי אדונתך מזדווגת לך ומצירה לך... (שם ח)

..אמר ליה הקב"ה אתה לא שמעת לה, חייך אני ממליכך על מצרים ויהיו כולם שומעין לדבריך, שנאמר (בראשית מ"א) ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו, על ששלט ביצרו נעשה שליט בארץ... (נשא כח)

...ולכך אמר משה ליהושע בחר לנו אנשים, מפני שהוא משבט יוסף, שנאמר בו את האלקים אני ירא, ובעשו כתיב ולא ירא אלקים, זה כתוב בו נער, שנאמר (בראשית ל"ז) והוא נער, וזה כתוב בו קטן, שנאמר (עובדיה א') הנה קטן נתתיך בגוים, זה גדל בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם, וזה גדל בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם, זה קבל בכורה ממעשיו הטובים, וזה אבד בכורתו ממעשיו הרעים, זה כלכל את אחיו, וזה בקש להרוג את אחיו, זה גדר עצמו מן הערוה ומשפיכות דמים, וזה טנף עצמו בערוה ובשפיכות דמים, זה הודה בתחיית המתים, שנאמר (שם נ') ואלקים פקד יפקוד אתכם, וזה כפר בתחיית המתים, שנאמר (שם כ"ה) הנה אנכי הולך למות, זה נתן נפשו על כבוד אמו, שנאמר (שם ל"ג) ואחר נגש יוסף ורחל, וזה בקש להרוג את אמו, שנאמר (עמוס ד') ושחת רחמיו, וכך זה יפול ביד זה. ואמר רבי יוחנן עומדים כל שרי השבטים להזדווג עם שרו של עשו ואינו נופל בידם, לפי שלכל אחד ואחד מסלקו בתשובה, לראובן אומר אתה נחשדת על פילגש אביך... כיון ששרו של יוסף בא ומזדווג לו, מיד נופל לפניו, שאין לו תשובה להשיבו, הדא הוא דכתיב, (עובדיה א') והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש. (תצא י)

מדרש תנחומא הקדום:

אמר רבי שמואל בר נחמן, מסורת היא ביד בנים של עשו, שאין נופלין אלא ביד בניה של רחל, שנאמר אם לא יסחבום צעירי הצאן, שאם באים השבטים לדון עם עשו, לומר לו למה רדפת את אחיך, והוא אומר להם למה אתם רדפתם את יוסף אחיכם, ואינם מועילים ממנו. וכיון שהוא בא אצל יוסף אמר לו למה רדפת את אחיך, ואינו יכול להשיבו, ואם תאמר שעשה לך רעה, אף אחי שלמו לי רעה, ואני שלמתי להם טובה, מיד הוא שותק... (בראשית ויצא טו)

דבר אחר ויוסף הורד מצרימה, שלש מדות היו בו, בן תורה, ונביא, ואת אחיו מכלכל, בן תורה דכתיב כי בן זקונים הוא לו, וכתיב שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. ומנין שהוא נביא, שנאמר והוא נער את בני בלהה וגו', וכתיב ומשרתו יהושע בן נון נער, וכתיב ויגדל הנער שמואל, ומנין שהוא זן את אחיו, שנאמר ועתה אל תיראו, אנכי אכלכל אתכם. (שם וישב כ)

...אף יוסף נזכר באיזה פרק פירש ממנו, מה עשה יוסף, נתן להם עגלות, שנאמר ויתן להם יוסף עגלות (בראשית מ"ב), ללמדך שבכל מקום שהלך היה עוסק בתורה, כשם שהיו אבותיו... (ויגש יב)

פסיקתא:

...דבר אחר מני אפרים, למה בניו של יוסף פורעים מן עשו, אלא יוסף היו אחיו שונאים אותו, והפך השנאה לאהבה, ועשו הפך אהבתו של יעקב לשנאה, אמר הקב"ה יבא יוסף ויפרע ממנו... אמר הקב"ה יבא יוסף שעקר השנאה מתוך לבו ויפרע מן עשו שהטמינה בלבו, דבר אחר למה יוסף, שעשו לו אחיו כל אותם הרעות, כיון שראה אותם עומדים בצרה, לא יכול לכבוש רחמיו עליהם, אלא נזלו עיניו דמעות עליהם, ולא יכול יוסף להתאפק כי נכמרו רחמיו אל אחיו וגו' (בראשית מ"ג), אבל עשו לא נכמרו רחמיו על אחיו, שנאמר (עמוס א') על רדפו בחרב אחיו... (פרשה יג)

שוחר טוב:

שוב שאלו מאי דכתיב (שמואל ב' י"ט) והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף, אמר רבי יונתן מה הייתם אומרים בו בבבל, אמרו לו כך אנו אומרים, כיון ששמעי בא אצל דוד, אמר לו מה אחיו של יוסף גמלו אותו רעה והוא גמלן טובה, כך אני גמלתיך רעה, אף אתה גמול עלי טובה כיוסף, אמר לו רבי יונתן יפה אתם אומרים, אלא שמעו דבר מופלא, מהו אומר הנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף, כל ישראל נקראו על שם יוסף כמו שנאמר (עמוס ה') אולי יחנן ה' שארית יוסף... (תהלים ג)

...ובעת ההיא ימלט עמך בזכות מי, בזכות יוסף, מה הקב"ה עושה, מביט בכולן ואין בהם כיוסף, שהרי יוסף לא שמע לאדונתו... (שם כ)

מדרשים:

יוסף כמה נצטער, שנאוהו אחיו נתנוהו בבור, מכרו אותו, נחבש בבית האסורים, ראה מה כתיב בו (תהלים ק"ה) ענו בכבל וגו' באה נפשו עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו, ויוסף שתק. פושטין כליו ויוסף שתק, שנאמר (איכה ג') ישב בדד וגו', ובסוף נח, כי לא יזנח... מה כתיב בסוף, (בראשית מ"ה) מהרו וגו'. דבר אחר ויוסף הורד מצרימה, זש"ה (הושע י"א) בחבלי אדם אמשכם וגו' זה יוסף... ואילמלא ירדו ישראל בעלילתו של יוסף ראוין היו לירד למצרים שלולין בקולרין, כשם שירדו לבבל, למה שכך התנה עם אברהם (בראשית ט"ו) ידוע תדע וגו', אלא מפני שחיבב אותן והורידו בבור והביא עלילה שימכר יוסף כדי שירדו מעצמן. אמרו רבותינו משום ר' יהושע בן קרחה בשביל לשון של ארגמן שהוסיף יעקב על לבושו של יוסף קנאו בו אחיו ומכרו אותו למצרים וירדו אף הם אחריו... (אגדת בראשית פרק ס)

ילקוט שמעוני:

אסף אלקים את חרפתי, בפילגש בגבעה ארור נותן אשה לבנימין, בימי ירבעם ולא עצר כח ירבעם עוד, ויקרא את שמו יוסף לאמר, יוסף ה' לי בן אחר, אחר לגלות, עשרה שבטים גלו לפנים מנהר סמבטיון, שבט יהודה ובנימין מפוזרים בכל הארצות, בן אחר למחלוקת, מתפלתה של רחל לא חלק שבט יהודה ובנימין עם עשרת השבטים... (בראשית פרק ל, קל)

אלה תולדות וגו', לא הוה צריך קרא למימר אלא אלה תולדות יעקב ראובן, אלא מה יעקב נולד מהול, אף יוסף נולד מהול, מה זה היתה אמו עקרה, אף זה היתה אמו עקרה, מה זה נתקשה אמו בשעת לידה, אף זה נתקשה אמו בשעת לידה, מה זה ילדה אמו שנים, אף זה ילדה אמו שנים, מה זה אחיו שונא אותו, אף זה אחיו שונאים אותו, מה זה אחיו מבקש להרגו, אף זה אחיו מבקשים להרגו, זה רועה, וזה רועה, זה נשטם וזה נשטם, זה נגנב וזה נגנב, זה נתברך בעשר, וזה נתברך בעשר, זה יצא חוצה לארץ, וזה יצא חוצה לארץ, זה נשא אשה חוצה לארץ, וזה נשא אשה חוצה לארץ, זה הוליד בנים חוצה לארץ, וזה הוליד בנים חוצה לארץ, זה ליווהו מלאכים וזה ליווהו מלאכים, זה נתגדל על ידי חלום וזה נתגדל על ידי חלום, זה נתברך בית חמיו בשבילו, וזה נתברך בית חמיו בשבילו, זה ירד למצרים, וזה ירד למצרים, זה כלה את הרעב, וזה כלה את הרעב, זה משביע וזה משביע, זה מצוה וזה מצוה, זה מת במצרים וזה מת במצרים, זה נחנט וזה נחנט, זה עלו עצמותיו וזה עלו עצמותיו... (שם פרק לז, קמ)

ויבא הביתה לעשות מלאכתו, רבי אליעזר אומר שבת היה, דכתיב כי בו שבת מכל מלאכתו, ומה מלאכה היתה לו, שונה וקורא מה שאביו למדו... (שם פרק לט, קמו)

דבר אחר, אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, עצמותיו של יוסף נכנסין לארץ ואני איני נכנס, אמר לו הקב"ה, מי שהודה בארצו, אדונתו אומרת לו ראו הביא לנו איש עברי ואינו כופר, אלא אמר כי גנב גנבתי מארץ העברים, אתה שלא הודית בארצך, בנות יתרו אומרות איש מצרי הצילנו, ואתה שומע ושותק, לפיכך אין אתה נקבר בארצך... (דברים פרק ג, תשיד)

דבר אחר, בחבלי אדם אמשכם זה יוסף, שנאמר וימשכו ויעלו את יוסף וגו' וימכרו אותו לישמעאלים, בעבותות אהבה, דכתיב וישראל אהב את יוסף מכל בניו, ואהי להם כמרימי עול, שרוממתי צרות עליו, ואי זו זו אשת פוטיפר, כל כך למה, על לחיהם, בשביל דבר שהוציא מלחייו, שנאמר ויבא יוסף את דבתם רעה וגו', וסוף ואט אליו אוכיל, אני מטה עליו אכילות הרבה, ויוסף הוא השליט על הארץ... (הושע פרק יא, תקכח)

הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני, בא וראה, שכל מה שאירע ליוסף אירע לציון, ביוסף כתיב וישראל אהב את יוסף, ובציון כתיב אוהב ה' שערי ציון, ביוסף כתיב וישנאו אותו, ובציון נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, ביוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים, בציון בא יבא ברנה נושא אלומותיו, ביוסף המלוך תמלוך, ובציון אומר לציון מלך אלקיך... (מלאכי פרק ג תקפט, וראה שם עוד)

דבר אחר מי זה האיש ירא ה', זה יוסף, דכתיב וימצאהו איש, וכתיב את האלקים אני ירא, יורנו בדרך יבחר, שלא חטא עם אשת אדוניו, נפשו בטוב תלין, בקבר, וזרעו יירש ארץ, גם בני מכיר בן מנשה... (תהלים כה, תשב)

הים לא נקרע אלא בשביל יוסף, שנאמר ראוך מים יחילו, וכן הוא אומר וינס ויצא החוצה, וכתיב הים ראה וינוס, אמר רבי יודן ברבי סימון אף הירדן לא נקרע אלא בזכותו של יוסף, ותולדות יעקב לא באו אלא בזכותו של יוסף, שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף, כלום הלך יעקב לחרן אלא בשביל יוסף, התולדות היו ממתינות עד שנולד יוסף, הדא הוא דכתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו'... רבי אליעזר ורבי שמעון בן לקיש בשם רבי אלעזר בן ערך, לכו חזו מפעלות אלקים, וכתיב בתריה הפך ים ליבשה, למה וישנאו אותו, בשביל שיקרע הים לפניהם, כתנת פסים, פס ים, ראוך מים יחילו וגו' אך חצציך יתהלכו זה קריעת ים סוף, שנאמר ויבקעו המים... (תהלים עז, תתיז)

עד עת בא דברו, רבי חייא בר אבא ורבנן, חד מנהון אמר עד עת בא דברו של יוסף, וחרינא אמר עד עת בא דברו של הקב"ה, שאמר יוסף לשר המשקים כי אם זכרתני אתך, אמר לו הקב"ה כך אמרת, חייך שעוד שתי שנים תעשה בבית האסורים. שמו אדון לביתו, אמר רבי לוי בשם רבי יוחנן בן שאול, אמר להם יוסף מה אתם סבורים שאין הקב"ה מטעימני ממה שברך זקני ליעקב אבי יעבדוך עמים, ולפיכך ויוסף הוא השליט. לאסור שריו בנפשו, כיון שבקש פרעה להמליך את יוסף אמרו לו סנקליטין שלו, אדוננו המלך יש עבד מולך, מה עשה, כיון שמלך יוסף נטלן וחבשן והמתין עד שבאו אחיו להודיעם שהוא אוגנסין, ואחר כך גררן בחבלים... (שם קה, תתסג)

מדרש הגדול:

וכן לעתיד לבא אין נגאלין אלא בזכותו, אין לך עת קשה על ישראל כמלחמת גוג ומגוג, שאין לך עת צרה כמותה, ועליה נאמר ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע (ירמיה ל' ז'), ואין ניצולין אותה שעה אלא בזכותו שליוסף... (בראשית ויצא כה)

ואחר נגש יוסף ורחל, כיון שקרב עשו, דחק יוסף את אמו ועמד לפניה, אמר שמא תתירא ותפיל, שהיתה מעוברת מבנימין, אמר לו הקב"ה ליוסף אתה דחית את אמך מפני עשו, חייך אין זרעו של עשו נופל אלא בידך, שנאמר והיה בית יעקב אש וגו'. (שם וישלח לג ז)

והעליתם את עצמותי, אמר להם אני שאני מלך העליתי את אבא כשהוא שלם, אבל אתם העלו אותי ואפילו עצמות, והעליתם את עצמותי, שומע אני מיד, תלמוד לומר אתכם... (שמות יג יט)

ילקוט ראובני:

...ואל תחשוב שכבר נשלמו גלגולך של אליעזר, מאחר שמל ועשה שליחות בענין הזיווג של יצחק, תדע, שפעם אחרת יתגלגל ביוסף, כי עדיין לא השיג לכנוס בחצר המלך הפנימי, אפילו שהוא מהול, כיון שגופו היה מזרע טמא, ויחוס דיליה הוא עבד כנעני... ונקרא יהוס"ף, וזכה לשלוט על אחיו וכו', ושלט גם כן על הקליפה. (בראשית לך)

יוסף היה קטן וזכה לבכורה, ועשו היה בכור ואבד בכורתו, יוסף הודה בתחיית המתים... יוסף חקר בחיי אביו העוד אבי חי, עשו אמר יקרבו ימי אבל אבי, עשו שיתף עצמו בעריות ושפיכות דמים, ויוסף גדר עצמו מהם, וימאן ויאמר. (שם תולדות)

...כשראה המקטרג שמגיע להבראות יוסף הצדיק ושכל העולם צריכים אליו ומתפרנסים על ידו, הדא הוא דכתיב ויוסף הוא השליט, אמר המקטרג יוסף בנו של יעקב בר פלוגתי שונא אותי בודאי מחבל עולמי ברעב, ולכן אמרה רחל הבה לי בנים, ואם אין מתה אנכי, ואני אומר הבה נתחכמה, שלא יצא ממנה הב"ה לי בנים, שחשבונו י"ב שעתידים וראוים לצאת ממנה, ולכן צא, ולכן צריך אני לרדוף אחריו ולהכשילו קודם שיבא לעולם וקודם הריון. מה עשה ראה שרחל היתה מבקשת מיעקב בענין הריון שלה, ולא שמה בטחון בהקב"ה, לפתח חטאת רובץ סיבו סבות לכנות ולהורות בזאת התולדה משותף עם יעקב ורחל, כדי שיהיה לו אחיזה בו ולפרנס סטרא דיליה על ידי יוסף, מה עשה כדי להטעותה ולהוציאה מכל וכל מבטחון של הקב"ה, המציא לראובן דודאים ופתח לרחל לבקש מלאה הדודאים שלה, וסיבב שנתקוטטו האחיות, הדא הוא דכתיב קחתך את אישי... וגם כן חציפות, כגון לכן ישכב עמך וגו', ולכן נענשה ולא יצא ממנה אלא ב' שבטים, יוסף ובנימין. (שם)

יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה, שהיה בכלל ז' הצדיקים האוחזים ז' מדות העליונים, אברהם בחסד, יצחק בגבורה, יעקב בתפארת, משה בנצח, אהרן ביסוד, ודוד במלכות... (שם וישב)

ענין נשמת יוסף שהיא נשמת חנוך, שנראה אליו בלילה שיצא מבית האסורים, וסוד הנה בשמים עדי וסהדי במרומים, וסוד ישמעאל בן אלישע כהן גדול. (שם מקץ)

ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה, אחר זמן שבא יוסף ונתגלגל ונגזר עליו לירד למצרים, בו חציו מן הקליפה הנשארה מן מצפ"ץ, דהיינו פ"ץ, והלכה עם יוסף לשמרו עד שהגיע לשלשים שנה ועמד לפני פרעה, לכך נאמר באברהם כשירד למצרים וירד, לשון ירידה, שירד מן צ' דאיהו תשעים לאות מ' דא מ"ץ, וליוסף לא נאמר ירידה כשהלך עם פ"ץ עלה מן פ"ח לצדיק. (שם)

אמר רבי יוסי הא דלא הוזכר יוסף בדגלים, דכתיב מחנה אפרים ולא מחנה יוסף, ולפי שנתגאה על אחיו ואמר ההוא ודאי שמענו כל השבטים מעלמא דנוקבא, ויוסף מעלמא דדוכרא, על כן לא נכנס עמהם בחשבון, ולכך פעמים כלנו בני איש אחד נחנו בלא א', ופעמים אנחנו בא', כי א' אות דדוכרא הוא, ומתחלה אמרו כלנו על עצמם לא נכנס יוסף עמהם, חסר אל"ף דהא דכורא לית עמהון, אחר כך אמרו ב' לצרף עמהם את יוסף, אף שהם עדיין לא ידעו מיוסף. (שם)

אמר רבי יוסי, ולמה נקבר יוסף בארץ מצרים ארץ טמאה, ומתרץ, שכשם ששרתה השכינה על נהר כבר, אף על פי שהוא חוצה לארץ, משום שבמים אין שם בו רוח טומאה, ואילו העלו את יוסף מיד היה הגלות בטל, ועצת ה' היא תקום, שעבוד ארבע מאות שנה. (שם ויחי)

ויקם מלך חדש, יוסף היה מ' שנה משנה לפרעה, ומ' שנה היה מלך לעצמו, הדא הוא דכתיב ויקם מלך חדש. (שמות)

על אודות האשה הכושית, יוסף גופו לא נקבר בארצו רק עצמותיו, כי יצא ממנו טפת שכבת זרע על דבר אותה המצרית, אך לפי שלא נגמר מעשיו, נקברו עצמותיו והעליתם את עצמותי מזה... (במדבר בהעלותך)

כי יקום בקרבך נביא וגו', אמר רבי יהודא למה זכה יוסף למלכות ולאותו מעלה, לפי שכבש יצרו, דתנינן כל הכובש יצרו מלכותא דשמיא אחיל עליו... (דברים ראה)

לקח טוב:

אלה תולדות יעקב יוסף, התולדות הללו לא באו אלא בזכותו של יוסף, כלום יעקב הלך אצל לבן אלא בשביל רחל, התולדות הללו היו ממתינות עד שבא יוסף, שנאמר ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף, מי מורידן למצרים יוסף, מי מכלכלן במצרים יוסף... (בראשית לז ב, וראה שם עוד)

ויספר אל אביו ואל אחיו, תחלה ספר לאחיו, ואחר כך ספר לאביו לפני אחיו... ויקנאו בו אחיו, ידעו כי כאשר פתר להם אביהם כך עתיד להיות, ואביו שמר את הדבר, אמר רבי לוי נטל קולמוס וכתב באיזה יום ובאיזה שעה. (שם י ויא)

ויוסף הורד... שמא תאמר לבדו ירד, תלמוד לומר הורד, ה"ו זה השם, הורד מלמד ששכינה עמו ירדה משל לרועה שהיה רועה עדרו, נפרד מן העדר כבש אחד, הלך הרועה אחריו לשמרו. דבר אחר הורד לשון שולטנות, הדא מה שנאמר וירד מים עד ים (תהלים ע"ב), שכיבש את המצרים... (שם לט א)

...כך נקרא יוסף ילד, על שם שעשועים וגעגועים, ספרים אחרים טוב ילד למפרע דלי, שהיה יוסף בן אחד עשר לאביו למזל דלי, הוא אחד עשר במזלות, וכבר בני יעקב נמשלו בכוכבים, שנאמר ואחד עשר כוכבים משתחוים לי, מסכן, שנאמר כי גנב גנבתי, מסכן שנסתכן בבור מלא נחשים ועקרבים, וחכם שלא הודיע לאביו שהוא במצרים, ולא הודיע לו שאחיו מכרוהו, וחכם שלא נכשל בעבירה (שם מא א)

תרגום יונתן:

יוסף - בר שבסרי שנין הוה במפקיה מן בית מדרשא, והוא טלה מתרבי עם בני בלהה... ואייתי יוסף, ית טיביהון ביש דחמנון דאכלין בשרא תליש מן חיוה חייא, ית אודנייא וית דנביא, ואתא ותני לות אבוהון. וישראל רחים ית יוסף מכל בנוי ארום איקונין דיוסף דמיין לאיקונין דיליה, ועבד ליה פרגוד מצוייר. (בראשית לז ב וג)

שבק יוסף רוחצני דלעיל ונקט רוחצניה דבר נש ואמר לרב מזוניא אלהן תדכינני עמך... (שם מ יד)

וימררוהו - וממרירו ליה ונצו ליה כל חרשי מצראי, ואוף אכלו קורצוי קדם פרעה סברין למחתא יתיה מן יקריה, אמרין אליו לישן תליתאי דקשי הי כגידין... (שם מט כג)

...ומימרא דה' חשבא עלי לטבתא דאבא הוה מותיב לי ברישא ומן קדם יקריה הוינא מקבל וכדון לית אנא בגין מקבל דאיזכי למתעבדא לן שיזבתא ביומא הדין לקימא עם סגי מדבית יעקב. (שם נ כ)

רש"י:

כאשר ילדה רחל את יוסף - משנולד שטנו של עשו, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, אש בלא להבה אינו שולט למרחוק, משנולד יוסף בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב. (בראשית ל כה)

בכור יעקב - בכור לנחלה בכור לעבודה בכור למנין, ולא נתנה בכורה ליוסף אלא לענין השבטים, שנעשה לשני שבטים. (שם לה כג)

הנני - לשון ענוה וזריזות, נזדרז למצות אביו, ואף על פי שהיה יודע באחיו ששונאין אותו. (שם לז יג)

אחר הדברים האלה - לפי שהרגילה אותה ארורה את הצדיק בפי כלם לדבר בו, הביא להם הקב"ה סורחנם של אלו שיפנו אליהם ולא אליו, ועוד שתבא הרווחה לצדיק על ידיהם. (שם מ א)

וישכחהו - לאחר מכאן, מפני שתלה בו יוסף לזכרו, הוזקק להיות אסור שתי שנים, שנאמר (תהלים מ') אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים, ולא בטח על מצרים הקרויים רהב. (שם שם כג)

בלעדי - אין החכמה שלי, אלא אלקים יענה, יתן עניה בפי לשלום פרעה. (שם מא טז)

חי פרעה - כשהיה נשבע לשקר היה נשבע בחיי פרעה. (שם מב טו)

ויאסר יוסף מרכבתו - הוא עצמו אסר את הסוסים למרכבה להזדרז לכבוד אביו... (שם מו כט)

על ראש המטה - ...דבר אחר על שהיתה מטתו שלמה, ולא היה בה רשע, שהרי יוסף מלך הוא, ועוד שנשבה לבין הגוים, והרי הוא עומד בצדקו. (שם מז לא)

בזה - הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה, ובקש יוסף רחמים על הדבר, ונחה עליו רוח הקדש. (שם מח ט)

ויוסף היה במצרים - ...להודיעך צדקתו של יוסף, הוא יוסף הרועה את צאן אביו, הוא יוסף שהיה במצרים מלך, ועומד בצדקו. (שמות א ה)

השבע השביע - השביע שישביעו לבניהם, ולמה לא השביע בניו שישאוהו לארץ כנען מיד, אמר יוסף, אני הייתי שליט במצרים והיה ספק בידי לעשות, אבל בני לא יניחום מצריים לעשות, לכך השביעם לכשיגאלו משם שישאוהו. (שם יג יט)

למשפחות מנשה בן יוסף - לומר לך יוסף חבב את הארץ, שנאמר והעליתם את עצמותי, ובנותיו חיבבו את הארץ, שנאמר תנה לנו אחוזה... (במדבר כז א)

ואת פנחס - דבר אחר שהלך לנקום נקמת יוסף אבי אמו, שנאמר (בראשית ל"ז) והמדנים מכרו אותו... (שם לא ו)

רמב"ן:

והנה תועה - ויאריך לומר שסבות רבות באו אליו שראוי לחזור, וסבל הכל לכבוד אביו, ולהודיענו שהגזירה אמת והחריצות שקר, שזימן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו לידם, ועל זה אמרו שהאישים האלו היו מלאכים. (שם לז טו)

ולא ידע אתו מאומה - לא יודע מאומה שלוקח חוץ מהלחם, ולא לשאר הנאות כדרך הבחורים, או לאסוף לו נכסים... (שם לט ו)

וישאל את סריסי - לומר שבחו, שהיה נער עבד ושאל שני שרים גדולים בבית אדוניו ששנא אותו ולא פחד מהם, כי בטח בחכמתו, דאלמלא נמלט שר האופים היה תולהו. (שם מ ז)

צפנת פענח - אולי קרא לו שם נכבד בלשון ארצו כי שאלו, או שהמלך יודע שפת כנען הקרובה, וענינו מגלה צפונות... (שם מא מה)

וילקט יוסף - ספר זאת להודיע מעלת יוסף כאיש אמונים ולא עשה לעצמו אוצרות, וקנה למלך האדמה והגופות, ובכל זאת מצא חן בעיני העם, כי ה' מצליח יריאיו. (שם מז יד)

שכם אחד - חזר ליוסף, שה' יהיה עמהם בגלות להצילם ויפרו, ונתן לו חלק הבכורה כשיכבשו הארץ בחרב ובקשת, וברשותו רק לתת את שכם. (שם מח כב)

לבני יוסף - הקדים אפרים וייחס יוסף עליו, וכן בדגלים, שהיה בעל דגל ובכור, ואחיו משנהו, כברכת יעקב... (במדבר א לב)

רשב"ם:

והוא נער - רגילותו ומשתאיו עם בני בלהה וזלפה, ומתוך כך החלו בני לאה לשנאותו. את דבתם - שמבזים בני השפחות והוא מכבדם, וכל זה גרם לשנאתו. (בראשית לז ב)

חזקוני:

בת פוטיפרע - הוא פוטיפר, וכדי שלא יאמר עבדי הוא, או לפרסם שלא שכב את אשתו, אמה, ויש אומרים שהיתה בת דינה... (שם מא מה)

ותשב באיתן - שלא שלם לצריו, אלא התאפק בכח כדורך הקשת בכח. ויפוזו - אף על פי שהיה מלך וזהב על ידיו לא יתגאה, ומדה זו באה לו מידי אביר יעקב... (שם מט כד)

מורה נבוכים:

מבואר מאד, שכל דבר מחודש אי אפשר לו מבלתי סבה קרובה חדשה אותו, ולסבה ההיא סבה, וכן עד שיגיע לסבה הראשונה לכל דבר, רוצה לומר רצון השם ובחירתו, ומפני זה יחסרו הנביאים פעמים רבות בדבריהם הסבות ההם האמצעיות כלם, וייחסו זה הפועל האישי המתחדש אל הבורא, ויאמרו שהוא יתעלה עשאו... ובהמלט יוסף הצדיק מבית הסוהר אמר שלח מלך ויתירהו... ואמר יוסף הצדיק לא אתם שלחתם אותי הנה... וישלחני אלקים לפניכם... (חלק ב פרק מח)

ספר חסידים:

...וממנו למד יוסף כשאמר לו יעקב לכה ואשלחך אליהם, והלא היה יודע ששונאים אותו, אלא אמר יוסף, עשו הולך תדיר למקום סכנה כדי לצוד ציד להביא לאביו, ואבי שלחני לראות את שלום אחי ואת שלום הצאן, שהוא חיות של אבי ובני ביתו, ולא אלך... (שמא)

מאירי:

רועה כצאן יוסף - קרא ישראל יוסף ואפרים ומנשה, שיעקב אמר ויקרא בהם שמי ושם אבותי, והמלך הראשון אחר שנחלקו היה מאפרים. (תהלים פ ב)

רבינו בחיי:

כי אם זכרתני - ...וחשב שה' הזמין אליו שר המשקים שיצא על ידו, ונענש על דבור שדבר עם השר וחילה פניו, וזה אינו ראוי לצדיק, ודרך הצדיקים השלמים שלא יבקשו סבה כלל. (בראשית מ יד)

חי פרעה - אין לומר שנשבע לשקר... ובאמת לא יצאו כולם. (שם מב טו)

בעל הטורים:

צפנת פענח - בגימטריא מגלה נסתרים, נוטריקון, צדיק פטפט נפש תאוה, פוטיפר ענה נפשו חנם... (שם מא מה)

יוסף - במלואו בגימטריא בכורה. (שם מט ג)

עקדה:

והוא נער - רק לפני אביו, ועל כן לא הטיל עליו משמרת הצאן, כי אם הלך עם אחיו בהיותם קרובים לעיר בדרך הטיול והשעשוע. דבתם רעה - מה שדברו השכנים בקנאתם על אחיו. (שם לז ב)

צפנת פענח - שהיה להם לעינים להאיר עיני חכמיו בפתרונות, וכולל גם העצה ליעץ לשום להם שארית בארץ, ונתפרסם רק בשם הזה, ועל כן לא הכירוהו אחיו. (שם מא מה)

שכם אחד - לפי שלא לקחו את שכם בעצת ה', ויעקב לא היה אז בתכלית הדבוק עם ה' לסבת איחור נדרו, על כן נתן לו את העיר שאינה מכלל הארץ שיתן להם ה'. (שם מח כב)

אברבנאל:

יוסף - בטוב שכלו היה מלמד את אחיו ברעיה, והיה עניו ששרת כנער אפילו את בני השפחות הגדולים ממנו, ומכבדם כבני נשי אביו... כן הביא מה ששמע בעיר מדברים רעה על אחיו אל אביהם, שיוכיחם. (שם לז ב)

ויהי ה' - זכר ג' חסדים, שהיה תמיד השפע האלוקי עמו, אף על פי שהוא עבד ועצב, וידע לפתור החלומות, וגם רואה תמיד חלומות צודקים, ב' שהצליח בכל, ג' אף על פי שהעברים שנואים למצרים קראו אדוניו אל ביתו. (שם לט ב)

על שם אחיהם - גם בזה הועילה ברכת יעקב, שיוסף הוא היחיד שגם בני שלשים, גלעד, היו ראשי משפחות. (שם מח ו)

ואקברה שם - ...שראה גם בזה רמז שרחל הקבורה באפרת תזכר בשם אפרים... ונתן לו החלק בארץ לכבוד ולתפארת, ולרבוי האוכלוסין ולגדולת הנחלה בארץ. (שם שם ז)

בן פורת - דעתי שכפל בן פורת על מנשה ואפרים ועל ב' שלמויותיו, שכבש את יצרו אף שאינו סריס, ועל נדיבותו המופלגת, ואמר בנות צעדה - על כבישת יצרו, וישטמוהו - אחיו על נדיבותו, וכן ותשב באיתן קשתו - שכבש את יצרו, ויפוזו - עם ששטמוהו היטיב לאחיו בנדיבותו. מידי אביר - ידיו עשירות יותר מידי אביו שהיה אז אבן ישראל - אינו מרויח כלל... (שם מט כב)

ספורנו:

כתונת פסים - לאות שהוא המנהיג... (שם לז ג)

ויעזב כל אשר לו - בלי שיצטרך לכוון חשבון, ויהי יוסף יפה תואר - אחר שהפקידו להיפך מתחילה שהיה בעבודה קשה, כאמרו הסירותי מסבל שכמו. (שם לט ו)

אשת יעקב - שהיתה עיקר כוונתו, וממנה נולדו יוסף ובנימין שהיו מעולים בשבטים, כרז"ל סוטה אלו נאמרים, ראוי היה יוסף שיצאו ממנו י"ב שבטים... (שם מו יט)

אלשיך:

יוסף בן שבע עשרה שנה - והיה מנהיג את אחיו בחכמה בהיותו רך בשנים, כאשר היו בצאן ובבית אביו ינהיגם, והוא נער, אינו מתגאה אלא מתנהג כמשרת, ואפילו לבני השפחות, ויבא יוסף - לא נתכוון לביישם כי אם להדריכם בדרך ישרה. (שם לז ב)

ואשלחך אליהם - שתלך במצות כבוד אב ואם, ומשאמר לו הנני אמר לו השליחות, וזה שאמרו חז"ל שעסקו בהלכות עגלה ערופה, שרמז לו על הסכנה שבדבר, ואמר לו לך נא ראה, ואל תתעכב שם כלל, כי שלוחי מצוה אינם נזוקים, ואם יתעכב שם לא יחשב לו למצוה. ויוסף חשב בלבו שחלומו יתקיים, והם ישתחוו לו בשדה, ועל זה בא המלאך להזהירו שלא ידבר בשררה עמהם, והודיעו שהוא תועה בדרך בבטחו בחלומו, אבל לא הכביד עליו שישוב לביתו, כדי שתתקיים הירידה למצרים, והמלאך הב' אמר לו מה תבקש, אחוה או שנאה, ועל תשובתו את אחי אנכי מבקש, אמר לו הג' נסעו מזה, מהאחוה... והחליט לא רק לבקש שלום כי אם להתחנן לפניהם, כמו שאמרו אחר כך אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו וגו'. (שם שם יג)

ויהי ה' את יוסף - ולא עם יעקב שסר ממנו, ולא גילה לו על יוסף מפני חרם השבטים, וגם שעשה את יוסף מרכבה לשכינה מפני שהחלה גלות מצרים, וצריך להיות עמהם שם. ויוסף היה הכלי להשראת שכינה שם קודם הגלות, כדרכו יתעלה להצמיח רפואה קודם למכה. וירא אדוניו - ולבל תהיה השכינה על עבד, פקח עיני אדוניו לראות שכינה שאתו, והיותו איש חשוב, ויכול להתעלות בהיפך לחוקי מצרים שאין עבד עולה לגדולה. וישרת אותו - שיחררו מכל עבודה חוץ ממזיגת הכוס וכו', שהם שרות האדון בלבד, שעל ידי זה יתברך האדון, ואחר כך ויפקידהו - הסירו מכל שרות, ובסוף ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף, והטעם כי לא היה שום דבר טומאה שיפסיק בעד השתלשלות הקדושה על ידי יוסף. (שם לט ב-ד)

ויקח אדוני יוסף - משראה ששכינה אותו לא רצה להזיקו, ולקחו בדברים טובים אל בית הסהר, כדי שלא תהיה לו חרפה מאשתו, ויתנהו - לא רצה לסלקו לגמרי מרשותו, באשר ה' אתו, ולכן נתנו לבית הסהר שבביתו. (שם שם כ)

העוד אבי חי - אינו בוכה על צרתו כי אם על צרת אביו, שלא היה יכול להגיד לו שהוא במצרים, כדפירשתי, כי יוסף הוצרך לבא כ"ב שנים קודם למצרים מרכבה לשכינה, כדי להחליש טומאת מצרים, ושיהיו מתפרנסים על ידו ולא על ידי שר מצרים. או אמר אני יוסף - נשארתי כמו שהייתי, והאם גם אבי חי - ברוח הקודש, וכשנסתכלו בו נבהלו מצלם אלקים המאיר עוד על פניו.

גשו נא - הראה להם שהוא מהול, רוצה לומר להם, הם חפשוהו בשוק של זונות, והראה להם שלא נטמא בזמה, שעל ידי זה היה נדחה מהשבטים, ואמר אני יוסף אחיכם. שארית בארץ - שלא יתדבקו בטומאת מצרים, לפלטה גדולה - על הים, שנקרע בזכות יוסף. ולהגיע לכל זה סילק ה' עזרתו מבחירתם, ושנאוהו ומכרוהו. (שם מה ג והלאה)

כראובן ושמעון - כי מחשבתי אז היתה רחל, ואם היה כמחשבתי היה יוסף בא אז, ובניו נוטלים חלק כראובן ושמעון... (שם מח ה)

וישטמוהו בעלי חצים - כחות הטומאה הנהנים מחצי זרעו, וניצל מהם, כי ותשב באיתן קשתו - לא יצאו מאמתו כי אם מאצבעותיו, וניצל מהם על ידי אבירות יעקב, שלא יצא זרעו פ"ד שנה, ואולי לזה רמזו באמרם ז"ל שדיוקנו של אביו נראתה ליוסף, משם רועה אבן ישראל - משיח בן יוסף שיפיל את עמלק... שם מט כג)

ביהוסף - הה"א עדות להעדר זמה, כמו בשמות המשפחות החנוכי וגו', כי שם ה"א באשה, עדות - שהיה עוזו לפנים משורת הדין, שבלא הדרגה נתעלה, ונגד מזל מצרים שאין עבד מולך שם. בצרה קראת - ומה שעזרו לבל יחטא היה כי קרא אלי, ואלמלי קראת בסיני גם הייתי מצילך מחטא העגל. (תהלים פא ו)

שלח לפניהם איש - כתבנו בפירושנו לתורה, שהקדים את יוסף לשם להקדים ביאת שכינה ולהתיש כח שר של מצרים בל יעצר כח למשל בישראל בהחלט, ולכן היתה כל תבואת מצרים תחת יד יוסף, ושל השר נרקבה, וניזונו בני ישראל משל יוסף ולא משל השר. ברזל באה בנפשו - שהיה חייב מיתה בדיניהם אם בא עליה שהיא בעולת בעל... לאסר שריו - של מצרים, שלכן היה האוכל תחת ידו וציום למול, כי נפשו הקדושה נעשתה צינור להריק השפע, ואסר השרים שלא יורק על ידם, ועל ידי זה היה כח ליעקב לקבע מדרש במצרים, וכן הקדים גלות יכניה לצדקיה לקבע ישיבות בבבל, ויבא ישראל - ועוד טעם שהקדים את יוסף הוא, שלא להביא את יעקב בשלשלאות של ברזל אלא מרצונו למצרים... (שם קה יז והלאה)

מהר"ל:

...ודוקא יוסף מבין שאר אחיו, כי ראוי היה שיהיה יוסף מלך מושל על מצרים, כי מצרים נקראים חמור, והיו שטופי זמה, ולא היה מקום בעולם שהיו שטופי זמה כמו ארץ מצרים, ויוסף היה קדוש ונבדל מן העריות, כאשר תראה ממעשה פוטיפר, ובשביל כך לא היה נעשה יוסף מלך אלא על ידי מעשה של אשת פוטיפר. וידוע כי הפרוץ בעריות הוא ממעשה החומר, והנבדל הקדוש מן העריות הוא קדוש מן פחיתות החומר המגונה הזה, והוא בודאי דומה לצורה שאין בה מענין החומר. וכבר ידוע כי הצורה הפועל והמולך, והחומר משועבד תחת הצורה, לכך היה יוסף מושל על מצרים.

ואולם יש להקשות למה היה צריך שיהיה יוסף במצרים זמן הרבה, ולמה לא הורד באותה שנה, ויחלום פרעה מיד. ואין זה קשיא, כי ידוע שהצורה בעת שנולד הנער יותר גובר החומר עד שיגדל, ואז גוברת הצורה על החומר ומולכת עליו, לכך מתחלה היה יוסף עבד למצרים בעת נערותו, עד שהיה בן שלשים, ואז נהפך הדבר להיות יוסף מולך עליהם... (גבורות ה' פרק יא)

ויקח משה את עצמות - בא להודיע כי לא היו ישראל ראויים לצאת עד שלקח משה עצמות יוסף, כי דומה היה יוסף לאביו יעקב, כמו שדרשו רז"ל... כמו שראוי היה יעקב מצד עצם מעלתו שלא ישאר במצרים, כי לא בא שם רק בשביל להשלים שבעים נפש... לכך כמו שיצאו ישראל, כך יש יציאה לעצמות יוסף לצאת ממצרים, לא בשביל השבועה בלבד, אלא מצד עצמם... (שם פרק מ)

ולדעת שמעון איש קטרון בזכות עצמות יוסף נקרע הים, דכתיב וינס החוצה וגו', כבר נתבאר למעלה כי קריעת ים סוף התבקעות המים הטבעיים, ולפיכך אמר כי בזכות יוסף נקרע הים, שהיה גובר על טבעו על ידי קדושת נפשו האלקית שלו, וזה גורם שיבקע הים... (שם)

ויש לדעת, כי ראוי היה יוסף דוקא לקדש שמו שלא בפרהסיא, כי יוסף דבק בשמו יתברך מצד ההסתר, גם כן שהיה ברכתו בסתר שאין העין שולט בו, כדכתיב וידגו לרוב, שתראה כי יוסף היה דביקותו בו יתברך בנסתר, כאשר היה גם כן קידוש שמו בנסתר, אבל יהודה היה ברכתו בנגלה... (נתיב אהבת השם פרק ב)

וכן אמרו בערבי פסחים, ג' מטמוניות הטמין יוסף במצרים אחד נגלה לקרח וכו', כלומר יוסף שהיה בעל ברכה ואסף כל כסף וזהב שבעולם, והוא עשה ג' מטמוניות, רוצה לומר כי ליוסף נגלה העושר, כי ברכתו שאין העין שולטת בו, שהרי ברכתו עלי עין, ולכך ראוי לו העושר, ולאחר מותו הטמין ג' אוצרות עד שלא היה ברכתו שנתברך בעושר נמצא בעולם... (נתיב העושר פרק ב)

כאשר ילדה - משנולד שטנו של עשו, שיעקב ועשו ב' הפכים, ויוסף עיקר תולדתו של יעקב, ופירושו שעשו מתנגד ליעקב, שהוא חלק בלבד, שהרי נולדו בבטן אחד, ולכן אין כח יעקב על עשו, אבל כאשר יצא כח יעקב לפועל, שהם הבנים, ובפרט יוסף, אז נמצא בפועל ושלמות, ולא כחלק, ואין לזרעו של יעקב חיבור לזרע עשו, ואז בית יוסף להבה וגו'. (גור אריה בראשית ל כה)

גם זה לך - שעם בנימין נולדה תאומה יתרה, ויש לומר שעם יוסף לא נולדה תאומה, לפי שראוי לשאת את אסנת, ונולדה עם בנימין... ובסך הכל בני יוסף ובנימין י"ב, ולכן נולדה התאומה עמו. (שם לה יג)

לא טעם טעם יין וכו', דבר זה מורה, כי יוסף עיקר ישראל, שהרי ישראל נקראו על שם יוסף, ובבראשית רבה ע"א אמר רבי יצחק לפי שהדברים אמורים ברחל אעבדך שבע שנים וגו', לפיכך נקרא ישראל על שמה רחל, ולא לשמה אלא לשם בנה, אולי יחון ה' צב-אות שארית יוסף (עמוס ה')... ומפני כי יוסף עיקר השבטים, כאשר פירש יוסף מאחיו ולא היו שאר שבטים כיון שהוא עיקר שלהם וראשם, היה מצטער עד שלא שתה יין, כי היין מביא השמחה והשמחה מכח שלימות האדם... וכאשר היה חסר יוסף ודבר זה חסרון, אין ראוי לשתות יין שהוא מביא השמחה... והחסרון יהיה מגיע יותר ליוסף ממה שהיה מגיע לאחיו, מאחר שהוא היה עיקר והראש של אחיו, וכמה דכתיב נזיר אחיו, ולפי פשוטו, שהוא היה הכתר והראש של אחיו... (חידושי אגדות חולין קלח ב)

בא' בתשרי יצא יוסף וכו', דע כי יוסף הוא שביעי לשבטים, על דרך זו, ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון יוסף ובנימין, הרי כי יוסף השביעי, והוא מתעלה בחודש הזה יותר, וזהו שאמר (תהלים פ"א) עדות ביהוסף שמו, כי שני בכורים היה ליעקב, ראובן ויוסף, הנה ראובן הוא נגד חודש ניסן, ויוסף הוא נגד חודש תשרי. (שם ראש השנה י ב)

משם זכה להיות רועה ישראל, כי עתה היה יוסף נבדל מן הגוף כאשר היה כובש את יצרו של זנות, ולפיכך משם זכה להיות רועה ומנהיג, לפי שהנבדל מנהיג את החמרי גם כן ומושל עליו...

אלא שיצא הזרע מבין עשר אצבעותיו, דברים אלו מופלגים ועמוקים מאד. כבר התבאר כי יוסף היה דבק ביעקב, דומה אל גוף האילן שיוצאים ממנו ענפים, ויש ענף אשר הוא קרוב אל גוף האילן, יוצאים גם כן ממנו ענפים דומים אל גוף האילן... רק בשביל שאין כחו של הענף כמו גוף האילן, שהוא יונק מן העיקר... אבל הענף הזה, והוא נקרא ענף האמצעי אשר רמזנו לך למעלה שהוא מתדמה אל יוסף, שברכתו שאין העין שולטת בו, ולכך קדש שם שמים בסתר, ודגלו הוא באמצע, וראוי להתפשטות ענפים כמו שראוי גוף האילן, בעבור שהוא קרוב אל האמצע, רק בשביל שהוא ענף, והענף אין לו כח בשלימות כמו שיש לגוף האילן להוציא הדבר אל הפועל בשלימות, ולכך אמר שיצא הזרע מבין י' אצבעות ידיו, ולא יצא הזרע שהוא כחו אל הפועל, ויצא הזרע מבין אצבעותיו... מכל מקום עם הענף שהוא סמוך לו, דהיינו בנימין, יש לו כח להוציא י"ב ענפים, וכלם נקראו על שמו של יוסף, כי יוסף הוא המתחיל... (שם סוטה לו ב)

... וכן למאן דאמר עין שלא רצתה ליהנות ממי שאינו שלה תאכל בין השנואים שלה, דבר זה ענין מופלג מאד, מה שלא רצתה ליהנות עין יוסף מן דבר שאינו שלו, זה מורה על מדרגה נבדלת, כמו שהתבאר, ואמר תאכל בין השנואים שלה, כלומר, כי דבר זה שהוא נבדל הוא מושל על אחרים, וכחו מוטל עליהם, וכמו שזכה יוסף בשביל מעלתו הנבדלת שהיה מלך על אחיו, ועם שהיו מתנגדים אליו היה ממשלתו עליהם, וכמו כן משכן של יוסף שהיו אוכלים קדשים בכל הרואה, אף בשאר השבטים שהם שנואים של יוסף, כי כח קדושתו מתפשט בכל, והבן. (שם זבחים קיח א)

של"ה:

נחזור לענינינו, התיקון היה על ידי יוסף במצרים, כי הוא זרע קודש, והוא זיו איקונין של יעקב, שהוא משופריה דאדם, שהוא בצלם אלקים ולא טפה סרוחה, ולבש כתונת פסים סוד כתנות אור, ועל כן הוא שטנו של עשו, הוא הנחש שהטיל זוהמא, והוא טפה סרוחה ותולדותיו ממזרים, ויוסף ברית קדש ששמר ברית הקדש במצרים השטופים בזמה, ומאחר שמצרים ערות הארץ וגבר עליהם יוסף, על כן זכה למלוך שם. וענין המלוכה שלו, ששלט על שר של מצרים, שהרי רכב במרכבת המשנה, כי הכניעו תחתיו, וזה היה רושם שישראל אף שיהיו עבדים לפרעה יזדככו שם, ואחר כך יעלו באותות ובמופתים ובמכות נפלאות למצרים, ויכניעו את שר מצרים, כמו שכתוב ובאלהיהם עשה שפטים. וכן היה יוסף אב לפרעה, כלומר לשר שלו, ויוסף היה רושם לישראל, ולולי יוסף אזי חס ושלום עדיין אנחנו היינו משועבדים, ויוסף פתח זה הפתח, כי רב גובריה, והקב"ה שלח רפואה קודם למכה... ואילו לא הקדים מלוכת יוסף במצרים לא היה מעולם מלוכת יהודה, כי לא היו ישראל לעם חס ושלום.

וכן לענין קדושת המקדש הוקם משכן שילה בחלק יוסף לבית עולמים, ואף שנחרב, מכל מקום פתח יוסף צנור הקדושה, ואחר נשאר הקדושה בבית עולמים, כי יוסף הוא הצנור, כי הוא העמוד שהעולם עומד עליו בסוד המדה שלו, צדיק יסוד עולם, שכל מיני שפע הולכים דרך צינור זה למלכות הנקרא עולם... אך כשחטאו בארץ, החטא גרם שנחלקה מלכות בית דוד, ויוסף שהוא הצינור שמלמעלה שהעולם עומד עליו, לא היה משפיע לירושלים לבד, דהיינו מלכות שממנה מלכות בית דוד, אלא השפיע גם מחוץ לירושלים, ואז נמשך המלכות לזרע יוסף ודבר זה גרם רעות הרבה, כי חלק לבם עתה יאשמו, ומכח החלוקה הזאת נעשו העבודות הזרות... ולא יתוקן עד לעתיד, ואז יחזור ויקדום מלכות בית יוסף למלכות בית דוד, כי מתחילה יבא משיח בן יוסף, ואחר כך משיח בן דוד, ואז יתקן בית יוסף מה שקלקלו בהתחלקות מלכות בית דוד, כי לא יבא משיח בן יוסף לצורך עצמו, רק בשביל משיח בן דוד, כי הוא ימסור נפשו והערה נפשו למות, ודמו יכפר על עם ה' באופן שיהיה אחר כך מלכות בית דוד בעם ישראל נצחית... (תורה שבכתב ויגש)

והוא נער את בני בלהה, בא וראה גודל מדת הענוה שהיתה ביוסף, הוא היה מבני הגבירות ומן הגבירה העיקרית, כי רחל עקרת הבית, והיה אהוב מאד לאביו מכל אחיו, על כל זאת היה נכנע אפילו לאחיו שהם בני השפחות, ואמר נשי אביו, כי היה מגדילם ומחשיבם כאילו היה נשים לאביו. (שם, וראה שם עוד)

כלי יקר:

מצרימה - למקום שטופי זמה, ועל ידי שכבש את יצרו זכה לפרנס ולהיות רועה אבן ישראל. גשו - בדרש הראה להם שהוא מהול, אחר ששלח להם שיבואו אליו, רמז ד' דברים שבזכותם יעלו משם, אני יוסף - ולא שינה שמו לצפנת פענח, פי המדבר - לא שינה לשונו, גשו אלי - ולא נמשכה ערלתו על ידי גלוי עריות, או אמר גשו נא שלא ישמע בנימין, שלא ידע מהדבר, ויהיה לשון הרע. (בראשית מה ד)

...וזה שהזכיר לקמן יוסף שהיה גדור מעריות ואוהב צדקות, ובנותיו ירשו שני מדותיו, ובעבורן אמרו תנה לנו אחוזה, והיו חכמניות מצד שהיו גדורות מעריות, היפך מה שאמרו כי תשטה אשתו, לשון שטות... (במדבר כו סד)

אור החיים:

אחר אחיו - הלך בחזקת שהם אחיו, ואולי נתכוון המלאך להרבות שכרו, שרמז לו שנסעו מהאחוה ובכל זאת הלך, ואולי השלים על ידי זה סאה גדולה וכבוד שהשיג אחר כך במצרים, ויוסף הבין דבריו כפשוטן, ולא הרמז. (שם לז יז)

הוא היה עושה - ולא כתב כבפירוש תרגום אונקלוס על פיו, לומר שלא היה מתנהג בשררה, ולכן מצא חן. (שם לט כב)

כי אם זכרתני - אולי התנה שפתרון החלום יתקיים רק אם יזכרהו, כי הגפן שראה משל לישראל, וראה שתעלה ותפרח, ולשר המשקים מספיק חלום הכוס, וכן היה, אלא שיוסף טעה בחשבו שמרצון שר המשקים תהיה מעלתו, ובאמת רק עשה ה' על ידו. (שם מ יד)

אך טרף - ממעט, כי אינו בצרת עבדות ומשמר עוד, ולכן גמר ולא ראיתיו וגו', אבל ממה שאמר חיה רעה וגו' לא מיעט, כי בעוונות גרמה לו אשת פוטיפר שיאבד י' בנים. (שם מד כח)

...ובזוהר הקדוש פרשת וישלח ביאר מדוע נתנה בכורה ליוסף דוקא, דבשעתא דעאל לגבה דלאה... ולביה הוה ברחל, ואם כן מדוע אמר ובחללו יצועי אביו וגו', הלא בלא זאת שייכת הבכורה ליוסף... והנה הולדת ראובן לא היתה במדרגת הטוב, כמו בבני תמורה, כי לא היתה מחשבת יעקב שלמה, ולכן יצא שבלבל יצועי אביו, ושיהודה שכב עם תמר היה שלא ידעה, ומלאך אנסו, כחז"ל ממני יצאו הדברים אם כן מקור החלול והסרת הבכורה שוים... (שם מט ג, וראה שם עוד)

הכתב והקבלה:

ויקבצו ויצברו - קודם קבץ בעיר הנחוץ לעיר, ואחר כך צבר משם המותר לאסמיו מהם ימכרו לחוץ לארץ, וזה שאמר ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים, רוצה לומר בעריהם, וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף אלו מחוץ לארץ, ולמצרים צבר את כל האוכל, אבל לבני חוץ לארץ ויצברו בר, תבואה נקיה. (שם מא לח)

כראובן ושמעון - ולא יירשו ממך כלום, ומולדתך - רוצה לומר בני מנשה ואפרים יירשו נכסיך. (שם מח ה)

מלבי"ם:

היה רועה - מספר בזה הטעם שהשבטים החזיקוהו לרשע שמצוה לבערו מן העולם, וכוונתם לשם שמים, ועל כן לא מצינו שנענשו על כך, ומצד שני יגלה צדקת יוסף, והגם שהיה צעיר היה מלמד אחיו ברעיה, או שבעת הרעיה היה מוכיחם ביראת שמים ומלמדם, ולא היה גאה, אלא והוא נער - משרת את בני השפחות, והביא דבתם, מה שדברו עליהם שהם עבדים, ומה שבני השפחות דברו רעה הביא אל אביהם להוכיחם ולעשות שלום ביניהם, ואם כן נהג מדותיו על פי השכל ולא דבר מטבעו תמיד במדה אחת, אלא משרת הפחותים בענותו וצדקו, וגם גבה לבו בדרכי ה' והוראת חכמה... (שם לז ב)

ויהי ה' את יוסף - בהצלחה השגחיית, ויהי איש מצליח - וגם טבעית, ואף על פי שאינו ברשות עצמו, ותהיה אז הצלחתו הצלחת אדונו, וגם שהוא בבית מצרי. כי ה' אתו - ראה ההשגחה שהיא מצליחה גם בדברים שעושה ובדרך הטבע אינם מוצלחים. (שם לט א)

בן פורת - ענף נטוע הנותן פרי, בנות צעדה - ענפיו מטפסים על החומה ומכסים אותה, ורוצה לומר שהוא יפה תואר מצד עצמו שנטוע על מקור החכמה והיראה, ושה' גדלו... (שם מט כב)

וליוסף אמר - אמנם פרסום האלקות נתן ללוי וליהודה, הוד והדר וחלק מהגבורה נתן ליהודה וליוסף, ההוד וההדר ליהודה בשלמות, והעוז ליוסף בשלמות, לכן תפקיד מלכות יהודה לראות שישמרו התורה, ונלחמים רק נגד העומדים נגדם, ולמלכי יוסף רק הדר ולא הוד, יראת הכבוד, לכן יקנאו בהם, אבל להם עוז לנגח לכל צד, ומשראה ה' שמלכי יהודה לא יקיימו התורה בשלמות ויעמדו נגדם, חלק הממלכה, כדי שזרע יוסף יפיל פחדו על העמים, כי לא יהיה ליהודה ההוד, ומקובל בידינו שמשיח בן יוסף ילחם מלחמת גוג ומגוג, ואחר כך יבא בן דוד ויהיה שלום בעולם, וכל זה נרמז בברכת יעקב ליהודה, וכן בברכת משה, ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה. והנה יעקב ברך את יוסף ברבוי בנים, ולזה חלקם לב' שבטים, ב' בברכת הארץ על שכלכל את אביו, וג' בברכת הדר וגבורה על שנשאר בצדקתו במצרים, ומשה ברכו ברצון שוכני סנה, שהסנה מדבר בלי פרי ומלא קוצים, וכן היו בממלכת ישראל, טמאו הארץ לא עשו טובות, וחטאו בחטא ירבעם, נגד זה היו סמוכים ליהודה שומרי התורה, והיו בגבורה נגד השכנים ובלי אהבה אתם, כך שלא נתערבו בהם. (דברים לג יג, וראה שם עוד)

רש"ר הירש:

בצאן - מציין המקום, מקצועו היה עם אחיו, אבל נערותו וכמיהותיו היו עם בני השפחות, הוא גדל כצעיר בלא אם ובלא אחוה, נוסף לכן כבר ניכר בו אופי המושל והגאוה, ונמשך אל בני השפחות שבהם מעט רגש נחיתות כמורשת אמותיהם, ואולי החניפו אלה לו... (בראשית לז ב)

ויהי ה' - לחז"ל כי היה זקוק לתמיכה בסביבה זו, ומתוך מאורעות אלו התפתחו כשרונותיו מתוך החולשות הקטנות שעוד דבקו בו מזמן הסביבה המאושרת והדואגת שבבית הוריו. מובן שהתנאי להתפתחות הזאת היה, שמטרות יוסף יהיו זהות עם המטרות האלוקיות. יפה תואר - מלשון תור, ההרמוניה של האברים, ויפה מראה - ...מצד הרושם של המסתכל, מענין שמציין את עובדת היותו יפה רק בסוף, אם כן פעלו כשרונותיו האחרים תחלה על גברתו, והיופי רק השלים את הרושם. (שם לט ב וו)

ויריצוהו - הסריסים רוצים להביא את העבד העברי במהרה, כדי לשכך את רוח פרעה, אבל הוא מכיר ערך עצמו, מגלח ומחליף שמלותיו תחלה, ובא בנחת לפני פרעה. (שם מא יד)

ויקח משה את עצמות יוסף - מעניין שדבר זה נכתב רק כאן, ולא למעלה בשעת יציאתם מרעמסס, אולי רוצה הכתוב להדגיש בזה את הניגוד, ששים רבוא אנשים מזויינים לא נחשבו כבעלי בטחון בה', שינחיל להם נצחון בכל מלחמה בכיבוש הארץ שהבטיחה להם, ואילו יהודי אמיתי כיוסף בטח בקיום הבטחת ה' גם אחרי מותו... (שמות יג יט)

יוסף - מתחלת ההסטוריה היהודית מופיע לעינינו נגוד מסתורי בין יוסף ויהודה, והוא נמשך עד זמן הגאולה במשיח בן יוסף ומשיח בן דוד, בזמנו התנכר בית יוסף למסורת היהודית, אולי היתה זאת "היהדות המודרנית" של זמנים אלו, באופן כללי מציין בית יוסף את מגע בית ישראל עם אומות העולם, נראה שכאן רוצה לציין את עמידתם האיתנה בגלות בבל מול כל הפיתויים. (תהלים פ ב)

עדות ביהוסף - מציין את הטהרה בקרב סביבה אחרת זרה, תוספת הה"א מדגישה זאת... (שם פא ו)

העמק דבר:

נגש יוסף - לומר שאחז מדת אביו להכניע עצמו לפני אויביו, וכן עשו מלכי ישראל... (בראשית לג ז)

וישראל אהב - לומר שהאהבה היתה משום ענינים רוחניים, מכל בניו - במה שהשתוה לאביו ביותר, כי בשאר השטחים היו גם גדולים ממנו. בן זקונים - בחר בו לשמשו, כי דמה לו במדת חסד ואהבת השלום שהיו מדותיו של יעקב. (שם לז ג)

יפה תואר - שלא עמל בכל העבודה, כי הכל בהשגחה, אבל גם אינו עמל בתורה. (שם לט ו)

ויפקד - העלהו מהבור אליהם, אתם - שיהיה לצוות להם, כי היה בקי בכל, וישרת אותם - מעצמו, כמדת ישראל להשפיל עצמו לפני שרי אומות העולם. (שם מ ד)

נער - כל דבר מוסיף פלא, הוא נער ולא למד חכמות, עברי - ואינו מכשף, עבד - אינו נתן לחכמה, ואם כן הוא ענין אלוקי כידוע מהעברים. (שם מא יב)

ואני - היא התנצלות על שנעקר שם יוסף מאחוזה בפני עצמו בארץ ישראל, שרחל לא זכתה לקבורה הנבחרת, ואי אפשר שקאי על בנימין הנזכר סמוך לברכת הארץ במאמר גוי וקהל גוים וגו', אלא על יוסף... (שם מח ז)

שמי - הקדים שמו, כי מדתו השלום וגמילות חסדים היו מיוחדים בזרע יוסף יותר מתורה ועבודה שביהודה ולוי. (שם שם טז)

בן פורת - שגדל בנעוריו בקומה ויופי מכל אדם, עלי עין, וכשיצא מבית הסהר גדל עוד פעם, וכולם ראוהו. ומדרשו, אצל יעקב גדל בחכמת התורה, וכשמלך גדל בחכמת הטבע, אבל לא כשלמה שבאה חכמתו מכח חכמת התורה, כי יוסף שכח מהתורה, כבמדרש רבה. (שם מט כב)

מא-ל אביך - לא בכח מלחמה כבאברהם, ופרנסה כביצחק, אלא בכח השלום כביעקב, וכשהשלימו עמו היה זכות מדת החסד והשלום להגדילו בכבוד... (שם שם כה)

ויוסף היה במצרים - חשבון ע' נפש נשלם בצאתם מארץ ישראל על ידי בכורת ראובן, ובמצרים היה יוסף המנהיג, ואחרי מותו חזרה ההנהגה לראובן. (שמות א ה)

ויקח משה את עצמות - מקום הפסוק כאן, כי בזכותו באו ענני כבוד, עמו - עד שלא נכנס למחנה שכינה. (שם יג יט)

מוהר"ן:

...והוא בחינת יוסף, כי יוסף מחבר תרי הפכים, חסדים וגבורות, לכך נאמר ביוסף (בראשית ל"ז) "ויבא יוסף את דבתם רעה", הוא בחינת גבורות, כי שמאל דוחה, "את אחי אנכי מבקש" (שם) הוא בחינת חסדים, כי ימין מקרבת (סוטה מ"ז), וכתיב (בראשית מ"ב) "הוא השליט", הוא בחינת גבורות, "הוא המשביר לכל עם הארץ" זה בחינת חסדים... וזהו בחינת קידוש השם, כי קדוש השם הוא גם כן בחינת חסדים וגבורות... (פ, וראה עוד ערך קדוש השם)

שפת אמת:

נראה כי יוסף זכה על ידי המכירה שנתבזה מהשבטים, ויפשיטו וגו', ועל ידי שלא הרהר אחר השי"ת והאמין כי הכל לטובה, על ידי זה וינס ויצא החוצה, שהיה לו סיוע שיוכל לבזות עצמו עבור רצון הבורא יתברך... וענין מכירת יוסף נראה שהיה לפלא בעיני השבטים איך הבדיל יוסף עצמו ואחד עשר כוכבים, הלא י"ב שבטי י"ה הם, ובאמת אין פתרון לדבר זה, אך השי"ת סיבב מסיבות שנעשו ב' בניו שבטים מנשה ואפרים, ושבט לוי נמנה בפני עצמו, והכל היה אז בלי פירוש, ויוסף נתעלה באמת שלא היה בכלל השבטים, כמו שנאמר נזיר אחיו. (בראשית וישב תרל"ד)

בפסוק והוא נער וגו', שעשה מעשה נערות, ממשמש בעיניו מסלסל בשערו, ואמר אמו"ז ז"ל מי פתי יאמין שהיו דברים כפשטם, רק שזה נחשב לצדיק כיוסף מעשה נערות, מה שהיה עוסק ליישר תנועותיו ומדותיו וכו', ולהוסיף ביאור על דבריו ז"ל, כי יש צדיק תחתון וצדיק עליון.. וכל זמן שהיה יוסף בבחינת צדיק התחתון היה מוציא דבה על אחיו, והיה מקנטרם בדברים, ואחר כך כשנתעלה להיות צדיק עליון, וכל עסקיו היו בשמים, ושם ראה זכותן של השבטים... (שם שם תרמ"ד)

וזה המלבוש נתן יעקב גם ליוסף הצדיק, דכתיב בן זקונים הוא לו, דרשו חז"ל זיו איקונין שלו דומה לאביו, והוא הדיוקן שחקוק תחת כסא הכבוד, אכן כאשר נמכר למצרים כתיב מקודם ויפשיטו את יוסף וכו', כי בודאי כל נסיון הוא כשנוטלין מן האדם המדרגה המיוחדת אליו... וזה שאמר ותתפשהו בבגדו, שהוא מלבוש הגוף החיצון, אכן לפי שעה נראית לו דמות דיוקנו של אביו, וכתיב ויעזוב בגדו וינס, היינו שיצא מכל הלבוש הזה, ונתלבש בלבוש המיוחד לו... והוא לרמוז לכל העובד באמת, כשהוא בעת צרה מסייעין לו מכחות הנשמה אשר לו למעלה, כמו שכתוב ישלח עזרך מקודש. (שם תרמ"ז)

במדרש הן אדוני, רגיל הקב"ה לבחור מאוהבי בית אבא לעולה וכו'... הן אדוני, שיוסף הצדיק היה מיוחד כולו רק לעבודת הבורא יתברך, וכן כל איש מישראל כפי זריזות שלו להיות משכים בכל יום לעבודת השי"ת אין כח להיצר הרע לשלוט עליו... (שם שם תר"נ)

השבטים לא עמדו על מדרגת יוסף הגבוהה מהם, וכן לא היה ניכר כח יוסף בעולם הזה, אבל כל הנהגת העולם תלויה בו, ולכן הראה להם בחלום הב' שמש וירח וכוכבים משתחוים לו, רומזים לג' תפלות... ואחר שהגיד להם חלום זה לא כתוב שנאה, אלא ויקנאו בו, כי השבטים הם י"ב המזלות וקיום העולם, ויוסף למעלה מהם והכל תלוי בו... (בראשית וישב תרנ"ג)

וישבו לאכל לחם... שמדרגת השבטים להאכיל לחם לכל באי עולם, ומסרו נפשם להכין דרך לדורות השפלים, ויוסף שלמעלה מהם, ואין העולם כדאי לקבל מדרגה עליונה זו, והיה צריך לפרוש מהם, ואז יוציאו מדרגותיהם מן הכח לפועל, שיוסף מעלה לחם מן הארץ ללחם משמים וי"ב חלות שבמקדש היו בחינת י"ב שבטים, ולבונה זכה בחינת יוסף, בחינת זכירה, ומחלקותם היה שורש הגלות, שהוא גם כן לברר הקדושה הנמצאת בכל המקומות, אבל אם היו בני ישראל, זוכין היו מאירין מארץ ישראל ובית המקדש לכל העולם מרחוק, כבחינת יוסף להבה השולטת למרחוק... (שם שם תרנ"ח)

ויצא החוצה - וכתיב ויוצא אותו החוצה, ודרשו רז"ל למעלה מכפת הרקיע, וכן יצא יוסף מהדרך הטבעי, ויוסף שהיה נימול יצא מכח עצמו מן הטבע בכח אות ברית קדש... ויוסף היה הכנה לדורות, ובזכותו נגדרו במצרים מן הערוה, וכן בכל גלות מסייע כחו של יוסף הצדיק, וזה שאמר ויהי ה' את יוסף, לרבות כל מי שיש בו הארה מיוסף. (שם שם תר"ס)

בפסוק ויהי בבית אדוניו המצרי, ויהי שם בבית הסהר, ויהי בהויתו יהיה הוא בחינת השתוות, שלא קבל שינוי מכל אלה המקומות, וכמו כן ויוסף היה במצרים, הוא יוסף הרועה, הוא יוסף המלך ולא נשתנה, וזהו בחינת צדיק יסוד עולם, ולכן היה הוא המכין לגאולה, שזה עיקר נסיון הגלות שלא יקבל שינוי על ידי זה... ידע שזהו שליחות הבורא יתברך, ובכל מקום שרצונו לשלח האדם צריך לעשות שליחותו ולעשות רצון המלך, ולפי שהיה גלוי לפניו ית"ש שלא יקבל שינוי, נשתלח הוא ראשון למצרים להיות הכנה לכל בני ישראל, וכן דרשו רז"ל, בזכות יוסף נגדרו כל בני ישראל בעריות במצרים. (שם שם תרס"א)

ויעזב בגדו, שעל ידי חטא הראשון נעשה כתנות עור ממשכא דחיויא, ונתלבש באנושיות וגשמיות, ועתה צריכים לתקן הגוף על ידי אהבה ויראה, והאבות תיקנו חטא אדם הראשון... ויוסף נמשך אחר בחינת יעקב, ועשה לו כתונת פסים הוא כתנות אור, וינס ויצא הוא התפשטות הגשמיות. (שם תרס"ב)

אלה תולדות יעקב יוסף, כתב באברהם ומצאת את לבבו נאמן, ולכן זכה לברית מילה להשליך הערלה, שהיא הפסולת שנתערבה בה המרגלית, ולכן נתווספה לו הה"א, שבה נברא העולם הזה, וכן ביוסף שהוא שמר הברית נתוספה ה"א... (שם, וראה שם עוד)

ויחלום... יש ללמוד מפרשה זו להכין עצמו בימים הטובים שנתגלה בהם הקדושה, ולקבע ההארות בלב, כדי שיהיו על ימי הרע כשהקדושה נסתרת, כי כל נסיון יש בו הארה ללמד על אחר כך, ואולי היה גם רמז ליוסף שימלוך במצרים, כדי להכין לימי הגלות, שעל ידי יוסף נגדרו בעריות, ועל ידי בחינת יוסף יכולין למצא הארה גם בעת ההסתר. (שם מקץ תרל"א)

מקץ... ולא פנה אל רהבים זה יוסף וכו', ויש לומר שיוסף בודאי לא בטח בשר המשקים, כי אם בהקב"ה, ומה שאמר כי אם זכרתני אתך, שעל ידי החלום היה נראה שמרמזים לו שישועתו על ידי שר המשקים, שכך היה אחר כך, אבל רצון הקב"ה היה ששר המשקים יזכירנו מעצמו ממילא ולא מרצונו, ובאמת בטח יוסף בהקב"ה. (שם תרל"ב)

במדרש, יוסף משלו נתנו לו, ידים שלא משמשו וכו', דקשה להמדרש, הלא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, רק משלו נתנו לו, פירוש כל המצוות לא נקראו על שם האדם, כי הכל בעזר עליון, ולכן מברכין קודם המצוה, כי הציווי מסייע לקיים המצוה, אבל השמירה מלא תעשה היא של האדם, אלא שעל זה לא שייך שכר, אך מי שבא לנסיון בדבר עבירה, נותנים לו שכר כעושה מצוה, כבגמרא, ושכר זה יוכל להיות גם בעולם הזה, ועיקר הטעם מה שזכה יוסף הצדיק לשכר בעולם הזה, כי מדתו להמשיך הברכה והשפע גם בעולם הזה, ולכן נקרא להבה ששולט למרחוק, שמדתו התפשטות הקדושה גם בעולם הזה. (שם תרל"ה)

עדות ביהוסף, במדרש, בא גבריאל ולימדו ע' לשון, לא הוה גמיר, הוסיף לו ה"א בשמו וגמיר. יובן על פי המדרש הואיל משה באר בע' לשון, כי כל הע' לשון מתפשטין מלשון הקדש, שהתורה נותנת חיים לכל הלשונות, והם רק כמו לבושים, והמכוון אחד, רק שהלשונות משונות בתנועותיהם, והדברים הנאמרים בתורה מתלבשים בכל הלשונות האלו, ויוסף שבא למלוך במצרים, היה צריך לדעת ולקשר כל הלשונות בלשון הקדש, ושזו הכנה לגלות מצרים, ולכן נתווספה לו ה"א על שמו, שבה"א נברא העולם, ולכן בכח האות להמשיך כל הלשונות אחר החיות הפנימית, שהיא לשון הקדש. (שם)

מקץ, קץ שם לחושך וכו', וזה שאמר שאחר פרות הטובות פרות רעות, כי סט"א נמשך אחר הארת הקדושה, זולת כשבא צדיק כיוסף, שהוא השליט על הארץ ומשביר כחות הסט"א המכבים הארת הקדושה, ויוסף בירר שחלום פרעה אחד, שיבטל השניות, והעצה לבינוניים על ידי התהפכות היצר הרע על ידי הכנעה. (שם תרל"ז)

וישכחהו, הביא את יוסף למדת שכחה, על ידי שנעשה פגם בזכרון, והיתה ירידה למדרגתו, וכעין זה להיפך בנס חנוכה, שבאו להשכיחם תורתך, ולהיפך נתווסף להם זכרון... (שם תר"מ)

בפסוק ויקרא שם יוסף צפנת פענח, פירש רש"י מגלה צפונות, ולכאורה היה צריך להיות שמו פענח צפנת, והענין הוא, דכתיב ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ... שבכל חודש נפתח שער פרנסה ושפע מחדש, לכן מתפללין בראש חודש על פרנסה, ועל יוסף הצדיק נאמר ביום השבת יפתח, ומדריגת יוסף למעלה מן השבטים, וי"ב שבטים המה ממשיכין השפע לכל העולם, אבל יוסף הוא פותח מקור השפע, כמו בשבת שאין מתפללין על פרנסה, ומכל מקום עיקר השפע בא בכח השבת... ולכן מעיד הכתוב עליו הוא המשביר לכל עם הארץ, אף על פי שאינו ניכר שהוא הגורם, ולכן לא הכירו השבטים כחו של יוסף כי כל כחו בהסתר, ולכן נקרא צפנת פענח, שהשפעה שלו היא בסתר ולא בגלוי. (שם תרמ"ד)

הנמצא כזה איש וגו', אחת היא וכו', שיוסף כולל כל הי"ב שבטים, שהם עיקר המציאות בעולם הזה, ולכן בחנוכה קורין בנשיאים... (שם תרמ"ו)

מקץ, קץ שם לחושך וכו', כל תהלוכות יוסף היו הכנה לגלות מצרים ובודאי יוסף לא בקש לו תחבולות לצאת מבית האסורים, רק בטח בה', ובעבור נטיה קלה שהיתה לו נתוספו ב' שנים, שבפניה מעטה יכול לפגום... (שם תרנ"ח)

שפת לא ידעתי אשמע, גבריאל הוסיף לו ה"א ולימדו ע' לשון, כי ירידת יוסף למצרים היתה הכנה לגלות מצרים, שתכליתה הכנה לקבלת התורה לתקן הדיבור, כדכתיב המעלך מארץ מצרים הרחב פיך וגו', שכלל ישראל נברא להעיד על הבורא, ולכן צריכין לברר העדות בכל הלשונות, וברית הלשון תליא בברית המעור, וב' הבריתות בחינת יהודה ויוסף והם שעיקר העדות בפה, ולכן החזיקו השבטים ביהודה, אבל שורש פתיחת הפה והעדות תליא ביוסף לכן עדות ביהוסף שמו. ובגמרא, יוסף קדש שם שמים בסתר נתוסף לו ה"א משמו של הקב"ה, ויהודה שבגלוי נקרא כולו על שמו של הקב"ה, והוא כהנ"ל, שעיקר הדבור בהתגלות לבני יהודה, ושורש הדבור באתכסיא ליוסף. (שם תרנ"ט)

וישק לו, במהר"ל, ויוסף אמאי לא קרא קריאת שמע, נראה שזו היתה בחינת שהיה בבית אדוניו המצרי ומתדבק בה' אף כשעושה עניני העולם הזה, אבל יעקב למעלה מהטבע, ולכן נתדבק בה' בקריאת שמע, ולא יכול לנשקו. (ויגש תרל"א)

ויפול על צואריו, מה שיוסף לא קרא קריאת שמע, כדפירשנו, שבחינת יוסף שיכול להצניע עצמו, שלא יהיה ניכר על פניו מהותו, וזה מרויח האדם על ידי נסיון מרחוק שמחזק את עצמו, ויכול להיות טוב בדרך הסתר. (שם תרל"ד)

ויתן את קולו בבכי, ענין בכיית יוסף שדרשו רז"ל על החורבנות, מדכתב ולא יכול יוסף להתאפק, משמע שהיה צריך להתאפק עוד, ואם היה ביכלתם לתקן עד הסוף לא היו גלות וחורבן. כי הכל נמשך מהשורש, רק לא היה בכוחם לסבול כל כך צער, ולכן הרגיש יוסף מיד שיהיו החורבנות וזה המעט שנשאר לתקן אין אנו יכולים לגמרו בדורי דורות, צא ולמד על גודל עבודת האבות והשבטים. (שם תרמ"א)

מים עמוקים עצה בלב איש וכו'... בחינת השבטים ימי המעשה, ויוסף בחינת מנוחת השבת, וזכה לזה על ידי הנסיון, כי נסיון דבר גדול מאד, שמביאין האדם למקום שאין בו הארה, כמו שכתב והבור ריק וגו', דבכל בור יש הארה גנוזה, ויוסף בא למצרים מקום טומאה, ובכחו עמד בנסיון, שכרו שבא מבחינת בורך לבארך... (שם תרמ"ב)

ויוסף ישית ידו, שמעתי ממו"ז ז"ל, שבכל מקום שיש מבחינת יוסף הצדיק ושמירת ברית קדש מתקיים אנכי ארד עמך ואעלך וגו', מדת יוסף היא להמשיך התקשרות וחיות חדשה מהשורש, שהרי מצות מילה היא לשנות הטבע ולרמוז שאדם צריך למשוך חיות מלמעלה ולא לטבע בתוך הטבע, ומשינוי הטבע בא התחדשות ותולדות... (שם תרמ"ה)

...ובחינת יהודה היתה בהתגלות, שמשם תצא הוראה, והוא הדרך שיכולים הרבים ליהנות ממנו, אבל בחינת יוסף לא יש שייכות רק ליחידים, ונקרא נזיר אחיו... (שם)

יהודה, מים עמוקים עצה בלב איש וכו', פירוש שעבודת יהודה ואחיו היתה לדלות מים מבארות עמוקים שיש בעולם הזה הארות גנוזות, וזו עבודת ימי המעשה לברר אוכל מפסולת, ובחינת יוסף להמשיך אור חדש מהשורש, וזהו ונוזלים מתוך בארך וכו'... (שם תר"נ)

וכמו כן תורת יעקב מתפרשת על הי"ב שבטים, ויוסף הוא המקשר תורה שבכתב אל תורה שבעל פה... (שם תרנ"ו)

ויחי, ובזה פירשנו ויראו אחי יוסף כי מת אביהם, שלא מצאו עוד חיותו של יעקב, ויוסף ירש מקום אביו והיה דבק בגאולה, והבין שהכל לטובה, כי שורש הגלות היא הגאולה, וזאת רצה יעקב לברר להם... (שם ויחי תרל"ב)

ויברך את יוסף נתן ברכה להתפשטות כחו של יוסף, והנערים הם התעוררות החיות בעולם, והכלל כי שורש החיות בא מיוסף, וכשבא השפע בעולמות שלמטה צריך שמירה, ולכן בגלות בשליטת הסט"א אי אפשר להתגלות הקדושה... ולכן יוסף שהוא שורש הכל צריך ברכה, וכן שבת שורש הימים צריך שמירה יתרה, וכמו שאומרים ופרוס עלינו סכת שלומך. (שם תרל"ז)

וב' הלשונות הקבצו והאספו הם ב' מיני התאחדות, בחינת יוסף ויהודה, משיח בן יוסף ובן דוד, שעל זה אמרו חז"ל אילו שמרו בני ישראל ב' שבתות הן נגאלים, שיש שבת במתנה בחינת יוסף נבדל מעולם הזה, נזיר אחיו, והוא התאחדות השורש ממש על ידי בטול לשורש, ויש בחינת שבת על ידי יגיעת העבודה בחול... וזו בחינת יהודה ומשיח בן דוד הבא על ידי עבודת האדם. (תרל"ח)

בן פורת... והיא הצורה שברא הקב"ה בעולם, ונקראת עין יעקב, ובודאי היא לעולם בכללות בני ישראל, כמו שכתוב כל רואיהם יכירום וכו', אך אין העולם כדאי שיתגלה זה העין בתוך הרשעים... והבנינים במשכן ובבית המקדש היו חומות שהעמידו בני ישראל להבדיל, ואז יש להם אחיזה עד צורתו של יעקב, וזהו האספו ואגידה וכו'. אכן כחו של יוסף הצדיק שאין עין הרע שולטת בו, כמו שכתוב וידגו לרוב, ויכלול לקבל הארת הקדושה גם כשהוא בתוך הרשעים, ולכן הכין מקום לבני ישראל בתוך מצרים, ועל זה אמר לו הקב"ה ליעקב שפחד מעין הרע שתלוי בצורה, ויוסף ישית ידו על עיניך. והם ב' מיני העבודות, השבטים הכינו עצות להיות חומות מפסיקות, ויוסף הכין מקום לסמות עיני הרשעים שלא יוכלו להסתכל ולמנע האור מהצדיקים... (שם תרמ"ו)

...ויוסף היה דרכו להיות קודם סור מרע, ויעקב אבינו ע"ה תיקן שיתן ה' פתיחת הלב לתורה גם כשאין מתוקנים כראוי, וזהו ענין הקדמת פרנסה לגאולה. (שם תרמ"ז)

כרע רבץ וגו', אמו"ז ז"ל אמר, כי הגם שיוסף הוא הצדיק, ועליו נאמר אור זרוע לצדיק, מכל מקום יהודה גבר באחיו בבחינת ולישרי לב שמחה, ולרש"י ישר עדיף מצדיק, כי יהודה בכחו להעלות הנופלים ליישר אורחותם... (שם תרנ"ג)

...וזהו החילוק בין יהודה ויוסף, יש נושע על ידי התנשאות ויש על ידי התחזקות, יהודה ניתן לו החיזוק, גברא דמריה סייעה, ולכן בו כל השם עם ד' בחינת שפל וגבוה, ויוסף בחינת זקיפה... והמלוכה ניתנה ליהודה בקביעות, כאריה שהוא מלך בחיות, ומכל מקום השועל הפיקח מייעץ גם לארי באיזה זמנים, ואז האריה משתחוה, וכן יוסף על דין, יש זמנים שמתגלה הארת יוסף, ואז הכל משתחוים לו על ידי תוספת הבאה מעולם העליון, וזה לא יוכל להיות תמיד... (שם תרנ"ז)

בלבת אש, על שם עמו אנכי בצרה, וכתוב אשר לא ידע את יוסף, כי נקודת יוסף הצדיק עומדת בכל עת צרה, כדכתיב ובית יוסף להבה, ששולטת למרחוק, והגלות מתחילה כאשר לא ידע את יוסף, והצדיק כשמרגיש בחינת יוסף אינו בגלות, ויכולה להיות הגאולה על ידו, וזה הסימן גאולה שמסר להם יוסף שכל המבין שיש פקידה גם בגלות, אף שהוא בהסתר, הוא מוכן לגאולה... (שמות תרל"ו)

...אבל העיקר הוא כח יוסף הצדיק, שהוא אבן השוהם, וכמו שהיה באבנים ששם יעקב מראשותיו, ונעשו אבן אחת, והוא כח יוסף שמאחד כל השבטים, כמו שכתוב תסובינה אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי... (שמות זכור תרמ"ד)

בפסוק ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו', יוסף הצדיק היה המכין לבני ישראל במצרים, שהכניס עצמו בגלות מצרים להיות הכנה לבני ישראל בגלות, ולכן זכה להיות לו עליה ביציאת מצרים, כידוע, כי מדרגת משה רבינו ע"ה למעלה, וכתוב עמו, במחיצתו, ולפי שביטל עצמו לכלל ישראל, כמו שכתוב השבע השביע, להיות קשור בכלל ישראל, וכתוב ושם דרך אראנו בישע אלקים, דרשו חז"ל המדליק נרות במבואות האפלים, וזה נתקיים ביוסף, ולכן נתעלה ביציאת מצרים, וכן הבטיח הקב"ה ליעקב, אעלך גם עלה, ויוסף ישית ידו על עיניך, שיתעלה כחו למדרגת יעקב. והנה שורש הגלות והגאולה הכל במדרגת יוסף הצדיק, בתחילת הגלות כתיב אשר לא ידע את יוסף, ובגאולה כתיב ויקח משה את עצמות יוסף. (ויקרא פסח תרנ"ה)

שם משמואל:

ואפשר לומר, ששני אלה נח ויוסף הצדיק, כמו ששניהם נקראים צדיקים, נח איש צדיק, ויוסף הצדיק, היה חטאם בסגנון אחד, נח שלא הוכיח את דורו כראוי, ויוסף שלא הרהיב עוז בנפשו להוכיח את אחיו על זה שנדמה לו שחטאו בשלשה דברים, דאילו היה מוכיח אותם היה נודע לו שאין בהם שמץ חטא, ולא היה לו מה להגיד לאביו חטא עליהם, ולא היתה יוצאת השנאה לפועל. וכמו שנח ניצול משטף מי המבול, כן לעומתו בזכות יוסף ניצולו ישראל בים סוף... (בראשית נח תר"פ)

וזו גופא היתה כוונת יעקב אבינו ע"ה אחר שנולד יוסף ששולט למרחוק, חשב, שיהיה בכחו למשוך כל הניצוצות שמה לארץ ישראל, ולשם יבואו אליו, ומה שלא היה כן, והוצרך להיות עוד בגלות, הוא מטעם שלא נתעברה עוד רחל בבנימין, כי יוסף היה צדיק דלעילא, ובנימין צדיק דלתתא... צדיק דלעילא ממשיך כל ההשפעות מלעילא למדת מלכות עד שיבואו לתתא, וצדיק לתתא ממשיך כל התפילות ומעשי עולם הזה שצריכין עליה למדת מלכות ומעלה אותם... (ויצא תרע"א)

...שיוסף היה כדמיון שבת, שמפני קדושת שבת כלהו ערקין ונתעברו לנוקבא דתהומא רבה, כן בדוגמה זו היה יוסף שמחמת קדושתו שהגביר את הכח הפנימי שלו על הטבע, עד שחלקי הרע שבטבעו נדחו ונסתלקו ממנו, ועל כן אוכלין קדשים בחלקו בכל הרואה, ואין צריכין לחומה, וכמו נסיון שלו שהוא למעלה מהטבע, אך הוא הגביר את הפנימיות שלו על הטבע, והיתה שביתת הטבע ונדחו חלקי הרע שבטבע, ונשארו חלקי הטוב בהירים וזכים, וכמו שפעל לעצמו בפרט, כן היה מביא תועלת לכלל ישראל שחלקי הרע שבטבעם ידחו ויכלו מהם... וממוצא דבר שמיד בהופעת קדושת יוסף נתפרדו חלקי הרע מהטוב, כמו שהוא היתה מדתו לעצמו להגביר כמו כן חלקי הפנימיות שבו על הטבע שהוא חלקי החיצוניות, עד שחלקי הרע ברחו ונדחו ממנו, כן הוא בכלל שחלקי הרע שבחיצוניות, שהוא כחו של עשו, נדחו, ובזה מובן מה שיוסף הוא שטנו של אותו האיש... ומצד קדושת יוסף לא היה צורך לכל אורך הזמן, ואפשר אם היו כל השבטים בטלין לדעת יוסף היה נעשה כן מהרה... (וישב תרע"ו)

והנה ביוסף מצאנו שהיה שטנו של אותו איש, ואין זרעו של עשו נופל אלא בידי בניה של רחל... ובודאי משום שיוסף בקדושה דוגמת עשו בטומאה, והיינו דלעומת שעשו נוצר בדוגמת עץ הדעת טוב ורע, לברח מהרע ולבא לעומתו בקדושה, ולא מילא את חובתו, ועשה עוד להיפוך, נראה שיוסף בא במקומו לזכות על ידי הבריחה מהרע, ועל כן מצינו שיוסף זכה למעלתו להקרא צדיק יסוד עולם על ידי הבריחה מהרע, וינס ויצא החוצה, ועל כן עשו נופל ביד זרעו. וימתקו עוד הדברים על פי מה שכתבו חכמי האמת, שנשמת יצחק נתעברה ביוסף, ונוטריקון שם יצחק קץ חי, מדתו של יוסף בסוד עוד יוסף חי... לפיכך יצחק שחשב את עשו לממלא את תעודתו אהבו ביותר, ועל כן יוסף שהיה מלא את תעודת סור מרע במקום עשו, נתעברה בו נשמת יצחק, ומשום כך נראה שיעקב אבינו ע"ה הפקיד את יוסף על מדה זו... (שם תרע"ח)

וכבר אמרנו, שזה פגם בגוף ונפש ושכל, מתקן בשערו הוא בשכל, שהשערות צומחות ממותר לחות המוח... ממשמש בעיניו הוא בנפש, שהיא מתפעלת ממראה עינים, מתלה בעקבו הוא בגוף, שהעקבים הם בחינה תחתונה שבגוף. ואף שחלילה לומר על צדיק יסוד עולם זה בפשיטות שפגם בדברים אלו, ובודאי היתה לו כוונה נעלמת, ואומר אני באימה, אולי מטעם שהרגיש שהגלות ממשמשת ובאה, שהרי אפילו עשו ידע והלך אל ארץ מפני שטר חוב... דהיינו טעמא דיוסף שהיה עושה מעשים אלה, כדי שיהיה ניכר בפועל שהוא בחדוה ובנהירו דאנפין וכמה משיך מלעילא, וזה כתריס בפני כחות הגלות המתפשטים שהם אינם יודעים אלא מה שבגלוי... מכל מקום בחיצוניותו היה נראה כאילו הוא דבר שאיננו ראוי ליוסף הצדיק, ועל כן משך זה אידך פגם הדיבור, ויבא יוסף דבתם רעה, שגם כאן הכוונה היתה טובה, שיעקב יישירם, אלא שבחיצוניות היה נראה חס ושלום כלשון הרע, וזה הביא שהגלות תהיה לה שליטה בו. (שם תרפ"א)

...והנה ידוע שיוסף הוא שבת, ובודאי דרך עבודתו היתה ברוח קרה ובמנוחה בלי התלהבות, רק להתענג על ה', הכל בפנימיות ובבחינת מח בהתגברות הכח השכלי, ובמדרש, שאמר יוסף להשבטים אתם הגוף ואני הראש, תבואתה לראש יוסף... וזו היתה המחלוקת בין יוסף לשבטים, דהנה דרך כל איש ישר בעיניו להנהיג את זולתו על דרך עבודתו, ועל כן יוסף רצונו להנהיג את כל העולם כולו בבחינתו, הכל בהסתר ובפנימיות, והשבטים רצו דווקא להנהיג את העולם כולו בבחינתם בהתלהבות והתגלות אלקות, וכמו שבאמת כן יהיה לעתיד לבא, וזו היתה עצתם של שבטים להכניע את יוסף תחתם, כדי שיתנהג העולם בבחינתם, והרס ה' עצתן של שבטים, שבעוד לא נגמר התיקון אין לך יפה מן הצניעות.

ולפי האמור יובנו דברי המדרש רבה, אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו וגו', על ידי שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני, ניתווסף לו שתי שנים, וכי אין האדם רשאי לעשות השתדלות ולהרבות הפצרות על ידי שתדלנים, ולהנ"ל דכל עבודת יוסף היתה בבחינת שבת, שהיא בלי שום פעולה ועשיה באברים החיצוניים, רק הכל בהעלם והסתר, והוא עצמו הוא תכלית בחינת בטחון, וכאילו כל מלאכתו עשויה, וכל הפעולות וההשתדלויות אצלו היו נחשבות כעין חילול שבת... (מקץ תרע"א)

וזה שאמרו בית הלל מוסיף והולך בנרות, ולהורות על ענין נכבד זה, ועל כן תמיד חל חנוכה בפרשתו של יוסף שזוהי מדתו, כמו יוסף ה' לי בן אחר, ועל כן הוא נקרא חי, שכאשר מוסיף בכל יום הוא חי... כי לולא זה אי אפשר היה להשאר בצדקו במצרים... (שם תרע"ב)

והנה ידוע שיוסף הוא שבת, על כן נמצאים ביוסף נמי שני ענינים אלו בעצם, והיינו מלך ושופט, שהוא ענין ממשלה לבד לשמירה כנ"ל, אך אחיו לא עלה על דעתם שתהיה מעלתו כל כך גדולה, אף שידעו ממנו שהוא איש צדיק שומר הברית... (שם תרע"ד)

...כן הדבר הזה שיוסף הוא להבה, וכענין שכתוב (תהלים ק"ו) להבה תלהט רשעים, ואי אפשר שצד הרע יפגמהו חס ושלום, כי שלהבת אש קדושתו תלהטם, ועל כן אפשר לו לקרב לגבולם ביותר, ואז חלקי הקדושה והנשמות הקדושות שהם טבועים מאז ביד החיצונים מתדבקים אליו, כי מצא מין את מינו וניעור ונדבקו בו, וכשהוא עולה במעלותיו מתנתקים ממקום טביעתם, ועולים עמו או לכל הפחות מתפרדים ומתחלקים מצד הרע, וממילא נשאר הצד הרע בלי חיות, וזהו הענין שהיה יוסף שטנו של אותו האיש, מה שלא הספיקה לזה אש קדושת יעקב...

ולפי האמור יובנו דברי המדרש בכל עצב יהיה מותר, בכל דבר שנצטער יוסף עם אדונתו היה לו יתרון ממנה, למה שנטל את בתה, היינו שנשמת אסנת בתה היתה נשמה גבוהה מאד, ולעומת גדולתה היתה שקיעתה כל כך עמוק ביד החיצוניים, כי כך היא המדה, כמו שהגדנו כמה פעמים בשם כ"ק זקיני... וכאשר ניתק יוסף את עצמו ממנה וינס ויצא החוצה, הוציא עמו את נשמת אסנת שנדבקה בו בעת אחיזתה בו, ומאז היתה אסנת ראויה לו לאשה, ובזה יש לפרש טעם מה שאמרו לעשות צרכיו נכנס, דלא יתכן לומר זה על איש מרכבה למדת צדיק יסוד עולם... (שם תרע"ח)

...ובכח ההוספה שבו להמשיך אור אלוקי אף במקומות הנמוכים היה ענינו שכתוב בו וזקניו יחכם, שהחכים את חכמי פרעה וכלכל את מצרים ברעב, וכפאן למול, שאמר להם אלוקי אינו זן את הערלים, ומכלל שהיה זן אותם בכח אלוקי, ואחר כך בסוד הא לכם זרע. ואף שבאריז"ל תפיסה על יוסף שהכניס קדושה במצרים במקום הטמא, ומתקנים זה בהא לחמא, מכל מקום כבר אמרנו, שגם יוסף ידע מזה, ומכל מקום לא השגיח על שום דבר לטובת ישראל, שצפה שתהיה מצמחת מזה לעתיד, כי מבלעדי זה היו המצרים רעים עוד יותר, והיו ישראל יותר בסכנת גוף ונפש... (שם תרפ"א)

...נראה שהש"ס מדבר ממהותם, שזה מהותו היתה לקדש שם שמים בסתר וזה בפרהסיא... והיינו דיוסף מדתו להיות הכל בהסתר והצנע ולא הראה את גודל צדקתו לחוץ, כמו שכתוב ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה, ופירש רש"י מסלסל בשערו, ובזוהר הקדוש ותתפשהו בבגדו, משמע שהיה מקפיד על מלבושיו שיהיו נאים, ולא היה נראה לחוץ מה שבלבו צדיק יסוד עולם, ועל כן הזמין הקב"ה לידו קידוש שם שמים נמי בסתר. (שם)

ולפי זה יש לומר, דכל ענין סור מרע מתייחס למדת הדין, שבמה שהאדם מושך ידו מן הרע, לעומתו דוחה את כחות הרע לבל יתפשטו חוץ מגבולם, ודוחה את הרע ממנו ומכל העולם כולו. וזו היתה מדתו של יוסף הצדיק, במה שהיה סור מרע דחה את כחות הרע בכללם ממנו ומכל העולם... אבל יהודה מדה אחרת היתה בו, היא מדת חסד ורחמים, כי מדתו עשה טוב... (ויגש תרע"ה)

והנה כבר אמרנו בפרשיות הקודמות, שיוסף הוא בחינת הראש של כלל ישראל, ויהודה בחינת לב, ולפי דברינו הנ"ל יוסף הוא מבתי גואי ויהודה מבתי בראי, ועל כן נמצא ביוסף שלא היתה ניכרת צדקתו בתהלוכותיו ובתנועותיו, כמו שכתוב ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה... ונראה דכוונת יוסף להסתיר את מדותיו כדי שיהיה כחו כח נסתר ועליון יותר, וכמו שבכלל בניה של רחל תפסו פלך שתיקה, וכן נראה כחו יפה בזה להסתיר עצמו עד להפליא, שאחיו החכמים והצדיקים לא הכירו בפרצוף פניו גודל מעלתו, וחשבוהו רק כחכם מחכמי אומות העולם, ולא עוד אלא שחשדוהו שהעליל על בנימין כדי ללקחו לקלון, שאפילו בן נח מצווה עליו, והרי ישבו אתו בסעודה והאריכו עמו איזה שעות ולא הכירו צדקתו, ולא דבר קטן הוא להסתיר עצמו בפני אנשים חכמים וקדושי עליון כאלה... (שם תרע"ז)

ויש לומר על פי מה שהגדנו, דיוסף היתה בו בחינת שבת, וכמו שיום השבת קביעא וקיימא ואינו נצרך לקידוש בית דין, אלא בא מאליו בלי שום תפיסת יד אדם בו, כן היתה דעתו שישועתו תצמח בלי שום תפיסת יד אדם בה אלא מאליה, ועל כן מה שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני וגו' נחשב לו לחטא... ועל כן יש לומר שמהאי טעמא לא רצה להודיע ליעקב, למען לא יהיה בענינו שום עשית ותפיסת יד אדם, ומטעם זה עצמו לא התודע לאחיו, שלא יהיה הוא המודיע, ושוב תהיה בענינו תפיסת יד אדם... (שם תרע"ט)

ובמדרש, יעקב בא שלם בתלמודו מבית לבן, אבל יוסף שכח, שנאמר כי נשני וגו', ואם כן היתכן שנתן יוסף שבח להשי"ת על אשר שכח תלמודו. אבל הפירוש שנתן שבח על אשר היה לו כח עצמי, ולא היה נקרא תלמיד חכם אלא חכם, ולא היה צריך למה שהיה לו מבית אביו, וזה הכח נתן למנשה, ויצא ממנו גדעון, שנאמר בו לך בכחך זה... (ויחי תרע"ג)

ולפי זה יובן מה שאהרן זכה בכהונה, ויוסף בבכורה, ודוד במלכות, יוסף הוא צינור השפע, וצינור הוא אותיות רצון, היפך הכעס, והוא צדיק יסוד עולם דאחיד בשמיא וארעא... (שם תרע"ד)

ובזה יש ליתן טעם למה לא ציוה יוסף לשאת אותו לארץ ישראל, ורש"י כתב מפני שמא לא יניחום המצריים, ועדיין אינו מיושב, שעל כל פנים היה לו לצוות אם יניחום טוב, ואם לאו לא יתחייבו... אבל לפי הנ"ל יש לומר, כי לא רצה להניח את ישראל לבדם במצרים, והיה מרוצה יותר שיהיה כל השנים הרבות הללו בלי קבורה... והפקיר עצמו להיות נודד כל אותן השנים ממקום מנוחתו בשביל תועלת ישראל... (שמות בשלח תרע"ג)

והנה במדרש, יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה, ונגדרו כל ישראל בזכותו, ומשמע שהשפיע ממהותו על כל ישראל, והיינו שהשפיע בישראל קדושת המוח, וזה שאמר והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה, רומז לשדה אשר ברכו ה', היינו שכולנו מקשרים את ישראל באביהן שבשמים, אתם בקדושת רעותא דלבא, ואני בקדושת המוח, והנה תסובינה אלומותיכם וגו', כי קדושת המוח גדולה יותר והיא כוללת הכל, קידוש המעשים שהוא קידוש רעותא דלבא כנ"ל נכלל בקדושת המוח... (שם תרע"ו)

ולפי האמור יש לפרש נמי סמיכות הקרא דבתריה, ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו', היינו שמאחר שהבין משה שנתבקש מישראל עוד מירוק מחטא עבודה זרה כנ"ל, נתן עצה בלבו ליקח עמו את עצמות יוסף כי השבע וגו', ואם כן לקיחת עצמות יוסף עמו היא זכות כל ישראל, ממילא לעומתם תעמוד זכות יוסף לכל ישראל. והנה יוסף היו לו ג' נסיונות, נסיון באותה הרשעה, ונסיון שלא הודיע לאביו בכל אותה העת שעמד בבית פוטיפרע או בבית האסורים... ואם כן מסר עצמו תחת הנהגת השי"ת, הנסיון השלישי שקיבל על עצמו להיות בלי קבורה כל אותם הימים, וידוע דקבורה היא תועלת גם לנפש... קיבל זה על עצמו לטובת ישראל... (שם תרפ"א)

הכסף נתון לך וגו', יש להתבונן מה היה צורך זה להנס, ומאי נפקא מינה אם קיבל הכסף מהמן או לא. נראה לפרש על פי מאמרם ז"ל פסחים קי"ט, כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו והביאו למצרים וכו', וכשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהם. ופירש כ"ק אבי אדמו"ר זצ"ל שכסף וזהב רומזים לאהבות חיצוניות שהיו מפוזרות בכל העולם, והכל נתקבץ למצרים, וישראל לקחו כל אלה לאהבה קדושה... (פורים תרע"ב)

במכילתא, תבא אסרה שנאמר ויאסור יוסף מרכבתו ויעל וגו', ותעמוד על אסרה שנאמר ויאסור את רכבו. ביאור הדברים, ממה שאסר פרעה בעצמו את מרכבתו, שאין זה לפי כבוד המלך, מזה נראה שהיה כח למעלה מהטבע, היינו השר שלו היה מכשכש בקרבו עד שיצא ועבר חק וגבול הנימוס, ולעמוד נגד זה היה זכות יוסף הצדיק, שמחמת מצות כיבוד אב ואהבת המצוה עבר גבול הנימוס, וזכותו היה גם כן אור מושפע ממקום עליון גבוה מאד... (פסח תרע"א)

ועל כן, אף שמעשה השבטים לקשר כל הכחות להשי"ת, אבל היה רק מעשה בשר ודם שאין לו קיום, אך יוסף בנסיונו הגדול שהיה יצרו מתגבר עליו, ונמתחה הקשת וחזרה וישבה ולא עבר עבירה כשיצרו מתגבר עליו, נותנים לו שכר כעושה מצוה, והיה נחשב מעשה מצוה ממש, ובאשר בני נח נצטוו על עריות, הנה מעשיו שוב היו נחשבים מעשה שמים לפי ההנחה הנ"ל, על כן שוב היה למדתו קיום, וזהו קמה אלומתי וגם ניצבה והנה תסובינה אלומותיכם וגו', היינו שכל קיומם הוא באמצעות יוסף. ויש לומר עוד, דהנה ידוע דצלם האלקים שבאדם הוא לעומת שמירת הברית, ויוסף באשר היה שומר הברית היה לו צלם האלקים בשלימות, ולא היתה בו מדת השכחה, ועל כן היתה לו מדת הקיום יותר מכל השבטים, היפוך מדת השכחה של מצרים... (פסח תרע"ד)

ויש לפרש הטעם דליוסף אתווסף ה"א ולפנחס יו"ד, דהנה נראה דה"א שנתווספה ביוסף היא ה"א ראשונה שבשם, שהיא בין היו"ד להוא"ו, וידוע דעולם הבא הוא בה"א הראשונה שבשם, ונקרא נועם ה', ועל כן יוסף שמסר את עולם הזה על כבוד השי"ת, ואפילו על מנת ליהרג, והוא קיבל עליו את הכל וינס ויצא החוצה, רומז לחוץ מעולם הזה... על כן שכרו הוא לירש עולם הבא, שהוא תמורת עולם הזה, על כן נתווספה בו ה"א הראשונה שהיא עולם הבא כנ"ל... (במדבר פינחס תרע"ב)

דהנה ביוסף הצדיק כתיב, וינס ויצא החוצה, ויש לפרש דבמעשה הזה נכללים שני דברים, הבריחה, והיינו שהבריח את מחשבתו מלחשוב בדבר זה כלל, והוא כענין שאמרו ז"ל יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה... אך יש עוד מדרגה גבוהה מזה, שהוא מדביק עצמו כל כך למעלה מהטבע, עד שאין לכחות החיצוניים עוד שליטה עליו, אדרבא, כחות החיצוניים בורחים ממנו ומיקר קדושתו, כי אין לכחות החיצוניים שליטה אלא מפאת ההסתר והצמצום... וזהו הענין שכתוב ביוסף ויצא החוצה, היינו חוץ לגבול הטבע... בזכות הפתח שפתח אברהם להיות הטבע דייש לרגליו. והנה תחילה כתיב וינס, היינו בריחה בלי שום טעם וטענה, ואחר כך ויאמר בטעם, וכן יש לפרש וינס למעלה מן הטעם אלא רצון פשוט, ואחר כך כשסילק מחשבות רעות שלא ירדפו ויחזרו עליו, השכיל לדבק עצמו למעלה כנ"ל... (שם מסעי תרע"ג)

בש"ס ראש השנה י' ב', בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים, ופירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, כי בראש השנה יום הדין הוא התגלות הנעלם על ידי עומק הדין, וכמו כן יצא ונתגלה יוסף, ולי נראה עוד לומר בלשון אחר, דהנה ידוע כי שמו של איש הוא מהותו, ועל כן יוסף שנקרא על שם שאמרה רחל יוסף ה' לי בן אחר, היתה מהותו להיות מתנענע ורודף מתמיד אחר תוספת בעבודת ה' ולא הסתפק בעצמו במה שהיה לו עד כה, ועל כן מדרגת יוסף נקראת חי כידוע במקובלים... (ראש השנה תרע"ד)

ר' צדוק:

ועל כן יוסף הוא שטנו של עשו, כי גם הוא משתדל במעשה דוגמת עשו אבל כל מעשיו לשם שמים, דאת האלקים ירא ועל ידי זה מצותיו שמור, וזה כח המעשה בעולם הזה היפך עשו דכתיב ביה ולא ירא אלקים, שהוא הפסולת דמדת הגבורה להתגבר במעשים לחשוב כחי ועוצם ידי עשה לי וגו', מה שאינו כן הירא אלקים שיודע שכל גבורותיו וכח פעולתו מהשי"ת, והוא מתגבר לכבוש יצרו ולהשתדל כרצון השי"ת... וזהו הרוגזא דיוסף שמצד מדת היראה נמשך הכעס על עוברי רצונו, וכל זמן שלא נתבררו זרע יעקב לגמרי הביא גם דבתם רעה לאביהם, כי בזרעא דלאה הוא שורש התורה וכל צורבא מרבנן דמורי ורובן של סנהדרין כי היא העלמא דאתכסיא. ושורש מעשה המצות בזרעא דרחל עלמא דאתגליא... מזה נמשך הרוגזא של יוסף שלא הניח ליעקב לישב בשלוה להשיג שלימות קדושת יום שכולו שבת שזכה לה על ידי שלעבד נמכר יוסף, על ידי זה שהוא בקש לפסול מדרגת אחיו, ומדה כנגד מדה נתעורר קטרוג על מדרגתו גם כן, וזכותא דרבים עדיף ונצחו לו לפי שעה. ואף דהם חטאו במעשה בזה ונתבררה דיבתו שיש בה ממש מצד המעשה, מכל מקום גם הוא צריך לבירורים, ומצד כח השתדלותו במעשה נמכר לעבד שהוא השתעבדות בפועל ועבדות במעשה. ואחר שנתברר בכבישת היצר זכה למלוכה ושאחיו השתחוו לו והודו למעלתו, כי בירורו קדם לבירור שלהם כדרך ארץ הקודמת לתורה... (חלק ב ישראל קדושים עמוד ע)

ונמצא היה מכירה זו קלקול דיהודא וגרים אדרבא קלקול ליוסף, שכל עיקר קדושת רציחותו הוא לפי שא"נ מזימה רק משנאת זימה כנ"ל, והוא הורד למצרים מקום הזימה כנ"ל, ואי אפשר למי שבמקום מטונף שלא יתטנף קצת... וכן הוא קלט קצת, וכמשאז"ל (שבת מ"ט ב') על פסוק "ויבא הביתה לעשות מלאכתו", וזהו קלקול לדרגא דיליה, וכן הגיע קלקול לדרגא דיהודה במיתת אשתו ובניו שהוא היפך חיים שאל וגו'. והנה הם חשבו שעל ידי מכירת יוסף יתרומם קרן יהודא להיות תכלית השלוה ויהיה תכלית השלימות, אבל כשראו אבלו של יעקב ואדרבא דבר זה מנע השלוה וכנ"ל, שאדרבא על ידי זה גרמו קלקול יותר לכך הורידוהו מגדולתו, שראו שעדיין אינו בשלימות הגדולה ועל כן יש חסרון בו... ואז גם יהודא התחיל לשוב ולהתחרט כמשאז"ל, ואז התחיל אורו של משיח האמיתי שהוא לעשות שלום בעולם... (חלק ג דובר צדק עמוד פג)

ולכך כשישראל נקראים יקרים נאמר "הבן יקיר לי אפרים" נקראים על שם זרעו של יוסף שומר הברית (ויק"ר פ"ב), וכמו ששמעתי דבכל מקום בתנ"ך אפרתי רוצה לומר שלא ראה קרי מעולם... ולכן עמלק נופל ביד זרעו של יוסף שלא ראה קרי מעולם ואין שייכות וטענה לעמלק ולכך נופל בידם... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד רכד)

...וכענין חלומות יוסף הצדיק שאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו, וקראוהו בעל החלומות, היינו שחשבו שמצד חשקו להשתרר עליהם הוא הולך בדמיונות כאלו כל היום עד שגם בלילה יחלום לו מזה מהרהורי דיומא. אבל הוא היה זיו איקונין שלו דומה לשל אביו שהוא מדת אמת ליעקב על ידי שהיה שקוע בתורה דכתיב בה אמת, על כן גם כל דמיונותיו הוא אמת ולא כוזבים כלל, ונתקיים בפועל כן. ואף על פי שמכל מקום היה זה עדיין דמיון וגם מחשבת השבטים לא היה שקר, כי יש באמת גם כן מדריגות, וזה אף על פי שלא היה דמיון כוזב גמור שהרי נתקיים, מכל מקום לא היה אמת גמור גם כן שיהיה קיים לעד כמדת שפת אמת אשר תכון לעד, שהרי מלכות יוסף היה רק לשעה ובעולם הזה לבד... וכפי הטענות הנגלות שהיה בעולם הזה נגד כל אחד מהשבטים היה נראה יוסף צדיק יותר מהם וראוי למשול עליהם, כי כל ממשלה ודאי במשפט. וכן מה שהביא יוסף דבתם רעה ודאי לא אמר שקר, רק שהוא השקיף רק בנגלות של מעשיהם והמתגלה בעולם הזה לאדם הרואה לעינים, אבל ה' יראה ללבב האמת לאמיתו שאין נגלה בעולם הזה. ועל כן איקונין של יוסף היה רק דומה דרך דמיון בעלמא ליעקב, שמצד דמיון העולם הזה היה גם זה אמת, שהרי גם חלומותיו ודמיונותיו היו אמת, אבל מכל מקום אינו ממש כחלומות יעקב אע"ה "והנה ה' נצב עליו" וגו'... (שם מחשבות חרוץ עמוד יא, וראה שם עוד וערך יהודה לעמוד מא)

ויוסף שהוא שור בקדושה ומדת יראה, כמו שנאמר את האלקים אני ירא, הוא כנגד קליפת עשו, ומשיח בן דוד שנקרא עני ורוכב על החמור, והיינו שהוא מנושא מכל חמדות עולם הזה וחומריות הגוף נגד קליפה זו, וזה שאמר ויהי לי שור וחמור... (פרי צדיק בראשית וישלח ה)

...ועל זה נאמר אחר כך ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם, היינו מצד בחינת ישראל אמר אל יוסף, שהוא בכח התורה כנ"ל, יתקן את הקלקלול אשר בשכם, שהוא המקום המוכן לפורעניות, ששם נפרצה הערוה, וזהו לכה ואשלחך, שתיבת לכה נראה כמיותר, רק הרמז הוא, שזה הדבר הנוגע לך דוקא, שבכחך לתקן, ועל זה יורה גם אות ה' המיותר, שמרמז לכנסת ישראל, שעל ידי כח התורה שלך תוכל לתקן כלל נפשות ישראל... (שם וישב א)

אבל באמת יוסף בירידתו למצרים הוצרך לתקן עוון לשון הרע שדבר על אחיו, ואיתא (ערכין ט"ו) המספר לשון הרע מגדיל עוונות נגד ג' עבירות, עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים, ומטעם זה היה כח לאשת פוטיפר להתגרות בו, מפני שלא תיקן עדיין פגם דלשון הרע, שאז היה סבור שכדין סיפר עליהם לאביו כדי שיוכיחם, ואז באותה שעה עד שלא תיקן קלקול לשון הרע אמר יעקב אבינו אמת חיה רעה אכלתהו, על הנחש שנקרא חיה רעה, ושורש פגם נחש קנאה תאוה וכבוד, שמהם מסתעף עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים, והבעל לשון הרע מגדיל עוונות כנגד שלשתן, וזה שאמר טרוף טורף יוסף, שהוא שיוסף נכשל בעוון לשון הרע... (שם ח)

...וכאשר הושלך לבור נחשים ועקרבים ולא הרגם, אז ידע יוסף שנזדמנו לו להורגו, ונעשה לו נס, ואז הרגיש בנפשו שנצרך לו להתברר בשני הדברים שהוציא דיבה על אחיו שתולים עיניהם בבנות הארץ ושחשודים על אבר מן החי, כי לענין זה נזדמנו לו הנחשים ועקרבים, כי הנחש שורש של פגם הברית, שהוא העטיו של נחש, שהכניס לאדם הראשון בתאוות האכילה... והעקרב הוא הממית בודאי... ובודאי עשה תשובה על שני הפגמים הנ"ל, ואחר כל זה כשנמכר לעבד נתוודע לו שנצרך עוד בירורים בזה, שלא נתקן עוד בשלימות הפגם... (חנוכה כ)

רבינו ירוחם:

חז"ל הקדושים תובעים כאן את יוסף הצדיק, כי האדם צריך לפחד תמיד, ולא לזוח דעתו כי גבור הוא... ובזה נכשל יוסף, כי אמר אני נאה, אני גבור, ומה עשה, הנה סרק את שערותיו, ואולי גם התיפה, ובודאי היה זה כדין בתלמיד חכם שאסור הוא אף ברבב על בגדו, למען כבוד וקדוש שם שמים, אלא רק כי לא פחד ולא חשש על הדובים אשר במארב, ואמנם כי באמת ממה עליו לפחוד, הלא כבר עבר שטפי מים רבים, גם את הארי וגם את הדוב הכה, מבורות נחשים ועקרבים יצוא יצא באין פגע מעת מכירתו עד עתה בלי חטא וללא מכשול, היש גבורה יתרה מזה, והנה לגבור כזה אמנם אומרים אי אתה יאי, אי אתה גבור, הא דובא קמך. חז"ל גילו לנו בזה יסוד ענין הנסיונות שהקב"ה מנסה לצדיקים, כי האדם בעצמו הוא אשר פוסק עליו בכזאת, כי כן היא המדה אשר לפום גמלא שיחנא... (דעת תורה וישב לט ו)

וינס ויצא - ובספורנו פן יגבר עליו היצר הרע... מנסיונותיו למד והשכיל, ועתה כבר תיקן את אשר נכשל בו, כי עתה בפגשו באשת אדוניו לא סמך כבר על עצמו ועל גבורותיו, אלא פחד מאד, ומן החדר אשר היתה שם נס מהרה... וזהו שאמרו חז"ל הים ראה וינוס, כי ראה את הוינוס של יוסף, ובזכות זה נתבקע הים, והתורה יודעת מה גדולה הגבורה במעשה זה של וימאן... ועתה כבר למד לא להתראות בגבורותיו, אלא להיות ירא ומפחד בצל כנפיו יתברך להסתתר, ובזכות אבות לקוות, כי אז יעזרהו ה', ולפני איש כזה הים מתבקע ודאי, הוא שליטו אשר ימלוך... (שם יב)

והנה כמו שהעמידה התורה סדרות של האבות, כן העמידה התורה הסדרות של יוסף הצדיק... כן כל מעשיו של יוסף וכל הנהגותיו, כל פרט מהחל עד כלה תורה שלמה הם, כל מלה עם האחים, ודרישתו להביא את בנימין... הכל היו יציבים וקיימים על פי התורה והמשפט... (שם מקץ מב ט)

ויסב מעליהם ויבך וגו', להתפעל מגודל כחותיו של יוסף הצדיק, לכאורה אחרי ששופעים כמים בבכי, הלא מתרכך אדם ומתנשק עם רעהו, כן דומה לנו בציורנו אנו, אבל לא כן הוא עם יוסף, כי לא במדות אנושיות עשה כל אלה, כי אם בהוראת שכלו וחכמתו, וטרם שהשלים כונתו לא הפסיק כלום ממעשהו. (שם מב כד)

מכתב מאליהו:

יוסף נהג עם המצרים בשנות הרעב באכזריות גדולה, למען אסוף הון רוב העולם אל אוצרות פרעה. ולכאורה צריך עיון, האם התענין כל כך לטובת פרעה, עד כדי שיקריב עבורו גם את טוב לבבו, הוא פעל במסירות נפש נגד כל נטיות מדות נפשו, ונגד כל חשבון מדיני, הרי מכר כל כך תבואה בשנות רעבון לחוץ לארץ, ודיכא את בני המדינה עד עפר ולא חשש כלל שימרדו כולם מפני רעבונם ויפתחו מעצמם את כל אוצרות הבר, ולמה עשה זאת? כדי להכין קידוש ה' הגדול של קיום הבטחת ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. כל מלכותו של יוסף היתה ללמד את ממשלתו יתברך אפילו למצרים השפלים והפחותים, בהיותו עדיין עבד בבית פוטיפר ובבית הסהר, לא במחשבה לבד אלא גלוי לכל, לא חת מפני כל, ואף שאין חיוב בדבר עד כדי כך, זה מראה תוקף כח הממשלה שלו, שאיננו מקבל מרות מאחרים.

יוסף השתמש בכחו זה למען כבוד שמים, כי ישמעו המצרים וילמדו, ואחר כך בעמדו לפני פרעה המושל הגדול, הרי ראוי לכאורה שישמר דבריו ולא לדבר בתקיפות דברים שלא ימצאו חן בעיני פרעה, וכי זו היא השעה ללמד את פרעה אודות ממשלתו יתברך, אך כשפרעה שאלו שמעתי עליך תשמע חלום לפתור אותו, ענהו אלקים יענה את שלום פרעה, ללא כניעה וללא שתיקה, אלא עושה את שלו בעזות ובהרחבה, מפרסם את כח ממשלתו יתברך לעיני פרעה ועבדיו. גלוי היה כח המלכות אצל יוסף כבר בהיותו נער בבית אביו, ולכן ויקנאו בו אחיו... (חלק ב מלכותו של יוסף, עמוד רכ)

...וגם חלקו של יוסף היה ביסורין, אמרו חז"ל בבראשית רבה, ויהי אחר הדברים וגו', הרהורי דברים היו שם, יוסף הרהר כשהייתי בבית אבא היה אבא רואה איזו מנה יפה היתה שם והיה נותנה לי, והיו אחי מכניסין בי עין הרע, עכשיו שאני כאן מודה אני לך שאני בהרווחה, אמר לו הקב"ה הטלים (בטלן בלי דאגה), חייך שאני מגרה בך את הדוב, שילמד כי תכליתו באה לו עד ידי יסורין. (שם עמוד רכד)

לענין היותו להם למחיה שייך "אשר מכרתם", אם כי שלחו האלקים למחיה, אבל לענין היותו אב לפרעה ומושל וגו', על זה לא נאמר לא אתם שלחתם, ולא הוזכרה מכירתם אותו כלל, כי ענין מלכותו במצרים היתה מתנה מהשי"ת, והיתה הכנה גדולה להקל הגלות מעל ישראל. אבל הרי היה זה בשעת הסתר פנים, שעת הגלות, ובשעת הסתר פנים אין נותנים מתנות באיתערותא דלעילא, אלא אם כן תקדם איתערותא דלתתא, דהיינו זכיות מצד האדם. ולזה היה צריך שיעמוד יוסף בנסיונות קשים מקודם, שימכרוהו לעבד ודוקא על ידי אחיו להגדיל את הצער, וימכרוהו למקום הגרוע ביותר, למצרים, וכאשר הגדילו רבו בראותו הצלחתו שוב קפץ עליו הנסיון הנורא של אשת אדוניו, ואחר כך צרת בית הסוהר, ועמד בכולם ולא הרהר אחר מדותיו יתברך כלל. ואפילו לאחר שעמד בנסיון אשת אדוניו לא קרבו השי"ת עבור זה, אלא אדרבא, זרק אותו כביכול באכזריות לבית הסוהר לבלי תקוה לצאת משם, ושמו היה מבוזה בפי כל מצרים, גם את זה קבל באהבה. במעשים נוראים כאלה זכה למתנת המלכות, אלה היו עבודת האיתערותא דלתתא שלו... על כן לענין מלכותו אינו מזכיר שהם מכרוהו, כי המכירה עצמה היתה סבה מהשי"ת לתכלית הנרצה... (שם עמוד רלב)

בזה מתבאר לנו גזר דינו של יוסף שנידון בדין שמים לעוד שנתים של עונש מאסר על אשר תלה את בטחונו בעזרת שר המשקים, כיון שיוסף ניסה להציל את עצמו על ידי השתדלות בדרך הטבע, והרי השגת הטבע היא הגורמת שכחה, דיחוי הרוחניות מלב האדם, לכן נהגו אתו מדה כנגד מדה בבחינת עולם דלמטה, שהיא בחינת שכחה, וישכחהו... מכיון שראה יוסף שמתנהגים עמו במדת השכחה, הבחין ברמז שרמזו לו מן השמים, והתעלה מתוך יסורי הבור עד ששם קץ לחושך ולהסתר, והתדבק לבחינת החכמה העליונה, ומיד יצא בנס, כי הרי זה היה נס שפרעה העכו"ם יחלום חלום של רוח הקדש, ויצא יוסף מהשכחה אל הזכירה, וכשעמד לפני פרעה אמר 'בלעדי', תלה הכל בהקב"ה... (חלק ג עמוד רמב)